נוסח מהגורם המוסמך
טיוטת תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי (הוראות לעניין דרך חישוב דמי מחיה וכושר השתכרות בהליכי חדלות פירעון לגבי חייב שהוא יחיד), התשפ"ו-2025
___ ב________ התש_______ (___ ב________ ____20)
(חמ __3-6925)
____________
יריב לוין
שר המשפטים
דברי הסבר
כללי הליכי חדלות הפירעון של חייבים יחידים מוסדרים בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן – החוק). הליכים אלה מתנהלים לפני בית משפט השלום והממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי (להלן – הממונה), ואם סך חובותיו של היחיד אינו עולה על סכום שנקבע בחוק, העומד כיום על כ-172,335 שקלים חדשים, מתנהלים ההליכים לפני רשם הוצאה לפועל ייעודי שהוסמך לכך.
תחילתם של הליכים אלה במתן צו לפתיחת הליכים בעניינו של היחיד, הניתן על ידי הממונה או על ידי רשם ההוצאה לפועל (בחלוקה בהתאם לסך החובות) כאשר המבקש הוא היחיד עצמו, ועל ידי בית המשפט כאשר המבקש הוא נושה של היחיד. המשכם של ההליכים במתן צו לשיקום כלכלי הניתן על ידי בית המשפט או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין. במסגרת צו זה נקבעת תוכנית לשיקומו הכלכלי של היחיד ולפירעון חובותיו, שעם השלמתה מקבל היחיד הפטר.
עם מתן הצו הפותח את ההליך, מתמנה נאמן ומתחילה תקופת ביניים שבמהלכה מכנס הנאמן את נכסי היחיד לצורך מימושם והעברתם לקופת הנשייה לשם פירעון החובות לנושים, בודק את מצבו הכלכלי של היחיד, מכריע בתביעות החוב המוגשות על ידי הנושים בהליך, ומגיש לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, דוח בדבר ממצאי בדיקתו.
החוק, המסדיר הליכים אלה, מונה שלוש מטרות: האחת, להביא ככל האפשר לשיקומו הכלכלי של היחיד; השנייה, להשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים, והשלישית, לקדם את שילובו מחדש של היחיד במרקם החיים הכלכליים. מטרות אלו באות לביטוי גם בהוראות שקבע המחוקק בעניין נכסי היחיד שיעמדו לפירעון חובותיו. נכסים אלו כוללים נכסים שנמצאים בבעלותו של היחיד בעת מתן הצו לפתיחת הליכים ונכסים המוקנים לו במהלך ההליכים, וכן תשלומים מתוך הכנסתו השוטפת של היחיד במהלך ההליכים.
"דמי המחיה" של היחיד מוגדרים בסעיף 160 לחוק, כ"סכום הדרוש ליחיד ולמי שפרנסתם עליו להוצאות המחיה הבסיסיות לשם מחיה בכבוד, ובהתחשב בהכנסתו של בן זוגו ושל ילדיו שפרנסתם עליו; דמי המחיה יחושבו על בסיס כללי המחיה בכבוד שקבע השר לפי סעיף 162(ב) והתאמתם לנסיבותיו האישיות של היחיד". דמי המחייה נקבעים לשתי תקופות בהליך חדלות הפירעון – תקופת ביניים שממתן צו לפתיחת הליכים לגבי היחיד ועד למתן צו לשיקומו הכלכלי (להלן – תקופת הביניים), ולאחריה התקופה שממתן צו השיקום הכלכלי ועד לקבלת ההפטר (להלן – תקופת התשלומים).
לגבי תקופת הביניים – סעיף 156(א) לחוק קובע כי עם מתן הצו לפתיחת הליכים יקבע הממונה דמי מחיה כהגדרתם בסעיף 160 שצוטט לעיל, שיוקצו ליחיד מעת לעת בתקופת הביניים, מהכנסתו מעבודה או מכל מקור אחר. לחלופין, קובע סעיף 156(ב) כי הממונה רשאי להורות כי הכנסתו של היחיד מעבודה או מכל מקור אחר שממנה משולמים דמי המחיה, כולה או חלקה, לא תהיה חלק מנכסי קופת הנשייה וכי היחיד יותיר בידיו את דמי המחיה ויעביר לנאמן את היתרה בתשלומים עיתיים באופן שיורה הממונה. בהליכים המתנהלים לפני רשם הוצאה לפועל, מסורה לו הסמכות האמורה של הממונה.
לגבי תקופת התשלומים – סעיף 161(ב)(1) לחוק קובע כי בצו לשיקום כלכלי יקבע בית המשפט בין השאר הוראות בעניין חובת התשלומים, ובכלל זה גובה התשלומים ותקופת התשלומים לפי הוראות סעיפים 162 ו-163 לחוק. בהליכים המתנהלים לפני רשם הוצאה לפועל, מסורה לו הסמכות האמורה של בית המשפט. כפי שיפורט להלן, החוק מורה שגובה התשלומים שייקבע בצו לשיקום כלכלי יושפע בין היתר מדמי המחיה של היחיד.
בסעיף 162(ב)(1) לחוק הסמיך המחוקק את שר המשפטים לקבוע, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, הוראות לעניין דרך החישוב של דמי המחיה של היחיד. סמכות זו נקבעה כחלק מדיני חדלות הפירעון, ויש להבינה על רקע כל תכליות החוק שפורטו לעיל – כך שעל גובה דמי המחיה ליצור איזון בין התכליות האמורות: מצד אחד צרכיו של היחיד ושל מי שפרנסתו עליו בהוצאות מחייה והשאיפה לשיקומו הכלכלי של היחיד ולשילובו מחדש במרקם החיים הכלכליים, ומצד שני זכותם של הנושים להיפרע את חובם והתכלית של השאת שיעור פירעון החובות. יש להדגיש כי סמכות התקנת התקנות האמורה נקבעה במסגרת סעיף 162 לחוק שהוא סעיף המדריך את בית המשפט ואת רשם ההוצאה לפועל בבואם לקבוע את חובת התשלומים שתוטל על היחיד ואת גובהם במסגרת של צו לשיקום כלכלי – צו שבמסגרת קביעתו נשקלים שיקולים ייחודיים נוספים על מנת להגשים את תכליות דיני חדלות הפירעון, כגון ציפייה מהיחיד להקדיש חלק מהכנסתו לצורך פירעון חובות, חלוקת אחריות בין הנושים ליחיד ביחס לסיכון האשראי שהתממש, וכן שיקולים נוספים בעיצוב מערך התמריצים של היחיד במהלך הליכי חדלות הפירעון ושיקולים שעוסקים בהצדקה הכלכלית של ניהול הליכים אלה בהתחשב במטרותיהם.
