דיווח על-פי חוק

דיןוחשבון מסכם: מחקר הערכהל תוכנית בתי משפט קהילתיים אוגוסט 2023 פרופ' טלי גל פרופ' הדר דנציג- רוזנברג פרופ' אביטל מנטוביץ' האוניברסיטההעברית אוניברסיטת בר- אילן אוניברסיטת חיפה הדו"ח הוכן בסיוען שלעוזרותהמחקר (לפי סדר אלפאבתי:) עדי אברבוך מורחוגג אילי עקיבא קריסטי אלפקס נועה יוסף ליאור פורר תמר בן- דרור טלכהן- טביבי מעייןפיסטינר נעמה גולדשטיין- משולם מונירה כעבייה שיאל צ'רקנסקי יהונתן דיין תוםיאירי דנית רונן אחלאם זחאלקה נורית לביא נורה שהלה דעמערדזיאן יהונתן שולמן כמו כן: ● הפרק"הצלחה, נשירה ועמדות בקרב המשתתפים: ממצאים כמותניים" הוכן בהשתתפות דנית רונן, תלמידת דוקטורט באוניברסיטהחיפה. ● הפרק "ניתוח משתני עבריינות חוזרת (רצידיביזם) בקרב משתתפי בית המשפט הקהילתי" הוכן בהשתתפות פרופ' רוןפקטור,המכון לקרימינולוגיה, האוניברסיטההעברית. ● הפרק "חוויותיהן של נשים אמהות לילדים בוגרות ה תוכנית " מבוסס על עבודת התזה של טל כהן- טביבי באוניברסיטת חיפה ● הפרק "חוויותיהן של בנות זוג של משתתפים בבתי המשפט הקהילתי" מבוסס על עבודת הדוקטורט של ד"רנעמה גולדשטיין- משולם באוניברסיטתחיפה ● הפרק"חוויותיהםותפיסותיהםשלגבריםונשיםשנשרומה תוכנית"מבוססעלעבודתהתזהשלתמר בן-דרור באוניברסיטת בר- אילן ● הפרק"חצייתהגבולותהאדוורסריים:עלעבודתהצוותבבתיהמשפטהקהילתיים"מבוססעלמחקר פוסט- דוקטורט של ד"ר ענברכהן, אוניברסיטת בר- אילן ● הפרק "שינויים בהגדרת התפקיד של התביעה הציבורית בבית המשפט הקהילתי" מבוסס על עבודת התזה של ירין שגב, אוניברסיטתחיפה ● הפרק "מקומם של נפגעי עבירה בבית המשפט הקהילתי" מבוסס על עבודת הדוקטורט של תמר בן- ד רור, אוניברסיטת בר- אילן אנו מתכבדות בזאת להגיש לעיונכם את הדו"ח המסכם למחקר הערכה לתוכנית בתי המשפט הקהילתיים, אשרהוזמן ע"יעמותת אשליםומלווה על- ידי ועדת ההיגויהבינמשרדית. 1 תוכןעניינים דברועדת ההיגוי 7 דברמנכ"ל אשלים 9 תודות 11 תקציר 12 1 רקעכללי 17 1.1 בתי- משפט פותרי בעיות 18 1.2 בתי- משפט קהילתיים 19 1.3 בתי- משפט קהילתיים: היבטים תיאורטיים 20 1.4 מחקרים אמפיריים לדוגמא על בתי- משפט קהילתיים 22 2 שאלות המחקר 24 3 שיטתהמחקר 29 3.1 מערך המחקר ואיסוף הנתונים 31 3.2 כלי המחקר ושיטות הניתוח 31 3.3 אתיקה מחקרית 34 4 ממצאים 35 4.1 הצלחה, נשירה ועמדות בקרבהמשתתפים: ממצאים כמותניים 35 4.1.1 מסדנתונים כללי: נתונים ארכיוניים ביחס למשתתפי התוכנית 35 4.1.2 עמדות המשתתפים: ממצאים מסקר עמדות 60 4.1.3 סיכום 65 4.2 יעילות התוכנית בהורדת עבריינות חוזרת: בדיקת האפקטיביות של בתי המשפט הקהילתיים בהורדת עבריינות חוזרת 66 4.2.1 שיטה 66 4.2.2 ממצאים 70 4.2.3 מסקנות 74 6.2.4. מגבלות המחקר 75 4.3 הסיפורים שמאחורי המספרים: ממצאים איכותניים 77 4.3.1 חוויות ותפיסות של גברים בוגרי התוכנית או כאלה המצויים לקראת סיומה 77 4.3.2 חוויותיהן של נשים אמהות לילדים בוגרות התוכנית 89 4.3.3 רווחתן האישית של בנות- זוג של משתתפי התוכנית 112 2 4.3.4 חוויותיהם ותפיסותיהם של משתתפים שנשרו מהתוכנית 119 4.4 הזווית המקצועית: עמדות, תפיסות וחוויות בקרב אנשי המקצוע 135 4.4.1 חוק שימורהמתח – יחסי גומלין ביןהמקצועות והתפקידים השונים בבית המשפט הקהילתי בישראל 136 4.4.2 שינויים בהגדרת התפקיד שלהתביעה הציבורית בביתהמשפט הקהילתי 155 4.4.3 מהי "הצלחה" ברמה המערכתית והפרטנית מפרספקטיבות בעלי התפקידים בפרויקט 160 4.5 פעילות בתי- המשפט הקהילתיים בתקופת הקורונה 169 4.5.1 השלכותהמגפה על תהליכי השיקום של משתתפי התוכנית 170 4.5.2 ימי הדיונים בבית- המשפט הקהילתי בתקופת הקורונה 172 4.5.3 היערכות החירום של צוותי התוכנית – פעולות ומענים שניתנו בתקופת הקורונה 172 4.5.4 השלכותהמשבר על דפוסי הפעולה בין הצוותים בתוכנית 178 4.6 מקומם של נפגעי עבירה בתוכנית 179 5 דיון, אינטגרציהומסקנות 198 5.1 חשיבות היחס האישי והאכפתי מצד הצוות המקצועי כלפי משתתפי התוכנית 199 5.2 ההשפעה של עומק ההתערבות על מדדי רווחה שלהמשתתפים החורגים משאלת הרצידיביזם 201 5.3 הקשר בין חווית צדק מתקן בעקבות השבה לקהילה לבין תחושות אמון גבוהות יותר 202 5.4 פרופיל המסיימים אתהתוכנית בהצלחה ופרופיל הנושרים 203 5.4.1 שיעורי הצלחה גבוהים יחסית באלימות במשפחה 203 5.4.2 שיעורי הצלחה גבוהים יחסית של משתתפים שנכנסו לתוכנית בהיותם במעצר 204 5.4.3 שיעורי נשירה גבוהים יחסית של משתתפים מרובי קשיים ואתגרים 204 5.5 מעניםהמתואמים עם שיעורי הצלחה גבוהים 205 5.6 תקופת הקורונה והשפעתה על התוכנית 205 5.7 משקלו וחשיבותו שלהמרכיב הקהילתי בתוכנית 206 5.8 עבודת הצוות בבית- המשפט הקהילתי: שיתוף פעולה תוך שמירה על שונות מקצועית 207 5.9 המלצות למחקרי המשך 209 6 ב יבליוגרפיה 210 3 רשימת טבלאות טבלה1 : שאלותהמחקרושיטות המחקר ................................ ................................ ........................... 29 טבלה2 : מודל ניבוינשירה =(1 ) מתוכנית ביתהמשפטהקהילתי ................................ .......................... 47 טבלה3 : ניבוי שיעורי הצלחהעל ידי גורמים דמוגרפים, אינטראקציה עם רשויות אכיפתהחוק, בעיות רקע ומענים – כלל המשתתפים ................................ ................................ ................................ ............. 59 טבלה4 :הפריטים שהרכיבו את משתני המחקר ................................ ................................ .................. 61 טבלה5 :סטטיסטיקה תיאורית: תפיסותהמשתתפים ................................ ................................ ........ 62 טבלה6 :הגורמיםהמעצבים ציותעתידי לחוק ................................ ................................ ................... 64 טבלה7 :סטטיסטיקה תיאורית של משתניהמחקרהמרכזיים................................ .............................. 67 טבלה8 : השוואה בין קבוצת הטיפוללביקורת,לפני ואחריהזיווג באמצעות PSM (עבור כל קבוצתהטיפול והרשעה חוזרת אחר שנה) ................................ ................................ ................................ .............. 70 טבלה9 : הרשעהחוזרת בתוך שנה, שלוש שנים וחמש שנים,לפי קבוצתהטיפולוקבוצתהביקורת בנתונים המזווגים (עבור כלל קבוצת הטיפול, מסיימים ולא- מסיימים) ................................ ............................ 72 טבלה10:פרטים דמוגרפיים שלהמשתתפיםהמרואיינים ................................ ................................ ... 77 טבלה11 : נתוני רקע שלהמשתתפות ................................ ................................ ................................ .. 89 טבלה12 : ראיונות עומק עם בנות זוג של משתתפי התוכנית: מאפיינית דמוגרפיים ............................... 112 טבלה13:פרטים דמוגרפיים שלהמשתתפיםהמרואיינים ................................ ................................ . 120 4 רשימת גרפים גרף1 :סטטוס המשתתפים בתוכנית ................................ ................................ ................................ .. 36 גרף2 :אחוזינושריםלפי שלב (n=381 ) ................................ ................................ ............................... 36 גרף3 : שיעוריהמסיימיםלפי ארץלידה ................................ ................................ ............................. 37 גרף4 : שיעוריהמסיימיםלפי מצב משפחתי ................................ ................................ ........................ 38 גרף5 : שיעוריהמסיימיםלפי קיומם שלילדים ................................ ................................ ................... 38 גרף6 :התפלגות המשתתפיםלפי סוגעבירה (N=1122 ) ................................ ................................ ........ 39 גרף7 : שיעורהמסיימיםבהצלחהלפי סוגהעבירה - אלימות במשפחה ................................ .................. 41 גרף8 : שיעורהמסיימיםבהצלחהלפי סוגהעבירה – אלימות ................................ ............................... 41 גרף9 : שיעורהמסיימיםבהצלחהלפיעבר פלילי ................................ ................................ ................. 42 גרף10 : שיעורהמסיימים בהצלחהלפי מאסר בעבר ................................ ................................ ............ 42 גרף11 : שיעורהמסיימים בהצלחהלפח מעצר בתיק הנוכחי ................................ ................................ . 43 גרף12 : שיעורהמסיימים בהצלחהלפי האםהיה קרבן בתיקהנוכחי ................................ .................... 43 גרף13 : שיעורהמסיימים בהצלחהלפי בעיות רקע בתחום בריאות נפש ................................ ................. 44 גרף14 : שיעורהמסיימים בהצלחהלפי בעיות רקע הקשורותבהעדר רשתות תמיכה ............................... 45 גרף15 : שיעורהמסיימים בהצלחהלפי בעיות רקע של מצב כלכליקשה ................................ ................. 45 גרף16 : שיעורהמסיימים בהצלחהלפי בעיות רקע בתחוםהבריאות הפיסית ................................ ......... 45 גרף17 : שיעורהמסיימים בהצלחהלפי בעיות רקע של התמכרויות ................................ ....................... 46 גרף18 : שיעורהמסיימים בהצלחה כפונקציה של קבלת מענה אשפוזית ................................ ................. 48 גרף19 : שיעורהמסיימים בהצלחה כפונקציה של קבלת מענה קהילה טיפולית ................................ ....... 49 גרף20 : שיעורהמסיימים בהצלחה כפונקציה של קבלת מענה טיפול ביחידה להתמכרויות....................... 49 גרף21 : שיעורהמסיימים בהצלחה כפונקציה של קבלת מענה טיפולפסיכיאטרי ................................ .... 50 גרף22 : שיעורהמסיימים בהצלחה כפונקציה של קבלת ביטוח לאומי ................................ ................... 51 גרף23 : שיעורהמסיימים בהצלחה כפונקציה של קבלת מענה הסדרתחובות ................................ ......... 51 גרף24 : שיעורהמסיימים בהצלחה כפונקציה של קבלת מענה דיור ציבורי ................................ ............. 52 גרף25 : שיעורהמסיימים בהצלחה כפונקציה של קבלת מענה טיפוללמניעת אלימות .............................. 52 גרף26 : שיעורהמסיימים בהצלחה כפונקציה של קבלת מענה טיפולפרטני ................................ ............ 52 5 גרף27 : שיעורהמסיימים בהצלחה כפונקציה של קבלת מענה טיפול קבוצתי ................................ ......... 53 גרף28 : שיעורהמסיימים בהצלחה כפונקציה של קבלת מענה טיפול רפואי ................................ ............ 53 גרף29 : שיעורהמסיימים בהצלחה כפונקציה של קבלת מענה ליווי מתנדב ................................ ............ 54 גרף30 : שיעורהמסיימים בהצלחה כפונקציה של קבלת מענה לימודים ................................ ................. 54 גרף31 : שיעורהמסיימים בהצלחה כפונקציה של קבלת מענה סדנתהעשרה ................................ .......... 55 גרף32 : שיעורהמסיימים בהצלחה כפונקציה של קבלת מענה סיוע בתעסוקה ................................ ........ 55 גרף33: שיעורהמסיימים בהצלחה כפונקציה של קבלת מענה פנאי ................................ ....................... 56 גרף34 : שיעורהמסיימים בהצלחה כפונקציה של קבלת מענה ביטחון בתזונה ................................ ........ 56 גרף35 : שיעורהמסיימים בהצלחה כפונקציה של קבלת מענה הוסטל ................................ .................... 57 גרף36 : שיעורהמסיימים בהצלחה כפונקציה של קבלת מענה מיצוי זכויות ................................ ........... 57 גרף37 :התפלגות סוגיעבירות בקרב משתתפי הסקר ................................ ................................ ........... 60 גרף38 : דיווח על נכונותלבצעעבירות בעתיד כפונקציה של שלב בתוכנית ................................ .............. 62 גרף39 : השוואה בהתפלגות ציוני ההתכנות בין קבוצתהטיפוללקבוצתהניסוילפני הזיווג ...................... 71 גרף40 : השוואה בהתפלגות ציוני ההתכנות בין קבוצתהטיפוללקבוצתהניסוי אחרי הזיווג .................... 72 גרף41 : הרשעהחוזרת בתוך שנה, שלוש שנים וחמש שנים,לפי קבוצת מסיימי הטיפול בהצלחהוקבוצת הביקורת ................................ ................................ ................................ ................................ ...... 74 6 דבר ועדת ההיגוי בתי המשפט הקהילתיים פועלים במדינת ישראל זה קרוב לעשור. בתחילה כתוכנית פיילוט בניהול ג'וינט אשלים ,ובשיתוףמשרדהמשפטים(ייעוץוחקיקה,) הפרקליטותהפלילית,הסנגוריההציבורית, משטרתישראל תביעות,)( משרדהרווחהוהביטחוןהחברתי(אגףבכירשירותהמבחןלמבוגריםואגףבכירקהילה)והנהלתבתי המשפט. נכון להיום פועלים שמונה בתי משפט קהילתיים מכוח תיקון לחוק סדר הפלילי, המסדיר בחקיקה את פעילות בתי המשפט. מודל הפעולה מבוסס על שיתוף פעולה בין הגורמים המעורבים בהליך, וועדת הה יגוי משקפת בעבודתה אתערך השותפות ומחזקת אותו. כברבשלבהפיילוט נערךמחקרעצמאיראשוןאשרבדק אתמודלההפעלהשלבתיהמשפטהקהילתיים,ליווה אתפעילות בתיהמשפט, ובחןאת בנייתהתשתיות בתהליך ההקמה. המחקר הנוכחי בוחן בעיקר את מידת היעילות של בתי המשפט בהפחתת שיעורי הפשיעה החוזרת ובהגברת אמון המשתתפים במערכות אכיפת החוק. המחקר מבוסס על בדיקה כמותנית ועל מחקר איכותני, הבוחן את עמדות אנשי המקצוע, המשתתפים ובני משפחותיהם, במטרה לסייע בדיוק הליווי והטיפול במשתתפים בתוכנית,על מנת לשפראת סיכויי השיקום שלהם. ת וצאות המחקר המוצג לפניכם מעידות על הצלח ה משמעותית של ה מודל . שיעורי הפשיעה החוזר ת של בוגרי ההליך הקהילתי נמוכים לאחר שנה, שלוש, וחמש שנים, ביחס לשיעור העבירות החוזרות בקרב קבוצת הביקורת. זאתועוד, משתתפיהתוכנית מעידים על סביב העוטפתומכבדת, על צוות מקצועי המתייחס למכלול צרכיהם,ועלתהליך שיקום עמוק,מורכב, ומשמעותי. כעת, כשהתוצאותלפנינו, נוכללהעמיקעוד במלאכה. עם קליטת בתי המשפט הקהילתיים ברשות השופטת הוקם אגף חדש בהנהלת בתי המשפט אשר החליף את ג'וינט אשלים בהפעלה, בליווי בת י המשפט הקיימים ובהיערכות להרחבת המודל לכל הארץ. בתקופה הקרובה עתידיםלהיפתחבתימשפטקהילתייםנוספים,ואנ ו מקוויםומאמיניםשעדסוףשנת2024 תושלםהפרישהשל בתיהמשפטברחביהארץ ,והםיוכלולדוןבעניינםשללמעלהמ- 1,700 משתתפיםבו- זמנית.בכךיוכלכלנאשם בעלפוטנציאל שיקומי לקבל אתיומו באחד מבתי המשפטהקהילתיים. אנו מבקשים להודות לנשיאת בית המשפט העליון, כב' השופטת אסתר חיות, אשר אימצה את פרויקט בתי המשפט הקהילתיים אל ליבה . הנשיאה חיות סיפקה גב רחב אשר איפשר לתכנית לצלוח את הקשיים בדרך לחקיקת החוק המסדיר את פעילות בתי המשפט, ואשר הקל מאוד על העברת הסמכות מג'וינט אשלים לרשות השופטת. אנו מודים לצוות המחקר על עבודה מאומצת לאורך שנים ולכל אנשי המקצוע שסייעו באיסוף הנתונים. אנו מקווים שזו רק ההתחלה,ושנזכה בעתידלהמשיךלחקורולהתפתח. תודתנו נתונה גם לכל העושים במלאכה היומיומית הקשה באולמות המשפט , בחדרי הטיפול ובשטח, במשימה שהיא לא פחות מאשר הצלת נפשות. כפי שנאמר: כל המקיים נפש אחת מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא"" סנהדריןפרק ד משנה ה.)( 7 חבר יועדתהה י גוילביתהמשפטהקהילתי, אוגוסט 2023 : השופט אביטל חן,נשיא בתי המשפטהקהילתיים, יו"ר ה וועדה עו"ד גליה ניצני, המשנה לסנגורית הציבוריתהארציתואחראית בתיהמשפטהקהילתיים בסנגוריה עו"ד רחלמטר, מנהלת המחלקההפלילית בפרקליטותהמדינה ד"ר דניאל ה ביניש, ראשתחום משפטוקהילה,ג'וינט אשלים מר שלומי כהן, ראש תחום צעירים,ג'וינט אשלים גב'גליתגבע, מנהלת אגף בכירקהילה, מנהל של"מ, משרדהרווחה והביטחוןהחברתי גב'אתי גרשון, מנהלת מחוז ירושלים בשירות המבחןואחראית בתיהמשפטהקהילתיים גב' מירב רותם, סגנית מנהלת אגף בכיר שירות המבחןלמבוגרים עו"ד שרית ממן, מנהלתאגף בתיהמשפטהקהילתיים בהנהלת בתי המשפט עו"ד סנ"צ סיגלכהןאברמוביץ, רמ"ד שיקום ונוער בחטיבתהתביעות עו"ד רפ"ק דפנה ינוביץ-דוד, ראשתחום שיקום בחטיבת התביעות עו"ד ניררהט, סנגור ציבורי, מוביל בית משפטקהילתי באיזורהמרכז עו"ד קרן רוט, רפרנטית בתי המשפטהקהילתיים, מחלקת י יעוץ וחקיקה, משרדהמשפטים עו"ד רחלי זוארץ לוי, ממונה וראש צוות במחלקההפלילית בפר קליטותהמדינה עו״ד אשר אקסלרד- חבר במועצההארצית של לשכתעורכיהדין- נציג הלישכה 8 דבר מנכ"ל אשלים בתי המשפט הקהילתיים החלו לפעול לפני שנים ספורות. מילים רבות נכתבו על המודל המיוחד, שבו כלל הגורמים המעורבים בהליך המשפטי וגורמים שונים בקהילה פועלים יחד לשיקום, ליווי ומניעת עבריינות חוזרת.