חומר רקע
דברי הסבר
כללי מטרת התקנות להבהיר ולפרט את אופן יישום ההוראות של חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התשפ"ב-2022 (להלן – החוק), וכן לקבוע הסדרים בנושאים שלגביהם נקבע בסעיפים 12 ו-39(א) לחוק כי יוסדרו בתקנות.
התקנת התקנות נעשתה על בסיס המידע והמומחיות המצויים בידי משרד הרווחה והביטחון החברתי (להלן – משרד הרווחה או המשרד) ולאחר הליכי היוועצות שקיים המשרד, שכללו, בין השאר, הליכים של שיתוף הציבור.
תקנה 1 מוצע להגדיר מונחים שונים המשמשים בתקנות אלה.
תקנה 2 ישנם שני סוגים של מוגבלויות שמוגדרים באופן ממצה במסגרת ההגדרה "מוגבלות" שבחוק: מוגבלות שכלית-התפתחותית ואוטיזם. לגבי שאר סוגי המוגבלויות שבחוק, נדרש פירוט נוסף במסגרת התקנות. בהתאם לכך, מוצע לפרט בתקנה זו את ההגדרה לעניין מוגבלות קוגניטיבית נוירופסיכולוגית.
תקנה 3 לעניין מוגבלויות שאינן מוגבלות שכלית-התפתחותית ואוטיזם נדרש פירוט נוסף במסגרת התקנות. לפיכך, מוצע לפרט בתקנה זו את ההגדרה לעניין מוגבלות מוטורית. ההגדרה שבחוק מבוססת על המדדים של המוסד לביטוח לאומי וכן מסמיכה את השר לקבוע מדדים אחרים; מוצע להבהיר בתקנות כי אבחון המוגבלות יכול שייעשה על ידי המוסד לביטוח לאומי או על ידי גורם מאבחן אחר, כמפורט בתקנה 12(א) המוצעת, אף אם המוגבלות לא הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי.
תקנה 4 לעניין מוגבלויות שאינן מוגבלות שכלית-התפתחותית ואוטיזם נדרש פירוט נוסף במסגרת התקנות. לפיכך, מוצע לפרט בתקנה זו את ההגדרה לעניין מוגבלות ראייה.
תקנה 5 לעניין מוגבלויות שאינן מוגבלות שכלית-התפתחותית ואוטיזם נדרש פירוט נוסף במסגרת התקנות. לפיכך, מוצע לפרט בתקנה זו את ההגדרה לעניין מוגבלות שמיעה.
תקנה 6 לעניין מוגבלויות שאינן מוגבלות שכלית-התפתחותית ואוטיזם נדרש פירוט נוסף במסגרת התקנות. לפיכך, מוצע לפרט בתקנה זו את ההגדרה לעניין עיכוב התפתחותי.
תקנה 7 מוצע לקבוע כי במסגרת המוגבלויות המוכרות לפי החוק לא ייכללו המוגבלויות האלה, מהטעמים כמפורט להלן:
(1) מוגבלות שאובחנה או שהתבקשה לגביה הכרה לאחר גיל 67; מוגבלות זו נובעת ממאפייני זקנה ועל כן הגורם המתאים למתן שירותי רווחה בשלב זה אינו מינהל המוגבלויות שבמשרד, אלא הגורם המקצועי שנותן שירותים לאוכלוסיית האזרחים הוותיקים;
(2) מוגבלות הנובעת מדמנציה; בשלבים מוקדמים של המחלה, הפגיעה של האנשים לא תגיע לכדי סף המוגבלות שנקבע בחוק ובשלבים המאוחרים, עיקר התשומות הדרושות הינן רפואיות ומצויות באחריות משרד הבריאות. לשלב הביניים של המחלה, יינתן מענה בריאותי-שיקומי משולב שלא במסגרת חוק זה וזאת בשל המאפיינים הייחודיים של אוכלוסייה זו.
