קטע מדברי הכנסת

<< שאילתה >> 1331. צמצום התרבות כלבים משוטטים << שאילתה >> << דובר >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, בעקבות תשובתך על שאלתי הקודמת, ברצוני לשאול: 1. באילו מדינות יושמה שיטת "עקר, חסן, והחזר", כאמור בסייפה של התשובה? 2. באילו מהמדינות השיטה הביאה לתוצאה הפוכה ולא הפחיתה את מספר הכלבים? 3. מדוע השיטה לא הפחיתה את מספר הכלבים באותן מדינות? 4. מה הם הנתונים בכל אחת מהמדינות בעניין זה? << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה, גברתי. כן, אדוני השר. בבקשה. << דובר >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: << דובר >> תודה רבה לחברתי חברת הכנסת יעל גרמן. לגבי השאילתה הרגילה בנושא צמצום כלבים משוטטים, שכפי שציינת היא שאלת המשך, בהתאם לדברי גורמי המקצוע במשרדי הינני להשיבך כי, ככל הידוע לנו, המדינות המיישמות שיטה של "עקר, חסן והחזר" – זה החזר לשטח, לטבע – הן רובן ככולן מדינות בעלות תרבות המחשיבה שוטטות כלבים כנורמה מקובלת, כאשר חלק ניכר מהן מדינות מוכות כלבת. במדינות אלו אלפים ועשרות אלפי כלבים משוטטים להם בחופשיות ובאין מפריע בין בני האדם. במדינת ישראל המחוקק אוסר על שוטטות כלבים, ותומך בעיקרון "הבעלות האחראית". העיקרון קובע שכל כלב אמור להיות בבעלות והבעלים אחראי על הכלב באחריות מלאה – אבסולוטית. גישה זו אומצה על ידי רוב המדינות המערביות ותואמת לתרבותן. אחת המדינות הבולטות בתוצאה ההפוכה של שיטת ההחזרה לטבע לאחר עיקור וחיסון, אשר מיושמת בחלק מאזוריה וקיימת עליה ספרות בנושא, היא הודו. במאמר שפורסם בעיתון Animal נבחנה ההשפעה השלילית של הכלבים המשוטטים על המצב האקולוגי של חיות הבר בהודו – דבר אשר מעמיד בספק רב את יעילות השיטה. דוגמה נוספת מאזורנו היא ירדן. במסגרת מפגש שיתוף פעולה עם השירותים הווטרינריים הירדניים מסר מנהל השירותים הווטרינריים הירדני כי השיטה "עקר, חסן והחזר" יושמה בשכונות מסוימות ברבת עמון. לדבריו השיטה לא נחלה הצלחה, ולראיה בירדן היו כמה מקרי מוות של בני אדם ממחלת הכלבת בשנה האחרונה. יש לציין שאצלנו יש מקרים מעטים של כלבת. ברוך ה', אין אף חולה קשה ובוודאי לא מקרה מוות. שיטה זאת, לדעת גורמי המקצוע, אינה מספיק אפקטיבית כדי לבלום את ההתרבות המהירה של הכלבים המשוטטים. לדעת גורמי המקצוע, הפתרון המתאים ביותר למדינת ישראל הן מבחינה תרבותית והן מבחינה אקולוגית המונע צער בעלי חיים, הוא אימוץ של בעלי חיים. בבסיס פתרון זה עומד עקרון "הבעלות האחראית" אשר הוסבר לעיל. בחודש האחרון פרסם משרד החקלאות שלושה נוהלי תמיכה מתוך התקציב הקבוע בסעיף 21א לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים. הקול הקורא הוא לשנים 2017–2018 אשר מטרתם לעודד מניעת התרבות, עיקור ואימוץ כלבים. מדובר בהשקעות של מיליוני שקלים המיועדות בלעדית לצמצום התרבות הכלבים המשוטטים בישראל – ללא אמצעי המתה, אני מדגיש. במסגרת בדיקת הנושא סקרנו ספרות מקצועית ומדעית ולא מצאנו נתונים מספקים על שיטה זו ועל תוצאותיה, למעט הבחינה האמורה בהודו, אשר, כאמור, לא צלחה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה, אדוני השר. שאלה נוספת, חברת הכנסת יעל גרמן? את יכולה המשך שאלה אם יש לך. לא. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה, אדוני השר. שאלה נוספת? חברת הכנסת יעל גרמן, את יכולה המשך שאלה אם יש לך. << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> לא. תודה רבה, אדוני השר. תודה לכל השואלים. תודה לכל המשיבים.