כאמור דמי המחיה משפיעים על גובה התשלום שעל היחיד לשלם במהלך ההליך. הצורך בקביעת כללים ברורים לחישוב דמי המחיה נועד אפוא גם כדי לקבוע תשלום המתאים ליכולותיו של היחיד, וכן להגדיל את השוויון בין היחידים חדלי הפירעון על ידי קביעת תשלומים דומים ליחידים בעלי מאפיינים אובייקטיביים דומים. קביעת כללים ברורים תסייע גם להפחית את העומס המוטל על המערכת ועל היחיד הנובע מריבוי התדיינויות משפטיות בקשר לגובה התשלומים.
על פי מדיניות הממונה, הליכי חדלות פירעון של יחידים מתנהלים כיום בתקופת הביניים בהתאם לחלופה הקבועה בסעיף 156(ב) לחוק, קרי, היחיד מותיר בידיו את דמי המחיה ומעביר את יתרת הכנסתו בתשלומים עיתיים לקופת הנשייה באמצעות הנאמן. מדיניות זו מעוגנת ב"נוהל אמות מידה לקביעת תשלום חודשי לחייב יחיד בהליכי חדלות פירעון" שפורסם באתר האינטרנט של הממונה ביום י"ח באייר התש"ף (12 במאי 2020) ומתעדכן מעת לעת (להלן – נוהל אמות המידה). הממונה קובע את גובה התשלום העיתי שעל היחיד לשלם בתקופת הביניים בין השאר על סמך נתונים שהציג היחיד בדבר הכנסות התא המשפחתי ממקורות שונים. בדומה לכך, גם בהליכים המתנהלים לפני רשמי ההוצאה לפועל, הרשמים קובעים במסגרת מתן הצו לפתיחת הליכים את גובה התשלום העיתי שיחול על היחיד בתקופה זו.
בשלב הבא בהליך, בהתבסס על דוח ממצאי הבדיקה שמגיש הנאמן, מגבש הממונה ומגיש לבית המשפט הצעת תכנית לשיקומו הכלכלי של היחיד (להלן – הצעת הממונה), שעל בסיסה, ולאחר דיון בה, מוסמך בית המשפט לתת ליחיד צו לשיקום כלכלי. בהליכים המתנהלים לפני רשמי ההוצאה לפועל, לא מוגשת הצעת ממונה אלא רשם ההוצאה לפועל מוסמך לתת צו לשיקום כלכלי לאחר שקיים דיון בדוח ממצאי הבדיקה שהגיש לו הנאמן.
בצו לשיקום כלכלי נקבעת, בין השאר, חובת התשלומים שתחול על היחיד בתקופה שלאחר מתן הצו, ובכלל זה הוראות לעניין גובה התשלומים ומשך התקופה בה ישולמו, והכל למעט אם הורו בית המשפט או רשם ההוצאה לפועל על מתן הפטר לאלתר לפי סעיף 167 לחוק. בהתאם לכך, היחיד חב בחובת תשלום חודשי לפרק זמן שנקבע בצו, ובסכומים שנקבעו בו. תשלומים אלה משולמים אף הם לקופת הנשייה ומועברים לנושים של היחיד. בסיום תקופת התשלומים שנקבעה ולאחר שעמד בחובת התשלומים האמורה, היחיד מופטר מחובותיו, למעט חובות שלגביהם לא חל ההפטר לפי הוראות סעיף 175 לחוק.
בניגוד לקביעת התשלום העיתי לתקופת הביניים, שנקבע בתחילת ההליך, בעת מתן צו לשיקום כלכלי מובא בחשבון גם כושר ההשתכרות של היחיד, המוגדר בסעיף 160 לחוק כך: "כושר השתכרותו של היחיד מעבודה ומכל מקור אחר, המחושב על בסיס כללים שקבע השר לפי סעיף 162(ב) והתאמתו לנסיבותיו האישיות של היחיד". סעיף 162(א) לחוק העוסק בקביעת חובת התשלומים וגובהם במסגרת הצו לשיקום כלכלי מורה כי גובה התשלומים לקופת הנשייה שיטיל בית המשפט על היחיד "ייקבע על בסיס כושר ההשתכרות של היחיד לאחר שהופחתו ממנו דמי המחיה" – וזאת בהתאם להגדרות של "כושר השתכרות" ו"דמי מחיה" בסעיף 160 לחוק, כפי שצוטטו לעיל. יודגש כי גובה התשלומים הנקבע בצו לשיקום כלכלי נסמך על כושר ההשתכרות של היחיד אף אם בפועל אין היחיד משתכר בהתאם.
לסיכום האמור לעיל, קביעת הוראות לעניין דרך חישוב דמי המחיה של היחיד היא רלוונטית הן לצורך קביעת התשלום העיתי שיחול על היחיד בתקופת הביניים, והן לצורך קביעת חובת התשלומים שתחול עליו בתקופת התשלומים. קביעת הוראות לעניין דרך חישוב כושר ההשתכרות של היחיד, המבטא את פוטנציאל ההשתכרות שלו אף אם אינו בא לידי ביטוי בפועל, נדרשת בעת קביעת חובת התשלומים שתחול עליו בתקופת התשלומים לפי הצו לשיקום כלכלי, בין אם צו זה ניתן על ידי בית המשפט, לאחר שקיים דיון בהצעת הממונה, ובין אם הוא ניתן על ידי רשם ההוצאה לפועל ללא שהוגשה הצעת ממונה, לפי העניין.
מכוח ההסמכה האמורה בסעיף 162(ב) לחוק מוצעות התקנות שלהלן, הכוללות אפוא הן הוראות לעניין דרך חישוב דמי המחיה והן הוראות לעניין דרך חישוב כושר ההשתכרות של יחיד בהליכי חדלות פירעון. יודגש כי בהגדרות שבסעיף 160 לחוק שצוטטו לעיל קבע המחוקק כי הן דמי המחיה והן כושר ההשתכרות יותאמו לנסיבותיו האישיות של היחיד.
העקרונות המנחים בקביעת דרך החישוב המוצעת להלן משקפים את תכליות החוק ובראשן שיקומו הכלכלי של היחיד, השאת שיעור החוב שייפרע לנושים וקידום שילובו מחדש של היחיד במרקם החיים הכלכליים. המודל המוצע מבוסס על מסקנות שהוסקו מניסיון מצטבר ארוך שנים בקביעת תוכניות פירעון לחייבים בהליכי פשיטת רגל וכן בהליכי חדלות פירעון מאז כניסתו לתוקף של החוק בשלהי שנת 2019, וכן מלמידת מודלים קיימים במדינות שונות בעולם, תוך התאמתם לעקרונות העומדים בבסיס החוק.