(3) מוגבלות הנובעת ממחלה ניוונית-פרוגרסיבית או נוירו-דגנרטיבית, שהאדם חלה בה לאחר שהפך לבגיר, אם הגורם המכיר קבע, בהחלטה לפי תקנות אלה, כי אותו אדם אינו זכאי לקבל שירותי רווחה לפי החוק, לאחר שנוכח כי קצב ההתפתחות של אותה מחלה הוא מהיר או כי עיקר השירותים הדרושים לאותו אדם הם בתחום הרפואי; במצבים אלו, עיקר התשומות הדרושות הינן רפואיות ומצויות באחריות משרד הבריאות.
תקנה 8 מוצע להגדיר מונחים שונים המשמשים בפרק ג' המוצע לתקנות, שעניינו הגורם המאבחן, ביצוע אבחון והערכת רמת התמיכה.
תקנות 9 עד 15 מוצע לקבוע את זהותו של הגורם המאבחן לעניין סוגי המוגבלויות השונים וכן את התנאים הנדרשים לביצוע אבחון בהתייחס לכל אחד מסוגי המוגבלויות. הגורמים המאבחנים והתנאים לביצוע האבחון נקבעו בהתאם לסטנדרטים מקצועיים מקובלים, תוך קביעת הבדיקות ההכרחיות, על מנת למנוע הכבדה על האדם ומשפחתו שלא לצורך.
יודגש כי קביעת בעלי המקצוע הרלוונטיים לכל סוג מוגבלות, נעשתה בשים לב לתפקידם של הגורמים המאבחנים לבצע אבחון מקצועי בנוגע לקיומה של המוגבלות, ובכלל זה התייחסות לגיל הופעת המוגבלות, היותה של המוגבלות קבועה או מתמשכת והצפי להתמשכותה, ולמומחיות הנדרשת לשם כך.
תקנה 16 מוצע לקבוע כי גורם מאבחן יערוך דוח מסכם לעניין אבחון שביצע לפי התקנות . כן, מוצע לקבוע אילו פרטים על הגורם המאבחן לכלול במסגרת דוח האבחון כאמור. פרטים אלה כוללים מידע שיש לו רלוונטיות משמעותית להחלטותיו של הגורם המכיר.
תקנה 17 התקנה המוצעת עוסקת בהערכת רמת התמיכה. תקנת משנה (א) המוצעת קובעת מי רשאי לבקש מגורם מאבחן כי יעריך את רמת התמיכה שלה זקוק אדם שאובחן כאדם עם מוגבלות.
תקנת משנה (ב), קובעת כי הגורם המאבחן שרשאי להעריך רמת תמיכה יכול להיות אחד משלושת הגורמים האלה בלבד: פסיכולוג, עובד סוציאלי או מרפא בעיסוק; גורמים אלה נקבעו בשים לב לכך שהם עוסקים, במסגרת עבודתם השוטפת, בשאלות שנוגעות לתפקוד. נוסף על כך, הגורם המאבחן המעריך את רמת התמיכה נדרש להיות בעל מיומנות וניסיון בהערכת תפקוד או צורכי תמיכה בהתאם לדרישות שייקבעו בחוזר משרד הרווחה.
יובהר כי הגורם המאבחן שמעריך רמת תמיכה יכול שיהיה גורם מאבחן אחר מזה שאבחן את המוגבלות.
תקנה 18 מוצע לקבוע כי ועדת אבחון, כהגדרתה בחוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), התשכ"ט-1969 (להלן – חוק הסעד), תוכל לשמש אף היא גורם מאבחן לעניין מוגבלות שכלית-התפתחותית, נוסף על הגורמים המאבחנים המנויים בתקנה 10 המוצעת, וזאת בהתחשב במהותה ותפקידיה לפי חוק הסעד.
נוסף על כך, מוצע לקבוע כי ועדת האבחון כאמור תוכל לשמש גורם מאבחן לעניין אוטיזם, מוגבלות קוגניטיבית-נוירופסיכולוגית ועיכוב התפתחותי, אם היא דנה בעניינו של אדם לשם בחינת קיומה של מוגבלות שכלית-התפתחותית, ולבסוף תוצאות האבחון הצביעו על קיומה של אחת מאותן מוגבלויות; זאת, שכן לוועדת האבחון ישנה הכשירות והניסיון המספקים לשם אבחון מוגבלויות מסוגים אלה וכן על מנת להבטיח את יעילותו של ההליך.
