דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ד' ישיבה ש"ל הישיבה השלוש-מאות-ושלושים של הכנסת העשרים-וחמש יום שלישי, כ' בחשוון התשפ"ו (11 בנובמבר 2025) ירושלים, הכנסת, שעה 16:06 תוכן העניינים _Toc213782720 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 3 נאומים בני דקה 3 שרון ניר (ישראל ביתנו): 3 משה אבוטבול (ש"ס): 4 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 5 אבי מעוז (נעם): 6 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 7 מאיר פרוש (יהדות התורה): 7 יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 8 יום לציון חג הסיגד 9 צגה מלקו (הליכוד): 9 יעקב מרגי (ש"ס): 10 שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: 12 ציון היום הבין-לאומי למאבק באלימות כלפי נשים 13 עדי עזוז (יש עתיד): 13 יעקב מרגי (ש"ס): 16 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 17 שרון ניר (ישראל ביתנו): 18 השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: 20 ציון השבוע הלאומי לבטיחות בדרכים 28 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 29 משה אבוטבול (ש"ס): 31 אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 33 אורי מקלב (יהדות התורה): 34 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 36 שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: 37 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי כ' בחשוון התשפ"ו, 11 בנובמבר 2025. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת – דוח מיוחד של מבקר המדינה בנושא: היעדר תפיסת ביטחון לאומי וההשפעה על תהליכים מרכזיים בדרג המדיני ובצה"ל, בעקבות מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר 2023 ומלחמת חרבות ברזל. עוד הונחה היום, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון מס' 2) (הארכת התקופה להסדרה תכנונית של מיזם חקלאי-תיירותי משולב), התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת יצחק קרויזר. בנוסף, הונחו על שולחן הכנסת מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עדי עזוז, שמחה רוטמן, מרב מיכאלי ואחמד טיבי בנושא: כשלים בתקצוב וביישום מענים לאיתור, מניעה ושיקום של צעירים וצעירות בסיכון בישראל. תודה. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הנושא הראשון על סדר-היום – נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד. שבעה הצביעו. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האלוף במילואים סמי תורג'מן הציג אתמול למטה הכללי את תחקיר התחקירים וסקר את תהליכי הליבה שנכון להציב מעליהם תמרור עצור, ואלו הם: כישלון תפיסתי בין המציאות האסטרטגית והמבצעית לבין תפיסת המציאות ביחס לרצועת עזה וחמאס; כישלון מודיעיני בהבנת המציאות; היעדר עיסוק בתוכנית חומת יריחו בשנים שקדמו ל-7 באוקטובר; תרבות ארגונית המאופיינת בדפוסים ונורמות לקויות שהשתרשו במשך השנים; פער בין איום הייחוס למענה בפועל; תהליך קבלת החלטות לקוי ערב 7 באוקטובר ובמהלכו. המסקנה של הצוות הייתה אחת: צריך ועדת חקירה ממלכתית חיצונית רב-תחומית ואינטגרטיבית שתחקור את צה"ל ואת הדרגים מעליו. גם אם לא נאמר "ועדת חקירה ממלכתית", מדובר בצורך בניעור, בחקירה, גם של גורמי הצבא וגם של הגורמים המעורבים בדרג המדיני. לוועדה הזו קוראים ועדת חקירה ממלכתית. הדרך היחידה להבטיח שלא נחזור על טעויות העבר היא לחקור ללא משוא פנים את הכשלים של הדרג המדיני והדרג הצבאי. רק ועדת חקירה ממלכתית עם כל הסמכויות המעוגנות בחוק תחזיר את אמון הציבור בצה"ל. זאת חובתנו לדורות הבאים ולמשפחות השכולות, שאיבדו את היקר מכול. כאומה חפצת חיים, אדוני, עלינו להפיק לקחים ולהבטיח שלעולם לא עוד. מכאן אני מניחה סימן קריאה אחד גדול על מה שהיה פה אתמול במליאה, שמנסה למצוא פטנט ואלטרנטיבה אחרת למה שמעוגן בחוק והיה כבר צריך להיות מוקם שלושה חודשים לתוך המלחמה. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. לא רציתי לקטוע אותך. אני מבקש משאר החברים שנרשמו להקפיד על הזמן המוקצב, ואם יש חריגה, שתהיה חריגה סבירה, אבל לא נאום בן דקה שהופך להיות שמונה דקות. חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה, דקה לרשותך. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום מצוין כיום להגנת האישה מאלימות, חס וחלילה. אנו בעולם היהודי כל ערב שבת אומרים על השולחן את המזמור "אשת חיל" שנכתב לפי סדר האל"ף-בי"ת, שיר שכולו שבח לאישה היהודייה על פועלה הרב למען העם היהודי. יש אומרים שנכתב על ידי שלמה המלך כשבח לאמו המלכה בת שבע על שגידלה אותו במסירות; יש שאומרים שנכתב על ידי אברהם אבינו כהספד לרעייתו שרה אימנו, כפי שנקרא בפרשת חיי שרה בשבת זו. ברשותכם, אבקש לקרוא בקצרה את הפרק החשוב הזה לעילוי נשמת אימי המנוחה, מרת ורדה אורידה בת פלילה, עליה השלום, שנפרדתי ממנה לפני כעשרה ימים, הריני כפרת משכבה, שהגיעה לכאן לכנסת לנאום הבכורה כשנבחרתי. אני חייב לה את כל חינוכי שהשקיעה בי. תהא נשמתה צרורה בצרור החיים. "אשת חיל מי ימצא ורחֹק מפנינים מכרה. בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר. גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה. דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה. הייתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה. ותקום בעוד לילה ותיתן טרף לביתה וחֹק לנערֹתיה. זממה שדה ותיקחהו מפרי כפיה נטעה כרם. חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרעותיה. טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה. ידיה שילחה בכישור וכפיה תמכו פלך. כפיה פרשה לעני וידיה שילחה לאביון. לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבֻש שנים. מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה. נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ. סדין עשתה ותמכֹּר וחגור נתנה לכנעני. עֹז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון. פיה פתחה בחוכמה ותורת חסד על לשונה. צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל. קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה. רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כֻּלנה. שקר החן והבל היֹּפי אישה יראת ה' היא תתהלל. תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה". תהא נשמתה צרורה בצרור החיים, אמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אמן ואמן, יישר כוח. אני מבקש לשוב ולהשתתף בצערך. מי ייתן ולא תוסיף לדאבה עוד. מן השמים תנוחמו. הדובר הבא – חבר הכנסת בועז טופורובסקי. בבקשה, דקה לרשותך. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השר התורן, חבריי חברות וחברי הכנסת, ראשית, תנחומיי לחבר הכנסת אבוטבול על פטירת אימו. שיהיה רק טוב ורק בשורות טובות ולא תדע עוד צער. היום אנחנו בשבוע הבטיחות בדרכים, ואני רוצה לספר לכם על התרגיל של הממשלה. זה כמו הסרט "הילד" של צ'רלי צ'פלין, ששובר חלונות, ואז בא ומציע לתקן אותם. מאז כינון הממשלה עלה מספר ההרוגים בתאונות הדרכים ב-35%, מקצת פחות מ-300 ל-398 הרוגים היום. עוד מעט תציג השרה ביום המיוחד לבטיחות בדרכים תוכנית להוריד את מספר ההרוגים בתאונות הדרכים בחמש שנים עד 2030 ב-25%, זאת אומרת שהתוכנית שתציג השרה היא שב-2030 יהיה עוד אותו מספר הרוגים כמו שהיה כשהממשלה הזאת רק קמה. הדבר הזה הוא בדיחה אחת גדולה. כל גורמי המקצוע יודעים ומסכימים שאפשר להוריד ב-50% אפילו בתוך שנתיים. רק צריך לעבוד בזה ופחות לדבר. אני מקווה שבאמת יהיה שינוי ונציל חיים בכבישים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. יישר כוח על דבקותך במשימה ובשליחות החשובה הזאת. אתה עושה את זה באופן עקבי. יישר כוח גדול. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. שלשום אהרן ברק קרא לראש הממשלה ללכת לעסקת טיעון. למה? בגלל שלדעתו, הזמן לעסקה אוזל, וברק רואה בעצמו איש של פשרה שמוביל לריפוי החברה. הוד מעלתו נשיא העליון בדימוס בעצם מאיים על ראש הממשלה בסגנון של המאפיה: חבל, יש לך פנים יפות. היום השופט יצחק עמית דחה את בקשת הרבנות הראשית לדון מחדש בפסיקה בנושא מבחני רבנות לנשים. ברור, יצחק עמית יקבע מי יוסמך לרבנות. בשלב הבא הוא גם יבקש שכל פסק הלכה יקבל את אישורו; המאסטר ותלמידו, שרואים בעצמם מנהיגי-על שכל המציאות כפופה לדעתם ולפסיקתם. ומאפיה כמו במאפיה – השתלטות דיקטטורית בחסות הלם ציבורי: ברק, שלפני 30 שנה, בחסות ההלם של רצח רבין, ביצע הפיכה בפסק דין המזרחי בקביעה תקדימית שהעליון יכול לפסול חוקים של הכנסת; עמית, שלפני שנתיים, בחסות ההלם של המלחמה, פסל באופן תקדימי חוק-יסוד של הכנסת. אבל ברוך השם, כמו בשאר התחומים, גם ביחס למערכת המשפט הציבור הולך ומתפקח ומבין את עומק הקלקול, התפיסה המעוותת והשחיתות. בעזרת השם, תתקיים במהרה בנו התפילה: השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, הבריאות שלנו משעממת את הממשלה. דמיינו לכם תמונה בחיי אימא צעירה מראש העין: ישראל 2025 – האימא ניצבת מעל עריסת בתה התינוקת, ולמרות שהחדר חנוק, האימא מתלבטת אם לפתוח חלון. בראש העין, מודיעין, עמק יזרעאל, שוהם, צור יצחק – בחצי מהמדינה אנשים לא יכולים לפתוח חלון, כי הם חיים בתוך ענן עשן שחור משרפה של פסולת פיראטית. הם לא יכולים לנשום. אזרחי ישראל פשוט נחנקים, נושמים רעל. מאות אלפי אזרחים חיים תחת זיהום אוויר חמור – הכול בגלל חוסר הטיפול וההפקרות של שרפות פסולת במדינה ובשטחים. אבל ממשלת ישראל אדישה, למרות ההתרעות, ומתעלמת מהפצצה המתקתקת של משבר הפסולת. אנשים מתים בגלל זיהום אוויר, אנשים מתים בגלל המחדל של שרפות פסולת. אז אם זה לא הבייס, אפשר להפקיר? כץ, סמוטריץ', סילמן, בן גביר ומעל כולם ראש הממשל נתניהו, זה קורה במשמרת שלכם, אתם האחראים. הגיע הזמן שתתחילו לעבוד ותתחילו לדאוג לבריאות הציבור. לנשום אוויר נקי זה זכות בסיסית. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. כבוד חבר הכנסת הרב מאיר פרוש, בבקשה. << דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ליהודי יש חובה למחות כאשר הוא רואה שפוגעים בתורה הקדושה או בכל דבר הקדוש לנו. השבוע ביקרתי בכלא צבאי בחורים ואברכים שעצורים בעוון לימוד תורה. אני אמרתי להם שבעיניי, מאחר שהם לא מתייצבים אלא רוצים ללמוד תורה, בעצם התורה היא זאת שנמצאת בכלא. אז אני יודע שהשבוע דנו פה בהצעת חוק למנוע מחרדים להצביע, אבל בינתיים מותר לי ולחבריי לדבר פה, אז אני חש חובה לנצל את זכות הדיבור שלי כדי למחות. אני עומד פה בכנסת, בפרלמנט, בשלטון של יהודים, ומוחה על הפגיעה בלומדי התורה וזועק למקבלי ההחלטות: תתעשתו, כי אתם משחקים באש. תפסיקו, פשוט תפסיקו לרדוף את לומדי התורה. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. אחרונת הדוברות, יעל רון בן משה, בבקשה. