חומר רקע

התייחסות לתקנות מוצעות רקע: מדיניות תעשייתית היא מדיניות ממשלתית השואפת לתמוך בסקטור התעשייה, בענף משני, באזור גיאוגרפי מסוים. תמיכה זו יכולה להיות ישירה (כגון מענקים) אך בד"כ היא עקיפה ויכולה לכלול: חסימת יבוא, דרישה לשת"פ תעשיית י ורכש גומלין, הטבות מס לחברות, הקצאת קרקעות, העדפה של תוצרת מקומית במכרזים, פיחות מטבע ועוד. הצדקות למדינ יות תעשייתית: ההצדקה המרכזית למדיניות תעשייתית הינה "יצירה של מקומות עבודה" ו"השארת הכסף בארץ", כאשר אזור מסוים או מדינה שלמה סובלים מאבטלה גבוה, מדי ניות תעשייתית מהווה תחליף ל"עבודות ציבורית." ההצדקה מי וצרת לרוב בתור "למה שנביא מכוניות מחו"ל אם אנחנו יכולים לייצר מכוניות בארץ". הצדקה זו היית ה פופולרית מאוד במדינות אוטוקרטיות וקומוניסטיות. המחקר הכלכלי העולמי והארצי הפריכו את הטיעונים בעד מדיניות זו. מקומות עבודה חדשים שנוצרים מגיעים על חשבון מקומות עבודה אחרים ויעילים יותר שיכלו להיווצ ר במקו מם. העובדים המתקבלים למקומות עבודה מלאכותיים אלה סובלים לעיתים קרובות משכר נמוך , כי הפגיעה של המדיניות ב תחרות יות מפחיתה את רמת הפריון. צרכנים של מוצרים המיוצרים במסגרת מדיניות זו סובלים מאיכות נמוכה. המרוויחים העיקריים של מדיניות זו הינם בעלי מפעלים הנהנים מהעדר תחרות והכנסה מובטחת. זה היה סיפורה של תעשיית הטקסטיל בישראל. למדיניות תעשייתית ישנן הצדקות נוספות. כאשר חברה מסוימת מקימה מפעל עתיר ידע או הון, למפעל זה עשויות להיות תועלות חיצוניות בצורה של כ ו ח עבודה מיומן יותר או יצירה של אקו- סיסטם טכנולוג י. זו ההצדקה ששימשה למשל להקמת מפעלי אינטל בארץ. תמיכה מסוג זה מגיע ה לאחר בחינה אסטרטגית מעמיקה ע"י גורמי הממשלה ובמסגרתה נבדקת תועלתה הצפויה של המדיניות והיא מושווית לעלות הציבורית של מדיניות זו. לפעמים, מדינות מעוניינות להשאיר אצלן יתרון יחסי מסוים או יכולות מסוימות, בעיקר בהקשרים ביטחוניי ם, אך לרוב מדי ניות זו הינה ממוקדת מאוד ומיושמת בעיקר ע"י תמיכות ישירות או רכישה של המוצר ע"י הממשלה. למדיניות תעשייתית חולשות רבות:  מדיניות תעשיית ה מקודמת ע"י העדפה במכרזים למשל, יוצרת אפליה בין מפעלים המשתתפים במכ רזים לכאלה שתוצרתם אינה מיועדת ל רכש ע"י המדינה. במקרים כאלה, משאבי הון וכ"א מוגבלים מופנים להתמודדות על רכ ש ממשלתי על חשבון משאבים היכולים להיות מופנים ליצוא או צריכה פרטים. במצב זה, הסיוע למתמודדים במכרזים מעלה את יוקר המחיה ומחליש את התחרותיות של המדינה בשווקים בין-לאומיים.  מדיניות תעשייתית מסיתה הון מהשקעות המייצרות פריון עבודה גבוה להשקעות המתאפיינות בפריון עבודה נמוך. מדיניות תעשייתית מסייעת בהכרח למפעלים חסרי יתרון תחרותי אשר לא היו מתקיימים ללא הסיוע. מפעלים אלה מאופיינים בפריון עבודה נמוך לעובד, שכר נמוך, והעדר אופק תעסוקתי לעובדים. השקעות במפעלים אלה מגיע ות על חשבון השקעה במפעלים מתקדמים יותר.  