הצורך בקביעת אמות מידה אחידות ושוויוניות לתשלומי יחיד המצוי בהליך חדלות פירעון התעורר עוד טרם חקיקת החוק. עקרונות שונים גובשו בעניין זה מעת לעת על ידי הכונס הרשמי. בזמנו אף הוגש לשרת המשפטים דוח מטעם ועדה שמינה הכונס הרשמי, "הוועדה לבחינת תכנית הפירעון בהליך פשיטת הרגל" בראשות פרופ' רון חריס (דין וחשבון נובמבר 2015). מטרת הוועדה הייתה להמליץ על פרמטרים אחידים לגיבוש תכנית פירעון אישית לחייב המצוי בהליכי פשיטת רגל כתנאי לקבלת הפטר ועל פרמטרים לחישוב דמי המחיה. בתקופת חקיקת חוק חדלות פירעון, נעשו ניסיונות ליישם את מסקנות הוועדה במסגרת חישוב התשלום החודשי שיחול על היחיד, אולם יישום המסקנות נתקל בקשיים מעשיים. בהמשך לכך ולנוכח הניסיון המעשי שנצבר לאורך השנים בתחום זה, עמלו גורמי המקצוע לגבש מודל מעודכן לחישוב דמי המחיה. נבחנו מודלים שונים, נעשתה בחינה השוואתית, וביום י' באדר ב' התשפ"ב (3 באפריל 2022) אף פורסמה להערות ציבור טיוטה ראשונה של תקנות בעניין דרך חישוב דמי מחיה. בעקבות פרסום הטיוטה האמורה התקבלו הערות רבות והוחלט כי יש לקיים עבודת מטה מעמיקה נוכח חשיבות הסוגייה ומורכבותה.
כדי לא להותיר סוגיה מהותית זו בחלל ריק וללא הסדרה כלל, גיבש הממונה עוד קודם לכן (בסמוך לכניסת החוק לתוקף) את נוהל אמות המידה כנוהל מטעמו שנועד להתמודד עם החסר עד אשר יותקנו תקנות לפי סעיף 162(ב) לחוק. מאז פרסום נוהל אמות המידה הממונה פועל לפיו הן כשהוא קובע את התשלום החודשי ליחיד בתקופת הביניים והן בעת גיבוש המלצתו לבית המשפט במסגרת הצעת הממונה. נוהל זה מוכר ומיושם גם על ידי בתי המשפט בעת קביעת צווים לשיקום כלכלי וכן על ידי רשמי ההוצאה לפועל בהליכים המתנהלים לפניהם, בכפוף להפעלת שיקול דעת בהתאם לנסיבות העניין.
נוהל אמות המידה אשר פורסם כאמור בחודש מאי 2020 שימש את כלל גורמי המקצוע בניהול הליכי חדלות פירעון, הן בקביעת התשלומים העיתיים בתקופת הביניים והן בקביעת חובת התשלומים בצווי השיקום הכלכלי. יישומו של הנוהל והניסיון שנצבר בהפעלתו הובילו לעדכונו מעת לעת בהתאם למציאות הנוהגת ולנסיבות שהתעוררו מעת לעת והצריכו מענה. בכך, היווה הנוהל מקור ידע פרקטי ושימש את הממונה, וכן את רשות האכיפה והגבייה, באיסוף המידע הנדרש לצורך גיבוש המודל היעיל והישים שנכלל בטיוטת תקנות זו.
נוהל אמות המידה הושתת על מספר עקרונות יסוד הנוגעים לאחידות, שוויוניות, שיקומו הכלכלי של היחיד ושילובו מחדש במרקם החיים הכלכליים, כפי שיוסבר להלן. לנוכח הניסיון שנצבר בתקופת יישום המודל שבנוהל אמות המידה, והעקרונות שעל בסיסם הושתת, מוצע לעגן את עיקריו בתקנות. עקרונות אלו הם:
1) אחידות ושוויוניות – קביעת כללים ברורים ואחידים כדי להבטיח שוויון בין חייבים יחידים עליהם יוטל להעביר תשלומים עיתיים לקופת הנשייה. החובה לקבוע כללים ברורים נובעת מהוראות החוק. בדברי ההסבר להצעת החוק הודגשה החשיבות של קביעת כללים ברורים לחישוב דמי המחיה אשר "תגדיל את השוויון בין היחידים ותפחית את העומס המוטל על המערכת המקדישה משאבים רבים לנושא" (דברי ההסבר לסעיף 157 להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016). העיקרון האמור נובע גם מהחובה הכללית המוטלת על הממונה לפעול בהגינות ובשוויון ובכלל זה בעת קביעת התשלום העיתי שיוטל על היחיד עם פתיחת ההליך בעניינו. כל זאת כמובן מבלי לגרוע מהחשיבות העליונה שיש לצורך בהפעלת שיקול דעת, כדי להבטיח את התאמתם של דמי המחיה לנסיבות האישיות של כל יחיד ויחיד, כפי שמורה סעיף 160 לחוק.
2) שיקום היחיד ושילובו מחדש במרקם החיים הכלכליים – חובת היחיד לשאת בתשלומים עיתיים לקופת הנשייה בהליכי חדלות הפירעון היא נדבך מרכזי בשיקומו הכלכלי ובשילובו מחדש במרקם החיים הכלכליים, הן משום שהדבר מייצר מחויבות ואחריות והן משום שהוא מתמרץ את היחיד להגדיל את הכנסותיו בתקופת ההליך.
על פי המודל המוצע, חישוב דמי המחיה נעשה באופן שמאפשר ליחיד להותיר בידיו מחצית מהכנסתו הפנויה כפי שיפורט להלן. קביעה זו מבוססת על מודלים לקביעת תשלום חודשי במסגרת הליכי חדלות פירעון הקיימים במדינות אחרות בעולם (דוגמת קנדה) ומשתלבת היטב עם תכליות הליך חדלות הפירעון בישראל. הותרת מחצית מהכנסתו הפנויה של היחיד בידיו תעודד את היחיד למצות את כושר השתכרותו ובכך תביא להגדלת שיעור החוב שייפרע לנושים, ולהגדלת הסיכויים להביא לשיקומו הכלכלי של היחיד בתקופת הליך חדלות הפירעון ולהשתלבותו מחדש במרקם החיים הכלכליים לאחר סיום ההליך.
המנגנון המוצע בתקנות לחישוב דמי המחיה של היחיד, שעל בסיסם נקבע התשלום חודשי, מבוסס על גובה הכנסתו של התא המשפחתי של היחיד. מודל המבוסס על הכנסה הוא בעל יתרונות רבים והוא מתאים מבחינה מושגית ופרקטית להליכי חדלות פירעון. קביעת תשלום חודשי הנגזר מהיקף הכנסה של היחיד ושל בני משפחתו מבוסס על כך שהיחיד אינו נדרש לשנות באופן דרסטי את אורחות חייו במסגרת ההליך. הליך חדלות פירעון הוא הליך שמשכו מוגבל בזמן ובסופו יינתן ליחיד הפטר מחובותיו כדי שיוכל לחזור ולהשתלב במרקם החיים הכלכליים. הליכי חדלות הפירעון נותנים משקל משמעותי למצבו של היחיד בטרם נכנס להליך. כך, למשל, במקרים שבהם מורה בית המשפט על מכירת זכות במקרקעין המשמשים למגורי היחיד, יש חובה לספק ליחיד ולבני משפחתו הגרים עמו מקום מגורים סביר באזור מגוריהם התואם את צורכיהם (סעיף 229 לחוק). מודל הקובע את חישוב דמי המחיה הבסיסיים של תא משפחתי בהתבסס על היקף ההכנסה בפועל של התא המשפחתי מוצדק גם מבחינת אמפירית. ההוצאה של תא משפחתי מותאמת, ככלל, להיקף ההכנסה של התא המשפחתי.