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ראשית, אני מתנצלת, אני לא ידעתי שאתה מנהל היום את הדיון, וזו הייתה הלצה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הכול בסדר. << דובר_המשך >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני שמחה להיות – אני חושבת שפעם ראשונה – כשאתה מנהל את הישיבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ברוכה הבאה. << קריאה >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << קריאה >> אני מצטרף לברכות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תכננתי לדבר על נושא אחר, אך מששמעתי שמזכיר הכנסת מדווח שהונח על שולחן הכנסת דוח מבקר המדינה בנושא היעדר תפיסת ביטחון לאומי וההשפעה על תהליכים מרכזיים בדרג המדיני ובצה"ל, בזמן שהיה בדקתי מה מבקר המדינה אומר, ואני רוצה פשוט לצטט את מבקר המדינה: ראש הממשלה בנימין נתניהו "לא אישר תפיסת ביטחון לאומי מחייבת ולא מימש את אחריותו בנושא". צריך לציין שמבקר המדינה קובע בדוח שגם שנתיים לאחר המלחמה הקשה בתולדות ישראל, כלומר היום, נכון למועד סיום כתיבת הביקורת, למדינת ישראל אין תפיסת ביטחון לאומי מאושרת ומחייבת. אני מצטטת: "במשך שנים הדרג המדיני לא מימש את אחריותו לוודא כי מדינת ישראל ערוכה לאתגרי הביטחון המשתנים על בסיס תפיסת ביטחון לאומי סדורה, מעודכנת ומאושרת באופן רשמי. במצב כזה, יכולתו של הדרג המדיני להכווין את צה"ל ויתר גופי הביטחון בראייה אסטרטגית ארוכת טווח, לאתגר אותו ולבצע בקרה ופיקוח עליו לוקה בחסר, ובמקרים מסוימים אינה קיימת". זה עדיין קורה. זה במשמרת שלנו. האחריות היא כמובן על הממשלה והקואליציה. גם לאופוזיציה יש תפקיד. אין למדינת ישראל תפיסת ביטחון לאומי עדכנית ומאושרת, לתשומת לב כולנו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. << נושא >> יום לציון חג הסיגד << נושא >> << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברות וחברי הכנסת, את חג הסיגד, הנחגג בכ"ט בחשוון, ביום חמישי הבא, בעזרת השם, הכנסת מציינת היום בציון יום מיוחד. אני מזמין את חברתי חברת הכנסת צגה מלקו לפתוח את הדיון בנושא. ברוכה הבאה, בלבוש המסורתי. חג שמח, חג הסגידה, חג התחינה, יום הקיבוץ. חמש דקות לרשותך. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי כנסת, בשבוע הבא עם ישראל יחגוג את חג הסיגד, חג יהודי במיוחד במינו, שמסמל חידוש ברית עמוק עם אלוקים, תשובה וטהרה רוחנית. חג הסיגד, כפי שמוכר לנו ממסורת ביתא ישראל בתקופת עזרא ונחמיה, מציין את הרגע שבו העם היהודי, לאחר תקופת גלות ארוכה, קיבל מחדש את התורה בהר סיני. הוא יום של התחדשות, של חיבור רוחני לבורא עולם, ואולי חשוב מכך – חג הסיגד יכול וצריך להיות גם חג של חיבור בין כל חלקי העם היהודי. החג הזה מתמקד בחידוש הברית. זהו יום של צום, חשבון נפש וטהרה. הוא הזדמנות מצוינת להביא לשיח אחדות בתוך חברה שמרבה בשסעים ופילוג פנימי. חג הסיגד מבטא את הצורך לעשות חשבון נפש גם לעצמנו. חשוב מאוד להתמקד במה שמחבר אותנו ולזכור את הערכים המשותפים שאותם אנו חולקים כעת – ערכים של כבוד הדדי, של מחויבות לחיים משותפים ושל ברית בין הקהילות השונות בחברה הישראלית. אם נבחר להפוך את חג הסיגד לחג של כל עם ישראל, נוכל ליצור הזדמנות נדירה להתחבר מחדש ולהתמקד במשותף במקום במה שמפריד. הפיכת חג הסיגד לחג של עם ישראל כולו תהיה צעד משמעותי לבניית החברה הישראלית. חג הסיגד יכול להיות סמל לעתיד שבו כל אחד ואחת מאיתנו, לא משנה מה תרבותו, אמונתו או שורשיו, יכול למצוא מקום של כבוד ושייכות. עלינו לזכור כי כמו שהעם היהודי חידש את הברית עם אלוקים לאחר תקופה של גלות, כך גם אנו יכולים לחדש את ברית האחווה והאחדות בתוך מדינת ישראל, ברית שתהיה חזקה. במקום יותר מחלוקת – נהיה ביחד. אדוני היושב-ראש, בשנת 2008 התקבל בכנסת חוק הקובע את חג הסיגד כחג רשמי של מדינת ישראל. לצערי הרב, עד היום, מי חוגג אותו? רק יוצאי אתיופיה, ביתא ישראל. אפשר לראות את זה כל שנה ושנה. במקום שהקהילה מתכנסת וחוגגת, אלפים מתכנסים, אבל רואים רק יוצאי אתיופיה. אני רוצה לצאת פה בקריאה חזקה – אני רוצה לקרוא לציבור הישראלי: חג סיגד, חג של עם ישראל כולו, לא רק ליוצאי אתיופיה. לכן, בחג שלנו כל עם ישראל גם צריך להשתתף. אדוני היושב-ראש, תרשה לי כמה משפטים באמהרית. (אומרת דברים בשפה האמהרית.) אדוני היושב-ראש, החג הזה הוא באמת חג מיוחד. אני מאחלת שיהיה לנו חג שמח, לכל עם ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לך. תודה רבה לך על דברייך המרגשים ועל דרך הצגתם. אני מזמין את חברי חבר הכנסת יעקב מרגי לשאת את דבריו. << דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הכנסת מציינת היום את חג הסיגד של אחינו יוצאי אתיופיה – מוקדם אומנם מהזמן, אבל סמוך ונראה לתאריך – חג המבטא את נאמנותם היוצאת-דופן לברית של העדה היקרה עם ישראל, ירושלים והזהות היהודית; ברית עם הקדוש ברוך הוא. דורות שלמים שמרו בני קהילת ביתא ישראל על מסורת יהודית טהורה בתנאים מאוד מורכבים וקשים, מתוך אמונה חזקה בשיבת ציון. העלייה של יהודי אתיופיה והמאמץ הלאומי להביאם ארצה הוא פרק מפואר בתולדות המדינה. מוטלת עלינו האחריות להסרת עוד קצת חסמים שקיימים לתיקון העוולות מן העבר וליצירת הזדמנויות שוות לכל בן ובת לקהילה. בחודש זה אנו מציינים – ציינו בתחילת החודש – גם את פטירתו של מרן הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שהיה מן הראשונים שקבעו באופן חד וברור כי קהילת ביתא ישראל יהודים הם, בני אברהם, יצחק ויעקב. ברגעים אלו ממש קולו מהדהד בראשי. פסיקה זו חיזקה את שייכותם הברורה לעם היהודי ולארץ הקודש, והיא מהווה עד היום עוגן הלכתי ומוסרי, וזה מה שהנחה אותי גם בתפקידיי הקודמים – גם כיו"ר המועצה הדתית בבאר שבע, בקליטת העדה ומנהיגיה הרוחניים. היה מאמץ אדיר. כשבערים אחרות התקשו ליישם את החלטת הממשלה לקלוט כ-100 מנהיגים רוחניים, הקייסים, אני קלטתי עשרה. לאחר מכן הייתי חלוץ בקליטת רבנים יוצאי העדה האתיופית. הובלנו מסלול יחד עם הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר, מסלול הכשרה מיוחד לרבנים יוצאי העדה האתיופית, כל זה מתוך שליחות, וראיתי בזה ציווי ושליחות של מרן הראשון לציון הרב עובדיה יוסף. כנ"ל בהיותי שר הדתות. אדוני היושב-ראש, בצד ציון המורשת העתיקה של חג הסיגד, חשוב להזכיר כי הכנסת עיגנה בחוק את מעמדו כיום חג לאומי בהצעת חוק, אדוני היושב-ראש, שיזמתי אותה יחד עם חברי חבר הכנסת לשעבר מהציונות הדתית וחברים נוספים. הצעת החוק קבעה כי החג יוכר כחג רשמי בישראל ואף מוכר לעובד כיום בחירה בין ימי הבחירה במשק. החגיגה היא ססגונית, היא מאחדת, מסמלת אחדות. לראות את החוגגים בטיילת ארמון הנציב זה יום חג בישראל. הלוואי. אומנם החוק לא שאף שזה יהיה חג לכלל ישראל, אבל השאיפה שלנו היא אכן כן, שאנחנו נחגוג את החג של העדה האתיופית כפי שחוגגים אחרים חגים של עדות אחרות, שיהיה פה שיתוף, ואני מאמין שזה קורה. יש מעט, לא הרבה, אני רואה אותם בטיילת, גם שלא יוצאי העדה האתיופית, אבל ודאי העדה האתיופית שם בהמוניהם, וטוב שכך. תיקון זה שתיקנו בזמנו מבטא את ההכרה הממלכתית בקהילה ואת מחויבותנו לשלב את חגיה ומנהגיה המסורתיים בלוח השנה הישראלי. חג הסיגד מזכיר לנו את כוחה של האמונה, את הזיקה העמוקה לירושלים ולבית מקדשנו ואת עמידתה של קהילה שלמה על יהדותה לאורך שנים, דורות בגלות במציאות בלתי אפשרית. יום זה מחייב אותנו לא רק לכבד את העבר אלא גם להשקיע בעתיד – בחינוך, בתעסוקה, בשילוב, בכבוד הראוי לכל אדם ובצמצום פערים כמה שאפשר. נמשיך לפעול כאן בכנסת לקידום שוויון אמיתי לכל אחד ואחד מיוצאי העדה, לבניין חברה ישראלית מאוחדת שמוקירה את כל שבטיה. אני מבקש לחזק ולחבק מכאן את בני הקהילה האתיופית ולהודות על תרומתם הרבה והעשירה לחברה הישראלית בכל התחומים. בנימה אישית אני אומר עכשיו, אני אומר לכם, בני העדה: יש לכם הרבה במה להתגאות. בתפיסת עולמי אתם נכס לחברה הישראלית וסיפור הצלחה גדול. חבל על הצלקות של העבר והלוואי שהם לא היו, אבל נקווה שהחברה הישראלית תלמד מהעבר. חג שמח. << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> תודה. חג שמח. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חג שמח. תודה רבה. חבר הכנסת משה סלומון לא נמצא? רשום לזכות דיבור. אני מתכבד להזמין את שר התרבות, השר מכלוף מיקי זוהר, כשר מסכם. << דובר >> שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חג סיגד שמח לכולם, שמח לעם ישראל. בשבוע הבא אנחנו מציינים את חג הסיגד, וזה אחד מהחגים הייחודיים והמרגשים ביותר בעם היהודי, חג של אמונה, תשובה, תקווה והתחדשות – התחדשות של הברית בין עם ישראל לבורא עולם. שורשיו של החג נטועים בספר נחמיה, בפרק ט', שם מתואר כיצד העם נאסף בירושלים, מתוודה על חטאיו ומחדש את בריתו עם הקדוש ברוך הוא ותורתו. אני מצטט: "ונאספו כל בני ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם - - - ויקומו על עמדם ויקראו בספר תורת ה' אלהיהם רבִעית היום, ורבִעית מתוַדים ומשתחוִים לה' אלהיהם". נחמיה ט' פסוקים א' עד ג'. יהודי אתיופיה, קהילת ביתא ישראל, שמרו במשך מאות ואלפי שנים על המסורת המיוחדת הזו מתוך כמיהה עזה לעיר ירושלים, לתורה ולעם ישראל. בשנת 2008 עוגן חג הסיגד בחוק במדינת ישראל, וגם אני כשר התרבות והספורט זוכה לממש אותו כל שנה, והוא מוכר היום כחג רשמי לכל אזרחי ישראל, בתור יום של חיבור, אחדות והתבוננות פנימית. מפאת חשיבותו, מתקיים טקס ממלכתי בהר ארמון הנציב בירושלים במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, רבנים, אנשי ציבור ואלפי משתתפים, וזה סמל להוקרה של המדינה שלנו למורשת המיוחדת של קהילת יוצאי אתיופיה. מתוך הכרה בחשיבותו של חג נפלא זה נחוג היום חג הסיגד בכל רחבי הארץ, בכל הערים, בעיריות, בקהילות, במעמד ראשי ערים, במתנ"סים ובמוסדות חינוך ובבתי הספר. המסר המרכזי הוא חיזוק הזהות היהודית, הערבות ההדדית, האחדות הלאומית של עם ישראל כולו. חג הסיגד מבטא ערכים של אמונה, מחויבות, אהבת ציון וערבות הדדית. משום כך עלינו לדאוג שהיום הזה ימשיך להיחשף ולהילמד בכל מערכות החינוך בישראל, כדי שכל ילד וילדה יכירו ויעריכו את סיפורי הגבורה, הנאמנות והאמונה של אחינו ואחיותינו בני קהילת יהודי אתיופיה. קהילת יוצאי אתיופיה תורמת תרומה עצומה לחברה הישראלית בשירות הצבאי, בכלכלה, בחינוך, בתרבות, באקדמיה – בכל תחום של עשייה. פה המקום להגיד שגם אני כשר התרבות והספורט נתקלתי באין-ספור תחומים שבהם הקהילה תורמת תרומה אדירה, בתחומי התרבות והספורט כמובן, למדינת ישראל, תחת אחריותי. בשירות הצבאי בולטת במיוחד רוח הלחימה והשליחות הלאומית של בני הקהילה, ולצערנו הרב במלחמת חרבות ברזל נפלו בני קהילה בשיעור של כמעט פי ארבעה ממספרם באוכלוסייה. זה מראה ביטוי עילאי של מסירותם לעם ולמדינה. עליית יהודי אתיופיה היא עלייה ציונית, ערכית, חברתית, שהביאה עימה רוח של עוצמה, רוח של צניעות, רוח של מסירות, רוח של אהבת האדם. החברה הישראלית התברכה בקהילה נפלאה שיש לה הרבה מה ללמד אותנו על אמונה, על ערבות הדדית ועל תקווה. ביום הזה אנחנו מרכינים ראש בהוקרה ומרימים את הלב בגאווה. יהי חג הסיגד יום של אחדות, התחדשות רוחנית, חיזוק של הקשר בין עם ישראל, תורתו וארצו. חג סיגד שמח לכל עם ישראל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה, מכובדי השר, על דבריך החשובים והמרגשים. << נושא >> ציון היום הבין-לאומי למאבק באלימות כלפי נשים << נושא >> << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברות וחברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – ציון היום הבין-לאומי למאבק באלימות כלפי נשים. ראשית, אני מתכבד להזמין לנאום הפתיחה בנושא את חברת הכנסת עדי עזוז. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> כבוד היושב-ראש, אמרו לי שהחליפו ביני לבין מאי. הנושא שלי עולה כרגע. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, הנושא שעולה כרגע הוא נושא ציון היום הבין-לאומי למאבק באלימות כלפי נשים. זהו סדר-היום, כך פורסם, ואנחנו מתחילים. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום הבין-לאומי למאבק באלימות כלפי נשים יצוין ברחבי העולם ב-25 בנובמבר. בשנה שעברה השרה גולן, שגם אמורה להיות פה, עמדה ופתחה את דבריה במילים: "השבוע אנחנו מציינים יחד עם העולם כולו את יום המאבק לאלימות כלפי נשים". היום לא אני ולא השרה גולן יכולות לפתוח כך את הנאום שלנו. דעותיי שונות מדעותיה של השרה גולן כמעט ב-180 מעלות, בכול, אך דבר אחד זהה בינינו: שתינו נשים שעולות היום על הפודיום במליאת הכנסת ומדברות על החשיבות האדירה של המאבק באלימות כלפי נשים במועד לא קשור, מועד שרירותי, מנותק מהעולם, מנותק מהחברה האזרחית, בלו"ז צפוף של ציון ימים מיוחדים חשובים אחרים. כשיום המאבק באלימות נגד נשים הופך לשורה רנדומלית בלוח השנה, זה לא רק יום שנשכח, זה מסר של הפקרה, וההפקרה עולה לנו בדם יקר של נשים. למעשה, כל שמונה ימים נרצחת אישה בישראל. זה הממוצע הקטלני שיש לנו מתחילת השנה המדממת ביותר שהייתה כאן. העלייה הכי חדה נרשמה השנה בקרב האוכלוסייה היהודית. השנה נרצחו 19 נשים בקרב האוכלוסייה היהודית. זה מספר שיא – השרה רגב, אני אשמח שתנסי להקשיב גם לנאום ביום המאבק באלימות כלפי נשים. וכמובן שרצח זה קצה הרצף. על כל רצח של אישה, ישנם ניסיונות רצח ואין-ספור אירועי אלימות, השפלה, הקטנה, זלזול וחיים שלמים בפחד של הרבה יותר מדי נשים בישראל, מכל חלקי האוכלוסייה. האלימות כלפי נשים, נערות וצעירות מרימה את ראשה המכוער ביתר שאת בשנתיים האחרונות, ברקע המלחמה המתמשכת. לצערנו, גוונים רבים לה, לאלימות המגדרית. רק בשבוע שעבר היינו עדות להופעה של אייל גולן בפארק הירקון, הופעה שאליה הגיעו עשרות אלפי אנשים והיו מאות אלפי צפיות לדבריו המרגשים שהוא חשב לפרוס לאור פרשת "משחקי חברה". כנסת נכבדה, תסלחו לי שאני לא נופלת מהכיסא מאדם בעל כוח ועוצמה שעל פי עדויות היה שותף לניצול של נערות בסיכון, והתיק נגדו במשטרה נסגר מ"אין ראיות מספיק" ולא מ"אין אשמה". אני רוצה להגיד דווקא מכאן, מבית המחוקקים, לטאיסיה ולנפגעות אלימות מינית באשר הן: אני מאמינה לכן. יש לכן שותפות כאן, בבית המחוקקים. ומפה אני גם רוצה להגיד לציבור: המשפט הוא לא חזות הכול. יש לנו כחברה אחריות לא לקחת חלק בתרבות האונס, לא לנרמל פגיעות, הטרדות ואלימות משום סוג. אלימות מינית היא קודם כול ולפני הכול אלימות. ביום הזה אני רוצה גם להגיד שקיים קשר הדוק בין אלימות לבין המצב הכללי של נשים במדינה – חבל שבאמת השרה רגב יצאה, כי הקשר בין רצפת הבטון לתקרת הזכוכית כותב את עצמו מחדש, לצערי, ובכל משרדי הממשלה מכהנות היום – מספר שיא, חברת הכנסת מטי – אפס נשים בתפקידי מנכ"ליות. זוהי תעודת עניות לממשלת ישראל ויחסה לנשים. הפרסומים היום בתקשורת שלפיהם ששר האוצר מנסה לעשות דיל שבמסגרתו תמונה אישה הם פשוט חרפה. אתם לא עושים לנו טובה שאתם ממנים אותנו לתפקידים בכירים. נשים ראויות לכהן בתפקידים שלהן, ויש על זה אין-ספור מחקרים, ואנחנו גם לא צריכות להוכיח לכם למה חשוב שנהיה סביב השולחן. חשוב שנהיה סביב השולחן כי אנחנו 51% מהאוכלוסייה, that simple. ואזכיר כי בממשלת השינוי כיהנו 11 נשים בתפקידי מנכ"ליות. זה נשמע היום כמו איזה מדע בדיוני. אבל האמת - - - << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> ותשע שרות. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> ותשע שרות, תודה, חברת הכנסת ניר. אמת. אתם יודעים מה העניין? שאפילו לא היה קשה למצוא אותן. הן פשוט היו בנמצא. פשוט היו מלא נשים מוכשרות בסביבה שאפשר היה להציע להן את התפקיד. לא מסובך. לא כל כך קשה למצוא נשים מוכשרות בישראל, מבטיחה לכם. ולסיום, מתחילת השנה נרצחו 39 נשים מאלימות במשפחה. אבקש מאדוני היושב-ראש לאפשר דקת דומייה לזכרן, לזכר 39 נשים שנרצחו. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מקבל את בקשתך. לא נוכל לעשות את זה תוך כדי קימה, זה לא חלק מהפרוטוקול, אבל לחלוטין דקה. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי שרוצה יכול לקום. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מי שרוצה יכול לקום. אני אצרף לזה גם פרק תהילים. תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. אנחנו נקדם בברכה את הגעת האורחות והאורחים המכובדים בני העדה הדרוזית. זו עת והזדמנות נפלאה לשוב ולהודות לכם על כל מי ומה שאתם, על כל מה שאתם עושים למען מדינת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל לביטחונה, חוסנה, כלכלתה, ועל כל הרוח הלאומית. מי ייתן ונזכה להשיב לכם כגמולכם רק בשמחות ולחגוג איתכם מתוך שמחה ואחדות. אתם בליבנו, אתם יקרים לנו. יישר כוח לכם. תודה רבה. בבקשה. << דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גם אני מצטרף לברכות ומקדם אתכם בברכה – ברוכים הבאים. כפי שאמרתי, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, הכנסת מציינת היום גם את היום הבין-לאומי למאבק באלימות כלפי נשים, וגם הוא מוקדם מן התאריך המקורי. השנה, שנת 2025, היא שנה לא מעודדת למי שאלימות כלפי נשים היא על סדר-יומו. מתחילת השנה הנוכחית, 2025, אנו עדים לנקודת שפל היסטורית בכל מה שנוגע לאלימות כלפי נשים. מתחילת 2025 נרצחו 33 נשים על רקע מגדרי, בממוצע רצח אחד כל תשעה ימים – עלייה של 43% בהשוואה לתקופה מקבילה בשנה שעברה, שבה נרצחו 23 נשים. 27 נשים נרצחו על ידי בני זוג או קרוב משפחה. ב-45% ממקרי הרצח שאירעו השנה, האלימות הייתה ידועה לרווחה או למשטרה עוד לפני הרצח, 15 מקרים שיכלו להימנע. בחמישה מקרים החשוד ברצח היה מוכר לגורמי הרווחה על רקע נפשי עוד לפני הרצח. חשוב לציין: האלימות איננה בעיה של הנשים אלא נגע חברתי-מוסרי, המהווה הפרה בוטה של זכויות אדם או פגיעה בכבוד האדם, ובכלל בחוסנה של החברה הישראלית כולה. לתופעת האלימות יש כמה סיבות או מניעים, ולא ניתן להתעלם מהמרכיב המגדרי והתרבותי. מהנתונים שפורסמו עולה ש-33 נשים נרצחו על רקע מגדרי – 42% יוצאות המגזר הערבי או החברה הערבית ו-58% מהחברה היהודית. הפער הוא יותר מפי שניים מחלקן של הנשים הערביות באוכלוסייה. תופעת האלימות והיעדר המשילות השוררים בחברה הישראלית נותנים את אותותיהם גם בתופעת האלימות במשפחה. אצטט ברשותכם את דבריו החריפים של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, מנהיגה הרוחני של תנועתנו הקדושה. ככה הוא – אני מצטט: "אותם אנשים בלי דעת ובלי תבונה מרימים יד על נשותיהם, אוי להם מיום הדין". והוא מצטט את דברי השולחן ערוך, מרן השולחן ערוך הרב יוסף קארו, שאומר: "מי שמרים ידו על אשתו הוא בגדר שלא מזרע ישראל, שהם רחמנים מלאי חמלה". בן אדם שמרים ידו על אשתו, אין לו חלק לעולם הבא ואין לו חלק ונחלה בעם ישראל. הרב, לא רק שגינה, אלא גם הביע זעזוע וכאב – הוא התבטא במפורש – לנוכח הצורך במקלטים שאליהם הנשים צריכות לנוס שם למחסה עד יעבור זעם. לסיום, אני רוצה להתמקד בתקווה. משרד הרווחה, שכיהנתי בו עד לא מזמן, פועל בשיתוף הוועדה הבין-משרדית למאבק באלימות במשפחה, וביצעו יחד קפיצת מדרגה משמעותית ביותר בפיתוח שירותים חדשניים ואפקטיביים להנגשת הסיוע, כדוגמת מרכזי אלומה, מודל חדשני המאפשר פנייה מיידית ואנונימית – מענה שהוכיח את עצמו, מענה שיצר גידול של 245% בפניות למוקד, נתון מעודד כשלעצמו, והלוואי שלא היינו צריכים את זה; התמקדות במענים והתמקדות בפתרונות טכנולוגיים להבטחת ביטחון הקורבנות, הנשים – על ידי כניסת תוקפו של תיקון 19 לחוק מניעת אלימות במשפחה, המאפשר פיקוח אלקטרוני על גברים אלימים, הוקצו תקנים ויצא קמפיין, ואנחנו מעודדים זאת; וכן המיזם המשותף של המשרד יחד עם פורום מיכל סלה, המאפשר מתן התראה מוקדמת לסימנים המעידים על סכנה המרחפת על האישה. כולי תקווה, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, שנעמוד כאן בשנה הבאה ונבשר שמספר הנפגעות והפוגעים ירד פלאים. כל זה יקרה אם נשלב ידיים, ולא רק נדבר, עם כל מי שחשוב לו הנושא של מניעת אלימות במשפחה או מניעת רצח נשים. כל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר ישלבו ידיים כדי שנוכל לעמוד כאן בשנה הבאה לציין סוף-סוף ירידה. הלוואי, הלוואי שיהיה אפס, אבל שתהיה ירידה משמעותית. כולי תקווה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אמן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אמן ואמן. תודה רבה. יישר כוח גדול. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, ברוכה הבאה. חמש דקות לרשותך, גברתי. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, השרה, חברי כנסת נכבדים, עם יקר, אלימות כלפי נשים או אלימות בכלל היא פצע בחברה. לעיתים היא מתפרצת באגרוף או בצעקה, ולעיתים היא שקטה – אלימות רגשית, כלכלית, שליטה, ניתוק – אבל תמיד היא שוברת את החוסן הבסיסי ביותר של האדם, את האמון, האמון בעצמך, באחר, בעולם. לכן, מבחינתי המאבק באלימות אינו רק מאבק פלילי או משפטי; הוא בראש ובראשונה מאבק על חוסנה של החברה שלנו. חברה בריאה היא חברה שמגינה על החלשים שבה, שמקשיבה, שמזהה, שמזהה סימנים מוקדמים, שלא פוחדת לדבר גם כשלא נעים. אנחנו חייבים לעבור מתרבות של שתיקה לתרבות של שייכות, חברה שבה כל אישה יודעת שהיא לא לבד, שיש מי שרואה אותה, שיש מי שמאמין לה, שיש לה לאן לפנות; אגב, גם גברים, אותו הדבר. כחברה חובה עלינו להשקיע לא רק במקלטים ובחקיקה, שהם חיוניים, אלא גם במניעה, בחינוך רגשי מגיל צעיר ובשיקום, כי מי שחוותה אלימות צריכה לא רק הגנה – היא צריכה ליווי, היא צריכה חיזוק, היא צריכה חיבור מחודש לחיים, לחיים טובים. זה ליבו של החוסן. החוסן הנשי הוא חלק מהחוסן הלאומי שלנו. אם יש דבר שהחודשים האחרונים לימדו אותנו הוא שאין עוצמה בלי חמלה ואין ביטחון בלי אמון. ביום הזה אני מבקשת לזכור את הנשים שנרצחו, את אלו שנפגעו ושותקות ואת הגברים שבוחרים אחרת, שבוחרים בכבוד, בהקשבה, באהבה. אני בהחלט מתפללת: מי ייתן ונשכיל כולנו לבנות כאן חברה טובה, שכל אחת יכולה לחיות בה בביטחון וכל אחד יודע שגם עליו מוטלת האחריות לשמור על כך. לא עוד פחד, לא עוד שתיקה; רק אמונה, אחריות וחוסן. איך חרץ הדר גולדין, השם ייקום דמו, שהיום הבאנו אותו למנוחת עולמים, על הנשק שלו? בעוז ובענווה. אני באמת מאמינה שאנחנו יכולים. הכול מתחיל בהקשבה, בלראות את האחר, בלהקשיב לו, בלראות אותו ולהבין שגם הוא ייצור אישה. בסוף כולנו נבראנו בצלם – לכבד אחד את השני, להקשיב. אפשר להתווכח, לא כדאי לשמור בפנים. צריך להוציא החוצה כשכואב, כי אם אנחנו שומרים בפנים ולא מדברים, אז זה עלול להתפרץ באלימות. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה, גברתי. יש לומר שאת דואגת לציין את היום הזה כל יום בשנה. יישר כוח. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תודה, אדוני. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אלימות נגד נשים היא רעה חולה שעלינו להקיא מקרבנו. למרבה הצער, בשנים האחרונות אלימות נגד נשים הפכה להיות מכת מדינה במדינת ישראל. מדובר בתופעה רחבת היקף, חוצת מגזרים, חוצה גילים. נשים שחשופות לאלימות נמצאות בחרדה מתמדת ובחשש מתמשך מפגיעה פיזית, מינית, נפשית וכלכלית מצד גברים אלימים וחלשים, שפוגעים בנשים רק על שום היותן נשים. אלימות היא תוצאה ישירה של הזנחה מתמשכת, במקרה שלנו הזנחה מתמשכת של הממשלה, לצערי, היעדר משאבים, היעדר תוכנית אסטרטגית למאבק באלימות שעוסקת בחינוך, במניעה ובאכיפה. בתקופת ממשלת השינוי הוקצו משאבים חסרי תקדים למאבק באלימות המשפחה. שר האוצר דאז אביגדור ליברמן הבין שמדובר בהצלת חיים, והקצה 150 מיליון שקלים לטובת המאבק החשוב הזה, שנוהל על ידיך בשעתו, גברתי, השרה לשוויון מגדרי דאז. כחברה בריאה ומתוקנת עלינו להישיר מבט לתופעה, להילחם בה ולהיות שם עבור אותן נשים. זוהי אחריותנו כמחוקקים, ובעיקר כמחוקקות. צריך לעצור את התופעה הזו, להילחם בה ולמגר אותה. על פי נתוני שדולת הנשים, מתחילת 2025 נרצחו 33 נשים על רקע מגדרי. מדובר בעלייה של 43% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד, שבה נרצחו 23 נשים. שיעור הפיענוח של מקרי הרצח של נשים עומד על 58%, ובקרב נשים ערביות הנתון הידרדר והוא רק 7% לעומת 95% בקרב יהודיות. ב-45% ממקרי הרצח שאירעו השנה האלימות הייתה ידועה, הכתובת הייתה על הקיר. יכולנו להציל 15 מקרים, 15 מקרים יכלו להימנע. הנתונים היו מוכרים למשטרה עוד לפני הרצח. 43% מהמקרים בוצעו בנשק חם – גם כאן מדובר בעלייה בהשוואה לשנים הקודמות – וכתוצאה מכך נרצחו 16 נשים ביריות. הנתון המטלטל מכולם – 27 מתוך 33 נשים נרצחו על ידי בן זוג או קרוב משפחה. צריך לומר, במרבית הבתים שבהם מתרחשת האלימות, היא קורית במחשכים, תחת הסתרה, ומלווה בתחושת בושה. בשנים האחרונות ארגוני החברה האזרחית מבצעים עבודת קודש-קודשים על ידי העלאת המודעות לחומרת התופעה ומתן כלים לזיהוי סימנים מקדימים. ביקרתי בפורום מיכל סלה, שמנוהל על ידי הגב' לילי בן עמי, אחות של מיכל סלה, זיכרונה לברכה, שהובילה את קמפיין "הבושה עוברת צד", כי הבושה לא צריכה להיות של האישה אלא של הגבר המכה, של הגבר הרוצח, של הגבר האלים. הפורום פיתח תוכן ייחודי שצריך להיות מוכר אצל כל אישה במדינת ישראל. ראשי תיבות של תמרור אזהר"ה: א' – אובססיביות; ז' – זוגיות דו-פרצופית; ה' – הקטנה; ר' – רגישות קיצונית; ה' – הקדוש המעונה. כל אלה סימנים ותמרורי אזהרה אצל הגבר המכה, ואנחנו יכולים לעזור גם לנפגעת הפוטנציאלית מבעוד מועד. לא רק היא עצמה צריכה להתלונן – אנחנו בסביבה הקרובה יכולים לזהות את תמרור האזהרה אצלה. הבית הזה צריך להוביל תוכנית מונעת שלא מותירה מקום לאלימות כלפי נשים בחברה הישראלית בשום אופן. לא ייתכן שבמדינה נאורה ומודרנית כמו שלנו נשים עדיין יחיו בפחד יום-יומי, תחת איום קיומי, וילדים ייפגעו כתוצאה מאלימות בתוך הבית ובתוך המשפחה. לצערי, ב-7 באוקטובר נחשפנו לפרקטיקה של טרור על רקע מגדרי ואלימות כלפי נשים שהגיעה מצד אויבינו וצוררינו, שהגיעה לכדי פשעים נגד האנושות מצד ארגון הטרור הרצחני חמאס. אלו היו פשעי מלחמה ברורים, פשעים נגד האנושות, והעולם ברובו שתק. שתיקה היא כתם מוסרי, אבל אנחנו לא כמוהם. אנחנו צריכים לטפל ולעקור משורש תופעה פסולה כזאת, בטח כשהיא פולשת לתוך החברה הישראלית. לאורך כל שירותי הצבאי, ובעיקר בתפקידי כיועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר, פעלתי לקידום נשים למוקדי קבלת החלטות, נשים מוכשרות, בעלות יכולות, שהיו צריכות להתקדם לתפקידי מפתח לא משום היותן נשים אלא משום היותן מעולות. אבל חשוב לי לומר שהתנאי הבסיסי לחברה שוויונית ולקידום נשים לעמדות מפתח ולמוקדי קבלת החלטות הוא קודם כול מיגור אלימות והגנה על זכויות בסיס של נשים. עלינו לעשות את זה קודם כול לטובת עתיד טוב יותר לכולנו, לבנות שלנו, לנכדות שלנו. אני קוראת לכל אחת ואחת מכן: עלינו לפעול ביחד באופן חוצה מחנות, חוצה מפלגות, חוצה אופוזיציה וקואליציה; לפעול ביחד למען עקירת התופעה הזאת מהשורש, למיגור והוקעה של אלימות נגד נשים, למיגור תופעה של הקטנה והדרת נשים – תופעות שמזכירות לי משטרים אפלים. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת. מוזמנת השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה, כבוד השרה מאי גולן, לסכם את הדיון. << דובר >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר >> אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני רק אומר שחברת הכנסת החדשה עדי עזוז – אני מקווה שאני אומרת את זה נכון – שאלה איפה אני. אז אני אומר שהייתי כאן, פשוט עסקתי בעבודה. קצת יותר עבודה, פחות דיבורים. אני כן אומר שהיא אמרה בתחילת דבריה שדעותינו שונות ב-180 מעלות לגבי נשים, ואני אומר שאני מסכימה איתה. אני, כמו חברות הכנסת שיושבות כאן ומדברות הרבה על זכויות נשים, לא הייתי יושבת במפלגה של מיזוגן ושוביניסט. ראש הממשלה לשעבר וראש האופוזיציה בהווה לעוד כמה חודשים אמר בריאיון על סמל של המחנה הלאומי, אישה יהודייה, מאמינה, צנועה, את המילים: "אני מסתכל על אורית סטרוק, רק על זה מגיעה לי העלאה", ושני המראיינים הליצנים צוחקים למשמע הדברים. זה באמת מראה בדיוק מי אתם במחנה הליברלי, המזויף. אני רק אסכם את הנושא, שמה שיש בקצה של השביס של השרה סטרוק לא יהיה לכם בראש עוד 100 שנה בערך. ועכשיו לענייננו היום. אנו מציינים היום את יום המאבק באלימות כלפי נשים בתקופה מאתגרת ומורכבת באמת. ביום הזה אנחנו נדרשים להסתכל למציאות בעיניים בלי לכבס או לייפות אותה. המאבק באלימות נגד נשים והצורך בעיצוב מדיניות שוויונית וצודקת הם נושאים לאומיים, מוסריים וביטחוניים ראשונים במעלה. במדינת ישראל אנחנו עדים לעלייה מדאיגה במקרי רצח של נשים. גם היום יש נשים ישראליות שחיות בפחד, נערות שחוות הטרדות מיניות בלתי נתפסות ואזרחיות ותיקות שחיות תחת מציאות יום-יומית של אלימות קשה. המצב הזה הוא לא גזרת גורל. האלימות הבלתי-נסבלת הזאת מתרחשת הרחק מהעין הציבורית. היא מוסווית מאחורי קירות הבית, ממוסכת, עטופה בבושה ובהכחשה. המשימה הראשונה שלנו, אם כן, היא קודם כול לפקוח עיניים, לשים לב לסימנים המזהים, לקרוא למציאות בשמה ולדאוג לרווחתן של הסובבות אותנו מקרוב ומרחוק. נתוני משרד הרווחה – יושב פה השר לשעבר ואולי לשעתיד, עם ביניים של הקפאה בהווה – נתוני משרד הרווחה מדברים בעד עצמם, נתונים לא פשוטים לעיכול, ברצינות: כ-10%מהישראלים סובלים מאלימות מצד בן או בת זוג; נשים נמצאות בסיכון כפול לאלימות פיזית חמורה, ובסיכון גבוה פי שניים מגברים להיחשף גם לאלימות מינית. הנתונים הפוצעים והכואבים הללו לא מסתיימים כאן. פחות ממחצית מהנשים המדווחות על אלימות פונות למערכות הממסדיות. רוב הנשים שפונות, פונות קודם כול לסביבתן הקרובה – לחברות, לשכנים, לבני המשפחה. זוהי הוכחה למצב שבו האלימות מתרחשת מתחת לפני השטח בלי שגופי הסיוע והממסד הציבורי יהיו תמיד מעורבים. לכן, כל אחת ואחד מאיתנו נושא באחריות – נושא באחריות לראות, לשמוע ולפעול; נושא באחריות לשים לב. הרשות לקידום מעמד האישה במשרד לשוויון חברתי בראשות המנכ"לית המוערכת, היקרה, המקצועית והמסורה מאין כמוה הגב' מירב שטרן – זכיתי לעבוד איתה וזכיתי שהיא תעמוד בראשות הרשות הזאת. אני עוד ארחיב עלייך ועל פעילות העובדות שלך בהמשך. היא כאן כדי להקשיב, לתמוך ולפעול בשיתוף פעולה מול כלל מערכות הסיוע. זה הזמן לא לשתוק. לא להסכים להסתיר את זה. זו שעתה של החברה כולה להרים את הראש ולהתעקש על שינוי אמיתי. אני אומר שכשנכנסתי לתפקידי כשרה לקידום מעמד האישה במאי 2023, מצאתי רשות בעלת תקציב מצומצם של כמיליון ו-300,000 ש"ח בלבד. לכן, מתוך הבנה עמוקה ששינוי אמיתי מחייב משאבים גדולים בהרבה, פעלתי באופן מיידי ובצורה מעמיקה על מנת להגדיל את התקציב ולהעניק לרשות כלים משמעותיים לפעולה. ברוך השם, בזכות ההתמדה והפעולות שביצעתי ובזכות האמונה והתמיכה הבלתי-פוסקת של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהנושא חשוב לו מאוד והוא האמין שאצליח לבצע את השינוי, הגדלנו את תקציב הרשות באופן משמעותי, פי עשרות: הוספנו 30 מיליון שקלים בשנת 2023, 15 מיליון שקלים בשנת 2024 ו-15 מיליון שקלים נוספים בשנת 2025. עוד נוכחתי לדעת כי הרשות לקידום מעמד האישה בתקופת הממשלה הקודמת יצאה בקול קורא יחד עם משרד הרווחה והביטחון החברתי להפעלת תוכנית למאבק באלימות כלפי נשים במסגרת הרשויות המקומיות. תוכנית "נאבקות באלימות" מופעלת בכ-200 רשויות מקומיות, בשיתוף פעולה מלא עם היועצות לקידום מעמד האישה ואגפי הרווחה ברשויות המקומיות השונות, ומטרתה חיזוק החוסן האישי והקהילתי של תושבי הרשות המקומית, ובפרט הנשים, באמצעות קיום פעולות הסברה להעלאת מודעות, קורסי הכשרה והדרכה בתחומי מניעת אלימות כלפי נשים, עצמאות כלכלית והתנהלות פיננסית נכונה. כשנכנסתי לתפקידי הנחיתי את הרשות להמשיך עם תקצוב התוכנית ב-4 מיליון שקלים נוספים מתוך הוועדה הבין-משרדית למאבק באלימות נגד נשים. בנוסף, מרגע פרוץ המלחמה, אלימות כלפי נשים, במיוחד בסביבה הקרובה, מקבלת פנים עגומות יותר, והסיכון להחמרתה עולה באופן משמעותי במצבים של מלחמה, טראומה ומתח חברתי. על כן, שמנו דגש על חיזוק מענים קהילתיים. עוד מאז פרוץ המלחמה פעלנו להפעיל את התוכנית "נאבקות באלימות" ביישובי חבל תקומה, בשיתוף עם מינהלת התקומה, לנוכח השבר העמוק שחוו קהילות החבל בעקבות אירועי טבח שמחת תורה והצורך להעניק לתושבים תמיכה רחבה ומעמיקה. חשוב היה לי לספק מענה מותאם במיוחד למצב החירום ולהתמודדות עם האתגרים החדשים שנוצרו. עוד בשנת 2021 הושק פיילוט התקשרות עם יועצת להטמעת חשיבה שוויונית במשרדי ממשלה, שבוצע במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים ובמשרד לשוויון חברתי. בתקופה זו התחילה הרשות דאז בניסיון של הטמעת חשיבה מגדרית במשרד התחבורה, אך לאור אי-שיתוף הפעולה, הפיילוט נכשל ולא צלח את מטרותיו. כשמוניתי לתפקיד, הוריתי לצוות משרדי – כמובן יחד עם המנכ"לית היקרה שלי – לבצע עבודת מטה מקיפה ללמידת הלקחים מהפיילוט שנכשל טרם תקופתי, ולהפעיל תוכנית חדשה שתענה לאופן חלוקת תקציבי המדינה המתוכננים והמנוהלים באופן שוויוני, כך שכל שקל ציבורי יחולק בהתאם לצרכים האמיתיים של נשים וגברים כאחד. כך אנחנו מובילים היום בשטח, ברוך השם, מדיניות של שוויון אמיתי – שוב, לא בדיבורים אלא במעשים. בזכות התוספות התקציביות המשמעותיות שהבאתי יחד עם ממשלת ישראל לרשות לקידום מעמד האישה בעשרות מיליוני השקלים, שנועדו להבטיח המשך פיתוח ויישום תוכניות אפקטיביות למאבק באלימות כלפי נשים ולחיזוק העשייה בשטח, הרשות הצליחה להרחיב את פעילותה באופן נרחב. באמצעות התוספת הזו הנחיתי את הצוות המקצועי לפתח וליישם פעילויות שמיועדות להגביר את המודעות לנושא האלימות כלפי נשים, להעמיק את ההכשרות והסיוע לנפגעות אלימות ולחזק את מערכות התמיכה ברשויות המקומיות כדי לוודא שלכל אישה תינתן האפשרות לקבל תמיכה ומענה בצורה יעילה ומהירה. כידוע, חודשים מספר לאחר שמוניתי לתפקיד השרה לקידום מעמד האישה, מדינת ישראל חוותה תקופה מטלטלת וקשה במיוחד, עם פרוץ מלחמת התקומה, אשר השפיעה על כולנו, ובמיוחד על אוכלוסיות פגיעות כמו הנשים, שנשארו להתמודד עם האתגרים החברתיים והכלכליים הנגרמים בעקבות משברים כאלה. הנשים הן הקבוצה החברתית הראשונה והגדולה ביותר להיפגע בעיתות חירום. בזמן אמת הנחיתי את הצוות המקצועי במשרדי להפעיל את מוקד הסיוע הארצי לנשים בשעת חירום, במטרה לתת מענה ראשוני לצרכים הייחודיים של נשים ונערות באותם ימים מורכבים. לנוכח האמור, מנכ"לית המשרד לקידום מעמד האישה, גב' שטרן, בנתה וגיבשה תוכנית ייחודית לשיקום ושילוב נשים במציאות המורכבת שנוצרה, בשיתוף משרד העבודה והרווחה. במסגרת העבודה המשותפת, הצוותים המקצועיים גיבשו מסמך הבנות אסטרטגי שמטרתו ליצור מענה מיידי, ייחודי וממוקד לנשים שנפגעו כתוצאה מהמלחמה. כתוצאה