כפישמציגהמחקרשלפניכם,עבוררביםממשתתפיהתוכנית,בתיהמשפטהקהילתייםמצליחיםלייצר מציאות חדשהומשנתחיים אחדהמשתתפים בתוכנית תיאר זאת כך:. " היוםאנישומרעלעצמי,היוםאניחיטוב,היוםהמשטרהלאבאהדופקתליבדלת.היוםאנילאמסתובב בחוץ בפחד. היום אני מפרנס את עצמי בכבוד. היום אנשים מתייעצים איתי. היום יש לי המון אחריות בעבודות שלי" . אני שמח להציג את מחקר ההערכה של תוכנית בתי המשפט הקהילתיים. המחקר מלווה את פעילות בתי המשפט מיום הקמתם, ומבוסס על שיתוף פעולה של אוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת בר אילן. המחקר בוצע עלידיחוקריםבכיריםבתחום,בהובלתפרופ'טליגל,פרופ'הדרדנציג- רוז נברג ופרופ' טלימנטוביץ'.אנימודה לצוות החוקריםולכל מי שנטלחלק במחקר, בסיוע בתצפיות ובניתוחהנתונים. בתיהמשפטהקהילתייםמבוססיםעל מודלשיובאמארה"בופותחעלידיג'וינט- אשליםומתקיימיםרקבזכות שותפות אמיצה של כלל הגורמים הרלוונטיים בהליך הפלילי והקהילה. משנת 2011 פועלים במשותף בפיתוח המודל ובהובלת הרשות השופטת נציגים של משרד המשפטים, פרקליטות המדינה, הסנגוריה הציבורית, מחלקת ייעוץ וחקיקה, יחידת התביעות המשטרתית של משטרת ישראל ומשרד הרווחה והבטחון החברתי. בשנת 2014 נפתח בית המשפט הראשון בבאר שבע וכיום פועלים שמונה בתי משפט. בעתיד הקרוב ייפתחו בתי משפט קהילתיים בפריסה רחבה יותר, באופן שיאפשר לכל משתתף או משתתפת מתאימים לקבל את המענה הי יחודי שמציע ביתהמשפט הקהילתי. בשלבים הראשונים של בניית המודל החליטה ועדת ההיגוי של התוכנית לערוך מחקר מלווה, שמסקנותיו פורסמו ב- 2017 עם הרחבת המודל, הזמינה ועדת ההיגוי מחקר הערכה,. שמטרתו לבדוק את מידת ההשפעה של התוכנית בהפחתת שיעורי הרצידיביזם, בהגברת האמון של המשתתפים ברשויות השלטון בכלל ובבתי המשפטבפרט,ובמידתהמחויבותשלהמשתתפיםכלפישלטוןהחוק.בנוסףנועדהמחקרלסייעלוועדתההיגוי בהערכתהתחומיםלשימוראולשיפורבמודלבתיהמשפטהקהילתיים.כפישניתןלקרואבמחקרהמקיף,הידע והניסיוןשצברנומאזנפתחביתהמשפטהקהילתיהראשוןקיבלותוקףמחקרי.התוצאותמצביעותעלהפחתה משמעותית של שיעורי רצידיביזם, הגברת אמון המשתתפים במערכות החוק ושיפור איכות החיים של משתתפים רבים ובני משפחותיהם. אנחנו בג'וינט אשלים שמחים וגאים על ההזדמנות שניתנה לנו להוביל את פיתוח המודל והפעלתו. המשימה העיקרית של ג'וינט אשלים היא לקדם את המוביליות החברתית בישראל, ומחקר ההערכה מצביע על התרומה של בתי המשפט הקהילתיים בקידום המוביליות של אחת האוכלוסיות החלשות בחברה. זו ההזדמנות להודות לכל השותפים על האמון שניתן לנו בתהליך הפיתוח. בעשור האחרון הוכיחו השותפים שחזון משותף, חיבורים נכונים, אמוןויצירתיות יכוליםלהוביל לתוצאות מרשימות. 9 אני מודה לכל ראשי המערכות, ובמיוחד לנשיאת בית המשפט העליון, כב' השופטת אסתר חיות, על המנהיגות האמיצה בהובלת התוכנית. בברכה, ד"ר אריאל לוי מנכ"ל ג'וינט אשלים 10 תודות לעונג הוא לנו להודות לכל אלו שתרמו להוצאתו לפועל של מחקר זה. תודה לד"ר אריאל לוי, מנכ"ל ג'וינט- אשליםולוועדתההיגוישלתוכניתבתיהמשפטהקהילתייםעלהאמוןשנתנובנולבצעאתהמחקר,ועלמימונו. תודה מיוחדת לד"ר דניאלה ביניש ולשלומי כהן מג'וינט- אשלים, מובילי התוכנית, על הסבלנות, הבטחון ביכולתנו לממש את התוכנית המחקרית השאפתנית, והסיוע בהתגברות על מכשולים בדרך, והכל תוך הותרת חופש פעולה מלא לעשיה מחקרית אובייקטיבית. תודה לנשיא בתי המשפט הקהילתיים, השופט אביטל חן, על פתיחת דלתות נדרשות להגעה לנתונים. תודה לכבוד השופטת אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון, על הנכונות ללמוד מנתונים בנפש חפצה ובאוזן כרויה כדי להבטיח תוכנית שיקומית מיטבית למשתתפים. תודה לעו"דשריתממן,מנהלתאגףבתיהמשפטהקהילתייםבהנהלתבתיהמשפט,ולצוותהאגף,עלהנכונותלהושיט יד לעזרה ולהשלמת נתונים בכל זמן, בזריזות, ביעילות ובנועם, ולירדן ירדני על שליפת הנתונים מתוך מאגר בתיהמשפט.תודהלנציגיונציגותהמשטרה:לאסףשחור,שדלהאתהנתוניםתוךמאמציםכביריםוהתגברות עלמכשוליםטכנייםמשמעותיים,ולתת-ניצבדדוזמיר,ראשחטיבתהתביעות,עו"דסנ"צמיריתבןמיורשטרן, ועו"ד סנ"צ אסיף גיל שסייעו בהגעה לנתונים המבוקשים. תודה לפרופ' דיויד וייסברוד על הייעוץ החשוב לגבי גיבוש קבוצתהביקורתבתחילתהדרך.תודהלפרופ'רון פקטורעלההתגייסותלניתוחנתוניהרצידיביזםבסוף הדרך. תודה לאבישי סביר וחברת פנסיב על עבודה מקצועית ומסורה באיחוד קבצי הנתונים ששימשו בסיס לניתוח נתוני הרצידיביזם. תודה לצוות המחקר המסור שלנו – סטודנטיות וסטודנטים, חוקרים וחוקרות ששמותיהןמופיעיםבשערהדו"ח,שתרמומזמנןוממרצןמעלומעברלנדרשמתוךהתלהבותומחוייבותלעשייה מחקרית מעולה. תודה לחברי וחברות ועדת ההיגוי והמטה של התוכנית, לאנשי ונשות הצוותים , ולרכזות של בתי המשפט הקהילתיים השונים, שנענו לכל בקשה שלנו להגעה למרואיינים, לתצפיות או לנתונים ושהקדישו לנו זמן יקר לאורך שנות המחקר, ובפרט לטלי גת ולאיריס פינקלשטיין מג'וינט-אשלים ולשקמה ניצן-בירן משירות המבחן למבוגרים. ותודה אחרונה, גדולה ומיוחדת, למשתתפים ולמשתתפות התוכנית, ולבנות הזוג, שהסכימולהקדישמזמנם,להיחשףולספרעלנסיונםהאישי,בראיוןאובמענהעלשאלון,ובכךתרמוידעחשוב מאין כמוהו למחקר. פרופ' טלי גל פרופ' הדר דנציג- רוזנברג פרופ' אביטל מנטוביץ' האוניברסיטההעברית אוניברסיטת בר- אילן אוניברסיטת חיפה 11 תקציר רקע: בשנים האחרונות יושם בישראל מודל חדש – בית- המשפט הקהילתי – כתגובה לפשיעה. הנחת היסוד שבבסיסהמודל היאשחלקניכרמהעבירותמתבצעותעלרקעבעיותחברתיות- כלכליות.לפיכך,לאדילהתמודד עםהסימפטום – ביצוע העבירה, כי אםישלאתראת שורשהבעיהולטפל בו. בתי- משפטקהילתיים מתמקדים בעבירותהמשפיעותעלרווחתםוביטחונםשלהתושבים.מדיניותהענישהבהםמשלבתשיקוםוחיזוקהקהילה והיחיד. בהובלת עמותת ג'וינט-אשלים נוצרה שותפות הכוללת את נציגי משרד המשפטים, המשרד לב טיחון פנים, משרד הרווחה ו משרד האוצר,ואלו פיתחו יחד מודלהפעלה. ב- 2014 החללפעול בבאר- שבע ביתהמשפט הקהילתיהראשון.השניהחלפעילותוברמלהב- 2015.החלטתממשלהמ- 2016 הביאהלהקמתםשלבתי- משפט קהילתיים ביתר מחוזות השיפוט בין השנים 2017-2020: תל- אביב, נצרת, חיפה וירושלים. בשנת 2022 הוקמו שני בתי משפט קהילתיים נוספים, בעכו ובכפר סבא. בכל אחד הוכשרו צוותים מקומיים ופותחה מעטפת קהילתית המאפשרת הפניית נאשמים לשירותים המתאימים. בסוף חודש יוני 2022 עוגנה הפעלתם של בתי- ה משפטהקהילתיים בחוק במסגרתחוק סדרהדין הפלילי (תיקון מס', 92 – הוראת שעה),התשפ"ב- 2022 . 1 המחקר: מחקרהערכהזה נועדלבחון,לראשונה, אתיעילותםשלבתיהמשפטהקהילתיים.תוךשימושבמגוון שיטותשלאיסוףנתונים ,ביקשהמחקר להעריךאתיעילותם שלבתיהמשפטהקהילתיים בהשגתמטרותיהם, את יעילותם של אלמנטים ספציפיים בתוכם בהנבת תוצאות רצויות, ואת האופנים בהם אנשי המקצוע, המשתתפים, ואחרים המושפעים מהתהליך תפסו אות ם. כאמור, הפרספקטיבות השונות מתבססות על נתונים שנאספו במגוון שיטות, ממגוון אוכלוסיות, ביחס לבתי משפט קהילתיים שונים, ובנקודות זמן שונות על פני ארבע שנים (2018-2022 .) שיטות איסוף הנתונים כללו סקר עמדות בקרב 218 משתתפים; ניתוח מסדי נתונים שלהתוכניתושלשירותהמבחן;השוואהביןנתוניעבריינותחוזרתשלמשתתפיה תוכנית לעומתנאשמיםבעלי מאפיינים דומים שלא השתתפו בה; תצפיות בדיוני בתי המשפט הקהילתיים ובאירועים קהילתיים שנערכו במסגרתפעילותם;וראיונות עומקעם 53 אנשי מקצועו- 53 משתתפות, משתתפיםובנות- זוגם. עיקרי הממצאים: 1 . שאלת הרצידיביזם – עבריינות חוזרת: שאלה מרכזית שהמחקר ביקש להעריך היא יעילותה של התוכנית בהורדת מסוכנותם של משתתפיה, דהיינו הורדת העבריינות החוזרת שלהם. לצורך שאלה זו נבחר, עבור כל משתתף בתוכנית שנכנס למדגם ("קבוצת הטיפול") נאשם שסיכוייו להיכנס לתוכנית היו דומים, על בסיס מאפיינים דמוגרפיים ומשפטיי ם (מגדר, גיל, עבר פלילי, מאסר קודם, סוג העבירה בנקודת ה-0 , ומעורבות שירות המבחן) ושהורשע בבית משפט רגיל קבוצת הביקורת)"(". המחקר מצא שמשתתפים בבית המשפט הקהילתי שסיימו את התוכנית בהצלחה, ביצעו פחות עבירות באופן משמעותי לעומת קבוצת הביקורת, לאחר שנה, שלוש שנים וחמש שניםלאחר סיום ההליך בעניינם – עד כדי כמחצית משיעור העבריינותהחוזרת בחלוף חמששנים.בהעדרמידעביחסלקבוצתהביקורתלגביגורמיםנוספים,כגון מוטיבציהלהימנעמפשיעהומעגלי תמיכה, לא ניתן להסיק באופן חד משמעי שההשתתפות בתוכנית היא שהורידה את הרצידיביזם בקרב המסיימים בהצלחה, ולא תכונות אחרות, שייתכן כי מסבירות את שיעור הרצידיביזם הנמוך יותר שלהם 1 ספר החוקים2999 ז'בתמוז התשפ"ב,, 6.7.22 1016 . 12 בהשוואהלקבוצתהביקורת.ירידהיחסיתזובעבריינותהחוזרתהיאמשמעותיתיותרממהשהתגלהבתוכניות דומותשנחקרובעולםבהסתמךעלשיטותדומותושהתבססועלמודלביתהמשפטהקהילתי,וממהשנמצאגם בתוכניות שיקום בתוך כותלי בית הכלא בישראל. 2 . הצלחה ואי-הצלחה ב תוכנית: הממצאים המרכזיים שנאספו ממסדי הנתונים הכמותניים (מסד הנתונים הארכיוני וסקר העמדות) מתייחסים למתאמים בין מאפיינים אישיים, בעיות רקע ומענים שניתנו למשתתפים לבין הצלחתם הפורמלית ב תוכנית . ראשית, התמונה המצטיירת היא שכ- 50% מבין אלו המופנים לתוכנית מסיימיםאותהבהצלחה. רובהנושריםמה תוכנית יוצאיםממנהבשלביםהראשוןאוהשני,ופחותמ- 20% מבין הנושרים יוצאים ממנה בשלבים המאוחרים יותר. קשה להשוות נתונים אלו למציאות הקיימת בבתי משפט קהילתיים אחרים בעולם, שכן בתי המשפט הקהילתיים נבדלים אלו מאלו בסוג העבירות הנכללות בתוכנית בוחומרתן, בהיקף תוכנית ההתערבות ובמשכה. משום כך, אחוז המסיימים בהצלחה, ככל שנמדד, משתנה באופן נרחב מתוכניתלתוכנית. 3 . משתנים הקשורים ב סיכויי סיום ה תוכנית בהצלחה: נראה כי לא המאפיינים הדמוגרפים של המשתתפים (מין, גיל ולאום), ולא המאפיינים הקרימינוגניים שלהם (עבר פלילי או מאסר קודם), אלא קיומה של מערכת תמיכה( מערכתיחסיםזוגיתוהורותלילדים)ובעיותהרקעמהםהםסובליםהיוהמנבאיםהמשמעותייםביותר לסיום בהצלחה או אי-הצלחה ב תוכנית , בהתאמה. בעיות מתחום בריאות הנפש, העדר רשתות תמיכה, מצב כלכלי קשה והתמכרויות היו בעלי השפעה ניכרת על סי כוייהם של משתתפי ה תוכנית שלא לסיימה בהצלחה. כאמור, בעיות הרקע הללו השפיעו על סיכויי אי-ההצלחה ב תוכנית אף יותר מאשר המאפיינים הדמוגרפיים והקרימינוגניים. בבחינה נפרדת של השפעת רקע משפטי, נמצא שקיומו של עבר פלילי מכביד היה אמנם קשור בשיעוריהצלחהנמוכיםיותר, אבלדווקאמעצרנמצאקשורבשיעוריסיוםגבוהיםיותר.בעודשעבירתאלימות היתהקשורהבשיעורינשירהגבוהיםיותר,אלושהואשמובעבירתאלימותבמשפחהדווקאסיימואתה תוכנית בהצלחה בשיעוריםגבוהיםיותר. בבחינה נפרדת של בעיות רקעומענים, נמצא שסוג המענה שניתןלמשתתפים היה מנבא משמעותי להשלמה מוצלחת של ה תוכנית . למשתתפים שקיבלו סיוע בצרכים שונים, כגון הסדר חובות, טיפול למניעת אלימות וחינוך, היו שיעורי סיום מוצלחים גבוהים יותר. לעומת זאת, בקרב משתתפים שקיבלו מענים מסוג אשפוזית וקהילה טיפולית היו אחוזי נשירה גבוהים יות ר מהתוכנית, ככל הנראה בשל מורכבות מצבם. 4 . עמדות המשתתפים: סקר העמדות שבוצע בקרב 218 משתתפים לימד על תפיסות חיוביות באופן כללי כלפי ה תוכנית. המשתתפים הביעו אמון רב יותר בצוות בית המשפט הקהילתי כאשר הרגישו שההליך היה הוגן ו כאשרהתאפשרלהםלתקןאתהנזקשגרמו ,למשלבאמצעותשעותהשבהלקהילה.האמוןבאנשיביתהמשפט הקהילתי היה המנבא הישיר היחיד ללגיטימציה ולנכונות לציית לחוק, והדגיש את החשיבות של בניית אמון בתוכניות כאלה. סוג המענים שהתקבל לא השפיע על האמון שחשו המשתתפים כלפי צוות התוכנית, וזאת למרות שחלק מהמעניםהיו קשורים באי- הצלחהויצרו הכבדהעל המשתתפים. 5 . חוויות סובייקטיביות של משתתפים, משתתפות ובנות-זוג של משתתפים: בנוסף לסקר העמדות, נערכו ראיונותעומקעם12 גבריםבוגריהתוכניתאוכאלההמצוייםבשלביסיום, 13 נשיםבוגרותה תוכנית, 19 נשים בנות- זוגשלמשתתפיה תוכנית,ותשעהמשתתפיםומשתתפותשנשרו ממנה.ראיונותהעומק ביקשו לזהותאת האופןשבוההשתתפותבביתהמשפטהקהילתיתנחוויתבאופןאישיוסובייקטיביעלידימשתתפיםומשתתפות 13 ובני משפחה. הממצאים שהתגלו ביחס לחוויות החיוביות שמשתתפים ומשתתפות חוו – של אכפתיות, רצון להיטיב, ויחס מכבד מצד אנשי המקצוע, גם במקרי נשירה מהתוכנית – מדגישים את יתרונותיה של גישה זו, שכןגםמישלאסייםאתהתוכנית קיבל"צידהלדרך"והרוויחחוויהחיוביתשעשויה לבואלידיביטויבהמשך דרכו. לצד חוויות חיוביות אלו, הוזכר על ידי רבים מהמרואיינים העומס המוגבר שה תוכנית מערימה על משתתפי ה תוכנית, שהקשה על חלק מהם בסופו של יום לעמוד בתנאיה, בעיקר לגבי אלו המטופלים בילדים קטנים ונאבקיםלשמור על מקוםעבודה. 6 . בתי המשפט הקהילתיים בעיתות חירום: תקופת הקורונה יצרה מעבדה לבדיקת ההכרחיות של מרכיבים שונים של ה תוכנית . האם אכן כל השירותים הניתנים במסגרת ה תוכנית בימים שבשגרה, הכרחיים? שאלה זו רלוונטיתבעיקרמכיווןשניתןלצפותשעםהרחבתה תוכנית לרחביהארץ,לאכלהשירותיםיהיוזמינים,בעיקר בפריפריה. לצורך בירור סוגיות אלו כללו ראיונות העומק עם אנשי ונשות המקצוע כמו גם עם המשתתפים שאלות ישירות לגבי פעילות ה תוכנית בתקופת המגיפה; נאספו מסמכים המלמדים על ההיערכות שנעשתה בתקופהזו;ו נערכותצפיותשהתייחסולסוגיותאלו.המחקרמצאשתימגמותהפוכותבתקופתהמגיפה,בעיקר בתקופות בהן הוטלו סגרים והתאפשרה פעילות ציבורית מצומצמת בלבד. מחד גיסא, בתקופת הקורונה חוו משתתפי ה תוכנית קשיים מרובים, עוד יותר מכלל האוכלוסייה, אשר העצימו את הסיכון לחזרה לשימוש בחומריםממכרים,לפשיעהולהתמוטטותנפשית.מאידךגיסא,ההתגייסותהיתרהשלהצוותיםוהיערכותבתי המשפט להבטחת שלומם של המשתתפים תוך גילוי יצירתיות וגמישות במתן מענים,,נתפסו כהבעות חזקות של אכפתיות ודאגה והיוו "בלם זעזועים" משמעותי לנוכח אותם קשיים. במבט לאחור, הצמצום שנכפה על ה תוכנית מלמד כי בעוד שאיןתחליף למפגשיםקהילתייםולהגעהלבית המשפט,ולו אחתלתקופה,ניתןלרווח את המפגשים הפיזיים הפרטניים עם קציני המבחן, ולהחליף חלק מהם בתקשורת מקוונת. האפשרות לקיים חלקמהמפגשיםעםקצינותהמבחןבאופןמקווןעשויהלהקלעל העומסהמ וטלעלמשתתפים.ייתכןשהשימוש בתקשורת מקוונת עשוי להיות מתאים בעיקר בשלבים מתקדמים יותר בתהליך, בעיקר לאחר שמשתתפים משתלבים במקוםעבודה ונכנסיםלשגרה מסויימת. בשלב זה,הסתפקות במפגשים מקווניםעשויה לעזורלהם להתייצב ולתחזק את השגרה החדשה, תוך שימור המסגרת המחייבת והמפקחת. שינוי כזה יכול גם להקל על קציני המבחן, שחלק ם העידועל הקושי מצידםלעמוד בעומסי התפקיד. 7 . פרספקטיבות אנשי המקצוע: כאמור, המחקר כלל ראיונות עומק עם 53 אנשי ונשות מקצוע המעורבים בהפעלתהתוכנית והמייצגיםאתכללקשתהתפקידים . ראיונותהעומקביקשולשפוךאורעלתפיסותהתפקיד של חברי וחברות הצוות השונים, על האופן בו הם מבינים את ה תוכנית ומטרותיה ועל אופי העבודה השיתופי והייחודי המאפיין את המודל. ראיונות העומק עם אנשי המקצוע, יחד עם התצפיות שנערכו לאורך כל תקופת המחקר, חשפו את הייחודיות של בתי המשפט הקהילתיים כמסגרת משפטית- שיקומית הפועלת בתוך מערכת עונשית- אדוורסרית. ייחודיות זו הביאה לשינויים דרמטיים בתפיסות התפקיד של כל חברי הצוות. כפי שעלה מהנרטיבים של אנשי המקצוע, הסנגורים לומדים לתת אמון בנציגי התביעה ושירות המבחן, ולחלוק מידע על לקוחותיהם, שבמצב רגיל לא היו חולקים; נציגות ונציגי שירות המבחן לומדים לקחת מקום מרכזי בהליך המשפטי,בניגודלמקומםבהליכיםפלילייםרגילים;העובדותהסוציאליותהקהילתיותוהרכזים אשרשותפים ב תוכנית שאין מקבילה לה בהליך הפלילי הרגיל, נמצאים בחידוד מתמיד של הגדרות התפקיד שלהם. נציגי התביעה,מהפרקליטותומהמשטרה,עברושינוידרמטיבתפיסתהתפקידשלהםובהגדרת"האינטרסהציבורי" במקריםהמובאיםלפתחו של ביתהמשפטהקהילתי , באופן המתעדף שיקוםעלענישה. 14 8 . שותפות בתוך מסגרת אדוורסרית: עד כמה מצליחים חברי הצוות לעבוד יחד בשיתוף פעולה? מתברר, שכאשר התפקידים מוגדרים ומובנים היטב, מתקיימות פלטפורמות קבועות ותדירות לניהול משותף וליישוב מחלוקות, וקיים כבוד הדדי בין חברי הצוות – ההרמוניה יכולה לשרור, למרות ולצד מחלוקות מקצועיות. עוד מתברר שמינון נכון של מתח בין חברי הצוות הוא בריא וחשוב להבטחת יעילותו של המודל בהשגת מטרותיו. הדימויהמתבקשהואשלשילובכוחות– מעין סלט,""אךלא"מרק":לאטשטושמוחלטשלגבולותהתפקידים השונים עד כדי תערובתאחידה, אלא שמירה על שונות מקצועית תוך שיתוף פעולה בהרמוניה,המביאהלמגוון טעמיםייחודייםהמשתלביםהיטביחד.בעיקרבעתמחלוקת,הכרחישהסנגוריםיהיונכוניםלעמודעלזכויות לקוחותיהם, קציני המבחן ישכילו לספק חוות דעת מקצועית ואובייקטיבית, נציגי התביעה ידעו לשמור על בטחוןהציבור,והשופטיםישמרועלניטרליותבעתהכרעה.