במקרים אלו תהליך האבחון ייעשה לפי הוראות חוק הסעד.
תקנה 19 מוצע לקבוע כי יראו החלטה של הגורמים המוסמכים כמפורט בתוספת הראשונה לתקנות, לפי כל אחת מסוגי המוגבלויות, כאילו נתקבלה על ידי גורם מאבחן.
תקנה 20 מוצע להגדיר מונחים שונים המשמשים בפרק ד' המוצע לתקנות, שעניינו הגורם המכיר, בקשה להכרה והטיפול בה.
תקנה 21 מוצע לקבוע רשימה של אנשי מקצוע, לעניין כל סוג של מוגבלות, שהשר יוכל להסמיכם כגורם מכיר וכן מוצע לקבוע את תנאי הכשירות והניסיון המקצועי הנדרשים מהם.
בין השאר, מוצע לקבוע כי הגורם המכיר יהיה בעל ניסיון מקצועי של 5 שנים לפחות בתחום המוגבלות לגביה הוא משמש כגורם מכיר וכי עליו לעבור הכשרה מתאימה כפי שיורה המשרד. דרישות אלה נועדו להבטיח שהגורמים המכירים יהיו בעלי ניסיון מקצועי מתאים, שיאפשר להם לבחון את החומר המקצועי שיובא בפניהם, לתת משקל ראוי להערכה העצמית של האדם ב בדבר צרכי תמיכה ולערוך אינטגרציה בין מידע זה ובין החומר האבחוני המוגש להם.
תקנה 22 מוצע לקבוע כי גורם מכיר יכיר באדם כזכאי לקבלת שירותי רווחה לפי החוק, אם מצא כי האדם שלגביו הוגשה הבקשה עומד בתנאים שנקבעו לפי החוק לעניין המוגבלת הנוגעת לעניין. בהמשך, אם מצא הגורם המכיר כי האדם זכאי להכרה מכוח החוק, יקבע את רמת התמיכה שהאדם זקוק לה באופן המפורט בתקנות.
תקנה 23 מוצע לקבוע את האופן בו תיקבע רמת תמיכה ואת מדרג רמות התמיכה לעניין אדם עם מוגבלות שמלאו לו 16 (להלן – בגיר). תקנות משנה (א)-(ב) המוצעות קובעות כי המדרג ינוע בין 1 ועד 7, החל מרמת תמיכה נמוכה ועד לרמת תמיכה מרבית, כאשר לעניין מדרג 3 עד 7, יהיה רשאי הגורם המכיר לקבוע סיווג נוסף של "*", המצביע כי קיימים מאפיינים ייחודיים שקשורים לשמירה על בטחון אישי של הבגיר או הסביבה, שדורשים התאמה ייעודית של רמת התמיכה.
תקנות משנה (ג)-(ח) המוצעות קובעות את האופן בו תיקבע רמת תמיכה של בגיר. רמת התמיכה תשקף את סוג ותדירות הסיוע לו נדרש הבגיר בכל אחד משבעת תחומי החיים המפורטים. שבעת תחומי החיים הללו יסווגו לשלושה אשכולות, אשר לגבי כל אחד מהם יחליט הגורם המכיר מהם צורכי התמיכה של הבגיר – החל מהעדר צורכי תמיכה ועד לצרכי תמיכה מוגברים. בהחלטה זו ייקח הגורם המכיר בחשבון מצב שבו לבגיר ריבוי של מוגבלויות או שילוב של מוגבלות עם מחלה או לקות. לשם קביעת רמת התמיכה ייעשה שקלול של צורכי התמיכה של הבגיר ביחס לכל אשכול.