מכך, יצאנו בתוכנית חשובה מאין כמותה, בהיקף של 5 מיליון שקלים, שמטרתה להבטיח שלצד השיקום הלאומי יתקיים גם שיקום חברתי ותעסוקתי לנשים, לעסקים וליישובים שנפגעו. התוכנית כללה כמה מרכיבים חשובים: סיוע תעסוקתי ותמיכה רחבה לצעירות בגילי 18 עד 40 שפונו מבתיהן או שחוו פגיעה ישירה בעקבות המלחמה בכמה צירים מרכזיים; קבוצות וליווי אישי תעסוקתי לנשים המתמודדות עם פוסט-טראומה וקשיי השתלבות בעבודה – הליווי ניתן על ידי מאמנות קריירה מומחיות בתחום הטראומה בשילוב מנטוריות ומעסיקים המכשירים קליטה ושילוב מותאמים ומכבדים של נשים; קורסים והכשרות מקצועיות, שכללו הכשרות ייעודיות שמפותחות בהתאם לצרכים ברשויות המקומיות בשיתוף מעסיקים, לקליטת המשתתפות לעבודה עם סיום ההכשרה; פיתוח כישורים דיגיטליים וכישורי השפה האנגלית לצורך חיזוק ההון האנושי והשיקום האזורי – הכשרות שמתקיימות גם בלמידה מרחוק עבור נשים שפונו או ששוהות במגורים זמניים; הסברה, מודעות ומיצוי זכויות – חשיפה של נשים צעירות למענים ממשלתיים קיימים ולזכויותיהן, שלא תמיד הן מודעות אליהן, לצערנו, בשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות, ארגוני חברה אזרחית ותוכניות ממשלתיות נוספות. כמו כן, יצאנו בשוברים להכשרה מקצועית ומלגות לנשים מאזורי הלחימה שפונו ונפגעו. בשנת 2024, בשיתוף פעולה עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הובילה הרשות לקידום מעמד האישה במשרד לשוויון חברתי את הקמתו התקדימית של מחוון האלימות המגדרית – מאגר נתונים לאומי הראשון מסוגו בארץ ובין הראשונים בעולם, אשר משלב מידע ונתונים ממגוון מגזרים ומרכז תמונת מצב עדכנית לגבי כלל סוגי האלימות: פיזית, נפשית, מינית וכלכלית. זהו כלי חשוב שמאפשר לנו לזהות מגמות, לתכנן מדיניות נכונה ולפעול להקצאת משאבים באופן מבוסס נתונים – ידע שממש מציל חיים. את המחוון הזה הצגתי לשרות ולשרים שהם מקבילים לתפקיד שלי ברחבי העולם, והם התרשמו מאוד והנחו את הצוותים שלהם לפעול להקים מחוון כזה גם במדינות שלהם, תוך למידה וקשב רב לאופן הביצוע אצלנו בישראל. ב-20 בנובמבר השנה נקיים כנס בין-לאומי ראשון מסוגו בהובלת הרשות לקידום מעמד האישה והלמ"ס בנושא איסוף נתונים וחדשנות במאבק באלימות מגדרית. הכנס יחבר בין משרדי ממשלה, אקדמיה וארגוני חברה אזרחית מהארץ ומהעולם לטובת קידום מדיניות מבוססת נתונים ועובדות. אנחנו ממשיכים גם במסורת של חלוקת אות השרה למניעת אלימות נגד נשים להוקרת ארגונים ויחידים שתרומתם למאבק משמעותית במיוחד. הובלנו גם קמפיין להעלאת מודעות לאלימות כלפי נשים במרחב הדיגיטלי, בצל העלייה במקרי האלימות המילולית וההתנהגות הפוגענית ברשתות החברתיות. הרשות השיקה קמפיין הכולל סדרה של סרטונים המעבירים את המסר בצורה חדה וברורה: לעצור, לחשוב ורק אז להגיב, באמצעות תכנים שמבוססים על סיטואציות יום-יומיות אמיתיות ברשתות החברתיות. הקמפיין הדגיש את האחריות של כל אחד ואחת מאיתנו ואת ההשפעה של בחירה במילים הנכונות. הוא הופץ בכלל הרשתות החברתיות, שהן הזירה החשובה ביותר היום להגעה לציבור הרחב. ביום החשוב הזה, אני אבהיר כי המדיניות שאני מובילה אומרת שכדי ליצור שינוי אמיתי, יש צורך בבניית מעגל חיים מקיף סביב נשות ישראל. אישה חזקה פחות, ופגיעה וחשופה לאלימות פיזית, כלכלית, נפשית וחברתית. מתוך התפיסה הזו הנחיתי את הצוות המקצועי במשרדי בראשות המנכ"לית לבנות תוכנית פורצת דרך וייחודית לפיתוח מנהיגות נשית חזקה, ויחד השקנו את תוכנית "בתי מחוברות", בתי מנהיגות נשית, בכ-42 רשויות מקומיות ברחבי הארץ, בעלות של 10 מיליון ש"ח. מטרת התוכנית היא להעניק לנשים את הכלים הדרושים על מנת שתוכלנה ליזום, לפעול ולהשפיע באופן ישיר בקהילה, כל זאת במטרה ליצור מעורבות נשית פעילה, לפתח רישות חברתי וקהילתי לנשים ולהגביר את השפעתן על המרחב המקומי והחברתי. הפיילוט מתמקד בהעצמת נשים ברשויות המקומיות באמצעות יצירת מועצת נשים בכל רשות מקומית, תוך מיפוי צרכים קהילתיים והכנה של תוכנית אסטרטגית מותאמת לכל רשות ורשות. התוכנית כוללת גם סדרת סדנאות להעצמת נשים בתחומים שונים, ובכך תספק לנשים הזדמנויות נוספות לצמיחה אישית ולמנהיגות בקהילתן. כמו כן, בבתים אלה מתקיימות סדנאות ליזמות נשית, מועצות נשים מקומיות והכשרות למניעת אלימות, ואנו פועלות להרחיב את התוכנית לערים נוספות, בעזרת השם. בנושא קידום נשים בתעסוקה – בשנת 2022, בתקופת הממשלה הקודמת וקוֹדַמְתי בתפקיד מסיעת יש עתיד, הונחה תשתית על מנת לקדם את התאמת שוק התעסוקה לחיי משפחה לשני פרויקטים בנושא איזון בית–עבודה בחברות עסקיות ובחטיבת החקירות במשטרה. במסגרת אחד הפרויקטים נערך פיילוט שכלל התקשרות עם חברת ייעוץ התערבותי על מנת לקדם איזון בית–עבודה וסביבת עבודה תומכת משפחה – פיילוט שגם כשל ולא השיג את מטרותיו. ולכן, לאחר כניסתי לתפקיד, קיימתי ישיבת מטה מיוחדת יחד עם הצוות המקצועי של הרשות לקידום מעמד האישה, והנחיתי אותן להפיק את כלל הלקחים מכישלון הפיילוט של הממשלה הקודמת על מנת להביא לשינוי אמיתי של המציאות גם בנושא זה. חשוב להדגיש כי אלימות נובעת לעתים מהיעדר כוח כלכלי, חברתי ותעסוקתי, ולכן פעלנו להשיק לראשונה תוכנית חומש לאומית לקידום נשים בשוק העבודה. יחד עם ועדה בין-משרדית רחבה, התוכנית מתמקדת בשלושה תחומים מרכזיים: פערי שכר, ייצוג נשים בתפקידי ניהול ויצירת איזון בין בית-משפחה לקריירה. בנוסף, אנחנו מובילים מהלך ראשון מסוגו לשקיפות שכר בתאגידים בשיתוף רשות החברות וגיידסטאר, כי שקיפות היא מפתח לשוויון. עוד ביוזמת הרשות לקידום מעמד האישה, בשיתוף פעולה עם מינהל תעסוקת אוכלוסיות במשרד העבודה, התקיימה ועדה שבה לקחו חלק נציגים מקצועיים ממשרדי ממשלה מגוונים במטרה לייצר שיתופי פעולה משמעותיים, אשר מהווים את הבסיס לעשייה מקצועית מקיפה ומדויקת לנשות ישראל בנושא תעסוקת נשים. חשוב לציין כי במשרד לשוויון חברתי וברשות לקידום מעמד האישה אנו מובילים מדיניות ממשית, עמוקה ורחבה שמטרתה לא רק להתמודד עם תופעות של אלימות ואפליה, אלא ליצור מציאות חדשה של ביטחון ושוויון הזדמנויות לכל אישה בישראל. הרשות לקידום מעמד האישה מובילה עבודת מטה לאומית לגיבוש מדיניות כוללת גם לשעת חירום וגם לשגרה. אני גאה מאוד שהבאתי לאישור הממשלה את הצעת מחליטים מס' 2096, החלטת ממשלה תקדימית שנועדה לאסוף מידע, למפות נתונים ולהוביל תהליכי מדיניות מתואמים בין משרדי הממשלה לטובת סיוע לנשים בעיתות חירום. החלטת הממשלה כוללת מיפוי נתונים בין-משרדי והגדרת מדיניות מותאמת לצרכים של נשים בחירום, פיתוח מדריך להטמעת חשיבה שוויונית בחירום והכשרות מקצועיות לעובדי מדינה ולשלטון מקומי. כך אנחנו מובילים בשטח מדיניות אמיתית של שוויון – לא בדיבורים, אלא במעשים; לא בהנצחת המצב הקיים, אלא בשינוי אמיתי מהשטח והבסיס. הרשות לקידום מעמד האישה ממשיכה להגיש חוות דעת על שוויון לוועדות הכנסת, לוועדות שרים ולציבור הרחב כולו. הרשות מוסמכת להגיש הערכות השפעה על שוויון של חקיקה ומדיניות ציבורית בהתאם לסמכויותיה בחוק. הערכות אלו מהוות כלי מרכזי לקידום מדיניות שוויונית, צודקת ורגישה מאין כמותה. הן נועדו לזהות פערים קיימים, לשקף את המציאות המגוונת של חייהן של נשים בישראל ולהביא לשולחן קבלת ההחלטות פרספקטיבות נשיות, שלעיתים רבות נעדרות ממנו. באמצעות ההערכות האלה ניתן לגבש מדיניות מושכלת ומותאמת לכלל הפלחים באוכלוסייה. ניירות העמדה המייצגים את עמדת הרשות בנושאים עקרוניים תורמים לדיון ציבורי מבוסס ומושכל ומסייעים בעיצוב מדיניות ארוכת טווח. ניירות העמדה מוגשים למשרדי הממשלה בנושאים מגוונים, כגון המלצות ותובנות לחברי וחברות הוועדה המייעצת לרשות החברות הממשלתיות לעניין הכשרות דירקטורים לחברות הממשלתיות. המסמך כולל גם הצעות פרקטיות לתיקון הטיות שילוב, קבוצות גיוון והטמעת חשיבה שוויונית כבר בשלבי ההכשרה, המיון וההצבה. כמו כן, ישנו יום עיון לממונות שוויון במשרדי הממשלה, שהתקיים בשותפות חשובה בין הרשות לקידום מעמד האישה לבין נציבות שירות המדינה, ובו עסקנו בכלים חדשניים לקידום שוויון, ובהם מאגר הנשים המומחיות והמחוון לאלימות נגד נשים. במקביל, התייחסנו במהלך ההרצאות לאתגרים הרגשיים שבתפקידן הנוסף של הממונות כאחראיות למניעת הטרדות מיניות. לראשונה הקמנו את קהילת WomenIL, קהילת האימפקט הנשית של ישראל, המהווה אקו-סיסטם רב-מגזרי לנשים – לשיתופי פעולה, לשיתוף ידע ולקידום יוזמות. הקהילה מייצרת מפגש ושיח בין נשים הפועלות לקידום שוויון הזדמנויות במגזרים השונים, השלטון המרכזי, השלטון המקומי, חברה אזרחית, המגזר העסקי, אקדמיה ופילנתרופיה. הקהילה פועלת לאורך כל השנה באמצעות מפגשי עבודה מקוונים, וובינרים, פודקאסטים, למידה, וגולת הכותרת הינה כנס WomenIL השנתי. לראשונה פעלנו בשיתוף פעולה עם רשות הדרוזים והצ'רקסים למען נשים מהמגזר הדרוזי והצ'רקסי לצורך קיום בחינת הצרכים והמענים הנדרשים לנשים במגזרים אלו. עוד הוצאנו אל הפועל בתקופתנו הנוכחית את התוכנית למנהיגות נשית מקומית "קדימה אחריך", שבה לקחו חלק 13 רשויות מקומיות, וכ-350 נשים קיבלו הכשרה מקיפה ומעמיקה איך להשתלב בעשיית הזירה המקומית – אם בהשתלבות ברשימה לבחירות המוניציפליות ואם במיזמים קהילתיים-חברתיים לקידום נשים. חשוב לי לציין כי שמחתי מאוד להתבשר כי חלק מבוגרות התוכנית פעלו והשתמשו בכלים שהענקנו להן במסגרת התוכנית והתמודדו לבחירות ברשויות המקומיות, ואף נבחרו ומכהנות כיום בתפקידי הנהגה ברחבי הארץ יחד עם בוגרות נוספות שפועלות במגוון תחומי החיים. עוד בימים אלו אני פועלת לטובת יצירת שיתוף פעולה למען נשים יוצאות אתיופיה, יחד עם המטה לשילוב יוצאי אתיופיה, לצורך קיום בחינת הצרכים והמענים הנדרשים לנשים בקהילה הזו. נקודה מהותית וקריטית נוספת שלקחתי על עצמי מפרוץ המלחמה הינה הובלת המאבק ההסברתי ודרישת הצדק לנשות ישראל שנאנסו, נשחטו ונרצחו במיתות אכזריות כל כך על ידי מרצחי החמאס הנאצים. במסגרת זו נאמתי כבר פעמיים בעצרת האו"ם מול מדינות העולם, וזעקתי על שתיקתם הפוצעת והאנטישמית של ארגוני זכויות אדם בעולם, של הצלב האדום, של ארגוני נשים ושל פמיניסטיות בתואר בלבד, שפרצופן המכוער נחשף לעיניי כששתקו שתיקה מחליאה מול זוועות שהתבצעו בנשים רק כי הן יהודיות, רק כי הן מישראל, ורק כי המרצחים האכזריים שביצעו בהן את אותן זוועות הם בעיניהם לוחמי חופש ולא רוצחים מתועבים וסדיסטים. כמו כן קיימנו כנסי הסברה שונים מול עשרות מדינות באירופה בנושא, אשר נחשפו מצידנו למידע שלא שמעו עליו מעולם, והבהרנו להם את מצג השווא שמדובר ללא הרף על ידי אנטישמים ברחבי העולם. קיימתי ראיונות הסברה לערוצים וכלי תקשורת ברחבי העולם, כולל פרויקט הסברה מיוחד לרשת BBC, ובמסגרתו חשפתי בפני המראיינת ההמומה תמונות של גופות מבותרות של נשים יהודיות, והיא מצידה לא חשבה פעמיים לפני ששאלה אותי אם יש ראיות פורנזיות שתומכות בטענה שלי, במקום לעמוד לצד נשים באשר הן נשים. ראיתי ברשימת הדוברות שהייתה אמורה להיות גם את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שמשום מה לא הגיעה, וכנראה לא סתם, שאמרה – אגב, בלי בושה: מה שחמאס עשה או לא, הוא חלק מהעם הפלסטיני. ואני רציתי מאוד לשאול אותה: עאידה, מה בעצם את אומרת כאן, שהעם הפלסטיני שלך תומך בשרפה של נשים בעודן חיות? איפה הגינוי שלך בתור אישה שמגדירה את עצמה כאישה פמיניסטית לרוצחים שהשחיתו איברי מין, שערפו ראשים, שכרתו איברים של נשים, שנעצו מסמרים במפשעות שלהן, שנאנסו מול בני משפחותיהן? איך את והחברים שלך מעיזים לתמוך בפראי האדם