כלעודהבחנותאלוידועותומקובלותעלהכל,יכול הצוות לפעול בשיתוףפעולה ולהוביל אתהמשתתפים בבטחה במעבר בין השלבים. 9 . ההיבטים הקהילתיים ב תוכנית: אחד האתגרים המרכזיים של המודל שהתגלו במחקר הוא הצורך בחיזוק המעורבות הקהילתית בתגובה לפשע, תוך העצמת הלכידות החברתית, קבלתם של מבצעי עבירה משוקמים כחלק מהקהילה וחיזוק תחושת הבטחון האישי והקולקטיבי. שלושה מעגלים עשויים להעמיק את המימד הקהילתי הטבוע ב תוכנית. ראשית, נפגעי עבירה, שכאמור לא באו לידי ביטוי בהליכי בית המשפט הקהילתי באופן עקבי, מהווים חלק משמעותי מתוך ה"קהילה". גם בהתחשב בכך שרבות מהעבירות המופנות לבית המשפט הקהילתי אינן מופנות נגד נפגע ספציפי, העדרו של מנגנון מובנה לשילובם של נפגעי עבירה בהליך בלט בחסרונו. זאת, למרות שנפגעי עבירה הם חלק מהקהילה. יותר מכך, דווקא בקרב קהילות הסובלות מפשיעה, הצורך להתייחס לצרכיהם של נפגעי עבירה אמור לקבל משקל מרכזי יותר, ובית המשפט הקהילתי יכול וצריך להוות זירהשבהניתןמענהזה.מעגלשנישבואפשרלהעציםאתהאלמנטהקהילתיהואתחוםהצדקהמאחה. גישתהצדקהמאחה, המפגישה באופןישיר בין פוגעיםלנפגעים, במעורבותנציגי קהילה,התפתחה, בין השאר, מתוך תנועות שקראו להעצים קהילות מקומיות ולחזק את מנגנוני הצדק המסורתיים שהופעלו על ידן. בדומה למודלים של בתי-משפט קהילתיים שבהם קיימת תוכנית של מעגלי פיוס המנוהלים על ידי נציגי קהילה שהוכשרו לכך, כך גם בישראלניתןלהכשיר נציגיקהילה , לרבות בו גריה תוכנית, ולהיעזרבגופים קיימים,כגון מרכזי הגישור הקהילתיים, כדי לקיים באופן קבוע תהליכי צדק מאחה קהילתיים. המעגל השלישי הוא מעגל בניהמשפחה.נשותהמשתתפיםהביעו,בראיונותעמן,תקווהליהנותמקבוצת-שוות( peergroup ) שתספקלהן השתייכותחברתית.המשתתפיםוהמשתתפותעצמםהזכירו את חשיבות בנותהזוג,ההורים,האחיםוהילדים לאורךהדרך,בתמיכהשהםנתנוובתרומתםלחוסןהפנימישלהםוליכולתםלעבוראתהתהליךהקשה.בנוסף, כחלק מהתפיסה הקהילתית, חשוב לראות את בני המשפחה כמטרות בפני עצמן, ומכאן נגזר שבמנותק מתרומתם לשיקום הנאשמים יש מקום לחשוב כיצד ניתן לקדם את הרווחה האישית של המעגלים הסובבים אותם,גם אםמחוץלביתהמשפטהקהילתי, דרך שיתוף פעולה שלה תוכנית עם משאביםקהילתיים קיימים. מסקנות המחקר: שילוב כל הממצאים יחדיו מגלה שבתי המשפט הקהילתיים מצליחים להביא לירידה דרמטית (עד כדי 50% ) בעבריינות החוזרת של אוכלוסיית היעד שלהם, כאשר אלו מסיימים את התוכנית בהצלחה.המאפייניםהקשוריםלהצלחתה תוכנית הםהיחסההוגן,המכבדוהאכפתישמבטאיםכלחבריהצוות כלפי המשתתפים, לרבות השופטים והשופטות; שיתוף הפעולה והאמון ההדדי בין חברי הצוות המגיעים מפרופסיות שונות; תוכנית השיקום האישית, הנתפרת לפי מידה לכל משתתף ומשתתפת, מתוך מגוון המענים הרחב, המתייחסים לכלל האתגרים עמם מתמודדים המשתתפים מתוך הבנה כי מעידות ונסיגות הן חלק 15 מתהליך שיקום בריא ; והפיקוח הצמוד והמדוקדק על כל אחד ואחת ממשתתפי ה תוכנית. לצד אלו, המחקר איתראתהאתגריםהעומדיםלפתחהשלה תוכנית בשניםהקרובות,עםהעברתהמושכותלהנהלתבתיהמשפט מכוח החקיקה המסדירה את פעילותם של בתי המשפט הקהילתיים. בכלל אלו, יהיה על ה תוכנית לבחון כיצד ניתן לתת מענה לאינטרסים של נפגעי עבירה, להעצים את המרכיבים הקהילתיים, לאפשר המשך קשר ברמה מסויימת עם מסיימי ה תוכנית על מנת לשמר את תחושת השייכות והמוטיבציה שלהם, ולהתייחס לצרכיהן הנפרדים של בנות זוג של משתתפים, ואולי גם של בני משפחה אחרים. אנו תקווה שהתובנות שעלו במחקר יסייעו למפעילי ה תוכנית וקובעיהמדיניות להתוותאת המשך דרכה. משמעותהממצאים:ראשית,ממצאיהמחקרמצביעיםעלכךשביתהמשפטהקהילתימביאלהפחתהבשימוש בכליאה, הן מכיוון שהוא מציע חלופה לכלא בצורת תוכנית שיקומית אינטנסיבית, והן מכיוון שהוא מביא לירידה בפשיעה החוזרת, ומכאן לסיכון בעונשי כליאה נוספים, בקרב אלו שמסיימים את התוכנית בהצלחה. הפחתת השימוש בכליאה תואמת את מדיניות הענישה והשיקום הרווחת בישראל בשנים האחרונות, השואפת למצואחלופותלמאסרולהבטיחעמידהבסטנדרטיםנאותיםשלמרחבמחיהלאלושאיןמנוסמכליאתם.שנית, בוגריהתוכנית שביםלקהילהכשמצבםטוביותרבמכלולמדדים,לרבותתעסוקה,בריאותהנפש,התמכרויות, ומעגלי תמיכה , והאמון שלהם ברשויות אכיפת החוק גבוה יותר משהיה. גם בהינתן שאין מדובר בפתרון מלא של מגוון האתגרים בחייהם, השיפור במדדים השונים מצמצם את הנטל החברתי הנעוץ בטיפול בהם ומאפשר להם במקרים מסויימים אף להפוך לאזרחים תורמים לחברה. ולבסוף, הירידה בעבריינות החוזרת עשויה להביא גםלהקלהעלהעומס המוטל על רשויות הא כיפה ובתיהמשפט. 16 1 רקע כללי בשנים האחרונות ניכר בישראל עיסוק הולך וגובר בחיפוש אחר מענים לבעיית הפשיעה ולקושי המערכתי בהתמודדותעם בעיותחברתיות המובילות לפשיעה. ההכרה במוגבלותו של ההליךהפלילי הקלאסי לתת מענה אפקטיבי וראוי למיגור הפשיעה הובילה לחשיבה מחודשת על פתרונות יצירתיים שיביאו לצמצום העבריינות ולחיזוק אפיקי שיקום לצד הגברת אמון הציבור במערכותהאכיפה. בעשור האחרון פותח בישראל מודל חדשני המיועד לתת כלים מגוונים להתמודדות מערכתית עם תופעת הפשיעה ועם בעיות המובילות לפשיעה. לתהליך הפיתוח, בניצוחה של עמותת אשלים של הג'וינט, היו שותפים נציגים בכירים של השחקנים השונים המעורבים בהליך הפלילי: הנהלת בתי-המשפט, משרד המשפטים , משטרת ישראל, ומשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. המודל מתמקד בבתי- המשפט ובשיתוף הפעולה בינם לבין גורמי אכיפת החוק, גורמי רווחה ונציגי קהילה, ומבוסס על אימוץ מודל בית- המשפט הקהילתי הפועל בארצות- הברית, בשינויים והתאמות שבוצעו לשיטת המשפט בישראל ולעבודת רשויות הרווחה והשיקום המקומיות. בתי- משפט קהילתיים שמים דגש, בנוסף לשיקום העבריין, גם לשיקום וחיזוק הקהילה הסובלת מפשיעה. לפיכך, בתי-משפט אלו מתמקדים בעבירות המשפיעות על רווחתם וביטחונם של התושבים. מדיניות הענישה בהם מותאמת לצרכי הקהילה ומשלבת מטרות של שיקום והעצמה של הקהילה והיחידיחדעםגמולוהרתעה.בהתאםלכך,הענישהבבתי- משפטקהילתייםכוללתפעמיםרבותרכיבשלהשבה לקהילה שנפגעה, תוך הדגשת האחריותיות של עוברי חוק כלפי הקהילה בה הם חיים. במקביל, הענישה גם מסתמכתפעמיםרבותעלמשאביהקהילהומעודדתאתהנגשתם,בדמותהפנייתםשלנאשמיםלתכניותגמילה ושיקום,כמוגםהפנייהעלבסיסהתנדבותילשירותירווחה.המודלמבקשלייצרשייכותואחריותשלהקהילה כלפיהמשתתפים. מודל בית- המשפט הקהילתי משמר את עקרונות היסוד של ההליך הפלילי, ומכיר בחשיבותם של הליכים פורמליים, אך עושה זאת תוך קידום המדיניות של הפנייה להליכים שיקומיים והישענות על הקהילה במקרים המתאימים.למודלפוטנציאלרבלהגדילאתמספרהמקריםבהםניתןיהיהלהפנותעובריחוקלתהליכישיקום כתחליף לענישה הקלאסית, להרחיב את "ארגז הכלים" השיקומי ולשפר את יכולתה של המערכת להשתמש ביעילות בשירותי רווחה ובהון הקהילתי באופן שיוביל לסיום מוצלח של תהליכי שיקום. פועל יוצא של חיזוק יכולתההתמודדותעםעבריינותעלפימודלבית- המשפטהקהילתיהואהגברתאמוןהציבורבמערכותהאכיפה, חיזוק תחושת הצדק התהליכי בקרב מי שבאים במגע עם המערכות הללו ושיפור מצבן של קהילות הסובלות מרמותגבוהות שלפשיעה. במסגרתייזוםופיתוחמודלבתי-המשפטהקהילתייםנערכהעבודתמטהנרחבתששימשהבסיסלכתיבתמודל ההפעלה של הפרויקט. על בסיס עבודת ההכנה היסודית והרב- מערכתית יצא לפועל פיילוט – הקמת שני בתי- משפט בשני מחוזות שיפוט שונים. האחד החל לפעול בבאר- שבע בדצמבר 2014 ; השני החל פעילותו בספטמבר 2015.במסגרתזאת,הוכשרוצוותיםמקומייםבכלאחדמבתי- המשפט,נבנההליךמשפטיושיקומימסודרבעל שלבים מובנים, והושקעו מאמצים רבים בבנייה ובמיסוד של מעטפת קהילתית המאפשרת הפנייה מיידית ויעילהשלנאשמיםלשירותיםלהםהםזקוקים.בשנת2016 קיבלהממשלתישראלהחלטהבדברייעולמדיניות הענישה ושיקום אסירים בישראל, על בסיס המלצותיה של ועדת דורנר שהוקמה כדי לבדוק נושאים אלה. 17 החלטתהממשלהכוללת,ביןשארמרכיביה,הקמתםשלבתי- משפטקהילתייםביתרמחוזותהשיפוטבישראל. בהתאם להחלטת הממשלה, במאי 2017 החל לפעול בית-משפט קהילתי נוסף, במחוז תל- אביב, והוא "שאב" לתוכו גם את התיקים שטופלו עד אז במסגרת בית- המשפט לסמים שפעל שם. באוקטובר 2019 נוסף בית- המשפט הקהילתי בנצרת, ובספטמבר 2020 נוספו בתי- המשפט הקהילתיים בחיפה ובירושלים. עד כה שולבו ב תוכנית כ- 1,300 נאשמים, המכונים "משתתפים". משתתפי התוכנית מתקדמים בהתאם ל"שלבים" שונים שנקבעו מראש, החל משלב א' – שלב ההיכרות ובניית ה תוכנית הטיפולית, ועד שלב ה' – פרידה מהתהליך (להלן: שלביה תוכנית.)" עוד בשלב הניסיוני של ה תוכנית בוצע מחקר מלווה אשר דין וחשבון מסכם שלו הוגש ביולי 2017 (גל ודנציג- רוזנברג, 2017) (להלן: המחקר המלווה). במסגרת המחקר המלווה תואר תהליך ההקמה של בתי המשפט הקהילתיים,הוצגומאפייניהתהליךהמשפטיהייחודיב תוכנית תוארועמדותאנשיהמקצועבאשרלמטרותיה,, ונאספו נתונים לגבי עמדות המשתתפים ביחס ל תוכנית וביחס לתהליך שעברו בה (דנציג- רוזנברג וגל, 2021 .) לתיאור האווירה הייחודית ב בית המשפט הקהילתי על בסיס תצפיות אתנוגרפיות, ראו Dancig- & Gal Rosenberg, 2020 ; לניתוח מאפייני ההליך המשפטי בהתאם ל"טקסונומיית המשפט הפלילי, ראו & Gal Dancig-Rosenberg, 2017 .) בנובמבר 2017 פרסמה עמותת אשלים, בשיתוף עם הנהלת בתי המשפט, שירות המבחן למבוגרים, משרד המשפטים וחטיבת התביעות במשטרת ישראל (להלן: "השותפים"), מכרז לביצוע מחקר הערכה לתוכנית בתי המשפט הקהילתיים. הוגדר, שההערכה "תבחן את תוצאות ה תוכנית , תלווה את תהליכי יישום ה תוכנית, את יישוםהמרכיביםהשוניםבהואתמידתהאפקטיביותשלהם".מחברותדו"חזההגישוהצעה,וזוזכתהבמכרז. 1.1 בתי- משפט פותרי בעיות החלמשנותהתשעיםהחלולהתפתחבארצות- הבריתבתי- משפטייחודייםהמיועדיםלתתפתרוןמקיףלבעיות נאשמים,נפגעיעבירהולקהילותהסובלותמרףגבוהשלפשיעה(בינישוכהן,2014),הקרויים"בתי- משפטפותרי בעיות" ( Solving ProblemCourts). התפ יסה העומדת ביסוד המודל של בתי- משפט פותרי בעיות היא שחלק ניכר מהעבירות הפליליות מבוצעות על רקע בעיות חברתיות- כלכליות. בעיות אלה מובילות במקרים רבים לעבריינות חוזרת (רצידיביזם) ולתופעת "הדלת המסתובבת", במסגרתה עוברי חוק רבים שבים ומבצעים עבירות נוספות אחרי שחרורם ממאסר ( Winick, 2003 ,) נוכח חוסר יכולתם לצאת ממעגל הפשיעה ( Berman & Feinblatt, 2015 ). תופעה זו מובילה להטלת עונשים מחמירים יותר, הגורמים בתורם להעמקת הדפוסים העברייניים של עוברי החוק ולניתוק הולך וגובר שלהם ממסגרות תמיכה קהילתיות נורמטיביות ביניש וכהן,( 2014 ). במקביל, יוצרת התופעה עומס גובר על מערכות האכיפה והכליאה העמוסות ממילא (Dancig- & Gal Rosenberg, 2017 .) עלמנתלתתמענהשלממשלבעייתהעבריינותהחוזרת,המודלשלבתי- משפטפותריבעיותשואףלטפלבשורש הבעיה ובגורמים שהובילו לביצוע ההתנהגות העבריינית, ולא רק בסימפטום לה (העבירה עצמה והענישה הנלווית לה). ההליך המשפטי בבתי- משפט פותרי בעיות שונה באופן משמעותי מההליך האדוורסרי הקלאסי. בית-המשפט פותר הבעיות מורכב מצוות רב- תחומי, בעל הכשרה מגוונת, ביניהם עובדים סוציאליים, קציני מבחן,מתאמיטיפול,רכזיםונציגיםשלהתביעהוההגנה( Casey&Rottman,2000 ) .השופטעומדבראשהצוות 18 הרב- תחומיותפקידולהנהיגאתהצוותוליצורתיאוםביןהגורמיםהמטפליםהשונים.כמוכן,כחלקמהתהליך הטיפולי,המגמההיאלעודדהשתתפותשלמערךתמיכהמטעםנציגיהמשפחהונציגיהקהילהאליהםמשתייך הנאשם ולשתפם בתהליך השיקומי המתגבש ( Winick & Wexler, 2003 פרלמן,; 2010 .) בתי- משפט פותרי בעיות יוצרים מסגרת שיפוטית הוליסטית לשיקום הנאשמים, תחת פיקוח ומעקב שיפוטי צמוד בשיתוף עם רשויותהאכיפה,רווחה,חינוך,גופיםמקומייםוארגוניםקהילתיים( Berman&Fox,2005 בינישוכהן,;2014 .) ההליך השיקומימותאםלצרכיםהייחודייםשלכלנאשםולנסיבותיוהאישיות ( Berman&Feinblatt,2015 .) הכניסה להליך בבית- המשפט פותר הבעיות מותנית בהסכמת הנאשם להליך וכן בהודאה של הנאשם בביצוע עבירה. הליך זה מהווה חלופה להליך הפלי לי הסטנדרטי, וככל שהנאשם יסיים בהצלחה את התוכנית הטיפולית, יהווה הדבר חלופה לעונש המאסר שהיה מוטל עליו בגין העבירה שביצע, לו היה מתנהל הליך סטנדרטי ( Casey & Rottman, 2005 .) בית- המשפט עוקב מקרוב אחר התהליך הטיפולי, תוך קביעה של קריטריונים מסוימים שעל הנאשם לעמוד בהם במסגרת התהליך (רבינוביץ'- עיני, 2010). בתי- משפט פותרי בעיות מציגים תפיסה שונה של התפקיד השיפוטי והפעלת הסמכות השיפוטית. לשופט יש תפקיד טיפולי, הבא לידי ביטוי באקטיביות ובמעורבות של השופט בהנעת הנאשם להגיע להישגים טיפוליים. גישתו של השופט הטיפולי מבוססת על תפיסת ההליך השיפוטי ככזה שאינו מוגבל לעיסוק בזכויות וחובות משפטיות אלא כפלטפורמה לטיפול בבעיות באמצעות התייחסות לצרכים, לרגשות ולמערכות יחסים (פרלמן, 2015 ). גישה זו זכתה בספרות לכינוי "זכויות ויותר" פרלמן,( 2015 ; Daicoff, 2005 .) השופט הטיפולי מנהל הליך שאינו פורמליסטי,הכוללדיאלוגמתמידבינולביןהנאשםוליתרהגורמיםהמעורביםבתהליך.השופטממלאלעיתים תפקיד הורי סמכותי, בשילוב אמפתיה והצבת גבולות במטרה ליצור תמריץ לשיקום הנאשם ולשינוי התנהגות בעתיד(2013Nelson,&Viglione,Rudes,Portillo,2017;Dancig-Rosenberg,&Gal ).תפקידהשופטאינו מתמצהרקבקביעתהמסגרתשלההליךהטיפולי, אלא כוללגםישיבותמעקבתדירותאחרהתקדמותהנאשם בהליךועמידתובתנאיה תוכנית.במסגרתאותןישיבותהשופטנוהגלהשתמשבשיטת"המקלותוהגזרים",קרי נותןתמריציםלנאשם,עלמנתלעודדאותולהמשיךבתהליך(כדוגמתהקלהבתנאים,הורדהבתדירותהפיקוח, דברי שבח וכיוצא באלה תמריצים נוספים) וכן יכול להטיל סנקציות ככל שיש נסיגה של הנאשם בתהליך כדוגמת שלילת תנאים, קביעת מטלותנוספות, מעצרואףהטלה שלעונשמאסר) (רבינוביץ'(- עיני,2010 .) בית-המשפט פותר הבעיות הראשון לענייני עבירות סמים הוקם בארצות הברית בשנת 1989 , וכיום פועלים בארה"ב למעלה מארבעת אלפים בתי- משפט פותרי בעיות הפועלים בנושאים שונים (2016 al., et Marlowe .) בין המודלים השונים של בתי-משפט פותרי בעיות ניתן למצוא בתי-משפט לסמים (המודל הנפו ץ ביותר), בתי- משפט קהילתיים, בתי-משפט לטיפול באלימות במשפחה, בתי- משפט לטיפול בעבירות שבוצעו על ידי נפגעי נפש,בתי- משפטלטיפולבזנותועוד(2011LaDuke,&Filone,DeMatteo, ).המודל האמריקנישלבתי- משפט פותרי בעיות אומץ גם במדינות נוספות בעולם כדוגמת אוסטרליה, ניו- זילנד, קנדה, אנגליה, סקוטלנד ועוד ( Marloweet al., 2016 .) 1.2 בתי- משפט קהילתיים המודל של בית-המשפט הקהילתי פותח בארצות- הברית במטרה להתמודד עם בעיות יומיומיות של שכונות הסובלותמאחוזיפשיעהגבוהיםאשרמשפיעותעלאיכותהחייםורמתהביטחוןשלהתושביםוהקהילה(ביניש וכהן, 2014 ; Clear & Karp, 1998 .) מודל זה מבוסס על העקרונות של בתי- משפט פותרי בעיות. יחד עם זאת, 19 מודל זה שם למטרה – בנוסף לשיקום העבריין – גם את שיקום הקהילה הסובלת מרף גבוה של פשיעה, חיזוק תחושת הביטחון של התושבים ושיפור רמת האמון שלהם במערכות אכיפת החוק ( Malkin, 2003 ;Casey & Rottman, 2005 .) בתי- המשפט הקהילתיים מתמקדים בעבירות המשפיעות על איכות החיים של התושבים וביטחונםהיומיומי,כגוןעבירותרכוש,שימושבסמים,אלימותומטרדיםשונים,בהתאםלצרכיםשלהקהילה בההםממוקמים.זאתבמטרהלרכזמאמץמערכתי עלמנתלהביאפתרוןארוךטווחלבעיותהנוצרותכתוצאה מביצוע עבירות אלה ברמה המקומית (ביניש וכהן, 2014). בניגוד לבתי-משפט פותרי בעיות, בתי- משפט קהילתיים אינם מתמחים בטיפול בבעיה ספציפית אחת, אלא מתמקדים בשלל הבעיות והצרכים של קהילה מסוימת (2013 al., et Lee .) למרות השונות הנובעת ממאפייניה של כל קהילה ומצרכיה, ניתן לזהות מספר מרכיבים המשותפים לכל בתי- המשפט הקהילתיים ( Lang, 2011; Casey & Rottman, 2005; Lee et al., 2013 ) : שיתוף פעולה עם משאבים שונים בקהילה; מעורבות קהילתית; התאמה של הכלים הטיפוליים ברמה האינדיבידואלית; שימוש בחלופות למאסר והרחבת אמצעי הענישה הקיימים; הדגשת האחריותיות של הנאשמים;וקביעתמדדיהצלחה( Leeetal.,2013;Fagan&Malkin,2002 .) לצדהתפקידהטיפוליוהשיקומי של בית-המשפט, נשמרת המסגרת הפורמלית של ההליך הפלילי ובית- המשפט ממשיך למלא תפקיד מרכזי ומשמעותי בפיקוח ובמעקב עלהתקדמותה תוכנית השיקומית (ביניש וכהן,2014 .) 1.3 בתי- משפט קהילתיים: היבטים תיאורטיים המודל של בתי- משפט קהילתיים הושפע ממספר תיאוריות מרכזיות, ביניהן "תורת המשפט הטיפולי" ( TherapeuticJurisprudence "צדקקהילתי"),(JusticeCommunity "צדקתהליכי"),(JusticeProcedural ,) תיאוריית ההתנגדות"" (theory Defiance "קהילתנות"), (Communitarianism ) ו"קרימינולוגיה חיובית ( PositiveCriminology כלאחת מאלו תוצג בקצרה להלן.). 