לפי המודל המוצע, דמי המחיה של היחיד יחושבו כסכום החודשי שיוותר בידיו לאחר הפחתת "רכיב הפרש" מההכנסה החודשית הכוללת. אותו "רכיב הפרש" יחושב לפי נוסחה המפורטת בתוספת השנייה לתקנות המוצעות להלן. בתקופת הביניים, רכיב ההפרש יהיה תוצאה של מכפלת שיעור חלקו של היחיד בהכנסה החודשית הכוללת של התא המשפחתי במחצית סכום ההכנסה החודשית הפנויה של התא המשפחתי. בתקופת התשלומים תחול נוסחה זו בשינוי המתחייב מהוראות החוק הראשי: כך שבמקום להתחשב בהכנסה החודשית של היחיד, סכום רכיב ההפרש יחושב לפי כושר ההשתכרות של היחיד.
המודל המוצע לחישוב הפרמטרים האמורים מושפע כאמור מההכנסה החודשית הפנויה, שבתורה מחושבת כסכום ההכנסה החודשית המיוחסת ליחיד, לאחר הפחתת "הסכום הבסיסי" וכן הפחתת הוצאות מיוחדות. הסכום הבסיסי מגלם סכום השווה לסכום קצבת הנכות החודשית המשתלמת למי שנקבעה לו דרגת אי-כושר להשתכר בשיעור של 100% לפי סעיף 200(א)(1) עד (4)(א) לחוק הביטוח הלאומי, בתוספת הקצבה לתלויים כמפורט בתוספת הראשונה לתקנות המוצעות. מובן שהרציונל שעומד בבסיס קצבת הנכות האמורה שונה לחלוטין, והיא בעלת אופי אחר ותכליות אחרות, אולם מוצע לעשות בה שימוש במסגרת מודל זה כנקודת ייחוס בלבד, קרי נקודת מוצא לרכיב מסוים בנוסחת החישוב. יודגש כי אין ללמוד מנקודת ייחוס זו דבר לעניין הסדרים מתחום מדיניות הרווחה ומתן הקצבאות הסוציאליות, שהרי ברור כי לא הרי קצבה סוציאלית שמוענקת על ידי המדינה מקופתה כהרי דמי מחיה של חייב יחיד שנקבעים במסגרת הליך חדלות הפירעון על האיזונים, התכליות וההגיונות הייחודיים המאפיינים הליך זה, ובכללם כאמור חלוקת האחריות בין הצדדים לסיכון האשראי שהתממש, יצירת מערך תמריצים יעיל והוגן ביחס לקיום ההליך וההתנהלות במהלכו, ועוד.
תקנה 1 מוצע להגדיר את המונחים העיקריים בשימוש בתקנות המוצעות:
"הגורם המוסמך" – הרשות שמוסמכת לקבל החלטה רלוונטית על גובה תשלום עיתי במהלך הליך חדלות הפירעון, בין אם מדובר בבית המשפט, בממונה, או ברשם ההוצאה לפועל, לפי העניין;
"הוצאות מיוחדות", "הכנסה חודשית כוללת", "הכנסה חודשית פנויה" ו"הקצבה לתלויים" – לשם הנוחות, מוצע להגדיר מונחים אלה המייצגים רכיבים שונים בחישוב דמי המחיה. את דרך החישוב של רכיבים אלה מוצע לקבוע בתקנות 2, 4 ו-5 ובתוספת הראשונה, לפי העניין, וכפי שיפורט בהמשך.
"הסכום הבסיסי" – מוצע להגדיר רכיב קבוע שישמש בסיס לחישוב דמי המחיה שיוקצבו ליחיד באופן חודשי. בגיבוש המודל עמד בפני גורמי המקצוע אתגר משמעותי למצוא עוגן לסכום זה. כאמור במבוא לדברי הסבר אלה, אין קשר בין גובה "דמי המחיה בכבוד" בהליך חדלות פירעון לבין גובה קצבאות רווחה שנועדו להבטיח "מחיה בכבוד" במובנה הידוע. אין מדובר באותה תכלית, ולכן אין מדובר באותה "מחיה בכבוד". וממילא אין מדובר באותם סכומים. עם זאת, מודל שמתכתב עם המציאות הכלכלית דורש להיאחז בעוגן מוכר שנשען על מודלים מוכחים. אולם עוגן זה יהווה בסיס בלבד, ובכל מקרה דמי המחיה של היחיד יעלו עליו. מוצע אפוא כי סכום זה ייגזר מסכום גמלת הנכות החודשית המשתלמת למי שנקבעה לו דרגת אי-כושר להשתכר בשיעור של 100% לפי סעיף 200(א)(1) עד (4)(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי), בתוספת הקצבה לתלויים בסך של 1,500 שקלים חדשים עבור כל ילד עד הילד הרביעי, וסך של 1,300 שקלים חדשים עבור כל ילד החל מהילד החמישי ואילך. יודגש כי הסכומים הללו אינם הסכומים שייוותרו בסופו של דבר בידי היחיד כדמי מחיה אלא מדובר בסכום בסיסי מינימלי שיש להותיר בידיו עבור מחייתו. עוד יודגש כי על פי המוצע, הסכום הבסיסי נקבע רק בהתאם להרכב התא המשפחתי של היחיד וללא תלות במקום מגוריו או בגילו.
"רכיב ההפרש" – מוצע להגדיר רכיב זה כסכום המחושב לפי תקנה 3. כפי שתואר לעיל ויפורט גם בהמשך הדברים, דרך חישובו של רכיב ההפרש בתקופת הביניים שונה מדרך חישובו בתקופת התשלומים.
"תקופת הביניים" ו"תקופת התשלומים" – מוצע להגדיר בבירור תקופות אלו בהלימה למשמעותן בחוק.
תקנה 2 מוצע לקבוע את נוסחת החישוב לדמי המחיה אשר יישארו בידי היחיד לצרכי מחייתו ולא יועברו לקופת הנשייה. על פי המודל המוצע, דמי המחיה יחושבו כסכום חודשי המהווה את ההפרש שבין ההכנסה החודשית הכוללת לבין רכיב ההפרש המחושב לפי מאפייניו של היחיד.
בהתאם מוצע לקבוע הוראות לחישוב שני רכיבים אלה: "הכנסה חודשית כוללת" ו"הכנסה חודשית פנויה", על בסיסן מחושב רכיב ההפרש בהתאם לתקנה 3 המוצעת.