האלו, במפלצות? איך החברים שלך כאן באופוזיציה מעזים להציל את חבריכם לגוש מהדחה במקום לדרוש צדק לנשות ישראל, כמוני וכמו חבריי לקואליציה, לדרוש את הסילוק שלהם מכאן? הבושה כנראה התאבדה וקברה את עצמה, אבל אני מבטיחה שאני אמשיך לפעול בחזית ההסברה ולהיאבק למען קולן המושתק של נשות ישראל מול האדישות האנטישמית מבית ומבחוץ. מאבק באלימות ובאי-שוויון אינו מאבק של נשים בלבד; הוא מאבק של כולנו, של מדינה שמבקשת להיות מתוקנת, מוסרית ושוויונית באמת. מדינת ישראל נמדדת לא רק בחוסנה הצבאי אלא גם בחוסנה החברתי והמוסרי. שוויון לנשים איננו רק נושא של נשים, הוא נושא של חברה מתוקנת, חברה שבה לכל ילדה ונערה יש הזדמנות לחלום ולממש את חלומה בלי פחד, בלי תקרת זכוכית ובלי אלימות מכל סוג שהוא. אני גאה מאוד במדיניות שאני מובילה יחד עם המנ"כלית שלי, מירב, עם צוות משרדי, עם הרשות לקידום מעמד האישה, בגורמים השותפים ובנשים האמיצות סביבי שמרימות את קולן ובנשים האמיצות בישראל והישראליות באשר הן בעולם. אני מודה מאוד לחבריי בממשלה, עמיתיי השרים, על שיתוף הפעולה, ובראש ובראשונה לראש הממשלה בנימין נתניהו, על התמיכה הבלתי-נלאית לאורך הדרך, האמונה, האכפתיות והדאגה הכנה והאמיתית שלו לנשים במדינת ישראל. אני רוצה להודות לסמנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה אושרה יוסף פרידמן, לרותם וינר שפירא, היועצת הבכירה, לקרן בן הרוש, היועצת למנכ"לית, למרי קרסין, מנהלת הסושיאל, למאיה ברגר, מנהלת הלשכה, ולמרים גבאי ודלית רוטנברג המסורות. אני רוצה שנייה לשתות לפני שאגיד את המשפט האחרון. המנכ"לית האהובה והיקרה שלי מירב שטרן, אני רוצה להודות לך שוב ושוב ושוב, לא רק מעומק הלב אלא גם מעומק הנשמה, על שלא היססת לרגע להמשיך ולעמוד בפרץ מול אין-ספור שקרים ודה-לגיטימציה מול העשייה הבלתי-פוסקת שלך, מול האהבה העצומה שלך לנשים. אני רוצה להודות לך על ההשראה שאת, קודם כול עבורי, על המדיניות המדהימה שהתווית, על מי ומה שאת לנשות ישראל. אני לא חושבת שהכרתי מימיי ובחיי אישה כל כך מסורה למען העצמת נשים. אני שוב מתנצלת בפנייך על מה שהיית צריכה לעבור בגלל אנשים בעלי אג'נדה כזאת או אחרת, שאם היו יודעים רבע גרם ממה שאת עושה ברשות לקידום מעמד האישה במשרד לשוויון חברתי, לא היו אפילו מעיזים לדבר. אבל אני מתנצלת שבגללי, בגלל השרה מאי גולן, את נאלצת לחוות את מה שאת חווה, ואני מורידה מולך אלפי כובעים, לא כובע אחד, על כך שאת ממשיכה בעשייה שלך בלי לשים אפילו גרם של לב לרעשי הרקע. תודה. את מרגשת אותי, וכל פעם מחדש – הדמעות. תודה על מי ומה שאת. תודה לך. אנחנו נמשיך להיאבק ולפעול למען כלל הנשים באשר הן, ובעזרת השם, נעשה ונצליח. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מבקש להודות לכבוד השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה. יישר כוח גדול על תשובה מנומקת, מפורטת, שמצביעה על בקיאות, מסירות ומחויבות. הוספת כבוד לכנסת, למעמד הנשים בישראל ובכלל. יישר כוח שאת יודעת לפרגן לכוח שמניע מאחורייך את המשרד. הלכה למעשה, את מצביעה על איוש מרב המשרות על ידי נשים, ואת יודעת לתת מקום של כבוד לצורך בהעצמת נשים. יישר כוח גדול. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> תודה רבה. << נושא >> ציון השבוע הלאומי לבטיחות בדרכים << נושא >> << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברות וחברי הכנסת, הנושא הבא הוא ציון השבוע הלאומי לבטיחות בדרכים. אני מזמין את חבר הכנסת בועז טופורובסקי לפתוח את הדיון. לא בכדי פותח את הדיון מי שלקח על עצמו את המשימה הכל-כך חשובה הזו, עושה זאת באדיקות, מי שניצל מפגיעה בתאונת דרכים, ותודה לאל, איתנו כאן. חזק ואמץ ויישר כוח. בבקשה. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני לא יודע אם "ניצל" זה המונח היחיד, אבל עליתי הרבה כסף למדינה. תכף נדבר על זה. אני עומד כאן, אז הכול בסדר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> - - - משך זמן השיקום, והסד שאיתו הגעת אחרי כל כך הרבה זמן שנעדרת, תודה לאל, אתה איתנו. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. אני מאוד מעריך את זה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, חבריי חברות וחברי הכנסת וכל מיליוני הצופים שצופים בשידור ישיר בערוץ הכנסת, מי שלא חווה אובדן של מישהו בתאונת דרכים, לא יודע להבין את התוצאה. אומנם רובנו – אין כמעט מישהו שלא מכיר מישהו שנפגע, נפצע או נהרג או משפחה שיש בה הרוג או פצוע בתאונת דרכים, אבל זה לא כמו להבין את האובדן. כי בשונה מהרבה מאוד מקרים אחרים של מוות, זה לא מוות בשיבה טובה, זה לא מוות על קידוש השם, זה לא מוות כדי להגן על המולדת. אין סיפור לספר לילדים, להורים, לאחים, לאחיות, לנכדים, לסבים ולסבתות. אין סיפור. זה אדם. זה יכול להיות תינוק, ילד, נער, נערה, ילדה, גבר, אישה, חייל, חיילת, אבא, אימא, סבא, סבתא, זה יכול להיות כל אחד. לא משנה אם יודיעו לי, בכבישים אין אפליה, ואז יום אחד החיים נגדעים, ולמשפחה, למעט לזכור את הנפטר, אין מה להגיד. אי-אפשר להגיד שבמוות שלהם הם הצילו אחרים; אי-אפשר להגיד שבמוות שלהם הם עשו משהו קדוש. אי-אפשר להגיד, אי-אפשר לספר סיפור. אני לא יודע עד כמה אתם יכולים להבין עד כמה זה קשה למשפחה שככה פתאום החיים נעלמים סתם, לפעמים איזשהו חוסר תשומת לב קטן. אני יודע שנהוג תמיד להאשים את אלה שמשתמשים בדרך, כי הרי ברור, זה גם נכון. ברור שאם אדם שנוסע באוטו מסתכל בטלפון ולא מסתכל על הכביש וכתוצאה מזה פוגע במישהו או פוגע בעצמו, יש אשמה עליו, אין ספק. אבל כמו הרבה דברים אחרים, הרי אפשר להגיד את אותו דבר על כל מי שחולה בסרטן כתוצאה מאורח חיים לא בריא, או כל מי שנפגע כתוצאה ממהלך פזיז, או כל מי שצריך איזושהי עזרה של המדינה. אפשר למצוא מה האשמה שלו. אבל תפקיד המדינה הוא לבוא בין השאר ולהוריד את הסיכוי לפגיעה. יש תוכניות שקיימות המון המון שנים שכאשר ניסו אותן בכל מקום בעולם, וגם במדינת ישראל, חיים ניצלו. כאשר יישמו אותן, ירדו מספרי ההרוגים בתאונות הדרכים. כל הרוג הוא עולם ומלואו, שלא נדבר על הפצועים, שלפעמים עושים תהליכים שיקומיים. אתה יודע, דיברת קודם על התאונה שלי. עוד חצי מילימטר, אם השפיץ של השבר של העצם בחוליה הראשונה בצוואר היה זז – והייתי נכה, הייתי משותק מהראש ועד הרגליים. הרי הכול היה יכול להיראות אחרת. ויש מה לעשות. יש קונסנזוס שלם בין כל גורמי המקצוע בארץ ובעולם מה צריך לעשות בחינוך, באכיפה, בענישה, בתשתיות, בתחבורה, בחינוך בבתי הספר ובחינוך ובהכשרה של משתמשי הדרך, אם זה באופניים חשמליים, קורקינטים, הולכי רגל, רכבים, אופנועים, משאיות, אוטובוסים, מוניות. יודעים מה צריך לעשות. כשקמה ועדת שיינין, ד"ר שיינין עשה עבודה. הוא הגיע, הגיש מסקנות. הוא בא והראה גם את האלמנטים הכלכליים. הוא אמר: תאונות דרכים עולות המון כסף למדינת ישראל. כבר היום אנחנו יודעים שתאונות דרכים עולות כ-17 עד 19 מיליארד שקל בשנה. כשיישמו את מסקנות ועדת שיינין, כמות התאונות ירדה. אני רואה שהזמן שלי מסתיים עוד מעט. אני חייב להגיד שב-2022, בתקופה הזו, היו 294 הרוגים. היום יש 398 הרוגים. בשלוש שנים עלה מספר ההרוגים ב-35%. עוד מעט תעלה השרה ותגיב ותציג את התוכנית שאמורה להוריד את מספר ההרוגים ב-25% עד שנת 2030. אני אעשה לכם את המתמטיקה הקצרה. זה אומר שעד שנת 2030 מספר ההרוגים יהיה כמו שהיה כאן ב-2022. כל העולם מוריד את מסר ההרוגים, ורק כאן, אם התוכנית תצא לפועל, בעוד כמה שנים נגיע למה שהיה קודם. מה זה? מה זה העבודה בעיניים הזו? 35% עלה, ב-100 איש עלה מספר ההרוגים בשלוש שנים. אין אף אחד שיסתור את העובדה שידעו מה לעשות. לא עשו. לא היה תקציב. משרד התחבורה והבטיחות בדרכים לא עבד בזה. ברלב"ד היה כל פעם יו"ר, מנכ"ל, אחר. אף אחד לא קיבל. הוציאו מהם סמכויות. לא התעסקו בזה. אני לא סתם התפטרתי מוועדת המשנה לרשות לבטיחות בדרכים, כי לא הייתה ועדה אחת שבה כולם סביב לשולחן הסכימו מה צריך לעשות. לא. כולם הבטיחו שיעשו מה שצריך לעשות, ואף אחד לא עשה את זה. והיו מקומות, אדוני, שבהם אנחנו אמרנו: יש שם הרוג. ואז ועדה אחר כך באנו ואמרנו: הינה הילד שנסע מאחורי האבא שלו. ואיפה שאמרנו שיהיה הרוג, הוא ראה את אבא שלו מתהפך, את המכונית נשרפת ואת אבא שלו נשרף לו מול העיניים, ואם רק היה שם מעקה בטיחות, כמו שביקשנו – לא אנחנו המצאנו את זה, הגורמים המקצועיים במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים אמרו – אז האבא לא היה נשרף, והילד לא היה עכשיו תחת טיפול נפשי רציני. אז כל הכבוד, ויפה שמתחילים לעשות תוכנית, אבל התקציב הוא נמוך משמעותית ממה שרוצים. בינתיים זה רק הבטחות, ולא נעשה דבר. בוועדה האחרונה מתוך שתי הישיבות של הוועדה הממשלתית לבטיחות בדרכים שהיו מקום הממשלה הזו, אמרו שצריך אולי לבטל את המהירות המותרת. מה, מה? תגידו, מה? כזה דבר לא הגיוני, בחיים. הרי אם היו עכשיו 100 הרוגים במלחמה, כולם היו מדברים על ועדת חקירה, כל הכותרות היו נפתחות, אנשים היו מאבדים את מקום העבודה שלהם. רק כאן זה לא מזיז לאף אחד. אז אף אחד לא יכול להגיד, כי אני שבוע אחרי שבוע אומר את זה. כל גורמי המקצוע יודעים מה צריך לעשות. הם לא עושים, ובמחדלם אנשים מתים. אנשים שיכלו לא למות, מתים. אנשים שיכלו לא להיפצע, נפצעים. היה אפשר להציל אותם. התוכנית הזאת שהולכים להציג לנו, ואני שמעתי וראיתי את ההצגה שלה, היא ההתחלה, אבל היא לא מספיקה. גם את זה אומרים גורמי המקצוע. תביאו את הכסף, תוציאו לפועל את התוכניות, שכולם יודעים מה צריך לעשות בהן, בכל הגורמים. תנהלו את זה, תנהיגו את זה, תובילו את זה. תרגישו שהדם על הידיים שלכם. ואז, יהיו אנשים שימשיכו להיות בחיים. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לך. דברים שיוצאים מהלב. אני סמוך ובטוח שתקבל תשובות מנומקות. חבר הכנסת משה אבוטבול, חמש דקות עומדות לרשותך. אני מאוד מאוד אשמח ואודה אם תדאגו לא לחרוג מהזמנים המוקצים. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> אני מצטער - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, לא, בסדר גמור. טבעי והגיוני שמי שפותח דיון ומי שעוסק בזה באופן יום-יומי, לא מחכה לאותו שבוע ציון, שיחרוג בכמה רגעים, זה בסדר. אני מבקש מהשאר לעמוד. אתה יכול להתחיל. << דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי שרת התחבורה והבטיחות בדרכים גב' מירי רגב, השבוע מצוין בארצנו השבוע הלאומי לבטיחות בדרכים. ישנה חשיבות עצומה לכל אחד מאיתנו לפעול, בכל תפקיד שהוא נמצא, למיגור התופעה הכואבת של תאונות הדרכים, שגבתה מאיתנו מאז קום המדינה למעלה מ-33,000 איש. זה מספר עצום, סדר גודל של עיר בישראל. זה מחייב לפעול המון בכל המישורים למיגור המגפה הזו, שגורמת ליתמות, לשכול בבתים רבים, מכל רובדי האוכלוסייה בארצנו. חייבים לחזק עוד ועוד את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הרלב"ד, כדי להגביר עוד ועוד את החינוך לבטיחות בדרכים ובכך לצמצם את תאונות הדרכים בארץ. מערך ההסברה והסדנאות הנערכות בתוך בתי הספר ומוסדות החינוך יכולים להשפיע מאוד על התלמידים לנקוט משנה זהירות בכביש ובמדרכה. בהיותי כעשור ראש העיר בעירנו בית שמש, נעזרתי מאוד בעשייתם הברוכה, שפעלה את פעולתה הנמרצת ומנעה תאונות דרכים בתוך עירנו בית שמש. חובה על משרדי הממשלה לפעול לטיפול בהרחבה וסלילה של כבישים מתאימים, בפרט כבישי דמים, שכבר גבו קורבנות, ולהשקיע תקציבים במטרה זו. אני דווקא מעוניין לשבח את ידידי שר הביטחון מר ישראל כץ, ששימש לפני שנים שר התחבורה במשמרת שלי, כשהייתי ראש העיר, ותקצב את עירנו בית שמש במיליארד שקלים לטובת כביש 38, שאז היה כביש דמים ונהרגו שם גם ילדים בתאונות דרכים. כיום, ברוך השם, הכביש נוח ובטוח, משער הגיא עד עירנו היקרה. ברוך השם, העניין ממשיך גם הלאה, עוד היום, והתבשרנו אמש ממשרד התחבורה שאושרה להפקדה התוכנית לחיבור כביש 383, המוביל אל בית שמש, גם לכביש 6. הדבר הזה כמובן יקצר את זמני הנסיעה למרכז הארץ ולדרום הארץ, וגם ישפר את כל הפיתוח הכלכלי באזור. על זה נאמר, החלומות של אתמול הם המציאות של המחר, של היום. אני שמח שחבריי בעירייה, ובראשם ידידי שמוליק גרינברג, וגם יושב-ראש הוועדה, רב שמעון גולדברג, ממשיכים את החזון שרקמנו, ופועלים לכביש בטיחותי מוצלח ונוח לכל אלה שבאים לעירנו הגדולה, העיר בית שמש. קראתי גם בעבר לפעול כיום בנושא תאונות הדרכים הקיימות בשימוש של אופניים חשמליים. השבוע שמעתי בצער רב שרק בעירנו נרשמו ארבע תאונות דרכים כאלה, וזה כולל גם שניים עם פציעות באורח בינוני. זה נראה משחק תמים, אבל בפועל זה מסוכן, ואולי כדאי בכלל לערוך יום מיוחד רק על הסכנות הקיימות באותם אופניים חשמליים כדי לחדד את הזהירות בעניין, בפרט לילדים ולצעירים. אני סבור, גברתי השרה, שיש גם לפעול לעידוד נהגים זהירים. תמיד כולם יודעים שעל עבירות תנועה מקבלים נקודות. זוכרים? שיטת הניקוד פועלת, כבר לפני 40 שנה אמרו את זה. אז נותנים נקודות רעות וקנסות לנהגים סוררים שלא נשמעים להוראות החוק. מה עם מי שכן שומר על חוקי התחבורה וזהיר בדרכים? גם כאן צריך שתהיה אמירה ששיטת הניקוד פועלת, ולתת הטבות על ידי ביטוח רכב ואגרות רישוי מוזלים עד כדי ביטולם, למי שלא נרשמות לו נקודות על עבירות על החוק. צריך שהמדינה תפעל בשיטת המקל והגזר: כפי שהביטוח עולה יותר אם זה רכב או נהג שעשה תאונה, אז צריך גם להוזיל לאלה שכן זהירים ושומרים על כללי הבטיחות בדרכים. אני בטוח שאת זה עוד לא ניסו. אז לא כדאי, בשביל הצלת נפשות בישראל, לאמץ גם תוכנית עידוד לנהגים? אז זה יעלה עוד כמה מיליונים למדינה, אבל מה לא עושים כדי לגרום לעוד חיים של אזרחים במדינה. לפעמים גם עידוד קטן נותן כוח גדול. זה קיים במערכת החינוך; ננחיל את זה גם בחינוך לאזרחים בבטיחות הדרכים. זה יהיה הרבה יותר זול מהעלויות שיש למדינה כאשר נגרמת תאונה – ההוצאות והתשלומים על אובדן רכוש ובעיקר נפש כאשר ישנן תאונות דרכים. תנו דעתכם – ובפרט גברתי שרת התחבורה; את מאוד יצירתית, גב' רגב, מעבודה משותפת שלנו שנים רבות: כשאת נלחמת בנושא תאונות הדרכים, אולי גם מהעצה הזאת תבוא גם הישועה. אמן ואמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. ברוך הבא. חמש דקות לרשותך. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, גברתי השרה, אנחנו בשנים מדממות באופן חסר תקדים זה שנות דור. ב-2024 נהרגו 439 בני אדם, ועד היום בשנה הזו – 398. מספרים קשים, קשים מאוד. יורם הלוי, יושב ראש הרלב"ד היוצא, אמר: נכשלתי בתפקידי. אבל הוא לא לבד. יחד איתו ממלאי תפקיד רבים ברשות המבצעת וברשות המחוקקת ובכל שכבות הציבור. בשעה טובה, אני מקווה, ביום ראשון, תגיע תוכנית לאישור הממשלה – אני בטוח שהשרה תרחיב על כך – שמבטאת שיפור תקציבי בסוגיה הקריטית הזו. אבל בזמן שבעולם, נקרא לו העולם הנאור, המתקדם, שיודע לעשות את החישובים לא רק של דם אלא גם של דמים, של כסף, מכוונים למדיניות שנקראת: חזון אפס, ומכוונים לאפס הרוגים ופצועים קשה, כיעד, כחזון, אצלנו אנחנו הולכים על יעד הרבה יותר צנוע, של 5% הפחתה בשנה. אני ממש לא מזלזל ב-20 נשמות, הרוגים, שנוכל למנוע בכל שנה – כל אחד בוודאי עולם ומלואו, ומשפחה מסביב, חברים ועבודה. אבל אנחנו מדינת הייטק, מדינה שיודעת לחשוב קדימה כשהיא רוצה, והשאיפה שלנו צריכה להיצמד לחזון אפס כאמירה עקרונית, כשאיפה לאומית. אתמול בדיון בוועדת כלכלה נמסרו לנו המספרים אל מול המוכנות להגדיל באופן משמעותי את התקציב של הרלב"ד ל-350 מיליון שקל. נמסר שהעלות האמיתית שתבטיח תוצאות, וגם היא במשך כמה שנים – 970 מיליון, כ-1 מיליארד. זה נשמע מספר גדול, אבל החישוב הנגדי המשלים צריך להיות מה זה חוסך, ועלויות התאונות למשק בהרוגים, בפצועים, במניעת עבודה ובטיפול בפצועים זה כ-20 מיליארד שקל בשנה. מול זה עומד אותו מיליארד. בדיונים בוועדת הכלכלה הציג גל רייך מארגון "נתון לשינוי", והוא טוען שצריך לפחות שלוש, ארבע שנים כדי לראות את השינויים. אני רוצה להקדיש את מעט הזמן שנותר לי לומר שאנחנו נושקים בשיא של 20 שנה בהרוגים בתאונות הדרכים. אם נאמץ את הגישה האחרת ייתכן שנצליח לצאת מהמקום הקשה הזה למקום נשגב יותר. חזון אפס הרוגים הוא חזון להקטנה משמעותית של תאונות הדרכים. הוא מבוסס על עיקרון של בטיחות מערכתית. זאת גישה שמצמצת תאונות בענף התעופה, שהוא הבטוח ביותר. לפי העיקרון הזה, עיצוב רחובות וכבישים צריך להיעשות באופן שימנע הזדמנויות התרחשות של תאונות קשות וקטלניות, ובניגוד לגישה המסורתית למניעת תאונות, בטיחות מערכתית לא מנסה לגרום לכך שאנשים ינהגו או ילכו בצורה מושלמת על ידי הסברה או חקיקה. כמובן, צריך גם את זה לעשות, אלא הכיוון הזה מכיר בכך שאנשים הם יצורים לא מושלמים. אף אחד מאיתנו לא מושלם, המערכת כולה לא מושלמת, ותמיד תיעשינה טעויות, וצריך לדאוג לכך שהתשתיות תהיינה סלחניות ככל האפשר. המיקוד הוא בתכנון מערכתי שמונע הזדמנות לבצע טעות מסוכנת, ואם נעשתה טעות, שהיא לא תהיה קטלנית. לפי הגישה הזאת, האחריות למניעת תאונה קטלנית היא קודם כול של מקבלי ההחלטות – עלינו כאן, בבית הזה, המתכנן הציבורי – לפני שהיא אחריות של משתמשי הדרך. לפי חזון אפס, מערכת שבנויה על סמך ההנחה שאף אדם לא יטעה לעולם אינה מערכת בטוחה; פשוט אי-אפשר לעמוד בזה. מבחינה ערכית חזון אפס מניח כי ניידות היא זכות אדם בסיסית. אסור שאנשים ימותו בדרך לעבודה, ללימודים, לקניות או לחברים, ועלינו, מקבלי ההחלטות, האחריות לכך ראשית כול. חזון אפס קיים מאז 1997 בכמה מדינות באירופה. הוא אומץ על ידי ה-OECD ובכמה ערים גדולות בארצות הברית - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> - - ואני יודע שגם בכמה ערים כאן בארץ. אני קורא לממשלה לאשר את התוכנית ולסמן את היעד הבא: חזון אפס הרוגים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת אלון שוסטר. הדובר הבא, חבר הכנסת אורי מקלב, חמש דקות לרשותך. ברוך הבא. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדתי השרה, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת בועז טופורובסקי פתח בדבריו ואמר שמי שלא חווה מוות בתאונת דרכים, שזה היה קרוב אליו, קשה לו להרגיש את האסון הגדול. זה נכון. כל מוות, ככל שהוא קרוב אליך, כך אתה יותר מרגיש. אבל לצערנו, המוות הזה נמצא במספרים גדולים, ואתה פוגש ונחשף לאנשים קרובים אליך, למקרים ולאסונות המחרידים האלה של ילדים קטנים, של מאות הרוגים כל שנה. אין ספק שיש קונסנזוס שאנחנו צריכים לעשות בעניין הזה דברים רבים. אבל אני רוצה לפתוח בחלק שכן נעשה, בשבח על מה שנעשה. אני כבר לא במשרד התחבורה, כפי שיודעים, אבל בשנה שעברה עמדתי פה, ואני לא אקח את הדברים של השרה, שבטח תרחיב על הדברים, אבל אני יכול היום להעיד כאן שבמשרד התחבורה אין היסח הדעת מנושא תאונות הדרכים. חושבים ועושים. יש היום את מר גילי כהן, שנמצא כאן, מנכ"ל הרלב"ד. תודה על כל מה שאתם עושים. יש שינוי אדיר בפעילות הרלב"ד, אבל השינוי המהותי הוא בפעילות השרה, שוודאי תרחיב בעניין הזה, ואני לא אקח את דבריה, כמו הקמת ועדת תקציבים. אני יכול להגיד לגברתי השרה שגם בכנסת אין היסח הדעת מהעניין הזה. כמעט כל שבוע התבקשתי, בשליחותך, לעלות, אם זה בוועדות ואם זה כאן במליאה. אני רק רוצה לחזק את העשייה הזאת. המאבק – אנחנו נוקטים לשון של מאבק, המלחמה בתאונות הדרכים. לשון מלחמה זה לשון – לא, זה עונש מוות או גזרת מוות שאנחנו גוזרים על עצמנו. בעניין הזה יש לנו מה לעשות ומה לפעול. אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות וחובה עלינו לעשות את ההשתדלות. ההשתדלות יכולה לפעול באמת כדי למעט, וזאת השאיפה שלנו, ואנחנו צריכים לכוון. אני יודע, גברתי השרה, שהרלב"ד חונה במשרד התחבורה, אבל כמו שאמרו חברים, יש עוד משרדים שהתפקיד שלהם והחלק שלהם הוא לא פחות משל משרד התחבורה. משרד התחבורה הוא על התשתיות, ויש שיפור ניכר בתשתיות, אבל אין ספק שמשרד החינוך, עם כל תרבות הנהיגה והחינוך לנהיגה, יחד עם משרד המשפטים, וכמובן המשרד לביטחון הפנים בנושא האכיפה – כל המשרדים האלה חייבים להיות יחד כדי שאנחנו ניאבק. אז אני אודה לך, גברתי השרה, על מה שנעשה. אני מברך על המשך העשייה, וכמובן לרלב"ד, שפועל במשך כל השנה, ולא רק ביום הזה, לצמצם ולמגר את תופעת תאונות הדרכים. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לך. הדוברת הבאה, חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נמצאת. הדובר הבא, חבר הכנסת חמד עמאר, ברוך הבא. חמש דקות לרשותך. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, גברתי השרה, סגן השרה לשעבר, תשמע, הנתונים מדברים בעד עצמם. בשלוש השנים האחרונות אנחנו עדים לעלייה מתמדת במספר ההרוגים בתאונות הדרכים. אם בשנה שעברה דיברנו על 439 הרוגים, השנה אנחנו מדברים על 398 הרוגים – עלייה של 6% יחסית לשנה שעברה. אז אני מקווה שתאונות הדרכים ייעצרו ולא יהיו לנו עוד הרוגים, והשנה תהיה לנו ירידה לעומת כל הנתונים שמדברים אחרת, שאנחנו בכיוון של עלייה. המאבק בתאונות הדרכים, אדוני היושב-ראש – אני הייתי יושב-ראש השדולה למאבק בתאונות דרכים שנים רבות. זה לא רק תשתיות, זה לא רק חינוך, זה לא רק אכיפה; אם לא משלבים הכול ביחד, אנחנו לא יכולים להגיע לתוצאות. אני אתן לכם דוגמה – אולי השרה יודעת את זה או סיפרו לה על זה: בנגב בפזורה הבדואית היו תאונות חצר. בשנה אחת – 19 הרוגים ילדים בתוך הבית, בחצר של הבית. משרד התחבורה אז לקח על עצמו אחריות בנושא, עשה הסברה נכונה, עברו שבט-שבט, עבדו. היו תוצאות – ירידה דרסטית בתאונות חצר בנגב. אבל היום אנחנו רואים: תקציב של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים – 60 מיליון שקל. אתה יודע שכשהקימו את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים תכננו תקציב של 500 מיליון שקל, והיום אנחנו עומדים על 60 מיליון שקל. התוכנית הלאומית למאבק בתאונות הדרכים, מה שעכשיו אמורה השרה – אם אני לא טועה, ביום ראשון מאשרים את זה – 350 מיליון שקל. אז פחות ממה שתוכנן לפני הרבה שנים, התקציב. אומרים לך: היינו מעבירים לניידות משטרה, היינו מעבירים לרשויות. הכול עושים ישירות היום, לא דרך הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אני מקבל את זה. אבל אני אגיד לכם, אני גר בצפון, אני מגיע מהצפון; לוקח לי שלוש שעות וחצי. פקקים. אין יום שני שלא לוקח לי שלוש שעות וחצי להגיע לכאן, לירושלים. אין יום רביעי שאני חוזר ולא לוקח לי שלוש שעות, שלוש שעות וחצי. פקקים. אבל אגיד לכם מה, אני לא פוגש ניידת אחת בדרך. לא פוגש ניידת אחת בדרך. אז אין אכיפה, אין משטרה. אנחנו צריכים להשקיע גם בתחבורה הציבורית. לא יכול להיות שכל אחד מאיתנו מתניע את האוטו שלו ויוצא לעבודה. תצא לחוץ לארץ. אתה נוחת בשדה תעופה, ואם אתה לא רוצה לנסוע במונית, אתה יכול להגיע לכל מקום דרך תחבורה ציבורית. אתה רוצה ללכת לאיזה מקום לבקר – אתה עולה במטרו, אתה יוצא לאוטובוס, אתה מגיע ליעד שאתה רוצה