דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ה'
ישיבה של"ג
הישיבה השלוש-מאות-ושלושים-ושלוש של הכנסת העשרים-וחמש
יום שלישי, כ"ז בחשוון התשפ"ו (18 בנובמבר 2025)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 3
נאומים בני דקה 3
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 4
משה אבוטבול (ש"ס): 4
יעקב מרגי (ש"ס): 5
אושר שקלים (הליכוד): 6
יום זכויות הילד 7
קטי קטרין שטרית (הליכוד): 7
נאור שירי (יש עתיד): 10
יוסף טייב (ש"ס): 12
מאיר פרוש (יהדות התורה): 14
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 16
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: 20
יום המודעות הבין-לאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות 24
דבי ביטון (יש עתיד): 24
משה אבוטבול (ש"ס): 27
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): 28
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 30
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: 32
הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 43 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2025 34
יצחק קרויזר (ועדת הפנים והגנת הסביבה): 34
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי כ"ז בחשוון התשפ"ו, 18 בנובמבר 2025.
הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה
<< דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >>
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת דוח מיוחד של מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בנושא: היבטים במענה למשרתי המילואים בעקבות מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר 2023 ומלחמת חרבות ברזל. תודה.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
תודה רבה.
<< נושא >> נאומים בני דקה << נושא >>
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
הנושא הראשון על סדר-היום – נאומים בני דקה. חברי הכנסת המעוניינים, נא להתכונן. בבקשה להצביע. יש לציין שאחמד טיבי הצביע בעד. בעד מה?
<< קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
בעד - - -
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה.
<< דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, היום עשרות רכבי משטרה פרצו לכפר טובא-זנגרייה בצפון. אנשים חשבו, גם מי שראה את התמונות, שפרצה מלחמה. עשרות רכבים. לא רכב אחד או שניים או שלושה – עשרות רכבים. אפשר היה לחשוב שהם באים לתפוס איזה ארגון פשע גדול, ולא היא, כי המשטרה בקושי מטפלת בארגוני הפשיעה; היא באה להרוס בית של אזרח שעמל קשה כדי לבנות את ביתו ולהתפרנס, פאדי הייב שמו.
במקום להתנכל לתושבים ולדבר איתם בשפה הזו של כוח, צריך לדבר בשפה של תכנון, לאפשר לאנשים לבנות, במיוחד כשזה נמצא במסגרת הכפר, והרשות המקומית עושה כדי להרחיב את התכנון ולהכיל את כל המבנים האלה. לטובא-זנגרייה מגיע יותר.
הוא, השר הזה, המוקיון, פרץ לכפר גם לפני כמה חודשים ואיים על התושבים בשפה של דחפורים והרס, ונהרסו עוד שני בתים בטובא. תראה, ההרס המתמשך בכפרים הערביים בנגב – שר שמגיע ב-24:00 לכפר לקיה – אנשים במקום אמרו לי: חשבנו שהוא בא לגנוב כבשים בלילה, שהוא (אומר בערבית:) חראמי ע'נם.
אתמול עשרות אנשי אכיפה "תקפו" את העיר כפר קרע, אחת הערים המוצלחות בחברה הערבית, והדביקו צווי אכיפה והריסה לכמה דברים באזור שהעירייה יחד עם אגף תכנון הגישו לוותמ"ל. במקום לדבר עם התושבים בשפה של דחפורים, צריך לדבר בשפה של אזרחים, להרחיב את התכנון. ולכל אלה שחושבים שאפשר לדבר עם ערבים רק בכוח ובבולדוזרים, אני אומר: כל כלב ביג'י יומו. יום הבחירות קרוב.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. יעלה חבר הכנסת משה אבוטבול. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מרגי, ואחר כך – חבר הכנסת אושר שקלים.
<< דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום מציינים בכנסת ישראל את יום זכויות הילד, וכן את יום המודעות הבין-לאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. ברצוני להודות ולשבח את ארגון עזרת אחים ואת יושב-ראש הארגון בעירנו בית שמש, הרב אבריימי קופ היקר – האיש שהטביע את הסלוגן לעירנו, "בית שמש בירת החסד" – ואיתו על המלאכה גם הרב ברוך הופמן היקר. הארגון פועל גם למען זכויות הילד בפעילות נפלאה וייחודית למען ילדי העיר בית שמש במועדוניות ובעוד פעילויות, ומאידך גיסא – בסיוע מקיף לאנשים עם מוגבלויות בשבתות, בנופשונים ובקייטנות שמארגנים עבור ילדים אלו, כמו גם בהשאלת ציוד רפואי עבורם, ובעיקר בבתי התבשיל שבהם הם מחלקים לאלפי משפחות מזון ואוכל. נעזרנו בהם בתקופת הקורונה, בתקופת המלחמה ובמשך כל השנים כולן.
אני שמח שגם רעייתי, הגב' אתי, היא אחת מהמתנדבות בארגון, וכן זכיתי כראש העיר להעניק לארגון שטח רחב ידיים לבניית בניין ענק שיתכלל את כל הפעילויות הברוכות של הארגון. תודה לך, הרב קופ. בשמי ובשם כל העיר תודה לעזרת אחים. אתם באמת עזר לאחים בעיר. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת מרגי, בבקשה.
<< דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אין מי שיוצא לקניות ולא שם לב למחסור או לתעתוע שעושים לנו הקמעונאים, הסיטונאים, בעלי הרפתות, משרד האוצר, בתחום החלב. מייצרים מחסור מדומה בחלב במדפים כדי שתקנה את המוצר הלא-מפוקח בסכומי עתק.
אני מבין את מאבק הרפתנים, ובצדק. אני רוצה להאיר את זה מהכיוון השני. אני חושב שמדינת ישראל, בעשור השמיני שלה, חייבת להסתכל על כל נושא החקלאות בצורה אחרת. זה חלק מהמפעל הציוני. לא ייתכן לבחון את ענפי החקלאות בצורה כלכלית של "רווחי" או "לא רווחי". יש ערכים נוספים לחקלאות במדינת ישראל, והגיע הזמן שהאוצר, במקום לעשות לנו רפורמות יבוא, שבסוף בסוף לא מוזילות את המוצרים – ראינו את זה בתחומים אחרים, זה לא מוזיל; הפוך – זה מחסל ענפים ומשקים רבים בתחום החקלאות. אני אגיש בקשה לדיון מהיר כדי לדון במשבר בענף החלב והרפורמה שמשרד האוצר רוצה להשית עלינו. אני קורא לכל חברי הכנסת, לחברי כנסת רבים, אם לא לכולם, להצטרף לקריאה עד מחר לקיים דיון מהיר, כדי שיהיה דיון מהיר בוועדת הכלכלה. הגיע הזמן שמשרד האוצר יסתכל על המפעל הציוני שנקרא החקלאות.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
כל מילה. אדוני, רק אציין שאתמול דיברתי עם רם בן ברק, אתה יודע, חקלאי – מילה במילה מה שאמרת. מילה במילה.
חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.
<< דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. רציתי לדבר איתכם על נושא ועדת חקירה ממלכתית. ישנו היום קמפיין של השמאל שמדבר על הקמת ועדת חקירה ממלכתית שהוא כל-כולו פוליטי. מה שהשמאל לא הצליח לעשות דרך הקלפי, מה שהם לא הצליחו לעשות דרך משפטי נתניהו התפורים, מה שלא הצליחו לעשות דרך תוצאות אירועי 7 באוקטובר, מנסים כעת לעשות על ידי הקמת ועדת חקירה ממלכתית, כביכול, שתוצאותיה ומסקנותיה מבחינתם כבר ברורות: המטרה היא להוציא את ראש הממשלה נתניהו מהמשחק הפליטי ובכך להפיל את ממשלת הימין. זו המסקנה. ולכן, אנחנו לא ניתן לזה יד. בעזרת השם, אנחנו מחויבים להקים ועדת חקירה שתגיע לחקר האמת, תחקור את כל התהליכים שהשתרשו פה במשך עשרות שנים. תגיע לחקר האמת. זה מה שמגיע לחיילים שלנו, למשפחות השכולות, לפצועים ולכל הנפגעים ולכל עם ישראל. אנחנו נגיע לתוצאה אמיתית כמו שצריך, זו המחויבות שלנו, ותוך כדי זה שנשתדל להגיע למצב של קונסנזוס לאומי.
בוקר טוב, אדון שירי.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
תודה רבה.
<< קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >>
בוקר טוב, אדון שירי.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
תודה רבה, אושר שקלים.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
חוש-חש הבלש.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
אתה יודע, אני חייב להיות ניטרלי פה, אתה יודע, לא פה ולא פה. אחר כך אני אדבר איתך.
<< קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >>
גם אם אתה לא, זה בסדר.
<< נושא >> יום זכויות הילד << נושא >>
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
חברים וחברות, הנושא הבא על סדר-היום – ציון יום זכויות הילד. אני מזמין את חברת הכנסת קטי קטרין שטרית, יושבת-ראש הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, לפתוח את הדיון. היום הייתי בדיון אצל חברת הכנסת שטרית – מרגש. היו שם ילדים של מילואימניקים שדיברו מדם ליבם. זה היה כל כך כל כך מרגש. כל הכבוד.
<< קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >>
יש לציין שקטי עושה עבודה מהלב.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
קטי עושה עבודה מצוינת. היא זן נדיר בליכוד.
<< קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >>
זה המקצוע שלה. זה המקצוע שלה. עשרות שנים היא אשת חינוך.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
אני רוצה לברך את כל האורחים שלנו בכנסת ישראל. שלום לכם.
<< דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >>
ברוכים הבאים לכנסת ישראל.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
בבקשה, קטי.
<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >>
אדוני היושב-ראש, קודם כול תודה רבה שהגעת לדיון החשוב, והאמת, אני בטוחה שחשובים לך מאוד מאוד הילדים במדינת ישראל. אתה מביע את זה לא רק בוועדה הזו, אלא בכל הדיונים שאתה מגיע אליהם. הבאת גם סוג של פן חדש לכנסת הזו – ספורט. אתה הבאת את זה כפתרון לילדים ולכל הבעיות הקיימות. יישר כוח גדול. אתה מוכיח שאפשר לעשות וצריך לעשות גם אם נמצאים באופוזיציה. שינית הרבה דברים.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
אנחנו יוצאים במפלגה חדשה: קטי את סימון.
<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >>
לא, אי-אפשר, אני לא עוזבת את הליכוד, זה לא יקרה.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
קטי את סימון ויוסי.
<< דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >>
לא יקרה, לא יקרה.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני באמת נרגשת לייצג את הכנסת ביום כל כך חשוב, יום זכויות הילד הבין-לאומי, כמי שמכהנת כיושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד.