הכנסה חודשית כוללת תחושב כהכנסות התא המשפחתי של היחיד נטו, ובכלל זה הכנסתם החודשית נטו שלו, של בן זוגו ושל אחרים שפרנסתם עליו. רכיב זה כולל את כל מקורות ההכנסה השונים של בני התא המשפחתי, נטו, לאחר שנוכו מהם מיסים, תשלומי חובה אחרים, ולעניין הכנסה מעיסוק – בניכוי הוצאות המותרות בניכוי.
הכנסה חודשית פנויה תחושב כהפרש המתקבל מהפחתת הסכום הבסיסי והוצאות מיוחדות המפורטות בתקנה 5 בנוסחה המוצע, מההכנסה החודשית הכוללת של התא המשפחתי.
גם בהקשר של קביעת דמי המחיה שיישארו בידי היחיד חשוב להדגיש כי רשאי הגורם המוסמך – בית המשפט או רשם ההוצאה לפועל, לאחר מתן הצו לשיקום כלכלי, להותיר בידי היחיד סכום שעולה על דמי המחיה – אם יהיה בכך כדי לעודדו להגדיל את הכנסותיו, בהתאם לסעיף 162(א)(2) לחוק.
תקנה 3 והתוספת השנייה לתקנות מוצע לקבוע את נוסחת חישוב רכיב ההפרש, אשר כאמור בתקופת הביניים יחושב לפי מכפלה של חלקו היחסי של היחיד בהכנסת התא המשפחתי, במחצית ההכנסה החודשית הפנויה של התא המשפחתי (בהתאם לאופן חישובה שתואר לעיל בתקנה 2 המוצעת). באופן זה חישוב רכיב ההפרש, אשר משפיע בתורו על גובה דמי המחיה וגובה התשלום העיתי שילם היחיד לקופת הנשייה, ייתן ביטוי לחלקו היחסי של היחיד בהכנסות התא המשפחתי. עוד מוצע כי רכיב ההפרש יהיה מחצית בלבד מסך חלקו היחסי של היחיד בהכנסה הפנויה של התא המשפחתי. הוראה זו נועדה בין היתר על מנת לקדם את שיקומו הכלכלי של היחיד ולהוות תמריץ עבורו למצות את כושר השתכרותו ולהגדיל את הכנסתו, דבר שגם יגדיל את התשלומים לקופת הנשייה וגם יקדם את שילובו מחדש של היחיד במרקם החיים הכלכליים.
לגבי תקופת התשלומים, מוצע לקבוע כי במסגרת חישוב רכיב ההפרש, רכיב ההכנסה החודשית הכוללת יכלול בהקשר הזה את הכנסת היחיד בהתאם למיצוי כושר ההשתכרות שלו, אף אם אין הוא ממצה כושר השתכרות זה בפועל. כך תוטל בתקופה זו על היחיד חובת תשלומים חודשיים התואמים את יכולתו ומצבו הכלכלי לאחר שנבחנו לעומק, לצד התחשבות בפוטנציאל ההשתכרות של היחיד.
בתוספת השנייה לתקנות המוצעות מוצג, לשם הנוחות, חישוב רכיב ההפרש שתואר לעיל בצורה של נוסחה.
תקנה 4 במקרה שבו בעת פתיחת הליך חדלות הפירעון של היחיד כבר מתנהל הליך חדלות פירעון גם בעניינו של בן הזוג של היחיד החי עמו, מוצע לקבוע כי התשלום העיתי שנקבע לבן הזוג בהליך בעניינו יופחת לצורך חישוב הכנסת התא המשפחתי הכוללת במסגרת ההליך בעניינו של היחיד. התשלום העיתי שחל על בן הזוג מועבר לקופת הנשייה בהליכים שבעניינו, ומשכך נגרע מהכנסות התא המשפחתי נטו ולכן לא נכון שייחשב כהכנסה פנויה שתיוחס ליחיד לשם חישוב התשלום העיתי שיחול עליו בהליך בעניינו. בכך למעשה נמנעת כפילות בחישוב תשלומים עיתיים החלים על שני בני זוג כאשר (וכל עוד) שניהם מצויים בהליכי חדלות פירעון.
תקנה 5 לעניין חישוב ההכנסה הפנויה של התא המשפחתי, מוצע לאפשר לגורם המוסמך – בית המשפט, הממונה, או רשם ההוצאה לפועל לפי העניין, להפחית ממנה הוצאות מיוחדות של היחיד ושל בני משפחתו, אם סבר כי מדובר בהוצאות הכרחיות הנובעות מנסיבות החיים הייחודיות שלהם, ובכפוף להצגת אסמכתאות ככל שידרוש.
תקנה זו נועדה לייצר גמישות מסוימת בחישוב ההכנסה הפנויה של התא המשפחתי, באופן שיגביר את ההתאמה בין תוצאת החישוב לבין נסיבות החיים של היחיד ובני משפחתו, ואשר אלמלא האפשרות להפחית הוצאות אלה עשוי להיווצר מצב בו לא תיוותר בידיהם די הכנסה פנויה הנדרשת לצורכי מחייתם בנסיבות אלה. בהתאם, מוצע לאפשר להפחית מההכנסה הפנויה את ההוצאות והסכומים המנויים בתקנה.
גם בהקשר הזה יובהר כי אין מדובר ברשימה סגורה והגורם המוסמך רשאי להוסיף או להפחית סכומים אחרים כפי ראייתם, לשם התאמת הסכום שיישאר בידי היחיד כדמי מחיה לנסיבות חייו האישיות.
תקנה 6 סעיף 162(א) לחוק, שעניינו חובת התשלומים וגובהם, קובע כי גובה התשלומים לקופת הנשייה שיטיל בית המשפט או רשם ההוצאה לפועל על היחיד בצו לשיקום כלכלי, ייקבע על בסיס כושר ההשתכרות של היחיד, לאחר שהופחתו ממנו דמי המחיה. כפי שתואר לעיל, "כושר ההשתכרות" של היחיד מוגדר גם הוא בסעיף 160, כ"כושר השתכרותו של היחיד מעבודה ומכל מקור אחר, המחושב על בסיס כללים שקבע השר לפי סעיף 162(ב) והתאמתו לנסיבותיו האישיות של היחיד". כמתואר לעיל, כושר ההשתכרות של היחיד נלקח בחשבון בתקופת התשלומים אף אם אינו ממומש בפועל. בהלימה להוראות החוק וכפי שצוין לעיל, מוצע להחיל את נוסחת החישוב של דמי המחיה החלה בתחילת ההליך גם בשלב צו השיקום הכלכלי, תוך שילוב כושר ההשתכרות של היחיד בנוסחה האמורה במקום רכיב ההכנסה החודשית שלו בפועל. לצורך חישוב כושר ההשתכרות עצמו נדרשת בחינה אישית של נסיבותיו של היחיד המסוים, כפי שהן מתקיימות ולעיתים אף משתנות בתקופת ההליך. לפיכך, התקנות המוצעות כוללות הבנייה של שיקול הדעת בלבד במסגרת חישוב כושר ההשתכרות. בהתאם, מוצע בתקנה זו לקבוע כי בעת חישוב רכיב כושר ההשתכרות של היחיד, על הגורם המוסמך להביא בחשבון בין השאר את המאפיינים המסוימים של היחיד האמורים להלן: הכשרתו המקצועית של היחיד, השכלתו, גילו וקרבתו לגיל פרישה, מצבו הבריאותי, אזור מגוריו ונסיבות חייו. תקנה זו נועדה להדריך את הגורמים המוסמכים לתת משקל ראוי למאפיינים האמורים שיש להם קשר ענייני לפוטנציאל ההשתכרות, והכל כאמור תוך שקילת נסיבות החיים האישיות של כל יחיד. הבניית שיקול הדעת בדרך זו אף הולמת את ההסדרה של היבט זה המקובלת בדיני חדלות פירעון במדינות רלוונטיות אחרות.