להגיע. אין לנו השקעה בתחבורה הציבורית. התקציב של משרד התחבורה הוא קרוב ל-20 מיליארד שקל בשנה. היה איזה תחקיר על הכדאיות של הפרויקטים ונאמר שאין, לא בודקים אם כדאי להשקיע בפרויקט הזה, אם לא כדאי להשקיע בפרויקט הזה, מה זה יחסוך, מה זה יביא. אין לנו את זה. לכן אני אומר, בואו נשלב כוחות. כל הרוג בתאונות דרכים הוא עולם ומלואו. כשאתה מדבר על 439 הרוגים בשנת 2024 ואתה מדבר כבר על 398 בשנת 2025 ועל עלייה של 6% – בואו נעצור את זה. בוא נעשה את הכול על מנת להגיע למצב הנורמלי שקיים בעולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לך, חבר הכנסת חמד עמאר. מתכבדת להשיב כבוד שרת התחבורה מירי מרים רגב. שעה וחצי לרשותך. << דובר >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << דובר >> תודה רבה לך, כבוד היושב-ראש. חברי אליהו אלי רביבו, תודה רבה לך. חבריי חברי הכנסת, מנכ"ל הרלב"ד גילי כהן, שנמצא פה איתנו, סגני לשעבר ובעזרת השם בקרוב יחזור, הרב מקלב, בראשית דבריי אני אבקש לשלוח את תנחומיי למשפחת גולדין. הבוקר בנם סגן הדר גולדין ז"ל, הובא לקבורה בישראל לאחר 11 שנים שבהן גופתו שנחטפה הוחזקה בשבי. לא נרפה עד אשר נחזיר את ארבע גופות החטופים שנותרו בשבי, עד אשר נפרז את רצועת עזה וכמובן נפרק את החמאס מנשקו. השבוע אנחנו מציינים את שבוע הבטיחות בדרכים. אני רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה על כך שגם השנה כנסת ישראל כיבדה את בקשתי, ובשבוע הזה עוסקת הכנסת בסוגיית הבטיחות בדרכים בוועדות השונות, וכמובן גם כאן, במליאה. אני רוצה להודות לחברי דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכלכלה, על הדיונים שנערכו במסגרת הוועדה – ראיתי את סיכום הוועדה – ועל כך שגם ועדת הכלכלה מאמצת את התוכנית הלאומית שהציגו גורמי הרלב"ד במהלך דיוני הוועדה ואותה נציג בעזרת השם ביום ראשון הקרוב בממשלה. כמו כן, אני מבקשת להודות ליושב-ראש ועדת ביקורת המדינה חבר הכנסת מיקי לוי על הסיוע והטיפול בסוגיות תחבורתיות ובסוגיית התאונות בוועדה, ולחבר הכנסת בועז טופורובסקי, שכיבד אותנו בכנס המיוחד שהיה ביום ראשון, על כך שהוא גם מספר את סיפורו האישי ובעצם פועל גם הוא להורדת תאונות הדרכים והפגיעות בחיי אדם. מדינת ישראל נלחמת בכמה חזיתות; המלחמה בתאונות הדרכים היא אחת מהן. הקטל בכבישים הוא לא גזרת גורל, זה מחדל שאנחנו חייבים וצריכים לעצור אותו. מדינת ישראל מאבדת מאות בני אדם מדי שנה. מתחילת השנה נהרגו 398 בני אדם בתאונות דרכים. המציאות הזאת מחייבת פעולה רוחבית מצד כלל משרדי הממשלה: משרד התחבורה, המשרד לביטחון לאומי, משרד המשפטים, משרד האוצר, משרד החינוך ומשרד הכלכלה. נדרש שיתוף פעולה בין המשרדים כדי לממש את התוכנית הלאומית, בדגש על התחומים של אכיפה, ענישה, תשתיות, הכשרה, חינוך והסברה. מעל 80% מתאונות הדרכים, אלי, כבוד היושב-ראש, הם כתוצאה מהגורם האנושי – אנשים שנוסעים, מסמסים בדרך, עייפים וממשיכים לנסוע, נוסעים כשהם על אלכוהול, נוסעים כשהם עוקפים קו לבן. יותר מ-80% מתאונות הדרכים. חייבים להבין שאם לא תהיה כאן הרתעה, בסופו של דבר אדם ימשיך לנסוע כמו שהוא נוסע. כביש, אפילו שהוא יהיה הבטוח ביותר – הטלפון, הוא עובד בטלפון? הכביש לא יכול להגן עליו, כי הטלפון מסכן את החיים של הנוסע והחיים של מי שנמצא מסביבו. לזה אנחנו נוסיף שראש אגף התנועה במשטרת ישראל אמר ביום ראשון בכנס שמחצית מההרוגים בכבישים הם כתוצאה מנהגים שפעם שנייה ושלישית הגיעו להישפט על עבירות תנועה. זאת אומרת, הענישה כאן לא מספיק חמורה. כשהוא מבצע עבירה אחת ועבירה שנייה ועבירה שלישית, והוא גורם לזה שאנשים ימותו בכבישים, זה אומר שיש כאן בעיה רצינית עם נושא הענישה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הרלב"ד בוחן אפשרות של שילוב טכנולוגיות? << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << דובר_המשך >> תכף, תכף אני אגיד מה אנחנו בוחנים. תראו, בואו נודה על האמת. אלון, כמה פעמים אתה חנית באדום-לבן בעיר, במדרכה של אדום לבן? << קריאה >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> משתדל שלא. << דובר_המשך >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << דובר_המשך >> לא חנית, נכון? למרות שהקנס הוא רק עד 250 שקלים. אבל בוא נשים את כל האמת. גם אתה, עמאר חמד, כמה פעמים נסעתם וסימסתם בטלפון? אז אני אומרת לך שהרבה מאוד פעמים, למרות שהקנס הוא 1,500 שקלים. זאת אומרת, מה הבעיה? הוא יודע, זה שמסמס, שהוא יוזמן לבית משפט בעוד שנתיים, אז הוא אומר: אז 1,500. זה שאמור לשלם 250 שקלים לא לוקח סיכון. למה? כי הוא יודע שהסיכוי שפקח עירוני יבוא ויתפוס אותו הוא יותר גדול. ולכן, תבינו, הנושא של הרתעה וענישה זה must. היינו לא מזמן בכנס שרי תחבורה במרוקו, הנושא העיקרי שדנו בו – מחויבים לחיים. כל ראשי התחבורה, כל שרי התחבורה, נמצאים באותה בעיה. שם עלו מכמה מדינות ואמרו: כשהחמירו את הענישה עד כדי החרמת רכב, החרמת רכבים, אז אנשים התחילו להבין, לחשוש ולהוריד את מספר תאונות הדרכים. לכן, בוועדת שרים החלטנו, שר המשפטים, שר הבט"פ ואנוכי, שאנחנו הולכים להחליט על שבע עבירות שבהן תהיה אכיפה כזאת וענישה כזאת שאנשים יחשבו אלף פעם לפני שהם משתמשים ועושים את אותה עבירה. הם ייקחו את העבירות שגרמו להכי הרבה תאונות בגורם האנושי, ואז אנחנו נגיע לעניין של ענישה עד כדי החרמת רכבים. למה זה? לא כי אנחנו רוצים להעניש את הציבור – כי אנחנו רוצים להציל את הציבור, כי אנחנו מבינים שכל מה שאנחנו עושים לא עוזר. לא עוזר. תשתיות – אני אומרת לכם, השקעתי מיליארדים בתשתיות. מי שנוסע היום על כביש 90 רואה את הקטע מטאבה עד קילומטר 82 שהוא מרווח, שהוא דו-מסלולי, ששם היו המון המון תאונות. אין תאונה אחת, תודה לאל. תאונה אחת הייתה בתוך אילת, עם הולך רגל. זה לא שלא צריך להשקיע גם בתשתיות אדומות, צריך להשקיע, אבל בסופו של דבר, אם לא יראו יותר ניידות, כמו שאמרת, אם לא תהיה ענישה יותר גדולה, אם לא נשקיע יותר תקציבים בעניין של חינוך – כולנו זוכרים את הקמפיין "אל תחצה באלכנוס". אתם זוכרים? לילדים. "אל תחצה באלכנוס בכביש", שזה קמפיין שעבד ואנשים ידעו שלא חוצים, צריך לחצות ישר. "אל תקטפו פרחי בר" – אלה היו קמפיינים שבאמת כל ילד הדהד אותם פעם אחר פעם אצל המשפחה שלו. חינוך תעבורתי צריך להתחיל מהגן, שהילד יודע שכשחוצים את הכביש מסתכלים ימינה ושמאלה, ויודע שצריך לחכות ולראות אם יש רמזור – גם כשהרמזור צהוב מהבהב לא עוברים, ויודע שכשהוא עולה למכונית עם ההורים, הוא רואה שהם חגורים ואימא או אבא לא מסמסים. אם לא תהיה כאן מערכת גם של אחריות אישית של האזרח וגם שלנו כממשלה – כל אחד בתחום שלו: ענישה, אכיפה, תשתיות וחינוך – לא נצליח להוריד את כמות התאונות. אני רוצה להגיד לך משהו, עמאר, אתה אפילו לא יודע כמה אנחנו משקיעים בתחבורה ציבורית: הרכבת מקריית שמונה ועד אילת, המטרו שעכשיו מקדמים אותו, הקו האדום שכבר התחיל לעבוד בתל אביב, הקו הכחול שאנחנו כמובן מאריכים אותו באזור ירושלים, כל ה-BRT החדשים שאנחנו מביאים, תוספות של אוטובוסים. אין ספק שצריך יותר, אין ספק שצריך יותר תחבורה ציבורית, כי כשיהיה לך פחות גודש יהיו פחות מכוניות. אבל אני אומרת לך שבכביש הכי בטוח, באיילון, יש הכי הרבה תאונות דרכים. למה? כי אנשים נוסעים ויודעים שאם הם יישפטו, הם יקבלו קנס כזה שבעוד שנתיים כבר איזה עורך דין יגיע איתם לאיזה הסדר. ולכן אני אומרת לכם שוב: תקציבים זה חשוב, כבישים זה חשוב, אבל אם לא תהיה כאן הרתעה של אותו אזרח הוא ימשיך לנסוע ויתפתה להמשיך לענות בסמסים, וכשהוא עייף הוא לא יעצור רגע בדרך כדי לנוח. חיי אדם חשובים לכולנו. ביום ראשון, בעזרת השם, נביא הצעה שרלב"ד הכינה לממשלה. אנחנו במהלך דיוני תקציב, ואני מקווה שבעזרת השם נצליח להביא 350 מיליון. זה כלום, דרך אגב, זה כלום, כי התוכנית 50–30 – התוכנית הבין-לאומית שמדברת על 50–30, על הורדת 50% מהתאונות עד 2030 – עולה מיליארד פלוס. אני יודעת שאין את התקציב הזה, אז הרלב"ד באה והכינה תקציב של 350 מיליון שנוגע כרגע בבעיות הכי קשות שמביאות לתאונות: יותר מצלמות, יותר אכיפה של ניידות, יותר אמצעי אכיפה טכנולוגיים, יותר עניין של מוקדי סיכון כדי באמת לטפל בכמה מגזרים. האחד – המגזר הערבי. המגזר הערבי הוא כמעט 60% מהתאונות. כמה שאני נפגשת עם ראשי הרשויות ועם ראשי הכפרים ומדברת איתם, אנחנו צריכים לעשות יותר בעניין הזה. הדבר השני זה דו-גלגלי, כל אותם אמצעים מיקרו-מוביליים, שהם יותר ויותר נגישים לציבור הצעיר, ואנחנו רואים אנשים שנהרגים כי הם נוסעים על אופניים בלי קסדה, או אלה שנוסעים על קורקינטים, ואנחנו חייבים לוודא שאותם אלה – דרך אגב, מצד אחד אנחנו מעודדים אותם, כי אנחנו מעודדים שאדם יצא מהבית שלו בשביל אופניים עם קורקינט או אופניים, יגיע להאב תחבורתי, יעלה על אוטובוס או רכבת קלה או רכבת כבדה, ייסע מכל מקום לכל מקום, יחזור הביתה. זו בסופו של דבר החיבוריות, הקישוריות שאנחנו מדברים עליה. צריך להבין, לכולם נורא נוח להגיד: מירי רגב אשמה בתאונות הדרכים. הבנתי שאני תמיד אהיה אותה אחת שיבואו וינסו להפוך אותה לשק האגרוף. אבל באמת באמת זה לא ימין ולא שמאל, ומי שלא מבין שבנושא תאונות דרכים יש כאן ארבעה משרדים, ולמשרד התחבורה יש שתי משימות בלבד: משימת התשתיות, שתודה לאל מאוד מאוד התקדמנו איתה, והשנייה היא רלב"ד. רלב"ד היא גוף מחקרי, היא לא גוף ביצועי. היא גוף מחקרי שאוסף את המחקר, מציג אותו בכנסת, מציג אותו לגורמים כאלה ואחרים ולגורמים מקבלי ההחלטות ואחראי גם לנושא ההסברה. אבל בסוף אכיפה וענישה וחינוך תעבורתי מגיל אפס – זה לא נמצא אצלי. וכשבאים ואומרים: מירי רגב אחראית לתאונות הדרכים – בסדר, הבנתי. אז השמצות זה בסדר. אז אני אומרת שוב, אני לא רוצה שאף אחד יהיה אשם בתאונות דרכים. אני רוצה שביחד, ימין ושמאל, נפתור את הבעיה הזאת ונוריד את תאונות הדרכים. בשביל זה אנחנו בממשלה – כל משרד צריך לעשות את שלו, ויש שיתוף פעולה מצוין בין המשרדים, ואני מקווה שביום ראשון גם התוכנית תאושר. גם צריכה להיות אחריות אישית של האזרח, ואני קוראת מפה לאזרחים: אני יודעת, הפקקים, לחץ, רוצים להגיע לעבודה, רוצים להגיע לפעילות כזאת או אחרת. אני יודעת. אני מבקשת: אל תסמסו תוך כדי. אני מבקשת שתיסעו בזהירות. אני מבקשת שתעשו את הכול כדי לשמור על החיים שלכם ושל הסובבים אתכם, וביחד בעזרת השם נעשה ונצליח. תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה לגברתי השרה, שרת התחבורה והבטיחות בדרכים. תשובה מנומקת, ברורה. האתגרים התחילו לפני שנכנסת לתפקיד, ולצערי ככל הנראה יימשכו גם כשתתקדמי לתפקיד בכיר אחר. אני רק מאתגר כאן את הצעירים שבסטרטאפיסטים לשקול דרך לפתח איזשהו מנגנון שמשבית אפליקציות מסוימות כשעולים לרכב, כשמתניעים את הרכב. זו דוגמה אחת שהייתי שמח אם היינו מקדמים. << קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >> אז יאללה, בוא תצטרף אלינו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברותיי וחבריי חברי הכנסת, תם סדר-היום – סליחה? << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> בציבורית אתה יכול להטמיע. בפרטית אתה לא יכול. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נכון. תודה רבה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, מחר, יום רביעי כ"א בחשוון התשפ"ו, 12 בנובמבר 2025, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 18:15. << סיום >>