דברי הכנסת

דברי הכנסת ג / מושב רביעי / ישיבה שכ"ו / י"ב–י"ד בחשוון התשפ"ו / 3–5 בנובמבר 2025 / 3 חוברת ג' ישיבה שכ"ו הישיבה השלוש-מאות-ועשרים-ושש של הכנסת העשרים-וחמש יום שני, י"ב בחשוון התשפ"ו (3 בנובמבר 2025) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 6 הצעות סיעות יש עתיד, כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו, העבודה, חד''ש-תע''ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. ממשלה המקדמת השתמטות חוקית ומגדילה את העול על הרוב העובד והמשרת; 7 2. קידום חוק השתמטות על ידי ממשלת ישראל; 7 3. טרור מתנחלים בגדה המערבית באחריות ישירה של הממשלה 7 יאיר לפיד (יש עתיד): 7 חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 10 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 12 השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 14 שלי טל מירון (יש עתיד): 22 איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 24 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 27 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 28 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 29 אפרת רייטן מרום (העבודה): 30 אבי מעוז (נעם): 31 ישיבה מיוחדת לזכרו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, זכרו לברכה, במלאת שלושים שנה להירצחו 35 היו"ר אמיר אוחנה: 36 שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: 38 יאיר לפיד (יש עתיד): 41 מרב מיכאלי (העבודה): 44 בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 47 הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ה–2025 50 משה גפני (יהדות התורה): 50 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 65 אבי מעוז (נעם): 67 אלעזר שטרן (יש עתיד): 68 רון כץ (יש עתיד): 71 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 74 רם בן ברק (יש עתיד): 75 מירב בן ארי (יש עתיד): 76 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 78 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 83 מאיר כהן (יש עתיד): 84 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 87 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 89 הודעה אישית של השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם 93 השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 93 הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ה–2025 101 דבי ביטון (יש עתיד): 101 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 109 מירב כהן (יש עתיד): 113 יסמין פרידמן (יש עתיד): 115 טלי גוטליב (הליכוד): 117 סימון דוידסון (יש עתיד): 120 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 123 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 124 מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 125 גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): 130 אושר שקלים (הליכוד): 131 עדי עזוז (יש עתיד): 132 נאור שירי (יש עתיד): 133 שלי טל מירון (יש עתיד): 135 שרון ניר (ישראל ביתנו): 137 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 137 עודד פורר (ישראל ביתנו): 139 איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 140 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 142 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 144 בועז ביסמוט (הליכוד): 146 אריאל קלנר (הליכוד): 148 קטי קטרין שטרית (הליכוד): 150 ניסים ואטורי (הליכוד): 151 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 154 אכרם חסון (הימין הממלכתי): 157 גלעד קריב (העבודה): 158 סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): 159 יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 160 פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 163 משה טור פז (יש עתיד): 165 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 166 אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 168 נעמה לזימי (העבודה): 168 עמית הלוי (הליכוד): 176 צגה מלקו (הליכוד): 180 אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 182 מרב מיכאלי (העבודה): 188 משה גפני (יהדות התורה): 189 השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: 191 הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025 209 שר התקשורת שלמה קרעי: 212 שלי טל מירון (יש עתיד): 218 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 220 אלעזר שטרן (יש עתיד): 221 מירב בן ארי (יש עתיד): 223 מירב כהן (יש עתיד): 225 אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 225 רון כץ (יש עתיד): 228 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 233 נאור שירי (יש עתיד): 234 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 236 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 238 אפרת רייטן מרום (העבודה): 239 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 240 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 241 מיקי לוי (יש עתיד): 242 גלעד קריב (העבודה): 244 נעמה לזימי (העבודה): 246 פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 250 יצחק גולדקנופ (יהדות התורה): 251 בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 252 שר התקשורת שלמה קרעי: 252 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 100), התשפ"ה–2025 259 שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 259 הודעת ועדת הכנסת 262 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 262 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני י"ב בחשוון התשפ"ו, 3 בנובמבר 2025. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6241/25 וכלה בהצעת חוק פ/6259/29: הצעת חוק מלחמת שמחת תורה, התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק מלחמת שמחת תורה, התשפ"ו–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – שבוע עבודה בן חמישה ימים וקביעת יום ראשון כיום חופשי), התשפ"ו–2025, מאת חברת הכנסת יעל רון בן משה; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – קבלת הטבות ללא פעולה), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק הגבלת שחרור פעילי טרור בתמורה לחטופים, התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק-יסוד: הכרה במדינה פלסטינית, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף, סמיר בן סעיד ואחמד טיבי; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – איסור הפסקת לימודים בשל שירות מילואים), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון – מבחנים לקביעת דרגת נכות לפגועי ראש), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (קידום התחרות באמצעות תחבורה שיתופית מקוונת), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – קיצור תקופת ביטול אשרה לעובד זר), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – אי-זכאות לקצבת ילדים להורה שלא שירת בשירות מזכה), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי רפואת שיניים), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית לאסירים ביטחוניים, התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (גיור קטינים על ידי רב עיר), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה מועדפת במסגרת מגורים עצמאית ומוגנת למתמודדי נפש), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, יונתן מישרקי, אוהד טל, לימור סון הר מלך, אלי דלל, צביקה פוגל, גלית דיסטל אטבריאן, חוה אתי עטייה, ינון אזולאי, משה סולומון, יוסף טייב, אביחי אברהם בוארון, משה פסל, משה אבוטבול, צגה מלכו, עפיף עבד וקטי קטרין שטרית; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (הגבלת הסמכות להורות על מניעת גישה לאזור או למקום), התשפ"ו–2025, מאת חברת הכנסת לימור סון הר מלך; הצעת חוק תגמולים לבני משפחה של חטופים ונעדרים בפעולת איבה (תיקון – תגמול הסתגלות כלכלית), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת יצחק קרויזר וגלעד קריב; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – ועדת חריגים להכרה בנספה), התשפ"ו–2025, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – זכויות לחטופים ששהו בשבי ארגון טרור ושוחררו), התשפ"ו–2025, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו. עוד הונחו על שולחן הכנסת, לקריאה הראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הטבות מס ליישובים (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2025; הצעת חוק שירות לאומי אזרחי (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2025. כמו כן, אבקש להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת סיכומיה והצעותיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה במושב השלישי ובזמן שחלף מתחילת המושב הרביעי של הכנסת העשרים-וחמש. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה למזכיר הכנסת. << נושא >> הצעות סיעות יש עתיד, כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו, העבודה, חד''ש-תע''ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. ממשלה המקדמת השתמטות חוקית ומגדילה את העול על הרוב העובד והמשרת; << נושא >> << נושא >> 2. קידום חוק השתמטות על ידי ממשלת ישראל; << נושא >> << נושא >> 3. טרור מתנחלים בגדה המערבית באחריות ישירה של הממשלה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הראשון שעל סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד, בבקשה. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, ביום חמישי האחרון הייתה הפגנת המיליון החרדית. לא היו שם מיליון, אבל מאות אלפי צעירים חרדים מילאו את הרחובות. הסתכלתי עליהם ולא יכולתי להיפטר ממחשבה אחת: אם הצעירים האלה, אם חצי מהצעירים האלה, אם רבע מהצעירים האלה היו עומדים עם נשק על הגדר של עזה ב-7 באוקטובר, האסון לא היה קורה; אם במקום לבוא לירושלים הם היו באים לבקו"ם, האסון לא היה קורה; אם במקום להילחם בנו הם היו נלחמים איתנו, האסון לא היה קורה; אם במקום לרוץ ברחובות הם היו רצים בטירונות, האסון לא היה קורה. זה כל הסיפור. הוא לא מסובך, הוא פשוט. אנחנו לא רוצים שהם יתגייסו כי יש להם בעיה עם זה שהם חרדים – אין לנו; אנחנו לא רוצים להחזיר אותם בשאלה, לא רוצים להעניש אותם. אנחנו רוצים שהם יתגייסו כי אחרת עוד אסון יקרה. זה מה שצה"ל אומר לנו. זה המשפט שמסכם את כל הישיבות וכל הדיונים וכל הטיוטות וכל ההסברים. אין לנו מספיק חיילים ואין לנו מקום אחר להביא ממנו חיילים, חוץ מההפגנה הזאת. הטיעון של הפוליטיקאים החרדים מנגד הוא שאסור שהם יפסיקו ללמוד תורה. אתם יודעים מהו הגורם מספר אחת בהיסטוריה לזה שיהודים הפסיקו ללמוד תורה? זה שרצחו אותם. יהודים מתים לא לומדים תורה; ואם אנחנו לא רוצים שיהיו פה יהודים מתים אנחנו צריכים צבא יהודי חזק, שיודע להגן על הגבולות, שיודע להגן על המדינה, שיודע לעצור את אויבינו. מה שהיה בהפגנה הזאת זה צעירים שכשירים לשירות צבאי, והם לא בדיוק נראו לי שבורי לב על זה שבאותו יום הם נקרעו מתלמודם. ומי שיכול ללכת להפגנה כזאת, יכול לשרת בצבא. והוא יעשה טובה לתורת ישראל כי מי שמגן על עולם התורה במדינת ישראל הוא קודם כול ולפני הכול צבא ההגנה לישראל. אם הוא לא היה, לא היו ישיבות, לא היו לימודי תורה, לא היה מי שישמור עלינו. אתם רוצים להגן על עולם התורה? תתגייסו לצה"ל. אני רוצה לשאול מפה את הממשלה: מה פשר השתקנות שתקפה אתכם לפתע? הם ירקו ללוחמים שלנו בפנים, ואתם שותקים; הם תקפו את המשטרה, ואתם שותקים; קראו לישראל מדינת אויב – היו שלטים כאלה – ואתם שותקים; שרפו את דגל ישראל. וכל הלאומנים הגדולים שותקים כמו דגים מתים. כמה קללות חטפנו על ההפגנות של המחאה בשנים האחרונות, הפגנות שהובילו אותן לוחמים פטריוטים, הפגנות ציוניות שבהן הניפו בגאווה אלפי דגלי ישראל; הפגנות שכולן הסתיימו בשירת התקווה. ועכשיו, פה בהפגנה, דגל ישראל בוער על הרצפה, נרמס ברגליים גסות, והממשלה שותקת. פתאום אין סרטון מזועזע של נתניהו; פתאום אין את בן גביר מודיע שהוא הנחה והורה למשטרה לפתוח בחקירה; פתאום בערוץ 14 אין שידור מיוחד של הפטריוטים. אתם יודעים למה – כי הם הכול חוץ מפטריוטים. ההפגנה הזאת היא של הממשלה הזאת. אתם אפשרתם לזה לקרות, ואתם אפשרתם לזה לצמוח, ואתם טיפחתם ופיתחתם את זה. קואליציה ששתקה מול ההפגנה ביום חמישי היא קואליציה אנטי-ציונית. הרי הממשלה הזאת לא מפסיקה לדבר על אנחנו והם. אתם יודעים מה? יש אנחנו והם. אנחנו מאמינים בשירות צבאי; הם מאמינים בהשתמטות. אנחנו אוהבים את הדגל; הם נותנים לו לבעור בחוצות ירושלים. אנחנו מאמינים בציונות; הם שכחו מה זה להיות ציונים. אני מכיר את כל הדיבורים על זה שממילא אין טעם להעביר חוקי גיוס, כי הם ממילא בחיים לא יתגייסו. אבל אני אומר לכם שיש דבר אחד שעוד לא ניסינו. אחרי כל התיקונים לחוק שירות ביטחון וכל הבג"צים והממשלות שנפלו וההבטחות הריקות שלא קוימו, יש דבר אחד שעוד לא ניסינו. לא ניסינו את זה שפעם אחת המדינה תתנהג כמו מדינה; שמדינת ישראל תגיד: גמרנו לשחק. יש חוקים במדינה הזאת ואתם תקיימו את החוקים, ומי שלא יקיים את החוקים יישא בתוצאות, והן יהיו חמורות. הכול על השולחן – שלילת זכות הצבעה, שלילת תקציבים, שלילת קצבאות, מאסר בפועל. הכול. מדינה שמתנהגת כמו שמדינה אמורה להתנהג, שמתייחסת ברצינות לעצמה. שאומרת: החוקים הם לכולם, ומי שלא יקיים את החוק יחטוף. 60 מיליארד שקל בשנה עולה למדינה זה שהחרדים לא מתגייסים – חישוב של כל הארגונים, כולל קהלת – כספי משלם המיסים הישראלי. למה? למה שנשלם על החלטה שאתם עשיתם לגבי חייכם? אתם רוצים ללמוד בישיבה? מאה אחוז, תשלמו, זה עליכם, לא עלינו. למה שאנחנו נשלם את זה? אתם צריכים לשרת בצבא, ואתם צריכים לעבוד כדי לפרנס את עצמכם. ואז אתם יכולים ללמוד כמה שאתם רוצים. זאת זכותכם, אבל זכויות זה משהו שבא עם החובות ולא במקום החובות. והממשלה הבאה – ותהיה הממשלה הבאה, תהיה גם המדינה הבאה. ובמדינה הבאה, במקום מדינת המושחתים והמשתמטים החלושה והמפוררת שיש לנו היום, תהיה מדינה חזקה שיודעת לעמוד על שלה ויודעת להגיד לאזרחיה: החגיגה נגמרה. מי שיודע להחזיק שלט בהפגנה, יודע גם להחזיק רובה בטירונות; מי שיודע להפסיק את לימודיו בשביל ללכת מכות עם שוטרים, יכול גם ללכת בבוקר לפרנס את עצמו. אין לנו 60 מיליארד שקל ואין לנו מספיק חיילים. אלו שתי עובדות החיים. זה לא נגדכם, זה לא במריבה. עובדות – אין לנו 60 מיליארד שקל, אז נפסיק לשלם לכם. ואין לנו מספיק חיילים, אז תצטרכו להתגייס. ויש גם בונוס – הבונוס הוא להיות חלק מהסיפור הישראלי הגדול, המופלא, הנשגב, התנ"כי, הסיפור היהודי על עם ששב לארצו כדי לחיות פה ביחד. אנחנו לא אומרים לכם שתצטרכו להתגייס בשביל לריב איתכם, אלא בדיוק להפך. אתם צריכים להתגייס כי אנשים אחים אנחנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת חילי טרופר להציג את הצעת האי-אמון מטעם סיעות כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה, בבקשה. << דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שאדבר על חוק הגיוס, נכון בעיניי להתייחס לפרץ השנאה ומחול הטירוף שהתפרצו כאן בימים האחרונים. אמש, תוך כדי הידיעות על היעדרותה של הפצ"רית וחילופי ההאשמות, דיברתי עם אחד החיילים. בשפה של חייל פשוט הוא אמר לי אמת עמוקה: חזרנו מהמלחמה מול חמאס וגילינו שיש מלחמה בתוכנו. בא לי לקחת את כל השונאים שיש בישראל לסיבוב אחד איתי בעזה, שיראו מי האויב האמיתי שלנו. אחים שלי, גם אם אני משתגע מהדעות שלהם, הם אף פעם לא האויבים שלי. חברים שהדעות שלהם הפוכות משלי הצילו לי את החיים. אחי, חייבים להרגיע. אנשים כאן מתפוצצים משנאה. שנאה תהרוס לנו את המדינה. נדמה לי שהחייל, צעיר פשוט ואנונימי, משקף את דרכם של הרבה יותר ישראלים מכפי שהשתקף בדברים של מי שהציעו לחזור מהר מהר ליד איש באחיו. דווקא מבימת הכנסת, מהמקום שהפך סמל של קיטוב ווולגריות, אני מבקש לומר לישראלים המודאגים, האוהבים, האכפתיים, האחראים, המתנדבים, שבוחרים תמיד באהבה על פני שנאה: אל תתייאשו, אתם הרוב. יש אשליה אופטית שגורמת לכם להרגיש שאתם מיעוט. הווליום של הקולות המפלגים יוצר את האשליה שהם יותר מהמספר הריאלי שלהם, אבל האמת היא שהארץ שלנו מלאה בטוב, בנדיבות ובערבות הדדית – בשדה הקרב, במחלקות הפצועים, בבתי האבלים, בשדות התבואה בעוטף, במשפחות החטופים ובכל מקום שצריך. בישראל יש המונים שעל השאלה "מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו", יענו בשקט: עכשיו, היום, כל יום, תמיד. החייל האנונימי מייצג את הרוב האנונימי. חייבים להיאבק בקיצוניים שמפרקים את הבית על כולנו, בלי רגשי נחיתות, בלי לשתוק ובלי לפחד. אם נהסס ואם נשתוק נגלה שהסדקים הופכים לקרעים, ואולי נתעורר כשיהיה מאוחר מדי לתפור ולתקן. לפעמים, אם לא מתעוררים בזמן ולא עומדים באומץ מול הטירוף, אי-אפשר לאחות לב שנשבר, אי-אפשר לשמור על בית משותף. והכי כואב – אם נשתוק, לא בטוח שנוכל לומר למשפחות השכולות, לפצועי המלחמה, למילואימניקים ולמשפחותיהם, שקורבנם לא היה לשווא. בזמן שהפושים על היעדרות הפצ"רית קפצו והרשתות סערו, ישבתי סביב שולחן עם 25 פצועי מלחמה והרבה מתנדבים טובים. הפער בינם לבין החדשות היה בלתי נסבל – בין גדלות הנפש שלהם לבין צרות העין של אחרים, חלקם משפיענים ופוליטיקאים. כולנו מכירים את התופעה הזאת. אנחנו ניצבים כמעט מדי יום מול שתי תמונות של ישראל: תמונה אחת של ישראל הפוליטית והתקשורתית, ושם רואים ישראל מלאה בשנאה; ותמונה שנייה של ישראל הלוחמת והמתנדבת, וזו תמונה של ישראל מלאה באהבה. איזו תמונה היא פייק ואיזו תמונה היא אמיתית? שתיהן תמונות של ישראל. איזו תנצח? אנחנו, הרוב הבלתי-נראה, אנחנו ננצח. פעם אמרו לי לוחמי גולני שבתוך עזה הם לא הקשיבו לרדיו הישראלי ולא גללו ברשתות. לקרוא את השנאה בארץ החליש אותנו מול האויב, הם אמרו. יֵדע כל מי שמרעיל, מפיץ שנאה ומעמיק קיטוב, שאין ערך למילים יפות שלו על ביחד ננצח או על גב ללוחמים ומשפטים יפים אחרים. מי שמפרק אותנו מבפנים מחליש אותנו מול האויב; מי שמפזר רעל בתוכנו לא יוכל להגיד שידיו לא שפכו את הדם הזה; מי ששותק לא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו. למען הלוחמים, למען כל מי ששילמו מחיר במלחמה הקשה ולמען הרוב הישראלי ניאבק מול השונאים והמפלגים, על המשותף, על הראוי, על התיקון של מה שחייב תיקון – אבל בלי להוסיף הרס, על הארץ היפה, הפצועה והטובה שלנו. וכמה מילים על חוק הגיוס. גם אחרי שנתיים עקובות מדם, גם אחרי ש-921 לוחמי צה"ל נפלו במלחמה ועשרות אלפים נפצעו, הממשלה והקואליציה מקדמות חוק השתמטות. צה"ל אומר שהוא חייב 12,000 לוחמים ותומכי לחימה באופן מיידי כדי להגן על ישראל. הממשלה מציעה אלפים בודדים, מתוכם אפשר גם שירות אזרחי, מתוכם אפשר גם חרדים בגיל 26 עם משפחה, מתוכם לאו דווקא לוחמים, ותכלס, גם 75% מהמספר הנמוך ממילא – אפשרי, כי רק מעבר לכך יחולו סנקציות. כלומר, מאחורי המילים היפות על חוק גיוס היסטורי נשארת מדינת ישראל ונשארים המילואימניקים עם מספר קטן של לוחמים שאולי יבואו. לכל הלוחמים שמחכים שמישהו ייכנס איתם מתחת לאלונקה הממשלה אומרת בפשטות: תמשיכו לחכות. אפשר לדבר על כך עוד רבות, אבל בחרתי להביא כאן מעט מדבריו החשובים של הרב בני קלמנזון. הרב בני, שהקים ישיבה, איבד את בנו אלחנן, גיבור ישראל, ששילם בחייו על הצלת חיי תושבי בארי; איבד שני אחיינים, אחד מהם, פדיה, במלחמה; איבד גם גיס בפיגוע, הרב מרק; איש תורה ומעשה ששילם על אהבת הארץ מחיר עצום, ודווקא מתוך התורה מבקש להשמיע קול צלול ובהיר על חובת הגיוס. הרב, אגב, מגדיר את עצמו איש רגיל שאוהב את עם ישראל. הלוואי יהיו בתוכנו כמה שיותר אנשים רגילים ואוהבים כמו הרב בני. הינה דבריו, חלק מהם מתוך ליבו המדמם. הוא מתייחס להפגנת המיליון נגד הגיוס: "ההפגנה של אחיי, בני עמי, בניהם של אברהם יצחק ויעקב, שותפיי לאמונה באל שהתגלה לאברהם אבינו כמסופר בפרשת השבוע". אל מול ההפגנה הזאת, "ההפגנה למען חטא ועוול נוראיים, למען סכנה קיומית למדינה - - - אני חש שהגוף רועד, ורגשות של חרדה, כאב, בושה וחשש מציפים אותי, ואני מתפלל ומקווה שאיני היחיד שאלה תחושותיו. "חרדה. חרדה לקיומה של המדינה שלנו, מדינה שבעזרת אלוהי ישראל היא המגינה היחידה של העם היהודי מול אויבים ושונאים רבים כל כך. מדינה שמוגנת רק על ידי חלק מהעם, על ידי חלק קטן מדי, על ידי קומץ בעלי תחושת אחווה, שותפות ואחריות. קומץ שלא יצליח לגייס מיליון איש לשום הפגנה. קומץ שהסכים לפגוע בנוחות שלו, בזוגיות שלו, בהורות שלו, בפרנסה שלו ובלימודים שלו, בין בקודש ובין בחול. חלק מאנשי הקומץ הזה הסכימו למסור גם את הנפש, כמו בני אלחנן, השם ייקום דמו, וכמו אמִתי גרנות, השם ייקום דמו, בנו של האפיקורוס שאין לצרפו למניין, כך לפי דעתו של אחד ממובילי הפגנת המיליון. זוהי חרדה קיומית, ממשית - - - כאב. כאב על כך שבני הישיבות של העולם החרדי חוששים שמא עזרה למדינה היהודית, שניצבת מול אתגרים וסיכונים ממשיים ומיידיים, תערער את אמונתם. כאב בגלל חוסר האמון של החברה החרדית, חוסר אמון שמתבסס על ניסיון אמיתי בחלקו - - - כאב על מה שמונע מהם להיחלץ ולסייע למדינה בעת מצוקתה, אותה מדינה שתמיכתה בעולם הישיבות הביאה אותו לשגשוג שכמוהו לא היה מעולם - - - חשש. יש לי התנגדות עמוקה לחוק הגיוס המוצע. התנגדות שבראש ובראשונה היא תורנית, ערכית וציונית. החוק הזה פוגע בערכי היסוד של תורת ישראל ובערכי היסוד של מדינת ישראל. הוא פוגע בערבות ההדדית, באחריות הלאומית, באהבת האחים, בשוויון בנטל, בהגנה על הארץ. יש לי חשש גדול שהחוק הנורא הזה יצליח. חשש שמא חסרונותיו עלולים לייצר חוק שהוא גם עוול מוסרי וגם סכנה קיומית, חוק שדגל שחור מתנוסס עליו מכל כיוון ומכל בחינה. חשש שמא הערך העליון הזה של התורה המְצווה על יציאת חתן מחדרו וכלה מחופתה כאשר נרצחים יהודים בהמוניהם – יובס. חשש שמא ערכיה של מדינת ישראל – השותפות, האחווה, עזרת ישראל מיד צר והצורך לעשות את העולם הזה טוב יותר – ינוצחו. וכן, חשש שמא העקרונות הגדולים יירמסו בגלל השיקולים הקטנים. חשש שמא נוותר על הערכים הקדושים שלנו למען שימור הקואליציה, זו העכשווית מסיבותיה שלה היום וזו העתידית מסיבותיה שלה מחר - - - חשש כי העיסוק המקטב בשנאה ימנע את האיחוד המתבקש סביב העם והמדינה - - - יש לי חשש גדול שהברכה שיצאה מהמלחמה המקוללת הזאת – ברכת האחדות והערבות ההדדית – תיעלם בערפל הפגיעה בערכי האחווה הישראלית הבסיסית". ומסיים הרב בני קלמנזון בתקווה: "את כל החולשות שלנו ראו סנוואר ונסראללה בבוקר היום הנורא ההוא. בערבו הם גילו עם ישראל אחר. עם של אנשים שאותם לא הכירו. יכול להיות שההפגנה נגד הגיוס – ההפגנה שהיא נגד התורה ונגד המוסר ונגד השותפות ונגד הרעות – תהיה ממש ממש גדולה. אבל התורה והמוסר ואהבת העם ואהבת הארץ – גדולים עוד יותר". תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> משפחת קלמנזון הנפלאה. תודה. כעת, בטרם נעבור לדיון הסיעתי, אחרון המציגים, חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. סליחה, ראשית השר ישיב, ולאחר מכן – הדיון הסיעתי. לא, לא, אחריו. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת וחברות הכנסת, במוצאי שבת הייתה הפגנה גדולה, חשובה מאין כמותה, בכיכר רבין לציון 30 שנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. כ-100,000 אנשים הגיעו. ללא תעמולה מיוחדת, ללא מאמצים ייחודיים, אבל בכל זאת הגיעו לכיכר, ואני בטוח שיש מאות-אלפים אחריהם שלא הספיקו להגיע, אבל זוהי גם כן העמדה שלהם. אני רוצה להגיד לאנשים שהפגינו בכיכר רבין: אני שותף שלכם. אנחנו בסיעת חד"ש-תע"ל שותפים לכם. אתם המפגינים האמיצים שבונים תקווה מציאותית למען האינטרס האמיתי של שני העמים לחיות בשלום. לצערי הרב, להבדיל מהמפגינים, היו מארגני ההפגנה, שחשבו להציע רק לראשי האופוזיציה היהודים להגיע להפגנה בלי השתתפות נציגי האוכלוסייה הערבית בכנסת. האם זו באמת המורשת של רבין? הרי כשרבין נרצח הרוצח יגאל עמיר אמר בבית המשפט שהוא רצח אותו בגלל שהוא נשען על נציגי האוכלוסייה הערבית. ואני שוב פונה אל האופוזיציה ושואל אתכם: האם זו באמת המורשת של רבין – להתעלם מנציגי האוכלוסייה הערבית? לא. זו לא המורשת שלו. ואני רוצה לחשוב, האם אני יותר מיליטנט מתאופיק זיאד, מי שנחשב המשורר הלאומי של הערבים בישראל? אז אם רבין יכול להישען על תאופיק זיאד ולבנות שותפות, האם אנחנו באמת לא יכולים לבנות שותפות כזו? אבל אתם – וזוהי האמת – לא אמיצים כמו שהיה יצחק רבין. המלחמה הסתיימה. ואם האירוע המכונן עבור השמאל הציוני ב-30 השנים האחרונות היה הסכמי אוסלו, והימין תקף את השמאל – הייתם נאיביים, לא הבנתם את הערבים, אוסלו לא הביא ביטחון ולא הביא שלום, הביא אוטובוסים מתפוצצים. זהו הנרטיב של הימין. אבל האירוע המכונן עבור הימין מאז הסכמי קמפ דייוויד בשנת 1988 זה 7 באוקטובר והמלחמה האחרונה. המלחמה האחרונה של 7 באוקטובר – ממשלת ימין על מלא – יותר מ-90% מהיהודים הישראלים הצטרפו למלחמה או תמכו בה בחודשים הראשונים. טראמפ נתן גושפנקה לטרנספר, וזו המלחמה הארוכה והאינטנסיבית ביותר משנת 1948 עד עכשיו. זה הזמן שהצד הזה יתקוף את הממשלה – שהמלחמה הזו לא ניצחה את הסוגיה הפלסטינית למרות כל התנאים של ממשלת ימין על מלא, של 7 באוקטובר, של טראמפ, שרוב העם תמך בהתחלה, ושל המלחמה האינטנסיבית והארוכה ביותר. זו המלחמה שמעידה שאין פתרון צבאי. אין פתרון צבאי. זה הזמן לתקוף את הממשלה בלשון הזו, שאין פתרון צבאי. היו הישגים צבאיים ברמה של האזור, היו פשעים נגד האנושות בעזה, אבל האם הממשלה הזו ניצחה את העם הפלסטיני? האם היא ניצחה את הסוגיה הפלסטינית? האם היא שינתה את הדבר הבסיסי שבין הים לנהר יש 7.5 מיליון יהודים ו-7.5 מיליון פלסטינים? התשובה היא לא ולא ולא. זה נקרא ניצחון פירוס. עוד ניצחון כזה ואבדנו. האמת ששני העמים יכולים להגיד את אותו דבר. שני העמים יכולים לדבר על ניצחון פירוס. האם ישראל רוצה לנצח כמו שניצחה בשנתיים האחרונות מול העם הפלסטיני כולל 7 באוקטובר? האם הפלסטינים אחרי שאיבדו 70,000 אנשים כולל 20,000 ילדים, רוצים עוד ניצחון כזה? זה ניצחון פירוס לשני הצדדים. עוד ניצחון כזה ואבדנו. כך שני הצדדים צריכים להגיד. נכון שיש הבדל בין הכובש לנכבש, בין מדינה חזקה צבאית לבין כל תנועה אשר תהיה. לכן עצם העובדה שאין ניצחון ברור, זה יכול להתפרש שזה בוודאי לא ניצחון של הכובש. נכון, אבל בכל זאת, כל בן אדם שחשוב לו כל ילד קטן לא רוצה עוד ניצחונות כאלה, לא לישראלים ולא לפלסטינים. לכן זה הזמן להבין: אם אחרי המלחמה הזו, אחרי כל התנאים הללו, אין שינוי מהותי במשוואה העיקרית בין שני העמים, אם ממשלת ישראל לא הצליחה בתנאים הללו – היא לא תצליח אף פעם. אני קורא לקבוצה הזו לאמץ את השיח הזה ולתקוף אותם אידיאולוגית, לא רק ברמה של כביכול, אלא להיות עיקשים; ולא ברמה של הדוברים בהפגנה הענקית שהייתה לזכר רצח יצחק רבין שאין בה השתתפות של ערבים, אלא צריך להגיד בצורה ברורה שהם אזרחים לכל דבר והם לגיטימיים לכל דבר. אחרת מי שינצח זה נתניהו, בן גביר, סמוטריץ' ולא אתם. צריכים להיות אמיצים – אומץ מוסרי מולם. הם נכשלו, והדרך שמאמינה בזכויות שני העמים היא זו שתנצח. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. וכעת אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם להשיב במשולב על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. בבקשה. לאחר מכן נעבור לדיון הסיעתי. << דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מה שיפה כאן זה שהמציעים באים, מדברים, יוצאים. תשובה לא רוצים לקבל. אז אני קודם כול אענה בקצרה לאיימן עודה. דיבר, שמעתי אותו מדבר על יותר אחדות, מדבר על שלום של אמיצים. איימן עודה, הייתה לו התבטאות אחת מיני רבות, שאמר: נסראללה הוא דוגמה ומופת להקרבה. הוא רוצה שנדבר איתו. את הבלופים האלה אנחנו כבר לא קונים, איימן עודה. אתה, בהתבטאויות שלך, בכל פרלמנט היית יושב מזמן מאחורי סורג ובריח, בוודאי לא בכנסת. רק כאן השמאל הישראלי עוד מחזיק אותך. דרך אגב, אם יהודי היה אומר את זה, גם הוא לא היה בכנסת, אם זה היה הפוך – על הערבים. אז לכן אני מציע לך לא להמשיך לעלות ולנסות לדבר באיזושהי שפה, כאילו שתי מדינות לשני עמים וכל הבלופים שאתה מדבר איתנו פה כבר הרבה שנים. לגבי חילי טרופר – חילי, אני מסכים איתך. אני באמת מאמין שהדבר הכי גרוע שקורה לנו במדינת ישראל זה השנאה, שנאה פנימית. אבל אני רוצה לומר לך, אני גם באמת חושב שרוב אזרחי מדינת ישראל הם אזרחים טובים, אנשים טובים. ישרי דרך, וגם אוהבי אדם. אני אגיד לך משהו. הימין באופן בסיסי זה בעצם הגוש האמוני. ואצלנו זה חלק מהערכים היהודיים, זה מצווה: "ואהבת לרעך כמוך" זה לא סלוגן, זה מצווה. זה מצווה מדאורייתא. השנאה לא מתחילה אצלנו, היא בכלל לא קיימת אצלנו בתפיסה. אנחנו אוהבים אדם באשר הוא אדם, ובוודאי יהודים. יש לנו ערבות הדדית. זה חלק מסט הערכים שלנו. כשאני רואה את קפלן, אני מזדעזע, אני משתגע מהשנאה שיש שם. אני לא מאמין. הרבה פעמים אני חושב שלהפיל את הממשלה יותר חשוב להם מאשר המדינה עצמה. לא אכפת להם לפגוע במדינה, העיקר שהממשלה תיפול. הממשלה זה כלי, המדינה זה העיקר פה. אבל אתה מדבר על שנאה. לכן אני מסכים איתך, שנאה באה ממקום אחד בלבד – מאנשי השמאל במדינת ישראל והקיצוניים ביותר אצלם. דרך אגב, ככל שהם משכילים יותר הם קיצוניים יותר. תשמע את ראשי הפקולטות, תשמע פרופסורים, איך הם מדברים על צה"ל, מדינת ישראל והממשלה. אתה תצבוט את עצמך להאמין שזה אמיתי. וכפי שאמרתי, אני לא מכיר מדינה אחת בעולם שהייתה מאפשרת השתלחויות כאלה בחיילי צה"ל ובמוסדות המדינה. לא מכיר. אתה גם יודע את האמת. דרך אגב, אדוני היושב-ראש, לא מזמן שמעתי דווקא חבר כנסת לשעבר, שאני באופן אישי הערכתי אותו ומעריך אותו גם היום – חבר הכנסת לשעבר עופר שלח. הוא אמר באחד הפודקסטים: הסכנה הגדולה לביטחון הלאומי שלנו היא שהקהילה האיכותית שנמצאת פה, שמחזיקה את הכלכלה והביטחון, לא תרצה לחיות פה. מר שלח, אתה טועה, זו לא הקבוצה האיכותית, זו לא הקהילה האיכותית. כל עם ישראל הוא איכותי. להפך, אני רוצה להגיד לך, מי שבונה את המדינה בפועל זו לא הקבוצה שאתה מדבר עליה. היא לא נמצאת שם. היא מביאה אולי את הכסף ונהנית ממנעמי המדינה ומכל הטוב של מדינת ישראל. היא שואבת אליה את כל האמצעים של המדינה. הם לא נמצאים במסגרת פועלי הייצור, פועלי הכבישים, פועלי הבניין, שבונים את המדינה הלכה למעשה. אני לא האמנתי שאתה תגיע למשפט כזה מתנשא. אתה מזכיר לי את המפא"יניקים, כשאבא שלי עבד בעוף קור בשדרות, והיחידי האשכנזי היה מנהל המפעל מהקיבוץ. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> גם סבתא שלי עבדה שם. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> קראו לו מר פיקו. אני אפילו זוכר את השם שלו. אתה מדבר איתי – אני אספר לך. אם הם יעזבו את הארץ, אני אצטער, אבל אתה לא תאמין איזה כוחות חיוביים, טובים, מבריקים, יבואו דווקא מהפריפריה ויתפסו את המקומות. אין ואקום. והם יובילו את המדינה. והם לא יקראו לסרבנות, לא להוציא כסף מהמדינה. הם לא יגידו: אנחנו אוחזים את המדינה, אנחנו בעצם שולטים בכלכלה – לא, בגלל שלנו יש צניעות מהבית. אנחנו יהודים, ובאנו לארץ ישראל, ויש לנו זכות. ההורים שלנו הגיעו לכאן, אנחנו נולדנו פה, ואנחנו כל יום קמים בבוקר ומודים לקדוש ברוך הוא בעצם זה שעם ישראל בא לארץ ישראל. זה לא דבר מובן מאליו. ואנחנו נמצאים פה כל אחד בתחומו כדי להמשיך ולפתח את הארץ ולחזק את ביטחונה – איש-איש בתחומו, איש-איש ביכולותיו. וזה המסר הכללי. אנחנו לא מדברים ככה על קבוצות בתוך מדינת ישראל – זה רק השמאל. ומפה באה השנאה. דרך אגב, עם השנאה באה התנשאות, ואיתן באים כל הדברים השליליים. חז"ל כבר אמרו: השנאה, התאווה והכבוד מוציאים אדם מן העולם. לכן אתם משתגעים, לכן אתם עושים דברים מטורפים, שמעולם לא היו במדינה. אתם חוצים כל קו אדום, ובסוף אתם עוד מאשימים אותנו. אני שומע את לפיד, חברך לשעבר, עולה כאן ומדבר על החרדים. תראה כמה שנאה הוא שופך על קבוצה גדולה מאוד של יהודים בארץ ישראל. הוא אומר על הפגנת החרדים: אם החרדים היו באים לא היה 7 באוקטובר. האסון לא היה קורה. במקום להילחם בנו – אין לי מושג מי זה "בנו", אדון לפיד. אתה מתכוון לשמאלנים ולקפלניסטים? הם היו נלחמים עם צה"ל. אמרת עוד כל מיני שטויות, אבל בוא נתמקד במשהו מאוד בסיסי ברמת העובדות. דרך אגב, אני תמיד טענתי, אדוני היושב-ראש – אני אמרתי את זה כבר לפני שלוש-ארבע שנים, אמרתי את זה לאחמד טיבי: יגיע היום במדינת ישראל שהשמאל יוציא אותנו, לא ייתן לנו, ישלול לנו את זכות ההצבעה, ויגיד לנו – זאת הטענה, דרך אגב, אחרי זה גם הערבים. אנחנו הראשונים – יגיד לנו שאימא שלנו לא יודעת כל כך, לא קוראת, לא מבינה כל כך; אלה בפריפריה לא משכילים, לא מבינים מה המדינה. אנחנו מבינים, ואנחנו נדאג להם. דרך אגב, גם היום, בחלק מהחוגים האקדמיים מדברים על זה בפרסיה. בגלל שאתם תמיד הייתם בולשביקים בנשמה. אתם אנטי-דמוקרטים בתפיסת הבסיס. השמאל בכל העולם, דרך אגב, יש לו בסיס אנטי-דמוקרטי, בגלל שהוא מיעוט מתנשא, נהנתן, אוחז במנעמי השלטון, אוחז בכסף הגדול. ולכן הוא לא יכול לסבול שלדלת העם, ולאנשים במעמד הבינוני שעובדים ומחזיקים את כל המדינות, ובוודאי את מדינת ישראל, יש זכות הצבעה כמוהם. אז לכן, מה אומר לפיד? אנחנו לא ניתן לחרדים להתגייס, נשלול להם את הקצבאות. דרך אגב, אני הייתי מציע לך לזרוק אותם מהארץ. אולי תשקול גם שיקולים אחרים, אתה יודע, עשו ליהודים הרבה דברים בעולם לאורך ההיסטוריה. וכל זה למה? << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא, הם אמרו שיעזבו לבד. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> שנייה. וכל זה למה? בגלל שהם לומדים תורה. זאת אומרת, עם ישראל בא לארץ ישראל, אחרי 2,000 שנות גלות, שמה שהחזיק אותו הוא תורת ישראל, והמקום היחיד בעולם שאם אתה לומד בו תורה, שוללים לך זכות הצבעה, קצבאות, ומכניסים אותך לבית סוהר, הוא ארץ ישראל. זאת ההצעה של ההזויים האלה. דרך אגב, אתה עצמך, לפיד, לא שירת בצה"ל באופן מעשי. אתה החצוף הכי גדול שיושב כאן. הלכת ב-10:00, חזרת ב-11:00. מעולם לא תרמת למדינת ישראל שום דבר באופן מעשי. מעולם לא הזעת בשום מקום בגוף שלך בעבודה מסוימת. מעולם לא עבדת באופן מעשי לבניית הארץ. אני זוכר, עוד היה סרטון שלך כשהיית צעיר, שיחקת אותה איזה ביטניק, ושאלו אותך: מה אתה קודם כול יהודי או ישראלי? אמרת: קודם כול אני ישראלי. לכן אתה, אל תדבר. אני אמרתי לך פעם: יש פה מספיק אנשים ששירתו בצה"ל הרבה מאוד שנים ויש להם זכויות. אתה – תשתוק. אתה תשתוק, בגלל שאתה הדוגמה השלילית, וכל ילד במדינת ישראל שרואה אותך פה – ואתה חושב שהם לא יודעים? אז אנחנו נספר להם. בעיתון במחנה – איך אמרתי? נפצעת באצבע פעם אחת בגלל שהעט דקר אותך. זה הסיפור. אתה רכשת מקצוע בצה"ל. היית צריך לשלם לצה"ל על הקורס שהוא העביר אותך. אני מעולם לא נתקלתי בבן אדם עז פנים כמוך, שבא לפה, מטיף לאחרים. מילא הם לומדים תורה – אתה, מה עשית? כלום ושום דבר. ועוד קיבלת משכורת צה"לית. אז לכן, אדוני היושב-ראש, אני לא מזלזל במה שהם אומרים. ואני אומר לכם: אלה אנשים גזענים, אנשים מתנשאים, אנשים אנטי-דמוקרטים. חבר הכנסת חסון, אני אומר לך, כל רעיון הכי הזוי שאנחנו לא חושבים עליו, הם מסוגלים להוציא אותו לפועל. אל תזלזלו בזה. בגלל שהם אנשים מסוכנים. לכן אני אומר: הוא מתכוון למה שהוא אומר. ושאלתי את עצמי, חבר הכנסת חסון: ומה יעשו הנשים הדרוזיות? אולי גם להן לא ניתן? הרי הן לא בצבא. ומה נעשה לנשים הדתיות? הרי הן לא מתגייסות לצבא, למה שניתן להן? בוודאי לא לערבים, כולם, נשים וגברים. ומי שיישאר אולי להצביע – הרי אנחנו לא יודעים מה להצביע, אנחנו נחותים. אז קפלן יצביע. זאת בדיוק תורתו של אפלטון, שאמר עוד במאה השנייה לפני הספירה שהוא מציע להקים מועצת חכמים שינהלו את המדינה. לכן הם הולכים לשם וזה לא סתם בא, הם לא מאמינים בדמוקרטיה הבסיסית. זה או שאתה מסכים איתנו, ולא – שוברים את כל הכלים ואתה איש נחות ואתה בכלל לא יכול להיות כאן. וזה האירוע שאנחנו מתנהלים בו במדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, מאז שנבחרנו ועוד לפני כן. הם מדברים עלינו. שמעתי את חבר הכנסת מיקי לוי בא ואומר: מה דיברו איתי, מה אמרו לי כשהייתי יושב-ראש. אדוני היושב-ראש, הוא רק שכח, אנחנו מקסימום מדברים קצת בכעס, הם – במעשים, הם לא נתנו לנו ועדות, הם לא רצו. דרך אגב, היו מעיפים אותנו פה מהכנסת. אני אומר לכם, הם היו ממשיכים ככה ושוללים לנו את זכות ההצבעה פה בכנסת, בגלל שהם בריונים ואלימים והדיבורים אצלם זה לא דבר שמעניין, אצלם בסוף זה המעשים. בדיוק כמו המפא"יניקים, לא מעניין דיבורים – עושים. ולכן הוא משווה בכלל, איך הוא אומר – היושב-ראש שלנו לחצי כנסת. היושב-ראש שלנו, דרך אגב, שעכשיו על הדוכן, זה הבן אדם הכי ממלכתי שאני מכיר, הכי הוגן, לדעתי יותר מדי. בגלל שהם השפילו אותנו על בסיס יומי והם לא נתנו לנו – באופן מעשי, שללו את זכויותינו פה בכנסת. ועל זה אני לא הייתי עובר לסדר-היום. אנחנו לא נוצרים, לא נותנים לנו סטירה ואנחנו נותנים את הלחי השנייה. לא. אני טוען: אתה הכית אותנו, נחזיר לך חזרה, כדי שתלמד כמה זה כואב באמת, כמה זה משפיל באמת. עולה כאן לפיד ואומר ליושב-ראש אוחנה: אתה יושב-ראש של חצי כנסת. אני מציע להם רק שיראו את הסרטונים שלהם. תוך שנה מה עשו, שנה. תאר לך שהם היו מספיקים ארבע שנים, מה הם היו עושים לנו פה? אני רוצה להתייחס עכשיו, אדוני היושב-ראש, באמת למה שעומד על הפרק היום. יש לנו אירוע לא פשוט בימים האחרונים – סיפור שדה תימן. דרך אגב, אני מבקש לחקור את זה כבר מתחילת הדרך. אדוני היושב-ראש, כשהסיפור הזה נודע לנו, אני זוכר שבאנו לקבינט. אני שאלתי את הרמטכ"ל: אדוני הרמטכ"ל, לא הבנתי, אתה הרמטכ"ל של צבא ההגנה לישראל. התפקיד הבסיסי שלך, הראשוני שלך, קודם כול, זה לדאוג לחיילי צה"ל. ההורים שלחו את החיילים אליך, אתה המפקד שלהם, אתה אבא שלהם. הוא אומר לי – התשובה, אדוני היושב-ראש, חשוב שתקשיב – עונה לי: תראה, יש חשדות, צריך לבדוק. אני אומר, רבותיי, לבדוק זה תמיד נכון, השאלה היא רק איך. חיילי צה"ל לא אנסים. גם בהיגיון, עליתי ברדיו ביום ראשון, כשזה היה ביום חמישי, ואמרתי רבותיי, זה לא יכול להיות; לא יכול להיות שעשרה אנשים מצולמים, כל העשרה אנסו בן אדם ואף אחד לא ראה. זה לא נשמע הגיוני וסביר. אבל מה זה משנה – הם הוציאו דיבתם של חיילי צה"ל בעולם. דרך אגב, זה הנזק הכי גדול שקרה אי-פעם למדינת ישראל. זה לא נזק סתם, זה משהו שפל, זה משהו מוסרי עמוק למטה, זה לא אנושי. חיילי צה"ל אנסים? חיילי צה"ל אנסים? דרך אגב, מי תיקן אותם? הרופא שבדק את אותו מחבל. הוא התקשר, הוא שמע בטלוויזיה, התקשר למי? לפרקליטות שהאשימה אותם. הוא אומר להם: חבר'ה, אני בדקתי את הבן אדם, אין שם אונס. דבר בסיסי, אתה בודק קודם כול את העובדות. דבר שני, יש דרך איך מטפלים בעבירות משמעת בצה"ל. לא חייבים לפרסם אותן בכל העולם. אבל אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, לאן זה מחזיר אותי. ולמה זה קרה. תראה, אני זוכר את פרשת קו 300, איציק מרדכי. תבין טוב, מה שקרה שם, והאזרחים במדינת ישראל הצעירים לא זוכרים, לא יודעים, איציק מרדכי היה תת-אלוף, היה קצין, לדעתי, קצין רגלים ראשי, והשב"כ הרי הם הרגו את המחבל, הם ידעו שהם הרגו את המחבל, אבל הם הפילו את התיק על איציק מרדכי. עכשיו, איציק מרדכי, דרך אגב, אם לא היו עדויות בפנים, יכול להיות שהוא היה יושב בבית סוהר כל חייו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הצילום. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> כן, סליחה, צילום. איציק מרדכי אומר: זה לא אני. הם אומרים: בוודאי שזה אתה, אנחנו לא. תת-אלוף בצה"ל היה כמה ימים טובים מואשם בהריגת מחבלים, כשהם ידעו. למה? אז חשבתי על זה, אדוני היושב-ראש, בגלל שאיציק מרדכי כורדי וקל לגלגל את זה עליו. וכנ"ל, דרך אגב, אלאור אזריה. יכלו לסגור את האירוע. דרך אגב, יש מספיק אירועים בצבא שקורים כל יום וכל היום. זה דבר גדול, יש מאות אירועים, בוודאי במלחמה. אתה יכול לראות מישהו שלא מתנהל נכון, אפילו עובר על הפקודות, אתה יכול לעשות את זה בהליך משמעתי כזה או אחר. לבוא לחדד את הנהלים, להעניש קצת באופן שקט על העניין, ונגמר הסיפור. ולכן הסיפור הזה של שדה תימן הוא סיפור מזעזע. מדוע? אני אסביר לכם. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> הם באו עם מצלמות. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני שאלתי את עצמי בלי לבדוק, מי זה החיילים בשדה תימן, אדוני היושב-ראש? זה לא צפונבונים מתל אביב, זו העבודה הכי קשה שיש. כשאני סיירתי, דרך אגב, בכל בתי הסוהר כמעט בארץ, הסוהרים הם כולם מאותו מקום. אני מסתכל מי הם, זה או ספרדים או דרוזים. לא ראיתי אשכנזי אחד. נפגשתי עם אחד מהם, דרך אגב, הוא היה דובר בתי הסוהר. לכן החיילים שם בשדה תימן, שחשופים לקללות, יריקות – אני לא יודע איך שמים שם חיילות – הטרדות מיניות, מה לא. אז הם היכו מישהו לא כמו שצריך. בשביל זה צריך להקים עולם שלם, לא יכולתם לקרוא להם בשקט, אפילו להעניש אותם בשקט? לסגור את זה באיזה אירוע משמעתי כזה או אחר? דרך אגב, מי נתן להם את המכתב שלא היה אונס? פרופ' פיקרסקי – שחטו אותו בתקשורת. מי? הרופאים, הפרופסורים. הרי אתם לא ראיתם כלום, הוא ראה חומרים. אבל לא יכול להיות שמישהו נגד הדיפ-סטייט, לא יכול להיות שמישהו יוצא נגד הפצ"רייה. ולסיכום אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני רואה את זה חמור מאוד. בגלל שבסופו של דבר אותם חיילים, אפשר לזרוק אותם למולך. זה שטויות, זה ספרדים ברובם, או אנשי כיפות סרוגות, זה שטויות. אלה דרג ב', אלה דומים לאשפה כמעט, מבחינתם. למה? כדי שיגידו, להפך, אנחנו צריכים לפרסם את הנס, כדי שנוכל לנסוע לחוץ לארץ ולהגיד: רבותיי, אנחנו טיפלנו בכל אלה שפגעו במחבלים. אנחנו, בכל הברברים אנחנו טיפלנו. וזה לא סתם, זה חלק מהאג'נדה שלהם, הרי בסוף צריך להקריב מישהו. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אדוני השר, המחבל בכלל שוחרר, גירשו אותו לעזה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> דקה. לכן, אדוני היושב-ראש – ופה אני רוצה לסגור את האירוע – תזכרו, הבן של היועמ"שית גנב שכפ"ץ. ראיתם במלחמה, לא אלאה אתכם. להערכתי, כל בן אדם סביר היה נכנס לכמה שנים לבית הסוהר על זה. יש סדרת עבירות, דרך אגב, שהוא עבר בצורה חמורה מאוד. אני לא מכיר, דרך אגב. זה עומק מוסרי. היא לא אשמה, אני אומר: "איש בחטאו יומת". אבל מי שהגן עליו עד היום – דרך אגב, לא נחקר – זאת הפצ"רייה. הפצ"רית עזרה לבן של היועמ"שית. למה? יש פה תנועה סיבובית, אחד עוזר לשני. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> מאיפה אתה יודע? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> ההיגיון שלי. ההיגיון שלי. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> ההיגיון. אז תגיד, לפי דעתי. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> דקה, אני אומר, בוודאי. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> לא להעמיד את זה כעובדה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני אתקן את עצמי. אני אומר, בסוף, בכלל בחיינו יש היגיון, יש היגיון מובנה, אתם יודעים. אנחנו לא רואים כל דבר, אבל כשאנחנו רואים איזה מישהו נכנס לחדר, שמענו ירייה, יצא הבן אדם, ראינו הרוג, אז אנחנו מבינים פחות או יותר מה קרה פה, גם אם לא ראינו. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> - - - אחריות ל-7 באוקטובר. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לכן אני אומר, הבן של היועמ"שית היה מואשם באחת העבירות החמורות שבספר החוקים הצבאי. עד היום אנחנו לא יודעים מה קרה, שום דבר. אני מעריך שהפצ"רית שיתפה גם את היועמ"שית בסיפור הזה. למה שלא תשתף אותה? הרי היא פנתה לבג"ץ. היועמ"שית נתנה את התשובה לבג"ץ. הן דיברו ביניהן. חברות טובות. דרך אגב, ראיתי סרטון – מתחבקות, מתנשקות. וזה נשמע לי גם סביר. אבל היועמ"שית לא רוצה – דרך אגב, שר המשפטים אמר לה, בצדק: את נמצאת בניגוד עניינים, ממה נפשך? הרי את צריכה להיחקר בעניין בכל מקרה, או כעדה, או כחשודה, או כמשהו. היא לא מסכימה, אתם יודעים למה? כי פה היא מבינה שהחומה כנראה תיפול גם עליה. ברגע שהתחילו לקחת לה את הטלפונים, כמו שלקחו – דרך אגב, בדיוק, איך אמרנו? לנציב שירות בתי הסוהר הם ידעו לבוא הביתה עם אקדחים בתוך הנרתיקים, עדיין לא שלופים, ועצרו אותו ברחוב – זה בסדר. אבל את הפצ"רית, את היועמ"שית? חס ושלום, משלנו. זה מדינה שלנו. אנחנו מנהלים פה את האירוע. לכן, אדוני היושב-ראש, אני רואה פה פריצת סכר בצורה בלתי רגילה. אני מבקש ממשטרת ישראל, תהיו אמיצים. אל תתקפלו. אל תפחדו. תוציאו את האמת לאור. אנחנו לא מבקשים שתרדפו אותן כמו שאתם רודפים את ראש הממשלה. אבל בסוף תעשו חקירה שתרד לשורש, ליסוד, של האמת. בגלל שאתם יודעים שמה שקורה במדינת ישראל – כל האזרחים מבינים את זה, דרך אגב, לא רק אני. תצאו לרחוב – כל אזרח היום, בין שהוא משמאל בין שהוא מימין, מבין את האירוע. אם הוא יגיד לכם את מה שהוא יגיד – זו שאלה של פוזיציה. אם הוא בשמאל, הוא יגיד לכם: עזבו, לא קרה כלום. אבל הוא יודע את האמת. אז לכן, אני מבקש מכל רשויות החוק, ממשטרת ישראל – מפכ"ל המשטרה, אתה לא צריך אישור מהיועמ"שית כדי לחקור מישהו. על פי החוק, זו הסמכות של משטרת ישראל. תפעיל את הסמכויות שלך, ותגיע לתוצאה האמיתית – האמיתית בלבד, לא לתפור לאף אחד שום תיק. תביאו את האמת בפני עם ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לשר אמסלם. אנחנו עוברים לדיון הסיעתי. ראשונת הדוברות, חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. עד שלוש דקות, גברתי, לרשותך. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שיש לי הרבה מאוד דברים להגיד על פרשת שדה תימן והפצ"רית. אבל למען האמת, בימים האחרונים, מאז שנחשף מה שנחשף, הבנתי שהפרשה הזאת היא הרבה מעבר לפצ"רית. היא על דמותה של המדינה שלנו, לא פחות; על האופן שבו ממשלה רקובה, שמחריבה את מוסדות המדינה, בונה מכונת רעל אלימה וביריונית שלא בוחלת באמצעים ולא עוצרת גם כשמוכרחים לעצור. כל תפקידה של הממשלה ומכונת הרעל הוא לשקר, להסית נגד מטרות מסומנות ולהסיט את הזרקור הציבורי ממחדלי הממשלה הגרועה בהיסטוריה, וכמובן מחדל 7 באוקטובר. בואו נבהיר דבר אחד: אין ספק שצריך לחקור ולהעמיד לדין את מי שעובר על החוק. בין שזה כמובן חיילי צה"ל הנפלאים והנהדרים שלנו, שהבת שלי ביניהם בקורס קצינים. חיילים שעוברים עבירה צריכים להיחקר, ופצ"רית שעוברת עבירה צריכה להיחקר, אין שאלה. כולם צריכים לתת את הדין. אבל בואו לא נשכח את ערכי צה"ל. לצערי, רבים בקואליציה הזאת משתמטים ופחות מכירים את רוח צה"ל. אבל מי שקרא את רוח צה"ל יודע, נקודה. אין פה סימני שאלה. זה לא קשור רק למעשה הפסול של הפצ"רית, ושום דבר לא מכשיר פשעים. בואו נצביע לרגע על הצביעות. במה כולכם מתעסקים פה? בהדלפה. הדלפה מהסוג שאנחנו רואים פה מדי יום בכל חקירה, בכל פרשה, קטנה כגדולה. אתם שמיניתם חברי כנסת לוועדות שמדליפים באופן סדרתי. אתם שמיניתם את השר איתמר בן גביר, ששולח סטנוגרמות מפורטות ומלאות של דיוני הקבינט לכל העיתונאים. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> שקר וכזב - - - בג"ץ. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם שעומדים מאחורי ראש הממשלה, שהדליף מידע מפוברק לעיתון גרמני תוך סיכון מקורות מודיעיניים, חיי אזרחים וחיי חטופים בעזה. אתם, שישיבות הסיעה של הליכוד – שכמעט שלא קורות – הפכו לחגיגת הדלפות לאומית. אתם תטיפו מוסר על הדלפות? באיזו בריונות דוחה, אלימה וחסרת מעצורים אתם משתלחים במישהי, שבזמן שגורלה לוט בערפל ומשפחתה עוד לא יודעת מה עלה בגורלה, מכונת הרעל לא חיכתה אפילו רגע כדי להוציא הודעות שפוגעות בסופו של דבר בצבא ובמדינה? דובר הליכוד, השופרות, מופע החבובות שלכם בכנסת – כולם יצאו למתקפה מתוזמנת ומתוזמרת. 30 שנה מרצח רבין, 30 שנה מהמרפסת בכיכר ציון, ולא למדתם כלום. ואם זה לא הסוף, כשאנחנו מגלים שהפצ"רית בריאה ושלמה, לא פחות מדקה אחרי, אחרי שעות של חיפושים שאף אחד לא יודע מה עלה בגורלה, יוצא השופר הראשי, המתורגמן הממשלתי מהשפה העברית לשפת הרעל, בציוץ דוחה ביותר: אפשר לחזור ללינץ'. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה, גברתי. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, משפט סיום. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> משפט, בבקשה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> רק מזכירה לנו מה הלינץ' מסמל בהיסטוריה שלנו, ואיזו תמונה אנחנו רואים מול עינינו, של ידיים מגואלות בדם. אני רוצה להקריא לכם את ההגדרה המילונית ללינץ': ענישה עצמית ואלימה של אדם בידי המון, ללא משפט והליך חוקי. בדרך כלל הכוונה להריגת אדם על סמך חשד או האשמה כלשהי בלי שהובאה ראייה ובלי שניתנה לו זכות להגן על עצמו. אנחנו נתקן. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, פרשת הפצ"רית מסעירה את כולנו. ואני רוצה רגע לשים את החקירה בצד ואת כל השאלות על האירוע עצמו. כי אני בטוח שידברו עליהן, גם דיברו וגם ידברו עוד הרבה מאוד. אני רוצה לדבר על התגלגלות השיח על הפרשה; שיח שהידרדר משיח ענייני ולגיטימי, על מה חוקי ומה לא חוקי, מה מוסרי ומה לא מוסרי, על הצדק ועל מה צריך להיעשות, לשיח אלים, ברוטלי; כזה שתולה בכיכר העיר ומאשים בני אדם ישראלים, ששירתו שנים ארוכות בצבא והגנו על חיילי צה"ל, בהאשמות חמורות, מסיתות, שמשסות ומצביעות על בגידה ואנטי-ציונות. ממש דקות לפני הדיווח על ההיעלמות שלה והניסיון האובדני, שמעתי חברת כנסת, את טלי גוטליב, אומרת שהפצ"רית היא אויבת לוחמינו. ושר אחר, אלי כהן, אמר: הפצ"רית תקעה סכין בגב של חיילי צה"ל. וחברת כנסת אחרת, לימור סון הר מלך, האשימה אותה ברדיפה אובססיבית אחרי לוחמי צה"ל ושההיסטוריה תשפוט אותה. ושלא נדבר על ינון מגל וחבורת צמאי הדם בערוץ 14 שקראו ללינץ'. תגידו, אתם השתגעתם? עד שתראו דם לא תירגעו? עד שהיא תמות או תתלה את עצמה, אתם לא תפסיקו עם השפה האלימה הזאת? היא גם אימא והיא גם אשת משפחה. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> תגיד לי, אתה רציני? << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> היא שירתה שנים בצבא, והגנה על חיילינו בהאג. יש לה גם זכויות, היא אזרחית ישראלית והיא בת אדם כמו כולנו. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - - כששמו ראש כרות של ראש הממשלה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, לא צריך. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ונכון, היא טעתה, והיא צריכה לעמוד לדין, והיא צריכה לשלם מחיר. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> למה אתה מכפיש? כששמו ראש כרות של ראש הממשלה, למה לא דיברת? << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> והיא צריכה להיענש על דברים חמורים מאוד שהיא עשתה. אבל למה להגיע למחוזות כאלה? ולמה להסית? ולמה השפה האלימה הזאת? הפריימריז לא צריך להכשיר כל דבר. מה זה נותן לכם? ומה אם מחר זה יהיה מישהו מחבריכם? מה יקרה אז? באותו להט? << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> תגיד לי - - - שילכו לבג"ץ. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תאמינו לי, אם יאשימו מישהו מכם, חלילה - - << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> - - - בהאג, זה בסדר. גם אתה צבוע. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> - - גם אתם תרצו להיות במקום שמנסה להוכיח את חפותו, גם אם הוא עשה דברים חמורים מאוד. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> תתבייש לך. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> והיום, אדוני היושב-ראש, מציינים את רצח רבין. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא ראיתי אותך נמצא שם על הקבר – סליחה, אדוני – ולמעשה אף אחד מחברי הקואליציה לא היה מלבד השר אבי דיכטר שהיה תורן הממשלה. הייתי מצפה ש-30 שנה אחרי רצח שנבע מתוך הסתה מאוד קשה - - << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> איפה היית - - - ראש הממשלה? << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> - - תתייצבו שם. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ודווקא בתקופה שבה אנחנו נלחמים על שפה ועל הסתות ושיח מקצין שהוביל בסוף לרצח, תתייצבו שם ותוכלו להתאפק - - << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> גינית פעם את מי - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת שקלים, די. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> - - ותוכלו לומר את הדברים כי כאילו לא למדנו כלום מרצח רבין. אנחנו בול באותו מקום, ואם נמשיך את המלחמות הפנימיות האלה ולא נרגיע את הרוחות של כולנו, נגיע לאותה תוצאה בדיוק. ולא אוכלי מוות אנחנו, אנחנו פשוט לא ששים אלי קרב. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זו לא יהדות ולא אנושיות, ופשוט מאוד, תרגיעו. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בעוד כמה דקות כולנו באולם הזה נדבר על זכרו של יצחק רבין, זיכרונו לברכה, ראש הממשלה, ואני מאוד מקווה ואני בטוח שכאן במהלך הטקס תישמע המילה "אחריות". אחריות זו מילה שלצערי נעלמה מהבית הזה בשנתיים של המלחמה, לפחות מהצד של הקואליציה. מה זה אחריות? אחריות זה משהו שאנשים נושאים בו. אחריות זה מחיר של המעשים. ודרך אגב, דיברו פה הרבה לפניי על המעשה של הפצ"רית, ובוודאי שהיא תשלם וחייבת לשלם, ואני מאלה שמאמינים שיש שופטים בירושלים, ושופטים בירושלים גם יקבעו את מידת העונש, ומי שמבצע עבירה חייב להישפט. אין פה שום מחלוקת. אל תנסו עכשיו לנגח את האופוזיציה עם הדבר הזה. אבל מה עם האחריות של הממשלה? מה עם האחריות להקים ועדת חקירה ממלכתית? מה עם האחריות גם לגייס עשרות אלפי לוחמים שחסרים לצה"ל? מה עם האחריות שלכם, הממשלה? שנתיים אנחנו רואים שהאחריות, היא לא קיימת. לכן, אני מבקש, דווקא ביום כל כך חשוב ודווקא ביום שאנחנו מדברים לזכרו של יצחק רבין, שדרך אגב, אני מדמיין איך הוא היה מתנהג אם הוא היה עכשיו חי והיה נמצא במערכת הפוליטית. הרי הבן אדם התפטר מתפקיד ראש הממשלה על חשבון דולרים, אין דוגמה טובה יותר לאחריות, ופה אנחנו רואים התחמקות, התחמקות מדאיגה ומסוכנת מהקמת ועדת חקירה ממלכתית. ודרך אגב, זה לא רק ראש ממשלת 7 באוקטובר, זה כל הקואליציה מתחמקת מאחריות. אין אחד שקם, כמו שזה קרה ב-2008, כשהיו שרים, היום שרים שהיו אז במפלגת קדימה – והשר דיכטר נמצא פה – קמו ואמרו: אתה לא יכול להמשיך כראש ממשלה, כי יש אחריות. למה אתם לא קמים היום ולא אומרים בקול מלא: איפה ועדת חקירה? איפה חוק הגיוס? איפה חזרה לשפיות? זה מה שקורה בממשלה הכושלת שלכם. ושוב, אני חוזר ליום החשוב הזה: כולנו צריכים לזכור וכולנו צריכים ללמוד מההיסטוריה, ולמרות הביקורת ולמרות המחלוקות – ויש מחלוקות, והבית הזה מיועד למחלוקות – המילה אחריות היא אותה מילה לכולם, וזה לא משנה אם אתה ימין, שמאל, קואליציה, אופוזיציה. המושג אחריות – כדאי שאתם, חברי הקואליציה, תלמדו את המושג הזה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אנחנו בתקופת מסיק הזיתים, ובתקופה הזאת בגדה המערבית, האלימות והתקפות טרור כנגד אזרחים פלסטינים – נשים בעיקר, נערים, על ידי מתנחלים חמושים שמלווים על ידי צבא לרוב, לפעמים על ידי שוטרים, אבל לרוב על ידי אנשי צבא – הגיעו לשיא. שמעתי את נתניהו מדבר על פגיעה בהסברה. אם יש דבר שפוגע בהסברה או בשמה הלא-טוב של ממשלת ישראל זה הפיגועים האלה נגד פלסטינים. בתורמוס עיא למשל, עפאף אבו עאלייה, בת 55, סבתא לתשעה – ראיתם איך מתנחל היכה בה במוט? היא איבדה את ההכרה, היה לה דימום בתוך הראש, אושפזה. אמרו שיעצרו אותו – לא עצרו ולא בטיח. אני ביקרתי במג'דל בני פאדל, כפר במרחק 20 קילומטר משכם, כמה אלפי תושבים שלווים. יש להם מטעי זיתים משני עברי הכביש. ביקרתי את אום חסן מקבולי אישהאב, אום חסן ח'טיב. היא לא מצליחה להגיע לאדמות שלה בגלל האיומים של מתנחל אחד שיש לו איזה בית על גבעה, שקורא לעצמו אבו יוסוף, והם מכים את האנשים ומונעים מהם מסיק. אום חסן מקבולי, כשביקרתי אותה – איזו אישה אצילה – הראתה לי מסגד שהיא בנתה, בית ספר שהיא בנתה, היא ובעלה המנוח אבו חסן, ובית חולים שהיא בנתה במקום. אבל החיים שלהם לא חיים. כל הפתחים והכניסות של היישוב מדי פעם סגורים גם על ידי הצבא – פעם מתנחלים, פעם צבא. יש סטטיסטיקה לגבי מסיק הזיתים: מבצעי עבירה מתנחלים – 41, עד אמצע אוקטובר; מבצעי עבירה חיילים – תשעה; נוכחות חיילים – 17; נוכחות שוטרים, מג"ב – אפס; נוכחות רבש"ץ, כיתת כוננות – ארבעה; נוכחות כוחות הביטחון – 17. מה סוגי העבירה? אלימות פיזית, פגיעה בעצים, גנבה ופגיעה ברכוש, מניעת מסיק. מה זה? איך זה קורה כל יום וזה עובר? ואני רואה שיש כאן שגרירים, קונסולים, נציגים, אני רואה שאתם שומעים בתרגום הסימולטני. מה אתם עושים כדי לעצור את הטרור הזה נגד פלסטינים בגדה המערבית? אנשים שיוצאים למסוק את הזיתים, רבותיי. תתחילו לזוז, כבוד השגרירים והקונסולים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי כנסת, אורחים נכבדים, אני רוצה לפנות לממשלה ולשאול אותם: באמת, מה אתם רוצים מהחברה שלי? מה אתם רוצים מהבדואים? למה אתם משחררים את הרסן לשר המטורף שרוצה לשרוף את הכול ועכשיו מעביר את הכול לנגב? היום חולקו מאות התראות וצווי הריסה בא-סיר, ברואס, בוואדי אל-חמאם (אומר בערבית: אל-באט המזרחי, אל-באט המערבי.) בכל הכפרים בבקעת באר שבע מחלקים צווי הריסה. הם מקבלים הוראות מהשר לביטחון לאומי, שר הביזיון איתמר בן גביר, להרוס בנגב. אדוני היושב-ראש, אנחנו ישבנו עם לשכת ראש הממשלה וביקשנו התערבות על מנת לתת סעד וסיוע לאוכלוסייה הבדואית בנגב, אבל לא מקשיבים. ומכאן אני פונה לחברי הכנסת, אנשי הנגב, מאיר כהן, חברי הכנסת מיש עתיד, שלום דנינו מהליכוד, כל תושבי הנגב, חברי הכנסת שבאים מהנגב לכאן או חברי הכנסת שיושבים בממשלה: אני מבקש את ההתערבות שלכם למען האוכלוסייה הבדואית. מספיק להסית נגד האוכלוסייה המוחלשת. היום גם המשטרה מקבלת הוראות מהשר בן גביר להחרים את הציוד של המסגדים, מערכות ההגברה, לקחת אותו מהמסגדים, להחרים אותו כדי לרצות את השר בן גביר וכדי לרצות את התושבים של כרמית, עומר, להבים ומיתר. אין לנו בעיה להנמיך, אבל אנחנו לא רוצים – זה משהו דתי, משהו שקשור לדת שלנו. אי-אפשר שהמשטרה תיישם את ההחלטות של בן גביר ותיכנס באוכלוסייה בצורה כוחנית. אנחנו נגד הסתה. אנחנו מבקשים פתרונות. ולכן, אדוני היושב-ראש, הגיע הזמן שהשר יתעשת, יקבל החלטות למען החברה הערבית, ובמיוחד הגיע הזמן שראש הממשלה יפטר את השר הזה, יפטר אותו ויקבל החלטות לעצור את הדימום בחברה הערבית. 215 נרצחים בחברה הערבית מתחילת השנה. די לדימום בחברה הערבית. די לדימום ברחובות שלנו. הגיע הזמן שהממשלה תפסיק להרוס בנגב, תפסיק את הרציחות בחברה הערבית, ותיתן מענה לאוכלוסייה שלנו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום. אני אציין לאורחינו שנמצאים ביציע ובאו ליום הזיכרון הממלכתי לזכר ראש הממשלה יצחק רבין, שעל פי התקנון אנחנו מחויבים להשלים קודם את הצעות האי-אמון. מייד לאחר מכן, בעוד דקות ספורות, אנחנו נתחיל בדיון. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תודה רבה, אדוני יו"ר הכנסת. כנסת נכבדה, בזמן שלי של הצגת האי-אמון אני דווקא רוצה להביע אמון – אמון במנהיגות ראויה, באופי, בדרך, ביושרה ואחריות, במנהיג שדמותו תהיה לעולם גאווה לישראל, סמל לביטחון, תקווה והסכמים. הכנסת מציינת היום את יום השנה ה-30 לרצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, זכרו לברכה, שנרצח על ידי יהודי ארור בכיכר מלכי ישראל, בעצרת של תמיכה בשלום. לא קם עוד מנהיג ישראלי כמוהו, מנהיג שייזכר לעולם כלוחם גיבור וחייל של שלום. מי עוד השאיר אחריו מורשת של ניצחונות מפוארים, של די לאלימות וכן לשלום? מי שמתיימרים להיכנס לדפי ההיסטוריה כמנהיגים וכמדינאים, אלה שקושרים לעצמם כתרים ואלה שחשים עצמם כמורמים מעם – כמו אותו, שההיסטוריה שפטה, גם אותם היא תשפוט. והיא תשפוט לפי השאלות – איזה נכס הם השאירו אחריהם בלכתם? האם האדמה שבה הלכו הצמיחה פרחים או זרועה היא בדם? האם הציבור המופלא שתחת השגחתם הפך לחברת מופת או עבר השחרה, פילוג ודיכוי? זה יום שבו הכנסת מרכינה את הראש – לזכור ולא לשכוח את יצחק רבין, זכרו לברכה. אבל תשימו לב, סביבי וסביבכם נראה שדווקא נעשה הכול כדי למחוק ולברוא מציאות ועבר מהונדס. ואני שואלת בכאב ובדאגה, אם לא היה חוק לציון האירוע, אני תוהה בדאגה, האם גם אז הייתה הכנסת מרכינה את ראשה וזוכרת? ראש הממשלה ינאם כאן? בן גביר, שהגיע אל הסמל, הוא זה שנמצא כאן. אבל ראש הממשלה ושר הביטחון גיבור ישראל יצחק רבין – לא. אני רוצה להיזכר, ממש לפני דקות אחדות, היינו בהר הרצל ושמעתי את נאומו המדהים, המרגש, של יונתן בן ארצי: מילים יכולות להרוג, אבל מילים בכוחן גם לרפא ולתקן ולברוא. היו לך מילים מדהימות, יונתן. הן נגעו בכל לב, הן פתחו כל לב, הן מסמלות עתיד ותקווה. אני בטוחה שסבא שלך וסבתא שלך גאים בך מאוד על המשך דרכם. תודה רבה לכולכם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, אחרון הדוברים. לאחר מכן נעבור להצבעות, אלא אם כן השר ירצה לסכם. אני לא רואה את השר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יש שר בכלל? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר דיכטר נמצא, אבל נראה לי שהשר לא יסכם. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מחפשים את הטלפון של הפצ"רית, אולי כבר מצאו. אני ממליץ לקחת את הטלפון של היועמ"שית, אפשר למצוא שם את אותן ראיות. כולם יודעים שהיועמ"שית והפצ"רית מחפות אישה על חברתה כבר לאורך זמן רב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי זה כולם? מי זה, החברים שלך? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> הרב טאו – כולם. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> השאלה העיקרית היא על מי שתיהן יחד מחפות. על מי הן מחפות? מי הגורם שמפעיל אותן כחלק מהמערכה ליצירת אנרכיה במדינת ישראל, בניסיון להוריד את מחנה הימין ואת נתניהו מהשלטון? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה תפקידנו. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> ומכאן אני רוצה לעבור לתביעה הנשמעת שוב ושוב - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> להסית נגד מישהו אחר. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> - - גם מכיוונה של היועמ"שית, להקים ועדת חקירה ממלכתית. מי שאמור למנות יושב-ראש ועדת החקירה זהו נשיא בית המשפט העליון. כעת אנחנו עומדים בשיאה של פרשיית הפצ"רית והיועמ"שית. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> למה היועמ"שית? << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> הפצ"רית, שעמדה בראש מערכת המשפט הצבאית, הנציגה הבכירה ביותר של שלטון החוק ושל מה שמכונה שומרי הסף בצה"ל, היא עצמה חשודה בשיבוש חמור של הליכי חקירה, בהעלמת ראיות ובשקרים לבג"ץ, וכל זאת כאשר ברקע – עלילת דם מתועבת על חיילי צה"ל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא עלילת דם. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אתם רוצים שנציגי המערכת הזאת, שרואה את עצמה מעל החוק ומעל העם, יקבעו את הרכב הוועדה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> כן, כן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אם שאלת, אז כן. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> נו, באמת. הרי הם צריכים להיחקר על החלק שלהם בטבח. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> התוצאה של ועדה שכזאת ידועה מראש. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הפצ"רית - - - << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> נשיא בית המשפט העליון, היועמ"שית, הפצ"רית, מובילים לאי-אמון מוחלט של הציבור במערכת המשפט. כל ועדת חקירה שתמונה על ידי שופטים, ששוב ושוב הולך ומתברר עד כמה הם לא מורמים מעם, תהיה מוטה מראש. זו לא תהיה ועדת חקירה אלא חוכא ואטלולא. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. היות שהשר מוותר על סיכום, לפי הבנתי, אנחנו נעבור להצבעות. חברי הכנסת המבקשים להצביע, אנא תפסו את מקומותיכם. אנחנו נצביע תחילה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להצביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 38 בעד, אין מתנגדים. היות שההצעה לא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק אני קובע שהיא לא התקבלה. וכעת נצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות כחול לבן, המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות כחול-לבן, המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה להביע אי-אמון בממשלה – 40 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות כחול-לבן, המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 40 בעד, אין מתנגדים. אני קובע שגם הצעה זו לא התקבלה, מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק. נעבור להצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה – 33 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 33 בעד, אין מתנגדים. אני קובע שגם הצעה זו לא זכתה לרוב הדרוש בחוק, ולכן לא התקבלה. << נושא >> ישיבה מיוחדת לזכרו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, זכרו לברכה, במלאת שלושים שנה להירצחו << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום – ציון יום הזיכרון הממלכתי ליצחק רבין, זכרו לברכה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> אבקש מחברי הכנסת והקהל לכבד בקימה את כניסת נשיא המדינה ורעייתו – כבוד הנשיא! (חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני נשיא המדינה.) נא לשבת. << דובר >> היו"ר אמיר אוחנה: << דובר >> נשיא המדינה ורעייתו, שרות ושרים, חברות וחברי הכנסת בעבר ובהווה, בנות ובני משפחתו של יצחק רבין, מכובדיי כולם, 30 שנה חלפו מאז אותו לילה נורא שבו קדרו השמיים עת הפציעו אל חיי האומה מילותיו האלמותיות של איתן הבר המנוח: "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק על מותו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, אשר נרצח בידי מתנקש הערב בתל אביב". ועל אף הזמן שחלף, הלמות הפטיש המכה בנוקר הפוגע בתרמיל המחולל את הבערה שהדפה את הקליעים שפילחו את גופו של יצחק רבין עד שנפל עוד מטלטלים את הנפש הלאומית. אין אדם שעמד על דעתו אז שלא זוכר היכן בדיוק היה ברגע המר והנמהר ההוא. בן 19 שנים הייתי, צוער בקורס קצינים באותה העת, מוצאי שבת ואני לבדי בבית, מול המסך, שומע את הדיווחים, וכמו רבים מאזרחי ישראל, מוכה בתדהמה, בהלם ובצער עמוק. בבוקר המוחרת התאספנו בפנים חתומות בנקודת הכינוס בדרכנו לבסיס האימונים, מביטים איש בפניו הצעירות של רעהו, מתקשים לעכל את מה שאירע. במקומות העבודה, ברחובות, בערים ובכפרים, נפל דבר בישראל. מספר אישי 30743, רב-אלוף במילואים יצחק רבין, חייל בצבא ההגנה לישראל – כפי שהעיד על עצמו – ראש הממשלה ושר הביטחון, נרצח. על השאלה איך נזכור את רבין ניטש ויכוח – יש מי שיזכירוהו בזכות מאבקו למען השלום ויש מי שיזכירוהו בזכות מאבקו בטרור ובאויב הערבי. שניהם נכונים, אבל רצוי ששני הקצוות ידבקו באמת ובעובדות ולא ימציאו מציאות חלופית שלא הייתה ולא משל הייתה. רבין היה איש צבא כמחצית מחייו הבוגרים. הרמטכ"ל השביעי של צה"ל, שעמד בראש הצבא בזמן מלחמת ששת הימים, שבסופה שוחררו חבלי מולדת ואוחדה בירת הנצח של העם היהודי, שאליה התפללנו אלפיים שנה בכל התפוצות שמהן באנו "לשנה הבאה בירושלים". "ירושלים שלי היא מוקד געגועיו, מחוז חלומותיו של העם היהודי", אמר רבין. "היא החלום להגיע - - - אנו חלוקים בדעותינו מימין ומשמאל. יש לנו ויכוחים על דרך ועל מטרה", אך: "בישראל אין לנו ויכוח בנושא אחד: שלמותה של ירושלים והמשך כינונה וביסוסה כבירתה של מדינת ישראל - - - מבחינתנו ירושלים אינה נושא לפשרה, ואין שלום בלי ירושלים". רבין נאבק בטרור ביד קשה, וכשר הביטחון במהלך האינתיפאדה מדיניותו לגבי אויבינו הייתה "לשבור להם את הידיים והרגליים". בעקבות חטיפתו ורציחתו של שוטר משמר הגבול רב סמל בכיר ניסים טולדנו, השם ייקום דמו, הורה רבין לגרש מאות ממחבלי חמאס ללבנון, וזכורה אמירתו אז: "למגורשים הייתה זכות ערעור, לניסים טולדנו לא הייתה". ולצד מאבקו בטרור ובאויב, היו לרבין חלומות. "אין לי נכסים", הוא אמר, "יש לי רק חלומות להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר, מפויס יותר – עולם שנעים לחיות בו. אין זה הרבה מדי". ובמאמציו להגשמת החלום להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר, פסע רבין בדרך חדשה ולא מוכרת, בדרך אל השלום. ובדרך הזאת, דרך חתחתים זרועה במוקשים, צעד רבין בהיסוס, לא בחדווה. "ייתכן שהפתרון הטוב ביותר לעזה – אילו הייתה טובעת בים, אך משום שזה לא אפשרי צריך למצוא לזה פתרון", אמר וניסה. "נבלע כדור נגד בחילה ונלך", השיב על השאלה אם ילחץ את ידו של ערפאת. תקוותו הייתה שהרשות הפלסטינית, שהוקמה במסגרת הסכמי אוסלו, תוכל להילחם בחמאס "בלי בג"ץ ובלי בצלם", ובלי עתירותיה של "האגודה לזכויות החמאס", כפי שכינה את האגודה לזכויות האזרח. כן, רבין לא היה מחובבי הארגונים שאוהבים היום לשאת את שמו ולנכס את מורשתו. חלומך עוד לא התגשם, יצחק. העולם שלנו עוד לא מפויס יותר. גם לנו כאן, במליאת הכנסת שכה הכרת, יש עוד על מה לעבוד. אבל אדם ניכר בחלומותיו, ואיזה חלום נאצל היה לך, לאילו דברים נשגבים ונעלים שאפת. בהספד על יריבו הפוליטי אמר צ'רצ'יל: "נפל בחלקו של נוויל צ'מברליין, באחד המשברים העילאיים בעולמנו, שדעותיו תיסתרנה על ידי המאורעות, שתקוותיו תתאכזבנה, והוא יהיה מרומה ונגזל על ידי איש זדון" – היטלר אז וערפאת בימי רבין – "אך מה היו תקוות אלו שמהן התאכזב? מה היו שאיפות אלו שמהן התייאש? מה הייתה אמונתו שאותה ניצלו לרעה? הרי היו אלו בין הרגשות הנאצלים והמיטיבים של לב האדם – אהבת השלום, השאיפה לשלום והחתירה לשלום, אפילו בסיכון גדול וודאי למחיר אישי". בנאומו האחרון בכיכר שמאז קרויה על שמו, רגעים לפני שנרצח, זעק רבין אמירה שחייבת להדהד כאן במליאת הכנסת ביום הזה, ומכאן לצאת החוצה: "אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. בדמוקרטיה יכולות להיות מחלוקות, אך הכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות". והבחירות הדמוקרטיות, בניגוד לנטען, תתקיימנה, והדבר יקרה במהלך השנה הקרובה, כפי שתחליט הכנסת. והציבור יכריע – לא באלימות, והלוואי שגם לא בהתלהמות, ואנו כאן נכבד את החלטתו. "האדם אינו פלדה. הוא לב ונשמה, הוא בוכה וצוחק, הוא אוהב וכואב, הוא מסתער ונפצע וזועק. האדם הוא אדם", אמר יצחק רבין. ידברו כאן מייד על ראש הממשלה ועל שר הביטחון, ידברו על הרמטכ"ל והמצביא, אבל עבור משפחתו הוא היה גם אבא, סבא, לא משל ולא סמל, הוא היה אדם. בשם האומה ובשם הכנסת אנחנו מביעים צער עמוק, צערו של עם ישראל. יהי זכרו של ראש הממשלה, שר הביטחון וראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל יצחק רבין ברוך לעד. נכבד את זכרו בקימה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, זכרו לברכה.) תודה. אני מתכבד להזמין כעת את השר אבי דיכטר, בשם ראש הממשלה, לשאת את דברו. אחריו – ראש האופוזיציה, חבר הכנסת לפיד. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> איפה ראש הממשלה? << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> מהסיעות של הערבים כולם נמצאים, ומהקואליציה יש שניים, שלושה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, אני אזכיר כי מדובר בישיבה מיוחדת. אני באמת לא רוצה להוציא מפה. אנא, בבקשה. השר דיכטר. << דובר >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר >> כבוד הנשיא ורעייתו, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, רבותיי השרים, שרים בעבר, שרים בהווה, חברי כנסת בעבר, חברי כנסת בהווה; משפחת רבין היקרה, שאיתה היינו גם בבית העלמין, בטקס ליד המצבות והקברים של יצחק רבין ולאה רבין; אורחים יקרים, קהל נכבד. 30 שנה הם פרק זמן ארוך בתולדותיה של המדינה. ובכל זאת, בתוך רצף בלתי פוסק של אירועים, התרחשויות שממלאות מדי יום את העיתונים ואת מהדורות החדשות, רצח ראש הממשלה חבר הכנסת יצחק רבין, השם ייקום דמו, הוא נקודת ציון מטלטלת. לרגעים נראה הלילה ההוא, אותו מוצאי שבת, כל כך קרוב. הרי כל אדם בוגר יכול לזכור בדיוק היכן היה כאשר תפסה אותו הידיעה על הרצח בכיכר. גם אחרי שנתיים כל כך דרמטיות שעברנו כתושבי המדינה, ושעדיין עובר כל המזרח התיכון סביבנו, הלילה ההוא של אותן שלוש יריות מהדהד בכולנו גם ביום הזה. כמי ששירת בשירות הביטחון הכללי באותם הימים, ידעתי כמו רבים מחבריי לארגון שיש התראות כלליות על רצונם של אויבינו לבצע פיגועים בישראל. אלא שאיש מאיתנו, גם בקרב אנשי המקצוע, לא העלה בדעתו תרחיש שיהודי יחשוב לפגוע בראש הממשלה, קל וחומר לירות בו. מייד לאחר הרצח נתבקשתי לעזוב את תפקידי כאחראי המרחב הדרומי בשב"כ, ולשקם את מערך האבטחה שבו נכללה היחידה להבטחת אישים. יצא לי לשוחח עם מרבית המאבטחים שהיו באותו ערב קשה. לאיש מהם לא היה אפילו בדל של חשד שאירוע רצח שכזה מידפק על דלתם. כשהוכן לבקשתי סרטון אנימציה המראה את הדרך שבה אובטח ראש הממשלה רבין באותו ערב, ובהמשך – סרטון אנימציה המראה את האופן שבו היה צריך לבצע את המשימה, נחרדנו כולנו. ליל 4 באוקטובר 1995 דורש מכולנו שלא להקל ראש בכל סכנה, גם אם היא נראית דמיונית או חסרת שחר. אנחנו נדרשים שלא לזלזל בנורות אדומות מהבהבות ובתמרורי אזהרה אחרים, גם אם קשה לנו להאמין שהם מאותתים על שבר או אסון – אשר לכאורה אינם הגיוניים, בלתי שפויים, או שאינם מתקבלים על הדעת. רצח יצחק רבין חרות עמוק בליבנו, ולא משנה היכן אנחנו נמצאים על פני מפת ישראל, אם על פני המפה הפוליטית ואם על פני הנתיבים האמוניים, ואם על פני קשת הדעות. במידה רבה אפשר להשוות את החריץ העמוק שהרצח יצר אז בישראל לחריץ העמוק מאוד ש-7 באוקטובר 2023 פער בחברה, במדינה ובעם ישראל. ההפתעה בשעה 06:30 של בוקר שמחת תורה הגיעה 50 שנה ויום אחד אחרי הפתעה קשה, קשה מאוד, ביום הכיפורים 1973 בשעה 14:00. שנים רבות ליוותה אותנו האמונה שאירוע כמו זה של יום הכיפורים לא יקרה לנו שוב, ושלמדנו את הלקח ההיסטורי והכואב. אבל כשזה קרה, כשזה קרה שוב, זה היה אכזרי הרבה יותר, מדמם יותר, עם היקף הרוגים, חטופים ופצועים ביום אחד שלא חווינו מאז הקמת המדינה. התמהיל בכל אלה מצמרר: חיילים ואזרחים, תינוקות וילדים, נשים וגברים, משפחות ויחידים, ישראלים וזרים. גבורת הלוחמים, חיילים ושאר כוחות הביטחון, בתוכם כיתות הכוננות ואזרחים שחירפו נפשם כדי להציל אחרים, הם שבלמו את האסון מלהיות חמור הרבה יותר. רבים מהם נפלו בלחימה, בלחימת הגבורה הזו, רבים מאוד. ועדיין כולנו ממתינים להחזרתם של שמונה חטופים חללים נוספים לבני משפחותיהם על מנת להביאם למנוחתם האחרונה. כל ההישגים הצבאיים והביטחוניים מאז יצאנו למלחמה בעזה ובאיראן ובלבנון ובתימן, כל אלה לא ישכיחו את החובה להביא את אחרון החטופים הביתה. יצחק רבין הותיר חותם מורשת ברור וחד בנושא הזה, בין היתר, בדחיפתו לבצע את מבצע יונתן – לשחרר את החטופים מאנטבה ולהחזירם הביתה. יצחק רבין, שכיהן כרמטכ"ל במלחמת ששת הימים, נחשב למפקד, ובהמשך למנהיג, שניחן בראייה אסטרטגית מרחיקת ראות. הייתה לי הזכות להכיר גם את ההעמקה של יצחק רבין בפרטים הקטנים. אני נזכר באחד מסיוריו בעזה בזמן האינתיפאדה, הוא קיבל סקירה על הסד"כ של צה"ל – על סדר הכוחות של צה"ל – בעיר עזה, וראש הממשלה רבין שאל את מפקד האוגדה על הגדודים שבעיר, ואם פלוני עדיין המג"ד. נשמעו לחישות בניסיון לעזור למפקד האוגדה להיזכר בשם המג"ד, אבל בסיור שלאחר מכן, כשראש הממשלה רבין הגיע כעבור כמה חודשים, המפקדים כבר שיננו את שמות מפקדי הכיתות. רבים ניסו להעריך איך היה נראה תהליך השלום לולא הרצח המתועב של ראש הממשלה יצחק רבין, השם ייקום דמו. אני לא מסתכן בהערכות שכאלה, אך ניתנה לי ההזדמנות להכיר את יצחק רבין החשדן, בעיקר כשמדובר בפלסטינים. ערב החתימה על הסכם אוסלו בבית הלבן הציעו לראש הממשלה לשחרר את השייח' אחמד יאסין, שייסד את חמאס, והיה שפוט לשני מאסרי עולם בגין מעורבותו בחטיפה וברצח של שני חיילים ישראלים מתוך מטרה לשחרר מחבלים בכלא הישראלי. השייח', שכזכור היה אדם חולני על כיסא גלגלים, אך כל-כולו רוע ושנאת יהודים, ישב כבר ארבע שנים בכלא, ואנשים הזהירו את ראש הממשלה רבין שהשייח' הזה עלול למות בכלא בתוך זמן קצר, והדבר יעורר מהומות בכלא ומחוצה לו, והמליצו לרבין: שחרר אותו כמחווה לערפאת, כאות של רצון טוב לקראת החתימה על ההסכם. אבל ראש הממשלה רבין לא מיהר להסכים. הוא ביקש מראש השב"כ דאז לשלוח אותי לראות את שייח' יאסין בכלא, כאחד שהכיר אותו, ולדווח על מצב בריאותו. אני אומנם דיכטר אבל לא דוקטור, אבל זו הייתה המשימה. ונסעתי בערב סוכות, כשהמשפחה יושבת בסוכה, לראות את שייח' יאסין בכלא, ודיווחתי לראש השב"כ, שדיווח לראש הממשלה: שייח' יאסין נראה יותר טוב מכפי שהוא נראה ב-1989, כשהוא נכנס לכלא. וראש הממשלה רבין דחה את כל ההצעות וההמלצות לג'סטה כזו או אחרת בנושא הזה. 30 שנה חלפו מאז נרצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, וכולנו שואלים אם עדיין צריך להגביה את חומות ההגנה שמסביב למנהיגינו בכלל וראש הממשלה בפרט. הלקחים שהופקו מאז 4 בנובמבר הביאו לחיזוק ועיבוי מערך האבטחה סביב ראש הממשלה בישראל. האם נוכח השסעים שהעמיקו, ההסתות שנשמעות והאלימות הגוברת, יש בכך די? הרי ברור שיש יחס ישר בין הורדת גובה הלהבות לאי-העלאת גובה החומות. איך חוזרים כמדינה לשפיות דמוקרטית – דומני שזה אחד האתגרים המרכזיים העומדים לפנינו. הפיכת כל מחלוקת לפוליטית מחזקת את המחלוקת. כדי להתמודד עם האתגרים המדיניים והביטחוניים והכלכליים שלפנינו, להתמודד באופן היעיל ביותר והפורה ביותר, קריטי שההיבט הלאומי וההיבט הממלכתי הם שיכתיבו את העשה ואת האל תעשה. כולנו מבינים, גם בכנסת, גם בעם, שבסופו של דבר נמצא את הדרך להתפייס בתוך עצמנו. השאלה כמה דמעות, כמה יזע וחלילה, כמה דם יידרשו עד שזה יקרה. אני בטוח שבסופו של דבר נמצא כאן, בבית הזה, את הנוסח הגואל לחוק הגיוס, ובדרך אליו יהיו גם דמעות, גם יזע. אבל במקביל נהיה חייבים לגייס את כל תעצומות הנפש של כולנו, כדי שבדרך לפיוס לא תישפך ולו טיפת דם אחת בגין אלימות והסתה לאלימות. מילותיו האלמותיות של ראש הממשלה רבין: "אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית", אמר יצחק בנאומו האחרון בכיכר. "יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. בדמוקרטיה יכולות להיות מחלוקות, אך ההכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות, כפי שהיה הדבר ב-1992, שם" אמר יצחק רבין, "נתנו לנו את המנדט לעשות את מה שאנחנו עושים ולהמשיך בכך". יהיו זכרו של ראש הממשלה חבר הכנסת יצחק רבין ברוך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר דיכטר. כעת אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה. חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> כבוד הנשיא ורעייתו, כנסת ישראל ושריה, משפחת רבין, ב-28 בפברואר 1994, אחרי טבח מערת המכפלה של ברוך גולדשטיין, עלה ראש הממשלה יצחק רבין לדוכן הכנסת, לדוכן הזה, ודיבר על מותו. הוא לא ידע את זה, אבל בתוך הנאום שלו כבר שכנה האפלה המצמררת של הרצח שלו. הרוצח הזה, אמר רבין פה על הדוכן, צף מתוך "מסגרת פוליטית קטנה ומצומצמת בעם - - - הם זרים ליהדות, אינם שלנו. לו ולדומיו אנו אומרים היום: אתם לא חלק מקהל ישראל. אתם לא חלק מן המחנה הדמוקרטי הלאומי שכולנו שותפים לו בבית הזה - - - אתם לא שותפים למעשה הציוני. אתם נטע זר", הוא המשיך. "אתם עשב שוטה. היהדות השפויה מקיאה אתכם מתוכה. הוצאתם את עצמכם מחוץ לגדר ההלכה היהודית. אתם בושה לציונות וחרפה ליהדות. קו אחד ישר", הוא אמר, "מחבר בין מטורפי העולם כולו וגזעניו. קו אחד של דם וטרור נמשך מאנשי הג'יהאד האסלאמי - - - ועד לאיש החמאס היהודי שירה במתפללי הרמדאן". אלה דברים קשים, בוטים. גם המציאות בחוץ הייתה קשה ובוטה. בזמן שהוא נשא את הנאום הזה, בחוץ כבר הסתובב יגאל עמיר עם האקדח והחיוך הפסיכופתי, ואיתמר בן גביר הצעיר הראה לחבריו את הסמל שהוא הוריד מהמכונית של רבין ואמר: כמו שהגענו לסמל הזה אנחנו נדע להגיע גם לרבין. יצחק רבין נרצח, ואיתמר בן גביר הוא היום שר בכיר בממשלה. זה גדול החטאים של הממשלה הנוכחית. זה החטא הקדמון, שהוביל גם לקרע בעם וגם ל-7 באוקטובר – הכשרת הקיצוניות והגזענות; העובדה שהשוליים המסוכנים ביותר בחברה הישראלית קיבלו כל כך הרבה כוח. << קריאה >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> לא רוצים לשמוע את השנאה הזאת - - - << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> את יכולה לצאת. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מה לעשות, דברי האמת כואבים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - שמענו את יו"ר הכנסת, שמעת את השר דיכטר - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> רבין צדק אז, והוא צודק עוד יותר היום. זו בושה לציונות וחרפה ליהדות. זה גם המבחן שלנו לגבי עתידה של מדינת ישראל. האם נדע להיות מדינה שבה שולט הרוב המתון – או המיעוט הקיצוני? אחרי שנתיים של מלחמה, אחרי שלוש שנים של כאוס, כולנו רוצים דבר אחד – להפסיק לריב. עייפנו ממריבות. ישראל רוצה לצאת לדרך חדשה, לבנות במקום להרוס, לדבר במקום לצעוק. ועדיין אני רוצה להזהיר אותנו, כדי שלא נתבלבל, וזה היום המתאים וזה המקום המתאים. הרצון באחדות העם לא פוטר אותנו, ולא עומד בסתירה למלחמה בקיצוניות. אי-אפשר לאחד את עם ישראל בלי להגדיר בקול צלול וברור תחת אילו ערכים אנחנו רוצים להתאחד, ואילו עמדות אנחנו דוחים בכל תוקף. אחדות לא עומדת בפני עצמה, ואחדות לא אומרת שאתה שותק מול מה שמסכן את החברה הישראלית. אם אנחנו רוצים לאחד את העם, הדרך לעשות את זה היא להתייצב מול הקיצוניים ולומר להם: לא יהיה חלקנו עימכם. אנחנו אנשים חפצי חיים, ואנחנו יודעים במה אנחנו מאמינים, ואנחנו הולכים לתקן ולרפא את מדינת ישראל. זאת, יותר מכול, מורשת רבין. זאת המורשת של הציונית המעשית. כשאתה רואה משהו מסוכן – תתייצב מולו. כשאתה רואה משהו מקולקל – תתקן אותו. כשאתה רואה משהו שלא עובד – תחליף אותו. אני לא רוצה ביום הזה ואני לא רוצה במקום הזה לשאת דברים של ייאוש וזעם. להפך, אני רוצה להסביר מאיפה תבוא הישועה. היא תבוא מזה שהרוב הישראלי ימצא את קולו. יקום ויגיד את דברו. היא תבוא מזה שנחזיר את השוליים האלימים והסהרוריים למקומם הטבעי, מחוץ לגדר הישראליות. הישועה והתקווה והתיקון מתחילים בזה שנבין שרוב המריבות הומצאו בידי הקיצוניים ומשרתות רק אותם, כי הם רוצים רק לגרום לנו לשנוא אחד את השני. בסוף, בעולם האמיתי, 80% מאזרחי ישראל מסכימים על 90% מהדברים. אנחנו מסכימים שהזכות שלנו על ארץ ישראל כתובה בתנ"ך ולפיכך איננה ניתנת לערעור; מסכימים שביטחונה של ישראל צריך להיות בידי ישראל, והקיום שלנו תלוי בקיומו של צבא העם, צבא יהודי חזק, שכולם כולל כולם צריכים לשרת בו; אנחנו מסכימים שהכלכלה צריכה קודם כול לשרת את אלה שתורמים לה, שעובדים ומשלמים מיסים, מעמד הביניים הישראלי, שהפך את המדינה הזאת לאחד מסיפורי ההצלחה הגדולים ביותר בהיסטוריה של העולם. אנחנו מסכימים שישראל צריכה להיות דמוקרטיה מתוקנת, עם הפרדת רשויות, עם מוסדות חזקים, עם בית משפט עצמאי. יש לנו ביקורת. אנחנו יודעים שאין מערכת שחסינה בפני שינוי ושאי-אפשר לשפר אותה ולתקן אותה. אבל אנחנו גם יודעים שתיקונים עושים בזהירות, מפני שכל כך קשה לבנות וכל כך קל להרוס. והחלק הזה – חבל לי במיוחד שנשיא בית המשפט העליון יצחק עמית לא איתנו פה לשמוע אותו. אנחנו מסכימים שישראל צריכה להיות מדינה יהודית עם אופי וזהות יהודית, ושחלק מהזהות הזאת היא שאנחנו מקפידים על זכותו של הגֵר הגָר בשעריך – 20% מאזרחי ישראל שאינם יהודים חיים בכבוד וללא פחד; אנחנו מסכימים שבמדינה יהודית בטוחה בעצמה אין ולא יכולה להיות כפייה דתית או שימוש בדת לעידוד של שנאה ואפליה. רוב מוחלט של אזרחי ישראל עושים קידוש בליל שבת, וממש לא מפריע להם שבשולחן יושב האחיין הגיי שלהם עם בן זוגו ושהאחיינית מסמסת מתחת לשולחן. אנחנו מסכימים שישראל צריכה להיות מדינה מתוחכמת טכנולוגית, שמשקיעה במדע, באקדמיה, שכל צעיר בה מקבל כלים למצות את הפוטנציאל שלו דרך החינוך הכי טוב בעולם. המשפחה זוכרת, אחד הדברים שאנשים שוכחים הוא שבתקופת כהונתו של רבין כראש ממשלה ההשקעה בחינוך עלתה באופן דרמטי. הוא הכפיל את תקציב החינוך. הכפיל. וכששאלו אותו למה, הוא אמר כי השקעה בחינוך היא לא תקציב, היא ביטחון לאומי. גם על זה מסכימים רוב אזרחי ישראל. הכסף שלהם לא צריך ללכת – לא למשרדי ממשלה מיותרים ולא לתקציבים של מושחתים ומשתמטים, אלא לילדים שלהם ולחינוך שלהם, שיהפוך אחר כך לכלכלת העתיד של מדינת ישראל. אני יכול להמשיך את רשימת ההסכמות הזאת עוד ועוד, מפני שברגע שאנחנו מסכימים על הדבר הראשוני, שאנחנו רוצים לחיות פה ביחד – אז משתנה החיפוש. כי במקום לחפש את מי להאשים, אנחנו מחפשים עם מי לבנות ועם מי לעשות. כמו שאמר יצחק רבין: "אין אנו שוכחים לרגע כי בין שתומכים במהלכים שלנו ובין שמתנגדים להם, כולנו אחים, כולנו יהודים, וגורל אחד לכולנו". תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מתכבד כעת להזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> יצחק רבין היה ראש הממשלה הציוני ביותר שהיה למדינת ישראל. בהודעת הממשלה בנושא הצהרת העקרונות בדבר הסדרי הביניים וממשל עצמי וחילופי האגרות עם אשף ב-21 בספטמבר 1993, הוא אמר: "נפתחים בפנינו אופקים חדשים בכלכלה, בחברה. אך מעל הכול אני רוצה לומר לכם – זהו ניצחונה של הציונות, זו שזוכה להכרה גם מאויביה המושבעים והמרים ביותר". בהודעת ראש הממשלה על אישור הסכם הביניים הישראלי-פלסטיני ב-5 בספטמבר 1995 הוא אמר: ממשלה זו, במרכזה מפלגת העבודה – מפלגה זו הציגה את עמדותיה לידיעת הציבור במצע שהובא עוד לפני הבחירות לכנסת הנוכחית. "הבהרנו והדגשנו בפני ציבור הבוחרים ובכל הזדמנות כי אנו מעדיפים מדינה יהודית, ולו גם לא בכל חלקי ארץ ישראל, על פני מדינה דו-לאומית שתבוא לעולם אם יסופחו 2.2 מיליוני פלסטינים, תושבי רצועת עזה והגדה המערבית. - - - בחרנו במדינה יהודית כי אנו משוכנעים שמדינה דו-לאומית עם מיליוני ערבים פלסטינים לא תוכל למלא את ייעודה היהודי של מדינת ישראל שהיא מדינת היהודים". היו אז 761,000 פלסטיניות ופלסטינים בעזה, 1.36 מיליון פלסטיניות ופלסטינים ביהודה ושומרון. היום יש בעזה 2 מיליון פלסטיניות ופלסטינים. ביהודה ושומרון יש 3.4 מיליון. בכל קנה מידה מצבנו היום גרוע בהרבה. על ראש הממשלה הציוני הזה שנלחם למען מדינה יהודית – הוא לא אמר דמוקרטית, כי בעיניו אז ובעינינו זה היה מובן מאליו – ראש ממשלה שהיה גיבור ישראל, רמטכ"ל הניצחון האדיר של 1967, משחרר ירושלים, האיש שכשר ביטחון הנחה להגיב לאינתיפאדה הראשונה ביד קשה – על ראש הממשלה הזה בא איש אחד שלא עשה כלום למען ביטחון ישראל ואמר: אין לו מנדט. אמר: אין לו רוב יהודי. מילים שעד אז לא יכלו להישמע במדינת ישראל. אבל כשאמרו לידו, מעליו, מתחתיו, מצדדיו: בוגד, והלכו עם ארון קבורה ותמונות של מדי אס-אס וכאפיות, אז הוא דווקא לא אמר שום דבר. יצחק רבין היה הראשון לזהות את האיום המתהווה מאיראן. ב-20 בינואר 1993 הוא עמד כאן וענה על הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת אפרים סנה, ואמר: "אכן איראן נמצאת בשלבים ראשונים של מאמץ לרכישת יכולות בלתי קונבנציונליות בכלל, וגרעיניות בפרט. - - - זאת אם לא ייעשה מאמץ בין-לאומי מתואם למנוע ממנה להגשים את מטרותיה". הוא דיבר גם על טילי קרקע-קרקע. "האפשרות שאיראן תחזיק בנשק גרעיני צריכה להדאיג. וגם זו סיבה לא ראשונה ולא עיקרית לכך שעלינו לנצל את חלון ההזדמנויות שנפתח באחרונה כדי להתקדם לשלום". יצחק רבין הלך לאוסלו בשביל הביטחון, בגלל איראן ונגד חמאס, שהיה אז ארגון קטן, שהתעורר בכל הכוח אחרי טבח גולדשטיין. קו ישר מחבר בין רצח 4 בנובמבר לבין טבח 7 באוקטובר. רבין גם היה הראשון לזהות שהליכוד הפך לסייען של חמאס והג'יהאד האסלאמי. הוא כמובן לא היה יכול להעלות על דל דעתו עד כמה יסייע הליכוד לחמאס, שגם היום, אחרי טבח 7 באוקטובר, הם ממשיכים באותה הסתה ובאותה מדיניות שגויה וכושלת נגד הרשות הפלסטינית שהכירה ומכירה במדינת ישראל, ואילו המשכנו איתה בדרכו של רבין הייתה הופכת לשותפה אמיתית לשלום. הם לא מאפשרים כניסה שלה לעזה, ומאפשרים לחמאס לבנות מחדש את כוחו ולהשתלט מחדש על עזה. עד היום, הסכם אוסלו מונע מישראל, וחוסך לנו, לטפל אישית ב-3.5 מיליון פלסטיניות ופלסטינים בגדה. אף ממשלת ימין לא ביטלה את ההסכם הזה, ואפילו ראש ממשלה אחד, ב-1998, חתם עם ערפאת על המשך שלו. אבל זה לא הדבר היחיד שממשלת רבין עשתה, שממשיך להחזיק את מדינת ישראל עד עצם היום הזה. ממשלת רבין חוקקה את חוק ביטוח בריאות ממלכתי; היא השקיעה הון עתק בחינוך בכלל ובהשכלה הגבוהה בפרט; היא הראשונה שהיא הכירה ב-13 מכללות אקדמיות כמכללות ציבוריות ותקצבה אותן, מה שהגדיל פי שלושה את מספר הלומדות והלומדים לתואר ראשון, בדגש על הפריפריה. רבין השקיע בתשתיות. ממשלת רבין התחילה את כביש 6, את נתב"ג. הסטארט-אפ ניישן התחיל בזכות 100 מיליון דולר שהשקיעה הממשלה יחד עם עשר קרנות הון סיכון פרטיות מישראל ומחו"ל. היא הכפילה את התקציב שמעבירה המדינה לרשויות המקומיות הערביות בתשתיות, בחינוך, בבריאות. רבין היה ראש הממשלה היחיד שהסתכל לאזרחיות והאזרחים הישראלים בגובה העיניים, כמו שראוי שנסתכל להם. הלקח של רבין ממלחמת יום כיפור לא היה רק הלקח הצבאי. בהצהרת הממשלה בנושא הסדרת העקרונות בדבר הסדרי ביניים ב-21 בספטמבר 1993, הוא אמר: "מלחמת יום הכיפורים לימדה אותנו, ולהבדיל גם את אויבינו, את מגבלות הכוח הצבאי, וגם את האפשרויות הגלומות בפתרון המדיני. אחרי חתימת הסכמי הפרדת הכוחות עם מצרים וסוריה, אחרי חתימת הסדרי הביניים עם מצרים, אחרי פינוי כוחות צה"ל מתוככי מצרים ומליבה של סוריה, ידענו, ואנו יודעים עד עצם היום הזה, שנים ארוכות של שקט ושלווה בשני מוקדים אלה של אש ומלחמה". בזכות נחישותו ויוזמתו "של ראש הממשלה מנחם בגין - - - חתמה ממשלת ישראל על חוזה שלום ראשון וחשוב מאין כמוהו עם מצרים". מי שלא חיו אז, לא יכולות ויכולים לזכור איזו אויבת מרה הייתה מצרים. החזון של רבין בלשונו היה בראש ובראשונה ירושלים המאוחדת, שתכלול גם את מעלה אדומים וגם את גבעת זאב, כבירת ישראל בריבונות ישראל, תוך שמירת זכויותיהם של בני הדתות האחרות, הנצרות והאסלאם, לחופש גישה ופולחן במקומות הקדושים להם על פי דתם. גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה. שינויים שיכללו את צירוף גוש עציון, ביתר, אפרת ויישובים אחרים, שרובם נמצאים באזור מזרחית למה שהיה הקו הירוק לפני מלחמת ששת הימים. הימין עד היום לא השיג את הריבונות הזו. לא השיג גבולות קבע בטוחים למדינת ישראל. קשה מאוד לדמיין היום אחריות והשקעה לאומית כמו שעשה יצחק רבין. קשה לדמיין את חיזוק מערכת המשפט והדמוקרטיה שהוביל רבין נקי הכפיים. שכן היו לו בהחלט ויכוחים עם בג"ץ, אבל לא היה חולם לאפשר להדיר את נשיא בית המשפט העליון מהכנסת. קשה לדמיין ראש ממשלה שמסתכל לציבור בעיניים ואומר אמת, ממש אמת, גם כשהיא מאוד קשה. קשה לדמיין ראש ממשלה שאומר למלך ירדן: אדוני המלך, שנינו ראינו הרבה בחיינו, ראינו בחיינו יותר מדי סבל – מה תוריש לילדיך? מה אשאיר אני אחריי לנכדיי? אין לי נכסים. ראש ממשלה שיגיד: אין לי נכסים – וזה גם יהיה נכון – יש לי רק חלומות להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר, מפויס יותר, עולם שנעים לחיות בו. אין זה הרבה מדי. מדינת ישראל ורבין ידעו תמיד להתמודד עם אויבים ואיומים מבחוץ. מה שהכריע את יצחק רבין ומה שמאיים גם היום על קיומה של מדינת ישראל – לא רק על ביטחונה, אלא על עצם קיומה – הוא האלימות, ההסתה, השקרים והשנאה מבפנים. כשרבין דיבר על מחיר אישי, הוא לא חשב על מוות. רבין לא אפשר לשב"כ להגביר את האבטחה כי הוא חזר ואמר: אין עולם שבו יהודי ירצח אותי. רוב עם ישראל הייתה הרוסה, הרוס וממוטט, באופן שמי שלא חיו אז לא יכולות ויכולים לדמיין מה הרצח הנורא הזה. היה פה אבל שלא נודע כמותו. אבל היו כאלה שחיככו את ידיהם בהנאה, והצלחת ההסתה נגד רבין רק חיזקה אותם. והיום הם בכלל חוגגים, וחלקם בכלל בשלטון. יש רבנים שמעידים על עצמם שהם התכוונו שרבין ימות. רצח רבין הוא הטראומה הכי קשה בתולדות מדינת ישראל. כן, אני אומרת את זה גם אחרי 7 באוקטובר. וכל זמן שחלק ממי שתרמו להסתה שהביאה אליו נמצאים בשלטון לא נוכל להחלים מהטראומה הזאת. דרך רבין היא דרכה של הציונות. רוב מכריע של הציבור הישראלי תומך ותומכת בתכנים. לא בסיסמאות, לא בשמות, לא בשקרים, בתכנים של הדרך הזאת. עתידה של מדינת ישראל תלוי בכך שאנחנו נחזור לדרך יצחק רבין. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת בני גנץ – מי שהיה הרמטכ"ל ה-20, ראוי להזכיר בהקשר הזה – בבקשה. אחרון הדוברים לסעיף זה בסדר-היום. << דובר >> בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה, אדוני, על הזכות לדבר. האקדח הונח שוב, אנחנו במערכה הראשונה, ואת חשבון הנפש צריך לעשות לפני הירייה הבאה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, משפחת רבין, מי שישנו כאן – לצערי, יש רבים שאינם כאן, ובראשם ראש הממשלה – מי שהוזמן ומי שלא הוזמן, אתמול, עוד לפני שהסדרנו את הנשימה, חברת הכנסת גוטליב כבר קובעת שהפצ"רית ניסתה לעשות מניפולציה כדי להשחיר את אנשי הימין. מנגד, שקמה ברסלר טוענת שאספסוף מוסת הביא לכך שהפצ"רית נדחפה למותה. דובר הליכוד, מפלגת השלטון, לא חיכה לסיום החיפושים וטען שהיה צריך לעצור אותה קודם. חלאס, תנו לנשום. תנו לנו לקבל בכבוד את אלוף-משנה אסף חממי, זכרו לברכה, שהכריז מלחמה, הראשון שהכריז מלחמה, ונפל בקרב ב-7 באוקטובר. את סרן עומר נאוטרה ואת סמל עוז דניאל, שנפלו באסון שהבאנו על עצמנו בגלל שנאת חינם. על מה נפלו כל הגיבורים האלה ורבים מאוד שנפצעו? על כך שהם יהודים, על כך שהם ישראלים. כמה מתנות עוד ניתן לאויבינו? אדוני הנשיא, אתה בוודאי זוכר שיצחק רבין כתב: אם תחושת המצור והסכנה מבחוץ יוצרות אחדות, פריצת המצור והתחושה של התמעטות הסכנה מבחוץ עלולות להבקיע בקיעים באחדות הלאומית. סוף ציטוט. כל כך מהר חזרה אלינו תחושת היהירות שהוסר המצור? כל כך דחוף לנו להרחיב את הבקיעים ולחזור לקרב של מחנה מול מחנה? ראש הממשלה, אני מקווה שאתה רואה אותי, זה רע שאתה לא כאן. כראש הממשלה, כראשון בין שווים, כאחראי ראשי, אתה חייב לסגור את מפעלי הרעל. זה בידיים שלך. אבל כשאני כתבתי אתמול שכולנו – תקשיבי לי, בבקשה – צריכים חשבון נפש, התכוונתי לכך. גישה קיצונית והתלהמות פעילה קיימת לרוחב כל החברה הישראלית. זה לא ווטאבאוטיזם, זאת המציאות. תרבות השנאה פשתה בנו. אי-אפשר לדבר על זה שצריך למנוע שנאת חינם, ולהמשיך להקרין אותה מכל כיוון אפשרי. זה פשוט לא עובד ביחד. חזרנו מהר מדי למערכה הראשונה. ואני אומר לכם, מול מי יונף האקדח הפעם? על ידי מי זה יקרה? על אויבינו מבית או אויבינו מבחוץ? אני אומר לכם, דרושים לנו מעשים, דרושה לנו התנהגות בהתאם למה שאנחנו אומרים, ולא רק סגנון דיבור. ובעיניי, השלב הראשון – סליחה, רגע. כאמור, אדוני יושב-ראש הכנסת, דרושים לנו מעשים ולא רק סגנון דיבור. אני רוצה להגיד לכם, חבריי, האלימות היא שימוש בכוח. ויש כמה סוגים של שימוש בכוח. יש, חלילה, שימוש פיזי בכוח, שאנחנו לא מוכנים לראות אותו ואנחנו מבכים אותו היום. יש שימוש מילולי, בוטה ולא רצוי בכוח, שיכול להזין אנשים אחרים, וגם אותו אנחנו לא צריכים ליצור. ויש שימוש פוליטי, לא נכון בכלל ובעניינים ממלכתיים בפרט, שגם הוא בבחינת סוג של שימוש בכוח. הרוב צריך לדעת שזה שהוא קיבל את הרוב, הוא לא יכול לוותר על דאגתו ויחסיו למיעוט. זה נכון להתנהגות שלנו כאן, זה נכון לתקשורת, זה נכון בנושאי משפט. אם אנחנו רוצים שפיות דמוקרטית, השר דיכטר, צריך ריסון של הכוח הפוליטי, ולא מיצוי מקסימלי של הכוח הפוליטי, שמשרת סקטור או סקטורים מסוימים בלבד. רוב מתון ולא מיעוט קיצוני, לפיד. אכן, זה מה שאנחנו צריכים שיקרה לנו במדינה אם חפצי חיים אנחנו. והתהליך הראשון, והדבר הראשון שצריך להיות בתהליך התיקון הנדרש הוא לעצור את קרב המחנות בנוגע למערכת המשפט שחזר להכות בנו בשיטה אחרת, בצעדים קטנים ולא פחות מסוכנים. גם בתחום התקשורת וגם בתחום המשפט. בן-גוריון, שהקים את המדינה, שינה את עמדתו על כינון חוקה עם הקמת המדינה, כי הוא חשב שהאומה טרם בשלה לכך. הוא חשש ליצור מריבות כשהמשטר טרם יציב. היום המצב הפוך. היעדר חוקה למדינת ישראל מפרק את מה שבן גוריון, רבין ובגין בנו ביחד, אחד אחרי השני. אחרי 7 באוקטובר בשלה העת להביא רפורמה משפטית בהסכמה, שתעשה סוף לקרע הזה בעם, להטחת ההאשמות, לתחושות הקיפוח. רפורמה רחבה שתיגע בכל החלקים ביחד ותעבור ברוב גדול, ולא ברוב של 61 קולות בלבד, או בכל רוב פרלמנטרי מצומצם שלא מייצג הסכמה רחבה באמת. זאת משימה לאומית דחופה שיש בה כדי למנוע את האסון הבא, לנצור את האקדח שהונח כבר על השולחן. אבל גם זה לא מספיק. צריך לפרק את האקדח הזה, ולא רק לנצור את האש. ישראל חייבת להקים ממשלת הסכמות רחבה עם נציגים משני המחנות, כדי לשבור את הגושים שחוסמים את ישראל. ישראל חייבת ממשלה ציונית רחבה, חוצה מחנות ומבודדת קיצוניים. זה לא יקרה אם לא נמצא את הנוסחה לעשות את הדבר הזה ביחד. ניצחון של גוש כזה על גוש אחר יביא לנו עוד מאותו דבר, עוד רעל, עוד שנאה. צריך להגיד את האמת: לעם שלנו מגיעה ממשלת אחדות אמיתית לכמה שנים; ממשלת אחדות לא רק במובן הפוליטי של המילה, אלא במובן המהותי של אחדות. זה לא שאני מסכים איתך ואז אנחנו בממשלת אחדות, וזה לא שאתה מסכים איתי ואנחנו בממשלת אחדות. אנחנו צריכים להסכים ביחד על הדברים, שקלא וטריא, להיפגש על הסכמות משותפות שרובנו יכולים לחיות איתן. זה מה שהעם רוצה. אבל בעיקר, בעיקר, זה מה שהעם צריך, בבחינת "ותשקֹט הארץ". יצחק רבין כתב על פרשת אלטלנה, ואני מצטט: אש תופת בעוצמה בלתי רגילה מכל כלי הנשק נפתחה לעבר האונייה. משקעי השנאה של אנשי הפלמ"ח וההגנה מצאו את ביטויים בעוצמת האש. אני עושה כל מאמץ להפסיק את האש. איזו מין מלחמה זו. יהודים משני המחנות מתערבבים זה בזה על החוף, מסתכלים על האונייה הבוערת. אין שמחת מנצחים. הזיכרון הטרגי של המאורעות נוקב בלקחו. התנאי לקיום יהודי – מהות מרכזית אחת. לא עוד פרישה, לא עוד מלחמות יהודים ביהודים. סוף ציטוט. חברות וחברי הכנסת, קרוב ל-50 שנה לאחר מכן, נאמנות למחנה, הסתה ואידיאולוגיה רצחנית הובילו לשלוש יריות בראש ממשלת ישראל. 30 שנה אחרי, היריות הופנו נגדנו בידי אויבינו שראו בריב הפנימי שלנו חולשה. תוגת אסון הרצח, כמו גם תוגת המלחמה, היא של כולנו. אין שמחת מנצחים או צודקים של אף מחנה על 7 באוקטובר, ואין שמחת צודקים או מנצחים כשנרצח ראש ממשלה, ולא תהיה שמחת מנצחים או צודקים באסון הבא שיקרה לנו. מלחמת היהודים ביהודים של 2025 מחדדת דבר אחד: הגיע הזמן למי שיש לו רק מחנה אחד, עם ישראל. כולנו על הסיפון ביחד. הגיע הזמן שנתחיל לחתור לחוף מבטחים במקום לנסות לזרוק אחד את השני לים. חברות וחברי הכנסת, מורשת רבין היא השלום. מורשת רבין היא לא לאלימות. מורשת רבין היא חינוך כי האדם חשוב מהטנק והמטוס. מורשת רבין היא האחריות והמנהיגות. אבל הלקח מרצח רבין הוא לא לקיטוב ולא לשנאה, לא לפילוג ולא למחנאות. נכון, יצחק רבין היה מנהיג של מחנה, אבל הוא היה ראש ממשלה של כל העם, הוא היה רמטכ"ל של כל העם, הוא היה שר הביטחון של כל העם. וכשהוא נרצח פגעו בדמוקרטיה של כל העם. אני קורא לכם, חבריי לכנסת, בואו לא נניח את התשתית לרצח הפוליטי הבא, בואו לא נניח את התשתית למחדל 7 באוקטובר הבא. הגיע הזמן שנגיד כן לשלום בתוכנו, ונוקיע את האלימות מקרבנו. תודה רבה על הזכות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בני גנץ. תודה למשתתפים. תודה למשפחתו של יצחק רבין, זכרו לברכה. תודה לכל האורחים. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> חברי הכנסת והקהל מתבקשים לכבד בקימה את יציאת נשיא המדינה ורעייתו. כבוד הנשיא! (חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת נשיא המדינה מאולם המליאה.) נא לשבת. << הצח >> הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ה–2025 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1141).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת משה גפני, ישראל אייכלר וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה הראשונה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת משה גפני להציג את הצעת החוק. בבקשה. חבר הכנסת גפני, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להגיש לפני הכנסת את הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ו–2025. הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק שמאפשרת לשני בעלי דין שיש ויכוח ממוני ביניהם ושניהם מבקשים לדון על פי דין תורה – ושניהם חותמים, כותבים וחותמים, על כך שזה מה שהם מבקשים. הם מבקשים לדון בהסכמה בדין תורה. אני הייתי בדיונים בוועדת החוקה ולא כל כך הבנתי את ההתנגדות של האופוזיציה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אתה יכול להסביר מה הצורך? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כשבאתי לכנסת לפני הרבה שנים, אני באתי מהכולל, והסבירו לי מה זה דמוקרטיה. הסבירו לי מה זה שמדינה מאפשרת למי שרוצה לחיות את חייו בצורה שבה הוא רוצה לחיות על פי אורח החיים – אז זה מה שצריך לאפשר לו. באים שני אנשים, ושניהם מבקשים לדון בוויכוח הממוני שיש ביניהם על פי דין תורה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> מה הבעיה? שילכו. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אין בעיה. אה, לימדו אותי עוד דבר: כל דבר צריך להשתלב, שהכול יהיה במערכת חקיקה מסודרת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא, הוא מדבר על חוק הכלים השלובים. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אז עשיתי חוק מסודר, עם כל הביקורות שיש על העניין הזה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> מה הקשר בין חוק הזה לחוק של קרעי? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ובין היתר אמרתי שלא יעשו בוררות כמובן בעניין פלילי, שהחוק הזה לא יחול על עניין מינהלי. הליך שעניינו ביקורת שיפוטית על החלטה של רשות – החוק הזה לא יחול עליו. העניין לא נוגע להליך שמתנהל בין שני בני זוג או שני בני זוג לשעבר – גם לא נוגע. החוק לא חל על המקרה הזה, וזה לא יחול על עניין שהמדינה או רשות מקומית היא צד לו. זה לא יחול גם על זה. אם מישהו חשב שאני הולך לעשות פה איזה משהו – את כל הדברים האלה אין בחוק. חל על החוק הזה חוק שיווי זכויות האישה, התשי"א–1951. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> גפני חושב שאנחנו לא מבינים כלום. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא, בסדר. זה שאתה נגד הבנתי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> למה? למה? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הבנתי. הוא הסביר לי בוועדה, אז הבנתי. אני רק לא מבין למה אני לא משכנע אותו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני אגיד לך. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא מסביר מה הצורך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> רק תוריד לזה את הכיפה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> חס וחלילה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כל בעיה ששמים עליה כיפה הופכת להיות בעייתית. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כל בעיה שאתה מוריד ממנה את הכיפה היא לא בעיה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> איך הגענו לזה? איך הגענו לזה, זאת שאלה. אני מחזיר אותך ליום חמישי. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> חבר הכנסת אלעזר שטרן, אני מנסה להסביר לך. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> היושב-ראש אמר דווקא דבר חשוב. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> אדוני היושב-ראש. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן, כבוד השר. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> אבל אנחנו צריכים למהר, עוד מעט לא תהיה לנו זכות הצבעה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אני אענה לך. אני אענה לך. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> הם כבר הגישו לשלול את זכות ההצבעה, אנחנו צריכים להזדרז. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> חוק שיווי זכויות האישה, התשי"א–1951, הביא - - - סגור שזה נושא שעלול לפגוע בזכויות הנשים. אני כותב במפורש בחוק שחוק שיווי זכויות של נשים חל במקרה הזה, ואי-אפשר לעקוף אותו. אותו דבר משפט העבודה, וצריך להקנות עליו - - - << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> אני רוצה רק להזכיר לכולם, מנסור עבאס שהקימו ממשלה איתו – הכול בסדר – יכול להצביע. לומדי התורה – לשלול מהם את זכות ההצבעה בקלפי. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> תן לו לדבר. תן לו לדבר. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> חוק המגן על זכויות אדם עם מוגבלות – גם זה חל בחוק. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אבל איך זה נשים? לא הבנתי. אם אישה בבני ברק יזמינו אותה לדין תורה, היא יכולה להגיד לא? << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> אתה לא איתו? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אני איתו, לא איתך. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> אולי תפסיק כבר - - - די. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אני איתו, לא איתך. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הכול בסדר, תאמין לי. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לא, למה הוא מתערב לנו? למה הוא מתערב לנו? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה יודע שהכול בסדר. עשיתי בחוק הזה את כל מה שצריך מבחינת העניין. עם כל הכבוד, אפשר תמיד להגיע למרחקים גדולים, ולדבר על האישה בבני ברק שחייבת לשמוע בקול גדולי התורה. אין דבר כזה. אין דבר כזה. אישה רשאית לעמוד על הזכויות שלה לא פחות אלא יותר מגבר. ואתה יודע את זה, אתה מכיר את זה. אבל מה? אמרתי, אני מבין. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תסביר לנו, ואם אישה אומרת: אני לא רוצה דין - - - << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> החוק הזה אומר דבר אחד פשוט: תאפשר לי, ואני לא רוצה לעשות את זה בבית דין פרטי ואני לא רוצה לעשות - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> למה? << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> למה - - - תסביר לנו את הצורך. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא רוצה. ככה, לא רוצה. אתה אמרת לי שהכול צריך להיות ממלכתי, נכון? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לא אמרתי לך ככה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אה, לא אמרת. אז מה אמרת? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אם אתה מצטט הכול– עד הסוף. אמרתי עד הקצה, בוא תהיה ממלכתי. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אל תגיד לי עד הסוף. בסדר. אני מבקש – אבל אתם אנשים הגיוניים - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אלעזר, אתה מפריע לי. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> סליחה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מבקש – יש לי דין ודברים עם החבר שלי, אני לא רוצה ללכת לבית דין פרטי, אני רוצה שהמדינה תעמיד לרשותי. אגב, זה היה תמיד אפשרי. בג"צ פסק שאם רוצים להמשיך את זה צריך להעביר - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> למה המדינה צריכה להעמיד לך? כמה דברים אתם נגד המדינה, לא אתה אישית, זה המדינה צריכה להעמיד לך פתאום? המדינה צריכה להעמיד לך. למה היא צריכה להעמיד לך? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה יודע מה, אני לא מקשיב לך. אתה סתם מפריע. ואז אני בא ואומר: אני והחבר שלי, אנחנו מעוניינים לדון על פי דין תורה. הרי ברור לגמרי שזה הדבר הכי דמוקרטי שיכול להיות, הדבר הכי יהודי שיכול להיות. אבל לא הסתפקתי ביהודי. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אבל מה הצורך? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> החוק חל גם על בית הדין השרעי, אם שני אנשים רוצים את הדיון. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אבל למה? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> רגע, שנייה, שנייה. אני אשמע אותך. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אבל תקשיב לשאלה רגע. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל תני לי רק להשלים את המשפט. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל אחרי זה לא ידעו את מה שאני הולך להגיד. אני הולך להגיד שאם שני אזרחים ערבים מבקשים לדון בדין ממוני בבית הדין השרעי, החוק חל גם במקרה הזה. מה שאלת? << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> למה יש צורך? למה יש צורך בבית דין רבני? תסביר לי מה הצורך בהרחבת סמכויות, מאיזו סיבה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני והחבר שלי, אנחנו רוצים לדון, יש ויכוח ממוני בינינו, ויש על פי דין תורה, יש על פי דין תורה. יכול להיות - - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, אבל החלופה – שהוא ילך לבית משפט שעמוס ממילא. אם לא, הוא צריך ללכת לבית משפט. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן. יכול להיות שאני אבקש את הדיון הזה. למה לא לתת לי? מה רע בזה? מה לא דמוקרטי בזה, שאתם באים כל הזמן ואומרים לא לאפשר לי את זה? אני רוצה. אני אזרח ערבי, אני רוצה לדון בבית הדין השרעי עם החבר שלי. למה אתם לא מאפשרים את זה? למה? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> יש לי שאלה: למה המדינה צריכה לממן את זה? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> היא לא צריכה לממן. הוא ילך לבית המשפט - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הוא ישלם אגרה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> - - הוא ישלם יותר. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אין מימון פה? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אותו דבר, כמו ברגיל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תגיד לי, כשאני תובע אותך בבית משפט, יש עלות למדינה? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> יש עלות או אין עלות? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יש פקקים? יש עומס בבתי המשפט? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> זה משהו אחר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> למה משהו אחר? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה זה? המדינה מממנת את זה? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אם אתם עושים משהו בהתנדבות, אין בעיה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה לא התנדבות. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אם שני האנשים האלה הולכים לבית משפט, יש עלות? אני שואל אותך, יש עלות? יש עלות. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> ברור שיש עלות. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה יש עוד? יש אגרה. גם פה, אותו דבר, אולי אפילו יותר נמוך. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> עכשיו כל מי שבמדינה יאמין במשהו יגיד: אני רוצה שיקימו לי לנושא הזה. זה הגיוני? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אז אם במדינה יהודית לדון על פי דין תורה בדין ממוני זה לדון במשהו, אז אני חולק עליך, ואני חושב שזה לא לדון במשהו. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> גם בית משפט זה הרי על פי דין תורה. גם בית משפט. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני רוצה לדון על פי דין תורה. אנחנו נמצאים במדינה יהודית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הרב כץ, שאלה, שאלה, ברשותך. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> זה מלחיץ. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה יודע שנושאי משרה בבתי הדין השונים הם נושאי משרה שיפוטיים? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> ברור. זה מה שאני אומר, זה קיים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אז מה? אבל זה לא כל מי שרוצה, מה שרוצה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אני אומר, זה קיים. תסמיכו את בתי הדין הקיימים לדון בזה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אז זה מה שאני עושה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא להקים חדש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא מקים חדש. אני לא מביא עכשיו דיינים מסקנדינביה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לאפשר להם, פשוט. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לוקח את המערכת הקיימת. אני אומר רק שאם אנחנו מסכימים וחותמים על זה שאנחנו רוצים שהדיון יהיה על פי דין תורה, אז יש אפשרות לעשות את זה. למה לא? איפה בדיוק הבעיה? לא יודע, האמת היא שאני קצת במבוכה, בגלל שכשהגעתי מהכולל לפה, אז הסבירו לי מה זה דמוקרטיה, ואני, בין יתר הדברים שעשיתי הרבה שנים אני פה, עשיתי גם את הדבר הזה. מה זה? מה לא דמוקרטי בזה? זה לא יותר כסף. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אני, מהכולל שלך מתרגש, גפני. הלוואי שבכולל שאתה הגעת - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת גפני, כשנהנים הזמן עובר מהר. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני צריך לסיים. אני מבקש - - - << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> גפני, כמה זמן אתה מנסה להעביר את החוק הזה? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הרבה שנים. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> למה זה לא עבר עד היום? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> בגלל שלא היה רוב - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בגלל שיש לו כיפה. שמו כיפה על החוק. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לא היה את חוק רשות השידור. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בגלל הכיפה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> יש לי תשובה. אני לא רוצה להגיד אותה. אני, כשאני אכתוב ספר, אני אכתוב למה התנגדו לחוק הזה. הרי באמת, מדברים פה כל הזמן על - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> תכתוב למה היום לא מתנגדים. גפני, תכתוב למה היום לא מתנגדים. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מדברים כל הזמן על זה שצריך לאפשר לאנשים לחיות על פי אורח החיים שלהם - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גפני, תודה רבה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מודה לך על הסבלנות, אדוני היושב-ראש. אני מבקש את התמיכה שלכם בחוק - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מי שאין לו סבלנות, שלא יבוא לבית הזה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> - - רק כדי שאני אוכל לבוא ולהגיד ולכתוב בסוף בספר שאפילו אלעזר שטרן תמך בזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה, ואני מזמין את חבר הכנסת ישראל אייכלר להציג את הצעת החוק גם הוא, כמציע נוסף. בבקשה, לרשותך עד חמש דקות. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> כבוד השר, חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני לא צריך להוסיף על הדברים של חבר הכנסת הרב משה גפני. ישנה הלכה שאדם בא לשוק ויש לו דין עם מישהו בענייני ממונות, והוא מוצא שלושה רועי בקר ומבקש מהם להיות השופטים שלו. אז הפסיקה שלהם היא פסיקה הלכתית שמחייבת, כמו בית דין. זאת אומרת, הדבר הזה שאזרחים יוכלו להידיין ביניהם הוא דבר בסיסי ביותר, שלא היינו צריכים בכלל לדבר עליו, וכך היה פעם, כל השנים. הרב גפני לא אמר. למעשה, פעם היה דבר כזה – אנשים נכנסו לבית הדין הרבני כמו שהולכים לבית המשפט ודנו בעניינים ממוניים ביניהם. באה פסיקה שאמרה שאסור לדיינים לעסוק בדיני ממונות. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> השאלה, הרב אייכלר - - - מה הפריע להם? << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא יודע להבין מה מפריע להם. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> מה הפריע להם? זה ככה - - - << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני עוד הרבה דברים לא יודע מה מפריע להם. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> חוץ מעומס של תיקים. מה התפוצץ להם בבטן? << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל אני יודע שאילולי הפסיקה הזאת, לא היינו צריכים את החוק הזה. החוק הזה בא לתקן עוול נוראי, ששני אזרחים לא יכולים לבוא לבית דין ולהתדיין על פי דין תורה. זה לא ייאמן, ולכן אנחנו מבקשים שזה יהיה. היום שמעתי הרבה דברים לזכרו של יצחק רבין. כל אחד בא וסיפר על מה הוא דיבר עם רבין, ומה שהיה, על כל ענייני השלום והאחרים. אבל ההסכמה של כולם הייתה שהאלימות והאלימות המילולית והדברים האלה גורמים לשנאה, ולמה ששנאה גורמת והכול. רבותיי, אני כבר לא מסוגל היום לעמוד ולשמוע דברי בלע נוראיים שנשמעים על הציבור החרדי מהדוכן הזה, ובתקשורת עוד יותר. ואמרתי לעצמי, כשיבוא יום ויוציאו את הפרוטוקולים ויראו מה אמרו על הציבור החרדי, על עצם זכותו וזכות הילדים שלו והתינוקות שלו והאימהות שלו לחיות בארץ הזאת, אנשים לא יאמינו שהייתה כאן מדינה יהודית. אני רוצה שתחשבו על הדור הבא, איך הוא יראה את הדברים, כי אני חושב שהחברה הישראלית הולכת למקום טוב יותר. אני חושב שיותר ויותר יהודים מתחזקים, וגם אנשים מכל הסוגים מבינים שהשנאה הזאת הובילה כבר לאסון, והיא עלולה להביא לאסונות יותר גדולים. ולכן העליהום שיש על הציבור החרדי והלגיטימציה להגיד עליהם כל דבר, זה הדבר שחייב להיפסק. אחד הדברים הנוראיים שקרו פה זה העניין של המעצרים של לומדי תורה. בהיסטוריה עוד יכתבו על הדבר הזה, שיהודים נכלאו בבית הסוהר על לימוד תורה. לא היה כדבר הזה. אני בכלל אומר שבזמן שאין מלחמה, לא צריך לעצור עריקים כאילו הם היו פושעי מלחמה. אם למישהו יש בעיה עם מס הכנסה או עם כל חוק אחר, מביאים אותו לבית המשפט, מזהירים אותו. מה זה נקרא לתפוס אנשים ולעצור אותם? אבל לעצור לומדי תורה בעבור לימוד תורה? על זה הקימו מדינה יהודית? זה לא יאומן כי יסופר. ושוב, לא הכנסת חוקקה את הדבר הזה ולא המוסדות הרשמיים הדמוקרטיים עשו את זה אלא הבג"ץ, שתפס את השלטון ושלל את זכויות הכנסת לחוקק חוקים. הרי חוקקנו חוקים שמאפשרים לימוד תורה. היה חוק טל והיו חוקים אחרים, ובכלל, במשך עשרות שנים בן-גוריון נתן את האישור הזה, ואחר כך עזר ויצמן הרחיב את זה, ומנחם בגין. אף אחד לא העלה על דעתו שאין לממשלה סמכות לקבוע ושאין לכנסת סמכות לחוקק. וכמה אנשים? מילא שלושה רועי בקר. 15 שופטים – הם יקבעו לעם את זהותו ונגד קיומה של תורה ונגד לימוד התורה, עד ששופט עליון דרש השבוע לעצור 3,000 בני ישיבות? יש מספיק מתקני כליאה, הוא אמר. הינה, היום שחררו מחבל נוח'בה לעזה, בשבועיים האחרונים; יש עוד מקום אחד לעצור לומד תורה, רחמנא ליצלן. לכן אני בא ואומר, רבותיי, הפסיקו את המלחמה הזאת. המלחמה נגד התורה היא מלחמה נגד היהדות ומלחמה נגד המדינה. לא כולם, חס וחלילה; יש בודדים שעושים את זה בתקשורת ויש בודדים שעושים את זה בבתי המשפט. אני בטוח שיבוא יום וכולם יתביישו על התקופה הזאת, ותבוא תקופה אחרת. שיכבדו את התורה, יכבדו את בתי הדין הרבניים, כמו שמכבדים כל אדם, ובעזרת השם נזכה לחיים בשלום וברכה לכל עם ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבריח התיכון שמחבר בין החוק שאנחנו מדברים עליו לבין חוק הגיוס זה הניסיון לכפות אורח חיים אחר על ציבור שלם. אני רוצה לדבר דווקא על חוק הגיוס. התורה והצבא הם שני יסודות שעליהם המדינה עומדת ומתקיימת. כפייה לא תביא לגיוס של אף אחד. אני רוצה לתת אנלוגיה - - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> רק תדע לך שעליי זה עבד. אף אחד לא שאל אותי, הביאו אותי לבקו"ם. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> שמע, אני רוצה להגיד משהו. אני לא יכול להיכנס לכל ההיבטים במסגרת זמן של שלוש דקות, אבל אני רוצה להגיד משהו, נקודה מסוימת. עלתה לי מחשבה, כשהשתתפתי בעצרת התפילה שהייתה המונית, ואני רוצה להסביר למה השתתפתי, למה אני חושב שדווקא חיבור עם הציבור - - << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> ביום חמישי? << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> כן, ביום חמישי. - - דווקא חיבור עם הציבור החרדי – ואני רוצה להסביר למה. התורה והצבא הם שני יסודות. הרב מרן הרב קוק זצ"ל אומר שבקשר לתורה יש ארבעה יסודות, ארבעה שלבים איך אפשר להביא לקירוב הבנה לגבי התורה: השלב הראשון שאתה צריך לעשות זה לדבר על כבוד התורה, כבוד התורה זה הדבר הבסיסי ביותר; לאחר מכן תעבור לשלב אחר – חיבת התורה; לאחר מכן, השלב השלישי – הכרת התורה, תלמד, תכיר; השלב הרביעי זה קיום התורה. אני רוצה לעשות אנלוגיה לגבי הציבור החרדי, היחס שלו לגבי המדינה ולגבי הצבא. אני אומר שיש תהליכים. התהליכים האלה קורים אולי לאט, אבל הם קורים. אני חושב שהניסיון להביא חוק גיוס בכפייה גודע את התהליכים האלה. אני רוצה להגיד, כמו שהרב מדבר על כבוד התורה, חיבת התורה, הכרת התורה וקיום התורה, אני חושב שאנחנו צריכים לפעול באותה מידה: קודם כול כבוד המדינה והצבא; לאחר מכן חיבת המדינה והצבא; לאחר מכן, שלב שלישי, כבר הכרת הערך של המדינה והצבא; אז נגיע לשלב הרביעי, שזה קיום, שירות. אני חושב שלאחר שעוברים את השלבים האלה – קודם כול כבוד, יחס של כבוד, לאחר מכן יחס של חיבה, לאחר מכן כבר הכרת הערך –אפשר להגיע לשירות צבאי. כפייה לא תביא חרדי אחד, וכשנגיע לשירות הצבאי, הצבא יצטרך לעשות הרבה שינויים, והדבר העיקרי: לעגן בפקודות מטכ"ל את כל היחידות ואת כל תנאי השירות של החרדים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת רון כץ. שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, השר, שמע, שאלת פה שאלה מצוינת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, לא שאלתי. אני סובר שיש הרבה בעיות שהן פתירות. ברגע שיש עליהן כיפה, זה מעורר - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, ואז השאלה היא למה. אני מבין, יש הרבה בעיות שהן פתירות, אני מסכים איתך, ברגע שיש על זה כיפה, יש התנגדות. מה שראינו כאן זה דוגמה אחת. עומד פה חבר הכנסת גפני, מציע הצעה ואומר: מה הבעיה? אם שני אנשים רוצים להישפט יחד, שיישפטו. מדורי-דורות היה קיים ככה בישראל. אני אומר לו: בבקשה, חבר הכנסת גפני. אם שני אנשים רוצים והם מסכימים, שיישפטו. למה צריך להכניס פה את המדינה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> למה אני הולך לבית משפט? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה קשור? כסף? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אם אני רוצה לתבוע אותך, יש לי סכסוך איתך - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תן לי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> על חשבוני. אני אתן לך על חשבוני. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בבקשה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> למה לאזרח שאין לו כיפה, שלך זה נראה ברור ופשוט שאם עשה לך עוולה כלכלית או שיש לך ויכוח כספי איתו, אתה הולך לבית משפט, ושם זה בעלות המדינה – נכון שיש אגרה – ושופטים – יש פה מערכת ממלכתית של בתי הדין, מוכרת על פי חוק. למה שם אין לך תהייה? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני שמח שאתה שואל אותי. עכשיו רק תיתן לי בבקשה לענות ואני אחבר את זה למה שדיבר פה חבר הכנסת מעוז. יש מדינה, זה כל העניין. אתה שואל שאלה אם יש מדינה, למה היא נותנת ככה, למה לא. ואני אומר לאייכלר, לחבר הכנסת גפני, ידידי – להבדיל ממי שמשתמש בשואה כל הזמן, ההוא: בבקשה, תחליטו, או שיש מדינה או שאין מדינה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אז זה ויכוח. אתה נכנס עכשיו - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני נכנס. נכנס חבר הכנסת מעוז לפניי, דיבר על הגיוס. אני אומר לחבר הכנסת גפני: יש מדינה? שבכל המוסדות שמקבלים כסף מהמדינה, לא רק בגיל 18 בישיבות ובכוללים, בגיל 14 ו-12, שיחנכו אותם לשרת את המדינה, שיהיה המנון, זאת שגפני רוצה שתשלם להם על דין תורה. אני עוד שם בצד את הנשים. מה זה נקרא "אני שם בצד את הנשים"? נראה בקהילה חרדית שבה גבר שיש לו שכנה עם מכולת אחרת אומר: בואי נלך לדין תורה, ונראה אותה אומרת: לא, בוא נלך לבית משפט שלום או לעניינים אחרים. ברור שהיא לא תלך. אז על איזה שוויון? אבל אם אני צריך להעלות משהו באמת על ראש שמחתנו, זה שעוד פעם ועוד פעם ועוד פעם חבר הכנסת גפני בא ואומר: למה שהמדינה לא תשלם את זה? תגיד, כשהיה דין תורה בפוניבז' או בליטא, הייתה מדינה ששילמה דין תורה? גם שם לא הלכו לצבא. אתם רוצים שהמדינה תשלם – תהיו חלק מהמדינה, אבל עד הסוף, ואחרי זה נדבר גם על בתי הדין הרבניים, ואז היושב-ראש יבין מה עשינו, איך הגענו לזה שכשאנשים רואים כיפה, כמו שאתה אומר, יש להם קודם כול אנטי. אני כואב את זה. אני הולך עם כיפה, אני הולך עם ציצית, ואני מכיר את התחושות האלה. אני עובד בזה כבר עשרות שנים, עוד לפני רצח רבין, ובטח אחרי רצח רבין. אבל חברי חבר הכנסת גפני, תעשה טובה, תבין את זה גם אתה. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, ואחריו – חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> להפריט גם את הרבנות הראשית - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הכול. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> נכון, כל מה שקשור לדת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אתמול היו רגעי דרמות גדולים במדינת ישראל. אני אנסה שלא לדבר ספציפית על הנושא, אני אנסה לדבר מעל האירוע. אתמול ראינו בזמן אמת אנשים שמזמן איבדו את היכולת להיות בני אדם. ראינו את גיא לוי , דובר הליכוד, אומר: כל הטירוף שאנחנו רואים עכשיו זה תוצאה ישירה של שיבוש חקירה מטורף; ממשיך לינון מגל, שאומר: תנחומיי למחנה השמאל. אני רוצה להזכיר, זה בדיוק באותם רגעים שהייתה אי-ודאות אמיתית בדבר סיכון חייה של הפצ"רית. זה לא משנה בכלל מה היא עשתה או לא עשתה, אני בעד לחקור הכול. יש חשד – תחקרו; מישהו ביצע עבירה – תחקרו. מה שבית משפט יחליט, יחליט. אבל תראו איזה אובדן צלם היה פה אתמול באותן שעות. זה ממשיך לחברי כנסת שאומרים: זה הזמן לסגור את החשבון; לשר האוצר שבאותו זמן מאשים את השב"כ, את היועמ"שית, בשיתוף פעולה. אני באמת שואל: מתי שכחנו להיות יהודים? מתי האנשים בבית הזה איבדו את החמלה לגמרי? אתמול באותו זמן כתב לי חבר – שלא מצביע לנו, מצביע לצד השני, יש לי הרבה כאלה, אני אוהב את כולם – כתב לי בחצי בדיחה, ועניתי לו, אמרתי לו: תשמע, אתה יודע, אני מתגעגע לתקופה שאנחנו יהודים, זה בדרך כלל קורה לפני החגים. בין לבין אנשים שכחו מה זה להיות יהודים בעולם הזה. אז אני רוצה לומר לכם משהו. לגברת הזו יש שלושה ילדים קטנים, שברגע אחד ראו את אימא שלהם הופכת מאלופה בכירה בצה"ל לאויבת העם. באותו זמן שהם לא ידעו אם היא תחזור הביתה, כן או לא, אנשים בבית הזה כבר הספידו אותה, תקפו אותה. איך? איך הלכתם לישון באותו לילה? מה אמרתם לעצמכם? טוב שמצאו אותה, לא טוב שמצאו אותה, ואז התחלתם עם תיאוריות קונספירציה. והינה אני אומר מפה: עשתה מעשה חמור, לקחה אחריות; צריך לחקור את זה ואת כל השרשרת. אבל באותה המידה שאתם דורשים לחקור את השרשרת, לחקור את קבלת האחריות, כולם צריכים לנהוג בדיוק באותו הסטנדרט. גם האחראים ל-7 באוקטובר צריכים באותה מהירות לקבל אחריות, לבקש ועדות חקירה. לפעול בהתאם לאותו סטנדרט שקבעתם אתמול. אבל לצערי הסטנדרט הזה קיים רק בצד אחד. אתמול היה לכם יום חג. בזמן שחשבתם שאישה טבעה למוות, הצד הזה חגג בחוצות העיר. זה מה שקרה לעם ישראל. אני רוצה לסיים בזה: אני אומר – זה לא יישאר ככה לנצח. אנשים טובים יגיעו לבית הזה, יגיעו לעמדות של הנהגה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה, עבר הזמן. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני, אולי אתה תאהב גם את מה שאני אומר. יש לי מסר אופטימי בסוף. דקה אחרונה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא קשור. אני אהבתי את כל מה שאתה אומר, לא קשור. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> דקה אחרונה, אני רק רוצה לומר לך משהו. אתמול ישבתי עם חבר ששאל אותי איך נשפר את הדבר הזה, כי כולם איבדו תקווה. אז אמרתי לו: תקשיב, ביום שיהיו פה אנשים טובים בשלטון, זה ישתנה בחודש - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אכן עוד לא אבדה תקוותנו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - כי אנשים טובים ששולטים במדינה יסיטו אותה למקום הטוב. לא עוד קיצוניים פסיכיים, אלא אנשים טובים, שיושבים שם, שאני מסתכל עליהם ואני אומר: הלוואי שאלו האנשים שיחזיקו בהגה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. ברשותכם, אני רוצה לקדם בברכה את המפקדות הצעירות מחוות השומר. ברוכות הבאות לכנסת ישראל. לא למחוא כפיים, לא למחוא. למרות שמגיע להן, לא מוחאים כפיים בכנסת. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> צריך להצדיע. תצדיע, מרגי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תעשה להן איך שאתה רוצה, ככה, ככה, מה שאתה רוצה. ברוכות הבאות. נמשיך בדיון. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא רוצה להגיד לך איך מצדיעים. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אני יודע שבמקום שאסור למחוא כפיים, נגיד בשבת, שזה כאילו סוג של מלאכה, עושים ככה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בשינוי. טוב, פה לא עובדים לפי ההלכה, לצערי הרב. מה אתה רוצה? בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, 30 שנה עברו מרצח ראש הממשלה יצחק רבין. 30 שנה עברו. היום, כבר שלוש שנים איתמר בן גביר הוא שר לביטחון פנים. איזה פער בין הדמויות, בין משחרר ירושלים לבין פרובוקטור הר הבית; איזה פער בין איש שירד לפרטים ונלחם עבור מדינת ישראל לבין צייצן בטוויטר, עבריין, משתמט מצה"ל. אם נרצה לתת איזו תמונה הפוכה של מה שקורה במדינת ישראל, זה – דמותו של יצחק רבין ודמותו הנלעגת של איתמר בן גביר - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא בר-השוואה. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - ההבדל בין אחריות, אכפתיות, ציונות, לבין פרובוקציות ציניות וחוסר כישורים; מפקד הפלמ"ח, רמטכ"ל, שר ביטחון, ראש ממשלה, מול משתמט שהופך עגלות בחברון, שאמר לחבריו: עוד נגיע אליך עם הסמל – ואכן חבריו הגיעו. 30 שנה עברו. ברשותך, כמה מילים על שחיתות – נושא שלפעמים מדובר עליו, אבל הוא פושה בתוכנו כל הזמן. כל הזמן נשאלת השאלה אם יש עבירה, אם אין עבירה, אם יש כתב אישום, אם אין כתב אישום. אבל שחיתות זה רחב מזה בהרבה. זו לא שאלה של אם יש עבירה או אין עבירה. גם. זו שאלה של נורמות. אני מתחבר לדיון שכאן. חבר הכנסת גפני יודע, אני הייתי שותף לדיונים. אבל אני לא רוצה לדבר דווקא על החוק. אני רוצה להיות שותף ולהגיד כאן מדוע אנחנו עושים את הדיון הזה היום. כי היום הוא חלק מאירוע מושחת של דיל פוליטי בין שלמה קרעי עם חוק התקשורת לבין זה, וכן, יש שחיתות פוליטית. לא הכול עבירה פלילית, אבל היא קיימת מרגע שאתה מתנה את זה בזה. שחיתות – היא קיימת במקום שבו חוסר ענייניות הוא לב העניין. שאנשים מקבלים החלטות בלתי ענייניות – זו לא עבירה פלילית, אבל זה פוגע בערכים המוגנים ביותר בחברה הדמוקרטית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה מה שעושים בכל יום שני בישיבת הנשיאות, בין אופוזיציה לקואליציה. אלו סדרי הבית. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> כשמצד אחד אפשר, ומדובר פה על חוק הגיוס מצד אחד, ואומרים לא יקום ולא יהיה, ויש עצרת ביום חמישי – במקביל יש סיום של בה"ד 1. היה חסר רק שבנימין נתניהו ושר הביטחון ינאמו בעצרת הזאת, זה הכי מתאים לשם, היה מסך מפוצל. החיים אינם מפוצלים. וכשאנחנו רוצים לעשות תיקון, התיקון של שחיתות וריקבון זה זה. זה להבין שערכים ומנהיגות ומוסר הם לא מילה מגונה. הם הפכו למילים שהפסיקו להשתמש בהן. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יואב סגלוביץ'. הדובר הבא, חבר הכנסת רם בן ברק, ואחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> טוב שמאי גולן לא פה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תעשה לי טובה, לא במשמרת שלי. היא בסוף לא תהיה חברה שלי. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני דווקא כתבתי נאום, אבל החלטתי שאני לא אקרא אותו. מפני שאני לא יודע, אני הולך עם הרגשה רעה כבר מהבוקר, כשראיתי את החוקים האלה. כי כשנכנסתי לכנסת ידעתי שאני לא נכנס לאיזשהו מקום, אתה יודע, אור לגויים. ידעתי שיש פה דילים ויש פה תככים, והכול בסדר במסגרת המותר. אבל אני חושב שהכנסת הזאת באמת עברה את הגבולות. אני רואה כאן חוק שהחרדים רוצים לקדם אותו כבר הרבה מאוד שנים. שאלתי את גפני: תגיד, כמה שנים? הוא אמר לי: הרבה שנים, הרבה שנים אנחנו רוצים לקדם את החוק הזה. והם לא מצליחים כי הליכוד התנגד לזה, הליכוד לא תמך בחוק הזה הרבה מאוד שנים. אבל לפתע פתאום צצה איזושהי הזדמנות פז. הרצון לרסק את התקשורת הישראלית באיזשהו חוק – שדרך אגב, לא עבר את הייעוץ המשפטי וברור שהוא לא כשר וברור שהוא כנראה ייפסל ולא משנה – הרצון לחרב את התקשורת הישראלית הוא כל כך גדול, שפתאום אומרים: אתם יודעים מה? אנחנו הולכים איתכם, אחרי כל כך הרבה שנים. כמה מושחת יכול להיות המקום הזה, כמה נמוך הוא יכול להיות, שאנחנו מוכנים להקריב הכול, הכול, כל אחד בשביל האינטרס הפרטי שלו? וכל הדבר הזה, אדוני היושב-ראש, הוא על חשבון הציבור. הכול על חשבון הציבור. אנחנו כאן משחקים דמוקרטיה, והציבור משלם את המחיר. וזה, מה אני אגיד לך, זה מדכא. זה מדכא. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רם בן ברק. חברת הכנסת מירב בן ארי, ולאחריה – חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. אני נותן לך הקדמה כדי שתעשה הכנה מנטלית. עד שלוש דקות לרשותך, גברתי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, קודם כול, אני מברכת אתכן, עם השרוך האפור. גם לי היה שרוך אפור. אתה אומר לי על חוות השומר? אני הייתי במחו"ה אלון. כבוד גדול בשבילנו שאתן פה, ממלאות את חובתכן למדינת ישראל, עושות מה שאנחנו מצפות מכן. תעלו ותצליחו. יש לכן תפקיד חינוכי חשוב, אתן מתוות דרך לחיילים. וזהו, אני מתה על חוות השומר, אז סחתיין עליכן, אתן אלופות. זה לפני הכול. ועכשיו, ברשותכם, אני רוצה לדבר על מישהי קצת פחות אלופה, על הגב' מירי רגב. מירי רגב הוציאה, שימו לב, שבעה פוסטים, סרטונים, על מה? אתם יודעים על מה? על הפצ"רית. חבר'ה, כל בעיות התחבורה במדינת ישראל נפתרו. אין תאונות דרכים, אין בעיות. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אין הרוגים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שבעה פוסטים על הפצ"רית. שבעה. במקרה, אני רוצה להקריא לכם את הציטוט שלה. מה היא אומרת? היא אומרת ככה: זו מערכת רקובה שאיבדה מצפן מוסרי וצריכה ניעור מהיסוד. על מי את מדברת, מירי? על הצבא? על מערכת המשפט? בואי אני אתן לך דוגמה למערכת רקובה שאת אחראית עליה. לפני שש שעות פרסמה רכבת ישראל סטורי, ואני מקריאה לכם: נוסעים להופעה של אייל גולן? קחו רכבת. רכבת ישראל מסיעה אתכם להופעות שיתקיימו בימי שני, שלישי, רביעי. אז תחסכו את הפקקים, תגיעו בזמן. מחכים לכם, רכבת ישראל. כל הכבוד, רכבת ישראל. למה שלא תציעו כבר את הפות-מוביל? הרי בזה הוא השתמש, לא? זה מה שאתם מפרסמים? זה מה שאתם מפרסמים? אני רוצה לצטט: יש אווירה – שימו לב – אווירה של מסיבה באוויר. אנחנו כאן כדי שתגיעו בזמן. לאן להגיע בזמן? להופעה של אייל גולן? על זה את מגייסת את רכבת ישראל? לא אכפת לי. מי שרוצה לראות את אייל גולן, שתלך לראות את אייל גולן. אני פחות. מי שרוצה, שתלך. אבל רכבת ישראל עושה פרסומת להופעה שלו? סליחה, מה עם עומר אדם, לא מגיע לו רכבת? סליחה? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> ייתנו גם לו, כנראה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני בכלל מתה על הזמר הזה, החמוד הזה. כל היום אני שומעת אותו, נו. נו, מה יהיה מחר, פאר טסי. אני מתה עליו. אני רוצה רכבת לפאר טסי. לפחות הם לא נחקרו במשטרה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה, גברתי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקשיבו טוב, ולכן אני אומרת. הינה, אני מסיימת. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> לשלמה ארצי חסרים? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תלכי לאיזו הופעה שאת רוצה, תעשי מה שאת רוצה. אגב, אני בעד זמרים אחרים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חיים לוק. אני שומע את חיים לוק. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל את לא תשתמשי ברכבת ישראל כדי לקדם אף זמר, בטח כזה שנחשד במשטרה. תודה רבה, תודה לכם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת יוראי הרצנו, ואחריו חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, וברוכות הבאות, המפקדות. אני רואה שיש שם גם מפקד. שלום לכם. בהזדמנות זאת שאתם כאן איתנו במליאה, ביציע הציבור, אני רוצה לשאול אתכם: מישהו שאל אתכם אם להתגייס לצה"ל או לא? או שקיבלתם צו גיוס כשהגעתם לגיל 16 או 17, והתייצבתם כי המדינה שלחה לכם צו? זה המקרה, נכון? אז זהו, יש קבוצה שלמה של אנשים שהמדינה שואלת אותם אם הם רוצים להתגייס או לא רוצים להתגייס. ביום חמישי, עשרות אלפי או מאות אלפי צעירים חרדים, בריאים וכשירים, הפגינו בירושלים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> התפללו, הם לא הפגינו. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> על דעתך? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני בירכתי אותם כי הם התפללו למען עם ישראל. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> בירכת אותם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הם התפללו, הם לא הפגינו. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני ראיתי תמונה מתוך התפילה הזאת, תמונה שבה תלוי שלט מעל גשר, ובו כתוב: לעולם לא נתגייס לצבא של מדינת ישראל, מדינת אויב. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה שלט – אתה יודע מי תלה את השלט הזה. זה לא המסר של ההפגנה, של המחאה, של התפילה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מאות, מאות צעירים חגגו מתחת לשלט הזה בהפגנה, שאתה קורא לה תפילה, שאתה תומך בה. שמענו כאן שהיו חברי כנסת מתוך הקואליציה, מתוך הממשלה, שהשתתפו בהפגנה הזאת. לאותם צעירים לא הייתה בעיה להשתמש בתחבורה הציבורית של ישראל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני לא רוצה לעשות לך אנלוגיות להפגנות שתמכת בהן, ואיזה מסרים היו בהן. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> בהפגנות שאני תמכתי בהן הניפו בגאווה את דגל ישראל, ולא שרפו אותו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> וסרבנות הייתה שם. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> ממש לא. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בוא, פתחת את הנאום בעידוד הגיוס, ואני מברך כי אני חושב שזה נכון. אז הינה, אני אומר לך. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני, תאפשר לי רק להשלים את דבריי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בבקשה. פנית אליי, תרשה לי להשתמש - - - << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> בהפגנה הזאת, שבה עשרות אלפי צעירים בריאים וכשירים הפגינו נגד מדינת ישראל, ואותה הם כינו מדינת אויב, כתבו שלט שהם לעולם לא יתגייסו לצבא הזה – שהם הגדירו – של מדינת אויב. הם לא יתגייסו לצבא, אבל אין להם בעיה לצרוך את שירותי התחבורה הציבורית שהמדינה מעמידה להם, לצרוך את שירותי הרפואה, הרווחה, החינוך שמדינת ישראל מעמידה להם. אדוני יושב-ראש ועדת ההשתמטות, מה אתה עושה לא עם הראש? אתה כרתת ברית מושחתת עם הגדולים - - - << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> אתה משעשע. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני משעשע? מה משעשע אותך? ההפגנה שהייתה ביום חמישי, גם היא משעשעת אותך? העובדה שאותם לוחמים ומילואימניקים זקוקים לחילוף כבר כל כך הרבה חודשים, ובמקום לתת להם את החילוף הזה אתה מעמיד חוק השתמטות שלא יגייס צעיר חרדי. העובדה שסגן יושב-ראש הכנסת מברך את אותם צעירים שהפגינו נגד מדינת ישראל, שרפו את דגלי הלאום – ואתה צוחק, אדוני יושב-ראש ועדת ההשתמטות, ששרפו את דגלי ישראל. אדוני היושב-ראש, בהפגנות שאני השתתפתי בהן הניפו בגאווה עשרות ומאות אלפי פטריוטים את דגלי הלאום בגאווה, במאבק על המדינה היהודית והדמוקרטית שלנו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה אדם הגון. כמו שאתה מציין איזה שלט אלמוני שתקוע על הגשר – שזה לא המסר שיצא מהתפילה, מעצרת התפילה – תציין גם את הקריאה לסרבנות שהייתה בהפגנות האלה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> בחייאת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מרגי, רק משפט אחרון. אתה אומר: נמות ולא נתגייס, זה לא המדינה - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני לא אומר. אל תגיד לי: אתה – למה אתה אומר: אתה אומר? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה אומר שהייתה תפילה. יש לך פה שרים שרקדו לשירים – נמות ולא נתגייס. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אבל אמרת לי שאני אומר. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה לא גינית? שרפו את דגלי הלאום שלנו, את דגלי ישראל, בהפגנה הזאת. למה אתה לא מגנה את השלט הזה? למה כל החלק הזה דגים קפואים, לא מגנים? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בוא, אני אגיד לך. שלוש שנים, שלוש שנים דרכתם פה על כל סמל, כל המפגינים כולם, על כל סמל, על כל דבר קדוש. לכן, עייפה נפשי מלגנות. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם הממשלה. הסימטריה שאתם מותחים בין אזרחים פטריוטים - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה, אדוני. תודה, אדוני. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> שלום, טלי גוטליב, מה שלומך? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה, אדוני. תם זמנך. תודה. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> הביתה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מצדיע לכם. תמשיכו לשרת ולהגן עליהם ועל כל עם ישראל. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יוראי, אתה סיימת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יאללה, לרדת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יאסר חוג'יראת, ואחריו – חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. אתה יודע מה הערך המוסף של ותק בכנסת? שאתה מפתח לך יכולת להכיל דברים גם כשהם לא נעימים. אבל עם הוותק מגיעה יותר יושרה פרלמנטרית. יותר יושרה פרלמנטרית מגיעה עם הוותק. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זה נכון, רק הסימטריה בין אזרחים לממשלה, אין לה מקום. אתם אחראים, לא האזרחים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה, יוראי. שלוש דקות לרשותך, יאסר. תודה. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשבת האחרונה אני השתתפתי בהפגנת מחאה בעיר עראבה נגד הפשיעה והאלימות המשתוללות בחברה הערבית. אני ראיתי יתומים מרימים את התמונות של האבות שלהם. ראיתי אלמנות שמרימות את התמונות של בעליהן. ראיתי אימהות שכולות שמרימות את התמונות של אהוביהן, עם דמעות בעיניהן. ילדים קטנים השתתפו בהפגנה, צעירים, מבוגרים, נשים. כולם הגיעו להפגנה כדי להגיד: די לאלימות, די לפשיעה בחברה הערבית. ראיתי אחים כועסים, כועסים על הממשלה, כועסים על השר, אפילו כועסים גם על ההנהגה, מתוסכלים. עוד רצח ועוד רצח ושום דבר לא קורה, לא פענוח, לא מעצרים, והמספרים רק עולים. מספרי הנרצחים בחברה הערבית רק עולים. נרצח תלמיד בבית ספר, וזה לא עשה שום דבר. תגובות – והכול עבר. נרצח מורה, סגן מנהל בית ספר – אותו דבר. אולי הייתה כותרת בחדשות. הכול דעך ושום דבר לא קרה. נרצחו צעירים, נרצחו נשים, ושום דבר לא קורה. התסכול נמצא בתוך החברה הערבית. צעירים מתוסכלים, קרובי משפחות מתוסכלים, משפחות נהרסות – שום דבר לא מזיז לממשלה, לא מזיז לשר שאמון על ביטחון האזרחים. מי שנקרא השר לביטחון לאומי, אני נתתי לו כינוי: השר להרס לאומי. השר רוצה להרוס את החברה הערבית, הוא רוצה להרוס את המשפחות בכך שהוא לא מטפל בפשיעה בחברה הערבית. בנוסף, הוא דואג להרוס כל בית שנבנה בלי היתר. יש הרבה בתים – שמענו – מחלקים צווי הריסה כמעט כל יום בכל מקום, בכל פינה, בלי לתת פתרונות לתושבים. אנחנו אמרנו, שוב: אנחנו בעד חוק, אבל אין דבר כזה שאתה הורס לפני שנותנים פתרונות. אבל המטרה הברורה של אותו שר, שר ההרס הלאומי: הוא רוצה לפרק את החברה הערבית, גם מבפנים, גם על ידי אי-טיפול בפשיעה וגם על ידי הריסת בתים. ואנחנו אומרים: די, די, הגיע הזמן שהממשלה הזאת תפעל לטובת החברה הערבית. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תרשה לי, חבר הכנסת מאיר כהן, לומר לך – שר הרווחה, כמו שאתה מתעקש להמשיך לקרוא לי, באותה מידה שאתה מודד מודדים לך. היה לי הכבוד, באמת, לשרת אחריך. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. חמד, אני רואה עכשיו שנכנסת, טעות שלי, אתה מייד אחריו. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני. אני בטוח שתחזור לשם, וככל שתמהר כן ייטב, מחכים לך שם, אדוני. בימים האחרונים אנחנו עדים לשיח מתלהט, במיוחד ב-24 שעות שחלפו, על הפצ"רית. אני רוצה להגיד דברים שלא משתמעים לשתי פנים: אם יסתבר שאכן הדברים נכונים – וזה הכיוון – האירוע עם הפצ"רית הוא אירוע חמור ביותר, הוא אירוע קשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אוה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא אירוע קשה, אין על זה ויכוח. טלי, אני גם זוכר את הישיבה הזאת שבה את התעקשת. התווכחנו איתך לא על כן צדקת או לא צדקת – על הדרך, ועל זה אני מדבר היום. אני מאוד מבקש ואולי אתם, אדוני יושב-ראש הוועדה לחוץ וביטחון, אדוני השר, אולי שנייה - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שיגעה אותנו כולנו, שיגעה אותנו. די. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> טלי, טלי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - מסוכנת, שנה משקרת לכולכם. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לאפשר למאיר כהן לדבר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שנה היא כבר משקרת אתכם, ועוד אתמול ביימה התאבדות. אתם לא נורמליים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה, טלי. אני אצטרך להוסיף לו אחר כך דקה על חשבוני. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> טלי, הוא יוסיף לי. עוד פעם, ההתלהמות הזאת, טלי, ההתלהמות הזאת מכל הצדדים היא בסופו של דבר זו שלא מאפשרת את השיח. אני כבר אז אמרתי שאם הדברים האלה יוכחו כנכונים, זה דבר - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איך יוכחו? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש משטרה, יש משטרה ויש חוק ויש סדר וצריך לבדוק את זה, והיא צריכה להיענש במידה ואכן הדברים. אבל אני דווקא רציתי לדבר קצת בשבחך, סוף-סוף. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא צריך. אוי ואבוי לי. אוי לא. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם הייתי עכשיו, הייתי מוציא אותך החוצה, כי באמת, טלי, אני זוכר את ההתעקשות שלך, אני זוכר את ההתעקשות שלך. אני גם זוכר שתמיד אני אגיד: השפה, השיח הוא חשוב. מה אני רוצה להגיד – כי יושבות כאן חיילות מצה"ל, שלום, ברוכות הבאות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חיילות, מחנכות את דור ההמשך. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> טלי, השר, אנשי האופוזיציה, אנשי הקואליציה - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - רק יראת השם. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> טלי, אימא שלי הייתה אומרת: (אומר דברים במרוקאית.) << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אחר כך נעזור לפרוטוקול לתרגם את זה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> היא לא תבין, אז זה לא יעזור. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הפרוטוקול מבין. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הניסיונות האיומים האלה לתקוף את צה"ל וקציניו – שלא נעז. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הוספתי לך דקה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> צריך לעשות הפרדה ברורה בין ההתנהגות של הפצ"רית והצורך לבדוק את זה לבין הצורך הבלתי-נגמר שלנו לחזק את הרמטכ"ל ואת אלופי ואלופות צה"ל, לחזק את החיילים באשר הם. אני מזהיר מכל הכיוונים את אלה שינצלו את האירוע הזה כדי לתקוף את צה"ל. אין לנו צבא ספייר, יש לנו צבא אחד. כמו שהתווכחתי באותו יום עם איימן עודה, יש לנו גם את הצבא עם דרגות המוסר הגבוהות ביותר בעולם. אין עוד צבא עם מוסר שכזה. לכן ניזהר מכל הכיוונים. נבדוק את הפצ"רית, נבדוק את מה שהיא עשתה, נדאג שזה לא יקרה בצה"ל. אבל את הרמטכ"ל, את מפקדי צה"ל, את חייליו ואת החיילות אנחנו צריכים להרים על נס בבית הזה, ולהפסיק עם הוויכוחים סביבם. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת חמד עמאר, ברוך הבא, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר הגיע לוועדה לביטחון לאומי השר לביטחון לאומי, להרס לאומי, ונתן סקירה על המשרד שלו, סקירה מנותקת לגמרי. אני לא רוצה לדבר על הסקירה המנותקת, כמו שהוא מנותק מהמציאות. אני רוצה לדבר על שאלה ששאלתי אותו, אני שואל אותו ואומר לו: בצפון, בדרום, אפילו במרכז, אין היום עסק במדינת ישראל שלא משלם פרוטקשן. מצפים משר שיענה לך מקצועית - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - שיספר לנו על יושב-ראש ההסתדרות בר דוד, שעצרו אותו עכשיו לשמונה ימים בחשד לשוחד. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - מצפה משר שידבר מקצועית על הנושא שאני שואל אותו. הוא עונה לי – 30 שנה לוקחים פרוטקשן במדינת ישראל. השר, תתעורר, אתה שלוש שנים שר לביטחון לאומי, הבטחת משילות במדינת ישראל, הביאו אותך למשרד בגלל ההבטחות שלך והמלחמה בפשיעה. אבל מה יש לנו היום במדינת ישראל? אפס משילות. כשאני אומר אפס משילות – כי כל צעיר, גם בחברה הערבית, גם בחברה היהודית, בכל מקום בישראל, יכול לקחת נשק, לצאת, לירות, לחסל, לשרוף את האוטו שהוא חיסל בו ולברוח, כי אחוז הפענוח הוא אפס. אפס פענוחים במדינת ישראל. עד עכשיו נהרגו רק בחברה הערבית 215 נרצחים מתחילת השנה. אני לא יודע מה הממשלה עושה בנושא, איזה דברים הממשלה עושה, אבל אני אומר לך, השר, אני הייתי מציע לכם, תקימו מטה חירום, מטה חירום למלחמה בפשיעה. תכניסו את המשטרה, את השב"כ, את הפרקליטות, את מס הכנסה, תכניסו את כולם ביחד. תשבו על הנושא של הפשיעה. הרי כל ילד יודע מיהן משפחות הפשע, יודע מיהם הפושעים ביישוב שלו, כל ילד. בטוח שהמשטרה יודעת, ובטוח שאם השב"כ ייכנס לתמונה, נדע עוד יותר, ואז יש סיכוי שנחזיר את המשילות למדינת ישראל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> להתכנס בבקשה לסיום. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כי אני רוצה להגיד לך, השב"כ עצמו אמר, הנשק שמסתובב היום בחברה הערבית זה סכנה קיומית למדינת ישראל. אם אני קיבלתי נתון עכשיו שיש יותר מ-100,000 נשקים ארוכים רק בנגב, רק בנגב – זה היה פרסום – אז מה נגיד? כמה נשק יש? זו לא סכנה לאומית? זה לא דבר שצריך לעורר את הממשלה? אנחנו צריכים עוד פעם מה שקרה ב-7 באוקטובר? תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לך, יעלה ויבוא יבגני סובה. חבר הכנסת עמר, אני רק אחדד את דבריך, לצערנו, לדאבוננו, לבושתנו, כדי שמקרה פשע בחברה הערבית יקבל כותרת היום בתקשורת ובשיח הציבורי, הרצח צריך להתחולל בפאתי מודיעין-מכבים-רעות. כי כשהם נמצאים - - - << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא לא לא, כל יום בבוקר נותנים את זה בתקשורת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כדי שזה יקבל את השיח והקשב, זה צריך להגיע - - - << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אתה צודק. לבושתנו. חבר הכנסת יבגני סובה. הבא אחריו – חבר הכנסת ולדימיר בליאק. ברוך הבא. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> ברוכים הנמצאים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, פרשת הפצ"רית היא פרשה רעה. אנחנו, להבדיל מממשלת נתניהו העבריינית, שומרי חוק ושלטון החוק, וחייבים להיות כאן מאוד מאוד ברורים: מי שסרח, מקומו לא במערכת, והוא חייב לתת את הדין על פי החוק. לצד זה, וגם את זה צריך לומר, ברור לגמרי כי יש רק סיבה אחת לקמפיין הפסיכוטי ממש של חברי הקואליציה והשופרות למיניהם נגד מערכת אכיפת החוק. הסיבה היא לא הזעזוע מהמעשה של הפצ"רית. בשנים האחרונות אנחנו לצערי עדים להרבה מאוד פרשיות חמורות בהרבה. איפה היו חברי הקואליציה בפרשת ההדלפה החמורה לעיתון בילד שיצאה מלשכת ראש הממשלה ופגעה בביטחון המדינה? הם שתקו כמו דגים. בוודאי הקואליציה הזאת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> סליחה, סליחה. מי שרוצה לדבר, שיעשה זאת בפרסה. בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סליחה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן. מי שרוצה לדבר במהלך נאום, שיעשה את זה מהפרסה. תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הכול טוב. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הכול טוב – אז תתנהגי בהתאם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה אתה אומר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> סליחה – סלחתי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדוני, לא ביקשתי ממך סליחה - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> את לא פונה אליי, ואת לא תעשי פה מה שאת רוצה בזמן שאני מנהל את הדיון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סליחה - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, אל תיתני לי להעיר לך עוד פעם. סלחתי –אל תחזרי על זה עוד פעם. בבקשה, תמשיך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא ביקשתי סליחה. לא ביקשתי סליחה. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז בוודאי שהקואליציה הזאת לא דואגת לחיילי צה"ל, כי במשמרת שלהם כמעט 1,000 חיילים נהרגו ונרצחו, עשרות אלפים נפצעו ולפחות עשרות התאבדו. אכפת להם מחיילי צה"ל? הסיבה לטנטרום שאנחנו שומעים בשבוע האחרון וכל הרעש הזה היא אחת: לנצל את פרשת הפצ"רית על מנת להשלים את תהליך ההדחה הבלתי-חוקי של היועצת המשפטית לממשלה. הדחת היועצת בעת הזאת משמעותה היא ביטול משפט נתניהו, הכשרת חוק ההשתמטות, הפשרת תקציבי ההשתמטות - - << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> בליאק, עם יד על הלב - - - << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - ובסבירות גבוהה, שינוי חוקי הבחירות ופגיעה בטוהר הבחירות. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> בליאק, עם יד על הלב. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יכול לשתוק? אל תפריע לי. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> - - - עם יד על הלב. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם ארצה לדבר איתך אני אודיע לך. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> דבר בנימוס. תכבד את המקום שאתה נמצא עליו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת שקלים. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> עם יד על הלב. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברת הכנסת דבי ביטון, אין צורך. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> בדרך כלל הוא מסתדר לבד. תסמכי עליו. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> הקואליציה הזאת היא קואליציה אנטי-ציונית, קואליציה של משתמטים שלא תהסס לפגוע בטוהר הבחירות ולהנציח משטר לאומני, מושחת ואלים. יש לנו כאן עסק עם חבורה של מופרעים אשר מתירה את דמה של הדמוקרטיה הישראלית. אלה ימים אפלים, ימים של סכנה ממשית לחופש ולצדק, ודווקא בשעות האלה על המחנה הליברלי להיות חזק, ממוקד ומוכן למאבק על עתיד המדינה. אנחנו מוכנים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. << נושא >> הודעה אישית של השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם << נושא >> << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברת הכנסת דבי ביטון תעלה אחרי ההודעה האישית שימסור כבוד השר דודי אמסלם. חמש דקות לרשותך. ברוך הבא. << דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני דווקא רוצה מחבריי שיקשיבו למה שאני רוצה לומר. אני שמעתי את דבריו של חבר הכנסת רון כץ, ואני מאוד אוהב את הבחור, מעריך אותו וגם אוחז ממנו. הוא בא וטען – דרך אגב, העלה טענה חזקה, במובן זה שהיה, מה שנקרא, היה גל מול הפצ"רית. ואיך הוא אמר? רק בחגים אנחנו קצת יותר יהודים. אני באופן אישי, באמת, אני איש אוהב אדם ורגיש מאוד, וזה מאוד כואב לי בהיבט הזה. אבל אני רוצה לשאול אתכם. תראו, לפני כחודש ימים, מר מזרחי בתוכניתו "השקרן" בערוץ 12 עשה תוכנית והכפיש אישה אלמנה, חברה טובה שלי. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> - - << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> רק שנייה. והחברה שלכם שעלתה, התלבשה במיטב מחלצותיה, התקשרה אליו כדי שיראיין אותה, וגם היא הלכה והכפישה את סיגלית יונה, אישה מקסימה, דרך אגב, אישה נהדרת, שגב' מירב בן ארי לא מגיעה לקרסוליים שלה, לא ברמת החסד, לא ברמת החריצות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אם אפשר בבקשה להימנע. זה לא מוסיף לכבוד הבית. לא מוסיף. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אמסלם, בשביל מה זה טוב? די. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> דקה, דקה. תן, תן. תן לי. שנייה, אני אסביר. רק שנייה, אדוני היושב-ראש, תן לדבר. אתם צהלתם. העליתם כל דבר. דרך אגב, שנים מכפישים את שרה נתניהו. מישהו פה אומר משהו? הרי בסוף זה פוצע את הנפש. הרי על מה אנחנו מדברים? אנחנו לא מדברים על בסיס העובדות, מה היה. שים בצד. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> שרה נתניהו היא לא נציגת ציבור. אתה לא יכול לחבר את זה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> רק שנייה. תן לי רק שנייה לדבר. סימון, אתה מפריע לי. יש לי חמש דקות – אתה מפריע. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> לא, אבל איזה חברי כנסת דיברו על שרה נתניהו? מה האזרחים עושים – עושים. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> עכשיו, אנחנו מדברים על אישה –בסופו של דבר מדברים על פגיעה נפשית. עזוב כרגע מה קרה באירוע. אתה אומר, יש פה בן אדם שיש לו נפש, ולא צריך לתקוף אותו כל כך הרבה. גם אם אני מסכים איתכם אבל הכול הולך לצד אחד. הרי אתם כל היום מבוקר עד לילה תוקפים אנשים, מאיימים בצורה נבזית. נשים. לא מפסיקים, כולל היום. דרך אגב, עלתה פה מירב בן ארי, על מה היא דיברה? על מירי רגב. על מה? מה עשיתם למאי גולן, לשרה מאי גולן? לא הפסקתם. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> עשתה לעצמה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> דקה. לא. דקה, דקה, הרי מדובר - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> מה עשיתם לחנוך? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מי זה אתם? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אתם כולכם. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אתה שמעת אותי, כותב מילה? אז אל תגיד אתם. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> סימון, אני לא מדבר אליך ברמה האישית, אבל בוא תראה, כל ערוצי – הרי אתם על מי אתם מדברים? אתם מדברים על כל מחנה הימין כאילו - - << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> אתם מדברים על שחיתות, על גנבות. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> דבי, דבי, את מפריעה לי. אני אומר תמיד שיש כלל. בוא נניח – הרי בסופו של דבר אתם לא רואים את הדבשת של עצמכם. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> תראה את הדבשת שלך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברת הכנסת ביטון, את עולה עוד שלוש דקות. תבטאי את כל מה שאת רוצה לומר. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> רק בלהשפיל נשים בקואליציה – השרה סילמן, מה לא אמרתם עליה? מה לא אמרתם על השרה רגב? באיזה מילים? באיזה מילים התבטאתם? כן, באה גברת בן ארי, הלכה, התקשרה להשתנקר, מלשינה קטנה, זה בסדר. אבל כשדוד אמסלם עולה ואומר לה: תצחצחי את הנעליים של לפיד, בגלל שכולכם שאווישים, אז פתאום כל הנשים, ארגוני הנשים, מה לא עושים? אולפנים. דרך אגב, אני רוצה לומר לך משהו, סימון: אצלנו בימין אין ארגוני נשים. אתה יודע למה? בוא אני אגיד לך למה: אנחנו, יש לנו הלכה, בהלכה כתוב שבן אדם – דרך אגב, זו הלכה, תפתח את הרמב"ם – בן אדם מחויב לכבד את אשתו יותר מגופו, ומי שלא עושה את זה, זה בינו לבין בוראו. אבל אצלכם הרי אין כבוד באמת, אז אתם מקימים ארגונים. עכשיו, מי אלה בארגונים? בוא אני אספר לך. זה כל הקפלניסטיות העשירות שדואגות לעצמן. הן לא דואגות לאימא שלי, הן לא דואגות לנשים בדימונה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע מה? טעית – במקום להגיד סליחה אתה שופך עוד שמן למדורה. אני לא מבין אותך. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> שנייה, סימון. סימון. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לא מבין אותך. אתה אומר שאתה אוהב אדם, אתה אומר שאתה אוהב נשים, אתה אומר שאתה מכבד נשים. למה אתה שופך עוד שמן? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> תקשיב. תן לי, תן לי, אל תפריע. אני אסביר לך מה אני רוצה להראות לכם. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> היית אומר סליחה, זה הכול. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> תקשיב טוב. אני אסביר לכם, הצביעות שלכם פשוט הגיעה לשיאים. זה מה שאני רוצה לומר לכם. אתם, בעצם, יש לכם תמיד את טענת הקוזק הנגזל. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> לנו? לנו? לנו? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אתם עושים את כל הדברים האיומים, ואתם פתאום מצביעים עלינו, גם על איזו הערה קטנה אתם מתחילים לפתוח אולפנים. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מי מדבר על מזרחים ועל קיפוח? אנחנו מדברים - - - << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אז לכן אני בז לכם, בז לסגנון שלכם. דרך אגב, אתם לא אנשי אמת. אין בכם כלום. וכשפתאום מהימין רוצים לתקוף את הסיפור של הפצ"רית, אתם פתאום – נגעו בקודש הקודשים. אם הייתם מה שנקרא עקביים בכול הייתי אומר: אתם יודעים מה? אני מסכים איתכם. אבל אתם, אין לכם נשמה. אתם דורסים כל בן אדם מפה, כל איש ימין, כל עצור. כל מה שקורה בימין, כל הקטסטרופה שקורית, מול ראש הממשלה, שרים – תראו איך אתם מדברים עלינו פה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> זהו, פרקת? ירדת למטה למטה? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> תראו איך אתם עולים פה. אני רק אקריא לך, יש לי פה רשימת ציטטות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אדוני השר, תתכנס בבקשה לסיום. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אם אנחנו היינו בשלטון ב-7 באוקטובר הייתם זורקים אותי לים, לדגים. לא הייתי יכול לצאת מהבית. על מה אתה מדבר? << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> הצביעות הזאת. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> גם לתלות. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> סימון, יש לי פה רשימת ציטטות, כמה כוכבים שלכם. איזה מילים התבטאו. ובסוף הם עולים כאן ואומרים לנו: איך אתם מדברים לפצ"רית? תתביישו לכם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני אסיים. ועל זה אמר ינאי המלך אמר לשלומציון המלכה, אל תיראי - - - << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> ואחרי הכול תגיד סליחה לבן ארי. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> רק שנייה. סימון, אתה מפריע לי. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אפילו איתמר בן גביר ביקש סליחה על הסמל של הקדילק. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני רק רוצה שתבינו רגע משהו. שנייה, השר. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אמר סליחה על הסמל של הקדילק. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> סימון, למה אתה מפריע? אני רוצה לסיים במשפט. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> סימון, תקשיבו, אולי לא שמתם לב שכשיש יותר מדי קריאות ביניים אני מוסיף זמן לדובר, זה לא משנה מי הדובר. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לא צריך. אני רוצה רק לסיים. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> נגמר הזמן. למה אתה לא מוריד אותו? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני רוצה לאפשר לו לסיים את דבריו. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> ינאי המלך אמר לשלומציון המלכה: אל תיראי לא מהפרושים ולא משאינם פרושים, אלא מהצבועים, שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס. זה אתם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לא הבנתי את המשפט האחרון. << הצח >> הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ה–2025 << הצח >> (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברת הכנסת דבי ביטון. טוב, אני פונה אליכם, אני פונה מכאן לכל חברי הבית מכל חלקי הבית, אלה שנמצאים כאן ואלה שלא, ואני פונה אליכם בכובעי הנוסף. אני מודיע לכם שהנורמות שהולכות ומתקבעות לדיבור רדוד, להאשמות והשמצות, לא יכולות להישמע מהבית הזה, ועם כל הכבוד, לכל הפחות לא בזמן שאני יושב כאן. בבקשה, חברת הכנסת דבי ביטון, שלוש דקות. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב בראש, כבוד חברי הכנסת, אני יכולה רק להצטער באמת שהשר יצא, כי חשבתי לעצמי, יהיו לו איזה פנינים להגיד. אבל באמת, כמה, כמה, כמה עוד העם הזה צריך לשמוע את הרמה הנמוכה הזאת, את ההשמצות. זה כבר איבד כל גבול. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> איך הוא היה מדבר למיקי לוי כשהיה יושב-ראש הכנסת - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - אתם לא נורמליים. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> די, שתקו כבר. ולהבדיל אלפי הבדלות, אני רוצה לדבר על האנשים, על האזרחים - - - << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> תקרא לבג"ץ. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אפשר? תוסיף לי בבקשה זמן - - - הם לא יפריעו. אני רוצה לדבר על האנשים. ועכשיו אני אספר לכם - - - << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> דברי על הנשים. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> גמרת? מתי הפריימריז? יש לכם תאריך? אז אנחנו נדע איך להתייחס. תירגעו כבר. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> דבי, לכם אין. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם אין לכם – אין לנו פריימריז, וטוב, כי לא היו נכנסים אנשים כמוכם. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> הם לא צריכים פריימריז. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> לכם אין פריימריז. אתם עבדים של איש אחד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תירגעי בבקשה, חברת הכנסת ביטון. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> איזה מזל שאין לנו פריימריז, איזה מזל. אחרת כל מי שיש לו כסף וקולות – יושב פה בכנסת. ואנחנו רואים את הרמות בסוף. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> בגלל שאין לכם פריימריז אתם עבדים של איש אחד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת שקלים. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> שקלים, אין לך גם ככה לאן ללכת. תתחיל להירגע. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אתם עבדים של איש אחד. זה הכול. את לא נבחרת ציבור אמיתית. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תשמרו על שיח מכבד. חבר הכנסת שקלים, חבר הכנסת שקלים, קריאת ביניים היא טבעית, זה לא דו-שיח בלתי נפסק. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - - האיש הכי טוב, הכי ישר, והלוואי שהיו יכולים לשכפל אותו במדינה, במקום המושחת שיש לו כתבי אישום, במקום השרה שם, שלא הולכת - - - בשביל זה אתה רוצה פריימריז? חתיכת חצוף. קודם כול תנקו את האורוות שלכם. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> על מה הציבור - - - את לא מאמינה למה שאת אומרת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תירגעי בבקשה, חברת הכנסת ביטון. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> 7 באוקטובר – כולכם לפח אשפה, ככה לאסוף אתכם. על מה אתם מדברים בכלל? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברת הכנסת ביטון, מה קרה לך? מה קרה לך? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> שיקרה לבג"ץ. את לא מתביישת? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בושה - - - לצרצר הזה שם. הזיה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> די, נו, באמת. אני הרגע דיברתי על נורמות. הרגע אני דיברתי על נורמות. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> דיברת על נורמות. יש רק צד אחד? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> שיקרה לבג"ץ. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה ממציא דברים? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת שקלים. חבר הכנסת שקלים. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> שקלים, כפרה, ממשאיות של זבל נהיה לי פה ראש ממשלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת שקלים, זו פעם אחרונה שאני קורא בשמך. יש הבדל בין קריאת ביניים לבין דו-שיח. תכבדו את הדיון. באמת. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך הוא אמר לי? כששאלתי אותו: שקלים, למה אתה תוקף את לפיד? הוא אמר לי: יש לי פריימריז. אז כן, יש לך פריימריז, זה לא מעניין. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> שקרנית. בחיים לא אמרתי דבר כזה. שקרנית. שקר מתועב. לא מתביישת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אבל למה את מנהלת איתו דו-שיח? זה על חשבון הזמן שלך. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוא למכונת אמת - - - << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> בחיים לא אמרתי דבר כזה. שקר. שקר מתועב. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה הדבר הזה? מה זה הדבר הזה? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> תתביישי לך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברת הכנסת ביטון. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> על מה היא צריכה להתבייש בדיוק? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אתבייש? בוא נלך למכונת אמת. איך אני בשבילך? אתם פה רק - - - לא בשביל אזרחים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תעצרי רגע. תעצרי רגע. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> עצרתי. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> תתביישי לך. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תתבייש אתה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> תתביישי לך. גועל נפש. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תעצרי רגע בבקשה. חבר הכנסת שקלים, תקשיב - - - << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני לא מתביישת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת שקלים, אני פונה אליך. חבר הכנסת שקלים, אתה בקריאה ראשונה. עכשיו תקשיב לי. הואיל והזכירו את שמך, זכותך לעלות ולמסור הודעה אישית. תדע לשמור על התקנות, אתה תוכל לעלות ולממש את זכותך. אתה תקבל הודעה מתי תוכל לממש את זכותך. אבל זה בתנאי. אתה מפסיק עם קריאות הביניים. יש הבדל בין קריאת ביניים נקודתית לבין דו-שיח בלתי נגמר שיורד לפסים שמבישים את הבית הזה. עיני כל העולם צופות בנו. מה זה? תתביישו. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> היא ממציאה שקרים עליי. מה זה הדבר הזה? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי אתה בכלל? << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> למי אתה אומר מה זה הדבר הזה. חוצפן. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה עכשיו - - - לא הבנתי. אנחנו נתחיל מחדש, כי יש לי דברים חשובים לדבר, להבדיל. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> הוא ברשימת הדוברים, אדוני היושב-ראש. עוד מעט יש לו זכות דיבור. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה כבר יש לו להגיד? טוב, כבוד היושב-ראש, אני אתחיל שוב. חבריי חברי הכנסת, אני עומדת כאן היום מתוך כאב על אזרחים, תושבים. ובמקרה הזה אני רוצה לדבר על תושבי שדרות והסביבה. אני אקרא לכם רק קטע קטן, חלק מההודעות שאני מקבלת: שמעי, עברתי כמו אונס עכשיו בוועדה הרפואית. לא ראיתי כזה מחבל כזה, יותר מהפסיכיאטר שהיה. ואני אקרא לכם עוד, אתן לכם עוד עובדות: ילד שעבר תאונת דרכים לפני עשר שנים, קיבל 30% על 7 באוקטובר. הפסיכיאטר רושם: תגובה קשה, דחק. אחרי שמונה חודשים הוא מתייצב בוועדה – אופס, קיזזו לו. עברה לו הפוסט-טראומה, לא היו לו מחבלים בבית, לחלק לא מתו ההורים. תקשיבו ותקשיבו טוב, חבריי, מה שהולך בוועדות – ואני רוצה להבהיר, הטענה שלי לא נגד ביטוח לאומי. ביטוח לאומי מקבל החלטות. אבל לא יעלה על הדעת שרופא תעסוקתי יבדוק אנשים, יבדוק ילדים. עכשיו התושבים בשדרות צריכים ללכת לוועדת ערר או לוועדות בכלל – ברמת גן. ואני שואלת: יש סניף ענק בשדרות, יש סניפי ענק באזור, מדוע האזרחים צריכים לנסוע כדי להיות בוועדה, גם בערר? ואם לא – יש לך את האפשרות בזום. ואני רוצה לשאול: בזום אפשר לאבחן ילד? ואני רק רוצה עוד להבהיר, אדוני כבוד היושב-ראש, תראה מה כתבו לי. השאלות שהם נשאלים בוועדות: למה אתם טסים לחו"ל? סליחה, אחרי 7 באוקטובר, לא רק שיטוסו – שיגורו בחו"ל. מה זה לשאול את השאלות – שאלות פרטיות, אישיות. כרגע אין לנו שר, לצערי, עד שיהיה לנו שר. אבל אני קוראת מכאן להפסיק את השערורייה וההשפלה של התושבים. תושבי שדרות עברו כאוס בדיוק כמו כל הקיבוצים, ולא ייתכן שה-50% שלהם תוך שנה הפכו ל-20% או לאפס. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לך. חברת הכנסת ביטון, אני חושב שראוי ומוטב שנושאים כל כך חשובים ורגישים יעלו לשיח בוועדה הרלוונטית, בוועדת העבודה והרווחה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> זה עלה, וגם עלה למנכ"ל ביטוח לאומי. לא ראיתי שקרה משהו. אולי כאן זה המקום. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, כנסת נכבדה, תושבי הנגב, במיוחד הבדואים, סובלים בתקופה האחרונה ממסע רדיפה של רשויות המדינה בצווי הריסה. מחלקים בסיטונאות צווי הריסה בנגב - - - << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> זה דבר טוב. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש. בן גביר, אל תפריע לי עכשיו. הגעת לכאן על מנת להפריע? << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> זה דבר טוב. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> שתוק. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> זה אחד הדברים הטובים שעשינו. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> שתוק. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אל תגיד לשר, שתוק. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> שתוק. אני לא רוצה שתפריע לי. שב בשקט, מסית. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אל תגיד. אתה לא תגיד לשר, שתוק. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> שתוק אתה, חוצפן. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> קיצוני אחד. שב בשקט. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה לא תגיד לו שתוק. הוא לא יגיד לו שתוק. מה זה? איפה אתה חושב שאתה נמצא? אתה לא תגיד לו שתוק. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, תתרכז, בבקשה. גם אני רוצה לשמוע. אני מבקש שתשמרו על השקט. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אל תפריע לי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אל תגיד לו שתוק. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אין בעיה. תשמרו בבקשה על כבוד הדדי. גם אם שומעים דברים שהם לא נעימים לאוזן, תשמרו על כבוד הדדי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שמור על הכבוד של השר. הוא אמר לו שתוק. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אנחנו בנגב סובלים מהמדיניות של הממשלה. אנחנו רואים במשך שלוש השנים האחרונות שהשר בן גביר מוביל מדיניות של הריסה בנגב, והממשלה לא נותנת שום אופק, לא לזוגות הצעירים, לא לחברה הבדואית בנגב; הורסת לאנשים בבקעת באר שבע, הורסת לאנשים מערבית לשגב שלום, בלי לתת חלופות. אני רוצה להגיד לכולם שיש אנשים, יש אזרחים בנגב בלי בתים. מה מוטל על בן גביר לעשות? לטפל בפשיעה בחברה הערבית; להוריד את מספר הנרצחים בחברה הערבית; לדאוג לכך שלא יהיו יותר נרצחים בתאונות הדרכים; לטפל בסוגיות הבוערות של האזרחים במדינה. אבל הוא נכשל. הוא לא מטפל ברציחות בפשיעה בחברה הערבית ולא דואג לעניין של ריבוי תאונות הדרכים וריבו הנהרגים בתאונות הדרכים. ולכן, אדוני היושב-ראש, כל מה שקורה עכשיו בנגב – וכל מי שמנסה עכשיו להדליק אש בנגב, להבעיר את הנגב, לא יצליח, מכיוון שהבדואים והיהודים בבאר שבע עובדים ביחד בעמק שרה, עובדים יחד בדימונה באזור התעשייה, עובדים יחד בקריית גת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> באזור התעשייה רהט, בשגב שלום. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כן, באזור התעשייה רהט, בשגב שלום. ולכן הפוליטיקה הקטנה של בן גביר לא תצליח בנגב. האינטרס היחיד שלו זה לגרוף קולות מבאר שבע על חשבון הליכוד ומפלגות אחרות, אבל בסופו של דבר אנחנו נמשיך לגור ביחד בדרום, בנגב, יהודים וערבים כאחד. אדוני היושב-ראש, ברשותך, כמה מילים בערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. אתה רוצה עכשיו את ההודעה האישית? רק שנייה, זה בסיום הדיון, הודעה אישית. שנייה, שנייה. דוד אמסלם ניצל כבר, אבל עדיין. שנייה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא, לא, איתמר, אתה מסכם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה השר המסכם. << קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> תחזור, תחזור. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> באותה מסגרת גם אתה תוכל לקבל, כן. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> אני רוצה להגיב לו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אין בעיה. באותה מסגרת, כשאתה עולה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה השר המסכם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת;/חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, אני אתחיל בלהתייחס לחוק שמובא היום להצבעה. הקואליציה הזו לא מחוקקת חוקים, היא חופרת מנהרות – מנהרה אחת מתחת לחופש הביטוי והביקורת ומנהרה אחרת מתחת לזכויות הנשים. זו לא הרחבה של סמכויות בתי הדין הרבניים אלא צמצום של ההיגיון והשוויון. אסור לתת לכותרות ולפרשיות הרבות שמתחלפות במדינה שלנו בקצב מסחרר לדחוק את החיים עצמם. הדיל בין החרדים, שהם כבר לא חלק מהממשלה, ובין הקואליציה הזו, הוא ברור מאוד כמו שהוא מסריח מאוד. הממשלה רוצה לפגוע בתקשורת, רוצה תקשורת בלי עצמאות ובלי שיניים, והחרדים, גם להם יש את האינטרסים שלהם – הם רוצים מערכת שיפוטית בלי נשים ובלי שוויון. חוק התקשורת שמובא בפניכם מבקש לדחוף אותנו למציאות שבה אין ביקורת על הממשלה, והחוק להרחבת סמכויות בתי הדין מנסה להחזיר את כולנו לימי הגמרא. יד רוחצת יד כל הדרך להחרבת האופי הדמוקרטי של מדינת ישראל. נילחם בזה בכל כוחנו, ואם לא נצליח לבלום את זה כאן, נגיע לבתי המשפט, ואם לא נצליח לבלום את זה שם, אנחנו נשנה ונתקן את הכול בממשלה הבאה. ועוד דבר לסיום. האמת היא שכל יום שבו אני מגיעה לכנסת ואני רואה את איתמר בן גביר, זה קשה – קשה לראות אדם כל כך קיצוני, אלים וגזען בכנסת ישראל – אבל היום זה קשה במיוחד, היום שבו אנחנו מציינים 30 שנה לרצח של יצחק רבין. ביום הזה היה ראוי שלא תראה את פרצופך כאן – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> חצופה, חוצפנית. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – כמי שהיה גדול המסיתים לפני הרצח, כמי שגנב את סמל הרכב של רבין והמחיש שגם נגיע אליו; מי שהטיף לאלימות והיה לו חלק גדול בהסתה שהובילה לרצח. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> כזאת חצופה. כזאת חצופה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ביום הזה היה מוטב שלא תראה את פרצופך בכנסת ישראל. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> זה לא מתאים, מירב. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> למה חוצפנית? תתמודד. הכול מצולם ומתועד, אדוני. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הנוכחות שלך כאן מלמדת שלא הפקנו לקח. זה אות קין. אנחנו צריכים להסתכל על מי שנמצא כאן במליאה ולזכור שמכאן אנחנו חייבים לתקן, אחרת עוד אסונות ועוד שפיכות דמים יבואו עלינו. יום יבוא ואנחנו נתקן. צריכים להסתכל ביום הזה על הנוכחות של איתמר בן גביר במליאה כאות קין ובושה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא לעוד הרבה שנים פה, אל תדאגי. עוד הרבה הרבה שנים. << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברת הכנסת יסמין פרידמן, ברוכה הבאה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שמונה מנדטים יהיו עשרה מנדטים. להרבה שנים הוא פה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> טלי, הוא לא צריך סנגור, נראה לי. הוא מסתדר לבד. בריונים יודעים להסתדר לבד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא מסתדר לגמרי לבד. דרך אגב, לגמרי לבד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תימנעו, בבקשה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> באמת בקצרה. 1. אני חייבת להגיד לאמסלם, שעלה לכאן ואמר: אני אוהב אדם, אני זה, אני לא רוצה, אני כן. איך הוא היה מדבר ליושב-ראש הכנסת מיקי לוי – תרנגול הודו ועוד כינויים, כשאני הייתי חדשה, הייתי המומה. זאת אהבת האדם שלו. אז קודם כול שיסתכל על עצמו. עכשיו, רציתי לדבר על דברים אחרים, אבל בכל זאת השר פה, אז אנחנו חייבים להגיב. בשבוע שעבר הגעתי סופר-מוכנה לדיון שלך, באתי מוכנה עם חומרים, רציתי לענות, רציתי לשאול שאלות – אני גרה בנגב, מגיעות לי תשובות. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> מה עשית למען הנגב? בחתולים את מתעסקת, בחתולים כל היום. קשקשנית. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תתערב. תן לי לסיים. תן לי לסיים. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> הכרת את הנגב? הכרת את הנגב? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> באתי לשאול שאלות על הנגב, באתי עניינית, והדבר היחיד שהיה לך להגיד לי זה "דוברת חמאס", כי ביקשתי ממך להתמקד במצגת שלך ולא לדבר על עצמך. אבל אני מקווה שהבנת שכשבריונים דוחקים אותי לפינה, אני יודעת לענות יפה מאוד, איתמר בן גביר, אז אל תנסה את זה עוד פעם. מחר יש לנו שוב דיון. עכשיו, אם אנחנו כבר כאן, אני מקווה שכבר ראית מה שפורסם הרגע, ולמי שלא ראה – סקר פנימי שהמשטרה הזמינה. לא ארגוני שמאל, לא ארגוני ימין – המשטרה הזמינה סקר, ואלו התוצאות: 22% מהשוטרים העידו על כוונה לעזוב. לפי הדיווח, המחקר מצביע על משבר אמון חמור בתוך המשטרה; ירידה חדה בשנים האחרונות מאז כניסתו לתפקיד של איתמר בן גביר. שוטרים הרגישו כי הקידומים בארגון לא מתבצעים על בסיס כישורים וכי אין שקיפות בתהליך המינוי. בנוסף, 22% מהשוטרים העידו על כוונה לעזוב. אבל מה קרה? המפכ"ל לא אהב את הנתונים, אז הוא החליט לגנוז את זה. גם בטח עכשיו הם יגידו שזה היה מומצא, למרות שהמשטרה הזמינה את המחקר. אתם מבינים? מה ציפיתם? יש משפט שאומר: מה ציפיתם שיצא, קולה? שמתם מישהו שאין לו שום יכולת לנהל, שלא ניהל בעברו, שיודע לדבר רק על עצמו, שעושה פופוליזם בשקל, שלא מוכן לענות על שאלות קשות, רוצה שיוציאו את כולם מהדיון כדי שהם יטפחו אחד לשני על השכם, אף אחד לא יכול לשאול אותו כלום, מתנהג בבריונות בוועדות שלו, וזה מה שקורה. ככה נראית המשטרה, ככה נראית הכנסת, ככה נראים השרים שלה. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. תעלה חברת הכנסת טלי גוטליב. בבקשה, גברתי. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> עם ישראל הנכבד, באדיבות העיתונאי מוטי קסטל, חידון: מי אמר את הדברים הבאים, בזמן אמת? אוגוסט 2024, הפצ"רית, ועדת חוץ וביטחון, מפרסם מוטי קסטל: יש לנו קולגות ממדינות אחרות, אנחנו עובדים איתם כדי לבחון אצל הידידות שלנו מקרים כאלה. מדברת על כוח 100. גנץ אומר לפצ"רית: אני חייב להודות – הוא אומר מאוד מנומס – אני חייב להודות שלא נעים לי עם צורת המעצר ועם העיתוי. חברת הכנסת גוטליב, הלוא היא אני: את אחראית להדלפת הסרטונים, את או מי מטעמך. זה על דעתך. אנחנו שמענו את זה מהתובע הצבאי. חבר הכנסת קינלי טור פז, בבקשה, קבלו הצצה, מי הוא בכלל: יולי, תוציא אותה. אמרת שלא נוגעים בראיות. קינלי, ככה נראה מלשן. ד"ש. אדלשטיין לגוטליב: טלי, אני אוציא אותך. גוטליב, הלוא היא אני: אתה פחדן, משתפן. מה שאני מקריאה לכם זה מוטי קסטל, באדיבותו פרסם. גוטליב לפצ"רית: את אחראית לכשלים איומים. את נותנת אמון במחבלי נוח'בה על פני חיילי צה"ל. לא זימנת אותם אפילו כראוי. את לא הפעלת צנזורה צבאית כנדרש. מה נראה לך שעושים עכשיו לחטופים שלנו בגלל זה? את סיכנת את לוחמינו בצורה מוחלטת. תעלה ותבוא הגברת המנומסת והסופר-ממלכתית, קארין אלהרר: איך את אומרת דבר כזה? מאיפה את יודעת את זה? ממוחי הקודח המצאתי. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> טלי, סליחה - - - << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת מאיר כהן – אוה, רפואה אחת בתוך המפלגה הזאת, רק הולך להיות יו"ר קק"ל, חבל, באמת – הוא אומר לה: אתם חשובים, אתם עושים עבודה טובה, אבל איפה הטקט שלכם? איפה הרגישות בזמן מלחמה? הוא אומר, אף אחד לא הזהיר אתכם ממה שזה יעשה. גוטליב, ככה אומרים, ממשיכה להתפרץ. אדלשטיין מורה להוציא אותה. גוטליב לאדלשטיין: אתה פחדן, ואם אתה לא מסוגל, אל תהיה יו"ר ועדת חוץ וביטחון. לא נגעתי, זה רק תמצית. מוטי קסטל. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> רגע, זה פרוטוקול ועדת חוץ וביטחון? << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה, בבקשה, עוד דוגמה, עוד דוגמה, דוגמה. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה פרוטוקול ועדת חוץ וביטחון - - - << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> חבל, תהיי בכל הנאום שלי, ואל תפריעי לי, כי אמרתי שאני מקריאה מכתבה של מוטי קסטל, אז אל תפריעי לי. אל תפריעי לי, כי גם את, תת-אלוף - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> לא, כי את מה זה נוהגת לא להפריע אף פעם. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> - - תת-אלוף שרון ניר, על מצפונך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תאפשרו לה לסיים את דבריה, בבקשה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> לאף אחד היא לא מפריעה. לאף אחד היא לא מפריעה - - - אין בן אדם שעולה לנאום ואת לא מפריעה לו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברת הכנסת יסמין. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> יסמין פרידמן - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברת הכנסת פרידמן, תאפשרי לה בבקשה לסיים את דבריה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אין בן אדם - - - << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לך משהו מהותי לומר לי? שרון ניר, את חברה בוועדת חוץ וביטחון. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> את חברה בוועדת חוץ וביטחון - - - << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר לך משהו. הגיע התובע הצבאי הראשי. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> התובע הצבאי הראשי אמר לנו בוועדה: אני אומר לכם שלא זזים בתיק הזה בלי הפצ"רית, בלי אישור שלה, ואני אמרתי לה בפנים שהתובע הצבאי אמר את זה. מה אמרתם לי: איך את מדברת? איך את מדברת? הגיע אלינו סגן הפצ"רית עשהאל, הוא אמר לנו: אני עושה בדיקה. אמרתי לו: אתה עובד עלינו. היום בבית המשפט אמר עו"ד נתי שמחוני האדיר, אמר שהתובע הצבאי שעצור ניגש אל עשהאל, סגן הפצ"רית, ואמר לו: יש לי להעביר לך מידע על הדלפת הסרטונים. מה עשה עשהאל, שהבטיח לנו בוועדה שהוא בודק? כלום. אדון עשהאל, גם מקומך מאחורי סורג ובריח. כל מי שמקיף את הפצ"רית ידע ושתק וידע הכול. כולכם, מקומכם מאחורי סורג ובריח. גם אתה, עשהאל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ד"ש עם שיר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תשמרו בבקשה על שקט ביציעים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> שלא יגיד שאני מדליפה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני תכננתי בשלוש הדקות שיש לי להקריא את המילים של יונתן בן ארצי, הנכד של יצחק רבין, היום מהטקס שהיה בהר הרצל, ואני אעשה את זה בהמשך הלילה, כי יש לי עוד כמה נאומים, אבל אני חייב לפנות לשר בן גביר. השר בן גביר, יש לי כמה דברים שחשוב לי מאוד להפנות אליך. אני אגיד לך למה. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> בוא נדבר עליהם. יאללה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> 1. הרי כל נושא של פניות למשרד שלך, של חברי כנסת, שלא מקבלים תשובות – מכתבים, שאילתות. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> למה אתה מלכלך? בסוף מסתבר שאתה שלחת לחיים כץ עשרה מכתבים - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> איתמר, חלק מהם היו גם כשאתה היית, וחיים כץ החליף אותך, והצוות שלך במקום – לא חשוב. בוא נעבור הלאה. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> פדיחות. שלחת עשרה מכתבים - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוא נעבור הלאה. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> - - - סימון, שמספר את זה - - - עשרה מכתבים, חנמאל - - - אותם. עשרה לחיים כץ, אחד לי. מה, אתה עושה ממני צחוק? << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה היה עשרה לחיים כץ ועשרה לך. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל בסופו של דבר אין תשובה, לא לאחד ולא לעשרה. עכשיו אני רוצה לדבר איתך – צביקה, תן לי דקה, אל תפריע לי, אל תדבר איתו. תן לי את האפשרות להכניס לו משהו לראש. כשהוא יצא מפה הוא יגיד לחבר'ה שלו: חבר'ה, סימון אולי צודק, בואו נטפל בזה. אני רוצה לדבר על משהו שאני אומר לך ששנינו, גם אתה וגם אני, בסופו של דבר נבכה, וזה הרוג במגרשי הכדורגל. מדינת ישראל – ואני אומר את זה כבר שלוש שנים, ואתה יודע את זה טוב מאוד, כי גם דיברתי איתך וגם עם יושב-ראש הוועדה, צביקה פוגל, ועשיתי אין-ספור דיונים, אבל אני עומד מול קיר אטום. שום דבר לא נעשה. חקיקות לא מתקדמות, הנושא של המצלמות לא מתקדם, כרטיס אוהד לא מתקדם, לא נעשה שום דבר במשרד שלך, ואני אגיד לך למה – כי אתה עוצר את זה. אתה יכולת ואתה יכול, איתמר בן גביר, לפתור את הדבר הזה. אתה יכול לגדוע את כל הנושא של אלימות במגרשי הכדורגל. והסרטון שהוצאת – כי אתה אחראי למשטרה – שאתה משווה בין אוהדי הפועל תל אביב למחבלים, לתומכי טרור, לפני המשחק שהיה בסמי עופר, זה לא משגה, זה לא טעות; זה טמטום, טמטום של הבנה מה זה אוהד במדינת ישראל. איתמר בן גביר, האוהדים הם לא אויבים שלך, הם לא נגדך ואתה לא צריך להיות נגדם. צריכים להעביר חקיקות וצריכים לנהל את הדבר הזה בשום שכל, כדי שלא יהיו הרוגים במגרשים. לכן – יש לי עוד עשר שניות – אני מבקש ממך, בן גביר, קצת כבוד. איתמר. << קריאה >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> השר. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> קצת כבוד. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> - - - לדבר בכבוד? << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> השר בן גביר, אני מבקש, תעשה שולחן עגול. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה, אל תחנך אותי, טוב? אני ראיתי מה אתה עושה ומה עשית. כנראה שאיתך זה רק בצעקות. תעשה שולחן עגול, קח את כל המשרדים סביבך ותנהל את האירוע הזה, לפני שיהיה הרוג במגרשים, כי הרוג שיהיה במגרשים זה על הראש שלך. הראש שלך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, שלוש דקות לרשותך, גברתי. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> מאות ההרוגים בחברה הערבית, על ראשו של מי? מעניין אותו הרוג אחד? << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, 759 ימים מאז 7 באוקטובר, ועדיין שמונה חטופים חללים חייבים לחזור הביתה לקבורה ראויה. הרבה אנרגיה יש בבית הזה, אבל נראה לי שכולם מסכימים שהפצ"רית הייתה מוכרחה לסיים את תפקידה. היא עשתה מעשים שפגעו באמון הציבור בצה"ל, ואף אחד הוא לא מעל החוק. לכן, חייבים להמשיך לחקור ולמצות את הדין עם כל המעורבים בפרשת שדה תימן – את החיילים שנגדם הוגשו כתבי אישום בגין מעשים מזעזעים, את ההדלפה, את תצהיר השקר וגם את הפריצה לבסיסי צה"ל. החוק מחייב את כולם, כן, כולם שווים בפני החוק, אבל נראה לי שראש הממשלה קצת התבלבל, כי הפצ"רית אומנם שגתה, אבל המעשים של הפצ"רית הם ממש לא הפיגוע ההסברתי הגדול ביותר שהיה. כתבי האישום החמורים שמיוחסים לכמה חיילים הוא פיגוע הסברתי גדול. שנתיים שהתבטאויות של שרים בממשלת ישראל הם פיגוע הסברתי גדול. שר לביטחון לאומי ששואל בישיבת קבינט למה לא לירות בילד העזתי ובחמור זה פיגוע הסברתי. שר המורשת, שאומר שצריך להפציץ את עזה בפצצת אטום; שר האוצר, שמעליב ושולח את הסעודים לרכוב על גמלים; השרה לשוויון חברתי, שצועקת על שדרן בריטי מפורסם; שר התפוצות, שקורא לאותו שדרן בריטי "אנטישמי" בשידור חי; כששרים בקואליציה הזו מתנגדים לעסקת החזרת 20 חטופים בחיים; משרד הסברה שלא נלחם כנגד האנטישמיות הגואה בעולם. כל כך הרבה פיגועי הסברה גדולים. פיגוע הסברה הוא, למשל, העובדה שאין מערך הסברה לאומי זה שנה וחצי במדינת ישראל; פיגוע הסברה הוא שראש הממשלה מתבלבל בתאריך של 7 באוקטובר כשהוא בחו"ל. פיגוע הסברה הוא שטראמפ מנחה בשידור חי את ראש הממשלה לענות לשאלת כתב ישראלי, להתקשר להתנצל; פיגוע הסברה הוא שטראמפ מצהיר שהוא לחץ על ראש הממשלה לחתום על עסקת חטופים; פיגוע הסברה הוא שחוקי סיפוח עוברים בכנסת על הראש של נתניהו בזמן ביקורו של סגן נשיא ארה"ב; פיגוע הסברה הוא צו המעצר נגד ראש הממשלה בהאג. הפיגוע ההסברתי הגדול ביותר הוא הבידוד הבין-לאומי וההכרה במדינה פלסטינית בגלל שנתניהו וממשלת 7 באוקטובר פשוט לא עשו כלום. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, בהמשך להערה שנתת לנואם קודם – אכן נכון, רק כאשר מקרה רצח קורה בצמוד למודיעין-מכבים-רעות זה תופס כותרות, או רק כאשר עיריית לוד יוצא ואומר שמדינת ישראל או שרים במדינת ישראל משתמשים בפשיעה למטרות שאנחנו מכירים היטב, כמו מלחמה דמוגרפית וכו'. זה כשלעצמו כואב ומרגיז. אבל למרבה האירוניה, 30 שנים אחרי הירצחו של ראש ממשלת ישראל, נכנס למליאה כמו טווס האדם שאמר: כפי שהגענו לסמל של הקדילק שלו, נגיע גם אליו. ולמרבה האירוניה, הוא נכנס למליאה כמו טווס, כאילו זה היום החגיגי שלו, כאילו הוא מרגיש שזה היום השלו. מבסוט, לראווה. היו זמנים שמנהיגי הליכוד הגדולים יצאו מהמליאה כאשר הגזען כהנא עלה לנאום. היום הליכוד שבוי של מפלגה פשיסטית, קיצונית, חשוכה, שדרדרה את התדמית של מדינת ישראל בכל התחומים: גם בתחום החקיקה, עם כל התעלולים והשיגעונות שלהם, גם בהתנהלות היום-יומית של המתנחלים, התומכים שלהם, הטרוריסטים שנכנסים ליישובים פלסטיניים, מתנכלים לכפריים, הורגים בהם, מכים בהם - - << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> למה אתה מעליל עלילות? למה אתה מעליל עלילות? << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> - - משחיתים את הרכוש שלהם, שורפים להם את הבתים - - << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> למה אתה משקר? למה אתה משקר? << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> - - את הרכבים, את עצי הזית שלהם, מונעים מהם למסוק את הזיתים שלהם. וכל זה קורה כי הליכוד צריך את התמיכה של הפשיסטים האלה לקואליציה שלו. אוי לבושה. << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אוי לבושה. אוי לבושה. << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> מה זה? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו תומכים בחוק הזה, הוא חוק חשוב שמאפשר לאזרחים כלים נוספים כדי להתמודד עם מחלוקות אזרחיות, נקרא להן, והם יכולים לפנות לבתי הדין הדתיים, במקרה שלנו, כמובן, בתי הדין האסלאמיים, ולמצוא להם מסגרת שאפשר דרכה גם להגיע להשלמה, פיוס ומציאת פתרונות למחלוקות. אני בטוח, אדוני היושב-ראש, שזה יתרום לבלימת תופעת הפשיעה והאלימות בחברה הערבית ובחברה בכלל. ולכן אנחנו נצביע בעד החוק הזה. ולכן, ברשותך, גם כמה מילים בערבית בהקשר הזה כדי שהאזרחים הערבים יתחילו גם לשים לב שיש להם אפשרות כזאת. אנחנו כמובן מקווים שהחקיקה תתקדם לקריאה שנייה ושלישית, ואם צריך תיקונים ראויים בהקשר הזה – אנחנו בהחלט מעוניינים לקדם את החוק. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> אני חייבת לומר שיש טעם לפגם בזה שאנשים שיושבים באולם הזה לא מבינים מה אתה מדבר כשאתה עובר לערבית. יש בזה טעם לפגם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל זה הריבונות. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> במה? << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> אנחנו לא מבינים ערבית. כשאתה מדבר בערבית, אני יושבת פה, מכבדת אותך - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא לא רוצה שתביני. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני לא דיברתי בערבית. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> אמרת שאתה עובר לדבר בערבית. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אוקיי, אז מה שאמרתי בעברית אני מתכוון לומר בערבית. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ברור. ריבונות. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> זו הרגשה מאוד לא נוחה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - של האחים המוסלמים. זאת המטרה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברת הכנסת גלית דיסטל – ברשותך, הינה, אני עוצר רגע – תקנון הכנסת מאפשר לחברי הכנסת - - << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> ועדיין בעיניי יש בזה טעם לפגם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> - - הואיל וזוהי זכותו, זוהי זכות שמוקנית לו - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היא לא מוקנית לו בכלל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> - - והוא הבהיר באופן מאופק ולא מתלהם שאחרי שהוא הודיע - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היא לא מוקנית לו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שנייה. לא חייבים להיכנס בכל מילה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל זה לא מוקנה לו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זו זכות שמוקנית לו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא מוקנית לו. זאת הבעיה, שאתה אומר שמוקנית לו כשהתקנון לא נותן לו את זה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זכות שמוקנית לו. טוב, בכל אופן, מה שאני אומר - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> פשוט לא להאמין. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני, קודם כול, מבקש להעריך חבר כנסת שעולה ומדבר על הצעת חוק שהיא זו שנותנת לו בכלל את הזכות לעלות ולדבר. אנשים מקבלים רשות דיבור ומדברים על נושאים אחרים. זה דבר ראשון, ואני רוצה לכבד אותך על זה ולהעריך אותך. הלוואי שכולנו נעלה ונדבר בשם הסיבה, ולא להשתמש בזה כתירוץ להעביר מסרים אחרים. 2. זו זכות שעומדת לו. 3. הוא אומר שעכשיו הוא עומד להסביר בערבית לקהל שלא מבין עברית את מה שהוא אמר בעברית, וזאת זכותו המלאה - - - << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> אפשר לדבר עם הקהל הערבי בהרבה פלטפורמות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה זה קהל ערבי? << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> פה אנחנו לא מבינים מה הוא אומר, ויש בזה, בעיניי, טעם לפגם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> טוב, הקשבתי. בבקשה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לך. הדוברת הבאה – חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. ועד שהיא תעלה, אני מבקש רגע לומר לך משהו, חבר הכנסת מנסור עבאס, בקשר להצעת החוק ולמה שאמרת. כולי תקווה שבתי הדין האלה במגזר הערבי ישמשו באמת למתן פתרונות, גישור על פערים וסכסוכים בנושאים אזרחיים ולא פליליים, הואיל ולגישתי, שאני חוקר לאורך השנים, תרבות הסולחות והגישורים בנושאים פליליים במסגרות הלא רשמיות והלא מוגדרות לכך הם אחד הקטליזטורים המרכזיים בהתגברות הפשיעה במגזר הערבי. היה לי חשוב להבהיר את זה פה כדי שלא יתפרש שההבנה והגישורים והסולחות הם כפי שאנחנו מכירים ממחוזות של סולחות בפגיעות בנושאים פליליים. בשביל זה יש גופי חקירה משטרתיים. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> והחוק לא מאפשר סמכות בתחום הפלילי, לכן אמרתי סכסוכים שיש להם את ההיבט האזרחי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני הבנתי את זה לחלוטין, והיה לי חשוב להבהיר את זה כדי שמישהו לא יפרש כאילו לכאורה יש לגיטימציה למתן מענים כאלה. והואיל ואני צריך להיות קשוב לדניאל אז בבקשה, חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. << דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אתמול בערב מדינה שלמה עצרה את נשימתה. מדינה חבוטה וכואבת שעברה שבעה מדורי גיהינום בשנתיים האחרונות, שאין אסון שלא קרה לה – כל כך הרבה מוות, כל כך הרבה שכול, כל כך הרבה פצועים, כל כך הרבה בפוסט-טראומה – מותקפת על ידי עולם שלם; מדינה שצריכה רגע אחד של מנוחה, אזרחים שצריכים רגע אחד לנוח, עצרו את נשמתם כי הפצ"רית כנראה התאבדה. זה היה כמו תסריט הוליוודי. הכול היה שם: מכתב התאבדות – צ'ק; רכב דולק – צ'ק; לילה, חוף ים, טביעה – צ'ק. כל מה - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אפילו את כסופרת לא היית עולה על כזה תסריט. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> זה היה תסריט גרוע, האמת. כל מה שאפשר לדמיין כדי שהאדם שיושב בבית וצופה בטלוויזיה יחשוב שהיא שמה קץ לחייה היה שם. אלא שהבוקר אנחנו מקבלים מהמשטרה את הדיווחים מהחקירה, והמשטרה מתגבשת יותר ויותר לכדי המסקנה שזה היה ניסיון התאבדות מבוים. הפצ"רית ביימה ניסיון התאבדות אחרי שנתיים שבהן כל כך הרבה ילדים יפים מפסטיבל נובה שמו קץ לחייהם כי הם לא יכלו לשאת יותר את הכאב; הפצ"רית ביימה ניסיון התאבדות אחרי שכל כך הרבה חיילי צה"ל קרסו ממראות הקרב, קרסו מהמוות של חבריהם, קרסו מהאימה שעיניהם ראו יום אחרי יום בלחימה האיומה בעזה; הפצ"רית ביימה ניסיון התאבדות כשיש בישראל כל כך הרבה אבות, אימהות, אחיות קטנות, נשים של חיילים וצעירים ששמו קץ לחייהם; הפצ"רית הזאת, בניסיון ההתאבדות המבוים והציני שלה, ירקה בפרצוף של כל משפחת השכול במדינת ישראל. הדבר הזה בלתי מתקבל על הדעת. שיקול הדעת של האישה הזו מתחילת הפרשייה עד עכשיו הוא פשוט בלתי מתקבל על הדעת, ואני לא רוצה להגיד מפלצתי, פשוט מפלצתי. ואני רוצה לדעת מה יש בפלאפון שלה שלכבודו היא ביימה ניסיון התאבדות, שלכבודו הורים שכולים היו צריכים את הטריגר הזה בלילה, לפתוח את הטלוויזיה ולהיזכר באסון שאין אסון אנושי גרוע ממנו. מה היה בטלפון הזה שהיה שווה לה לביים ניסיון התאבדות ולהיות כל כך מבוישת אחר כך עם המעשה האכזרי, המפלצתי, הלא אנושי הזה? מה בטלפון הזה היה יותר גרוע מהפארסה המבוימת הזאת? אני אגיד לכם מה היה שם. חומרים על היועצת המשפטית לממשלה, הגב' גלי בהרב מיארה. יש לנו פה שתי נשים שהגיעו לעמדות כוח בכירות - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תתכנסי לסיום. << דובר_המשך >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר_המשך >> - - מגדלור של מוסר, זו שיחדה את זו וזו שיחדה את זו, ולשתיהן אין קו אדום, אין רחמים, אין לב. אני מצפה שהפצ"רית לפחות תשלם על ההון שניסיון ההתאבדות המבוים שלה עלה למשלם המיסים הישראלי, כי אם אין לה לב, לפחות מהכיס היא תרגיש את זה. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה. חבר הכנסת אושר שקלים, ארבע דקות לרשותך. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> "בור כרה ויחפרו ויפל בשחת יפעל", תהילים, פרק ז'. פרשת ההדלפה ובישול הסרטון של הפצ"רית המודחת לא מתחילה ונגמרת רק בה. יש כאן מסכת של שקרים, בדיות, עלילות דם, מצד מערכת שאמונה על הגנה ושמירה על חיילינו. אבל הבעיה היא שיפעת תומר ירושלמי אינה עומדת לבד במעשיה. יש כאן שרשרת מאוחדת וחזקה שבה כל חוליה אוחזת בשנייה ומחפה עליה. כיצד ייתכן שמוגש תצהיר שקרי לבית המשפט ומי שחתום עליו היא היועצת המשפטית לממשלה ומערכת אכיפת החוק? לא רק זאת, אלא ששופטת בית המשפט העליון בכלל טוענת שהפצ"רית היא "שומרת סף", במירכאות, וכי אין דבר כזה ששומר סף יעז לשקר. למרות שהובהר לשופטת שהתצהיר שקרי, היא בכלל לא נתנה לעובדות לבלבל אותה. וכאן שוב הופך בית המשפט, כמי שאמון על שמירת החוק והצדק, למקום שמשרת קבוצה מצומצמת ותפקידו אך ורק, בעניין הזה, לשמר את כוחה. אז אני שואל את כל מי שקורא כאן להקמת ועדת חקירה ממלכתית: על האנשים ועל הגופים האלה אתם חושבים שאנחנו נסמוך? שחקירת האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה תתבצע על ידי המערכת שמכסה ומחפה אחת על השנייה, שהחוק והצדק לא לנגד עיניה? מערכת שרדפה את החיילים שלנו בזמן מלחמה במקום להגן עליהם? לא יקום ולא יהיה. בימים אלו אנו עדים לנפילת משטר האליטות הישנות והדורסניות. מי שכרה בור לכוחותינו הקדושים שנלחמו בחרבות ברזל, סופו שנפל לבור שכרה בעצמו. אלא שהבור הזה מתגלה, נכון לעכשיו, כבור ללא תחתית, ויש לנו כל כך הרבה מה לחקור ולבדוק. את חיילי כוח 100 יש לשחרר, כולל סער אופיר ויתר החיילים שהועמדו לדין במסגרת חרבות ברזל. יש להתנצל בפניהם, להעלותם בדרגה, לתת להם פיצוי הולם. זה הזמן לעשות תיקון ולשחרר את כל מי שהמערכת רדפה בנבזותה ובקלקלתה. זה הזמן ליישר קו. אם היינו גם מסוגלים לשחרר את הגרועים שברוצחי האויב, ניתן גם לשחרר את אחינו שיצאו להגן עלינו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת שקלים. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נמצאת. חברת הכנסת עדי עזוז, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עלה פה השר דודי אמסלם קודם ודיבר על הכבוד של בעל לאישה, הוא ציטט מהמקורות. אני לא יודעת מה המקורות של השר אמסלם, אבל במקורות שלי, ביהדות, בספר הושע, פרק ב', פסוק י"ח, כתוב: "והיה ביום ההוא נאם ה', תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי". החזון עבור נשים במקורות הוא לקרוא לבן הזוג "איש" ולא בעל. ואני אוותר על השיעור במשמעויות טרמינולוגיות למליאת הכנסת וגם על כמה גברים שרצחו את הנשים שלהם וכתבו להן לפני כן שהן החיים שלהם ושהגוף שלהן והן יותר חשובים להם מהם עצמם. תמיד מרשים אותי שגבר מדבר בשם נשים על מה אנחנו רוצות ומה אנחנו צריכות ועוד ועוד. אגב, היה פה היום מצעד מרשים של גברים שעלו על הפודיום ודיברו בשם נשים, כולל גברים שבמפלגה שלהם אסור לנשים להתמודד. השר אמסלם אמר שארגוני הנשים בארץ – את שמעת אותו, חברת הכנסת מירון? –מורכבים מנשים קפלניסטיות ודואגים רק להן. אז בתור מישהי שעד לא מזמן הייתה מנכ"לית של ארגון נשים שמטפל בנערות וצעירות בסיכון, כשהגיעה אליי נערה, היה לי ולצוות חשוב לשאול אותה אם היא אכלה היום, אם יש לה קורת גג ללילה. מעולם, אבל מעולם, לא עלה בדעתי לשאול אותה אם היא מפגינה, איפה היא מפגינה, למי היא מצביעה, איפה היא על הקשת הפוליטית. מעולם לא. אבל אולי, אם זו הקונוטציה הראשונה שעולה לשר אמסלם לראש, אז איך להגיד? זה מעיד על הדובר. ובאמת, אני מנסה לחשוב למה השר אמסלם כל כך חושד בכשרים. כי להשחיר ולהסית נגד ארגונים חברתיים שעושים לא פחות מעבודת קודש עבור כל חלקי החברה הישראלית זה פשוט בלתי נתפס, זה מקומם. ואז הבנתי – כנראה בשבילו ארגוני הנשים זה בשמאל, ומושחתים זה בימין. אני לא יודעת, אבל יכול להיות שזה היה המהלך הלוגי שלו. רק היום התפוצצה עוד פרשיית שחיתות שהחשוד המרכזי בה – חבר הכנסת שירי, אתה תופס טוב את הכיסא? מי החשוד המרכזי בפרשה שהתפוצצה היום? בשחיתות? – הוא חבר מרכז ליכוד. אל תיפול מהכיסא. אל תיפול, נאור. מה יש להגיד? כבר אין מה להגיד. הממשלה הזאת היא עלבון לציבור הישראלי, כתם שחור, שהיום, ביום לציון 30 שנה לרצח רבין, לא יכולים שרים בה להתאפק מלהשחיר ולהשתלח. כאמור, מעיד אך ורק על הדובר. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> טוב. כדי לא לגזול את זמן החברים, אני אעדיף לא להתערב פה ממקומי בדברים שאמרת עכשיו, חברת הכנסת עזוז. אני אשמח לעשות את זה אחרי כן, בסדר? אז הבא בתור, חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח. חבר הכנסת נאור שירי, שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ראיתי שקודם חבר הכנסת דוידסון דיבר על איזו שאילתה. יש פה הרבה עכשיו בגלל מה שנקרא – מצא לו יום להיות שר תורן. אני חושב שהוא עשה את זה בכוונה, אבל בסדר. הרבה דיברו על השאילתות ועל פשיעה וכל מיני כאלה. אתה יודע, לפני שבוע ביקשתי להעלות הצעה, שאילתה דחופה, אבל לא קיבלתי. יש הרבה אירועי פשע עכשיו, ירי בחדרה, ואמרתי: היה שם איזה פרסום של כתבה שמה שנקרא המשטרה האשימה שם, אני לא זוכר בדיוק, אבל היא האשימה ואמרה: איך ראש העיר מדבר בכלל על פשיעה כשהוא עצמו חבר, או שהמשפחה שלו היא חלק מארגון הפשיעה שהוא עצמו מלין עליה. ואז שלחתי שאילתה לשר – מה היה נוסח השאילתה? זה אירוע מאוד מצחיק. שאלתי, בהמשך לאותה כתבה, אם למשטרה יש הוכחות מוצקות או תומכות בטענות נגד ראש העיר. בכל זאת, מאשימים ראש עיר במדינת ישראל בקשרים עם ארגון פשיעה. ואם קיימים קשרים כאלה עם גורמים עברייניים, למה לא ננקטו אמצעי מניעה מייד עם גילוי המידע. אתה יודע מה התשובה שקיבלתי, אדוני היושב ראש, על שתי השאלות האלו? תשובה, שים לב: אין. זה באמת, אתה רואה, כל הכבוד. מי שניסח את התשובה לשאילתה הזו, אני רוצה לומר לו: כל הכבוד, זה היחס לחברי כנסת. כשאתה שואל שאלה לגיטימית – לא כל יום מאשימים במדינת ישראל ראש עיר בחברות, ידידות, עם ארגון פשיעה. לא כל יום. אני לא יודע, אני לא ראיתי כל יום. אתה שואל שאלה לגיטימית, אז היא לא מתקבלת במליאה; אתה ממיר אותה לישירה ומקבל תשובה על שתי שאלות סופר-לגיטימיות: אין. עכשיו אתה בא לדיון, כי מחר גם יהיה דיון עם אותו שר, ומחר תהיה הצגה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, תאפשרי בבקשה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מחר תהיה הצגה. כמו כל דיון, זה הצגה. מבטלים לי 60 שאילתות, אתה בא לדיון להציג את הפעילות, אתה רואה מצגות וסרטונים ואתה לא יכול להישאר בוועדה – אין אף פיקוח. וכשאתה שואל שאילתות, אז אתה מקבל תשובה: אין, על שאלה מאוד לגיטימית, אפילו לא בצד פוליטי. אבל כששורפים דגלי ישראל בהפגנות, מישהו מכם דיבר על זה? מישהו מכם, שמעת אותו כששורפים דגלים? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אם זה היה - - - פלנלית. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עוברת כתבת, זורקים עליה בקבוקים. אתה יודע, אתה יכול להסכים, לא להסכים עם מהות ההפגנה, עצם ההפגנה, לא אכפת לי כבר – זורקים עליה בקבוקים, ואף אחד לא מדבר. אתה רואה את הפרצופים. אתה אומר, המשטרה בטוח תעשה משהו. זה הרי לא אירוע נורמטיבי. כלום, שום דבר. לאחרונה גם הייתי בקבוצה – תן לי את ה-20 שניות לזה – נכנסתי לקבוצה בעומר; מדבר הרבה על הדרום, עומר – עשיתי מהפכות, כיתות כוננות. כלום. השיאים היחידים של השר הכושל ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, שהיום לבושתנו אתה נמצא פה. רק היה חסר שאתה היית גם השר שמדבר בטקס, רק היה חסר שאתה עולה לדבר בטקס של יצחק רבין. כן, לפני הממשלה, זה מה שהיה חסר לנו. השיאים שלו הם שלושה מספרים בלבד: השר ששחרר הכי הרבה אסירים ביטחוניים מאז קום המדינה, 2,208; 1,183 נהרגים בתאונות הדרכים; 2,100 נרצחים – עוצמה יהודית, משילות, נחזק, נעשה, הלך - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כלום. כלאם פאדי, בעברית, באנגלית, בערבית. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כלום, שום דבר, ריק, בלון מלא אוויר עם כלום. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אני רק רוצה להזכיר לכולנו מה אנחנו עושים פה ביום שני, יום שבו מדינת ישראל אמורה להביא חקיקה שמיטיבה עם מדינת ישראל, עם עם ישראל, דברים שעושים למען האזרחים. אבל מה אנחנו עושים פה היום? אנחנו עדים לדיל הפוליטי המלוכלך שבו, מצד אחד, יש לנו את חוק הבוררות, ומצד שני, יש לנו את חוק השידורים. אני לא יודעת להגיד מה יותר נורא ממה. זה כאילו מן הפח אל הפחת. וכמובן, כל הדבר הזה לא קורה במקרה. בואו לא נניח שראש הממשלה לא יודע על הדיל הזה ושזה קרה מאחורי הגב שלו באיזו צורה מקרית. לא, הכול פה מהונדס, הכול פה ידוע. הכול פה בידיעת יו"ר הקואליציה וראש הממשלה, שתפרו את הדיל המלוכלך הזה, שמחד פותר את החרדים מהגיוס ונותן להם הטבות. כן, נותן להם עוד ועוד ועוד שוחד פוליטי. ומנגד, חוק השידורים ההזוי שבא להשתלט על התקשורת החופשית בישראל ולהצר, כמובן, את יכולתה לדווח מה שהיא צריכה לדווח. אבל אני רוצה לקרוא מכאן לא רק על הדיל הזה. אני רוצה לפנות דווקא לתקשורת הישראלית: אתם יודעים, אנחנו כהורים, הרבה פעמים אומרים לילדים שלנו: I told you so – אמרתי לְךָ, אמרתי לָךְ, מכירים את הביטוי הזה? אני עמדתי כאן לפני שנה, בנובמבר 2024, והתרעתי ואמרתי שאנחנו הולכים לקראת הפיכה תקשורתית שהיא חלק מההפיכה המשטרית והיא כרסום ביסודות הדמוקרטיה. והשר קרעי, שכל מה שמעניין אותו זה כמובן הפריימריז ואיך להביא איזה משהו, איזה הישג על שמו, לא הצליח להביא בהתחלה חקיקה ממשלתית. זוכרים מה הוא עשה? הביא לנו חקיקה בשיטת הסלמי, מלא מלא מלא מלא הצעות חוק פרטיות של כל מיני ח"כים בליכוד שהוא השתמש בהם כמו בובות על חוטים, שאפילו לא הגיעו לדיונים על החוקים שלהם בוועדה. ואשכרה ישבתי בוועדת הכלכלה שנה, שעות על שעות על שעות, מול השר קרעי, שפינה את הלו"ז שלו והגיע לדון בהצעות חוק פרטיות בוועדה. ואמרתי וחזרתי שלשם אנחנו הולכים, והוא בסוף יביא עלינו את זה, אם לא בחקיקה פרטית – בחקיקה הממשלתית. והאמת, התקשורת סיקרה את זה פה, סיקרה את זה שם, פה הייתה איזו כתבה, שם היה איזה פוש, פה אמרו איזה משהו, אבל זה לא תפס בשיח הציבורי. התקשורת לא תפסה את זה בשתי ידיים ולא שיקפה לציבור שאנחנו עומדים בפני הפיכה תקשורתית, שהמשמעות שלה היא איום על הדמוקרטיה במדינת ישראל ועל הערכים הליברליים שאנחנו אמורים להאמין בהם. הם לא לקחו את זה בשתי ידיים ולא סיקרו את זה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> משפט לסיכום. אומנם אני אמשיך לדבר על זה בחקיקה הבאה, כי זה באותו נושא, אבל אני רוצה להגיד לתקשורת: זה עוד לא מאוחר. נכון, אנחנו לפני הקריאה שתבוא היום להצבעה. זה עוד לא מאוחר. הגיע הזמן שהציבור במדינת ישראל יבין וידע מה בפתחנו, מה זה החקיקה הזאת ואיך היא תשליך על החיים של כל אחד ואחת במדינה הזאת, ומה זה להפוך את התקשורת החופשית לשופר של השלטון – שיגידו לו מה להגיד ואיך להגיד ולא יבקרו את השלטון ולא יסקרו שחיתות שלטונית. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, ברוכה הבאה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שוב דיל פוליטי ואתנן למפלגות החרדיות, הכוללים שוב הרחבת סמכויות, הרחבת כוח לבתי דין רבניים. ומי נפגע בקצה? בקצה ייפגעו אוכלוסיות מוחלשות, נשים ויחידים הנתונים ללחצים קהילתיים, שלא באמת יוכלו לבחור אם ללכת למערכת משפט רגילה או לבוררות, אלא יאולצו על ידי הקהילה להיות במערכת שלא בהכרח תיטיב עימם. ואני רוצה לדבר מכאן, אדוני, על הסופ"ש האחרון. בסופ"ש האחרון, בהפגנת המיליון שעצרה את המדינה מלכת, צפינו ברבבות חרדים בריאים וכשירים בגילאי 18 במפגן עוצמה אנושי שכל כולו נועד לקדש השתמטות. רבבות צעירים שהפגינו יכולות פיזיות מרשימות בעת שטיפסו על מנופים, טיפסו על גגות, שיכלו להיות לוחמי חוד בצה"ל, בדיוק כוח האדם שצבא ההגנה לישראל משווע לו בעת הזאת. לו רק כל האצנים ומטפסי הגגות האלה היו מתייצבים לצו ראשון ומתמיינים ליום סיירות, מה היה לנו? יכולנו לקבל חיזוק משמעותי ביותר לצה"ל בשדה הקרב. כמה בני הישיבות יכלו לסייע לאחיהם הלוחמים, כמה הם יכלו לסייע בשדה הקרב, כמה הם יכלו לסייע במנהרות, לו רק הייתה ההנהגה החרדית נותנת להם את ברכת הדרך לכך, כמה עומס הם יכלו להוריד מכתפיהם של משרתי המילואים, לו רק היו ערכים של מוסר וערבות הדדית נר לרגליהם. האטימות והעוול זועקים לשמיים. לזעוק "נמות ולא נתגייס" בשעה שחיילי צה"ל מחרפים את עצמם ובאמת מתים זאת חרפה. זה לא יהודי ולא מוסרי. חברי הקואליציה, לא יעזרו הקומבינות. הקומבינה שנרקמת על מנת להחזיר את ש"ס ויהדות התורה לא תגייס באמת חיילים לצה"ל, ולכן היא לא יכולה לעבור. חייבים לגייס לוחמים לצה"ל. צה"ל דיבר על 12,000 איש לפני כשנה, והצרכים גדולים הרבה יותר. המלאכה מרובה. הגיעה העת לחוקק חוק גיוס לכולם – ליהודים חילונים, דתיים וחרדים, לנוצרים, למוסלמים, לדרוזים, לצ'רקסים. המשוואה צריכה להיות ברורה: לא מתגייסים – לא מצביעים. לא שירתָּ – לא קיבלת. את כל זה צריך לתרגם לחקיקה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, במדינת ישראל אין היום שר בריאות. אין מי שיקבל החלטות, אין מי שיוביל מדיניות, אין מי שיישא באחריות לבריאות הציבור. במקביל, גם אין לנו ועדת בריאות. ועדת הבריאות לא מתכנסת כי יושב-ראש הוועדה פרש מתפקידו. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איפה הם? אין עוד ועדות, נכון. המצב ממש חמור, וזה פוגע בכל אחד מאיתנו, בבריאות של כל אזרחי מדינת ישראל. מה, אין לנו בעיות לטפל בהן? בתי החולים כבר לא בעומס? כוח אדם רפואי לא חסר לנו? הרי אתם יודעים שחסר ויש בעיות. לפני שבוע, אחים ואחיות מאחד מבתי החולים בצפון שלחו מכתב לשר הבריאות אוריאל בוסו, שהוא כבר מזמן לא מכהן כשר הבריאות. שלחו גם לוועדת הבריאות, להסתדרות, למנכ"ל משרד הבריאות. שלחו מכתב שהם קיבלו הודעה מהנהלת בית החולים שהחל מהשנה הבאה הם לא יוכלו לממש את כל ימי החופשה שהם צברו ויכולים לממש. למה? כי חסר כוח אדם. הם יקבלו מקסימום שבועיים, ולא יוכלו לממש את כל הימים. וגם תהיה הגבלה על השעות הנוספות שלהם. למה? כי אין מי שיעבוד. לפני חצי שנה קיימתי כאן בכנסת כנס לכבוד יום האחים והאחיות הבין-לאומי, ציינו כאן בכנסת, ואז ביקשתי ממשרד הבריאות, משר הבריאות, לראות נתונים, כמה חסר לנו אחים ואחיות במדינה. קיבלתי נתונים? אל תתפלאו, לא קיבלתי. ועכשיו גם אין מי שיכול לתת את הנתונים האלה. אין שר, אין את מי לשאול. צריכים מישהו שייקח אחריות וייתן פתרונות. וכאשר אין שר בריאות גם ועדת סל התרופות לא מתכנסת. אתם יודעים שבכל סוף שנה, באוקטובר עד אמצע נובמבר, ועדה מיוחדת שנקראת ועדת סל התרופות מתכנסת וצריכה לאשר לנו תרופות וטכנולוגיה וטיפולים לשנה הבאה וטיפולים מצילי חיים. ואתם יודעים, אנחנו כבר בתחילת נובמבר, בעוד שבועיים הוועדה צריכה לתת דוח ואת ההמלצות שלה למשרד הבריאות. אבל הוועדה לא התכנסה, כי חברי הוועדה לא קיבלו מינוי. כי מי אמור לחתום על הצו למינוי חברי הוועדה? השר. והשר איננו. אז אין לנו ועדת סל תרופות. אנשים חולים שזקוקים לטיפול יחכו ויישארו בשנה הבאה ללא תרופות? זה פשוט חוסר אחריות ופגיעה, והכול רק בגלל משחקים פוליטיים, בגלל משחקי כוח של הקואליציה, ויכוח כזה או אחר. זה חוסר אחריות. אנחנו צריכים הנהגה שתדאג לאזרחים, הנהגה אמיצה שתוביל ושתדאג למערכת הבריאות ותדאג באמת לבריאות של האזרחים במדינה שלנו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, שלוש דקות לרשותך, בבקשה. תשמרו בבקשה על השקט ביציע. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – אני לא רואה שר, שרה. יש פה איפשהו? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יש. יושב שם, ביציע. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אה, אדוני השר יושב שם מאחור, כן. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, תראו, אנחנו נמצאים בתקופה מטורפת במדינת ישראל, שקשה לעקוב אחרי החדשות. אתה שומע את החדשות של השעה הקודמת – זה כבר נשמע כאילו זה פרה-היסטוריה, בקצב של מה שקורה פה. אבל יש דבר אחד שלא משתנה. ומה שלא משתנה הוא שהאיומים על מדינת ישראל הולכים וגדלים – האיומים הרחוקים והאיומים הקרובים. ועדיין יש לנו עימות בעזה, ועדיין יש לנו עימות בצפון, ועדיין איראן מאיימת עלינו, ומדינת ישראל זקוקה לחיילים. היא לא זקוקה להרחבת הסמכויות של בתי הדין הדתיים. היא לא זקוקה לחקיקה שאתם מקדמים פה בענייני התקשורת. היא זקוקה לדבר אחד מאוד פשוט: גיוס. מדינת ישראל צריכה לגייס עוד סדר גודל של לפחות 15,000 חיילים, והיא צריכה אותם עכשיו, והיא צריכה אותם להרבה שנים קדימה. אז במקום לעסוק בגיוס, אתם עוסקים בכל הנושאים האחרים. ואם כבר אתם באים לעסוק בגיוס, אתם עוסקים בהשתמטות. הניסיון הזה לייצר פטור לקבוצה הולכת וגדלה בציבור הישראלי מלקחת חלק בשירות הוא אולי, אני חושב, הפניית העורף הגדולה ביותר שלכם לציבור. הממשלה הזאת כשלה ב-7 באוקטובר, כשלה בהגנה על אזרחיה. אבל גם מאז 7 באוקטובר לא השכלתם להבין שהמציאות כאן השתנתה? אנחנו מנהלים, אני מנהל, המפלגה שלי מנהלת מלחמה על הנושא הזה של גיוס לכולם כערך. היום אנחנו כבר לא מדברים על זה רק כערך – זה צורך. זה לא משהו שאנחנו יכולים לחיות איתו. אי-אפשר יהיה לקיים במדינת ישראל ביטחון מול האיומים שעומדים לפנינו אם אזרחי ישראל לא יתגייסו כולם. וכשאני אומר כולם – זה לא חוק גיוס לחרדים או לחילונים או לעירניקים או לקיבוצניקים או לערבים, לצ'רקסים, לבדואים, למוסלמים, לנוצרים, מה שתרצו. אנחנו צריכים חוק גיוס לישראלים. חוק גיוס שאומר דבר מאוד פשוט: אתה אזרח ישראלי בגיל 18 – אתה מתגייס. אם אתה מתאים לשירות הצבאי, אתה תלך לשירות צבאי. אם אתה לא מתאים לשירות צבאי, אתה תעשה שירות לאומי בכיבוי אש, במגן דוד אדום, במערכת הבריאות. יש לנו מספיק משימות. אבל לא יכול להיות שיש לנו כאן אזרחים שנושאים בנטל, נלחמים, נפצעים, נהרגים, ויש כאן קבוצה אחת שחושבת שהיא באה לכאן רק כדי לעשות מה שהיא רוצה. ועבור הקבוצה הזאת אתם עוד באים היום ומרחיבים את הסמכויות של בתי הדין הדתיים גם כדי לייצר כאן מערכת משפט מקבילה. לא יהיה, אדוני היושב-ראש – לא תהיה לכם ברירה. ואם אתם מדברים על פיוס פעם, אז תדעו שבלי גיוס גם לא יהיה כאן פיוס. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ירון לוי – אינו נמצא. חבר הכנסת איתן גינזבורג. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שמעתי השבוע את חברי הקואליציה קוראים לחקירה מלאה, מעמיקה וממצה של האירועים האחרונים. השר יואב קיש אמר: חייבת להיות כאן חקירה מהירה, בניגוד למריחה הבזויה בשנה האחרונה, שתמצה את הדין עם כל האחראים לאירוע הנורא הזה. השרה מירי רגב אמרה: ועדת חקירה עכשיו. ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר שזה אולי הפיגוע הקשה ביותר שמדינת ישראל חוותה מאז הקמתה - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוא אמר שהוא חוזר בו. רוצה לנאום. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> - - אני לא זוכר ממוקד בכזאת עוצמה. זה מחייב בדיקה עצמאית בלתי תלויה. אבל אני מצפה שגם כזאת תתבצע. ואללה, הפתעתם. אמרתי שאולי סוף-סוף הקואליציה מתעשתת ומבינה שאסון בסדר גודל כזה, עם כל כך הרבה הרוגים ופצועים, שאזורים שלמים בארץ נכבשו ולא היו בשליטת המדינה, מחייב הקמת ועדת חקירה בלתי תלויה. ועוד הם אומרים את זה מיוזמתם, חברי הכנסת. זה חזון אחרית הימים. אבל אז, חבריי חברי הכנסת, הבנתי שהם לא מדברים על האסון הביטחוני הכי גדול שהיה פה מאז קום במדינה. זה לא קשור בכלל למה שקרה ב-7 באוקטובר 2023. זה קשור לאסון הנורא, המחריד, שייזכר בדפי ההיסטוריה שנים רבות קדימה – הדלפת הסרטון משדה תימן. עכשיו, שלא תבינו לא נכון. בוודאי שחייבים לחקור את האירוע הזה לעומק, כי מדובר במחדל חמור, חמור מאוד, בפרקליטות הצבאית. אבל, בחייכם, איפה סדר העדיפויות שלכם? איך משפחות שלמות לא ישנות בלילה כבר יותר משנתיים, כי הן לא מבינות איך קרה שהבן שלהן נרצח באכזריות במיטתו? איך קרה שמשפחות שלמות נמחקו מעל פני האדמה? איך נחטפו תינוקות למעמקי רצועת עזה, ולא היה אף אחד שיציל אותם? איך לא קיבלנו שום התרעה על פלישה צבאית אדירה והתרנו למסיבת ענק להתקיים על הגבול? איך קרה המחדל הביטחוני הגדול ביותר בתולדות המדינה, ואיך אפשר להימנע מכך בעתיד ולהפיק לקחים? זה לא אכפת לכם? זה לא מטריד אתכם? למה אתם מצביעים פעם אחר פעם נגד הקמת ועדת חקירה ממלכתית? למה אתם לא יוזמים הקמה של ועדה כזאת? אז אני מציע, חברי הכנסת, שנתחיל לדבר על הדברים החשובים באמת, שנפתור את הבעיות האמיתיות של המדינה ונבטיח עתיד בטוח לשנים קדימה, במקום להתעסק רק במה שנוח לממשלה ולקואליציה, ובמה שמתיישר רק עם האינטרס הפוליטי, הצר והברור שלה מאז שהיא הושבעה: לפרק את מערכת המשפט לחלוטין ולפזר ולהעמיק את הפילוג בעם. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> - - - ולשקר לבג"ץ - - - << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ואדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, שמענו אותך, שמענו אותך. כנראה לא הקשבת למה שאמרתי. דיברתי על החקירה של הדבר הזה. אותך זה לא מעניין. איפה אתה בכל השיח הזה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית? שמענו אותך? איפה הדברים שאמרת? מה אמרת על ועדת חקירה ממלכתית? אתה מדבר תמיד לעצמך. אתה לא מקשיב לאחרים. אתה רוצה רק לדקלם לפרוטוקול, אדוני. אתה יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון – אתה צריך לפקח על הממשלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אתה הראשון שצריך לדרוש הקמת ועדת חקירה שתחקור את האירוע הביטחוני הזה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני. << קריאה >> אריאל קלנר (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> כמה אפשר לשמוע את הצביעות הזאת. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, עם ישראל היקר, כולם מדברים על הפצ"רית, על האשמה, על האחריות. אני יכולה לדבר עד מחר על הנזק העצום שהיא עשתה במערכת, על סיכון חיי חיילינו בהגבלות משפטיות שלא רלוונטיות לשדה הקרב, והכול נכון. אבל מה שחורה לי אחרי אירועי הימים האחרונים, מה שחורה לי יותר מהכול הוא הדרך שבה בחרה יפעת תומר ירושלמי להתנהל – לפחות על פי מה שהיא חשודה בו – ולשבש את החקירה. אתמול עקבתי כמו כולכם אחר החדשות המדאיגות בדבר היעלמותה של הפצ"רית, היעלמות שהפכה לחרדה ולדאגה עמוקה לשלומה ולביטחונה. ברוך השם, היא נמצאה בריאה ושלמה. אבל החקירות שנפתחו נגדה מעלות שאלות מהותיות גם בדבר הכוונה שלה בזמן ההיעלמות: יציאה מהבית עם שני מכשירי טלפון, מכתב שאינו חד-משמעי ומניעים לשיבוש חקירה. אם יתגלה שזאת הייתה הצגה – זו שערורייה לא רק משפטית, אלא גם אישית ורגשית. רק בשבוע שעבר מתו מאובדנות שני אנשים: הצעיר מנחם מנדל ליצמן, בזמן העצרת החרדית הגדולה, ודמיטרי שפירו, לוחם שריון במילואים שהשאיר לאשתו מכתב. האם לא הספיקו לנו כותרות מהסוג הזה? ואם כבר ניסיון אובדנות, בואו נדבר על זה רגע. אנחנו שומעים על מקרי אובדנות אחרי שהם קרו. אבל אנחנו כמעט לא שומעים על ניסיונות אובדנות שלא צלחו. אנחנו מקילים ראש כי זה רק כמעט, ולא קרה באמת. נתונים על פי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שפרסמו רק בשבוע שעבר, מראים כי בשנים האחרונות על כל מעשה אובדנות שצלח – לצערי, לא חסרים כאלה – ישנם שבעה ניסיונות אובדנות שלא צלחו. שוו בנפשכם איזו מסכת ייסורים עוברת על האדם, על האדם עצמו, שמנסה לסיים את חייו, ואיזו מערכת נוראית, מערכת ייסורים נוראית עוברת על משפחתו, איזו טלטלה עצומה, כמה השלכות מעשיות יש לניסיון שכזה. ביום שישי האחרון הצית שוטר את עצמו מול ביתה של ראשת אגף השיקום במשרד הביטחון. יש שאומרים – גם ליד בנה. שערו בעצמכם איזה מצב, איזו קטסטרופה. אני יכולה להבין את התסכול, את הייאוש, אבל זו לא הדרך. התחלתי בפצ"רית, ועל כן אסיים בה. אפשר ונכון לדבר על אובדנות, אבל אנא, זו נקודה כואבת ורגישה. ככל שנכונים החשדות נגד הפצ"רית שהכול מפוברק, גם ניסיון האובדנות, אזי אסור לנו לעבור על סדר-היום גם בעניין הזה. כשעושים שימוש ציני במציאות כואבת ומוכרת שדורשת טיפול אמיתי – באמת, עד לאן אפשר להידרדר? תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> פה, פה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איפה הוא? איפה? אני לא רואה אותו. הוא ישב במזכירות. חשבתי שהוא כבר החליף תפקיד. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, יש קשר אמיץ בין תפקוד תקין של רשויות מקומיות בחברה הערבית, רשויות רווחה, תקציבים למיעוטים, לבין המאבק בפשיעה. ויש לרשויות ממשק עם המשטרה שלא מתפקדת. עכשיו, היות שאני רואה את השרה מאי גולן כאן, אני נזכר במילה "תקציבים". תקציבים שיש לחברה הערבית ונעלמו. אין, אין תקציבים. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> מעניין מי העלים אותם. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> היום דיברתי עם אנשים במשרד הבריאות. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> כן? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הם אומרים שאגף התקציבים של משרד הבריאות הנחה שהכסף שאת צריכה להעביר איננו, הוא לא יעבור. אמרו להם: תקפיאו את הכול. לא הקמת מרפאות חדשות, לא שיפוץ טיפות חלב. איפה הכסף, מאי? איפה הכסף? << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> שאלה מעולה. עוד מעט נגלה כולנו איפה הכסף. איפה המיליארדים שעברו על ידי מנסור עבאס ולא הגיעו ליעדם. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> איפה הכסף? הגעת לסיכומים עם בן גביר? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תשאל את מנסור איפה הכסף. את מנסור, אני רוצה שתשאל את מנסור איפה הכסף. בינתיים אנחנו עובדים שלא - - - << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> עם בן גביר הגעת לסיכומים על הכסף שלנו? זה כסף של החברה הערבית, אף אחד לא עושה לנו טובה. איפה הכסף? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אצל מנסור, אצל מנסור. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לכן צריך להעביר את התקציבים האלה לייעוד שלהם, בכל המשרדים. אמרתי משרד הבריאות, אבל מה שאמרתי על ההקפאה, בגלל ההחלטה שלך – חל על כל המשרדים. כבוד שר הפנים לשעבר, אתה אדם שיודע מה החשיבות של אירועים היסטוריים, וגם מיקי לוי. היום היה כנס לזכר יצחק רבין. הסתכלתי על שולחן הממשלה, וכמעט אין שרים. איפה השרים? היו כאן חברי כנסת מכל הסיעות, ושם היו בודדים. זו החלטה של הקודקוד? לאן נעלמו השרים? אומרים שכל השרים הלכו לחפש את הטלפון של הפצ"רית. כל השרים. יש מרוץ שליחים. גם אתה חיפשת את הטלפון של הפצ"רית? אתה מחפש? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כן, כן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> עדיין. טוב, תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חבר הכנסת בועז ביסמוט. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אפשר לשיר? << דובר >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר >> כנסת נכבדה, אדוני כבוד היושב-ראש - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני אשיר לטלי אחר כך, בסדר? גם לי יש יום הולדת. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, לא להפריע לי. חברים, מאחר שיש לי את ההרגשה הזו, את התחושה, שגם בצד הזה, גם היועמ"שית וגם הפצ"רית לא תאחלנה לך מזל טוב ליום הולדתך, אז אני אעשה את זה במקומן. מזל טוב, גברתי, עד 120 ותמשיכי לעשות חיל. אני חושב שבימים האחרונים את בשיאך. ומאחר שאני שמעתי אותך לפני כמה חודשים אומרת דברים מסוימים, לא נעים להגיד – שוב צדקת. תודה. לעניין שלנו. אני מאוד מצטער לגלות שיש בצה"ל חיילים סוג א' וחיילים סוג ב'. כי אני שומע הרבה: להגן על הצבא כמובן, צה"ל, חיילים. אבל אני רוצה להבין. כוח 100, הכוח שלנו שעושה עבודת קודש בשדה תימן, מה, הם לא צה"ל? הם לא חיילים? אותם אפשר להפקיר? זאת אומרת שאני, כדי לשמר את לובשי המדים בפרקליטות, אפקיר את כוח 100. זה ההיגיון. זאת אומרת, חייל סוג א', חייל סוג ב'. לדעתי, אין דבר כזה. אתם מכירים דבר כזה? כי אני לא. דבר נוסף שאני מגלה בסיפור הזה, לצערי הרב, הוא שעל מנת לטהר את שמי לא אכפת לי להכפיש את ארצי או מדינתי. כי זה ההיגיון, זה ההיגיון. זאת אומרת, כשאני אומרת לרמטכ"ל – הפצ"רית, כמובן – אישרתי הוצאת חומר לתקשורת בניסיון להדוף תעמולה שקרית. אבל רגע, איפה התעמולה השקרית? כי כל מה שאמרו נכון, אז זו לא תעמולה שקרית. שימו לב להיגיון הלא בריא. וכנראה שיש אנשים פה שחושבים שהציבור ואנחנו מטומטמים. אבל מה לעשות שאנחנו לא, והכול מתברר. אני גם אמשיך ואומר שנעזוב עכשיו את – בתור אחד שהתראיין המון בחודשים האחרונים לתקשורת הזרה, הנזק האדיר, העצום, שהדבר הזה גרם לנו; עם כל הכבוד, אלה שאזרחיהם נאנסו הפכו בתקשורת הזרה להיות האנסים. זאת אומרת, אנחנו פתאום האנסים. שימו לב איזה דבר מעוות קרה כאן. ואז מוסיפים חטא על פשע, ומה עושים? הולכים לים. אפרופו המכשיר הנייד, עוזבים את הטלפון המסכן לאנחות, עוזבים אותו. ואני תוהה ואני אומר: כאשר אתם כל הזמן מדברים איתי על הוצאות וכספים; את כל החיפושים האלה – כי זה הוצאות, זה גם הוצאות – הייתי מעביר אליה, כי זה באמת חוצפה. אדוני היושב-ראש, מאחר שיש לי עוד קצת זמן, יש פה כמה שאלות שאני תוהה לגביהן ושואל את עצמי, שאלות מאוד לגיטימיות. שאגב, גם חבריי לאופוזיציה, אותם אלה שכל כך חרדים ודואגים לשלטון החוק ולבג"ץ – הרי כשהגעתי לכנסת, דיברתם רק בג"ץ. פתאום משקרים לבג"ץ ופשוט לא אכפת לכם. השאלות שהייתי שואל הן עד כמה משרד היועמ"ש מבצע ביקורת ובקרה על הפצ"ר? שאלה לגיטימית. האם קיימים קשרים אישיים חריגים בין אנשי היועמ"ש לבין הפצ"רית? שאלה לגיטימית. ואיזו בקרה נערכת על נתונים הנמסרים לפרקליטות לצורך הבאתם לפני בג"ץ. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, הייתי מצפה מחבריי לאופוזיציה להצטרף אלינו בכל השאלות האלה ובביקורת הקשה. לא ייתכן שבג"ץ זה מוסד קדוש עד שפתאום זה לא כל כך מתאים לי לאג'נדה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> כמה אפשר? כמה אפשר? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כמה - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הזדעזעתי. צריך לחקור, להעמיד לדין, לעשות כל מה שצריך. כל מה שצריך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אמרתי לכם את זה בזמן אמת. אמרת לי שצריך לעצור אותי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תפרידו בין החקירה לבין המעשים הנוראים שלה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה היא עשתה לנו? מה היא עשתה ללוחמים שלנו? זה לא נתפס. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אם הלוחמים, ירום הודם – ואני מאוד מעריך אותם ואת יודעת – עשו עבירה, הם יצטרכו להישפט. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מיקי וטלי, אתם יכולים לצאת לפרסה ולדון שם, יש שם בורקסים. אני יודע שזה לא בריא אבל - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה יש בורקסים בפרסה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני גם לא מבין. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה זה, מסיבת בת-מצווה? למה אין אוכל נורמלי? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בבקשה. שלוש דקות לאריאל קלנר, בבקשה. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לא תאמינו, לא תאמין, אדוני, אבל החזית השמינית של עמותות במימון ממשלתי זר – החזית הזאת קשורה ישירות גם לבישול והדלפת הסרטון נגד חיילינו על ידי הפצ"רית. ואיך? יום לפני הפשע של הקרנת הסרטון הנפשע והנבזי הזה, ב-5 באוגוסט 2024, מפרסם הארגון הבזוי, מעליל העלילות האנטישמיות "בצלם", דו"ח בן 95 עמודים שכותרתו היא – שימו לב, חבריי – הפיכתם של מתקני הכליאה הישראליים לרשת של מחנות עינויים. יום לפני הסרטון, הדוח שלהם קובע שבבתי הסוהר שלנו מתעללים באסירים הביטחוניים, ומאשים גם את מערכת המשפט והפרקליטות. ואני מצטט: "השפעתו והכוונתו של השר לביטחון לאומי הייתה ועודנה ניכרת, אך מימוש מדיניותו לא היה מתאפשר ללא שיתוף הפעולה מצד המערכת בכללותה. החל בראש הממשלה ושר הביטחון, דרך" – שימו לב – "שומרי סף כיועצת המשפטית לממשלה, נציגי הפרקליטות ובית המשפט העליון". "המסקנה המתחייבת היא שבמעשים אלה ישראל מבצעת עינויים באופן שעולה לכדי ביצוע מלחמה ואף פשע נגד האנושות". יום אחר כך מתבצע הפשע, והפצ"רית וחבריה מוציאים סרטון שמציג את לוחמינו כאנסים. אז אתם מבינים, חבריי, מה הלך כאן? ארגון במימון ממשלתי זר, שמקבל תנאים של ארגון ללא כוונות רווח ושלא מייצג שבריר אחוז מהחברה הישראלית, מייצר דוח וקמפיין ולחץ על פרקליטות צבאית פרוגרסיבית קיצונית, ובסוף – נזק למדינת ישראל, חייליה ואזרחיה. הפצ"רית, כמובן, כחלק מהקליקה המשפטנית, הרבה יותר חרדה לדימוי של מערכת המשפט שלנו ולעצמה מאשר לכבודם של החיילים שלנו, ובטח לא – מהאנטישמיות העולמית. הסרטון הנבזי והנפשע הזה מתפרסם יום אחד אחר כך. יום אחרי ששונאי ישראל בארגון בצלם האשימו את הפרקליטות הצבאית עצמה בהכשרת פשעי מלחמה. ולכן גם כל המערכת המשפטית – בג"צ, היועמ"שית, הפרקליטות – כולם צופפו שורות להגן עליה. כי הרי כל השליטים המשפטנים שלנו צריכים להראות אחר כך את הפרצוף שלהם בכנסים בין-לאומיים, ושם מקבלים נקודות על התייצבות נגד חיילינו, והרבה יותר – בעד בצלם. אז הפצ"רית והחברים שלה העבריינים – צריכים לטפל בהם, אבל לא פחות חשוב לטפל בחזית השמינית, חזית המימון הממשלתי הזר. אלה לא ארגוני חברה אזרחית, והם בטח לא נטולי השפעה. אלה ארגונים שעוינים את המדינה. הם משפיעים על הפרוגרס המטורלל שעומד אצלנו בראש מערכות המשפט. מחר בוועדת החוקה – אני מזמין את כולם – אני ממשיך לקדם את החוק שלי למאבק בחזית השמינית, חזית שאנחנו מחויבים לנצח בה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להקריא לך משהו, אדוני היושב-ראש. תראה אם אתה יודע מי אמר את זה. אם לא, אני אעזור לך: "תחת הלחץ המתועב – הפצ"רית עשתה טעות". תחת הלחץ המתועב. "אבל שלא יהיה ספק, זו אותה אידיאולוגיה שהביאה לרצח רבין שגם דחפה את הפצ"רית למותה" – היא כבר הרגה אותה. כך בחרה לצייץ אתמול בלילה הגב' שקמה ברסלר, מנהיגת המחאה המהוללת, שדרדרה את החברה הישראלית לתהומות של שנאה שטרם הכרנו. 30 שנה לאחר רצח רבין נדמה שבאמת יש מי שלא למד כלום. כמה קל לצבוע, להאשים מחנה שלם. כמה נוח להפוך את הסוגיה החשובה של הפגיעה בלוחמינו לכלי ניגוח פוליטי. אנחנו שיקרנו לבית המשפט, אדוני היושב-ראש? אנחנו הוצאנו דיבת ישראל רעה בעולם, אדוני היושב-ראש? אנחנו רימינו את הממונים עלינו ובראשם שר הביטחון, אדוני היושב-ראש? אנחנו אלה שהגשנו לבג"צ תצהיר כוזב, אדוני היושב-ראש? הו, אני מחדשת, שקמה ברסלר, יש לי חדשות בשבילך: את מכונת הרעל. ניצב מולך עם שלם שלא בוחר לדון בגופו של אדם ולהתעסק בעלבונות. הוא רוצה צדק עבור לוחמיו, הוא רוצה מינהל תקין שמכבד את זכותו של הריבון, הוא רוצה חקירה נטולת כל שיבוש והוא בעיקר רוצה את האמת. מה שהיה לא יהיה, זה נגמר. ניקוי אורוות החל, והוא מפחיד את שקמה ברסלר ושכמותה. איך היא אמרה? אנחנו לא הרוב, בגלל הילודה, אבל יש לנו את הכלים. איך היא אמרה? יש לנו את הכלים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זה לא מה שהיא אמרה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> היא אמרה, יש לנו את הכלים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, היא לא אמרה את זה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> גלעד קריב, יש לנו את הכלים, היא אמרה, שזה אומר בית המשפט, פרקליטות, משטרה. לזה היא התכוונה. זו הרי לא הפעם האחרונה שאנחנו נשמע אנשים שלא טובת המדינה עומדת מעל ראשם, אלא רמיסה של זכויות הרוב לשימור השליטה בידי אלו שלא נבחרו. והגיע זמן משילות. אני רוצה לצטט. היום אמר בנאומו בני גנץ לשקמה ברסלר, הוא אמר לה: חלאס, תנו כבר לנשום. והוא גם קרא לרפורמה משפטית בהסכמה. אז אני שואלת אותו, אדוני בני גנץ היקר, הרי ישבנו שלושה חודשים בבית הנשיא, הכנו כבר את עיקר הדברים, עמדנו לסיים. פחדתם. ממי פחדתם? משקמה ברסלר וכל אנשי המחאה. חבל, יכולנו לעשות היסטוריה. בדפי ההיסטוריה יזכרו את בנימין נתניהו, מי שרצה הסכמה למרות שיש לו רוב בקואליציה, למרות שיש לו רוב בעם. אבל אתם בחרתם ללכת עם שקמה ברסלר. כך אתם נראים, לא רק במציאות אלא גם במנדטים. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר. חבר הכנסת ניסים ואטורי. << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חשבתי שהיום הזה האופוזיציה קצת תירגע. כל הזמן אומרים: אתם נחקרים, אתם זה. אף אחד לא נחקר היום עם הפצמ"רית, עדיין אתם מנסים להגן עליה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אף אחד לא מגן עליה. אף אחד לא מגן עליה. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מדבר בכללי. אני יודע שאתה צדיק בסדום. אבל רגע, חכה, נדבר על סדום ואחרי זה נדבר על הצדיק. אנחנו רואים שאתם עדיין ממשיכים. עדיין. חשבתי שהיום תרדו קצת, תבינו, תשמעו. אנחנו כן צדקנו לגבי הפצ"רית, ואנחנו רואים את זה. בגלל זה אני הגעתי לשדה תימן, כדי לחזק את חיילי צה"ל. ולא פרצתי לשום בסיס, חבר הכנסת קריב. הגעתי ברשות ובסמכות, תיאמתי עם מפקד מחוז נגב, ובאתי להוציא אנשים. ויש גם סרטון שמוכיח את זה, וזה בסדר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא הבנתי. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל שימו לב להבדלים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כל הכבוד לך. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> שימו לב להבדלים. גיבור ישראל ניצב אבישי מועלם, קפץ על מחבלת עם חגורת נפץ, נעצר עם נשקים ותיעודים של כל כלי התקשורת. השר בן גביר – לא, הוא רגיל שתוקפים אותו מהעמדה הזאת, אז לפעמים שיקשיב קצת לחבר'ה שלו. אתם רואים, ניצב אבישי מועלם, שקפץ על מחבלת, גיבור ישראל, איך עצרו אותו. מה זאת אומרת? מה הזכויות של הפצ"רית? מה זו הפריבילגיה הזו לשלוח אותה לשחות בחוף הים? בחוף הצוק או הרצליה, תלוי את מי שואלים. קובי יעקובי נעצר על ידי חמושים כאשר רכבים חוסמים את רכבו ככל העבריינים. כל חשד קטן הופך להיות סיפור מאוד גדול בתקשורת. ואתמול הפכנו להיות נאשמים. פתאום זה הזכיר להם את רצח רבין. איפה ההקשר פה? איפה היא ואיפה רבין? מה זאת אומרת? זאת עבריינית שפגעה בחיילי צה"ל, פגעה במדינת ישראל. זאת בגידה לשמה. זאת בגידה פר אקסלנס. כשאחת כזאת פוגעת במדינת ישראל ומוציאה דיבתם של חיילי ישראל, ובאמת, שאנחנו יודעים שזה מבושל הסרטון הזה - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ומה דינו של מי ששילם מיליארדים לחמאס? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> די, די. שמענו אותך, גלעד קריב. תשב בשקט. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> די - - - << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם כל פעם מזכירים את זה, והוא יצא נקי גם בדיונים שלו. אתם יכולים לחפש סיפורים אחרים. הרי זה לא יעזור לכם. האזרחים במדינת ישראל מאוד חכמים, מבינים את זה שאתם מגינים על עבריינים ואתם תוקפים אותנו. נאור שירי, אני חייב לך משהו קטן. ראיתי איזה סרטון שעשית בטיק-טוק, ואמרת: את זה אני רואה, ואת זה אני רואה. וזה אתר שאמרת לי. אני שואל את החבר'ה לידי, חיפשתי מי מבין בדבר הזה. אמרו לי שזה אתר סקס. זה אולי אתה מתעסק בדברים האלה, אני לא מכיר את הדבר הזה אפילו. הלכתי לברר איזה אתר אמרת, ואטורי, ולכלכת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> איזה סרטון? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אתם רגילים ללכלך, אתם רגילים להשמיץ. משפט אחרון. אני רוצה להזכיר את הלומי הקרב. היום נפגשתי איתם, אני אפגש איתם גם ביום שני. והם שואלים מה אנחנו עושים, ורוצים שנזכיר אותם. אני מזכיר אותם פה, ואני אומר, גם הוועדה בראשותי, ועדת הגז – אני אומר את זה בקצרה, כי אין לי זמן – אנחנו נשקיע השנה בהלומי הקרב, נשקיע בחיילי צה"ל, יחד עם חברי הוועדה שהולכים איתי יחד יד ביד נשקיע בחיילי צה"ל שנפגעו במלחמה, נשקיע בגיוס חרדים לצה"ל. יש לנו תוכניות, גם מכינות קדם-צבאיות, גם ישיבות הסדר לחרדים. אפשר לעשות את הדברים באהבה, באהבת ישראל ולא בשנאה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. יישר כוח גדול על דבריך בעניין ההתייחסות לנפגעי הטראומה, חבר הכנסת ואטורי. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. חבר הכנסת ואטורי, יישר כוח על הנושא שאיתו סיימת את הנאום שלך. זה נושא שחייב לעלות לשיח הציבורי. כולי תקווה שחברי הכנסת ידברו על נושאים מאחדים כמו זה ולא על נושאים שסתם מכניסים סכסוך ופילוג. תודה רבה. בבקשה, שלוש דקות, גברתי. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> בשבת השתתפתי בהפגנה שאורגנה על ידי ועדת המעקב העליונה בעיר עראבה נגד הפשיעה המשתוללת בחברה הערבית. בעיר עראבה, שמסומנת כעיר שיש בה את אחוז הרופאים הכי גדול בעולם יחסית לתושבים, כבר נרצחו תשעה אנשים מתחילת השנה. האם זה מזיז לכוחות המשטרה? האם זה עושה איזשהו שינוי במדיניות אצל השר, שכל מטרתו כנראה זה לראות את הפשיעה משתוללת עוד יותר ויותר? יצאו להפגין ילדים ונשים; יצאו להפגין אימהות שאיבדו את הילדים שלהם. את רמת הכעס והפחד שהייתה בתוך ההפגנה הענקית היה אפשר להרגיש רק מלהסתכל על הפנים של האימהות ששכלו את הילדים שלהם. במקביל, אתמול בית המשפט הכריע אחרי שבע שנים במשפטו של השוטר שהיכה בתוך תא המעצר שמונה עצורים מהפגנה, כולל מנהל ארגון מוסאוא, כאשר הוא שובר לו את הברך ומשאיר אותו עם נכות לצמיתות בגלל האלימות הנפשעת של אותו שוטר. מה אתם חושבים שבית המשפט הכריע בתיק הזה? חמישה חודשים של עבודות שירות. זה מה שהחליט בית המשפט לשוטר שביצע אלימות בתוך תא מעצר נגד שמונה עצורים, אזרחים טובים שהפגינו כמו שחשבו, בגלל שחשבו שיש להם זכות להביע דעה וכן להפגין. חמישה חודשים על שבירת ברך ועל הכאה של שמונה מפגינים. זה בדיוק המסר שגם המשטרה ומי שעומד בראשה וגם המערכת המשפטית שולחת לציבור הערבי. לא הברך ולא הגוף ולא הנשמה של ערבי חשובים כנראה לממשלה הזו. אפשר להשתולל, לבצע אלימות, להכות בעצירים - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - ועדיין לקבל חמישה חודשי עבודות שירות, כאילו לטובת הציבור. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נגמר הזמן. עבר הזמן. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לצערנו הרב, אפשר לדבר שעות על מה שהמשטרה עושה, והגיע הזמן כן לדבר על כל המערכות בהתייחסן לאוכלוסייה הערבית. על השר אי-אפשר להגיד כלום. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נגמר הזמן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, את בקריאה ראשונה, אני מזכיר לך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סבבה, אדוני היו"ר החשוב. אדוני היו"ר החשוב. אדוני היו"ר החשוב - - - << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כל המילים, כל הביקורת, לא - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שום דבר לא חשוב. כבוד הכנסת חשוב. תדאגי לשמור לכל אחד את זכותו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני בקריאה ראשונה. אני בקריאה ראשונה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברת הכנסת גוטליב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - - את המדיניות הנפשעת שמובלת על ידי הממשלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. את לא שומרת הסף כאן. אל תתערבי לכל אחד בעבודתו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדוני לא מרים עליי את הקול שלו - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברת הכנסת גוטליב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - ולא מחנך אותי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הינה, אני לא מרים את הקול. את בקריאה שנייה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> והמגלומניה שלך לא מטרידה אותי. תרגיע את עצמך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> את בקריאה שנייה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תרגיע את עצמך. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תירגעי את. חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נמצא. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה. אפשר בבקשה לבדוק מה קורה עם השר תורן? בבקשה. << דובר >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עכשיו אני אעלה נושא קצת שונה. בערך לפני שבוע, שידורי קשת בערוץ 12 העלו סדרה בנושא "נוטוק" – גלגול נשמות בראייה הדרוזית. אני רוצה להתייחס, כי נפלו הרבה טעויות שפוגעות בעדה הדרוזית. גלגול נשמות ביהדות הוא מושג מקובל, בעיקר בקבלה, והוא מהווה תהליך שנועד לאפשר לנשמה לתקן עוון ולהשלים משימות. גלגול נשמות באמונה הדרוזית הוא אחד העקרונות הבסיסיים בדת, והוא משפיע בצורה ניכרת על אורח חיינו והשקפת עולמנו. כמובן שהדרוזי גם זוכר חלק מחייו הקודמים, וזה מהווה נחמה לצער על אובדן החיים. מאחר שאנחנו ראינו את הסדרה הראשונה ונפגענו קשות, כתבנו ביחד עם פורום עורכי הדין הדרוזים בראשותו של ידידי סאמר עלי, ביחד איתי, מכתב לערוץ 12. כתבנו כך: ב-27 באוקטובר פורסמה הסדרה "נוטוק" בערוץ 12, שבה המפיק מציג אירוע שמתייחס לגלגול נשמות בעדה הדרוזית. במסגרת הנושא, שעיקרו קשור לאמונה דתית, נקשר נושא מביש, שהציג את העדה הדרוזית באור שלילי. הקשר בין האירוע הנדון בסדרה לבין מבריחי סמים והתנהגות עבריינית ועניינים הקשורים לנשים היא מרחק שמיים וארץ. נדמה כי היצירה הטלוויזיונית הזו מטרתה להשחיר את בני העדה הדרוזית, תוך ניסיון לנצל את האמונה בגלגול נשמות אצל העדה כמנוף להעלות נושאים שהם בשוליים במטרה להשחיר את בני העדה בפרט ואת התרבות הדרוזית בכלל. אילו הייתה הכתבה עוסקת בנושאים עברייניים שבאופן ספציפי מתרחשים, לפי הטענה, בעדה הדרוזית, לא הייתה תרעומת על כך, אף על פי שהעדה הדרוזית אינה כזאת. אך כאשר נעשה הקשר הממנף נושאים מהאמונה הדרוזית כדי להציג אותנו באופן שלילי, מדובר בהפרה בוטה של כללי העיתונאות ואף תחקיר מגמתי שאין לו כל יסוד. לאור האמור, אבקשכם לפעול לאלתר, להפסיק את האשמות השווא וההטחות, את דברי הבלע העולים מהסדרה והחורגים מההקשר הנדון של גלגול נשמות. אדוני היושב-ראש, אם העורך היה מגיע לספרייה הלאומית כאן, הוא היה מגיע לספרים שהצגנו שם אחרי תחקירים של שנים רבות בנושא גלגול נשמות. אנחנו מעריכים ומכבדים כל עדה וכל אמונה. אנחנו נגד אמונה שכמובן מביאה לרצח עם, לג'יהאד, לקחת את החיים בידיים. אנחנו עדה עצמאית, עדה לא גזענית, עדה שמכבדת את כל הדתות והעמים. ברגע שאדם רוצה רק רייטינג ורוצה סקופ בעיתונות או בטלוויזיה הישראלית, זה לא רק מכוער – זה מסוכן וזה לא מכובד. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. ברשותך, אני חותם על כל מילה שאמרת, חבר הכנסת אכרם חסון. << קריאה >> אכרם חסון (הימין הממלכתי): << קריאה >> תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת – אדוני היושב-ראש, אתה ודאי מניח שיש לי הרבה מה לומר על הצעת החוק של שיפוט בתי הדין הדתיים. התבטאתי ארוכות בדיונים בוועדה. אוסיף להתייחס לחוק גם בהמשך הדיונים. מדובר בחוק מסוכן, מסוכן, לא רק מיותר, אלא מסוכן, ונדבר בכך בהמשך. אני מבקש לנצל את שתיים, שלוש הדקות שעומדות לרשותי על מנת להזכיר את ענייניו של היום הזה, יום הזיכרון הממלכתי לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. כמה סמלי שהשר התורן במליאה הוא מי שתלש את הסמל מרכבו של השר פואד בן אליעזר, מי שהתחפש בפורים לשם שעשוע לברוך גולדשטיין וגם תלה את תמונתו בסלון ביתו. זו כנראה תזכורת מכאיבה למה שקרה לנו ב-30 השנים האחרונות. אבל כרגע אני רוצה להניח את השר בן גביר בשולי הדברים ולהתייחס לדבריו של יושב-ראש הכנסת. מי שהאזין לדבריו של יושב-ראש הכנסת – לא היו כאן הרבה חברי קואליציה; ראש הממשלה, כמובן, היו לו עיסוקים יותר חשובים, אבל מי שהאזין לדבריו של יושב-ראש הכנסת שמע איך במתינות, במתק שפתיים, יושב-ראש הכנסת, איך אומר, השווה בין יצחק רבין לצ'מברלין. עקבתם אחרי העניין הזה כאשר הוא אמר לזכרו את הדברים שצ'רצ'יל אמר על צ'מברלין עם מותו. אתה מבין, אדוני היושב-ראש? יצחק רבין הוא צ'מברלין. מח"ט הראל ב-48', רמטכ"ל צה"ל בששת הימים, שר הביטחון בזמן מבצע אנטבה, הוא צ'מברלין. הוא צ'מברלין. ומי הצ'רצ'יל שלו סוגד יושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה? מי שמימן את החמאס במיליארדים. תאמרו לי, אתם הייתם רואים את רבין יושב בחדר הסגלגל ומרים טלפון לאמיר הקטרי להתנצל לפניו? אתם יכולים להעלות בדמיונכם תמונה כזאת? אתם יכולים לדמיין את יצחק רבין מממן את החמאס ופעם אחר פעם דוחה הצעות לפעול למיטוט שלטונו בעזה? הוא צ'מברלין? ראש הממשלה שאתם סוגדים לו הוא הצ'מברלין של הפוליטיקה הישראלית. יצחק רבין, יותר מכל מנהיג אחר, ראוי להיחשב לצ'רצ'יל של מדינת ישראל, ועגל הזהב שאתם סוגדים לו, שהביא עלינו את 7 באוקטובר ושבפחדנות שלו לא התייצב כאן היום לדיון לזכרו של ראש הממשלה רבין, הוא הצ'מברלין הגדול של ההיסטוריה הישראלית. לא נשכח ולא נסלח. לא משנה כמה תעוותו את ההיסטוריה – אתם תסגדו לצ'מברליין, אנחנו נזכור את יצחק רבין. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. הסתיים הזמן. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. חבר הכנסת סמיר בן סעיד. << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני עומד כאן היום ומשבח את ההישגים המרשימים של התלמידים הבדואים בנגב, אך גם מצביע על המציאות הקשה שהם חיים בה. תוצאות בגרות מצוינות בבתי הספר חורה, ערערה ורהט מעידות על הישגים גבוהים: בחורה – 83%, בערערה – 75%, ברהט – 73%, בהשוואה לממוצע ארצי של 76%. זהו הישג אדיר, ואני מודה למורים וגם לתלמידים. לצערי, לצד ההישגים הללו, הריסת הבתים בנגב ממשיכה להשליך על יציבות המשפחות. 200 תלמידים ממשפחת אבו סלמי שובתים זה שבועיים לאות הזדהות עם 13 תלמידים מאותה משפחה שהם נטולי כל מסגרת חינוכית מתחילת שנת הלימודים. שר החינוך יואב קיש ומנהלת מחוז דרום מירי נבון אפילו לא טורחים לענות על פניות שלי אליהם בנושא. אני פונה לראש הממשלה: אני קורא לך לשקול יוזמה להקפאת הריסות הבתים לשנה ואז לנהל דיאלוג אמיתי עם התושבים. הגיע הזמן שהממשלה תכיר במצוינות של התלמידים בנגב ותעניק להם את הזכויות הבסיסיות ביותר, כמו קורת גג. אני מברך גם את מנהלי בתי הספר שהצליחו לשמור על התוצאות המרשימות: הראשון, סקר אבו-סבית, מבית ספר מקיף חורה, עם 93% הצלחה; סאלח אבו ראשיד, מבית ספר עהד חורה – 92%; שאדי אבו עראר, מבית ספר מקיף ערערה – 91%; חאפז אל-עטאונה, מבית ספר אלנור חורה – 86%. כל הכבוד למורים ולתלמידים. אני אמשיך להילחם למען עתיד טוב יותר בנגב. כמה מילים בשפה הערבית, גם על מה שקרה היום בלקיה בקשר למסגדים. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. גם בערבית יש פסיקים, נקודות, לא? זה היה משפט ארוך בסוף. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת. חברת הכנסת יעל רון בן משה. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אז מה אומר החוק הזה שאנחנו דנים בו כבר שעות? שלבתי הדין הדתיים תהיה סמכות בוררות בעניין אזרחי בהסכמת הצדדים, והפסיקה תתקיים על פי דין תורה. על פניו, כיוון שלשני הצדדים יש יכולת בחירה שווה, אפשר לטעות שמדובר בחוק תמים. אבל תגידו, כמה פעמים לצד החלש יותר, זה שמתחיל לעבוד במקום עבודה חדש וצריך לחתום על הסכם העסקה או העומד לפני השכרה של דירה, יש אפשרות להתמקח על סעיף תמים כזה בדבר שהוא באמת צריך? עד כמה ברורה לו המשמעות של הסעיף הזה, שלפיו אם תתעורר מחלוקת, הנושא יידון בבית דין דתי על פי דין תורה? ואם החלש יותר במקרה הוא אישה? כמה ישמרו על זכויותיהן בבתי הדין הדתיים השונים כשברור לנו שבשום ערכאה לא תשב דיינת אישה, ולא במקרה? מדובר במערכות שחושבות שלנשים יש פחות זכויות, שנשים הן נחותות, במערכות שמפלות נשים מלכתחילה. תחשבו על אישה ששירתה בצבא, אישה צעירה, אולי סיכנה את חייה בשנתיים האחרונות, אולי איבדה חברים במהלך השירות. היא השתחררה ועכשיו היא רוצה להתחיל את שנת הלימודים האקדמית באוניברסיטת בר-אילן או באוניברסיטת חיפה. כחלק מזה היא הולכת לשכור דירה, ובעל הדירה מחתים אותה על חוזה עם סעיף שנראה תמים: אם תהיה מחלוקת בינינו, נברר אותה בבית דין דתי. היא צריכה דירה, הלימודים שלה מתחילים, אין לה אפשרות אחרת, אז היא חותמת, כנראה בלי שבכלל הבינה את עומק המשמעות. אם תהיה מחלוקת בהמשך, הצדדים אכן ילכו בהסכמה לבית דין דתי, ושם היא תפגוש דיינים או קאדים שמראש חושבים שהיא וזכויותיה פחותים, וגם דין התורה שלפיו תתברר המחלוקת לא יהיה ברור לה. איזו דרך יש לאותה אישה, לקרוביה, לנו פה בכנסת, לבקר את החוקים, אם לא בעזרת החוקים שנוסחו ותוקנו ומבוקרים ושום מנוסחים ושוב מתוקנים כאן על ידינו כל הזמן כחלק מהדמוקרטיה הישראלית? ולמה בכלל צריך עוד מערכת חוק ושפיטה? יש פה עוד לבנה שיוצאת מחומת ההגנה של הדמוקרטיה הישראלית, שתגרום לאנרכיה משפטית, שתגרום לפסיקות סותרות בין בתי הדין השונים ותחליש עוד את אמון הציבור במערכת – הפוך מכל ההצהרות של יריב לוין וחבריו. אבל האמת שכל מה שיש כאן זה פוליטיקה צרה עם צורך בשרידות פוליטית. קואליציית הימין מלא מלא הזאת, שלא הצליחה להעביר את החוק הרע הזה במשך שנים, זקוקה עכשיו לאצבעות החרדים ומתפשרת על הדמוקרטיה של כולנו בצורת חוקים שהם יודעים שאסור לנו להעביר במדינה מתוקנת. חברי הכנסת של הליכוד, רואים לכם. הרי למה אתם נרתמים להצעת החוק הבזויה הזו? למה שניר ברקת או יואב קיש הליברלים יעלו על דעתם שזו החלטה נכונה כלפי הציבור שאותו הם כביכול משרתים? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> שאחד מהם יעלה עכשיו ויגיד שזה חוק טוב לציבור המשרת הליברלי. הסיבה היחידה היא שהם צריכים את האצבעות של החרדים לחוק התקשורת, הגרוע גם הוא, ושוב הציבור המשרת הליברלי מפסיד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה זה? מה זה? << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> זוז ממני. זוז ממני, אלים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה את אומרת לו שהוא אלים? << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> - - - אתיופי. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה חצוף. אתה חצוף. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה טיפש. תתנהג כמו שר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת פנינה תמנו. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה לא מסוגל להתנהג כמו שר. בגלל זה - - - << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> את חצופה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת פנינה תמנו. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> קמצנות יתר. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> חצוף. שר שאומר "דפוקה", "טיפשה" - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת פנינה תמנו, את מוותרת או עולה? לא הבנתי. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - גועל נפש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, את עולה? << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כן. אין לתאר. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אין לתאר. שר שבאים לדבר איתו על שני תיקים, על המעצר שכולכם ראיתם של שני הילדים, אז מה הוא אומר לי? את דפוקה ואת טיפשה. בחיים לא ראיתי הידרדרות כזאת של שר. תגיד, אין לך בושה? איזו רמה? אתה תקרא לי טיפשה ודפוקה? מה אתה חושב, שאתה מה? תהתל במי? אתה פעם אחת לא עשית ישיבה אצלך בלשכה, פעם אחת, בכל מה שקשור לאלימות משטרתית. ידעת לעלות, להגיע לוועדה, לסתום לכולם את הפה, אבל לרגע לא להציג בתוכנית שלך את האלימות המשטרתית והפרופיילינג כלפי יוצאי אתיופיה. אז קודם כול, תתבייש לך. אתה לא מפחיד אותי. מי אתה בכלל שתדבר ככה לנשים? בטח לחברת כנסת. עלה לך השתן לראש, ואני לא אוהבת לדבר ככה, אבל עלה לך, אדון בן גביר. עכשיו לענייננו. הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות) – אני לא מבינה, לאן אנחנו רוצים להגיע? אתם לוקחים את מדינת ישראל ופשוט הופכים אותה פרוסות-פרוסות. הרי אנחנו מבינים שגם בעניין הזה, בסופו של דבר, כשרוצים לבוא ולומר שגם בעניינים אזרחיים, חבר הכנסת סגלוביץ', יהיה ניתן לדון – בהסכמה אומנם, כן? זה נראה יפה – בעניינים כלכליים, אתה יודע מה זה אומר? בתי דין רבניים, מוסלמים ילכו לשרעי, מיליון מוסלמים לשרעי, מיליון חרדים לבתי הדין הרבניים, וכל היתר ילכו לבתי המשפט האזרחיים. משמע, זה להפריט את המדינה. ברור לנו שהפסיקות לא יהיו אותן פסיקות. ברור לנו שהדין לא יהיה דין אחיד. שלא לדבר על מה שאמרה כאן חברתי חברת הכנסת בן משה, שאמרה באופן מפורש: באיזה עולם נראה לכם שאנחנו ניתן למיליונים לדון במקום שבו אין אישה שיכולה לשבת על כס השיפוט והדיינות? עכשיו, אני אומר לכם, האם בעולם שבו היו אומרים ששחורים לא יכולים לשבת בכיסא הדיינות והשיפוט, האם בעולם שהיו אומרים שרק בלונדינים יכולים לשבת בכיסא הדיינות והשיפוט – האם אנחנו היינו מוכנים להסכים לדבר הזה? לא די בכך שאנחנו יודעים שנשים לא אחת מודרות, מופלות, ויש פסיקות שערורייתיות כמו שאני שמעתי השבוע מאחד הבחורים הצעירים שביקרו בכנסת – אימא של חבר שלו הגיעה לבית הדין הרבני וביקשה להתגרש בגלל שהוא אנס את הילדים, ואמרו לה: זו לא עילה מספיק טובה לקבל גט. עכשיו, אתם תחליטו על מה אתם רוצים להצביע: להרוס את המדינה הזאת ולקחת אותה למקום של הידרדרות, וכמו שאמרתי, להפוך אותה פרוסות-פרוסות, או אם אתם רוצים לדאוג למדינה הזאת לדורות. לסיכום אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני אגיש תלונה נגדך, השר בן גביר, שקראת לי דפוקה וטיפשה. צר לי, אתה דופק את בני הקהילה, כי אתה רק רוצה להציג כמה אתה נלחם בטרור. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש לסכם. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל לא מספיק רק להילחם בטרור – אתה תעזור לאוכלוסיות מוחלשות וליוצאי אתיופיה. ואפילו פעם אחת לא טרחת לדאוג שיהיה צוות חקירה מורחב בסיפור של הילדה היימנוט. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מה קרה? מה קרה שלזה לא יכולת להקפיץ את כל המשטרה כמו שהקפצת אתמול למצוא את הפצ"רית? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ולמה אתה לא יכול לעשות דיון אחד על אלימות משטרתית? אז אל תספר להם סיפורים. אני אישית אדאג לחשוף אותך ואת מי שאתה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. תודה. חבר הכנסת אביחי בוארון – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת בועז טופורובסקי – אינו נוכח. חבר הכנסת משה טור פז. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 30 שנה לרצח רבין אנחנו מציינים היום. 30 שנה לזה שאמרת עליו, בן גביר: כמו שהגענו לסמל של המכונית שלו, נגיע גם אליו, למקרה ששכחת. 30 שנה לרצח הפוליטי, השר לשעבר חבר הכנסת גולדקנופ, 30 שנה לרצח הפוליטי הקשה ביותר שהתרחש בממלכת ישראל השלישית. אתה יודע, לא מזמן צמנו אתה ואני ועוד אנשים מעם ישראל בצום גדליה. בואו נזכור מי היה גדליה. גדליה בן אחיקם היה מנהיג שארית הפליטה בירושלים. אחרי הירצחו, המציאות בירושלים השתנתה: החורבן גדל, השארית גלתה, וכל זה בגלל רצח של מנהיג יהודי. הירצחו של ראש הממשלה רבין שינה את המציאות בחברה הישראלית. הפכנו להיות יותר רעים, יותר חשדניים, יותר קוטביים, וכן, גם יותר פוליטיים. הרב אילעאי עופרן כתב משהו חשוב בימים האחרונים: ראש הממשלה רבין נרצח בכיכר מלכי ישראל, שהיום קרויה על שמו. יש פה לא מעט סמליות, כי לא פחות מתשעה מלכים מישראל ומיהודה נרצחו, רובם בידי בני עמנו. כולם היו ההנהגה היהודית בארץ ישראל, וכולם נרצחו על ידי בני עמם שחשבו שמה שהם עושים הוא לא ראוי. כן, יצחק רבין נרצח במקום שקרוי על שם מלכי ישראל, שכאמור, תשעה מהם לפניו נרצחו על שם דרכם. מה אפשר ללמוד מזה? קודם כול, גם זה ידוע, שמהרסייך ומחריבייך ממך יצאו, לפי אחד הפירושים, כלומר הצרות שלנו הן קודם כול פנימיות עם עצמנו. את האויבים מבחוץ אנחנו יודעים לנצח; את האיבה מבפנים הרבה פחות. משהו על חינוך, כי אי-אפשר בלי זה. באופן עצוב, מערכת החינוך הישראלית ברובה לא עוסקת ברצח ראש הממשלה רבין. אני חייב לציין לטובה את האולפנה של הבת שלי, ששם כן עסקו היום ברצח, במשמעויות החברתיות והפוליטיות שלו, אבל הוא היוצא מן הכלל. במידה רבה זהו נייר לקמוס, ואני אומר לכם, חברי הכנסת, בדקו מה עשו היום על רצח ראש הממשלה רבין בבית הספר שילדיכם לומדים בו ואומר לכם באיזה בית ספר אתם לומדים. הציונות הדתית אימצה ב-30 השנים האחרונות יום אלטרנטיבי, לצערי – את יום פטירתה של רחל אימנו. כי באמת, במהות של החיים, זה לא היה אמור להיות ככה. רחל היא דגם מדהים של מי שוויתרה לטובת אחותה. היא הייתה אמורה להיות הדגם של שמירת האומה הישראלית, כי האומה הישראלית צריכה שמירה, אדוני היושב-ראש. רחל אימנו, תעזרי לנו כאן. אנחנו יכולים עכשיו להתנחם בשבו בנים לגבולם, ההבטחה ההיסטורית שהובטחה לרחל. אנחנו צריכים את הרחמים, גם של רחל אימנו - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - בימים של קיטוב ושנאה כמו שקיים היום. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שומעת את הדיונים בתקשורת ובמכונות הרעל ברשתות החברתיות ויש לי חדשות בשבילכם: אני לא התחתנתי עם הפצ"רית ויושב-ראש ההסתדרות הוא לא אח שלי, והשרים שמואשמים בפלילים הם לא בני משפחתי, ויש לי חדשות בשבילכם – גם לא ראש הממשלה. אבל אני, כמו כל שאר אזרחי ישראל, מזועזעת עד עמקי נשמתי מתחתית בור השופכין שהגענו אליה. זה לא שמאל, זה לא ימין, זה פשוט ריקבון של מערכות. זה ריקבון שלא מגיע לחיילים שלנו, שלא מגיע ללוחמים שלנו, שלא מגיע לילדים שלנו, שלא מגיע לאזרחים שלנו, שלא מגיע להיסטוריה שלנו, לא כעם ולא כמדינה. במשך שנים נרמלו פה שחיתות, נרמלו פה ריקבון, נרמלו פה שוחד, נרמלו פה תרבות של סיגרים ומתנות ממיליארדרים, ונרמלו פה תרבות של מינויים פוליטיים לא לפי כישורים, וכולכם פה יודעים על מה מדובר, אל תיתממו, אחד תמים אין פה; תרבות שבה מי שמפר את החוק ולא לוקח אחריות, גם לא מתפטר אלא תוקף את החוקרים, תוקף את בית המשפט, מתחמק מוועדות חקירה; תרבות של ריקבון של מערכות, שהפך להיות קרקס פוליטי של שמחה לאיד ומכונת רעל, בלי שנייה אחת של ביקורת עצמית או של התבוננות פנימה. אזרחי ישראל מתבוננים והם נגעלים. הם נגעלים מהתרבות שהונחלה כאן, של כאוס, של ריקבון. אזרחי ישראל בשעתם הקשה, אחרי ותוך כדי המלחמה הארוכה והקשה ביותר בתולדות המדינה, כשהם עוד פצועים ומדממים, צופים בכל יום במצעד האיוולת, מראש הממשלה לשרים, לחברי הכנסת, פקידות בכירה של מואשמים בפלילים שצועדים להם, צועדים לחקירות. ונמאס להם. נמאס לאזרחים. נמאס מהבגידות באמון, נמאס מהקנוניות, נמאס מהשימון של המערכת, נמאס מהשחיתות ונמאס ממכונת רעל שלא רואה בעיניים. חברי הקואליציה, במשמרת שלכם לא רק שקרה לנו האסון הנורא ביותר מאז השואה; במשמרת שלכם גם הגענו לשיא של ריקבון ושחיתות הגדול ביותר בתולדות המדינה. והגיע הזמן לסיים את זה. הגיע הזמן לסיים, הגיע הזמן לנקות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הגיע הזמן לסיים, נגמר הזמן. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הגיע הזמן לתקן, כי פשוט אין לנו ברירה, אדוני היושב-ראש. אין לנו ארץ אחרת. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חבר הכנסת אלון שוסטר. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו נמצאים בפני עסקת חבילה קשה שתפגע גם חברתית וגם משפטית. ככה ביחד, הליכוד והמפלגות החרדיות עושות יד אחת והגיעו להסכמות, שהתוצר שלהן הוא פגיעה קשה בכושר הלכידות של העם שלנו בתקופה קשה. שתי הצעות החוק האלו הן רעות, ועצם העובדה שהן צריכות לבוא ביחד כמובן מגבירה את העניין. לגבי הצעת החוק הקונקרטית, יש לה היבטים מסוימים שאני יכול להבין אותם, יכול לקבל – ייעול, גמישות, פרטיות, הפחתת עומס. אבל מול זה עומדת שורה של נושאים שמכריעים את היתרונות, שבטלים בשישים. הסיכון המשמעותי לפגיעה הוא בצדדים החלשים שיבואו לבוררות – צרכנים, שותפים קטנים בעסקים, ובתוך המשפחה – הצד המוחלש יותר. יש חשש משמעותי שבתי דין, שנסמכים על קודקס ערכים אחר, לא יעמדו על זכויות יסוד שהלכו והתגבשו במערכת המשפט שלנו בדיני עבודה, בזכויות עובדים, בסוגיית המגדר, שעוד ניגע בה, בפסילת אפליה וכו'. אנחנו הולכים לקיים – זאת המשמעות של החוק הזה – מערכות משפט מקבילות, יותר מאחת, לפי מספר בתי הדין הדתיים שקיימים, ואנחנו נפגע בעקרון דין אחד לכולם. אנחנו עשויים להיתקל במציאות של פחות שקיפות, פחות פיקוח ממשלתי. אנחנו ניפגש בוודאות, אם החוק הזה יופעל, באפליה מגדרית – רק גברים יכולים להיות דיינים, עומס על בתי הדין הדתיים, וכמובן, מול זה תוספת תקנים למהלך שהוא לא רצוי. ספק אם כל מי שיגיע לשם לא יעמוד בפני לחץ חברתי משמעותי. החוק הזה, צריך לעצור אותו, ואני מניח שבמידה שהוא יבשיל, הוא יהיה מתוך סט החוקים שאנחנו נצטרך לשנות בהמשך בממשלה אחרת. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> מי השר התורן? אז אני לא מתחילה. אני לא מתחילה, הכול טוב. מי זה אמור להיות? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אפילו הדבר הפשוט הזה, תפקיד של שר תורן, הוא לא עושה. אתם רוצים שהוא יטפל בפשיעה? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אה, את הכהניסט הביאו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שלוש דקות. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> יצא השר התורן, חוזר הכהניסט. שלושים שנה לרצח רבין, האיש שתלש את הסמל מרכבו נמצא היום בממשלה. האיש שאמר: הגענו לסמל, נגיע גם לרבין. אתה צלם בהיכל, בן גביר. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> - - - מה לעשות - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתה צלם בהיכל. אנחנו נחזיר את דרך רבין. אתה דרך כהנא, אנחנו נעיף אותך. אתה צלם בהיכל. אתה מורשת נתניהו. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> גם שמאלנית וגם - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתה מורשת נתניהו. כהניסט שתלה תמונה של מחבל בסלון שלו. זה מה שאתה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> את יודעת, טלי גוטליב, שאני אומרת אמת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ואני אגיד עכשיו אמת, גם עליו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בואי, בואי, את משקרת - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> 53 כתבי אישום, 13 הרשעות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, לא, לא, לא - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> עבריין סדרתי. הוא, הוא הוביל את ההסתה בכיכר ציון. אתה אדם עם דם על הידיים, ואתה יודע מה הטרגדיה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> את עם דם על הידיים. הבוס שלך עם דם על הידיים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא רק שאתה כאן בממשלה ובכנסת, הטרגדיה היא שנתנו לך, החבורה הזאת, לענות חטופים, להקריב חטופים, להפקיר אותם. נתנו לרודף הלייקים הזה לגרום להם לחטוף בשבי. במשמרת שלכם הם נחטפו. איך העזתם לתת לרודף הלייקים הזה לענות את האחים שלנו? זה הסיפור של מורשת כהנא, זאת המורשת הכהניסטית שהכנסתם לפה. זה צלם בהיכל. האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה. הכנסתם לכאן עבריין סדרתי, האיש שהוביל את ההסתה נגד ראש הממשלה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> האיש שאמר: הגענו לסמל של רבין, נגיע גם לרבין. תראי על מי את מגינה, טלי גוטליב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> את, אין לך ערכים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זה מה שבחרת לעשות בחיים. אני כל כך שמחה שאני בחרתי בדרך אחרת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איך אדם יכול להיות בלי ערכים? איך? איפה הערכים? איפה? סמן דרך של ערכים שיהיה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ואני רוצה לומר כאן משהו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סמן קטן, קטן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתם אולי נפלתם לחזון של מוות ונקם, אבל אנחנו נבחר בחזון של חיים ותיקון. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא מוות ונקם. חיים ותיקון, זה הסיפור הישראלי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איפה מילה על הפצ"רית - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הסיפור הישראלי הוא סיפור של תקומה - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - השקרנית העבריינית - - - << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> על זה אתם לא מדברים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> - - הוא סיפור של חמלה, של ערבות הדדית - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איפה? אף מילה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> - - של כמיהה לשלום. ואני רוצה להגיד לכם, שלום זה לא רק שאיפה אידאית; שלום זה ערך יהודי, לימור. ערך יהודי. זאת המהות שלנו, לימור. בשביל זה הקמנו מדינה, כדי לחיות פה בשלום. כן, לחיות פה טוב, לימור. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> שלום – לא עם אויב - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לחיות פה חיים ראויים, שראוי לחיות אותם. זאת מורשת רבין. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה שרצח את בעלה. זה שרצח את בעלה. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> על איזה שלום את מדברת? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה, הסתיים הזמן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני אחזור ואומר - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא לא לא, הסתיים הזמן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ואנחנו - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש להוריד אותה עכשיו. תוריד אותה, בבקשה. תוריד אותה. לא, נגמר הזמן. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שלוש דקות, הפריעו לה כל הזמן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הפריעו לה? היא פנתה אליהם והם ענו לה, זה הכול. תודה רבה. נגמר הזמן. חבר הכנסת עמית הלוי. << קריאה >> בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה לא יכול לעשות את זה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני יכול לעשות. אתה יכול להתלונן עליי, הכול בסדר. << קריאה >> בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה יכול הכול - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני הריבון עכשיו. אתה רוצה להתלונן? << קריאה >> בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה לא יכול - - - זה לא הגיוני. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> היא פנתה אליה, היא פנתה אליה, אתה זוכר את זה? כשאתם אומרים לי: היא פנתה אליי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה - - - שעה הן צועקות - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נאור שירי, אני מסתדר בלעדיך, תודה רבה. מר בני גנץ, שלא תפנה אליהן, ואני אעצור אותן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אז מה? אז מה? "אני הריבון עכשיו", וואו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היא פנתה אליי, אני אענה. אם פונים אליי, אני עונה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אמרת את זה מאה פעמים - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הינה, בבקשה. הוא אומר: אני לא מתחיל, תן לי את הזמן. אז אני אעשה שקט. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אבל הן לא היו דקה בשקט. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, כי היא פנתה אליהן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה לא? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> היא פנתה אליהן, היא אמרה: טלי גוטליב, היא אמרה: לימור. מי שפנה, זו בעיה שלו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ניסים, אתה הריבון עכשיו, יא מלך. אתה הריבון. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שלוש דקות, בבקשה, להקפיד. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> ציטוט: "למרות עבודתנו ללא לאות על הקפדה, חניכה וטיפול משמעתי, אנו נפגשים עם עשרות אירועים שבהם חיילינו מזומנים לחקירות מצח, אירועים שהאחריות על הטיפול בהם שייכת למפקדי היחידות. חקירות אלו מרפות את ידינו, פוגעות בסמכותנו הפיקודית - - << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> - - אירועים המתרחשים בזמן פעילות מבצעית תוך ביצוע המשימה ואף יותר בעת מלחמה". ההתערבות הזו, שאינה מידתית, של מצ"ח והפרקליטות, מסיבה נזק רב למוטיבציה בקרב הלוחמים והחיילים ופוגעת ברוח הלחימה, לזאת איננו יכולים להסכים. את המשפטים האלה – רם בן ברק, שאלת על מי אני מדבר. את המשפטים האלו כתבו 51 מג"דים – יכול להיות שאת חלקם אתה מכיר, בטח בני גנץ מכיר, הרמטכ"ל לשעבר – 51 מג"דים, לפני שנה וחצי, להרצי הלוי הרמטכ"ל, על מה שעושה הפרקליטות הצבאית להם ביחידות, על אירועים מבצעיים תוך כדי מלחמה. עכשיו, הם לא זכו למענה, אבל אנחנו, את התשובה קיבלנו כולנו השבוע. לא מעידה חד-פעמית, לא הטעיה בתיק מסוים של חייל מסוים או יחידה מסוימת – תפיסת עולם; תפיסת עולם עם אמות מידה מעוותות של מושגי הצדק והאמת, תפיסת עולם שהביאה לפרשנות מופרכת, לעיתים מופרעת, של הדין הבין-לאומי. כיוון שאתה נמצא כאן, חבר הכנסת גנץ, אני מזכיר לך את ישיבתנו בוועדת חוץ וביטחון. אמרתי ליפעת: את חיילת, איזה אמות מידה אלו? ולא על מה שפורסם; בזה, עכשיו אנחנו קולטים איזו עלילת דם ונזק וגלי אנטישמיות בכל העולם וסכנה ליהודים בכל העולם. אני מדבר – על מה? על הסיכולים של טובחי אוקטובר, שהיא התעקשה שהם מוגנים; על הפרשנות המעוותת לדין הבין-לאומי מול השר גלנט, מול הרמטכ"ל הקודם, מול הרמטכ"ל. אמרתי לשר גלנט: תזמין אותה, תראה לה חוות דעת נורמליות. על תפיסת העולם. שלטון אזרחי, החלטתם בקבינט, במוצאי 7 באוקטובר, השר בן גביר היה שם. החלטתם על השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס. חודשים אנחנו בוועדה אומרים: מה עם השלטון האזרחי? מה עם ראשי הערים? 23, 25 ראשי ערים? מה עם האימאמים, הגבלסים? מה עם הוועדות? מה עם 500 מהנדסים בחמאס? כל אלו חיים היום. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> למי אתה בא בטענות? << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> הפצ"רית מתנגדת. המכתב של הפצ"רית בתחילת המלחמה – זוטי דברים. אף צבא בעולם לא היה מעז בכלל להעלות מכתב כזה באמצע מלחמה. שואל אותה גדעון סער בוועדה – ואחרים: איך את מעיזה באמצע מלחמה לפרסם דבר כזה? איפה נשמע דבר כזה בהיסטוריה הצבאית של העולם בכלל, שמישהו פרסם בזמן מלחמה על החיילים, על שטויות וזוטי דברים? רק לעשות נזק לצה"ל, וזה עוד לפני הנזק העצום שהתגלה השבוע. התנגדות למצור, שוב, בניגוד לדין הבין-לאומי, בניגוד לאמנת ג'נבה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת. נגמר הזמן, תורידו אותו. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> המג"דים האלו ישבו אצלי במשרד – אני רוצה לומר לך, רם, קורע לב, טרגי, לראות מג"דים - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> - - לראות מג"דים, שמוסרים את הנפש, נמצאים אצלי במשרד במצב בלתי נסבל מבחינתם, בלתי נסבל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> הם בחזית מול אויבינו הרצחניים, ותוקעים להם סכין מתוך הבית, מתוך הפרקליטות הצבאית. עכשיו אני רוצה לומר דבר לסיום. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> עמית, אני מבקש לסיום. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר, לסיום. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כולם אותו דבר, כולם קיבלו אותו דבר. לא, חוץ ממנה, די. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> שני דברים, בעיניי, אנחנו צריכים לעשות היום: הראשון, פניתי לראש הממשלה, צריך מן הצדק, מן הצדק, לבטל ולעצור - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לסיים, עמית. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסיים. - - לבטל ולעצור את כל התיקים הללו שנפתחו על פי תפיסת העולם הזאת. דבר שני, זה לא רק עניין של מינוי, זה לא לנקות את האורוות, למנות את פלוני במקום אלמונית, זו תפיסת עולם; ואנחנו צריכים לבנות, גם בפרקליטות הצבאית, תפיסת עולם שמבוססת על יסודות הצדק – צדקת הדרך הציונית והמוסר שלנו, המוסר הישראלי. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, 30 שנה עברו מאז רצח ראש ממשלה יצחק רבין, זיכרונו לברכה. כולנו למדנו מהמעשה הקיצוני הזה. אבל כשאני מסתכלת על המצב היום, אני לא יכולה שלא לשאול את עצמי: באמת למדנו משהו מאז? באותה תקופה אני הייתי סטודנטית באוניברסיטת בר-אילן. אני זוכרת, אחרי רצח רבין, איך הייתה האווירה. הצד הפוליטי, הימין, הואשם ברצח. אבל היום ההסתה לא הפסיקה. היום ההאשמות לא הפסיקו. אנחנו שומעים כל יום ויום. היום אותם קולות שהאשימו ציבור שלם ברצח ממשיכים להשתמש באותם כלים, הפעם נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. לא מדובר בביקורת לגיטימית, מדובר ברצח אופי, ברדיפה פוליטית ללא מעצורים; ניסיון מתמשך למחוק אדם, לפגוע במשפחתו, להציגו כאויב. אסור לנו לאפשר למצב שבו כל ויכוח פוליטי הופך לשנאה אישית, כל מנהיג שמוביל קו אחר הופך לאויב העם. אם באמת רוצים להנציח את מורשת רבין זה לא על ידי האשמות ולא על ידי שנאה, אלא על ידי אחדות. עם ישראל מסתכל עלינו, חבריי חברי הכנסת, וכבר נמאס לו לשמוע את ההסתה, את הפילוג. אני בטוחה שכל אחד פוגש את זה, מה קרה לכם בכנסת? מה קרה לכם? זו שאלה שאני נתקלת ואני בטוחה שכל אחד. אבל הכול תלוי בנו: ההתלהמות, ההאשמות ההדדיות. אנחנו, איזו דוגמה באמת לדור הצעיר שמסתכל עלינו? לכן, חבריי חברי כנסת, האשמות, גידופים – מי שלא חושב כמוני, השקפת עולמו שונה, זה לא אומר שהוא אויב שלי, אויב של מדינתנו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> פעם אחת ראש הממשלה שלך לא אמר: מתנצל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> ראש הממשלה שלנו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ראש ממשלה, הלך עם ארון קבורה, עמד על המרפסת כשלמטה קראו "רבין רוצח". << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, חבר הכנסת מיקי לוי. << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> עצם העובדה שאתה אומר "ראש הממשלה שלך". << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת צגה מלקו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ראש ממשלה - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> צגה, צגה, את יכולה לרדת ולהמשיך לדבר איתו למטה? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הוא עמד על המרפסת ושמע - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי. << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> - - - אתה לא יכול להגיד "ראש הממשלה שלך". << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה מה שאמרת, ראש הממשלה, אבל לעצם ההאשמות את בכלל לא עונה. הבן אדם עמד על המרפסת ושמע "רבין רוצח" ולא אמר מילה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתה שקרן. הוא אמר, הוא אמר "לא בוגד". לא בוגד. אתה שקרן. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מאחוריו ארון קבורה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> די, מיקי לוי, די עם הצ'יזבטים. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> צ'יזבטים? מה, בחייך, צ'יזבטים? זה הפרצוף שלכם. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול התעוררנו ליום שבו שמענו שראש הממשלה נתן הנחיה לבטל את הדיון בחוק הפטור מגיוס בכנסת, ואמר לחברי הקואליציה ולשריו: דברו רק על הפצ"רית. דברו על הפצ"רית ועוד על הפצ"רית ועוד על הפצ"רית, תתדלקו על השנאה. אין ולא היה כפרשת הפצ"רית. כולנו ראינו איך הדבר הזה הסתיים, כשמדינה שלמה עצרה את נשימתה עם רגשי אשם – לחלק מהאנשים, לא כולם – לאן המקומות האלה, לאילו מקומות הגענו, ואני מדברת על זה בכוונה, אדוני היושב-ראש. בטקס יום הזיכרון - - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני עוצרת ואני לא אסתפק בארבע שניות. אני לא אסתפק בארבע שניות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, אני עוצר את הזמן, אז כן תסתפקי. בעשר שניות. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל היא מפריעה לי, אבל היא מפריעה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טלי, טלי, אנחנו לא נגמור את הלילה היום. תני לה לסיים. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, לא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בבקשה. עצרתי את הזמן. שימי לב – עצרתי. טוב? בבקשה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זה לא "עצרתי". התבזבז. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בסדר, נו. עוד עשר שניות תקבלי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מבזבזת את הזמן? מבזבזת את המצפון שלך, מול המראה, במה שעשית פה. פגעת בלוחמינו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טלי, אנחנו בהפסקה, את בקריאה שנייה. חברת הכנסת טלי גוטליב, די, נו. אני ממשיך את הזמן. בבקשה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> דברו על הפצ"רית ועל הפצ"רית ועל הפצ"רית ושוב על הפצ"רית. יושבת פה אחת שלא יכלה להתאפק עד שתהיה אפילו תשובה אם היא בין החיים. היה לה דחוף להמשיך ולפגוע בבן אדם אחר, שהיא לא מכירה בכלל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אימא לילדים, זו מי שמטיפה לנו מוסר. ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש מדוע - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני עוצר רגע את הזמן. עוצר שנייה, עוצר, עצרתי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש לא להפריע. עליזה, את לא יכולה להשתתף בדיון. טלי, נא לא להפריע. לא, לא. זה לא הולך ככה. מה זה הדבר הזה? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הפכו אותה לגיבורה. לא נתפס. לא נתפס. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טלי גיבורה, לא יכולה להפריע. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אישה קרימינלית – הפכו אותה לגיבורה. לא נתפס. לא נתפס. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר'ה, נישאר פה כל הלילה בסוף. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - הבוטח בהשם - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רבות מחשבות בלב איש, ועצת השם היא תקום. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> עצה - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> קטי, קטי, קטי, קריאה ראשונה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> טוב. אפשר גם שנייה. זאת מצווה - - - << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שמחול השנאה המתוזמר הזה הוא בדיוק הקוזק הנגזל. הרי מדובר באמת בממשלה הכי קרימינלית שידענו, אבל סוף-סוף הם מצאו איזו פרשה קרימינלית להתלבש עליה. בואו נדבר על הלילה, מה קורה כאן היום, בערב זיכרון, שלושים שנה לרצח יצחק רבין. כמה מילים על אחדות, על אחווה, על שלום. אבל מה קורה כאן בערב הזה? הממשלה הזו, אדוני היושב-ראש, במרוץ נגד הזמן לשינוי אופייה הדמוקרטי של המדינה לפני תחילת הבחירות. כבר העבירו חקיקה, בשלבים שונים, של ריסוק הרשות השופטת. שומרי סף, פקידים, חובה לשמור על החוק. הכול הפך כבר להמלצה בלבד. והערב אנחנו בדיל חדש – דיל בין החרדים לבין הממשלה. פוגעים – הגענו לתקשורת החופשית, והשלב הבא יהיה, אדוני היושב-ראש, כללי הבחירות. מעבירים חוק שנקרא רפורמה בתקשורת, מחר ידונו בחוק העמותות. ואני אומרת לך, אדוני היושב-ראש, אני קראתי את חוות הדעת המשפטיות שמלוות את שני החוקים האלה כאחד. מדובר בחוות דעת חריגות ממש, שקובעות שיש כאן כשלים חוקתיים כבדים; פגיעה רבה בחופש הביטוי, שיורדת לשורש הדמוקרטיה; הפיכת חברות החדשות הישראליות למוטות ללחצים פוליטיים וללחצים של בעלי הון; השפעה, בעצם, על זכות של הציבור לדעת; התעללות בעמותות של החברה האזרחית במדינת ישראל. ובואו נדבר גם - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נגמר הזמן. אני מוסיף לך עוד 20 שניות. תסכמי. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה. ובואו נדבר גם על הביזה שמתרחשת בוועדת הכספים היום ומחר. פשוט כבר התרגלנו לזה: עוד 141 מיליון שקלים למשרד של סטרוק, עוד כספים לזהות ולתרבות יהודית, כשאין מספיק כסף כדי לטפל בשיקום הנפשי של הפצועים ושל החיילים. ואני חושבת שבסוף אנחנו נמצאים בפער מאוד גדול, אדוני היושב-ראש, בין המעשים לבין הדיבורים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש לסכם. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז מה הפלא? מה הפלא שהקואליציה הזו באמת מקרקרת מהבוקר עד הערב ומדברת נגד אחרים, נגד הפצ"רית? הפרשה היא חמורה, הפרשה תיחקר, אבל אתם הרי לא תרפו גם כשמדובר בחיי אדם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> גמרה את החיילים שלנו, ואת הגנת עליה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז, אנא, תשמרו על מה שיוצא מהפה שלכם כי מילים הורגות, כי מילים הורגות, ואני מציעה שאתם תיבחנו במעשים, לא בדיבורים. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; חבר הכנסת ינון אזולאי – מוותר. חברת הכנסת מרב מיכאלי, שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. החוק הזה הוא חוק רע מאוד. אני דיברתי עליו אין-ספור פעמים, ולצערי הוא עוד עלול להגיע לקריאה שנייה ושלישית, אם הדילים יתקיימו כסדרם, בין הקואליציה לבין המפלגות החרדיות. אבל בינתיים אני רוצה להסב את תשומת ליבכם, חברותיי וחברותיי חברי הכנסת, לידיעה שהתפרסמה היום על סקר פנים-משטרתי, שהקיף לא פחות מ-28,000 שוטרות ושוטרים, והם הביעו אמון נמוך ביותר בפיקוד הבכיר של המשטרה, וספציפית בסיבות לקידום. בשאלה: האם אתם מאמינים שאנשים מתקדמים לפי הכישורים או היכולות שלהם – הציונים היו בין בינוני נמוך לנמוך ממש. בשאלה: האם יש לכם אמון בפיקוד הבכיר – התשובות היו נמוכות ממש, ו-25% אמרו שיש להם כוונות לעזוב את המשטרה. זו עלייה מ-11% בסקר קודם. עכשיו, אני רוצה להגיד למפכ"ל המשטרה – שלפי הפרסום הורה לא להפיץ את הסקר הזה, אלא רק להפיץ לכל מחוז דברים שנוגעים אליו, משום שהוא היה כל כך לא מרוצה מהתוצאות, מעניין למה. אני רוצה להגיד לך: השוטרות והשוטרים לא טיפשים. הם מסתכלים והם רואות ורואים מה קורה, והם אומרים בצורה מפורשת: הבנו שבשביל להתקדם צריך להיות או חבר של השר, או שיהיו לך חברים של חברים של השר, או אולי צריך שתהיה עבריין, כי נגיד, מפקד תחנה שהואשם שהוא חנק מפגין ובנה בריכה לא חוקית, אותו השר מצא לנכון לקדם. יש כמה וכמה דוגמאות כאלה. אז אומנם כרגע אתם מנסים לעשות אותו דבר לצבא ההגנה לישראל; אולי לפני שאתם ממשיכים בתהליך הזה בתוך צה"ל, תסתכלו רגע מה קורה במשטרה היום. תבקשו שישלחו לכם את הסקר הזה, שהמפכ"ל ניסה להסתיר, ותראו מה שקורה למשטרה. זה מה שעלול לקרות לצה"ל אם אתם תמשיכו בהאשמות, בשקרים, בהתגוללות, במינויים הפוליטיים, בשימת הרגליים לרמטכ"ל, בהתערבות בדברים שאין לכם שום מושג בהם ושום עניין להתערב בהם, ומעל הכול, כמובן, בשחיתות הרבה. כמו שמשטרת ישראל נראית עכשיו, זאת רק ההתחלה, כן? המדרון בעיצומו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> זה מה שאסור לנו לאפשר שיקרה לצה"ל, חברות וחברים, לידיעת הקורא ישראל כץ. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> מרב, 100% השופטים - - - 100% השופטים - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת גפני, בבקשה. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מהניסיון שלי בכנסת - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ניסיון – אתה כולה שלוש שנים חבר כנסת. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא חשוב, שלוש שנים זה ניסיון. - - החוק הזה הוא חוק טוב. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> טוב למי? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> למדינת ישראל. מאיפה אני יודע שהוא חוק טוב? דנים על החוק הזה, שהוא חוק לא מי יודע מה, כבר כמה שעות, ולא מדברים נגד החוק. מדברים על כל מה שקורה במדינה. כל הזמן יש ויכוחים על מה שקורה – אין בעיה עם החוק. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אני דיברתי על החוק. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> חוץ ממך, כמובן. אתה לא יכול בלי זה. בסדר. אבל אני הקשבתי לדוברים, וזה לא היה. ובאמת אין סיבה לדבר נגד החוק, מכיוון שאנחנו מדברים על אנשים שהם חברי כנסת, וכולם נבחרו על מנת לעזור לאזרחים. אם באים שני אנשים ואומרים: יש בינינו דיון ממוני, ואנחנו מבקשים שתהיה פסיקה על פי דין תורה – כמו שמקובל, התורה מלאה בזה – אז באים ואומרים בחקיקה, ששני הצדדים צריכים לחתום שהם מסכימים, שהם מבקשים לדון על פי דין תורה בבית הדין הרבני. זה החוק. ומה שהעלו בוועדה, הנושא של נשים, אז תיקנו את זה. תיקנו. אנחנו הוספנו שזה לא יפגע בחוק שנותן עדיפות לנשים. אותו דבר בכל הנושאים האחרים שהועלו בחוק הזה, כשהעליתי אותו קודם. התחיל הדיון על כל הדברים האחרים, מה שקורה במדינה, אבל כשהיה דיון על החוק – החוק מכסה את הדברים האלה. ברור שאדם נורמלי וחבר כנסת, שתפקידו לדאוג לתושבים כולם ולאפשר להם לחיות על פי אורח חייהם, והם, שניהם, בעלי הדין, רוצים שהדיון ופסק הדין יהיו על פי דין תורה, והם חותמים על זה, אין סיבה להיות נגד. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני סבור שבאמת מה שחברי הכנסת הוכיחו כאן – שהחוק טוב. ואני רוצה לפנות אליהם, שזה לא מספיק רק לדבר או להימנע מדיבור, צריך גם להצביע. לא עוזרים בבניין הזה דיבורים, מה שעוזר בבניין הזה זה להצביע. ולכן אני מבקש, אדוני היושב-ראש, מכולם, שיצביעו בעד החוק. הוא חוק טוב, הוא חוק ליברלי, הוא חוק שמאפשר לאנשים לחיות על פי חייהם. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> פמיניסטי, לא רק ליברלי. זה חוק רפורמי. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כאשר יש להם סיטואציה שבה יש ויכוח בין שני אנשים, ששניהם רוצים שיהיה דיון ופסק דין על פי דין תורה, הכנסת מאפשרת להם את זה. זה הדבר המובן, הטבעי ביותר, ואני מקווה שהכנסת אכן תאשר את החוק הזה. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, על הסבלנות. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. השר בן גביר, השר לביטחון לאומי. << דובר >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים שנמצאים כאן, היינו כאן – כל מי שתומך בפצ"רית, החוצה. כל מי שתומך בפצ"רית, החוצה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה מענה חטופים - - - << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> את עבריינית. את עבריינית. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מירב, מירב. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> ראיתי אותך מציתה צמיגים באיילון. זה שהיועמ"שית מגינה עלייך - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> איפה הסמל של המכונית - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> צא החוצה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שיחזיר את הסמל של המכונית. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> צא החוצה. החוצה. החוצה. טוב, חבריי חברי הכנסת, נאמרו כאן כמה דברים שאני רציתי להגיב עליהם. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> איפה הסמל? בן גביר, איפה הסמל? ליד התמונה של ברוך גולדשטיין - - - << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> צא החוצה. החוצה. היושב-ראש, להוציא אותו החוצה. החוצה. החוצה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מענה חטופים - - - איך אתה בכלל מרשה לו לדבר? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> איפה הסמל? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> גלעד קריב, קריאה שנייה. סליחה, אני מבקש לא להפריע, אני מסתדר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> איך שנייה? עוד לא קראת לי ראשונה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> גלעד קריב, קראתי לך ראשונה, אתה כבר בקריאה שנייה, ומי שיפריע, יצא החוצה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> מי שתומך בפצ"רית – החוצה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הסמל. הסמל. התמונה של ברוך גולדשטיין. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> נדבר גם על זה. טוב, רבותיי חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה להגיד כמה דברים, כי נאמרו כאן – איך אומרים, האופוזיציה לא מסוגלת להבין ולקבל. ובאמת, תוך כדי נאמרו לא מעט הכפשות. אני לא אשב כאן ואענה על כל הכפשה והכפשה, אבל אני חייב להגיד לכם: אנחנו עושים מה ש-30 שנה, 40 שנה לא נעשה, ומה שבוודאי אתם לא עשיתם בשנה וחצי–שנתיים שלכם. חברת הכנסת יסמין דיברה על הנגב. בואי אני אספר לך מה קורה בנגב. הקמנו מאות כיתות כוננות בנגב, הקמנו משמר לאומי בנגב. ואתה צודק, חבר הכנסת אלהואשלה, אנחנו הורסים מבנים לא חוקיים בנגב כמו שמעולם לא היה. אתה רואה את זה כדבר רע, אני רואה את זה כדבר טוב. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> באתי לשמוע, קראת לי. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> זה התפקיד. חוק זה חוק. ואתם תלמדו לאכוף את החוק, לקיים את החוק. אני הייתי בנבטים, חבר הכנסת אלהואשלה, אני הייתי בנבטים היום, וראיתי מסביב – נכנסנו שם לאיזושהי שכונה שבונים שלא כחוק, בניגוד לחוק. אני כל כך שמח שאחרי כל כך הרבה שנים שאף אחד לא נגע בדבר הזה, באתי לשם, הגיעו לשם פקחים של רמ"י, פקחים של סיירת ירוקה, נתנו צווים, והודיעו להם: אנחנו הולכים להרוס את השכונה. נגמר. מה שלא בנו כחוק לא צריך להישאר. אני אומר לך, חבר הכנסת אלהואשלה: תבנו כחוק. תפעלו כחוק. תהיו אזרחים נורמטיביים. << קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אז תכיר בכפרים הלא-מוכרים. תפסיק להרוס. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> דיברנו על נורמטיביים, אז הייתה כאן חברת הכנסת נעמה לזימי – עבריינית. עבריינית. כולנו ראינו את הסרטון שהיא באה ושופכת דלק שמה וצמיגים. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> תכף אני אדבר עלייך. תכף אני אדבר גם עלייך. נצלנית. ניצלת ילדים. ניצלת ילד, אני לא אוותר לך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת פנינה תמנו. חברת הכנסת פנינה תמנו. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> כל העדה האתיופית תדע מה עשית. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> חצוף - - - אתה עבריין. אתה עבריין. אתה אלים. אתה קראת לי "טיפשה", "דפוקה". אתה אלים כלפי נשים. חצוף. מה עם האלמנות? מה עם אלימות משטרתית כלפי יוצאי אתיופיה? חצוף. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> היום אני אספר לכולם, לא יעזור לך. לא יעזור לך היום. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת פנינה תמנו, קריאה ראשונה. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה קראת לי "דפוקה" ו"טיפשה" - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת פנינה תמנו, את בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אני אחזור לנעמה לזימי, העבריינית הזאת, שכולנו ראינו את הדלק שהיא שופכת. אדוני היושב-ראש, היית מצפה לחקירה, ליועמ"שית שמטפלת, אבל כנראה שיש כאלה שיש להם חסינות. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> הוא יקרא לי "דפוקה" ו"טיפשה"? הוא יקרא לי "דפוקה" ו"טיפשה" ואתה - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני לא שמעתי את זה. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> הוא בא אליי בצורה מאיימת קרוב לפנים. אני לא אתן לו לדבר. אני לא אתן לו לדבר - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תעצור רגע. אני מבקש לשבת. את תיתני לו לדבר - - - << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> סגן היושב-ראש, הוא קרא לי "טיפשה" ו"דפוקה". יש פה אנשים ששמעו את זה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> היא מפחדת - - - לא יעזור לך, אני אספר - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת פנינה תמנו, קריאה שנייה. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה יודע למה? כי שאלתי אותו על שני ילדים שנעצרו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> את בקריאה שנייה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> את לחוצה, ובצדק. את בצדק לחוצה, כי אני הולך לספר מה עשית. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה עבריין. אתה בריון. אתה נצמדת לי לפנים. אתה אלים. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> את צודקת, את לחוצה. את לחוצה ואת צודקת. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני אף פעם לא לחוצה - - - בורא עולם. תוריד את הכיפה. שקרן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, את בקריאה שלישית. אני מבקש לצאת החוצה. תודה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> את לחוצה, ובצדק, כי אני הולך לספר לכולם מה עשית. אני הולך לספר איך ניצלת ילד קטן. בושה וחרפה. בושה וחרפה מה שעשית לילד הזה. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה לא - - - (חברת הכנסת פנינה תמנו יוצאת מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אבל לפני זה אני אדבר על נעמה לזימי העבריינית, שיש לה חסינות מהיועצת המשפטית לממשלה. היה כאן חבר הכנסת סימון דוידסון – כל כך מצחיק. הוא אמר: שלחתי 11 מכתבים. אדוני היושב-ראש, בדקנו. הוא שלח עשרה מכתבים לשר שקוראים לו חיים כץ; הוא שלח מכתב אחד אליי. סימון, השם שלי זה איתמר, והוא חיים. תבין, תלמד, תקלוט. איך אתה לא מתבייש? היה כאן חבר הכנסת נאור שירי, אומר לי: אני שולח לך שאילתות, אתה לא עונה. בואו תשמעו שאילתה של נאור שירי – פשוט בושה, בושה לאופוזיציה. אתם צריכים להתבייש. "השאילתה מבקשת לדעת מדוע מינית את יעקב קובי פרי לממלא מקום נציב שב"ס". הוא שואל אותי למה מיניתי את יעקב קובי פרי לנציב שב"ס. נו, מה נשאר? לפחות תלמדו לעבוד. אתם אפילו לא יודעים את השם של נציב שב"ס. בושה וחרפה. אז תשננו את השם – אלהואשלה, זה חשוב גם לך – לנציב שב"ס קוראים קובי יעקובי, והוא נציב השב"ס הכי טוב – הינה, העבריינית חזרה. למה העבריינית חזרה? מותר לה לחזור? מותר לעבריינית לחזור? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> איתמר - - - << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> רק שלא תציתי כאן צמיגים, רק שלא תציתי כאן צמיגים, זה לא קפלן. שנייה, אני חייב לספר. סימון דוידסון מדבר על אלימות בספורט - - - << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> תקשיב, איתמר, עליהם אף פעם לא יעשו – לא פינת טרלול, לא ארץ נהדרת. עלינו – אנחנו הכוכבים, אתה מבין? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> נכון, נכון. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> על מה שעכשיו אמרת על נאור שירי בחיים לא תשמע פינת טרלול. עלינו כל יום תשמע, מדרוקר וכל המאפיה הזאת. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> סימון דוידסון, עלק חשוב לו הספורט. אם היה חשוב לו הספורט היה צריך להודות שסוף סוף יש שר שהכפיל את היחידה למניעת אלימות בספורט - - << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> חבל על הזמן, מקום גן עדן. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> - - שסוף-סוף יש מדיניות שלא להתפרע במגרשי ספורט. וכן, אני גיביתי את מפכ"ל המשטרה בהחלטה הנכונה שלהם לעצור את המשחק. אמרתי, ואני אומר עוד פעם, יש הרבה אוהדי הפועל תל אביב נורמטיביים, טובים. נדמה לי ששר המשפטים שלנו אוהד הפועל תל אביב, אני מוכן לשבת איתו ביציע ולראות איתו כדורגל. אבל מי שזורק רימוני עשן על שוטרים, בכינון ישיר, ועל ילדה – יכלו לעוור אותה – זה קו גבול. עכשיו אני רוצה לדבר על חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. היא לא סתם נלחצה, היא הייתה מאוד לחוצה. והיא לא סתם נלחצה, אני מבין למה היא נלחצה. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני לא נלחצתי. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> תשמעו את הסיפור. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> תוריד את הכיפה, תוריד את הכיפה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> מגיעה הגברת עם נהג - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> סליחה, צאי החוצה. תוציאו אותה החוצה. סליחה, לא. כתבו פה פתק, תקראי את הפתק שלך, לא רק - - - שמפריע. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני רוצה הודעה אישית. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, לא, לא. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אבל הוא התייחס אליי. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> זה לא יעזור, אני אספר את זה, כל הקהילה תדע את זה. כל הקהילה תדע מה שאת עשית. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> הוא לא יכול דבר עליי, ואתה לא נותן לי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> סליחה, את לא יכולה להפריע אחרי שאת בקריאה שלישית. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> כל הקהילה תדע מה שעשית. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> סליחה, רגע. עצור, אדוני השר. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני לא אפריע, אבל הודעה אישית מותר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> רשום לי פתק שלך, אני לא יודע מי שלח לי אותו. יכול להיות ששלחת את זה עם יונה. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> קיבלת פתק? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כן. את לא שלחת את הפתק הזה? מישהו שלח בשמך. בסדר. אני מבקש לא להפריע. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> כל הקהילה תדע את זה. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> ילד מתוק, נער אתיופי מתוק שהגיע, היא הביאה אותו לוועדה. וליד כל המצלמות, בניגוד לחוק, אדוני היושב-ראש – אם היא לא מתפרעת, שתשב. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> רוצים להצביע, נו. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> לא, אני חייב להגיד את זה. נער אתיופי מתוק, בניגוד לחוק היא מצביעה עליו - - << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> היא צורחת ואתה משאיר אותה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בסדר, די. מצביעים. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> - - היא מצביעה על הנער, מצביעה על הילד הזה. אסור היה לך לעשות את זה. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> המשטרה עצרה אותו, המשטרה עצרה אותו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש להוציא את פנינה תמנו החוצה, בבקשה. סליחה, סדרנים, להוציא אותה החוצה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> בשביל עשרה לייקים בטיקטוק. סימנת אותו ואמרת: הינה, הוא נעצר. את לא מתביישת? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, לא. לצאת. אין הודעה אישית עכשיו. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> את לא מתביישת להרוס את החיים לילד? בושה וחרפה, בושה וחרפה. ואני רוצה להגיד עוד דבר, לקחתי את הילד הזה ללשכה שלי. מה מסתבר, אדוני היושב-ראש? הילד היה רעב. רעב. נתתי לו פירות, נתתי לו פיצוחים, נתתי לו סנדוויצ'ים. היא הסתובבה איתו ארבע שעות, ארבע שעות ניצלה אותו, ואפילו פת לחם לא נתנה לו. ואחרי כל אלה אני דווקא עזרתי לו, כמו שעזרתי וכמו שבמשרה שלי קידמתי קצינים אתיופים, חוקרים אתיופים, מיהדות אתיופיה, ואתם מנצלים אותם. אני אגיד עוד שני משפטים ובזה נסיים ונעבור להצבעה. אנחנו ביום שאני הייתי בטוח שאתם תבואו ותנסו לדבר על אחדות. הרי, תבינו משהו אחד. אני הייתי – אדוני היושב-ראש, הבן שלי לפני שבוע אמר לי: אבא, בוא, אני שלושה שבועות בסיירת, המפקד הרשה לי לחגוג יום הולדת. באתי עם שווארמות, עם עוגות. היה שם איזה קיבוצניק מתוק, אומר לי: זה חלבי? אמרתי לו: לא, אל תדאג, מתוק, זה לא חלבי. אתה יכול לאכול את השווארמה ואז את העוגות. ואיזה יופי, ואיזה יופי בסיירת הזאת, ימנים ושמאלנים – טוב, האמת היא שאין הרבה שמאלנים בצבא, אבל לא נורא – חילונים ודתיים, אנשי קיבוץ ואנשי כפר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> תפסיקו את השסע, תפסיקו את הקיטוב, תגלו אחריות. די עם הדבר הזה. עם אחד אנחנו. עם אחד אנחנו. ואתם פעם אחר פעם מגלים חוסר אחריות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> חטופים חטפו מכות רצח בגללך. בגללך. בגללך הם חטפו מכות. איך אתה לא מתבייש? הם חטפו מכות רצח. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מירב בן ארי, תודה רבה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> די עם הפילוג, די עם הקיטוב. ואני אגיד עוד דבר אחד לגבי החטופים. כן, כן, הן קיבלו פדיקור ומניקור, הבנות, לפני שדיברתי על בתי הכלא, והבנים קיבלו ספא. תתביישו לכם, אתם מאמצים את הנרטיב של חמאס. חמאס גאה בכם. אני גאה שהובלתי את השינויים בבתי הכלא, אני גאה שעשיתי מה שלא נעשה כאן שנים רבות - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתם - - - חמאס. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> - - ואני אומר לכם שהיום, היום לדעת כולם הפיגועים פוחתים בין היתר כי הם מפחדים להיכנס לבתי הכלא. אלהואשלה, תספר את זה. ואני אומר דבר נוסף, אתם צריכים להתבייש. לאמץ נרטיב של חמאס ולתמוך בהם – הם מוחאים לכם כפיים. בושה וחרפה. לסיום אני אגיד רק על הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים. הרב גפני, ההצעה הזאת נכונה, חשובה, מתקנת עוול גדול. אני באמת לא מבין, אנשים שרוצים בהסכמה לבוא ולהתדיין, אין שום סיבה בעולם שאנחנו לא נאפשר את זה. די, אתם רודפים כל מי שאפשר. אתם רודפים מתיישבים, אתם רודפים דתיים, אתם רודפים חרדים, אתם רודפים כל מי שאפשר. אני קורא לכולם להצביע בעד ההצעה הזאת ובעד אחדות עם ישראל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה שמית, בבקשה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> יש הודעה אישית. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הודעה אישית – תמיד אחרי ההצבעה, ואף אחד לא יקבל הודעה אישית, אל תדאג. הצבעה שמית << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד דן אילוז – אינו נוכח << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברי הכנסת, אני מבקש לשמור על שקט. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – נגד עמיחי אליהו – בעד זאב אלקין – בעד משה ארבל – בעד יעקב אשר – בעד אביחי אברהם בוארון – בעד אוריאל בוסו – בעד מישל בוסקילה – בעד דבי ביטון – נגד חיים ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד סמיר בן סעיד – בעד יואב בן צור – בעד ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – בעד טלי גוטליב – בעד יצחק גולדקנופ – בעד מאי גולן – בעד איתן גינזבורג – נגד גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – נגד משה גפני – בעד סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אלי דלל – בעד שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – בעד מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – בעד יאסר חוג'יראת – בעד אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת אכרם חסון – בעד ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – בעד יוסף טייב – בעד אוהד טל – בעד יעקב טסלר – בעד חילי טרופר – נגד מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – נגד ירון לוי – נגד מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד אביגדור ליברמן – נגד יאיר לפיד – נגד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד שלי טל מירון – נגד יונתן מישרקי – בעד חנוך דב מלביצקי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד צגה מלקו – בעד אבי מעוז – בעד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד שרון ניר – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד צבי ידידיה סוכות – בעד משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – בעד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד משה סעדה – בעד גדעון סער – בעד מנסור עבאס – בעד עפיף עבד – בעד איימן עודה – אינו נוכח עדי עזוז – נגד חוה אתי עטייה – אינה נוכחת חמד עמאר – נגד צביקה פוגל – בעד עודד פורר – נגד משה פסל – בעד מאיר פרוש – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד אורית פרקש הכהן – נגד מטי צרפתי הרכבי – נגד אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד אליהו רביבו – בעד שמחה רוטמן – בעד יעל רון בן משה – נגד אפרת רייטן מרום – נגד אלון שוסטר – נגד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת נאור שירי – אינו נוכח אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אבקש לחזור על שמות חברי הכנסת שעדיין לא הצביעו. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח דן אילוז – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – בעד ניר ברקת – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – נגד מיקי לוי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – אינה נוכחת מאיר פרוש – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת נאור שירי – נגד << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> האם יש חבר כנסת במליאה שלא הצביע? אבקש למנות את הקולות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 63 בעד, 43 נגד. אני קובע כי הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. להוסיף לפרוטוקול שמיכל שיר סגמן ביקשה להצביע נגד. לא משנים את התוצאה, מוסיפים אותה לפרוטוקול. << הצח >> הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1898).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025, לקריאה ראשונה - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה תיתן לנו הודעה אישית - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תן לה הודעה אישית. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני לא חייב לתת הודעה אישית - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה בתפקיד ממלכתי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני אסביר לך. אני ממלכתי, נכון. אני אסביר. אל תפריעי לי. אני אסביר. קודם כול, כשקוראים מישהו בקריאה – ואני אומר לך קריאה שלישית ואת ממשיכה לצעוק פה. זה לא בסדר. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> הוציאו אותי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> רגע, רגע. לעניין - - - << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> רגע, סליחה. אל תפריעי לי. אתם עליתם, תקפתם אותו, הוא עלה, תקף אתכם, עכשיו אני אתן לכם הודעה אישית, והוא יחזור וגם תהיה הודעה אישית? לא. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> לא, לא עלינו - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אי-אפשר אין-סופי, וזה בסמכותי, ולכן לא תהיה הודעה אישית. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני מבקשת הודעה אישית. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל ואטורי, היא לא דיברה עליו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היא דיברה עליו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> היא לא דיברה עליו מילה. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה לא יכול לסתום לנו את הפה. תקשיב, אתה סותם לנו את הפה. זה לא לעניין. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני הקשבתי לנאום שלך. היא לא הזכירה אותו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היא הזכירה אותו ועוד איך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> היא לא דיברה עליו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - זה לא היה בהודעה אישית - - - << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> ואטורי, אתה תיתן לי את האפשרות לעלות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תן לה הודעה אישית. הוא השתלח בה באופן אישי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025, לקריאה ראשונה. << קריאה >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> אין בעיה. אין בעיה. תדרדרו את הכנסת, תסתמו לי את הפה. אין בעיה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מזמין את שר התקשורת חבר הכנסת שלמה קרעי להציג את הצעת החוק, בבקשה. עשר דקות לרשותך, בבקשה. עוד כמה דקות כולן עולות גם ככה לדבר. << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עומד כאן ומרגיש כמי שניצב בחזית המאבק בשם מיליוני אזרחים. החוק הזה בא לתקן עוול היסטורי שבו במשך עשרות שנים הציבור הישראלי הוחזק כבן ערובה בידי מונופול תקשורתי על התודעה. למרות פריצה של דעות חדשות למרקע בשנים האחרונות – ערוץ 14, עוד לפני הרפורמה, וערוץ 15, באופן חלקי בינתיים, בעקבות הרפורמה – חלק ניכר מהציבור עדיין שבוי בידי מונופול התודעה שבערוצים המרכזיים, כולל השידור הציבורי שממומן על ידיו, כל זאת בחסות רגולציה מיושנת, חסמים ושליטה ריכוזית בידי אליטה מנותקת. היום, עם אישור חוק השידורים, אנחנו מתחילים לתקן את הכשל הזה. הרפורמה קורעת את המסך מעל עיני הציבור ומחזירה את הבחירה לצופה – חופש דעות, תחרות אמיתית, הורדת מחירים, חיזוק היצירה הישראלית ושקיפות. אדוני היושב-ראש, קשה מאוד ככה עם היציע. זה חופש ביטוי אמיתי, לא של קומץ ממורמרים בעלי מיקרופון, אלא של כל אזרחי ישראל. נאבקנו כדי להגיע ליום הזה. נאבקנו, נלחמנו מול כוחות אדירים, פקידים, יועצים משפטיים וערוצי תעמולה שניסו להשתיק אותנו בצווחות "סוף הדמוקרטיה", והכול כי הם מפחדים. הם מפחדים שישמעו אתכם, אזרחי ישראל. הם מבינים היטב שזהו הקץ לעריצות המיעוט ולהשתקת הרוב. במשך דורות התקשורת בישראל הייתה מועדון סגור. לא שיקפה את הפסיפס המרהיב של העם הזה, לא נתנה במה לימין, ליהדות, להתיישבות, לכל אלו שבחרו בנו. אילו לא הייתה סתימת פיות, לא היה חטא אוסלו, לא היה פשע הגירוש מגוש קטיף. כשהציבור מושתק כשחבורת אינטרסנטים מנהלת את העניינים, קורות טרגדיות לאומיות. אם לא הייתה תקשורת שכל כולה הייתה מגויסת לעידוד סרבנות ולהתנגדות מופקרת לרפורמה המשפטית, לא היה כזה קרע בעם שהביא את האויב לנצל את ההזדמנות לטבח שמחת תורה. המנגנון היה פשוט: מי שביקש רישיון נתקל בביורוקרטיה לא הגיונית, מי שביקש להשמיע קול אחר נתקל בקיר בטון של רגולציה שנועדה להשתיק אותו ולהקשות עליו. שלא נדבר על החבר'ה מהאופוזיציה שבעבר גם ניסו לסגור עיתונים שלא מצאו חן בעיניהם, ערוצים שלא אהבו את הקולות שלהם - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אה, ואתה מדבר? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> - - כי במקום להתמודד עם הטענות של הצד השני, במקום להתפלמס בקְרב הדעות, העדפתם עד היום להשתיק את השיח ולא לאפשר לצד השני להישמע. אתם יודעים שאין לכם סיכוי בקְרב הדעות, לכן העדפתם להשאיר את השיח רדוד ומוטה, ולהמשיך לשחק מול שער ריק. באומנות, באומנות יוצאת מן הכלל, הפכתם את הבורות למקצוע, והתוצאה הייתה ברורה. הקול הציבורי היה בנוי מקול אחד, נרטיב אחד, אמת אחת. לזה אתם קוראים פלורליזם? זה חופש הביטוי? זו דמוקרטיה? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> תגיד, אתה רוצה להציג את החוק? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, הוא לא רוצה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה מקשקש? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אנחנו משיבים את הכוח לידי הציבור. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה מקשקש - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתם תבחרו את מי לראות ומה לשמוע. אנחנו מסתירים את חסמי הכניסה ופותחים את השוק בפני מגוון רחב של ערוצים חדשים. כשאתם צועקים: סכנה לדמוקרטיה, אנחנו יודעים את האמת: אתם מפחדים מהרגע שבו סוף סוף ישמעו את קולו של העם שמאס בכם. זמנכם עבר. אנחנו מפרקים את הרשות השנייה, את מועצת הכבלים והלוויין - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> - - אותם גופים פקידותיים, קומוניסטיים, מיותרים ומוטים, ששימשו במשך שנים בתי הדין של המונופול. אנחנו מקימים רשות חדשה, רזה, שתפקידה להבטיח תחרות בלבד; לא להתערב בתכנים. הם קוראים לנו רודנים, אנטי-דמוקרטים, אבל רודנים לא מפרקים רגולציה, רודנים לא מסירים את ההתערבות בתוכן. רודנים רוצים לשלוט, ואנחנו עושים כאן את ההפך. אנחנו ליברלים אמיתיים. אנחנו אומרים: הכוח יעבור מהפקידים לידי הציבור. מזה בדיוק הם מפחדים. הם מפחדים מכם, אזרחי ישראל. אדוני יושב-הראש, הדיפ-סטייט המשפטי ניסה בכל כוחו לחסום את החוק – עיכובים, לחצים, חוות דעת מגויסות, כפייה על רשות האסדרה להצביע בניגוד לעמדתה, על פגם שקרי והערת כוכבית שקרית ומשוללת תוקף בגוף החוק; אבל לא נכנענו וניצחנו. זהו עיטור העוז של המשילות מול הדיקטטורה המשפטית. ניצחנו, והחוק מונח כאן כהוכחה שהריבונות היא של הכנסת והממשלה, לא של פקידים. הרפורמה קובעת – אדוני יושב הראש, ביציע שם של יש עתיד מאוד קשה, אולי זה מכוון. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה רק אומר, וכבר, אתה רואה, נהיה שקט. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אז אני מבקש שתשים לב לזה. תודה. הרפורמה קובעת סדר תקשורתי חדש: שוק פתוח, מגוון, תחרותי, שבו הציבור קובע, לא הפקידים. בין עיקרי השינויים והתועלות לצרכן חיסכון של מאות שקלים בשנה למשק בית. החוק מבטל את חבילות הבסיס היקרות והכפויות, ומאפשר בחירה אישית של ערוצים ותכנים מועדפים שעליהם בלבד ישלם הצרכן. שפרית? אני ממש מתקשה. אדוני יושב-הראש, היציע שם לא מפסיק להפריע. אני מבקש שתעצור את הזמן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני חושב שאלו הדקות הכי שקטות בכנסת מאז שהתחילה המליאה היום. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כן? אבל אני מאוד מתקשה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חוץ מוולדימיר אף אחד לא מדבר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, לא, זה רק משם ההפרעות. זה רק מהיציע. דווקא חברי הכנסת מקשיבים בקשב רב. שם הבעיה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> תגיד לי, אתה חי בסרט? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הינה, אתה רואה שהקשבת. חיסכון אפשרי של מאות שקלים בשנה למשק בית. החוק מבטל את חבילות הבסיס היקרות והכפויות, ומאפשר בחירה אישית של ערוצים ותכנים מועדפים, שעליהם בלבד ישלם הצרכן. לפי סקר שביצענו, 82% מהציבור מעוניינים לצמצם ערוצים ולשלם פחות. דבר שני, פתיחת שוק החדשות למגוון דעות. החוק מביא להסרת חסמים, לביטול דרישות רישוי, כך שיתאפשר, לראשונה, ליזמים חדשים להיכנס בקלות לשוק – כניסה שצפויה להגביר את התחרות ולהוזיל מחירים. בנוסף – וזה הדבר החשוב ביותר שהם מתנגדים לו – כל ערוץ חדשות יוכל לשדר בחינם על כל פלטפורמה ברצף של ערוצי החדשות, מה שיביא למגוון רב יותר, לפירוק המונופול הקיים היום בחדשות ובדעות, שאליהן הציבור נחשף. בין היתר, גם ערוץ 15, שהיום באופן אבסורדי אסור לו לשדר בכבלים ובלוויין, כשהחוק יעבור הוא יוכל לשדר גם בכבלים ובלוויין. שקיפות נתוני הצפייה – הדבר שכולכם פוחדים ממנו: הרייטינג. הרשות לתקשורת משודרת שתוקם תוכל לדרוש מספקי התכנים לפרסם באתר האינטרנט שלהם את התפלגות נתוני הצפייה האמיתיים. לא התערבות של השר, לא של הממשלה, לא שיטה סטטיסטית שאני אמציא – שקיפות נתוני הצפייה האמיתיים. רק מי שמפחד מהאמת ממציא שקרים כדי לתקוף אותה. מודל עסקי חופשי – לראשונה יתאפשר לפלטפורמות השידור לשלב דמי מנוי עם פרסומות, דבר שלא קיים כיום. המהלך יוביל להוזלה בדמי המנוי לצרכן בעקבות היכולת של ספקי תכנים לקבל הכנסות נוספות. מהפכת הספורט – סוף לבלעדיות ולחבילות יקרות, איסור בלעדיות ואפליה על אספקת תוכני ספורט בעלי חשיבות ציבורית או מסחרית, וכן מתן בחירה לצופה לרכוש את חבילת הספורט בנפרד מכל ספק תכנים. כמו כן, הצפייה בספורט תתאפשר בכל ממשק ובכל טכנולוגיה, גם בנייד, ללא תוספת תשלום. זה ספיישל במיוחד ללוחמינו הגיבורים, שמתמודדים בחזית עם האתגר הזה. חיזוק היצירה הישראלית – כלל ספקי התכנים יחויבו להשקיע 6.5% מהכנסותיהם לטובת תוכן מקורי ישראלי איכותי, וכך ההפקות המקומיות יוכלו ליהנות מלמעלה מ-300 מיליון שקלים בשנה לטובת היצירה הישראלית. כאן המקום לומר, אדוני יושב-הראש, שבכל הנוגע לחובת פלטפורמות בין-לאומיות להשקיע בהפקות מקור מתקיים שיח בין משרד ראש הממשלה לבין שגרירות ארצות הברית והממשל האמריקאי, והחוק יתוקן בוועדה בהתאם להחלטת ראש הממשלה. יישומון עידן פלוס בחינם – לכל אזרח תהיה גישה חינמית ליישומון עידן פלוס, כך שיוכל לצפות ללא עלות בתכנים חדשותיים ובאירועי ספורט ציבוריים. היישומון יורחב לערוצים נוספים מעבר למגבלה הקיימת כיום, במערך המיושן. באופן כללי חשוב להבהיר, אין פיקוח על האינטרנט, אין פיקוח על התוכן, היום יש פיקוח על התוכן. בקרוב אני ממנה רשות שנייה חדשה – 15 חברים, שאני, שר התקשורת, בוחר ומביא לאישור הממשלה. אני מבטל את המעורבות שלי בתוכן, מבטל את המעורבות הפוליטית ופותח את זה לתחרות. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אתה חושב שאנחנו מטומטמים? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, אתם בורים, לא מטומטמים. אתם בורים. אתם מעדיפים להאמין לתעמולה שיש בערוצי התעמולה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אתה תמנה - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> היום אני ממנה. ברשות השנייה אני ממנה. בדוק את זה, זה החוק. כך מינה הנדל לפני ארבע שנים וכך אני אמנה עוד חודשיים, אבל אני מבטל את זה. אין שליטה ברייטינג, יש שקיפות, יש רק תקשורת חופשית ותחרות אמיתית. אני מסכם. חבריי חברי הכנסת, היום אנחנו מחזירים את האמון בתקשורת, את הכוח לציבור ואת הדמוקרטיה הישראלית למסלולה. מי שמתנגד לחוק שאנחנו מציעים היום, מתנגד לחשיפת האמת, מתנגד לרוב העם ומתנגד לחופש הביטוי. החוק הזה, המהות שלו, היא חופש הביטוי. אני קורא לכם להצביע בעד חוק השידורים, בעד חירות המחשבה והדעות בישראל ובעד ניצחון המשילות על שלטון הפקידים. אנחנו נכריע מי הריבון, הפקיד בחדר הממוזג או העם שבחר בנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, מאיפה להתחיל את מסע השקרים שהיה פה עכשיו על הדוכן? בואו נתחיל מזה שאני לא יודעת אם ראש הממשלה מתכוון לבוא להצביע על הדבר הזה, אבל אני רק רוצה להזכיר לכולנו שהוא בניגוד עניינים בכל מה שקשור לחוקי תקשורת. בואו נתחיל משם. אחר כך נעבור - - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> הוא לא בניגוד עניינים, יש חוות דעת של הייעוץ המשפטי לממשלה שהוא לא בניגוד עניינים. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תפריע לי, אני לא הפרעתי לך. אל תפריע לי. אל תפריע לי, אני לא הפרעתי לך. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> שקר ראשון. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תפריע לי. אני ממשיכה. עמד פה השר ושיקר - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היא לא הפריע לך לדבר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> עצרתי את הזמן. תסתכלי על השעון, תסתכלי. הוא עמד, עכשיו אני ממשיך. בבקשה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> עמד פה השר ושיקר לאזרחי ישראל במצח נחושה. לא מדובר בשום רפורמה, שלא תטיב עם הכיסים של אזרחי ישראל ולא תטיב עם אזרחי ישראל בשום דרך אחרת. מדובר בהפיכה תקשורתית, שהיא חלק מההפיכה המשטרית – הינה, הוא בורח החוצה, כי אוי ואבוי להקשיב לי – חלק מההפיכה המשטרית שהמטרה שלה היא אחד לאחד – כמו בפולין, כמו בהונגריה, ראינו את הסטאז' של ראש הממשלה ושלך – לקחת את הדמוקרטיה שלנו ולרסק אותה, להשתלט על התקשורת החופשית בישראל. אנחנו לא עיוורים, אנחנו רואים ומבינים היטב מה אתם עושים. כל כך הרבה שקרים נאמרו במסגרת הרפורמה הזו. זוכרים את הכותרת במסיבת העיתונאים עם ארבעת האנשים שעמדו שם? הכוח עובר לצרכן. לא. הכוח עובר לממשלה. לשם עובר הכוח. הממשלה רוצה לשלוט בתקשורת; היא רוצה שופר; היא רוצה שהם יגידו רק את המסרים שלה; שחס ושלום לא תהיה ביקורת על הממשלה; שחס ושלום לא נחשוף פה איזו שחיתות או שתיים. בממשלה הזאת יש הרבה עבריינים והרבה שחיתות אז ברור שהפחד הוא מאוד מאוד גדול. אני רוצה להזכיר לעם ישראל איך התהליך קרה. הוא לא הצליח להביא חקיקה ממשלתית, אז הוא הזרים לנו 8,000 הצעות חוק פרטיות במסגרת ועדת כלכלה, כמו פטריות אחרי הגשם, שכל אחת מהן נוגסת בדמוקרטיה. שיטח לנו את זה בשיטת הסלמי, כי הוא לא ידע להביא חקיקה ממשלתית. בסוף בסוף הוא הניח על שולחן הכנסת חקיקה ממשלתית בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, בניגוד להליך התקין עם רשות ההסדרה. כל הגורמים המקצועיים באים ואומרים שזה מחורר כמו גבינה צהובה, זה לא מבושל, זה לא מוכן, אי-אפשר להעביר את זה, זה לא חוקתי. אבל מה אכפת להם? שמים פס על הכול. עכשיו, בואו נדבר על כמה מהשקרים, אני ממש אנסה למנות אותם מהר. לחסוך כסף לאזרחי ישראל – שטויות במיץ עגבניות, אין ברפורמה הזאת סעיף אחד שקובע משהו שיחסוך לאזרחי ישראל כסף; פתיחת השוק למגוון דעות – לא נכון. הוא מתהדר בחקיקה הזאת בביטול רישיונות, במקום זה הוא מחייב אותם להירשם במרשם. אותה גברת בשינוי אדרת; כל הנושא של שקיפות נתוני הצפייה – הרייטינג, זוכרים את חוק הרייטינג? אז אני רוצה לספר לאזרחי ישראל, שבגרסת החיים האמיתיים אין אח ורע בעולם המערבי, הליברלי והדמוקרטי - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - לניטור בזמן אמת של רייטינג. זה לא קיים בעולם הדמוקרטי. ויש לי עוד הרבה מה להגיד, אבל המסר בסופו של יום הוא שמדובר פה בהפיכה תקשורתית של הצר – לא השר, הצר קרעי, שמנסה לסתום פה פיות ולהשתלט על כל התקשורת, שתהיה שופר שלו ושל הממשלה העבריינית שלו. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני חייב לציין כי לתת לעבריין המסית בן גביר להיות השר התורן ביום שבו מליאת הכנסת מציינת את יום הזיכרון ליצחק רבין, זיכרונו לברכה, זה עוד שפל ערכי ומוסרי של הקואליציה הביזיונית הזאת. הערב אנחנו עדים לעוד דיל פוליטי, דיל פוליטי מסריח בין נציגי משתמטים בכנסת לבין הליכוד שאיבד את דרכו. הצעת חוק שהיא כפייה דתית תמורת הצעת חוק פגיעה בתקשורת החופשית; הצעת חוק אנטי-ציונית תמורת הצעת חוק אנטי-דמוקרטית; הצעת חוק שהיא ספק חוקתית תמורת הצעת חוק לא חוקתית אשר עולה להצבעה בניגוד לדעתו של הייעוץ המשפטי לממשלה. אבי החרפה הזאת, השר קרעי, הוא סכנה לתקשורת החופשית, לחופש הביטוי, לדמוקרטיה הישראלית. אבי החרפה הזאת, השר קרעי, מעוניין לסתום את הפה לכל אזרח בישראל שחושב אחרת ממנו. אבי החרפה הזאת, השר קרעי, הוא מכונת רעל של איש אחד. אין לו שום קשר לליכוד ולא לערכי הליכוד כפי שאנחנו מכירים אותם. הוא לא מבדיל בין טוב לרע, בין לאומי ללאומני. ולפני כמה שנים, בדיון על השכר של נתניהו, גם נוכחנו לדעת כי השר קרעי – אז חבר כנסת – הוא רואה החשבון היחיד בעולם שלא מבדיל בין ברוטו לנטו. השר הכושל הזה, שאין לו מושג ואין לו הישגים, לא יצליח במסע ההרס של התקשורת הישראלית. ותרשמו, החוק ההזוי הזה בסופו של דבר לא יעבור. ישראל תישאר דמוקרטיה, השר קרעי. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת אלעזר שטרן. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> כמה דפי מסרים - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אל תדאג, אנחנו יכולים לדבר גם בלי דפי מסרים. ככה אנחנו יודעים. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> - - - מתוך החוק. שמישהו אחד יעלה ויקריא סעיף מתוך החוק שהוא נגד חופש הביטוי. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, עמיתיי חברי הכנסת – השר קרעי, תעשה הפסקה קצת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תעצור רגע. תודה רבה, חברי הכנסת. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. תראו, יש כמה דברים שאפשר להתווכח עליהם. אי-אפשר להתווכח על דבר אחד: השר קרעי הוא שר התקשורת של ממשלת החורבן. השר קרעי הוא שר התקשורת של 7 באוקטובר, וכל השאר אגדות. יכול להיות שיתווכחו שם אם אני אגיד את מה שאמרתי לפני 7 באוקטובר, שהוא גם שר השנאה. אין בכל הממשלה הרעה הזאת מישהו שנוטף שנאה כמו השר קרעי. עכשיו, אני רוצה להגיד, זה לא סתם, הקישור הזה שבין החוק של סמכות לבתי הדין הרבניים לבין הדיל המסריח של התקשורת, של קרעי – כאילו הוא מתקדם. דרך אגב, אנחנו מאוד מתגעגעים לגלעד ארדן. תלמד ממנו הרבה. ישב ימים, שעות, חודשים, על מהפכה אמיתית, על חוק אמיתי. ואתה, מה שמניע אותך זה רק שנאה. מה זו הבכיינות הזאת? התרגלתם להתבכיין? למה, אין לכם ממשלה של 68, עם ערוצי התקשורת האלה? מי עושה שטיפת מוח? אתה מדבר על עובדות, על שטיפת מוח? אפשר לחשוב שאתם לא הממשלה. אם כולם שולטים, כל השמאל שולט בתקשורת וכל שונאי המדינה שולטים בתקשורת, איך יש לכם 67, 68 שרים, למרות כל המושחתים שאצלכם? איך אתם מצליחים לחפות על כל כך הרבה שרים מושחתים, עם התקשורת שהיא כאילו נגדכם? מה זה הבכיינות הזאת? חוץ מכסף, לך תסתכל היום, תבדוק את הדיל, מי נחקר במשטרה על שחיתויות? למי הם מקורבים, רובם המוחלט – לנו או לכם? קצינים – אתה החלטת למי הם מחוברים. לא מחוברים לאף אחד. אבל הנחקרים היום מחוברים אליך. ואתה עוד עומד פה ובוכה. אבל אני אגיד משהו, זה לא יעזור לכם. כל הדיל עם החרדים, אנחנו יודעים שזה באווירת האין-גיוס, אנטי-ציונות. עמד פה ביושר חבר הכנסת גפני ואמר: המדינה צריכה לתת לנו. התרגלו. אתה מדבר על כסף? בחור חרדי משתמט – משפחה משתמטת מקבלת מהמדינה בממוצע 5,000 שקל בחודש; משפחה משרתת נותנת למדינה 7,000 שקל בחודש. אלה המספרים. 12,000 שקל הבדל. אתה עכשיו מדבר על כבשת הרש, והלוואי שהיינו מאמינים לך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתה יודע מה טוב? לא תצליחו. לא תצליחו – שני דברים. בגלל שזה רע, בגלל שאתה לא יסודי, ובגלל שעד שזה יתקדם אתם כבר לא תהיו פה. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. אני חושבת שנאמו כאן בצורה מאוד מדויקת על התקשורת, ואני רוצה להתייחס דווקא לאירוע שקרה כשיצאתי לנחם חבר. בזמן שיצאתי אליו לשבעה עלה לכאן השר שפיתח עליי אובססיה, הלוא הוא השר דודי אמסלם. אני בכלל לא דיברתי אליו, כהרגלי, אבל מסתבר שהוא עלה ובמילותיו המופלאות הוא אמר: מירב בן ארי הלכה להשטנקר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> יש לו קראש עלייך. עוד שנייה הוא הולך למשוך לך בקוקיות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, חשבתי שאת המילים האלה סיימתי לשמוע כשניהלתי מרכז לנוער בסיכון. מסתבר שגם שפה של עבריינים זה סבבה פה. להשטנקר – מה זה השפה הזאת? מה זה, ארגון פשע? טוב שהוא לא אמר אני נודר, כמו אחד הילדים אצלי במרכז, שאמר לי: נודר לך, מירב. אמרתי לו: לא, אתה לא נודר ואתה לא משטנקר. ככה הוא אומר עליי. עכשיו, על מה? אני הייתי במליאה והוא תקף אותי פה. לא השטנקרתי. ואגב, גם לא מדברים ככה. אבל שנייה, לא נסתפק בזה. אני רוצה לצטט לכם את המשפט שלו, שזה מה שנקרא priceless. שימו לב, אמר אמסלם: "בימין אין ארגוני נשים - - - יש לנו הלכה". לך לרמב"ם, תבדוק את זה. אז תקשיב, אדון אמסלם, אתה בור ועם הארץ. גם בימין וגם נשים חרדיות וגם נשים דתיות – יש להן ארגוני נשים. אחד המקלטים שממש טלטלו אותי הוא של עמותת בת מלך, של נשים חרדיות שברחו מהבית שלהן. וארגון קולך, שנחשפתי אליו בכנסת, ונשות "אמונה", שנחשפתי אליהן בכנסת, וארגון יהודית, ששמעתי עליו לאחרונה, שרוצה למנוע הטרדות מיניות. אז תקשיב, אמסלם – אתה לא שומע כי באת לפה, זרקת את הרפש והלכת. גם בימין יש אנסים, יש מטרידים מינית, יש תוקפים, וגם בשמאל. כשתוקפים את האישה, אף אחד לא יודע מה היא הצביעה. וכשהלכתי למקלט זה גם לא עניין אותי מה היא הצביעה. אבל העובדה שמהבורות שלך אתה בא לפה ואומר שבגלל – שימו לב – בגלל שאצלנו בימין בן אדם מחויב לכבד את אשתו יותר מגופו – מה זה, תגידו לי, מה זה הדבר הזה? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> בורות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין טיפה ידע? הכול בורות בכנסת הזאת? להשטנקר על חברת כנסת ואחרי זה לבוא ולהגיד לי: בימין אנחנו לא תוקפים נשים? אז יש גם בימין, ולצערי, בכל מקום יש, ולצערי, אין חסינות - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסיימת. - - אין חסינות לאישה מפגיעות מיניות ומאונס ומהטרדות מיניות, לצערי, כי גבר בסוף הוא גבר וזה לא משנה אם הוא ימני או שמאלני, בסוף, לצערי, הנשים הן אלה שמשלמות את המחיר. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. היית אומרת: מטריד הוא מטריד, לא משנה מאיזה צד הוא בא, לא – גבר הוא גבר. כי גברים לא תמיד מטרידים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לצערי, 90% מהמקרים הם גברים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הבנו אותך, אבל בסדר. אין בחוק כזה דבר אונס של גבר, את יודעת. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה גם לא יכול לבוא ולהגיד שבימין אין ארגוני נשים, כי אתה עושה עוול, קודם כול, לנשים. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, על הדיל המסריח של פגיעה בתקשורת החופשית תמורת עוד סמכויות לבתי הדין הרבניים דיברתי בנאום הקודם. אני רוצה לרגע לנצל את הבמה המכובדת הזאת כדי לומר תודה. כמו רבים אחרים, גם האלוף במילואים ניצן אלון התייצב אל הדגל מייד עם תחילת המלחמה. ומאז, במשך למעלה משנתיים ברצף, לילות כימים, פיקד על המאמץ לאיסוף מידע על החטופים שלנו. הוא לא חיפש את אור הזרקורים, והקדיש את כל-כולו בשביל לשפוך אור על הגורל של 255 חטופים בעזה, ולעשות הכול כדי לקדם את ההחזרה שלהם הביתה. בן לילה הוא הקים ארגון ומפקדה, הגדיר בבהירות את המשימות ופיתח את כל היכולות כדי לממש אותה. אל מול המאזניים שעל כף אחת שלהן ערכי הרעות והערבות ההדדית, ועל הכף השנייה תככים ואינטרסים פוליטיים אישיים, ניצן אלון השליך את עצמו על כף המאזניים הראשונה. הוא לא נכנע לרגע לאלה שביקשו לוותר על המאמצים או למסמס עסקאות, הוא לא התייאש. הוא עשה הכול, אבל הכול, כדי לצמצם את הסיכון לחיי אדם כתוצאה מהאכזריות הבלתי-נתפסת של המחבלים או מאש כוחותינו בשגגה. אני גם יודעת על הקשר ההדוק שלו עם המשפחות. הוא היה הכול עבורן – אצבע על הדופק, דיבור בגובה העיניים, ויושרה גדולה. "עשינו גם שגיאות, לעיתים הרות גורל", כתב אלון במכתב שלו, כשהוא נפרד מפקודיו. ובמשפט הקצר הזה הוא הבדיל את עצמו מכל אלה שבורחים מאחריות, מכל אלה שמטייחים, עד לרגע זה. המשימה עדיין לא הסתיימה, יש לנו עוד שמונה משפחות שמחכות ליקירים שלהן, מחכות לוודאות, לסגירת המעגל, אבל זו הזדמנות מאוד מאוד חשובה לומר לאלוף ניצן, שמסיים בימים אלו את התפקיד שלו, תודה, תודה גדולה. תודה על הכתף למשפחות, תודה על השקט המדויק אל מול הרעש. תודה על הדבקות במשימה ועל היכולת להוביל אותה עם מצפן ולא להיות כמו שַבשבת. איבדת אין-ספור שעות שינה כדי שאחרים יוכלו סוף-סוף לישון. לא נשכח לך את זה לעולם. מי שהחזיר חטופים, החזיר גם את האמון שלנו במדינה, בצבא. אז תודה גדולה מכאן, מעל בימת הכנסת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, הממשלה הזו במרוץ בהול לפגיעה באופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל עד לפני שהבחירות האלה יסתיימו. אחרי שטיפלו בשופטים, טיפלו בשומרי הסף, טיפלו בשלטון החוק, זרעו שנאה וכאוס בציבור – כי אלו האלמנטים של חקיקה משפטית – הגענו לרגל הרביעית בדמוקרטיה, רגל התקשורת החופשית. זה textbook של פולין, של הונגריה, ולצערנו, בערב 30 השנה לרצח יצחק רבין, אנחנו באירוע הזה של העברת החוק לפגיעה בתקשורת החופשית. ולא יעזור הכינוי, אדוני שר התקשורת, רפורמה כזאת או אחרת, בדיוק כמו פיצול היועמ"שית – תחת כינוי טכני או מקצועי מסתתרת חקיקה משפטית שפוגעת בדמוקרטיה. הדבר הזה מצטרף לחקיקה שפוגעת בשידור הציבורי בכאן 11, פוליטיזציה של התקציב ופוליטיזציה במינוי, חוק העמותות שינוהל ויידון מחר שוב בוועדת החוקה, שבעצם מתנכל לעמותות של החברה האזרחית, מונע גישה לערכאות, מטיל עליהם מיסים ודורש מהם כאלטרנטיבה, לבוא ולהצהיר נאמנות לשליט. ועכשיו כאן, הצעת חוק התקשורת. ואני רוצה לצטט, אדוני השר, מחוות הדעת של משרד המשפטים, בנושא הזה, שאומרים דברים מאוד מאוד קשים, ואם אינני טועה, גם מאוד מאוד מאוד חריגים. ואני מצטטת: הצעת החוק טומנת בחובה סיכונים לפגיעה ממשית בחופש הביטוי והעיתונות, בין היתר, בשל החשש למעורבות פוליטית בעבודת גופי השידורים, גופים משדרי חדשות בפרט. ההצעה לא מציעה ערובות נאותות להבטחת עקרונות יסוד חוקתיים ודמוקרטיים שמכירים בתפקידה החיוני של תקשורת חופשית בצביונה הדמוקרטי של מדינה. ולכן, קידומה מעורר קשיים משפטיים וחוקתיים וכו'. מאחר ששאלת, אדוני היושב-ראש, אני מתייחסת גם לעובדה שאתה מייצר כאן הסדר – באמת, הוא מאוד רחב, אבל מוטמעים בתוכו אלמנטים ממש פשיסטיים. למשל, העובדה שגורם מדינתי מקבל אליו את נתוני הרייטינג, זה הסדר שאין לו תקדים בעולם. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> זה שקר. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מי משקר אינני יודעת. אנחנו עוד נראה מי משקר. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> תקראי בתוך החוק. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> דבר שני, אבן היסוד היא הקפדה על חדשות אמת שלא ישדרו שקרים, שהיו מופרדות, ככל שניתן, בצורה מבנית, משליטה פוליטית או משליטה של בעלי הון, לצורך העניין. אתה מרסק את כל ההפרדה הזאת ולא נתת לה מענה, וזה דבר מאוד מאוד חמור, כי באמת מה שעושים בפולין, בהונגריה, זה ניסיון להשתלט על ההדהוד של התקשורת, שלא תהיה ביקורתית לשלטון. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ואני רוצה לסיים, היושבת ראש, בציטוט - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אבל תם הזמן. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ולצטט מדברי השופט לנדוי, שמוזכרים על ידי גור בליי, היועמ"ש של ועדת החוקה, ואומר כך: "שלטון הנוטל לעצמו את הרשות לקבוע מה טוב לאזרח לדעת, סופו שהוא קובע גם מה טוב לאזרח לחשוב; ואין סתירה גדולה מזו לדמוקרטיה אמיתית, שאיננה 'מודרכת' מלמעלה." << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> גם על זה נילחם בוועדה וגם זה ייפסל בבית המשפט, כי את בית המשפט עוד יש לנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב – מוותרת. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> טלי, את לא מרגישה טוב? טלי, את צריכה שוקולד? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> חברת הכנסת פרקש, תקראי את סעיף 98 לחוק ותתנצלי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> חבריי חברי הכנסת, גברתי היושבת בראש, בואו נתחיל מדבר חריג למקום הזה, ונדבר על הצעת החוק שאנחנו מתעסקים בה: חוק התקשורת. אז מה בעצם שר התקשורת רוצה? הוא עמד פה, והסית נגד ערוצי תקשורת, שהוא עצמו אמון עליהם; פרגן לערוץ אחד ספציפי, שהוא עובד בשבילו, אותו ערוץ שנקנה במתנה לראיס שלו. אבל עזבו, בואו נדבר רגע על המשמעות של החוק הזה. יש לו משמעות אחת – שליטה בתקשורת. איך עושים את זה? אתה יכול לצחוק, קרעי, אבל אנחנו יודעים שזה מה שאתה רוצה. ועכשיו איך עושים את זה? שולטים פוליטית. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> תקריא את הסעיף שמאפשר לי שליטה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אקריא מתוך החוק. שולטים פוליטית ברגולטור. איך עושים את זה? לפי נוסח הצעת החוק שלך, את היו"ר ואת חברי המועצה יוכל למנות שר התקשורת בעצמו. מה הבעיה? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> זה המצב היום. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. זה לא המצב היום. זה מה שאתה רוצה. אתה רוצה לסגור את הגופים שמפקחים על ערוצי התקשורת, ואין לך שליטה עליהם. במשך ארבע שנים אתה מנסה לעשות את זה. עכשיו, לא רק זה, זה גם איזה דיל הזוי עם החרדים, שמצביעים לך רק היום בטרומית, בשביל שיהיה לך אחרי זה חוק רציפות. אתה יודע שזה לא יעבור. אני יודע שזה לא יעבור. לצערי הרב, התקשורת שותקת, כי היא כנראה מפחדת ממך. אבל המטרה של החוק הזה היא אחת: לסגור את הערוצים שאתם לא רוצים; לפרגן לערוצים שאתם כן רוצים. אפשר לנסות להפוך את זה באלף דרכים. זו המטרה היחידה. אזרחי ישראל צריכים לדעת דבר אחד: אם החוק הזה יעבור, מחר בבוקר הערוצים לא ייראו כמו שהם היום; חדשות לא ישודרו כמו שהם היום; כתבים לא יוכלו לדבר בחופשיות כמו שהם מדברים היום. שמעתי אותך פה ואומר שאין מקום לימין בתקשורת. אז בשם עמית סגל, אני נעלב פה. מה זה אין מקום לימין בתקשורת? יש מקום לכולם בתקשורת. העובדה שאתה מייצג ערוץ אחד בתקשורת, היא בעיה שלך. היא לא בעיה שלנו. היא לא בעיה של הבית הזה. היא לא בעיה של העם הזה. זה לא משהו שאנחנו צריכים לעסוק בו. ועכשיו אני רוצה, ברשותכם, לנסות לעבור לנושא אחר. גברתי היושבת-ראש, אולי תזרמי איתי בנושא הזה. כרגע יש 200 מחבלי נוח'בה, שאנסו ורצחו ולקחו חלק פעיל במתקפה על מדינת ישראל. ואם זה לא מספיק, לא מזמן רצחו שלושה חיילי צה"ל. בזמן שאנחנו מדברים - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, 11. רון, רון, 11. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. ספציפית אלה שלושה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> ה-200 האלה? 11. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ה-200 האלה. 11? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> 11. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> 11. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ברור. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> בזמן שאנחנו מדברים פה היום, והבית הזה כולו בדממה, מתנהל משא ומתן בין ראש ממשלת ישראל לחמאס – אחת ממשימות המלחמה הייתה להשמיד את חמאס. איך משחררים אותם בלי שהציבור הישראלי ידע? ואם זה לא מספיק, מחלקת הדגים הקפואים לא אומרת מילה. שר הביטחון הלאומי שלנו, שעמד פה והטיח באופוזיציה הרבה מאוד האשמות, גם הוא לא אמר כלום. הוא השר ששחרר הכי הרבה מחבלים מהכלא. הוא לא אמר דבר. אז אם יש משהו אחד שהבית הזה צריך לעשות היום הוא לעצור הכול ולפנות לראש הממשלה, כולנו ביחד, ולהגיד לו דבר אחד פשוט: 200 מחבלים מתחת לאדמה צריכים להיות מושמדים הלילה. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> רון, אתה יודע - - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> כן, אני יודע. הוועדה שאתה לא מצליח למנות לה יושב-ראש. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לא, אתה לא יודע. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אתה אמרת, שלמה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> ממש לא. אתה טועה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אני אגיד לך מה. אם היית משנה את החוק - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> - - - רון, מה שקראת זה החוק הקיים. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא. זה לא החוק הקיים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה החוק הקיים. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מה שרוצים לשנות זה לבחור את הנציגים בידי שר התקשורת. היום זה לא קיים. היום יש ועדה - - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לא נכון. זה שקר. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> הוועדה מצאה - - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> הוועדה מסיימת את הקדנציה שלה בינואר, ואני ממנה 15 - - - << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> כן. אז למה אתה צריך את החוק? אז למה אתה צריך את החוק? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בבקשה. חבר הכנסת סגלוביץ', בבקשה. אני עוצרת. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אז אפשר לוותר על החוק? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לא. אין פה שליטה של שר התקשורת. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> יפה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת רון כץ, השר קרעי, בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, לפני איזה חצי שעה, שעה, אולי קצת יותר, ראינו פה את בן גביר מגיע ונואם איזה נאום די פסיכי במליאה, משתלח. אז בואו נעבור על כמה נתונים שהוא לא מדבר עליהם: הכי הרבה נרצחים בפיגועים מאז שהוא שר לביטחון לאומי; הכי הרבה מחבלים ששוחררו אי פעם מבתי סוהר; הכי הרבה הרוגים בתאונות דרכים; הכי הרבה נרצחים בחברה בישראל; הכי הרבה הצגות אי פעם שעשה שר; הכי הרבה ציוצים; הכי פחות משילות. משתמשים במונח הזה – אולי נקרא לדברים אחרת: רמת הציות לחוק ירדה פלאים מאז שקמה הממשלה הזאת, כי זה המצב כשיושב עבריין על כיסא השר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני לא חושבת - - - << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> רימונים בפתח תקווה; יריות בחדרה, חיפה, שכונת הדר, הדרום, הצפון. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה ביטוי לא ראוי לומר. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל זה במשמרת שלו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה ביטוי לא ראוי. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואתם שותקים. באים מספרים פה סיפורים על עוד הצעת חקיקה ועוד הצעת חקיקה, אבל מה עם הנתונים? מה עם הנתונים? הנתונים הם נתונים של כישלון, של חוסר משילות, של אפסות, של רעות רוח. אלה הנתונים. ביום שני בשבוע שעבר נרצח מוחמד מרזוק. נער בן 17 נרצח בתוך בית ספר. ביום חמישי האחרון נסעתי לכפר קרע, לבית הספר. אני אתאר לכם את בית הספר. בית הספר הוא בית ספר לנוער בסיכון של רשת ברנקו וייס. הוא הוקם לפני ארבע שנים. הגעתי לשם. דיברתי עם המנהלת, אישה מרשימה, שמה ענת. היא 28 שנה הייתה מורה בערערה, וקיבלה את ניהול בית הספר לידיה לפני ארבע שנים. בית הספר הזה, שזכה לפרסום בגלל הירצחו של נער בתוך כותלי בית הספר על ידי נער אחר, הגיע להישגים בלתי רגילים: 64% סיימו בגרות; שבעה ילדים שלא האמינו, הגיעו לאקדמיה. מי הגיע מממשלת ישראל לשם? בן גביר הגיע? נראה לכם? הגיע מנכ"ל משרד החינוך, כי השר בחו"ל, וזהו. זה אירוע שהיה צריך להדיר שינה מכל אחד מאיתנו. זה לא קשור לערבים ויהודים. 212 נרצחים בחברה הערבית. זה השר שאתם מיניתם. השר בן גביר הוא תקלה מהלכת – עם עניבה, אבל הוא עדיין תקלה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. קודם כול, אני רוצה לציין לשבח את קרעי. כי בדרך כלל בהצעות חוק שהוא מעלה, הוא תמיד שולח מייל בתפוצה. אתם קראתם את המייל? אז כל הכבוד. מסכים, לא מסכים, כל הכבוד, זה נדיר. אלה יהיו 20 השניות האחרונות שאני נותן לך ציון לשבח. תראו, אני פחות אדבר, אולי, על סעיפי החוק. אבל אני רוצה לפנות – לא אליך, אלא לדבר עליך. איך אתה מצפה שמישהו יאמין לך? באמת, כאילו, אתה בא ואומר: נקל עם הצרכן, ונוריד רגולציה, ונשחרר את התקשורת. למה שנאמין לך? למה שנאמין לשר תקשורת שפועל בלי הפסקה, לא רק בשלוש השנים האחרונות שהוא עושה תקשורת, אלא פועל בלי הפסקה כדי להסית נגד התקשורת. הרי מי שהמציא – אני לא יודע אם זה אתה המצאת אבל הממציא של ערוצי התרעלה, אל-ג'זירה, לא יודע, וכל זה, זה אתם. עכשיו, ביום חמישי תקפו אנשי תקשורת בהפגנה, הפגנה שאתה עצמך רצית ללכת אליה והצדקת את המהות שלה. ההפגנה – מה אמרת? שזו בעצם תפילה והפגנה נגד הייעוץ המשפטי. ההפגנה נגד הייעוץ המשפטי, ששורפים שם את דגלי ישראל, ולוקחים קרש ונותנים ליוסי אלי בראש; ולוקחים בקבוקי מים, ובמקום לזרוק למחזור, זורקים על הכתבת. מילה אחת לא אמרת. מילה אחת: תקפו אנשי תקשורת. נניח שאני מאמין לך שאתה רוצה לייצר תקשורת חופשית, ולשחרר את הרשות השנייה, שהיא מסואבת, ולהעלות ב-500% את הפרסום לערוץ 14 – סתם במקרה, לגמרי. זה במקריות. הרייטינג יורד, הפרסום עולה, זה במקריות לגמרי. ונניח שאתה לא רוצה שום הפרדה בין חטיבת החדשות לבין בעלי השליטה. תוקפים אנשי תקשורת – שר נורמטיבי היה אומר: ואללה, לא מתאים, בואו נדבר עם המשטרה, נראה מה עושים. אולי, חס וחלילה, יעצרו מישהו. ברור, זה אמנם לא בכיכר קפלן, אליבא דמורה לשל"ח עידית סילמן, אבל תקפו אנשי תקשורת, שבן אדם לא יגיד מילה? לא, הוא יגיד: עצרת התפילה של החרדים בחמישי היא, מבחינתי, כנגד מי שעושה הכול כדי לחבל, להזיק ולפלג: לפיד, ליברמן וכמובן, היועמ"שית המודחת. זו הנקודה שבה הוא מלא עם אחינו החרדים ששורפים את דגלי ישראל, שקוראים: נמות ולא נתגייס. זה שר התקשורת. אין מה לעשות, לא משנה מה תעשה, בשלוש השנים שאתה שר התקשורת, עדיין – חבריי חברי הכנסת, אם אתם רוצים לעשות שיחה - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> משפט אחרון. - - ולהתקשר למישהו בדרך לעבודה, לירושלים, ובמקרה הגעתם מכביש 1 או כביש 443, עדיין לא תצליחו לייצר שיחה בלי ניתוק. הוא רץ לי לרפורמות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תן לעשות שיחה אחת בלי שהיא מתנתקת ארבע פעמים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת שירי, תודה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אלוהים ישמור, ישראל 2025. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה לך. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני שר התקשורת, האזנתי בקשב לדבריך. היה לי קשה מאוד מאחר שהם כללו הסתה ושקרים ודברי הבל. אתה מכחיש שאתה רוצה להיטיב עם ערוץ 14? זה מה שהבנתי שאתה רוצה לעשות? רגע, הוא מדבר עכשיו בטלפון, אז נחכה ששר התקשורת יאזין לי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> פשוט חבל על הזמן שלך. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני רוצה להבין ממנו, כי הוא מכחיש שהוא רוצה להיטיב עם ערוץ 14. הוא פועל למען חופש העיתונות, וכל הדברים שהוא עושה בדיוק ההפך מזה. השר קרעי, אתה מוכן שנייה להפסיק את השיחה שלך ולהתייחס לחברי הכנסת שנמצאים כאן? לא, הוא כנראה – אני לא יודע עם מי הוא מדבר, כנראה זו שיחת פייק, כי קשה לו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> קודם כול יש לו קליטה, כל הכבוד. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. רציתי לשאול את השר קרעי: בכמה עלה תקציב הפרסום הממשלתי של משרד התקשורת בערוץ 14? בכמה עלה תקציב הפרסום הממשלתי של משרד התקשורת – המשרד שהוא עומד בראשו – בערוץ 14? זאת שאלה מעניינת, כי מסתבר שמאז המלחמה עלה – במשרד הביטחון למשל, שנשלט על ידי שני שרים מהליכוד, תקציב הפרסום הממשלתי בערוץ 14 עלה בלמעלה מ-2,000%; משרד התחבורה פרסם ב-1,417% יותר מלפני המלחמה; משרד החינוך, בראשות השר קיש, פרסם בערוץ 14 ב-451% יותר מלפני המלחמה; משרד ראש הממשלה פרסם בערוץ התעמולה האישי של נתניהו, ערוץ 14, ב-179% יותר מלפני המלחמה. ככל שהרייטינג של ערוץ 14 צלל בתקופת המלחמה, ככה ההשקעות הממשלתיות עלו במאות אחוזים. ערוץ 12, שהרייטינג בו עלה בתקופת המלחמה, ספג קיצוץ של 45% בהיקף הפרסום הממשלתי בו. מדובר במיליוני שקלים של הטבות ממשלתיות, שהושקעו בערוץ התעמולה האישי של נתניהו; ערוץ תעמולה שעוד מפיץ הומופוביה וגזענות וכהניזם כאילו זה עמדות לגיטימיות שיש לשדרן, בעוד שמדובר בהסתה מסוכנת. בערוץ שמשרת שלטון והשלטון בתמורה גומל לו בהטבות כלכליות, בהקלות רגולטוריות. אז עולה שר התקשורת ומפליג במחמאות לחופש ולדמוקרטיה ובצורך לייצר תחרות. כך לא מתנהגת ממשלה במדינה דמוקרטית, חבר הכנסת השר קרעי, כשאתם משקיעים מיליוני שקלים בערוץ תעמולה שהרייטינג בו יורד. ב-2024 הממוצע בפריים טיים של ערוץ 14 עמד על 6%; ב-2025 הרייטינג עוד ירד יותר מכך. איך אתה מסביר את זה שיש סתירה מובנית במה שאתה אומר? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו אתה יכול להפסיק לדבר, כי אני יורד מהדוכן. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה, תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת ווליד טאהא, לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> תודה רבה. לפני חצי שעה עבר חוק הרחבת סמכויות לבתי הדין הרבניים. הכול בסדר. ונאמר גם שהחוק מאפשר לבתי דין שרעיים להרחיב סמכות בהתאם לאותו החוק. מתוקף סמכותו כשר במשרד המשפטים, השר דוד אמסלם ממונה גם על בתי הדין השרעיים. אנחנו בקשר עם השר אמסלם מזה תקופה ארוכה לגבי איוש תקנים של בתי דין שרעיים, שבהם התקן נמצא אבל לא מאויש כבר ארבע, חמש שנים. ובתי הדין השרעיים קורסים, קורסים תחת הלחץ, עד כדי כך שלפעמים אנשים מקבלים תור לבית דין שרעי לעוד שנתיים מהיום, שזה מטורף, שזה בלתי מתקבל על הדעת. למה השר אמסלם לא מאייש את התפקידים האלה? כי השר אמסלם בריב עם לשכת עורכי הדין לגבי הנציגים של הלשכה. לשכת עורכי הדין שלחה לו שמות של שני נציגים, והשר אמסלם, הלוחם האגדי למען זכויות נשים, מתעקש על כך שאחת הנציגים תהיה אישה. הוא מעכב את איוש תפקידי הקאדים השרעיים, כי הוא לא מקבל את השמות שמסרו לו בלשכת עורכי הדין, והוא מתעקש על כך שיביאו לו שמות של גבר ואישה. בינתיים הם שלחו לו שמות של שני גברים, ואין שום הוראה בחוק שמחייבת אותם לשלוח שמות של גבר ואישה. ומי משלם את המחיר? האזרח המוסלמי הממוצע, שמחכה לתור שנה, שנה וחצי ושנתיים כדי לקבל את השירות של בית הדין השרעי. השר אמסלם, זה שאתה רוצה להרחיב את הסמכויות של בתי הדין השרעיים – תודה רבה. אבל קודם כול, תממש את הסמכות שלך למנות את התקנים הלא-מאוישים מזה ארבע, חמש שנים. ואתה יודע מה הלחץ - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה, תודה רבה. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> - - שנמצאים בו בתי דין השרעיים. הסמכות לעשות את זה היא בידיך. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. כנסת נכבדה, שר התקשורת מקדם חופש ביטוי ואמת כמו שנתניהו מקדם את משפטו, כמו שלוין מקדם דמוקרטיה, כמו ששרי הליכוד מקדמים את הפריפריה, כמו שמיקי זוהר מקדם את יאיר נתניהו בשביל הסברה. זהו, אין יותר מה להגיד אחרי הדבר הזה. כמה אתם אוהבים להגיד אליטה; כמה אתם אוהבים להגיד מנותקת. תסתכלו רגע מי מנותק ממי. מי מנותק פה מהעם, אדוני? שוק חופשי, קידום תחרות, אז למה צריך רגולציה ייחודית? אבל הרי השר רוצה שליטה. אתה רוצה לשבת, מורם מעם, בזכות השררה ופשוט לגרום לאנשים מהתקשורת לזחול אליך. הרי אתה ממש מת שהם יעלו אליך לרגל; והרי אנחנו יודעים שסיקור אוהד ושוחד לתקשורת בעצם הביאו את ראש הממשלה אל ספסל הנאשמים. אז למה לא למסד עכשיו, כשיש אפשרות? למה לא למסד את החנופה הזאת, את התועמלנות ואת השופרות? אם שר התקשורת לעשות היה רוצה באמת מעשה אמיתי ומקצועי למען התקשורת – אמיתי, אמיתי, כזה באמת שאזרחי מדינת ישראל אולי היו מרוויחים ממנו משהו – הוא היה פועל למשל מול יוטיוב, מול נטפליקס, ולא נטפל לערוצי החדשות – סליחה, אל-ג'זירה 12 והתאגיד, אויב העם. איך לקחתם ערכים שכל כך התגאינו בהם, שהיו אבני החומה, אבני היסוד של מדינת ישראל, שהגיעה לכאלה הישגים מדהימים – לקחתם עצמאות, לקחתם מקצועיות, דמוקרטיה, חופש, חירות, לקחתם הכול והינה הפכתם אותם לגיחי-גיחי, לצחוק. איזה כיף. כפיים, כמו שאומרים אצלכם בערוץ 14. הפכתם אותם למילות גנאי, וככה זה נראה. מי המודל שלכם? מי המודל שלך, אדוני השר, לחופש הביטוי? לאמת הצרופה שאתה כל כך דואג לה? אולי המגיש המוביל של ערוץ 14? זה שאמר ממש לפני יום, שאפשר להמשיך לעשות לינץ' עם סמיילי קורץ? זה המודל? טוב, זה ברור שהאובססיה שלכם על התקשורת היא מכוונת; זה ברור שהיא באה לצורך מטרה אחת: של השתלטות, של שחיתות, כמו שאנחנו שומעים מדי יום בתקשורת. האם יש עוד איזשהו שר אצלכם – טוב שהממשלה כל כך גדולה, אז יש כל כך הרבה שרים שיכולים להיות חשודים והרבה עבודה ל-433. אני מבינה שבימים הקרובים אנחנו נשמע על עוד כמה. אין מקום. כן, זה ברור לחלוטין שכל ההתנהלות היא מפחד וחולשה - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אפרת, תם הזמן. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אני מסיימת, תודה. - - ומתחושת קיפוח. זה ברור לחלוטין שאתם רוצים להקים כל הזמן מעין רפורמות וועדות. אבל הוועדה היחידה שאתם צריכים להקים היא ועדת חקירה ממלכתית. אין שום דבר אחר שאתם צריכים לעשות. לא הייתם צריכים לעשות שום דבר, זה הדבר היחידי שאתם צריכים לעשות. ואני מצטרפת לעתירות שהגישו נגד - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אני מסיימת עכשיו. - - אני מצטרפת לעתירות ומברכת על העתירות של ארגון העיתונאים, כדי באמת להפסיק את הרפורמה ההזויה שלך, שברור לחלוטין שהיא תהרוס את התקשורת בישראל. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום פתחה רמ"י, רשות מקרקעי ישראל בנגב, מבצע נץ הדרום להריסת בתים בנגב. עלה לכאן לפני שעה השר שאחראי לאכיפה בנגב ודיבר על קיטוב בתוך האוכלוסייה, בתוך החברה, על שיסוע. אבל תסתכלו איך רמ"י משכפלת: את מה שעושה הממשלה בכלל היא עושה היום בנגב. במקום לתרום לאוכלוסייה, במקום לעזור לאוכלוסייה, הם פותחים במבצעים נגד האוכלוסייה המוחלשת בנגב. מהמקום הזה אני פונה לממשלה ולשר שנמצא כאן במליאה, שלמה קרעי, תושב הנגב: מכובדי השר, לא יכול להיות שרק הורסים בנגב בלי לתת פתרונות. היום חולקו בנגב יותר מ-150 צווים, ומשאירים משפחות ללא קורת גג. עכשיו, אנחנו בתקופה – עוד מעט חורף ואני רוצה שהממשלה והעומד בראשה יישאו באחריות למה שקורה בנגב. לא צריך להפקיד את הנגב בידיים של בן גביר. אנחנו דורשים מעורבות של לשכת ראש הממשלה בצורה ישירה מול ההנהגה הבדואית, מול האוכלוסייה הבדואית, על מנת להפסיק את המסע הזה, את הרדיפה נגד האוכלוסייה שלנו. זו הדרישה של התושבים; זו הדרישה של ההנהגה הבדואית בנגב. מחובתה של הממשלה לעמוד לצד התושבים. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, קראתי לפני כמה דקות הודעה לעיתונות של רמ"י. בהודעה כתוב: מבצע נץ הדרום 3. מבצע. חשבתי שיש איזו מלחמה, כי התחילו לקרוא למבצעים של הריסות בתים, של הריסות שכונות, בשמות של מבצעים, כאילו שיש מלחמה. מלחמה נגד מי? נגד אזרחי המדינה תושבי הנגב, תושבי הנגב הערבים. זו לא פעם ראשונה שעולה השר לביטחון לאומי ומתגאה על חלוקת צווי הריסה. הוא אומר: הייתי היום בנבטים וחילקנו צווי הריסה. זו לא הפעם הראשונה שהשר מחלק צווי הריסה. לפני כמה חודשים הוא היה בטובא-זנגרייה והפעם זה ביישובים הבדואיים בדרום. אני לא יודע מה קורה לשר הזה, שבכל פעם הוא רוצה להרוס ולסמן את הבדואים – הבדואים בצפון, הבדואים בדרום – ורוצה להרוס רק אצל הבדואים. מה קרה? למה? כי הבדואים הם חלשים? כי הבדואים הם לא מגיבים? לא יוצאים לחסום דרכים? לא יוצאים לחסום את הכבישים? לא מפגינים, כי הם אזרחים טובים, אזרחים שומרי חוק? אבל לפעמים מגיעים מים עד נפש. נכון, הבדואים גם בדרום וגם בצפון הם שומרי חוק, אבל הלחץ הזה יביא בסוף שהבדואים יתחילו להפגין כמו כולם. הם יודעים לעשות את זה, והם גם יכולים לעשות את זה בצורה טובה מאוד. אבל אני פונה כאן לממשלה, אני פונה לראש הממשלה: צריך לרסן את השר הזה, שלא מספיק להרוס. לפני שהורסים בתים צריך לתת פתרונות לאותם תושבים; צריך לפתור ולתת פתרונות; צריך להכיר ביישובים הבלתי-מוכרים, היישובים הבדואים בדרום. צריך להרחיב את תוכניות המתאר ביישובים הבדואים בצפון וגם ביישובים הערביים. לתכנן ואחר כך לעשות אכיפה – זו הדרישה. והגיע הזמן שראש הממשלה ייכנס בעובי הקורה ויטפל בנושאים הבאים. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת. חבר הכנסת מיקי לוי, לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת בראש. שיהיה ברור, מעשיה של הפרקליטה ראויים לכל גינוי. היא נגררה לתוך מערבולת של שקרים. צריך למצות את החקירה לגבי הסנגורית הצבאית הראשית, לא לעשות שום הנחות, כדי להגיע לחקר האמת. מילא ההדלפה של הסרטון, ניחא, הייתה מודה – הדלפתי, בטיעונים כאלה או אחרים. אבל ההיגררות להמשך השקרים, לאירוע הטלפון, להיעלמות אתמול – מערבולת שיש לחקור, להגיע לחקר האמת ולהגיש כתב אישום בהתאם. אבל, חברים, מה לכם כי תלינו? המדליפים הגדולים ביותר מייללים על הדלפת הסרטון, עדות הזוועה למעשים לא ראויים במחנה תימן. אלא אתם, המדליפים האמיתיים על בסיס יום-יומי מישיבות הממשלה וחושפים ברבים סודות מדינה, אתם? אתם פתאום הפכתם לצדיקי הדור? אתם, שמדליפים סודות מדינה; אתם, שמדליפים מקבינט הביטחון המצומצם; אתם, שמקליטים אחד את השני ומוציאים את זה החוצה לעיתונאים; על מה אתם מלינים? צדיקי הדור? את שרץ פרסום ההדלפה אתם מכסים במילים: "גורם בסביבת ראש הממשלה" או "מקורבים לשר מסרו". מהיכן קסטל, חסון, מגל וסגל שואבים את המידע שלהם? סגולות של מגידי עתידות יש להם? קוראים בקפה? מה עושה ברדוגו בשיחותיו עם נתניהו, מתַפעלים את הלוק החדש? סעדה, גם לך יש פה כבוד. כשסעדה, סגן ראש מח"ש לשעבר, יילל היום על ההדלפות, הזכיר לו אביעד גליקמן, שהוא עצמו - - - << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אל תגיד שקרים. לא אתן לך. זה שקר - - - כי תקשיב למה שאני אמרתי: באישור - - - << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא לא לא. אל תפריע לי. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אני לא אתן לך לשקר. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תפריע לי. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> אתה לא תשקר עליי. תשקר על עצמך - - - השקר הזה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אתה רוצה? תבקש. אני אתן לך, משה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יילל היום על ההדלפות, הזכיר לו אביעד גליקמן שהוא עצמו הדליף לאביעד וחבריו בזמן שאחז בתפקיד במח"ש. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> ממש לא. ממש לא. פרקליט המדינה שלח אותי לתדרך - - - << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל אחד מחזיק במקורותיו. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> פרקליט המדינה שלח אותי לתדרך, ואתה יודע שזה שקר. אבל האמת לא מעניינת אתכם. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> וכולם מדליפים באופן ישיר או באמצעות שליחים כמו פלדשטיין, החל מראש הממשלה נתניהו וכלה בשרים ובבעלי תפקידים שבסביבתו. אתמול כבר היה מי שאמר שפרסום הסרטון גרם נזק בלתי הפיך לביטחון המדינה, והיום המשיך נתניהו בדברי ההבל הללו: הפצ"רית עשתה פיגוע הסברתי. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> פיגוע הסברתי - - - מדינת ישראל, ואתה מגבה אותה. בושה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני נאלץ לעצור פה, גברתי, כי אני לא יכול לקחת את הזמן. חבר הכנסת סעדה - - << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> בושה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - הכותב הוא אלוף משנה יאיר אלוני, זה לא דברים שלי. טייס קרב, בוחר בליכוד, חבר מרכז הליכוד בעבר, שמתעב היום את המפלגה הזו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בועז ביסמוט – אינו נוכח; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – מוותרת; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חבר הכנסת משה סעדה – מוותר; חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת; חברת הכנסת עדי עזוז – אינה נוכחת; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת סמיר בן סעיד – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> גברתי היושבת בראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכובדי השר, האמת, האמת, אנחנו צריכים להיות מרוצים, הציבור הליברלי ונציגיו, כי כל דוברי הקואליציה מנסים להתחפש לליברלים. עולה לכאן חבר הכנסת משה גפני ומסביר שהחוק שלו שמחזק את בתי הדין הרבניים ואת המונופול שלהם הוא חוק ליברלי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ליברלי, ליברלי. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> שוויוני. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> עולה השר, אביר זכויות האדם, המומחה מספר אחת לגימטריות, ומסביר לנו שחוק התקשורת שלו הוא חוק פלורליסטי, הוא חוק דמוקרטי. אז אנחנו, האמת, צריכים להיות די מרוצים. אפילו הקואליציה הלאומנית האולטרה-שמרנית הזו מבינה שהציבור הישראלי מעוניין בערכים ליברליים – מעוניין בדמוקרטיה, מעוניין בשוויון מגדרי, מעוניין בפלורליזם. מה הבעיה? הבעיה היא שמדובר בקואליציה של שקרנים. גם שקרנים וגם חושבים שהציבור הישראלי מטומטם. ניקח חוק, נשים בו 200 סעיפים, נכתוב שם רפורמה בשידורי ספורט, נקשקש על משהו אחר, ואז נוכל למכור לציבור הישראלי שזה חוק של פלורליזם ושל גיוון. איזה גיוון? איזה פלורליזם? איזה נעליים? איזה נעליים? זה חוק של השתלטות עוינת על שוק התקשורת בישראל. חוק שיאפשר למועצת הרשות, שכל-כולה מינויים פוליטיים, להטיל עיצומים דרמטיים, דרמטיים, על גורמי התקשורת בישראל, על פי פרמטרים לא ברורים. מדובר בהצעת חוק שמאפשרת התערבות בוטה של השר, באמצעות נציגיו, בשידורי גופי החדשות. מדובר בהצעת חוק שממוטטת את ההפרדה בין חברות התקשורת לבין חטיבות החדשות שלהן, כדי למנוע כל סטנדרט של אתיקה ומהימנות, כדי להפוך את כל שוק התקשורת הישראלי לאולפן "הפטריוטים". זה הפלורליזם. זה הפלורליזם וזו התקשורת החופשית של השר קרעי. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> באיזה? באיזה סעיף זה כתוב בחוק? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> וגם מספרים לנו – מה זה, זו בכלל רפורמה חברתית. בשביל זה את עידן פלוס הופכים לאפליקציה אינטרנטית, מבלי להשאיר את המערך שמשרת היום קהלים שאין להם נגישות אינטרנטית ראויה - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> - - ועוד כהנה וכהנה. השר קרעי, גם אם תעמוד פה ותצעק 2,000 פעמים פלורליזם, פלורליזם, פלורליזם – איך אני אומר? כשזה יוצא מהפה שלך זה לא נשמע מאוד אותנטי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תם הזמן. תודה רבה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> הצלחת למצוא איזה סעיף בחוק שתומך בטענות שלך, קריב? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כן, ידידי. נבלה הרבה בוועדה ביחד. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – מוותרת; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן גינזבורג – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל רון בן משה – אינה נוכחת; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיכאל ביטון – אינו נוכח; חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון – אינו נוכח. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כנסת נכבדה, קודם כול, בואו נקריא את הדברים: ב-11 באוגוסט 2025 קבעה מליאת רשות ההסדרה כי בהערכת השפעות הרגולציה של משרד התקשורת נפלו פגמים מהותיים, בעיקר בפרקי הקשרים המסחריים, החדשות והאקטואליה. נקבע כי לא בוצעה בחינה מספקת להשפעת ביטול ההפרדה המבנית על עצמאות מערכות החדשות, על יחסי הכוחות מול מפרסמים ובעלי שליטה ועל הסיכון לחדירת אינטרסים מסחריים לתוכן. כמובן, הליכוד ארגון פשיעה, גם את התקשורת רוצים להפוך לכר הקומבינות שלכם, נכון? הרי זה מה שאתם, ארגון פשע על מלא. אין מפלגה, הרי נתניהו הוא ראש ארגון הפשע. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תשמע, שלמה קרעי, אתה שר הפיכה לכל דבר ועניין. כל אחד פה לקח תפקיד: אתה, שר התקשורת – הפרת אמונים, ריסוק התקשורת והשידור הציבורי; שר החינוך – ריסוק החינוך הממלכתי; שר המשטרה – אללה יוסתור ולהקתו, עבריין, כהניסט, גמר את המשטרה; שר המשפטים – חיסול מערכת המשפט. כל אחד בצבע, מה שנקרא. כל אחד בצבע. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> שרת התחבורה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> שרת התחבורה – שרת הקומבינות. גם היא מוזמנת לחקירה, לא? אחד אחרי השני – הפרת אמונים. קיבלת משרד כדי להחריב אותו, לא כדי לקדם אותו. בוא נגיד את האמת, שלמה קרעי. למה, אכפת לך מהתקשורת? אכפת לך מערוץ 14. אתה שר לערוץ תעמולה, אתה שר הפיכה משטרית. אתה רוצה פה רודנות, שלמה קרעי. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> איפה זה כתוב בחוק? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אל תגיד לי "איפה זה כתוב בחוק". כל החוק שלך הוא חוק בלי חוות דעת, עם הערה כל כך קיצונית. לא הגיע חוק כזה שמוצמדת לו הערה ככה, עם עתירות תלויות. הכול כאן. אבל מה אכפת לך, אתה אין לך חזון תקשורת בישראל. החזון שלך זה ריסוק, החזון שלך זה לגמור את התקשורת הציבורית, הבלתי-תלויה, העצמאית. אתה רוצה בעלי הון שסרים למרותך. אתה רוצה מינויים פוליטיים. אתה דודי אמסלם של התקשורת. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> עכשיו יש מינויים - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ראינו שלא מצליח לך - - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> - - - אני מצליח על מלא. 15 - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תראה, שלמה קרעי, אנחנו נעשה פה מאבק. אני רוצה להגיד לך, שלמה קרעי, זאת המורשת שלך, לא בן אדם שבא עם חזון לעשות טוב, בן אדם שבא להחריב ולרסק. כל אחד לוקח משרד, מחליט לרסק אותו – או קומבינות לחברים או תקציבים מגזריים. אפס ממלכתיות, אפס לאומיות, אפס ציונות ואפס דמוקרטיה. הרי זה מה שאתם מביאים כמורשת. אני רוצה להגיד לך, שלמה קרעי, אתה תסתכל ביום מן הימים ותגיד לעצמך: קיבלתי כוח, קיבלתי משמעות, ומה עשיתי איתו בסוף? בזבזתי על מה, על חנופה ליאיר נתניהו? לראש ארגון הפשע, נתניהו עצמו? למי? מה עשית עם הכוח שלך? לאן לקחת אותו? עבור מה, שלמה קרעי? איפה העם? איפה הציבור? איפה לעשות טוב? איפה כל זה? הכול מקורבים? הכול בעלי אינטרס? הכול כדי שישדרו עליכם בכאילו, תעמולה חיובית? תעשו טוב – ישדרו דברים טובים, לא צריך בכאילו. לא צריך להנדס הכול, שלמה קרעי. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> תצטרפי לחברים שלך - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זה מה שיש לך להגיד, שלמה קרעי? אני צודקת. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> לראש הממשלה שלך את קוראת ראש ארגון פשע, אין לך בושה, אין לך כבוד - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני צודקת. שלמה, זה מה שיש לך להגיד? אתה יושב אצל ראש ארגון פשע, זה מה שיש לך להגיד? << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> תתביישי לך. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זה אולי בוטה, אבל זאת המציאות. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> שלמה קרעי, אם מה שיש לך זה סתם לרדת עליי – אומר דרשני. אומר דרשני. אתה הגעת לתפקיד כדי לרסק אותו, מי ישמע כדבר הזה? במקום לעשות טוב. במקום לעשות טוב לקחתם כל אחד משרד לרסק, לנפץ, להחריב, להרוס, לשמור על שררה. ממשלת כוח-כסף-כבוד, כיאה לארגון הפשע במפלגת הליכוד. ואתה חייל של ראש ארגון הפשע. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, הוא כבר בדרגה יותר בכירה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח. חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> האמת, גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, לייצג קהילה שנפגעת יום-יום מגזענות זה מאוד קשה בכנסת הזאת. אבל יותר קשה כשקוראים לך טיפשה ומטומטמת, כי באת אחרי הודעה של אימא שילדים בני 12 ו-13 לא נרדמים בלילה מאז שעצרו אותם במשך שעות בלי אוכל, בלי שתייה והפחידו אותם. אתם יודעים, יש גבול לציניות, יש גבול. יש גבול כמה אפשר להיות אפאתיים ובריונים כלפי קבוצה חלשה. וגם עכשיו, ברגעים האלה, אני בוחרת להזכיר את הנתון. ב-2019 יצאנו במחאה מאוד מאוד גדולה. סגרנו את כל הצמתים של המדינה, כי לא הייתה ברירה אחרי שירו בנער בשם סלומון טקה, זכרו לברכה. אתם יודעים כמה תיקים נפתחו אחרי זה, אחרי שהבטיחו שיטפלו? לקהילה של 170,000 איש – תורידו נשים, תורידו קשישים – לקבוצה של 70,000 איש פתחו יותר מ-30,000 תיקים. 70,000 איש, 30,000 תיקים. זה לא פרופיילינג? זה לא לרסק קהילה שלמה? אני מוכנה לתת את הכיסא שלי. ואז בא שר, אומר לי: דפוקה, טיפשה. כשאני צריכה להתמודד עם זה שהאימא בוכה לי יום-יום, שהילד שלה לא ישן בלילה ולא אוכל, ילד מצטיין עם מאיות. אז כמה קל לנפנף שאתה מרעיב, שאתה מביא עוד שוטרים. תעשה דיון על אלימות משטרתית. אתה לא תקרא לי טיפשה ומטומטמת ותבוא אליי ותיצמד אליי ככה, כמו בריון. אז איפה אתם, אה? איפה כל האנשים שהם עם קצת יושרה, קצת אינטגריטי, שאתם מוכרים שאתם דואגים לחלשים? איפה אתם דואגים לחלשים? אכפת לכם רק מפוליטיקה. לי לא אכפת מהכיסא. כדי שבני הקהילה שלי יהיו בסדר, והבן שלי – וכל ילד שנפגע ונעצר מהקהילה זה הבן שלי – אני מוכנה לוותר על הכיסא. איזה חברה נהיינו? אז מה, נצמדת אליי ככה, חשבת שתרביץ לי? אתה מאיים עליי? אתה מאיים עליי? לאן הגענו, אה, מירב, ששר בא אליי ככה? אני רוצה לומר לך משהו, גברתי היושבת-ראש, את מהמפלגה שלו, את מכירה את ההגינות שלי. אבל הוא לא מאיים עליי, ואף אחד לא יאיים עליי ולא על הקהילה שלי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. לא מוחאים כפיים, בבקשה. חבר הכנסת משה טור פז – מוותר; חבר הכנסת מנסור עבאס – מוותר; חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח. חבר הכנסת יצחק גולדקנופ. << דובר >> יצחק גולדקנופ (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, אחרי הבכיות השמיים נפתחים, אז ממילא יש לנו עכשיו שמיים פתוחים. מה שאנחנו מבקשים, שהכול יהיה בלב פתוח. אנחנו מעלים היום לכנסת – אני אשנה ממנהג הדוברים, שבדרך כלל עולים בנושא מסוים ומדברים או על הגיוס, על הפצ"רית או פצמ"רית, כל מיני דברים, נושאים אחרים. אני אדבר על הנושא שמדברים עליו היום, על חוק התקשורת, שידידנו, השר שלמה קרעי, מביא היום להצבעה. אנחנו רוצים לתמוך בחוק הזה, אבל במשך היום פנו אליי כמה אנשים, היות שבחוק הזה שיגיע – יש חשש שאם החוק הזה יהיה במתכונת שבה הוא מציע אותו עם כל הדברים, יש בזה קצת חשש לחילולי שבת שיהיו בתוך החוק הזה. אפשרויות שלא היו קודם. לכן, העליתי את הנושא הזה, את הפניות האלה, בישיבת סיעה שהייתה ליהדות התורה. העליתי את הנושא הזה, ואנחנו הולכים לתמוך בחוק הזה. סיכמנו שהיות שקיימת במדינת ישראל ועדת הרבנים למען קדושת השבת, שפעלה, מי שזוכר, עוד בתקופת אל על והגיעה לסיכומים מסודרים והבנות. אנחנו נקיים שיח עם ועדת הרבנים הזו אחרי הקריאה הראשונה. בקריאה הראשונה כולנו תומכים בחוק שהבאת, ויישר כוחך, אבל לקראת שנייה ושלישית נשב עם ועדת הרבנים הזו. מי שירצה להשתתף יוכל להשתתף – שלמה, אתה בוודאי – ונסביר את הדברים האלה, שלא יהיה כאילו דברים " לפני עִוֵר לא תתן מִכְשֹׁל", או כאלה – כמו שראיתי צייצנים שאומרים היום, כאילו אנחנו מתעלמים מההערות שנתנו לנו. אז לך אני אומר: חזק ואמץ, אתה מביא דבר יפה, מכובד ואנחנו תומכים בזה. גם בנושא של השבת – שכולנו מאוחדים בנושא הזה. אין אף יהודי בעם ישראל שלא יודע ולא מקדש את השבת בצורה כזו או בצורה אחרת. אנחנו גם רוצים שהדברים שיוצאים מכאן יהיו מקובלים על כולם. תודה רבה ששמעתם אותי. לילה טוב. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> החוק הזה משדר ספורט בשבת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בנימין גנץ, בבקשה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> איך יראו את הפועל בני ברק בכדורגל? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> - - - בשבת, זה מה שהחוק הזה אומר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> שלוש דקות לרשותך. חברים וחברות, שקט במליאה בבקשה. << דובר >> בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת בראש, על האפשרות להגיד משפט אחד. רציתי להגיד לגופו של עניין, אבל אני צריך להגיד שני משפטים נוכח מה שהתפתח פה. אני מצר בשם הבית הזה כולו על התנהגות השר בן גביר כלפי חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. אני רואה שהוא חובש כיפה גדולה, אבל הוא לא זוכר שדרך ארץ קדמה לתורה. ככה לא מתנהגים בשום פנים ואופן. לגבי החוק עצמו, שר התקשורת, אני חושב שהתפקיד שלך הוא לאפשר את קיומה של התקשורת ולהימנע לחלוטין מלהתערב במה שנאמר בה. החוק הזה עושה ההפך. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. אני מזמינה את שר התקשורת, חבר הכנסת שלמה קרעי, לסכם את הדיון. בבקשה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כמה זה - - - בגימטרייה? << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי השרים. חבר הכנסת גנץ, אני אפתח במה שנקרא LIFO – מי שנכנס אחרון יקבל מענה ראשון. אני מניח שקראת את החוק שאתה אומר שהוא עושה בדיוק את ההפך. אני מציע שבאמת תקרא את החוק ואתה תראה שהמעורבות הפוליטית, היא קיימת היום. בקרוב – בחודשיים הקרובים – אני הולך למנות את מועצת הרשות השנייה כמו שמינה בזמנו הנדל, שלדעתי, היה איתך, ומינה 15 חברים חברי הרשות השנייה - - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> I rest my case - - - ואתה אומר שאין אירוע פוליטי? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> את מדברת מתוך בורות. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> די כבר עם הבורות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אמרתי שזה המצב היום, אבל אתם לא מקשיבים למה שאני אומר. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בבקשה. שקט, בבקשה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> באמת, זה בלתי נסבל. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> שלוש שנים לא הצלחת להעביר את זה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הרשות השנייה היום – היום הרשות השנייה ממונה באופן ישיר על ידי שר התקשורת, הוא ממנה את היושב-ראש ואת כל החברים בה בלי ועדת איתור. אני בוחר אותם – ואני רוצה לבטל את זה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> למה זרקת את ראש ועדת האיתור שלוש פעמים? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> גברתי היושבת-ראש, קשה ככה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בבקשה. שקט, בבקשה. שקט, בבקשה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הם היו כאן, דיברו, שמענו אתכם. שמענו את השקרים, את המניפולציות, את דפי המסרים החלולים. באמת אין כוח לזה. הציבור רואה ושומע. המעורבות הפוליטית קיימת היום, המעורבות של הממשלה בתכנים קיימת היום. היום, הרשות השנייה יכולה להטיל עיצומים על ערוצים, מה שלא יהיה בחוק החדש. המועצה החדשה שקמה – הייעוץ המשפטי לממשלה, ראיתי כאן, עלו כאן וטרחו להקריא מתוך חוות הדעת. הייעוץ המשפטי לממשלה אמר שהרכב המועצה החדשה הוא העוגן החוקתי של כל הרפורמה הזו כי הוא מבוזר; כי הוא ממונה על ידי פקידים בכירים ולא על ידי השר באופן ישיר. אז קראו קודם את החוק לפני שאתם מדברים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה. גם עם הגב, גם מדבר. תנו בבקשה לשר, אנחנו לא מצליחים לשמוע מה הוא אומר. שאלתם שאלות, אני רוצה לשמוע תשובות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תודה, גברתי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אמרו כאן שכל הגורמים המקצועיים מתנגדים – שקר מוחלט. הגורמים המקצועיים האמיתיים, שמבינים תקשורת, שבמשרד התקשורת, הפריכו את כל הטיעונים ואת כל החששות ואת כל ההאשמות של רשות האסדרה ושל הייעוץ המשפטי לממשלה. הדבר היחיד שמפריע להם זה שהפקידים יפסיקו לפקח על התקשורת; שתהיה תקשורת חופשית בלי מעורבות ממשלתית - - << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אז אתה תפקח על התקשורת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> - - בלי שהשר מתערב, בלי שהפקידים מתערבים, בלי שהיועמ"שים מתערבים. רק הציבור קובע בשלט. שקיפות נתוני הצפייה, חופש מוחלט להקים ערוצים – וזה הדבר שמפחיד אתכם יותר מהכול. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> - - - דמוקרטיה בשום מדינה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אמרו כאן עוד טענה, שגורם מדינתי מקבל אליו את הרייטינג. זה עוד שקר של מישהו שלא קרא את החוק. אין שום גורם מדינתי שמקבל אליו את הרייטינג, יש שקיפות נתוני צפייה. דבר פשוט, דבר קל. המידע הזה קיים אצל ספקי התכנים. בסך הכול אומרים להם: שקפו לציבור את המידע שקיים אצלכם, זה הכול. שליטה במועצה, השר ימנה בעצמו – שקר, כבר אמרתי את זה. ביטול הפרדה מבנית – מישהו כאן מוכן להצביע לי על מדינה אחת בעולם, שבה ההפרדה המבנית הזאת קיימת? אתם לא יכולים להצביע, כי זה לא קיים באף מדינה בעולם. זה ייחודי למדינת ישראל, זה כשל שקיים רק במדינת ישראל ואנחנו מבטלים אותו. לגבי הייעוץ המשפטי לממשלה, נכון, בעבר הם היו חומה בצורה, בעבר הם חסמו לממשלה כל ניסיון להתוות מדיניות, ואצלי הם הפכו להערת שוליים; הערת שוליים מחוצפת, שקרית, מנוגדת לחוק, אבל הם הפכו להערת שוליים, וזה מה שהם צריכים להיות. הערת שוליים. יועצים, ולא קובעי מדיניות. אני בטוח, חבר הכנסת גנץ, שגם אתה יודע שככה זה צריך להיות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברי הכנסת, אני מבקשת שקט, בבקשה. שקט במליאה, בבקשה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתה לא רוצה שפקידים ימחקו לך את היכולת להתוות מדיניות, ויעמדו כחומה בצורה מול המדיניות שלך. לא, הם יכולים לייעץ, זה מקומם, זה מה שאימצה הממשלה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אדוני השר, רגע, שנייה. בבקשה, אנחנו רוצים לתת לשר לסיים את דבריו. בבקשה שקט. בבקשה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני רוצה לומר לכם, תראו, אני אסיים בזה, מדברים על זה שאנחנו רוצים להפוך כאן לצפון קוריאה. אתם יודעים מה קורה בצפון קוריאה? בצפון קוריאה - - - << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בצפון קוריאה - - - << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בצפון קוריאה הערוץ של השלטון יכול לשקר במצח נחושה, ולא לפחד מהאמת, כי אף אחד לא יכול לעשות לו כלום. זה מה שקורה בצפון קוריאה. אתם יודעים איפה זה קורה עוד? במדינת ישראל, אבל לא הערוץ של השלטון, אלא של שלטון הדיפ סטייט. היום כתבה בערוץ 12 של עופר חדד ועמליה דואק, בערוץ השלטון של הדיפ סטייט – לא מעניינת אותם האמת. זוהי כתבה שכולה רצופה שקרים, שקר אחרי שקר אחרי שקר. כל השקרים הופרכו, תסתכלו ברשתות החברתיות שלי. הם אומרים שהרשות לתקשורת משודרת, שהכוח שלה ירוכז בידי גורם פוליטי – שקר מוחלט, כמו שאמרתי קודם. היום הרשות השנייה מרוכזת בידי גורם פוליטי, הרשות החדשה היא ההפך הגמור. שקר שני: הטלת קנסות של מיליוני שקלים על כל הפרה של גופי השידור, בדומה לנעשה בהונגריה. שקר מוחלט. אין מעורבות בתוכן של הרשות החדשה. אין לה סמכויות. היא יכולה להתערב רק בנושא - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברים, אנחנו מבקשים – שהשר יוכל לסיים את דבריו. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> שיבקשו להגביר את המיקרופון – הם ישמעו אותי. כי ככה זה לא יעזור, בסוף לא ייתנו לי לדבר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברים, בבקשה, אנחנו רוצים שהשר יסיים את דבריו, בבקשה, יוכל לומר את הדברים שלו ולסיים אותם. אני מבקשת שיהיה פה שקט. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> היום, הרשות החדשה שתקום לא מוסמכת להתערב בכלל בתוכן. לא מוסמכת. הדבר היחיד שהיא מוסמכת להטיל עליו קנסות זה על פגיעה בתחרות, זה על גורם שמנסה למכור במחירים מפלים לספק תכנים מסוים ולאחר במחירים אחרים. ואגב, הקנס שהרשות מסוגלת להטיל הוא קטן מדמי הרישיון שהיום הערוצים האלה משלמים – אנחנו מבטלים את דמי הרישיון האלה. כולם ייהנו מהחוק הזה. שקר נוסף: גופי שידור לא יוכלו להקים או לרכוש אתר חדשותי בלי אישור ממשלתי. ערוץ 12 – שקר וכזב. אין שום פיקוח, אין שום הגבלה על הקמה או רכישה של אתרי חדשות. שקר נוסף: לראשונה המדינה תקבל גישה לכל נתוני הרייטינג, ותפרסם אותם בעצמה, בדומה לרוסיה וסין. שוב שקר מוחלט. כל מה שהחוק קובע זה שאפשר לחייב את ספקי התכנים לשקף את נתוני הצפייה. שקרים על שקרים על שקרים. הפחד שלכם הוא מזה שהקולות של הציבור יישמעו בתקשורת. ואנחנו נשמיע את הקולות האלה, שאתם כל כך מפחדים מהם. תצביעו בעד. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025, בקריאה הראשונה. אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 54 נגד – 47 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בעד – 54, נגד – 47. אני קובעת כי הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ועדת הכספים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ועדת הכספים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> טוב, אז החוק יעבור לוועדת הכנסת, ושם יידון לאיזו ועדה הוא יעבור. לפרוטוקול בלבד, חבר הכנסת אחמד טיבי הצביע נגד. לא משנים את תוצאות ההצבעה. << הצח >> הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 100), התשפ"ה–2025 << הצח [מס' מ/1840; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' כ', ישיבה 268; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 100), התשפ"ה–2025, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמינה את חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט, להציג את הצעת החוק. בבקשה. << דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 100), התשפ"ה–2025 – זה יהיה כבר תשפ"ו למען האמת. בשנת 2021 תוקן חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, ונקבעה בהוראת שעה סמכות לקיים דיונים של עצורים או אסירים באמצעות היוועדות חזותית לבקשתם, בתנאים מסוימים, כפי שנקבעו בחוק. הוראת השעה הייתה אמורה לעמוד בתוקפה עד לסוף שנת 2023. נקבע כי שר המשפטים והשר לביטחון לאומי רשאים, באישור ועדת החוקה, להאריך את תקופת הוראת השעה לתקופות נוספות שלא יעלו במצטבר על שנתיים נוספות. ואולם, לאחר אירועי 7 באוקטובר נחקק חוק לתקופת החירום אשר קבע הסדרים מיוחדים לקיום דיונים בהיוועדות חזותית במהלך תקופת מלחמת חרבות ברזל, חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים (הוראת שעה – חרבות ברזל). במסגרת החוק האמור נערך תיקון עקיף לסעיף 133ו לחוק סדר הדין הפלילי, אשר קבע כי הוראת השעה תמשיך לעמוד בתוקפה עד תום התקופה שנקבעה בה, או עד תום תקופת תוקפה של הוראת השעה חרבות ברזל, לפי המאוחר. הוראת השעה חרבות ברזל הוארכה מספר פעמים, ופקעה בשבוע שעבר כאשר לא הוארכה ההכרזה על מצב מיוחד בעורף. הצעת חוק ממשלתית זו מבקשת להאריך את תקופת תוקפה של הוראת השעה הרגילה עד לסוף דצמבר 2025, באופן שאיננו תלוי עוד בתקופת תוקפה של הוראת השעה חרבות ברזל ובהכרזה על מצב מיוחד בעורף. בנוסף, השרים יהיו רשאים להאריך את תקופת הוראת השעה לתקופות של שישה חודשים, לתקופה שלא תעלה על שנתיים במצטבר. במהלך התקופה הנוספת כאמור תימשך בחינת אופן היישום של ההסדר שעוגן בהוראת השעה. אציין שוועדת החוקה אישרה את הצעת החוק עוד במרץ בשנה שעברה, וחשבה גם אז שנכון לנתק את הוראת השעה לעניין היוועדות חזותית מההוראות המיוחדות שחוקקה הוועדה בשל האילוצים המיוחדים של מלחמת חרבות ברזל. כעת, במיוחד לאחר שהוראת השעה חרבות ברזל פקעה, יש חשיבות רבה להמשך קיומו של הפיילוט המסדיר קיום דיונים בהיוועדות חזותית לבקשת עצורים ואסירים בתנאים שנקבעו בהוראת השעה. להצעה הוגשו הסתייגויות בקשות רשות דיבור. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את ההצעה בקריאה השנייה והשלישית בנוסח הוועדה. ואני רוצה לדבר - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> לא לא לא. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני רוצה להקדיש את הנאום הזה לעליזה. לא, לא, בסדר גמור. תודה רבה, חבריי חברי הכנסת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת יש עתיד וחדש-תע"ל. מירב? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מושכת את ההסתייגויות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אוקיי. להצעת החוק הוגשו גם בקשות רשות דיבור של סיעת ישראל ביתנו. אין פה אף אחד מישראל ביתנו. אוקיי. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 100), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד סעיף 1 – 33 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בעד – 33, אין מתנגדים. אני קובעת כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 100), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 34 נגד – אין נמנעים – אין חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 100), התשפ"ה–2025, נתקבל. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בעד – 34, אין מתנגדים. אני קובעת כי הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 100), התשפ"ה–2025, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. << נושא >> הודעת ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הודעה לוועדת הכנסת, בבקשה. << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעות החוק בנושא פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי, הצעת חוק התובע הכללי, פ/877/25, של חבר הכנסת מלביצקי; פ/2785/25, של חבר הכנסת קרויזר; פ/3825/25, של חבר הכנסת אלי דלל וקבוצת חברי הכנסת; פ/4625/25, של חבר הכנסת יצחק קרויזר; פ/5262/25, של חבר הכנסת מישל בוסקילה; פ/5287/25, של חבר הכנסת ניסים ואטורי; פ/5289/25, של חבר הכנסת אליהו רביבו; פ/5808/25, של חברי הכסת שמחה רוטמן, אוהד טל ומיכל וולדיגר. הודעה נוספת – אבקש להודיע על איוש חברים במקומות הפנויים בוועדות המשותפות הבאות: בוועדה המשותפת לפי חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגרי מידע, התש"ע–2009, מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט יכהן חבר הכנסת משה סעדה כיושב-ראש הוועדה; בוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת הכספים לתקציב הביטחון, לפי חוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985, מטעם ועדת החוץ והביטחון יכהן חבר הכנסת חילי טרופר; בוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט לעניין הכרזה על מצב חירום, מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט יכהן חבר הכנסת אושר שקלים; בוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת החוץ והביטחון, לפי חוק האזנות סתר, התשל"ט–1979, מטעם ועדת חוקה חוק ומשפט יכהן חבר הכנסת משה סעדה; בוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט ולוועדת החוץ והביטחון, לפי חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט–2019, מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט יכהן חבר הכנסת עמית הלוי; בוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט ושל ועדת הכלכלה לדיון בהצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 16), התשפ"ד–2024, מ/1785, מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט יכהן חבר הכנסת אושר שקלים, ומטעם ועדת הכלכלה תכהן חברת הכנסת פנינה תמנו. כמו כן, הוועדה החליטה על הוספת ממלאי מקום קבועים בוועדות הבאות: בוועדת הכלכלה, מטעם סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי, יכהן חבר הכנסת אלון שוסטר; מטעם סיעת יש עתיד – בוועדת החוק, חוק ומשפט ובוועדת העבודה, והרווחה תכהן חברת הכנסת עדי מזוז; בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי תכהן חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי; בוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה תכהן חברת הכנסת מירב כהן. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי י"ג בחשוון התשפ"ו, 4 בנובמבר 2025, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 00:21. << סיום >>