1 . תורת המשפט הטיפולי היא תורה רעיונית החוקרת את תפקידו של המשפט כסוכן תרפויטי ( Wexler & Winick, 1996 .) תורה זו מבקשת להכניס זווית ראיה תרפויטית להתבוננות על המשפט, תוך שהיא מתמקדת בהשפעת המשפט על הנפש, על הרווחה הפסיכולוגית ועל התפקוד של המעורבים בו והמושפעים ממנו (וקסלר, 2010). תורת המשפט הטיפולי רואה במשפט סוכן חברתי רב עוצמה, אשר יש לו השלכות תרפויטיות ואנטי תרפויטיות על האנשים המושפעים ממנו, שצריך להיות ערים להם. התורה מבקשת לקדם עקרונות טיפוליים במסגרת ההליך המשפטי, על מנת ליצור תוצאות תרפויטיות חיובית יותר ולמזער תוצאות אנטי- תרפויטיות, וזאת מבלי לפגוע בערכים אחרים חשובים כגון צדק והליך הוגן ( Dancig-Rosenberg, 2008 וקסלר,; 2010 ; אליגון- דר, 2010 ; שילי- יריחובר וגל, 2016 .) בהתבסס על הנחות יסוד אלו, תורת המשפט הטיפולי קוראת לשופטים ולעורכי- דין להשתמש בכלים השאובים מעולם הטיפול, כגון דיבור ישיר אל הנאשם, שימוש בטכניקות של הקשבה פעילה, הבעת אמפטיה ותמיכה כלפי הנאשמים במהלך התהליך השיקומי, מעורבות של בני משפחה במהלך הדיונים ושימוש בשיטה של "מקלות וגזרים" על מנת ליצור מוטיבציה אצל הנאשמים במהלך התהליך ( Jones, 2012; Petrucci, 2002 .) "התנהגות שיפוטית טיפולית" ניתנת להערכה ולמדידה בין השאר באמצעות תצפיות המתמקדות בהתנהגותם של השופטים הן כלפי המתדיינים עצמם והן כלפי אנשי המקצועהמופיעיםבבית- המשפט( Lens,2016;Lens,Kats,&Suarez,2016 .) עקרונותהמשפטהטיפוליסייעו בעיצוב המודל של בתי-המשפט פותרי הבעיות, על מנת לשפר את תפקודם של הנאשמים ואת סיכויי הצלחתם ( Winick, 2003 .) 20 2 . גישת הצדק הקהילתי צמחה בעקבות משבר עמוק באמון הציבור בבתי- המשפט ובמערכת אכיפת החוק. בבסיס הצדק הקהילתי עומדת הגישה כי התמודדות אפקטיבית עם פשיעה צריכה לחתור לשינוי ברמה הקהילתית ולשיפור איכות החיים של הקהילה. גישה זו שמה דגש על מציאת פתרונות ארוכי טווח, חיזוק הקורבנותוהקהילותהסובלותמפשיעהושיקוםאפקטיבישלנאשמיםעלידישילובםחזרהבקהילה( Clear& Karp, 1998 ). הקהילה נחשבת מצד אחד כקורבן של הפשיעה ועל כן זכאית לשיקום והשבה, ומצד שני כמשאב מרכזי האחראי לשיקום הנאשמים ( Gal & Dancig-Rosenberg, 2017 .) בנוסף, לקהילה תפקיד משמעותי באיתור ובמיפוי הצרכים המקומיים באופן שמסייע לגיבוש מדיניות האכיפה של הרשויות ( Clear & Karp, 1998 .) בתי- המשפט הקהילתיים הוקמו ברוח עקרונות הצדק הקהילתי, תוך התמקדות בפשיעה המשפיעה על איכות החיים של התושבים בקהילה מסוימת ובהתאם לצרכים של כל קהילה. במסגרת המודל הקהילתי, נאשמים בבית- המשפט הקהילתי משתתפים בתוכניות שיקום בשיתוף פעולה עם הרווחה, משאבי הרשות המקומית, ארגונים שלא למטרות רווח ומתנדבים מטעם הקהילה ( Gal & Dancig-Rosenberg, 2017 .) במקביל, במסגרתהתהליך בבית- המשפט הקהילתימתבקשיםהנאשמים לבצע שעות השבהלקהילה. 3 .תאורייתהצדקהתהליכימבוססתעלמגווןמחקריםאמפירייםאשרבחנואתהתפיסותשלהצדדיםשבאים במגע עם מערכת המשפט בנוגע למידת ההוגנות של ההליכים המשפטיים ( Tyler, 1988; Tyler & Huo, 2002 .) על-פי מחקרים אלה, צדדים שבאים במגע עם בית- המשפט או עם המשטרה אינם מתמקדים רק בתוצאה של ההליך המשפטי אלא בעיקר באופן שבו התייחסו אליהם גורמי הסמכות במהלך ניהול הליך זה. בהתאם לכך, נמצא כי ככל שההליך המשפטי נתפס כהוגן בעיני הצדדים המעורבים בו, כך עולה מידת שביעות הרצון של הצדדיםמההליך שהתקיים,ללאקשרלתוצאה שלההליךעבורם ( Tyler,1997;2003 ). כמוכן,נמצאכילעצם התפיסה של התהליך כצודק יש השפעה רבה יותרעל מידת הקבלה שלההחלטה השיפוטית והציות לה, מאשר לתוצאת התהליך ( Tyler, 2003 .) עוד עלה ממחקרים כי התפיסה של מידת הצדק של התהליך בבתי- המשפט ובמשטרה משפיעה על מידת הלגיטימיות שהציבור מייחס למערכת אכיפת החוק ולחוק בכללותו ( Tyler & Hou,2002 .)מחקריםזיהושניאלמנטיםמרכזייםשלהצדקהתהליכי– איכותההחלטהשהתקבלה(Quality ofdecision )ואיכותהטיפול במהלךההליך( Qualityoftreatment () (Tyler,2003 . איכותההחלטהכוללתאת התפיסה כי ההחלטה התקבלה באופן ניטרלי, ללא אפליה או הטייה כלשהי וכן בשאלה האם ניתנה לצדדים הזדמנותלהשמיעאתקולםולהציגאתעמדתםבאופןשעשוילהשפיעעלקבלתההחלטה( Tyler,2003 .) איכות הטיפול כוללת שאלות לגבי יחס מכבד מצד גורמי הסמכות כלפי הצדדים, הכרה בזכויותיהם במהלך ההליך, כנות גורמי אכיפת החוק ומתן הסברים על ההליך והאופן בו התקבלה ההחלטה מצד גורם הסמכות ( Tyler, 2003 .) בהתבסס על אלמנטים אלה, מודל בית-המשפט הקהילתי מייחס חשיבות לשיח ישיר ומכבד בין בית- המשפט והנאשמים, הסברת הרציונל של ההליך ושלביו השונים ומתן הזדמנות לנאשמים להשמיע את קולם. זאת במטרה להעלות את רמת אמון הציבור בבית- המשפט והלגיטימיות שלו, באופן שיעלה את הסיכוי של נאשמים לציית בעתידלחוק ולהימנע מעבריינותחוזרת ( Leeet al., 2013 ). 4 . תאוריית ההתנגדות בוחנת גם היא את התגובה של עוברי חוק לענישה המוטלת עליהם ואת מידת האפקטיביות שלה, תוך התייחסות למאפיינים שונים של הענישה לרבות צדק תהליכי, לגיטימציה ובושה ( Sherman, 1993 .) תיאוריה זו גורסת שיש ארבעה מרכיבים מרכזיים המשפיעים על התגובה של הנענש לסנקציההמוטלתעליו:מידתהלגיטימציהשלהגוףהמעניש;עצמתהקשריםהחברתייםביןהנענשלביןמפעיל הסנקציה; תחושות של בושה ביחס למעשה העבירה; ותחושות של גאווה וסולידריות ( Sherman, 1993 .) 21 בהתאםלכך,ענישהתיצורהרתעהאצלהנענשותקטיןאתהסיכוישלולבצעעבירותנוספות,ככלשהואיתפוס את הגוף המעניש כלגיטימי יותר (כתלות של הוגנות ההליך), הקשרים החברתיים שלו עם הגוף המעניש והקהילההרלוונטיתיהיוחזקים,הנענשיחושבושהבמעשיווירגישגאווהוסולידריותעםהקהילההרלוונטית ( Sherman, 1993 .) כעולה מתיאוריה זו, מערכת היחסים בין הקהילה לבין עובר החוק וחיזוק הקשרים עם הקהילההםמרכיביםמרכזייםבהורדתהסיכוילעבריינותחוזרת,אשרניתןלהםמענהבמודלשלבית- המשפט הקהילתי. 5 . התאוריה הקהילתנית גורסת כי הדרך להבין את ההתנהגות האנושית היא להתייחס לפרטים בהקשר התרבותי- היסטורי- חברתי שלהם ( Avineri & De-Shalit, 1992 ) . כלומר, יש להסתכל על הקהילות שלהם ועל הקשרים הקהילתיים שלהם. החברות בקהילה אינה מלאכותית או משמשת כאמצעי, אלא יש לה ערך מהותי בפני עצמה. הקהילה היא גוף בעל ערכים, נורמות ומטרות משותפות, כאשר כל חבר בה רואה את המטרות המשותפות כמטרותיו. הקהילתנים טוענים כי האוטונומיה האישית מושגת בצורה טובה יותר בתוך הקהילה מאשרמחוץלחייםהקהילתיים,ולכןמתייחסיםלקהילהכהכרחית.התיאוריההקהילתניתרואהבבנייתהשל קהילה פרויקט חברתי ומוסרי – חיזוק מערכות יחסים, חיזוק תהליכים של השתתפות, פיתוח היכולת לעזרה עצמיתקהילתית,קידוםתחושותשלהעצמהוחיבור– וזאתמחוץלספירתהשוקאוהפוליטיקה( Sites,1998 .) 6 . הקרימינולוגיה החיובית מקדמת, כמו המשפט הטיפולי, מחקרים העוסקים בפרקטיקות המעצימות את היחיד,המתמקדותבחוזקותיוולאבפתולוגיותשמהןהואסובל,והמדגישותאתחשיבותהקשריםהקהילתיים והמשפחתיים ( Ronell & Segev, 2015; Gal & Wexler, 2015 ) . בניגוד למשפט הטיפולי, הקרימינולוגיה החיובית מתמקדת בעיקר בסביבה הטיפולית- קרימינולוגית, ולא המשפטית. כך, למשל, הקרימינולוגיה החיובית דנה ב"מודל החיים הטובים" (Model Life Good The ) המופעל בדרך כלל בהקשר של עבודה עם עבריינים. הקשר הטיפולי לפי מודל זה מתבסס כנקודת התחלה בדיון בסגנון החיים שהאדם היה שואף להגיע אליו, אשר יהיה מספק ובעל משמעות. המשך העבודה נגזר ממטרות אלו ונועד לקרב את העבריין להשגתן ( Ward & Connolly, 2008 ) . מודל בית-המשפט הקהילתי מייבא את עקרונות הקרימינולוגיה החיובית גם אל ההליך המשפטי. הדגש מושם על ניסיונו של בית- המשפט לזהות את נקודות החוזקה של הנאשם בתהליך או במוקדים אחרים בחייו, ובאמצעות חיזוקים חיוביים ותמיכה קהילתית ליצור בו מחויבות ולהגביר את המוטיבציה שלולשיתוףפעולה. 1.4 מחקרים אמפיריים לדוגמא על בתי-משפט קהילתיים מודלבית-המשפטהקהילתיהואחדשיחסית.בית-המשפטהקהילתיהראשוןהוקםבארצותהבריתבניו- יורק בשנת 1993. ההערכה היא כי נכון לשנים האחרונות פועלים כ- 70 בתי-משפט קהילתיים בארצות- הברית ובמדינות נוספות, ביניהן קנדה, בריטניה, אוסטרליה, דרום אפריקה וישראל ( Lee et al., 2013 ) . כחלק בלתי נפרד מהמודל של בית- המשפט הקהילתי נקבעו קריטריונים מדידים להצלחה של ההליך, על מנת שניתן יהיה להעריךאתמידתהאפקטיביותשלהמודלולעודדאתשיפורוהמתמיד( Lang,2011;Leeetal.,2013 ) לפיכך,. מרבית בתי-המשפט הקהילתיים מלווים במחקרי הער כה, אשר משתנים מ תוכנית ל תוכנית מבחינת הקריטריונים הנמדדים והמתודולוגיה שלהם ( 2013 ., Lee et al ) . בין הקריטריונים הנמדדים ניתן למצוא הפחתה בעבריינות החוזרת של נאשמים, ירידה ברמת הפשיעה בשכונות מסוימות, חיסכון בעלויות (עלויות ה תוכנית מולעלויותשלכליאה),תפיסותשלנאשמיםוצדדיםלהליךבנוגעלמידתהצדקהתהליכי,מידתשיתוף 22 הפעולה של נאשמים עם ה תוכנית וציות לצווי בית- משפט ומידת השימוש באמצעי ענישה חלופיים לכליאה ( Leeet al., 2013; Fagan & Malkin, 2002 .) ממצאי המחקרים האמפיריים, בהקשר של מדד העבריינות החוזרת, מצביעים על ירידה מובהקת סטטיסטית בחלק מבתי- המשפט הקהילתיים בשיעורי המועדות לעבריינות חוזרת. כך למשל, במחקר הערכה מקיף שבוצע בבית- המשפט הקהילתי Center Justice Community Hook Red הממוקם בברוקלין, בוצעה השוואה בין נאשמים בעבירות קלות שנדונו בבתי-משפט רגילים באותו מחוז בו פועל בית- המשפט הקהילתי לבין נאשמים שנדונובבית- המשפטהקהילתיבאותהתקופה,באשרלסיכוייהמעצרשלאותםנאשמיםכעבורשנתייםמסיום ה תוכנית . נמצא, כי בגירים שנדונו בבית-המשפט הקהילתי היו בעלי סיכוי נמוך ב- 10% להיעצר פעם נוספת בתקופה של שנתיים לאחר גזר-הדין, לעומת בגירים שנדונו בבתי- המשפט הרגילים. אצל אוכלוסיית הקטינים נמצאה הפחתה של 20% בסיכוי להיעצר (2013 ., Lee et al ). יצוין, כי במודל של בית-המשפט הקהילתי ברד- ה וק, לא נעשית התערבות טיפולית ארוכת טווח בכל תיק, שכן בחלק מהתיקים מדובר בעבירות קלות ביותר (כגון השחתת רכוש, התנהגות לא הולמת במקום ציבורי, עבירות רכוש קלות וכדומה), אשר המענה שניתן להן הוא מיידי וקצר טווח. במחקר דומה שנעשה בבית- המשפט הקהילתי במלבורן, אוסטרליה ( Ross, 2015 ) נערכה השוואה של תיקים שנדונו בבית-המשפט הקהילת י בהם היתה התערבות טיפולית, לבין תיקים שנדונו בבתי- משפט רגילים במחוז אחר,בהםלנאשמיםלאהיתההתערבותטיפולית.נמצאכיבקבוצתהמחקרל- 33% מהנאשמיםהיתההרשעה נוספת כעבור שנתיים מסיום ה תוכנית, לעומת 44% מהנאשמים שנדונו בבתי- המשפט הרגילים. במחקר אחר ( Westat, 2012 ) , נמצא כי לנאשמים שנשפטו בבית- המשפט הקהילתי Court Community River the of East בוושינגטוןהיהסיכוינמוךב- 42% שייפתחונגדםתיקיםפלילייםבמהלךשנהמסיוםה תוכנית לעומתנאשמים שנדונו בבתי-המשפט הרגילים ולא הופנו ל תוכנית טיפולית כלשהי. לעומת זאת, במחק רים שבוצעו בבית- המשפט הקהילתי Centre Justice Community Liverpool North באנגליה, לא נמצא הבדל בשיעורי העבריינות החוזרת בין נאשמים שנדונו בבית- המשפט הקהילתי לבין נאשמים שנדונו בבתי- משפט רגילים ( Booth et al., 2012; Joliffe & Farrington, 2009 .) בדומה, במחקר שב וצע בבית- המשפט הקהילתי Seattle Municipal Community Court בסיאטל לא נמצא הבדל סטטיסטי מובהק בין נאשמים שהשתתפו ב תוכנית בבית- המשפטהקהילתילביןקבוצתביקורתשלנאשמיםאשרנדונובבתימשפטרגילים.יחדעםזאת,המחקר מצא כי משתתפי ה תוכנית בבית-המשפט הקהילתי ביצעו עבירות פליליות בתדירות פחותה מזו של נאשמים בבתי- המשפטהרגילים 2009) (Nugent-Borakove, . מחקרים נוספים בחנו את התפיסות של המשתתפים בבתי- המשפט הקהילתיים בנוגע להוגנות של ההליכים בבתי-משפט קהילתיים לעומת בתי-משפט רגילים. נמצא כי ההליך בבית-המשפט הקהילתי נתפס כבעל רמות גבוהות של צדק תהליכי ומידת שביעות הרצון של המשתתפים בו מההליך היתה גבוהה ( Lee et al., 2013; Custeretal.,2008 ) .עודנמצאבמחקריםכיבבתי- משפטקהילתייםנעשהשימושגבוהיותרבחלופותלכליאה ( Hakutaetal., 2008;Lee etal., 2013 ) ,דברשהוביל אף לחיסכוןבעלויותלמערכת אכיפתהחוק( Leeet al., 2013 .) 23 2 שאלות המחקר בהתאם להגדרות המזמינים, למחקר ההערכה שתי מטרות-על. האחת, מדידת יעילות ה תוכנית, דהיינו האם ובאיזו מידה ה תוכנית משיגה את מטרותיה, כולן או חלקן, בקרב המשתתפים בה. השנייה, איתור משתנים וגורמיםהמשפיעים על מידתהיעילות שלה תוכנית. שאלותהמחקרנגזרוממטרותיו;שיטתהמחקרהיתהמשולבת- שיטות(methodsmixed )עלמנתלקבלתמונה רחבה ככל האפשר: (1 ) משתתפי ה תוכנית הושוו לבעלי מאפיינים דומים אשר לא השתתפו ב תוכנית מבחינת מועדותםלביצועעבירותחוזרות(רצידיביזם;)(2)בתוךקבוצתמשתתפיה תוכנית בדקנומההיוהשפעותיהשל ה תוכנית עליהם ועל בני משפחותיהם; (3 ) בהסתמך על נתונים שנאספו על בעיות הרקע של משתתפי ה תוכנית, סוגי העבירותוהמענים שניתנו,ניסינו לאתר אלו מרכיבים ב תוכנית הניבו תוצאות חיוביות, כמפורט להלן: א. האם חלה ירידה באחוז הפשיעה החוזרת בקרב משתתפי ה תוכנית, ובכלל זה תוך כדי ההליך המשפטי ולאחריו, ביחסלמבצעיעבירות אחרים בני השוואה? (1) כמקובל במחקרי הערכה בעולם, עבריינות חוזרת (רצידיביזם) נמדדה בנקודות זמן שונות והתייחסה לנאשמיםשהשתתפוב תוכניתלמןהקמתהבכלאחדמשלושתבתיהמשפטהראשוניםשהוקמו(באר- שבע, רמלה ותל-אביב). הפשיעה החוזרת נמדדה בשלוש נקודות זמן: שנה, שלוש שנים וחמש שנים לאחר סיוםה תוכנית. (2) קבוצות הביקורת נבנו ממבצעי עבירה בעלי מאפיינים דמוגרפיים דומים אשר הואשמו בביצוע אותו סוג עבירה ושלא הופנו לבתי-משפט קהילתיים מסיבות שאינן קשורות בשאלת התאמתם. על מנת להגביר את התוקף של ההשוואה יצרנו שתי קבוצות ביקורת: (א) נאשמים שהוגש נגדם כתב אישום בביתמשפטשלוםבעירגדולהשבהלאמופע לתה תוכנית (ראשוןלציון).(ב)נאשמיםשהוגשנגדםכתב אישום בבית משפט שלום בעיר בה הופעלה ה תוכנית, לפני קיומה. ההשוואה בין תיקים באותו מחוז אפשרה לנו לנטרל את ההשפעה של השונות בין מחוזות ואילו ההשוואה בין המחוזות אפשרה לנו לנטרל את האפשרות של שינויים לאורך זמן. בניית קבוצות הביקורת כאמור התבצעה באמצעות טכניקת מאצ'ינג – כך שלכל משתתף ב תוכנית נבחר תיק של נאשם שלא השתתף בה אשר דומה לו במאפיינים הפליליים (סוג העבירה) כמו גם במאפיינים קרימינוגניים (עבר פלילי, מאסרים קודמים) ומאפיינים דמוגרפים (גיל, מין.) השערת המ חקר היא כי ביחס לקבוצות הביקורת, אחוז הפשיעה החוזרת בקרב משתתפי ה תוכנית יהיה מעט נמוך יותר. ב. האם ובאלו מדדים (אישיים, חברתיים וכלכליים) המשפיעים על תופעות של פשיעה השתפר מצבם של המשתתפים ב תוכנית בעקבותהשתתפותם בה? (1) האם ועד כמה חל שיפור במערכות היחסים של הנאשמים עם אחרים משמעותיים בחייהם, ובכלל זה עם בני משפחה (הורים, ילדים, בני זוג), חברים, וכן מעסיקים, ממונים, כפופים ועמיתים במקום העבודה? (2) האם ועד כמה חל שיפור בהיבטים שונים של רווחתם האישית של הנאשמים, בין היתר כפי שהוגדרו על ידי מייסדי ה תוכנית: קיומן של רשתות תמיכה (קשרים חברתיים, משפחתיים וקהילתיים;) 24 בריאות (פיזית ונפשית); רווחה אישית (מצב רגשי, מימושן של זכויות סוציאליות, הסדרת חובות ומעמד, מצב חומרי); עיסוק (השתלבות בעיסוק קבוע ומיטיב כגון עבודה קבועה, רכישת השכלה, התנדבות ועוד);הסתגלותלחיים שומרי חוק. השערת המחקר היא כי מצבם של משתתפי ה תוכנית ישתפר בחלק גדול מהמדדים האמורים; השערה נוספת היא כי קשריהם עםחברים, ככל שמדובר בחבריםהמשתייכים לסביבהעבריינית,ייפגעו. ג.האםועד כמההמשתתפים שיתפו פעולהעם תוכנית השיקום והחלטות בית- המשפט שניתנו במהלך ההליך? (1) האם ועד כמה המשתתפים ביצעו את התחייבויותיהם במסגרת התהליך השיקומי על ציר הזמן למן כניסתםלתהליךועד סיומו? (2) האם ועד כמה המשתתפים הביעו נכונות לקיים את החלטות בית- המשפט לאחר סיום השתתפותם בתהליך? (3) האםועד כמההמשתתפים הביעו נכונות לחדולמפשיעה? השערתהמחקר היאכיהמשתתפיםימלאוחלקניכרמהתחייבויותיהםבמסגרתה תוכנית,וכיהםיביעונכונות לחדול מפשיעה ולמלא את הוראות בית- המשפטגםלאחר סיוםההליך בעניינם. ד. האם ובאיזו מידה יתחזקו האמון והלגיטימציה של המשתתפים במערכות המשפט, האכיפה והרווחה בעקבות הש תתפותם ב תוכנית? מחקרים מראים כי תפיסות אמון ולגיטימציה של מערכת המשפט תורמות באופן משמעותיוייחודי למידת הציות לחוק (2003 Tyler, ) (1) האםועד כמה רוחשיםהמשתתפים בתוכנית אמון כלפינציגי מערכותהמשפט,האכיפהוהרווחה? (2) האםועד כמה רוחשיםהמשתתפים בתוכנית אמון כלפי הרשויותעצמן? השערת המחקר היא כי רמותהאמון של משתתפיה תוכנית ברשויות אכיפתהחוקובנציגיהןיהיוגבוהותיותר עם סיום השתתפותם בהליך ביחס לרמות האמון שלהם בנקודת ההתחלה וביחס לרמות האמון של מבצעי עבירה בני- השוואה. ה. האם ובאיזו מידה תתחזק בקרב המשתתפים מידת המחויבות לציות לחוק? בעוד שפשיעה חוזרת היא משתנההתנהגותי,המחויבותלציותלחוקמייצגתכוונותהתנהגותיותאשרנמצאוקשורותלפשיעהולפשיעה חוזרת. המחויבות לציות לחוק נמצאה קשורה לתפיסות של צדק תהליכי כמו גם לתפיסות של אמון ולגיטימציה. השערתהמחקר היאכימידתהמחויבותשלמשתתפיה תוכנית לציותלחוקתהיהגדולהבעיקרבקרבמשתתפי ה תוכנית שחוואתההליכים בעניינםכהוגנים,ודיווחועלרמותגבוהותשללגיטימציהואמוןבמערכתהמשפט. ו.