דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ב' ישיבה שכ"ד הישיבה השלוש-מאות-ועשרים-וארבע של הכנסת העשרים-וחמש יום שלישי, ו' בחשוון התשפ"ו (28 באוקטובר 2025) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 3 נאומים בני דקה 3 עמית הלוי (הליכוד): 4 משה אבוטבול (ש"ס): 5 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 5 סימון דוידסון (יש עתיד): 6 אכרם חסון (הימין הממלכתי): 6 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 7 אבי מעוז (נעם): 7 נאור שירי (יש עתיד): 8 אושר שקלים (הליכוד): 9 רון כץ (יש עתיד): 11 צגה מלקו (הליכוד): 11 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 12 יום מרן הרב עובדיה יוסף 12 היו"ר אמיר אוחנה: 13 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 14 רון כץ (יש עתיד): 15 יצחק גולדקנופ (יהדות התורה): 18 אריה מכלוף דרעי (ש"ס): 20 שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: 23 הודעת ועדת הכנסת 24 ינון אזולאי (בשם ועדת הכנסת): 24 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום. יש לנו שר במליאה? השר פה. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי ו' בחשוון התשפ"ו, 28 באוקטובר 2025. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת ולדימיר בליאק, אלי דלל, חמס עמאר, אחמד טיבי וואליד אלהואשלה בנושא: השפעתה חסרת הפרופורציה של תעודת הזהות הבנקאית (BDI). תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, הנושא הראשון שעל סדר-היום – נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד כעת. תודה. עד שאקבל לידי את הרשימה, ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת עמית הלוי. בבקשה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אני יכול - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נרשום גם אותך. תרשום גם את חבר הכנסת רון כץ. כל מי שמבקש, שיבקש מהמזכיר והוא יירשם. בבקשה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני ראיתי עכשיו את המחזה, הסרטון המשפיל של ההצגה, הפסאדה הזאת, שכביכול חמאס מחזירים גופה שבעצם איננה גופה מאותם 13 חטופים חללים. שום דבר לא מפתיע בדבר הזה. הכול היה צפוי מראש – ההשפלה הפומבית והבין-לאומית הזאת, לא רק באי-החזרת החללים החטופים, בשיקום המטורף, המטורף, בשמונת הימים האחרונים של המנהרות ברצועת עזה, בתעשייה הצבאית שפורחת שם מתחת לעיניים של שב"כ וצה"ל, באין-ספור הפרות, ברצח – זאת ההגדרה האמיתית – של איתי יעבץ ויניב קולא. כל הדברים הללו צפויים מראש, היו ידועים מראש, הם חלק אינטגרלי, מהותי, מהאסלאם הרדיקלי; הבוז שהם רוחשים לנשיא ארצות הברית דונלד ג'יי טראמפ ולהצהרות שלו, שמבחינתם הן ריקות. כל זה קורה לנגד עינינו, וכל זה חייב להחזיר אותנו למסקנה האחת והיחידה: שום דבר זולת שליטה ישראלית ברצועת עזה, מלאה, דה-רדיקליזציה. כל מה שכל ילד בעזה יודע – חמאס לא יתפרק מנשקו. אף אחד לא מתכוון לזה. דבר אחד קורה עכשיו, אדוני היושב-ראש: חמאס עושה תרגיל, הוא מוודא שלמרות שהוא רוצח חיילים – אגב, באותו מקום, יומיים לפני כן, היה ניסיון, כמעט הרגו את החיילים מהפלחו"ד. בשג'אעייה, במקומות אחרים, יצאו מפירים – כל זה לא מדווח – וכמעט הרגו הרבה מאוד חיילים. כל זה קורה. כל ההפרות האלה קורות. הוא עושה תרגיל אחד לוודא שהשכפ"ץ הטורקי-קטרי והאמריקאי עובד, שגם כשהורגים את חיילי צה"ל ישראל לא מפירה את ההסכם. ומה שיותר משפיל בכל העסק הזה הוא לא ההשפלה שאנחנו עוברים עכשיו בכל העולם – זו העובדה שישראל נוהגת בחוסר אונים כלפי המדינה החמאסית הזאת. ולכן, המסקנה שאנחנו חייבים לחזור אליה שוב ושוב – ישראל צריכה לחזור, להכריע הכרעה מלאה, לשלוט, לנצח, אם אנחנו רוצים להפסיק את ההתפתחות של המפלצת הניאו-נאצית הזאת בעזה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. תודה לחבר הכנסת הלוי. ואני מזמין כעת את חבר הכנסת משה אבוטבול. אחריו – חבר הכנסת ולדימיר בליאק. בבקשה. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום בכנסת מציינים את יום מרן ומורשתו לזכר מורנו ורבנו, עטרת ראשנו, מרן הגאון הגדול הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, שעיצב בדמותו את כל רובדי החברה הישראלית – וזאת שמענו מכלל חברי בית הנבחרים – וגם הטביע את חותמו על הציבור הדתי, החרדי, המסורתי, החילוני, הספרדי, האשכנזי, בארץ ובעולם כולו. אני רוצה לשבח בנאומי זה את ידידי היקר והנעלה, נעים זמירות ישראל, הרב אברהם בן ישראל, השם יחיהו וישמרהו, על היצירה היפה, יצירת מופת שבאמת עשה, אנציקלופדיית מרן, שבה נמצאים מכלול תורת המוסר וההשקפה של רבן של ישראל, מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל, לפי הערכים של האל"ף-בי"ת, מאמרים שלו על כל תחום ותחום בחיי היום-יום: על אהבת הבריות, על אחדות בין אחים, על ביטול תורה, על חילול שבת, על חלב נוכרי ועוד ועוד, אלפי ערכים, על פי אל"ף-בי"ת, שמעשירים את ידיעת הלומד בכל תורתו היקרה של מרן זצ"ל. ישר כוח, אבי היקר, לך ולכל עשרות האברכים שעבדו זמן רב על כך. תודה מיוחדת גם למועצה הדתית בעיר בית שמש, שחילקה את האנציקלופדיה, עשרה כרכים, לכלל בתי הכנסיות בעיר. יוזמה מצוינת. מהם ילמדו ויעשו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת משה אבוטבול. וכעת חבר הכנסת ולדימיר בליאק. בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות שהשר אלי כהן נמצא כאן ולעדכן אותו כי הגשתי הבוקר למשטרת ישראל תלונה על הסתה ולשון הרע בעקבות הפרסום השקרי והמסית של השר כהן ברשתות החברתיות נגד ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד. אנחנו לא נשתוק, אנחנו ניאבק כנגד כל גילוי של הסתה מצד שרי הממשלה הכושלת הזאת בכל הכלים העומדים לרשותנו. ולך, השר כהן, אני אומר, לא מאוחר למחוק את הפרסום הבזוי וההזוי הזה ולהתנצל. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת בליאק. וכעת חבר הכנסת סימון דוידסון. בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אכרם חסון. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברים יקרים, היום הכנסת מציינת את דמותו של הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה. אני החלטתי שחשוב לי מאוד לדבר על דרכו המיוחדת של הרב עובדיה, ולמה? משום שהרב עובדיה בעיניי הוא סמל כיצד אפשר לשלב את העולם החרדי יחד עם המדינה ולא כיצד להתבדל ממנה; כיצד ליצור אחדות בעם ישראל במקום פילוג. הרב עובדיה היה פוסק הלכה אמיץ, שלא פחד להקל בפסיקותיו. הוא השתמש בסמכותו כדי לאפשר שילוב של תורה עם דרך ארץ. לאחר מלחמת יום הכיפורים, שהותירה אחריה אלפי חללים, רבים מהם נעדרים שלא נמצאה גופתם או שלא זוהו בוודאות, עלתה השאלה ההלכתית הקשה בקשר לנשים העגונות של אותם נעדרים. הרב עובדיה, בפסיקה אמיצה ופורצת דרך, התיר אותן מעגינותן הקשה ואף הקים בית דין רבני מיוחד לטובת ריפוי הפצע הכואב הזה. כשהרב עובדיה זיהה מצב חירום לאומי הוא פעל בכל כוחו לסייע לעם ישראל. הרב עובדיה נכנס מתחת לאלונקה כשהעם היה צריך אותו. הבן שלו, הרב אברהם יוסף, שירת בצה"ל במשך 13 שנים כרב צבאי. הנכד של הרב עובדיה בעצמו העיד עליו שבכל פתיחת היכל היה אומר תפילה לשלום חיילי צה"ל. על חיילי צה"ל אמר הרב עובדיה, ואני מצטט: "חיילי צה"ל נמצאים בצבא ומשרתים, עושים את מלאכתם מלאכת שמיים, שומרים על עם ישראל" – ולכן צריך להעריך את הדבר הזה, לברך אותם, וכשרואים חייל צריך לנשק אותו – "הוא מוסר את עצמו בשביל עם ישראל". לא סתם מרבית חברי הכנסת של ש"ס בעצמם שירתו בצבא. בעוד כמה ימים, חברים, תיערך בסמוך לכנסת עצרת מטעם ההנהגה החרדית בקריאה להתנגד לגיוס. גם כיום, כמו במלחמת יום הכיפורים, חווינו מלחמה קשה, והעם בישראל זקוק להנהגה חרדית אמיצה שתלך בדרכו של הרב עובדיה, שתאמר בקול ובלי היסוס: אנחנו ציונים. כמה חסר הרב עובדיה בימים אלו. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת דוידסון. וכעת, חבר הכנסת אכרם חסון. אחריו – חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. << דובר >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר אלי כהן, חבריי חברי הכנסת, אתמול השתתפתי בבית ציוני אמריקה בכנס מיוחד מאוד שארגן המזרחן העיתונאי והחוקר שמתמחה ביחסי ערבים–ישראלים אלי כהן. והשתתפו שם, בפעם הראשונה במדינת ישראל, יזידים, עלאווים, כורדים, דרוזים, יהודים ונוצרים, במטרה לבדוק את האתגרים שעומדים בפני המיעוטים בכל המזרח התיכון. והיום בבוקר אירחתי משלחת של כורדים מסוריה – היו כאן בכנסת חמישה אנשים, והיה גם ירדני וגם אמריקאי ממוצא ערבי מהמזרח התיכון. כולם הוכיחו שאפשר לחיות ביחד, אפשר לחיות בשלום, רק אם אנחנו נחסל את הטרור וניתן אפשרות לכל ילד לגדול על ערכים של כבוד, של סלחנות, של אהבה, של שלום. אני הצעתי שמדינת ישראל, מאחר שכולם אוהבים ומעריכים את המדינה – שתקים מרכז עולמי לכל המיעוטים כאן. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. אחריה – חבר הכנסת אבי מעוז. בבקשה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום התקיים בכנסת יום למודעות ליתר לחץ דם. בקומת הסיעות, כפי שראיתם, התקיימו בדיקות של מרפאת הכנסת בשיתוף של חברה ליתר לחץ דם. כמעט חמישית מאזרחי ישראל סובלים מהבעיה הזאת, הרוצח השקט. יתר לחץ דם הינו גורם סיכון משמעותי ביותר להתפתחות תחלואה ותמותה. מדובר במצב רפואי שכיח, שאם אינו מטופל לכדי איזון יכול להוביל לפגיעות חמורות מאוד, לדוגמה אי-ספיקת לב, שבץ מוחי וכשל כלייתי. למרות הקלות הרבה שבה ניתן לאבחן יתר לחץ דם, רבים לא מאובחנים וגם אינם מטופלים כנדרש. לצערי, מדינת ישראל נמצאת כבר תקופה ממושכת במלחמה, דבר שללא ספק מעלה את רמת הסטרס והלחץ, ובמידה מסוימת יכול להשפיע גם על המדדים הרפואיים. אני קוראת לציבור, קוראת גם לכם, חבריי חברי הכנסת, בדיקה אחת לתקופה יכולה למנוע סיבוכים, להוביל לטיפול רפואי בזמן ולהציל חיים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מזרסקי. וכעת חבר הכנסת אבי מעוז. אחריו – חבר הכנסת נאור שירי. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. הכרת טובה היא מידה חשובה מאוד, אבל להיות אסיר תודה זה כבר יכול להיות מסוכן, כי הכרת הטוב הופכת אותך להיות אסיר של מי שעזר לך. השפה העברית מאוד מדויקת. להכיר טובה לממשל האמריקאי ולנשיא טראמפ זה דבר נכון מאוד. אכן, הנשיא טראמפ עזר לנו בשנה האחרונה להילחם נגד חמאס ואיראן וגם להחזיר את אחינו מהשבי, ונכון להכיר טובה גדולה על כך. אבל אם בגלל הכרת הטובה אנחנו הופכים להיות אסירי תודה, זו בעיה, כי אז אנחנו פוגעים בחירות ובעצמאות שלנו. כמו שאמר רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל, ואני מצטט: אנחנו לא מתערבים באמריקה בענייניה הפנימיים, ואמריקה – אין לה להתערב בתוכנו, בעניינינו הפנימיים. סוף ציטוט. בטח כשמדובר בנושאים שהם ציפור נפשנו, כמו ריבונות על ארץ ישראל וביטחונה של מדינת ישראל. מדינת ישראל היא מדינה יהודית ריבונית ועצמאית. מדינת ישראל איננה מדינת חסות ולא כוכב בדגל האמריקאי. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, ואחריו – חבר הכנסת אושר שקלים. בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני. בעוד כמה שעות עתיד להתרחש משחק כדורגל. אני יודע שאת רבים פה זה אולי לא מעניין, אבל אני לא יודע אם שמתם לב, המשטרה פרסמה סרטון שמשווה בין אוהדי כדורגל – במקרה הפועל תל אביב, למרות שיש גם אוהדי בית"ר ירושלים – ופשוט משווה אותם למחבלים. עשתה סרטון מפרעות של מחבלים עם זיקוקים, והשוותה בינם לבין אוהדי הקבוצה הפועל תל אביב. עכשיו, לא משנה איך אתם מסתכלים על זה, זה אירוע עקום לחלוטין. 