רק קצת היסטוריה: היום החשוב הזה הוא היום ה-66 במספר שיצוין ברחבי העולם בעוד יומיים, ב-20 בנובמבר, בעת שהכריזו באו"ם על הצהרת זכויות הילד – זה היה כמדומני בשנת 1959 – שבה הונחו עשרה עקרונות חלוציים אשר הגדירו לראשונה בהיסטוריה את ההבטחה לשמירה על רווחתם ובריאותם, ואף אושרו באמנה על ידי 200 מדינות, ביניהן גם ישראל.
באוגוסט האחרון, עת קיבלתי את המינוי לכהן כיושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד, היה לי ברור באותו רגע שנפלה בחלקי הזכות לעמוד בראש הוועדה החברתית החשובה בכנסת, לטפל באוכלוסייה היקרה מכול – הילדים, דור העתיד של מדינת ישראל. הוועדה לזכויות הילד בראשותי מבקשת להבטיח עבור ילדי וילדות ישראל ביטחון ורווחה בכל תחומי החיים, לרבות חינוך ותרבות; התפתחות, גדילה, רווחה חומרית, רווחה פיזית והכלה חברתית. בחודשיים האחרונים זכיתי לקיים עשרות דיונים פורצי דרך, אשר חלקם למרבה הפתעתי התקיימו תחת משכן הכנסת בפעם הראשונה. כך למשל הוועדה בראשותי קיימה דיונים סביב המענים הרגשיים, הנפשיים, לילדים ובני נוער על רקע מלחמת חרבות ברזל; המחסור המדאיג במטפלים במקצועות הפארה-רפואיים במסגרות החינוך המיוחד; מוגנות הילדים ברשתות החברתיות – היום זה הנושא החם ביותר שצריך לדבר עליו, ולדבר עליו בקול רם; זנות בקרב קטינים – דבר שנשמע לכם הזוי, אבל הוא קיים; תופעת האלימות בבתי הספר; תופעת הניכור ההורי; הרחבת סל הטיפולים בתחום התפתחות הילד – ועוד היד נטויה.
כאשת חינוך עסקתי רבות במסגרות פדגוגיות, הן בתחום ההוראה, הן כמתווה מדיניות בפועל. היה לי ברור, ברור מן הרגע הראשון, שהילדים יהיו שותפים שווים בכל הדיונים על מנת להבטיח שהשיח הנוגע לילדי ישראל יהיה איתם ולא רק עליהם, או חלילה מעליהם. בחודשיים האחרונים ובחודשים האחרונים שמעתי ממקור ראשון עדויות רבות של ילדים; דאגתי להציף את המצוקות ואת הצרכים השונים שלהם בפני משרדי הממשלה. הבוקר, אדוני היושב-ראש, קיימנו דיון חגיגי לציון יום הילד הבין-לאומי לזכויות הילד, ומה שחשבנו ביחד – בוא נכוון את זה להצדיע לילדי משרתי המילואים ואנשי הקבע. בשנתיים האחרונות עולמם של הילדים הללו התערער בזמן שאימא או אבא או שניהם משרתים את המדינה; ילדים שנאלצים להתמודד עם געגוע, עם חוסר ודאות, עם עומס רגשי, ונדרשים לגלות חוסן ואחריות בלתי רגילים.
יושב איתנו בקהל פה אורן להב, כוכב רשת שעוזר רבות רבות בנושא של החוסן הנפשי ועושה רבות למען הילדים. מעל הבימה הזו, ובשם מדינת ישראל, אני מבקשת להגיד תודה לכל מי שנכח היום. שמחתי לפגוש את חלקכם הבוקר ולדון איתכם יחד, לצד משרדי הממשלה, בתחום המענים הרווחתיים המגיעים לכם. לא אנוח עד שאוודא ואדע שכלל צורכיהם של הילדים יקבלו מענה.
חבריי חברי הכנסת, אסיים בציטוט של הרב קוק זצ"ל, שאמר: "אשרי מי שיונק מלשד הילדות גם בהיותו איש וגם בזקנותו. אשרי מי שנעשה כבן שנה בלא חטא, בהיותו כבר עמוס במשא של שנים רבות מימי חיי הבלו". מי ייתן וגם אנחנו המבוגרים נממש את צווי הרב קוק ונצליח בתוך שגרת היום הטרופה שלנו לשמור על יצר הסקרנות הילדי, החדווה ובעיקר האמונה שניתן לייצר עתיד טוב יותר.
ומסר אחרון שאני מבקשת לומר – אני אומרת אותו בוועדות, אני אגיד אותו גם כאן: אני מבקשת לקרוא מכאן לכל המשפחות במדינת ישראל, בלי הבדל גזע, מין, מגזר, לא משנה, אשר מי מקרב ילדיו חווה קושי חברתי, רווחתי, אם בבית הספר, אם במרחב האישי: אני הכתובת עבורכם. אני מתחייבת לעשות הכול על מנת להבטיח עבור ילדיכם את הראוי ביותר, את מה שראוי לכם. אין דבר חשוב יותר מילדי ישראל. זו משימת חיי. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
יישר כוח. תודה רבה, חברת הכנסת קטי שטרית. יעלה ויבוא חבר הכנסת נאור שירי.
דבי, בזמן שהוא עולה, בגלל שזה יום לאנשים עם מוגבלויות, דבי, אני רוצה לציין שביום שישי נאור התנדב בעמותת "בית על הים" לגלישה לאנשים עם מוגבלויות – עמותה מדהימה. אמרו לי שהוא לא היה משהו, אבל כל הכבוד על ההתנדבות.
<< קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >>
היה, היה משהו.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
חמש דקות.
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
החלק הראשון נכון, החלק השני לא משנה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, תודה רבה לכל מי שעוסק בדבר, גם ליושבת-ראש הוועדה חברת הכנסת קטי שטרית. אני רוצה לפתוח במילים שכתבה רויה מנצורי, שנרצחה בפסטיבל הנובה. היא כתבה את זה בהיותה ילדה בת 12, 13, בכיתה ז': "עולם נפלא, מדינה נפלאה, אנשים נפלאים, רק חסרים לי כמה דברים, חלקם יכולים להתגשם וחלקם לא יכולים. אני רוצה שיהיה שלום, לא רק בין מדינות אלא גם בין האנשים. שלא יהיו קטטות ושלא יהיו קללות. שלא יתחצפו ולא יתרגזו, שלא יהיו מעשי פשע ולא ירצחו. שהילד הקטן לא יפחד, שאנשים ירחמו ולא ייתנו לחיה הזו להיכחד. שכולם ימשיכו להיות שונים אבל נחמדים בדרך אחת, אז מה שאני רוצה – שהאלימות הפיזית והמילולית תפחת, שיהיה שלום בין כולם, ולא רק שלום עולמי, גם שלום אנושי".
אני יודע, חבריי חברי הכנסת, שאנחנו מציינים את יום זכויות הילד, אבל יום זכויות הילד הוא קודם כול, בעיניי, יום החובות שלנו. זה לא יום זכויות הילד הבין-לאומי, אלא חובה שלנו לדאוג לילדים, כי בסופו של דבר אם אנחנו רוצים להגן על זכויות הילדים, חלק ניכר מזה זה החובות שלנו, גם בתור נבחרי ציבור, אבל בטח ובטח גם בתור מבוגרים. החובה שלנו היא לדאוג שלא יהיו ילדים רעבים במדינת ישראל, ולשנות את המצב שאני יודע שכולכם קראתם – לשנות את המצב שבו יש יותר ממיליון ילדים רעבים במדינה. החובה שלנו היא לדאוג לשוויון הזדמנויות בחינוך, בחוגים ובטח בחינוך בלתי פורמלי, ולהשכלה גבוהה לכל הילדים והילדות במדינת ישראל; החובה שלנו היא לדאוג לשוויון הזדמנויות בחינוך, בחוגים, בטח בחינוך בלתי פורמלי, ולהשכלה גבוהה לכל הילדים והילדות במדינת ישראל. החובה שלנו, בטח כלפי הילדות, זה שהן יוכלו להסתכל על הכנסת והממשלה ולראות דמויות ראויות ומודל לחיקוי. החובה שלנו זה לדאוג שנשים יהיו במוקדי קבלת ההחלטות. החובה שלנו זה לדאוג שילדים לא יותקפו, בטח לא פיזית וגם בטח לא מילולית. החובה שלנו זה לדאוג לייצר מרחב אישי מוגן, מקבל, ללא הבדלים של דת, גזע, מין ומגדר. החובה שלנו זה לדאוג שהכישלון – סליחה, החובה שלנו זה להבטיח שהשירות במדינת ישראל, השירות הצבאי, לא יהיה חובה אלא יהיה זכות, שהילדים יוכלו לגדול בחברה שוויונית. החובה שלנו זה לדאוג שלא 3% ממדינת ישראל ישרתו במילואים. החובה שלנו זה לדאוג שבמדינת ישראל יגדלו ילדים וילדות במדינה שעובדת בשבילם; שיהיו להם זכויות, אבל יהיו להם גם חובות, וחובה מוסרית, בטח ובטח לגדול במדינה דמוקרטית ויהודית. החובה שלנו זה להבטיח שתהיה מנהיגות, שהמילה אחריות לא תהיה מילה גסה, שלמילה הזו תהיה משמעות. החובה שלנו זה לוודא שהמדינה ואנחנו נדע לקבל החלטות קשות שידאגו לדורות הבאים, גם אם זה אומר החלטות שישפיעו על העתיד של כולנו, גם במובן האישי וגם במובן הפוליטי.
והחובה שלנו, שהיא חובה חשובה מאוד במדינת ישראל, זה לוודא ש-7 באוקטובר לא יחזור לעולם. החובה שלנו בעיקר זה לדאוג שהמילים שרויה כתבה בהיותה בכיתה ז' יילמדו בכל בתי הספר, שאנחנו נדע לייצר שלום בינינו, לייצר שיח בינינו, לוודא שהדורות הבאים שיגדלו במדינה יגדלו במדינה טובה יותר, שידעו לכבד ולהסתכל אחד לשני בעיניים על אף חילוקי הדעות; שנבוא תמיד לתקן ולא לדרוס, שזה קטע מאוד חזק פה בכנסת, ואני חושב שהתיקון צריך לבוא בטח ובטח מהבית הזה, אבל גם בכל רחבי החברה הישראלית.
אז אני שוב רוצה להודות לכם, וחבל שאין פה יותר ילדים, אבל הבנתי שהיו דיונים עם המון המון ילדים. אני מרגיש לפעמים, כשאני מדבר על ילדים, שאני חצי בגיל שלהם. עכשיו, זה קטע של מבוגרים, לחשוב שהם צעירים. אז לצערי, אנחנו לא ילדים, אבל בהחלט יש לנו את הכוח והיכולת והזכות בעיניי לשנות את העולם שבו הם יגדלו, להפוך אותו למקום טוב יותר, בשביל הילדים שלי, הנכדים של כולנו והילדים של כולנו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת נאור שירי. יעלה ויבוא חבר הכנסת יוסף טייב. אני מרגיש שאני צריך לעשות קטעי מעבר עד שמישהו מגיע.
<< קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >>
תעשה, תעשה.
<< קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >>
האמת היא שכשאתה מדבר זה מאוד נעים וזה סבבה.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
אושר, אתה רוצה שנדבר על הדקה שלך?
<< קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >>
בשמחה. יאללה, בוא נפתח את זה.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
טוב, הוא כבר הגיע. במעברון הבא. חמש דקות.
<< קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >>
סימון הוא ליכודניק בהסוואה.
<< קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >>
גמר אותך עכשיו.
<< קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >>
עכשיו הדלקתי אותו.
<< דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, יש ימים בכנסת שאנו מציינים, ויש ימים שהכנסת חייבת, לדעתי, לעצור בהם, להרים את הראש מהיום-יום, מהדיונים, מהמתחים, מהשוטף, ולהסתכל לדור העתיד שלנו בעיניים. לדעתי, יום זכויות הילד הוא בדיוק היום הזה – יום שמזכיר לנו את האחריות שלנו לא רק כמחוקקים אלא כבני אדם, כהורים, כמורים, כמי שמתעסקים עם ילדים, כמנהיגים.
ילדים לא בחרו היכן הם ייוולדו, באיזו שכונה, באיזה מערכת חינוך, באיזה משפחה ובאיזה מציאות ביטחונית. הם נולדים לעולם שאנחנו קובעים את גבולותיו, קובעים אותו לפעמים כאן, בבית הזה בתקציב, בחקיקה, בהחלטות שאנחנו מקדמים ואנחנו מקבלים פה בבית הזה מדי יום. החובה שלנו היא לוודא שבעולם הזה שהילד ייוולד בו, כל ילד וילדה בישראל ירגישו שיש מי שמגן עליהם, יש מי שמקשיב להם, יש מי שלוקח אותם ברצינות.
העולם שלנו השתנה. נכון, פעם ילדים היו חשופים לגירויים, לאיומים ולתופעות, אבל היום הם חשופים לדברים שלא היו בעבר. אם פעם ילד היה חוזר מבית הספר, סוגר את הדלת, מתנתק מהמרחב הציבורי, היום המרחב הציבורי מגיע אליו הביתה, נכנס איתו לבית דרך הטלפון: בריונות ברשת, חרמות, סרטונים פוגעניים, הפצת תמונות. הכול קורה במהירות בלתי נשלטת, בלי הגנה ובלי גבולות.
אדוני, חובתנו היא להבטיח שכל ילד וילדה בישראל יגדלו בסביבה מוגנת ומקצועית. חובה זו היא שליחות ואחריות שמונחת בראש ובראשונה עלינו, שליחי הציבור. השקעה בילדים זו השקעה בדור העתיד שלנו. כאשר אנחנו נותנים לילד או לילדה את הכלים המקצועיים ביותר לגדול, ללמוד ולהתפתח, אנחנו מבטיחים להם את העתיד הטוב ביותר.
בתפקידי כיו"ר ועדת החינוך היוצא קיימתי דיונים רבים שעסקו גם בזכויות הילד, גם דיונים משותפים עם הוועדה לזכויות הילד, קטי היקרה, בהגנה מפני אלימות, התמודדות עם מצוקות רגשיות ועוד נושאים רבים וחשובים. זכיתי להעביר כמה חקיקות, ובהן החקיקה של יושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, חוק המצלמות, שבא להגן על פעוטות במעונות היום. ילדים צריכים בסוף מערכת שמאמינה בהם, שמקשיבה להם, שמגינה עליהם, מערכת שזוכרת שזכויות הילד הן לא רק כדי למנוע פגיעה אלא כדי ליצור תנאים לצמיחה אמיתית.
אי-אפשר לדבר על ילדים בלי להזכיר את אלה שמלווים אותם יום-יום במסירות ובהשקעה אין-סופית: עשרות אלפי מחנכים במדינת ישראל, מטפלים, מטפלות, מסורים, מקצועיים, שמשקיעים את כל חייהם בחינוך ילדינו כדי שיהיה להם עתיד טוב יותר. החובה שלנו היא לדאוג להם ולתמוך בהם; להראות להם את ההערכה הרבה שיש לנו כלפיהם, גם אם לפעמים אנחנו מביעים ביקורת.
כמי שמלווה את נושא החינוך מקרוב, נחשפתי למחסור החמור ביותר בכוח האדם ובחוסר ההכשרות המקצועיות. אנחנו מוכרחים להבין: כאשר אנחנו משקיעים במחנכים, אנחנו משקיעים בילדים ובגידול דור העתיד. ככל שנחזק את המורים והצוותים החינוכיים, הילדים שלנו יהיו מוגנים יותר ויקבלו חינוך טוב יותר. עלינו להבטיח שהמסגרות החינוכיות יהיו בטוחות. די לאלימות ולחרמות בבית הספר ומחוצה לו. אותן תוכניות צריכות להיות מתוקצבות ומלאות באנשי חינוך מקצועיים, יועצים; להוסיף הכשרות ולחזק את הצוותים החינוכיים.
עלינו לחזק את מעמד המורה במדינת ישראל. כאשר מחנך יודע שיש לו גב מאיתנו, מרגיש בטוח, זה משפיע על הילדים ומשרה עליהם רוגע ושלווה. אנו מאמינים כי אנחנו מסוגלים ליצור כאן מערכת חינוך שתמשיך להיות מעולה ושתקים כאן דור עתיד מתקדם, מפותח ומכבד. כל זה יקרה רק כאשר נבין שלכל ילד קטן יש חלומות גדולים מאוד. תפקידנו הוא לעזור לו להגשים אותם, לתת לו את הדרך הבטוחה והטובה ביותר להגשים את חלומותיו. ככל שאנחנו נאמין בילד, כך הוא יותר ויותר יאמין בעצמו, יגדל ויתפתח.
בעזרת השם, נמשיך לפעול ולדאוג למען ילדי ישראל, שיקבלו את החינוך הטוב ביותר, כי כך נוכל לבנות לעצמנו עתיד טוב יותר, מדינה טובה יותר ועם חזק יותר. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת טייב. יעלה ויבוא חבר הכנסת מאיר פורש.
המעברון יהיה לגבי יוסי טייב. יש פה חברי כנסת שלא מבינים כל כך את העשייה שלך בוועדת החינוך. אז אני לא אדבר על זה שכבר חודש אין ועדה, זה לא בידיים שלך, אבל היתרון שלך, החוזק שלך, זה לדעת לחבר בין כל העולמות. לא הסתכלת ואתה לא מסתכל אף פעם על צד מסוים. זה חוזק אדיר, וזה בסוף נוגע לכל ילדי מדינת ישראל. יישר כוח ליוסי טייב.
חמש דקות, אדוני, בבקשה.
<< דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >>
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בטרם אתייחס לנושא שלשמו התכנסנו, אני מבקש להביע את כאבי על הפיגוע הקשה שאירע בגוש עציון. לצערנו, עם ישראל מתמודד עם אויב רצחני שפוגע בנו בכל הזדמנות. אנו תפילה שיבוא משיח צדקנו ויגאל אותנו בקרוב.
התכנסנו כאן היום לציון יום זכויות הילד. נשאלת השאלה: למה צריך יום מיוחד לציין את זכויות הילד? לדעתי אין דבר בעולם, אין בעולם דבר שהוא יותר בקונסנזוס מזכויות הילד. מי לא אוהב ילדים? כאבא ל-12 ילדים, בלי עין הרע, אני באמת מתפלא למה צריך יום כזה. נראה לי שזכויות הילד הן דבר מובן מאליו. ילד בבית מביא אור לבית. אבל מסתבר שלפעמים גם דברים מובנים מאליהם לא מובנים לכולם, ולפעמים צריך להיאבק גם על דברים שבמדינה מתוקנת אמורים להיות מובנים מאליהם.
במה דברים אמורים, אדוני היושב-ראש? עם חזרתי לכהן כחבר כנסת לפני ארבעה חודשים, הגשתי הצעת חוק לחינוך חינם מגיל אפס. זו בעצם הייתה הבטחת בחירות, ולא רק בבחירות האחרונות, של הרבה פוליטיקאים מהרבה מפלגות. ולמרות שזה דבר כל כך מתבקש וכל כך בקונסנזוס, לצערי זה לא קיים היום, ואנו נדרשים להיאבק גם על זה. זה הרי דבר כל כך בסיסי, לא להפקיר את הילדים מגיל אפס עד גיל שלוש למעונות לא מפוקחים או משפחתונים ללא שום הסדרה ובטיחות. זה לא יעלה על הדעת שדווקא הילדים הכי קטנים שלנו לא מקבלים מענה ראוי. אני מאוד מקווה שכאשר החוק הזה יעלה לפה למליאה הוא יזכה לתמיכה מקיר לקיר, כי זה צריך להיות מובן מאליו.
ימים מיוחדים בהגדרתם הם בדרך כלל ממלכתיים, אבל לא הפעם, אדוני היושב-ראש, לצערי. איך אפשר להיות ממלכתי כאשר דווקא בשנה החולפת זכויות הילדים נרמסו, והם הפכו לכלי משחק בידי כאלה שאמורים להיות משפטנים ומשמשים בפועל כפוליטיקאים במלחמה שלהם נגד עולם התורה?
עו"ד מיארה, שמכונה היועצת המשפטית לממשלה, הכריזה מטעמה מלחמה על עולם התורה, על בני הישיבות ועל אברכי הכוללים – מאבק שהוא פסול ולא לגיטימי בעיניי עבור מדינה שהיא בשלטון של יהודים. אבל במסגרת המאבק הפסול הזה נחצה גם קו אדום, כאשר החליטו להשתמש בילדים, בתינוקות, ככלי משחק אכזרי ומרושע במסכת הרדיפה נגד אברכים צעירים שמבקשים ללמוד תורה ושנשותיהם מבקשות לפרנס את המשפחה בכבוד.
כאשר יאיר גולן אמר כי "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב" – אמירה שכמובן אני לא מזדהה איתה כלל וכלל – הרשיתי לעצמי – ואני מקווה שהוא לא יתבע אותי על זכויות יוצרים – לשאול את האמירה הזו ולומר: יועמ"שית שפויה לא מרעיבה ילדים חרדים כתחביב. אבל בינתיים, לדאבוננו, זה המצב. מרעיבים ילדים קטנים ממשפחות שההורים לומדים תורה, מכיוון שיש מאבק שלה כיועמ"שית, מאבק בלומדי התורה. ועל זה אני שואל: השתגענו? לזה אנחנו צריכים להגיע כאן?
ידידי חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר יעלה בקרוב להצבעה הצעת חוק אשר מבקשת לשים סוף להתנהלות האכזרית הזאת, שמביאה משפחות לפת לחם. אני קורא מכאן, ביום המיוחד לציון זכויות הילד, לכל חברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק הזו. זו לא הצעת חוק פוליטית, זו לא הצעת חוק חרדית; זו הצעת חוק שאומרת את הדבר המתבקש והברור מאליו: ילד הוא ילד. ילד בבית הוא אור נוסף לבית. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
תודה רבה, אדוני. תעלה ותבוא מיכל מרים וולדיגר. חמש דקות לרשותך.