האםועד כמה תובילה תוכנית לעליה בשימוש בעונשים"חליפיים"ו"שיקומיים" שאינם כוללים כליאה? (1) מהן התוצאות המשפטיות של התהליכים בבתי- המשפט הקהילתיים: האם ועד כמה מוטלים עונשי מאסר, קנסות, צוויפיקוח, מאסריםעל תנאי, קנסותופיצויים? (2) האם ועד כמה תוצאות התהליכים מתמקדות במטרות תועלתניות שונות ומנוגדות (שיקום, הרתעה או מניעה?) (3) האםובאיזה אופן תוצאות התהליכים כוללות "עונשים" טיפולייםושיקומיים כלפי הנאשמים? (4) האםובאיזה אופן תוצאות התהליכים כוללות התייחסותלנפגעי העבירהולנזקים שנגרמו להם? 25 (5) האם ובאיזה אופן תוצאות התהליכים כוללות התייחסות לאינטרסים הקהילתיים ולתיקון הנזק שנגרםלקהילה ? (6) האם ובאיזה אופן תוצאות התהליכים כוללות שימוש בכלים חלופיים העשויים להוביל לחלופות לענישה,כגון צדק מאחה? השערת המחקר היא כי השימוש בעונשי מאסר יהיה נמוך במידה ניכרת לעומת מידת השימוש בעונשים כאלו כלפי מבצעי עבירה בני-השוואה, ולצד זה יהיה שימוש ניכר בחלופות שיקומיות. השערה נוספת היא שלאורך זמן ניתן יהיה לראות שימוש הולך וגובר בכלים חלופיים הלוקחים בחשבון גם אינטרסים של נפגעי עבירה ושל הקהילה,כגון צדק מאחה. ז. מהםהמשתניםוהגורמים הקשורים ביעילות התוכנית? (1) מה הקשר בין השגת תוצאות ה תוכנית למאפייני המשתתפים כגון סוג עבירה, קבוצות אוכלוסייה מגדר/גיל/לאוםודת),השכלה,מצבתעסוקתיובריאותי,בעייתהרקעהמוגדרת,דפוסימשפחהשונים,( ישובים ובתי- משפט? (2) מהםהמרכיבים המוצעים במסגרת סלי ההתערבות המקדמים את השגת התוצאות? מהםהמרכיבים שתרומתםלהשגתהתוצאות זניחה או שלילית? (3) אלו מרכיבים מתוך מו דלהעבודה של ה תוכנית משפיעיםעל קידוםעובריהחוק ובאיזה אופן? (4) אלועמדות מתוך שאלוני העמדות מנבאיםירידה בעבריינותהחוזרת? השערות המחקר בנושא זה נגזרות מהממצאים הראשוניים שזיהינו במחקר המלווה: מבצעי עבירות אלימות יסיימו את ה תוכנית בהצלחה בשיעור גבוה יותר לעומת מבצעי עבירות אחרות; רווקים יסיימו את ה תוכנית בשיעור גבוה יותר לעומת נשואים, אולם גרושים יסיימו את ה תוכנית בשיעור הנמוך ביותר; מספר הילדים במשפחהיהיהקשורבאופןהפוךעםסיכוייההצלחה;סיכוייההצלחהשלמשתתפיםעובדיםיהיוגבוהיםיותר לעומת משתתפים שאינם עובדים. מבחינת סוגי התערבות לא ניתן לשער בשלב זה אלו הם סוגי ההתערבות שיימצאו קשורים בקידום רווחתם של משתתפיה תוכנית ובסיכוייהםלסיימה בהצלחה. ח. האם וכיצד משפיעה התוכנית על צדק תהליכי, בהתאם לביטויים המוכרים בספרות: יחס מכבד, מקבל החלטותניטראלי,יכולתלהשפיעעלהתהליך ("קול"), שקיפות והבנתההליך? (1) האםועד כמהניתן לאתר ביטויים של צדקתהליכי בתהליכים המתקיימים בתוכנית? (2) האםועד כמה תופסים המשתתפים עצמם את ההליך שהתקיים בעניינםכהוגן? (3) האם ובאיזו מידה תפיסות של צדק תהליכי כאמור משפיעות על נכונותם לשתף פעולה עם ההחלטות השיפוטיות בעניינם? השערת המחקר היא שניתן יהיה למצוא ביטויים של צדק תהליכי ב תוכנית באמצעות תצפיות חיצוניות ושאלונים, והמשתתפים עצמם יתפסו את ההליך ככזה שהתקיים באופן צודק והוגן. באמצעות ניתוח כמותני של רגרסיה לינארית, נצפה לראות כי תפיסות של צדק תהליכי יהיו קשורות באופן חיובי לנכונות המשתתפים לשתףפעולהעם ההחלטות השיפוטיות ועם תוכנית השיקום. ט. האם וכיצד משפיעה ה תוכנית על שביעות רצון של המשתתפים מתוצאת ההליך השיפוטי? בספרות המחקרית שביעות רצון מתוצאת ההליך השיפוטי, ביחד עם תפיסות של צדק תהליכי, נמצאו משפיעים על 26 תפיסות הצדדים את בית-המשפט והגדילו את מחויבות המשתתפים לשתף פעולה עם בתי- המשפט וגורמי אכיפתהחוק ( Tyler,2003; Tyler& Huo, 2002 ). (1) האםועד כמההמשתתפים בהליך שבעי רצון מתוצאותההליך בעניינם? (2) האם ובאיזו מידה שביעות רצון כאמור משפיעה על נכונותם לשתף פעולה עם ההחלטות השיפוטיות בעניינם? השערת המחקר היא שניתן יהיה למצוא ביטויים של שביעות רצון מתוצאות ההליך באמצעות תצפיות חיצוניות,ראיונותעומקושאלונים.באמצעותניתוחכמותנישלרגרסיהלינארית,נצפהלראותכישביעותרצון מתוצאת ההליך תהיה קשורה באופן חיובי לנכונות המשתתפים לשתף פעולה עם ההחלטות השיפוטיות ועם תוכנית השיקום. י.מהםהגורמיםהמשפיעיםעלהמשתניםהתלויים(משתניהתוצאהשלה תוכנית)לרבות:רצידיביזם,מחויבות לציותלחוק,ושיתוףפעולהעםההחלטההשיפוטית? ניתוחזהיתבצעלגבימשתתפיה תוכנית ובמסגרתונבחן באמצעות רגרסיה לינארית את הגורמים המשפיעים על הפשיעה החוזרת ומידת השפעתם. באופן ספציפי, נבחן מודל אשר נעשה בו שימוש במחקרים קודמיםונמצאמסביר ציותלחוק. השערת המח קר נגזרת מהמודל התאורטי הקיים, לפיו תפיסות המשתתפים את ההליך השיפוטי מבחינת צדק תהליכי, ושביעות רצון מתוצאת ההליך המשפטי משפיעים על תפיסות של לגיטימציה ואמון בבית- המשפט, ואלו בתורם משפיעים על נכונות לציות לחוק, שיתוף פעולה, ורצידיביזם ( Tyler, 2003 ) . השערה נוספת שאנו מציעות היא שמשתנים נוספים, פחות מוכרים בספרות, הקשורים בתחושת שייכות, מבעים של אכפתיות ומחויבות מצידם של גורמי אכיפת החוק, וקשר בינאישי עמם – ישפיעו על הנכונות לציית לחוק ולשתף פעולה עםההחלטה השיפוטית. י"א. האם ועד כמה באים לידי ביטוי בתהליכים המתקיימים במסגרת התוכנית מרכיבים המוכרים בספרות כמבטאים תאוריות שונות הקשורות בירידה בפשיעה חוזרת, בלגיטימציה של הגוף המחליט ובנכונות לחדול מפשיעה לרבות תאוריות אלו: משפט טיפולי; צדקקהילתי;התנגדות; קהילתנות; קרימינולוגיהחיובית., השערת המחקר בנושא זה מסתמכת על ממצאינו במחקר המלווה, תוך לקיחה בחשבון של חיזוק מרכיבים מסוימים,ביןהשאר,בעקבותאימוץהמלצותהמחקרהמלווה:התהליכיםב תוכנית יכללופרקטיקותהשאובות מגישת המשפט הטיפולי והקרימינולוגיה החיובית; יבטאו תפיסות בהשראת תפיסת הצדק הקהילתי והקהילתנות;יכללומרכיביםהמחזקיםאתתחושתהשייכותשלהמשתתפים,אתתפיסותלגיטימציהשלהגוף המחליטואת תחושת הבושה במעשה הפלילי שביצעו. י"ב.בהינתןהמנדטשלעמותתאשליםלפיתוחשירותיםבדגשקהילתיעבורילדים,נוערוצעיריםבמצביסיכון ובני משפחותיהם, נבקש לבחון האם ובאיזה אופן משפיעה ה תוכנית על מעגלים נוספים מעבר למשתתפיה הישירים? (1) האם ובאיזה אופן מקדמת ה תוכנית את רווחתם האישית של בני המשפחה של המשתתפים (בעיקר ילדים ובני- זוג?) (2) האם ובאיזה אופן מממשת ה תוכנית את זכויותיהם הפרוצדורליות של נפגעי עבירה בתהליך? האם ובאיזה אופןה תוכנית מספקת מענים לצרכיהם שלנפגעי עבירה ומקדמת את רווחתם האישית? 27 (3) האםובאיזהאופןמקדמתה תוכנית מדדיםשוניםשלרווחהקהילתית,לרבותתחושותשייכותוגאווה בקרב תושבי הקהילה המקומית, תחושת בטחון אישי, תחושת לכידות קהילתית ונכונות לתרום לקהילה? השערת המחקר היא שה תוכנית תשפיע לטובה על מעגלים נוספים מעבר למשתתפים הישירים, לרבות על בני משפחה,נפגעיעבירהוחברי הקהילההמקומית. 28 3 שיטת המחקר מטרות המחקר מורכבות וקשורות למגוון בעלי עניין. על מנת להשיג מטרות אלו, נעשה שימוש במערך מחקר משולב- שיטות(MethodsMixed ),המשלבכליםכמותנייםואיכותניים,ובכללםתצפיות,ראיונותעומק(ניתוח איכותני),וניתוחכמותני(תיאוריוהסקתי)שלנתוניםאשרסופקועלידימזמיניהמחקרלגבימשתתפיה תוכנית כמוגםנתוניםנוספים שנאספולגביקבוצותביקורת.בנוסףנערךסקרהסתברותירב- שכבתיבקרבהמשתתפים ב תוכנית כפי שיפורטלהלן., טבלה 1 מסכמת את השיטות השונות שננקטו לצורך מענה על שאלות המחקר השונות, ולאחריה מפורטת המתודולוגיה אשר שימשהלצורך בירור כל אחת משאלותהמחקר. טבלה1 :שאלות המחקרושיטות המחקר שאלתהמחקר שיטתהמחקר: כמותני שיטתהמחקר: איכותני א. האם חלה ירידה באחוז הפשיעה בדיקת מדדי עבריינות חוזרת החוזרת בקרב משתתפי ה תוכנית, ל גבי משתתפי התוכנית ושתי ובכלל זה תוך כדי ההליך המשפטי קבוצותביקורתבשלושנקודות ולאחריו, ביחס למבצעי עבירות זמן: שנה, שלוש שנים וחמש אחרים בני השוואה? שנים לאחר סיום ה תוכנית או לאחר סיום הליך משפטי מקביל. ב. האם ובאלו מדדים (אישיים, ● ניתוח תיאורי והשוואתי של ● ראיונות עומק עם צוות חברתיים וכלכליים)המשפיעיםעל מסדנתונים ארכיוני ביהמ"ש תופעות של פשיעה ישתפר מצבם ● שאלוניעמדות בקרבנאשמים ● עם עומק ראיונות של המשתתפים בתוכנית בעקבות ומשתתפות משתתפי השתתפותם בה? התוכנית ג. האם ועד כמה ישתפו המשתתפים ● שאלוניעמדות בקרבנאשמים עם פעולה תוכנית השיקום ● ניתוחמסד הנתונים הארכיוני והחלטות בית המשפט שינתנו במהלךההליך? ד. האם ובאיזו מידה יתחזק אמונם שאלוניעמדות בקרבנאשמים ראיונות עומק עם משתתפי שלהמשתתפיםבמערכותהמשפט, התוכנית בעקבות והרווחה האכיפה, השתתפותם ב תוכנית? 29 יביעו מידה ובאיזו האם ה. שאלוניעמדות בקרבנאשמים המשתתפיםמחויבותלציותלחוק? ו. האם ועד כמה תוביל ה תוכנית ניתוחמסד הנתונים הארכיוני בעונשים בשימוש לעליה "חליפיים" ו"שיקומיים" שאינם כוללים כליאה? ז. אלו הם המשתנים והגורמים ● ● ניתוח תיאורי והשוואתי של אתנוגרפיות: תצפיות הקשורים ביעילות ה תוכנית? מסד נתונים ארכיוני אל מול דיונים באולם וישיבות נתוניעבריינותחוזרתושאלוני צוות עמדות ● ראיונות עומק עם צוותי ה תוכנית והמשתתפים בה ח. האם וכיצד משפיעה ה תוכנית על שאלוניעמדות בקרבנאשמים צדק תהליכי, בהתאם לביטויים המוכרים בספרות: יחס מכבד, מקבל החלטות ניטראלי, יכולת להשפיעעלהתהליך("קול"),הבנת ההליך? ט. האם ועד כמה משתתפי ה תוכנית שאלוניעמדות בקרבנאשמים ראיונות עומק עם משתתפי שבעי רצון ממנה? התוכנית י. מהם הקשרים ההדדיים בין מידת ● שאלוניעמדות בקרבנאשמים ושביעות הלגיטימציה האמון, ● ניתוח נתוני פשיעה חוזרת הרצון של משתתפי ה תוכנית לבין רצידיביזם)( משתניהתוצאה של ה תוכנית? יא. האם ועד כמה באים לידי ביטוי ניתוח מסד נתונים ארכיוני לגבי ● אתנוגרפיות: תצפיות בתהליכים המתקיימים במסגרת מענים הניתנים בתוכנית דיונים באולם וישיבות ה תוכנית המוכרים מרכיבים צוות בספרותכמבטאיםתאוריותשונות ● עם עומק ראיונות הקשורות בירידה בפשיעה חוזרת, ה משתתפי תוכנית בלגיטימציה של הגוף המחליט והצוותיםהמקצועיים ובנכונות לחדולמפשיעה? 30 יב. האם ובאיזה אופן משפיעה ניתוח שאלוני עמדות ביחס ● עם עומק ראיונות ה תוכנית על מעגלים נוספים מעבר להשפעה על בני משפחה משתתפים ומשתתפות למשתתפיההישירים? שסיימו את התוכנית בהצלחהועםמשתתפים שפרשו ● ראיונות עומק עם בנות- זוג של משתתפים ● ראיונות עומק עם צוותי ה תוכנית ● אתנוגרפיות תצפיות באירועיםקהילתיים 3.1 מערך המחקר ואיסוף הנתונים כאמורלעיל,המחקר בוצע באופן רב- שלבי ומשולב שיטות. שאלונים, מדריכי ראיון,ודפי תצפיותנבנו בהתאם לסקירת הספרות הרלוונטית ולידע שנצברמהמחקרהמלווה כמוגם מדו"חות שנתיים שלה תוכנית. כמוכן,עלמנתלהשיבעלשאלהא',נערכהבאופןרטרואקטיבי,לקראתסיוםתקופתהמחקר,בדיקהשלמדדי עבריינותחוזרתהןלגבימשתתפיה תוכנית והןלגבינאשמיםמקבוצתביקורת,בשלושנקודותזמןשונות:שנה, שלוש שנים וחמש שניםלאחר סיוםה תוכנית אולאחר סיוםהליך משפטימקביל,בהתאמה. 3.2 כלי המחקר ושיטות הניתוח מסדהנתוניםהארכיונישעליוהתבסס מחקרזה כוללמאגרנתוניםאנונימי,שנאסףונבנהעל- ידירכזיורכזות ה תוכנית לבקשתנו בהתאם למפרט שביקשנו. מאגר זה כולל נתונים ביחס לכל התיקים המנוהלים במסגרת הפרויקט, כגון: סוג עבירה, סטטוס, תאריך הפניה, תאריך קבלה ל תוכנית, אופן הטיפול, שירותים ומענים שניתנו,נתונים דמוגרפיים וסיוםהתיק. מידע ארכיונינוסףנידלה מתוך טפסי מערכתהמשמשיםאת השלבים השוניםב תוכנית וכןמפירוטהשירותיםוהמעניםהקיימיםבכלאחתמהעריםבהןמופעלהפרויקט.עבודהרבה הושקעה הן מצד קציני וקצינות המבחן שהתבקשו להזין את הנתונים לתוך המערכת, והן מצד צוות המחקר שקיבל גישה לתיקים לאחר קבלת האישורים המתאימים ועמידה קפדנית בכללי האתיקה הנוגעים לחובות הסודיותוהפרטיות. נתוני העבריינות החוזרת (רצידיביזם) ביחס למשתתפי ה תוכנית התקבלו ממשטרת ישראל ומהנהלת בתי המשפט, בהתאם לחוק ולאחר קבלת האישורים מתאימים. נתונים אלו הושוו עם נתוניהם של נאשמים בעלי מאפייניםדומים.קבוצתהביקורתהיתהמורכבתמשתיקבוצות- משנה(נאשמיםבעירשבהלאפועלביתמשפט קהילתיונאשמיםבעריםבהןפועליםבתימשפט קהילתיים,אךהואשמולפניהקמתם)ונבנתהבמספרשלבים: 31 1 . בסיוע הנהלת בתי המשפט,ולאחר קבלתהאישורים המתאימים,הועברה למשטרתישראל רשימת כל כתבי האישוםשהוגשולארבעהבתימשפטשלוםביןהשנים2014-2020:רמלה,בארשבע,תל-אביבוראשון- לציון: בשלוש הראשונות פעלו בתי משפט קהילתיים לפחות בחלק מהשנים בשלוש מהערים (בבאר שבע החל מ- 2014 ,ברמלההחלמ2015,ובתל- אביבהחלמ- 2017 ;) ראשוןלציוןנבחרהכעירגדולהנוספתבעלתמאפיינים דומים שבה לאפעל בית משפטקהילתי. 2 . הרשימה האמורה הועברה מהנהלת בתי המשפט למשטרת ישראל, בהתאם להוראות חוק הגנת הפרטיות. הרשימה כללה פרטים אלו לגבי כל כתב אישום: מס' ת.ז. של הנאשם, שם בית המשפט והשופט, מספר תיק האישום,מספר תיקמעצרמקושר,קודסעיףהעבירה,הגורםהמאשים,עירמגורים,תאריכיפתיחתוסגירת התיק,חיוויעל מעורבות שירות מבחן,וגזר הדין (מס'חודשי מאסרומס'חודשיעבודות שירות.) 3 . לאחר העברתהנתונים מהנהלת בתי המשפטלמשטרה, ביקשנו מהמשטרהלעשותפעולות אלו: 1. "ניקוי" הרשימה מאישומים בעבירות מיןועבירות הריגה 2. התממה – החלפת מספרי ת.ז. במספרי זיהוי אנונימיים. 3. הצמדת רישום פלילי קודם לנקודת ה-0 (כלומר לפני הגשת כתב האישום הקובע שבשלו הוכנס הפריט לרשימה) לגבי כל אחד מהכלולים ברשימה. הרישום הפלילי כלל תאריכי פתיחת תיק, סוגי עבירות, ותוצאות ההליך. 4. העברת קובץהנתוניםהמותמם לצוות המחקר. 4 . בשלב זהנבנתה קבוצת הביקורת: ראשית,הוצאו מהרשימה כל אלו שהוגשו נגדם כתבי אישום בערים בהם כבר פעל בית משפט קהילתי במועד שבו הוגש כתב האישום נגדם, כדי לסנן נאשמים שייתכן ולא הופנו לבית המשפט הקהילתי בשל סיבה שאינה גלויה בפנינו. כתוצאה מסינון זה, נשארו ברשימה רק נאשמים שהוגשו נגדם כתבי אישום בבאר שבע לפני אוגוסט 2014 ; ברמלה לפני אוגוסט 2015 ; בתל אביב לפני אפריל 2017 ; ובראשון לציון במהלך כל השנים שנכללו במחקר - 2014-2020. שנית, מתוך הרשימה שנותרה נבחרו אלו שבנקודתה-0הואשמובביצועעבירהדומהלזושבגינהנכנסומשתתפיהקהילתיל תוכנית,היובעליעברפלילי דומה(לפנינקודתה-0 ),וקיבלו,בסיוםההליךהקובע,גזרדיןשלבין6 חודשיעבודותשירותלשנתייםמאסר. 5 . לאחרשנבנתהקבוצתהביקורת,ביקשנומהמשטרהל מסורמידעעלעברפלילילאחרנקודתה-0 תאריכים,( עבירות ותוצאותההליך) בהתייחס לאלו שנכללו בה. 6 . נתוניםדומיםנאספו,כאמורלגבי קבוצתהניסוי– משתתפיבתיהמשפטהקהילתייםמשלושתבתיהמשפט הראשונים שהוקמו. במסגרתהחלקהאיכותנישלהמחקר,ערכנוראיונותעומקמ ובנים-למחצה,שעבורםבנינומספרמדריכיראיון בהתאםלקבוצת המרואייניםהרלוונטית: 1. מדריך הראיון של גורמים המעורבים בפעילות ה תוכנית עסק בתפיסות המרואיינים לגבי האופנים השונים בהם יכולה ה תוכנית להיטיב את מצבם של המשתתפים, בדרכי העבודה של צוות ה תוכנית, ובאופנים ב הם ה תוכנית משפיעה על מעגלים נוספים מעבר למשתתפי התוכנית כגון בני- משפחה, חברים,נפגעי עבירה,תושבים מקומייםוהקהילה בכללותה. 32 2. מדריך הראיון של משתתפי ה תוכנית ובני- משפחתם התעמק בתפיסותיהם בנקודת זמן מתקדמת לאורך ההליך או לאחר פרישת המשתתפים מהתוכנית (בין אם בעקבות סיום מוצלח ובין אם עקב פרישה אחרת) ביחסלהשפעתה תוכנית עלחייהם וחיי מעגלים נוספים סביבם. 3. מדריךהראיוןשלנשיםנאשמותייחדותשומתלבמיוחדתלהשפעתהתוכנית עלחוויותההורותשלהן והקשר שלהןעם ילדיהן. 4. מדריך הראיון של בנות זוג של נאשמים התמקד באופן בו בנות הזוג חוו את ה תוכנית והשלכותיה הן עליהן , הןעל המשפחה כולה. מתודולוגיות איכותניות מתאימות במיוחד לחקר שאלות אלה שכן הן מאפשרות בחינה מעמיקה של השלכות ההשתתפות ב תוכנית על המשתתפים עצמם ועל הסובבים להם, מתוך הבנת המשמעויות של התהליך כפי שעולות הן מנקודת המבט של מפעילי ה תוכנית ,הבאים במגעעםהמשתתפים,והן של המשתתפים עצמםובני- משפחתםהחוויםאתהשלכותיובאופןישיר.הבנהשלתהליכיםוחשיפתהמשמעותהסובייקטיביתשלשחקנים בתהליך הם מהיתרונות המרכזיים של מחקר איכותני. בחינה מסוג זה מאפשרת למידה והפקת לקחים מהחוזקותומהקשייםשגלומיםבתהליךובהשלכותיובתצורתוהקיימת,כפישאלהנחוויםעלידימישהתהליך משפיעעליהם במישרין. שאלוניהעמדותמולאועלידימשתתפיהפרויקטבשלביםשוניםשלהשתתפותםב תוכנית וכלל,בנוסףלנתונים דמוגרפיים, שאלות לגבי מדדים שונים של מצבם האישי, החברתי והמשפחתי; דיווח עצמי לגבי נכונות לחדול מפשיעהולשתףפעולהעםהחלטותבית- המשפט;מידתהאמוןוהלגיטימציהשהםרוחשיםכלפירשויותאכיפת החוק ונציגיהן; תפישת ההליך כהוגן, והשפעת התהליך על מעגלים נוספים. לאחר איסוף הנתונים נעשתה השוואה בין נתוני השאלונים לבין נתוני המשתתפיםהנמצאים בארכיב כדי לוודא שהמדגםהוא מייצג, בדומה לניתוח שנעשה במחקרהמלווה בנושא זה (ראו גל ודנציג- רוזנברג 2017 עמ',65-62 .) תצפיות אתנוגרפיות נערכו בדיונים באולם בית- המשפט הקהילתי, בישיבות הצוות, בפעילויות המתקיימות במסגרת התוכנית מחוץ לאולם בית- המשפט ובתוכניות ההתערבות השונות. תצפיות אלה מבוססות על תיעוד מלאככלהאפשר שלהמלל, ההתנהגויותהנצפותוהדינמיקההמתרחשת.