1,400 שוטרים הולכים להיות שם, המשטרה מתארגנת למלחמה, בזמן שמדובר במשחק כדורגל שאמור להיות אירוע ספורטיבי ונורמטיבי בחברה מתוקנת. אבל לא פה תם הטרלול. אני לא יודע אם אתם יודעים, אתמול ניסינו לקבל תשובות מהשר בן גביר לגבי הפשיעה. רציתי להעלות את הפשיעה בחדרה, יש הרבה פשיעה, עשרות אירועי ירי. תקשיבו לתגובה של משטרת ישראל בנוגע לחוסר היכולת שלהם לטפל באירועי הירי בחדרה: הייתה ישיבת מועצה, במשטרה הודפים את הטענות של ראש עיריית חדרה ומפנים אצבע מאשימה לעברו – תגובה כתובה – תמוה כיצד ראש עירייה עולה בזום עם תושבים ואולי אפילו מרשה לעצמו למתוח ביקורת על משטרת ישראל במחוז החוף, בזמן שבני משפחתו שלו נמנים עם מחוללי הפשיעה המשמעותיים בחדרה. ראש עיריית חדרה לא ניתק את קשריו עם המשפחה – העבריינים, כן? – בזמן שהם גורמים משמעותיים לפשיעה החמורה. משטרת ישראל מאשימה ראש רשות בקשרים עם עבריינים שיורים וזורקים רימונים ברחבי עיריית חדרה. זה פשוט – אין לתאר את זה. הם אשכרה מאשימים ראש רשות במדינת ישראל. אם היה שר פנים, אולי הייתי שואל שאילתה דחופה בנוגע לזה – אם יש איזה משהו בכלל שקשור לזה, אם יש איזו אסמכתה. אבל זה ככה, זה נורמטיבי. ועוד נקודה אחת, למרות ש – אדוני, רק לי יש את הפסק זמן? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא רק לך, אבל אתה חורג בהרבה. אבל תגיד עוד נקודה קטנה, עוד משפט. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב, תודה רבה. תודה, זה לא יהיה משפט, אז אני מוותר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אוקיי, מאה אחוז. חבר הכנסת אושר שקלים. אחריו – חבר הכנסת רון כץ. אולי תגיד לרון, ואז רון יגיד את הנקודה שלך. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא יגיד את זה באותה חדווה ואמביציה. רון בא היום על הצד המפויס. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול הודיע ראש האופוזיציה לפיד שכאשר הוא יעלה לשלטון הוא יאסור את ההצבעה על מי שאינו משרת ומי שאינו מתגייס לצבא. כמה דברים יש לי להגיד בעניין הזה: דבר ראשון, עם ארבעה-חמישה מנדטים בסקרים לא נראה לי שהוא יקים את הממשלה הבאה. אבל דבר נוסף – אני תוהה, מעבר לציבור החרדי, למה אתה לא מדבר גם על הציבור הערבי? האם אתה מתכוון לאסור, מר לפיד, את חופש ההצבעה גם מהציבור הערבי, או שדעתך רק נגד אחינו החרדים? מה זה אומר על הציבור הערבי? האם אתה מתכוון לשתף איתם פעולה - - - << קריאה >> משה אבוטבול (ש"ס): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> הוא אומר שמי שלא משרת לא יתגייס. סליחה - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אושר, לאט-לאט, מי שלא מתגייס לא יצביע. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> סליחה, מי שלא מתגייס לצבא, הוא רוצה לאסור ממנו את זכות ההצבעה. אז אני שוב שואל, מה קורה עם המגזר הערבי? האם אתה מתכוון לאסור גם עליהם? אבל יתרה מכך, אדוני היושב-ראש - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> משפט לסיום. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> משפט לסיכום. האם לפיד מנסה ליצור כאן את התשתית הרעיונית הציבורית והמשפטית להתערבות פסולה של בג"ץ בעניין, כדי שיתחילו לאסור פה על ציבורים כאלה ואחרים להשתתף בבחירות? זה דבר שהוא מאוד מאוד מסוכן. אז ספרו לי, חבריי לאופוזיציה, מי באמת מנסה לגנוב פה בחירות. חומר למחשבה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא הבנו מה אתה רוצה שנספר. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מה יש לך מלפיד? קם בבוקר עם לפיד. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. תודה לחבר הכנסת שקלים. חבר הכנסת רון כץ כעת. אחריו – חברת הכנסת צגה מלקו. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אושר, יש לך תמונה של לפיד בבית? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אמרו לי שאני דומה לו, אתה יודע את זה? << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שזה המקום להסב את תשומת ליבו של שר החינוך, שהיום הוציא הודעה רשמית שהוא רוצה לקרוא לראש עיריית הרצליה יריב פישר לשימוע, כשהוא עדיין לא שר הפנים. אני מבין שהוא היה רוצה להיות שר הפנים, אבל אין לו שום סמכות לעשות את זה. אז אני חושב שאולי זה המקום גם להסב את תשומת ליבו, גם לקרוא לו להתנצל על האירוע המביך הזה וגם להגיד יישר כוח ליריב פישר, ראש עיריית הרצליה, שעושה עבודה נהדרת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נרשם בפרוטוקול שכנופיית פתח תקווה מחייכת בסיפוק. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה אני אגיד לך? דיברנו על זה בבוקר, פתחנו את הסמכויות של שר הפנים – אני מכיר כמה כאלה לדורותיהם – וגילינו ששר החינוך הוא עדיין לא שר הפנים. אז אני מבקש מפה, שר החינוך, אנא ממך, אם אתה גם ככה לא עוזר, אל תהרוס. << אחרי_כן >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו, ואחריה – חבר הכנסת חמד עמאר. בבקשה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, היום אנו מציינים בכנסת את יום פטירתו של גדול התורה מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה. הרב עובדיה היה לא רק פוסק הלכה, הוא היה מנהיג אמיץ, אוהב אדם ואיש שהאמין באחדות של עם ישראל, ללא הבדל צבע עור או עדה. כבת קהילה ליוצאי אתיופיה, ללא פסיקה שלו ב-1973, ביתא ישראל לא היינו מגיעים לארץ ישראל. כידוע, עד פסיקתו מנהיגי מדינת ישראל לא הכירו בנו כיהודים. טענה אחת שלהם היא ספק ליהדות, השנייה – אולי לא מתאים לנוף, יקלקלו את הנוף או ילכלכו את הנוף. הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, אמר ב-1973: ביתא ישראל יהודים כמו כולם, לכל דבר. הפסיקה הזאת שינתה את ההיסטוריה. אני אומרת לכם, בזכות הפסיקה אני כאן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת צגה מלקו. אנחנו לא נוהגים למחוא מחיאות כפיים, למרות שהדברים היו מרגשים וחשובים. כעת חבר הכנסת חמד עמאר. אחריו – אחרון הדוברים לשלב זה, חבר הכנסת יואב בן צור. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, בחודש מרץ השנה אישרה הממשלה תוכנית חומש, תקציב ייעודי לעדה הדרוזית לחמש שנים, 4 מיליארד שקל. ראש הממשלה יצא במסיבת עיתונאים, התגאה, אמר: אנחנו סוגרים פערים לעדה הדרוזית, התוכנית הטובה ביותר שהייתה לעדה הדרוזית. היום קיימנו דיון בוועדת הכספים בנושא התוכנית, והתברר לנו שחוץ מ-130 מיליון שקל, שקל אחד לא עבר. 130 מיליון שקל מתוך 800 מיליון שקל שאמורים לעבור בשנת 2025. אני לא יודע מתי יספיקו בכלל להעביר את הכסף, כי לפי אגף התקציבים היום, יתחילו להכין עכשיו העברות תקציביות, ואם יכינו העברות תקציביות – בעוד שבועיים, אבל בכל מקרה יושב-ראש ועדת הכספים נתן להם עד 15 בנובמבר. אבל אני אומר לכם, לא יעבור שקל אחד. ראש הממשלה, נמאס לעדה הדרוזית מההבטחות שלך. חוץ מהבטחות אתה לא יודע שום דבר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. כעת הכנסת יואב בן צור. מוותר. מאה אחוז. << נושא >> יום מרן הרב עובדיה יוסף << נושא >> << דובר >> היו"ר אמיר אוחנה: << דובר >> אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום. חברות וחברי הכנסת, אנחנו מציינים היום לראשונה במליאה בישיבה מיוחדת את זכרו של מרן הראשון לציון הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, מכוחו של החוק שיזם חברנו חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. לאורך הדורות עמדו מנהיגי ישראל וגדולי התורה בפני הכרעות גורליות, אך מעטים מאוד נדרשו להתמודד עם שאלות כה סבוכות, רגישות וכואבות כמו אלה שעמדו לפתחו של הרב עובדיה יוסף. כזו הייתה למשל הכרעה שצריך היה לקבל לאחר מלחמת יום הכיפורים. רבים מאזרחי המדינה פשטו את בגדי החג, ובמקומם לבשו את מדי הזית ויצאו לקרב כשקדושת החג הופרה ברגע – ממש כפי שקרה בחלוף 50 שנה – ולמרבה הכאב והצער, רבים מהם לא שבו מן המלחמה. למעלה מ-900 הוגדרו נעדרים. לא כל הנעדרים זוהו תחילה, וכך נוצר מצב שבו בתום המלחמה נותרו בישראל מאות נשים שגורלן – גורל בעליהן לא היה ידוע. עגונות, בשפת ההלכה היהודית. כדי למצוא פתרון לסוגיית העגונות, כדי שיוכלו להינשא מחדש ולהמשיך בחייהן, סוגיה הלכתית סבוכה ביותר, הוקם בית דין מיוחד לענייני עגונות, ובראשו אב בית הדין הרב עובדיה יוסף, שבאותם ימים כיהן כרב הראשי לישראל. היו מי שהעדיפו להתרחק מהנושא, אך הרב עובדיה – מרן, בפי חסידיו – שמע את מצוקתן של הנשים, ליבו יצא אליהן, והוא נטל על כתפיו הרחבות את המשימה. לא יכול היה להיות אטום לכאבן. הוא כיתת את רגליו, דיבר עם חיילים ומפקדים ששבו משדה הקרב וראו במו עיניהם את המראות הקשים, בחן בעצמו כל פרט, כל עדות, כל רמז, עבר סיפור-סיפור כדי להתיר את הספק ולשחרר אישה נוספת. בריאיון שהתקיים עם הרב עובדיה בעיתון דבר שש שנים לאחר המלחמה, הוא סיפר כך: "היינו צריכים לגבות עדות מפי חיילים שראו את האסון שהתרחש. היינו מזילים דמעות, דמעות כמים ניגרו. גם בלילות לא שכבנו, לא ידענו שינה. ראינו חלומות מבועתים כאלה, במשך שישה חודשים". והרב התיר את העגונות כהלכה מכבלי ההלכה כדת וכדין והראה כדרכו את פניה היפות של הרבנות. הפסיקות שיצאו תחת ידו של מרן הרב עובדיה נחשבות עד היום לחדשניות ופורצות דרך. היו בו שילוב נדיר של אומץ לב הלכתי, ידע אדיר במקורות היהודיים וחמלה אנושית. הרב עובדיה לא ויתר על עקרונות התורה, אך בחוכמתו ולמדנותו הוא מצא בתוכה את הדרך להאיר פנים לבני עמו. מעשיו בתקופה ההיא לא רק הצילו נשים רבות מעגינותן, הם גם שינו את פני הפסיקה הרבנית בישראל. עד היום נלמדים פסקי דינו, נלמדת דרכו ונשמר זכרו של האיש שידע יותר מכול לחבר בין דקדוק ההלכה לרחמי הלב. ישנם מנהיגים רוחניים שחותמם ניכר בדורם, וישנם יחידי סגולה שחותמם חורג מן הזמן ומאיר לדורות רבים אחריהם. מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, היה מענקי הרוח הללו לא רק כמנהיג דת וכמנהיג ציבורי. השפעתו חצתה מגזרים, עדות וגבולות, והיא תוסיף להאיר גם שנים רבות לאחר לכתו. הרב עובדיה הציב את יהדות המזרח החמה, המחבקת, המקבלת – ואיך אומר אבישי בן חיים? המתוקה – במרכז המפה, והחזיר עטרה ליושנה. יהי זכרו של הרב עובדיה יוסף, הראשון לציון והרב הראשי לישראל, נצור וזכור בליבנו לעד. אני מתכבד כעת להזמין את חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, כבוד יושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי – אני חושב שהוא האיש שהכיר את מרן הרב עובדיה יותר מכולם, גם יותר מבני משפחתו, לעומק, ואין ספק שעוד נשמע מעט בנאום של יושב-ראש התנועה קצת, כמה מילים, על הרב עובדיה. מכבדים אותנו כאן בנוכחותם נציגי ש"ס מהקונגרס הציוני העולמי מארצות הברית, צרפת, אנגלייה וקנדה, שנמצאים בארץ במסגרת הקונגרס הציוני העולמי. ברוכים הבאים. קשה בדקות ספורות לדבר על דמותו הענקית של הרב עובדיה. אם רוצים לדבר על גדלותו בתורה, אני חושב שהמקום הוא בין כותלי בית המדרש, שם יודעים לפתוח את ספריו על העומק האמיתי, על העומק שיש בין התרה של עגונות שציינת לבין דיני שבת ובכל נושא. אם רוצים לדבר על הנושא של דיונים והכרעות בבתי דין, צריך ללכת לבתי הדין, שם בין כותלי בתי הדין נשמע את פלפולם של הדיינים לשמוע באמת מה אותו עומק של הרב בעומק ההלכה. אם נרצה לשמוע על תרומתו התורנית של הרב, נצא לעם שבשדות, אותם אנשים שאילולא אותה דמות שהופיעה במתנה מן השמיים אלינו לא היו יודעים מהי שבת, מהו שמע ישראל, מהן תפילין, ואותה דמות באה והביאה להם. אם נרצה לשמוע על ההנגשה של ההלכה לאותם אנשים, נלך לעם שבשדות, לשווקים, ונשמע את אותם אנשים עמלי יום, אנשים שמוגדרים בעלי בתים, שבנוכחות החיצונית שלהם לא נראים תלמידי חכמים, וידעו לדבר במושגים גדולים ביהדות, בעומק, בהבנה שרק הוא ידע ללמד אותם. כשנמצאים פה בכנסת, אני חושב שצריך לדבר על פרק עבה, עב כרס, מחייו של הרב עובדיה, שאולי יש היום אנשים שמדברים הרבה בגעגוע על זיכרונותיהם מהרב, על העבר המפואר של הרב, על הפסיקות, על ההנהגה ו"אם הרב היה בימינו" – << אחרי_כן >> ולאותו פרק קוראים תנועת ש"ס. אדם שהיה קשה לו להתנתק מהספר, הוא באמת אהב ללמוד. יש הרבה סרטונים – אפשר לראות גם ביוטיוב – שבאים לרב להזמין אותו לברית, ואיך קשה לו להתנתק מהספר. כולנו יושבים ולומדים, הדף היומי, כל אחד בעניין שלו, וכשמגיע הזמן, סוגרים את הספר; לרב עובדיה היה קשה להתנתק מהספר, והוא עשה את זה, עוד פעם, בכל בוקר ובכל יום, כשהנציגים של ש"ס באו אליו להתייעץ ולשמוע ולהדריך. כולם מכירים את הרב עובדיה שמגיע לסליחות מהצפון ועד הדרום, אבל שוכחים שאותו אדם, בגיל המופלג שלו, הלך לכינוסים