מדיניות תעשייתית היא לרוב לא שקופה, ולכן גם אינה דמוקרטית. אפליה במכרזים, חובת רכש גומלין, חסימת יבוא וכד' אינן מגיעות עם תג מחיר ברור ושקוף לציבור . לאזרח ים ולמדינה אין אפשרות לדעת מה היית ה העלות העודפת ששלמה המדינה ובכמה הופחתה רמת החיים בעקבות יישום המדיניות. לא ניתן לחשב מה היית ה התרומה נטו לצמצום האבטלה (תרומה נטו = כמות מקומות העבודה שנוצרו בעקבות המדיניות פחות כמות מקומות העבודה שנגרעו בעקבותי ה.)  למדיניות תעשייתית ישנה השפעה לרעה על יחסי ה חוץ של מדינה, וארגונים בין- לאומיים המקדמים את הסחר והשלום פועלים להפחיתה. מדינות אשר רואות מדינות אחרות פועלות לפגיעה בסחר באמצעות מדיניות תעשייתית (ובכך פוגעות ביצוא שלהן) עלולות להפעיל פעולות תגמול ולגרום למלחמת סחר. כאשר מדיניות תעשייתית מוצעת, כמו בתקנות המונחות כרגע על שולחן הוועדה, שנועדו לסייע לאזור עוטף עזה, עולות תה יות רבות בנוגע ליעילות המדיניות. 1 שקיפות ו הבחנה נכונה בין אמצעים למטרות: . התקנות המוצעות אינן קובעות את מטרות החקיקה אלא רק את האמצעים שבהם משתמשים, ו אמצעים אינם מטרות. "תוכנית לחיזוק החוסן האזרחי בשדרות ובישובי עוטף עזה" צריכה להיות מבססת על יעדים יעילים ומדידים. בהנחה שמטרת התוכנית היא להגדיל את רווחתם של תושבי האזור , על התוכנית להבטיח שמשאבים ה מוקצים בתקנות יבטיחו זאת, וכאמור אין ביכולתה של התוכנית להבטיח את המטרות. א. אין כל הבטחה, כי המועסקים במפעלים אשר זוכים להטבה יעסיקו את תושבי האזור. ב. אין כל הבטחה, שהרווח העודף הנוצר ממתן הטבה יגיעו לכיסיהם של תושבי האזור. ג. אין כל הבטחה, שההטבה לא תפגע במפעלים ומעסיקים קיימים באזור, ושמקומות העבודה שיווצרו לא יהיו על חשבון מקומות עבודה קיימים. ד. אין כל הבטחה, כי מעסיקים אחרים בא זו ר לא יפגעו מתחרות לא הוגנת על כוח אדם. 2 . בחינת חלופות: " לחיזוק החוסן האזרחי בשדרות ובישובי עוטף עזה" יכול להתבצע במספר דרכים., כיום תושבי שדרות והאזור אמורים ליהנו ת מהטבת מס, אך רבים אינם מגיעים לסף המס הנדרש. בנוסף, אין סיבה שרק עובדים במפעלים שנגשים למכרזים ממשלתיים ייהנ ו מהאפליה במכרז (אם ההטבה בכלל תחלחל לעובדים). מענק עבודה מוגדל לתושבי האזור למשל יגדיל גם את התעסוקה וגם את השכר, וזאת מבלי להפלות בין סוגי המעסיק םי באזור. סיכום על פניו נראה כי מתן העדפה במכרזים הינה הדרך הכי פחות יעילה להגשמת "לחיזוק החוסן האזרחי בשדרות ובישובי עוטף עזה". תוכנית זאת הינה בלתי שקופה ובלתי מדידה, שספק רב אם התועלות שבה יגיעו כלל לתושבי האזור. יתרה מזאת, מתן העדפה במכרזים עלול לפגוע בפריון של תושבי האז ור, לפגוע ביזמות ובפיתוח הכלכלי ולבסוף להשיג תוצאה הפוכה מכוונת המחוקק. אנחנו ממליצים שלא לאמץ את התקנות המוצעות.