התיעודהחופשינעשהבשתישיטות: האחת, מבוססת על רישום fieldnotes, דהיינו קטעי תיעוד מלאים ונרחבים של הנצפה; השנייה, מבוססת על רישום jottings , קרי רישום מהיר, חלקי וקצר, באמצעות מילות מפתח או ביטויים, של התרחשויות או התרשמויותשנלכדובעינושלעורךהתצפית( Emerson,Fretz&Shaw,2011 ) .התצפיותהאתנוגרפיותשימשו את צוות המחקר ככלי לטריאנגולציה – להשלמת מקורות המידע, להיכרות מעמיקה של ה תוכנית ולהבנת הקונטקסטהרחב שבתוכונאספוהנתונים בשיטות האחרות. באשר לניתוח השאלונים ומאגר הנתונים, על מנת להשיג תיאור הולם של הנתונים, אוחדו קבצי הנתונים השונים שסופקו על ידי המזמינים ועל ידי רשויות אכיפת החוק. על מנת לבצע ניתוח הסקתי המותאם לאופי המורכב של נתונים אלו, המהווים נתונים מקובצים הסותרים את הנחות היסוד של המודל הלינארי המקובל (למשל של רגרסיה וניתוח שונות), נערך שימוש בדיגום משוואות מבניות ( Equation SEM=Structural Modeling)ובניתוח רב רמתיהמבקרעלההתקבצותהתוךמקרית ( HLM=Hierarchical LinearModels & GEE=Generalized Estimating Equations .) 33 3.3 אתיקה מחקרית הצעת המחקר קיבלה את אישורה של ועדת האתיקה האוניברסיטאית באוניברסיטת חיפה. טרם איסוף הנתונים התקבל אישור גם ממשרד הרווחה לגבי ראיונות עם קציני וקצינות המבחן. לכל המשתתפים במחקר, הן בשאלון והן בראיונות העומק הובהר כי זכותם שלא להשתתף במחקר, כי הם רשאים להפסיק את השתתפותם בכל רגע וכי ההשתתפות היא וולונטרית בלבד. לכל המשתתפים הובטח חסיון מלא. הנתונים שנאספו נשמרו כך שנתונים גולמיים קודדו עם מספר קוד ללא פרטים מזהים, והרשימה המקשרת בין מספרי הקוד לבין המשיבים נשמרה בתיקיה מאובטחת ונפרדת מהנתונים הגולמיים. התוצאות הכמותניות בדו"ח זה מדווחות בממוצע עבור כלל המשיבים, ללא מסירת נתונים אינדיבידואליים לגבי משתתפים או מקרים. הממצאים האיכותניים מובאים תוך שימוש בציטוטים מהראיונות, אך ללא חשיפת פרטים מזהים. נעשה שימושבשמותבדויים,ובמקריהצורךאףשונופרטיםכדילמנועאפשרותשלזיהוי.משתתפיםשמילאושאלוני עמדות קיבלו תשורה סמלית לאות תודהעלנכונותםלהשתתף במחקר ( מטעןנייד לטלפוןהסלולרי.) 34 4 מ מצאים 4.1 הצלחה, נשירה ועמדות בקרב המשתתפים: ממצאים כמותניים החלק הכמותני התבסס על שני מסדי נתונים: (א) מסד נתונים כללי המורכב מנתונים לגבי משתתפים בהליך הקהילתי. נתונים אלו נאספו על ידי צוותי בתי המשפט הקהילתיים החל מבדיקות ההתאמה לפיהן נבחרו המשתתפיםלקחתחלקבהליךבתיהמשפטהקהילתיים,ועודכנולאורךכלההליך.למסדהנתוניםהכלליאותו קיבלנו מצוות בתי המשפט הקהילתי הוספנו נתונים שקיבלנו משירות מבחן לגבי המענים הטיפוליים שקיבלו המשתתפים במסגרת ההליך המשפטי; (ב) סקרים שבוצעו על ידי צוות המחקר על 218 מתוך משתתפי בית המשפט הקהילתי ועסקו בחוויות הסובייקטיביות של המשתתפים בהליך, כמו גם את תפיסותיהם הכלליות יותר לגבי רשויות החוק והציות לחוק. הנתונים בחלק הזה הותאמו לנתונים שנאספו בחלק הראשון על מנת לייצרמסד נתונים מקיףהכוללפרטים אובייקטיביםוסובייקטיביים לגבי המשתתפים. 4.1.1 מסד נתונים כללי:נתונים ארכיונייםביחסלמשתתפי ה תוכנית מסד הנתונים הכללי מספק תמונה רחבה על המשתתפים בהליך לרבות: פרטים דמוגרפים, מידע לגבי האינטראקציות(בעברובהווה)עםמערכתהאכיפההפלילית,ובעיותהרקעמהןסובלכלמשתתף.לבסוף,מסד הנתונים כולל מידע לגבי הסטטוס של כל משתתף (האם סיים בהצלחה, נשר או עדיין פעיל). מסד נתונים זה כלל 1130 משתתפים שהשתתפו ב תוכנית החל מתחילת פעילותה בשנת 2014 עד 30.8.21 . נעזרנו בו על מנת לבדוקאת המאפיינים של הנושרים מולהמסיימים אתההליך בביתהמשפטהקהילתי. הסטטוס של המשתתפים ב תוכנית מוצג בגרף 1. כפי שניתן לראות מרבית המשתתפים ב תוכנית סיימו את ההליךבהצלחה,אולםישגםאחוזלאמבוטלשלנושרים.באמצעותהנתוניםבמסדהנתוניםהכלליננסהלספק תמונה של מי המשתתפים אשר הסיכוי שלהם לסיים את ה תוכנית גבוה יותר ומי המשתתפים אשר בסכנת נשירה. הבנה טובה יותר של המאפיינים של המצליחים והנושרים עשויה לסייע בשלבי סינון המשתתפים ב תוכנית והתאמה מדויקת יותר שלהמעניםלמשתתפים אלומרגע שנכנסו ל תוכנית. נעיר, שקשה להשוות את שיעור הנשירה בתוכנית לעומת שיעורי הנשירה וההצלחה בבתי משפט קהילתיים אחרים בעולם, שכן התוכנית הישראלית נבדלת מתוכניות מקבילות בעולם מבחינת האוכלוסייה המטופלת לרוב,נאשמים בעבירותחמורות יותר),היקףההתערבות במסגרתהתוכנית,ומשך ההשתתפות בה.( 35 גרף1 :סטטוסהמשתתפיםבתוכנית 18.1% סיום בהצלחה 45.1% סיום באי הצלחה/ נשירה פעיל 36.7% נשירה לפי שלב ב תוכנית: כפי שניתן לראות בגרף 2 , הרוב המכריע של הנושרים מה תוכנית נושרים בתחילת ה תוכנית (שלב 1 ו 2 , הכוללים 81% מהנושרים). שלבים אלו, כזכור, מתמקדים בהיכרות ובניית התוכנית הטיפולית (שלב1),והשתלבותוהתייצבותב תוכנית (שלב 2 ).מרגע שעובריםאתהשלביםהאלושיעוריהנשירה פוחתיםבאופןמשמעותי.לשיעורהגבוהיחסיתשלהנשירהבשלביםהמוקדמיםעשוייםלהיותמספרהסברים: א) הליך הסינון לבית המשפט הקהילתי הוא רחב במכוון וכולל משתתפים אשר לא מצליחים לעבור את ה תוכנית,מתוךהעדפהלקלוטאנשיםשאולילאמתאימיםכדילאלפספסכאלושה תוכנית עשויהלהועיללהם. ב)הליךהסינוןהואתולדהשלמערכתסינוןשאינהסלקטיביתמספיק.ג)ייתכןשהתמיכההמוסדיתוהטיפולית אותה מקבלים המשתתפים אינה מספיקה בשלבים הראשונים של ה תוכנית ונדרש ליווי אחר בשלבים אלו. כך או כך, הממצאים מעידים כי קבלה ל תוכנית בית המשפט הקהילתי אינה מעידה בהכרח על סיום ה תוכנית ושההליך הקהילתי עצמו, בעיקר בשלביו הראשונים, מהווה בפועל מנגנון סינון נוסףשל המשתתפים. גרף2 :אחוזינושרים לפישלב( N=381 ) 3.7% 2.1% 12.9% שלב 1 שלב 2 שלב 3 שלב 4 58.5% 22.8% שלב 5 מאפייני הנושרים מולהמסיימים בהצלחה כפונקציה של מאפיינים דמוגרפים שלהמשתתפים 36 בניתוחיםהבאיםביצענוחיתוכיםשלמאפייניהמסיימיםוהנושריםלפיהיבטיםדמוגרפיםהכוללים:גיל,מין, דת,מצבמשפחתי,ושנותהשכלה.מעברלסטטיסטיקההתיאורית(שיעורהמסיימיםבהצלחהואיהצלחהבכל קטגוריה) ביצענו גםניתוחיםסטטיסטיים כדילבחון האםההבדלים בשיעורי המסיימים בהצלחה/ אי הצלחה שוניםבכלאחתמהקטגוריותהדמוגרפיות(למשלהאםשיעוריההצלחהשוניםבאופןמובהקביןגבריםלנשים.) רק בקטגוריות בהן מצאנו מובהקות סטטיסטית ניתןלטעון להבדלים אמיתיים בין קבוצותהמשנה. ראשית נתחיל במשתנים הדמוגרפים שלא נמצאו קשורים באופן מובהק לסיום בהצלחה או נש ירה מה תוכנית. אלו כוללים: מין, גיל, דת, ושנות השכלה. חלק מממצאים אלו הם מפתיעים כשלעצמם שכן משתנים כמו מין, גילושנתהשכלהנמצאיםבדרךכללקשוריםהןלמאפייניםקרימינוגנייםשלמבצעיעבירותוהןלסיכויישיקום ( Piquero et al., 2005; Poulton et al., 2002 ) . בהקשר הישראלי,גם משתנה הלאום היה צפוילנבא את סיכויי ההצלחה הן כשלעצמו, והן כמשקף משתנים אחרים כגון מצבסוציו אקונומי.למרות ציפיות אלו,גםלאוםלא נמצא כקשור באוכלוסייתהמחקרלשיעורי סיום תוכנית ביתהמשפטהקהילתי בהצלחה. ממצאים אלו יכולים להיות קשורים למאפיינים הייחודיים של אוכלוסיית המחקר (קרי, אלו הלוקחים חלק ב תוכנית בית המשפט הקהילתי) כך שהמאפיינים של אלו הלוקחים חלק ב תוכנית (למשל במאפיינים כמו מוטיבציית שיקום) מאפילים על משתנים דמוגרפיים מובנים כמו לאום או גיל. ממצאים אלו יכולים להיות מוסברים גם על ידי האפקטיביות של התערבויות השיקומיות המתרחשות לאחר ההפנייה ל תוכנית וכחלק ממנה. במילים אחרות נראה כי תוכנית הליווי בבתי המשפט הקהילתיים מצליחה להיות מותאמת אישית כך שהיאמצליחהלהאפילעלהבדליםבקטגוריותמרכזיותכמומין,לאום,והשכלה.הסברנוסףעשוילהיות קשור בעובדה שהרובהגדול של המשתתפים שנושריםיוצאים מה תוכנית בשלביםהראשון או השני.ייתכן שבשלבים אלו אין מדובר בהבדלים קרימינוגניים (אשרלפי הספרותמושפעים ממשתנים דמוגרפיים של מין, גיל ולאום,) אלא בהתאמה מקדמית ל תוכנית. ייתכן שהיכולת של אנשי המקצוע בשלב הכניסה ל תוכנית לנבא מי יתאים ומילא לבית המשפט הקהילתי, דומה עבור משתתפים ומשתתפותמקבוצות דמוגרפיות שונות. מספר משתניםנמצאו קשורים באופן מובהקלסיום בהצלחה או אי הצלחה שלה תוכנית: - ארץ לידה : משתתפים אשר נולדו בישראל הם בעלי סיכוי גבוה יותר לסיים את ה תוכני ת מאלו שלא נולדו בישראל (ראוגרף 3 .) - מצבמשפחתי:נשואיםוידועיםבציבורהםבעליסיכויגבוהיותרלסייםאתה תוכנית משארכלהשאר (רווקים,גרושים ואלמנים, ראוגרף4 .) - ילדים: שיעור המסיימים בהצלחה בקרב משתתפים עם ילדים גבוה מאשר בקרב מקביליהם ללא ילדים (ראוגרף5 ממצאים אלו דומיםלממצאיהמחקר המלווה.). לסיכום החלק הזה, באופן מעניין נראה כי מבחינת המשתנים הדמוגרפיים, הקטגוריות החברתיות (מין גיל ולאום) אינן מנבאות את אופן סיום ב תוכנית. במקום זאת נראה כי משתנים דמוגרפיים הקשורים ברשתות תמיכהחברתיות ומשפחתיות(מערכתיחסיםזוגית,קיומםשלילדים)מצליחיםלנבאסיוםמוצלחשלה תוכנית הקהילתית. גרף3 :שיעוריהמסיימיםלפיארץ לידה 37 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% אחר ישראל n=281 n=627 הצלחה אי הצלחה גרף4 :שיעוריהמסיימיםלפימצב משפחתי 80.0% 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% אחר נשוי / ידוע בציבור n=682 n=226 הצלחה אי הצלחה גרף5 :שיעוריהמסיימיםלפיקיומםשל ילדים 38 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% ללא ילדים עם ילדים n=406 n=518 הצלחה אי הצלחה ניתוחיםעלמשתתפיםבשלב3ואילך :כיווןשמרביתהנשירהמתרחשתבשלביםהראשוניםשלה תוכנית,דבר שעשוי להעיד על מנגנוני סינון רחבים, רצינו לבחון בנפרד את הגורמים הקשורים לנשירה בשלבים מאוחרים יותר. הבעיה המרכזית עם גישה זו היא כי היא מקטינה בצורה משמעותית את מספר המשתתפים שנכללו בניתוח (71 במספר), דבר שמקשה מאוד על מציאת דפוסים סטטיסטיים מובהקים. למרות זאת, הניתוחים העלו שמשתתפים אשר ארץ הלידה שלהם אינה ישראל רוסיה, גרוזיה, חבר העמים לשעבר, אוקראינה,( אתיופיה ו"אחר)" היו בעלי סיכויים גבוהים יותר לנשור מה תוכנית בשלב שלוש ומעלה. יש לציין כי המשתנה ארץ לידה היה קשור גם לנשירה כללית לרבות בשלבים מקדמים יותר של ההליך (ראו גרף 3 ). יתר המשתנים לא נמצאו קשורים באופן מובהק בנשירה בשלבי ה תוכנית המאוחרים – כאמור, על רקע המספר הקטן של הנושרים בשלבים אלו. אופן סיום ה תוכנית כפונקציה שלהאינטראקציות עם מערכת אכיפת החוק סוגעבירה: העבירות במסד הנתונים חולקה לחמש קטגוריות: אלימות במשפחה, אלימות, סמים, רכוש/מרמה, ואחר (קטגוריה שכללה את יתר העבירות לרבות הפרעה לשוטר, השגת גבול ועבירות תעבורה). התפלגות העבירות במדגם מוצגת בגרף 6 . כפי שניתן לראות, עברות אלימות במשפחה, אלימות וסמים נמצאות בשכיחות דומה במדגם, כאשרעבירותהרכושוהמרמה מופיע בשכיחות הגבוהה ביותר (36.4% .) גרף6 : התפלגותהמשתתפ יםלפיסוגעבירה( N=1122 ) 39 40.0% 35.0% 30.0% 25.0% 20.0% 15.0% 10.0% 5.0% 0.0% אלמ"ב אלימות סמים רכוש/מרמה אחר ניתוח סיום בהצלחהלפי סוג עבירה: בניתוח הבא נשווה את שיעור המסיימים בהצלחה בכל אחת מחמשת קטגוריות העבירות (אלימות במשפחה, אלימות, סמים, רכוש, ואחר) לשיעור המסיימים בהצלחה בקטגוריות הנותרות. ניתוח זה יסייע לענות על השאלה אלו עבירות קשורות בסיום מוצלח אולא מוצלח שלה תוכנית. אלימות במשפחה: כאן השווינואת שיעורהמסיימים בהצלחה בקרב משתתפים שהעבירות שיוחסו להם כללו אלימות במשפחה לשאר המשתתפים בהליך. כפי שניתן לראות בגרף 7 , שיעור המסיימים בהצלחה בעבירת האלימותבמשפחההיהגבוהביחסלשארהתיקים.ממצאזהנמצאמובהקמבחינהסטטיסטית.דפוסזהיכול להיות מוסבר בכך שהסינון בעבירות האלימות בבתי המשפט הקהילתי הוא מוצלח יותר בהקשר של עבירות האלימותבמשפחה.הסבראחרלממצאזהיכוללהיות קשורבכךש תוכנית ביתהמשפטהקהילתימציעהליווי אפקטיבי יותר לגבי משתתפים שהרקע העברייני שלהם כולל אלימות במשפחה. הסבר אפשרי נוסף נעוץ בכך שבעבירות אלימות במשפחה למשתתפים יש לרוב בת- זוג (למעט מקרים שבהם עבירת האלימות במשפחה בוצעה נגד בת-זוג לשעבר ובעת ה תוכנית המשתתף אינו בזוגיות) ולפיכך יש למשתתף תמיכה וליווי מ צד בת- הזוג,נסיבה שידועה כמעלה סיכוי הצלחה בתהליכי שיקום. אלימות: שיעור המסיימים בהצלחה בקרב משתתפים אשר הורשעו בעבירות אלימות נמוך יותר ביחס למשתתפים שהורשעו בכל שארהעבירות.ממצאזההוא מובהק מבחינהסטטיסטית ומעניין במיוחדלאורמה שנראה כהיפוך מגמה מעבירת האלימות במשפחה. גם כאן ההסבר לדפוסים אלו יכול להיות קשור באופי המשתתפיםואופיה תוכנית הטיפולית.כךאוכך,היפוךהמגמהבשיעוריהסיוםבהצלחהביןעבירותהאלימות לאלימות במשפחה יכול להוות מקרה מבחן אידיאלי עבור קובעי המדיניות לבחינת איזה סוג של התערבויות אפקטיבי יותר. סמים רכוש ואחר: לגבי עבירות אלו, שיעור המסיימים בהצלחה היה דומה ביחס לשאר המדגם, מה שמציע שמידת האפקטיביות של ה תוכנית (מבחינת שיעורי סיום והצלחה) אינה קשורה לעבירות סמים והעבירות שמצויות בקטגוריה אחר. 40 לסיכום החלק הזה, נראה כי הקשר בין שיעור המסיימים בהצלחה לסוג העבירה בא לידי ביטוי בעבירות האלימות (אלימות במשפחה ואלימות שאינה בתוך המשפחה) בלבד. באופן מפתיע הממצאים לגבי עבירות אלימות במשפחה הפוכים מהממצאים לגבי עבירות אלימות כללית, ונראה כי ה תוכנית, במתכונתה הנוכחית מותאמת יותרלמשתתפים אשרעבירתהרקע שלהםהיא אלימות במשפחה. גרף7 :שיעורהמסיימיםבהצלחהלפיסוגהעבירה-אלימות במשפחה 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% שאר העבירות אלמ"ב n=688 n=232 הצלחה אי הצלחה גרף8 :שיעורהמסיימיםבהצלחהלפיסוגהעבירה– אלימות 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% שאר העבירות אלימות n=691 n=229 הצלחה אי הצלחה עברפליליומאסרבעבר: כפי שניתןלראותבגרפים 9ו10 ,משתתפיםאשרלהםעברפליליומאסרבעבר סיימו את תוכנית בתי המשפט הקהילתיים בשיעורים נמוכים יותר באופן מובהק ממשתתפים ללא עבר פלילי או מאסר. ממצא זה אינו מפתיע שכן בית המשפט הקהילתי מציע תוכנית שיקום מקיפה,ושיקום ככללהוא יותר אפקטיבי כלפי אנשים ללא עבר פלילי או מאסר. למרות זאת יש לציין כי גם בקרב משתתפים בעלי עבר פלילי אומאסר, שיעור המסיימים בהצלחה את התוכנית היו משמעותיים (בין 36% ל40% בשניהמדדים.) 41 גרף9 :שיעורהמסיימיםבהצלחהלפי עבר פלילי 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% ללא עבר פלילי בעל עבר פלילי n=234 n=660 בהצלחה אי הצלחה גרף 10 :שיעורהמסיימיםבהצלחהלפימאסר בעבר 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% ללא מאסר בעבר מאסר בעבר n=451 n=451 בהצלחה אי הצלחה מעצרבתיקהנוכחי: כפישניתןלראותגרף11 ,בקרבאלושהיועצוריםבגיןאותהעבירהאועבירותעליהנשפטו בסופו של דבר בבית משפט קהילתי שיעור המסיימים בהצלחה את ה תוכנית היה גבוה יותר מאשר אלו שלא היועצורים.ממצאזההיהבמגמתמובהקות(p=.09 )והואראוילציוןכיווןשבעבראנשיםאשרהיועצוריםלא הופנו להליך של בית משפט קהילתי. הממצאים שלנו מעידים כי לא רק שכדאי להפנות אותם ל תוכנית אלא ששיעורי ההצלחה שלהם עשויים להיות גבוהים יותר. ממצא זה יכול להיות מוסבר באמצעות ספרות מתחום הקרימינולוגיהלפיהלמעצר,בעיקרמעצרקצר,עשוילייצראפקטשלמעיןשוק– חוויהשליליתשאנשיםרוצים להימנע ממנה בכל מחיר. מעצר בתחילת ההליך עשוי להגדיל את המוטיבציה לסיים את ההליך הקהילתי 42 בהצלחה על מנת להימנע מכליאה חוזרת. יש גם לקחת בחשבון כי הצוותים עושים שימוש מושכל באפשרות לתת הקלות בתנאים המגבילים לאלו שהיו במעצר ושבמסגרת ה תוכנית עברו לחלופה. קיומו של "גזר" בדמות הקלות (יציאות התאווררות, יציאה לעבודה ועוד) מהווה גורם מוטיבציוני חזק למשתתפים לעמוד בדרישות ה תוכנית. גרף 11 :שיעורהמסיימיםבהצלחהלפי מעצר בתיק הנוכחי 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% ללא מעצר מעצר n=617 n=221 בהצלחה אי הצלחה האםהיהנפגעעבירה: כפי שניתן לראות בגרף 12 , שיעורי המסיימים בהצלחה בעבירות בהן לא היה נפגע עבירההואגבוה באופן מובהק ביחסלשיעורהמסיימים בעבירותבהןהיהנפגע. מעניין לבחוןאתהממצאהזה לאורהממצאכיבקרבמשתתפיםאשרהעבירהבעניינםהיאאלימותבמשפחהשיעורההצלחההיהגבוהיותר. שילוב של שני הממצאים מעיד כי איההצלחה בעבירות בהן מעורב קרבן נובעת בעיקר ממשתתפיםעם עבירות אלימות. בנוסף, יש לקרוא ממצאים אלו בזהירות כיוון שעבירות רכוש לרוב לא מסווגות ככאלו אשר היה בהן קרבן (במסדהנתונים ששימשבסיסלמחקרההערכהפחותמ40% מעבירותהרכושסווגוככוללות נפגעעבירה.) גרף 12 :שיעורהמסיימיםבהצלחהלפיהאם היהקרבןבתיק הנוכחי 43 100.0% 90.0% 80.0% 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% ללא נפגע עבירה נפגע עבירה ( ( n=218) n=628) אי הצלחה / נשירה בהצלחה לסיכום החלק הזה, נראה כי מאפיינים שקשורים הן בעבר והן בהווה הפלילי של המשתתפים משליכים על סיכויי ההצלחה שלהם. משתתפים שלהם זו אינה הסתבכות ראשונה עם החוק מדגימים שיעורי סיום נמוכים יותר.