דברי הכנסת

דברי הכנסת ה / מושב רביעי / ישיבה של"ב / כ"ו–כ"ח בחשוון התשפ"ו / 17–19 בנובמבר 2025 / 5 חוברת ה' ישיבה של"ב הישיבה השלוש-מאות-ושלושים-ושתיים של הכנסת העשרים-וחמש יום שני, כ"ו בחשוון התשפ"ו (17 בנובמבר 2025) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 5 הצעות סיעות יש עתיד, כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו, העבודה, חד''ש-תע''ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6 1. ממשלה כושלת המעודדת השתמטות, פוגעת במעמד הביניים ומפקירה את נושא יוקר המחיה; 6 2. פגיעה חמורה בעצמאות הלאומית ובאינטרסים האסטרטגיים של מדינת ישראל; 6 3. ממשלה רשלנית שמזניחה את החברה הערבית 6 יאיר לפיד (יש עתיד): 7 מרב מיכאלי (העבודה): 8 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 10 השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 13 עדי עזוז (יש עתיד): 27 איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 29 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 30 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 31 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 32 אפרת רייטן מרום (העבודה): 33 אבי מעוז (נעם): 34 הודעת הממשלה על הפסקת כהונת שר ועל העברת סמכויות משר לשר 37 שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: 37 אלעזר שטרן (יש עתיד): 38 שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: 41 הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6 – הוראת שעה), התשפ"ו–2025 65 שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 66 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 67 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 67 הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6 – הוראת שעה), התשפ"ו–2025 67 מאיר כהן (יש עתיד): 68 אלעזר שטרן (יש עתיד): 71 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 73 הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6 – הוראת שעה), התשפ"ו–2025 74 איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 74 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 76 מירב בן ארי (יש עתיד): 77 רם בן ברק (יש עתיד): 87 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 89 משה טור פז (יש עתיד): 91 מירב כהן (יש עתיד): 94 מיקי לוי (יש עתיד): 96 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 98 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 102 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 105 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 107 חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 109 יסמין פרידמן (יש עתיד): 110 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 113 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 113 הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6 – הוראת שעה), התשפ"ו–2025 114 דבי ביטון (יש עתיד): 114 אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 116 שלי טל מירון (יש עתיד): 119 שרון ניר (ישראל ביתנו): 125 נאור שירי (יש עתיד): 127 סימון דוידסון (יש עתיד): 131 יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 135 מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 138 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 142 רון כץ (יש עתיד): 144 עודד פורר (ישראל ביתנו): 155 פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 158 שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 161 הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2025 189 בועז ביסמוט ( יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 190 רם בן ברק (יש עתיד): 191 מאיר כהן (יש עתיד): 193 משה טור פז (יש עתיד): 194 אלעזר שטרן (יש עתיד): 196 מירב בן ארי (יש עתיד): 200 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 204 רון כץ (יש עתיד): 206 שרון ניר (ישראל ביתנו): 209 גלעד קריב (העבודה): 210 נעמה לזימי (העבודה): 212 השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: 221 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 242 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 242 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשרים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני כ"ו בחשוון התשפ"ו, 17 בנובמבר 2025. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6278/25 וכלה בהצעת חוק פ/6297/25: משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – ועדת חריגים להכרה בנספה), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת אלי דלל, לימור סון הר מלך, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, נאור שירי, אופיר כץ, אריאל קלנר, אכרם חסון, מיכל מרים וולדיגר, אושר שקלים, קטי קטרין שטרית, צגה מלקו, אפרת רייטן מרום, איתן גינזבורג, יעל רון בן משה, מיכאל מרדכי ביטון, מירב בן ארי, דבי ביטון, רם בן ברק, ירון לוי, אלון שוסטר, רון כץ, משה טור פז, שלי טל מירון, אבי מעוז, טלי גוטליב ודן אילוז; הצעת חוק יום המודעות ליתר לחץ דם, התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת יאסר חוג'יראת; הצעת חוק יום לציון עליית יהודי צפון אפריקה לישראל במאה ה-19 (עליית הת"ר), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – כפיפות הפרקליט הצבאי הראשי), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – חובת מסירת מידע על מנגנון שבת במפרט), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת יעקב אשר; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – התניית הצבעה בשירות צבאי או לאומי), מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – התאמות לסטודנטים לא יהודים), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת סמיר בן סעיד ואחמד טיבי; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – תשלום מופחת לתושבי אזורי עדיפות לאומית), התשפ"ו–2025, מאת חברת הכנסת יעל רון בן משה; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – פטור מאגרה לתחבורה ציבורית), התשפ"ו–2025, מאת חברת הכנסת יעל רון בן משה; הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון – הוספת עבירת סחר לא חוקי בערכי טבע מוגנים), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת יסמין פרידמן ויוראי להב הרצנו; הצעת חוק לביטול חובות עבר לרשויות מקומיות מוחלשות, התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת סמיר בן סעיד ואחמד טיבי; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – איסור עיקול כספים המיועדים לקיום זכויות יסוד), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – שימור ערכי הטבע והמורשת הלאומית), מאת חבר הכנסת יוראי להב הרצנו; הצעת חוק הממשלה (תיקון – כללי אתיקה לחברי הממשלה), התשפ"ו–2025, מאת חברת הכנסת אפרת רייטן מרום; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – מניעת תמיכה במוסדות המסיתים להשתמטות), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת ולדימיר בליאק, נאור שירי, יוראי להב הרצנו, שלי טל מירון, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, גלעד קריב ונעמה לזימי; הצעת חוק קרן סיוע לקבוצות כדורגל חובבניות, התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת סמיר בן סעיד ואחמד טיבי; הצעת חוק קרן קיימת לישראל (תיקון – מעבר לחברה ממשלתית), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, טטיאנה מזרסקי, דבי ביטון, סימון דוידסון, ירון לוי, עדי עזוז, יסמין פרידמן, משה טור פז, נאור שירי, שלי טל מירון ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק יום המודעות לתרומת איברים, התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת טטיאנה מזרסקי, חילי טרופר ובועז טופורובסקי; הצעת חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט (תיקון – מניעת הונאות באמצעי תשלום), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק למניעת חסימת ציר תנועה חיוני, התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת אופיר כץ. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 39) (הצמדת חניות נגישות בבית משותף חדש), התשפ"ו–2025. הסכם בין מדינת ישראל לבין הרפובליקה ההלנית בדבר שיתוף פעולה בתחום האנרגיה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה למזכיר הכנסת. << נושא >> הצעות סיעות יש עתיד, כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו, העבודה, חד''ש-תע''ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. ממשלה כושלת המעודדת השתמטות, פוגעת במעמד הביניים ומפקירה את נושא יוקר המחיה;<< נושא >> << נושא >> 2. פגיעה חמורה בעצמאות הלאומית ובאינטרסים האסטרטגיים של מדינת ישראל; << נושא >> << נושא >> 3. ממשלה רשלנית שמזניחה את החברה הערבית << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד, ראש האופוזיציה, לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, 60 מיליארד שקל, זה הסכום. זה הסכום שאתם צריכים לזכור. זה מה שעולה כל שנה למדינת ישראל זה שהחרדים לא מתגייסים. 60 מיליארד שקל כל שנה – זה בתחשיב הכי מינימלי, הכי סגפני – זה מחיר ההשתמטות. יש עוד דרך להסתכל על הסכום הזה. זה אומר שכל משפחה עובדת במדינת ישראל משלמת יותר מ-1,700 שקל בחודש, כל חודש, 1,700 שקל כדי לממן את השתמטות החרדים. אתם חושבים שהארנונה שאתם משלמים גבוהה, אני יודע. תיקחו את החשבון של הארנונה, תוסיפו חשמל ומים – לא תגיעו ל-1,700 שקל בחודש; קחו מה שאתם מוציאים בחודש על דלק – לא בהכרח אלה שנוסעים כל יום מתל אביב לירושלים, האזרח הממוצע – קחו מה שאתם מוציאים על דלק בחודש, תוסיפו את מה שאתם מוציאים על ביטוח מקיף – לא תגיעו ל-1,700 שקל בחודש; לכו לסופר, תמלאו את העגלה בכל טוב, תקנו את כל מה שאתם בדרך כלל לא קונים – לא תגיעו ל-1,700 שקל; אם אתם נשואים, ביום הנישואים הבא שלכם לכו למסעדה ממש טובה, תזמינו כל מה שאתם לא מזמינים בדרך כלל, תוסיפו בקבוק יין ממש עלא כיפאק – לא תגיעו ל-1,700 שקל. אבל כל חודש, כמו שעון, אתם משלמים 1,700 שקל לאיזה משתמט שיושב בישיבה, בורח מהצבא, מקבל צו גיוס, קורע אותו, יוצא לרחובות וצורח: נמות ולא נתגייס. הוא לא מת מזה שהוא לא מתגייס. הוא מקבל מכם כסף על זה שהוא לא מתגייס. כל אחד מאיתנו משלם כל חודש 1,700 שקל כדי לממן אפליה בין דם לדם, כי לממן השתמטות ושחיתות. אבל יש עוד אפשרות, יש אפשרות שעוד לא ניסינו – שהמדינה תתנהג כמו מדינה. שהמדינה תגיד: אין לי פרצוף לבוא לאנשים שעשו 200 ימי מילואים השנה, שהחברים שלהם נהרגו לידם, ולהגיד להם שאנחנו גם לוקחים מהם 1,700 שקל כל חודש לממן את המשתמטים שלא היו שם איתם. הממשלה הנוכחית לא תעשה את זה, כי הם חלק מהשחיתות הזאת. הליכוד הוא היום מפא"י החדשה. אתם בדיוק כמו שמפא"י הייתה בסוף דרכה: מושחתת ומסואבת ומשוכנעת שהיא בשיא כוחה ותשלוט לנצח, ובו בזמן כבר נידונה להיעלם מהעולם. אתם בדיוק מפא"י – מפלגת שלטון שגונבת את אזרחיה, שעברה תהליך השחתה שבסוף יכחיד אותה. הרי גם מפא"י היו בטוחים שהם יישארו פה לנצח. אתם רואים אותם פה? יש בכנסת ישראל מפלגה שקוראים לה מפא"י? אין. אז גם אתם לא תהיו, בדיוק מאותה סיבה. בגלל השחיתות. בממשלה הבאה השחיתות וההשתמטות ייגמרו בבת אחת. זה לא מסובך, זה לא קשה, זה לא בלתי אפשרי, זה רק עניין של החלטה – מי שיקבל צו גיוס ולא יגיע לבקו"ם לא יקבל מהמדינה שקל אחד, החרדים יתגייסו וכל אזרח יקבל ממדינת ישראל בחזרה 1,700 שקל בחודש. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לראש האופוזיציה. כעת אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי לנמק את ההצעה מטעם סיעות העבודה, כחול לבן – המחנה הממלכתי וישראל ביתנו. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> תודה רבה. לאחר שתוכנית הרפורמה של הרשות הפלסטינית תבוצע בנאמנות ופיתוח עזה יתקדם, ייתכן סוף-סוף שיבשילו התנאים לכיוון נתיב אמין להגדרה עצמית ומדינה פלסטינית. זה הנוסח, אדוני היושב-ראש, שעליו יצביעו במועצת הביטחון של האו"ם ממש תכף, או-טו-טו, בניו יורק, היום אחר הצוהריים. זה הנוסח שבנימין נתניהו הסכים עליו לנשיא דונלד טראמפ במסגרת ההסכם הגדול, הכולל. ככה כתוב: יבשילו התנאים לכיוון נתיב אמין להגדרה עצמית ומדינה פלסטינית. כן, כן, בנימין נתניהו. זו לא פעם ראשונה שהוא אומר מדינה פלסטינית. הוא אמר את זה בבר אילן, הוא אמר את זה ב"תוכנית המאה" עם הנשיא טראמפ בסיבוב הקודם שלו. חד-משמעית, מדינה פלסטינית. הייתם מצפות ומצפים ממני להגיד: אוה, הינה, בנימין נתניהו מגשים את האידיאולוגיה ואת האג'נדה של אלה שהוא פועל נגדם כל הזמן, שלא לומר הוביל חלק מההסתה נגד אלה שהביאו להסכמים מדיניים עם הפלסטינים. אבל תתפלאו, התשובה היא לא. קודם כול, כי מדינה פלסטינית היא לא מטרה בפני עצמה, בטח לא מבחינתי. המטרה שלי היא מדינת ישראל, היא הביטחון של מדינת ישראל, היא הבטחת קיומה של מדינת ישראל לנצח נצחים, והסדר מדיני עם הפלסטינים הוא אמצעי כדי להבטיח את מדינת ישראל. מדינה פלסטינית היא לא דבר שעומד בפני עצמו, היא בטח לא מטרה שלי. אבל גם הסדר כזה, של שתי מדינות – להבטיח את קיומה של מדינת ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי, היה צריך להיות משהו שמדינת ישראל מובילה, תוך כדי שמירה על האינטרסים הביטחוניים והלאומיים שלנו. לא תוך כדי זה שאנחנו נאפשר לאחרים להגיד מדינה פלסטינית; למי שצריך, אצלנו בקואליציה, נגיד: לא, זה לא יקרה, זה לא יקרה, הפלסטינים לא יעשו רפורמות, חמאס לא יעמוד בזה, זה לא יקרה, אין לכם מה לעזוב את הממשלה עכשיו, זה לא יקרה – ועל הדרך להסכים למכור 35-F לסעודיה ולבטל את היתרון האיכותי הצבאי, העליונות האווירית שלנו, בשביל לא להסכים להסדר מדיני עם הפלסטינים. לא, זה לא דבר טוב. זה ממש לא דבר טוב. זה לא דבר טוב לישראל, לא דבר טוב לביטחון של מדינת ישראל, לא למעמד המדיני שלנו ואפילו לא ליחסים שלנו עם ארצות הברית. משום שדבר כזה, שהוא כל כך מועד לפורענות, עלול גם להביא אותנו לשבר עם ממשל שהוא לא ממשל של דונלד טראמפ, שזה עלול לקרות יום אחד. הסדר מדיני הוא אינטרס ישראלי ראשון במעלה. אתן יודעות ויודעים לְמה במיוחד? לקבוע גבולות קבע למדינת ישראל. שמדינת ישראל תדע איפה הגבול שלה, מי גר בתוך גבולות המדינה ומי גרה מחוץ לגבולות המדינה, על איזה גבול אנחנו נערכות ונערכים עם צה"ל, שידע שיש גבול שהוא צריך לשמור עליו. ולא לעסוק במשטור של אזרחיות ואזרחים; לא לאפשר לטרור יהודי מחריד, מחריד, לצבוע את כולנו בצבעים מזעזעים; לא להסתכן בקריסה של הרשות הפלסטינית, שתחייב אותנו לדאוג לביוב, לאשפה, לביטוח הלאומי של 2.5 מיליון פלסטיניות ופלסטינים. זה עומד לפתחנו, זה עלול לקרות. אלוהים יודעת ששר האוצר של הממשלה הזאת עושה כמיטב יכולתו למוטט את המבנה הזה של הרשות הפלסטינית, שהליכוד, כולל בראשות בנימין נתניהו, כולל באמצעות כל דיבורי ההסתה וההבטחות נגד מדינה פלסטינית, לא ביטל מעולם – לא את הרשות, לא את ההסכמים איתה, לא את הסכמי אוסלו, לא את כל הסכמי הביניים וגם לא את ההסכמים שבנימין נתניהו עצמו חתם עליהם, כן? אל תתבלבלו – אבל מאפשר לאנשים הזויים, חסרי אחריות בממשלה, שהוא מינה אותם, להביא למצב שהדבר הזה יקרוס ויביא לכאוס ביטחוני, לסכנה חמורה, להרבה 7 באוקטובר. אז לא, לצערי אין הישג בזה שבנימין נתניהו שוב מאפשר שיגידו מדינה פלסטינית, כמו שהוא עשה בתוכנית המאה וכמו שהוא אמר בעצמו, בבר אילן. כי הרי נתניהו, מה הבעיה? מילים, זה רק מילים. זה מטבע עובר לסוחר, זה מה שצריך בשביל לשרוד עכשיו. זה עכשיו, זה לא בעוד, אחר כך. מחר – מה שצריך מחר. מה שחשוב זה להישאר ראש ממשלת ישראל. אין קיום בלתי אם כראש ממשלת ישראל. לכן – מה שצריך. באמת. מה שצריך. צריך שהאו"ם יגיד מדינה פלסטינית? יגיד. שייתן מנדט שעכשיו כל הסיוע ההומניטרי הוא בכלל באחריות ארצות הברית? בכלל, ארצות הברית קובעת לנו. ואל תטעו, אני מאוד שמחה שהיא קבעה לנו לסיים את המלחמה שהפכה להיות מהמלחמה הצודקת ביותר למלחמה ארורה ששפכה דם בכמויות בלתי נסבלות, וקבעה לנו להחזיר את החטופים החיים. ואני ממש ממש מקווה שעוד מעט יגיעו גם שלושה החללים האחרונים. אבל היא קובעת לנו את האינטרסים שלנו? זה לא יכול להיות. אנחנו מדינה ריבונית, נכון? אנחנו מעצמה אזורית, נכון? אנחנו המדינה היחידה של העם היהודי בעולם כולו, נכון? אנחנו ניתן למישהו אחר להחליט עלינו, לקבוע עלינו? התשובה היא כן. בנימין נתניהו מאפשר עכשיו, ברגעים אלה, לקבוע עלינו, מאפשר להרבה מאוד אחרים לקבוע עלינו, ולא בהכרח לפי איך שאנחנו צריכות וצריכים לעשות את זה, לא בהכרח איך שנכון לישראל לשמור על האינטרסים שלה. הדבר הכי דחוף למדינת ישראל הוא לקבוע את גבולות הקבע שלה, לא לאפשר לאף אחד אחר לקבוע לנו, לא לאפשר לאף אחד לגרום לנו לזלוג להיות מדינה דו-לאומית, עם עוד 3 מיליון פלסטיניות ופלסטינים – עזה כרגע כבר לא באופציה, אז השניים האלה כנראה כבר לא יהיו חלק ממדינת ישראל, למרות שניסו פה בממשלה הזאת לגרום לזה – אבל גם לא לקבוע איפה יעבור הגבול ומי מהישראליות והישראלים שחיות בגדה המערבית היום יהיו בתוך מדינת ישראל או מחוצה לה. לא יכול להיות שמישהו אחר יקבע את זה עלינו, וכרגע לשם זה הולך. מדינת ישראל צריכה לקחת את גורלה בידיה. אם היא חפצת חיים, היא צריכה הסדר מדיני, היא צריכה לקבוע את גבולות הקבע שלה והיא חייבת, חייבת, בדרך לשם להיפטר מהממשלה הזאת וממי שעומד בראשה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחברת הכנסת מיכאלי, וכעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יאסר חוג'יראת לנמק את ההצעה מטעם סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. כמו כן – לברך את בני הנוער מכל רחבי הארץ, מכינת אחים, שנמצאים איתנו כאן בכנסת. ברוכים הבאים לכנסת, שלום לכם. בבקשה עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אני עומד כאן לנמק את הצעת האי-אמון, והיום משכה אותי כותרת בעיתון דה-מרקר, שהייתה: הערבים הם קטר הצמיחה החשוב במדינה. אני שואל את השאלה בעצם: אכן הערבים הם קטר הצמיחה במדינה? כי הייתה ממשלה שהכירה בפערים בין החברה הערבית לחברה היהודית, השקיעה, החליטה על תוכנית מקיפה, 550, שמטרתה צמצום פערים בין שתי החברות. אני ממשיך וקורא, ואז כתוב שבעצם לפני שבוע, שבועיים, עשרה ימים – השרים יודעים – הוגשה טיוטת חוק ההסדרים למשרדי הממשלה. הגרסה הראשונה הייתה בת 216 עמודים. יומיים אחרי זה הוגשה גרסה מתוקנת שכללה 201 עמודים. הושמטו 15 עמודים. 15 העמודים שהושמטו כללו תוכניות כלכליות: האחת הייתה תוכנית לאומית לקידום מדיניות שפתית בקרב החברה הערבית, ואני תכף אפרט קצת על זה. ההצעה השנייה, התוכנית השנייה, הייתה יעדי תעסוקה, שכר והון אנושי לחברה הערבית עד 2035. היום קיימתי דיון בוועדה למדע וטכנולוגיה על השפה העברית כחסם לחברה הערבית להשתלב גם באקדמיה וגם בתעסוקה. אנחנו הזמנו את משרדי הממשלה הרלוונטיים. ואחד המשרדים, שגם אמון על החברה הערבית, שבתוכו נמצאת הרשות הכלכלית לבני מיעוטים, הלוא הוא נקרא המשרד לשוויון חברתי – השרה נתנה הוראה לפקידי המשרד לא להשתתף בישיבה. השרה שאחראית על התוכנית הכלכלית לחברה הערבית מנעה מהפקידים במשרד המטפלים בנושא הזה להגיע לדיון חשוב מאוד שבא לדון איך אפשר לצמצם את כל הנושא ולטפל בכל הנושא הזה של השפה העברית. השרה מאי גולן, שמאז שנכנסה לתפקידה שום דבר לא התקדם בחברה הערבית. היא רק פותחת פה עלינו ועל רע"מ שאנחנו גזענים ואנחנו העברנו כסף לחמאס. אבל זו מדינה וממשלה. אם אנחנו העברנו כסף לחמאס, אז הינה, תבואו ותשפטו אותנו, אם זו אמת. כל אחד יודע – גם בבניין הזה, כל חבר כנסת וכל פקיד ממשלה – שאי-אפשר להעביר כסף ממשלתי לגורמים שהם לא גורמים חוקיים ולא גורמים ממשלתיים, מועצות, עמותות וכו' וכו'. אבל אני שואל: כשרה שאמונה על השוויון החברתי, היא כנראה שרה שאמונה ודואגת לאי-שוויון חברתי. היא אחת השרים שהממשלה מינתה כאחראית על החברה הערבית. שרה ששונאת ערבים, היא לא רוצה לקדם את הערבים. זו השרה מאי גולן. אם אנחנו נעבור לנושא אחר, נושא הבנייה בחברה הערבית – אין קידום, אין הרחבה, תוכניות מתאר, ואנחנו רואים רק הריסות בתים. אני אתן שתי דוגמאות: דוגמה אחת של בחור בשם ג'אסם א-ערפאת, שפנה אליי ואמר: אני רוצה לבנות. אני גר אצל ההורים בשני חדרים, ואני לא מצליח להגיע לקבל מגרש, כי הייתה הקפאה במגרשים ובפרסום לשיווק מגרשים ביישוב. וזה לא נכון רק ביישוב זרזיר, אלא בכל היישובים הבדואיים בצפון. וזה נכון בכל היישובים הערביים בצפון – יש הקפאת שיווק מגרשים, כי עדיין אין החלטה לגבי בני המקום. הייתה החלטה בסוף 2023, ומאז אין שר שיכון. הייתה החלטה, קידמו החלטה לדרוזים, אבל עדיין אין החלטה בנושא של העדפה לבני המקום לבדואים ולערבים, ובגלל זה יש הקפאת שיווק של מגרשים. והמקרה השני, אותה דוגמה: בחור צעיר מהיישוב שלנו בנה בית למשפחה שלו לפני 25 שנים, והוא מנסה כל הזמן – אני גם כראש מועצה טיפלתי בנושא הזה, לפני איזה 12 שנה, והמצב הזה היה קיים לפני. הגענו לרמ"י וניסינו להגיע להסכמה שהמשפחה הזאת תרכוש את המגרש. כמעט הסכימו. הבן אדם שילם כסף, ואחרי זמן מסוים החזירו לו את הכסף ואמרו: לא, אנחנו לא מוכנים לעשות את זה, למכור את המגרש. היום הבחור הזה חי באיום של הריסת הבית שלו –משפחה קטנה, שלושה ילדים קטנים. הוא כל הזמן אומר לי: אני לא יודע מה לעשות. וכמוהו יש עוד הרבה בחברה הערבית. שוב, אנחנו נגד בנייה בלי היתרים. אנחנו כן רוצים שאנשים יבנו לפי החוק. אבל אם אתה לא נותן פתרון, איך אנחנו נגיע לפתרון? אם הממשלה לא לוקחת יוזמה, ואנחנו אומרים את זה כאן כחברי כנסת, ואני גם כראש מועצה לשעבר, ואני בטוח שגם ראשי מועצות מוכנים להגיד: בואו נשב, נמצא את הפתרונות, ואנחנו מוכנים לקחת אחריות מנקודת זמן מסוימת כדי שנמנע – ברגע שנותנים את הפתרונות, אחר כך לעשות את האכיפה. ומי אחראי לרשות לאכיפה? השר בן גביר. השר בן גביר, שקראתי לו השר, לא לביטחון לאומי, כי אין ביטחון – זה השר להרס לאומי. ואם נעבור למצב הפשיעה בחברה הערבית, מספר הנרצחים על פי מרכז אמ"ן לחברה בטוחה הוא 237. המצב בלתי נסבל. כולכם עוקבים – אתם רואים, בסח'נין זה כבר שיקגו. יריות בלילה, בערב, בכל מקום, והדברים מתחילים לזלוג גם ליישובים היהודיים. ומי אחראי לזה? השר לביטחון לאומי בן גביר. ומי אחראי לאוצר? השר סמוטריץ'. אני פונה בעצם – כל השרים שאמונים על החברה הערבית הם שרים גזענים שהחברה הערבית לא מעניינת אותם. מה שמעניין את בן גביר הוא להגיע ללקיה בשביל לעשות סרטון. להגיד: אני הגעתי ללקיה. הגעתי לכל מקום. הוא מגיע לחלק צווי הריסה. זה שר? זה שר במדינה דמוקרטית מכבדת, שאמור לתת כבוד לכל אדם ואדם? במקום להגיע בלילה, שיגיע ביום. ראשי הרשויות מוכנים לקבל אותו, לכבד אותו, אבל צריך להגיע עם פתרונות, ולא רק להגיע ולצלם עוד סרטונים. גם סמוטריץ'. פקידת האוצר שהעלינו היום בישיבה, אמרה: היו לחצים בשביל להוריד את שתי התוכניות הכלכליות. לאן הגענו? איפה הממלכתיות? הגעת כשר, ואתה צריך לשרת את כל האזרחים בצורה שווה, בלי הבדל, לא משנה מה הדעות שלך. זה התפקיד שלך כשר, זה מה שאני מצפה משרים בממשלה. ולכן אני פונה לראש הממשלה בפנייה ישירה. אני מבקש ממנו להעביר את הרשות לביטוח כלכלי, להחזיר אותה למה שהיא שהייתה לפני כמה שנים, במשרד ראש הממשלה, שתחזור למשרד ראש הממשלה, כי אז היא באמת הייתה נותנת שירותים, כמו שצריך, לאוכלוסייה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת חוג'יראת, ואני מתכבד להזמין כעת את השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם להשיב במשולב על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה, וכמו כן לברך את חניכות וחניכי המכינה הקדם-צבאית גליל עליון שנמצאים איתנו כאן ביציע. ברוכות וברוכים הבאים לכנסת, שלום לכם. עד עשר דקות לרשותך, אדוני השר. << דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, גם אני מברך את תלמידי המכינה. ברוכים הבאים. אני שמח שבאתם לכנסת. באמת, זה פרק בדמוקרטיה הישראלית – אתם לומדים אותו עכשיו, מה שנקרא, במראה עיניים. אדוני היושב-ראש, קודם כול אני רוצה לענות למר לפיד. כהרגלו בקודש, מר לפיד, בעצם תמיד, ובוודאי במה שקשור לחרדים, משקר. הוא מנהל מסע אנטישמי, פשוט מאוד, נגד יהודים שלומדים תורה. הוא אפילו לא מצוי בעובדות הבסיסיות של העניין. הוא עלה לכאן, ואמר שהחרדים עולים למדינה 60 מיליארד דולר. הוא גם רצה, אתה יודע, לעשות, ככה, קווץ' יותר חזק. הלך ועשה חשבון, והלך ובעצם פירק את זה לחודשים, ואמר: כל משפחה או אזרח במדינת ישראל משלמים 1,700 שקל כל חודש כדי שהמשתמטים מהצבא בעצם יקבלו את הכסף הזה. זאת השחיתות של הליכוד, ואנחנו הפכנו להיות מפא"י, ואנחנו מושחתים, מושחתים, מושחתים. דרך אגב, כל נאום שלו הוא חוזר על המילה מושחתים בערך 50 פעם. אז בוא אני אגיד לך, בור ועם הארץ, את העובדות אתה אפילו לא מכיר. אני עסקתי בזמנו בחוק הגיוס. ההערכה של האוצר – ותקשיב טוב, מר לפיד, כדי שקצת תשכיל, טיפה. זה שהחרדים לא עובדים עושה נזק של 60 מיליארד דולר למשק הישראלי. זה הסיפור. אף אחד לא נותן להם שקל. אבל זה שמונעים מהם לעבוד – בעצם זה הנזק למשק הישראלי. ולכן בזמנו, כשעשינו את חוק הגיוס, אדוני היושב-ראש, מי שלחץ, לחץ בכל הכוח, להוריד את גיל הגיוס על מנת שהם יצאו לשוק העבודה, הוא האוצר. והבעיה המרכזית באמת – בכלל, אני רואה את זה – היא בשוק העבודה. בוודאי אם אחינו החרדים, אם אנחנו נאפשר להם לצאת לשוק העבודה, ההכנסות למשק יהיו למעלה מ-60 מיליארד שקל, וזה כמובן יביא גם ליותר ביטחון, גם ליותר רווחה. אז מר לפיד, שקל לא נותנים להם. אם אתה ושכמותך לא היו, והיו תומכים אז בחוק הגיוס – שכתב ליברמן, ואני הבאתי אותו לכאן, ככתבו וכלשונו, ואתה התנגדת וגם ליברמן – החוק הזה היה אחרינו כבר מזמן, לפני איזה שש-שבע שנים. חלקם היו מתגייסים לצה"ל, חלקם לשירות לאומי, ובוודאי ובוודאי המשק הישראלי, שזה הדבר הכי חשוב, היה מתברך בהם, והם היו – אמרתי, בהערכה קונסרבטיבית, לדעתי אפילו היינו תורמים למשק למעלה מ-60 מיליארד שקל. אז לכן, גם כשאתה רוצה לקלל, לפחות תבין על מה אתה מדבר. אתה לרוב לא יודע, וזה הסיפור האמיתי. עכשיו אני רוצה לענות גם לחברת הכנסת מיכאלי. תראי, ראש הממשלה חזר ואמר: אנחנו לא נסכים אף פעם למדינה פלסטינית. מה שהאמריקאים רוצים להעביר באו"ם – אנחנו מנסים תמיד לעדן את הדברים ולהשפיע עד כמה שאנחנו יכולים. אבל בוודאי גם בהסכם, בנקודות שטראמפ העלה בהסכם, מדובר – עוד לפני שבכלל מדברים על משהו שקשור לפלסטינים, קודם כול הם צריכים לערוך רפורמה במערכת החינוך, ולהפסיק ללמד ילדים קטנים שהיהודים הם מפלצות וצריך להרוג אותם, וכמובן בתקשורת שלהם, שמסיתה כל יום לרצוח יהודים רק באשר הם יהודים. אני לא מדבר על זה שהרשות הפלסטינית מממנת טרוריסטים שהרגו יהודים ויושבים בבית סוהר. אבל הם צריכים להתפרנס ממשהו, לא? אז נותנים להם משכורת. ומה גובה המשכורת? ככל שהוא הרג יותר יהודים, וקיבל יותר שנים, כך הוא מקבל יותר שקלים. ושהם יפרקו וילחמו בטרור אצלם, יפרקו את כל ארגוני הטרור שם, כולל חמאס. דרך אגב, זה מדע בדיוני – אני לא רואה את זה קורה. לפעמים כשאתה לא רוצה להתגרות באומות העולם, אתה רוצה להראות להם הפוך. אנחנו עם שוחר שלום, מעולם לא יצאנו למלחמה בשביל טריטוריה. עם ישראל ככלל אוהב שלום ורודף שלום. כל בוקר אנחנו קמים ובסך הכול אנחנו רוצים לחיות ככל העמים. כל אבא רוצה לשלוח את ילדיו בבטחה לבית הספר, רוצה לצאת למקום עבודתו, ואנחנו רוצים לבנות את מדינתו, הקטנה, זה כל רצוננו. אבל יש סביבנו מיליוני ערבים שלא רואים את זה, הם לא שם. תפקידם זה לקום ולחסל את המדינה היהודית. יש חצי מיליארד מוסלמים, ובתוכם אי קטן פה של 7.5 מיליון אזרחים יהודים, שחושבים מבוקר עד לילה – איך אנחנו משמידים אותם? אדוני היושב-ראש, שמעתי ריאיון עם איזה כתב בריטי שראיין פעם את חמינאי, ושאל אותו: תגיד, כשאתה קם בבוקר, מה המחשבה הראשונה שעולה לך בראש? והוא אמר לו: איך אנחנו משמידים את היהודים, את מדינת ישראל. אני שמעתי את זה, הייתי בשוק. אמרתי: תקשיב, בן אדם בגיל 90, נכדים, ילדים, מדינה, מנהיג של מדינה. אולי תביא אותנו, להשמיד אותנו, במחשבה שמינית, תשיעית? תחשוב, אולי אין לכם מים, קודם כול. תחשוב. הראשונה בבוקר, כשהוא קם, זה איך משמידים את מדינת ישראל. אתם תמשיכו לחלום. דרך אגב, אתם הבאתם לנו את אוסלו, בשקרים של אוסלו - - << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> לא ביטלתם. לא ביטלתם. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> - - ומאז ועד היום יש לנו אלפי הרוגים במדינת ישראל. אני אסביר משהו, אני אענה לך תשובה. את יודעת, לפעמים - - << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> אירועים שקרו לפני 30 שנה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> - - כשטיפש אחד זורק אבן עשרה חכמים לא יכולים להוציא אותה. יש הבדל אם אתה עושה מהלך לבין לבוא אחרי זה ולבטל אותו, אלו שני דברים שונים. אתם הבאתם את מדינת ישראל, עם החלומות הטיפשיים שלכם. "עם לבדד ישכֹן". דרך אגב, אם הייתה לכם קצת מסורת, הייתם מבינים שזה בלתי אפשרי. הקדוש ברוך הוא אומר לנו: "עם לבדד ישכון ובגויִם לא יתחשָב", אף אחד לא רוצה שאנחנו נישאר פה באזור. אתם חולמים חלומות באספמיה. אתם יושבים בתל אביב על סיר הבשר ואתם חושבים שזה הכול. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> סיר הבשר - - - << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> ולכן, אנחנו לא נאפשר את זה. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> אתה מדבר על סיר הבשר? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> כן. אנחנו - - - << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> אתם לא יושבים על סיר הבשר, אתם יושבים על סיר - - - << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני לא הפרעתי לך. אנחנו לא נאפשר – אני אומר לך, לא יהיה ראש ממשלה בליכוד שהליכוד עצמו יאפשר לו, גם אם הוא ירצה, להקים מדינה פלסטינית. לא יקום ולא יהיה. באותו יום הוא לא יהיה ראש ממשלה של הליכוד. אנחנו מפלגה, אנחנו לא, מה שנקרא, קרטונים של מישהו. לנו יש מוסדות, יש חוקה ויש לנו אידיאולוגיה שאנחנו גדלנו עליה. לכן זה לא יקרה. עם נאום בר-אילן, בלי נאום בר-אילן – לא יקרה. ואני מתפלא שאתם מדברים על זה אחרי 7 באוקטובר. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> כי אנחנו הבאנו את 7 באוקטובר, נכון? אין לכם שום בושה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני לא הבאתי את ערפאת לעזה. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> בושה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> דקה. אני לא הבאתי את ערפאת, תני לי. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> ערפאת, אתה יודע לפני כמה שנים הוא מת? אתה יודע כמה שנים הוא מת? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מיכאלי, חברת הכנסת מיכאלי. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> אתם גידלתם את סנוואר, את סנוואר אתם גידלתם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מיכאלי, אני פונה אלייך, אני פונה אלייך. המליאה כולה האזינה רוב קשב ולא הפריעה לך - - - << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> חברת הכנסת מיכאלי, תראי כמה אתם משקרים לעצמכם. אתם אפילו מוחקים את ההיסטוריה. אנחנו לא הבאנו את ערפאת לעזה. אנחנו לא נתנו לו את הנשקים אז - - << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> סנוואר. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> - - לא הבאנו אותו לרמאללה. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> זה נכון. אתם הבאתם את סנוואר. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> דקה. לא הבאנו אותו ליריחו. אנחנו יצאנו בהפגנות נגד. אנחנו לא פירקנו את ההתיישבות וגירשנו את היהודים. להפך, היו אלפי יהודים מהמחנה שלנו שנעצרו בבתי סוהר, 7,000 נערים אפילו פחות מגיל 16. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> דולרים לסנוואר. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> בגלל שאתם בריונים, אתם הרי בולשביקים - - << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> שהוא יקנה נשק. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> - - אתם אין לכם – אתם אנטי-דמוקרטים במהות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מיכאלי אני באמת לא רוצה להגיע לקריאות. אנא, טוב? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אין לכם באמת דמוקרטיה. תנקי את הכול – בתוך עצמך את מבינה. אצלכם זה אנשים בריונים, אנטי-דמוקרטים, מעולם לא הייתם דמוקרטים, ואתם כך. היחידים שדמוקרטים זה אנשי הימין, בגלל שאנחנו גדלנו כך. אנחנו מכבדים את האדם, אנחנו מכבדים את האחר, וגם אם הפסדנו – אז אנחנו מכבדים. אתם אף פעם לא מכבדים כלום. חוץ מכוח, אתם לא מכבדים כלום – או ששומעים לכם או שהורסים את המדינה. כך, זאת הנוסחה. לכן, את עולה לכאן – אני מציע לך לא לדבר על זה יותר מדי, בגלל שאת יודעת – אתם יצרתם את האירוע, אתם בעצם התחלתם את כל הסיפור הזה. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> כשמשקרים זה קל. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> דרך אגב, אני לעולם לא משקר, אף פעם. אני מציב עובדות. הילדים כאן, אני לא בטוח שהם היו באותה התקופה, הם יכולים לעשות עכשיו גוגל קטן, תוך כדי שאני מדבר, ויבררו מי הביא את ערפאת לעזה, את הפת"ח לעזה, מי הביא אותם - - << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> מי הביא את הדולרים לסנוואר? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מיכאלי, אני באמת לא רוצה להגיע לקריאות. מרגע זה מתחילות קריאות. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> - - לרשות הפלסטינית ומי נתן להם את יהודה ושומרון – חלקים מיהודה ושומרון, מי הקים את הצבא הפלסטיני, מי נתן להם נשקים, מי נתן להם משוריינים. תבדקו, הינה, תעשו גוגל שנייה, ילדים, ובכלל עם ישראל. גברת מיכאלי לא זוכרת, הזיכרון שלה הוא מאוד קצר. עכשיו אדוני היושב-ראש, אני רוצה לעבור – אני אענה לך בקצרה, חבר הכנסת - - << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> בקצרה. << קריאה >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> קצר וקולע. אפרופו בקצרה, דודי - - - << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> - - יאסר. בקצרה, אתה יודע. אני יכול לנאום הרבה אבל אני עושה את הכול קצר. בכפוף להגדרה "קצר" – זה מה שאני מדבר. << קריאה >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> קצר וקולע. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת, תראה אני רוצה להגיד לך משהו. קודם כול, מי שהביא את התוכנית הראשונה למגזר הערבי, ב-2015 – הבאנו, ראש הממשלה נתניהו, אני רוצה להזכיר לך, הבאנו תוכנית ב-15 מיליארד שקל לצמצום הפערים בחברה הערבית, זה אנחנו יזמנו. לא הייתם איתנו בקואליציה, לא ביקשנו את התמיכה שלכם ולא כלום. אנחנו יזמנו, בגלל שזה מה שחשבנו שצריך להיות. עכשיו לגבי הסיפור של הבנייה. אני לא רוצה להלאות אותך, אני בוועדת הפנים הבאתי מהאוצר 100 מיליון שקל כדי לעשות בכל היישובים הערביים תוכנית מתאר. אני, אני. דרך אגב, לרוב היישובים כבר יש תוכנית מתאר, את זה אני מספר לך. אני רק רוצה לספר לך את הכללים, איך זה עובד במדינה, אמיתי, גם לגבי תשתיות. כל כביש – ואני אומר את זה גם לילדים, שידעו – כל כביש שיש במדינת ישראל בתוך היישובים היהודיים, מי ששילם עליו זה מי שקנה את הבית. אני רכשתי את ביתי, יש כביש, שילמתי פיתוח, שילמתי ביוב, שילמתי הכול. מדינת ישראל לא שמה שם שקל, וגם לא העירייה. ביישובים הערביים כל מטר, זאת המדינה ששמה שם כסף. מזרח ירושלים – כל מטר, זאת המדינה ששמה שם כסף. לכן זה הולך כך – כשחקרתי את הסיפור של המגזר הערבי. דרך אגב, הרוב המוחלט של הקרקעות במגזר הערבי אלו קרקעות פרטיות, אדוני היושב-ראש. אבל אצל הערבים יש כלל: קרקע שלנו אנחנו לא מוכרים, היא שלנו. אנחנו רוצים לקחת קרקעות של המדינה, של היהודים, שיצרפו לנו. וזה לא הגיוני. אם אתם רוצים לבנות לילדים שלכם, אהלן וסהלן, לכו תפקיעו את זה. גם צורכי ציבור, תגדירו גם את זה. אני הייתי בעד להגדיר גם בנייה לכל היישוב – זה צורכי ציבור, כמו שאתם יכולים להפקיע 40% לכל הצרכים, לגנים - - - << קריאה >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> תן לי להשיב, רוב הקרקעות הן במרקם חקלאי ולא לבנייה - - - << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אנחנו לא מדברים על זה, יאסר, עזוב, אני הרי מומחה בדבר. אני אומר, תוכנית המתאר היא תוכנית דיקור. אתם בניתם. אני אספר לך: רוב ההריסות הן מחוץ לתוכנית המתאר, בתוך שמורות טבע, בתוך שטחים שאסור לבנות בהם בכלל. דרך אגב, גם אם יהודי עושה את זה, הוא הראשון שבאים אליו. ראשון – הורסים. אני מספר לך מה קורה. אין כמעט יהודי אחד פה בירושלים – מוציא מרפסת, ולמוחרת ארבעה באגרים הורסים לו. אצל הערבים זה לא ככה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> - - - אני לא רוצה להתווכח הרבה. אני רק רוצה לומר לך: אני עסקתי בנושא. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> - - - יש הריסות על קרקעות פרטיות. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> תני לי רק שנייה. אני עסקתי בנושא מספר שנים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, אנא. רשות הדיבור לשר. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני מספר לכם. שאלת, לכן אני נותן לך את התשובה. לבוא לכאן ולהגיד: היהודים הורסים? בוא תגיד את האמת. עזוב. דרך אגב, לא הורסים לערבים. במדינת ישראל - - - << קריאה >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> לא אמרתי "היהודים" – אמרתי "השר". << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> גם השר לא רק הורס. אני אגיד לך: במדינת ישראל - - - << קריאה >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> צריך לדייק. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> טוב. אני אדייק. יאסר, אני אגיד לך משהו. << קריאה >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אני מדבר על השר. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> בסדר, השר, תיקנתי. יאסר, אני רוצה להגיד לך משהו: 99.9% מעבירות הבנייה של היהודים – הורסים במיידי, במיידי. רוב עבירות הבנייה. אני אומר לך שאז כשישבתי היה מדובר בלמעלה מ-400,000 עבירות בנייה. במגזר הערבי כמעט אף אחד לא נוגע בהם. ואם הורסים משהו, זה בטיפה של הטיפה. << קריאה >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> בסדר, סוגיה ארוכה. ולכן כשאתה שואל אותי, אז בוא תהיה הגון. אני אומר לך: לכל ערבי במדינת ישראל – ואני בעמדה כזאת – מגיעות זכויות בדיוק כמו לכל אזרח ישראלי. הוא אזרח. ובוודאי בנושאים האזרחיים. אותו דבר. לא יותר ולא פחות. אותו דבר. לכן אני אומר: כשאתם עולים לכאן, תהיו הגונים. עכשיו אני רוצה לעבור לנושא האחרון. << קריאה >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני רוצה לעבור לנושא אחר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת חוג'יראת, תמשיכו - - - << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אתה יודע מה, יאסר, תבוא אליי לקפה, נדבר שעה, אני אסביר לך את כל הנתונים, איך אני רואה אותם. למדתי את הסוגיה הזאת על בוריה למעלה משלוש שנים. בוועדת הפנים ניהלתי עליה עשרות דיונים. אדוני היושב-ראש, עכשיו אני רוצה לעבור לסיפור של שדה תימן. תראה, לפני כשלושה שבועות, חודש, התפוצצה הפרשייה של הפצ"רית – לא נרחיב עליה. באה היועמ"שית ובעצם טענה בבית המשפט שהיא לא בניגוד עניינים וכו', ובית המשפט קיבל את ההחלטה שהוא קיבל. אבל אני רוצה שהציבור יבין מה קרה, כדי שיבין את חומרת העניין ואת האבסורד. וכל הפרקליטות – דרך אגב, בוודאי בהיגיון, כל אחד שיפעיל את ההיגיון שלו על איך זה עובד. הסיפור הזה קרה לפני שנה וחצי, אפילו יותר. מי שהיה אמור לחקור את החקירה הזאת הוא היועמ"שית. היועמ"שית אחראית. דרך אגב, נעברה עבירה חמורה שהופצה בכל העולם. אני מאמין שמעולם, מאז קום המדינה, לא הייתה פרשייה כזאת שגרמה לאנטישמיות. לדעתי, עוד ייהרגו הרבה – הרבה יהודים בעולם יירדפו ויירצחו על זה, ובוודאי שאני לא מדבר על חיילי צה"ל. אני לא חושב שהייתה פרשייה כל כך אנטישמית. היה מדובר בנושא מוסרי כל כך עמוק, שאפילו לא היה מתקבל על הדעת שאפשר לעשות דבר כזה, באופן מעשי. מה היועמ"שית עשתה? היועמ"שית, מה שהיא עשתה – היא הלכה ואמרה שהפצ"רייה תחקור את עצמה. זאת טענתה. אני רוצה להזכיר לך, אדוני היושב-ראש, שהייתה פעם פרשה של הדלפה, בוודאי לא בסדר גודל הזה. אתה זוכר את ליאורה גלט-ברקוביץ', שהדליפה? מה היא הדליפה? בערב הבחירות היא הדליפה, בבחירות של שרון, שנפתחה חקירה נגדו בפרשת סיריל קרן. זה חמור, אבל עדיין בוודאי לא בפרופורציות. כאן זה כל המדינה, כל חיילי צה"ל, כל היהודים בעולם. אנחנו סביב האירוע הזה. מייד השב"כ נכנס לתמונה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אגב, היא הודתה שהיא עשתה את זה מטעמים פוליטיים. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אחרי זה מייד שב"כ נכנס לתמונה. עברו 48 שעות, וידעו מי הבן אדם. היא גם טענה שהיא עשתה את זה מטעמים פוליטיים, להגן על המדינה. דרך אגב, זה גם מה שטוענת - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לגרום להפסד של שרון. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> כן, כן. ככה טוענת הפצ"רית. כולם טוענים. דרך אגב, תמיד מפלטו של הנבל זה הפטריוטיזם. הוא צדיק, הוא בא להגן על חיילי צה"ל. היא הדליפה את זה כדי להגן על חיילי צה"ל. היא הדליפה את זה כדי להגן על המדינה. אבל אני רוצה להתעסק ביועמ"שית, האירוע הזה קרה לפני שנה וחצי, כמעט שנתיים. זה שזה דלף זה החומרה של העניין. הם אומרים: היה צריך לבדוק. הייתי בקבינט ושאלתי את הרמטכ"ל: תגיד, אתה לא באירוע? הרי אתה האבא של החיילים. ההורים שלחו את החיילים אליך. הרצי, אתה צריך לדאוג להם. הוא אומר לי: דודי, יש חשדות לבדוק. אמרתי: אני אמרתי לא לבדוק? אבל בוודאי כשאתה מדליף כזה דבר לעולם, עוד לפני שבדקת – ואני רואה את גיא פלג מתקרבן היום. דרך אגב, כואב לו. הרי זה מה שאתה עושה, גיא פלג, כל היום לכל האנשים, בוודאי לאנשי ציבור. כל היום, זו העבודה שלך. אתה מתפרנס מלהכפיש אנשים מהבוקר עד הלילה. פתאום כשזה נוגע לך, זה כואב? כשזה נוגע אליך פתאום זה מפריע, מר פלג. פתאום אתה עשית הבחנה בין אנשי ציבור לעיתונאים. דרך אגב, לא. לעיתונאים יש יותר כוח – יש להם מיקרופון. כשהם מדברים אל עם ישראל זה ללא שום צנזורה ושום כלום, בתדר ציבורי. דרך אגב, זה תדר שאזרחי מדינת ישראל מעמידים אותו לרשות הערוץ הזה. זה ערוץ, תדר שנמצא בחסר במדינת ישראל. לכן זה כלי ציבורי לכל דבר ועניין. דרך אגב, בגלל זה יש לכם אתיקה. לפועלי הבניין אין כללי אתיקה. ובוא נבוא לעניין. נניח שהיועמ"שית אמרה שהם יבדקו את זה. קודם כול, למה שהם יבדקו את זה? הרי הם נוגעים בעניין. מה ההיגיון? אתה אומר: תשמעו, נלך למי שעושה את הבדיקות, ושהוא יבדוק. דרך אגב, מה יש פה לבדוק, אדוני היושב-ראש? הפעולה הראשונה שאתה עושה, הראשונה – אתה אומר לאנשים: כולם באים לפוליגרף. אל תדאג, משם הכול צף. כל דבר מתחיל מפה. אז כמה אנשים יש שם? 20? נביא 100. חודש וגמרנו את האירוע. מי עושה פוליגרף במדינת ישראל? בוא אני אספר לך. כשהייתי יושב-ראש ועדת הפנים, העברנו את חוק הפוליגרף פה בכנסת. אני לא ידעתי מי עושה. קראתי לשב"כ, שאלתי אותם: מי עושה? הם אמרו: אנחנו, לכל הגופים. שאלתי: למי אתם עושים? מה אתם שואלים? בעצם שב"כ עושה את הפוליגרף לצה"ל, הוא עושה את זה למשטרה, ויש שם יחידה שמתמחה בזה. הדבר הכי פשוט שתעשה – תתקשר למומחה, ותגיד לו: אדוני, תבוא, תבדוק את האנשים האלה, תעשה להם פוליגרף. חס ושלום. היא אומרת לחתול: תשמור על השמנת, אתה. בוא נגיד את אומרת: אתה יודע מה, לא ידעתי, כמו שכל עבריין אומר – לא ידעתי, לא חשבתי. עובר חודש. כל המדינה רועשת וגועשת כל יום. הרי הדם נשפך, הדם רותח. את לא מתקשרת אליה ואומרת: רק שנייה תבואי אליי? מה עשיתם בחודש הזה? תשלחי לי את זה שחוקר. מה הוא עשה? שיביא לי נתונים, שיביא משהו. את מי הוא שאל? משהו. קרה משהו? שום דבר. ועובר עוד חודש, ועוד חודש, ועוברות להן כמעט שנתיים. והציבור במדינת ישראל צריך להבין מה קרה. זה לא שהתגלה משהו. אף אחד לא חקר כלום. היא ידעה שאף אחד לא חוקר כלום, בגלל שהיא הייתה צריכה לשאול. ואני מניח, מסתבר – אני חושב שהיא לא בן אדם עד כדי כך טיפש ואידיוט. היא בוודאי ידעה. מה עוד שמדובר בחברה טובה שלה. אלא מאי, מה קרה? חבר הכנסת דלל. << קריאה >> אלי דלל (הליכוד): << קריאה >> אני איתך. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> מה שקרה זה שסיפרתי לך: בצה"ל יש קבועי זמן לפוליגרף. זה הולך בדרגה וזה הולך בקידום בתפקיד. והבחורה הזאת שהייתה עוזרת של הפצ"רית הייתה צריכה להתקדם לתפקיד. רצו כנראה למנות אותה לשופטת בבתי הדין הצבאיים. מה לעשות שהיא צריכה לעבור פוליגרף? היא באה לפוליגרף, ואז הסתבר פתאום שהיא משקרת. אז היא סיפרה את הכול. תבינו טוב, אם היא לא הייתה מתקדמת בדרגה יכול להיות שהיינו מתעוררים בעוד שש שנים, והכול – אף אחד לא היה יודע כלום, שום דבר, הם היו טוענים את אותה טענה, אלה היו אומרים: מה פתאום, איך אתם חושדים בנו? אנחנו נקיים, אנחנו פה, אנחנו שם – כל הבדיחות הרגילות שהם מדברים כל השנים האחרונות, ולא רק בשנים האחרונות. למזלנו הרב, באמת, אני רואה את זה כסייעתא דשמיא, אדוני היושב-ראש, מי ראש השב"כ? זיני. הבן אדם ראה את החומר – הביא את זה לראש השב"כ. אני מניח שמה שקרה – ראש השב"כ העביר את זה לרמטכ"ל. ופה התחיל האירוע. רבותיי, אני אומר את זה הרבה פעמים, ואני חוזר על זה, ופה אני רוצה לסיים: אנשים מושחתים נמצאים בכל המערכות. זה לא קשור בכלל לתפקיד, זה קשור לבן אדם, זה תכונות אופי של בן אדם. בן אדם חמדן – אז הוא חמדן. זה לא קשור אם הוא שופט, זה לא חשוב אם הוא גנן בעיריית ירושלים וזה לא משנה אם הוא חבר כנסת או שר. בן אדם לא ישר הוא לא ישר. ובחיים שלנו יש התפלגות נורמלית – רוב האנשים, מסתמא, הם ישרים. יש בקצוות צדיקים מאוד, ויש בקצוות רשעים מאוד. אבל דבר אחד בטוח קורה: ארגונים שאין עליהם שום בדיקה ושום מורא – מטבע הדברים זה לא קורה מהיום למחר – יש זחילה איטית, כל הזמן, בסוף הבן אדם עושה דברים איומים ונוראים – זה לא בן אדם פרטי – הארגון. בלי להרגיש, זה צעד אחר צעד אחר צעד ושנה אחר שנה אחר שנה, והם מגיעים לעולמות של שקרים, טיוחים, בגלל שזה הופך להיות ה-DNA שלהם. דרך אגב, אלה שעשו את זה היום – הם נכנסו אז וככה לימדו אותם, הם לא המציאו משהו חדש. הם נכנסו לתוך מציאות כזאת, הם לא מכירים משהו אחר. ולכן, ברגע שגם המקומות הכי מסוכנים במדינת ישראל, לטעמי – הכי מושחתים. בהגדרה, חייבים להיות ככה. זו לא שאלה, מה אני חושב על פלוני או אלמוני. זה לא שם, כן? אלא בהגדרה, היות שבעצם אין מי שיבקר אותם, אין מי שיעמיד אותם, אין מי שיבדוק אותם, ויש להם כוח הרסני ביד – וכוח משחית, כבר אמר מי שאמר, הוא משחית מאוד כשהוא לא מבוקר – והם נלחמו תמיד, לאורך ההיסטוריה, שהכול יהיה במחשכים ושאף אחד חס ושלום לא יבדוק אותם. לכן אני אומר לכם, מי שלא בודקים אותו בהגדרה, שם זה הארגון הכי מושחת בהגדרה. ומה שאנחנו מבקשים, גם באמצעות הרפורמה – דרך אגב, בגלל זה אנחנו עושים את הרפורמה, בגלל שהבנו שהעסק שם רקוב. אנחנו רוצים להביא למדינת ישראל בשורה אחרת. לכן לא יעזור לכם, לא יעזור לאף אחד, בסוף שר המשפטים ימנה. ואני שמח על ההחלטה של בג"ץ, בגלל שגם הם הבינו את האירוע. ודרך אגב, הם הרחיבו. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים. היועמ"שית של משרד המשפטים, הם שאלו את חוות דעתה, והיא אמרה שלדעתה יש חשש שהיועמ"שית לממשלה בניגוד עניינים וגם פרקליט המדינה. בית המשפט עם שלושה שופטים טען שכל המערכת בניגוד עניינים – לא היועמ"שית, כולם. ולכן הוא קיבל את עמדתו של שר המשפטים. שר המשפטים לא ממנה חבר שלו, דרך אגב. הוא יכול למנות כל שופט מחוזי במדינת ישראל, והכול בסדר, גם אם הוא הכיר אותו, מה זה משנה? ממה נפשך, אם השופט לא טוב, אז איך הוא פסק 20 שנה? אז בואו נבטל את כל פסקי הדין שלו. זה משהו אבסורד בהגדרה. שופט של בית המשפט המחוזי הוא בוודאי בן אדם הגון, ישר. זאת הנחת העבודה שלנו. ואנחנו רוצים את האמת. אנחנו, בניגוד לשמאל, לא רוצים שיתפרו תיק לאף אחד, לאף אחד. שלא ילחצו אף אחד ויתעללו בו או בבני משפחתו ויסחטו אותו. לא. אנחנו רוצים שתהיה בדיקת אמת, אמיתית, כדי שהציבור ידע את האמת. ואם בסוף הבדיקה יסתבר שהיועמ"שית לא עשתה דבר וחצי דבר ולא ידעה כלום – אנחנו מקבלים את זה ומכבדים את זה. אנחנו רק רוצים שתהיה בדיקה אמיתית. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לשר אמסלם. אני פותח כעת את הדיון הסיעתי. ראשונת הדוברות תהיה חברת הכנסת עדי עזוז. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו בדיון על הצעת אי-אמון בממשלה, וקצת קשה לקיים דיון על ממשלה שדה פקטו כבר לא קיימת, ממשלה שהיא נוכחת נפקדת, אין אותה. למיליון ילדים בישראל שהולכים לישון רעבים בלילה אין אמון בממשלה הזאת; לכמעט שני מיליון אנשים עם מוגבלויות בישראל אין אמון בממשלה הזאת; לנרצחת הבאה – השר בן גביר אפילו לא טרח הבוקר להגיע לדיון בנושא רצח נשים – אין אמון בממשלה הזאת. כמה אין אמון? נשים ציינו היום בוועדה, לא אני, נשים מהציבור הרחב שהגיעו, ציינו שהן מרגישות שלמשרד לביטחון לאומי יש תוכנית לרצוח נשים, ולא איך למנוע את הרצח הבא. זו תחושה נוראית שהציבור מסתובבת איתה. אבל אני יודעת, זה רק כאבי בטן בסוף, ולממשלה הזאת אין כאבי בטן. אתם יודעים למי עוד אין אמון בממשלה? למשפחות של הלוחמים והלומי הקרב שמגיעות פה לוועדות ומתחננות לטיפולים עבור הילדים שלהן, שמרטיבים במיטה, ולטיפולים עבור עצמן, בתוך מלחמה יום-יומית לשמור על הבית, על הזוגיות שלהן. המדינה שולחת אותן כל יום להוכיח שהם מתחת לקו העוני, שהם נזקקים, רק בשביל לקבל את הדבר הבסיסי ביותר – מעטפת; מעטפת למי שהקריבו הכול עבור המדינה. תגידו, אתם הייתם סומכים על הממשלה הזאת, במקום האנשים האלה? השר דיכטר, אתה היית נותן את אמונך בממשלה שאתה נמצא בה? אין שר בריאות, אין שר רווחה, אין שר פנים, אין שר עבודה, אין יו"ר לוועדת הבריאות, אין יו"ר לוועדת החינוך, והרשימה עוד ארוכה. הממשלה והכנסת בשיתוק הרסני, ואתם פשוט לא קיימים. אין במי לתת אמון, אין בעל בית, אין מנהל ובטח שאין מנהלת, חס וחלילה, לאירוע הזה שנקרא ממשלת ישראל. אתמול הממשלה החליטה שתקום ועדת חקירה לא ממלכתית. רק בשבוע שעבר ראש הממשלה נאם פה בדיון 40 חתימות. בנאום שלו, מה שהיה הכי כואב זה לראות את היציע. משפחות שכולות, שחלקן תומכות בוועדת חקירה ממלכתית ואחרות בעד ועדת חקירה לא ממלכתית, רבות ביניהן, מפולגות, מפנות את הגב - - אדוני היושב-ראש, אני לא מצליחה לשמוע את עצמי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בבקשה. שומעים רק אותך ובעיקר אותך כרגע. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. - - מפנות את הגב לפרקים, המשפחות שהיו פה במליאה. הן צועקות אחת על השנייה, והכול מול העיניים של ראש הממשלה, שאפילו לא הסיט את מבטו אליהן. אם הוא היה מסיט את מבטו הוא היה רואה מה הממשלה הכושלת והנפקדת שלו עוללה לעם שלנו. וצריך להגיד, רוב הציבור הישראלי בעד ועדת חקירה ממלכתית. לרוב הציבור אין אמון בכם, ובצדק. לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שהממשלה, שרוצה למנות את החוקרים שלה בעצמה – יש לה מה להסתיר. העם עייף מכם, מהשחיתות ומהשקרים - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> היה פשוט רוצה שתשעממו אותו, חברי הממשלה שמעורבים בפרשיות שעדים מתאבדים בהן. לאן עוד נגיע איתכם? ועדת חקירה ממלכתית היא המסגרת הראויה לציבור הישראלי. אנחנו חייבים את זה למי שנלחמו והקריבו את היקר מכול. ממשלה שכל מה שהיא הביאה לנו זה את הטבח הנורא ביותר שקרה לעם היהודי מאז השואה - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מייד מסיימת, אדוני. - - את היקף הנרצחים הגדול ביותר שידענו, את ריסוק מערכות הכלכלה, הרווחה, הבריאות והחינוך, היא ממשלה שצריכה להתנצל בפני הציבור, להקים ועדת חקירה ממלכתית וללכת הביתה. ויפה שעה אחת קודם. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת איתן גינזבורג, שלוש דקות לרשותך. בבקשה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני מתחיל כל נאום שלי כאן על דוכן המליאה במילים האלו לא רק מתוך הרגל, אלא בעיקר מתוך בחירה מודעת – כי בבית הזה החל ויכוח שלם בשבוע שעבר: אם חובה או לא חובה לומר את המילים האלו. אבל זו לא השאלה. בעיניי זה סמל. ממש כאן החל המדרון החלקלק שהחברה שלנו מידרדרת אליו. כשחברי כנסת מסרבים לפתוח במילים שהפכו לנוהג בכנסת, למסורת, לנימוס בסיסי; כשצעקות במליאה הופכות לנורמות יום-יומיות; כשלשון וולגרית וקיצונית מחליפה את השיח המכבד, אנחנו שולחים מסר ברור לכל אזרח: הכללים כבר לא חלים, המסגרת התפוררה. וכשהם לא חלים כאן, אדוני היושב-ראש, במקום שמתיימר להיות המיקרו-קוסמוס של תרבות השיח והוויכוח הציבורי הישראלי, למה שהם יחולו בכל מקום אחר? אדוני היושב-ראש, ישראל נעשית אלימה יותר ויותר, וכולנו נזעקים כשנבחרי ציבור מותקפים פיזית או כאשר עיתונאים מותקפים ברחובות. אבל האמת היא שהאלימות יורדת מהמליאה הזאת לרחובות, ובאה לידי ביטוי קיצוני יותר ברשתות החברתיות. אני מתנגד נחרצות לתזה שהאלימות הזאת צומחת מלמטה. האלימות הזו היא פשוט תמונת מראה של מה שקורה למעלה. כשחבר כנסת תוקף שוטר; כשחבר כנסת אחר מסרב להתייצב לחקירת משטרה; כשחבר כנסת פורץ לבסיס של צה"ל; כשסגן שר מתפרץ לשיעור באוניברסיטה, מפוצץ אותו ורודף אחרי מרצה; כששר עולה על הדוכן וקורא לחברי כנסת בכינויים כ"מקרקרת" או כשהוא מודה בפה מלא שהוא ממנה רק חברים שלו לתפקידים בכירים; כשסגן יושב-ראש הכנסת עומד כאן ואומר שכהנא צדק; וכשחברי כנסת וחברי ממשלה חשודים בפלילים ואנחנו לא מתרגשים – חברים, זו בעיה. כי אז הכול מנורמל, והציבור רואה, וזה מחלחל. חברי הכנסת, כשמנהיגים מאבדים רסן, הציבור מאמץ את הגבולות החדשים שהם מציבים. ההתנהגות שלנו היא התקן שממנו הציבור לומד, ואנחנו הפכנו את החברה הישראלית לזירת קרבות. יש לנו אחריות. הפרנו נורמות שהחזיקו מעמד שנים. זלזלנו במסורות ובסדרים שהיו התווך של הדמוקרטיה. גם אני. אנחנו מלמדים את הציבור שאפשר לעבור על החוק, שהחוק הוא לאחרים. ואתם יודעים מה? זה לא הרמיסה של שלטון החוק, כי לא הכול זה בעולמות החוקי או הלא-חוקי. חברה דמוקרטית לא יכולה לחיות רק על חוקיות של פעולות. היא חיה גם על התנהגות, על נורמות, על מסורת, על הבנה משותפת שיש דברים שלא עושים, כי פשוט לא ראוי לעשות אותם. It's not done, אומרים באנגלית. המצב שנוצר הוא כאוטי, הוא מסוכן, ואי-אפשר להתכחש לזה יותר. אנחנו הורסים את החברה ואת המדינה במו ידינו, וחייבים לעצור ולהרגיע את השיח. אדוני היושב-ראש, כשעולים לדוכן הכנסת, אני קורא לכל חברי הכנסת לפתוח: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – לא כי סגנית יושב-ראש הכנסת לימור סון הר מלך מאיימת להוריד אתכם מעל הדוכן הזה, אלא כי יש לזה חשיבות, אדוני. יש לזה חשיבות כי אנחנו מסמנים לעצמנו מסגרת. צריך לחזור לתרבות של הקשבה גם למי שאנחנו לא מקשיבים – זה המהות של האולם הזה, להפסיק לצעוק ולהזדעק מכל מילה שמישהו אומר, כי אפשר להתווכח בכבוד. חייבים לכבד את החוק כי הוא צריך לחול על כולנו. ואם נמשיך לנהוג – ובזה אני מסיים, אדוני – ללא רסנים, ללא מגבלות עצמיות, נמשיך לנרמל אלימות – יישפך גם דם. דם יישפך וזה יהיה על כולנו, קואליציה כאופוזיציה, ימין ושמאל. זה הזמן לעשות מעשה ולחשוב קצת מעבר ללייקים, לקולות הפריימריז. זאת אחריות שלנו, של נבחרי ציבור, של אלה האוחזים בשלטון, אפילו אחריות יתרה. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אביגדור ליברמן. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אדוני השר, אתה היית פעם ראש השב"כ, היית בסיירת מטכ"ל, אתה אמור להבין משהו בביטחון. מה שקורה היום – פשוט מוכרים אותנו. יש פה מכירת חיסול של ביטחון ישראל. אני לא מבין איך אתה יכול להמשיך לשבת ולהיות חבר בקבינט הביטחוני. הרי ברור לך שאותה הצעה שעולה היום באו"ם ב-01:00, שעון ישראל, כולה בידיעה, בהסכמה ובתיאום עם ראש ממשלת ישראל; אותה הצעה שמאמצת את ההצעה הקודמת, הצעה צרפתית-סעודית שמדברת מפורשת – לא כאילו, לא ברמז – על הקמת מדינה פלסטינית. עוד יותר נדהמתי לשמוע תדרוכים של לשכת ראש הממשלה שאומרים שאם תהיה נורמליזציה אז אין בעיה למכור F-35 לסעודיה. הרי ברור שזה בניגוד מוחלט לעמדתם של חיל האוויר וצה"ל. מכירת F-35 לסעודיה ולטורקיה זה שינוי דרמטי של כל מאזן הכוחות במזרח התיכון. על מה אתם מדברים? ומהו עוד תשלום על הנורמליזציה, שזה טירוף מוחלט? הסכמה על הקמת מערך גרעיני, מערכת תוכנית גרעין של הסעודים. הרי בשביל מה הסעודים צריכים את ישראל? רק לדבר אחד: התחייבות ישראלית לא להפציץ ולא לפגוע במתקני הגרעין שיקומו בערב הסעודית. וכמובן, ערב הסעודית, היא צריכה תחנת כוח גרעינית כי אין להם מספיק נפט וגז. הדבר הזה יכניס את המזרח התיכון למרוץ חימוש גרעיני, מרוץ מטורף. וזה לא ייגמר בסעודיה, ייכנסו גם הטורקים, המצרים, האלג'ירים, כולם ייכנסו. כשאני מדבר על הפקרה של הביטחון, אתה מבין מה המשמעות שדווקא היום אין נספח צה"ל בוושינגטון, לא מצליחים למנות לא מפקד חיל האוויר ולא מפקד חיל הים? איך בזמן מלחמה מדינת ישראל וצה"ל לא ממנים מפקד לחיל אוויר, לחיל הים? איזה דיאלוג מנהלים עם האמריקאים כשאין נספח צבאי? איך יכול להיות שהתעשייה הביטחונית הכי חשובה, התעשייה האווירית, כבר שנה בלי יושב-ראש? לא בגלל היועצת המשפטית, לא פה האופוזיציה מכשילה את זה – זה על מזבח מאבקים פוליטיים בתוך הליכוד. אדוני השר, חבר בקבינט, אדוני ראש השב"כ לשעבר, אתם מפקירים את ביטחונה של ישראל. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום אני רוצה להתייחס להחלטת בית המשפט העליון בעניין היישוב הלא-מוכר ראס ג'ראבה. ראס ג'ראבה ממוקם מזרחית לעיר דימונה. 500 נפשות גרות ביישוב הזה. היישוב ראס ג'ראבה ממוקם על האדמות של תושביו מלפני קום המדינה. האנשים או בעלי הקרקע שם אפילו סייעו למייסדים של העיר דימונה בתחילת הקמת העיר – אל חאג' פריג' אלהואשלה. אבל משום מה החליטה דימונה, ורשויות המדינה, להקים עוד שכונה בדימונה. עד כאן אין בעיה. אבל תסתכלו מה בחרו: בחרו להקים את השכונה, שכונת רותם, על הקרקעות של ראס ג'ראבה. איך זה יכול להיות שהבחירה שלהם ששכונת רותם תקום על הקרקעות של האנשים, בלי להסתכל אם יש שם תושבים או לא, בלי להתחשב בכך שיש אנשים שגרים על הקרקע שלהם? בשם בית המשפט העליון, בשם החוק היבש, אבל מה עם האנושיות? איך יכול להיות שמקבלים החלטה לגרש את תושבי ראס ג'ראבה ליישוב קסר א-סיר, מחוץ לקו הכחול, בלי תשתיות ובלי כלום? מעבירים אותם אל-הלא נודע. האנשים מבקשים להמשיך ולגור ביישוב שלהם, ראס ג'ראבה, להמשיך לגור על האדמות שלהם, להתחשב בעבר ההיסטורי שלהם, אבל לא מקשיבים להם, לא שומעים ולא רוצים לשמוע. נותנים להם 90 יום על מנת לעבור משם, על מנת לטרנספר אותם משם, על מנת לגרש אותם משם. מקשיבים רק לצד אחד ולא מתחשבים באופי החיים של החברה הבדואית בנגב. זוהי מדיניות של הממשלה, היא נותנת לרשויות לעשות ולפעול בנגב כפי שהן רוצות ולפי המדיניות של בן גביר, אבל איפה ראש הממשלה? אתמול באישון לילה מגיע השר בן גביר לנגב, מגיע ליישוב לקיה עם פמליה גדולה מאוד, ארוכה, של משטרה ורכבים ולא יודע מה – מגיע ליישוב לקיה על מנת להתגרות בתושבים. אמרנו שאנחנו רוצים משילות, אמרנו שאנחנו רוצים ביטחון, אבל האיש לא רוצה ביטחון ולא רוצה משילות. הוא מנסה להלהיט את האזור בנגב, להלהיט את הרוחות בנגב. הוא לא מביא ביטחון לתושבי כרמית, אמרנו את זה כמה פעמים. ולכן חשוב מאוד שכל האנשים שעומדים בראש המערכת יתעשתו מהר ויקבלו החלטות לכלל אזרחי המדינה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << קריאה >> סימון דוידסון: << קריאה >> ניסים, אני פה הבנתי שאתה ממהר, אם תרצה שאחליף אותך, תגיד לי. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב בראש וחברי וחברות הכנסת, אני חייבת להתנצל ולסגת מהכותרת שנתנו, עם חברינו מסיעת רע"מ, להצעת האי-אמון הזו. אמרנו שזאת ממשלה רשלנית שמזניחה את החברה הערבית. אני חושבת שהממשלה הזו, בכל מה שקשור לאוכלוסייה הערבית, היא לא רשלנית, והמדיניות שלה גם אינה מדיניות הזנחה; להפך, הם יודעים מה הם עושים, והם מאוד מתאמצים בזה. הם לא רשלנים, הם עקביים. עקביים ביותר. בעיניי, זו ממשלה פושעת בעלת מדיניות רשע ודמים כלפי האוכלוסייה הערבית, ושריה לא מפספסים כל הזדמנות הנראית לעין כדי לפגוע באוכלוסייה הערבית, ואם לא מוצאים את ההזדמנות, אז פתאום הופכים ליצירתיים וממציאים דרך איך לפגוע. השרה מאי גולן החליטה שהיא גונבת, מסיטה 2.5 מיליארד שקלים ופוגעת בתוכניות רווחה, פוגעת בחינוך, פוגעת בכל התוכניות שנמצאות לפי תוכנית 550, ומעבירה שוחד, כנראה באישור הממשלה, למשטרת ישראל, כדי שיפסיקו, כנראה, את החקירות נגדה, או שיקלו קצת או שימרחו את זה. הרי יש לה דוגמה – מורחים את החקירות, מורחים את הדיונים בבתי משפט עד שנמאס לאנשים. זה שוחד לאור יום, ואסור לתת לזה יד. היום בבוקר התקיים דיון על רצח נשים. מתוך 43 נשים שנרצחו מתחילת השנה – 23 נשים ערביות. כמה אחוז פענוח? 7%. מה האמירה של השר הפשיסט? האמירה מאוד ברורה – יש לכם יד חופשית; תרצחו נשים, תרצחו גברים, הרי אני לא ארדוף אתכם. אני עסוק בלרדוף את הקול של המסגדים, של המואזינים; אני עסוק בלחלק צווי הריסה מזויפים כדי להצטלם לטיקטוק. זה כבר מסח'רה. זו לא משילות, זו לא מדיניות, זו מסח'רה פשיסטית, ואם זה לא היה על חשבון הדם של הצעירים שלנו ועתיד האוכלוסייה הערבית, היינו יכולים לצחוק על המסח'רה הזו. אבל היא כן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חברת הכנסת אפרת רייטן. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, מה ששלו – שלו. נראה שנתניהו הצליח להגשים את החזון שלו, שכבר התחיל בשנת 2009. איך אומרים? הוא איש שלא מפחד מדרך ארוכה, כי עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. ואולי היום זה יום היסטורי מבחינתו, לאיש שבשנת 2009 הכריז על שתי מדינות והקמתה של מדינה פלסטינית, היום זה אולי הניצחון המוחלט – החלטה היסטורית במועצת הביטחון של האו"ם, תחת הממשלה שלו, נתניהו. הינה, זה היום שאחרי. נתניהו לא הסכים לדון ביום שאחרי, אבל למעשה הוא לא הסכים לדון בו ציבורית. בחדרים הסגורים הוא דן גם דן עם טראמפ. הרי כבר בשנת 2009 הוא ניתב את החזון שלו ואמר: בואו נעשה שלום, שלום מייד, נתחיל משא ומתן מיידי ללא תנאים מוקדמים עם הרשות הפלסטינית. ואז, בשנת 2020, בתוכנית המאה של טראמפ, כבר אז הוא גם הסכים למדינה פלסטינית. והינה, סעיף 19 להסכם להפסקת האש, עכשיו, מחודש ספטמבר 2025, קובע נתיב להגדרה עצמית ולמדינה פלסטינית. והינה עכשיו, הערב, יום היסטורי, החלטת מועצת הביטחון של האו"ם, שמקדמת ארצות הברית, עולה להצבעה. שוב – נתיב להקמת מדינה פלסטינית. אז הינה כי כן, ממשלת נתניהו, סמוטריץ', סטרוק, בן גביר, סער, כץ – כולם, ברגעים האלה, משנים את המזרח התיכון. ימות המשיח. אגב, אני חייבת ממש לציין במיוחד את סמוטריץ', שבאמת, אני חייבת להגיד, עבר פה מהפך חסר תקדים. מאיש שעמד כאן פעם אחר פעם ולא הכיר בכלל בקיומו של העם הפלסטיני, הינה, במשמרת שלו, הוא ייכתב בספרי ההיסטוריה כמי שבממשלה שלו לא רק התרחש האסון הגדול ביותר לעם היהודי מאז השואה, אלא שנתיים אחרי ממשלתו חותמת על נתיב למדינה פלסטינית. אז הינה, חלוקת הפרסים. מי המציא את הביטוי ואת הסלוגן "פרס לטרור"? הגעתם למצב שבו אתם מחלקים פרסים, אני מבינה. איך תסבירו את זה עכשיו? איך תסבירו את נציגי הממשל האמריקאי שפשוט משתתפים בכל ישיבות הממשלה והקבינט בישראל, מתערבים באופן ישיר וחריג בכל קבלת ההחלטות הפנימיות שלנו, מדינת ישראל? איך אתם מסבירים שארצות הברית כפתה על מר ביטחון שלנו, האחד והיחיד, ראש הממשלה, התנצלות רשמית בפני אמיר קטר? איך תסבירו את כל מה שמתרחש במשמרת המזעזעת שלכם? גם האסון החמור ביותר וגם לקחתם את מדינת ישראל והפכתם אותה לעוד כוכב בדגל האמריקאי, ויתרתם ומכרתם את כל הנכסים האסטרטגיים, הביטחוניים של מדינת ישראל. בושה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חבר הכנסת אבי מעוז. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, היום מועצת הביטחון של האו"ם צפויה לקבל החלטה שבתוכה גם קריאה לייצור נתיב להגדרה עצמית ומדינה פלסטינית. אני רוצה לומר בצורה ברורה: אנחנו מדינה עצמאית ולא ניתן להקים מדינת טרור בלב הארץ, כך שכל המדינה ותושביה יהיו בסיכון. לא ייאמן איך אחרי מה שעשו לנו בשמחת תורה, הם מעזים לומר לנו לתת להם מדינה. אני רוצה להציע לאמריקאים הצעה נגדית. אני מציע, תחתכו את אמריקה לחלקים, תוציאו את האינדיאנים משמורות הטבע, ותנו להם את מרכז אמריקה. את החמאס ושאר הפלסטינים אנחנו נעביר לשמורות טבע בסעודיה, שם הם יהיו שמורים עם תותחים מסביב. ואני מישיר מבט אל ראש הממשלה ושריה ואומר: אחת ממטרות המלחמה, כפי שהוגדרו בתחילתה, הייתה שמרצועת עזה לא נשקף עוד איום לישראל לאורך זמן. אם התוצאה של המלחמה הארוכה בתולדותינו היא נתיב להקמת מדינה פלסטינית, הרי שבמו ידינו אנחנו יוצרים איום גדול וממשי על מדינת ישראל לא רק מעזה, אלא גם מיהודה ושומרון. הניצחון המוחלט הוא לא הקמת מדינת טרור בעזה וביהודה ושומרון, אלא אישור מוחלט של הצעת חוק הריבונות שלי עוד בכנס החורף של הכנסת, ועל ידי כך נגדע את התקוות של אויבינו להשמידנו. ואני מישיר גם מבט לנשיא אמריקה ולסגנו. אנחנו מאוד מעריכים את הידידות הגדולה ואת מה שעשיתם למעננו בשנה האחרונה ועוד קודם לכן. אבל דעו לכם, עם ישראל נמצא בתהליך אלוקי של שיבת ציון. עם ישראל מתחבר מחדש אל ארצו, לאחר גלות ארוכה, ומשלם מחירים כבדים ביותר. אוי לו למי שיתערב בתהליך האלוקי ויפעל כנגדו. ולך, אדוני, סגן הנשיא, אתה נעלבת מכך שהצעת החוק שלי להחלת ריבונות עברה בקריאה טרומית דווקא בזמן ביקורך כאן אצלנו. אבל אני רוצה לומר לך בשם כל עם ישראל לכל דורותיו: אנחנו הם אלה שנעלבים עלבון עמוק מאותה החלטה שאתם מביאים לאישור מועצת הביטחון היום, שהיא לא מקובלת בשום מצב, ובוודאי שלא כעת בסיום המלחמה הארוכה והמחירים הכבדים ששילמנו בה, ורק שנתיים לאחר הטבח הנורא. לא נטמון את ראשנו בחול. אלו דברים שאי-אפשר לשתוק עליהם יותר. הריבונות, בעזרת השם, תקום ותהיה, ובעזרת השם במהרה. זו לא פוליטיקה, אלא בנפשנו הדבר. ולסיום, אדוני היושב ראש, אומרים שהמצב עכשיו זה או טיבי או ביבי, ואני אומר שהמצב עכשיו הוא או "to be" או"not to be", תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. שר מסכם? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אבי, תסביר לסמוטריץ' מה אמרת. << קריאה >> אבי מעוז (נעם): << קריאה >> הוא יקרא את זה וישמע את זה, אל תדאג. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אין שר מסכם. טוב, נעבור להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות העבודה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה של סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 42 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 42 בעד. להוסיף את נעמה לזימי, המחשב שלה לא עובד. מישהו יכול לטפל בזה, בבקשה? אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות העבודה, כחול לבן, המחנה הממלכתי וישראל ביתנו. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות העבודה, כחול לבן – המחנה הממלכתי וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 40 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות העבודה, כחול לבן, המחנה הממלכתי וישראל ביתנו, להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 40 בעד, שני נוכחים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 35 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 35 בעד, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. << נושא >> הודעת הממשלה על הפסקת כהונת שר ועל העברת סמכויות משר לשר << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הודעות מטעם הממשלה. אני מזמין את השר אבי דיכטר למסור את ההודעות מטעם הממשלה. עשר דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, השאירו פה נייר. לא יודע, בעולם שאני בא ממנו לא משאירים ניירות מאחור. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע, בהתאם לסעיף 9(א) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, כי חברותו בממשלה של השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר נפסקה ביום כ"ב בחשוון התשפ"ו, 13 בנובמבר 2025, בשעה 20:43, בחלוף 48 שעות מהמועד שבו הודיע השר רון דרמר על כוונתו להתפטר מן הממשלה, על ידי הגשת כתב התפטרות לראש הממשלה בהתאם לסעיף 22(א) לחוק-יסוד: הממשלה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בהתאם להוראות סעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, הממשלה רשאית, באישור הכנסת, להעביר סמכות הנתונה על פי חוק לשר אחר, או חובה המוטלת עליו על פי חוק, כולה או מקצתה – לשר אחר. בהיעדר שר עבודה ושר פנים מכהנים קיימת דחיפות וחיוניות בהפעלת סמכויות בתחומי משרד העבודה ומשרד הפנים. לאור האמור הממשלה מבקשת את אישור הכנסת להעברת הסמכויות שנמצאות כחיוניות לשם מתן מענה לצרכים דחופים בתחומי המשרדים לראש הממשלה, וזאת באופן זמני עד למינוי שר העבודה ושר הפנים, בהתאם להחלטת הממשלה המפורטת להלן: א. בהתאם לסעיף 31(ב), לחוק-יסוד: הממשלה – להעביר לראש הממשלה את הסמכויות הנתונות לשר העבודה לפי החוקים שלהלן ובעניינים המפורטים לצידם, וזאת עד למינוי שר העבודה: 1. סעיף 23א לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט–1959, לעניין הטלת תפקיד ממלא מקום מנכ"ל משרד העבודה; 2. סעיף 20 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, לעניין מינוי ממלא מקום למנהל המוסד לביטוח לאומי; 3. פרק ד' לחוק שירות עבודה בשעת-חירום, התשכ"ז–1967. ב. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה – להעביר לראש הממשלה את הסמכויות הנתונות לשר הפנים לפי החוקים שלהלן ובעניינים המפורטים לצידם, וזאת עד למינוי שר הפנים: 1. סעיף 9 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב–2022, לעניין מקרים דחופים בנוגע למתן רישיון ישיבה בישראל לזרים מהמדינות המנויות בתוספת לחוק אשר דרוש עקב עניין מיוחד של המדינה; 2. תקנה 6 לתקנות שעת חירום (יציאה לחוץ לארץ), התש"ח–1948; 3. סעיף 266ה(ב) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, לעניין התקנת הצווים שלהלן: א. צו התכנון והבנייה (פטור מהיתר להקמת סכר עפר זמני ועבודות נוספות לצורך שאיבת מי כנרת) (הוראת שעה), התשפ"ו–2025; ב. צו התכנון והבנייה (פטור מהיתר לעבודות הנדרשות לשיקום נזקים במתחם בית הזיקוק במפרץ חיפה) (חרבות ברזל) (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ו–2025; ג. צו התכנון והבנייה (פטור מתוכנית ומהיתר להחלפת צנרת המוליכה דלק לתשתיות חיוניות) (חרבות ברזל) (הוראת שעה), התשפ"ו–2025; ד. צו התכנון והבנייה (פטור מתוכנית ומהיתר להקמת מיצג לזיכרון אירועי 7 באוקטובר) (חרבות ברזל) (הוראת שעה) (תיקון), תשפ"ו–2025; ה. צו התכנון והבנייה (פטור מתכנית ומהיתר להקמת מבנים יבילים זמניים ולשימוש במבנים קיימים לצורכי מגורים זמניים (חרבות ברזל) (הוראת שעה), התשפ"ד–2023 – התקנת צו לתיקון הצו הקיים בכפוף לקיום התייעצות עם המועצה הארצית ואישור כלל הגורמים הנוגעים בדבר; 4. סעיף 266ו לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, לעניין התקנת צו התכנון והבנייה (פטור מתוכנית ומהיתר להקמת מתחם שישמש למגורים ולשימושים נלווים) (חרבות ברזל) (ניר עוז) (הוראת שעה), התשפ"ו–2025; 5. סעיף 23א לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט–1959, לעניין הטלת תפקיד ממונה מחוז מרכז במשרד הפנים. ג. מובהר שהסמכויות יוחזרו באופן אוטומטי לשר העבודה ולשר הפנים מייד כשימונו ללא צורך בהעברה נוספת. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. רשימת הדוברים סגורה. ההודעה בעניין הפסקת כהונתו של השר דרמר אינה דורשת דיון והצבעה. נעבור לדיון האישי המשולב בהודעות הממשלה בעניין העברת סמכויות הנתונות לשר העבודה ולשר הפנים, לפי כמה חוקים, לראש הממשלה, בהתאם לסעיף 31(ב), לחוק-יסוד: הממשלה. בתום הדיון נקיים שתי הצבעות נפרדות. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. כמו שאמרתי, רשימת הדוברים סגורה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, אדוני שר החקלאות של ממשלת החורבן או שר הביטחון התזונתי של ממשלת החורבן. << קריאה >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << קריאה >> ביטחון המזון. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ביטחון המזון. << קריאה >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << קריאה >> חקלאות זה בין היתר. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, זה של ממשלת 7 באוקטובר. תשמע, עלית לכאן, הודעת על התפטרותו של השר דרמר, הייתי בטוח שעכשיו תגיד לאן עוברים כל התפקידים שלו – לראש הממשלה. במקום זה דיברת על שר העבודה, כאילו לשר דרמר אין שום תפקיד. אז לא הבנתי, יכול להיות שאתה רוצה לעלות ולתקן את זה. האמת היא שכבר יש לי הזדמנות לברך אותך. וקצת לא הבנתי – נתת אתמול יד להקמת ועדת חקירה ממשלתית. אני אגיד לך משהו, הרי אתם קוראים למלחמה הזאת "מלחמת התקומה". אני יודע שאם הייתם מאמינים למה שאתם אומרים, הייתם עושים ועדת חקירה ממלכתית לתקומה – איך ממשלה מפוארת כל כך הביאה לנו מלחמת תקומה. אבל אתם יודעים שהבאתם לנו חורבן, אתם יודעים שהמשפחות השכולות לא ייתנו לכם ולנו לנוח עד שנחקור את האמת. אתם יודעים שאתם אשמים, למרות שלא צריך וועדת חקירה – אני אגיד את האמת – בשביל לדעת שאתה היית שר החקלאות בממשלת 7 באוקטובר. זאת עובדה. בנימין נתניהו היה היושב-ראש – אם אתה רוצה, ראש הממשלה, הוא לא מתנהג ככה – של ממשלת 7 באוקטובר. אלו עובדות. אבני היסוד האלו יהיו כתובות, לא משנה איזו ועדת חקירה תקום, ככה זה ייפתח. אני אגלה לך משהו, ככה זה גם יסתיים, אז למה אתם ממשיכים לתת לעם לסבול? ואחרי ששיחקתם עם עצמכם – החלטת ממשלת ישראל שלמלחמת החורבן יקראו מעכשיו "מלחמת התקומה", מה זה עוזר לכם? קיבלו אותך באיזה מקום ואמרו לך: אתה שר החקלאות של ממשלת התקומה? מה אתם חושבים, שכולם מטומטמים? למה אתם עושים את זה? בסוף יש מותג, קוראים לו ממשלת ישראל, הוא יצטרך להיות איתנו להרבה שנים. איך אנחנו נשקם גם אותו? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כאילו, אין לכם גבולות? זה לא יעזור לכם. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת נאור שירי – מוותר. חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – מוותר. נראה כאילו משכו את הדוברים בלי להגיד, אופיר. חבר הכנסת רון כץ - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זה חלק מהתפקיד שלך בתור מנהל הישיבה הזאת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה יודע שאני זורם תמיד, גם איתך. חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – מוותר; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת סמיר בן סעיד – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – מוותרת; חברת הכנסת יעל רון בן משה – אינה נוכחת; חבר הכנסת אושר שקלים –אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; חברת הכנסת עדי עזוז – אינה נוכחת; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן גינזבורג – אינו נוכח; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חברת הכנסת שלי טל מירון – מוותרת; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – מוותר. אתה במחשב אפור, תבדוק את זה. חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נוכח. אני מזמין את השר אבי דיכטר לסכם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> מה קורה - - - << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> עולה? לא עולה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תתלונן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא אמר שהוא עולה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא אמר. הוא לא אומר כלום – עולה, לא עולה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הזמנתי אותו, והוא אמר שהוא עולה, תבדוק בסרטונים. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא אמר. הוא לא אמר שהוא עולה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מר ארמגדון, מסתובב לי על הזה כאילו הוא הולך להציל את ההצבעה. אתה והסרטונים. << דובר >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תנוח דעתכם. התרגיל לא צלח. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> איזה תרגיל? << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> די, הוא עלה. קראתי לו, והוא עלה, וזהו. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא עלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בסדר, אוקיי, את צודקת. בסדר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה הבעיה להגיד? מה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> די, נו, אין לי קול. תסתכל. היתרון שלי שאני רואה את זה בדיליי של שמונה שניות גם בטלוויזיה. בבקשה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> השר, בוא נדבר על הרפורמה בחלב. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה, יום שני אחרי יום שני, והריטואל נשמר. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> משלמים יותר. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> סימון, כמה עולה חלב? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> 7.21. << קריאה >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << קריאה >> אצלנו זה 7.1. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אתה בחולון. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> עולים חברי האופוזיציה ושופכים את כל מה שיש להם בבטן. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> עוד לא התחלנו אפילו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אפילו לא שמינית. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הם לא שומרים בבטן. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> מאחר שאני עוסק הרבה מאוד בטיהור מי קולחין, אני אומר לכם שהשיטות הקיימות, השפד"ן ותאגידים אחרים, ושום מט"ש לא יכול לטהר את מה שאתם מייצרים. אבל אני אגיד לכם, אני יודע מאיפה זה בא. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> יחסית אליכם אנחנו תמי 4. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> אני יודע מאיפה זה בא. תראו, אנחנו ביחד, גם אתם, גם אנחנו, גם בכנסת, גם בממשלה, גם במדינה, גם – אני מרשה לעצמי לומר – בעם היהודי, ובמדינות אוהדות ותומכות במדינת ישראל – אלה היו השנתיים הקשות ביותר. היום הראשון, הוא היה הקשה ביותר, האכזרי ביותר, הכואב ביותר, המדמם ביותר, וכל תוספת היא "ביותר". אבל למגינת ליבכם, אלה שחשבו שהממשלה תיפול, והכנסת תתפזר ונלך לבחירות בעיצומה של המלחמה – זה לא קרה. לא היה קל – ואני אומר לכם כחבר קבינט – לקבל החלטות באמת הרות גורל, מה לעשות ומה לא לעשות. הרות גורל. אני רואה בפרסומים בתקשורת מדי פעם קצת אנשים שמשפצים את העבר, זוכרים דברים שבמציאות התנהלו אחרת, אבל אני מניח שהאספירציות הפוליטיות עוזרות מאוד לזכור את העבר קצת אחרת, או לתאר את העבר בצורה אחרת. אבל אני אומר, לצערכם, כל מה שחשבתם שיתנהל, התנהל הפוך. חשבתם שהממשלה תיפול בגין האירועים הקשים של 7 באוקטובר, האכזריים, העובדה שהיו לנו 251 חטופים, 1,200 הרוגים ביום אחד, נוסף על זה ארבעה חטופים שהיו לפני המלחמה, פצועים, יישובים שנכבשו, בסיסים שנכבשו, טראומות שילוו את כולנו לכל החיים. אבל הממשלה הזו המשיכה להוביל ביד ברזל את מה שהיה חרבות ברזל, את מה שהיה כלכלת הברזל של המדינה, את כל התהליכים שחייבו אותנו להוביל באחריות – למרות הדיבורים, למרות הנאצות, למרות ההכפשות, למרות ההאשמות, למרות ההתארגנות בכנסת, מחוץ לכנסת, במטרייה כזו או במטרייה אחרת, באצטלה כזו או באצטלה אחרת. אנחנו ידענו מה האחריות שמוטלת על כתפינו: להוביל את המדינה בשעות הקשות, להוביל אותה בים הסוער, הגועש. ואנשי ים יודעים לכנות את זה "ים 12", למיטב זיכרוני, גבה גלים. ולנווט נושאת מטוסים כמו מדינת ישראל בים כל כך גועש זה לא עניין של מה בכך. אבל ניצב הקפטן ראש הממשלה נתניהו, וניצבו אנשי הקבינט השרים, וניצבה הממשלה וניצבו חברי הכנסת, וכשהיה צריך חיזקו את הקואליציה בכנסת – גם מכם מקרב האופוזיציה, עד שפרשתם משיקולים לא ברורים. חלק חזרו, הרוב לא. חלק עזבו את הכנסת, לא החזיקו מעמד בסערות. אבל הממשלה הזו ניצבה איתן. הקבינט נתן דירקטיבות מאוד ברורות לדרג הביטחוני, לצבא, לשב"כ, למוסד, למשטרת ישראל בקטעים מסוימים. ולא, חס וחלילה, חפים מטעויות – אבל ידענו בוודאות שבמסלול שבו אנחנו הולכים אנחנו נגיע לחוף מבטחים, בנסיבות הקיימות. אני יודע שלומר "חוף מבטחים" על המציאות שעברנו קצת קשה, אבל מה לעשות, היה צריך להנחית את נושאת המטוסים הזו בנמל, להשקיט את הסערות מסביב, וההשקטה הזו לא הייתה קלה. היא עלתה בהרבה מאוד חללים, עלתה בלוחמים – בעיקר בעזה, אבל לא רק בעזה – היא עלתה בחללים גם בחזית הצפונית; היו חללים גם ביהודה ושומרון. אבל בסופו של דבר כשניצבנו מול שבע חזיתות – ובניגוד למה שחשבתם באופוזיציה – הקבינט הוביל, קבע דירקטיבות ברורות. הסכמה יותר גדולה, פחות גדולה, של גופי הביצוע, אבל גופי הביצוע באמת נאמנים לקו הברור: הקבינט קובע דירקטיבה וגורמי הביצוע מבצעים. ואכן זה מה שקרה. ברוב המקרים הייתה תמימות דעים בין האופן שבו ראו את זה הצבא, השב"כ, המוסד, המשטרה, לבין האופן שבו ראה את זה הקבינט. היו מספר מקרים שלא, ובאותם מקרים שלא, הקבינט קבע את הכיוון, הבהיר את הכוונה, וגורמי הביצוע ביצעו את זה בצורה הטובה ביותר, בזהירות הגדולה ביותר. וכולנו יודעים שכשהייתה החלטה לא להיכנס למלחמה בלבנון, בניגוד לעמדות מסוימות, לא נכנסנו למלחמה בלבנון, נשכנו שפתיים והמשכנו להתארגן למלחמה בעזה. וכשבשלו התנאים להיכנס למלחמה בלבנון עשינו את זה באופן הכי נחוש, הכי נחרץ, והחיזבאללה היום במקום הכי נמוך שהוא היה בו אי-פעם. ואז הגיעה סוריה. משטר אל-אסד קרס אחרי 62 שנה – בעידן הבן, אבל זה התחיל בעידן האב. הוא לא היה קורס לולא החיזבאללה בלבנון לא יכול היה בכלל לחשוב במונחים של לבוא לעזור לו, כפי שהוא עשה ב-2011, 2012. אז האיראנים משכו אותם לסוריה, והם הצילו את בשאר אל-אסד, בעיקר אחרי שהרוסים הגיעו והשלימו את המלאכה. אבל הפעם זה לא היה. צה"ל דאג לכך, המוסד דאגו לכך, שהחיזבאללה בלבנון לא יחשוב בכלל במונחים של לצאת לעזור לבשאר אל-אסד, ולכן התחלף השלטון בסוריה. האם לטוב? האם לרע? ימים יגידו. לא מציע לאף אחד להתבשם מביקורו של הנשיא אחמד א-שרע בוושינגטון אתמול, ציון דרך משמעותי, אבל בשכונה הזו אנחנו גרים לידו ולא אף אחד אחר. לכן, נמשיך במדיניות של חשדהו וכבדהו. עברנו לסיפור של עזה. עסקות לשחרור חטופים, המבצעים לשחרור חטופים, גם חיים וגם שאינם בחיים – אני אומר לכם שהדברים האלה לא היו יוצאים לדרך לולא צה"ל, שב"כ, גורמי הביטחון, היו פועלים בתוך רצועת עזה באופן שבו הם פעלו – בנחישות, בעוצמה ובזהירות. והזהירות הייתה, בין היתר, למנוע פגיעה בחטופים, וכמובן לא לפגוע במי שלא מהווה מטרה עבור כוחות הביטחון. אבל ראינו שהעסקה האחרונה, שהייתה אמורה להיות העסקה החלקית, לא עבדה, ופה היא נמשכה חודשים. כל ההתנהלות דרך המתווכות, באמצעות המתווכות, הייתה מול החמאס. וכשהיה ברור שחלפו חודשים וזה לא הולך בכיוון נכון, קיבל הקבינט החלטה לכבוש את העיר עזה - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> כמה פעמים? כמה פעמים? << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> לא החלטה קלה – לא החלטה קלה – העיר עזה. באמת, הצורה שבה ניתנה הדירקטיבה לגורמי הביטחון, בעיקר לצה"ל – לא הייתה כזו לפני המהלך שבוצע. אבל אז רון דרמר, השר שניהל את המשא ומתן והוכפש פעם אחר פעם בתקשורת הישראלית על האקרנים כל יום שישי: אפס חטופים משוחררים – הקיזו את דמו. על מה? על זה שהוא מבצע את המשימה באחריות, בזהירות. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> על זה שהוא מסמס עסקאות. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> ואז הקבינט החליט לתת דירקטיבה של כיבוש העיר עזה. וכשהדירקטיבה הזו ניתנה, וצה"ל יצא לבצע את המשימה, מייד אחרי זה ראינו איך החמאס מבקש לממש את העסקה החלקית. אמרנו: לא, לא, בפעם הזו אתם הולכים איתנו רק על עסקה מלאה או שהעיר עזה תיכבש, והם ידעו שהפעם אנחנו רציניים. לא רק השוליים של העיר עזה, לא רק השכונות המערביות של העיר עזה, או הדרומיות או הצפוניות או המזרחיות – הליבה של העיר עזה. מי שלא מכיר, דראג', - - - כל השכונות הכבדות, שלא היינו שם קודם לכן. הם ידעו ששם אנחנו נחסל אותם עד הסוף. וכאן יכול היה הנשיא טראמפ לקדם או לגלגל את העסקה על החזרה מלאה של החטופים. ואני יודע שהיה לכם קשה. הכול התגלגל לכם הפוך. מסכנים, גם בטלוויזיה. עסקה – כל 20 החטופים החיים חוזרים בתוך 72 שעות. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> תודות לטראמפ. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> איזה התנצלות שמענו מול השר דרמר? בקושי איזה קול ענות חלושה שהשמיע שמה איזה מצליף שהצליף בו יום אחרי יום, שישי אחרי שישי. אבל חבר'ה, מצביעות לא בונים שלטון. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> צודק. צבועים. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> מצביעות אתם תמשיכו לבלות פה, ותמשיכו להגיש הצעות אי-אמון, ותמשיכו להצביע שבוע בעד שבוע, אחרי שבוע ועוד שבוע, ועוד חודש ועוד שנה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> או-טו-טו זה נגמר. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> חבר'ה, אין מה לעשות. כשאתם כל כך לא רוצים שהממשלה תצליח, אז היא מצליחה. אפילו באיראן, רחמנא ליצלן - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מילה אחת חסרה – אחריות. איפה האחריות שלכם? איפה נטילת האחריות בכל הנאום שלך - - - << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> - - אחרי כל כך הרבה שנים שלא הצליחו לקדם מהלך של תקיפה על האיום הקיומי, בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל, בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל – לא הצליחו שנים על גבי שנים, ובא ראש הממשלה נתניהו, ובא הקבינט, ותוך כדי המלחמה, בעיצומה של המלחמה, במקביל לחזיתות האחרות, הובילו את המהלך הדרמטי, שאני אומר לכם, במשקל הסגולי שלו, יש לו ערך עצום ברמה הביטחונית של מדינת ישראל. לפגוע באיום הקיומי של מדינת ישראל זה הישג דרמטי. על ההישג הזה תוסיפו את העובדה שהדרג המדיני – אני חוזר לרון דרמר עוד פעם ולראש הממשלה נתניהו, שהצליחו לשכנע את ארצות הברית ואת הנשיא טראמפ - - << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> - - לתקוף תקיפה קינטית, עם פצצות שאין לנו, עם מטוסים שאין לנו, עם יכולות שמה לעשות, אין לנו – לתקוף את אתרי הגרעין ולהשלים את התקיפה הישראלית. נכון, לקח עשרה ימים עד שעשו את זה; לקח זמן עד שחיל האוויר ניקה את שמי איראן, ובעיקר את האזורים סביב טהראן ואספהאן, ותקפו, בניגוד מוחלט לכל ההערכות שלכם, אולי גם לכל התקוות שלכם. זה קרה. באמת, ליבי-ליבי עליכם. זה מתנהל הפוך ממה שרציתם. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> שינית את דעתך בנושא ועדת חקירה? << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> הפוך. אני לא יודע לאיזה קוראים בקפה הלכתם. אין לי מושג לאיזה מגידי עתידות פניתם. חבר'ה, תחליפו אותם. אלה אותם מגידי עתידות ואותן קוראות בקפה ואותם כל מיני הוקוס פוקוסים, שנדמה לכם שהם יעשו את המהפכה ויחזירו אתכם לשלטון. מה לעשות, במציאות הזו, עם הצביעות הזו, תמשיכו לשבת כאן, להציע הצעות אי-אמון בממשלה. אנחנו לא נצביע, אתם תצביעו. מה לעשות? אנחנו ראינו את זה, ראינו את זה בהצבעות, נראה את זה בהצבעות. לא האמנתם, אף אחד מכם, לא אלה שכאן ולא אלה שהתייאשו ועזבו את הכנסת, אף אחד מכם לא האמין שאנחנו היום, באמצע נובמבר, והממשלה הזו עדיין מכהנת, הכנסת הזו עדיין מכהנת, ואנחנו מסתכלים קדימה על אוקטובר 2026 – מועד הבחירות על פי החוק. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה צודק. אף אחד לא האמין. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> איזו תקלה יש לכם. ארבע שנים הכנסת הזו תכהן, ארבע שנים הממשלה הזו תמשול. באמת, אני יודע שקשה. יש מרשמים שאני יכול לתת לכם, שיעשו את המהלך קל יותר. אם יש רופא בקהל, הוא יכול להמליץ אולי טוב ממני על מרשמים טובים – מה לוקחים כדי להקל על התחושה הזו. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> למה? יש לך הכשרה ברפואה? << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> אבל אנחנו גמרנו אומר להוביל את המדינה גם בהיבט הכלכלי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> איך? איזה כאוס. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> ומה לעשות, לדאבון ליבכם – ראיתי את הפרסומים: המשבר הכלכלי, דירוג האשראי – מה לעשות, דירוג האשראי משתפר. לא חשבתם שככה יהיה. << קריאה >>מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> איפה משתפר? על מה אתה מדבר? << דובר_המשך >>שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> איך אומרים בפרסומות - - - << קריאה >>מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתה מבין כלכלה? אבי דיכטר מבין כלכלה? מקום שני באירופה ביוקר מחיה. << דובר_המשך >>שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר, איך אומרים בפרסומות? זה לא מה שחשבתם, אבל זה מה שקיבלתם. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> חוב של מעל - - - << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> אני יודע, קשה. אני יודע, קשה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> 250 מיליארד. על מה אתה מדבר? איזה בולשיט. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> חבר'ה, אני יודע. רבותיי חברי הכנסת, אני יודע שזה קשה, קשה לראות פתאום שדירוג האשראי משתפר; השקל, רחמנא ליצלן, השקל המסכן הזה, שריחמתם עליו כל כך, והיה איזה פיק אחד שהוא עבר את ה-4 שקלים, כבר שמחה וצהלה הייתה: הינה, זה מבשר את בוא האביב, ודרך הכלכלה הממשלה תיפול – לא קרה. השקל חזק יותר משהיה אי פעם ביחס לדולר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני השר - - - << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> חזק אי פעם משהיה ביחס ליורו. תאמינו לי, אני באמת חושב שנשאר לכם רק מפלט אחד. נשאר לכם רק מפלט אחד, וזה המפלט החברתי. אני אומר לכם, זה מפלט שלכם, וזו הזדמנות של כולנו. אנחנו כבר אחרי שנתיים מ-7 באוקטובר. אנחנו כבר מבינים שהכול מתכנס למערכת בחירות שתתקיים על פי החוק, ואני חושב שהעם באמת מצפה – מצפה מאיתנו, בוודאי, מאיתנו הוא דורש, אנחנו ממשלה שבשלטון – אבל העם מצפה מכם. הוא רוצה לראות חברה ישראלית שמאחה את הקרעים בתוכה. אף אחד לא נהנה מהשסע הזה. אף אחד לא נהנה מהקרעים, ואפילו בסוגיות הטריוויאליות שעלו כאן לגבי ועדת חקירה ממלכתית – הרי הממשלה בהודעה שלה, בהחלטת הממשלה ב-10 באוגוסט 2025, ואם אני זוכר את המספר, החלטה 3311, קבעה שהממשלה מתכוונת להקים ועדת חקירה ממלכתית מיוחדת ביחד עם הכנסת. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אין מושג כזה. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> היא לא אמרה: ביחד עם הקואליציה, היא אמרה: ביחד עם הכנסת - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אין. אל תמציאו. אין מושג כזה. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> - - כדי להגיע למצב שתהיה ועדת חקירה ממלכתית מיוחדת שתהיה מוסכמת, שהחלטותיה, המלצותיה, מסקנותיה, יהיו מקובלות על רוב העם; לא נוכל להגיע לכל העם, אבל רוב העם. אני אומר לכם, האופוזיציה, פה יש לכם הזדמנות, ואני חושב שההזדמנות הזו היא כמעט הדבר האחרון שנשאר לכם לעשות. מה עוד נשאר לכם לעשות? אז עוד שבוע תגישו הצעות אי-אמון, עוד שבוע אי-אמון. חבר'ה, נגיע לקראת פסח, יוצאים לפגרה, נחזור אחרי הפגרה, עוד פעם אי-אמון. נחזור אחרי חגי תשרי, עוד פעם אי-אמון? כמה אפשר? לא משעמם לכם? לא נמאס לכם? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני השר, נשאר לנו - - - << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> לא נמאס לכם? אתם כבר מתחילים להצביע אי-אמון נגד עצמכם. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> נשאר לנו לשלוח את ממשלת החורבן הביתה. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> תראו את המספרים. אני אומר לכם, באמת, קשה לנו לראות לפעמים את המסך – או מסך שכולו אדום בגלל שאנחנו מצביעים נגד ההחלטות שלכם, או מסך שכולו ירוק בגלל שאנחנו מצביעים בעד ההחלטות שלנו. אבל הגיע הזמן. חבר'ה, אני אומר לעצמנו, ההזדמנות שנותרה לכם - - - << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> דיכטר, אתה רוצה - - - << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> חבר'ה, ככה זה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אני מזכיר לך שאתה היית באופוזיציה. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> אני לא זוכר מתי היינו באופוזיציה, זה היה מזמן. אני זוכר שהיינו באופוזיציה פרק זמן קצר מאוד, קצר מאוד. היינו באופוזיציה כשממשלה הוקמה על חמישה מנדטים, נדמה לי. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אתה זוכר "בלי כאבי בטן"? בלי כאבי בטן. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> היינו באופוזיציה כשהייתה ממשלה של ארבעה ראשי ממשלה. היה ראש ממשלה לביטחון, יושב פה; היה ראש ממשלה לאוצר, יושב פה; היה ראש ממשלה לחוץ, יושב פה או אמור לשבת פה; והיה מתאם ראש הממשלה, מתאם ראשי הממשלה, שלא יושב פה. ארבעה ראשי ממשלה. איפה ראיתם ממשלה שיש לה ארבעה ראשים? אנחנו מבינים, שניים כבר ראינו. זה גם כן היה חידוש, בלית ברירה. אבל ארבעה ראשי ממשלה? ככה זה היה נראה, ככה זה נמשך, ככה זה התפרק, ולשמחתנו, זה התפרק מוקדם – עם נזק בלתי הפיך למדינת ישראל. זו הייתה הממשלה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתה שייך לממשלת החורבן. על מה אתה מדבר? אתה ממשלת החורבן. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> זו הייתה הממשלה שלקחה ועשתה מעשה שלא נעשה מאז הקמת המדינה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת לוי. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> מאז הקמת המדינה לא היה כדבר הזה. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> - - - כהניסט - - - << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> 2,000 איש במשמרת שלכם - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת. חברת הכנסת כהן. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> הממשלה הזו שלכם לקחה 10 קמ"ר של שטח ריבוני ישראלי - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת כהן. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - ממשלת החורבן - - - שטויות. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> - - 10 קמ"ר של שטח ריבוני ישראלי, מה זה חשוב אם יש עליו חול, עצים או מים? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שקר, שקר. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> 10 קמ"ר של שטח ריבוני ישראלי – אני לא מדבר על המים הכלכליים, על שטח ריבוני - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו לא לבד. אנחנו לא לבד, חברות וחברי הכנסת. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> - - ואת השטח הריבוני הזה מסר לחיזבאללה כדי לקנות שקט. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בכל זאת, אפשר קצת להוריד. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> נכון, מסרו את זה ללבנון כי החיזבאללה לא היה צד פורמלי. אבל הוא היה לא מאחורי הקלעים, הוא היה הקלעים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> - - - תתבייש. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> כבשו את הנגב במשמרת שלך. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> ומתי עשיתם את זה, להזכיר לכם? עשיתם את זה בעיתוי הכי מביש שיכול להיות למדינת ישראל. הכי מביש. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> קצת צניעות - - - << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> כשאתם כבר ממשלה כממשלת מעבר, אתם יודעים שאתם ממשלת מעבר - - - << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> היינו ממשלה טובה יותר ממך. היינו שרים טובים יותר ממך - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת כהן וחבר הכנסת כהן. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> וכממשלת מעבר לתת 10 ק"מ, ואני נזהר במילותיי – אני נזהר במילותיי כדי שהקונוטציה לא תהיה רעה. אתם גרמתם לכך שבפעם הראשונה מאז הקמת המדינה נתנו 10 קמ"ר שטח ריבוני. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> - - - 2,000 הרוגים. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> במזרח התיכון אין ולא היה מקרה שנתנו סנטימטר מרובע. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> הטבח הכי גדול מאז השואה. אתה, במשמרת שלך. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> תקשיבו טוב, אין ולא היה מקרה אחד שנתנו סנטימטר מרובע למדינה אחרת - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת כהן, אני לא רוצה לעבור לקריאות. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> איך אתה לא מתבייש לעמוד שם? איך - - - << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> - - אלא אם זה בהסכם שלום. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת כהן, אני אתחיל בקריאות. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן, קריאה ראשונה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> בשנה וחצי הצלחתם לגרום לפיגוע הכי קשה והכי כבד בתולדות מדינת ישראל, ואפילו לא התנצלתם על זה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתה ממשלת החורבן. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> תגיד לי, אתה זוכר את 7 באוקטובר? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> לצערי, מי שהיה אמור לשמור עליכם, מי שהייתה אמורה לשמור עליכם, היועצת המשפטית לממשלה, אפשרה לכם לעשות את זה. לא מצמצה, לא חייבה אתכם אפילו להביא את זה לכנסת. פשוט אמרה שמומלץ או משהו כזה, וכך זה נגמר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> תראו, אני אומר לכם כאחד שמבין משהו בביטחון, מבין משהו בשטחי מדינה – אני אומר לכם, לתת 10 קמ"ר - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת כהן, את כבר בקריאה ראשונה. אני לא רוצה להוציא אותך. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> לתת 10 קמ"ר שטח ריבוני לארגון טרור זה אירוע – זה פיגוע, זה לא אירוע. תראו, אפילו המצרים, אפילו המצרים לימדו אותנו פעם פרק, בקמפ דייוויד, מה זה נקרא טריטוריה במזרח התיכון. 60 שניות על פילדלפי – חבר הכנסת מאיר כהן, תקשיב. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני הייתי שם. אני יודע. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת כהן, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> גם חברת הכנסת מירב, תקשיבי, 60 שניות על משהו שאת לא מכירה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת כהן, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> המצרים נתנו לנו שיעור מאלף. גם הירדנים, אגב, עשו את זה. המצרים בקמפ דייוויד, הציעו להם, כדי לא לחצות את רפיח, שהייתה מחנה פליטים שנבנה על הקו של פילדלפי – אגב, פילדלפי זה מהים התיכון עד ים סוף; זה לא 14 ק"מ של הרצועה, זה 214 ק"מ. והציעו למצרים לקחת את כל רפיח, במקום להרוס 4 ק"מ של מחנה פליטים, לאמלל מאות משפחות ואלפי אנשים. מנחם בגין, עליו השלום, הציע את זה לנשיא סאדאת. המצרים השיבו בעברית הכי פשוטה, בערבית, (אומר בערבית ומתרגם:) לא סנטימטר לכם ולא סנטימטר לנו, והרסו ארבעה ק"מ שטח שהיה – מה שנקרא פילדלפי. הסבירו לנו מה זה טריטוריה במדינת ישראל, מה זה טריטוריה במזרח התיכון. הירדנים עשו לנו את זה ב-1994, על המובלעות. קבעו 20 שנה ב-1994. בישראל חשבו שב-20 שנה לא יעברו – 25 שנה, סליחה. ומה לעשות? גם במזרח התיכון נגמרות 25 שנה, וביום האחרון של 25 השנים הם לקחו את המובלעות בלי להסס ובלי בכלל לחשוב פעמיים. 100 מיליון קוב מהכינרת – אבל המובלעות, הופ, נשטפו. ככה מגינים על טריטוריה במזרח התיכון. אתה מוסר טריטוריה או שטח – סיני, כמו שהיה – בהסכם שלום. אתה עובד עם ירדן? אתה מוסר את המובלעות בהסכם שלום, או מוותר עליהן. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת פורר. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> אבל לתת עשרה ק"מ לארגון טרור, על כלום, בשביל לקבל שקט? תראו, זה אירוע – זה פיגוע, כמו שאמרתי – שאי-אפשר לתקן אותו. אי-אפשר לתקן אותו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> זה שבר שאי-אפשר לאחות אותו, זה שהבהרנו ללבנון מה אנחנו חושבים לגבי השטח הזה מבחינת הזכאות הבין-לאומית. אגב, הבהרנו לא רק ללבנון, הבהרנו כנראה לכל מתווך שיהיה בעתיד בנושא הזה. ואני אומר לכם שהמציאות הזו – היום, אחרי שסיימנו את השנתיים הקשות בהפסקת אש – יש לחימה, אבל היא לא מלחמה – אנחנו כממשלה חושבים ומחשבים את הצעדים הבאים, איך ייראו הסכמי אברהם, השלב הבא, מעבר לאמירויות ומעבר לבחריין ומעבר למדינות האחרות, ממזרח לנו וממערב לנו. והפוטנציאל הוא עצום. הפוטנציאל הוא עצום, מפני שבפעם הראשונה העולם הערבי, בעיקר אלה שסמוכים לאיראן, הבינו שאיראן היא לא כול-יכול. למי ששכח, אני מזכיר לכם. ב-2019, ספטמבר 2019, האיראנים תקפו בסעודיה. תקפו בתוך שעה אחת עם 25 טילי שיוט וכלי טיס בלתי מאוישים, השמידו חצי מיכולת הפקת הנפט של סעודיה בעראמקו. והסעודים לא העזו להגיב, והאמריקאים ממש קיבלו תחינה סעודית: אל תגיבו. זו הייתה איראן של 2019. אנחנו באיראן של 2025. זו איראן אחרת. זו איראן שחוותה את המכה הכי קשה שהיא חשבה – או לא חשבה – שהיא יכולה לקבל. בפעם הראשונה נתקפו אתרי הגרעין שלה. בפעם הראשונה ארצות הברית תקפה את אתרי הגרעין שלה. בפעם הראשונה טיפלנו באיום הקיומי שהתחיל להתגבש מכיוון איראן לעברה של מדינת ישראל. האיום הקיומי הוא לא הטילים הבליסטיים – הם איום אסטרטגי. האיום הכבד, האיום הקיומי, הוא האיום של הגרעין האיראני, נשק הגרעין האיראני. כשאנחנו מדברים על איום בסדר גודל שכזה, חשוב מאוד שאנחנו נזהה מה היתרון שהיה בתקיפה שכזו, מה היתרון שהיה ברתימה של ארצות הברית לתקוף גם כן. ואני מכיר את כל אלה שאומרים: טוב, אה, חסכנו כמה חודשים, אולי הרווחנו שנה של דחיית תוכנית הגרעין האיראנית. אני זוכר את הקולות האלה ב-1981, כשישראל תקפה את הכור בבגדד. גם אז היו כאלה שהתנגדו, אמרו שזה ידחה את התוכנית העיראקית בכמה חודשים, אולי בשנה-שנתיים. אבל תרשו לי לומר לכם כמה דברים שאולי קצת ישנו את התפיסה שלכם. האיראנים נמצאים בברוך הכלכלי הכי עמוק שהם היו בו. אני הייתי יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון ב-2017, הריאל האיראני היה, ביחס לדולר, 24,000 ריאל איראני ביחס לדולר. 24,000. היום הריאל האיראני, על פי הנתונים הרשמיים של הבנק של איראן, הוא קרוב ל-700 ריאל איראני לדולר. אבל בפועל, מי שרוצה לקנות – זה 1,100,000 ריאל לדולר. מי שהשקיע עשה את עסקת חייו. ולכן, כשהם צריכים לשאול את עצמם איפה הם עכשיו שופכים את המיליארדים: להביא מים לטהראן, כן, כן, מים לטהראן, או להשקיע בגרעין – עזבו מה יאמרו מעל גלי האתר, הם יודעים היטב שאם לא יהיו מים בטהראן אנשים יעזבו את טהראן. אם לא יעזבו, הם יצטרכו להוציא אנשים מטהראן – על משקל הפינוי, הם יצטרכו לפנות אנשים מטהראן, כי לא יהיו בה מים. לכן זה לא כל כך מובן שהם ילכו להשקיע מיליארדים בשיקום פרויקט גרעין שכבר הוכיחו, ישראל וארצות הברית, שהוא לא חסין. ולכן אני מציע לעצמנו להסתכל קצת יותר רחב, להבין שהמדינות שמשיקות לאיראן – בחריין וכוויית וקטר והאמירויות ועומאן, סעודיה כמובן – הן יודעות היטב, זה לא היה עניין של מה בכך להביא את איראן למקום שהיא נמצאת בו. גם החות'ים, צריך לזכור, שנים הסעודים חטפו מהם תקיפות, גם של טילים וגם של כלי טיס בלתי מאוישים. אבל למרות הכול, הסעודים לא הצליחו מי יודע מה במלחמה מולם. לא הצליחו מי יודע מה זה בלשון המעטה. בסוף הגיעו איתם לאיזשהו הסכם, איך לומר בעדינות? לא הסכם טוב מול טרור, מול טרור כמו של החות'ים, זאת אומרת מול טרור איראני. זה טרור איראני לכל דבר ועניין. אנחנו רואים אותו בתימן, רואים אותו מתחיל בסודאן. אבל כשישראל התחילה להיות מותקפת על ידי החות'ים הם חטפו כמה מכות. אגב, המרחק לתימן הוא כמו ואפילו יותר מאשר המרחק לאתרים באיראן, אבל צה"ל, אמ"ן, חיל האוויר, למדו, שכללו את היכולות. ואנחנו מבינים היום שהסגירה של השער הדרומי של מדינת ישראל היא אירוע דרמטי, יש לו היבטים מדיניים, יש לו היבטים כלכליים ויש לו גם היבטים ביטחוניים כמובן. אבל אנחנו לא מתכוונים – ואני מקווה שאף אחד לא מתכוון, גם באופוזיציה – להפוך את הסוגיה של החות'ים בתימן לבעיה ישראלית בלבד. זו בעיה בין-לאומית. ראינו את זה רק עכשיו בחטיפה של האונייה שהייתה שם במפרץ; תעלת סואץ, שהיא תעלה מצרית לכל דבר ועניין, ירדה בהיקף המעבר של אוניות מ-26,000 ב-2023 ל-13,000 בערך ב-2024 ול-9,000 ב-2025 עד עכשיו. זאת אומרת, גם המצרים מבינים שהחות'ים זה לא בדיוק הדבר שעוזר למצרים, לא לכלכלת מצרים, ומצרים לא יודעת מה האויב הגדול יותר שלה – החות'ים בתימן שסוגרים את תעלת סואץ או האתיופים שבונים את סכר הרנסנס על הנילוס, ומונעים מים שצריך מתוך הנילוס להקצות למצרים. ולכן, כשאנחנו מסתכלים על המדינות סביב, אנחנו יודעים שעזה היא הבעיה הכואבת – היא לא הבעיה המרכזית שלנו, ודאי לא היום. היא החזית הכואבת, היא החזית המדממת, אבל היא לא החזית המרכזית שלנו. עזה היום נראית אחרת, היא לא איום על מדינת ישראל. אני גם אומר לכם, העזתים לא יהיו בישראל בדור-שניים קדימה. הם יראו את ישראל בתמונות, הם לא יראו את ישראל יותר מתוך ישראל – לא עובדים, לא טיפולים רפואיים. תם עידן עזה בתוך ישראל. את בעיית עזה העולם יצטרך לפתור בדרך אחרת. אמר את זה יותר טוב מכל אחד אחר נשיא ארצות הברית, במסיבת העיתונאים שהוא קיים בפברואר האחרון, כשראש הממשלה נתניהו הגיע לוושינגטון. באותה מסיבת עיתונאים אמר נשיא ארצות הברית: 1.7 מיליון עזתים יצטרכו לעזוב את עזה לגור במדינות אחרות, כי עזה נחרבה. הוא לא המשיך בדף לקרוא את הפרטים, למה זה 1.7 מיליון, אבל אני אגיד לכם מה לדעתי היה כתוב בהמשך הפרטים. היה כתוב שם הניתוח של אונר"א; כן, כן, אונר"א, אותו ארגון שיקום פליטים, או כמו שאומרים בשפתנו, יעני שיקום פליטים. הארגון הזה מ-1949 לא שיקם פליט אחד, קבע את ההגדרה הכי מופרכת, הכי הזויה והכי אבסורדית של פליט. אתם יודעים מה ההגדרה של פליט בכלל על פי אונר"א? מי שהיה בין 1946, יוני 1946 עד מאי 1948, בין הירדן לבין הים, הוא פליט, בנו פליט, נכדו פליט, נינו פליט וכך הלאה וכך הלאה. אז מה הפלא שהגענו מהיקף של 150,000 פליטים ב-1949 ל-1.7 מיליון פליטים היום. אונר"א קבעה: 71% מתושבי עזה הם פליטים. 71% מ-2.3 מיליון תושבים – תגיעו למספר 1.7. אגב, רבע מאוכלוסיית עזה חיים היום, ב-2025, בשמונת מחנות הפליטים של עזה, ג'באליה ושאטי ומחנות המרכז: נוסייראת, מע'אזי, דיר אל-בלח וחאן יונס ורפיח. רבע, כל עזתי רביעי חי היום, ב-2025, במחנה פליטים. אז מי שחושב שבעיית עזה היא רק בעיה צבאית, לא; היא רק בעיה מדינית, לא; היא רק בעיה כלכלית, לא. היא בעיה דמוגרפית. 330 קמ"ר לא יודעים להחזיק אוכלוסייה בסדר גודל כזה, שתכפיל את עצמה בעוד 20 שנה, לא יודעים להחזיק. אז אם אנחנו רוצים, באמת – ואנחנו זה העולם, לא ישראל; אם ישראל תגיד מילה בנושא הזה, ישר יאשימו אותנו בטרנספר. אז טוב שבא נשיא ארצות הברית. בפעם הראשונה בא איש רציני עם יכולות רציניות, עם כוונות אמיתיות, ואומר: בואו נעשה שיקום פליטים לפליטים בעזה. ומה זה לשקם 1.7 מיליון פליטים? עכשיו מסוריה כמעט 7 מיליון פליטים עזבו ללבנון, לירדן, לטורקיה, לאירופה. בעולם יש גוף שנקרא UNHCR, שאחראי לבערך 65 מיליון פליטים בעולם. תראו את האבסורד הזה, שארגון בין-לאומי, ארגון או"ם בסדר גודל של UNHCR עם 65 מיליון פליטים מחזיק מולם 13,000 פקידים; אונר"א, שמופקדת על 5.5 מיליון פליטים פלסטינים, מחזיקה, תחזיקו טוב, 30,000 פקידים. 30,000 פקידים – שחיתות שאין כמוה. לא בכדי נשיא ארצות הברית אמר: אני רוצה לסגור את כל התקציבים לארגון המופרך הזה. זה ארגון שעד 2007, כשהחמאס השתלט על עזה, כל הפקידות שלו, 10,000 עובדים בעזה, כולם היו פת"ח, חזית עממית, חזית דמוקרטית וכו'. ב-2007 הרשות הפלסטינית מסרה – תקשיבו טוב, תכף אני אגיע לרשות הפלסטינית; הרשות הפלסטינית מסרה ב-2007 את עזה לידי החמאס, מסרה. אז מאז אונר"א מורכבת מכל הפקידים, 10,000 פקידים, אנשי חמאס והג'יהאד האסלאמי. ועכשיו אנחנו אומרים לעצמנו – יש כאלה שאומרים לעצמם, כולל כאן בכנסת, כולל כאן בכנסת: בואו ניתן את עזה לרשות הפלסטינית. חבר'ה, מי שמסר את עזה לחמאס כשהוא היה חזק, לא שווה שום דבר כשהוא חלש יותר אל מול החמאס. אז תאמינו לי, הסיפור של הרשות הפלסטינית בעזה יקרה רק בתוכנית BFM. מה זה BFM, מאיר? בוקרה פיל מישמיש, ככה זה יהיה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר דיכטר. חברות וחברי הכנסת, אנא תפסו את מקומותיכם. אנחנו מייד נעבור להצבעה. בטרם נעשה כן, אני רוצה לברך אדם מאוד מיוחד, אורח מיוחד, שנמצא איתנו כאן ביציע, חבר אמת של מדינת ישראל, של העם היהודי ושל הקהילה היהודית הגדולה ביותר מחוץ למדינת ישראל, ראש עיריית ניו יורק מר אריק אדמס. (מחיאות כפיים) ברשותכם, אברך בקצרה בשפה האנגלית. Members of the Knesset, it is my distinct honor to welcome the Mayor of New York City, Mr. Eric Adamsת and his distinguish delegation. Mayor Adams, I want to thank you on behalf of the Knesset for your steadfast support for the state of Israel and the Jewish community, in good times and especially after the horrific events of October 7th. Your heartfelt words, your speech just a few days later, "we are not all right", deeply resonated with many here in Israel and reflected true moral clarity. Your leadership in confronting Anti-Semitism reflects true courage and solidarity. May your example continue to inspire others, and may the international community benefit from your vision. Thanks to leaders like you, we will be all right. Welcome to Jerusalem, welcome to the Knesset. (מחיאות כפיים) תודה רבה לראש עיריית ניו יורק ולמשלחת הנכבדה. חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אנא, תפסו את מקומותיכם. ההצבעה הראשונה תהיה על הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לראש הממשלה את הסמכויות הנתונות לשר העבודה לפי כמה חוקים. הצבעה כעת. הצבעה מס' 4 בעד הודעת הממשלה – 51 נגד – 46 נמנעים – אין הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר העבודה לראש הממשלה נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אה. לא נלחץ, מייד נבדוק את זה. 50 בעד, 46 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי הודעת הממשלה התקבלה ואושרה. כעת אנחנו נוסיף לפרוטוקול – גם להצבעה, אז זה משנה את תוצאת ההצבעה: 51 קולות בעד, ביחד עם קולו של השר בן גביר. אנחנו נעבור להצבעה על הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לראש הממשלה את הסמכויות הנתונות לשר הפנים לפי כמה חוקים. הצבעה כעת. הצבעה מס' 5 בעד הודעת הממשלה – 51 נגד – 46 נמנעים – אין הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 קולות בעד, 46 נגד. אני קובע כי גם הודעת הממשלה לפי סעיף זה אושרה והתקבלה. << הצח >> הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6 – הוראת שעה), התשפ"ו–2025 << הצח >> [מס' מ/1851; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' כ"ב, ישיבה 274; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נעבור כעת לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6 – הוראת שעה), התשפ"ו–2025, לקריאה השנייה והשלישית. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. << דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6 – הוראת שעה), התשפ"ו–2025. הצעת חוק זו נועדה לקבוע בהוראת שעה לשנתיים כי לבתי הדין הרבניים תהיה סמכות לדון בתביעת מזונות לילדי הזוג שנכרכה בתביעת הגירושין. מוצע לקבוע כי מזונות לילדי הזוג יכללו את כלל ענייני צורכיהם הכלכליים של ילדי הזוג, ובכלל זה הוצאות למדורם, לחינוכם ולרפואתם בעבר ועד הגיעם לגיל שבו ההורים אינם מחויבים במזונותיהם לפי כל דין, לרבות הלכה פסוקה. מטרת ההצעה היא להחזיר את המצב המשפטי שהיה קיים לפני פסיקת בג"ץ מהחודשים האחרונים, מהשנה האחרונה, וגם להבהיר דברים שהיו ברורים פחות עוד מאז הלכת שרגאי משנת 1969. מוצע לקבוע כי התיקון יחול גם על תביעה למזונות ילדים שנכחה ואשר הייתה תלויה ועומדת ביום תחילתו של חוק זה – זאת, באופן חריג, כדי למנוע כאוס כללי בהליכים אלו. לשם כך מוצע גם לקבוע כי במקרה שבו ניתנה החלטה ראשונית בנושא, התיקון יחול רק אם ההחלטה הייתה למתן סמכות לבית הדין הרבני או שהייתה כבר החלטה של בית הדין הרבני בנושא המזונות עצמם. במקרה שהיו החלטות סותרות בעניין הסמכות בין הערכאות, תחול זו הקודמת בזמן. יצוין כי הצעת החוק פוצלה פיצול בזמן, כך שחלק זה המונח בפניכם יסדיר את הנושא לשנתיים. החלק השני ידון בהיבט ארוך טווח כדי להמתין למסקנות ועדה שהקים נשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב הראשון לציון דוד יוסף, ובתי הדין כולם יושבים שם, ומסקנותיה אמורות להיות מאושרות גם על ידי מועצת הרבנות הראשית וגם על ידי חבר דייני בית הדין הרבני הגדול. מטרת הפיצול היא לבחון את תוצאות החוק בפרק הזמן של הוראת השעה, ולאפשר לממשלה ולבתי הדין לגבש את ההסדר הנדרש, שיקובע, בעזרת השם, בחקיקה. אני רוצה לומר מילה אחת לפני שארד. את השאר אני אומר אחר כך בדברי הסיכום שלי, בעזרת השם. אני חושב שפסק הדין שנתן בית המשפט העליון בהקשר הזה יצר כאוס בלתי נתפס, גרם לנזק גדול מאוד והיה מנוגד ללשון החוק. אני שמח שהכנסת טיפלה בדבר הזה בהליך מהיר יחסית, ואני מקווה שכתוצאה מהליך החקיקה הזה אנחנו נוכל להסדיר כמו שצריך את סוגיית המזונות, שבה אין אחידות, לא בין הדיינים בבתי הדין, לא בין בתי המשפט, לא בין שופט לשופט ובוודאי ובוודאי לא בין בית המשפט לבין בתי הדין – מה שפוגע בכל המתדיינים, ללא הבדל דת, גזע ומין. תודה רבה. אבקש לדחות את ההסתייגויות ולתמוך בהצעת החוק. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 9 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ו–2025, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6 – הוראת שעה), התשפ"ו–2025 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי וטטיאנה מזרסקי – להלן: קבוצת סיעת יש עתיד; של חברי הכנסת בנימין גנץ, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, אורית פרקש הכהן, אלון שוסטר, איתן גינזבורג ויעל רון בן משה – להלן: קבוצת סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי; של חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר – להלן: קבוצת סיעת ישראל ביתנו; של חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף וסמיר בן סעיד – להלן: קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מבקשת לנמק את ההסתייגויות, ויש לך רשימה, לדעתי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש לי רשימה. חבר הכנסת מאיר כהן. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> היושב-ראש, תברך אותו, יש לו יום הולדת. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> לפני יומיים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יום הולדת שמח לחבר הכנסת מאיר כהן. בן 50, עם כמה שנות ניסיון? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ועוד 20 שנות ניסיון. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> וואו. צעיר במצב טוב. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני רוצה להסב את תשומת ליבנו, טלי ושמחה רוטמן והשר – אני רוצה להסב את תשומת ליבנו. לפני שלושה ימים הותקף חבר הכנסת בן צור על ידי חבורה של פורעים, שכולם יודעים מי אלה, אבל השר החליט שהוא לא מגיש תלונה. אני חשבתי שכקולגה אין יותר נכון מאשר להרים טלפון לשר בן צור, לשאול לשלמו ולגנות את זה. וכשהסתכלתי, לפחות במה שחברי האופוזיציה כתבו, מכל המפלגות, ראיתי גינוי מוחלט. כי כך צריך לנהוג, לא בגלל שאנחנו קולגות אלא בגלל שההידרדרות הזאת לאלימות בחברה הישראלית הופכת להיות לדבר המסוכן ביותר. טפטוף הרעל שמי שלא מדבר כמוך הוא אויב והוא בוגד וצריך לפגוע בו, פוגע גם בכם. היום רץ סרטון של איזה בריון קשקשים שמאיים, מאיים, על חברת הכנסת קארין אלהרר, ואומר: הייתי לוקח אותה לסחרוב ומשחרר אותה בכביש 1, הייתי נותן לה מכה בראש עם אלה – ומקלל ומגדף אותה. כל זה על זה שהיא הגיעה לוועדת החוקה כחברת אופוזיציה, כאחת מהנשים הכי מוערכות בכנסת, ודיברה ולא הסכימה עם היושב-ראש ולא הסכימה עם עמדתה של הקואליציה. מייד רץ סרטון של אותו בריון – שלפחות היה חושף את הפרצוף שלו, פחדן – שמאיים לשבור לה את הראש עם אלה. אז אני מזמין אותך, תגיע לפה, נראה אותך. אבל מה שיותר מכאיב לי זה שלא שמעתי גינויים מחברי הכנסת, ולא שמעתי גינויים מיושב-ראש הכנסת, ולא משנה מי זה. ואני מקווה מאוד, ניסים, אדוני היושב-ראש, שכשאני ארד מפה תתקן את זה. כי האלימות הזאת כנגד נבחרי ציבור, כנגד חברי כנסת, האלימות ברחוב כנגד מי שלא חושב כמוך, זה האיום הגדול ביותר על החברה הישראלית. בימי החורבן בדיוק אותם הדברים, מי שמכיר את ההיסטוריה, קרו. קראו לאנשים "בוגדים", הסיקריקים טיילו עם סכינים, לאט-לאט זה הלך והפך להיות למלחמה בין אחים. ויושבים כאן ומגחכים, ועולה שר ומציע לאופוזיציה: תיקחו תרופות. אבי דיכטר, ככה מדברים? ככה לימדו אותך בשב"כ לדבר? מה קרה, אתם לא מבינים שזה יתהפך עליכם? אתם לא מבינים שביום שאתם לא תסכימו עם המלכות, אתם תהפכו לבוגדים? אז לפני שהתבערה תהיה גדולה יותר, כדאי לשמוע פה גינויים של יושב-ראש הכנסת, של מנהיג המפלגה, של ראש הממשלה, כדי שהאש תדעך קצת. אדוני, אני רוצה לדבר על ועדת החקירה הממלכתית בזמן שנותר. אני שומע את ההורים, את רוב ההורים, של החטופים, של הנרצחים, את המשפחות השכולות, שמדברים על ועדת חקירה ממלכתית. ואני מסתכל על אנשים, כולל השר דיכטר, ואני זוכר את האמירות שלהם בחודש הראשון, כשכולם היו בהלם, איך עמדנו במסדרונות הכנסת, וכולם אמרו: תהיה ועדת חקירה ממלכתית. ובמטה קסם – הם קיבלו הוראה והיום הם עומדים בתחנות הטלוויזיה, מתראיינים, ובשצף קצף מגינים על כך שאסור שתהיה ועדת חקירה ממלכתית ושום הצעה לא רלוונטית. העיקר להגיד את דבר המלכות. ראש הממשלה אמר: לא יהיה – גם אנחנו, שישים וכמה קרנפים, נמשיך להגיד: לא יהיה. לא משנה שאתמול עמדנו כאן ונשבענו שתהיה ועדת חקירה ממלכתית. אמרו: לא יהיה. אני רק רוצה להגיד לכם שכנראה שהדבר הראשון שנעשה, בעזרת השם, כשתוחלף הממשלה הזאת, והיא תוחלף – הדבר הראשון שנעשה זה חוק שתהיה ועדת חקירה ממלכתית. כן, חברי בוארון, אני הייתי חייל במלחמת יום הכיפורים. למוחרת מלחמת יום הכיפורים הייתה ועדת חקירה ממלכתית, כלשון החוק. שמעתי אותך, כלשון החוק. וחבל - - - << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> הכוונה שלי הייתה ועדת אגרנט. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נתווכח אחר כך. נתווכח, ובכבוד. << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> לא, אתה צודק. ועדת אגרנט על פי חוק. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לכן אני חוזר ואומר, אדוני היושב-ראש, חייבת לקום ועדה, והיא תקום. היא תקום, לא תהיה ברירה. ובאשר לבקשתי הראשונה, אדוני היושב-ראש, אני אשמח מאוד, באמת, שתוקיעו את האלימות הזאת כנגד כולם – כנגד בן צור, כנגד קארין, כנגד מירב כהן. וטוב שנעשה את זה כמה שיותר מהר. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן. צריך להוקיע את האלימות נגד כולם, לא משנה באיזה צד של הבית. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אמרתי את זה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני יודע. הבנתי. לא, שכחת להגיד ניסים ואטורי, אז אני קצת לחוץ. כנגד כל ערוצי התקשורת, דרך אגב הכתבים בשטח, כולל ערוץ 14, כולל כולם. אני חושב שאלימות זה כמו שילדים היו רואים סרט, או שאנשים רואים הצגה ויוצאים ותוקפים את השחקן בהצגה. בבקשה, אלעזר. שלי, תגידי לי אחר כך מה רצית להגיד, כי חשוב לי לשמוע. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אמרתי שזה מקרה מאוד מאוד ייחודי בגלל הנסיבות ברקע. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני חושב שהכול חריג. כל תקיפה של איש ציבור זה חריג מאוד. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> חד-משמעית, וצריך לגנות את זה, כולם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כמובן. בבקשה, שבע דקות לרשותך. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, אין פה שר, אבל אני מניח שהוא מתבייש לשבת פה, וזה בסדר. לא משנה מי השר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אבל טלי כאן. הינה, בן גביר פה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב שהוא מסתתר. תשמע משהו, עכשיו קראו לי לבוא לכאן מהחדר. הייתי בפגישה עם בחור שקוראים לו שחר. הוא סיים עכשיו שנתיים פיקוד בגדוד 202. אני במקרה מכיר את הגדוד הזה קצת. הייתי מג"ד שלו, והוא שירת גם במגלן. דרך אגב, הוא היה מפקד צוות גם של גל איזנקוט ואיל ברקוביץ', זיכרונם לברכה, וגם לנו יש במגלן בעלי תפקיד ורעים רבים. ובעצם מה שהוא בא להגיד לי זה לנסות להבין אותנו, איך אנחנו יכולים. הוא אומר: שנתיים אני שומע, וזה מה שהספקתי כיוון שהייתי צריך לבוא לכאן. הוא אומר לי: החוק הזה שקוראים לו חוק גיוס, איך יכול להיות שהוא עוד נושם בבניין הזה? ואני לא יודע למה הוא הצביע – לשמאל, לימין, לקואליציה, לאופוזיציה – אני יודע שאם הוא היה מ"פ ב-202 ב-7 באוקטובר, כשהקפיצו אותם, ואחר כך בתוך כל זירות הלחימה; אי-אפשר לחשוב שבממשלה הזאת יש ציונים יותר גדולים ממנו. ואני, ככה, מחפש את המילים. אמרתי, אני אעלה למעלה, אולי אני אמצא מה אני יכול להגיד לו. אולי בסדר-היום שאנחנו דנים בו היום אני יכול למצוא סוג של תשובה. אז הוא כבר יודע שאתמול ממשלת 7 באוקטובר החליטה לטייח את היום הכי קשה שהיה במדינת ישראל מאז הקמתה. שבנימין נתניהו, ראש ממשלת החורבן, לא רוצה שידעו את האמת, למרות שכולם יודעים. הוא היה ראש ממשלה ב-7 באוקטובר, והשר בן גביר היה השר לביטחון לאומי, נדמה לי שקוראים לזה, ב-7 באוקטובר. הוא לא יוכל להתחמק מזה לעולם. הוא גם היה ב-6 באוקטובר, וגם ב-5 באוקטובר, וגם בחודשים קודם. << קריאה >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << קריאה >> והמשטרה הייתה - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> דיברתי על הממשלה. שוטרים נהדרים יש לנו והיו לנו. לא דיברתי עליהם. דיברתי עליך, כמי שהיה שר בממשלת החורבן. לא תתחמק מזה. לא צריך ועדת חקירה בשביל לדעת שהשר דיכטר היה השר ביום של הכישלון הכי גדול שקרה לנו פה מאז שמדינת ישראל הוקמה. הוא יכול לעלות פה ולקשור סופרלטיבים לשנתיים האלה, אבל הוא לא הזכיר 2,000 הרוגים, הוא לא הזכיר יישובים שנשרפים, הוא לא הזכיר נשים שנאנסות. זה השר דיכטר שמבין בדיוק, והוא יודע גם מה זה התרעה של קודם, מה זה הכנות של קודם. הוא העיד על עצמו שהוא היה שר קבינט קודם. הוא מכיר את ההתרעות שכל העם כבר מכיר אותן, את אלה שלא היו אבל גם את אלה שהיו. את אלה שלא נכתבו בכתב, אבל השר דיכטר גם מכיר – אם ראש הממשלה גילה, לו, אני לא יודע אם הוא שיתף אותו – גם את ההתרעות שנכתבו בכתב; סליחה, שנכתבו בדם. הוא מכיר אותן, והוא שואל: הינה, חשבתם שניפול? הינה, אנחנו קיימים. השר דיכטר, קיימים בזכות קומבינות שלא האמנו. גם אתה לא האמנת שאחרי שנתיים לא תהיה ועדת חקירה כדי שתשרדו. ואתה עוד מנופף בזה בדגל, כמו שאמר פה ראש הממשלה לפני שבועיים: אצלכם לא חקרו אף אחד, תראו כמה חוקרים אצלנו. עולם הפוך. את המפכ"ל של אז ואת המפכ"ל של עכשיו לא אני מיניתי. לא הם החליטו על החקירות של שרי הממשלה בערמות. אותו דבר כמו שאתה מבקש כתרים על זה שאתם עוד קיימים. תסתכל כמה שרים נחקרים, תסתכל כמה אתם משלמים לחוק ההשתמטות, כמה ימי מילואים עושים כדי שאתם תתקיימו ואתם תשתמטו – לא אתה אישית. באמת, אני התפלאתי עליך. אתה עומד פה כאילו אתה בעולם אחר. כאילו אתה לא יודע מה אתה באופן אישי משלם כדי שהממשלה הזו תשרוד. ואתה עוד מתגאה איך שרדתם. אני אגיד לך איך שרדתם. רוקנתם את מדינת ישראל מהערכים שלה. זה לא אני אמרתי – אמרה זאת יעל, אימא של חלל חטוף מניר עוז. ואתה רוצה כתרים על זה ששרדת? לפחות תתביישו קצת. וראש הממשלה רוצה כתרים על זה שרק אצלו חוקרים, ורק אצלו יש ראש ועדת כספים שנאשם באונס, ושרים בהפרת אמונים ובשוחד ובגנבה, ואצלנו לא חקרו. הכול עולם הפוך. והיום אתם מביאים לוועדת חוץ וביטחון הכרה בשירות הלאומי-אזרחי, הארכה לאנשים שיכולים להיות לוחמים בשביל להקל בעומס על המשפחות ועל המילואימניקים. אני אגלה לך, במצב הזה לפי אכ"א, גם בעוד חמש שנים, הילדים שלנו והנכדים שלנו יעשו 70 ימי מילואים, בגלל שאתם חושבים שתעשו חוק השתמטות. אתם מרוקנים – וזה גם עניין אישי – את המדינה מהערכים שלה. חבל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. אני מבקש שלדוברים יהיה ווליום כמו שלי, בסדר? לא יותר, לא פחות, בסדר? חבר הכנסת איתן גינזבורג. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2025, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. תודה. << הצח >> הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6 – הוראת שעה), התשפ"ו–2025 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שבע דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, לאחרונה הודיע שר הביטחון ישראל כץ על סגירת תחנת הרדיו גלי צה"ל. כמו כל החלטה קיצונית של הממשלה הזאת, זה עשה רעש, עשה גם בלגן. אבל תוך פחות מ-24 שעות סדר-היום כבר התרכז סביב נושא אחר. אז אני רוצה לנצל את הבמה פה היום ולהעלות שוב את הנושא הזה על סדר-היום, כי הוא חשוב. תאריך הגג שנתן שר הביטחון לסגירת התחנה הוא עד 1 במרץ 2026. התאריך הזה, חבריי חברי הכנסת, לא נבחר במקרה. הרי אתמול אמר ראש הממשלה שנכנסנו לשנת בחירות. שר הביטחון מתכנן לסגור את התחנה כחלק מקמפיין, כדי שיהיה גוף תקשורת אחד פחות שהממשלה הזאת לא שולטת עליו במאה אחוז. חברים, הוויכוח על קיומם של שידורי אקטואליה בגלי צה"ל הוא ויכוח לגיטימי. אפשר להתווכח אם נכון שחיילים ישדרו אקטואליה. אפשר להתווכח אם נכון שלצבא תהיה תחנה צבאית. אני אומר לכם כבר פה, אם היום היו צריכים להקים את גלי צה"ל, כנראה שזה היה דבר לא נכון לעשות. אבל מהרגע שהתחנה הזאת קיימת, והיא חלק מהפסקול הישראלי לאורך עשרות שנים, ולאור העובדה שהדבר הזה מתפקד, מתפקד טוב, עם אחוזי האזנה מאוד גבוהים, זה לא המקום לפרק. אפשר לחשוב על מהלכים רבים שאפשר לעשות לפני שסוגרים כלי תקשורת משמעותי במדינה דמוקרטית. אפשר לחשוב על הפרטה, על הפיכת התחנה לתאגיד ציבורי, להעביר אותה לתאגיד השידור הציבורי. יש כל מיני דרכים שאפשר לעשות – לצמצם את הפעילות של החיילים בנושא האקטואליה. דרכים רבות יכלו להבטיח שגלי צה"ל, תחנה שמשדרת משבצות מאוד ייחודיות, שמדברת על החיילים, שמביאה את קולות החיילים לציבור, תחנה פופולרית, תחנה מואזנת מאוד, שכל כך הרבה אנשים רגילים לפתוח איתה את הבוקר או לסיים איתה את היום – חשוב שהתחנה הזאת תמשיך לשדר, גם אם יהיו בה שינויים כאלו ואחרים. אבל שר הביטחון בחר בדרך הקיצונית ביותר – סגירה, השבתה, חיסול – כי הוא באמת לא מעוניין בפתרון. הוא מעוניין בהשתקה, בקריצה לבייס. חבריי חברי הכנסת, לא סוגרים גוף תקשורת ציבורי במדינה דמוקרטית. לא עושים דברים כאלו, בטח לא בתקופה כזאת, בטח לא בשנה כזאת, ובטח לא את התחנה הכי מואזנת בישראל, ובטח לא כמה חודשים לפני בחירות. אבל המהלך הזה, חבריי חברי הכנסת, לא עומד בפני עצמו. סגירת גלי צה"ל היא חלק מגל חקיקה אנטי-דמוקרטי שמובילה הממשלה. חוק התקשורת שמוביל שר התקשורת, שיאפשר לממשלה לשלוט בתכנים; ההשתלטות על מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו; הפיכת חוות הדעת של הייעוץ המשפטי לממשלה ללא מחייבות; ריסוק תפקיד היועמ"ש. כל שר לוקח את התחום שעליו הוא מופקד והורס, מנפץ. במקום להגן על התחום, הוא הורס אותו. השילוב של כל מקבץ החקיקה הזה, השילוב ביניהם, יוצר ממשלה, או רוצה ליצור ממשלה עם כוח בלתי מוגבל, כמעט ללא ביקורת, בלי איזונים ובלי בלמים, כמו שמקובל בדמוקרטיות. שר הביטחון טוען שגלי צה"ל פוגעת במאמצי המלחמה ומשמיעה דעות שתוקפות את צה"ל. הוא לא אומר: מה שהיה לא יהיה. אבל מה הוא אומר? בואו נדבר על מה שהיה באמת. תחנת שידור שעשתה עבודה עיתונאית מקצועית, שחשפה פרשות שחיתות, ששואלת שאלות קשות, ושגם הגנה על החיילים, בוודאי יותר ממה שהרבה פוליטיקאים אחרים עשו. רק לאחרונה הפרשה שהממשלה הפכה למשבר לאומי, פרשת הפצ"רית – פרשה חמורה מאוד, על זה אין חולק – על כך שהיא הדליפה חומרי חקירה, נחשפה לראשונה; איפה, אדוני היושב-ראש? בגלי צה"ל, שם נחשפה פרשת הפצ"רית. אילו התחנה לא הייתה קיימת, אולי לא היינו יודעים עליה עד היום. האמת היא אחרת לגמרי, חבריי חברי כנסת. גלי צה"ל לא פוגעת בחיילים. היא פשוט לא משרתת את שר הביטחון ואת הממשלה. זו האמת הפשוטה. התחנה מטרידה אותם, כי היא עושה את עבודתה. היא חושפת, היא שואלת, היא מבקרת, היא משמיעה קולות אחרים, היא משמיעה את קולות החיילים, כמו שתקשורת במדינה דמוקרטית עושה וצריכה לעשות. זו לא רפורמה – זו השתקה. היה ראוי שאחרי מה שעברנו ב-7 באוקטובר הממשלה תעסוק במה שחשוב באמת לציבור, לא בסגירת כלי תקשורת. ולא תיגע, דווקא אחרי אותו אסון, דווקא כשאנחנו כל כך מפולגים, דווקא בזמן בחירות, במהלכים ששוב מפלגים את החברה הישראלית, במהלכים לא הכרחיים. בואו תעסקו במה שחשוב לאזרחים. בואו תעסקו במה שמחבר. בואו תעסקו במה שמאחד את החברה הישראלית. בואו תעסקו באיך הופכים את המדינה לטובה יותר. בואו תעסקו בבנייה ולא בפירוק. במקום לאחד אתם שוב יוצרים שבר בחברה. אני קורא לכם, חברי הקואליציה, אני קורא לך שר הביטחון, אני קורא לכם חברי הממשלה, אל תיתנו יד לסגירת כלי תקשורת, אל תיתנו יד לסגירת גלי צה"ל. הסירו את ידיכם מהדבר הזה, ותתעסקו במה שחשוב באמת לציבור. זו השעה, זה צו השעה, זה מה שמצופה מכם, זה מה שהציבור רוצה. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גינזבורג. תעלה ותבוא חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה, חמש דקות. נברך את התלמידים המקסימים שהגיעו לכנסת. שלום לכם, ברוכים הבאים לכנסת ישראל. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, להזכיר לכם, 773 ימים למלחמה, 773 ימים מאז 7 באוקטובר, ועדיין שלושה חטופים חללים בעזה: דרור אור, רן גואילי וסותטיסאק רינטלאק, שמחכים להם, להחזיר אותם הביתה. קואליציה יקרה, יקרה תרתי משמע, הנאומים כאן בכנסת זועמים, קולניים, בוטים, לעיתים אלימים. היום, לשם שינוי, חשבתי לספר לכם סיפור, אדוני היושב-ראש. סיפור קצת מפחיד, ולכן אני מזהירה מראש: הוא לא מתאים לילדים. סיפור: בלב היער הגדול, בין עצים גבוהים ושורשים עבותים, חיות היער בחרו בזאב כראש קבינט היער. הזאב נבחר ברוב קולות. אבל מרגע שהתיישב על כיסא הכבוד, גזע האלון העתיק, הזאב דאג אך ורק למשפחת הזאבים – לאימא זאבה, לאבא זאב ולשני גורי הזאב האהובים עליו. הזאב התעלם, ואפילו שכח את חיות היער שבחרו בו. במקום להגן על היער מחיות רעות, משרפות, הוא כרת עצים והבעיר מדורות, יחד עם החברים שלו בקבינט היער. יום אחד חיות רעות פלשו ליער, אבל בגלל שהזאב כנראה נרדם והוא שכח לשמור, החיות הרעות טרפו יותר מ-1,200 משוכני היער. קבינט היער הכריז מלחמה על החיות הרעות. הצבאים, הסנאים, האיילים, כולם התגייסו להגן על היער. רק קהילת העצלנים שביער לא התגייסה. הזאב אפילו קרא לעזרתו של הנשר הגדול מהיער הרחוק שמעבר לים הגדול. רוב חיות היער דרשו שהינשופים החכמים יחקרו: איך קרה המחדל? איך היער הגיע למצב הזה? מי אחראי לרשלנות? מי לא הכין את היער לעת חירום? אבל קבינט היער ממש אתמול החליט שהינשופים לא מתאימים למשימה החשובה. הינשופים תמיד מגזימים, חושבים, חוקרים. הינשופים אומרים את האמת. אז קבינט היער החליט למנות מישהו מהחבר'ה, אולי את האריה והממותה, הגמל והשיבוטה, ואולי גם את ההיפופוטם. חברים יקרים, יודעים מה הסוף של הסיפור שלנו? חיות היער הכועסות, הכואבות, העצובות, הבינו שחייבים להחליף את הזאב וחייבים להחליף את קבינט היער. אז התקיימו בחירות ביער, בבוקר זרחה השמש מעל צמרות העצים, היונה שבה עם עלה של זית, השלום והביטחון חזרו ליער, ציפורים עפו אל התכלת הלבנה, כך עם היונה. סוף טוב, נכון? אדוני היושב-ראש, אתמול ראיתי בטלוויזיה כתבה מטלטלת על תאונות דרכים. אתה יודע שמצלמות מהירות – בישראל יש רק שמינית בהשוואה למדינות ה-OECD? אצלנו יש 17 מצלמות אל מול 130 מצלמות – פי שמונה ב-OECD; אתה יודע שניידות אכיפה – אצלנו יש אחת לכל 100 ק"מ, וב-OECD יש אחת לכל עשרה ק"מ. ב-OECD – פי עשרה יותר ניידות; למשל באכיפה אנחנו מדינת עולם שלישי – הרי ידענו שאנחנו מדינת עולם שלישי – 80% מהאכיפה נעשית ידנית ורק 20% – דיגיטלית. במדינות ה-OECD זה בדיוק הפוך, 80% דיגיטלי. ורק השבוע, מדהים, בשבוע 75 אנשים נתפסו נוהגים בשכרות. לא אומר שלא היו יותר, רק נתפסו; 724 נהגים נתפסו נוסעים במהירות מופרזת; 228 נהגים נתפסו נוסעים ברמזור אדום. אתה יודע מה זה 228 נהגים ברמזור אדום בשבוע? זה 12,000 נהגים שנוסעים באור אדום בשנה. זה מטורף. ואנחנו מדברים על שיא הרוגים ב-20 שנים. באמת, בכל עולם תוכן שאני רואה המשילות היא בתחתית, אבל פה אנחנו משלמים בחיי אדם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. תעלה ותבוא חברת הכנסת מירב בן ארי. עשר דקות תמימות. זה הזמן לאחל למירב מזל טוב, לא תאמינו, היא בת 50. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> מה זה? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. לא תאמינו. לא חושפים את גילי בפומבי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> ביסמוט תיקן אותי, 35. סליחה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון מאוד. בועז, אתה צודק. תודה רבה, אדוני היושב בראש. << קריאה >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה על זה. קודם כול, תודה רבה לך. אני מאוד שמחה להיות לצידך כאן ועם חברי הכנסת שנמצאים כאן, ובעיקר, בעיקר, לדבר על הנושא הכי חשוב היום, לדעתי, וזה הנושא של ועדת חקירה ממלכתית. החוק הזה, יש לי הרבה מה לומר עליו, אבל אני יודעת שיש היום הרבה משפחות שכולות שעוברות ימים מאוד מאוד קשים ומורכבים בגלל הנושא של ועדת חקירה ממלכתית. אז אני אתמול הלכתי ונברתי בארכיון, מה שנקרא. ומסתבר שבספטמבר 2006, בטח גם אבי דיכטר זוכר את זה, החליטה ממשלת אולמרט להקים ועדת חקירה ממשלתית – ממשלתית – לאירועי מלחמת לבנון השנייה. אגב, לא באותן פרופורציות של 7 באוקטובר, לא אותם הרוגים, לא אותם נרצחים. ועדת חקירה ממשלתית. סיעת הליכוד אז – הוביל אתה אחד, בנימין נתניהו – פרסמה הודעה חריפה. אני מקריאה לך: "בלתי הגיוני שראש הממשלה ימנה ועדה שתבדוק את ראש הממשלה". מוכר לך? "מצער שאולמרט מתעלם מרחשי הלב של חיילי המילואים והציבור, שיודעים שרק ועדת חקירה ממלכתית תביא לחקר האמת ולהפקת הלקחים שהם כה חשובים לביטחונה ועתידה של ישראל". באמת, לא יכולתי לנסח את זה יותר טוב מבנימין נתניהו דאז. גם מתנגד לוועדת חקירה ממשלתית, גם אומר שלא חוקרים את רחשי הלב וגם אומר כמה חשוב לביטחון. איפה בנימין נתניהו של 2006? מיכל, את זוכרת אותו. האם האדם שהיה נעלם או שעבר שינוי? מה את חושבת? << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא נעלם. אני גם אגיד לך למה. אגב, אני רוצה להגיד לך על אולמרט, שהוא חשש מהוועדה הממלכתית, אבל – לא תאמין, מה שאני הולכת לספר לך עכשיו – אז היו שרים, ולא דגים קפואים. והשרים דאז – ואני אציין אותם: שר הביטחון עמיר פרץ, שר התחבורה שאול מופז – תמכו בוועדת חקירה ממלכתית. זאת אומרת, קרה אירוע שבו שרים העזו להגיד מה הם חושבים. היום אין את זה. נכון? אין את זה. אוי ואבוי לדג שיפתח את פיו. אוי ואבוי. אגב, צריך לומר גם שאולמרט חשש. והוקמה ועדת וינוגרד. וינוגרד היה שופט מדהים, אגב, ולכולם היה ברור שזו לא תהיה ועדת טיוח כמו שמתכננים לנו עכשיו, ואתה לא תאמין, הוא גם לא הסית, לא נגד הצבא, והוא אפילו נהג בממלכתיות. << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> חברת הכנסת בן ארי, מאיפה את יודעת מי ייבחר עכשיו - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להבטיח לך, אביחי בוארון – איך אומרים? ידידי, כמו שאומרים – אני רוצה להגיד לך משהו. << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> חברתי, אבל אם ייבחר שופט ראוי - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שבטוח, שכל ה-120 האלה לא צריכים לנגוע בזה. חברי כנסת לא צריכים להיות מעורבים בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, גם לא ראש הממשלה שלך – הינה, אני אומרת לך – שהוא הנחקר המרכזי בפרשת 7 באוקטובר. לא תאמין. << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> - - - אני שואל אותך שאלה - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא הקשבת מהתחלה. << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> לא, אבל אני אומר, הוא הקים אותה - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הקים. הקים. הינה אני אומרת. אבל אתה לא הקמת אתמול ועדת חקירה ממשלתית. הקמת אתמול, זה לא אתה, הם, ועדת חקירה של משהו. ועדת חקירה נחמדה, ועדת חקירה נאותה - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> של הסכמה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - ועדת חקירה של הסכמה רחבה. לא הקמת ועדת חקירה ממשלתית. << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, מה אני מחכה? כמה ימים צריך – לקבל את המילה ממשלתית? כי אולמרט, אגב, החליט. << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> אולמרט הקים ועדת חקירה ממשלתית. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה החליט ראש הממשלה שלך? ועדת חקירה. מה ההמשך, המשך יבוא? איך זה עובד? אז בוא אני אסביר לך משהו, אביחי ידידי. הינה, אני אומרת לך, הבוס שלך לא ממהר. אגב, דחיינותו אומנותו, תאמין לי, מ-2015 אני מכירה את זה. אין אדם דחיין יותר מנתניהו. אין. לא יהיה, לא תמצא, לא תחפש. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> גם דחיין וגם בכיין - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ואני אגיד גם שקרן. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יפה. תקשיב טוב. הוא – 45 ימים, שבהם הוא יקבע מה המנדט. מה, אתה בלחץ? מה אתה ממהר? 45 ימים, הוא יקבע מה המנדט – אחרי 45 ימים, אז הוא יתפנה – הרכב הוועדה. תהיה איתי בזמנים. עכשיו, הוא קובע את הרכב הוועדה; יהיו עתירות לבג"ץ? יהיו עתירות לבג"ץ, נכון? לאט-לאט, שימו לב, אנחנו מתקדמים למערכת בחירות. עכשיו, מי חוקר את הנחקרים במערכת בחירות? זה לא מתאים. זה יחכה לאחרי הבחירות, נכון? לאן הגענו? ל-2026? אני מאוד מאוד מקווה – ואני גם מבטיחה – שהממשלה שלנו תקים ועד חקירה ממלכתית ביום הראשון שלה. אבל אם חלילה תיבחר פה הממשלה, חלילה – לא תקום ועדת חקירה ממלכתית, אפילו לא ממשלתית. ואני רוצה להגיד לך עוד משהו, כי אני רואה שאתה מקשיב לי. מאז המלחמה הזאת כמעט כולם התפטרו. << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> תני לי לענות לך. תקום ועדת חקירה ממשלתית. מה הבעיה? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל למה לא אמרתם ממשלתית אתמול? << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> לא, לא אמרנו ממלכתית. ממלכתית - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל לא – אתה משהו, אתה. מה זה, שיטת האלימינציה, אביחי? אם זה לא ממלכתית אז זה ממשלתית, אביחי? << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> מירב, תקום ועדת בדיקה ממשלתית - - - כמו שאהוד אולמרט הקים את ועדת וינוגרד, הממשלה הזאת תקים ועדת - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז הינה אני אומרת לך. תשמע, אני רוצה רגע להסביר לך את האירוע. אם הוא רצה להקים ועדת חקירה ממשלתית כמו שאולמרט הקים – אגב, לפני שנכנסת אני אמרתי מה נתניהו חשב על כמה חשוב להקים ועדת חקירה ממלכתית, פספסת את הקטע הזה, אבל אין לי זמן לחזור עליו. הוא לא אמר ועדת חקירה ממשלתית. ואני רוצה להגיד לך, כל מי שהיה אשם ב-7 באוקטובר, מההנהגה, פוטר או התפטר. הרצי, ראש השב"כ, אפילו ראש המל"ל, מהמפלגה שלכם, צחי הנגבי, שר הביטחון. כולם לקחו אחריות, חוץ ממי? האיש ששנים הוביל קונספציה. תקשיב, אתה אדם ישר, אני רוצה להגיד לך משהו - - - << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> נבחרי ציבור, מי שמחליט אם ייקחו אחריות או לא ייקחו אחריות, זה הציבור עצמו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ממש לא - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ממש לא. ממש ממש ממש לא. בוא אני אגיד לך משהו, תקשיב טוב. << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ממש לא. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך משהו, זה סופר-דרמטי מה שאמרת עכשיו. אם חלילה אצלי בלשכה היה יועץ שהיה מקבל כסף מבלגיה, לא מקטר – מדינת אויב שמימנה את 7 באוקטובר - - - << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע. לא, אתה תיתן לי לסיים – על אחריות אישית. ואללה, אני מסתכלת לך בעיניים. אם אצלי היה יועץ שהיה מקבל כסף מבלגיה – לא מקטר, מדינת אויב מוסלמית שנתנה חסות למחבלים ב-7 באוקטובר – אני הייתי מתפטרת. << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה אתה חושב שדרג מדיני לא צריך לקבל אחריות? << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> גם אנשים מהאופוזיציה קיבלו כסף מקטר. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי? איזה חבר כנסת מהאופוזיציה? מי? << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תגיד לי שקרים. מי? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> נתתי לכם את הפינג-פונג הזה שלוש דקות. << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> אני מעריך אותם כאנשים - - - שמעת על - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אביחי, אביחי. חבר הכנסת בוארון, אני פונה אליך כנתנייתי לשעבר. יש פה משולש נתנייתי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא עדיין נתנייתי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני מבקש ממך לתת לחברת הכנסת בן ארי לסיים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תן לי לסיים. התחלתי דברים ועוד לא הגעתי אליהם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אם תרצה, אתה יכול להצטרף לפיליבסטר שלנו ולנאום. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תוכל להגיד אחרי זה מה שאתה רוצה. חברי כנסת וראש ממשלה צריכים לקחת אחריות. חבל על הזמן שלו, כי בסוף דרג מדיני אחראי, והמנהיגות והקונספציה שלו זה מה שהוביל ל-7 באוקטובר, ולא יעזור לכם כלום. העובדה שאתמול, בתוך הוועדה, בתוך הדיון הזה בקבינט הם אומרים שצריך להתחיל עם היועמ"שית והפצ"רית, היועמ"שית שהתנגדה לשינויים בבתי הכלא – מי שהתנגד לשינויים בבתי הכלא זה ראש הממשלה שלך בנימין נתניהו. גלעד ארדן הביא את ועדת קעטבי – ותבדקו אותי – שתעשה שינויים אצל הביטחוניים, ונתניהו לא קיבל את המלצות ועדת קעטבי. ובשיא החוצפה, לשבת בוועדה אתמול ולהגיד: היועמ"שית אשמה בתנאים של המחבלים? לא. אני הייתי פה ב-2016, גלעד ארדן היה יו"ר הוועדה. תבדקו אותי, הכול נכון. הינה ראש המטה, שכחתי - - - << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> היה השר לביטחון פנים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> השר לביטחון פנים – ראש המטה שלו יושב כאן – הקים את ועדת קעטבי. ועדת קעטבי קבעה איזה שינויים צריך לעשות בבתי כלא ביטחוניים. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> מי לא רצה את הוועדה? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי לא רצה ליישם את המלצות הוועדה? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> מי לא רצה את המסקנות? תגידי את האמת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מדהים אותי. גלעד ארדן הביא ועדה עם המלצות, ומי שדחה אותה הוא בנימין נתניהו. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> מי אמר שאסור שזה יקרה? שזה יתסיס את בתי הכלא? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, לא, לא, לא. אתה חייב לתת לי לסיים. קודם כול, את השקר על היועמ"שית הוכחתי עכשיו. בית המשפט העליון שמנע מהצבא – עוד שקר. מה שמדהים אותי, שטוב שהם לא הגיעו להסכמי אוסלו, כי אז הם היו דוחפים כמה שיותר ראשי ממשלה שצריך לחקור אותם. אבל מה עם הנחקר הראשי? הוא לא נחקר? הוא לא מדבר? איפה האחריות שלו? אני רוצה להגיד לך מילה אחת לפני שאני מסיימת. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> דווקא הוא לא - - - << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ב-8 באוקטובר, כשהמחבלים עוד היו בשטח של מדינת ישראל, הוא החליט שלוש החלטות: 1. שהוא לא מתפטר; 2. שהוא לא מקבל אחריות; 3. שהוא לא יקים ועדת חקירה ממלכתית. זה האדם שבמשך שנים האמין בקונספציית ההכלה, זה בן אדם ששר הביטחון שלו התפטר, אז ליברמן, והוא המשיך להחזיק בקונספציה הזאת שאזרחים שילמו עליה בחיים שלהם. העובדה, ובזה אני מסיימת, שהוא מסתכל היום בעיניים של המשפחות השכולות ואומר להן: אני לא אקים ועדת חקירה ממלכתית – זה לא לירוק להם בפרצוף, זה פשוט לתקוע להם סכין בגב. האנשים האלה שאיבדו את היקר להם מכול, הם חייבים תשובות. אבל גם הילדים שלנו ודור העתיד חייב את ועדת החקירה הממלכתית כדי שבאמת לעולם לא עוד, ושלא יהיה טבח כזה אף פעם. ועדת חקירה קום תקום, איתכם או בלעדיכם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. יעלה ויבוא חבר הכנסת רם בן ברק. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא הספקתי לדבר על כל מה שרציתי - - - << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> היית יכולה לקבל את הדקות שלי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> חמש דקות לרשותך. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> יש לי חמש דקות, אז בשביל חבר הכנסת בוארון אני אקדיש שתיים וחצי דקות לטרוריסטים היהודים שעושים מה שהם רוצים ביהודה ושומרון, אבל חבר הכנסת בוארון לא מכיר את התופעה. מדי פעם הוא אומר לי: ואללה, מה אתה אומר? באמת? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> הבן שלו עושה שם מילואים, הוא מכיר את זה מצוין. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לו אחלה בן. זה יהיה החלק השני. את החלק הראשון אני רוצה להקדיש לשר האוצר. שר האוצר יוצא עכשיו ברפורמה. דרך אגב, כמו כל שרי האוצר לפניו. כל פעם הם מגיעים לאוצר, הפקידים של אגף התקציבים מסבירים להם כמה חשוב לפתוח את הכול ליבוא, ואז הם אומרים: ואללה נעשה רפורמה במשק החלב בישראל, נפתח את זה ליבוא. נעשה הכול פתוח, ואז המחירים ירדו. איך הם יעשו את זה? הם יעשו את המדד רק לפי הרפתות הגדולות, היעילות, ואז כל הקטנים ייפלו. אני לא מדבר על זה שהרפתות הקטנות הן אלה שיושבות בפריפריה, במושבים, בקיבוצים, לאורך הגבולות, והם מתחזקים את המפעל הציוני ממש בידיים. אני כבר לא מדבר על זה שרפתות נשרפו ופרות מתו בזמן המתקפה, והרפתנים הישראלים שיקמו את הרפתות והמשיכו לחלוב והביאו חלב. אני גם לא אדבר על זה שאין מחסור בחלב במדינת ישראל. מדינת ישראל מייצרת באופן קבוע 106% מהתצרוכת, תמיד 6% יותר ממה שתושבי ישראל צריכים, כדי שלא יהיה מצב של חוסר. אני אדבר על זה שהם רוצים להוזיל את מחיר החלב. היום החקלאי מקבל על כל ליטר חלב שהוא מייצר 2.40 שקל לליטר. אנחנו קונים את זה בסופר ב-7.5 שקלים לקרטון. נכון? זה המחיר בסופר. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 7.21. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> 7.21. אשתי מכריחה אותי להסתכל על המחירים, לראות אם יש הבדל בין יוטבתה לאחרים, לקנות את הזול יותר, במבצעים. נגיד שהרפורמה של השר תתקבל. היא לא תתקבל, אבל נגיד שהיא תתקבל ויחסלו עכשיו 300–400 רפתות קטנות שיושבות על הגבול, וכל הרפתות יתרכזו בארבעה, חמישה, שישה קיבוצים גדולים שיעשו רפתות של 20–25 מיליון ליטר כל אחת, וייצרו את אותה כמות חלב. בכמה זה יוזיל את מחיר הליטר שהחקלאי מקבל? נניח שבמקום 2.40 או 2.50 המחלבות ישלמו לו 2. בכמה זה יוזיל את הקרטון בסופר? במקרה הטוב ב-20 אגורות. וגם לא. אתה חושב שהם יורידו את המחיר? הם לא יורידו את המחיר. זאת אומרת שהכול טריק אחד גדול בשביל להעשיר כמה יבואנים גדולים שייבאו גבינות מחו"ל, ואז הם באמת יתעשרו. ויש לנו דוגמאות – הורדנו את המכס על שום. היה בארץ שום ישראלי והיה שום סיני. השום הסיני היה זול מאוד. החליטו לעזור לצרכנים ולנסות יבוא. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> הוא הרבה פחות טוב. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> נגיד שהוא אותו הדבר. מה קרה? החקלאים הישראלים הפסיקו לייצר שום. היום אין שום ישראלי, יש רק שום סיני. ומה קרה במעלה הדרך? היום השום הסיני יותר יקר מהשום הישראלי שהיה אז. למה? זה מונופולים. הם מביאים לשוק והם קובעים את המחיר, ואין להם תחרות בארץ אז הם מעלים את המחירים. מה קרה עם החמאה? היום החמאה המיובאת – ראיתם כולכם, יש מלא חמאה, מהולנד, מגרמניה, מאוסטריה – יותר זולה מהחמאה הישראלית? היא הורידה את המחירים? היא יותר יקרה. כי ברגע שאתה סוגר שוק, אתה מעלה את המחירים. לכן העניין הזה של הרפורמה בחקלאות, שכל שר אוצר נופל בזה – דרך אגב, זה לא רק הוא. כל שר אוצר נופל בזה. הם רוצים לבטל את התכנון, הם רוצים שתהיה הוזלה ואז הם נותנים את הדוגמה של החלב באירופה – איך באירופה חלב עולה חצי, 4 שקלים במקום 7 שקלים. אני אגיד לך איך, אדוני שר האוצר – באירופה יש תמיכה ישירה לחקלאי, משלמים לו כדי שייצר חלב. הם לא רוצים להיות תלויים בטורקיה. אומרים לו: אתה תייצר חלב, אנחנו נקנה אותו ממך במחיר שאתה תוכל להרוויח. מה שקורה בסופר זה עניין של הממשלה, לא שלך. הם מצליחים בעניין הזה. אז הם רוצים להיות כמו אירופה בלי התמיכות של אירופה, שתהיה תחרות חופשית, שזה פשוט הזיה. אנחנו מדינת אי, ואם לא נדע לייצר את האוכל שלנו בעצמנו, לא יהיה אוכל פה במדינת ישראל. לא יהיה. מה אתם חושבים, כשהאוניות יעצרו ולא ייכנסו לנמל חיפה בגלל איום של טילים והמטוסים לא ינחתו, אז הטורקים ישלחו לנו עגבניות? מאיפה יגיעו העגבניות? אז חייבים לגדל עגבניות ישראליות וחייבים לייצר חלב ישראלי, חייבים בצל, חייבים מלפפונים. מה שאנחנו לא יודעים לעשות לבד, אנחנו אוגרים. אבל מה לעשות? חלב אי-אפשר לאגור ועגבניות אי-אפשר לאגור ומלפפונים אי-אפשר לאגור, צריך לייצר. ההולנדים מגדלים עגבניות בתוך חממות, שעולות פי חמישה, פי שישה מהיבוא בטורקיה. למה הם עושים את זה? למה הם מחזיקים את זה? כי הם לא רוצים לסמוך על הטורקים. לכן כל הגישה הזאת של להסתכל על החקלאות עם איזושהי ראייה קפיטליסטית היא גישה שגויה, שעלולה לעלות לנו ביכולת שלנו להאכיל את התושבים שלנו בעצמנו, תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רם בן ברק. יעלה ויבוא חבר הכנסת יבגני סובה. שבע דקות, לרשותך, אדוני. ידעת? הבעיה שאין פה שבע, יש פה רק חמש או עשר. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אנחנו מדברים על מספר נושאים שאני רציתי להתייחס אליהם. אני שמעתי פה – חבריי מהקואליציה מנסים להצדיק. עצם העובדה שממשלה שבמשמרת שלה קרה האסון הגדול מאז השואה, ובמקום לבוא ולהתאחד סביב הנושא של הקמת ועדת חקירה ממלכתית, היא פועלת, סלחו לי על הביטוי, בצורה מאפיונרית ומנסה לתרץ את אי-הקמת הוועדה הזאת – כל פעם מנסים למצוא תירוץ חדש: מי ימנה את השופטים? ההוא נבחר לא כדין, אנחנו לא רוצים שהקצינים ילוו בעורכי דין. כל ההסברים האלה שמציגים פה חברי הקואליציה, שאני לפעמים תוהה האם זו דעתם או שפשוט הם קיבלו דף מסרים ככה לדבר, פשוט לא רלוונטיים למציאות. אנחנו עברנו אירוע, הקשה ביותר מאז השואה. באירועים קודמים, כשהיו מלחמות, היו אירועים דרמטיים, אפילו לא הייתה שאלה אם להקים ועדת חקירה ממלכתית. מי שרוצה להתעמק בהיסטוריה, שילמד היסטוריה – מקצוע טוב אזרחות והיסטוריה. תלמדו על ועדת אגרנט: מתי התקבלה ההחלטה להקים ועדה? מתי הוועדה הזאת נתנה דוח ביניים? ואם מישהו לא יודע, אז אני אחדד. מלחמת יום הכיפורים, שהסתיימה בהפסקת אש בערך בתחילת נובמבר 1973, משהו כזה, מיקי, אתה נדמה לי היית כבר אז, לא? בן כמה היית? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הייתי צעיר, בן 30. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז איך שבתחילת נובמבר הסתיימו הקרבות, היה קו הפסקת אש - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> במלחמת יום כיפור, הייתי בן 23, 22 אפילו. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> 22. כבר באמצע נובמבר, כשחיילים עדיין נמצאים בחזית, עדיין שומרים על קו הפסקת האש, עדיין יש חילופים ועדיין יש חשש כל דקה וכל שעה, ממשלת ישראל מקבלת החלטה להקים ועדת חקירה ממלכתית בראשותו של השופט אגרנט. מתי הוועדה הזאת נותנת את התוצאות הראשונות שלה? מסקנות ביניים כבר באפריל 1974, כאשר בין שני האירועים האלה מתרחשות בחירות לכנסת. הבחירות לכנסת בינואר 1974, כשהרבה ח"כים חדשים – חלקם לחמו – נכנסים פעם ראשונה לכנסת. מייד אחרי מסקנות הביניים באפריל 1974 ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר מודיעה על התפטרותה, שהיא מפנה את הכיסא שלה כראש הממשלה, לא מחכה לתוצאות הסופיות, משום שהאירוע הגדול והמחדל הגדול של יום הכיפורים על אחריותה, כי היא ראש ממשלת ישראל. בחודש יוני 1974 גולדה מאיר התפטרה גם מהכנסת. זו דוגמה לאחריות. זו דוגמה להתנהגות של הקברניטים. זו דוגמה לאחריות של הממשלה והתנהגות נכונה של הממשלה. מה אנחנו שומעים כאן שנתיים? שומעים תירוצים עלובים. כל פעם שרים, חברי כנסת, מחפשים דרך להתחמק, מנסים למצוא כל פעם תירוץ חדש, ולמעשה רוצים לקבוע גם את ההרכב, גם את מי שיעמוד בראש הוועדה, ומראש כבר מכינים את הקרקע לבייס שלהם שהוועדה הזאת תהיה פוליטית, שהמסקנות לא צריכות להיות אישיות. אני מאלה שחושבים שהדרך הכי טובה זה בחירות. בואו נחזור לעם, נלך לעם, והעם יחליט. אני בטוח שהעם יעניש אתכם. אין דבר כזה שאתם שנתיים לא מקימים ועדת חקירה אחרי שבג"ץ מחייב אתכם, אתם עושים כאילו ישיבת דמו כזאת בממשלה, ולאחר מכן רצים עם דף מסרים, מדוע אתם לא רוצים להקים ועדת חקירה ממלכתית. אני, אין לי ציפיות. הוועדה הזאת לא תקום כנראה בכנסת הזאת, אבל אני בטוח שהיא תקום בכנסת הבאה, כאשר אנחנו נרכיב את הממשלה ונחזור לממשלה, נתפקד ונעשה ניהול נורמלי של המדינה. אנחנו לא נתעסק בחוקים כמו שאנחנו מתעסקים היום: מה זה משנה אם מישהו רוצה להתגרש דרך רבנות או לא רבנות, או ללכת ולתת להם סמכויות, מה זה משנה? זה הם רוצים. אז מחר אתם תגידו: מה זה משנה, שיעשו גם בירור יהדות – כמו שאתם רוצים, לחזק את בירור היהדות. מחר אתם תגידו: רגע, אולי גם נכפה עכשיו מה אתם תראו בטלוויזיה, מה אתם תאכלו, תיכנסו גם לצלחת של האנשים, הרי ככה זה מתחיל. ההשתלטות שלכם, של הקואליציה, ככה מתחילה. אז לכן אני חושב שאם אנחנו כבר מדברים על החוק הזה, בוודאי שאנחנו נצביע נגד, אבל אני רוצה לחזור לנושא שהתחלתי בו: זה בושה וחרפה שממשלה במשך שנתיים לא עונה ולא נותנת טיעון אחד שבו יש הסבר הגיוני מדוע עד היום לא קמה ועדת חקירה ממלכתית. כל הטיעונים שלכם, והתשובות שלכם וההסברים שלכם הם פשוט עלובים. אני מאוד מקווה ואני בטוח בזה שהציבור לא מטומטם, שהציבור רואה את ההתנהגות המבישה שלכם, שהציבור גם יעניש אתכם בקלפי. וגם אנחנו, זאת ההבטחה שלנו, כשנחזור לממשלה, הדבר הראשון שנעשה, אנחנו נקים ועדת חקירה ממלכתית לאסון הכי גדול שקרה לנו מאז השואה, תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סובה. יעלה ויבוא חבר הכנסת משה טור פז, המכונה קינלי. עשר דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אתה יודע, קרה כאן השבוע משהו. אני חושב שהשר אלקין, נראה לי שהוא לא מודע לו, אין לי הסבר אחר. אופיר כץ בטוח לא מכיר את זה. קרה כאן משהו עם מישהו שיושב על הכיסא שלך בדרך כלל, שפשוט אין לי להגיד אלא שהמסכות הוסרו בכנסת ישראל. סגן יושב ראש הכנסת מהתנועה הלאומית הליברלית המכונה הליכוד, ניסים ואטורי, קם ואמר בקול גדול, ואני מצטט: כהנא צדק בהרבה מקומות שעם ישראל טעה, וגם הליכוד טעה שהדיר אותו. סוף ציטוט. כן, אתם שומעים נכון. זה לא טוקבק, זה לא פוסט באיזה קבוצה נידחת, זה לא משהו שהוצא מהקשר. סגן יושב ראש הכנסת ממפלגת השלטון – אתם, אלקין, אתה, אופיר, מפלגת הליכוד, המפלגה שמקימה פה ממשלות כבר ארבעה עשורים, עליזה – אומר בקולו "כהנא צדק" בריש גלי, "כהנא צדק". מילא לימור סון הר מלך וקרויזר ממפלגת עוצמה יהודית – הם כהניסטים, מה אני אעשה? זה נורא בעיניי ששניהם היו באזכרה של כהנא, נורא, מזעזע. הליכוד? הליכוד, המפלגה הלאומית הליברלית, שמיר, יצחק שמיר, עליזה, היית בזמנו, דרך אגב? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> היא מתקופת בן-גוריון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> יצחק שמיר היה יוצא החוצה, מוציא את כל הקואליציה איתו, כל פעם שכהנא עלה לדבר פה, עד שהוא נפסל על ידי בית המשפט העליון. והיום, תשפ"ו, בכנסת ישראל, סגן יו"ר הכנסת אומר: כהנא צדק. והליכוד מופתעים. מופתעים. אומרים להם שהליכוד נהיה כהניסטים, והם נבהלים מזה. כל מה שהליכוד יצא נגדו, וסימל אותו בעבר – הוא היום מאמץ בגלוי. אתם יודעים מה? יש לי תחושה, עליזה, אופיר, השר אלקין, יש לי תחושה שאתם לא זוכרים מי זה כהנא, אותו כהנא שאומרים עליו שצדק. ציטוט: בשבילי זה היה יום שמח, אמר כהנא על היום שבו עמי פופר רצח ערבים חפים מפשע; עוד ציטוט של כהנא: הערבים בתוכנו הם סרטן; עוד כהנא: אם היינו מסיימים את בעיית הערבים בקום המדינה, אולי היינו משגשגים ובוא המשיח היה מתקיים; אני ממשיך, ציטוטים של אותו כהנא שעליו אמר סגן יו"ר הכנסת ואטורי שהוא צדק, שימו לב: אין דבר כזה כפר ערבי במדינת ישראל. זה כפר יהודי שמאוכלס זמנית על ידי ערבים, אבל רק זמנית; ואני ממשיך: הבעיה הערבית לא תיפתר ללא גירושם, כי עצם קיומה של המדינה היהודית היא שיוצרת אותה; ונסיים עם עוד פנינה מבית היוצר של הפשיסט כהנא: כל ערבי הוא חפץ חשוד. אתם שומעים? זה האדם שהליכוד מהלל. זה לא רק ציטוטים. אותו כהנא הגיש הצעת חוק שזכתה לשם היפה: חוק למניעת התבוללות ולקדושת ישראל. מה יש בחוק הזה? את יודעת, עליזה? חופי ים נפרדים ליהודים וללא יהודים. מזכיר לכם משהו? גרמניה, שנות השלושים? איסור על לא יהודי לגור בשכונה יהודית בלי אישור של רוב היהודים. נשמע לכם אולי מוכר? איסור על יחסים בין יהודים ללא יהודים, עם עונש מאסר. זוגות מעורבים ייאלצו להיפרד, בחוק. המתנגדים שלו, חלקם מהליכוד, מהספסלים האלה, קראו לחוק הזה חוקי נירנברג. ככה הם אמרו לכהנא. אתם. איפה היורשים, איפה? זו ההיסטוריה, ומה יש לנו היום? המציאות שבה הליכוד, מפלגת הימין הממלכתי הליברלית, החירות הליברלית – קם איש ליכוד ומהדהד את תורת הגזע של כהנא, ומסביר לנו שכולנו טעינו. שהבעיה היא לא הכהניזם, אלא שלא אימצנו אותו בזמן. מהשפעת ז'בוטינסקי להשקפת "יהודים כאן, ערבים שם"; מהליברלים של מנחם בגין למי שמצטט בגאווה אדם שדרש להעמיד אנשים לדין כי הם אוהבים. ואתם יודעים מה הכי עצוב? שזו אפילו לא פליטת פה, זו לא אמירה אומללה. כן, עליזה, חלק מה-DNA החדש של הליכוד. וכשזה ה-DNA, אל תתפלאו שהגוף מתנהג כמו כהנא. ואני אגיד את זה בצורה ברורה, כי כנראה שזה לא ברור: בישראל 2025 אין מקום לחוקים שמסמנים אזרחים לפי מוצא. מי שמנסה להחזיר את ישראל לעידן כהנא צריך להבין שאנחנו נהיה חומה בצורה, גם אם הוא חלק מהליכוד. אותו צריך לרדוף עד חורמה. לכן צריך להזכיר מה זה גזענות. לכן צריך להזכיר להתבייש. כן, תתביישו כולם, גם אלה ששותקים. אדוני היושב-ראש, קשה לי להמשיך אחרי הדברים האלה. באמת, אני אומר, זה פשוט בושה וחרפה שאדם כזה ישב על הכיסא שלך לפני כמה שעות. אבל אתה יודע מה? זה אולי לא באותה רמה של חומרה, באמת אני אומר, אבל יש תחושה, יש תחושה של מכירת חיסול. יש תחושה של מכירת חיסול. אופיר, ראית את הסרטון הנפלא של גולדקנופ, עם הצעיף היפה, אי שם? זה ממש הגרסה השבועית של Black Friday. כן, היה לנו Black Friday עם גולדקנופ יושב על הדנובה – שמעתי שגפני נזף בו עכשיו. לפחות ביהדות התורה הבושה לא מתה, ככה אני מקווה לשמוע. אבל מתישהו, באחד מימי השישי הקרובים, יהיה Black Friday, אבל ממשלת ישראל כרגע מציגה: כאן לא קונים בזול, אדוני היושב-ראש, כאן מוכרים מדינה ביוקר. אנחנו כבר חודש, עליזה, ב-Black Friday. אני רוצה שתסבירי לי משהו: איך יכול להיות, איך יכול להיות שבכנסת ישראל 2025, שבראשה עומד אמיר אוחנה, מהמפלגה שלך, אין ועדת חינוך – חודש; אין ועדת בריאות – חודש. נגמרו הבעיות פה? שר פנים, שר בריאות במשרה מלאה – הכול ממלאי מקום. זה ממש - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ועדת חינוך. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> ועדת חינוך, קודש-הקודשים של מדינת ישראל. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אין גם ממלאי מקום לשרים. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין ממלאי מקום לשרים. זה ממש מכירת חיסול של הכול כלול. מי אמר אני ולא קיבל? קנה אחד, מיקי לוי, וקבל שלושה. אתה יודע שחיים כץ, איש מוכשר וגם די מאושר, הוא היום גם שר החינוך, גם שר התיירות, ולדברים מסוימים – גם מטפל בבריאות ורווחה? חיים כץ לא צריך שקית, הוא צריך עגלה – להעמיס את כל המשרדים שלו, כדי שהוא יוכל לקחת אותם. אבל בעצם למה צריך שר בריאות, אופיר כץ? זה סתם, זה אקססורי, זה מיותר. זה של ש"ס, נשמור להם את זה. אל תיגעו להם במילואים עד שהם יחזרו. אה, הם יחזרו – ניתן להם; לא יחזרו – לא יהיה לאף אחד, גם לי וגם לכם לא יהיה. בינתיים הבריאות של הציבור בסוף התור, החינוך מזמן כבר בפח. ועל קיש נסמוך? ראיתם את התחקיר ב-12? אז אם אין ועדה שמפקחת על הממשלה, איך תהיה פה ממשלה ראויה? אבל, אתם יודעים מה? אולי זה נוח. אולי ליו"ר הקואליציה זה נוח. כי אם אין ועדה אז גם לא צריך לטפל בכלום. ואתם יודעים מה? הרשימה הולכת ומצטברת. החינוך המיוחד – אתם יודעים שאתמול בבית שמש גן ילדים קרס? גן ילדים קרס; אתם יודעים שהסיפור של החרמות במערכת החינוך רק מחריף? המחסור בצוותי חינוך; סטודנטים לרפואה – אתם יודעים מה? הייתה לי ביקורת על הממשלה גם קודם, אבל מול שר הבריאות בוסו ומול ראשי הוועדה טייב ומישרקי היה לי מה לעבוד, בבעיות של סטודנטים במילואים. היום אין מול מי לעבוד, כי כולם מחכים שדרעי וגפני יחליטו מה קורה איתם. אבל Black Friday, חברים, זה עכשיו. ומה לא נמכר? לא לוקחים את האחריות הציבורית. כי האחריות הציבורית, ביסמוט, היא לא במבצע, היא לא על המדף, היא לא בסל הקניות של הממשלה הזו, כי האחריות אזלה. לא נשארה אחריות במדינת ישראל. מכירת חיסול, הכול הולך. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת משה טור פז. תעלה ותבוא חברת הכנסת מירב כהן. שבע דקות, נכון? בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> מי שנהג ברכב ועשה תאונה נוראית לא יכול אחר כך למנות את מי שיחקור אותו. הוא גם לא יכול לחקור את עצמו. כי זה דבר מסוכן, כי זה מבטיח שתהיה עוד תאונה. אין מקרה בהיסטוריה של מדינת ישראל שיותר מצדיק – צורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. קרה לנו האירוע הנורא ביותר בתולדות מדינת ישראל. מאז השואה לא קרה לנו אסון בסדר גודל כזה, סדר גודל תנ"כי, ועדיין הממשלה המנותקת הזו מסרבת להקים ועדת חקירה ממלכתית. עכשיו, תבינו, אין להם בעיה שדברים ייחקרו, הם פשוט לא רוצים שחס וחלילה זה יגיע אליהם. ואיך אני יודעת את זה? כי הרבה פעמים חברי הקואליציה הזו – בעיקר ראש הממשלה, כשהוא ישב באופוזיציה, דרש בתוקף להקים ועדת חקירה ממלכתית. זה קרה בפרשת הסוהרות, בפרשת הרוגלות, במלחמת לבנון השנייה. הוא דרש בתוקף להקים ועדת חקירה ממלכתית, והוא מאוד האמין, אגב, למערכת המשפט ולנשיא העליון שימנה את יושב-ראש הוועדה. אבל רק כשזה נוגע לדברים שקורים במשמרת שלו, ולצערי קרו לנו הרבה מאוד אסונות במשמרת שלו: אם זה אסון מירון, האסון האזרחי החמור והקשה ביותר שהיה פה אי פעם, שאם היינו באמת מפיקים ממנו לקחים, אולי לא היה בא עלינו בכלל 7 באוקטובר; אם זה טבח 7 באוקטובר, כמובן; אם זה אסון הכרמל. בכל המקרים האלה פתאום ועדת חקירה ממלכתית לא מתאימה לו, פתאום אי-אפשר לסמוך על החוקרים. ובאמת הארכיון הטלוויזיוני עמוס, עמוס, עמוס בציטוטים של השרים שיושבים בממשלה הזו, כשהעכוז שלהם דבוק לכיסא. הם מסבירים לנו למה חשוב וצריך להקים ועדת חקירה ממלכתית, אבל פתאום מהפוזיציה שלהם הכול השתנה. פתאום לא צריך את זה. זה רגע שבעיניי הוא באמת מבייש, אבל אני מבינה למה הם כל כך מפחדים מוועדת חקירה ממלכתית. הם מפחדים כי הם לא רוצים שהציבור ישמע מי המציא את הקונספציה שחמאס הוא נכס, מי המציא את הקונספציה שחמאס הוא נכס, מי העביר להם דרך קטר במשך שנים רבות סכומים אדירים של כסף, מי סירב שוב ושוב ושוב לאשר את חיסולו של סנוואר, ומערכת הביטחון אומרת ששש פעמים היו לנו הזדמנויות לחסל אותו, וראש הממשלה הזה פשוט סירב. הוא לא רוצה שיתעסקו בזה. עכשיו, בואו, היה פה תהליך מטורף של קונספציה מטורפת, שאם אנחנו לא נפיק ממנה לקח, זה פשוט יחזור על עצמו. בואו, היו צעדות שיבה על הגדר. חמאס הקים עמדות צבאיות לאורך כל עוטף עזה. אני הייתי בנתיב העשרה, ראיתי בעיניים, כמו שאני רואה אותך, היושב-ראש, ככה, במרחק הזה מהגבול שלנו, הקימו חמאסניקים עמדות, בחלק מהמקרים הם ממש תלו שלטים: חכו, חכו, אנחנו נבוא אליכם הביתה. וכל זה לא הספיק לממשלת המחדל. לא הספיק. עדיין נתניהו היה מכור לשקט, והמשיך להעביר להם כספים. סנוואר, שראה שאנחנו לא מתעוררים, המשיך בשיטת הסלמי, להקים עוד עמדות ועוד עמדות, ולהתגרות ולהתקרב לגדר. ושום דבר לא עזר, שום דבר לא עורר אותנו. הכתובת לא הייתה כתובה על הקיר – היא פתחה מהדורות חדשות, ועדיין ראש הממשלה בנימין נתניהו לא התעורר, ואת זה צריך לחקור. אני אומרת, בישיבה הראשונה של הממשלה הבאה, נכריז על הקמת ועדת חקירה ממלכתית. אבל הנזקים, הנזקים כבר מצטברים. עצם העובדה שאנחנו כבר למעלה משנתיים אחרי פרוץ הטבח, ועדיין לא הוקמה ועדת חקירה, עצם הזמן שעובר מטשטש את הראיות. ועכשיו אם הם יקימו ועדת חרטא ברטא, שגם היא תטשטש את הראיות, יהיה קשה להגיע לחקר האמת. זה נזק אדיר, אדיר, גם למשפחות, שמגיעות להן התשובות, וגם ככה פשוט לא נצליח למנוע את האסון הבא. ככה לא מתנהלת מדינה שהיא חפצת חיים. לאורך תקופה מתנהל קמפיין סדור על הראש של נשיא בית המשפט העליון. מדוע זה קורה? מדוע לא מכנים אותו בשמו? מדוע קוראים לא לכבד את פסיקותיו? מדוע לא מזמינים אותו ליציע הכבוד בטקסים רשמיים? מדוע שר המשפטים לא מוכן אפילו לקיים איתו פגישת עבודה רגילה? כל המסע הזה של דה-לגיטימציה נועד להשיג דבר אחד – כדי לא להקים ועדת חקירה ממלכתית, כדי שהם יגידו: אי-אפשר, כי עמית הוא לא לגיטימי. הם עשו את זה בצורה שיטתית. ואני שואלת: למה כשהשופט עוזי פוגלמן שימש כנשיא העליון, מדוע אז לא הקמתם את הוועדה הזו, את ועדת החקירה? גם הוא לא בסדר? כולם לא בסדר? או שאתם פשוט לא רוצים שיגיעו לחקר האמת, כי האמת המכוערת עלולה להיות מאוד מאוד לא נוחה לכם? אז שימו לב, למרות שהממשלה הזו מנהלת קמפיין שטני על שופטי ישראל, שבאמת בעיניי כבר נשקפת סכנה לחייהם מרוב שכל הזמן מטילים בהם רפש – למרות הקמפיין השיטתי הזה, עדיין, גם היום הציבור בישראל מאמין יותר לוועדת חקירה שתוקם על ידי שופט ולא לוועדת חקירה שתוקם על ידי פוליטיקאי, עדיין האמון במערכת המשפט גבוה יותר מהאמון במערכת הפוליטית, כי עם ישראל יודע שהממשלה שנמצאת פה אינה נקיית כפיים, היא מעוניינת לטייח. וגם אחרי כל קמפיין ההשמצה עדיין יש רוב מוצק שדורש הקמה של ועדת חקירה ממלכתית, רוב אפילו בקרב מצביעי הקואליציה הזו. ואני רוצה להגיד עוד דבר אחד לסיום: חברי הקואליציה הזו מנסים לדחות את הקץ, אבל בקרוב מאוד תהיה מערכת בחירות, ומערכת הבחירות הזו תהיה בגדר משאל עם שבו הציבור יצביע על שתי שאלות מרכזיות: הקמת ועדת חקירה ממלכתית וגיוס שוויוני לכולם. בשתי סוגיות הליבה האלו הממשלה הזו נמצאת באופסייד רציני, פועלת נגד ציבור הבוחרים שלה, וזה יבוא לידי ביטוי היטב במערכת הבחירות הקרובה, שתהיה פשוט משאל עם אחד גדול. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מירב כהן. יעלה ויבוא חבר הכנסת מיקי לוי. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> ערב טוב, אדוני היושב בראש. עומד כאן השר אבי דיכטר ומפליא בשבחה של הממשלה. ממשלת 7 באוקטובר, טבח 7 באוקטובר, ממשלת החורבן, איך היא השכילה והצליחה לשרוד. אמר כאן שר האוצר: יש לנו שבועיים עד שיפטרו אותנו. ובמה אתם מתגאים? במה? איך הוא אמר? הוא הפליג בשבחם של לוחמי המוסד, ולוחמי השב"כ, ולוחמי המשטרה והימ"מ, ולוחמי צה"ל הגיבורים, על כל זרועותיו. אנחנו מסכימים. לא אתם עשיתם את המלחמה, אלה עשו את המלחמה, זרועות הביטחון. שמעתי נאום ארוך פה, כמעט של 45 דקות. משפט אחד היה חסר בכל הנאום שלו: זה קרה במשמרת שלנו. אנחנו אחראים. אפילו לא אשמים – תיתן לוועדת החקירה להגיד אם אתה אשם או לא. המילים הפשוטות: אנחנו אחראים, זה קרה במשמרת שלנו. כל הנאום שלו היה לכיוונה של האופוזיציה, איך השכילה הקואליציה לשרוד. את מה שרדתם? את התופת, את רצח ואונס הנשים בטבח הנורא שקרה בבני עמנו? << קריאה >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - שתקום ועדת חקירה ממלכתית - - - << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מילה אחת לא אמרת על ועדת חקירה ממלכתית, חברי השר אבי דיכטר, לטבח הנורא שקרה בבני עמנו, להרג ורצח של ילדים במיטתם, האסון הגדול ביותר שקרה למדינת ישראל, אזרחי מדינת ישראל ועם ישראל מיום הקמת המדינה. ובמה אתה מתגאה? בזה שהממשלה הרעה הזו, ממשלת 7 באוקטובר, טבח 7 באוקטובר, שורדת. לא יעזור לכם שתשנו את הנרטיב. מלחמת התקומה – פקקטה. חוץ מראש הממשלה וכמה חברי כנסת פה, אף אחד לא עושה שימוש במושג הזה. אין לכם בושה לשנות את הנרטיב, את ההיסטוריה? זה לא יעזור לכם. ועדת חקירה ממלכתית קום תקום. אפילו הצעתו של הנשיא להקמת ועדת חקירה ממלכתית שהמשנה לנשיא העליון סולברג יקבע את המרכיבים שלה – לקח לליכוד 20 דקות. סולברג הרי מקובל עליכם, כבוד השופט סולברג, המשנה לנשיא. הוא מקובל גם עליי, גם אני מכבד אותו. מבחינתי שופט בית משפט עליון הוא שופט בית משפט עליון, לא מעניין אותי מהי תפיסתו הפוליטית. אני גם לא יודע. עצם היותו שופט עליון מכשיר אותו על פי חוק לקבוע את ההרכב. ומה אתם רוצים? שהנחקרים יקבעו את החוקרים. תגידו, אתם רציניים? אתם רציניים? הרי ראש הממשלה רועד מפחד. הוא רועד מפחד כי הוא יודע שהוא נושא באשמה. ראש הממשלה כבר קיבל מכתב אזהרה בנושא הצוללות. מה היה כתוב שם, המשפט המסכם? פגע בביטחון מדינת ישראל. כך היה כתוב במכתב שראש הממשלה קיבל בנושא ועדת החקירה בנושא הצוללות. ועדת החקירה בנושא מירון, ועדת חקירה ממלכתית, האשימה אותו בצורה חד-משמעית שהוא נושא באחריות ובאשמה למותם של 45 מאזרחי מדינת ישראל. אבל זה לא מזיז לו. אגב, זה המקצוע שלי – ככה עבריינים מתנהגים. נתניהו פחדן, בורח מבשורה. אני שומע שאתם מארגנים חקיקה – כאילו חקיקה, כאילו בהסכמה רחבה. אנחנו לא נשתף איתכם שום פעולה בוועדת חקירה כזו או אחרת, אלא אם כן היא ועדת חקירה ממלכתית בלי נגיעה פוליטית. וכל נגיעה פוליטית מזהמת כל ועדה באשר היא. לא תהיה, לא תקום, בלתי אם היא ועדת חקירה ממלכתית. לא נשתף איתכם פעולה, לא יעזור לכם. אני אומר מפה, ואני קורא לכל מי שיוזמן, אם יוזמן לוועדת חקירה כזו או אחרת, לא לשתף פעולה. לא לשתף פעולה עם כל ועדה אחרת שתקום, אלא אם כן היא ועדת חקירה ממלכתית. ביום 12 בנובמבר 2025, בשבוע שעבר, ביום ד' כמדומני, הונח כתב אישום – תחקיר עיתונאי מהמעולים שצפיתי בהם. תחקיר עיתונאי מעולה של העיתונאי ירון אברהם, שמגובה בזמנים, בסרטים, בהקלטות, על ראש הממשלה נתניהו. זהו בסיס לכתב אישום. תאמינו לי, לא צריך להיות עורך דין ופרופסור למשפטים כדי להרכיב כתב אישום. מספיק לקחת את התחקיר העיתונאי הזה, שסוקר מ-2009 את ההתבטאויות של ראש הממשלה נתניהו בדבר המחויבות להקים ועדת חקירה ממלכתית, רק כשזה נוגע לאחרים. רק כשזה נוגע לבנט, רק כשזה נוגע ללפיד, רק כשזה נוגע לאולמרט. כשזה נוגע אליו – מה פתאום, לא תפסו בדש מעילי. אדוני ראש הממשלה, אתה אחראי. איך אמרת? אנחנו נושאים באחריות, בחרו בנו כדי לשאת באחריות. אתה אמרת את זה. אתה נבחרת, אתה ראש הממשלה, אתה נושא באחריות, אתה אשם. ותאמין לי, אדוני ראש הממשלה, משפט ההיסטוריה הוא המשפט הקשה מכול. ההיסטוריה תשפוט אותך, את אנשי ממשלתך, את כל ה-120. הרים של דפים וספרים יישפכו על האירוע הקשה הזה, הקשה בתולדות מדינת ישראל. אתה אשם, אתה תלך הביתה. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. יעלה ויבוא חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. שבע דקות. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, היום בערב טרוריסטים יהודים הציתו רכבים ובית בכפר אל-ג'בעה באזור בית לחם. זאת, מספר שעות לאחר שהיה פינוי מאחז בלתי חוקי בצור משגבי, באזור גוש עציון. פינו שם 20 מבנים, שני לוחמי מג"ב נפצעו. אני שומע את הדיבורים על קומץ. זה לא קומץ, זה לא עשרות, זה לא מעט, זה לא עשבים שוטים. עשבים שוטים גדלים תמיד ליד מקורות מים, ויש להם מקורות מים בממשלה הזו. יש שרים בממשלה הזאת שמעודדים את זה. יש את השר בן גביר, עבריין מורשע על כיסא השר לביטחון פנים, יש את סמוטריץ', שלא מתבייש לעודד, יש את השר עמיחי אליהו, ועוד רבים ולא טובים בממשלה הזאת. ולכן זה לא קומץ. זה קומץ של שרים בתוך ממשלה ששולחת אותם לבצע פרעות. זה הסיפור. ושר הביטחון ישראל כץ – מעולם לא היה שר ביטחון שעיסוקו בפוליטיקה כל כך גדול, במקום בביטחון. ואני אומר לכם שאפשר לטפל, אם רוצים. אבל כשלא רוצים וזו הממשלה – זו התוצאה. היום בערב, למרות כל ההצגות האלה, היום בלילה, תתקבל במועצת הביטחון החלטה שיש לה משמעויות – שכל החברים שיושבים פה היו צריכים להתבייש שהם יושבים פה. להתבייש שהם יושבים פה, כי מזמן נלקח מאיתנו מה שהיה תמיד – קבלת ההחלטות על ביטחוננו. זה כבר לא קורה בממשלה, זה קורה בקריית גת או בוושינגטון, וזו תמונת המצב האמיתית. אבל זה לא מפריע פה לשרים לעשות סיבוב. הם ממשיכים לעשות סיבוב, ושמענו היום את השר לביטחון פנים קורא לראש הממשלה: ראש הממשלה היקר, החשוב, צריך לסכל את בכירי הרשות הפלסטינית, והכנתי כבר, יש תא מעצר לאבו מאזן. אומר מי? אומר אחד שדבר אחד הוא לא יודע לעשות: לעשות את העבודה שלו. הוא מדבר על הכול, חוץ ממה שהוא צריך לעשות. תראו, אני מקווה שלא ייתפס שזה מחויך מדי, אבל תראו איזה שר לביטחון פנים יש במדינת ישראל. יש פשיעה מטורפת בכל רחבי מדינת ישראל, יריות בכל הארץ, רימונים, מטענים, נרצחים, פצועים – בכלל לא סופרים אותם. בן גביר ממשיך לספר סיפור כששואלים אותו: הקמתי 900 יחידות כוננות ואת המשמר הלאומי. אומרים לו: אוקיי, ומה עם התוצאות? תוצאות זה לא במגרש שלו, הוא בסיפורים. ירי בכל מקום: צפון, מרכז, דרום; עזריאל – מי שלא מכיר, בגוש תל מונד; כפר יעבץ; כרמית בדרום; להבים; חדרה. מה זה חדרה? ראש העיר יושב ברחוב עם חברי מועצת העיר כי זורקים שם רימונים, מתפוצצים. בן גביר לא מגיע לשם. הוא לא מגיע למקומות האלה, הוא מגיע אך ורק למקומות שאפשר לעשות בהם סיבוב פוליטי, לדבר על ערבים וללכת הביתה. אז מה הוא עשה אתמול? היה לחץ גדול באזור כרמית, אז מה הוא עשה? עלה לאוטו, יש לו נהג, נסע דרומה, לקח איתו – שזה גם כן שאלה, למה כולם באים איתו במשטרה – לקח איתו, עשה סיבוב של אבו עלי. מהדרך הוא עושה סרטון מהאוטו. זה בין מביך, מגוחך, לפתטי. האיש של המשילות הוא פשוט אפס מאופס. ואגיד לכם מה הוא אומר. הסיפור שהוא מספר בסרטון, הוא אומר: תראו, היריות בכרמית זה תגובת נגד בגלל שטיפלתי ברעש של המסגדים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - בכנסת ישראל? זה הסגנון שלך? << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לחדש לממשלה הזאת: רעש במסגדים זה הרבה פחות קשה מיריות של מאגים. אבל אתכם זה לא מעניין. הוא נוסע ועושה סרטונים, והקופצנים הקבועים קופצים, כי הם לא מכירים דבר ולא מבינים דבר, אבל הם ימשיכו לקפוץ. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - מה אתה מדבר? איך אתה מדבר? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> טלי, טלי, תודה. בסדר, בסדר. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> ימשיכו לקפוץ, כי תפקידם הוא לקפוץ. לזה מינו אותם – לקפוץ. ואחרי שאמרתי את זה, הפשיעה משתוללת בכל הארץ. 224 נרצחים בחברה הערבית - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> טלי, בסדר, שמענו. תודה רבה. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אבל בן גביר מספר סיפור שזה בגלל הרעש במסגדים. אז הוא מטפל ברעש במסגדים, אבל הוא לא מטפל ביריות שקורות בכל מקום, הוא לא נוסע לפגוש את ראש העיר חדרה, שיגיד לו איזו פשיטת רגל יש בסיפור הזה. את זה הוא לא יודע לעשות. עדיף לו לנסוע לאותו בייס פוליטי מדומיין ולתת רוח גבית לנערי גבעות, שקוראים להם – ואני אקרא להם בשם - - << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> בייס פוליטי - - - << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - טרוריסטים יהודים מחבלים שצריך לטפל בהם. << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> צא לרחוב ותראה - - - << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> אומר דבר נוסף השר בן גביר: 30 שנה לא עשו מה שעשיתי. בזה הוא צודק. מה שהוא עשה בשלוש שנים, לא עשו פה ב-30 שנה. כזה חורבן לא היה בכל מה שקשור לשיטור ולאכיפת חוק במדינת ישראל. אבל הוא לא לבד, יש לו את עמיחי אליהו ויש לו את אדון ראש הממשלה. ראש הממשלה אמר היום – הייתה תוכנית גג בלוד – נתגבר על כמה בעיות משפטיות ונביא שקט ללוד. אני רוצה להגיד לראש הממשלה מפה: אם אתה רוצה להביא שקט ללוד, הדבר הראשון שאתה צריך זה להזיז את בן גביר מהמקום הזה, כי סיבוב פוליטי הוא עשה ברמלה-לוד, שבשלוש השנים האחרונות חוות את החוויות הכי קשות שיש של מעשי רצח מכל סוג שהוא. רק אתמול נרצח ילד בן 16 ברמלה, ולא שמענו אף אחד מהממשלה מדבר על זה, בוודאי לא השר הממונה. הוא מעדיף לנסוע ולהיכנס לקבוצת ווטסאפ בדרום ולהגיד: אני בדרך דרומה, אני מטפל. הוא לא מטפל – הוא מדבר. זה שני דברים שונים. דבר נוסף, איך אמר בן גביר? אני מצטט אותו היום הרבה: אני לא מתכוון למצמץ, לא מתכונן לוותר. אז קודם ויתרת ואתה ממצמץ כל הזמן. כי בסוף העבריינים לא רואים אותך ממטר. אתה עושה אבו עלי על אנשים מסכנים, לא מסוגל לטפל בשום דבר. בעצם זה לא נכון, אתה מסוגל לטפל בנתניהו. כל פעם אתה עושה מעשה שמכניס את נתניהו למגננה. רק אתמול נתניהו סיפר סיפור לשריו: חבר'ה, אנחנו בפריימריז וכו'. הפעם הוא התכוון לישראל כץ, אבל היום, עכשיו, בן גביר אמר לו: תסכל את מנהיגי הרשות הפלסטינית. אני מניח שזה מה שיעשה היום בערב ראש הממשלה נתניהו, בזמן שמתקבלת החלטה באו"ם על ראשו, מעל ראשו, בלי לשאול אותו, על ידי האמריקאים. אין נזק יותר גדול שעשה מישהו לביטחון מדינת ישראל מראש ממשלת החורבן, ראש ממשלת 7 באוקטובר, ושמו בישראל בנימין נתניהו וחבר מרעיו שרי הממשלה, שבאמת לא היו כאלה אקזמפלרים שנים רבות, לפחות 30 שנה. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סגלוביץ'. יעלה ויבוא חבר הכנסת חמד עמאר. בבקשה, אדוני. חמד עלה עכשיו. אני רוצה לספר לכם בחמש שניות, הייתי אתמול בבית הלוחם הדרוזי, המוזיאון החדש. זה פשוט מדהים. אני ממליץ לכל אחד להגיע. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> גיבור ישראל נמצא שם. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אעדכן אותך, אבל לא מהזמן שלי – מי שאישר את התחלת הבנייה ושם אבן פינה היה אביגדור ליברמן כשר ביטחון. הייתי שם והיינו בטקס. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני החמאתי לך. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> טלי, זה מקום כל כך מרגש. באמת. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני ממליץ לכל אחד ללכת לשם, לבקר שם. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כל כך הרבה גיבורים. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בניין יפה מאוד, מרשים, שכל אחד צריך ללכת לבקר בו. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> עזוב את הבניין, מה שיש בתוך הבניין. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> קודם כול אני מדבר על ההשקעה שהייתה שם, ובאמת הייתה השקעה. אבל השקעה פרטית, זו תרומה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> לא הכול, אבל כן. חיים סבן תרם חלק גדול מאוד. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא הכול, 99.9% נתרם. חיים סבן תרם הרבה כסף שם וגם השלים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> שבע דקות לאדוני. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, תשמע, ממשלת 7 באוקטובר מחפשת כסף עכשיו. איך מחפשת כסף, אחרי שחילקה הרבה הרבה כסף קואליציוני בשלוש השנים האחרונות? קרוב ל-17 מיליארד שקל חולק למפלגות שיושבות בקואליציה. זה הרבה כסף. והיינו בתקופת מלחמה, אבל לא התחשבו בתקופת מלחמה. היינו צריכים להשקיע כל שקל בצה"ל, אבל בזה לא התחשבו ולא שאלו – חילקו 17 מיליארד. אבל עכשיו חסר כסף, וצריך למצוא את הכסף ולהשלים את התקציב. אז מה מציע השר הכושל במשרד האוצר? מס על קרקע פרטית. יש לך קרקע פרטית שאתה יכול לבנות עליה בית ואתה לא בונה. ולידיעתכם, חבריי חברי הכנסת, קרקע פרטית היא לא רכוש נדל"ני בחברה הדרוזית וגם במגזר הערבי. זו לא השקעה נדל"נית שמישהו בא קונה אדמה, מחכה שהמחיר יעלה, מחיר ההשכרה יעלה ויבנה להשכרה. לא, הוא ירש את הקרקע מאבא שלו, מסבא שלו, מהמשפחה שלו, והוא מחכה שהבן שלו יגדל, הנכד יגדל, ויבנה בית. לא – עכשיו הממשלה הזאת החליטה שלא. היא אמרה: אם יש לך קרקע פרטית, ואתה יכול לבנות עליה ואתה לא בונה, אתה תשלם 1.5% מס. 1.5% מס לאנשים שהמצב הכלכלי שלהם כל כך קשה, ואני מדבר על היישובים הדרוזיים; על המצב הקשה ביישובים הדרוזיים אחרי המלחמה שעברנו בצפון. דונם אדמה עולה היום ביישובים הדרוזיים, נגיד, נע בין מיליון, 1.5 מיליון, ל-2 מיליון שקל. ואם למישהו יש חצי דונם או דונם אדמה, זה שווה רק מיליון שקל. הוא יצטרך לשלם 15,000 שקל בשנה על כלום. על כלום. על משהו שהוא לא מרוויח ממנו. לא מכניס לו שום דבר. הוא פשוט ירש אותו. לא רכוש נדל"ני של השקעה. הוא יצטרך לשלם 15,000 שקל. ואני נותן מחירים נמוכים. בגלל מצוקת הדיור והמיעוט באדמות פרטיות לבנייה, אנחנו מדברים על דונם אדמה שיכול להגיע ל-2 מיליון שקל ו-3 מיליון שקל. ואז אותו אדם שאין לו שום הכנסה מאותה אדמה פשוט מחזיק אותה. הוא יצטרך לשלם כל כך הרבה כסף, ולפעמים זה מגיע לחצי מהמשכורת שלו; בגלל החוק הקשה הזה שהיישובים הדרוזיים, היישובים הערביים, יסבלו ממנו, הגשתי בקשה לדיון מהיר, לקיים דיון על הנושא בוועדת הכספים. והדיון המהיר אושר. ואני מקווה שיושב-ראש ועדת הכספים יקבע כבר בקרוב דיון לנושא ושנדון בנושא הזה. כי הנושא הזה נוגע כמעט לכל אחד ואחד ביישובים הדרוזיים וגם ביישובים הערביים. ואני אומר, מס כזה שאמור להכניס לקופת המדינה 7 מיליארד שקל בשנה הוא מס שבא לדפוק במיוחד את היישובים הדרוזיים ולתת ליישובים הדרוזיים לסבול. כי היום אם תעשה חישוב, רוב הקרקע הפרטית נמצאת ביישובי המיעוטים, שירשו אותה מהאבות שלהם, מהסבים שלהם. ולכן אנחנו נעמוד על זה, ואני אעמוד על זה. נקיים דיון מהיר בוועדת הכספים. נתנגד לחוק הזה. החוק הוא חוק לא חוקתי, כי האנשים האלה שמחזיקים את הקרקע הזאת לא מתכננים לעשות כסף מהקרקע הזאת. הנושא הבא שאני רוצה לדבר עליו – תוכנית החומש של היישובים הדרוזיים. הממשלה הזאת התגאתה מאוד בתוכנית החומש. ראש הממשלה יצא בסרטון ואמר: התוכנית הטובה ביותר שהייתה לעדה הדרוזית. אני רוצה לעדכן אותו: לא התוכנית הטובה, ראש הממשלה. אם היית לומד קצת, מסתכל על התוכנית שהכנו והובלנו בממשלת השינוי, שר האוצר אביגדור ליברמן ואני במשרד האוצר, היית מבין שאנחנו אישרנו 3 מיליארד שקל בשנתיים, ואתה אישרת קרוב ל-4 מיליארד שקל לחמש שנים. אז זו לא התוכנית הטובה ביותר. ועם כל זאת, קיימנו דיון לפני שלושה שבועות, ודיון המשך לפני שבוע, ועדיין לא הועבר כסף. אנחנו מסיימים את השנה. היו אמורים לעבור בשנת 2025, לפי תוכנית הממשלה, קרוב ל-800 מיליון שקל. מכל ה-800 מיליון שקל, מתוך כל הכסף הזה, עברו קרוב ל-160 מיליון שקל. משאר הכסף עוד לא הועבר כלום. שני דיונים בוועדת הכספים בנושא הזה, ועדיין אין העברות. הובטח לנו, כי אמרנו שנמשיך עם הדיון הזה ונמשיך לעקוב אחרי התוכנית הזאת. בשבוע הבא אנחנו אמורים לקיים דיון, ביום רביעי הבא – לא הקרוב, אחריו. ואני מקווה שיגיעו נציגי משרד האוצר ונציגי המשרדים הממשלתיים, וייתנו לנו את האמת, ויגידו את האמת: מתי הכסף יועבר לרשויות המקומיות. כי אנחנו יודעים: סוף שנה, והממשלה הזאת בסוף שנה – כבר התרגלנו משנה שעברה – מגיעה עם חבילות של העברות. ואני אומר לך, הממשלה עושה את זה בכוונה, האוצר עושה את זה בכוונה שאנחנו לא נצליח להעביר את כל ההעברות, ואנחנו נתנגד כאופוזיציה. כי הממשלה לא באמת מעוניינת שהכסף יועבר. כי אם הכסף לא עובר, הוא חוזר לאוצר ולא מנוצל, ורק הציבור הוא שמפסיד ולא הממשלה הזאת, ממשלת 7 באוקטובר. אני אומר לכם: אישרתם תוכנית חומש – תעבירו את הכספים. הבטחתם – תקיימו. שום דבר שהבטחתם לא קיימתם, אבל לפחות בנושא הזה תקיימו את ההבטחות שלכם. ואני אומר לכם ומודיע לכם, תורידו מהתקציב שבניתם 7 מיליארד שקל, כי אני לא אאפשר. ואני חושב, כל חברי האופוזיציה לא יאפשרו שתעבירו את המס של 1.5% על קרקע פרטית. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. תעלה ותבוא חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. שבע דקות לרשותך. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. כולם זוכרים איפה הם היו ב-7 באוקטובר. כולנו זוכרים את המראות, את הטלוויזיה, את הבלבול, את הדאגה. את התמונות הבלתי-נתפסות של שירי והילדים מובלים, את התחושה שלא יכול להיות שזה באמת קורה, לא באמת חוטפים אזרחים, אנחנו לא באמת בכזה אסון נורא. שמועות סותרות – יש מסיבה, אין מסיבה, טבחו שם, לא טבחו שם, בסיסים צבאיים –המון בלבול. כולם זוכרים איפה הם היו ב-7 באוקטובר, אבל אני לא אשכח לעולם איך הרגשתי ב-8 באוקטובר. ב-8 באוקטובר אני ועוד הורים אחרים, בפעם הראשונה, נפגשנו עם פחד ועם חרדה קיומית אמיתית. חרדה שנובעת מבפנים, מהפחד שתכף הולכים לדפוק לך מחבלים בחלון של הבית, להיכנס ולשחוט לך את המשפחה מול העיניים, חרדה קיומית אמיתית שליוותה את כל אזרחי מדינת ישראל, לא משנה איפה אתה גר. אם אתה גר בירושלים, בעוטף, בצפון, בתל אביב, ברמת השרון. ויש עוד דבר שאני לא אשכח בחיים – שאף אחד לא יצא להרגיע אותנו, לא ראש הממשלה, בטח שלא אף אחד מהשרים הליצנים שלו, אף דמות, אף אחד. תחושת נטישה לא רק בעוטף, תחושת הנטישה של כל אזרחי ישראל, עם פחד קיומי. אף אחד לא יצא להרגיע. אף לא אחד יצא להסביר. ימי המלחמה המשיכו, ואני לא אשכח ששבועיים אחר כך בערך ביקרתי בעוטף בבארי, בכפר עזה, וראיתי את המראות הקשים, והרחתי את הריחות שלא חשבתי שאני אצליח אי-פעם להריח מעבר לדפי ההיסטוריה. אבל הרחתי, אני ועוד רבים. את הנעליים שסיירתי בהן זרקתי, לא יכולתי לחזור איתן הביתה. ובדרך חזרה מהעוטף, אני לא אשכח שהשאלה שהמשיכה להדהד לי בראש היא איך לעזאזל זה קרה לנו. איך זה קרה לנו? למה זה קרה לנו? איך אפשרנו שדבר כזה יקרה? איך אין צבא, אין משטרה, אין מנהיגות? איפה כולם, לאן כולם נעלמו? התחושה הזאת של ההפקרות, של הפחד, של הזעזוע. המלחמה המשיכה. כל יום הותר לפרסום, הבן של זה נפל, הבן של ההוא נפל. אני לא אשכח שהלכתי לניחום אבלים, באיזושהי שלב עצרתי את האוטו, הלכתי ברגל. לא הייתי צריכה לנסוע לניחום אבלים, הלכתי ברגל, ניחמתי מדלת לדלת. אלה סצנות שלקוחות מסרט אימה. וכל הדרך אני חושבת: איך לעזאזל זה קרה לנו? וחלפו שנתיים, ואין תשובה לשאלה הזו. אף אחד לא נותן לנו תשובות. מה נראה לכם, שזה הכן ביבי – לא ביבי? אתם השתגעתם? איך לעזאזל זה קרה לנו? למה שנתיים אחר כך אין לנו תשובות? אלוהים יודע מה גרסו בזמן הזה, העלימו בזמן הזה, גם הזיכרון הטבעי, כלום. ועומד פה ראש ממשלה שמבסוט, שמצליח לייצר נרטיב. שנתיים הוא מושך ומורח את ועדת החקירה הממלכתית, מורח, לא נותן לזה לקרות. פה יש את המלחמה, עכשיו אנחנו נלחמים, אחר כך נחקור – כל פעם מריחה, שנתיים של מריחה. ועכשיו, אחרי שנתיים, הוא מבסוט, הוא הצליח להשחיל נרטיב. זה הכול קמפיין. חבר'ה, אנחנו חיים בקמפיין. מה הקמפיין? ועדת חקירה ממשלתית. אני אחקור את עצמי, הממשלה שלי תחקור את עצמה, וכולנו נהיה מבסוטים. האמת לעולם לא תצא לאור. אגב, אני אחדש לכם: גם אם היא לא קשורה אליו, הוא בוודאות אשם. למה הוא אשם? היה ראש ממשלה. גם אם הוא קם כמו רמבו ב-7 באוקטובר ב-06:00 ורץ יחף לתוך העוטף, הוא עדיין אשם, סבבה? בואו נתקדם מהאירוע. שנתיים אחר כך, וראש הממשלה עומד מבסוט. עומד פה שבוע שעבר בנאום, מבסוט. מולו פה, פה במליאה, עומדות משפחות שכולות. משהו כמו עשרה או 15 נגד ועדת חקירה ממשלתית ובעד ועדת חקירה ממלכתית, ועמדו כאן איזה חמש משפחות, חמש משפחות או חמישה אנשים של משפחות שכולות שבעד ועדת חקירה ממשלתית. והם מתחילים לריב אחד עם השני. והם צועקים וחלק עומדים עם הגב אליו, וחלק מוחאים כפיים, והוא עומד מבסוט, ראש ממשלת פוליטיקת הקולוסאום המודרנית. מבסוט. העם קורע את עצמו בפניו, עומד ראש ממשלה שאתם קוראים לו – אלוהים יודע למה – מנהיג, אז המנהיג שלכם עומד מול המשפחות השכולות. איפה חברי הכנסת של הקואליציה? נעלמו. הוא עומד כאן, הם קורעים אחד את השני, והוא מבסוט, הוא קיבל נרטיב, בין שיחקרו אותו ויגלו את האמת, לבין ועדת טיוח – הכול קמפיין בשבילו. המוות הוא קמפיין בשבילו, אנחנו קמפיין בשבילו, החיים שלנו הם קמפיין בשבילו, החרדה הקיומית שהייתה לנו ב-7 וב-8 באוקטובר ובשבועות שאחר כך, הכול זה משחק. הכול זה קמפיין, הכול משרת. אותו ראש ממשלה שפוחד מלחקור, כאילו לא מהלשכה שלו הקרובים אליו ביותר קיבלו כסף ממדינת אויב, והודו שהם קיבלו כסף ממדינת אויב תוך כדי מלחמה. על זה לא צריך ועדת חקירה, הם הודו. אותו ראש ממשלה שהבן הצייצן שלו קיבל דף מסרים מאבא שלו, טס למיאמי, ברח למיאמי והמשיך לקבע את הנרטיב הזה כדי לשסות אנשים אחד בשני, כדי ששנתיים אחר כך יעמדו משפחות שכולות מול ראש הממשלה, ישחטו אחד את השני, והוא יהיה מבסוט כי הוא קיבע נרטיב, כי הוא עושה קמפיין. אז אני רק אגיד ואני אסיים בזה: אין צדק בלי אמת, ובלי אמת אין עתיד. ואנחנו נדאג שתקום כאן ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את הכול, והאמת תתגלה, ויהיה פה צדק, ואנחנו נדאג לכך שיהיה לנו פה עתיד. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת ולדימיר בליאק. לרשותך שבע דקות. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני יושב ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, עמד כאן על הדוכן לפני שעתיים חבר הכנסת אבי דיכטר, שר החקלאות וביטחון המזון, ונשא אולי את אחד הנאומים הכי מביכים בכנסת העשרים-וחמש. אבי דיכטר הוא שר החקלאות, לא מאוד מוצלח, או אפשר גם לומר, מאוד לא מוצלח. בגדול הוא לוביסט של יוקר המחיה, ועדיין בסטנדרטים של הממשלה הזאת, אפילו בסטנדרטים של הממשלה הזאת, אין הרבה דרישות מאוד גבוהות, אני מצפה משר כלכלי, שזה שר האוצר, שר הכלכלה ושר החקלאות, לפחות להיצמד לעובדות בסיסיות. השר דיכטר דיבר על כך שדירוג האשראי של מדינת ישראל משתפר. אני מצפה משר כלכלי בממשלת ישראל לפחות לקרוא עיתונות כלכלית ולהכיר את העובדות. אני מניח שהוא לקח את זה מהאמירה השקרית של ראש הממשלה בישיבת הממשלה לפני שבוע, כשראש הממשלה באמת אמר שדירוג האשראי של מדינת ישראל עלה. זה שקר, זה לא נכון, כי גם באותו דוח שפורסם ב-S&P דירוג האשראי לא עלה, התחזית לא השתנתה אפילו לחיובית, היא השתנתה משלילית ליציבה. דירוג האשראי של מדינת ישראל לא השתפר. עומד פה שר כלכלי בממשלת ישראל ונושא נאום באמת מביך, שהוא רחוק מאוד מהעובדות הכלכליות, וזה עצוב מאוד. וזאת אחת הבעיות של הממשלה הזאת – שרים שאין להם מושג. בואו נדבר על תקציב ההשתמטות. תקציב ההשתמטות ששר האוצר מתכוון להציג בממשלה ב-4 בדצמבר ובכנסת כנראה שבוע לאחר מכן. למרות כל המאמצים וההתרפסות המביכה של הליכוד מול העסקונה החרדית, הרי חוק ההשתמטות לא מתקדם, הוא תקוע. בועז ביסמוט בדיוק יצא, אחרת הייתי שואל אותו מה קורה עם זה. מה עושים במצב שחוק ההשתמטות לא מתקדם? במקום חוק ההשתמטות הם מתחילים לקדם את תקציב ההשתמטות, והמשמעות של תקציב ההשתמטות חמורה לא פחות. בגדול, ישנן שתי הטבות שהן המפתח להמשך ההשתמטות של בחורי הישיבות גם מהגיוס וגם משוק העבודה: תקציב הישיבות והנחות במעונות יום. זה מה שחשוב באמת למפלגות החרדיות. ולא בכדי בנוסח של ביסמוט, לפחות לפי מה שפורסם – או בואו נקרא לזה נוסח ביסמוט-אטיאס, שזה יותר נכון – הוא מחזיר את ההטבות הללו באופן מיידי. וזה בדיוק מה שנתניהו וסמוטריץ', שר האוצר הליברלי כביכול, מתכוונים לתת לגפני, לדרעי ולגולדקנופ בתקציב ההשתמטות. אני רוצה לומר שוב, השתמטות החרדים מהגיוס ומשוק העבודה, חבריי חברי הכנסת, עולה לנו כ-60 מיליארד שקל כל שנה. אם מוסיפים לזה גם את המשרדים המיותרים ואת הכספים הקואליציוניים, אנחנו מגיעים ל-80 מיליארד שקל בשנה. 80 מיליארד שקל בשנה, כל שנה. כל שנה, תחשבו על זה. היום בוועדת הכלכלה היה דיון על יוקר המחיה. עוד דיון. אמרתי בדיון הזה: עם גיוס החרדים ועם יציאת הגברים החרדים לשוק העבודה, היום ניתן להוריד את המע"מ ל-14%, מ-18% ל-14%. זה יעלה פחות מ-30 מיליארד שקלים, ויישארו לנו עוד 50 מיליארד שקלים לצרכים אחרים, לא פחות חשובים. תחשבו איזו השפעה חיובית יכולה להיות על יוקר המחיה במדינת ישראל אם אנחנו מורידים היום את המע"מ ב-4%. אבל מתי הממשלה הזאת עשתה משהו שהוא נכון, בטח בתחום הכלכלי ולא רק בתחום הכלכלי? אני רוצה לומר לארגוני המילואימניקים וגם לחברי הכנסת, לחבר הכנסת דן אילוז, לחבר הכנסת יולי אדלשטיין, לחברת הכנסת שרן השכל, למשה סולומון ולאחרים: מי שמתנגד לחוק ההשתמטות חייב להתנגד באותה העוצמה בדיוק, באותה הנחישות בדיוק, גם לתקציב ההשתמטות. זאת בדיוק אותה הסכנה. זה בדיוק אותו דבר, מי שמתנגד לחוק ההשתמטות – תתנגדו גם לתקציב ההשתמטות איתנו ביחד. אני קורא לכם להצטרף למאבק הצודק הזה. זה נכון, זה צודק, זה ערכי, ואנחנו באמת יכולים לחסום את זה. אנחנו בזמנים מאוד קשים, עם אווירה מאוד קשה בכנסת ישראל. ואני מאוד מקווה שבקרוב האווירה הזאת הולכת להשתנות. אני מאוד מקווה שבחודשים הקרובים מדינת ישראל עומדת בפני שינוי. אנחנו נגיע לבחירות, אנחנו נעשה הכול כדי שהבחירות יהיו הוגנות. אנחנו לא ניתן לכם להשפיע על טוהר הבחירות, ואנחנו נעשה את השינוי. תהיה פה קואליציה אחרת, תהיה פה ממשלה אחרת, ממשלה שבדומה לממשלת השינוי, השרים בה יקומו כל בוקר ויעבדו קשה למען כל האזרחים מכל חלקי העם ומכל צידי המתרס, כי זה מה שחייב להיות. אנחנו נתחיל לשקם את הריסות נתניהו, ונוציא את מדינת ישראל לדרך חדשה. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בליאק. יעלה ויבוא חבר הכנסת חילי טרופר. חמש דקות, בבקשה. << דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, שלשום התקיימה אזכרתו של הלוחם יונה בריף, זכרו לברכה, גיבור ישראל. באזכרה דיברה גם ליאורה אילון, ואני מתכבד להביא פה את דבריה בערב האזכרה. שמי ליאורה אילון, ואני מכפר עזה. אני מבקשת לספר לכם הערב שעד לפני שנתיים ב-7 באוקטובר היו משפחת בריף ומשפחת אילון שתי משפחות משני עולמות שונים בחברה הישראלית, זרות זו לזו, שספק אם היו נפגשות אי פעם – משפחת אילון הקיבוצניקית מכפר עזה ומשפחת בריף הדתית ממודיעין, הסטריאוטיפים הם בכוונה. עד לפני זמן לא רב, היינו שתי משפחות שחיות בעולמות שונים, בהוויה שונה של מציאות החיים בישראל, מבלי לדעת שיום אחד ניפגש, נתחבר, ונהפוך למכרים, למוקירים ולמשמעותיים אלו לאלו. בנסיבות אחרות זה יכול היה להיות משמח. היכרות עם אנשים שחווים את החיים הישראליים והיהודיים ממקומות כל כך שונים. נסיבות הפציעה והמוות של יונה, העובדה שזה קרה בבית שלי, בכפר עזה, העובדה שיונה נפצע כל כך קשה בקרב על חיי משפחתי ועל חיי הקהילה שלי, העובדה ששכלתי את בני טל, שהיה מפקד כיתת הכוננות בכפר עזה, וכמו יונה נלחם על חיי משפחתנו וקהילתנו ממש באותו היום שבו יונה נפצע כל כך קשה – כל זה, לצערי, חיבר בינינו חיבור עמוק של ידיעת הכאב והשכול; חיבור חזק בין אנשים שאיבדו את היקר להם מכול, מותם של יונה ושל טל, שמעולם לא נפגשו אך צמחו באותה היחידה בצבא, ביחידת דובדבן. פרשת השבוע שנקראה בבית הכנסת מספרת לנו גם היא סיפור על מוות, על אבל ועל חיבורים בין אנשים מתוך מקום של מוות, כאב ופרידה. אברהם האבל מחפש מקום לקבור את שרה, ופוגש את בני חת, ואיתם הוא קשור קשר חדש. שני זרים מעולמות שונים פותחים את ליבם אלו לאלו מתוך הקשבה ואמפתיה לכאב. ושם, מתוך נדיבות גדולה, נוצר קשר של חיבור והכלה. קצת אחרי מותה של שרה, אברהם האבל שולח את עבדו לחפש אישה ליצחק, ושתי משפחות נפגשות אל תוך סיפור של אהבה, אהבתם של יצחק ורבקה. גם מפגש זה נוצר בזכות חסר וצמא מצד אחד, ובזכות חמלה ונתינה מצד שני. צימאונו של עבד אברהם מחד גיסא, החמלה של רבקה, שהגמיעה את עבד אברהם ואת גמליו במי הבאר המחיים מאידך גיסא. וכך, מתוך המים החיים נותר תחילתו של חיבור, חיבור שהוליד מתוכו חיים שלמים בצד קונפליקטים מורכבים. ממש כמו החיים עצמם. עוד בחייו של יונה, כששכב פצוע, כואב ומחייך בבית החולים, נפגשו שתי האחיות של שני הגיבורים ויצרו קשר של אחווה ביניהן. ואז נפגשו גם שתי המשפחות, ממקום של כאב, של דאגה ושל אכפתיות לראשונה בבית החולים, ואז בשבעה של יונה, ושוב בכפר עזה, ובטקס לזכרם של חללי כפר עזה, והיום כאן, לזכרו של יונה האהוב והחייכן. מי ייתן והחיבור הזה שבין כפר עזה למודיעין, בין משפחת בריף למשפחת אילון, בין יונה לבין טל, יעלה מעט ארוכה למכאובנו כמשפחות שכולות ויהווה אות ועדות לחיבורים שהם כל כך אפשריים וכל כך נחוצים בחברה הישראלית, שגם היא זקוקה לחמלה שיש במים החיים, המפכים והמרווים. מי ייתן ונרבה נחמה ושלום בארץ שכולנו כל כך אוהבים, שעליה מסרו את נפשם טל מכפר עזה ויונה ממודיעין. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת טרופר. חבר הכנסת רון כץ? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עשינו החלפה עם יסמין. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תעלה ותבוא חברת הכנסת יסמין פרידמן. בבקשה. שבע דקות תמימות. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה. אדוני היושב בראש, אני רוצה לספר לכם משהו. חלק לא יודעים, אבל בשבוע שעבר היה מקרה באחד מבתי הספר בארץ – אני לא אספר איפה – שבו תלמידי כיתה ח' נכנסו לכיתת המחוננים, שגם הם היו בכיתה ח', בצעקות אימה של "שמאלנים בוגדים", "קפלניסטים", קללות, יריקות, יצאו ונכנסו מהכיתה. "ביבי המלך", הם שרו בתוך הכיתה. המורה ניסתה להוציא אותם, הם חזרו שוב, ניסו להוציא. אירוע מזעזע בכל קנה מידה. אני לא באה בטענות לאף אחד, לא לתלמידים, לא למנהלת, לא למורה. הם פשוט מחקים את נבחרי הציבור שלהם. למה אנחנו באים בטענות, אם יום לפני כן אלמוג כהן, סגן השר, אוקיי? מתפרץ לתוך אוניברסיטת בן-גוריון, לתוך שיעור, מפריע, מאיים שם על המרצה, לא יודעת בדיוק מה האירוע שהיה שם. להגיד לך שאני אוהבת את מה שאמר המרצה הזה? בושה וחרפה מה שהוא אמר, אבל האוניברסיטה טיפלה בזה, השעו אותו. כן מוצא חן בעיניך, לא מוצא חן בעיניך – תגיש תלונה. אתה לא מתפרץ לשיעור, כי יום אחרי זה תלמידים מתפרצים לשיעור ומפריעים. יום אחרי זה תלמידים נכנסים לכיתה ומאיימים על תלמידים אחרים רק כי הדעות הפוליטיות – זה אפילו לא דעות פוליטיות, זה כיתה ח'. הם החליטו שאם הם כיתת מחוננים אז אולי הם קפלניסטים. אי-אפשר להבין את זה בכלל. אם שבוע לפני כן הוא מעלה סרטון: בואו, תצטרפו אליי, הולכים לפוצץ כנס של הדמוקרטים בבאר שבע – אתה אוהב את הדמוקרטים, אתה לא אוהב את הדמוקרטים, זה בכלל לא העניין. כנס בחירות אתה הולך לפוצץ? אני פשוט לא מצליחה להבין. ואתה חושב שהוא באמת רצה לפוצץ? לא, זה הכול בשם הפופוליזם, פופוליזם בשקל, ובשם פריימריז. וזו הבעיה הגדולה של המדינה הזאת. חברי כנסת מתפרצים לבסיס, מה נלין על תלמידים בכיתה ח'? חברי כנסת מתפרצים בבית המשפט, לא מצליחים לכבד את בית המשפט, מתפרצים, משתוללים, מתנהגים שם כאילו הם בטיול שנתי, מה נלין על ילדים בכיתה ח'? אפס אחריות ציבורית, אפס מנהיגות ודוגמה אישית – הכול מותר בשם הפופוליזם. ואם אנחנו כבר מדברים על דוגמה אישית – השנתיים הכי קשות למדינת ישראל ולאחרונה נחשפנו קצת על מה הממשלה הזאת מוציאה כספים. אז אני התמקדתי קצת בטיסות, וזה באמת רק סיכום קצר: ביולי 2024 נסעו ראש הממשלה ורעייתו לביקור של חמישה ימים – אפילו לא חמישה ימים, סליחה, שלושה ימים. זה היה ביקור של שלושה ימים, וסך ההוצאות היה 1.7 מיליון שקלים. בחודש ספטמבר ביקרו ראש הממשלה ורעייתו בארצות הברית, הוא, שריו, פמלייתו וכל יועציו למשך חמישה ימים. סך כל הביקור – כמעט 2 מיליון שקלים. אני רוצה לפרט לכם מקצת ההוצאות: 21,000 שקלים מאפרת, 21,000 שקלים ספר, 10,000 שקלים צלם. קייטרינג לארוחת שישי – 52,000 שקלים. לא צוין שם לכמה אנשים היה מיועד הקייטרינג, אבל 52,000 שקלים נראה לי מופרע, מופרך לכל הדעות. בנוסף לקייטרינג - - - << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כמה המאפרת רק? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> 21,000. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> 21 זה כמו פלסטיקה, זה כמו ניתוח פלסטי. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אז את בשוק מהקייטרינג? אני בשוק מהמאפרת. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, כי זו ארוחה אחת, ארוחת שישי אחת. לא כל הארוחות, ארוחת שישי אחת. בנוסף, עוד 22,000 שקלים על הארוחות הנפרדות של הזוג המלכותי נתניהו. משאית למזוודות מהמלון לשדה – 8,600 שקלים. 1,000 שקלים - - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> כמה מזוודות העמיסו? << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> כי יש מאפרת. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> ומה עם כביסה? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> 1,000 שקלים על קפסולות קפה. כביסה עלתה 3,600 שקלים, אם שאלת. 420,000 שקלים – חצי מיליון שקלים כמעט – על הארכת הביקור. כזכור לי, אם אני לא טועה, היה יום הולדת לאחד הילדים, האריכו את הביקור. וזו רק הדוגמה. בנוסף השרה להגנת הסביבה עידית סילמן, בוועידת האקלים בבאקו, היא ועוד 16 אנשי צוות – העלות מיליון שקלים. מירי רגב, 40 ימים בחו"ל, יועצים, שבע מדינות – מיליון שקלים. היא כמובן לא הייתה מוכנה לחשוף, היה צריך לעתור. רק אחרי העתירה היא שחררה. בנוסף, המשלחת של השרה לארצות הברית בסוף אוגוסט עלתה 850,000 שקלים. בקיצור, מה שנקרא דוגמה אישית בתקופה הכי קשה. למה כל זה חורה לי באופן מיוחד? כי אתמול נחשפנו לפוסט של רום ברסלבסקי, שחזר מהשבי. הילד הטהור הזה, המקסים הזה, הציפור הפצועה הזאת, שבאמת סיפרה בדמעות – אף אחד לא הרים אליהם טלפון, אף אחד לא התקשר אליהם. אני מתה ללכת לבקר, אני לא רוצה להפריע. הוא לא צריך אותי, הוא צריך את מי שאחראי לגורל שלו. ואני לפחות שמחה שעם ישראל נרתם והצליחו לגייס לו תרומות של 2 מיליון שקלים. אבל הילד הזה - - - << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> למה צריך מימון המונים - - - << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק. זה מה שעשו כל החטופים. כל החטופים, פתחו להם פשוט גיוס. במקום ההוצאות המיותרות, המטורללות האלה, נדאג למי שבאמת צריך. הנתונים על ההוצאות המופרזות האלה הם לא אירוע תקשורתי, הם סימפטומים של נתק. מנהיגות אמיתית לא נבחנת בדיבורים אלא במעשים, ביכולת להיות דוגמה אישית בשעת מצוקה. מצופה מכם לקצץ, להתאפק, להראות שהמלחמה היא לא רק עניין של החיילים והמשפחות שלהם, אלא גם של מי ששולחים אותם לקרב. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת פרידמן. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת אשרור החלטה לתיקון פרוטוקול 4 להסכם האסוציאציה (התאגדות) המכונן את ההתאגדות בין ישראל והמדינות החברות באיחוד האירופי, והחלטה על שימוש בתעודות מקור אלקטרוניות בסחר שבין ישראל לאיחוד האירופי. תודה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6 – הוראת שעה), התשפ"ו–2025 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תעלה ותבוא חברת הכנסת דבי ביטון. בבקשה, שבע דקות לרשותך. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, שמעת, כבוד היושב-ראש, איזה יופי? יש לנו ועדת טיוח. הממשלה הנהדרת הזו עשתה לעצמה ועדה. אני עולה לכאן היום בזעם, זעם של תושבת שדרות, זעם של אימא וזעם של אזרחית וסבתא, שמבקשים ממנה שוב להסתכל הצידה. זעם של עוד ועדת טיוח, עוד חומת אטימות, עוד מנגנון שנועד להסתיר, לא לחשוף – כן, זו לא ועדת חקירה ממלכתית, זו לא ועדה עצמאית, לא ועדה עם שיניים, לא ועדה שבאה להגיד את האמת. זאת ועדה שמגיעה רק לדבר אחד, אזרחי מדינת ישראל – להגן על מי שהיה בשבעה באוקטובר ולא עשה את חובתו. ואני אומרת את זה כאן מעל הדוכן הזה בלי לפחד ובלי להתנצל: אזרחי ישראל לא צריכים ועדת טיוח, הם צריכים אמת. אנחנו יודעים מעט, אבל מה שאנחנו יודעים מספיק כדי לא לישון בלילה. היום כל ישראלי יודע חלק מהתמונה. לא הכול, כי את הכול מסתירים. אבל מה שיצא החוצה, חלקים שנפלו במקרה, עדויות של אנשים שפשוט סירבו לשתוק, זה כבר מספיק להבין שהאסון של 7 באוקטובר לא היה כשל. הוא היה קריסה מערכתית מוחלטת, מודיעין שהתריע ונזרק לפח; תצפיתניות שצעקו וזעקו, ואיימו עליהן שישפטו אותן; מערכות מושבתות, אמצעים שלא הופעלו, התרעות שלא הועברו לחטיבות השטח; מסיבה של אלפי צעירים שלא עודכנה; יישובים שנעזבו לשעות; משפחות שנשחטו בזמן שהמדינה נראתה – ואני אומרת את זה במפורש – כאילו היא לא קיימת. ואם זה מה שדלף, אם זה מה שמותר לנו לדעת, אז מה עוד קבור במגירות, מוסתר מהציבור, מוחזק מאחורי דלתות נעולות? ומה עושה הממשלה היום, בעצם אמש? מקימה ועדה לעצמה, עם תנאים שהיא קובעת לעצמה, ועדה שלא תחקור את ראש הממשלה, ועדה שלא תחקור את שר הביטחון, ועדה שלא תחקור שר או את הקבינט, את מי שקיבל את ההחלטות הגורליות. ועדה שאסור לה לגעת במוקד אמיתי של הכישלון זו ועדה שמוקמת כמו שאדם מניח פלסטר על שבר פתוח; ועדה שנוצרה לייצר כותרת, לא תשובה; ועדה שמטרתה לשכנע אותנו שנעשה משהו, בזמן שלא נעשה שום דבר. ואני אגיד לכם את זה בפשטות: ממשלה שמפחדת מוועדת חקירה ממלכתית מפחדת מהאמת. אני מדברת כאן היום לא רק כחברת כנסת, אני מדברת כאימא, כסבתא. הילדה שלי, הנכדים שלי, הם צריכים לחזור בעוד שנה, אמורים לחזור לכפר עזה, ליישובים שבדרך כלל אפילו לא מגיעים לחמש שורות בחדשות. ואני שואלת את השאלה שכל הורה בעוטף שואל: מי מבטיח שזה לא יקרה שוב? מי מבטיח שההתרעה לא תוחזר שוב – ששוב "את מדמיינת"? מי מבטיח שהמערכות שמושבתות יהיו פעילות? מי מבטיח שלא נשמע שוב על טנקים שלא יוצאים, על מסוקים שלא ממריאים, על גבולות פרוצים? איך אפשר לשלוח את הילדים לבית הספר כשאין לנו אפילו דוח אמיתי מה קרה שם? איך אפשר להגיד "יהיה בסדר" כשהמדינה עצמה מסרבת להגיד לנו מה היה? הרי אנחנו ההורים שמניחים את הראש בלילה ולא יודעים אם יישובנו בטוח. אנחנו הסבים והסבתות שמחפשים תשובה לנכדות ששואלות: סבתא, זה יכול לקרות שוב? ואין לי מה לומר לה, כי הממשלה הזו מסרבת לענות, מסרבת לתת לנו דין וחשבון, מסרבת אפילו להסתכל על עצמה. עם ישראל חייב ועדת חקירה ממלכתית, לא לוקסוס, לא נקמה, אלא ביטחון. ועדת חקירה ממלכתית היא לא פוליטיקה, היא לא ויכוח והיא לא עוד כלי של אופוזיציה מול קואליציה. ועדת חקירה ממלכתית היא הנשימה הראשונה של מדינת ישראל – לשרוד, כי הדרך היחידה לשחזר את האמון, הדרך היחידה שבאמת תוכל לומר לנו את האמת: מי קיבל החלטות? מי התעלם? מי ישן בעמידה? מי צריך ללכת? ועדה כזו מגינה על ילדיי, על נכדיי, על כל אזרח שחי כאן. ואני אומרת לכם, אם יש מישהו בקומה הזו שמפחד מוועדה כזו, אז אולי יש לו סיבה לפחד. אני לא אאפשר שיסתמו לנו את הפה, אני לא אקבל ממשלה שנכשלת ואז עוד מקימה לעצמה ועדת מחמאות, אני לא אקבל מדינה שבה אזרחים יודעים יותר מתוקפי מידע שנועדו לשמור עליהם, אני לא אקבל מציאות שבה כל הורה בעוטף חי בחשש, רק כי זה לא נוח למישהו שהאמת תצא לאור. היום אני אומרת מכאן בקול ברור, גבוה, עם כל הכאב וכל העוצמה: לא עוד ועדות טיוח, לא עוד בריחה מאחריות, לא עוד שקרים עטופים בנייר צלופן. עם ישראל דורש אמת, ואני איתם. אני לא רואה את השעון. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> 30 שניות. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ולא משנה כמה ינסו להסתיר את האמת, האמת תגיע כי אנחנו לא נשתוק, אנחנו לא נוותר ואנחנו לא נרפה. זו החובה שלנו לא לחכות לדוח שיהיה נוח לממשלה, אלא לדוח שיהיה בטוח לעם ישראל. ואני קוראת מכאן לאזרחי מדינת ישראל – בשם היישובים, בשם מי שחי פה – תקומו, תדרשו, בשם המדינה הזו, לא לפוליטיקאים. אתם האנשים, אתם ראויים לדעת את האמת, ומותר לנו לחיות בביטחון ולהבין מה קרה באותו יום נורא. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת דבי ביטון. יעלה ויבוא חבר הכנסת אלון שוסטר. לאחר מכן – שלי טל מירון. לרשותך עשר דקות, אדוני. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש. למה אומרים "היושב בראש"? הנותן בראש. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> אני לא יושב-ראש הכנסת, אני סגן, ואני יושב בראש. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, אתה יושב-ראש הישיבה. אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי המעטים אך המעולים, חברי לוועדה לביקורת המדינה מיקי לוי, שיש לי הכבוד להחליף אותו, בהמון כבוד והמון הערכה לעשייה עצומה של שלוש שנים. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> מיקי, שמעת מה הוא אמר לך? הוא חצי דקה מחמיא לך. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מה? מתנצל. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני אומר שיש לי כבוד גדול לבוא אחריך, להיכנס לנעליים העצומות, ולראות מאות של ישיבות, מעקבים רציניים חוזרים ונשנים – הרבה כבוד לבית הזה, הרבה כבוד לממשל הישראלי. זאת הוכחה שכשרוצים לקיים משטר דמוקרטי של איזונים ובלמים, אפשר לעשות את זה. אתה מביא רקורד עצום שאתה משתמש בו גם היום, ואני מודה לך שאתה נשאר קרוב. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה. מאחל לך הצלחה. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה רבה. ברשותכם, אני רוצה לומר כמה מילים בגנות הקיצוניות. לפעמים, אדוני היושב-ראש, לפעמים צריך להשתמש בכוח, ולפעמים עוד קצת כוח. ברוב המקרים, בהרבה מקרים, שימוש מופרז בכוח נותן תגובת נגד, backfire, שמשבשת את המערכה הכוללת, את אותו מפעל שאתה רוצה לשמור עליו, חוזר כבומרנג. מכיוון שיש לנו קצת זמן, אני מרשה לעצמי להקריא לכם שיר של ברטולד ברכט שנקרא כתובת בלתי מנוצחת. הוא בא מהעולם שלו, העולם של המאבק הסוציאליסטי, אבל המסר הוא לא מסר של אידיאולוגיה קונקרטית, אלא מסר על מה שקורה כשאתה מנסה לקדם מהלכים שחשובים לך, אבל אתה משתמש באופן לא חכם באנרגיה ובאמצעים, שרק משבשים את מטרתך שלך. אז הוא אומר ככה: "בעת מלחמת העולם / בתא אחד שבבית הסוהר האיטלקי סן קרלו / שהיה מלא חיילים, שיכורים וגנבים, / שרט חייל סוציאליסט בעיפרון על הקיר: // יחי לנין! / למעלה למעלה היה הכתב, בלתי נראה כמעט / בתא האפל למחצה, אבל / האותיות – ענקיות. / משראו זאת הסוהרים – וכל אחד ייקח לעצמו מי זה הסוהר ומה הכתובת – שלחו צבע עם דלי / מלא סיד. / ובמצבוע ארוך הוא כיסה את הכתובת / האיומה./ אולם, מאחר שמשח את הסיד רק בעקבות הכתב, / כתוב היה עתה למעלה על קיר התא / באותיות סיד: / יחי לנין. // בא צבע אחר, צבע את הכול במצבוע רחב", צבע את כל הקיר, "וכך נעלמה הכתובת לכמה שעות, אבל / לפנות בוקר, / משיבש הסיד חזרה ובלטה הכתובת: / יחי לנין! / אז שלחו הסוהרים בנאי שיתקיף את הכתובת / בשכין. / והוא גירד אות אחר אות, עבד / שעה שלמה, / וכשגמר, הייתה כתובת למעלה, בלא צבע / אבל חקוקה עמוק בחומה, הכתובת בלתי מנוצחת: יחי לנין. // עכשיו, הסירו את החומה! אמר החייל". שלא תישאר כתובת. אני מבקש לומר שאנרגיה עודפת שמחרבת את המעשה כולו נמצאת מול העיניים שלנו, בימים אלו ממש, בשטחי יהודה ושומרון. בני אדם צעירים ברובם, שאש האהבה לארץ ישראל, לעם ישראל, לתורת ישראל, נמצאת בליבם, אבל האש הזאת מובילה אותם למקומות שיגרמו לפגיעה במפעל שהם מאמינים בו. החוליגנים הפושעים מקצינים, וזה בדיוק מה שיפגע במפעל ההתיישבות. תראו, יצא לי לשרת את האומה שנה וחצי לצידו של שר הביטחון גנץ, והוא ביקש ממני להקים שולחן עגול שיעסוק בפשיעה לאומנית – יש ממסדים ביטחוניים חשובים במדינת ישראל שקוראים לזה "טרור יהודי". ואכן, מדי חודש התכנסנו, כל זרועות הביטחון והחוק ביהודה ושומרון, וטיכסנו עצה – אגב, כולל גופי רווחה וחינוך, משום שחלקם של הפורעים בהחלט זקוק לחיבוק ולטיפול. אחד הדברים הראשונים שעשה השר סמוטריץ' כשנכנס בעצם למשרד שבו הייתי, השר במשרד הביטחון, היה להפסיק עם הנוהג המינהלי הזה, האדמיניסטרטיבי, של לדבר, של להיפגש, של לתאם כיצד נאבקים בחרפה הזו. השר בן גביר החרה-החזיק אחריו וסירס את מחוז ש"י, שהיה עסוק – לא עם הרבה כלים ולא תמיד עם כל הטכנולוגיות כמו שיש לשירות ביטחון כללי, אבל רצה להיות בסדר. השר כץ, השר הממונה על המשרד, תרם את תרומתו המזיקה בכך שהוא החליט להפסיק את השימוש במעצרים מינהליים. השימוש במעצרים מינהליים הוא לא פסגת הגאווה של משטר דמוקרטי, אבל הוא כלי שבאין ברירה צריך להשתמש בו. אני רואה, אדוני היושב-ראש, שאש זרה אוחזת בשמלת ההתיישבות ביהודה ושומרון, שגם ככה שנויה במחלוקת. בעיניי, ואני שומע התבטאויות של בכירים, כולל בממשלה היום, זאת חובה עליונה לעצור את הפשיעה הזו, את הפשיעה הלאומנית, את הטרור היהודי, למנוע פגיעה בחפים מפשע, ברכוש ובחיים. בעיניי, זאת חובה עליונה למנוע את הפרת החוק ולבסס משילות בכל שטחי ארץ ישראל, בלי קשר לזהות המפגע בחוק. בעיניי, חיוני למנוע הסטת כוחות ביטחון לפעולה שתמנע את הסיכונים שמבצעים אותם פוגרומיסטים – מסיטים את כוחות הביטחון ממאבק בטרור. צריך לעצור את ההשחתה המוסרית של כולנו. פניהם של הצעירים יותר וצעירים פחות, בצורה כזאת או אחרת, מכתימים את פנינו שלנו, לא רק של ההתיישבות. צריך להפסיק את הקריסה בתמיכה של ידידים בעולם, שמזדעזעים מכך שזה עובר, שאנחנו כאילו עוברים על זה לסדר-היום במשך שנים לא מעטות. אני מקווה שמי שכל מה שאמרתי כאן – הפגיעה בחפים מפשע והפרת החוק ומניעת הסטת כוחות הביטחון, וההשחתה המוסרית והפסקת הקריסה של התמיכה בנו – מי שכל זה לא מעניין אותו, שיחשוב על מפעל ההתיישבות, שכל כך יקר לליבו. העבריינים האלימים מזעזעים בפעולה הנפשעת הזו את המפעל כולו. אנחנו נוהגים לומר, ואני כל כך רוצה לקוות שזה המצב, שמדובר בעשבים שוטים, מיעוט קטן. אני מזהה בזמן האחרון עשרות עבריינים אלימים. היום דיברו על מאות מפגינים באופן לא חוקי, ואני מניח שאם זה המצב, יש גם עורף של אלפי תומכים. רציתי מילה אחת לומר לגבי הצעת החלטה פלסטינית, ואני אסתפק בלומר רק שבסעיף הראשון בהצעת ההחלטה האמריקאית שנוגעת בסוגיות פלסטיניות, הסעיף הראשון בהצעת ההחלטה שתידון היום זה הקמת מדינה פלסטינית או דרך למדינה פלסטינית; וברור שהממשלה צריכה להסביר מה קורה פה. זה נעשה בהסכמתה? או שנתניהו משקר לעם, אדוני היושב-ראש, או שנתניהו שינה מדיניות והוא צריך להסביר אותה, או שנתניהו אומר כן ומתכוון לסכל את התהליך, כפי שהוא עשה עם החזרת החטופים. תודה רבה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת שוסטר. תעלה ותבוא חברת הכנסת שלי טל מירון. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אני מרגישה כמו הדלקת משואה. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> נאור, עוד מעט אני אעשה לך כזה "יעלה ויבוא". חכה, חכה. שבע דקות, לרשותך. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר – קצת קשה לראות אותו מכאן. << יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >> יש פה. אלקין נמצא פה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, הוא פשוט שם, אני קוראת לזה במחילות. חבריי חברי הכנסת, לא מפתיע שאני רואה פה רק חברי כנסת מסיעת יש עתיד, וגם היושב-ראש מסיעתי. לא מפתיע. היום 773 ימים מאז 7 באוקטובר. אתם יודעים, קורים כל כך הרבה דברים. היום התראיינתי ברדיו בבוקר, וכל כך שמחתי שגדי נס, המראיין, שאל אותי על החטופים, כי יש הרבה בציבוריות הישראלית שחושבים שטוב, נשארו רק שלושה; אבל זה לא רק שלושה. אני מביטה בתמונות שלהם מכאן – אלה שלושה עולמות; אלה שלושה עולמות, שאנחנו לא נפסיק לדבר עליהם, ולא נפסיק את המאמצים עד שכולם יהיו פה בבית. זה לפני הכול. חברים, אני רוצה לדבר כמובן על ועדת החקירה החדשה, בשמה המכובס. אבל לפני זה אני רוצה לציין בפניכם ולצטט לכם את הגברת השרה אורית סטרוק, ומה היא אמרה אתמול, ובכלל מה היא אמרה במהלך המלחמה; כמה ציטוטים, פניני לשון. אני מצטטת: "לא יצאנו למלחמה כדי להשיב חטופים", זו לא המטרה המרכזית. "מי שטמטם את הציבור עם החטופים יעשה זאת שוב", עם ועדת החקירה. טמטמנו את הציבור עם החטופים – זה לא שחטפו לנו 254 אחים ואחיות שלנו ממיטותיהם בפיג'מה, יחפים, אנשים חפים מפשע, ממסיבת הנובה; זה לא שאנחנו צריכים ומחויבים כמדינה להחזיר אותם; זה לא שיש את הערכים היהודיים שמנחים אותנו להשיב אותם. לא, זה טמטמנו את הציבור. אני ממשיכה – עסקת חטופים שעל השולחן היא ניצחון ברור לטרור, חיילים רבים ישלמו בחייהם. "כל המאמץ לנקות את הרצועה ילך לאבדון". "עסקת החטופים שעל השולחן היא ניצחון לחמאס ופרס לטרור". יש אזור של כ-25% מהרצועה שמסווג כלא לגעת בגלל החטופים, אבל אי-אפשר לנצח מלחמה ככה. כן, יכול להיות שהם ייפגעו – נו, בסדר, אז יכול להיות שהם ייפגעו, זה באמת לא כזה ביג דיל, מקסימום, מה יקרה? << קריאה >> עדי עזוז (יש עתיד): << קריאה >> זו תקופה של נס. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זו תקופה של ניסים, ברבים, לא של נס אחד. זה ניסים ברבים, חברת הכנסת עזוז. ואני ממשיכה לציטוט הבא: אם הממשלה תאשר עסקה כזו, אין לה זכות קיום, חיילים עזבו הכול כדי להילחם עבור יעדים שהוגדרו, ועכשיו אנחנו זורקים אותם לפח כדי להציל 22 או 33 אנשים – באמת, איזה מין מחויבות יש לנו לחטופות ולחטופים להשיב אותם? אנחנו זורקים לפח את העבודה המופלאה של הממשלה הזאת שהביאה אלינו את 7 באוקטובר. וציטוט אחרון: "צריך לעשות מאמץ שלא ייפגעו חטופים, אבל ייתכן שזאת תהיה התוצאה". זאת אומרת, אנחנו שומעים פה הלוך ושוב ציטוטים של השרה, שבעצם מבחינתה החטופים זה סוג של side effect, זה אפילו רעש רקע, שמפריע לממשלה הזאת לעשות את מה שהיא באמת צריכה לעשות. ולמה אני מדברת על זה? אני מדברת על השרה סטרוק לא רק בגלל שאני מזועזעת מהמילים שלה ומחוסר האחריות שהיא לוקחת על עצמה לחייהם של אחיותינו ואחינו שנחטפו ב-7 באוקטובר, אלא גם – שזה חלק מהלך הרוח הציבורי בנושא ועדת החקירה. אתמול שמענו שהממשלה קיבלה החלטה שלא ראינו כמותה אפילו בימים החשוכים ביותר שלנו. לא ועדת חקירה ממלכתית, לא גוף עצמאי, לא מנגנון אמיתי לבירור האמת, במקום זה קיבלנו ועדת טיוח עם שם יפה. ועדה שאמורה להיראות רצינית, אבל כולם פה יודעים שהיא תוכננה בעיקר לשמור על כיסאות ולא על האזרחים. מאז אותו היום הנורא של 7 באוקטובר, מדינת ישראל, אזרחי ישראל, זועקים בדרישה לשמוע את האמת; משפחות שכולות מבקשות תשובות; לוחמים פצועים דורשים לדעת מי הפקיר אותם; הציבור כולו צמא לחקר עומק אמיתי, שיגיד לנו פשוט מה קרה, מי כשל, ואיך, בעיקר איך אנחנו מונעים את האסון הבא. ומה הממשלה שלנו עושה? היא בורחת. היא מתחמקת. ממשלה בורחת מבשורה. כמו גנבים בלילה, מחליטים לייצר איזו ועדה שתפקידה העליון להגן על המנהיג העליון – על ראש הממשלה, ולא על המדינה. אומרים לנו שהוועדה תהיה מקצועית, בלתי תלויה, רחבה, עמוקה. אבל אם זו באמת הייתה הכוונה, היינו מקימים ועדת חקירה ממלכתית אחת ויחידה, לפי החוק במדינת ישראל, כפי שנעשה בעבר מאז ומתמיד – גוף שיש לו שיניים, גוף שאף פוליטיקאי לא יכול לשלוט בו, גוף שמיועד לברר את האמת ולא לחסל אותה. ממשלת נתניהו בורחת מהקמת ועדת חקירה ממלכתית באותה נמרצות שבה חמאס בורחים מתוכנית הפירוז וההתפרקות מנשק. צריך להגיד את האמת, ובלי פחד: הממשלה הזאת מפחדת מחקירה אמיתית. הם מ-פ-ח-דים. מפחדת ממה שיתגלה, מפחדת מהיום שבו הציבור יראה את האמת בלי פילטרים ובלי תירוצים. ולכן היא מקימה ועדה רכה, עמומה, שתחפור רק איפה שנוח ולא איפה שכואב. ישראל ממש לא צריכה עוד תעלול יחצני, ישראל צריכה תשובות אמיתיות. ישראל צריכה אומץ, היא צריכה מנהיגות שלא מחביאה את הכישלונות שלה מאחורי ועדה גמישה שנועדה לשרת את מי שמינה אותה. אתמול הממשלה בחרה שוב בשקר במקום אמת, בפוליטיקה במקום אחריות ובהתחמקות במקום מנהיגות. אבל זה לא יעבור. הציבור לא יקנה את זה ואנחנו לא נשתוק. אתם, כל הממשלה, תעמדו לחקירה מול ועדת חקירה ממלכתית, וככל שיהיה צורך תעמדו גם לדין על הרשלנות הפושעת שלכם כנגד מדינת ישראל, אזרחיה וביטחונה. ואני רוצה להגיד, שמעתי הבוקר את רפי בן שטרית. הוא התראיין ברדיו. הוא כמובן אביו של אלרואי, זיכרונו לברכה, שנפל במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר. ורציתי להקדיש לו כמה מילים, מכיוון שרפי בן שטרית בעיניי זה בדיוק ההפך ממה שתיארתי פה על השרה סטרוק בתחילת דבריי. זאת בדיוק המנהיגות הראויה, האחרת. עכשיו, אל תטעו. מדובר באיש ימין שנטוע עמוק בימין, מדובר באיש שהיה איש ליכוד, אבל מאמין בימין הממלכתי הליברלי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> שני משפטים. הוא כבר לא מאמין בתנועה שהליכוד הפכה להיות. ואדם כמו רפי בן שטרית – זו בעיניי מנהיגות ראויה, ערכית ונכונה, כמו עוד הרבה דמויות מופת שאנחנו רואים עכשיו, כמו הילה אביר וכמו אייל אשל וכמו יונתן שמריז וכמו עוד הרבה טובים ואחרים שראויים הרבה יותר מחברי הממשלה הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חברת הכנסת עדי עזוז, בבקשה, גברתי. אתן לך את הזמן שלך. שלוש דקות לרשותך, בבקשה – חמש. לא, לא, סליחה, זה זמן קצוב – שבע. דברי. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> עשיתי חמש, אבל בוא נראה. אדוני יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, חברותיי חברות הכנסת וסגנית מזכיר הכנסת, מהשעה 16:00 עלו פה שרים וחברי כנסת והסבירו לנו כמה ממשלת ישראל היא ממשלה טובה, מתפקדת. דיברו פה על איראן, על החות'ים, על מצרים, על עזה, ורק על מקום אחד הם שכחו לדבר – על מדינת ישראל. אני לא יודעת באיזה עולם חיים חברי הממשלה, שהם חושבים שמה שקורה בישראל זה טוב. אולי הבעיה היא באמות המידה של הממשלה, אולי הבעיה היא בזה שהיא מנותקת מהעם, או שאולי, חברת הכנסת שלי טל מירון, יכול להיות שיש פה בעיה של סטנדרטים נמוכים. אולי הממשלה כל כך שקועה במשחק הכיסאות, שהיא לא שמה לב – אז אני מוכנה להיות קולגיאלית ולעזור עם תקציר האירועים האחרונים. השעה 21:05. כמיליון ילדים הולכים לישון רעבים עכשיו. עכשיו, ברגע זה, כמיליון ילדים הולכים לישון רעבים. הממשלה יודעת את זה בכלל? הם קראו את הדו"ח של המוסד לביטוח לאומי? זה מעסיק אותם? אין לאזרחי ישראל בגללם אפילו לא שר רווחה ולא שר בריאות, שיוכלו לקחת את הדו"ח ולסייע לילדים האלה, שהבטן שלהם לא מלאה גם הלילה. בסוף השבוע האחרון, תהליל עאמר, אישה בת 30, העלתה סרטון שלה עם רכב חדש, וכמה שעות אחר כך היא נמצאה ירויה בו. תהליל היא האישה ה-40 שנרצחת מתחילת השנה. 40, זה מספר חסר תקדים. העלייה התלולה ביותר השנה ברצח נשים היא בחברה היהודית. קיימנו הבוקר דיון בוועדה לקידום מעמד האישה, והכיסא – לא להיות מופתעים – של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר היה ריק. נשים בוועדה דיברו בפחד על הרצח הבא, ואת השר בן גביר זה פשוט לא מעניין, אין דרך אחרת להגדיר את זה. אבל העיקר, עולים פה ואומרים איזו ארץ נהדרת וטובה, והממשלה מצוינת. נהדרת למי? בטח שלא לנשים מאוימות בישראל. אלימות מתנחלים – ראש הממשלה ניסה להסביר אתמול שזה איזה קומץ זניח. גם היום הוא אמר שהוא יטפל אישית בפורעים. כמו בכל יתר הנושאים, יש בעיה בתפיסת המציאות הלקויה בממשלה, והקומץ הזניח הזה, כפי שאמר ראש הממשלה, יצא גם הערב לשרוף בתים ורכבים. וגורם ביטחוני בכיר הצהיר, ואני מצטטת: "אנחנו נמצאים על סף איבוד שליטה מוחלט ביהודה ושומרון". אבל בסדר, השר דיכטר, שהיה גם ראש השב"כ – אגב, בזמן שאני הייתי חיילת בשב"כ – הוא אמר פה קודם שהמדינה במצב הכי טוב שיש. מה נגיד? יותר טוב מזה – נשתגע. משפחות המילואימניקים נאבקות כל יום להכרה, עבור טיפולים ותמיכה בהן ובילדיהן, מותשות מהביורוקרטיה מול קרן הסיוע. גם כן שם, קרן סיוע. המיץ שלהן יוצא עד שהן מקבלות את הסיוע הזה. המדינה ששלחה אותם לשדה הקרב לא מצליחה לסייע להם, וזה ביזיון – אחד מהגדולים שנרשמו על שם הממשלה הזאת. האלימות – ואו, אדוני היושב-ראש מכיר היטב, אבל אני מצטערת להפריע לאידיליה שצוירה פה, רק הבוקר גבר בן 37 נפצע באורח - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> רק שלא יחשבו שאני מכיר את זה בגלל שאני אלים. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היה שר הרווחה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אמרת שאני מכיר את זה, ושמת נקודה. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אפילו היה שר רווחה טוב, יש לומר - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - חבל שהוא לא נמצא, עם הדוח שעכשיו יצא. גבר בן 37 נפצע באורח בינוני באירוע אלימות בחולון. אין יום בלי ידיעה על דקירות, אלימות פיזית קשה ותקיפות שמתרחשות, וזה בכל מקום – ברחובות, בבית ספר, ואפילו מול חברי כנסת ושרים. רק במוצ"ש האחרון השר בן צור הותקף על ידי – איך הממשלה קוראת להם? קומץ, על ידי קומץ – עבריינים שחסמו את מכוניתו וזרקו עליו אשפה. אותו so called קומץ אולי גם תקף כתבת בהפגנה שהייתה לפני כשבועיים. אבל מה זה משנה? זה ממוסגר כשולי. זה לא שולי, זה כאוס מוחלט וזה בחסות הממשלה. ורק היום, לצערי הרב, חברתי היקרה חברת הכנסת קארין אלהרר, הייתה תחת מתקפה אלימה ובזויה ובריונית שבה אדם איים שייתן לה מכה בראש עם אלה והציע – אתה שמעת מה הוא הציע? הוא הציע לקחת אותה עם כיסא הגלגלים ולעזוב בירידה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> והוא עדיין חופשי? << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא עדיין חופשי. הוא עדיין חופשי. הרי האלימות הזאת היא מחרידה, והיא לא בחלל ריק. תמיד היו קומץ של פורעים ועבריינים. הבעיה בממשלה הזאת שחלקם עבריינים מורשעים בתמיכה בטרור. אחד מהם הוציא את הסמל של ראש הממשלה רבין ואמר: כמו שהגענו לרכב של רבין נגיע לראש הממשלה, ואכן רבין נרצח ואותו שר נמצא פה בממשלת ישראל. השר הזה ודומיו נותנים רוח גבית לקומץ הזה, שהוא מזמן כבר לא קומץ, ותחת כל עץ רענן מלבים אנשים צעירים, אולי טועים בדרך, אבל הם מכוונים אותם ומכוונים אותם מהבית הזה. אבל אז עולה השר דיכטר ומדבר איתנו על החות'ים ועל מצרים ומי צריך אויבים מבחוץ שהממשלה מתנהגת כמו מחלה אוטואימונית שתוקפת את עצמה והורסת כל חלקה טובה שקיימת כאן? ומה עוד מבית היוצר של הממשלה הכושלת הזאת? אנחנו בימים שלמדינת ישראל אין שר בריאות, אין שר רווחה, אין שר פנים, אין שר עבודה, אין יו"ר לוועדת החינוך, אין יו"ר לוועדת הבריאות, והציבור – שיחכה. השר דיכטר הסביר שזאת הממשלה הכי מצוינת שקמה פה. אז מה אם נפגעות אלימות מינית לא מקבלות את מלוא המענים שהן זכאיות להן בחדרים האקוטיים? אז מה אם אנשים עם מוגבלויות לא יכולים לממש את חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלויות, כי אין אפשרות לדון בתקנות כי אין שר רווחה? אז מה? אז מה אם ארגוני החברה האזרחית מדווחים שכ-70% מהם נמצאים במצוקה כלכלית והפכו בעצמם לארגונים במצוקה שמטפלים באוכלוסיות במצוקה? אז מה אם אנשים עובדים במשמרות כפולות בשביל לקנות מטרנה לילדים שלהם? אז מה אם משפחות צעירות שעובדות קשה נאלצות להסתפק במקרר חצי ריק? אז מה? כלום לא מעניין את הממשלה הזאת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> שיטת העבודה – שנייה, אדוני, אני מסיימת. שיטת העבודה זה גזלייט על טורבו לציבור. עומדים פה ואומרים טקסטים שבינם לבין המציאות אין דבר ואף לא חצי דבר, אבל מה אכפת להם? יש להם דף מסרים לפמפם. והציבור, אם הוא יכול, שיסבול בשקט תודה, היושב-ראש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חברת הכנסת שרון ניר, ואחריה – חבר הכנסת נאור שירי. בבקשה, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מלחמת 7 באוקטובר זאת לא מלחמת תקומה. במשמרת שלכם אירע הטבח הגדול ביותר לעם היהודי בארצו. 1,200 נרצחים, 251 חטופים, וקרב הנרטיבים שמובילה הממשלה זה ניסיון נואל וכושל לשכתב את ההיסטוריה. לא יעזור לכם, לא נשכח את מדיניות ההסדרה וההכלה שהוביל נתניהו בשנת 2018, לא נשכח שהמדיניות הזאת זה בפירוש כניעה לטרור תמורת קניית שקט לטווח קצר. את החשבון שילמנו כולנו ב-7 באוקטובר. הציבור הישראלי זוכר שבנובמבר 2018 אביגדור ליברמן, שר הביטחון דאז, התפטר מתפקידו על רקע החלטת נתניהו ללכת להסדרה ועל רקע העברת הכספים הקטריים לחמאס בחסות ממשלת ישראל. לא תוכלו לשכתב את הפרוטוקולים, לא תוכלו להתנער מהעובדות. הכול מוקלט, ממוסמך ומתועד. כל אלה חייבים להיחקר. נתניהו לא סתם מנסה להתנער מוועדת חקירה הממלכתית, יש לו סיבה טובה מאוד: נתניהו יודע שמחדל 7 באוקטובר הוא תוצאה מובהקת של מדיניות ארוכת שנים של "חמאס זה נכס". מנהיגות פירושה לקבל החלטות, אבל לדעת גם לקחת אחריות. מנהיגי ליכוד בעבר ידעו להבין את גודל השעה ולקחת את האחריות. מנחם בגין, זיכרונו לברכה, שהיה ראש ממשלה בזמן מלחמת לבנון הראשונה, לקח אחריות והתפטר בשנת 1983. לא יזיק למר נתניהו, אבי אבות הקונספציה, ללמוד ממורשת בגין, שבה הוא מתפאר, ולקחת אחריות. מאחורי הצורך לחקור ולזכור יש אמת פשוטה, צריך לעשות הכול כדי שטבח 7 באוקטובר לא יישנה. רק ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה, ולא ועדה פוליטית, תביא לחקר האמת. שום פטנט של ועדה מטעם, שבה הנחקרים ממנים את החוקרים, לא מתקבל על הדעת. ועדת חקירה ממלכתית קום תקום, מגיע לאזרחי ישראל ולמשפחות השכולות לקבל תשובות. רוב העם תומך בוועדת חקירה ממלכתית ואתם מוזמנים לעשות משאל עם. ובזמן שנותר לי, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על פרסום מהשבוע האחרון על משבר כוח האדם החמור בצה"ל. פורסם שאלפי אנשי קבע, בייחוד קצינים בדרגות סרן עד סגן אלוף, לא רוצים יותר להמשיך לשרת בשדרת הפיקוד של צה"ל ממגוון סיבות, ביניהן שחיקה רבה מהשנתיים של המלחמה, תנאי השירות, חששות מפוליטיזציה הולכת וגוברת של אופן המינויים בצבא. מתוקף הרגישות לא נקבו במספרים מדויקים של התופעה, אבל נאמר שמדובר באלפים. חלק משמעותי מהחששות האלה מגיע, וצריך להגיד ביושר, מהפוליטיקאים ומההתבטאויות חסרות האחריות של הפוליטיקאים, שפוגעות באמון הציבור בצה"ל. לא יכול להיות שקציני הצבא ימשיכו להיות קורבן למתקפות פרועות רק כדי שחלק מהיושבים כאן יגרפו הון פוליטי. זה לא הוגן ולא אחראי במציאות שלנו. משרתי הקבע עושים לילות כימים עבור עם ישראל, ביבשה, באוויר ובים, במוצבים. והם עומדים בפני שחיקה אדירה וגם בפני ביקורת חסרת תקדים, וצריך למתוח קו ברור ובוהק: ביקורת על הצבא, חשוב וראוי שתיאמר, אך יש מרחק רב מאוד מהדה-לגיטימציה ומההשתלחות הפרועה שעושים כאן פוליטיקאים ומשתלחים בקציני צבא. צריך להזכיר כאן את ההתפרעות של שר התקשורת קרעי, שקרא לטייסים: תלכו לעזאזל, והפך את המשרתים שלנו לקורבן, לשחקנים פוליטיים בעל כורחם, את הטייסים שלנו, שהיו צריכים לעמוד ולהתגונן - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה, נא לסיים. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - מפני השתלחויות חמורות. אדוני, אני רוצה רק משפט אחד. חובתו של הדרג הפוליטי להותיר את צה"ל מחוץ לשיח הפוליטי. הצבא צריך לעסוק בביטחון ולא ברעשי רקע מסביב. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי. עשר דקות לרשותך. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להקריא לך, חברת הכנסת שלי, תראי אם את מזהה מי כתב את זה, ואחרי זה, גם מה משותף לעוד כמה שאני אקריא. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה מקאמה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. משרד הביטחון, הממשלה, מינהלת החטופים, המשטרה, כל הגופים הממשלתיים מפקירים אותי באופן גורף. מסננים אותי וכותבים לי שהשעה מאוחרת. בשדה התעופה רמון החליטו לעכב אותי דקות ארוכות, כשאני נכה עם פטור ואת אבא שלי, בגלל מזוודה חריגה. גרמו לי לבכות ולהתקף חרדה חמור מאוד. לפחות שלוש פעמים שאלו אותי שאלות באבטחה, עיכבו אותי וגרמו לי להתקף חרדה חמור מהשעה 17:00" ועד 01:00. "ביום שעליתי עם הצלב האדום היה רגע שהסכמתי לעצמי להישבר, להתפרק, לבכות, ועכשיו הדמעות עולות לי שוב. ברגע שעליתי לאוטו אמרתי לעצמי שאני לא צריך להחזיק יותר, ומותר לי להישבר, זה נגמר. הסיוט שלי נגמר, וזה הרגע לאסוף את החלקים". מי שכתב את זה היה רום, שחזר, רום ברסלבסקי, שחזר. ואני רוצה לשאול אתכם, חבריי חברי הכנסת, מה משותף לרום, לגיא גלבוע דלאל, לבר קופרשטיין, למקסים הרקין, לאלקנה בוחבוט, למתן צנגאוקר, וכמובן גם לנטלי, לגלי וזיווי ברמן, לאלון אהל, לאליה כהן, לאוהד בן עמי, לירדן ביבס, לאלי שרעבי, לארבל יהוד ולעופר קלדרון, מלבד היותם החטופים? כולם, כולל כולם, אדוני היושב-ראש, איך שחזרו מהשבי – חלקם אחרי שנה, חלקם אחרי שנה וחצי, חלקם אחרי שנתיים – פתחו הדסטארט לגיוס המונים כדי להשלים את מה שהממשלה לא השכילה לתת להם. ואני יודע, אדוני היושב-ראש, שנעשו תיקוני חקיקה שמאפשרים, במסגרת הגמישות הלא כל כך קיימת של ממשלת ישראל, לתת להם תנאים, מה שנקרא, מפליגים בראי הממשלה. אבל אני רוצה לקחת אתכם, חבריי חברי הכנסת, למסע בן שישה ימים בארצות הברית של אמריקה, או כמו שסמוטריץ' אוהב לומר,The United States of America . אני, אדוני היושב-ראש, מסתפר בערך פעם בחודש. אני לא יודע מה איתכם, אני משער שפחות או יותר, מה לעשות, לפי כמות השיער, אני מניח שאתה סביב אותו לוח זמנים. אני משלם כ-70–80 שקלים לתספורת. שישה ימים בארצות הברית, חבריי חברי הכנסת, שחלקכם הרב לא נמצאים בה, שישה ימים בארצות הברית עלו למשלם המיסים 21,000 שקל, לספר. כל חברי הכנסת בכנסת ישראל יכלו – אני מניח שתספורת נשים קצת יותר יקרה, תספורת גברים קצת פחות. נגיד בממוצע 120 שקל, 100 שקל. סתם כדי לדבר במספרים שלמים, פעמיים יכולנו כולם להסתפר באותו הסכום, וזה היה מספיק לנו לחודשיים. שישה ימים בארצות הברית, שילמנו 22,000 שקל לספר, 21,000 שקל למאפרת, 10,000 שקל לצלם. כשיש, אגב, לשכה ממשלתית לפרסום, כן? 12,000 שקלים על כרטיסי סים. כאילו לא שמעו על סים אלקטרוני שאפשר לשים, eSIM. 12,000 שקלים על סימים? מה עושים עם הסימים? 8,600 שקלים, אדוני היושב-ראש, אתה יודע למה? למשאית שתסחוב את המזוודות. 420,000 שקלים למה? כי רצו להאריך לסוף השבוע. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני יכול לעזור לך במשהו, על חשבוני? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> על חשבוננו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני מאחל לך שתהיה שר, וכשתצטרך לנסוע במשלחת, יסתבר לך שזה אפילו לא בשליטתך, לא ההתחשבנות ולא העלויות. אתה מקבל בדיעבד דוח כמה זה עלה. ויש מישהו שקבע את זה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה שמעת פעם על הוצאה – אני רוצה לדעת איזו תספורת עשה ראש הממשלה, כי אני מסתכל עליו כשהוא בארצות הברית, אני מודה, אני מסתכל – ב-22,000 שקל לשישה ימים. לא דיברתי עכשיו על הסעות, לא דיברתי על מלונות. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה אומר סימים, אתה אומר – לפעמים זה שיקולי ביטחון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תשמע, אני מכיר אותך שלוש שנים, אין סיכוי שאתה לקחת מאפרת ב-21,000 שקל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא נסעתי. אפילו לא נסעתי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> סבבה. אתמול התפרסם דוח העוני במדינת ישראל, מה שאני בטוח שאתה מכיר, 2.6 מיליון עניים במדינת ישראל, מעל מיליון ילדים חיים באי-ביטחון תזונתי. אני לא אדבר על הקרמבו, חבר הכנסת דוידסון, ואני לא אדבר על מטרנה – אי-ביטחון תזונתי. עכשיו, הוא לא היחיד. רגב מפציצה ב-20,000 טיסות. מאות מיליוני שקלים שהולכים באמת במופע חזירי – אני מצטער, זה פשוט מופע חזירי. אין לתאר את הפער בעם הזה בין חטופים שחוזרים וצריכים לגייס מהציבור כסף, בזמן שראש ממשלת ישראל, בשישה ימים, גם אם זה לא סכומי כסף גדולים, לוקח 22,000 שקל לספר. ואף אחד פה לא יכול לשכנע אותי שזה אירוע נורמטיבי, אני מצטער מאוד. זה לא אירוע נורמטיבי – זה אירוע חזירי, נהנתני, ואנחנו הסתגלנו להוריד את הראש, לא לדבר על זה, זה כסף קטן. יבוא אבי שמחון לוועדת הכספים, כשנדבר על 680, 700 מיליארד שקל לתקציב, ויגיד זה אפילו לא פרומיל של הפרומיל. העשיר בחיים לא יראה את העני. מה משפחה ממוצעת שחיה בקו העוני וחוסכת שקל לשקל ומסתכלת על הריבית, כמה זה עלה או לא עלה וכמה הצהרונים עלו או לא עלו, ועושים את החישובים על תרופות ועל ילדים – וזה לא שיח פופוליסטי – על מזון, מה הם יגידו על 40,000 שקל על ספר ומאפרת? זה סטייט אוף מיינד של חזירות, של ניתוק מוחלט, שהציבור לא יכול לסבול ואנחנו לא צריכים לסבול. אבל אין, הוא מלך. אז אי-אפשר לדבר על המלך. הוא צריך ספר ותספורת של מלך. ותספורת של מלך, רבותיי וגבירותיי, חברי הכנסת, עולה לנו 20,000 שקל בשישה ימים. הגיוני לחלוטין. לא נעים לי לשתות מים אחרי האירוע הזה. אני לא אשתה, תודה רבה. שמעתי שראש הממשלה התעורר עכשיו, ממש לאחרונה, משנת היופי, והוא אמר בנוגע לכל הפרעות שקורות בשומרון, ביהודה ושומרון – קורות שנים על גבי שנים ובטח בחודשים האחרונים, ובשנה האחרונה יש עלייה מטורפת של למעלה מ-37%. עכשיו התעורר אדון נתניהו ואמר: אני איכנס ועדה ברשותי שתטפל בפורעים, בפושעים, בטרוריסטים. הרי עד שחייל לא מקבל בלוק לתוך הראש, כן? עד שחייל צה"ל לא מקבל בלוק לתוך הראש, שנפער לו ג'ורה פה ליד הגבה, אף אחד לא מדבר. לימור סון הר מלך מביאה, כמו שליחת דומינוס פיצה, מגשי פיצה לכאלה שזרקו ורגמו ג'יפים של צה"ל, ואף אחד פה לא מדבר, אז מה אנחנו מתפלאים ששורפים אוטובוסים, שתוקפים עיתונאים, שמעודדים, שהשר בן גביר מעודד את הקונוס של מע"צ, מרדכי דוד, שמרביץ לתנינים וחוסם אנשים בחניון ויש לו עבר פלילי של הצתות, שנראה כמו שליח של "תן ביס". הוא עוד יגמור בתור השר לביטחון לאומי. משתמט, אנרכיסט, עם עבר פלילי, פשוט בצעיר יותר ועם כובע. עכשיו, אנחנו מתעוררים כששורפים אוטובוסים ושורפים רכבים והפשע משתולל ברחובות ישראל. הילדים אלימים בצורה קיצונית, בצורה קיצונית. היום היה דיון בוועדה לביטחון לאומי על תקיפת נהגי אוטובוס. המשטרה אפילו לא אוספת, מיקי, לא אוספת דאטה כמה נהגי אוטובוס מותקפים ברחובות. היא לא אוספת. הם לא מגיעים. סיפרה שם מישהי שהיא מפקחת על הרב-קו בחברת קווים. היא אמרה שילדים ריססו אותה בגז פלפל. היא הגיעה לתחנת משטרה, הגישה תלונה, מפוצצת בגז פלפל בפנים. לא הגיעה משטרה, אז היא הלכה היא עצמה לתחנת המשטרה, והגישה תלונה. ואתה יודע שסגרו את התיק? אין עניין לציבור. אין עניין לציבור שנערים תקפו אישה מבוגרת עם גז פלפל. יש נהגי אוטובוס שיושבים מאושפזים, מורדמים וחסרי הכרה, כי תוקפים אותם. יורים בילדים בבית ספר ושומרים בבתי ספר, יש אלימות שפושה בחברה הישראלית. שמתחילה מפה, שיש אפס גינויים, שתיקה מוחלטת, נרמול מוחלט. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה פשוט בושה. זוהי לא כנסת ישראל ולא מדינת ישראל – זוהי סדום וזו עמורה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה, אדוני. ואחריו – חברת הכנסת יעל רון בן משה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא אמר "יעלה ויבוא"? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> יעלה ויבוא חבר הכנסת סימון דוידסון. בבקשה, אדוני, עד שבע דקות. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ישבתי פה שעתיים, אדוני היושב-ראש, ושמעתי נאומים אחד אחרי השני בפיליבסטר. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה רוצה להגיד לי: צרת רבים נחמת טיפשים? אני מחכים, אני מחכים מהנאומים. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואז כשראיתי שאתה עלית, שיניתי את כל התפיסה שלי. ולמה? כי אתה עד לפני חודש היית שר רווחה, אני גם מאמין שתחזור להיות שר רווחה, ואתה מאוד חברתי ובאמת פועל ועושה. אבל, אתה יודע, אנחנו נמצאים בסיטואציה במדינת ישראל שהיא בלתי נתפסת. אנחנו מדברים על הפצ"רית ומדברים על היועצת המשפטית ומדברים על יריב לוין כל הזמן ועל החקיקה, ובסוף בסוף בסוף יש מעל מיליון ילדים רעבים במדינת ישראל. לפי הדוח שיצא בשבוע האחרון, 27% מאוכלוסיית מדינת ישראל מתחת לקו העוני. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה יודע איפה הטעות שלנו? אנחנו מקבלים את הדוח הזה, פסטיבל יומיים – שוכחים ממנו. אני חושב שצריכים לפרסם דוח על מחוללי העוני. אם אנחנו נטפל במחוללי העוני ונחשוף אותם, נשים אותם על השולחן, יהיה לנו יותר קל בבואנו לדון בוועדות על תקציב. זה על חשבוני, הזמן הזה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל בוא אני אגיד לך למה אני לא מסכים איתך. אני ישבתי פה – אתה רואה, איפה שנאור שירי יושב, לידו כתוב "סימון דוידסון". ישבתי פה כשהייתה ההצבעה על הקמת הרשות למלחמה בעוני. הייתה פה חגיגה ענקית, הרשות למלחמה בעוני. אמרתי: וואו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> היא עוד לא קמה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, היא עוד לא קמה? אז למה עבר החוק? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עבר, והביורוקרטיה טוחנת לאט. תעשה קול קורא לזה, והשרים מתמהמהים לשלוח את הנציגים שלהם. אבל זה בתהליך, כמעט בישורת האחרונה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני רוצה להגיד לך, גם דרעי ישב פה וכל חברי ש"ס, ואפילו הלכתי לברך אותו. כי בסוף, תבין, אם לא יתבצע פה שינוי קרדינלי מהותי מהשורש במדינת ישראל, לא יהיה שום שינוי, ואנחנו נראה 29% ו-30%, וזה רק יעלה. כי ילד שלא מקבל חינוך וילד שלא לומד מקצועות ליבה וילד שאין לו כיוון לעבודה בשוק אחרי הצבא או לפני הצבא, או עשה צבא או – לא משנה, הוא חייב לעבוד. וכשרוב האנשים הם מקבצי נדבות ממדינת ישראל לא יהיה שום שינוי. אני זוכר לילה אחד שהייתי פה בכנסת, לפני שלוש שנים – לא אשכח את הבחור הזה. יצאתי לחדר האוכל באמצע הלילה בהצבעות. בא אליי בחור חרדי ואמר לי: חבר הכנסת דוידסון, אני יכול לדבר איתך? אמרתי לו: בוודאי. הוא אומר לי: אני רוצה שתלך ליאיר לפיד ותגיד לו תודה. חשבתי שהוא צוחק עליי. אמרתי לו: על מה, מה העניין? הוא אומר: ב-2013 יאיר לפיד חייב אותי ללכת ללמוד, והלכתי ללמוד מחשבים, והיום אני יושב בחברת הייטק ואני מרוויח מעל 30,000 שקל, ואני מפרנס את המשפחה שלי. ואני רוצה להגיד לך שיש לי עוד הרבה חברים כמוני, מוכשרים, טובים, חכמים, שעובדים, מצליחים, ואני רוצה שתגיד לו תודה. חזרתי, וזה סידר לי דברים בראש. אני אומר גם לך כחבר כנסת של ש"ס, ואולי שומעים אותי גם אחרים – האנשים האלו, שלומדים במוסדות החרדיים הם סופר-מוכשרים, רק צריך לתת להם את האפשרות לצאת וללמוד, לצאת ולעבוד, לצאת ולהיות חלק מהעשייה הכלכלית של מדינת ישראל, והם יכולים לעשות את השינוי. כי אני בטוח שבתוך ה-27% האלו שכתוב שהם מתחת לקו העוני יש הרבה מאוד מהחברה החרדית, אין לי ספק, וגם מהחברה הערבית, אין לי ספק. ובסוף, אם אנחנו נעשה במדינת ישראל שינוי משמעותי בילדים שלנו, במה שהם לומדים, בכיוון שלהם אחרי הלימודים, בעיסוקים שלהם אחרי הצוהריים בחינוך הבלתי-פורמלי – כי ילד שהוא עסוק זה ילד שהוא בריא, אם זה בספורט, אם זה מוזיקה, זה לא משנה מה – אבל אנחנו לא שם, אדוני. אנחנו לא שם. אנחנו לא מכווננים את הילדים שלנו להצלחה. ובסוף, אחרי כל מה שאמרתי, אני רוצה להתכוונן למה שעבר עליי בשבועיים האחרונים. אני בשבועיים האחרונים התחלתי לנבור ברשתות ודיברתי עם קצין הביטחון של אחת הרשתות הכי גדולות. ומה גיליתי דרכו? שהמוצר הכי נגנב במדינת ישראל זה אוכל לילדים. מה שהכי הרבה גונבים בכל רשת של מזון זה אוכל לילדים, מה שעולה 70–80 שקל, מטרנה, סימילאק. זה המוצר הכי נגנב. זה בלתי נתפס שאימהות צעירות צריכות לגנוב אוכל – רגע, אל תענה, שנייה, תן לי לסיים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, אני אתן לך טיפ. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני בתוך זה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני אוסיף לך אחר כך, לטובת הציבור. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כשאני יודע שאימא גונבת את האוכל הזה בשביל להאכיל את הילד שלה, נקרע לי הלב. אני אומר, לאן הגענו? ואחר כך אני מתחיל לנבור, ואני הולך למוצרים יותר פשוטים, חלב. חלב במדינת ישראל, 7.21 עולה ליטר חלב כשהוא מפוקח. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> במידה שהוא במדף. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק. 7.21, שזה 60% יותר מהממוצע של OECD. למה? מה, פרה אצלנו במדינת ישראל, החלב שמוציאים ממנה יותר יקר? אני אגיד לך למה. כי אפשר. אפשר לקחת, אפשר לקחת מהאזרחים. הלכתי לסופר לפני שבוע לקחתי שלושה קרטונים של חלב. באה הקופאית ואומרת לי: לא, לא, אתה יכול רק שניים. אמרתי: ומה אני אעשה עם השלישי? אני צריך שלושה. השלישי – תקנה את הפקקטה-חלב עם הסידן-שמסידן. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> דל לקטוז. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, כל השטויות האלו. וזה עולה 12 שקלים. אני אומר לה: אבל זה כמעט כפול. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זו המטרה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> היא אומרת לי: זה מה יש. תקשיב, עושים עלינו סיבוב, על האזרחים, בכל מקום. בכל נקודה שאפשר לקחת מהאזרחים לוקחים מהאזרחים. כל עוד הממשלה, ולא משנה איזו ממשלה, לא תפרק את המונופולים האלו, לא תגרום לשוק חופשי, לא תגרום לזה שתהיה תחרות במדינת ישראל, אז אנחנו נשלם על קולגייט פי שניים ממה שקורה בעולם, נשלם על הד אנד שולדרס פי שלושה ממה שקורה בעולם, ושום דבר לא יעזור. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. לגבי התמ"ל, לגבי מזון לתינוקות, חשוב שתדע, משרד הרווחה מחלק, ולצערי הרב כל שנה נשארת יתרה לא מנוצלת. לכן אם יודעים, צריך לפרסם את זה. משפחות שנתקלות בקשיים במזון לתינוקות יכולות לגשת בלי שום בעיה למחלקות של שירותים חברתיים ולקבל ככה, בלי לפתוח תיק. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה אתה אומר? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> כן. בבקשה, גברתי. ואחריה יעלה ויבוא חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. בבקשה, גברתי, עד שבע דקות לרשותך. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, ראשית, כמו בכל יום, נזכיר את שלושת החטופים שכולנו מצווים להשיב לקבורה: סותטיסאק, דרור אור וגואילי. זו החובה שלנו, ולא נפסיק להזכיר את זה כולנו יחד. אני רוצה בראשית דבריי להודות לשר התורן השר זאב אלקין. הוא עסוק כרגע, אבל זכות להודות לו. ישבנו עכשיו לפגישת עבודה שקשורה בנושאים בעיקר של הצפון, תנופה לצפון, שיקום הצפון. אני לא כל כך אוהבת את המושג שיקום. שיקום – מישהו יעשה בעזה, את הצפון אנחנו צריכים לפתח, ואני שמחה שהשר אלקין הוא זה שאחראי על המשימה החשובה הזאת. יש הרבה מאוד אתגרים. טוב שאלקין שם, זכות לברך אותו. אדוני היושב-ראש, אנחנו מחכים שאתה תחזור למשרד הרווחה. אני יודעת שזה לא תלוי בך, אבל באמת הייתה לנו תקופה טובה, כולל פנייה אישית שלי אליך לגבי מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית, שסייעת. יותר חשוב מזה אולי בעיניי לצאת לבחירות, אבל כל עוד אנחנו במצב הזה אז באמת אתה חסר מאוד בשטח, וזכות להיות כאן ולהגיד לך את זה באופן אישי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ואחרי כל הדברים החגיגיים האלה, מה נעשה עם כל הרפורמות הכלכליות שהממשלה הזו מנסה להעביר במסגרת חוק ההסדרים ופוגעות שוב ושוב באזרח שבקצה? והפעם אני רוצה לשים את הזרקור על הרפורמה שנקראת הרפורמה במשק החלב, שמה בעצם היא אומרת? מדינת ישראל תייבא חלב, ומפה עכשיו אפשר להתחיל לספר סיפורים לאזרחים שחלב ומוצריו יהיו יותר זולים. אבל אנחנו למודי ניסיון - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה לא מוזיל. << דובר_המשך >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אומר היושב-ראש שזה לא מוזיל. אנחנו למודי ניסיון מתחומים אחרים שנפתחו ליבוא, שלרגע מסוים אולי יש עדנה ואנחנו רואים טיפה הורדה במחיר, אבל במקביל אנחנו רואים גם קריסה של היצרנים המקומיים, במקרה הזה של חקלאים או, מה שעומד לפתחנו, רפתנים. ואז הרי לא רק הציבור מזהה את זה, גם היבואנים, גם הקמעונאים – וככה אנחנו נשארים עם מוצרים תוצרת חו"ל שהמחירים שלהם עולים. אנחנו נשארים עם שתי צרות: 1. שהמחירים לצרכן יקרים מהמחירים המקוריים; 2. עם קריסה של חקלאים, של יצרנים מקומיים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זו קריסה של המפעל הציוני. אני חושב שחקלאות זה חלק מהמפעל הציוני. << דובר_המשך >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> חד וחלק. אני רציתי לבנות את הרעיון, ואתה הולך כבר לשם. ואני אגיד ככה: זו לא חוכמה גדולה לבוא בהתרגשות לחנוכת הרפת החדשה בקיבוץ כיסופים – אחרי האסון של 7 באוקטובר – ועכשיו להגיד להם: נראה איך תסתדרו עם ייבוא חלב – שימו לב: מטורקיה – מוצר צריכה בסיסי יום-יומי. על טורקיה אנחנו נסתמך? או אולי על פולין? מי אנחנו חושבים שיוביל לפה כל יום חלב טרי, אם לא החקלאי בכיסופים? להגיד לחקלאים בבית הלל על גבול הצפון, שהמשיכו לחלוב יום-יום תחת אש מהשכנים בלבנון, ולרגע לא עזבו; המשיכו לחלוב ולספק חלב ומוצריו – מה אנחנו נגיד להם? שהם צריכים עכשיו להתחרות עם יצרן מטורקיה או פולין? ממה יתפרנסו במקומות האלה? פתחתי בדבריי עם ציון השבח לשר אלקין. ממה אנשים יתפרנסו בבית הלל? יש שם מרכז פיתוח של פייסבוק או גוגל? ברור שבמקומות האלה יהיו חקלאים. ככה אנחנו שומרים על האדמה. אנחנו יודעים מה קורה כשאנחנו לא שומרים על האדמה, אילו גורמים עבריינים נכנסים למקומות שבהם לא השכלנו לשמור על האדמה. אנחנו יודעים היטב על הקשר החזק שבין כוחות הביטחון לאזרחים שיושבים על הגבול, ומגיעים בכל בוקר, ורואים בעיניים מה קורה בצד השני ופותחים את הגדר הטובה במטולה. מה יהיה אם הם לא יהיו שם? מי יהיה במקומות האלה? אז את זה אנחנו הולכים להבהיר בחסות הממשלה הזו, ואנחנו נעשה כל מה שאפשר כמובן כדי שזה לא יקרה. בסוף, המחלבות והרפתות לא יושבות במרכז תל אביב. הן בגליל, בגולן, בעוטף עזה, לאורך כל הגבול עם לבנון. בימים האלה אנחנו צריכים להגיד, פה מהבית הזה: את המקומות האלה צריך לחזק. אנחנו רואים מה קורה למגדלי התפוחים, למטעים השונים, עם הורדת המכסים מארצות הברית. אני לבית שלי לא קונה תפוח מארצות הברית, גם אם זה אומר שאני לא אקנה תפוחים. גם אם זה אומר שאני אשלם עוד שקל או אקנה תפוח אחד פחות. אני סומכת על החוכמה הצרכנית של הציבור הישראלי. זה לא במקום זה שאנחנו נצטרך לדאוג להוזלת מחירים בהרבה מאוד תחומים. בואו נדבר על דיור; בואו נדבר על ביטוחים. במה אנחנו מתעסקים? בתפוח וחלב? חשוב מאוד, אבל לא במחיר של להקריס ענפים שלמים. בדקה וחצי שנותרו לי, אני רוצה להגיד למאיה שלי שבבית – אני לא יכולה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מובן. << דובר_המשך >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לכולנו יש מחירים כבדים. זכות לנו לשרת פה, לייצג את הילדים שלנו, אלה שבבית, אלה שבצבא, אלה שסטודנטים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זר לא יבין את המחיר הזה. << דובר_המשך >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נכון. אני אומרת שוב, זו זכות להיות פה וזכות לשרת. אבל מאיה שלי שבבית, אמרתי לה: תישארי עוד דקה ערה, תצפי בערוץ 99 גם אם זה לא פופולרי. אז שיהיה בהצלחה מחר בבית הספר. היא יודעת במה. אני אוהבת אותה, ונתראה ביום רביעי בלילה או בחמישי בשש בבוקר. ועד אז – אבא איתך, ואני פה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך, גם על קצת רגעים עם הרגש. חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, יעלה ויבוא. עד שבע דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אם היו שואלים אותך: כמה כסף משקיעה מדינת ישראל בהזדמנות שווה לילדים עם צרכים מיוחדים, נכים, לצאת לטיול? אם היו שואלים אותך: כמה כסף מדינת ישראל משקיעה בלעזור לגופים ועמותות להוציא ילדים לטיול? על השאלה הראשונה – יש עשרות מיליונים: לחברה להגנת הטבע, למדרשות, לבתי ספר שדה. ב-1993 הוקמה עמותה, עמותת לוטם, ואמרה: אנחנו ניתן זכות שווה למשפחה של ילד עם כיסא גלגלים לצאת לטיול בטבע. 30 שנה, מ-1993, הם לא הצליחו לקבל תקנה של משרד החינוך. ומגישים. הם הלכו לבג"ץ. אז בג"ץ אמר למשרד החינוך: אתם תתקנו את התקנה של לוטם. תיקנו. אבל הכניסו עז. אמרו: מי יוכל לקבל כסף לטיולים? מי שיש בבעלותו בתי ספר שדה, וכמה כיתות. זה כמו שמדינת ישראל תגיד מי יוכל להיות יזם הייטק: מי שקנה בניינים. אתה לא שואל כמה בניינים קנית. אתה שואל כמה עובדים יש בהייטק. העמותה הזאת מפעילה 50,000 ילדים. היום הגיעו לוועדה שלנו לדיון בנושא הורים משדרות, הורים מעוטף עזה. אימא, אליזבטה, היא אומרת: פעם ראשונה בחיים שיצאתי מהבית לטיול עם הילד על כיסא גלגלים, עם עמותת לוטם; פעם ראשונה שהילד שלי, עם כיסא גלגלים, הולך כל שבוע לחוג סיירות – בלעדיי, מוכן לוותר על אימא, בגלל המדריכות של עמותת לוטם. הם בתום לב רוצים צדק, אז הולכים לבג"ץ. אז בג"ץ אמר: תשנו את התקנון. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 30 שנה? << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> 30 שנה, מ-1993. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מגיע להם פרס ישראל על הנחישות ועל העקיבות ועל ההתמדה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל איך הם שרדו? אתה יודע מי זה הנחוש שם? אני אגיד לך, אתה בקיא אדוני. עשיתי חידון לעובדות שלי. מי יושב-ראש העמותה של לוטם – אעשה גם חידון, הבעיה שיש פה ידענים – מיקי, סורין הרשקו, מי זה? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אתה רואה, תלמיד חכם, והיושב-ראש שלנו יודע. סורין הרשקו, גיבור ישראל, צנחן, לוחם. במבצע אנטבה כולם נותנים כבוד רק לסיירת מטכ"ל. מעט יודעים, שהיה מאמץ לקחת לוחמים נבחרים - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עכשיו אני מבין למה יושב-ראש המפלגה שלך בא לשמוע. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, הוא לא ידע את הפרט הזה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הוא יודע מה הוא הולך לשמוע. אל תדאג. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מבצע אנטבה – אחת הדרכים במבצעים של הצבא, שהיו גדולים, כמו כחול וחום ואחרים, מצד אחד לשלב יחידות עילית, שייטת, מטכ"ל, מצד שני לתת הזדמנות ללוחמים איכותיים בגדודים להצטרף. אז באנטבה העלו על המטוס לוחמים מגולני וצנחנים, למשימות מיוחדות: להשתלט על אזור המטוסים, לעשות חסימה. מי שנפצע הכי קשה זה סורין הרשקו. הבן-אדם לקח את הכאב שלו, על כיסא גלגלים, להוביל את העמותה הזאת. ומאיפה הוא מביא את הכסף? מתורמים. הוא מחזר על הפתחים, והוא עושה בג"ץ נגד המדינה. ואומרים לו: נתקן את התקנה. מתקנים, מכניסים לו עז: אתה צריך להיות בעלים של בניינים. הוא כבר מראה 50,000 משתתפים; הוא מראה הורים שמחים. עלתה מיכל עוזיהו משער הנגב להגיד: בלי האנשים האלה לא הייתי עוברת את המלחמה. הם לקחו את הילדים שלי עם צרכים מיוחדים, אני סומכת עליהם. מבין 50,000 המשתתפים, 60,000 הם מסגרות חינוכיות של משרד החינוך – העירייה קונה או התורם נותן או בית הספר משלם, אבל אין תקציב. הם לא יכולים לקבל כסף. הדבר הזה הוא בלתי אפשרי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> פלא. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> פלא. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אתה יודע למה הפלא? << קריאה >> בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - 60,000 מתוך 50,000 - - - << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, אחוז. 60% מ-50,000. זה תלמיד חכם מקמ"ג. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אחוז. אמרת 60,000. אני הבנתי שזה אחוז. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> הפלא הוא – כששואלים אותי כיהודי דתי: מה שלומך? – אני אומר: ברוך ה'. שואלים אותי: מה נשמע? אני אומר: תלוי איפה אתה שם את האוזן. תלוי מי בעלי העניינים באותם משרדים. אני לא רוצה להצביע על דבר. אני כיו"ר ועדת החינוך אמרתי: אנחנו משקיעים הון עתק – של המדינה ושל ההורים – כשאפשר לתת את השבוע הערכי הזה פה בארץ. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אמרו לי: אתה נלחם באיתני טבע במשרד. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז אני אומר לך שאני לא כועס על השר קיש, כי עוד לא דיברתי איתו. הוא לא יודע על זה. לפעמים שר - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זה גדול עלינו כשרים, אני אומר לך. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> - - קורה משהו שאתה לא מכיר. ואני איידע אותו ואבוא לפגוש אותו, ואחרי 30 שנים אני אדאג לילדים האלה. ואיך אמרתי להם בשיחה? אמרתי להם: אתם יודעים, אני עזבתי ארבעה תיכונים, הייתי ילד שובב. הייתי בישיבה תיכונית פעמיים, עוד ישיבה תיכונית. תיכון דתי, תיכון לא דתי. התגייסתי בגיל 17. מה כן עשיתי? הלכתי לבני עקיבא, הייתי מדריך והלכתי לחוגי סיירות. וכשבאתי לגולני להיות לוחם, עמד לזכותי שעמדתי מול ילדים בבני עקיבא, ועמד לזכותי שניווטתי והיה לי שק שינה וחציתי את הערבה וחציתי את הכינרת ברפסודה. וזהו, זה אפשר לי להיות לוחם בגולני ולהיות קצין ולהשלים את ההשכלה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - להיות קצין, לצאת לבה"ד 1 - - << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> היית מפקד מחוז ירושלים ב-1991? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - ילווה אותו כל החיים שלו. הוא היה סמל, סמל. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל מיקי, מה נתן לי הזדמנות? חוג סיירות, הזכות להיות בטבע, לטייל. אתה היית צריך לראות בכי בעיניים של אימהות שאומרות: תנו לנו לצאת עם הילדים לשבוע בטבע. תנו לעמותה הזאת כסף. מעט מיליונים שעושים מהפכה בחיים של הילדים, הזדמנות שווה וזכות יסוד לצאת לטבע לילד עם צרכים מיוחדים ומשפחתו. אני אדבר עם שר החינוך, אני מקווה שהוא שם ידפוק על השולחן ויביא את התוצאה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. תעלה ותבוא חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. בבקשה גברתי, עד שבע דקות לרשותך. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בעקבות אירועי 7 באוקטובר אמון הציבור במדינה ירד לשפל שלא היה כמותו. לצערי, במקום לנסות לשקם את אמון הציבור, השבוע החליטה ממשלת ישראל לפגוע בו עוד יותר. החלטת הממשלה לקדם ועדת חקירה שאינה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר היא חרפה. אני קובעת שאם תקום ועדה שכזו היא רק תפלג את העם עוד יותר ולא תוביל לחקר האמת. ועדה שתישלט על ידי ראש הממשלה והשרים שלו לא יכולה להיות עצמאית ולא תחשוף את הכשלים שהובילו לטבח, לרצח ולאסון. אני בטוחה שכולנו, כל חברי הכנסת, שומעים את הקריאה הציבורית לוועדת חקירה אמיתית יום-יום. גם חברי כנסת שלא טורחים לפגוש את הציבור רואים את התגובות ברשתות, שומעים את המשפחות שבאות לכנסת וגם מקבלים דואר אלקטרוני שבו אזרחים מתחננים לכך שתוקם ועדת חקירה ממלכתית אמיתית לחקר האמת. ביום חמישי בשבוע שעבר קיבלנו, כל חברי הכנסת, מייל מבצלאל סלבין, אביה של שירן גנון ז"ל, שנרצחה ב-7 באוקטובר בפסטיבל נובה. כותב אבא של שירן כי למרות שחלפו שנתיים לא הועבר לו שום תיעוד. הוא לא קיבל תמונה מזירת הרצח, הוא לא קיבל תשובה למה שקרה לשירן באותו יום משום גורם רשמי – לא ממשרד הביטחון, לא מלהב 433, לא מצה"ל, מאף אחד. הקריאה של בצלאל, כמו של כל המשפחות השכולות, היא לדעת את האמת. הם רוצים לדעת מה קרה לילדים שלהם. רק ועדת חקירה ממלכתית תביא לשקיפות מלאה ולמניעת האסון הבא. זוהי חובתה של הממשלה. כל חלופה אחרת היא התחמקות ופגיעה נוספת באמון הציבור. שבר האמון מורגש גם בתחום הבריאות. מאז מגפת הקורונה הציבור מוצף במידע וספקות, וכתוצאה מכך שיעורי ההתחסנות יורדים גם למניעת מחלות אחרות. אנחנו עדים לכך שיש לירידה בהתחסנות השפעה כבר היום. מקרים רבים של התפרצויות מחלת החצבת, עלייה בשיעור גילויי הפוליו ותמותה עודפת משפעת. הפחד מחיסונים נובע לרוב מפייק ניוז, והגורם המרכזי שאמור להוביל הסברה מסודרת בנושא ולהילחם בפייק ניוז הוא משרד הבריאות. אבל אין שר בריאות. אזרחים מרגישים שמסתירים מהם את המידע האמיתי כי אין שקיפות בפרסום נתונים שקשורים לחיסונים. וכדי להחזיר את אמון הציבור אנחנו צריכים להוציא לפועל שני מהלכים פשוטים: להנגיש מידע ברור ושקוף לכל אזרח ולעשות את ההתחסנות קלה ונגישה בכל מקום ובשעות נוחות לציבור. אתם יודעים, היום השתתפתי בכנס שחבר הכנסת יונתן מישרקי ארגן יחד עם האגודה לזכויות החולה. בכנס הזה קראתי להקים רשות לקידום בריאות ורפואה מונעת. רשות כזאת אמורה לאגם את כלל שירותי החיסונים, פיקוח על תחנות בריאות המשפחה. רשות כזאת תדאג לבריאות האישה, לבריאות הגיל השלישי, לבריאות התלמיד ועוד. הגוף הזה יעשה סדר ויישא באחריות לאומית בנושא. ובאמת החזון שלי להקים רשות כזאת, ולא פעם שאני מדברת על זה. גם דיברתי בדיונים שונים של ועדת הבריאות שחובה לעשות סדר ולקדם רפואה מונעת בישראל. יש לזה חשיבות רבה. אני אמשיך לקדם את הנושא הזה כי זה צו השעה. זו הדרך לבנות אמון ולשמור על בריאות הציבור כך שישראל תהיה בריאה ובטוחה יותר. כך שכל אזרח ירגיש שדואגים לו. אני רוצה להתייחס למה שקרה אתמול בישיבת הממשלה. ב-16 בנובמבר, כמעט בסוף השנה, רק אתמול קבעה הממשלה את חברי ועדת סל הבריאות ומה יהיה התקציב של ועדת הסל לשנת 2026. נדרשו לחצים רבים על הממשלה על מנת למנות את חברי ועדת הסל. פעלתי יחד עם ארגונים רבים בתחום הבריאות, שלחתי מכתבים לראש הממשלה, והעליתי הצעה לסדר-יומה של הכנסת כאן בנושא הזה. הגשתי הצעת חוק להסדרת מעמדו של סל התרופות כדי להוציא את סל הבריאות מהפוליטיקה. אני אצטט את אחת השרות שלנו, שאמרה בישיבת הממשלה אתמול: בושה שאין לנו שר בריאות במדינה. זה נכון. אבל הבושה היא לא רק על חברי הממשלה ועל ראש הממשלה, זו בושה של כולנו. מי נותן יד לזה? אותה ממשלה ואותו ראש ממשלה. לצערי, לא מעניין את הממשלה הנוכחית – לא בריאות ולא רווחה. היית שר מצוין, שר רווחה, סגן יושב-ראש הכנסת יעקב מרגי, ומי עכשיו קובע מדיניות? מה עכשיו קורה למשרד הבריאות, למשרד הרווחה? אתם יודעים, זה ממש כואב שרק השתמטות והקמת ועדת טיוח פוליטית, זה מה שמעניין את הממשלה שלנו. פשוט כואב. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. יעלה ויבוא חבר הכנסת רון כץ. 15 דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אולי נעשה לימוד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מה שתחליט, נכבד אותך. שיהיו דברי טעם, כמובן. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור. אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, לפעמים דברים מסתדרים לבד – שר האוצר נכנס. אתה יודע, כבר מתחיל טוב משהו באירוע הזה. אדוני שר האוצר, לא תכננתי לשאול אותך יותר מדי שאלות, אבל, אולי, אם תסכים להתייחס, אשמח לשמוע מה דעתך על כמה דברים שאני רוצה להעלות פה היום. אני רוצה להבין – אני חושב שיחד עם אזרחי מדינת ישראל – מהי אותה תוכנית שהנשיא האמריקאי הניח על השולחן, שבמהלכה ממשלת הימין מלא-מלא בסופו של דבר סוללת את הדרך למדינה פלסטינית. אני יודע שאתה, אדוני, כגורם בכיר בממשלה ואדם עם עקרונות, היינו אמורים לשמוע אותך. אני לא מדבר על זה שיש מדינות שהולכות לקבל נשק מתקדם; אני לא מדבר על מה זה עושה לעליונות הישראלית במרחב האווירי – ולא רק במרחב האוויר; אני לא מדבר על כלום. אני מדבר על העובדה הבסיסית שאתם בממשלה שלכם סוללים את הדרך הבטוחה להקמת מדינה פלסטינית. האם יש אמת בדברים? אין אמת בדברים? השר סמוטריץ' - - - << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אני שומע, מקשיב. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל יש תשובות? אני ואזרחי מדינת ישראל רוצים לדעת - - - << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> - - - לסכם, אני אענה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה יכול להיות קצר. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> - - - ברור שלא. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל זה חלק מהתוכנית. מה זה ברור שלא? זה רשום שחור על גבי לבן. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אנחנו הורגים - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה הורגים? עכשיו מציגים את התוכנית באו"ם, יצביעו עליה. בתוכנית רשום שחור על גבי לבן: חלק מהתוכנית היא הקמת מדינה פלסטינית. מה אתה הולך לעשות עם זה? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה לנתניהו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה רשום. ברור תודה לנתניהו, אבל זה רשום. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אתה רוצה מדינה פלסטינית? אתה בעד? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. ואני רוצה לומר לך - - << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> - - - זה רשום על ראש הממשלה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - שמכל השולחן הזה, אם יש מישהו שאני יכול להגיד שלפחות יש לו עקרונות זה אתה. לכן הייתי רוצה לשמוע ממך בצורה ברורה מה קורה, אם ההצעה הזאת באו"ם עוברת. אדוני שר האוצר, מה קורה אם היא עוברת? מה יקרה כשהיא תעבור, ורשום שכן תוקם - - - << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אתה יודע כמה החלטות מועצת הביטחון עברו - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתה לא יכול להגיד אני לא יודע, אני מתעלם מזה. ברגע שזה יעבור, אתה סולל את הדרך. עכשיו נתניהו שותק. בשתיקה שלו הוא מאפשר את זה. הוא נותן וגם מאפשר הרבה מאוד דברים שלא היו נותנים בעבר ולא דמיינו לתת בעבר, ואתם כולכם שותקים. עכשיו אני עוזב אותך, כי אני רואה שזה לא נוח לך - - - << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אני בעיקר מבסוט שאתה נגד מדינה פלסטינית. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני שמח שאני מרצה אותך. הייתי שמח שאתה תרצה אותי. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> - - - בכנסת, מה הצבעת? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> נגד. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אה, כן? גם מריבונות ברחתם? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא ברחנו משום דבר. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> גם בריבונות הלכתם? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא ברחנו משום דבר. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> רק לא היה לכם אומץ להצביע נגד. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא ברחנו משום דבר. הדברים שאנחנו אומרים, העקרונות שלנו הם ברורים. בניגוד אליכם אנחנו לא משנים את דעתנו כי הכיסא יותר נוח או פחות נוח. אני אומר לך: במה שאתם עושים, אתם מביאים עלינו הקמת מדינה פלסטינית. אין פה אופציה אחרת. זה מה שהולך לקרות וזה מה שיקרה בממשלה שלכם. אני מקווה שאנחנו נבוא ונוכל לסדר את האירוע הזה, אבל זה מה שקורה. אם כבר אתה יושב פה – ואני מקווה שזה נושא שאתה מתעסק בו – אני רוצה לדבר איתך על יוקר המחיה במדינת ישראל. היום היה דיון בוועדת הכלכלה על יוקר המחיה במדינת ישראל. הגיע נציג של משרד האוצר שגם חבר בצוות שאחראי על יוקר המחיה במדינת ישראל. אני רוצה לומר לך, אדוני השר, את מי שלחת. שלחת נציג שלא יודע מי יו"ר הצוות שלו – אם יש יו"ר צוות כזה - - - << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אחראי על מה? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> יוקר המחיה. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> שלחתי נציג? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לדיון בוועדת הכלכלה. היום היה דיון בוועדת הכלכלה על יוקר המחיה. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> מי זה הנציג? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> קוראים לו עמית. בחור נחמד מאוד, פשוט אין לו סמכויות אמיתיות לעשות כלום. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> מה - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. עכשיו אני אומר לך, הגיע בחור נחמד מאוד. כשאתה שואל אותו: מי יושב-ראש הצוות? אין תשובות. מה מחולל יוקר המחיה במדינת ישראל? יש איזה הבנה כללית כזאת, מין שיעור בכלכלה. איך מורידים את יוקר המחיה במדינת ישראל? עושים רפורמות של פתיחת שמים, הרבה מאוד דברים. בפועל, כשמחיר החלב במדינת ישראל יקר ב-30% מכל מדינה אחרת בעולם - - - << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> הוא דיבר על רפורמת החלב שלי? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה קשור לרפורמת החלב? בצלאל, אני אתמוך בכל דבר שיוריד את המחירים. אבל אני אומר לך שמישהו במשרד האוצר צריך לעשות סדר ולהגיד: זה חשוב לי. אם אתה, בתור שר אוצר, לא תגיד: זה חשוב לי, אני רוצה שירדו מחירים, זה לא ירד. אם אתה לא תרסק את המונופולים, זה לא ירד. אנחנו יודעים מי היבואנים ואנחנו יודעים מי המרכולים ואנחנו יודעים מי מחולל את יוקר המחיה במדינת ישראל. אני אומר לך: אין הכוונה שלך במשרד האוצר להגיד: אני רוצה שיהיה פה זול יותר. אני רוצה להגיד לך עוד משהו: היום קשה מאוד לעבוד עם משרד האוצר. היום, אנשים שפונים אלינו אומרים: בלתי אפשרי לעבוד עם משרד האוצר. זה עניין של מדיניות. אם תרצה, אני אתן לך 100 פניות ציבור אם תרצה. אשמח שתענה לי ותעזור לי לטפל בהם. אני אומר לך, אני אעביר לך. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> שלחת שאילתות? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור ששלחתי. שאלתי הרבה שאילתות, אבל אני אעביר אליך אישית. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> ולא קיבלת תשובות? תעביר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אעביר לך אישית. אני אומר לך, קשה מאוד. אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות הנדירה שאתה פונה וגם מקשיב לי. אתה רואה, אני גם מדבר בצורה שאולי תחלחל גם למטה. אני אומר לך, שאם אתה לא תגיד: אני רוצה להוריד את יוקר המחיה ותטפל בזה כמו שאתה יודע לטפל בדברים – כשהיית שר התחבורה ידעת לטפל בדברים. כמו שידעת לטפל בדברים, בלעשות סטטוסים במשרד שלך, בלקחת את זה כמשימה אמיתית – אז הציבור הישראלי ימשיך להיכנס לסופר ולפחד; והתמ"ל יהיה המוצר הכי גניב בסופרים במדינת ישראל. הינה, אופיר פה, את זה גם הוא יודע. זוגות צעירים ימשיכו לסנן חוגים – החוג הזה כן, והחוג הזה לא; כי מה לעשות, יוקר המחיה במדינת ישראל הוא מטורף. אבל זו לא גזירת גורל. שר אוצר שרוצה להילחם ביוקר המחיה, נלחם ביוקר המחיה; שר אוצר שרוצה לעזור לעסקים במדינת ישראל, עוזר לעסקים במדינת ישראל; שר אוצר שמתעסק בכלכלה, יכול לפתור את זה. אני רוצה לומר לך, אדוני היו"ר, לא תכננתי לדבר על זה, פשוט שר האוצר נכנס והתרגשתי. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אתה יודע בכמה ירדו מחירי הדיור? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הדיור? אני אגיד לך למה ירדו מחירי הדיור, אדוני. זה לא בגלל משרד האוצר. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> 4% בשנה - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הנגיד חנק את המשק עם הריבית. אני אומר לך, ותזכור מה אני אומר לך, ברגע שיורדת הריבית, מחירי הנדל"ן יקפצו. זה מה שיקרה. זה לא ירד כי עשיתם איזשהו מהלך חכם. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> היושב-ראש, צריך לרשום את מה שהוא אמר - - - << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה, ערוץ הכנסת - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> היתרון הוא שהפרוטוקול לא שוכח כלום. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא רק הפרוטוקול, אנחנו מבקשים מערוץ הכנסת לרשום מה יקרה, כשהנגיד יוריד את הריבית בחצי אחוז. זה ירד בחצי אחוז, ומחירי הנדל"ן יזנקו. אנחנו יודעים, ככה זה קורה. הם לא ירדו כי עשיתם איזשהו מהלך גאוני. הם ירדו כי השוק נחנק. בגלל זה הם ירדו. אני אומר לך, אדוני השר, מחירי הנדל"ן זה לא איזושהי גולת כותרת. אני רוצה לומר לך שבתור זוג צעיר במדינת ישראל עם שני ילדים קטנים, גן ילדים היום במדינת ישראל עולה יותר מ-4,000 שקלים; חוגים במדינת ישראל עולים אלפי שקלים; סופר במדינת ישראל עולה אלפי שקלים – 30% ו-40% יותר מכל מדינה אחרת בעולם; מוצרים בסיסיים במדינת ישראל – חיתולים, מגבונים – עולים 430%–40% יותר מבכל מדינה בעולם, ואין בן אדם שלוקח את זה על עצמו כדי לעשות סדר. אתה יודע, תמיד כשאני עולה לדוכן הזה, אני חושב על סבא וסבתא שלי, זיכרונם לברכה, אדוני היו"ר מכיר אותם. לסבא שלי הייתה – יש. עד היום מכולת קיימת בבאר שבע. אתה יודע מה היה ייחודי במכולת הזאת, אדוני השר? אנשים היו יכולים לגשת למכולת ואם לא היה להם, הם היו רושמים את זה במחברת. כשסבתא שלי נפטרה מצאנו את המחברת. היו רשומים בה מלא מלא שמות, מלא מלא שמות, ואז בדף האחרון: אני מבקשת ממכם לא לגבות מאף אחד. חסרים לי האנשים האלה. חסרים לי האנשים הטובים האלה, שיגידו: אני רוצה להסתכל על החלשים בחברה; על אלה שלא יכולים; שבאמת לא יכולים, שהם מסכנים, שמתגלגלים לא מחודש לחודש; שמתגלגלים מיום ליום; אלה שאני פוגש אותם כשאני מגיע לוועדת הרווחה וכשאני מגיע לוועדת הכלכלה, כשאני מגיע לסופרים ורואה אותם בחוץ. האנשים האלה – אני שואל את עצמי, אדוני היו"ר: מי רואה אותם היום? מי בממשלה הזאת רואה את אותם אנשים שצריכים לגנוב אוכל לתינוקות, שלא יודעים מה לעשות עם חיתולים, שהם מחכים להחליף חיתול לא כל 12 שעות, אלא מושכים את הזמן ליותר. מי היום בממשלה הזאת אמור לראות אותם? כי שר רווחה בממשלה הזאת – אין. היה שר רווחה מצוין; הוא יושב היום פה על הכיסא. הוא היה שר רווחה טוב וגם לפניו היה שר רווחה טוב. היו לנו שרי רווחה טובים. מי היום אמור לראות את אותם אנשים בלי שר רווחה? בלי שר בריאות – שהרבה מהמקרים האלה אחרי זה גם מגיעים אליו – בלי יושב-ראש ועדת בריאות? מי אמור היום לטפל באזרחי מדינת ישראל? איך אתם אמורים להסביר את זה, לא לי, איך אתם מסבירים עכשיו למישהו שאתם פוגשים עכשיו בחוץ? תפגשו עכשיו אדם בחוץ, הוא יגיד לכם: חבר'ה, יש לי בעיה, למי אני פונה? אין שר רווחה, אין עם מי לדבר. לא רק שאין שר רווחה, אדוני שר הרווחה לשעבר, אין גם ועדת רווחה. אין עם מי לדבר. היום, אין עם מי לדבר. זה הרבה יותר גרוע מזה. יש לך בעיה רפואית? אין שר בריאות, אין תקנות. אתה רוצה להעלות נושא? הינה, לנו היה נושא: לא מזמן העלינו פה נושא – על החיסונים. עבר במליאה בהצבעה, אתה היית פה, אדוני. עבר במליאה בהצבעה – להעביר את זה לדיון בוועדת הבריאות. אין ועדת בריאות. ועדות סטטוטוריות בכנסת ישראל לא קיימות. אני מנסה להבין איך אפשר לתת תשובות לציבור, איך אפשר לעבוד אצל הציבור, כשהכנסת משותקת? וגם, למה היא משותקת? היא משותקת כי יש פה כל מיני משחקים פוליטיים, כי בסוף יש איזו אג'נדת-על לנסות להעביר חוק השתמטות או לא להעביר חוק השתמטות, וזה משתק את כל הכנסת. עכשיו, אנחנו באים לפה, מגיעים לעבודה ולא יכולים באמת לעבוד, כי אין מה לעשות עם הפניות האלה. אז אנחנו מסתמכים על אנשים טובים בחברה. אז אנחנו רואים שחטופים עושים גיוס המונים בשביל זכויות בסיסיות. אנחנו שומעים שאנשים שחזרו מהשבי אצל הברברים בחמאס אומרים: המדינה לא מתייחסת אלינו, אין לנו אל מי לפנות. אני מאמין להם שאין להם אל מי לפנות, כי האנשים שאמורים לטפל בדברים האלה, לא בתפקידים שלהם. זה נשאר ריק. היום אנחנו מעבירים סמכויות של שר הפנים לראש הממשלה, ושל שר העבודה – לראש הממשלה. ואני שואל את עצמי: איך הוא אמור לטפל בזה? איך בן אדם שנמצא יומיים-שלושה בשבוע בבתי משפט אמור בשאר הימים לנהל מדינה במצב לא פשוט, ועכשיו אמור גם לנהל את התיקים האלה? התשובה היא פשוטה: אף אחד לא ינהל אותם. אבל אני רוצה לומר לכם משהו, אזרחי מדינת ישראל וגם מי ששומע אותי פה: אי-אפשר להשאיר את התפקידים האלה ריקים. סתם דוגמה, אדוני השר, התפקיד של שר הפנים – שלא נמצא – אתה מכיר את התפקיד של שר הפנים. שר הפנים עובד עם זרועות הביטחון, ואמור להיות זה שחותם על היתרי שהייה בארץ למי שיש לנו אינטרס שייכנס לארץ, וגם חותם על מי שיוצא מהארץ, מי שיש לנו אינטרס שלא ייכנס לארץ. כשאין שר פנים, אין אף אחד שיכול לעשות את זה. זה אומר שעכשיו אם שירותי הביטחון רוצים להגיע ולפנות לשר הפנים ולהגיד לו: אנחנו צריכים אותו דחוף עכשיו, שייכנס למדינת ישראל, אין עם מי לדבר. אין עם מי לדבר. הוא לא קיים, האופציה הזאת לא קיימת. אותו דבר לגבי שר הבריאות. אם אנחנו צריכים תקנה דחופה עכשיו, צריכים להכניס מכשור דחוף, צריכים לאשר תרופה דחופה – אין שר בריאות, אין יושב-ראש ועדת הבריאות. אם קורה עכשיו מקרה במערכת החינוך במדינת ישראל – כן, אתי, את יודעת למה? כי המקרה הזה הוא מטורף, הוא מטורף, אני לא מצליח להסביר לכם כמה מטורף המקרה הזה. הכנסת כבר התפרקה ואתם מחזיקים אותה בשברים. על מה? על מה? איך אתם עושים את זה? איך אתם עושים את זה? אני רוצה לומר לך משהו. הינה, שלמה קרעי נכנס לפה עכשיו. היה מקרה עכשיו בעיר שאני מאוד אוהב, עם מנהל, שהייתה שם התעמרות מאוד קשה בתלמידים. שמעתי על המקרה, אמרתי, טוב אני אדבר עם יוסי טייב. במה הוא יעזור לי? אין ועדת חינוך, אין עם מי לדבר, אין מה לעשות. הכנסת הזאת, דה פקטו, משותקת. אין פה כלום, אין פה כלום. עכשיו יש דבר אחד פשוט: האם תצליחו להעביר חוק השתמטות, או האם לא תצליחו להעביר חוק השתמטות? זה הכול. מחלקת הדגים הקפואים לא יגידו מילה; גם אם הכנסת תעלה באש הם לא יגידו כלום, כל עוד הם יקבלו את השכר שלהם בסוף החודש. ואנחנו נצטרך להישאר פה ולהגיד: אוקיי, כנסת משותקת, אבל נמשיך בהצגה. אז אני רוצה לומר לכם משהו: אני לא ממשיך בהצגה. אני כל פעם אעלה לפה ואגיד איזה פניות היה צריך להעביר לשר הרווחה, לשר הבריאות, לשר הפנים, לשר העבודה - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> פנית לינון אזולאי? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה הוא שאל? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אם לא פנית לינון אזולאי, לא טיפלת בבעיות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ייאמר לזכותו, בזמן הקצר שנותר לי, שבמה שצריך עזרה, לפחות כשפונים אליו זה מטופל, גם במשרד האוצר, שזה המשרד הכי קשה בתבל. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> למה אתה הורס לי שם? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני קודם דיברתי עם השר, אחי, אני דיברתי על יוקר המחיה, אתה לא היית פה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> עכשיו אני עוקף אותו, ואתה יודע מה קורה עכשיו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא באמת שיש את מי לעקוף, אחי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה לך. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מסתבר שגם 15 דקות עוברות ונהנים. יעלה ויבוא חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, עד שבע דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, אני דווקא אשמח, השר סמוטריץ' וגם השר קרעי, אם קצת תקשיבו לפחות למה שנאמר כאן, כי קורה כרגע משהו מאוד מאוד חשוב. ברגעים אלה ממש, הלילה, תוקם – לפחות על פי מועצת הביטחון – התשתית להקמתה של המדינה הפלסטינית. אתם, תחת הממשלה שלכם, אחרי שקרה הטבח הגדול ביותר לעם היהודי מאז מלחמת העולם השנייה, מאז השואה, אחרי שמדינת ישראל אמרה "לעולם לא עוד", אחרי שברור לכולם מה הסכנה בהקמה של מדינה פלסטינית בתוך שטח ישראל – דה פקטו זה מה שקורה. מה אנחנו רואים? אחרי שנתיים של מלחמה, לאן הובלתם אותנו? אנחנו רואים דגלים של טורקיה בעזה - - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אם הייתם - - - מוסלמים - - - שלכם, היינו - - - << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> השר קרעי, צריך להסתכל על המציאות בעיניים. פעם אחת טמנתם את הראש בחול, קיבלנו את 7 באוקטובר, אז פעם אחת תסתכל על המציאות בעיניים. אומרים האמריקאים: לא תהיה ברירה, אנחנו נדלג על שלב הפירוז ונלך ישר לשיקום. זה כבר לא שיקום תמורת פירוז. אחרי 7 באוקטובר ויתרתם על פירוז חמאס, מכניסים כוחות של טורקיה וקטר לתוך רצועת עזה, F-35 לסעודיה, F-35 לטורקים, גרעין בסעודיה עם התחייבות ישראלית שלא לפגוע בתוכנית הגרעין. אני מבין שאתם לא רוצים להקשיב לי, אבל אני רוצה להגיד לכם משהו, השר סמוטריץ' - - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> אתה לא נותן לי אפילו להגיב. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתה לא צריך להגיב, אתה צריך להקשיב. אתה שר במליאה כדי להקשיב, אל תפריע לי - - - << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתה מפריע לי, אתה מפריע לי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> השר קרעי, תודה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תקשיב, אני רוצה להקריא לך, השר סמוטריץ'. בצלאל, תרשה לי, אני רוצה להקריא לך חלק מסעיף 19, שעולה היום במועצת הביטחון של האו"ם, הלילה: "The conditions may finally be in place for a credible pathway to Palestinian self-determination and statehood, which we recognize as the aspiration of the Palestinian people". אני אתרגם את זה לטובת מי שלא הבין, בצלאל - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מי שלא למד ליבה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> - - "התנאים יונחו סוף-סוף לנתיב מהימן להגדרה עצמית פלסטינית של ממלכתיות, של מדינאות, שאנחנו מכירים בה כשאיפה של העם הפלסטיני." זאת הולכת להיות ההחלטה של מועצת הביטחון הלילה, ואתם שותקים, כמו שאתם שותקים כשאתם רואים את טורקיה בתוך עזה, כמו ששתקתם בתוך הממשלה. זאת אומרת, צייצתם נגד הכנסת הציוד לחמאס, אבל שתקתם בתוך הממשלה בפועל, והציוד הזה המשיך לזרום. ובפועל כשאתם יושבים בממשלה וראש הממשלה שותק, אנחנו קוראים הלילה את הצהרת בלפור הפלסטינית במועצת הביטחון של האו"ם, זו המשמעות, לא הכרה של מדינה כזו או אחרת. במועצת הביטחון של האו"ם הולכים הלילה, 01:00 שעון ישראל, לקבל החלטה שזאת המשמעות שלה. ואני שומע את כל הימין לכאורה, כאילו ימין, מספרים לי על המאבק שלהם – ואתם לא הייתם מספיק חזקים, או אתם לא הייתם עונים. אחרי 7 באוקטובר? אחרי שהבאתם לכנסת הזאת הצעת החלטה דקלרטיבית על ריבונות? אגב, אתם מונעים כרגע קידום של ריבונות בוועדת החוץ והביטחון. הכנסת הזאת אישרה בקריאה טרומית ריבונות על יהודה ושומרון, ריבונות על מעלה אדומים. אני ביקשתי להחתים את חברי ועדת החוץ והביטחון כדי לקיים דיון, כדי לקדם את החוק. כי יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון מהליכוד לא מקדם את החוק הזה שקובע ריבונות. חשבתי שאולי חברי הכנסת מהקואליציה – אני יודע? הציונות הדתית, אחרים – יבואו ויגידו: אנחנו רוצים את הדיון הזה. אני חייב לומר, אדוני היושב-ראש, אני עוד לא מצליח לגייס את השליש בוועדת חוץ וביטחון – ועדה שיש לקואליציה רוב בה. משמע, הקואליציה הזאת טובה בדיבורים. במעשים היא טובה רק בדבר אחד – בלשרת את האינטרסים הפלסטיניים. דיברתם נגד הכנסת הציוד לרצועת עזה, אבל במעשים – הכנסתם אלפי משאיות, מאות מיליוני דולרים הושקעו בדבר הזה, כולל מכספי תקציב המדינה. ולבסוף אתם מספרים לנו שאתם מתנגדים למדינה פלסטינית? ואני לא שומע קול, אני לא שומע ציוץ, אני לא שומע את ראש הממשלה שלכם מדבר נגד ההחלטה שמקבלת הלילה באו"ם גם את היוזמה הסעודית והצרפתית. למה? כי אתם מחוברים לכיסאות שלכם? בשביל הכיסא שלכם אתם מוכנים למכור את ארץ ישראל? בשביל הכיסא שלכם אתם מוכרים את ארץ ישראל עבור הצהרת בלפור הפלסטינית? זה מה שאתם עושים. בשתיקה שלכם, בשתיקת הכבשים הזאת להצהרת בלפור הפלסטינית שהאו"ם הולך לקבל הלילה, אתם מאפשרים לנרטיב הזה ללכת ולהשתרש, והכול בשם איזושהי שמירה על ממשלה שגם ככה לא מצליחה אפילו להעביר חקיקה בכנסת. אין לכם חקיקה, אתם כל יום רביעי מורידים את החקיקה הפרטית, כי אין לכם רוב. בקושי מצליחים לקדם פה משהו. על מה אתם שומרים? על מי אתם מגינים, מעבר לישבן שלכם שיושב על הכיסאות? ובשם ההגנה על הישבן שלכם אתם מקריבים את ארץ ישראל, אתם מקבלים את התמיכה במדינה הפלסטינית, אתם מקבלים את הסיכון הביטחוני למדינת ישראל בהעברה של F-35 לסעודים ולטורקים, אתם מקבלים את הסיכון הביטחוני בהסכמה שבשתיקה לגרעין סעודי. לא יודע אם אתה יודע, אדוני היושב-ראש, סעודיה זאת ממש מדינה שזקוקה לאנרגיה הגרעינית. אין להם חומרי בערה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ולסיכום אני רק אומר זאת: החרפה הזאת – שבזמן שבאו"ם מקבלים החלטה שמשמעותה תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית אתם יושבים בממשלה הזאת ושותקים – אין גדולה ממנה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תעלה ותבוא חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. בבקשה, גברתי, עד שבע דקות לרשותך. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. אני רוצה להפנות את תשומת ליבך לנתון שפורסם לפני כשבוע ימים – אתה וחברי הכנסת – הנתון שפורסם הוא ש-70% מהתיקים ביהודה ושומרון – 70% ירידה בתיקים כלפי מי שחשודים ביהודה ושומרון בעבריינות. עכשיו, אני שואלת את עצמי, במיוחד היום, אל מול הכותרות על ההתפרעויות בכפר ג'בעה והאמירה של שר הביטחון שלא תהיה סלחנות וכמובן תקיפה של חיילי צבא ההגנה לישראל, שכל אחד מהם הוא שליח מצווה של עם ישראל, אני שואלת את עצמי איך זה מתכתב עם אותם דברים שבחר לומר לי שר המשטרה בן גביר לפני כשבועיים, ואגב, גם היום – עם אמירה מאוד אומללה בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. אדוני, אתה היית שר הרווחה הרבה שנים, אתה משרת בצורה נאמנה את הציבורים הרחבים והרבה מאוד מהאוכלוסיות המוחלשות. עכשיו, אני אמרתי כאן לפני כשבועיים, בדמעות סיפרתי, איך יש 30,000 תיקים שנפתחו מ-2019 ליהודי אתיופיה, כאשר ב-2019, לחדד את הזיכרון, יצאנו למחאה מאוד מאוד גדולה אחרי ששוטר ירה בסלומון טקה, זכרו לברכה, נער בן הקהילה האתיופית, וציפינו שזה ישנה משהו. עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני הזדעקתי על מעצרם של שני ילדים בני 12 ו-13. אני אספר לך שאתמול טיפלתי במעצר של ילד בן 14, גם בירושלים – אני מתחילה לחשוב שאולי יש בעיה עם משטרת ירושלים – גם בן הקהילה האתיופית – לא רק הוא, אבל הוא נעצר על חשד להתפרצות לבית ספר בשעות שבית הספר היה סגור, ואני אומר לך, אני מאוד התפלאתי שהמשטרה התעקשה לעצור אותם מספר ימים בתחנת משטרה לפני שהם עוברים לשב"ס. לא רק זאת, הילד בן ה-14 ישן כל הלילה במעצר. היום, אחרי ערר שהוגש, הוא שוחרר לביתו. 14. עכשיו, אני אמרתי, 30,000 תיקים – זה כל שנה 5,000 בממוצע. 5,000 בממוצע, משמע 30,000 תיקים ל-70,000, קבוצת פוטנציאל צעירים. תגיד לי אתה אם אפשר לחיות ככה. אותם ילדים לא יגויסו לצה"ל. אותם ילדים – נהרסו להם החיים. ילד בן 14 שישן במעצר, שהמשטרה מוציאה ממנו – קודם כול, יושבת איתו, חקירות על חקירות, בלי עורך דין, בלי הורים. אנחנו מבינים שבלחץ כזה גם אנשים מבוגרים לא עומדים, אז תחשוב מה זה ילד בן 14. אבל למה פתחתי וסיפרתי שבן גביר - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> רגע, וחקר אותו חוקר נוער? << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כנראה, אני משערת. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שלא. אני מעריך שלא. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני משערת שחוקר נוער, אנחנו נבדוק את זה, ואם לא – אנחנו בבעיה מאוד גדולה. אבל אני אגיד לך, למה פתחתי ואמרתי שההורדה בתיקים ביהודה ושומרון היא של 70%, והעלייה בתיקים של יהודי אתיופיה – 30,000 תיקים מ-2019, כשהתשובה של שר המשטרה במילים אחרות: זה לא מעניין אותי? מה הוא סיפר לנו פה? הוא עלה וסיפר כמה הוא רחמן וחנון, שר המשטרה בן גביר, רחמן וחנון, שתפס ילד ממוצא אתיופי ונתן לו פיצוחים ופירות. עכשיו, אם לא הייתי שם – הוא בא ואמר, חברת הכנסת יסמין, הוא אמר שאני הרעבתי את הילד, כאילו האימא שלו, שהייתה לידי, היא סתם ניצב. עכשיו, אף אחד לא צריך את הפיצוחים שלו והאוכל שלו, ושלא ישחק לנו אותה רחמן וחנון, כי הוא לא מצא את הילד הזה במדבר. נראה לי שהשר בן גביר קצת מבולבל. מבולבל לחלוטין. אבל הואיל בטובו השר בן גביר לשלוח את יועצו דוד היום לוועדה לקידום מעמד האישה, ומה אמר יועצו דוד לחברת הכנסת מירב כהן? אמר לה: אנחנו יותר לא שולחים לוועדה שלך שוטרים – תשמע, אדוני היושב-ראש – לא נשלח יותר. השר בן גביר שלח את יועצו דוד ואמר לחברת הכנסת מירב כהן, שהחליפה אותי כיושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי, שהוא לא ישלח שוטרים ונציגים מהמשרד לביטחון לאומי כי היושבת-ראש הקודמת – שזו אנוכי – מבחינתו, השפילה את המשרד. עכשיו אני שואלת אותך, לאיזה ימים הגענו? אוי, אוי, אוי, השר בן גביר, אתה לא רוצה לשלוח לוועדה לקידום מעמד האישה נציגי משטרה ונציגי המשרד שלך, כי מה? כי אתה רוצה להתנקם? במי אתה חושב שאתה מתנקם כשיש דיון על 40 נשים שנרצחו? אתה מתנקם בי? ההוכחה היא שבסוף כשאתה רוצה להוריד את מספר התיקים אתה מצליח להוריד אותם. אז אולי בן גביר מפחד. הוא מפחד. הוא מפחד שהקולות של יהודי אתיופיה יברחו לו, אז הוא סיפר שהוא אסף ילד כאילו מהמדבר, נתן לו אוכל ושתייה. אבל רק דבר אחד הוא לא עשה: לאורך השנים הוא ממש לא ראה אותם, כמו שהוא לא ראה את הילדה היימנוט – אני אספר לו איך קוראים לילדה שנעלמה בגיל 9 – היימנוט קסאו, שאם רק היית רוצה, כמו שהצלחת להוריד את הנתונים ב-70% ביהודה ושומרון, היית דואג לדבר אחד פשוט. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הדבר הפשוט, אדוני היושב-ראש, זה להרחיב את החקירה, להכניס את שב"כ ולמצוא את הילדה המסכנה. ההורים שלה לא מפסיקים לבכות כמעט שנתיים. תודה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת יאיר לפיד – מוותר. יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, יעלה לסכם. בבקשה, אדוני. << דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני שמח שנמצא פה ראש מפלגתי שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', שהחוק הזה במידה רבה הוא בזכותו. כאשר הוא הגיע לוועדת החוקה, נזכרתי וזכרתי עד כמה נושא המזונות חשוב לשר סמוטריץ', להסדיר את הנושא הזה בצורה ראויה. זו נקודה שכואבת לכל כך הרבה אנשים. עינוי הדין וחוסר הסטנדרט האחיד הוא בעיה שכולם מסכימים לה – בבתי הדין, בבתי המשפט, עורכי הדין, ארגוני הנשים וארגוני הגברים - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה קשור שר האוצר למזונות? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> זה חשוב שאת שואלת, ואני אענה לך, מירב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה קשור לשר האוצר? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> מירב, אני אענה לך? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה? רפורמה? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> מירב, אני אענה לך למה זה חשוב. למה זה חשוב? זה משהו שאתם ביש עתיד לא מכירים, אבל מי שהיה אחראי וכותב דברים בהסכמים הקואליציוניים, הוא מתכוון לזה. אתם כתבתם בהסכמים הקואליציוניים: פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. פוף, שכחתם. בצלאל כותב בהסכמים הקואליציוניים שהוא יטפל בסוגיית המזונות, הוא לא שוכח. זה ההבדל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה קשור לשר האוצר? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> כי הוא כתב את זה בהסכמים הקואליציוניים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה קשור? אתה לא עונה לי על השאלה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> הסברתי. הסברתי לך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה קשור מזונות לשר אוצר? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> הסברתי לך. הוא כתב בהסכם - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - לחמאס. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתם לא עומדים בהסכמים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני מבקש להגן על זכות הדיבור שלי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> גלעד קריב, תודה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נגמרה לך קריאת הביניים. נקודה. ביי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תענה לשאלתי. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני אענה לשאלתך. הסברתי לך - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה קשור? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> הסברתי לך, כשיאיר לפיד כותב - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יאיר לפיד. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מירב. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> כשיאיר לפיד כותב בהסכמים קואליציוניים שהוא יפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא יפרק אותה - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - עוד לפני שהוא מסיים לכתוב ולחתום, הוא כבר שוכח. לעומת זאת - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לעומת זאת, בצלאל - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לעומת זאת בצלאל - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שבמשמרת שלו - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - כותב בהסכמים - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מירב, תודה. מירב, תני לו. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני אתחיל מההתחלה, מירב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נו תתחיל, נשמה - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> המשפט הזה הוא מספיק חשוב, אני אתחיל אותו מההתחלה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> כשיאיר לפיד - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ברגע שעליזה נותנת לך סימן - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, זה בלתי אפשרי ככה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא. תסיים את המשפט. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני אסיים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יאיר לפיד. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> כשיאיר לפיד - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> עשר פעמים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - כותב בהסכמים הקואליציוניים, שהוא יפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, עוד בטרם - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן, כן, יפצל, לא יפרק לגורמים. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - יבש הדיו על ההסכמים הקואליציוניים, הוא כבר שוכח. לעומת זאת, כשבצלאל סמוטריץ' כותב בהסכמים הקואליציוניים - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מדבר על מזונות אישה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מירב בן ארי, תודה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא פונה אליי. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> כשבצלאל סמוטריץ' כותב בהסכמים הקואליציוניים שהוא יסדיר את סוגיית המזונות, אז הוא לא שוכח, והוא מבקש שמפלגת הציונות הדתית – ואני שמח להימנות על חבריה – תדאג שנושא המזונות יוסדר. ואני שמח שגם - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה קשור לשר האוצר? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - הרב הראשי הבין היטב עוד לפני - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה לא עונה לי? << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נשמה, הוא לא חייב לענות. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - מאחר שהוא מכיר את מערכת בתי הדין, עוד לפני שאנחנו דיברנו, היה לנו בגדר "טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע". עוד לפני שבצלאל דיבר על זה, ולפני שאני דיברתי על זה, הוא עצמו מינה ועדת דיינים חשובה שתסדיר את סוגיית המזונות, ולכן עכשיו אנחנו מעבירים חוק שהוא הוראת שעה, כדי שבעזרת ה' ועדת הדיינים תגיש את מסקנותיה – קודם כול לרב דוד יוסף, לראשון לציון, ואחר כך, בעזרת ה', זה יאושר גם במועצת הרבנות הראשית, גם בחבר הדיינים של בית הדין הגדול. בעזרת ה' בהסדר הקבע גם ניתן לזה מענה בחקיקה, כדי שהסוגיה הזאת שהופיעה בהסכמים הקואליציוניים, כי בצלאל סמוטריץ' הכניס אותה - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין שום קשר לשר האוצר. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - ובצלאל סמוטריץ' לא שוכח מה שהוא כותב בהסכמים הקואליציוניים שנייה אחר כך - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה הקשר - - - למזונות? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - כמו שיאיר לפיד שוכח את פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> עוד פעם יאיר לפיד. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> - - שהוא הכניס להסכמים הקואליציוניים, אז נסדיר את האירוע בהוראת קבע. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה קשור? חוץ מלהתחנף אליו - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> זה היה מענה לשאלתך, מירב, למה בצלאל סמוטריץ' קשור למזונות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה מתחנף אליו? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני יודע שאת – הסכמים קואליציוניים זה ערך חשוב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה מתחנף אליו? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> עכשיו אני רוצה לדבר על הסכמים קואליציוניים של מפלגה אחרת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תענה לשאלה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני רוצה לדבר על הסכמים קואליציוניים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה לא עונה? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני ממש מבקש. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני לא פניתי אליה אפילו. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברת הכנסת מירב בן ארי. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> ואללה, לא דיברתי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא דיברת, צעקת. כל עוד מיקי לוי מסתדר עם הצעקות באוזן ימין, אני - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא, לא, לא. עכשיו, אחרי שדיברנו על ההסכמים הקואליציוניים של יאיר לפיד, שהבטיח שהוא יפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ושכח, אני רוצה לדבר לא רק על הסכמים קואליציוניים, אלא גם על הסכמים קואליציוניים וגם על כספים קואליציוניים, אדוני היושב-ראש, של מפלגה אחרת: של מפלגת בג"ץ. אני רוצה להקריא לכם סעיפים מתוך הכספים הקואליציוניים של מפלגת בג"ץ: בשנת 2025 - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מקימים מדינה פלסטינית. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> לא. אדוני היושב-ראש, זה בלתי אפשרי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> במשמרת שלך מקימים מדינה פלסטינית. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> מירב, גם בשעה כזאת? תני לו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה מבלבל את המוח על בג"ץ. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, זה קצת קשה לי. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שרון ניר, תודה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מוכרים F35 לסעודיה, ואתה מבלבל את המוח. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני רוצה – לא. אדוני היושב-ראש, זה בלתי אפשרי. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברים, אני אתחיל לקרוא קריאות לסדר לחברי הכנסת שיפריעו לדיון. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> זה לא ישנה - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני רוצה להקריא סעיפים מהכספים הקואליציוניים של מפלגת בג"ץ. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> שמחה, די עם בג"ץ - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> לא, זה בלתי אפשרי, אדוני. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> גברתי, נא לשבת. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> קריאות ביניים בישיבה. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אני לא יכול להשלים משפט אחד ככה, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - אבל הוא מקריא סעיפים קואליציוניים. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> עוד קריאת ביניים מצידך בלי להקשיב לי, תהיה קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> בהסכמים הקואליציוניים ובכספים הקואליציוניים של מפלגת בג"ץ – חבר הכנסת מלביצקי, אני אשמח שתקשיב. חבר הכנסת מלביצקי, אני רוצה להקריא לך על הכספים הקואליציוניים של מפלגת בג"ץ. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> תקריא לנו על - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> תדבר על ה-F-35, על מדינה פלסטינית. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> בתקציב 2025 של לשכת עורכי הדין, שאני יודע שזה חשוב, שאתה ואני והשר לוין, ברוך ה' קיצצנו קיצוץ רוחבי לשנת 2025, בא יצחק עמית – אחרי שעשו לו קמפיין – ואמר: לא, לא, לא, בשנת 2026, נגדיל את התקציב. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> כמה עולה מדינה פלסטינית? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> תקציב קשרי החוץ של הלשכה, היה בשנת 2025 – כי אתה ואני יחד עם השר לוין קיצצנו אותו – 160,000 שקלים. בכמה עלה התקציב לשנת 2026 לדעתך, בהצעת התקציב שהגיש עמית בכר – שקיבל עכשיו צ'ק שמן מיצחק עמית, שהוא יכול להכניס יד לכיס של כולנו, כשיצחק עמית עצמו בניגוד עניינים – כמה הוא הגדיל את התקציב של הנסיעות שלו לחו"ל לדעתך? אתה חושב פי-שניים? פי-שלושה? אתה לא יודע לספור יותר, חבר הכנסת מלביצקי? מ-160,000 זה עלה למיליון שקלים, כדי שיצחק עמית יוכל לנסוע בכל העולם על חשבון כולנו, באדיבות הכספים הקואליציוניים שעמית בכר קיבל ממנו. הוא ייתן לו גם מודעות, ויהדהד, כי החוק שלך, שאנחנו העברנו, לא ייכנס ל-2026, כי זה מה שיצחק עמית סידר לחבר'ה. מ-160,000 למיליון שקל, לטובת נסיעות לחו"ל של עמית בכר וחבריו. הכול באדיבות יצחק עמית, שקיבל מודעות. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> עכשיו יש לי שאלה אליך, אלעזר, יש לי שאלה אליך, מאיר. מאיר, אתה היית שר. אם אחד מהגופים, החברות הממשלתיות או הגופים שתחת אחריותך, היו מפרסמים מודעה גדולה לתמיכה בך, והפלא ופלא כמה חודשים אחרי שהם היו מפרסמים הודעות גדולות לתמיכה בך, היית מאשר להם הגדלה בתקציב, אני חושב שהיית מגלה איך נראה החדר של להב 433 מבפנים. למה? כי ככה זה עובד במדינה שלנו. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> שמחה, תגיד כמה מילים על המדינה הפלסטינית בדרך. << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> תכף נדבר על המדינה, תכף, תכף, עוד שנייה. אבל יצחק עמית, שקיבל סיקור אוהד מלשכת עורכי הדין, סידר לה תקציבים והגדיל את תקציב הנסיעות לחו"ל של עמית בכר, כאמור, מ-160,000 למיליון שקלים. אבל אני רוצה לדבר על המדינה הפלסטינית. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> כמה יעלה לנו ה-F35 לסעודיה? << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> קודם כול, מדינה פלסטינית, ברוך השם, היֹה לא תהיה. אומנם, חבל שמפלגת יש עתיד ברחה מההצבעה שהייתה פה בכנסת נגד מדינה פלסטינית. היו 80 ח"כים מסיעות שונות שתמכו, חבל שברחתם. אבל יש לי צעד אופרטיבי. צעד אופרטיבי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה. תודה. אין צורך להכביר במילים. מה שבטוח לא - - - << דובר_המשך >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אם מועצת הביטחון של האו"ם תאשר אפילו ברמז משהו שקשור למדינה פלסטינית, אנחנו לא נאשר אף חוק שלהם יותר. אבל אני קורא לכם כן לאשר את החוק הזה, כי הוא חשוב. תודה רבה לכולם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נא לשבת במקומותיכם. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6 – הוראת שעה), התשפ"ו–2025. ההצבעות הן בהתאם להסתייגויות שהמסתייגים יבקשו להצביע עליהן. חברת הכנסת מירב בן ארי? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בוא נתחיל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נתחיל. הסתייגות מס' 1. הצבעה על הסתייגות מס' 1. אני מפעיל הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 51 נמנעים – 1 הסתייגות 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 39, נגד – 51. אני קובע שההסתייגות לא עברה. הסתייגות מס' 2 – אני מפעיל הצבעה על הסתייגות מס' 2. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 52. אני קובע שההסתייגות לא עברה. הסתייגות מס' 3 – אני עובר להצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, 52 נגד. אני קובע שההסתייגות לא עברה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 4. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 4 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד הצביעו 39, נגד – 52. אני קובע שההסתייגות לא עברה. הסתייגות מס' 5 – הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 5 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 39, נגד – 52. אני קובע שההסתייגות לא עברה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 6. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 6 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 39, נגד – 52. אני קובע שההסתייגות לא עברה. עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 7. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 7 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 52. אני קובע שההסתייגות לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 8. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 8 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, 52 נגד. אני קובע שההסתייגות לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 9. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 9 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 51. ההסתייגות לא עברה. עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 10. הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 10 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 52. ההסתייגות לא עברה. עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 11. הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 11 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 52. ההסתייגות לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 12. הצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 12 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 52. אני קובע שההסתייגות לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 13. הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 13 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 38 בעד, 52 נגד. אני קובע שההסתייגות לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 14. הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 14 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 52. אני קובע שההסתייגות לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 15. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 15 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 52. אני קובע שההסתייגות לא עברה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני מבקשת לעבור ל-19. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> זאת אומרת ש-16, 17, 18, מבוטלות, מוסרות. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 19. הצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 19 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 39, נגד – 52. ההסתייגות לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 20. הצבעה. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 20 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, 52 נגד. אני קובע שההסתייגות לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 21. הצבעה. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 21 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 52. אני קובע שההסתייגות לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 22. הצבעה. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 22 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 52. אני קובע שההסתייגות לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 23. הצבעה. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 39 נגד –51 נמנעים – אין הסתייגות 23 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 39, נגד – 51. אני קובע שההסתייגות לא עברה. ואנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 24. הצבעה. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 24 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 52. ההסתייגות לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 25. הצבעה. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 25 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 51. אני קובע שההסתייגות לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 26. הצבעה. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 26 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 52. אני קובע שההסתייגות לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 27. הצבעה. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 27 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, 51 נגד. אני קובע שההסתייגות לא עברה. אנחנו מסירים הסתייגויות מ-28 עד 35. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 36, ההסתייגות האחרונה לסעיף. הצבעה. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 36 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 52. אני קובע שההסתייגות לא עברה. אי לכך, חברי הכנסת, לשים לב, אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 1, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 31 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 52 נגד – 39 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד הסעיף – 52, נגד – 39. אני קובע שסעיף 1 אושר כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 2. הסתייגות 37–39 מוסרות. 40 זה כבר סעיף אחר, אז אנחנו מצביעים. כל ההסתייגויות לסעיף 2 הוסרו. אנחנו מצביעים כרגע על סעיף 2, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 32 בעד סעיף 2 – 52 נגד – 39 נמנעים – אין סעיף 2 נתקבל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 52, נגד – 39. אני קובע שסעיף 2 אושר, כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים עכשיו להסתייגות מס' 40. הצבעה. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 40 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 39, נגד – 52. אני קובע שההסתייגות לא עברה. אנחנו מסירים את הסתייגות 41. נעבור להסתייגות מס' 42. הצבעה. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 42 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 39, נגד – 52. אני קובע שההסתייגות לא עברה. מסירים את 43 ו-44. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 45. הצבעה. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 45 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 52. אני קובע כי ההסתייגות לא עברה. מסירים את הסתייגות 46. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 47. הצבעה. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 47 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> 39 בעד, נגד – 52. אני קובע כי ההסתייגות לא עברה. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 48. הצבעה. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 48 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד – 39, נגד – 52. אני קובע שההסתייגות לא עברה. אנחנו מסירים את הסתייגות מס' 49. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 50. הצבעה. הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 50 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד ההסתייגות הצביעו 39, נגד – 51. אי לכך אני קובע שההסתייגות לא עברה. מאחר שסיימנו את ההצבעה בקריאה השנייה אנחנו עוברים להצבעה על נוסח החוק כנוסח הוועדה בקריאה השלישית. הצבעה. הצבעה מס' 39 בעד החוק – 53 נגד – 38 נמנעים – אין חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מספר 6 – הוראת שעה), התשפ"ו–2025, נתקבל. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> בעד הצביעו 53, נגד – 38. אני קובע שהצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6 – הוראת שעה), התשפ"ו–2025, אושרה בקריאה השלישית, ותיכנס כמובן לספר החוקים של מדינת ישראל בגאווה גדולה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> - - - F-35 של סעודיה, לא סוג של גאווה לאומית. << הצח >> הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2025 << הצח >> [מס' מ/1900; דברי הכנסת, חוב' ד', ישיבה 331; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2025, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת בועז ביסמוט, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, להציג את הצעת החוק, ובאותה הזדמנות להזמין גם את הסגן שאמור להחליף אותי, שיתכונן. ללא הגבלת זמן, אדוני, בבקשה. << דובר >> בועז ביסמוט ( יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר >> תודה, תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג לפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2025, שיזמה הממשלה. בשנת 2014 נחקק פרק ג1 בחוק שירות ביטחון, שהסדיר את דחיית שירותם של תלמידי הישיבות ואת האפשרות לשלבם בצה"ל ובשירות הלאומי-אזרחי. במקביל, נחקק גם חוק שירות לאומי-אזרחי כהוראת שעה עד יום 30 ביוני 2023, שקבע את מסגרת השירות של תלמידי הישיבות בשירות לאומי-אזרחי. בשנת 2017, אדוני היושב-ראש, ניתנה פסיקת בית המשפט העליון שביטלה את פרק ג1 בחוק שירות ביטחון. בית המשפט נתן כמה ארכות לחקיקת הסדר חלופי. משלא נחקק הסדר חלופי, פקע גם תוקפו של הפרק ביום 30 ביוני 2023. לפני כשנתיים, על מנת שלא ליצור ואקום בנושא השירות הלאומי-אזרחי, אושרה הארכת תוקף הוראת השעה תחילה בשנה, עד יום כ"ד בסיוון התשפ"ד, 30 ביוני 2024. במסגרת זו, נקבעה האפשרות לשלב – קצת קשה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חברי הכנסת, נא לסייע לחבר, ליו"ר ועדת החוץ והביטחון, שמתקשה. חברי הכנסת. זה לא קולגיאלי לחבר כנסת שמבקש לבוא לקראתו, אתה גם מרים את הקול עוד יותר. חברי הכנסת, אלה שעומדים, השרים. חבר הכנסת קרויזר, השר סמוטריץ', זה מפריע לדובר. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט ( יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> אפילו הרבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> נראה לי שאתם רוצים לישון קצת הלילה. בבקשה. << דובר_המשך >> בועז ביסמוט ( יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> במסגרת זו נקבעה האפשרות לשלב בשירות לאומי-אזרחי את מי שניתן לו צו דחיית שירות לפי פרק ג1 ערב פקיעתו, באותם תנאים שהיו קבועים בפרק ג1, ובכלל זה התנאי בדבר גיל מינימלי לכניסה לשירות לאומי-אזרחי, שעומד על גיל 21, וקבלת אישור הפוקד לשירות זה. מאז ההארכה הראשונה אושרו בכנסת עוד שתי הארכות נוספות להוראת השעה – תחילה לשנה נוספת עד ליום 30 ביוני 2025, ולאחר מכן לתקופה נוספת בת חמישה חודשים המסתיימת ביום כ"ד בחשוון התשפ"ו, 15 בנובמבר 2025. כעת מבקשת הצעת החוק המונחת בפניכם להאריך את תוקפו של החוק בארבעה חודשים נוספים, ליום י"ג בניסן התשפ"ו, 31 במרץ 2026, על מנת שלא לגדוע את אפשרות השתלבותם של תלמידי הישיבות ובוגרי מוסדות חינוך חרדיים בשירות לאומי-אזרחי. בהקשר זה, בתקופה האחרונה דנה ועדת החוץ והביטחון בהצעות חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 26), התשפ"ב–2022, ובהצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 4), התשפ"ב–2021, שעניינן בחינת הסדר כולל בנושא גיוס תלמידי ישיבות ובוגרי מוסדות חינוך חרדיים, שבמסגרתו צפויה להיבחן גם סוגיית השירות הלאומי-אזרחי לתלמידי ישיבות ובוגרי מוסדות חינוך חרדיים. כמו כן מוצע לקבוע בהצעת החוק כי מועד תחילת התיקון יהא מיום כ"ה בחשון התשפ"ו, 16 בנובמבר 2025, בשל בקיעתה של הוראת השעה ביום כ"ד בחשוון התשפ"ו, 15 בנובמבר 2025. אדוני היושב-ראש, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> חבר הכנסת. להצעת החוק הזו הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד, כחול לבן, המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה –לפי הקצאת הדוברים כמובן. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת רם בן ברק. בבקשה, אדוני. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> אני עושה כבוד לתפקיד ולבית הזה. משתדל. עד שלוש דקות לרשותך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מכיוון שאני מכירה אותך אישית, אני רוצה שאתה תישאר. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> היא מפריעה לי. << יור >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> תודה רבה לך. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה, רבותיי, חברי הכנסת. אני רוצה להגיד שני דברים: אחד, לגבי החוק הזה, אתם יודעים שהחוק הזה מאפשר לבחור שעומד בכל הקריטריונים לגיוס לצה"ל, לשירות קרבי, כלומר שיש לו פרופיל 97 – הוא מגיע לוועדה הזאת ששולחת אותו לשירות אזרחי, ויש לה קריטריונים משלה לפרופיל. היא מסתכלת על הפרופיל שלו בצורה הוליסטית. זה שיש לו פרופיל בריאותי של 97, זה בסדר, אבל הם לוקחים בחשבון את הרקע המשפחתי, באיזו שכונה הוא גדל, האם יש לו בעיות בבית, כן או לא, ואז הם מחליטים שהפרופיל שלו לא מתאים לצה"ל, והם שולחים אותו לשירות אזרחי. אנחנו נמצאים בעיצומו של מהלך, ואני מקווה שסוף סוף יחול חוק הגיוס הקיים גם על הציבור החרדי, וכולם יתגייסו לצה"ל. מי שלא מתאים מבחינה בריאותית להתגייס לצה"ל ילך לשירות אזרחי. אם נחליט שתהיה מכסה של לומדים, אז נחליט על מכסה של לומדים, ובא לציון גואל וכולם יתגייסו. זה מה שצריך להיות. אבל זה לא קורה. בינתיים מקדמים כאן חוק שיאפשר לחרדים השתמטות נעימה, והשתלבות בקבלת תקציבים מבלי שהם יעמדו בקריטריונים. זה, אדוני היושב-ראש, לא תקין. אם הבן שלי רוצה את אותה פריבילגיה – לבוא ולעשות שירות אזרחי – הוא לא יכול. לו יש מסלול אחד: אתה בא, בודקים אותך, אתה בריא, אתה הולך לגולני. אתה לא יכול ללכת לבחור להיות פקידה במוסד – או פקיד במקרה הזה – זה לא הולך. אני שואל אותך למה? למה לבן למשפחה חרדית יש את הפריווילגיה הזאת ולבן שלי שממש רצה להיות פקיד במוסד, אין את הפריווילגיה הזאת? הוא גם לא יכול להיות על הדנובה בזמן שהוא בשירות הצבאי. אין מה לעשות. תודה רבה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - בדנובה. << דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד עוד מילה אחת לגבי הטרוריסטים היהודים האלה. אני רואה ששני השרים שלהם כאן, והם מהתומכים הגדולים שלהם. מה חשבתם שיקרה ביהודה ושומרון, כשאתם מגבים אותם כל הזמן? נותנים להם ריינג'רים, לא עוצרים אותם. פתאום עכשיו כולם מזדעקים: אוי ואבוי, יש אלימות בשטחים. מה חשבתם, שלא תהיה אלימות, כששר הביטחון מפסיק את המעצרים המינהליים? תודה רבה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת בן ברק. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מאיר כהן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מאיר כהן, בבקשה. שלוש דקות. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, זה בדיוק התהליך של הכשרת הלבבות. יושבת חבורה שמתעלמת מהמציאות הקשה שבה אנחנו נמצאים, ובוחשת ורוחשת בחדרי חדרים, כשהעיקר לרצות את אחינו החרדים. העיקר לדאוג שבחדרי החדרים במאה שערים ובבני ברק יהיו אנשים מרוצים, שיהנהנו בראשם. אנחנו נקבור את מתינו והם יקברו אותנו כאן. צר לי שאני אומר את זה בצורה הכי בוטה, כי זה בדיוק הדבר הזה. ואם לא די בכך גם האנשים שהם טיפ-טיפה חושבים אחרת – ראו הסיפור עם בן צור אתמול. מה עשו? לא בגלל שהם מתנגדים לחוק, אלא בגלל שיש איזשהו ויכוח בתוכם – הם הופכים לאויבי העם. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> בגלל שבן צור - - - << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ומה שקרה היום הוא לעגן את השפל הגדול שאליו אנחנו נגיע במאמץ הגדול של ועדת החוץ והביטחון להכשיר את השרץ הזה שנקרא: השתמטות. לפני שנתיים, כשפרצה המלחמה, חשבנו: מי יעז להצביע על חוק ההשתמטות. חברינו עם הכיפות הסרוגות, הציונות הדתית – ששילמו בדם גדול מאוד של לוחמים מהטובים ביותר שידענו – טיילו בתוכנו, במסדרונות ואמרו: אין דבר כזה שיהיה חוק ההשתמטות. והיום הם מכופפים את ראשם, יושבים בוועדה בעיניים מושפלות, ואומרים: הקואליציה אמרה, אז אנחנו נעשה. ומה שהיום החלטנו – מה שהוועדה החליטה – זה בדיוק מה שרם בן ברק אמר, זה מכעיס: כל מי שיש לו בן או בת שמתגייסים לצבא ומגיעים לבקו"ם ועושים את מצוותם נאמנה – כל אלה מסתכלים בעיניים קלות על הצעירים שמגיעים, וישר מפנים אותם לטיפולים האזרחיים. גם שמנו לב, חברים, שכל מי שנמצא בשב"ס הוא לוחם וכל מי שנמצא במד"א הוא לוחם, פשוט היה מישהו שדחף – לוחמים, כולם לוחמים – כדי להקהות, אבל שום דבר לא יקהה את זה. מי שלא מתגייס לצבא הוא לא ציוני. הציונות מחייבת. על מדינת ישראל, אמרו שהיא כמו גן עדן. "לעבדה ולשמרה", טלי, יקירתי, "לעבדה ולשמרה". את זה לימד אותנו מישהו שקרוב אלייך, "לעבדה ולשמרה" – לעבוד את המדינה ולשמור עליה ולהתגייס לצבא. וכן, לא ללכת לדברים אחרים, אלא לגיוס. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת משה טור פז, שלוש דקות לרשותך. בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא יודע אם אתם מכירים, מאיר כהן ואלעזר שטרן בטוח מכירים. אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם יצא לך פעם, יש בצבא יצירה מיוחדת שקוראים לה ק"תה. אתה יודע מה זה ק"תה? זה קפה ותה ביחד. רק בצבא יודעים, כשמשלבים את שני הדברים האלה. זה משקה זוועה. תדע לך שהחוק הזה הוא חוק ק"תה. הוא חוק רע. למה הוא חוק רע? תיאורטית בדרך המלך, השירות הלאומי הוא טוב. שירות לאומי-אזרחי של החוק הזה – שהוא חוק מיוחד לחרדים; שהוא חוק ספציפי לציבור החרדי – הוא רע מאוד. למה הוא רע מאוד? כי קודם כול זה חוק למגזר, וחוק למגזר זה דבר רע. חוק צריך להיות שווה לאדם ממגזר זה ואדם ממגזר אחר. זה שעשו חוק שירות מיוחד לחרדים זה רע. שנית, החוק הזה בטבעו הוא ענף, או אולי הוא כביש עוקף, הוא סרח עודף. אבל אם העיקר חסר מן הספר, אם אין עץ גיוס, אם אין כביש ראשי, אז מי נוסע בכביש העוקף? אין. ולכן מה שקורה עם החוק הזה זה שהחוק הזה הוא חוק עקר, הוא נשען על עץ של גיוס לצה"ל שלא קיים היום. אם יש חוק גיוס, אם יהיה יום אחד בישראל חוק גיוס, אם נפעיל את חוק הגיוס הנוכחי, אזי החוק הזה, חוק ההשלמה של חוק שירות לאומי אזרח, הוא באמת השלמה ראויה. כהשלמה. אבל אם אין את העיקר, מה אתה משלים? אז אם אין כאן עץ, איך יכולים לתלות עליו ענף? ואם אין עיקר, למה אנחנו מחוקקים היום הארכה לטפל? ולכן, החוק הזה, בוא נגיד ברצינות מהו: הוא חוק פריבילגי לאנשים פריבילגיים שמרשים לעצמם היום לא לשאת בנטל המדינה, לא להיות חלק מהמסע הקשה הזה של הביטחון הישראלי, ומקבלים עוד פריבילגיה, עוד סוג של פריבילגיה מיוחדת לחרדים. אז אין לנו חוק גיוס, אבל השתמטות פריבילגית יש ויש. עכשיו, למה אני קורא לו חוק הקפה והתה? כי הרי גם אנשי הוועדה לא מצאו לו הצדקה, והייעוץ המשפטי של הוועדה עשה קווץ' גדול. הייעוץ המשפטי לממשלה ראה בעיות חוקתיות בהארכה הזו מהסיבה שאמרתי – אם אין גיוס, איך עושים לו השלמה? באו אנשי הייעוץ המשפט של הכנסת ואמרו, טוב, להאריך ממש בתשעה חודשים אי-אפשר – נאריך בארבעה חודשים. ניתן לממשלה עוד הזדמנות, אחרי 25 שנה, להשלים את חקיקת חוק הגיוס, ואז אולי, אולי, לחוק הזה יש הצדקה. זה חוק התה, זה חוק של קפה ותה. זה לא טעים, זה לא מוצדק, לכן זה גם לא צריך לעבור. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. הייתי מקווה ושמח אם הדין שאתם מצפים כלפי אחינו החרדים – תצפו גם כלפי בני המגזר הערבי. בסדר? חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין בעיה. רק הם צריכים לקבל צו גיוס קודם, המוסלמים, כי אתה לא מגייס אותם. ולהם יש צו גיוס. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אולי הגיע הזמן למצוא מנגנון שייתן מענה גם כן - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בפעם האחרונה שבדקתי ראש הממשלה שלך הוא ראש הממשלה כבר 15, 20 שנה כמעט, וזה לא מעניין אותו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בפעם האחרונה שבדקתי הממשלה הקודמת הייתה ברשותכם. בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> או, הממשלה של שנה עם רוב של 60. נו, באמת. 20 שנה הוא ראש ממשלה, הוא לא מגייס אף אחד. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הם עוד לא העבירו חוק שישנה את התאריך של 7 באוקטובר 2023 לשנת 2022? זה רעיון. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> תתארו לכם מצב שהשר סמוטריץ' היה בא, נגיד היום, לדיון בוועדת החוץ והביטחון על החוק של השירות הלאומי האזרחי. אתם יודעים מה הוא היה רואה שם? השר סמוטריץ' – איך עפים לך המנדטים; למה אתה מתחת לאחוז החסימה; איך באים נשים וקצינים מהמגזר שלנו, ואומרים: מה אתם עושים פה? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> מה, אתה באותו מגזר איתו? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> במגזר – כן. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> הוא מזמן לא במגזר שלך. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הם חושבים שאנחנו מטומטמים שחושבים שזה על הבנות של השירות הלאומי. השר סמוטריץ', זה לא יעזור לך. זה חוק איך לא למות; זה חוק איך לא להיפצע; זה חוק איך רק אנחנו – כאן, מי שנמצא ומשרת ישלם את מחיר הדמים, גם של הפנטזיות שלכם, ישלם את מחיר הדמים, אליבא דמה שאתם אומרים, בשירות הצבאי, לא משנה איפה ולא משנה כמה שרי ביטחון יהיו. אדוני, אני רוצה להגיד לך משהו. לקחתם את חוק ההשתמטות ואתם פורסים אותו לפרוסות. הרי בחוק ההשתמטות, שבניגוד למגזר שלנו השר סמוטריץ' תומך בו, יש שם גם שירות לאומי אזרחי שייחשב על המכסות, על היעדים, שגם ככה הם קטנים כמו לא יודע מה. אבל אם יהיו כמה שיהיו בשירות הבטוח הזה, בתל אביב או ברמת השרון, אז אפשר שהם ישרתו שם. אתה יודע את זה, נכון? דיברנו על זה. אתה יודע את זה. השר סמוטריץ' לא יודע. הם כאילו הלאומיים, הוא וסטרוק, השרה סטרוק. הם חושבים שכולם מטומטמים, כולל המצביעים שלהם. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אלעזר, אתה יכול לקרוא לי בצלאל. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> סליחה? << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אתה יכול לקרוא לי בצלאל. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, השרה סטרוק דווקא מקפידה על זה, והיא הקפידה גם כשאני הייתי שר, אני זוכר לה את זה. אבל אני אגיד לך את האמת, הייתי קורא לך בצלאל, אבל בגלל שאתה שר, אתה שרים, בעצם אתה כמה שרים בבן אדם אחד, אתה שר הביטחון - - << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> לא - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אתה אחראי לאלה ביהודה ושומרון, למתפרעים. זה שלך. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> זה משרד הביטחון. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> החיילים זה של כץ, המתפרעים – שלך, וחלק גם של סמוטריץ'. אז אני אקרא לך מעכשיו - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא גם שר האוצר, לא תאמין. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, לא, אני הבנתי את הרמז. השרים סמוטריץ', ככה אתה רוצה שאני אקרא לך? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> הוא רוצה להיות גם שר - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> וגם שר האוצר. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> השרים סמוטריץ' – שר הביטחון, שר האוצר, שר המתפרעים. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> חבר הכנסת שטרן, אתם עושים - - - << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> שר ה-35-F, שר המדינה הפלסטינית. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אפשר עשר שניות? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אלעזר. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו אני מקשיב. סליחה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שר החורבן. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אתה עושה כל כך טוב את תפקיד האופוזיציה, שנוודא שתישאר ככה הרבה מאוד שנים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תאיים עליי. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> תאמין לי, עשר. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך את האמת, אני באמת מאמין שגם באופוזיציה אני משרת את העם. אתה יודע איך? אני אגלה לך. אני אגלה לך, זה פשוט. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אתה צריך לשרת את העם באופוזיציה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> שומר להם תקווה שפעם תהיה פה יהדות נורמלית – לא יהדות חשוכה, לא יהדות קיצונית, לא יהדות מנצלת, לא יהדות שלוקחת מהפורום המשרת והעובד ונותנת לפורום המתבטל והמשתמט. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אני רוצה לקרוא לחוק הזה בשמו. ואני אגיד לך, השרה סטרוק, השרה סטרוק, אני חייבת שתשמעי רגע משהו, גם מכיוון שהודית לי אז. << קריאה >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> וגם – את יודעת את המחויבות שלי לשירות הלאומי, ואת יודעת שבכנסת העשרים, בעודי חברת כנסת בספסלים האחרונים, אני וחבר הכנסת אלאלוף לקחנו את זה כמשימה, ועשינו את חוק השירות הלאומי, כשאת עוד באת לבקר, וראית אותנו שם, עם מיקי לוי ועם קארין. ואני הגעתי היום לוועדה בנפש חפצה ובלב פתוח, וישבתי מול ידידי ורעי ראובן פינסקי, בואו, אני מכירה, והייתי המומה. אני אגיד לך למה. כי כשאני ניהלתי מרכז לנוער בסיכון, היו לי נערים שהצבא אמר להם: תודה, לא צריך. אתה הסתבכת יותר מדי, לא צריך אותך. אז אני נלחמתי איתם שיקבלו שירות לאומי ושיעשו. תקשיבי, תקשיבי. אחרי שנתיים – עזבי, הוא גם בטלפון. תקשיבי, ויהיה לך מעניין. ואז מסתבר שבחוק הזה, ואת זה אני אומרת גם לך, מגיע בחור צעיר, לא כמו הנער שלי שאמר לו הצבא: לא צריך אותך. מגיע בחור צעיר, לא תלמיד ישיבה, לא עילוי – אני יודעת שזה קשה, אבל חשוב שתקשיבי – הוא כשיר לחלוטין, והוא אומר: שומעים? לא בא לי להתגייס. אז את יודעת מה אומרים לו? אתה לא רוצה להתגייס? בוא ניתן לך מסלול עוקף גיוס, תלך להיות לוחם כליאה. עכשיו, קודם כול, בואו נדבר על מה זה לוחם כליאה. הרי מה התפקיד של סוהר? במי הוא נלחם? במי נלחם הסוהר? מטרת הסוהר, בטח באסירים פליליים, היא שיקום, היא למנוע רצידיביזם, שלא יחזור לכלא. אדם שהולך לשרת בשב"ס הוא לא לוחם, הוא סוהר, ותפקידו – אגב, גם של הסוהרת – הוא לתקן את אותם אנשים. אז בא אליי ראובן פינסקי היקר ואומר לי: 1,500 לוחמים. אז לא, זה לא לוחמים. הלוחמים היחידים שם זה אותם 20 חבר'ה שהולכים לכב"א, נפרגן להם. לוחמי אש, נפרגן. אבל הם 20, הם לא 1,500. והעובדה שצעירים חרדים בחוק הזה מקבלים מסלול עוקף צה"ל – זה חוק השתמטות. ומוכרים לכם פה – וגם אמרו לי. הינה אני אומרת לך, אני באתי ממקום טוב, אני באתי ממקום שמאמין בשירות הלאומי, אבל השירות הלאומי הזה לא נועד לצעירה הדתייה; הוא לא נועד לנער בסיכון, שהצבא לא רוצה אותו, ואומר לו: דוד, אני לא צריך אותך, יש לך תיקים במשטרה, והוא מתעקש לעשות שירות לאומי. החוק הזה נועד לאדם בטלן – בהגדרה של החרדים – שהוא בפרופיל גבוה – תקשיב טוב, רביבו - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> רק תתכנסי לסיום בבקשה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תאמין לי, מתוך הוועדה אני אומרת לך: אנשים שלא לומדים תורה, לא קשורים לישיבה, יושבים על הגדרות שם בבני ברק, ובמקום לבוא ולעשות שירות צבאי – כמוני, כמו הילדים כאן, כמו הנשים כאן – הם פשוט עושים מסלול עוקף צה"ל. החוק הזה הוא חוק השתמטות. אם היה חוק גיוס – הינה, אני אומרת לך, ואמר לי חבר הכנסת חרדי את זה – את יודעת מה אמר לי חבר הכנסת החרדי? עכשיו תהיה במתח, סיימתי. אתה יודע מה הוא אמר לי? הוא אמר לי: מירב, אם היה חוק גיוס היום, לא היה את החוק הזה. אז זה חוק השתמטות. תודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. בדיוק בנושאים האלה אנחנו יושבים על המדוכה בימים האלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> האמת, שאין מדוכה, כי יש רבי אחד שרב עם הרבי השני, ומדינת ישראל משותקת, וחמישה שרים לא מתפקדים, ושתי ועדות – חינוך ובריאות, ועדות דרמטיות – לא מתפקדות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בבקשה, חברת הכנסת צרפתי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז אין מדוכה, נשמה. מדוכה זה שליטרלי יושבים בוועדת חוץ וביטחון על גיוס. אין מדוכה. יש המצאה שלכם, של ראש ממשלה, שדחיינותו אומנותו. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל בינתיים, מדינת ישראל תקועה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מכיוון שחברתנו, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי ממתינה פה לשאת את דבריה, אני לא אגזול את זמנה, ורק אספר לך - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה יכול לספר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> - - שבדיוק באותם חבר'ה שאינם לומדים תורה, כרגע יושבת ועדת חוץ וביטחון. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, היא לא יושבת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יושבת. יושבת ועובדת. ואני מתחייב בפנייך - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> וואלה, היא לא. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> - - אני לא אהיה חלק - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הרב לנדו רב עכשיו עם הרב הירש. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> מי? מי? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> רב רב עם רב. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> איזה רב? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ובאמצע, בן צור חוטף מכות, יעקב אשר וגפני מאובטחים. אז וואלה, אני לא יודעת מה אתם עושים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> טוב, בבקשה, חברת הכנסת הרכבי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה? בן צור לא חטף מכות? בוא. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני יושב הראש - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה? בינתיים גפני מאובטח ברמה 4. ירדנו מהפסים. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - חבריי חברי הכנסת. יש חוק שירות לאומי-אזרחי למי שלא חרדי, נדמה לי שקוראים לזה תיקון 7, מ-2017. אתה יודע כמה צעירים שהם לא חרדים עושים שירות לאומי-אזרחי? אני אומר לכם, בערך 20,000. יש חוק שירות לאומי-אזרחי – אותה הוראת שעה שאנחנו באים לאשר כאן, שהקואליציה רוצה לאשר כאן – מ-2014. כמה חרדים עושים שירות לאומי-אזרחי, בכולל? 1,500. מהם, בערך 400, 500 אנשים צעירים מדי שנה מתגייסים לשירות לאומי-אזרחי. אבל מה? בעוד החילונים הם כאלה שהפוקד, כלומר הצבא, פטר אותם מהשירות, וזו בעצם דרך שהם יתרמו משהו למדינה, במקרה של החרדים הפוקד לא פטר אותם. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> הוא נתן להם פרופיל הוליסטי. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> והוא נתן להם פרופיל הוליסטי, כשבגלל ההוליסטיות הם לא יכולים להיות לוחמים. לא מדובר בתלמידי ישיבה. מדובר בכאלה שלא לומדים בישיבה, אלא כאלה שבוחרים לעשות שירות לאומי-אזרחי. דרך אגב, אם אתה צעיר בן 23, 24, עם שני ילדים, אתה תעבוד 36 שעות בשבוע ואתה תקבל כ-5,000 שקל. זה מה שהם עושים. הוראת השעה הזאת, שאנחנו מאריכים פה לשלושה חודשים – והיא מוארכת כבר בפעם השלישית – מטרתה הייתה להיות הסדר משלים לחוק הגיוס שיבוא עלינו לטובה, אותו חוק גיוס של שוויון בנטל. דא עקא, שלא מקודם חוק גיוס. מאחר שלא מקודם חוק גיוס, אין מה לקדם את הוראת השעה, שהיא רק תומכת או שהיא הסדר משלים לחוק הגיוס. ולכן, זה חוק שהוא ישראבלוף; חוק שבו הגולם קם על יוצרו. זו ממש לא המהות, זה היה אמור להיות הסדר משני. דבר נוסף שאני רוצה לומר – אני רוצה לומר משהו על ההליך. אני לא יודעת אם אתם זוכרים, ביום רביעי בערב, לפני שבוע, אישרנו את החוק הזה, את הוראת השעה הזאת בקריאה הראשונה. אצו רצו חברי ועדת חוץ וביטחון והיושב-ראש בראשם, ביום רביעי אחרי המליאה, לקיים דיון, ומה אני מגלה בדיון? שהייעוץ המשפטי של הוועדה מתפתל ומרגיש לא נוח עם הצעת החוק. הייעוץ המשפטי של הממשלה, שבעקבותיה הייתה גם הצעת המחליטים, היה מסויג מהאפשרות להאריך איזשהו ישראבלוף של הוראת שעה של חוק שירות לאומי-אזרחי, ואין חוות דעת. אז ביום רביעי היה דיון קצר, היום כבר אצו נחפזו כי החוק פג ב-15 בנובמבר לעוד דיון לקראת שנייה ושלישית, בלי חוות דעת, בלי חומרים תומכים. אני כמחוקקת, אם אני רוצה לשמור על כבוד הבית הזה, החומרים הנלווים צריכים להיות בפניי כדי שאוכל לגבש עמדה מושכלת על החוק. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת הרכבי. את בחריגה משמעותית. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אומרת, התהליך המהיר הזה והחפוז הזה הוא בעוכרנו, והוא זילות של הבית הזה. תודה רבה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - נתת לחברת הכנסת מטי - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נתתי. נתתי הרבה מעבר. הגעתם להסכמה, את ואופיר, אני מכבד אותה ופועל על פיה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אין הסכמות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין הסכמות, נשמה. בגלל שזה סעיף של אחד, יש בחוק הזה משפט - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - ובגלל שיש בחוק הזה משפט, אין לנו יותר מדי מרחב מילוט. משפט: להאריך את החוק מעכשיו עד מרץ. על זה אתה מצביע. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אז תפסיקי להסתייג. בבקשה, חבר הכנסת רון כץ. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי אני רוצה להביע זעזוע עמוק מהדברים שנאמרו היום לחברתי, חברת הכנסת קארין אלהרר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אגב, אתה יודע שהוא הוציא הודעת התנצלות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור, אחרי שמגישים תלונה במשטרה, זה הרבה הרבה יותר קל להתנצל - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> - - - הוא חטף מלא. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - אבל אני כן חושב שזו אמורה להיות קריאה ברורה מכל הבית הזה. דברים כאלה לא אמורים לקרות, בטח לא – אתה יודע, לא, לא בטח לא – לאף אחד זה לא צריך לקרות. ובלי קשר, ואני שם את זה בסוגריים, זו אחת מחברות הכנסת הכי טובות, הכי איכותיות, הכי משמעותיות שישבו בבית הזה - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה נכון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - ואני באמת אומר את זה לא כי אני אוהב אותך מאוד – כי זה מגיע לך ואת צריכה לשמוע את זה פה מכולם, והדבר הזה צריך להיחקר; והאלימות כלפי נבחרי ציבור – כלפי כולם, אבל כלפי נבחרי ציבור – חייבת להפסיק. ולעניין הדברים שאני רוצה להתייחס אליהם עכשיו, אני לא יודע אם כולם יודעים, אבל נתניהו כתב במהלך חייו ארבעה ספרים: ביבי – סיפור חיי; הטרור, כיצד יוכל המערב לנצח; המלחמה בטרור; מקום תחת השמש. אז אני רוצה להציע לנתניהו את הספר החמישי: איך חשבתי שהנשיא טראמפ הולך לעשות ממני מגה סטאר, אבל בסוף כופף אותי כמו אוריגמי? בשעה האחרונה פורסם שהנשיא טראמפ מאשר מכירה של מטוסי 35-F מתקדמים לסעודים – אותם סעודים ששר האוצר שלנו אמר שרוכבים על גמלים? לא, לא, לא, כבר לא גמלים. 35-F מתקדמים עם יתרון משמעותי. 48 מטוסים – לפי פרסומים, זה יותר ממה שיש למדינת ישראל. עכשיו בואו נדבר על שינוי האסטרטגיה של המזרח התיכון. תארו לעצמכם מצב שמדינת ישראל יכולה לטוס בשמי המזרח התיכון בחופשיות יחסית, כי יש לנו טכנולוגיה מתקדמת, סייבר מתקדם, לוחמים מתקדמים, טייסים מדהימים – ששלחו אותם מאה פעמים לעזאזל. עכשיו, תארו לעצמכם את הצד השני. פתאום, לצד השני יש את אותו נשק. מה זה הולך לעשות לאזרחי מדינת ישראל? מה זה הולך לעשות ללוחמים שלנו? מה זה הולך לעשות למודיעין שלנו? כל תפיסת הביטחון של מר ביטחון עם ארבעת הספרים שלו, קרסה היום, והיא הולכת וקורסת עם תוכנית טראמפ למען עזה, שהולכת להקים פה מדינה פלסטינית. כל מה שבנימין נתניהו הבטיח לנו במשך 15 שנות שלטונו מתרסק. אנחנו לא שומעים מאף אחד במחלקת הדגים הקפואים מילה. מילה על זה שהולכים למכור פה נשק אסטרטגי. תאמינו לי, הייתי רוצה שרם בן ברק יבוא לפה אחריי וייתן לנו הרצאה סגורה, בלי מצלמות, מה המשמעויות הביטחוניות בלתת נשק כזה מתקדם למדינה שהיא לא בדיוק האחות שלנו. כולכם מבינים מה יכול לקרות? לא מה יכול לקרות, מה יקרה כשהדבר הזה יקרה. הנשיא טראמפ אישר את זה ואתם שותקים. והחרפה הזאת כמו הרבה חרפות אחרות יהיו על מחלקת הדגים הקפואים. תודה רבה, אדוני, ותודה למושטים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת רון כץ. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> נגוון. מדי פעם העופות הקפואים, הירקות הקפואים - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 00:00 או-טו-טו, והוראת השעה בנוגע לחוק שירות אזרחי-לאומי עומדת לפקוע, והלילה ב-01:00 הולכים להצביע באו"ם על מדינה פלסטינית. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> איתמר מביא בקלאוות. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני שואלת את עצמי, קודם כול, מה אנחנו עושים פה, מה אנחנו עושים בשעות האחרונות. אפשר להבין מכך על סדר העדיפויות של ממשלת ישראל. מחוקקים חוק שירות אזרחי, שהוא בעצם נתיב מילוט, נתיב מילוט לחרדים לשירות אזרחי במקום שירות צבאי. כשאנחנו מתבוננים על צורכי כוח האדם בצה"ל, ואנחנו שומעים חדשות לבקרים את הזעקה של צה"ל שחסרים לו אלפים ועשרות אלפים של לוחמים ותומכי לחימה, אז לוועדת החוץ והביטחון וליושב-ראש הוועדה יש זמן, ולא מחוקקים חוק שיקבע שירות שווה לכולם בגיל 18 וייתן מענה מיידי לפערים שיש לנו לצורכי הביטחון. מחוקקים נתיב מילוט, עוקף גיוס – זה סדר העדיפויות של הממשלה הזאת. וכשבאו"ם מצביעים או-טו-טו על מדינה פלסטינית, וממש בשעה האחרונה טראמפ משחרר הודעה שהוא מאשר מכירת מטוסי 35-F לסעודיה, דבר שברור לחלוטין שישנה פה את כל המאזן האסטרטגי האזורי, ובטח יפגע ביתרון האיכותי שיש לצה"ל, שהקפדנו לשמור עליו – עליונות אווירית ועליונות מודיעינית – פה יושבים קואליציה של ימין על מלא מלא, ומתעסקים בדברים אחרים לגמרי, ופשוט דום שתיקה אל מול מה שקורה בעולם. במה כן עוסקים פה? עוסקים פה בנתיב מילוט לשירות צבאי, ובהרחבת סמכויות לבתי דין רבניים כדי לתת אתנן למפלגות החרדיות. סדרי העדיפויות של הממשלה הזו חצו לגמרי כל גבול, בלתי ברורים ובלתי מובנים לחלוטין. הגענו למצב של פשיטת רגל, מכירת חיסול, מכירת חיסול של הצרכים הביטחוניים של מדינת ישראל – מכירת 35-F לטורקיה, מכירת 35-F לסעודיה, גרעין סעודי, ועוד ועוד ועוד, מדינה פלסטינית ושאר מיני ירקות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> משפט אחרון, אדוני. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אבל פה, פה יחוקקו חוק השתמטות על מלא בעוד כמה דקות. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני זמן לא רב פרסמה מזכירות הממשלה את רשימת השרים שאמורים להגדיר את המנדט של ועדת הטיוח. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> כולם ליברלים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כשראיתי את ההודעה הזו של מזכיר הממשלה, ישר קפץ לי בראש הפסוק שפותח את ספר תהילים: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב". והאמת היא – כפי שקראתי באחת מקריאות הביניים הערב – אני לא מבין בשביל מה כל הטרחה הזו להקים ועדת טיוח, להגדיר לה מנדט, להציע כאן הצעת חוק בניגוד לחוק ועדות חקירה. נצלו את הרוב הקואליציוני שלכם ותעבירו חוק שקובע, כמו שאמרתי, ש-7 באוקטובר לא קרה ב-2023, הוא קרה ב-2022 תחת כהונתו של יאיר לפיד, שירש את המחדל מנפתלי בנט. זה יפתור את כל הסיפור. לא תצטרכו להקים ועדת טיוח, לא תתמודדו עם עתירות. המחדל קרה תחת הנהגת קואליציית השינוי, ופתרנו את הבעיה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> זה יקרה. מה אתה חושב? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> הרי יש לכם רוב. למה לטרטר את כולם? תעבירו חוק כמו יתר החוקים המופרכים והמומצאים שאתם מעבירים. את התשובה הטובה ביותר לכתב המינוי המביש הזה נתנה הבוקר בתו של מני גודארד, אציל הנפש, איש קיבוץ בארי, שטוב ליבו ונדיבותו כלפי כל אדם הייתה שם דבר בכל הנגב המערבי; וכך מעל הקבר הפתוח אמרה בתו של מני: "אני נשבעת לך, אבא, למען זכרך ולאורך, אלחם שתקום ועדת חקירה ממלכתית ושהאשמים יישאו באחריות. גם מול ממשלה שנשבעה לעשות הכול כדי למסמס את החקירה אלחם שתהיה פה מדינה טובה יותר". ואנחנו מצטרפים להתחייבות הזו ולהספד הזה. ולא משנה איזו ועדת ליצנות תקימו, היא תפורק ותפוזר לכל ארבע רוחות השמיים, ותחתיה נקים – והיום הזה יגיע – ועדת חקירה ממלכתית. אדוני היושב-ראש, הבוקר חלקנו היינו בעוד דיון רגוע, שקט, מאוזן וענייני בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, בהנהגתו של הרגוע מבין 120 חברי הבית, עמיתנו שמחה רוטמן. ושם הגיע שר המשפטים לשעבר, ונשא את הרצאתו על החוק לחיסול מעמד הייעוץ המשפטי. העובדה שהוא דיבר על חוק אחד והוועדה תחת הנהגת רוטמן מדברת בכלל על חוק אחר לא הטרידה את מכובדנו שר החוץ, אבל על כל הסוגיה הזאת נדון בהזדמנות אחרת. אחרי שהוא נתן הרצאה, אמר שר החוץ את המשפט הבא: אני מתנצל שאני חייב לעזוב את הוועדה כי יש לי פגישה עם ראש עיריית ניו יורק היוצא ועם שרת החוץ של גאורגיה. יום עמוס. קם ויצא. לפני שהוא עזב את החדר, שאלתי אותו: תאמר לי, אדוני, אין עוד אירוע קטנטן, ככה, בלילה, שאמור להעסיק את שר החוץ של מדינת ישראל? החלטה במועצת הביטחון שמדברת על אובדן חופש הפעולה של צה"ל ברצועת עזה, שמדברת על נתיב למדינה פלסטינית, שאומרת בעצם שאומות העולם השתלטו על קריית גת ומתוך קריית גת מנהלים את ביטחונה של – לא? לא ראוי ששר החוץ יתעסק גם בעניין הזה? אמרתי לעצמי, אולי נתניהו מינה שר אחר; גדעון אחראי לשרת החוץ של גאורגיה, ויש שר לעניינים אסטרטגיים. אבל אז נזכרתי שהוא התפטר רגע לפני ההחלטה ההיסטורית. ואמרתי לעצמי, אולי זה לא שגדעון לא באירוע ודרמר בחר לא להיות באירוע – ממשלת ישראל כולה לא באירוע, לא באירוע. היא עסוקה בשטויות, בשעה שאחת ההחלטות הגדולות והחשובות של הקהילה הבין-לאומית לגבי הביטחון שלנו מתקבלת כשנתניהו בטריבונה, וגדעון סער עסוק בראש העיר היוצא של ניו יורק. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> והמדהים הוא ששני השושבינים של המדינה הפלסטינית יושבים פה, והכול סבבה, כל עוד מאות המיליונים זורמים למאחזים הלא-חוקיים שלהם. עכשיו, אני לא מצליח להבין את זה, אדוני היושב-ראש; באנגלית, מדינת ישראל מסכימה לנתיב אל עבר מדינה פלסטינית. אבל ראיתי סרטון טיקטוק של ראש הממשלה נתניהו – מר ליגה בין-לאומית, מר ביטחון שלא היה כדוגמתו, שדוד בן גוריון באמת היה נמוך לעומת רום מעלתו כמר ביטחון – הוא אמר בסרטון, אדוני, שלא תהיה מדינה פלסטינית. אז אני לא מצליח להבין למי להאמין, לנתניהו באנגלית? לנתניהו בעברית? לא מגיע לאזרחי מדינת ישראל לדעת, לעזאזל, לאן ממשלת ישראל ונתניהו מובילים אותנו? כן למדינה פלסטינית או לא למדינה פלסטינית? כן נורמליזציה עם סעודיה או אובדן היתרון מול סעודיה? אתם עושים קרקס מהביטחון הלאומי שלנו. פתחתי בפסוק שאומר: "ובמושב לצים לא ישב", אבל אתם הפכתם את הביטחון הלאומי של כולנו לקרקס אחד גדול. ואתם, בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק, אתם הליצנים המסוכנים בתוך הקרקס הזה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. תימנעו מזה, אין לזה הצדקה. בבקשה, גברתי. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תגידו, סמוטריץ' וסטרוק, איך זה למכור את ביטחון המדינה? איך זה למכור את המדינה שלנו? מטוסי F-35 לסעודים, אבל העיקר שהמשרד המומצא שלה מקבל כסף? עלק אידיאולוגים, איזה אידיאולוגים, קנאים אידיאולוגים – לכסף שלהם. הרי ידוע שאיפה שהם גרים יש מדינת רווחה, אבל אותנו הם גמרו. גמרו את המדינה הזאת. אבל גם את הביטחון שלנו גמרתם. חמאס הוא נכס, סמוטריץ'. גם עכשיו הוא נכס, כשאתה מצית יחד עם עדר המוסתים שלך אינתיפאדה שלישית בגדה. עדיין נכס. לא, לא ויתרת עליו, נכון? הטרור היהודי מרים ראשו כי אתם מעודדים אותו. מעודדים, מעודדים אותו. מה קרה, הרמת את הראש? על הכסף הורדת את הראש, נכון? מה קרה? מה קרה? << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> - - - אל תהיי - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תקשיב, הטרור היהודי מרים ראשו כי אתם מעודדים אותו. אתם. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> - - - חסינות? את מוכנה להוריד חסינות? תודיעי עכשיו, הסרת חסינות. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אל תאיים עליי ואל תעשה פוזות, מר חמאס הוא נכס. מה עם ביטחון המדינה שלנו שמכרתם? מה איתו? << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> תודיעי עכשיו, פחדנית קטנה, מסיתה קטנה. מסיתה, פחדנית, אנרכיסטית. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> מטוסים לסעודים. מאבדים את העליונות המודיעינית והטכנולוגית שלנו. אתה, אתם. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> פרובוקטורית קטנה, פחדנית. תורידי חסינות - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תקשיב, אם נראה לך שמה שאתה אומר מזיז לי באיזו שהיא צורה - - - << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> פרובוקטורית, פחדנית, מסיתה, ילדה קטנה, זה מה - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הבאת את המדינה הזאת לתהום, אתה ו"חמאס הוא נכס" שלך. וכן, הפורעים שאתה מעודד, שאתם מעודדים, עושים שמות, מתסיסים אינתיפאדה שלישית. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> תורידי חסינות ותיתבעי דיבה. עד אז את פחדנית, מסיתה קטנה ומוגת לב, כזאת קטנה. זה הכול. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> סמוטריץ', אני אומרת את זה. האינתיפאדה השלישית כתובה עליך. אתה מתסיס אותה, אתה מתסיס אותה. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> אם יש לך אומץ תסירי חסינות. עד אז – פחדנית, מסיתה, מוגת לב, פופוליסטית, ילדה קטנה, שטחית כמו - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתה תגיד – נדמה לך שמה שאתה אומר, מישהו מאמין לו? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> מכרת את הביטחון של המדינה בשביל כסף. מוכר את הביטחון שלנו בשביל כסף, ועוד מדבר איתי על חסינות. הבאת חסינות לטרוריסטים יהודים - - - חסינות. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> פחדנית. פחדנית. פחדנית, מוגת לב, ילדה קטנה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> שוביניסט. שוביניסט. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> את רוצה, תסירי חסינות וניפגש בבית משפט. פחדנית, מסיתה, פופוליסטית, מפיצת שנאה, כלומניקית. זהו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> את הסקסיזם שלך תעשה בבית שלך, לא פה. שמעת? חתיכת שוביניסט. חוצפן, מצא עם מי להתעסק. אתם לא מזיזים לי, עם כל האמירות המגעילות שלכם כלפיי כבר כמה שנים. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> פחדנית - - - מסיתה, מפיצה שקרים, תסירי את החסינות, פרובוקטורית קטנה. פרובוקטורית, תורידי חסינות, פרובוקטורית קטנה - - - פחדנית ומוגת לב. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לי זה לא מזיז, אבל אני אתקן אותך כשאתה מתנהל בסקסיזם השוביניסטי הזה, מר חמאס הוא נכס. מצד שני, אני אומרת אמת. אומרת אמת. חוצפן. שוביניסט, זה מה שאתה. אתה לא מפתיע - - - << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> - - - כבר חמש דקות - - - תוציא אותו - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת בן ברק, תקשיב, תקשיב. חבר הכנסת בן ברק, כשחבר כנסת מזכיר חבר אחר מעל הפודיום - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תפסיקו - - - אין להם מקום. תשמרו, בבקשה. חברים יקרים, אני לא רוצה לקרוא אתכם לסדר. אני לא רוצה לקרוא אתכם לסדר. תקשיבו. היא פנתה אליו. אדוני השר, אדוני השר, בוא נימנע מזה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> - - - מה זה הדבר הזה - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני לא רוצה - - - אני אסביר לך למה. אני אסביר לך למה. פנית אליו והאשמת אותו, גררת אותו - - - << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> תוציא אותו - - - מממן טרור, מממן טרור - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני מנהל את הדיון. טוב, חברים, חברי הכנסת, חברי הכנסת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת בן ברק, אני לא רוצה – בקריאות. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> - - - רק להזכיר שהוא בדוקאי של השב"כ, שנתפס עם 700 ליטר בנזין בבגאז' – אל עבר כוחות ביטחון. פוחז. חוצפן, אל תדבר עליי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> - - - יש לה אומץ להסיר חסינות - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> סמוטריץ', בזמן שאני הייתי בבה"ד 1, כי לא השתמטתי, אתה היית עם 700 ליטר של בנזין בבגאז'. אנחנו לא משתמטים, סמוטריץ'. לא היינו מוכרים את ביטחון ישראל. מכרת את החיילים, את - - - את המדינה - - - << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> - - - מסיתה ושקרנית, פחדנית. אין לך אומץ - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מכובדי שר האוצר, אפשר לעצור את הדיאלוג הזה. אפשר לעצור את הדיאלוג הזה. הצעת לה הצעה הוגנת, היא תבחר אם היא עושה בה שימוש או לא. אני מבקש לאפשר לה לסיים את דבריה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> את האמת לא תשכתבו. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> מסיתה מאחורי חסינות - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתה תגיד מה שאתה רוצה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שר האוצר, השמעת את טענותיך. הצעת לה הצעה, השבת לה - - - << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתה וחבריך מתסיסים אינתיפאדה שלישית. מכרתם את ביטחון המדינה לסעודים. מר חמאס הוא נכס, מה קרה, אתה מדבר אליי? על מי אתה עושה פוזות? על מי אתה עוזה פוזות, סמוטריץ'? חי בסרט. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> - - - פחדנית - - - תורידי חסינות אם יש לך אומץ. פחדנית. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> שר האוצר, השר סמוטריץ', השבת לה? אנחנו צריכים לסיים את זה בנקודה הזאת. אין למה להיגרר. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתם התרגלתם שאתם משכתבים הכול, ודף המסרים שלכם שולט, ואני אומרת לך שלא. << קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ואני רוצה להגיד לכל אחד, לסמוטריץ', לוין, בן גביר, אלקין, דיכטר, גמליאל, סטרוק, אליהו ושקלי: לא תשכתבו, לא תטייחו. תקום גם תקום ועדת חקירה ממלכתית. תתביישו. תתביישו על הפוליטיקה הקטנה על משפחה שכולות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה את עושה. אין שקרנית כמוך. שקרנית בזויה - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תתביישו שניסיתם למחוק את 7 באוקטובר. לא תמחקו. אין דבר כזה מלחמת התקומה. מלחמת 7 באוקטובר במשמרת שלכם. לא תשכתבו, לא תטייחו. מר חמאס הוא נכס, זאת הממשלה שעשתה את זה. זאת הממשלה. לא יהיה פה סיפור אחר. המשפחות יקבלו את האמת שלהן, לא נוותר לכם, זה יקרה גם אם זה יתעכב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> למי שעוד יש לו מצפון טיפה, תתיישרו. תתיישרו. על מי? איזה תקציבים שווים את העוול הזה? איזה? איזה כספים? מרגי, ינון, איזה כספים שווים את העוול הזה למשפחות? תגידו לי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> מה שווה? מה נותנים לכם שיותר שווה מהאמת הזאת, מוועדת חקירה ממלכתית. מה? עם מי כרת ברית, עם אלה – מר חמאס הוא נכס. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - אמרת את זה שש פעמים - - - << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני אגיד את זה כמה שאני רוצה, טלי גוטליב. כמה שאני רוצה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> טוב, תודה רבה. השמעת את דברייך. חברת הכנסת לזימי, רשות הדיבור שלך הסתיימה. תודה רבה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תקום גם תקום ועדת חקירה ממלכתית. ממשלת חמאס הוא נכס. לא נסלח, לא נשכח. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה. השמעתם. בשם הממשלה תעלה ותשיב גברתי השרה אורית סטרוק. בבקשה, גברתי. חבר הכנסת קריב, הסתיים. די, אפשרתי לך, הסתיים. תודה. חברת הכנסת לזימי, קיבלת שבע דקות, לא הפריעו לך. תתני לו את זה, הוא יסתדר. בבקשה, גברתי השרה. << דובר >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר >> חברת הכנסת לזימי – שלום, לילה טוב, מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אלפיים - - - << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> - - - חג שמח - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר הכנסת בליאק. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> טוב. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברת הכנסת לזימי. חבר הכנסת קריב, אני רואה שמרוב שמדגדג לך שלא מרחיקים אותך, אתה מרחיק את עצמך, אז למה? תשאיר את זה מכובד. אני נמנע מקריאות. תאפשר בבקשה לכבוד השרה להשיב בשם הממשלה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כמו שאפשרת - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כמו שאפשרתי לה. לחלוטין, לחלוטין. בבקשה. בבקשה, גברתי השרה. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> תודה. תודה רבה. 2,722 ימי מילואים, זה המספר שספרנו ביולי השנה. זה מהפעם האחרונה שספרנו את ימי המילואים של הילדים שלי והנכדים שלי. 2,722. מאז היו עוד הרבה מאוד ימי מילואים, כי הייתה לנו התקופה העמוסה של הסתיו שהביאה, ברוך השם, לשחרור כל החטופים החיים שלנו, ועוד מעט גם כל החללים. 2,722 ימי מילואים, רק למשפחה שלנו. חברתי, חברת הכנסת בן ארי היקרה, אני לא חושבת שאני חשודה כהוא זה באי-הבנה מהו נטל ימי המילואים שמוטל על אלה שכן משרתים. אני גם לא חשודה באי-הבנה של החשיבות העצומה, שאני מייחסת לכך שיגיעו סוף-סוף גם חיילים מהציבור החרדי לשאת בנטל הזה, בהיקף שיאפשר באמת קצת פחות עומס על הכתפיים. אני באמת לא חושבת שאני חשודה בעניין הזה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> מה את עושה בשביל זה? << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> אני תכף גם אסביר, חברי היקר, חבר הכנסת רם בן ברק. אתה יודע שאני מאוד מעריכה אותך, אני גם אסביר את זה. בשום פנים ואופן, בשום צורה, אין כוונתי בהצעת החוק – הזמנית מאוד שאנחנו תיכף נצביע עליה ועדיין בידיכם להתחרט ולהצביע בעדה – אין בה כדי לומר שהציבור החרדי לא צריך להתגייס. בשום פנים ואופן לא זו המטרה. אגיד יותר מזה. יש לי מחלוקת עמוקה מאוד, עמוקה מאוד, עם הציבור החרדי, על הקשר בין תורה לצבא. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נא לשמור על השקט, בבקשה. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> מבחינתי, להגיד שבגלל לימוד תורה לא מתגייסים לצבא – הרבה הרבה לפני שאלה של שוויון, הרבה לפני – זה קודם כול, בעיניי, עלבון לתורה. עלבון לתורה שמבחינתי, היא מרכז חיי; היא ליבת ענייני; היא ליבת חיי. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אבל אלה הם לא בני תורה, אלה הם לא תלמידי ישיבות. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> אז אני מסבירה לך. אצלנו תלמידי חכמים מתגייסים; רבנים משרתים. אני זכיתי השנה למנות דיינים, שחלקם קיבלו את ההודעה על המינוי שלהם - - - << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> למה את מדברת אלינו? << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> אני מדברת עם מירב. אני מדבר עם מירב, שאותה אני מאוד מעריכה. אני מדברת אליה כי היא דיברה בכאב, אז אני עונה לכאב שלה. אני זכיתי השנה, מירב היקרה, למנות דיינים, שחלקם קיבלו את הבשורה בעודם במדים. דיינים. דיינים, מירב. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> לוחמים. << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> לוחמים, כן. מיכל מעירה שהם לא סתם במדים אלא לוחמים. לוחמים במדים. הודעתי להם על זה, והם אמרו לי: אני עכשיו בסוריה; אני מקבל את ההודעה בסוריה; אני מקבל את ההודעה בעזה. יש לי, קודם כול, מחלוקת מה זו תורה. זו מחלוקת עמוקה מאוד, תבינו את זה. מבחינתי התורה היא מרכז חיי. כשאומרים לי שתורה וגיוס לצבא זה לא הולך ביחד – גיוס לצבא זה אחת המצוות הכי מובחרות בתורה. הכי מובחרות. הילדים שלי, הנכדים שלי, קוראים תפילה מיוחדת בכל בוקר כשהם על מדים. תפילה מיוחדת, כי זאת מצווה. ממש מצווה מן המובחר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> לא, אני מסבירה למירב. ואני אגיד יותר מזה, מעבר לזה אני אגיד. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> אבל אני מדברת עם מירב, כי מירב דיברה פה בכאב אמיתי. ואני מכירה אותה, והיא לא מבלפת, היא מדברת בכאב אמיתי. אני מסבירה לה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> למה הילדים שלך משרתים - - - << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> זה כואב לי אותו דבר. זה כואב לי ברמה הרעיונית - - - << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> אז אני עונה לך, אני עונה לך: זה כואב לי ברמה הרעיונית, הערכית, וזה כואב לי ברמה המעשית הפשוטה, של הבנות שלי, של הכלות שלי, של הבנים שלי, של החתנים שלי. זה כואב לי. עכשיו אגיד עוד דבר, אני אגיד עוד - - - << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> מה עם הבנות שלך? סוג ד'? הבנות שלך סוג ד'? << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> נכון, נכון, אני מסכימה איתך. עכשיו אני אגיד עוד דבר: אני גם בטוחה שאנחנו חייבים חוק גיוס הרבה לפני סוגיית השוויון, פשוט מסיבות ביטחוניות. אי-אפשר בלי, אי-אפשר. אי-אפשר, מירב, את מבינה את זה. אי-אפשר בלי. גם הם מבינים את זה, גם הם מבינים שאי-אפשר בלי שהם יבואו להתגייס. הם לא מטומטמים והם מבינים את זה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל מה את עושה - - - << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> עכשיו אני אסביר. הרי בשנייה, ברגע שיחוקק חוק גיוס, גם מקומו של השירות האזרחי של החרדים יבוא על מקומו, בצורה כזאת או אחרת, בתוך החוק הזה. איתו, לידו. אני מאוד מקווה שהתפקידים הביטחוניים החשובים שנעשים שם, ייכנסו לתוך כל האירוע הזה. אלא מה? כרגע אין. כרגע אני מקבלת מכתבים ממפכ"ל המשטרה, מנציב שב"ס, מנציב כב"א – נציב כבאות ארצי – שאומרים לי דבר מאוד פשוט. הם אומרים: תקשיבי, יש לנו כלי שעובד, האנשים האלה נותנים שירות אצלנו והשירות הזה – כך כתוב בכל שלושת המכתבים - - - << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז למה לבן שלך - - - << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> דקה, דקה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה לבן שלך לא נותנים את האפשרות לבחור, ולזה כן? << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> אני אענה לך, אני עונה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תסבירי לי - - - << דובר_המשך >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << דובר_המשך >> אני עונה לך. שואלת מירב, למה לבן שלי, ובעזרת השם, גם לילדים שלך – או לך, לא משנה – לא נותנים את האפשרות לבחור ולאחרים כן. אני אומרת, בעזרת השם, הדבר הזה יתוקן. כל מה שאנחנו עושים עכשיו, בהצבעה הספציפית הזו, זה לא לדבר, לא על צדק, לא על שוויון, לא על ערכים. אנחנו מדברים על דבר אחד: יש פה שלושה גופים במדינת ישראל, משטרה, שירות בתי הסוהר, כבאות, שמקבלים שירות. הם אומרים לי: אנחנו לא יכולים להסתדר בלי השירות הזה, זה שירות חיוני. הקראתי כאן ביום רביעי את המכתבים שהם שלחו; מכתבים שמדברים בעד עצמם. הקראתי את זה גם בישיבה, בדיון. עכשיו מה הנקודה? אנחנו בסך הכול שמים פה סוג של פלסטר, עד שיהיה חוק אחר, להאריך בתקופה קצרה מאוד את השירות הזה, כי זה כלי שעובד. אם זה עובד, אז למה לקלקל? את שואלת אותי האם זה מה שצריך להיות אחר כך? אני לא יודעת. יחליטו בכנסת, יחליטו בוועדה. אנחנו – מבחינתנו, כן? – נעמוד על כך שהחוק יהיה חוק, שבעזרת ה', באמת יביא כמות משמעותית של חרדים לצבא. אבל זה לא הנושא של החוק הזה, מה שעכשיו אנחנו עושים זה להאריך בפלסטר, לכמה חודשים. אני רוצה להגיד תודה גדולה לחבר הכנסת בועז ביסמוט ולחברת הכנסת טלי גוטליב, על העבודה שהם השקיעו בחוק. ליועצת המשפטית של ועדת החוץ והביטחון וליועצת המשפטית של הכנסת, על העבודה שהשקיעו. אני מבקשת מאנשי האופוזיציה, גם תצביעו בעד, זה בסך הכול פלסטר קטן. ומה יהיה אחר כך עם חוק הגיוס? בעזרת השם, נקווה שיהיה חוק טוב. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה, גברתי השרה. חברי הכנסת, אנו נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק השירות הלאומי (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2025. אנחנו נתחיל עם הצבעות על ההסתייגויות של חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי ועדי עזוז – להלן: קבוצת סיעת יש עתיד; של חברי הכנסת בנימין גנץ, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, אורית פרקש הכהן, אלון שוסטר, איתן גינזבורג ויעל רון בן משה – להלן: קבוצת סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי; של חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר – להלן: קבוצת סיעת ישראל ביתנו; של חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף וסמיר בן סעיד – להלן: קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל. נתחיל עם הסתייגויות לפני סעיף 1. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני אגיד לך על מה להצביע. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אוקיי, אוקיי. על פי בקשת הממשלה, לא? אוקיי, אז ההצבעות יהיו הצבעות אלקטרוניות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. נתחיל עם 62. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אנחנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 62, בבקשה. הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות– 38 נגד – 48 נמנעים – אין הסתייגות 62 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 48 נגד. אני קובע בזאת שההסתייגות נדחתה. נעבור להסתייגות מס' 66. הצבעה מס' 41 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 66 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 37 בעד, 49 נגד. אני קובע בזאת שגם ההסתייגות הזאת מוסרת. אני רק מבהיר לחבריי שכל הסתייגות שאנחנו מתבקשים לדלג עליה מוסרת. נעבור, ברשותכם, להסתייגות מס' 70. הצבעה. הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 70 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 49 נגד. ההסתייגות נדחתה. נעבור להסתייגות מס' 74. בבקשה. הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 74 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 37 בעד, 49 נגד. אני קובע בזאת שההסתייגות נדחתה. 80, בבקשה. הצבעה מס' 44 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 80 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 49 נגד. אני קובע בזאת שגם הסתייגות זו נדחתה. לפני שנעבור להסתייגות הבאה, למען הסר ספק, הואיל ואני הודעתי לעניין הסרת ההסתייגויות שאנחנו מתבקשים לדלג עליהן ולא להצביע עליהן – גם כל ההסתייגויות עד 62 שלא הצבענו בגינן הן מוסרות. 85, בבקשה. הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 85 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 49 נגד. גם הסתייגות זו לא צלחה, ולכן היא מוסרת. 90, בבקשה. הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 90 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 49 נגד. גם הסתייגות זו נדחתה. 97, בבקשה. הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 97 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 49 נגד. גם הסתייגות זו לא צלחה. אנחנו נעבור להסתייגות מס' 100, בבקשה. הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 100 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 49 נגד. גם הסתייגות זו נדחתה. אנחנו נעבור להסתייגות מס' 104, בבקשה. הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 48 נמנעים – אין הסתייגות 104 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 37 בעד, 48 נגד. גם הסתייגות זו נדחתה. אנחנו נעבור להסתייגות מס' 108, בבקשה. הצבעה מס' 50 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 108 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 49 נגד. גם הסתייגות זו נדחתה. נעבור להסתייגות מס' 111, בבקשה. הצבעה מס' 51 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 111 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 49 נגד. גם הסתייגות זו נדחתה. נעבור להסתייגות מס' 114, בבקשה. הצבעה מס' 52 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 48 נמנעים – אין הסתייגות 114 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 48 נגד. גם הסתייגות זו נדחתה. אשר על כן, נעבור להסתייגות מס' 119, בבקשה. הצבעה מס' 53 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 119 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 49 נגד. הסתייגות זו נדחתה. אשר על כן, אנחנו עוברים להסתייגות מס' 124. הצבעה. הצבעה מס' 54 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 48 נמנעים – אין הסתייגות 124 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 48 נגד. לכן גם הסתייגות זו נדחתה. אנחנו נעבור להסתייגות מס' 178, בבקשה. הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 178 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בעד 37, נגד 49. לפיכך, גם הסתייגות זו נדחתה. אנחנו נעבור להסתייגות מס' 188, בבקשה. הצבעה מס' 56 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 188 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 37 בעד, 49 נגד. אשר על כן, גם הסתייגות זו נדחתה. אנחנו נעבור להסתייגות מס' 190, בבקשה. הצבעה מס' 57 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 190 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 49 נגד. אשר על כן, גם הסתייגות זו נדחתה ומוסרת. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 197. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 58 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 197 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 49 נגד. לפיכך גם הסתייגות זו נדחתה. אנחנו נעבור להסתייגות מס' 203. הצבעה. הצבעה מס' 59 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 203 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 49 נגד. לפיכך הסתייגות זו נדחתה. אנחנו נעבור להסתייגות מס' 230. הצבעה. הצבעה מס' 60 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 230 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 49 נגד. לכן גם הסתייגות זות נדחתה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 235. הצבעה. הצבעה מס' 61 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 235 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 49 נגד, גם הסתייגות זו נדחתה. אנו נעבור להסתייגות מס' 249. הצבעה. הצבעה מס' 62 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 249 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 37 בעד, 49 נגד. גם הסתייגות זו נדחתה. אנו נעבור להסתייגות מס' 253. הצבעה. הצבעה מס' 63 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 253 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 37 בעד, 49 נגד. גם הסתייגות זו נדחתה. אנו נעבור להסתייגות מס' 261. הצבעה. הצבעה מס' 64 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 261 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 37 בעד, 49 נגד. אשר על כן, גם הסתייגות זו נדחתה. אנו נעבור להסתייגות מס' 272. הצבעה. הצבעה מס' 65 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 272 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 49 נגד. אכן, גם הסתייגות זו נדחתה. אנו נעבור להסתייגות מס' 287. הצבעה. הצבעה מס' 66 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 287 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 49 נגד, לכן גם הסתייגות זו נדחתה. אנו נעבור להסתייגות מס' 337. הצבעה. רק רגע. רק רגע. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא להצביע. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ההצבעה על ההסתייגות הבאה תהיה לאחר שנצביע כעת על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 67 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 48 נגד – 38 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 48 בעד, 38 נגד. אשר על כן, אני קובע כי הצעת חוק לפי סעיף 1 עברה, ואושרה כנוסח הוועדה. אנו נעבור להסתייגויות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 338. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 338. הצבעה. הצבעה מס' 68 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 338 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 49 נגד. לכן גם הסתייגות זו נדחתה. אנו נעבור להסתייגות 341. הצבעה. הצבעה מס' 69 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 341 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 49 נגד. לכן גם הסתייגות זו נדחתה והוסרה מסדר-היום. אנו נעבור להסתייגות מס' 345. הצבעה. הצבעה מס' 70 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 345 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תמו הסתייגויות על הסעיפים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יש את - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא לא לא. זו הייתה הסתייגות האחרונה. קודם כול, אנחנו נקריא את התוצאה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, דקה, דקה, אנחנו יודעים להסתדר. אנחנו נקריא. אנחנו רוצים להקריא. פשוט אי-אפשר להשלים עם זה. 38 בעד, 49 נגד. גם הסתייגות זאת נדחתה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני רוצה לעבור ל-346. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא לא לא. קודם כול, אנחנו נתפנה להצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה, ולאחר מכן ההסתייגות הנוספת. בסדר? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אז אנחנו עוברים כעת להצבעה על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 71 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 48 נגד – 38 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 48 בעד, 38 נגד. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם סעיף 2 אושר, כנוסח הוועדה. אנחנו נעבור להסתייגות האחרונה, מס' 346. הצבעה. הצבעה מס' 72 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 48 נמנעים – אין הסתייגות 346 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 38 בעד, 48 נגד. אשר על כן, גם הסתייגות זו נדחתה והוסרה מסדר-היום. חבריי חברי הכנסת, אנו עוברים כעת להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2025. הצבעה. הצבעה מס' 73 בעד החוק – 48 נגד – 38 נמנעים – אין חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2025, נתקבל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 48 בעד, 38 נגד. אני קובע בזאת כי הצעת החוק עברה ותירשם בספר החוקים. << נושא >> הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה. << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אנחנו שמחים לראות את ינון אזולאי, שהגיע להצביע איתנו. זה באמת אירוע מרגש. תודה. תודה. זה מרגש שבאת להצביע איתנו. ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק העונשין (תיקון – קנס על החזקת נשק בלתי חוקי), התשפ"ה–2024, פ/5135/25, של חבר הכנסת מיכאל ביטון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תודה רבה, חברי יושב-ראש ועדת הכנסת. חבריי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, מחר, יום שלישי כ"ז בחשוון התשפ"ו, 18 בנובמבר 2025, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 00:18. << סיום >>