תקנה 24 מוצע לקבוע את האופן בו תיקבע רמת תמיכה ואת מדרג רמות התמיכה לעניין אדם עם מוגבלות שמלאו לו 3 וטרם מלאו לו 16 (להלן – קטין). תקנות משנה (א)-(ב) המוצעות קובעות כי המדרג ינוע בין 1 ועד 5, החל מרמת תמיכה נמוכה ועד לרמת תמיכה מרבית, כאשר לעניין מדרג 2 עד 5, יהיה רשאי הגורם המכיר לקבוע סיווג נוסף של "*", המצביע כי קיימים מאפיינים ייחודיים שקשורים לשמירה על בטחון אישי של הקטין או הסביבה, שדורשים התאמה ייעודית של רמת התמיכה.
תקנת משנה (ג) המוצעת קובעת כי לעניין מי שטרם מלאו לו 3, רמת התמיכה תהיה אחידה ותסומן כמדרג "פ" (פעוט).
תקנות משנה (ד)-(ה) המוצעות קובעות כי רמת התמיכה שתיקבע בעניינו של קטין תשקף את אופן הסיוע לו נדרש הקטין בכל אחד מתחומי החיים המפורטים, כאשר בהחלטה זו ייקח הגורם המכיר בחשבון מצב שבו לקטין ריבוי של מוגבלויות או שילוב של מוגבלות עם מחלה או לקות.
תקנה 25 מוצע לקבוע הוראות שונות לעניין הגשת בקשה להכרה ולקביעת רמת התמיכה, סוגי הבקשות והפרטים שלהן.
מוצע לקבוע כי בקשה להכרה יכולה להיות אחת משתיים, או שילוב שלהן – בקשה להכרה המתבססת על הכרה קודמת במוגבלות או בקשה שאינה מתבססת על הכרה קודמת במוגבלות. במקרים בהם קיימת החלטה קודמת של גורם מוסמך שהכיר במוגבלות לגביה המבקש מגיש בקשה, מסוג ההחלטות המפורטות בתוספת הראשונה, המבקש לא יידרש להגיש דוח אבחון נוסף במסגרת הבקשה והכרה בו כאדם עם מוגבלות תתאפשר על סמך ההחלטות האמורות בצירוף החומר האבחוני על בסיסו ניתנו. אפשרות זו נועדה לייעל את ההליך ולמנוע הכבדה מיותרת על האדם ומשפחתו, במקרים שבהם ניתן להסתמך על הכרה קודמת. במקרים בהם אין בידי האדם החלטה המעידה על הכרה קודמת במוגבלות, יגיש בקשה שאינה מתבססת על הכרה קודמת במוגבלות, לה יצורף דוח אבחון. עוד מפורטים במסגרת התקנה המוצעת פרטים ומסמכים שונים הנדרשים לצירוף בבקשה להכרה וכן פרטים אשר יכול המבקש לציין במסגרת הבקשה להכרה.
תקנה 26 אשר לאופן הגשת הבקשה להכרה, מוצע לקבוע כי הבקשה תוגש למשרד באופן מקוון או בדואר, וכי לאחר קבלתה, המשרד ינתב אותה לגורם מכיר לפי החלטתו. המשרד יפעל לשם ניתוב הבקשה לגורם המכיר בעל ההתמחות המתאימה, ככל הניתן בנסיבות העניין, תוך התחשבות במקום מגוריו של האדם שלגביו הוגשה הבקשה.
תקנה 27 מוצע להתוות את תהליך קבלת ההחלטות של הגורם המכיר, תוך קציבת מועדים לתהליך, על חלקיו השונים.
סעיף 14 לחוק קובע כי "הגורם המכיר רשאי להכיר באדם שעניינו הובא לפניו כזכאי, וכן לקבוע, בשיתוף עם אותו אדם אם האדם חפץ בשיתופו, את רמת התמיכה שהוא זקוק לה, על סמך תוצאות האבחון והערכת רמת התמיכה האמורות בסעיף 10, וכל טיעון וחומר נוסף שהזכאי או מבקש ההכרה, נציגם או הגורם המטפל הביא לפניו".