תקנה 7 תקנה זו עוסקת בהתאמת החישוב של דמי המחיה ושל כושר ההשתכרות לנסיבותיו האישיות של היחיד. החובה החלה על הגורם המוסמך להתאים את החישוב האמור לנסיבות אישיות קבועה בסעיף 160 לחוק, מדובר במימד של שיקול דעת הנתון לגורם המוסמך בהתייחס לדרכי החישוב הבסיסיות שייקבעו בתקנות כמפורט לעיל. הפעלת שיקול דעת זה מאפשרת ליצור בפועל איזון ראוי והוגן בין אינטרס השיקום הכלכלי של היחיד המסוים לבין אינטרס הנושים. כך למשל, במקרים חריגים שבהם הכנסתו הפנויה של היחיד גבוהה במיוחד, ייתכן שמוצדק להגיע לתוצאה ששיעור ההכנסה הפנויה שיוותר בידיו יהיה נמוך מחמישים אחוז. ולהבדיל, גם בהקשר של יחידים שבחינת נסיבות חייהם מעידה כי הם נמנים על אוכלוסיות קצה, למשל נפגעי אלימות או שורדות זנות, לעיתים עשוי להתקיים מימד שיקומי נוסף שיש לזהותו וליתן לו התייחסות במסגרת שיקול הדעת של הגורם המוסמך להתאים את החישוב האמור לנסיבות האישיות, ולקבוע את גובה התשלום בהתאמה לכך. ויודגש כי חישוב זה עשוי להשתנות ולהתפתח לאורך ההליך בהתאם לנסיבות המיוחדות של היחיד הספציפי, הכול בחתירה לשיקומו הכלכלי של היחיד ולאיזון בין אינטרס זה לבין אינטרס הנשייה. לנוכח דברים אלה, מוצע לקבוע בתקנה זו כי במסגרת התאמת החישוב לנסיבותיו האישיות של היחיד, על הגורם המוסמך להביא בחשבון, בין השאר, את נסיבות חייו של היחיד, ובכלל זה מצב בריאותי ונסיבות אישיות מיוחדות של היחיד ושל מי שפרנסתם עליו, את הצרכים הנוכחיים והעתידיים של היחיד ושל מי שפרנסתם עליו ואת מאפייני ההוצאות העיקריות שלהם, ובכלל זה מזונות שהיחיד או בן זוגו חייבים בהם לפי פסק דין. המדובר כאמור בפירוט אופן הביצוע של חובת ההתאמה לנסיבות האישיות הקבועה בסעיף 160 לחוק.
תקנה 8 מוצע לקבוע הוראת הצמדה למדד המתייחסת לסכומים הקבועים בתקנות. נפקות ההוראה היא לעניין התוספת הראשונה בקשר עם סכומי ההקצבה לתלויים, הנכללים בסכום הבסיסי כהגדרתו בתקנה 1. מכיוון שסכומים אלה משקפים את עלויות המחיה הבסיסיות, מוצע להצמידם למדד המחירים לצרכן מדי שנה.
התוספת הראשונה לתקנות מוצע לקבוע בתוספת הראשונה לתקנות, את סך ההקצבה לתלויים כהגדרתה בתקנה 1 המוצעת. ההקצבה לתלויים עניינה בסכומים שיתווספו לסכום בגובה קצבת נכות בשיעור המרבי, ויהוו יחד עימו את "הסכום הבסיסי" כהגדרתו המוצעת. כמפורט לעיל, הסכום הבסיסי, וכן הוצאות מיוחדות לפי תקנה 5 המוצעת, מופחתים מסך ההכנסה החודשית הכוללת לשם חישוב ההכנסה החודשית הפנויה, במסגרת חישוב רכיב ההפרש בעניינו של היחיד, אשר בתורו משפיע על חישוב דמי המחיה בעניינו. מוצע לקבוע כי סכומי ההקצבה לתלויים יהיו כלהלן:
עבור בן זוג החי עם היחיד במשותף מכוח נישואין או ידועים בציבור – סכום השווה לסכום המשולם כתוספת עבור בן זוג של מי שנקבעה לו דרגת אי-כושר להשתכר בשיעור של 100% לפי סעיף 200(א)(1) עד (4)(א) לחוק הביטוח הלאומי, לכל חודש; עבור כל אחד מילדי היחיד שפרנסתם עליו, ולא יותר מארבעה ילדים - 1,500 שקלים חדשים לכל חודש; ועבור כל ילד נוסף של היחיד שפרנסתו עליו החל מהילד החמישי ואילך – 1,300 שקלים חדשים לכל חודש.
לגבי ילד הזכאי למזונות, החישוב האמור ייעשה באופן יחסי לתקופה שבה הוא שוהה עם היחיד באותו חודש.