<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>
כבוד יושב-הראש, כבוד השר – או השרה – חברי כנסת נכבדים, אורחים, עם ישראל, אני רוצה קודם כול להודות לחברתי דבי, דבי ביטון, שיזמה את היום הזה, יום מיוחד, חשוב, הכרחי - - -
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
זה יום זכויות הילד, ואחרי זה יום - - -
<< דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
אה, יום זכויות הילד. סליחה, סליחה. זה יוזמה – אה, זה בחוק.
<< קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >>
יש שני ימים היום.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
כן, בחוק.
<< דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
ולקטי, שהיא יושבת-ראש הוועדה החשובה.
<< קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >>
זה יום הילד הבין-לאומי.
<< דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
אוקיי, תודה על התיקון.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
אחרי זה יהיה - - -
<< דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
אחרי זה יש לנו עוד ימים. גם שם יש לי נאום, אבל בנאום לא התבלבלתי, רק בשיח. נתתי לך תודה, הינה.
<< קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >>
- - -
<< קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >>
אם אפשר להודות מחדש לקטי.
<< דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >>
בשמי ובשם כל חברי הכנסת, ובמיוחד ינון אזולאי, אני מודה לך, קטי שטרית, יושבת-ראש הוועדה החשובה לזכויות הילד. יישר כוח. באמנה לזכויות הילד של האו"ם, שגם ישראל חתומה עליה, ישנם 54 סעיפים, ובהם הזכות לחינוך, הזכות לטיפול רפואי, הזכות לילד שלא יופרד מהוריו בניגוד לרצונם ועוד. סעיף אחד מתוכם – הגנה מפני פעולות מזיקות, כגון עינויים, ניצול מיני, הזנחה, התעללות וסחר בילדים. המשמעות של האמנה הבין-לאומית היא הגנה גורפת, תמיכה גם מעבר לגבולות המדינה.
ב-7 באוקטובר נרצחו 37 ילדים ונערים, התייתמו מהוריהם 116 ילדים, ומתוכם 20 נשארו ללא הורים בכלל. בנוסף, נחטפו 39 ילדים ונערים מגיל עשרה חודשים ועד גיל 18, 39 ילדים נחטפו לעזה על ידי מפלצות החמאס; שניים מהם, אריאל וכפיר ביבס, השם ייקום דמם, חזרו אלינו בארונות.
הילדים שלנו שהוריהם נרצחו, או שחוו את השבי על בשרם וחזרו הביתה, חוו את הדבר הכי גרוע שילד יכול לחוות – ערעור הביטחון האישי, ופגיעות פיזיות ונפשיות שילוו אותם לכל מקום שילכו. אין הפרה בוטה יותר של האמנה לזכויות הילד כמו האירוע הזה.
יום זכויות הילד, גם שנתיים לאחר האירוע המטלטל הזה, הוא יום לדרוש צדק עבור הילדים שלנו. היום הוא יום שבו אנחנו צריכים ומחויבים עבור עתיד המדינה לדרוש מכל המדינות האו"ם – שכולן, אגב, חתומות על האמנה הבין-לאומית הכל-כך בסיסית הזו – את הצדק הזה.
לא ייתכן שהלילה אושרה באו"ם תוכנית טראמפ, שבתוכה סעיף המדבר על מתווה עתידי למדינה פלסטינית. בוא נזכיר שהמדינה הפלסטינית שמצפים לה תושבי עזה היא מאותה משפחה של ארגוני הטרור הרצחני. בקרב ערביי יו"ש נרשמה תמיכה של 80% במעשים שעל פי האמנה הזו הם בלתי חוקיים ובלתי מתקבלים על הדעת. להם אנחנו רוצים לתת מדינה? לא יעלה על הדעת. פשוט לא יעלה על הדעת.
יום זכויות הילד הוא יום שבו אנחנו מסתכלים על הדור הבא במטרה לתת להם עתיד טוב יותר. היום הזה מחייב אותנו להסתכל קודם כול על הביטחון הפיזי שלנו ושל ילדינו, כמו שאנחנו מלמדים אותם כשהם יוצאים לחיים לחשוב טוב טוב לפני שהם לוקחים סוכרייה מאנשים מבוגרים. אנחנו מחויבים לתת להם את הדבר הזה, ואחר כך לתת להם את החוסן הרגשי והנפשי, את המטען הזה שאיתו הם יצטרכו להתמודד, לדעת לנצח, לדעת להתקדם, לדעת לצמוח. חייבים להתחיל את זה מהגיל הרך, ובכל שנה ושנה לתת את הכלים הכל-כך כל כך נצרכים הללו, שאני קוראת להם בשפה שלי "היגיינה נפשית". לתת לילדים שלנו, כמו שאנחנו מלמדים אותם את היגיינת הפה – איך לצחצח שיניים, איך להשתמש בחוט דנטלי, איך לטפל בשיניים שלנו כדי שנוכל לדבר יפה, בלי שי"ן שורקת וכדומה, שנדע לחייך לאחרים, שנדע לצמוח – אותו דבר היגיינה נפשית, איך הם אמורים לצחצח את כאבי – לסלק את הבקטריות בתוך הנפש שלהם ולדעת לצמוח קדימה ולהתגבר על כל מכשול, לנצח ולהגיע הכי רחוק שאפשר. זה היום הזה בעיקר, כמו כל יום. ושוב תודה לך, קטי היקרה. תודה לכל מי שפועל. נמשיך ונפעל ביחד למען ילדי ישראל. תודה.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
תודה רבה לחברת הכנסת וולדיגר.
<< קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >>
רגע, אדוני היושב-ראש, שנייה אחת, יש עוד איזה חצי דקה. אני רוצה להודות מכאן לתמי ברנע, המנהלת האגדית של הוועדה לזכויות הילד - -
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
תמי ברנע.
<< קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >>
- - ולכל הצוות, שמגיעות להם מחיאות כפיים, והם עושים עבודה מצוינת בוועדה. אנשים מקצועיים, ענייניים, מאוד נאמנים לנושא הזה של זכויות הילד. אני חושבת שמגיע להם לא רק יום בין-לאומי אחד. כל השנה יש להם. מבחינתי, מגיע להם יום זכויות הילד - - -
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
אני ממש מסכים איתך.
<< קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >>
חד-משמעית.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
הייתי בהרבה דיונים בוועדת זכויות הילד. תמי, את מקסימה.
<< קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >>
אני למדה ממנה הרבה מאוד דברים, וגם חבריי חברי הכנסת.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
חד-משמעית. חברת הכנסת לימור סון הר מלך – איננה. אני רוצה להזמין בבקשה את השר – שרה? מי? השרה סילמן.
<< קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >>
זה שר ללא משרד. זה שר בשם המשרד.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
אין שר רווחה במדינת ישראל?
<< קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >>
אני משיבה בשם המשרד.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
וואו, לא ידענו. שר הבריאות יש? שר העבודה יש? שר הפנים יש?
<< דובר >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << דובר >>
איזה שר אתה רוצה להיות?
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
אני? שר הספורט.
<< דובר_המשך >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << דובר_המשך >>
האמת שמתאים לך, אני חייבת להגיד. אתה אוהב ספורט. מאיזה ענף באת?
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
שחייה.
<< דובר_המשך >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << דובר_המשך >>
נכון, זכרתי. בווינגייט.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
לא כמוך, התעמלות.
<< דובר_המשך >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << דובר_המשך >>
נכון, יפה, שולט.
אני משיבה בשם משרד הרווחה והביטחון החברתי לסיכום יום זכויות הילד הבין-לאומי במליאת הכנסת. קודם כול, חברתי קטי שטרית, יישר כוח, גם על היום שעשית היום, גם על הדיונים. אומנם לא הייתי כאן, אבל ראיתי אותם מרחוק באון-ליין, כי זה עלה ברשתות. אני חייבת להגיד שהמחויבות שלך בכלל לעולמות הרווחה ולעולמות של זכויות הילד – כי את גם בוועדה עכשיו – היא מחויבות שאני זוכרת אותה מאז יומי הראשון בכנסת. אני שמחה שאת דבקה בזה, עובדת בזה, לא מפספסת אף פעם, ובאמת עם הלב במקום הנכון. אני גאה בך מאוד, ואני גאה שאנחנו ביחד במפלגה ושיש לי זכות גם להיות חברה שלך – צריך לומר, עוד מלפני שהיינו יחד במפלגה. אני שמחה שאת בכנסת ושאת עושה עבודה כזאת מדהימה. יישר כוח.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היחס של חברה לילדיה הוא מדד המוסר העמוק ביותר שלה. היכולת להבטיח לכל ילד וילדה חיים בטוחים, סביבה מוגנת והזדמנות להתפתח היא יסוד של חברה חזקה וצודקת. הדאגה לילדים אינה רק חובה מוסרית – היא אחריות ממלכתית, אחריות של כולנו ושל המדינה בראש ובראשונה. משרד הרווחה והביטחון החברתי הוא המקום שבו האחריות הציבורית פוגשת את חיי היום-יום, את הילד, את המשפחה הסובבת אותו ואת הצוותים שפועלים למענם.
מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל לפני יותר משנתיים, מדינת ישראל מתמודדת עם מציאות מתמשכת של אובדן, חרדה, פינוי ושיקום. המציאות הזו מלווה אלפי ילדים – יתומים, ילדים שנחטפו וחזרו מהשבי, ילדים שחיים במרחב של חוסר ודאות – אך לצד הכאב היא גם הדגישה את כוחה של הקהילה, של המשפחות ושל מערכת הרווחה הישראלית, שלא חדלה לרגע ממלאכתה.
מינהל של"מ – שיקום, ליווי ומניעה – אני אפתח בפעילות השוטפת של המינהל הזה, האמון על שיקום, ליווי ומניעה עבור אוכלוסיות במצבי סיכון, ובתוכן ילדים ובני נוער הזקוקים לתמיכה ולהכוונה. מטרת המינהל היא להבטיח שכל נער ונערה שנמצאים במצב של קושי יזכו להזדמנות אמיתית לשוב למסלול חיים תקין, למצוא שייכות ולהיות חלק מקהילה תומכת. במסגרת השירות לנוער ולצעירים פועלים מאות עובדים סוציאליים ברשויות המקומיות שמלווים את בני הנוער על רצף הסיכון, הסכנה והניתוק. הם מעניקים טיפול פרטני, ייעוץ וליווי, ופועלים בשיתוף מערכת החינוך, גורמי בריאות וקהילה.