מוצע לקבוע כי הגורם המכיר יחליט בבקשה לפי סעיף 14 לחוק, לאחר שבחן את כלל חומרי הבקשה, המידע והמסמכים שנמסרו לו ובכלל זה תביעות קודמות שהוגשו למוסד לביטוח לאומי בעניין סוג המוגבלות לגביה הוגשה הבקשה, וזאת לשם מניעת הכרות סותרות, וכן מידע שקיבל לפי כל דין.
על מנת להבטיח את יעילות ופישוט הליך ההכרה, מוצע להבהיר כי הגורם המכיר יהיה רשאי לבסס את החלטתו על החלטת קודמת של גורם מוסמך שהכיר במוגבלות לגביה מוגשת הבקשה, מסוג ההחלטות המפורטות בתוספת.
בכל הנוגע לתהליך קביעת רמת התמיכה לה זקוק המבקש, מוצע לקבוע כי רמת התמיכה של המבקש תיקבע בהתאם למפורט בתקנות 23 ו-24, תוך מתן משקל ראוי לצרכיו, כישוריו ויכולותיו של המבקש, כפי שאלו משתקפים בהערכה העצמית בדבר צרכי התמיכה שצורפה לבקשתו. במידה וההערכה העצמית של המבקש כפי שמשתקפת מהשאלון שמילא תואמת את הממצאים לפי יתר מסמכי הבקשה, הגורם המכיר יקבע את רמת התמיכה בהתאם להערכה העצמית. במידה ולא מתקיימת התאמה כאמור הגורם המכיר יחזיר את העניין לגורם מאבחן, להשלמת הערכת רמת תמיכה או מידע אחר, או יזמן את המבקש על מנת להתרשם אישית ממצבו.
לפי סעיף 16 לחוק, אם לדעת הגורם המכיר הבקשה שהוגשה אינה מלאה, הוא רשאי להחזיר את העניין לגורם המאבחן שערך את דוח האבחון או לגורם מאבחן אחר או לדרוש מהאדם עצמו להשלים מידע ומסמכים. במידה והורה הגורם המכיר על צורך בביצוע בדיקות נוספות ואלו לא מבוצעות במסגרת ציבורית, מוצע להבהיר שאלו יוכלו להתבצע במרכז אבחון והערכה לאנשים עם מוגבלות, שפועל מכוח התקשרות עם משרד הרווחה. במובן זה, לא יוטל נטל כלכלי על הנדרשים בהשלמות. לאחר השלמת המידע כאמור, רשאי מגיש הבקשה להודיע כי ברצונו לטעון בפני הגורם המכיר, בכתב או בעל פה.
אשר להחלטת הגורם המכיר, מוצע לקבוע כי ההחלטה תהיה מנומקת ומפורטת ותכלול קביעה אם המבקש זכאי ואת סוג המוגבלות, את רמת התמיכה שהוא זקוק לה וכן יידוע אודות זכותו לערור עליה ועל אופן הגשת ערר כאמור.
תקנה 28 מוצע לקבוע כי הגורם המכיר יציין בהחלטתו אם ההכרה ורמת התמיכה הן לצמיתות, או לתקופה קצובה. אפשרות זו נועדה למצבים שבהם, לדעת הגורם המכיר, המוגבלות או רמת התמיכה עשויות להשתנות; כך, למשל, מצב שבו אדם עם מוגבלות ראייה עומד בפני הליך רפואי שייתכן שישפר את מצבו.
יחד עם זאת, מוצע להבהיר כי בכפוף לאמור לעיל וכן להוראות בעניין בחינה מחודשת, זכאות שנקבעה לקטין תמשיך להיות תקפה גם בהיותו בגיר. כמו כן, מוצע להבהיר כי לגבי אדם עם עיכוב התפתחותי שהוכר כזכאי לפני שמלאו לו 9 שנים, תקופת ההכרה תימשך עד למועד הבחינה המחודשת שתיערך לו בין גיל 16 ל-24 שנים, במידה ויהיה מעוניין לקבל שירותי רווחה נוספים על אלה שקיבל או במקומם.