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 162(ב) ו-356 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן – החוק), ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: בתוקף סמכותי לפי סעיפים 162(ב) ו-356 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן – החוק), ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
הגדרות בתקנות אלה – בתקנות אלה –
"הגורם המוסמך" – בית המשפט, הממונה או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין; "הגורם המוסמך" – בית המשפט, הממונה או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין;
"הוצאות מיוחדות" – כמשמעותן בתקנה 5; "הוצאות מיוחדות" – כמשמעותן בתקנה 5;
"הכנסה חודשית כוללת", "הכנסה חודשית פנויה" – כמשמעותן בתקנה 2; "הכנסה חודשית כוללת", "הכנסה חודשית פנויה" – כמשמעותן בתקנה 2;
"הקצבה לתלויים" – הסכום המפורט בטור ב' בטבלה שבתוספת הראשונה, לפי האמור לצדו בטור א' ובטור ג' לאותה טבלה, לפי העניין; "הקצבה לתלויים" – הסכום המפורט בטור ב' בטבלה שבתוספת הראשונה, לפי האמור לצדו בטור א' ובטור ג' לאותה טבלה, לפי העניין;
"הסכום הבסיסי" – סכום השווה לסכום קצבת הנכות החודשית המשתלמת למי שנקבעה לו דרגת אי-כושר להשתכר בשיעור של 100% לפי סעיף 200(א)(1) עד (4)(א) לחוק הביטוח הלאומי, בתוספת הקצבה לתלויים; "הסכום הבסיסי" – סכום השווה לסכום קצבת הנכות החודשית המשתלמת למי שנקבעה לו דרגת אי-כושר להשתכר בשיעור של 100% לפי סעיף 200(א)(1) עד (4)(א) לחוק הביטוח הלאומי, בתוספת הקצבה לתלויים;
"חוק ביטוח בריאות ממלכתי" – חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994; "חוק ביטוח בריאות ממלכתי" – חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994;
"מי שפרנסתם על היחיד" – כל אחד מאלה: "מי שפרנסתם על היחיד" – כל אחד מאלה:
ילדו של היחיד, לרבות ילד חורג וילד מאומץ ולרבות ילדיו הקטינים של בן זוגו של היחיד וכן לרבות נכד שכל פרנסתו על היחיד, שמתקיים בו האמור בהגדרת ילד בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי;
ילדו של היחיד שמלאו לו 18 שנים אולם מטעמים בריאותיים הוא אינו מסוגל לכלכל את עצמו ותלוי ביחיד תלות מלאה או חלקית;
מי שהיחיד חב בפרנסתו ובשל מצבו הרפואי או גילו הוא אינו מסוגל לכלכל את עצמו, ובלבד שהוצאות מחייתו גבוהות מהכנסתו;
"רכיב ההפרש" –סכום המחושב לפי תקנה 3;
"תקופת הביניים" – התקופה שממתן צו לפתיחת הליכים לגבי יחיד עד למתן צו לשיקומו הכלכלי;
"תקופת התשלומים" – כמשמעותה בסעיף 160 לחוק. "רכיב ההפרש" –סכום המחושב לפי תקנה 3;
"תקופת הביניים" – התקופה שממתן צו לפתיחת הליכים לגבי יחיד עד למתן צו לשיקומו הכלכלי;
"תקופת התשלומים" – כמשמעותה בסעיף 160 לחוק.
חישוב דמי המחיה של היחיד דמי המחיה יחושבו כסכום החודשי שיוותר בידי היחיד, לאחר הפחתת רכיב ההפרש מההכנסה החודשית הכוללת, והכל כמפורט בתקנות אלה. דמי המחיה יחושבו כסכום החודשי שיוותר בידי היחיד, לאחר הפחתת רכיב ההפרש מההכנסה החודשית הכוללת, והכל כמפורט בתקנות אלה.
הכנסה חודשית כוללת תחושב כסך כל ההכנסה החודשית של היחיד, של בן זוגו החי עימו ושל מי שפרנסתם על היחיד, מכל מקור הכנסה, ובכלל זה ממשכורת, גמלה, עסק, מזונות או כל מקור אחר, לאחר שנוכו ממנה מיסים ותשלומי חובה אחרים הקבועים בדין, ובכלל זה: הכנסה חודשית כוללת תחושב כסך כל ההכנסה החודשית של היחיד, של בן זוגו החי עימו ושל מי שפרנסתם על היחיד, מכל מקור הכנסה, ובכלל זה ממשכורת, גמלה, עסק, מזונות או כל מקור אחר, לאחר שנוכו ממנה מיסים ותשלומי חובה אחרים הקבועים בדין, ובכלל זה:
לגבי הכנסה ממשכורת – מיסים ותשלומי חובה אחרים, ובכלל זה לפי פקודת מס הכנסה, חוק הביטוח הלאומי, חוק ביטוח בריאות ממלכתי וחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957;
לגבי הכנסה מעיסוק – הוצאות המותרות בניכוי לפי פקודת מס הכנסה, מיסים ותשלומי חובה אחרים ובכלל זה כאמור בפסקה (1).
סכום ההכנסה החודשית הפנויה יחושב כהפרש המתקבל מהפחתת הסכום הבסיסי וההוצאות המיוחדות כמשמעותן בתקנה 5 מההכנסה החודשית הכוללת. סכום ההכנסה החודשית הפנויה יחושב כהפרש המתקבל מהפחתת הסכום הבסיסי וההוצאות המיוחדות כמשמעותן בתקנה 5 מההכנסה החודשית הכוללת.
חישוב רכיב ההפרש בתקופת הביניים ובתקופת התשלומים רכיב ההפרש בתקופת הביניים הוא מכפלת שיעור חלקו של היחיד בהכנסה החודשית הכוללת במחצית סכום ההכנסה החודשית הפנויה, והוא יחושב לפי הנוסחה המפורטת בתוספת השנייה; הוראה זו תחול גם לצורך חישוב רכיב ההפרש במסגרת הצו לשיקום כלכלי, אולם לצורך חישוב רכיב ההכנסה החודשית הכוללת, סך כל ההכנסה החודשית של היחיד יחושב לפי כושר ההשתכרות שלו. רכיב ההפרש בתקופת הביניים הוא מכפלת שיעור חלקו של היחיד בהכנסה החודשית הכוללת במחצית סכום ההכנסה החודשית הפנויה, והוא יחושב לפי הנוסחה המפורטת בתוספת השנייה; הוראה זו תחול גם לצורך חישוב רכיב ההפרש במסגרת הצו לשיקום כלכלי, אולם לצורך חישוב רכיב ההכנסה החודשית הכוללת, סך כל ההכנסה החודשית של היחיד יחושב לפי כושר ההשתכרות שלו.
הפחתת רכיב ההפרש של בן זוג בחישוב ההכנסה החודשית הכוללת אם בעת שניתן צו לפתיחת הליכים בעניינו של היחיד תלוי ועומד הליך חדלות פירעון בעניינו של בן זוגו של היחיד החי עימו, וכל עוד נמשך ההליך בעניינו של בן הזוג, יופחת סכום רכיב ההפרש שנקבע לבן הזוג בהליך בעניינו, מסכום ההכנסה החודשית הכוללת המחושבת לפי תקנות אלה במסגרת ההליך בעניינו של היחיד. אם בעת שניתן צו לפתיחת הליכים בעניינו של היחיד תלוי ועומד הליך חדלות פירעון בעניינו של בן זוגו של היחיד החי עימו, וכל עוד נמשך ההליך בעניינו של בן הזוג, יופחת סכום רכיב ההפרש שנקבע לבן הזוג בהליך בעניינו, מסכום ההכנסה החודשית הכוללת המחושבת לפי תקנות אלה במסגרת ההליך בעניינו של היחיד.