במקביל פועלות ברחבי הארץ מאות מסגרות טיפוליות וחינוכיות, ובהן מיתרים, מפת"נים ובתים חמים, שמספקות מענה משולב של חינוך, טיפול ותעסוקה, מתוך מטרה לאפשר לכל נער ונערה יציבות ומשמעות. מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל הותאמה פעילות המינהל למציאות החדשה: נפתחו סלונים נודדים ומרחבי איתור לנוער שחזר מאזורים מפונים או שחווה ניתוק, הושם דגש על חיזוק החוסן הרגשי ועל מניעת הידרדרות להתנהגויות סיכוניות. בנוסף, הופעלו סדנאות חווייתיות מודעות טראומה בשיתוף החברה למתנ"סים, שנועדו לאפשר התמודדות רגשית דרך פעילות חווייתית ולא רק באמצעות טיפול ישיר. במקביל המשרד מפתח מענים חדשניים לעידן הדיגיטלי, תוכניות לאיתור וטיפול בנוער בסיכון במרחב המקוון, ושיתופי פעולה עם הורים ובני הנוער עצמם בתכנון השירותים. מטרת הגישה הזו היא לאתר בזמן, להגיב במהירות ולבנות מערכת שמדברת בשפה של בני הנוער עצמם.
מינהל שח"א – אחד התפקידים המרכזיים של משרד הרווחה והביטחון החברתי מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל הוא מתן מענה לילדים ולמשפחות שנפגעו ישירות ממנה. מאז תחילת המלחמה מלווה המשרד 22 ילדים שהתייתמו משני הוריהם. כל ילד שובץ בבית קרובים, וכל משפחה כזאת מלווה באופן רציף על ידי עובדת סוציאלית ומנחת אומנה, המסייעות בהיבטים הרגשיים, הכלכליים והמשפטיים. מעבר לליווי הפרטני נפתחו קבוצות תמיכה להורים המגדלים, בשיתוף הביטוח הלאומי, וכן קבוצת ווטסאפ ייעודית למשפחות המגדלות, שבה מועברים עדכונים רלוונטיים שוטפים מכלל משרדי הממשלה.
במקביל הוקם צוות משימה בין-משרדי בהובלת משרד הרווחה ובשיתוף משרדי המשפטים, החינוך, הבריאות, הביטוח הלאומי ומשרד ראש הממשלה, כדי להבטיח רצף טיפול, מיפוי זכויות ומניעת כפילויות בין המענים. המשרד מלווה גם את ילדי משפחות החטופים, השבים והנפגעים. לכל משפחה הוצמדה עובדת סוציאלית מהרשות המקומית המשמשת כתובת קבועה וזמינה ומתאמת בין כלל המשרדים והגורמים. עבור אותם ילדים שחזרו מהשבי נבנתה מעטפת מותאמת הכוללת ליווי אישי, תמיכה רגשית ומעקב מקצועי. בנוסף, מתקיים מחקר מלווה שמסייע להבין את הצרכים המשתנים של הילדים כדי לדייק את המענים לאורך זמן. בשיתוף עם עמותת "להושיט יד" מוקמת כיום רשת קהילתית תומכת המשלבת אנשי מקצוע, מתנדבים ובני משפחה, שמטרתה ללוות את הילדים השבים ואת משפחותיהם גם בטווח הארוך.
התוכנית הלאומית 360 היא תוכנית לאומית לילדים ולנוער בסיכון. זה מהלך נוסף ומשמעותי. זאת אחת התוכניות המרכזיות שבאמצעותה המדינה מממשת את אחריותה לילדים ולמשפחות. מדובר בתוכנית בין-משרדית בהובלת משרד הרווחה והביטחון החברתי הפועלת בשיתוף משרד החינוך, משרד הבריאות, המשרד לביטחון לאומי, משרד העלייה והקליטה, יחד עם הרשויות המקומיות, ג'וינט-אשלים ומכון ברוקדייל. מטרת התוכנית היא לצמצם מצבי סיכון בקרב ילדים ובני נוער בקהילה וליצור רצף טיפולי ושירותי תמיכה בכל שכבת גיל, מהגיל הרך ועד גיל ההתבגרות.
נכון להיום פועלת התוכנית ב-183 רשויות מקומיות ברחבי הארץ ומעניקה לכ-70,000 ילדים מענה מדי שנה. מדובר אם כן בפריסה רחבה, שכוללת רשויות מהאשכולות החברתיים-כלכליים הנמוכים וכן שכונות מוחלשות בערים גדולות, במטרה להבטיח שכל ילד יזכה למענה ולהזדמנות אמיתית. מאז פרוץ המלחמה צוותי התוכנית פועלים בתנאי חירום – התאימו את פעילותם לעבודה מרחוק, קיימו ביקורי בית במרכזי הפינוי, הבטיחו רציפות של קשר, תמיכה וטיפול. צוותי התוכנית השתלבו גם במערכי החירום היישוביים ועבדו לצד אנשי החינוך, הבריאות והרווחה כדי לזהות צרכים חדשים ולספק מענה מהיר בשטח.
מינהל מוגבלויות – לצד כל אלה, פועלת בעקביות עבודתו של מינהל המוגבלויות, האמון על מתן שירותים, טיפול ותמיכה לילדים ובני נוער עם מוגבלויות ולבני משפחותיהם. בימי שגרה ובזמני חירום כאחד, המינהל פועל להבטיח שכל ילד יקבל את הסיוע הדרוש לו, את האפשרות לשמור על שגרה, ביטחון והתפתחות אישית. המינהל מעניק שירות לכ-32,000 פעוטות, ילדים ובני נוער מגיל לידה ועד גיל 21. הוא מפעיל מערך רחב של 181 מעונות יום שיקומיים שבהם מושמים כ-5,700 פעוטות, לצד מועדוניות, נופשונים ומרכזי הפוגה לילדים ובני נוער עם מוגבלויות.
גם בתקופות המלחמה והפינוי המעונות והמסגרות המשיכו לפעול כמעט במלואם, תוך שיבוץ מחדש של ילדים שפונו ומתן סייעות אישיות לילדים במקומות שבהם לא ניתן היה לקיים מסגרת מלאה. במהלך המלחמה הוקמו מרכזים ייעודיים להפוגה ולפנאי לילדים עם מוגבלויות סמוך למתקני הפינוי ברחבי הארץ, בשיתוף משרד החינוך, הביטוח הלאומי, השלטון המקומי וארגוני החברה האזרחית.
שירותים נוספים כללו טיפולים רגשיים ופסיכולוגיים מותאמים, מידע נגיש לילדים עם מוגבלויות קוגניטיביות ותקשורתיות, הנגשת מקלטים ומרחבים מוגנים עם מוגבלות פיזית. המענה כלל גם תמיכה ישירה במשפחות: הדרכה, ייעוץ וליווי שוטף של עובדים סוציאליים, מתוך הבנה כי חוסנה של המשפחה הוא הבסיס לחוסנו של הילד. העבודה המשותפת עם רשויות מקומיות, עמותות וקרנות פילנתרופיות מאפשרת למינהל לפעול במהירות ובגמישות ולהגיע לכל משפחה שזקוקה לכך.
לסיום, חברות וחברי הכנסת, אין יום אחד בשנה שבו האחריות לילדים נעלמת מהשולחן הציבורי. זו אחריות קבועה של המדינה, של החברה ושל כל אחת ואחד מאיתנו. משרד הרווחה והביטחון החברתי ימשיך לעמוד בחזית האחריות הזו, לא במילים אלא במעשים, בשטח, בקהילה, בבתי המשפחות ובבתי הילדים. זהו מאמץ שנבנה לאורך זמן, עם שותפים רבים ועם אמונה פשוטה שלכל ילד וילדה מגיעה הזדמנות אמיתית לגדול בביטחון - -
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
חיים שכאלה.
<< דובר_המשך >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << דובר_המשך >>
- - גם כשהמציאות סביבם איננה פשוטה. ביום זכויות הילד הבין-לאומי אנחנו לא רק מציינים את מה שנעשה, אנחנו מחדדים את מה שראוי להיעשות. נמשיך לראות את הילדים, להקשיב להם, לפעול למענם, לא רק בזמנים של משבר, אלא בכל יום מחדש. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
תודה רבה לשרה סילמן.
<< נושא >> יום המודעות הבין-לאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות << נושא >>
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
הנושא הבא שעל סדר-היום – ציון יום המודעות הבין-לאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. אני מזמין את חברת הכנסת דבי ביטון לפתוח את הדיון. איפה אורן להב, הוא לא פה? אורן, תפעיל את המצלמה שלך, תעשה וידיאו. לפני שחברת הכנסת ביטון מתחילה לדבר, אני רוצה להגיד לך, אורן להב, ריגשת אותי מאוד היום בוועדה. מדובר במשפיען רשת שמתנדב ועושה למען אנשים עם מוגבלויות. כל הכבוד. יישר כוח לך ולכל החברים בעמותה. תמשיכו לפעול למען המלאכים האלה שיושבים פה. אין דבר יותר צודק וחשוב. כל הכבוד.
חברת הכנסת ביטון היקרה, בבקשה.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרה, כנסת נכבדה, אנחנו נתחיל, כהרגלנו – 774 ימים; שלושה חטופים שאנחנו מצפים שישובו אלינו.
אדוני היושב-ראש, היום הכנסת מתעטפת ברגע חשוב – יום המודעות הבין-לאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות. זהו יום שמסמן לנו, לכל אחד ואחת, את גבולות האחריות והערכים שעליהם נמדדת החברה. אני עומדת כאן היום לא רק כחברת כנסת – כאימא מיוחדת, כאחות שטיפלה בחולים וכעורכת דין שליוותה לא אחת לאורך השנים אנשים עם מוגבלויות, משפחות וילדים שזכויותיהם נשללו לפעמים באופן בסיסי ביותר.
מהי מערכת שאינה מותאמת לאדם? אני יודעת שהמאבק הזה הוא לא תיאורטי; הוא לא מתקיים במסדרונות הדיונים. הוא מתקיים בחיים עצמם. הוא מתקיים באימא שמבקשת שקט לבנה במערכת החינוך שלא תמיד מבינה את הצרכים שלו; הוא מתקיים בקשיש שמתקשה להגיע לבדיקות כי אין מעלית, כי אין הסעה, כי אין מי שיקשיב; הוא מתקיים במתבגר שיושב בבית כי בתחבורה הציבורית אין לו יכולת ואין לו נגישות; הוא מתקיים בכל אדם שמוותר על שירות ציבורי לא משום שלא מגיע לו, אלא משום שהדרך לקבל אותה מסובכת מדי, מתסכלת ומשפילה.
זה לא מובן מאליו שאנחנו מציינים בכנסת ישראל יום מיוחד שמוקדש כולו למאבק הזה. בהזדמנות זו אני רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אמיר אוחנה על האפשרות לקיים את היום המיוחד הזה. לא ברור. זהו יום שיש בו אמירה מוסרית: אנשים עם מוגבלויות אינם שוליים, הם חלק ממרכז החברה הישראלית. השנה הכנסת עשתה צעד משמעותי: היום הזה אינו סמל בלבד, הוא יום שבו הכנסת מתגייסת לשמוע, ללמוד ולתקן.