תקנות 29 ו-30 מוצע לקבוע הוראות לעניין בחינה מחודשת לפי סעיף 15 לחוק, בין אם לפי בקשה מאת הזכאי, מבקש ההכרה או מי מטעמם, ובין אם ביוזמת הגורם המכיר.
לפי תקנה 29 המוצעת, אדם שהגיש בקשה להכרה, בין אם הוכר כזכאי בעקבות הבקשה ובין אם לאו, רשאי להגיש לגורם המכיר בקשה לבחינה מחודשת.
יצוין בהקשר זה כי ייתכנו מצבים שבהם הבקשה לבחינה מחודשת תטופל על ידי גורם מכיר אחר מזה שטיפל בבקשת ההכרה.
מעבר לאמור, מוצע לקבוע שני מצבים בהם זכאי יידרש להגיש בקשה לבחינה מטעמו. המצב הראשון הינו בעניינו של קטין שהוכר לפני גיל 16 אשר יידרש להגיש בקשה לבחינה מחודשת של רמת התמיכה בטווח שבין גיל 16 לגיל 24 אם ברצונו לקבל שירותי רווחה מותאמים נוספים על אלו שקיבל טרם הבחינה המחודשת או במקומם. בטווח גילאים זה של מעבר מילדות לבגרות, ככלל, צורכי התמיכה של האדם עשויים להשתנות וזאת בשים לב, בין השאר, להשתלבותו בתעסוקה ויציאה למגורים עצמאיים שלא במסגרת חיק משפחתו. בחינה מחודשת בשלב זה תאפשר התאמה מרבית של רמת התמיכה של האדם, בהתאם לצורכיו המשתנים, או שינוי זכאותו, אם אינה נדרשת עוד. המצב השני נוגע לזכאי שהוכר, אולם לא קיבל שירותי רווחה מותאמים במשך 7 שנים ברציפות. במצב זה, משך תקופה ארוכה לא היה קשר עם האדם ואין מידע עדכני אודות צורכי התמיכה שלו, אשר ייתכן והשתנו עם חלוף הזמן.
לפי תקנה 30 המוצעת, הגורם המכיר רשאי ליזום בעצמו בחינה מחודשת בעניינו של אדם שהגיש בקשה להכרה, בין אם הוכר כזכאי ובין אם לאו.
מוצע לקבוע כי הגורם המכיר יהיה רשאי לערוך בחינה מחודשת אם קיים מידע הנוגע לעניין שלא נמסר טרם קבלת החלטה בבקשה להכרה או שנוצר לאחר שהתקבלה החלטה כאמור, ושיש בו כדי להשפיע על זכאותו של האדם או על קביעת רמת התמיכה שהוא זכאי לה, או במצב שבו הזכאות או רמת התמיכה נקבעו לזמן קצוב, כאמור בתקנה 28.
כן מוצע להסמיך את הגורם המכיר לערוך בחינה מחודשת מיוזמתו אם נוכח כי קיים טעם סביר אחר המצדיק זאת.
תקנה 31 מוצע לקבוע כי גורם מכיר יהיה רשאי לבטל הכרה של זכאי, לאחר קיום בחינה מחודשת בעניינו, בין שביוזמת המבקש ובין שביוזמת הגורם המכיר, בשלושה מצבים: אם ההכרה בזכאי ניתנה על יסוד מידע כוזב, חלקי, שגוי או מטעה; אם השתנה מצבו של הזכאי ואינו עומד עוד בתנאים להכרה; אם לא הושלמו מידע, מסמכים או בדיקות שהגורם המכיר ביקש, לאחר שניתנו בעניין זה שלוש התראות בכתב. מובהר במסגרת זו כי הביטול ייעשה לאחר שהגורם המכיר ייתן לזכאי הזדמנות נאותה להשמיע טענות. אפשרות זו נועדה למנוע, במצבים חריגים, שימוש לרעה או שאינו ראוי בזכאות מכח החוק ובשירותים הניתנים מכח זכאות זו ורמת התמיכה שנקבעת לאדם.