הפחתת הוצאות מיוחדות בחישוב הכנסה חודשית פנויה בחישוב ההכנסה החודשית הפנויה רשאי הגורם המוסמך, להפחית הוצאות מיוחדות של היחיד ושל מי שפרנסתם עליו, ובכלל זה הוצאות כמפורט להלן, אם מצא כי הוצאות אלה הכרחיות ונובעות מנסיבות החיים המסוימות שלהם ורשאי הוא לדרוש אסמכתאות לכך: בחישוב ההכנסה החודשית הפנויה רשאי הגורם המוסמך, להפחית הוצאות מיוחדות של היחיד ושל מי שפרנסתם עליו, ובכלל זה הוצאות כמפורט להלן, אם מצא כי הוצאות אלה הכרחיות ונובעות מנסיבות החיים המסוימות שלהם ורשאי הוא לדרוש אסמכתאות לכך:
עלויות טיפול רפואי חיוני או תרופות, שאינם כלולים בסל שירותי הבריאות כהגדרתו בסעיף 7 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי ושאינן מכוסות באמצעות גמלה המשתלמת ליחיד בשל שירותים מיוחדים לפי סעיף 206 לחוק הביטוח הלאומי; עלויות טיפול רפואי חיוני או תרופות, שאינם כלולים בסל שירותי הבריאות כהגדרתו בסעיף 7 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי ושאינן מכוסות באמצעות גמלה המשתלמת ליחיד בשל שירותים מיוחדים לפי סעיף 206 לחוק הביטוח הלאומי;
עלויות נסיעה בתחבורה ציבורית לשם נסיעה וחזרה ממקום עבודה; עלויות נסיעה בתחבורה ציבורית לשם נסיעה וחזרה ממקום עבודה;
עלויות מסגרת טיפול בפעוטות שחוק לימוד חובה, התש"ט-1949 אינו חל עליהם; עלויות מסגרת טיפול בפעוטות שחוק לימוד חובה, התש"ט-1949 אינו חל עליהם;
עלויות צהרונים לקטינים עד כיתה ג'; עלויות צהרונים לקטינים עד כיתה ג';
סכום ההקצבה לזכאי למזונות לפי סעיף 179 לחוק. סכום ההקצבה לזכאי למזונות לפי סעיף 179 לחוק.
חישוב כושר השתכרותו של היחיד בחישוב כושר השתכרותו של היחיד לצורך קביעת גובה התשלומים בצו לשיקום כלכלי יביא הגורם המוסמך בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: הכשרתו המקצועית של היחיד, השכלתו, גילו וקרבתו לגיל פרישה, מצבו הבריאותי, אזור מגוריו ונסיבות חייו. בחישוב כושר השתכרותו של היחיד לצורך קביעת גובה התשלומים בצו לשיקום כלכלי יביא הגורם המוסמך בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: הכשרתו המקצועית של היחיד, השכלתו, גילו וקרבתו לגיל פרישה, מצבו הבריאותי, אזור מגוריו ונסיבות חייו.
התאמת החישוב לנסיבות אישיות בבואו של הגורם המוסמך לקבוע את דמי המחיה של היחיד ואת כושר ההשתכרות שלו, יתאים את חישובם לפי תקנות אלה לנסיבותיו האישיות של היחיד כאמור בסעיף 160 לחוק; במסגרת התאמת החישוב לנסיבותיו האישיות של היחיד הגורם המוסמך יביא בחשבון, בין השאר, את נסיבות חייו של היחיד, ובכלל זה מצב בריאותי ונסיבות אישיות מיוחדות של היחיד ושל מי שפרנסתם עליו, את הצרכים הנוכחיים והעתידיים של היחיד ושל מי שפרנסתם עליו ואת מאפייני ההוצאות העיקריות שלהם, ובכלל זה מזונות שהיחיד או בן זוגו חייבים בהם לפי פסק דין. בבואו של הגורם המוסמך לקבוע את דמי המחיה של היחיד ואת כושר ההשתכרות שלו, יתאים את חישובם לפי תקנות אלה לנסיבותיו האישיות של היחיד כאמור בסעיף 160 לחוק; במסגרת התאמת החישוב לנסיבותיו האישיות של היחיד הגורם המוסמך יביא בחשבון, בין השאר, את נסיבות חייו של היחיד, ובכלל זה מצב בריאותי ונסיבות אישיות מיוחדות של היחיד ושל מי שפרנסתם עליו, את הצרכים הנוכחיים והעתידיים של היחיד ושל מי שפרנסתם עליו ואת מאפייני ההוצאות העיקריות שלהם, ובכלל זה מזונות שהיחיד או בן זוגו חייבים בהם לפי פסק דין.
הצמדה למדד (א) הסכומים הקבועים בתקנות אלה ישתנו ב-1 בינואר של כל שנה (בתקנה זו – יום השינוי) לפי שיעור השינוי של המדד החדש לעומת המדד היסודי. (א) הסכומים הקבועים בתקנות אלה ישתנו ב-1 בינואר של כל שנה (בתקנה זו – יום השינוי) לפי שיעור השינוי של המדד החדש לעומת המדד היסודי.
(ב) סכום שהשתנה כאמור יעוגל לשקל החדש השלם הקרוב, וסכום של מחצית השקל יעוגל כלפי מעלה. (ב) סכום שהשתנה כאמור יעוגל לשקל החדש השלם הקרוב, וסכום של מחצית השקל יעוגל כלפי מעלה.
(ג) הממונה יפרסם בהודעה ברשומות את הסכומים המעודכנים כפי שהשתנו עקב האמור בתקנות משנה (א) ו-(ב). (ג) הממונה יפרסם בהודעה ברשומות את הסכומים המעודכנים כפי שהשתנו עקב האמור בתקנות משנה (א) ו-(ב).
(ד) בתקנה זו – (ד) בתקנה זו –
"המדד" – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
"המדד החדש" – המדד שפורסם בחודש דצמבר שלפני יום השינוי;
"המדד היסודי" – המדד שפורסם בחודש דצמבר שלפני יום השינוי הקודם, ולעניין יום השינוי הראשון שלאחר תחילתן של תקנות אלה - המדד שפורסם לאחרונה לפני יום תחילתן.
תוספת ראשונה תוספת ראשונה
(ההגדרה "הקצבה לתלויים" בתקנה 1) (ההגדרה "הקצבה לתלויים" בתקנה 1)
תוספת שנייה תוספת שנייה
(תקנה 3) (תקנה 3)
נוסחה לחישוב רכיב ההפרש נוסחה לחישוב רכיב ההפרש
X-Y-Z
2 X-Y-Z
2
X – הכנסה חודשית כוללת; X – הכנסה חודשית כוללת;
Y – הסכום הבסיסי; Y – הסכום הבסיסי;
Z – הוצאות מיוחדות; Z – הוצאות מיוחדות;
[X-Y-Z] – הכנסה חודשית פנויה; [X-Y-Z] – הכנסה חודשית פנויה;
A – חלקו היחסי של היחיד בהכנסה החודשית הכוללת; A – חלקו היחסי של היחיד בהכנסה החודשית הכוללת;
B – סכום רכיב ההפרש. B – סכום רכיב ההפרש.