חומר רקע

י"ט אדר, תשפ"ו 8 במרץ 2025 לכבוד ח"כ שמחה רוטמן יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט שלום רב, הנדון: עמדת הסניגוריה הציבורית באשר לתקנות שחרור על-תנאי ממאסר (הוראות מיוחדות במצב שבו השתבשו סדרי החיים התקינים)(הוראת שעה), התשפ"ו-2026 הסניגוריה הציבורית מברכת על קידום תקנות שיאפשרו לקיים סוגים מסוימים של דיוני ועדות שחרורים במצב חירום. עם זאת, אנו סבורים כי נוסח התקנות המוצע מצמצם יתר על המידה את האפשרות לקיים דיונים חיוניים בוועדות השחרורים, וגם בהינתן המצב המיוחד, אין בו כדי לאזן נכונה את כלל השיקולים הנדרשים (זאת גם בהתחשב במגמה המסתמנת של ההקלות במגבלות פיקוד העורף ובפעילות המשק). בראש ובראשונה, אנו סבורים שראוי לאפשר קיומם של דיון מהותי ראשון בעניינם של אסירים הנמצאים סמוך למועד השליש או אחריו, ושעניינם לא נדון עד כה, וכן בעניינם של אסירים שבקשתם לשחרור מוקדם בשלה לדיון לאחר קבלת חוות הדעת הנדרשות. אכן, אין חולק כי לאסיר אין "זכות קנויה" לשחרור על-תנאי ממאסר, אך יש לו בהחלט זכות חוקית שאפשרות שחרורו המוקדם תיבחן במועד. הדבר נובע כמובן מהחוק, אבל גם משיקולים נוספים הנוגעים למצב הכליאה ולמצוקת התנאים החריפה שמחייבים לעשות כל שניתן כדי לשחרר את מי שניתן לשחררו. כזכור, לפי הנתונים העדכניים ישנם כ-7,000 כלואים מעל תקן הכליאה (החדש), למעלה מ-40% מהעצורים והאסירים הפליליים מוחזקים בתנאים החורגים משטח המחייה המינימלי לפי "הפעימה הראשונה (מתחת ל-3 מ"ר), ובכל יום נתון למעלה מ-1,900 מהכלואים הפליליים אינם מולנים על מיטות. ניתן להניח גם שלפחות בחלק ממתקני הכליאה אסירים מוחזקים ללא מרחבים מוגנים תקניים. מצב החירום כמובן רק מחריף את מצוקת האסירים ובני משפחותיהם, ומטבע הדברים אפשרות שחרור מוקדם של אסירים שמתאימים לכך עשויה להקל מאוד גם על התמודדות משפחותיהם עם מצוקת המלחמה ותוצאותיה. לטעמנו, במצב דברים זה, יש על המדינה חובה לעשות כל שניתן כדי לקיים דיונים אלה, ולא לבטלם בעיקר מטעמים לוגיסטיים. נזכיר, כי בכל הנוגע לדיוני מעצרים לא נטען לקשיים המחייבים ביטול מעצרים או דיוני מעצר, ומדובר בהיקפים משמעותיים בהרבה מההיקפים המדוברים בוועדות שחרורים. יתרה מכך, למיטב הבנתנו בימים אלה ממש ישנה כוונה להוסיף סוגים רבים של דיונים (לרבות בתחום הפלילי) שיישמעו במצב החירום המיוחד. על כן, ניתן לחשוב על פתרונות אחרים שיאפשרו את קיום הדיונים בעניינם של אסירים אלה, וכאמור מדובר באוכלוסייה התחומה לאלו שקבוע בעניינם דיון מהותי ראשון בעת שהם מצויים סמוך למועד השליש או לאחריו. מעבר להסתייגותנו הכללית כאמור, נציין לגבי הנוסח המוצע לתקנה 2(א)(2) בנוגע לקטינים, כי אנו מסתייגים מהצמצום הנובע מהדרישה לחוות דעת של רש"א וההתניה בתכנית שהוכנה על ידה. לטעמנו, ראוי לדון בעניינו של כל קטין שניתן לבחון את שחרורו, גם אם מדובר, למשל, בחוות דעת או תכנית פרטית. הנוסח המוצע אמנם מציע בתקנה 2(ג) אפשרות של חריג המאפשר ליו"ר ועדת שחרורים לקבוע כי עניין מסוים יובא לדיון בפניו, אך לטעמנו החריג המוצע מנוסח באופן מצמצם ביותר המגביל את שיקול הדעת ומחייב קיומם של מספר תנאים מצטברים (החלטה מנומקת בכתב, בתוספת דרישה לדחיפות ותוספת של נימוקים מיוחדים שיירשמו שאינה קיימת למשל בתקנות המקבילות של סדרי הדין במצב חירום מיוחד בבתי המשפט ובבתי הדין לעבודה). לטעמנו, הסדר זה אינו מציג אפשרות מעשית לשימוש בחריג, והוא אינו מאוזן כראוי אל מול הביטול הגורף של דיוני ועדות השחרורים וקביעת סוגי הדיונים הבודדים שיתקיימו. עוד יצוין, כי החריג מאפשר לקיים דיון שכזה רק לבקשת האסיר או ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, בעוד שנכון היה לאפשר לגורמים נוספים להגיש בקשה שכזו כדוגמת רש"א. לבסוף, נעיר גם לעניין משך תחולת התקנות: בהנחה שהכוונה היא לעשרה ימים שיימנו ממועד התקנת התקנות, הרי שתקופה זו מצטרפת לתקופה של שבוע שבה לא התקיימו כלל דיונים, ובהינתן המגמה המסתמנת של הקלות מסוימות בפעילות המשק אין הצדקה למנוע קיום דיונים דווקא בנושא חשוב זה שעניינו השלכה על אפשרות שחרורם של אסירים למשך תקופה המצטברת קרוב לשלושה שבועות. לסיכום, אנו סבורים כי ראוי לאפשר במסגרת התקנות לקיים דיונים בעניינם של אסירים שבעניינם קבוע דיון מהותי ראשון ושנמצאים סמוך למועד השליש או לאחריו, להגמיש את הסעיף המקנה ליו"ר הוועדה לקבוע כי מקרה מסוים יובא לדיון בפניו כחריג, ולקבוע את ההסדר המוצע לפרק זמן קצר יותר. מובן, כי לצד זאת ניתן בהחלט לדון באופן קיום הדיונים בדרך שתבטיח את שלומם של כל הגורמים המעורבים. בכבוד רב ובברכה, גיל שפירא, עו"ד מנהל מחלקה – ייצוג אסירים הסניגורית הציבורית הארצית