הממצאהמפתיעבחלקזההואשבניגודלמאסרבעבר,מעצרבתיקהנוכחידווקאמעלהאת סיכוייהסיום בהצלחה. ממצא זה מעיד שמעצר בתיק כלשהו אינו מעיד כי נאשם אינו מתאים לתוכנית בתי המשפט הקהילתיים (אלא להפך)וכי ייתכן שדווקא לאחר מעצר, ובעיקר כאשר המשתתף נמצא תחת תנאיםמגבילים, המוטיבציהלסיים בהצלחה אתה תוכנית היא גבוההיותר. ניתוחיםעלמשתתפיםבשלב3ואילך:גם כאןבחנואתהקשרביןמאפייניהאינטראקציותעם מערכתאכיפת החוק ואופן סיום התוכנית בקרב משתתפים בשלב שלוש ומעלה, מתוך הבנה שאלו השלבים בהם נעשית ה"עבודה" האמיתית עם אותם משתתפים ומשתתפות שנמצאו מתאימים לתוכנית לאחר שלבי הסינון. כאן מצאנ ו שרק עבר פלילי וקיומו של נפגע עבירה היו קשורים לשיעורי נשירה גבוהים יותר מה תוכנית. שוב צריך להדגישכילאורהדגימההקטנהשלנושריםבשלבשלושואילךקייםקושימובנהלהגיעלמובהקותסטטיסטית. מאפייני הנושרים מולהמסיימים בהצלחה כפונקציה של בעיות הרקע שלהמשתתפ ים מסדהנתוניםשלנוכללמידעעשירבנוגעלבעיותהרקע שלהמשתתפיםבהליך,לרבותבעיותאישיות,כלכליות ופסיכולוגיות. משתתפים יכלו להיות בעלי מספר בעיות רקע (במקרים אלו כל בעיות הרקע קודדו). גם בחלק זה בחנו האם בעיית רקע מסוימת קשורה לסיום מוצלח של ההליך. ממצאי ם אלו מוצגים בגרפים 13-17 . הניתוחים העלו כי משתתפים עם בעיות רקע בתחום בריאות הנפש, משתתפים ללא רשתות תמיכה, וכאלו הסובלים ממצב כלכלי קשה, בריאות ירודה והתמכרויות היו בעלי סיכויים נמוכים יותר לסיים את התוכנית בהצלחה ביחס לכאלו שלא סבלו מבעיות כאמור. שיעורי המשתתפים בעלי בעיות רקע של חובות ותעסוקה לא היו שונים באופן מובהק משארהמדגם. גרף 13 :שיעורהמסיימיםבהצלחהלפי בעיותרקעבתחוםבריאות נפש 44 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% ללא בעיות בריאות נפש n=659 n=252 בהצלחה אי הצלחה גרף 14 :שיעורהמסיימיםבהצלחהלפי בעיותרקעהקשורותבהעדררשתות תמיכה 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% ללא העדר רשתות תמיכה n=482 n=429 בהצלחה אי הצלחה גרף 15 :שיעורהמסיימיםבהצלחהלפי בעיותרקעשלמצב כלכלי קשה 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% ללא מצב כלכלי קשה n=815 n=96 בהצלחה אי הצלחה גרף 16 :שיעורהמסיימיםבהצלחהלפי בעיותרקעבתחוםהבריאות הפיסית 45 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% ללא בעיות בריאות פיסית n=714 n=197 בהצלחה אי הצלחה גרף 17 :שיעורהמסיימיםבהצלחהלפי בעיותרקעשלהתמכר ויות 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% ללא התמכרות n=289 n=617 בהצלחה אי הצלחה ניתוחיםעל משתתפיםבשלב3ואילך:גםכאןבחנואתהקשרביןמאפייניבעיותהרקעשלהמשתתפיםואופן סיום ה תוכנית בקרב משתתפים בשלב שלוש ומעלה. מצאנו כי בעיות רקע של היעדר רשת תמיכה, בעיות בריאות, ומצב כלכלי קש ה קשורים לשיעורים גבוהים יותר של נשירה מה תוכני ת בשלבים המאוחרים שלה – וזאת למרות הקושי המובנה במציאת מובהקות סטטיסטית במספר נבדקים קטן, מה שמצביע על הבדל ממשי בסיכוייהסיום בהצלחה. שילוב המנבאים במודל כולל: עד כה, בחנו כל גורם לסיכויי הצלחה במנותק משאר הגורמים. היתרון של גישה זו שהיא בוחנת את הקשרים בין המשתנים כפי שהם מתקיימים בסביבה בה הם פועלים תוך שימוש בקטגוריות זמינות לאנשי מערכת בתי המשפט הקהילתיים (המאפיינים הדמוגרפיים של כל תיק, המאפיינים הפליליים שלו, ובעיות הרקע של המשתתפים).הבעיההמרכזיתבגישהזושהיאלאלוקחתבחשבוןקו- לינאריות(קשריםמרובים)ביןהגורמים. כך למשל, ייתכן שמצב משפחתי קשור לקיומה או היעדרה של תמיכה משפחתית. אם כך הדבר ייתכן שלא 46 המצב המשפחתי הוא המנבא סיום בהצלחה אלא תמיכה משפחתית. בנוסף, מודל רגרסיה גם מבודד את התרומה הייחודית של כל משתנה ולפיכך מאפשר לבחון מי מהמשתנים משמש כמנבא ייחודי של שיעורי הצלחה. בחנו שאלות אלו באמצעות מודל רגרסיה לוגיסטית בה המשתנה התלוי הוא סיום בהצלחה של ה תוכנית , והמשתנים הבלתי תלויים הם המשתנים שנבדקו בניתוחים הקודמים (בהוצאת המשתנים שלא נמצאו מובהקים.) טבלה 2 :מודלניבוי נשירה =( 1)מתוכניתביתהמשפט הקהילתי– כלל המשתתפים B S.E. Wald Df Sig. Exp(B) ילדים -.326 .171 3.653 1 .056 .722 מצב משפחתי -.197 .196 1.006 1 .316 .821 ארץלידה (1 ישראל)= -.150 .166 .814 1 .367 .861 עבירת אלימות .615 .176 12.269 1 .000 1.850 עבירת אלימות במשפחה .067 .186 .131 1 .718 1.070 עברפלילי .307 .215 2.039 1 .153 1.360 מאסר בעבר .155 .191 .656 1 .418 1.167 עצור בתיק הנוכחי -.250 .174 2.068 1 .150 .778 בעיות רקע בריאות נפש .445 .168 7.016 1 .008 1.560 בעיות רקע העדר רשתות .324 .157 4.243 1 .039 1.383 תמיכה בעיות רקע מצב כלכלי .668 .250 7.146 1 .008 1.951 קשה .298 בעיות רקע בבריאותפיזית .181 2.707 1 .100 1.347 בעיות רקע בהתמכרות .531 .181 8.648 1 .003 1.701 טבלה 2 מציגה את תוצאות מודל הרגרסיה הלוגיסטית שנבחן. כפי שניתן לראות, מבין הגורמים הדמוגרפי ים רקהיות המשתתף בעל ילדיםהיה קשורלסיום מוצלח שלה תוכנית גם משתנהזה היה בעל מובהקות שולית.. מבחינת סוג עבירה, רק משתתפים שהופנו ל תוכנית בשל הגשת כתב אישום בעבירת אלימות היו בעלי סיכוי נמוךיותרלסייםאתה תוכנית בהצלחה.המאפייניםשלהאינטראקציותעםמערכתהאכיפההפלילית,הכוללים עבר פלילי, מאסר קודם ומעצר, לא היו קשורים באופן מובהק לתוצאה. רבות מבעיות הרקע נמצאו כקשורות לתוצאה גם במודל המלא. כך, נאשמים עם בעיות מתחום בריאות הנפש, כאלו הנעדרים תמיכה חברתית, הסובלים ממצב כלכלי קשה ומהתמכרות, הם בעלי סיכוי נמוך יותר לסיים את התוכנית בהצלחה. לסיכום, נראה כי לא המאפיינים הדמוגרפים של המשתתפים, ולא המאפיינים הקרימינוגניים שלהם, אלא בעיות הרקע מהם הם סובלים היו המנבאים המשמעותיים ביותר לסיום בהצלחה או אי הצלחה ב תוכנית. במילים אחרות, נראה כי הסיכוי לסיים בהצלחה קשור יותר בבעיות הרקע מאשר בכל המשתנים האחרים. לקיחה בחשבון של נתון כזה עשויה להוביל לסינון טוב יותר ו/או לליווי מיטבי יותר של משתתפים הסובלים מבעיות רקע אלו. 47 מאפייני הנושרים מולהמסיימים בהצלחה כפונקציה של המעניםהטיפוליים שניתנו בהליך בחלק זה עשינו שימוש בנתונים שקיבלנו משירות מבחן לגבי המענים אותם קיבלו המשתתפים בהליך. חלק מהמעניםניתנו לקבוצות ספציפיות (מכורים, צעירים) ולכןנבחנו רק לגבי משתתפים מהקבוצה הרלבנטית. גם לגביהמענים,בחנואת הקשר ביןהמענה שניתןלבין שיעורי סיוםההליך. ניתוחים על משתתפים בשלב 3 ואילך: גם כאן בחנו את אותו מודל על משתתפים בשלב שלוש ואילך. חשוב לצייןכיבמודלכאמורבעייתהמובהקותשנובעתמהמספרהקטןשלהנושריםאףמתחזקתכיווןשמודליםרבי משתניםנבחניםבצורההאמינהביותרעלדגימותגדולותיחסית.לפיכךבמודלעלמשתתפיםבשלבשלושואילך אףאחדמהמנבאיםלאנמצאמובהקמלבדארץלידה(משתתפיםשנולדובישראלבעליסיכויגבוהיותרלסיים בהצלחה), ואישום בעבירת אלימות (משתתפים עם אישום זה בעלי סיכוי נמוך יותר לסיים בהצלחה). מבחינת בעיות הרקע, מצב כלכלי קשה ובעיות בבריאות הפיסית היו קשורים (אך במובהקות שולית) לשיעורי גבוהים יותר של נשירה. מענים שניתנולסובלים מהתמכרויות נבדקהאםישהבדלבשיעוריהמסיימיםבהצלחהבקרבהסובליםמהתמכרויות.המעניםשנבדקוהםאשפוזית, טיפול ביחידה להתמכרויות, טיפול בתחלואה כפולה,קהילה טיפולית ותחליף סם. לגביאשפוזיתוקהילהטיפולית(ראו גרפים 18 ו 19 ,) נמצא באופן מובהק כי משתתפים אשר קיבלו מענים אלו הם בעלי שיעור גבוה של אי מהצלחה ב תוכנית. יתכן כי ממצא זה נובע ממצבם הראשוני החמור יותר המקשה עליהם לסיים את התוכנית בהצלחה. טיפול בתחלואה כפולה ומתן תחליף סם לא נמצאו קשורים בצורה מובהקת לשיעורי הסיום בהצלחה של ה תוכנית. לבסוף נמצא כי טיפול ביחידת התמכרויות קשור בשיעורים גבוהים יותר של סיום ה תוכנית בהצלחה (ראו גרף 20 ). הבדלים אלו עולים בקנה אחד עם הנתון לגבי שיעורי הנשירההגבוהיםבשלביםהראשונים. אלו שנכנסיםבמצבשלהתמכרותפעילהואקוטית,מופניםבאופןמיידי לאשפוזית או קהילה טיפולית, וכפי שמראים הנתונים, בשלבים אלו שיעור הנשירה הוא הגדול ביותר, וייתכן שהדבר נובע ממורכבות מצבם. לעומת זאת אלו שמחזיקים מעמד למרות ההתמכרות וצולחים את השלבים הראשוניםהםאלושממשיכיםלהיותמטופליםדרךהיחידהלהתמכרויות. למרותהסברזה,לאמצאנוהבדלים משמעותיים בפילוחהמשתתפים בכל אחד מהמעניםלפי שלבים: בקרבהמטופלים בקהילה טיפולית57% היו בשלבים 3 ואילך, בקרב המטופלים שקיבלו את מענה האישפוזית 60% היו בשלבים 3 ואילך, ובטיפול ביחידה להתמכרויות55% היוב שלבים3 ואילך.ממצאיםאלועשוייםלהציעכיהמענהשלטיפולביחידהלהתמכרויות הוא יותר אפקטיבי מטיפול בקהילה טיפולית או אשפוזית, או שסוג המקרים המופנים לכל אחד מהמענים שונים במאפיינים אחרים אשר משליכים על סיום בהצלחה שלה תוכנית. גרף 18 :שיעורהמסיימיםבהצלחהכפונקציהשלקבלתמענה אשפוזית 48 80.0% 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% לא ניתנה ניתנה אישפוזית n=443 n=100 בהצלחה אי הצלחה גרף 19 :שיעורהמסיימיםבהצלחהכפונקציהשלקבלתמענהקהילה טיפולית 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% לא ניתנה ניתנה קהילה טיפולית n=458 n=85 בהצלחה אי הצלחה גרף 20 :שיעורהמסיימיםבהצלחהכפונקציהשלקבלתמענהטיפול ביחידהלהתמכרויות 49 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% לא ניתן ניתן טיפול ביחידה להתמכרויות n=211 n=332 בהצלחה אי הצלחה מעניםשניתנולמשתתפיםצעירים:נבדקהאםתכניותהמיועדותלצעירים( יתד/עו"סצעיריםומעטפתצעירים) קשורותלשיעוריהסיוםבהצלחה. בקרב מענים אלו אשר ניתני ם למשתתפים צעירים בני 29 ומטה לא נמצאו הבדלים מובהקים בין משתתפים אשר סיימו בהצלחהלאלושנשרומה תוכנית. מענים שניתנולהוריםלילדים : מענההדרכתהוריםלא היה קשור באופן מובהק לשיעורי סיום ה תוכנית. מענים פסיכיאטרים שניתנו למשתתפים בעלי בעיית רקע בבריאות הנפשית : נמצא כי קבלת מענה של טיפול פסיכיאטרי קשור בשיעורים גבוהים יותר של סיום ה תוכנית בהצלחה. המענה של טיפול בתחלואה כפולה לא היה קשור באופן מובהק לסיום בהצלחה שלה תוכנית. גרף 21 :שיעורהמסיימיםבהצל חהכפונקציהשלקבלתמענהטיפול פסיכיאטרי 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% לא ניתן ניתן טיפול פסיכיאטרי n=97 n=124 בהצלחה אי הצלחה מענים שניתנולכללהמשתתפים 50 למעטקבלתמענהכגוןסיוע משפטישבולאנמצאוהבדליםמובהקיםביןהמסיימיםבהצלחהלנושרים,בשאר המענים שניתנו נמצאו הבדלים מובהקים (ביטוח לאומי, הסדרת חובות, דיור ציבורי/סיוע בשכ"ד, טיפול למניעתאלימות,טיפולפרטני,טיפולקבוצתי,טיפולרפואי,ליווימתנדב,לימודים/השכלה,סדנתהעשרה,סיוע בתעסוקהופנאי)אוקרוביםלמובהקים(בטחוןבתזונה,הוסטל,טיפולבטראומה,טיפולשינייםומיצויזכויות.) לכל המענים האלה יש שיעור גבוה של מסיימים בהצלחה בקרב המשתתפים אשר קיבלו את המענה כפי שניתן לראות בגרפים 22-28 . לשם הבהרה, "סדנאות העשרה" ניתנו באופן ייחודי למשתתפי התוכנית, מעבר לטיפולים הקבוצתיים והפרטניים הניתנים באופן רגיל על ידי שירות המבחן. סדנאות אלו נועדו לספק תכנים "נורמטיביים" החורגים מהתמודדות ישירה עם צרכים קרימינוגניים של המשתתפים. הסדנאות שניתנו במסגרתהתוכניתהיו,לדוגמא,עסקו בגישור, בישול, לימודי תיאוריה בנהיגה,והכנהלתעסוקה. גרף 22 :שיעורהמסיימיםבהצלחהכפונקציהשלקבלתביטוח לאומי 80.0% 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% לא ניתן ניתן ביטוח לאומי n=647 n=159 בהצלחה אי הצלחה גרף 23 :שיעורהמסיימיםבהצלחהכפונקציהשלקבלתמענה הסדרתחובות 80.0% 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% לא ניתן ניתן הסדרת חובות n=389 n=417 בהצלחה אי הצלחה 51 גרף 24 :שיעורהמסיימיםבהצלחהכפונקציהשלקבלתמענהדיור ציבורי 80.0% 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% לא ניתן ניתן דיור ציבורי / סיוע בשכ"ד n=676 n=130 בהצלחה אי הצלחה גרף 25 :שיעורהמסיימיםבהצלחהכפונקציהשלקבלתמענהטיפול למניעתאלימ ות 80.0% 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% לא ניתן ניתן טיפול למניעת אלימות n=706 n=100 בהצלחה אי הצלחה גרף 26 :שיעורהמסיימיםבהצלחהכפונקציהשלקבלתמענהטיפול פרטני 52 90.0% 80.0% 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% לא ניתן ניתן טיפול פרטני n=570 n=236 בהצלחה אי הצלחה גרף 27 :שיעורהמסיימיםבהצלחהכפונקציהשלקבלתמענהטיפול קבוצתי 90.0% 80.0% 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% לא ניתן ניתן טיפול קבוצתי n=608 n=198 בהצלחה אי הצלחה גרף 28 :שיעורהמסיימיםבהצלחהכפונקציהשלקבלתמענהטיפול רפואי 53 80.0% 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% לא ניתן ניתן טיפול רפואי n=717 n=89 בהצלחה אי הצלחה גרף 29 :שיעורהמסיימיםבהצלחהכפונקציהשלקבלתמענה ליווי מתנדב 80.0% 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% לא ניתן ניתן ליווי מתנדב n=689 n=117 בהצלחה אי הצלחה גרף 30 :שיעורהמסיימיםבהצלחהכפונקציהשלקבלתמענהלימודים 54 90.0% 80.0% 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% לא ניתן ניתן לימודים/השכלה n=670 n=136 בהצלחה אי הצלחה גרף 31 :שיעורהמסיימיםבהצלחהכפונקציהשלקבלתמענה סדנת העשרה 90.0% 80.0% 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% לא ניתנה ניתנה סדנת העשרה n=713 n=93 בהצלחה אי הצלחה גרף 32 :שיעורהמסיימיםבהצלחהכפונקציהשלקבלתמענהסיוע בתעסוקה 55 80.0% 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% לא ניתן ניתן סיוע בתעסוקה n=533 n=273 בהצלחה אי הצלחה גרף 33 :שיעורהמסיימיםבהצלחהכפונקציהשלקבלתמענה פנאי 100.0% 90.0% 80.0% 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% לא ניתן ניתן פנאי n=633 n=173 בהצלחה אי הצלחה גרף 34 :שיעורהמסיימיםבהצלחהכפונקציהשלקבלתמענהביטחון בתזונה 56 80.0% 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% לא ניתן ניתן ביטחון בתזונה n=696 n=110 בהצלחה אי הצלחה גרף 35 :שיעורהמסיימיםבהצלחהכפונקציהשלקבלתמענה הוסטל 90.0% 80.0% 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% לא ניתן ניתן הוסטל n=779 n=27 בהצלחה אי הצלחה גרף 36 :שיעורהמסיימיםבהצלחהכפונקציהשלקבלתמענה מיצוי זכויות 57 80.0% 70.0% 60.0% 50.0% 40.0% 30.0% 20.0% 10.0% 0.0% לא ניתן ניתן מיצוי זכויות n=657 n=149 בהצלחה אי הצלחה ניתוחים על משתתפים בשלב 3 ואילך: בחנו את הקשר בין המענים שניתנו לאופן סיום ה תוכנית בקרב משתתפים בשלב שלוש ומעלה. בקרב אלו שסבלו מהתמכרות, מצאנו שמתן מענה מסוג אישפוזית ו תחליף סם היה קשור באופן מובהק לסיום בהצלחה בשיעור נמוך יותר. יתכן שממצא זה משקף את העובדה שמשתתפים שעדייןנזקקולאשפוזיתולתחליףסםבשלבים המתקדמיםשלה תוכנית סבלוממצביםמורכביםיותר,שהקשו עליהםלסייםאתהתוכניתבהצלחה.באוכלוסייה הכללית(המשתתפיםשלאסבלומהתמכרות),המענים טיפול פרטני, לימודים ופנאי היו קשורים באופן מובהק לשיעור גבוה יותר של סיום ה תוכנית בקרב משתתפים בשלב שלושומעלה. מודל כולל בחלק זה בנינו מודל שמורכב מכל סוגי המשתנים המצויים במסד הנתונים הכללי (נתונים דמוגרפים, אינטראקציותעםמערכתאכיפתהחוק,בעיותהרקע,וסוגהמעניםשניתנו)כמנבאיםאתההצלחהאוהנשירה מ תוכניתביתמשפטקהילתי.המודלהאמורנבחןברגרסיהלוגיסטיתבהנכללוכלהמשתניםשנמצאומובהקים עד כה כמשתנים בלתי תלויים (מנבאים). אופן סיום ה תוכנית (בהצלחה או אי הצלחה) שימש כמשתנה בינארי תלוי. מודל כאמור מאפשר לנו לאמוד את התרומה הייחודית של כל משתנה לשיעורי ההצלחה מעבר לקשר שהוא מקייםעם משתנים אחרים במודל. תוצאותהניתוח שביצענו ביחסלכל המשתתפיםהוצגו בטבלה2. ניתוחים על משתתפים בשלב 3 ואילך : בחינת המודל על משתתפים משלב שלוש ואילך העל תה את הממצאים הבאים: מהמשתנים הדמוגרפים רק ארץ לידה נמצאה קשורה לאופן סיום ה תוכנית כך שמי שנולדו בישראל (יהודים ולא- יהודים) היו בעלי סיכויים גבוהים יותר להשלים את ה תוכנית. מבחינת מאפיינים פליליים, רק המשתתפים אשר התיק בעניינם כלל עבירות אלימות היו בעלי סיכויים גבוהים יותר לנשור מה תוכנית. מבין בעיות הרקע, העדר רשתות תמיכה היה קשור (אם כי ברמת מובהקות שולית) לשיעור גבוה יותר של נשירה. לבסוף, מבחינת מענים, טיפול פרטני, סיוע בתעסוקה, סיוע בהשכלה, וסיוע במיצוי זכויות העלו את הסיכויים לסיום בהצלחה בקרב משתתפים בשלב 3 ומעלה. 