וכנסים של תנועת ש"ס בכל עיר, ולא משנה אם זו מערכת בחירות מוניציפלית או כנסת. האיש ידע להבין מה ערכו של ילד ולהקים רשת תורנית של ילדים שילמדו – דבר מפואר, שהגיע לעשרות אלפי ילדי ישראל היום. אדם שידע שצריך להקים את רשת אל המעיין ונאות מרגלית ועיתון שידע להביא את דברו לעם; אדם שידע לסגור את הספר ולשלוח את השליחים שלו לבניין הזה. חבריי כולם נמצאים כאן, ואנחנו יודעים כמה שעות של בטלה ולפעמים צעקות ודברים שלא מכבדים אותנו יש בבית הזה. והרב, שלא חיפש ג'ובים לעצמו, לא חיפש תפקיד, לא חיפש שררה וכבוד. הדבר היחיד שכיבד אותו ודיבר אליו היה להוציא עוד ספר ולהוציא עוד פסיקה. עמלי בית המדרש יודעים כאן שהרבה פוסקי הלכה ידעו לכתוב בספר שלהם שההכרעה היא לא בהכרח לדורות – הרב פסק וכתב: "הפסק שלי הוא לשעה ולדורות" – אבל הדילמה שעמדה בפני הרב עובדיה נמצאת כבר בחז"ל אלפיים שנה קודם. מובא באבות דרבי נתן – מובא שם סיפור, מה קורה אם אדם תופס נטיעה ביד שלו, איזה עץ שהוא צריך לנטוע, ובאותו זמן מגיע המשיח. אלפי שנים עם ישראל מתפלל למשיח, רוצה שהמשיח יגיע, ויש לו דילמה – האם הוא נוטע את העץ עכשיו באדמה, חורש, שופך את המים ונוטע את העץ, או לחלופין ללכת לקבל פני משיח? אומר רבי נתן במשנה: יעזוב את המשיח, ילך וייטע את העץ, ואחרי זה יקבל את פניו של המשיח. מה שמסתתר אחרי המשפט הזה – נטיעה של עץ זו נטיעה שאדם לא בהכרח יזכה לראות את הפירות שלה. זו נטיעה לדור הבא. זו הסתכלות לעשרות ומאות שנים קדימה. אדם שלא חושב רק על עצמו, אדם שמבין שיש דורות אחריו שצריך להנהיג אותם. מי שעוקב אחרי מסכת חייו של הרב יודע שהחשיבה על הדור הבא זו חשיבה על מה שיקרה לדור הבא. זה עמד לנגד עיניו. ואני מסיים במה שפתחתי, "ברוך שמסר עולמו לשומרים". אני חושב שאנחנו בתנועת ש"ס גאים שאנחנו תנועה יציבה, ויושב-ראש התנועה מרן הרב עובדיה, עם גדלותו בתורה, סמך את ידיו עליו בהכרעות, בדברים החשובים ביותר, מנהיג אותנו כאן בכנסת יחד עם שלוחיו של הרב ומועצת חכמי התורה, ואנחנו נטועים באותו גזע עבה עם שורשים עצומים, וכל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מלכיאלי, יוזם החוק. וכעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת רון כץ. בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני. כשעליתי, נאור אמר לי שזו כנראה פעם ראשונה שהכנתי נאום, אז אני רוצה להצהיר שזו פעם ראשונה שהכנתי נאום. אני חושב שזה יום חשוב, אני חושב שיותר חברי כנסת היו צריכים להיות פה היום – איפה מלכיאלי? יישר כוח. אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מציינים 12 שנים לפטירתו של מרן הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל. מנהיג רוחני אדיר, גאון בהלכה, אבל לפני הכול – מנהיג שראה כל בן אדם באשר הוא. הרב עובדיה לא היה רק רב, הוא היה תופעה ישראלית. הוא דיבר בגובה העיניים, צחק, התרגש ובכה עם העם. הרב הצליח לעשות דבר שהוא כמעט בלתי אפשרי – לגרום לאנשים מכל הסוגים להרגיש שייכים. דתיים, חילונים, מסורתיים, עולים חדשים, צעירים, זקנים, ספרדים, אשכנזים – כולם ראו בו מישהו שמבין אותם. זו הייתה גדולתו האמיתית של הרב – לא רק החוכמה, אלא האהבה. הוא האמין באמת הפשוטה שכל יהודי הוא חלק מהשלם. שאין רחוקים וקרובים, יש אחים. וכשהוא ניווט בדרכו הציבורית, הוא לא פחד. הוא לא פחד לומר את האמת גם כשהיא הייתה לא נוחה. הוא האמין שמנהיגות אמיתית נמדדת לא רק במה שאתה פוסק אלא באיך אתה נוגע בלבבות, וכך הוא עשה. פסיקותיו של מרן שינו את פני המדינה. הן השפיעו על אלפי משפחות. כשהכריע אחרי מלחמת יום הכיפורים והכיר בנעדרים כחללים, זה לא היה רק פסק הלכה, זה היה מעשה של חמלה, של אומץ, של אחריות לאומית. אותו פסק הלכה הביא נחמה לנשים שחיכו לבעליהן, החזיר יציבות למשפחות שחיו בחוסר ודאות והראה לכולנו שההלכה יכולה להיות אנושית, רגישה ומובילה לאחדות. ובהמשך, כשהכריע בעד גיורם של אחינו עולי אתיופיה, הוא שוב לא נכנע ללחצים. הוא שמע את הקולות שאמרו: הם אחרים, וענה בפשטות שמאפיינת אותו: אלו יהודים טהורים, בני אברהם, יצחק ויעקב. אותה פסיקה לא רק איחדה משפחות, היא איחדה עם. היא אמרה בקול ברור – כולנו עם אחד. ואחר כך, כשהגיע גל העלייה הגדול מחבר המדינות, הוא שוב היה קול השפיות. במקום דחייה, הוא בחר בקירוב; במקום חשדנות, הוא בחר באחריות. הוא ידע שאם נסגור דלת בפני יהודי אחד, נפגע בנשמה של כולנו. הרב עובדיה ידע גם לראות גבורה של חיילי צה"ל. בכל ביקור בבתי החולים אחרי מלחמות הוא לא בא לדרוש, הוא בא לחזק. הוא אחז ביד חייל פצוע, בירך, התפלל ובכה יחד איתו. הוא אמר פעם: אלמלא חיילי ישראל, לא היינו יכולים לשבת וללמוד תורה. זו לא הייתה אמירה פוליטית, זו הייתה אמונה עמוקה בשותפות גורל. הוא הבין שחוסנה של האומה נבנה מהתורה ומהמגינים עליה גם יחד. עם ישראל הוא גוף אחד שכל איבריו תלויים זה בזה. הרב עובדיה יוסף היה גשר אמיתי בין עולמות: בין קודש לחול, בין הלכה למדינה, בין תורה למעשה, והוא עשה את זה בענווה נדירה ובאהבת האדם שלא הכירה גבולות. הוא ידע להעריך גם את מי ששומר על העם הזה בגופו, ואמר: אלמלא חיילי צה"ל לא היינו יכולים לשבת וללמוד תורה. במשפט אחד הוא הצליח לתמצת שותפות גורל של עם שלם. לא היררכיה אלא הערכה הדדית. אבל היום, דווקא עכשיו, יש משהו בדמותו שכולנו צריכים לשוב ולהקשיב לו. בימים שבהם החברה הישראלית חצויה, בימים שאנחנו שומעים יותר צעקות מאשר שיח, מרן מזכיר לנו את מה ששכחנו – שאי-אפשר לבנות עם בלי אהבת העם. אם הוא היה עומד כאן היום במליאת הכנסת, אני מאמין, אני באמת מאמין, שהוא היה אומר בקולו הרך והחם: די, כולנו אחים. זו לא רק סיסמה, זו דרך חיים, והוא חי אותה בכל יום כשדרש צדק, כשקירב לבבות, כשהפך מחלוקות לשיחה. הוא לימד אותנו שאמונה אמיתית היא לא שופטת, היא מאירה. שאהבת ישראל אמיתית לא תלויה בדעה אלא בלב. המורשת שלו היא לא נוסטלגיה, היא מפת דרכים לדור שלם: להפסיק לדבר על אהבת ישראל ולהתחיל לחיות אותה; לא ליצור חומות, ליצור קשרים; לא לפחד מהשונה אלא להתרגש ממנו. הוא הראה לכולנו שאפשר להיות