תקנה 32 מוצע לקבוע כי, ככלל, החלטת הגורם המכיר תומצא באופן דיגיטלי, אלא אם כן האדם, נציגו או הגורם המטפל ביקש כי ההחלטה תומצא בדואר.
תקנה 33 סעיף 39(א)(5) לחוק מסמיך את השר לקבוע הוראות לעניין האפשרות של מתן סיוע אישי לזכאי בתהליך קביעת רמת התמיכה שהוא זכאי לה. בהתאם לכך, מוצע לקבוע בתקנה כי הסיוע האישי שאדם יוכל לקבל בתהליך ההכרה וקביעת רמת התמיכה בעניינו, יינתן על ידי הרשות המקומית או גורם אחר שאישר המשרד, ויסופק בדרך של מפגש פנים אל פנים, באופן טלפוני או באופן מקוון. סיוע אישי כאמור יכול שיכלול, בין השאר, עזרה במילוי הערכה עצמית בדבר צורכי תמיכה הנדרשת במסגרת הבקשה להכרה, סיוע בהכנת טיעון בפני הגורם המכיר, בכתב או בעל-פה, או סיוע בהיבטים טכניים שונים של הגשת הבקשה להכרה.
תקנה 34 מוצע לקבוע, בדומה לתקנה 16 המוצעת, כי ועדת אבחון כהגדרתה בחוק הסעד תוכל לשמש גורם מכיר לעניין מוגבלות שכלית-התפתחותית, נוסף על הגורמים המנויים בתקנה 21(א)(2) המוצעת, וזאת בהתחשב במהותה ותפקידיה לפי חוק הסעד.
כן מוצע לקבוע כי ועדת האבחון כאמור תוכל לשמש גורם מכיר אף לעניין אוטיזם, מוגבלות קוגניטיבית-נוירופסיכולוגית ועיכוב התפתחותי, אם היא דנה בעניינו של אדם לשם בחינת קיומה של מוגבלות שכלית-התפתחותית, והכירה בו לבסוף כאדם עם אחד מסוגי המוגבלויות האלה; זאת, שכן לוועדת האבחון ישנם הכשירות והניסיון המספקים לשם הכרה במוגבלויות מסוגים אלה ועל מנת להבטיח את יעילותו של ההליך.
במקרים אלו תהליך האבחון ייעשה לפי הוראות חוק הסעד.
תקנה 35 מוצע לקבוע תקנה המבהירה כי מבקש או זכאי יכול לשתף בהליכים שהוא צד להם לפי התקנות אדם מטעמו לפי בחירתו הגם שאינו משמש כנציג חוקי שלו.
תקנה 36 מוצע לקבוע תקנה המבהירה כי התקנות אינן גורעות מהוראות לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 וכן כי בכלל זאת, על ההליכים חלות הוראות ההנגשה מכח תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), התשע"ג-2013. זאת, על מנת להבהיר כי ההליכים יינתנו, בין היתר, בהתאמה שפתית נדרשת.
תקנה 37 מוצע לקבוע כי על מי שהוכר לאחר יום התחילה של החוק ולפני יום התחילה של התקנות יחולו הוראות המעבר הקבועות בסעיף 44(א)-(ג) לחוק.
תקנה 38 מוצע לקבוע את יום תחילתן של התקנות.
תוספת ראשונה בהתאם להוראות תקנות 19 ו-25(א) ו-(ה) המוצעות, מוצע לפרט בתוספת הראשונה את הגורם המוסמך ורשימת המסמכים לפי סוג מוגבלות עליהם יכול הגורם המכיר לבסס הכרה בעניין בקשה המתבססת על הכרה קודמת במוגבלות.
תוספה שנייה בהתאם להוראת תקנה 25(ג)(5) המוצעת, מוצע לפרט בתוספת השנייה את כתב ויתור על סודיות והסכמה למסירת המידע הדרוש לשם הליך קביעת הזכאות, רמת התמיכה והבחינה המחודשת ביוזמת הגורם המכיר, לעניין בגיר ולעניין קטין.