קטע מדברי הכנסת

79. טענה בדבר שלילת תושבותם של תושבי מזרח-ירושלים עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, פורסם היום, לפני כמה ימים, שאתה בוחן שלילת תושבותם של עשרות-אלפי תושבי מזרח-ירושלים. ברצוני לשאול: 1. האם אתה מאשר כי זו כוונתך? 2. אם כן – האם משמעות הדבר היא ויתור על הריבונות הישראלית במזרח-ירושלים והעברתה לרשות הפלסטינית? 3. אם כן – האם מדובר הלכה למעשה בחלוקת ירושלים? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת פריג'. אדוני השר. שר התיירות יריב לוין: אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרה, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת פריג', אני מוכרח לומר שדבר אחד לא היה לגמרי ברור לי: אתה שואל בדאגה או שואל בתקווה? או במילים אחרות - - - עיסאווי פריג' (מרצ): - - - שר התיירות יריב לוין: לא, לא. אני חושב שזה מאוד מעניין לדעת. כי אתה יודע, אדוני היושב-ראש, יש כאן אחת משתיים: או שהוא שואל בתקווה שהאזרחות תישלל והעיר תחולק, או שהוא שואל בדאגה שמא האזרחות תישלל והעיר תחולק. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אבל זה לא משנה את מהות התשובה. עיסאווי פריג' (מרצ): - - - שר התיירות יריב לוין: כי אני יכול לומר לך, אדוני היושב-ראש, שהנה מצב שבו אני מצטער שלא אני זה ששואל וחבר הכנסת פריג' הוא זה שצריך לענות, אלא שהמצב הפוך, כי נדמה לי שהתשובה של חבר הכנסת פריג' הרבה יותר מעניינת מהתשובה שאני אתן כאן. אבל מאחר שזה המצב, אענה ואומר כך: ראשית, אין כרגע כל כוונה לשלול את תושבותם של עשרות-אלפי תושבי מזרח-ירושלים, כאמור בשאילתה שהועברה. יחד עם זאת, כנגד כל מפגע ממזרח-ירושלים יינקט הליך שיבחן את שלילת התושבות. במסגרת הדיונים על גל הטרור הרצחני הועלה הצורך לדון במצב השכונות במזרח-ירושלים, כולל אלו שנמצאות מעבר לגדר הביטחון ומהן יוצאים המחבלים והמסיתים, ולבחון את הצעדים הנדרשים להרגעת השטח ולהשבת הביטחון והשקט לכל אזרחי ישראל, ולתושבי ירושלים בפרט, וכך אכן נעשה מדי יום ביומו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת פריג', שאלה נוספת. בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי, שאלה נוספת. עיסאווי פריג' (מרצ): כבוד השר, אני כ-20 שנה ירושלמי, גדלתי – מאז האוניברסיטה – ומכיר את ירושלים המזרחית והמערבית כמו את כף היד. אני שואל את כבוד השר: כפר-עקב, שנמצא בלב רמאללה, מכותר מכל מקום, האם הוא חלק אינטגרלי של ירושלים, גם על-פי דבריך? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני השר. סליחה, סליחה. אוסאמה סעדי, חבר הכנסת אוסאמה סעדי, שאלה נוספת. טעות שלי. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני שואל מתוך תקווה שבאמת מדינת ישראל תחליט להחזיר את כל השכונות של ירושלים המזרחית, שמבחינתנו היא שטח כבוש, ושתקום מדינה פלסטינית ובירתה ירושלים המזרחית. אבל מכיוון שזה לא המצב נכון לעכשיו, וירושלים המזרחית היא חלק מירושלים כפי שהחוק הגדיר – ואני אמרתי בכמה הזדמנויות בימים האחרונים שירושלים היא לא עיר שחוברה לה יחדיו, אלא היא עיר שנכבשה לה מחדש. חברי חבר הכנסת פריג' אמר ש-20 שנה הוא תושב ירושלים; אני תושב בית-צפאפא, ואני כבר כמעט 30 שנה בירושלים. אני רואה את הגדרות ואת הבטונדות ואת כל הכיתור, נושם ולא נושם, במזרח-ירושלים, ואני רק שואל – גם התשובה שלך, אדוני השר, היא מאוד מדאיגה. כרגע – אני חושב שלא במקרה הכנסת את המילה כרגע. גם בעניין המפגעים, הבודדים, אני מזכיר לך שכמובן לפי החוק הבין-לאומי ירושלים המזרחית היא שטח כבוש, אבל גם לפי החוק הישראלי אין עדיין סמכות לשר הפנים לשלול תושבות של מזרח-ירושלים מתושבים שאין להם תושבות אחרת, לא של הרשות הפלסטינית. אני מזכיר לך שהעניין הזה – אני ייצגתי חברי פרלמנט ממזרח-ירושלים ששר הפנים שלל להם את התושבות ב-2006. עד היום העניין הזה תלוי ועומד בבג"ץ ואין עדיין הכרעה האם באמת יש סמכות לשר הפנים לשלול תושבות של אנשים ממזרח-ירושלים בעילה של הפרת אמונים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאלה נוספת גם לחבר הכנסת מיקי לוי, ואז השר ישיב לכולם. מיקי לוי (יש עתיד): חברי חברי הכנסת – לא נותר לי אלא להסכים אתך: ירושלים אכן היא עיר כבושה, אבל היא נכבשה לפני אלפיים שנה ואנחנו רק החזרנו אותה לטובת העם היהודי. מעבר לכך, אני לא הייתי מתנגד, ואני גם אומר לשר: אלה שנמצאים מחוץ לגדר, לקחת את תעודת הזהות שלהם, הרי זה מה שרוצים, ולהעביר אותם לרשות הפלסטינית. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. כבוד השר יריב לוין. שר התיירות יריב לוין: תודה. לשאלה של חבר הכנסת פריג', שהייתה מאוד ממוקדת, אני יכול לענות גם בצורה ממוקדת: התשובה היא כן. לשאלה של חבר הכנסת אוסאמה סעדי - - - עיסאווי פריג' (מרצ): זאת התשובה? שר התיירות יריב לוין: כן. אתה שאלת האם זה, והתשובה היא כן. יש יותר פשוט וברור מזה? לשאלה של חבר הכנסת אוסאמה סעדי. אני מוכרח לומר, חבר הכנסת סעדי, קודם כול, בהמשך לדברים הנכונים שאמר פה חבר הכנסת לוי, שגם אם נתאמץ מאוד לא נצליח להחזיר את ירושלים, משתי סיבות: 1. כי אתה לא יכול להחזיר את מה ששייך לך, מקסימום אתה יכול אולי לתת; הדבר השני הוא שכמובן, וכפי שציין כאן חבר הכנסת לוי, אני חושב שגם שירושלים אף פעם לא הייתה בידי מישהו אחר שהחזיק בה באופן לגיטימי, כך שאין למי להחזיר אותה. לגופו של עניין, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהעובדה שגם חבר הכנסת פריג' בחר להגיע לירושלים לפני 20 שנה וגם חבר הכנסת סעדי – שלא מקשיב לי – בחר להגיע לירושלים לפני 30 שנה, מעידה כנראה שלא כל כך רע בירושלים מאז שחררנו אותה, והנה אנשים נוהרים, יהודים וערבים כאחד, לגור בה. אז כנראה שחרור ירושלים עושה טוב לכולם והופך אותה לעיר שטוב להיות בה, ואנחנו נמשיך לדאוג שכך אכן יהיה. אני מציע, חבר הכנסת סעדי, לא לחיות באשליות וגם לא לפחד. אל תדאג, ירושלים תישאר מאוחדת תחת ריבונות מדינת ישראל ואתה תוכל להמשיך ליהנות מלגור בירושלים כפי שנהנית עד היום. אני חושב שכך יותר טוב לכולם. חבר הכנסת מיקי לוי, כפי שציינתי קודם, נדמה לי שאני יכול להסכים עם האמירה שלו שאנחנו לא יכולים להחזיר את מה שהוא שלנו. לגבי הסוגיה של תעודות הזהות, אני חושב שפירטתי ועניתי בתשובתי על השאילתה של חבר הכנסת פריג' בראשית הדברים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר המקשר בין הממשלה לבין הכנסת חבר הכנסת יריב לוין. חברי הכנסת, אני מבקש מהנמצאים באולם לשבת. לפני שנעבור לחקיקה – אני עצמי לא כל כך יודע למה, כי כבר אני בעצמי עייף מהדברים האלה, אבל אני רוצה לומר כמה מילים לחברי הכנסת הנמצאים כאן. בפתיחת המושב ויתרתי על הנאום המוכן שלי וביקשתי מחברי הכנסת מכל הצדדים ומכל הסיעות להתחשב במצב הרגיש שאנחנו נמצאים בו כרגע, בלי כל קשר לעמדה פוליטית כזאת או אחרת. ביקשתי גם להרגיע, להפסיק להסית ולפנות עד כמה שאפשר אל תוך המחנה שלךָ, או שלךְ, פנימה ולא לחפש את הבעיות אצל האחרים. לפני כמה ימים, וכבר לא בפעם הראשונה, היה לי דין ודברים עם היועץ המשפטי לממשלה ועם גורמים במשרד ראש הממשלה ובמשרד לביטחון הפנים; גורמים בכירים, שכרגיל ביקשו למנוע, למרות חוק החסינות, את עליית חברי הכנסת להר-הבית. אמרתי בדיון הזה גם דברים לא פשוטים, אבל בסופו של דבר קיבלתי, וזאת בפעם הראשונה, את הנימוקים של גורמים ביטחוניים למה לעת הזאת אסור לעלות להר-הבית. לכן לא מחיתי, לא בפומבי ולא בשום צורה אחרת, ולא קראתי לחברי הכנסת לנצל את חוק החסינות. לפני זמן מה עודכנתי שחבר הכנסת באסל גטאס, שמודע היטב לכל ההחלטות האלה, עלה להר-הבית, צילם את עצמו, הפיץ את הסרט. נאה דורש נאה מקיים. אני קודם כול פונה לחברי בימין, בסיעות הקואליציה, ואומר: חברים, תקבלו לפחות אתם את הבקשה שלי. בואו לא נגיב עם עליות משלנו ומחאות משלנו בהר-הבית. בואו לפחות אנחנו נהיה בני-אדם בסיטואציה הזאת. ולכלל חברי הכנסת – אני כבר לא יודע, נגמרו לי המשפטים המתוחכמים והמילים החכמות. אני רק אומר: מספיק, מספיק, מספיק. לא חייבים לחכות שנגיע לשפיכות דמים, לא חייבים. אפשר להיות חבר כנסת בלי להיות פירומן – אומר להם את זה מניסיון אישי. איציק שמולי (המחנה הציוני): זאת הכוונה שלו. ענת ברקו (הליכוד): שייסע לבית-לחם - - - לא נשארו שם נוצרים, שייסע לספור אותם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לחקיקה. כמו שאמרתי, חברת הכנסת ברקו, בואו נחפש אצלנו מה אנחנו יכולים לעשות. כנראה יש כאלה שזאת באמת הכוונה שלהם. איציק שמולי (המחנה הציוני): הוא מלבה פה אלימות - - - באסל גטאס (הרשימה המשותפת): אני רוצה זכות לדבר.