נאמן לתורה אבל אפשר להיות נאמן לאדם. אפשר להיות איש אמונה וגם איש של עם. לא בכדי הלווייתו הייתה הגדולה ביותר מאז זמני המשנה. מיליון איש הגיעו תוך שלוש שעות להלוויה – אשכנזים, ספרדים, עולים, מקומיים, מכל העולם, בשלוש שעות, לחלוק כבוד ולבכות יחד עם לכתו. בציון פטירתו אנחנו לא רק נזכרים בו, אנחנו צריכים ללמוד מדרכו, לראות בכל אדם אור, בכל יהודי אח, בכל ויכוח הזדמנות להבין כי זאת דרכו של מרן, דרך של אמונה, של אחריות, של אהבת ישראל. יהי זכרו של מרן הראשון לציון הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, ברוך, ויהיה נרו מאיר את דרכנו עוד שנים רבות, בין אם פה, בכל מקום אחר. תודה רבה, אדוני, על הסבלנות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רון כץ. אומנם מעט חרגת מהזמנים, אבל לא ההנתי בנאום הכתוב הראשון שאדוני נושא מעל הדוכן הזה לעצור אותו, וגם הדברים היו חשובים. אני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת יצחק גולדקנופ לשאת את דבריו. אני אנצל את השיהוי עד לעלייתו, לברך קבוצה חשובה מארצות הברית שהגיעה אלינו, ובה גם מחוקקים ממדינות ארצות הברית. I warmly welcome a distinguish delegation we have with us from the United States, organized by the American Friends of Judea and Samaria, including states legislators. Welcome to Jerusalem, welcome to the Knesset, it's an honor to have you here. Welcome. בבקשה. << דובר >> יצחק גולדקנופ (יהדות התורה): << דובר >> ברשות היושב-ראש, השר, חברי הכנסת, יושב-ראש תנועת ש"ס בראשם, ידידים מהארץ ומחו"ל שבאו לכבד את זכרו של האיש הדגול מרבבה, האיש הגאון האדיר, פוסק הדור, צדיק יסוד עולם, נשיא מועצת חכמי התורה, זה שיזם מהפך לציבור הספרדי בארץ ישראל בימים הכי קשים. הגאון מורי ורבי הרב עובדיה יוסף – חיים עובדיה יוסף, יש שקראו לו – זכר צדיק לברכה. בעצם זה שאני בא כאן לדבר – אני חסיד גור, אני איש אגודת ישראל, יושב-ראש מפלגת יהדות התורה, איך אני מתחבר לרב עובדיה? אני בא מפן אחר: אני גדלתי על ברכיו של הרב עבדיה כמה פעמים. לפני 70 שנה, כשהרב עובדיה יוסף היה גר בבית ישראל, ברחוב באר שבע 17 – היום זה נקרא רחוב הבעל שם טוב – ובבניין הזה גרו גם משפחת בצרי, גם משפחת יונה, גם משפחת חסידה, היה גר גם סבי זיכרונו לברכה, משפחת מרגליות, הבן של הגאון האדיר מגלוסק מפולין, שאותו רצו למנות במקום הצדיק שהלך, הרב צדוק הכהן מלובלין. כשהוא הלך לעולמו רצו למנות אותו כיורש. הוא ברח מפולין ובא לארץ ישראל בשנת תר"ס, ואז קבעו את מגוריהם בעיר העתיקה, עד שהגיעה מלחמת העצמאות, ואז הם ברחו וגרו במקום הזה שם, ברחוב הבעל שם טוב, עם מטבח אחד, שתי משפחות. צד אחד היה של משפחת הרב עובדיה יוסף, והצד שני היה של משפחת מרגליות. חדר אחד עם שירותים ואמבטיה אחת, פרימוס אחד, פיילה אחת. אבל הוא לימד איך חיות משפחות שם ביחד, באיזו אהבה ובאיזו אחווה ובאיזו רעות. אני באתי לשם בתור ילד לפני 70 שנה פלוס-מינוס, משהו כזה, בשנות החמישים. << קריאה >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << קריאה >> אתה צעיר. << דובר_המשך >> יצחק גולדקנופ (יהדות התורה): << דובר_המשך >> צעיר, צעיר ברוח. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא נראה יום מעל 50. << דובר_המשך >> יצחק גולדקנופ (יהדות התורה): << דובר_המשך >> צעיר ברוח. אני זוכר את אימא שלי, כשבאתי לשם, היא לוקחת אותי, היא מראה לי את הפינה איפה שהרב עובדיה היה. היא אמרה לי: הרב עובדיה גם בקושי היה צריך ללכת עם אשתו לבית חולים ללדת, היה לו קשה ללכת, ואימא שלי הלכה במקומו, והוא אמר לה: יש לך זכות בלימוד שלי. איך קוראים לה, הרבנית טולדנו, היא אחרי זה סיפרה לי שאימא שלה סיפרה לה את הסיפורים הללו. אני בא מפן אחר. וכל פעם כשבאתי אליו עם ועדת הרבנים, כי הייתי קשור בוועדת הרבנים למען קדושת השבת, הוא היה כל כך מחובר לוועדת הרבנים הזו. הוא לא רצה שיעשו שום דבר בלי שהוא ידע. כשהייתה מלחמת עולם – עולם, אני אומר מקצה העולם ועד הקצה השני – על הנושא של אל על, נסיעה בשבת, ואל על רצו לנסוע בשבת, אז הוא שאל אותם: למה אתם רוצים לנסוע בשבת? מה קרה לכם? אז הם אמרו: פיקוח נפש. שאל אותם הרב עובדיה: איזה פיקוח נפש? אז הם אמרו: הייתה שביתה כל השבוע, אנשים היו צריכים לנסוע. הוא אמר להם: פיקוח נפש? כתוב בשולחן ערוך מה זה פיקוח נפש. פיקוח נפש זה לא אם הייתה שביתה ולא יכלו לנסוע. איזה מושג זה פיקוח נפש, משהו אחר. אני אסביר לכם מה זה פיקוח נפש. הדיבור שלו, הנעימות שלו. בכל הדברים האלה הייתי שותף. במערכה שהייתה על שפע שוק, על חנויות שמחללות שבת, הרב עובדיה לא רצה להגיד לאף אחד שלא ייכנס לחנות. הוא אמר: אני לא אגיד שלא ייכנס, אני לא אאסור כזה איסור, אי-אפשר לעשות חרם. חרדים לא יכולים לעשות חרם. היו כאלה שאמרו שהחרימו את אל על או החרימו את שפע שוק או החרימו את AM:PM. הוא אומר: לא חרם. אתה יכול להגיד: אני מעדיף חנות ששומרת שבת. ואז שאלו אותו: מה אתה אומר, הרב? אז הוא אמר: מי מדבר על לקנות בשבת? כשאתה נכנס לחנות שהיא מחללת שבת זה חילול השם. איך אתה נכנס לחנות הזאת? אל תדבר איתי על לקנות. באיזו חוכמה הוא ענה את התשובות האלה. מהצד הזה אני בא. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אדוני דיבר כל כך יפה, שלא שמנו לב שהזמן נגמר. << דובר_המשך >> יצחק גולדקנופ (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עוד שתי דקות. גם אני לא שמתי לב. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אז לא צריך מהדפים. אדוני פשוט דיבר מהלב, זה יותר טוב מהדפים. << דובר_המשך >> יצחק גולדקנופ (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עוד לא הסתכלתי בניירות, מה שהכנתי. זה הכול מהלב. אני רוצה להגיד לכם עוד דבר. אני הייתי שותף עם הרב ראובן דנגור, כשהוא רצה להקים את הת"תים, ואני הייתי מנכ"ל איגוד הת"תים. כמה שעות ישבתי איתו כדי לבנות את המערכות הללו. אני מבקש ממנו ביום כזה: תהיה מליץ טוב על עם ישראל. עם ישראל צריך אחדות, עם ישראל צריך תורה. גם הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, ידע שאם לא חוקות התורה על השמיים והארץ לא שמתי. אחד הדברים החשובים זה התורה, שהוגים בה יומם ולילה. אני מבקש מהבית הזה, אתם רואים איך שמדבר רון כץ על הרב עובדיה יוסף – תתחברו אליו. התורה היא היסוד. עם היסוד הזה אנחנו צריכים להתגבש ביחד, ולדעת שנכון, אתם רוצים חיילים, אבל אלה שלומדים תורה – וזו תורתו אומנותו, שזו הייתה הצוואה של בן-גוריון – תתאמצו בזה, תתמקדו בזה שתורתו אומנותו. כל המקבל עליו עול תורה, מעבירים ממנו עול דרך ארץ ועול מיסים ועול מדינה. שום עול אין עליו. בעזרת השם זו תהיה המורשת שלנו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> צבא זה לא עול, זו זכות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גולדקנופ. אני מתכבד כעת להזמין את יושב-ראש תנועת ש"ס, חבר הכנסת הרב אריה דרעי, בבקשה. << דובר >> אריה מכלוף דרעי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, רבותיי, לפני יותר מ-35 שנה זכיתי ללוות את מרן רבנו עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, במסע היסטורי למצרים. הנשיא חוסני מובארק הזמין את מרן לפגישה אישית, ובדרכנו לשם עצרנו בעיירת דמנהור, על קברו של הצדיק רבי יעקב אבוחצירא, זכר צדיק וקדוש לברכה. מרן ירד מהרכב, עמד מול הקבר, הניח את ידו על המצבה ודמעות עמדו בעיניו. הוא לא פתח סידור, לא אמר תהילים, רק אמר בלב שבור: רבי יעקב, הקמנו עכשיו את תנועת ש"ס, הקמנו את רשת אל המעיין, את מעיין החינוך התורני, הכול כדי להשיב את מסורת ישראל סבא. בבקשה, הכול עשינו לשם שמיים, אנא תעמוד בתפילה לפני כיסא הכבוד שנצליח. ויצאנו משם. זאת הייתה נקודת האמת של מרן; זה היה היסוד שעליו נבנה כל מפעל חייו – אהבת ישראל אמיתית, שליחות טהורה לשם שמיים. הוא לא חיפש כבוד, לא חיפש כוח. כל-כולו היה שליחות אחת – להציל נשמות, לעזור לכל יהודי. כך היה בכל תחום שנגע בו. כשהמדינה כולה רעדה מהמספר הרב של העגונות, שהזכירו כאן, אחרי מלחמת יום הכיפורים, מרן לא ישן בלילות. הוא ראה את צער הנשים לנגד עיניו, הוא למד, עיין, שמע עדים, בדק עדויות, עד שהתיר כמעט את כולן בכוח תורתו. זה לא היה רק פסק הלכה, זו הייתה משימה של הצלת חיים כפי שרק מרן יכול היה לעשות. גם כשהתעוררה סוגיית יהדותם של אחינו בני הקהילה האתיופית – שמענו כאן את חברת הכנסת – הוא לא היסס. הוא צלל לעומק הסוגיה, שלח רבנים לאתיופיה, חקר היטב היטב עד שהוציא את הפסק ההיסטורי, וכך הוא אמר: הם אחינו, בני אברהם, יצחק ויעקב, תקבלו אותם באהבה. פסק הלכה זה שינה את פניה של החברה הישראלית. כך גם באהבתו לחיילי צה"ל, המוסרים נפש למען עם ישראל. כששמע על חייל שנפל הוא היה יושב ובוכה. אני בעיניי ראיתי זאת. כשהגיעו חיילים לביתו, הוא היה נעמד על רגליו, מחבק ומנשק אותם. מרן היה זה שהכניס לתוך הסידור את התפילה לשלום החיילים – כך בכל הסידורים הספרדיים – ואמר: הם מוסרים את נפשם כדי שאנחנו נוכל ללמוד תורה. מי שנלחם בשדה הקרב הוא שליח של השם, הבורא יתברך, ושלנו. ובאותה נשימה, כמה הוא נלחם למען לומדי התורה. עד יומו האחרון הוא זעק: התורה היא סוד קיומנו. אם תיפסק תורה מישראל, נאבד את הזכות שלנו על הארץ הזאת. כשהוא שמע על הכוונה לפגוע בתלמידי הישיבה ולהכריז עליהם סנקציות פליליות, הוא היה בוכה וזועק על כך. גם כשישב שבעה על בנו בכורו הגאון רבי יעקב זצ"ל, חצי שנה לפני פטירתו של מרן, הוא היה כאוב, כל גופו היה מלא כאבים, וכשבאו לנחם אותו, הוא זעק: לא על הצער של בני אני בוכה, אלא על הצער של בני הישיבה שפוגעים בהם, של בני התורה. גם בימיו האחרונים בבית החולים, כשאני סעדתי אותו ולא עזבתי אותו 24 שעות ביממה, הזעקה האחרונה שלו לפני שהנשימו אותו והוא מאז לא התעורר, הייתה: תשמרו על בני התורה, בלעדיהם אין לנו זכות קיום בארץ הזאת. הנושא הזה היה תמיד בראש מעייניו. כל מפעל חייו הגדול, כל המוסדות העתירים שהקים, הכול היה כדי להבטיח שלא תשתכח תורה מישראל. שכל ילד יהודי יוכל ללמוד, לדעת את שורשיו, להכיר מאין בא ולאן הוא הולך. כשמאות אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה בהלוויה הגדולה ביותר שנערכה בישראל, ראינו את ההמונים שמחזירים לו אהבה. היו שם דתיים וחילונים, ימין ושמאל, עניים ועשירים, צעירים וזקנים, ספרדים ואשכנזים. כולם בכו, כולם הרגישו שאיבדו אבא. כולם הרגישו צורך להשתתף ולחלוק לו כבוד אחרון. הוא נגע בלב של כל יהודי באהבה אמיתית, פשוטה, בלי מחיצות. אני מודה לקדוש ברוך הוא שזכיתי להיות לידו במשך שנים רבות. לראות איך הוא בכוחותיו הדלים בתחילת הדרך, כמעט בלי אמצעים, מפריח רוח חיים בהמוני יהודים, מכתת רגליים ממקום למקום בכבישים משובשים, ברכבים מקרטעים. ראיתי איך הוא דוחף וממריץ להקים עוד בית ספר תורני, עוד בית כנסת, עוד מקווה טהרה; איך הוא נאבק למנות רבנים יראי שמיים שחוללו מהפכה רוחנית במקומם; איך הוא מפנה את הזמן היקר, את ספריו האהובים, כדי לדאוג לעם שבשדות, לאנשים שעד אז איש כלל לא הבחין בהם ולא דאג להם. זכיתי לפעול בשליחותו ביחד, להקים את כל המפעלים הללו, ואם מרן היה חי היום, הוא לא היה מאמין עד כמה גדל מפעל חייו, כמה תורה יש היום בזכותו, כמה אהבת ישראל, כמה צדק חברתי, כמה אור הוא הביא לעולם. כששואלים אותי איך אני מתמודד עם כל הקשיים והאתגרים הקיימים היום, עם כל הבלבול הנורא, אני עונה, ואני מאמין בזה באמונה שלמה: אני מרגיש שמרן ממשיך ללוות אותנו, אותי ואת כל חבריי, ולתת לי ולהם כוח. אין הסבר אחר. אומנם המנהיגות שלו זועקת בחסרונה, תחושת היתמות לא מרפה, אין יום שאני לא אומר: אם מרן היה חי איתנו היום, כמה הכול היה ברור ופשוט. הוא היה דופק על השולחן ומכריע, וכולם היו מצייתים לדבריו. ולמרות זאת, השליחות שלו ממשיכה בהכוונת מועצת חכמי התורה שליט"א, דרך בניו הרבנים הגאונים ממשיכי דרכו, דרכי, דרך חבריי, דרך אלפי תלמידיו הרבנים, הדיינים, ראשי הישיבות, מגידי השיעורים, פוסקי ההלכות, ודרך מאות נציגי ש"ס ברחבי הארץ. היא זו שמעניקה לנו כוחות ותעצומות להמשיך את דרכו ללא לאות. והיום, רבותיי, עם כל הכאב, אנחנו חיים בתקופה