אני גאה ומודה לוועדות הרבות שנרתמו היום לצורך ציון היום הזה: ועדת הכלכלה, הוועדה לקידום מעמד האישה, הוועדה לביקורת המדינה והוועדה לצעירים. בכל אחת מהוועדות האלה נשמעו קולות; חלקם היו קולות של כאב, גם כאב עמוק – הורים לילדים עם מוגבלויות שתיארו את ההישרדות היום-יומית שלהם; צעירים שסיפרו איך דלתות נסגרות, אנשי מקצוע שמבקשים משאבים, הכשרות ומתן פתרונות. הכנסת, לפחות בחלקה, פתחה את האוזניים.
אבל אסור לנו לטעות – הדרך עוד ארוכה. אנחנו רחוקים משוויון אמיתי, רחוקים מנגישות מלאה ורחוקים ממדינה שבה אדם עם מוגבלות יכול להתנהל בלי חשש, בלי להסביר את עצמו ובלי להרגיש שהוא מבקש טובה. במהלך השנה האחרונה ראינו מצבים קשים מדי, החל בניסיונות לפגוע בזכויות כמו פטור מהמתנה בבית מרקחת – שהיא לא פריבילגיה, היא צורך בריאותי ובסיסי – ועד פערים רבים בתעסוקה, בנגישות, בדיור ובהעסקה. אני רוצה לומר באופן ברור: אנשים עם מוגבלות אינם נטל, הם לא בעיה – הם בני אדם, אזרחים, הורים, תלמידים, עובדים, שכל מה שהם מבקשים הוא הזכות לחיות את חייהם בכבוד. הם זכאים לזה לא כי אנחנו רחמנים, אלא כי זאת חובתנו כאזרחים וכמדינה, כי חברה נמדדת לא בכוח שלה אלא ברגישות שלה; לא בעוצמה שלה אלא ביכולת שלה לראות את החלש.
אני רוצה לדבר דקה על המהות של היום הזה, כי היום הזה הוא לא רק יום של קמפיין או סיסמאות – זה יום של מחויבות מקורית, עמוקה ואנושית.
אני אעביר את הדפים. חשבתי שיש לי הרבה.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
יש לך כמה זמן שאת רוצה.
<< דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
חשבתי שזה עשר דקות.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
תקבלי עשר דקות.
<< דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
המאבק הזה הוא לא פוליטי, הוא לא מפלגתי. זה מאבק על הלב של החברה הישראלית, על דמותה, על האופן שבו אנחנו מסתכלים זה על זה. כאחות, כלוחמת חברתית וכמי שמגיעה מעיר כמו שדרות, ראיתי אנשים שנאבקים על כל שלב קטן, על כל שירות קטן, על כל זכות שאנשים מקבלים כמובן מאליו. את העוול הזה אנחנו צריכים לתקן.
חברות וחברים, חבריי חברי הכנסת, אורחים, אורן המדהים – סימון לקח לי את כל המילים – בשם הקהילה של אנשים עם מוגבלויות, אלה שגם אינם, בואו נחוקק אחרת; בואו ניצור מדיניות שלוקחת בחשבון לא את המערכת אלא את האדם. נגישות אינה פרויקט, היא דרך חיים; זכויות אינן המלצה, הן חוק. האחריות שלנו היא לוודא שהחוק הזה מתקיים בכל מקום: בבית חולים, בבית הספר, בקופת החולים, במועדונים, כפי שנאמר, ובעיקר בלב.
אני מודה לשותפים ליום הזה, לארגון "לינק 20" מבית שותפויות רוטשילד ולכל הארגונים, לשולחנות העגולים, למשפחות שהגיעו, לילדים שהגיעו, לכל מי שפתח את ליבו והביא את סיפור חייו. אתם השותפים האמיתיים. בזכותכם הכנסת רואה, בזכותכם הכנסת מבינה ובזכותכם הכנסת פועלת. אני מבטיחה להמשיך להוביל, להשמיע, לדחוף ולחוקק ולא להרפות. חברה שלא מאפשרת לכל אחד ואחת לפרוח מפסידה חלק מעצמה.
אני רוצה להודות לכם על היום הנפלא. אני התרגשתי מאוד היום. שמחתי על ההיענות. כבוד היושב-ראש, היית חלק בלתי נפרד בעשייה המופלאה שלך. הלוואי ומי ייתן שנצא מפה בבשורה עם כל מה ששמענו, הקשבנו ולמדנו, שנטמיע ונביא את זה לשינוי חקיקה. בהצלחה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
תודה רבה לחברת הכנסת ביטון. באמת היה יום מרגש וחשוב כל כך. התודות הן לך, דבי, שאת מעלה את הנושא דקה אחרי דקה, יום אחרי יום. באמת כל הכבוד.
יעלה ויבוא חבר הכנסת משה אבוטבול. חמש דקות.
<< דובר >> משה אבוטבול (ש"ס): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום מצוין בכנסת יום המודעות הבין-לאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. בראשית דבריי אני רוצה להודות לשר הרווחה היוצא – והנכנס, בעזרת השם – חבר הכנסת הרב יעקב מרגי – שאגב, היום גם חל יום ההולדת שלו; נאחל לו מזל טוב – כי בכל תפקידיו כשר הוא נתן את הדעת ואת התקציבים לפקח ולטפח את המסגרות שנותנות מענים לאנשים עם מוגבלויות. כה לחי ויישר כוח לרב יעקב מרגי.
אני חושב שמדינתנו זכתה שפועלים בקרבה מאות ארגונים, ארגוני חסד, מוסדות רווחה וחינוך המונגשים ומותאמים לאנשים עם מוגבלויות. דומני שזה גם מזלה הטוב של המדינה שאנשים טובים מכל העולם תורמים לארגונים האלה ודואגים לקיומם ולפעילותם השוטפת מתרומות נכבדות, שמניעות את הפעילות השוטפת של המוסדות, כמו גם את המבנים והבניינים היפים שהם בנו לצורך הפעילות. ולכך אני דווקא קורא לכלל משרדי הממשלה לפעול למענם על ידי תקצוב גדול, מוגדל ונכבד לקיום המוסדות הללו, כי עבודתם היא עבודת קודש. כמו כן אני קורא מכאן לכל אזרחי המדינה וליהודים היקרים בארץ ובגולה לתרום ולחזק את הארגונים הללו ואת העמותות שמוסרות נפש למען אותם אנשים עם מוגבלויות. תרומה עבורם הינה תרומה עבור האנושות כולה.
בהיותי ראש העיר בעיר בית שמש כעשר שנים, כבר בתחילת כהונתי פעלתי להבאת והקמת מוסדות לתלמידים בעלי מוגבלויות אל תוך העיר פנימה, בעיר בית שמש, אחרי שבמשך שנים רבות שלחו את התלמידים הללו ללמוד מחוץ לעיר ובכך נגרם סבל רב לתלמיד עם טלטולי דרכים, היה מגיע לכיתה אחרי נסיעה של כשעתיים, סחוט ועייף, וכך גם בחזרתו מירושלים לביתו בעירנו בית שמש. הקמתי בסייעתא דשמיא מוסדות רבים לחינוך המיוחד, ובכך הקלנו על אותם אלפי תלמידים יקרים, שמקבלים בתוך העיר מוסדות חינוך מיוחד לתפארת, שיסבלו פחות מאותן נסיעות והסעות שעברו באותם ימים. גם כך קשה להם. נאחל לאותם ילדים הרבה בריאות ונחת.
אני רוצה לעצום עיניים ולחשוב, אילולא המוסדות היקרים שהוקמו ושבמרביתם היינו גם בסיורי עבודה ובאירועים שנערכו לתלמידים, איך אנו כחברה היינו נראים, חלילה. לכן, אני מכאן מודה לכולם, לאלה שאני קורא את שמם ולאלה שייתכן שלא אספיק לומר את שמם אבל פועלם הרב ניכר, ומראש אני מתנצל על כך, כי רבים הם, וגם להם מגיעה התודה והברכה. והכי חשוב, שכלל האזרחים במדינה ידעו להכיר ולהוקיר את אותם מוסדות, להירתם ולתרום להצלחתם ולקיומם על ידי תרומות של ממש, ובכך נסייע גם למדינת ישראל בתחום חשוב זה.
כמה טוב, ברוך השם, שיש לנו את מוסדות "אוהל אשר" של הרב שמעון רווח; מוסדות "שתילים" של הרב ישראל רייסנר; את ארגון "יד שרה" של הרב אורי לופוליאנסקי; את בית החולים השיקומי אלי"ן של ד"ר מורית בארי; את מוסדות "עלה" של הרב יהודה מרמורשטיין; את מוסדות "שיח סוד" של הרב שמעון לוי, הממשיך את דרכו של אביו, הרב דב לוי זצ"ל; בית חינוך עיוורים של רבי שבתאי דויטש; את עמותת "מסוגלים" של הרב אבי מימרן; את מוסדות "שלוה" בירושלים, שמייסד ונשיא הארגון הוא מר קלמן סמואלס; את מוסדות "שמע קולנו" של המנהלת הגב' מירה אירנשטיין; את מוסדות "אוהל – עולם של חינוך מקדם" של הרב יהודה לוי; את מוסדות "מגן הלב" של הרב ישראל קורניק והרב משה זייברט; את מוסדות "סולם" של הרבנית אסתר ארנסטר; את מוסדות "פתחיה" של הרב יהודה אריה גולדקנופף; את מוסדות "שמעיה", שזה לאחרונה נפרדנו מהמנכ"ל המסור, הרב שמעון יוסף לוי זצ"ל; את מוסדות "אוהל שרה" של הגב' מלכה וינברג; את מוסדות "עלי שיח" של הרב חיים פרקל; את מוסדות "משי" של הרב אשר זורייבין; את מוסדות "פרח" של הרב משה שטיין; את מוסדות "לב מנחם" בקרית גת של הרב ישראל גובנר.
ישנם עוד עשרות ואולי גם מאות מוסדות ולא אספיק לומר את כולם, אבל אם שכחתי מישהו, אני מתנצל, כי הזמן קצר. אבל דבר אחד חשוב: מגיע להם, לכולם, תודה אמיתית. ולנו, לאזרחים: רוצו, תרמו למוסדות חשובים אלו, כדי שימשיכו לפעול ולעזור לכל אותם בעלי צרכים, בעלי מוגבלויות. תודה רבה לכולם.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
תודה. חבר הכנסת אלון שוסטר.
<< דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
תודה, גברתי היושבת-ראש.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
לרשותך חמש דקות.
<< דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
חבריי וחברותיי, הרשימה ששמענו זה עתה של אנשים, של מוסדות, שמקדישים את חייהם למען רווחתם של אחרים, של הזולת, בחברה החרדית, מרשימה ביותר. אני רוצה לציין שלפני 105 שנה, דומני, נוסדה ההסתדרות הכללית. נסו לשכוח את הדיווחים האחרונים בחדשות. מדובר ברעיון גדול, רעיון יהודי גדול, של אחריות, של עזרה הדדית, של הקמת חברה וכלכלה סולידרית בכל נקודת יישוב, כל קיבוץ, כל מושב. בעצם זה ארגון של עזרה הדדית ששורשיו במסורת היהודית העמוקה.