קשה. הקיטוב, הפילוג והשנאה הפנימית מכים בנו ללא רחם. ראינו כבר למה זה עלול לגרום. אסון נורא אחד כבר היה לנו, ואנחנו עדיין לא למדנו את הלקח. אנחנו מוכרחים לעצור, להתעשת, להיזכר בדמותו של מרן, שהייתה כולה אהבת ישראל – הוא לא חילק את העם, הוא איחד את העם; הוא לא חיפש מה מפריד אלא מה מאחד. אנחנו חייבים לשים את דמותו כנר לרגלנו, לא רק כמנהיג ופוסק, אלא כמודל לאהבת חינם. לאהוב כל יהודי, עם כיפה או בלי כיפה, ימין ושמאל, מסורתי, חילוני. כי כשאוהבים מוצאים את הדרך המשותפת. וזו צוואתו של מרן לנו היום – לשמור על האחדות, על התורה, על לומדי התורה, על הלב היהודי הפועם. שנחזק את חיילים שלנו, את המשפחות השכולות. שנזכה להשיב את כל החללים לקבר ישראל. לשמור על ביטחון עם ישראל בגוף וברוח. זכותו של מרן רבנו עובדיה יוסף זצק"ל תגן על כולנו, על חיילי צה"ל, על לומדי התורה, על כל בית בישראל. שנזכה כולנו ללכת באורו באהבת ישראל אמיתית, בתורה, בענווה, באחדות אמיתית. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמן. חזק וברוך. אני מתכבד כעת להזמין את השר אלי כהן לסכם את הדיון. << דובר >> שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן: << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, מכובדי יושב-ראש ש"ס חבר הכנסת הרב אריה דרעי, חברים יקרים, נפלה בידי זכות גדולה להיות היום כשר במליאה ביום שאנחנו מציינים 12 שנים לפטירתו של גאון הדור הרב עובדיה יוסף, מהדמויות החשובות והמשפיעות של דורנו ושל ההיסטוריה היהודית בכלל. הרב עובדיה היה גאון עצום, מנהיג של דור שלם. אבל יש נקודה אחת שראוי שנדע כולנו, ועליה אני רוצה לדבר הפעם. המשפט הראשון שאמרתי כשהושבעתי בכנסת כאן מעל דוכן המליאה, היה משפט מתוך מסכת אבות: דע מאין באת. אני חושב שהרב עובדיה יוסף ייצג את הדבר הזה בצורה הכי יפה. הרב עובדיה, שעלה מעיראק בגיל ארבע, הוא בעצמו לא גדל במשפחה של גדולי תורה. הוא לא גדל במשפחה מבוססת, הוא גדל במשפחה שהיו לה לעיתים גם קשיי פרנסה. אביו היה צורף בעיראק, וכשעברו לישראל המשפחה התפרנסה מחנות מכולת של אביו של הרב. הרב עובדיה, שכבר מילדות הבינו כמה הוא גאון, התחיל ללמוד תורה בגיל צעיר, ומהר מאוד הפך לרב משפיע, שכתב עשרות ספרים וחינך אלפי תלמידים. אבל גם כשהוא היה רב גדול, כשעיני רבים כל כך היו מופנות אליו, הוא לא שכח מאיפה הוא הגיע. אני חושב שבדברים שנאמרו לפניי, וגם כשאני התכוננתי לקראת דבריי היום, דיברו תמיד על הרגישות, על האהבה, על האכפתיות כלפי כל יהודי. הרגישות שלו הייתה שם דבר, ומספרים שלא אחת כשהיה נתקל במקרה קשה או במקרה עצוב או במקרה מורכב, הוא לא היה מתבייש להזיל דמעה. הרב עובדיה, שכולנו נושאים את עינינו אליו, כן, אותו איש גדול, היה לו גם לב ענק ואותה רגישות. אגב, יש סיפור על חבורת ילדים. כשהרב עובדיה יוסף יצא יום אחד מבית הכנסת לביתו, איזה ילד שם שיחק כדורגל וכנראה נתן בעיטה שפגעה בכובעו של הרב, שנפל. מגיע הרב במלוא הדרתו והילתו לאותו ילד, ואותו ילד חושש שאולי הרב הולך לצעוק עליו שככה הכדור פגע בו והכובע נפל. הוא מחבק אותו ושואל אותו: תגיד, איפה אתה אוכל בשבת? יש לך איפה? ואותו ילד, שלא היה לו, הוזמן לביתו של הרב. ולימים הילד הזה הפך לרב, והוא זה שסיפר את אותו סיפור, כמה המפגש הזה השפיע עליו. ואנחנו בהחלט רואים פה את אהבת ישראל הגדולה שלו ואת הרגישות לחלש. אני מאחל לנו, לכולנו, שנלמד מדרכיו של הרב עובדיה ונרבה אהבה בעם ישראל. יהי זכרו ברוך. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס בקצרה, מעבר לדברים החשובים שאמרתי לזכרו של הרב, לדבריו של חבר כנסת בליאק, שהיה מאוד מאוד מוטרד מכך שאני כיום כשר האנרגיה והתשתיות ציינתי שלוש שנים להסכם הכי גרוע שחתמה מדינת ישראל מול לבנון, כאשר היא הסכימה בפעם הראשונה לוותר על שטח ריבוני של מדינת ישראל ולתת אותו ללבנון עצמה, שאגב, ממשלת לבנון היא ממשלת בובות, כשכולם יודעים שמי שהיה מאחוריה זה חיזבאללה, זה נסראללה. ואנחנו ראינו את אותו הסכם, שאגב, נחתם גם במהלך תקופת בחירות, כחודש למעשה לפני הבחירות, שזה דבר הזוי בפני עצמו. אני חושב שעל לפיד נאמר: אבן שטיפש אחד זורק לבאר, גם אלף חכמים לא יצליחו להוציא. וכל פעם שהם עלו לשלטון – זה קרה גם באוסלו, זה קרה גם בהתנתקות וזה קרה גם עם חיזבאללה. אבל לפחות במקרה הזה אנחנו תיקנו: נסראללה כבר לא איתנו, וחיזבאללה הוא ארגון חלש ונרדף. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << נושא >> הודעת ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הבא שעל סדר-היום הוא הודעה של חבר הכנסת ינון אזולאי בשם יושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה. << דובר >> ינון אזולאי (בשם ועדת הכנסת): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, ראשית, תודה רבה גם ליוזם, חבר הכנסת הרב מלכיאלי, ולכל מי שעלה ודיבר בשבחו של הרב. אדוני היושב-ראש, באמת, כמי שגדל אצל הרב, ידע וינק מתורתו, אין לי אלא לברך על הדברים שנאמרו פה ולהצטרף לכל מילה ומילה. ויהי רצון שנזכה להמשיך בדרכו, בדרך האחדות. רון כץ אמר פה דברים נפלאים. ורון כץ, אני רוצה להגיד לך: ידי מושטת לך, לעשות יחד אולי את השינוי, את הטוב בעולם, בארץ שלנו, למען עם ישראל, למען אחדות ישראל. אז בוא ביחד. הדברים שאמרת – לקחתי אותם. תיקח אותם גם אתה, וביחד נעשה שינוי ודבר טוב למען עם ישראל. אדוני היושב-ראש, אבקש להודיע בשם יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ על הוספת ממלאי קבועים בוועדות הכנסת הבאות: בוועדת החוקה, חוק ומשפט תכהן חברת הכנסת לימור סון הר מלך כממלאת מקום קבועה מטעם סיעת עוצמה יהודי; בוועדה לענייני ביקורת המדינה יכהן חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות כממלא מקום קבוע מטעם סיעת הליכוד. זו הודעה בלבד. תודה רבה ובשורות טובות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אזולאי. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ז' בחשוון התשפ"ו, 29 באוקטובר 2025, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:03. << סיום >>