אני רוצה להודות לחברתי דבי ביטון, שיזמה את היום החשוב הזה גם בוועדה שלי. עסקנו היום בדוח מבקר מדינה שעוסק בטיפול רשויות מקומיות שלא פונו באוכלוסיות מיוחדות במצבי חירום. הייתי רוצה שתשוו לעצמכם שני מצבים, אתם המאזינים, הצופים: האם אנחנו היינו רוצים לחיות, כל אחד על פי השקפת עולמו, במדינה שבה הכיוון האידיאולוגי הפוליטי שלה מגיע לידי מיצוי אבל החברה שלנו היא חברה של איש את אחיו חיים בלעהו, או בחברה שבה, כמו שאנחנו מכירים, הפוליטיקה משסה אותנו אחד בשני וההחלטות מחרפנות אותנו, אבל החברה היא חברת צדק וסולידריות? באיזו חברה היינו רוצים לחיות?
זו שאלה תיאורטית. במציאות אנחנו מקפידים לריב כמו שצריך, להתווכח כמו שצריך, אבל יש לנו את היכולת – והיום הזה, גברתי היושבת-ראש, הוא הדוגמה, ומה שהבית הזה מסוגל לבצע הוא דוגמה לכך שאנחנו יכולים – לצד ויכוחים גדולים ואי-הסכמות גדולות, לשתף פעולה ללא הפסקה למען היומרה להפיכתנו לאור לגויים. בזמן חירום מתגלית אותה יומרה שלנו לחיות בחברה צודקת שפניה לאותן חוליות חלשות שזקוקות לעזרה, ומי מאיתנו לא נמצא במסכת חייו, מלידה ועד כלות, במקום שהוא צריך לעיתים עזרה. אני מאוד מודה על כך שהבית מתאחד ויודע לשתף פעולה.
אני רוצה להוקיר את הפעולה של החברה האזרחית בשגרה ובחירום. ציינו את הארגונים הרבים בחברות השונות, ובזמן החירום שמענו וידענו ועדיין מכירים ומוקירים טובה לחברה האזרחית שמסייעת כל כך.
ולגופו של עניין ולגופו של דוח המבקר – פעולה גם של הממ"מ – אנחנו מוכרחים להמשיך בעיקרון שעלה, שצריך, לטובת האוכלוסיות המיוחדות בזמן חירום, תומך קהילתי. תומך קהילתי זה האינטגרטור, הפרויקטור שמרכז את המידע ואת הטיפול באוכלוסיות המיוחדות. ייתכן שכמו שצוותי החירום השכונתיים והיישוביים צריכים בזמן חירום להיות מגויסים במין צו 8 קהילתי וחברתי, כך גם התומכים הקהילתיים. זה מונח לפתחו של משרד הרווחה, שעוסק בעניין יחד עם פיקוד העורף.
יש סוגיה של ריכוז מידע –מיהם אותם אזרחים שזקוקים לסיוע מיוחד? לביטוח לאומי יש כספת – כך זה נקרא – יש ריכוז מידע. אבל לא כל מי שמקבל קצבה; אני מקבל כאזרח ותיק קצבה, ולא צריך שהמדינה או מי מממלאי התפקיד ישקיעו זמן בזמן חירום בי או בשכמותי. יש אנשים שאינם מקבלים קצבאות ומוכרים לרשויות השונות – רשויות מקומיות, יישובים, קהילות – כמי שזקוקים לסיוע, וצריך לרכז, וזו פעולה שנעשית, כך הבנו במשרד הרווחה, יחד עם הרשויות.
עוד עניין שמונח לפתחו של הבית הזה, ועדת הרווחה והעבודה – תקנות לשעת חירום. יחד עם משרד הרווחה, משרד המשפטים, צריכים לעגן באופן סטטוטורי את החובה של המדינה לדאוג לאוכלוסיות שונות. ורק לתת דוגמה שעלתה בוועדה - -
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
הזמן הסתיים.
<< דובר_המשך >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
כן, אני יודע. דקה אני מסיים. - - אוכלוסיות, למשל, עם בעיות של ויסות חושי. יש להם מקלט, אבל לא מתאים להם להיות יחד עם רבים. צריך לחשוב על כל האוכלוסיות. יש סוגיות נוספות, של הגדלת ההתראות ועידוד המיגון העצמי. אין לנו זמן. אני מסיים רק בברכות ובהוקרה של שיתוף הפעולה בין משרד הרווחה ובין הרשויות, ומילה טובה לרשויות מבוקרות, חלק מאותן רשויות מבוקרות שבאו לביטוי, עיריית נהריה ובאר שבע והמועצה המקומית חצור, שגם בוקרו, גם הודו על הביקורת וגם שיפרו את התנהלותן. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
תודה רבה. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה. לרשותך חמש דקות.
<< דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >>
תודה, כבוד היושבת-ראש. כבוד השר או השרה, חבריי חברי הכנסת, עם ישראל, כיו"ר ועדת עבודה ורווחה, אני רוצה לומר לכולם את מה שברור מאליו: אנחנו עוסקים בנושא הזה של אנשים עם מוגבלות לאורך כל השנה. זה הזמן לומר תודה, תודה ענקית לצוות מעולה, צוות הלשכה, שעושה לילות כימים למען האוכלוסייה הזו. אני לא אפרט את כל השמות, כי אני עלולה לפספס אי אלו נשים ואנשים שעושים ופועלים כל הזמן. באמת תודה ענקית לכם.
היום אנחנו מציינים את יום השוויון לאנשים עם מוגבלות, יום שהוא הרבה מעבר לסמל. זהו יום שמזכיר לנו את החובה החברתית שלנו, ולא את החסד. יש בו, ביום הזה, צורך בהכרה עמוקה בכך שהשוויון לאנשים עם מוגבלות לא יהיה רק סיסמה, אלא מציאות שחייבת להיות נגישה לכולנו. בישראל חיים היום למעלה ממיליון אנשים עם מוגבלות – ילדים, בוגרים, קשישים – שכל אחד מהם נושא סיפור חיים, חלומות ויכולות. יש כאלה שהמוגבלות שלהם בולטת לעין כול, ויש כאלה שממש לא. לפעמים היא מוגבלות נפשית, שקופה, וגם היא מאתגרת לא פחות. עדיין, בשנת 2025, יש מי שדלתות נסגרות בפניהם – דלתות תעסוקתיות, דלתות בהשכלה גבוהה, דלתות שירותים חיוניים, ולעיתים אפילו דלתות פיזיות צרות מכדי לעבור בהן.
במשך השנים שאני כאן בכנסת אני פועלת לטובת קידום נושאים שונים עבור אנשים עם מוגבלות. אני פועלת בחקיקה, בתקנות, בתקציבים, בתהליכי מודעות והסברה. אבל לצד זה ברור לנו שלא די בכך. אנשים עם מוגבלות עדיין מתמודדים עם שיעורי אבטלה גבוהים, עם ביורוקרטיה מורכבת שמכבידה על קבלת זכויות, עם עיכובים בתוכניות דיור ותמיכה ועם סטיגמות שנשארות מאחור במקום שבו החברה כבר הייתה צריכה להתקדם קדימה, והרבה – הרבה ובקצב מהיר הרבה יותר.
ביום הזה אני קוראת לכל חבריי, לכל חברי הכנסת מכל סיעות הבית: בואו נשים בצד את המחלוקות. בואו נתאחד סביב יעד אחד: יצירת ישראל נגישה, מתקדמת ומכילה יותר. זה אומר להבטיח הנגשה של מוסדות המדינה; זה אומר ליצור מסלולי תעסוקה משמעותיים ולא רק סימולציה של הזדמנויות; זה אומר לתמוך במשפחות שנושאות על כתפיהן עול יום-יומי עצום; זה אומר לשים את האדם במרכז ולא את התקציב במרכז. הכי חשוב, זה אומר לראות – לראות כל אדם, לראות את היכולות שלו, לראות את הרצונות שלו, לראות את הכאבים שלו ואת השאיפות שלו, לראות את זכותו לחיות בכבוד; לראות ולהבין שאדם עם מוגבלות איננו אחר – הוא אנחנו, הוא חלק מאיתנו, הוא החברה שלנו.
חברים וחברות, אני רוצה להגיד לכולכם, וזה נראה לי ברור, שכשנבטיח זאת ונצליח לעשות את זה, נרוויח חברה צודקת יותר, אנושית יותר וחזקה יותר. כי חברה, כאמור, לא נמדדת רק בחוזק הכלכלי והביטחוני שלה אלא ביכולת שלה להושיט יד לחלש, לשלב את השונה ולאפשר לכל אדם לפרוח. ברור לי שהדברים האלה יובילו אותנו גם לחברה עם חוזק כלכלי וביטחוני הרבה יותר גדול וחזק.
אני אמשיך לפעול – ואני בטוחה שגם את, היושבת-ראש – בחקיקה, בפיקוח, בשיתוף פעולה עם הארגונים, המשפחות והקהילות, כדי שהיום הזה לא יהיה רק תזכורת אלא שינוי חברתי אמיתי. אז תודה רבה לכולכם ותודה רבה כמובן לחברת הכנסת דבי ביטון, שהפעם באמת מגיע לה, כי אנחנו מדברים על היום שהיא יזמה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
ותודה רבה לך, חברת הכנסת וולדיגר, שבאמת באמת אני חושבת שהנושאים האלה הם נושאים שקשורים בקשר הדוק אל הלב שלך, וזה ניכר שהפעולות שלך הן באמת עבור אותם מתמודדים, אותם בעלי מוגבלויות אבל מתמודדי נפש, ובאמת העבודה שלך חסרת תקדים בעיניי.
אני מזמינה את השרה עידית סילמן. בבקשה.
<< דובר >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << דובר >>
בשם משרד העבודה, ביום המודעות לזכויות אנשים עם מוגבלות.
אז היושבת-ראש, חברי הכנסת, כשמדברים על זכויות לאנשים עם מוגבלויות, אנחנו צריכים קודם כול לבדוק מי אלה האנשים הללו ומהיכן הם מגיעים. על זכויות של מי בדיוק אנחנו מדברים? אחרי שנדע על מי אנחנו מדברים, יהיה לנו הרבה יותר קל לדאוג לאנשים עם מוגבלויות. אז מי כל האנשים האלה? אנחנו, כולנו, כל איש ואישה, כל אדם באשר הוא, בכל גיל, בכל מין, בכל קבוצה, בני כל העדות והדתות, בפוטנציאל להיות איש עם מוגבלות.
הרשימה של האירועים שעלולים, חלילה, להפוך כל אדם למוגבל היא רשימה כמעט אין-סופית, ולצערנו עלולה להתרחש בכל רגע נתון: מחלה, תאונה, פעילות צבאית כושלת, פיגוע חבלני או אפילו תהליך הזדקנות טבעי. אחרי שאנחנו מבינים את העובדה הפשוטה הזו, שבעצם אנחנו המאגר האנושי שמקרבו מגיעים אנשים עם מוגבלויות, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: כיצד היינו רוצים שיתייחסו אלינו אילו חלילה היינו מוגבלים? האם אנחנו כאן, יושבי הבית הזה, עושים די כדי לדאוג לאותם אנשים בעלי מוגבלויות, כדי שיוכלו לחיות בכבוד כפי שאנחנו היינו רוצים לחיות אילו חלילה היינו במקומם?
כשהמשרד מדבר על דאגה לאנשים בעלי מוגבלויות, לא מתכוונים שם רק לקצבות נכות ולסיוע בעזרים רפואיים; זה דבר חשוב, זה הכרחי, אבל זה לא מספיק. אנחנו כחברה חייבים לדאוג לשילוב של אנשים עם מוגבלויות בחברה. גם בעלי מוגבלויות צריכים להשתלב בחברה ולחיות בכבוד, להרגיש ולהאמין שהם נחוצים, מועילים ותורמים לחברה.
פתגם של אלברט איינשטיין אומר: "כל אדם הוא גאון, אבל אם תשפוט דג לפי היכולת שלו לטפס על עץ, הוא יעביר את כל חייו בהרגשה שהוא טיפש". אנחנו צריכים לדעת שגם לאדם עם מוגבלות יש יכולות, ולעיתים יכולות שעולות על אלו של אדם ללא מוגבלות. אנחנו צריכים לאתר את היכולת הזו, להעצים אותה, לפתח אותה, ובכך לאפשר לבעל המוגבלות להביא את עצמו לידי ביטוי, לתחושה של סיפוק ומיצוי עצמי.
מה שמשתדלים לעשות כיום במשרד העבודה, בין היתר במסגרת תוכנית שנקראת "תעסוקה שווה" – זה אחד הדברים, אחד הפתרונות שנותנים באמת לעולם הזה של אותם אנשים בעלי מוגבלות, לזכויות שלהם – יש מטה ייעודי לשילוב אנשים עם מוגבלויות שתפקידו לאגד את הידע והשירותים הנדרשים לאדם עם מוגבלות כדי להשתלב בעבודה שתהלום את כישוריו ויכולותיו. במסגרת המרכז שמפעילים יכול המשתתף לקבל השמה וליווי בעבודה, סדנות הכנה והכשרה, מאגר של משרות במגוון עשיר, ייעוץ והכוונה לקריירה, אבחון והכשרה מקצועית, אפשרות לקבלת מענק התמדה, והמשרד מעניק שוברים מיוחדים שמיועדים לאנשים עם מוגבלות כדי לרכוש מקצוע ולהיקלט בעבודה בהתאם ליכולותיהם.
המשרד מעניק תוכנית הכשרה למעסיקים לטובת הכשרת עובדים מוגבלים, סיוע באיתור, מיון וגיוס כוח אדם, הדרכות למעסיקים ומנטורינג. השירות בין היתר מאפשר למעסיקים של עובדים עם מוגבלות להגיש בקשה להשתתפות המדינה במימון עלויות של התאמה שתבוצע עבור אותם עובדים בשל הצרכים שנובעים מאותה מוגבלות. בנוסף, כדי לעודד העסקה של עובדים בעלי מוגבלויות עם יכולת תפוקה קטנה מהרגיל, קבוע בחוק ששכר מינימום יהיה מותאם. במשרד העבודה יש מנגנון מיוחד שמאפשר אבחון במקום העבודה לאנשים עם מוגבלות לקביעת יכולת תפקודית בתפקיד שהם מבצעים או מיועדים לבצע במקום העבודה לשם קביעת שכר שמותאם ליכולת עבודתם בפועל. המטרה היא שגם אלה שלא מסוגלים לתת תפוקה סבירה יהיו יכולים להשתלב בשוק העבודה. גם לאחר כל מה שנאמר, משרד העבודה קשוב לכל רעיון שיוביל לשילוב אנשים בעלי מוגבלויות בתעסוקה. זו החובה של המשרד, זה התפקיד שלו והשליחות שלו.
אין ספק שהיום הוא יום חשוב. חשוב להעלות את הנושא לתודעה הציבורית. לאף אחד מאיתנו אין חסינות, גם לא חסינות פרלמנטרית, מפני מוגבלות כזאת או אחרת. אנחנו צריכים לזכור ולקחת איתנו את היום הזה לכלל הפעילות של כלל משרדי הממשלה וכלל רשויות המדינה, ושתמיד יהיו לנגד עינינו אותם בעלי מוגבלויות, אותם אנשים שלא שפר עליהם גורלם, לבחון ולראות כיצד אנחנו יכולים לסייע להם לחיות בכבוד.
נסיים בפתגם של האנתרופולוגית מרגרט מיד: כדי לבנות תרבות עשירה אנחנו מוכרחים לארוג מרקם תרבותי שבו כל המתנות האנושיות הייחודיות מוצאות את מקומן הנכון. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
תודה רבה.
<< הצח >> הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 43 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2025 << הצח >>
[מס' מ/1867; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' כ"ז, ישיבה 290; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 43 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2025, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמינה את חבר הכנסת יצחק קרויזר, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, להציג את הצעת החוק.
<< דובר >> יצחק קרויזר (ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >>
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרה היקרה, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 43 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2025, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית.
סעיף 3א(ב1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952, מסמיך את שר הפנים להאריך את שהותם בישראל של עובדי סיעוד זרים מעבר לתקופות המרביות הקבועות בחוק מטעמים הומניטריים מיוחדים וחריגים המתקיימים במטופל הסיעודי. בקשות הארכה אלה עשויות להידחות בין השאר בשל אי-עמידה בתנאי הסף שבסעיף או בשל טעמים מהותיים שנמצאו לאחר שקוים דיון בבקשה בוועדה המייעצת שהוקמה לפי סעיף זה.
בעקבות מתקפת הטרור שהחלה ביום כ"ב בתשרי התשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, ומלחמת חרבות ברזל, ובהיעדר טיסות סדירות למדינת ישראל וממנה במשך חודשים ארוכים, נוצרו נסיבות אשר הקשו הן על יציאתם מישראל של עובדים זרים בענף הסיעוד אשר סיימו תקופות עבודה מרביות המותרות במדינה, והן על כניסתם לישראל של עובדי סיעוד זרים חדשים. בשל נסיבות אלה נוצר צורך חריג ובלתי צפוי לתת פתרונות טיפוליים זמניים לאוכלוסיית המטופלים הסיעודיים בישראל המחזיקים בהיתרים להעסקת עובדי סיעוד זרים לפי חוק עובדים זרים, התשנ"א–1991.
לנוכח האמור, החל מיום כ"ט בטבת התשפ"ד, 10 בינואר 2024, פרסמה רשות האוכלוסין וההגירה שורה של הודעות על כך שבתקופה המצוינת בהודעה לא תיאכף הדרישה ליציאתם מישראל של עובדי סיעוד זרים שבקשות ההארכה בעניינם נדחו בתקופה שמיום 7 באוקטובר 2023, ובלבד שבמועד הגשת בקשת ההארכה לא עברו 13 שנים מיום כניסתם לראשונה לישראל לצורך עבודה בענף הסיעוד, ולא נמצא כי התקיימו לגביהם נסיבות חריגות כגון ביצוע עבירות או ניסיון השתקעות.
בשל הימשכות המלחמה פרסמה הרשות מזמן לזמן הודעות המאריכות את תקופת האי- אכיפה ביחס לעובדי סיעוד זרים שבקשות ההארכה שהוגשו בעניינם נדחו כאמור.
בעקבות חידוש הטיסות הנכנסות למדינה, המאפשר כניסה של עובדי סיעוד חדשים לישראל, וכן מאפשר את יציאתם של עובדי סיעוד זרים שבקשות הומניטריות בעניינם נדחו, החליטה הרשות כי עובדי הסיעוד הזרים שמדיניות האי-אכיפה חלה לגביהם יידרשו לצאת מישראל. בעקבות זאת התקבלו ברשות פניות רבות ממטופלים סיעודיים ומבני משפחותיהם שלפיהן נוצר קשר טיפולי משמעותי בין עובדי סיעוד זרים שלגביהם ניתנה ההודעה על תקופת האי-אכיפה – שהתארכה, כאמור – לבין המטופלים הסיעודיים שבהם הם טיפלו בתקופה זו, קשר שהתחזק במיוחד לנוכח התארכות התקופה האמורה בשל התמשכות המלחמה.
לאור האמור, מוצע בהצעת חוק זו שיזמה הממשלה לקבוע כהוראת שעה למשך ארבעה חודשים מיום פרסומו של החוק הסדר שיאפשר בחינה מחדש ואישור של בקשות הארכה של מטופלים שנקלטו במערכת הממוחשבת של הרשות בתקופה הקובעת או שנדחו באותה תקופה, וזאת באופן חריג, במקרים שבהם הקשר הטיפולי בין המטופל המבקש לעובד הזר נמשך מעל שלושה חודשים בהסתמך על תקופת האי-אכיפה, ובלבד שהבקשה עומדת בתנאים המוצעים בהצעת החוק, ובכלל זה שבמועד הגשת בקשת ההארכה העובד לא שהה בישראל מעל התקופה המרבית המוצעת, לא הגיש בקשה למעמד בישראל ולא התקבלה לגביו החלטה שלא לחדש את הרישיון או לבטלו. יש לציין כי כמה הוראות שעה דומות נחקקו גם בתקופת הקורונה, שבה נוצרה בעיה דומה.
הצעת חוק זו מוגשת בצירוף הסתייגויות, אך אבקש כי הכנסת תדחה את ההסתייגויות האלה ותתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על ידי הוועדה.
זאת הצעת חוק חשובה מאוד. אני אישית, עוד לפני שקיבלתי את ועדת הפנים, קיבלתי לא מעט פניות על מצוקה קשה ולא פשוטה שנוצרה בעקבות התארכות המלחמה. אז אני באמת זוכה לעמוד כאן ולבקש את חבריי לכנסת, מי שנמצא, להצביע. אבל באמת, היושב-ראש הקודם חבר הכנסת יעקב אשר הוביל את הדיונים האלה בצורה מקצועית, עניינית ורצינית, אז כל התודות וההערכה מגיעות לו, ללאה ולצוות הוועדה, לתומר ולצוות הייעוץ המשפטי, ולצוות לשכתי. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
תודה רבה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת יש עתיד. קבוצת יש עתיד אינם נוכחים במליאה, ועל כן ההסתייגויות מוסרות. כמו כן, הוגשו בקשות רשות דיבור של סיעות ישראל ביתנו ורע"מ. גם הם אינם נוכחים, על כן אנחנו נסיר את רשות הדיבור.
חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 43 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2025. הצבעה.
הצבעה מס' 2
בעד סעיפים 1–2 – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
בעד – תשעה, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה.
חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 43 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2025. הצבעה.
הצבעה מס' 3
בעד החוק – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 43 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2025, נתקבל.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
בעד – תשעה, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 43 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2025, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית ותיכנס לספר החוקים.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי כ"ח בחשוון תשפ"ו, 19 בנובמבר 2025, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:27. << סיום >>