58 טבלה 3 : ניבוי שיעוריהצלחה בקרב משתתפים משלב3 ומעלה, על ידי גורמים דמוגרפים, אינטראקציה עם רשויותאכיפת החוק,בעיותרקעומענים B S.E. Wald df Sig. Exp(B) ילדים -.191 .208 .840 1 .359 .826 מצב משפחתי -.391 .239 2.693 1 .101 .676 ארץלידה (1 ישראל)= -.152 .199 .584 1 .445 .859 עבירת אלימות .885 .215 16.925 1 .000 2.423 עבירת אלימות במשפחה .089 .229 .151 1 .698 1.093 עברפלילי .294 .258 1.298 1 .255 1.342 מאסר בעבר .319 .228 1.951 1 .162 1.375 עצור בתיק הנוכחי -.138 .205 .450 1 .502 .871 בעיות רקע בריאות נפש .649 .208 9.724 1 .002 1.913 בעיות רקעהעדר רשתות תמיכה .776 .193 16.118 1 .000 2.174 בעיות רקע מצב כלכלי קשה .693 .290 5.723 1 .017 1.999 בעיות רקע בבריאותפיזית .644 .239 7.225 1 .007 1.903 בעיות רקע בהתמכרות .223 .224 .989 1 .320 1.250 מענה ביטוחלאומי -.203 .251 .653 1 .419 .817 מענה הסדרחובות -.486 .196 6.177 1 .013 .615 מענה סיוע בשכ"ד/ דיור ציבורי -.256 .287 .791 1 .374 .774 מענה טיפולפרטני -.679 .225 9.099 1 .003 .507 מענה טיפול קבוצתי -.894 .249 12.905 1 .000 .409 מענה טיפול רפואי -.892 .335 7.085 1 .008 .410 מענה ליווי מתנדב -.495 .281 3.112 1 .078 .609 מענה השכלה -1.380 .330 17.463 1 .000 .251 מענה סדנתהעשרה -.976 .376 6.756 1 .009 .377 מענה סיוע בתעסוקה -.025 .208 .015 1 .903 .975 מענה ביטחון בתזונה .302 .301 1.012 1 .314 1.353 מענה הוסטל -.845 .534 2.507 1 .113 .430 מענה טיפולבטראומה -1.477 .719 4.215 1 .040 .228 מענה טיפול שיניים -.342 .417 .671 1 .413 .711 מענה מיצוי זכויות -.063 .265 .057 1 .812 .939 59 4.1.2 עמדות המשתתפים:ממצאים מסקר עמדות בנוסףערכנוסקראשרכלל218 משתתפיםבשלביםשוניםשלה תוכנית בבתיהמשפטהקהילתיים.הסקרעסק בחוויות שלהם את ההליך ובתפיסות יותר כלליות שלהם לגבי מערכת המשפט והחוק. הסקר התנהל בחלקו פנים-אל- פנים,כאשרעוזרותמחקרהגיעולביתהמשפטליוםדיוניםבביתמשפטהקהילתיוהעבירואתשאלוני הסקרלמשתתפיםבהליך, או בשאלון טלפוני. מאפייני הדגימה: רובהמשתתפיםבסקרהיוגברים(83.6% ),בני20-67 (ממוצע38.6 שנים),לאנשואים(79.5% ),בעליעד12 שנות לימוד (97.4% ), יהודים (72.7% ), ילידי ישראל (72.8% .) 33.1% מהמשתתפים היו בעת מילוי הסקר בשלב 1-2 , 35.3% בשלבים 3-4 ו 31.5% בשלב 5 . גרף 38 מציג את חלוקת העבירות של המשתתפים בסקר. סטטוס המשתתפים בסקר היה שונה ביחס לאוכלוסיית המחקר הכללית: מבין המשתתפים שענו על הסקר %64.7 סיימואתהתוכנית בהצלחה,18.1% נשרו,ו17.2% עדייןהיופעילים בעתמילויהסקר.מדוברבשיעוריםגבוהים יותרשלסיוםבהצלחהושיעוריםנמוכיםיותרשלנשירהבקרבמשתתפיהסקרביחסלשארמשתתפיה תוכנית. גרף 37 :התפלגותסוגיעבירותבקרבמשתתפי הסקר 50.0% 45.0% 43.1% 40.0% 35.0% 30.0% 25.0% 24.6% 20.0% 21.0% 15.0% 17.4% 10.0% 9.2% 5.0% 0.0% אלמ"ב אלימות סמים רכוש / מרמה אחר השוואת משתתפי הסקרלכללהאוכלוסייה ב תוכנית: בהשוואהביןמשתתפיהסקרלכללמשתתפיה תוכניתלאנמצאוהבדליםמובהקיםבמאפייני ם דמוגרפייםכגון: מגדר, דת, מצב משפחתי, ארץ לידה, שנות השכלה וגיל. כמו כן, לא נמצאו הבדלים מובהקים במאפיינים הקשורים באינטראקציה עם מערכת האכיפה הפלילית כגון מאסר בעבר ומעצר בתיק הנוכחי. הבדלים מובהקיםביןכללמשתתפיה תוכנית לביןמשתתפיהסקרנמצאורקבסוגהעבירות:סמים,רכוש/מרמהואחר, כך שבקרב משתתפי הסקר יש ייצוג חסר בעבירות סמים ובעבירות הנכללות בקטגוריית 'אחר'. לעומת זאת בקרב משתתפי הסקריש ייצוגיתר בעבירות רכוש /מרמה. תפיסות סובייקטיביותשל משתתפי הסקר: 60 משתתפי הסקר ענו על שאלון שכלל דיווח על תפיסותיהם בשורה של נושאים הקשורים להליך המשפטי בו הם משתתפים וגם באופן כללי יותר למערכת החוק. המשתתפים נשאלו האם ההליך היה הוגן, האם הם מרוצים מתוצאות הליך,האםישלהםאמוןבאנשיםבביתהמשפטהקהילתי,האםההליךשיפראתההסתכלותשלהם עלהחוקובתיהמשפט,האםהםחוורגשותחיובייםושלילייםבהליך,מהמידתהלגיטימציהשלהםכלפיהחוק והציות לחוק, והאם הם חוו שיפור ביחסים הבינאישיי ם שלהם. טבלה 4 מציגה את הפריטים שהרכיבו כל משתנה. טבלה 5 מציגהאת הממוצעים שלהמשתתפים בכל אחדמהמשתנים. טבלה4 :הפריטיםשהרכיבואת משתני המחקר תוקףפנימי פריט משתנה 1) ההליך היההוגן כלפיך 2) ההליך כיבדאת זכויותיך .75 3) האופן שבו דיברו אליךגרם לךלהרגישנוח הוגנותההליך 4) בזמןהתהליךבביהמ"שהקהילתיהבנת מה קורה (צדק 5) ניתנהלך אפשרות להביעהתנגדות להחלטות פרוצדוראלי) 6) ההחלטותלגביךהתקבלו על בסיס מידע מלא 1) התוצאות שלהתהליך הלמו את מה שרציתי .91 2) התוצאות שלהתהליך היוהוגנות כלפי תוצאותההליך 3) התוצאות תואמות את מאמציי בתוכנית 1) האנשים בביהמ"ש הקהילתי דאגו לאינטרסים שלי אמון .78 2) הרגשת שאתה יכול לסמוך על צוות ביהמ"ש במהלךהתהליך עד כמהחוויתאת הרגשות הבאים בזמן ההליך: 1) כעס רגשות שליליים .74 2) חרדה 3) לחץ עד כמהחוויתאת הרגשות הבאים בזמן ההליך: .83 1) הקלה רגשותחיוביים 2) העצמה 1) זוחובתנו לציית לחוק 2) צריך לציית להחלטות בית המשפט גם כשלא .74 מסכימים איתן לגיטימציה 3) בתיהמשפט מגניםעל ערכים שחשוביםלי 4) אם כולםיצייתו לחוקהחייםיהיו טוביםיותר 5) החלטות בית המשפט תואמותאתהתפיסות שלי 61 1) ביתהמשפטהקהילתיעזרלילאלבצעשובעבירה . 64 כזו בעתיד ציותעתידי לחוק 2) התהליך בבית המשפט הקהילתי מעודד אותי לשמורעל החוק בעתיד טבלה 5 :סטטיסטיקה תיאורית:תפיסות המשתתפים טווח ממוצע סטיית תקן הוגנותההליך 1-7 6.28 0.86 אמון בצוותהקהילתי 1-7 6.51 0.91 שביעות רצון מתוצאות הליך 1-7 6.54 0.88 ציותעתידי לחוק 1-7 6.57 1.08 רגשות שליליים בזמן ההליך 1-10 4.04 3.06 רגשותחיוביים בזמן ההליך 1-10 9.30 3.27 לגיטימציה 1-7 5.35 1.11 שיפור אישי 1-7 4.92 1.19 כפישניתןלראות,המשתתפיםבסקרדיווחועלתפיסותמאודחיוביותכלפיבתיהמשפטהקהילתיים(שבחלקן הגדולמתקרבלקצהשלהסקאלה).כךלמשלבהוגנותההליך(צדקפרוצדוראלי)דיווחוהמשתתפיםעלציוןשל 6.28 מתוך 7 , ובאמון הם דיווחו על ממוצע 6.5 מתוך 7. למרות שתוצאות אלו הן משמחות מבחינ ת ה תוכנית, הןעשויות לייצר בעיהסטטיסטית של אפקט תקרה והעדר שונות מספקת בין הנבדקים. שינוי בתפיסותלפישלבים ערכנוניתוחשלאנובהחדכיוונית(ANOVAone-way )עלמנתלבחוןהאםהיושינוייםבתפיסותהמשתתפים כפונקציהשלהשלבים.ניתוחזההראהכיתפיסותהמשתתפיםלאורךשלביההליךהיויציבותמלבדבמשתנה שלהנכונות לבצעאתאותה עבירהבעתיד.במקרהזההנכונות (שמלכתחילהלאהייתהגבוההבמיוחד)פוחתת בשלבים המאוחרים של ה תוכנית ביחס לשלבים הראשונים, אולם בשלב האחרון עולה מעט. שונות זו ניתנת להסבר בכך שבשלבים הראשונים ניתן להניח שחלק מהנשאלים נשר, בסופו של דבר מה תוכנית, כפי שלמדנו מאחוזיהנשירההגבוהיםבשלבים1-2 .לעומתזאת,בשלבים3-4 המשתתפיםעובריםשינויעומקוהםמביעים מחויבות ומוטיבציה גבוהה להתרחק מעבריינות. בשלב 5, לקראת סיום ה תוכנית, מתקיימים יותר חששות וההערכהשלהם לגביהעתידהיאאוליריאליתיותרופחותאופורית.עםזאת,עדייןמדוברבנכונותנמוכהלבצע עבירות בעתיד. הממצאים מוצגים בגרף38 . גרף 38 :דיווח עלנכונותלבצעעבירותבעתיד כפונקציהשלשלב בתוכנית 62 2 1.5 1 0.5 0 1-2 3-4 5 הבדלים בתפיסות נושרים ומסיימים בהצלחה גם בסקרים שערכנו היו מספר משתתפים אשר בדיעבד התברר שנשרו מה תוכנית. בדומה לניתוחים שביצענו במסד הנתונים הכללי, השווינו בין משתתפי הסקר שנשרו מה תוכנית ( n=39, 21.9% ) לאלו שסיימו בהצלחה ( n=139,88.1%).בדקנו האם משתתפים אלו הציגו תפיסות שונות באופן מובהק מאלו שסיימו את התוכנית בהצלחה.באופןמפתיעלאעלוהבדליםמשמעותייםמבחינתהתפיסותביןמסיימיםלנושריםבמדדיםשלצדק פרוצדוראלי, איכות התוצאה, רגש חיובי ושיפור במדדים בין אישיים. ההבדלים היחידים שנמצאו היו ברמות האמון באנשי בית המשפט הקהילתי, ורגשות שליליים. למעשה לפחות ברמת הסטטיסטיקה התיאורית הממוצעשלהמשתתפיםשנשרומהסקר(במשתניםכמו צדקפרוצדוראליואמון)היוגבוהיםיותר.למרותשיש לנקוט בזהירות בשל מ ספר הנושרים הקטן יחסית בדגימה, מסקנות אלו מצביעות על כך שהנשירה בתוכנית אינה נובעתמתפיסותשליליותשל המשתתפים כלפי ההליך בבית משפט קהילתי. מה מסביראת רמות האמון הגבוהות באנשיבית המשפט הקהילתי? לצורך בחינת שאלה זו ערכנו רגרסיה לינארית במסגרתה בחנו את האפקט של תפיסות צדק פרוצדוראלי ותפיסות של תוצאה כמנבאות אמון בצוותי בתי המשפט הקהילתיים. בספרות הקיימת, אחד המנבאים החשובים של אמון הוא צדק פרוצדוראלי, כלומר איכות היחס אותו אנשים חווים במהלך ההליך. גם במקרה שלנו, צדק פרוצדוראלי (p<.001 .4, = SE=.12,β B=0.33, ) שימש כמנבא המובהק, ואילו תפיסות של תוצאת ההליך לא נמצאו קשורות לאמון. ממצא זה תואם את הידוע בספרות, כי חוויה של הליך הוגן היא אף חשובה יותר מתוצאתו לענייןהאמון שהיחידחש כלפיהגוף המחליט. למודל הקלאסי שהוזכר לעיל, הוספנו מאפיינים ייחודיים של צדק מתקן, קרי תחושה שההליך איפשר למשתתפים "לפצות את החברה על הנזק" שהם עצמם גרמו. מאפיין זה במודל הניבוי של אמון הניב תוצאות מובהקות לצד תפיסות של צדק פרוצדוראלי. כלומר, משתתפים אשר חשו שההליך היה הוגן, וכאלו שחשו שההליך איפשר להם לתקן את הנזק שגרמו, הביעו יותר אמ ון כלפי צוות בית המשפט הקהילתי ( B=0.09, 63 SE=.042, β = .27, p<.05 ) לעומת זאת משתני הרגש (דיווח על תדירות הרגשות החיוביים והשליליים שחשו ב תוכנית לא נמצאו כמנבאים של אמון.) ההשלכותשל אמון על תפיסותרחבות יותרלגבי מערכתאכיפתהחוק כפישראינו,ההצלחהלבסס רמות גבוהותשלאמוןעםהמשתתפיםהיאאחתההצלחותשלצוותיביתהמשפט הקהילתיים.אבלמההחשיבותשלאמון?המחקרמראהכיאמוןיכוללנבאיחסחיובייותרכלפימערכתהחוק והציות לחוק. לפיכך, בחנו האם האמון שנבנה בהקשר הספציפי של בתי המשפט הקהילתיים מיתרגם ללגיטימציה כללית יותר של רשויות החוק (בתי המשפט, החוק עצמו). ניתוחים שביצענו הראו כי אמון באנשי ביתהמשפט הקהילתיהיה המנבאהישיר היחידשל לגיטימציה(β=.68 .13,=SEB=.67, .) בנוסף, באמצעות רגרסיה לינארית בדקנו את ניבוי הציות לחוק. הפעם, חוץ מהמשתנים הבלתי תלויים שלנו (צדקפרוצדוראלי,אפשרותלתקן,תוצאהחיובית,רגשחיובי,רגששלילי)הוספנוגםאתמשתנההאמון.ממצאי הניתוח מוצגים בטבלה 6. מצאנו כי אמון הוא משתנה בולט ומובהק בניבוי של ציות לחוק ומרגע שאמון נכלל במודלאףמשתנהאחראינומובהק.ממצאיםאלועוליםבקנהאחדעםהספרותומראיםכיאמוןמנובאעלידי גורמים שונים (צדק פרוצדוראליוצדק מתקן במקרה שלנו),ומנבא בתורו ציות לחוק. טבלה 6 :הגורמיםהמעצביםציותעתידילחוק B Std. Error Beta תוצאהחיובית -.134 .133 -.206 -1.004 .323 צדקפרוצדוראלי .188 .225 .186 .836 .409 אפשרותלתקן .007 .044 .025 .170 .866 רגש שלילי -.014 .035 -.058 -.407 .687 רגשחיובי .007 .034 .031 .199 .844 אמון .751 .205 .606 3.656 .001 הקשר בין מעניםלבין אמון בנוסף, בדקנו האם המענים קשורים בניבוי תפיסות האמון של המשתתפים כלפי צוות בית המשפט הקהילתי. במפתיע, אףאחדמהמעני םלאנמצאכמנבאמובהקשלאמון.ממצאזהמראהכימעניםגםמשפריםאתסיכויי הסיום המוצלח של משתתפים (כפי שהראה הניתוח שביצענו של מסד הנתונים האוביקטיבי) וגם אינם פוגעים בתפיסות האמון של המשתתפים בהליך, למרות ההכבדה שהם מטילים עליהם. ייתכן למעשה שלמענים יש השלכותבכיווניםמנוגדים,שאולימאזניםאלואתאלו.מצדאחד,חלקגדולמהמעניםמנבאיםסיוםבהצלחה. מצדשני,המעניםגםיוצריםהכבדהעלהמשתתפים,כפי שהתבררלמשלבהקשרשלמשתתפיםעםרקעכלכלי קשה,וכפי שעלה מראיונות העומק. 64 4.1.3 סיכום פרק זה התמקד בנתונים כמותניים שהגיעו משני מסדי הנתונים: מסד הנתונים הכללי מבתי המשפט וסקרי עמדות של המשתתפים ב תוכנית. הממצאים ממסד הנתונים הכללי מצביע ים על כך שמשתנים דמוגרפיים הקשורים לרשתות תמיכה חברתיות ומשפחתיות,כגוןמערכתיחסיםזוגיתוהורותלילדים,הםמנבאיםטוביםיותרלהשלמהמוצלחת שלה תוכנית לעומתקטגוריותחברתיותכמומין,גילולאום.בנוסף,המחקרמצאכימאפייניםהקשוריםלעברהפליליומעצר בתיק הנוכחי של המשתתפים, כמו גם בעיות הרקע שלהם, היו מנבאים משמעותיים להצלחה. אלה שסבלו מהתמכרות או בעיות נפשיות היו בעלי שיעורי נשירה גבוהים יותר. מבחינת סוג העבירה שבוצעה נמצא שבעוד למשתתפים אשר ביצעו עבירות אלימות כללית היו סיכויי נשירה גבוהים יותר מה תוכנית, למשתתפים שביצעו עבירות אלימות במשפחה,היהסיכוי גבוה יותר לסייםאתהתוכנית בהצלחה. מהממצאים עלה גם שסוג ה מענה שניתן למשתתפים היה מנבא משמעותי להשלמה מוצלחת של ה תוכנית. למשתתפים שקיבלו סיוע בצרכים שונים, כגון הסדר חובות, טיפול למניעת אלימות וחינוך, היו שיעורי סיום מוצלחים גבוהים יותר. עם זאת, לסובלים מהתמכרות היו אחוזי נשירה גבוהים בשלבים הראשונים של התוכנית, ככל הנראה בשל מורכבות מצבם. בנוסף,הממצאיםשעלומ סקרעמדותהמשתתפיםכלפיתוכניתביתהמשפטהקהילתיהראו כילמשתתפיםיש תפיסות חיוביותלגביהתוכניתוהביעו אמון רביותר בצוות ביתהמשפטהקהילתי כאשרהרגישו שההליךהוגן ומאפשר להם לתקן את הנזק שגרמו. המחקר גם מצא כי באופן ספציפי, האמון באנשי בית המשפט הקהילתי היה המנבא הישיר היחידללגיטימציהועמידהבחוק,והדגיש אתהחשיבות של בניית אמון בתוכניות כאלה. 65 4.2 יעילות ה תוכנית בהורדתעבריינות חוזרת: בדיקתהאפקטיביות של בתי המשפט הקהילתיים בהורדת עבריינות חוזרת 4.2.1 ש יטה נתונים לצורך בחינת שאלות המחקר העוסקות בעבריינות חוזרת נבנה בסיס נתונים משולב ייחודי, המתבסס על נתוני משטרתישראלוהנהלתבתיהמשפט,הכוללאתנתוניקבוצתהטיפול (משתתפיומשתתפותתכנית ביתהמשפט הקהילתי) וקבוצת ביקורת. קבוצת הטיפול כללה 685 נאשמים ונאשמות שעניינם נדון בבית המשפט הקהילתי בבאר- שבע, רמלה, ותל- אביב, בין השנים 2014 לשנת 2020 . בקבוצת הביקורת נכללו 1,872 נאשמים שעניינם נדון בדיוןרגילבארבעהבתימשפטשלום–באר-שבע,ראשוןלציון,רמלהותל- אביב,בשנים2014-2020 .קבוצת הביקורת כללה את כל העבירות שנידונו בבתי משפט השלום האמורים, למעט עבירות בטחון, מין, והרי גה, וש הייתה במהלכםמעורבותשלשירותמבחן.לאנכללונאשמיםשעברםהפליליכללעבירותבטחון,מיןוהריגה. מכיוון ש עצם פעילותו של בית המשפט הקהילתי עשוי היה להשפיע על התיקים והעונשים, נכללו בקובץ רק תיקיםשנדונו בביתהמשפטבכלעירבתקופהשלפני הקמתביתהמשפטהקהילתי בה,כךשבביתמשפטהשלום בבאר-שבע נכללו תיקים שהוגשו עד חודש אוגוסט 2014 , בבית משפט השלום ברמלה עד אוגוסט 2015 ובבית משפט השלום בתל אביב נכללו תיקים עד חודש מארס 2017 . בראשון לציון, שם לא פועל בית משפט קהילתי, נכללו תיקים שהוגשו בכל השנים שבין 2014-2020 . עבור כל תיק, משתי הקבוצות, נאסף מידע לגבי העבירות והעונשב"נקודתהאפס"(עבורקבוצתהטיפול, העבירהבגינההועמדולדיןהנאשמיםבביתהמשפטהקהילתי; בקבוצתהביקורת, העבירההראשונהשבוצעהבמסגרתהזמןשהוזכרהלעיל),עבירותועונשיםקודמים,עבירות ועונשיםלאחרנקודתהאפס, ומשתנים דמוגרפיים. משתנים משתנים תלויים המחקר כלל שלושה משתנים תלויים הבוחנים הרשעה חוזרת (רצידיביזם) בתוך שנה, שלוש שנים וחמש שנים לאחר סיום ריצוי העונש או סיום הטיפול בבית המשפט הקהילתי)( בנקודת האפס. כל אחד מהמשתנים בוחן האם הייתה =(1 ) או לא הייתה =(0 ) הרשעה בתקופה הרלוונטית. עבור כל אחד מהמשתנים, תיקים שלא ניתן היהלעקובאחריהםלאורךכלהתקופההרלוונטיתקיבלוערךחסרבמשתנה.כךלמשל,תיקיםבקבוצת הטיפול שהסתיימובשנת2019 קיבלוערךחסרבמשתנההתלוירצידיביזםבתוך5שנים כיווןשתקופתהמעקבאחריהם הייתה קצרה מחמש שנים. משתנים בלתי תלויים המחקרכללאתהמשתניםהבלתיתלוייםהבאים:קבוצת טיפול קבוצתביקורת=(0 ;)מגדר(0 גבר,=1 אישה;)= גיל; סלי עבירות בנקודת האפס (0 לא,= 1 כן:)= סמים, הטרדה, הונא ה, תנועה, אלימות, אלימות במשפחה ורכוש;מספרחודשימאסר שהוטלועלהנאשםבנקודתהאפס;מספרשניםמאזעבירהראשונה;סליהרשעות קודמות (0 לא,= 1 כן:)= סמים, הטרדה, הונאה, תנועה, אלימות, אלימות במשפחה, רכוש ; ממוצע מספר הרשעותקודמות;עבודותשרותקודמות(0 לא,=1 כן);ממוצעמספרהרשעותבחמששניםלפנינקודתהאפס;= 66 סיום בהצלחה של התוכנית בביתהמשפטהקהילתי (0 לא,=1 כן;עבור קבוצת הטיפול בלבד.)= טבלה 7 מציג ה סטטיסטיקה תיאורית של משתניהמחקר המרכזיים לפי קבוצתהטיפולוהביקורת. שיטת ניתוחהנתונים ניתוחהנתונים בוצע בעזרת ניתוחיםהמבוססיםעל השוואה של ציוניהיתכנות (matchingscore propensity – PSM )( Garrido et al., 2014; Rosenbaum & Rubin, 1985; Weisburd, Wilson, Wooditch, & Britt, 2022 ) . הניתוח מאפשר להתגבר על העובדה שבמחקר הנוכחי לא ניתן היה לבצע ניסוי אקראי, המניח שאין הבדלים שיטתיים בין קבוצת הטיפול שהשתתפה בבית המשפט הקהילתי לקבוצת הביקורת, קרי שכל הבדל הקיים בין הקבוצות הוא אקראי. לכן, קיימת אפשרות של הטיית הבחירה בין קבוצת הטיפול לקבוצת הביקורת. השיטה מנסה להתגבר על בעיה זו על ידי יצירה של קבוצת השוואה (ביקורת) המקבילה לקבוצת הטיפול, על ידי זיהוי של ״תאומים״ בין קבוצת הטיפול לקבוצת הביקורת ובכך לייצר שתי קבוצות בעלות מאפיינים דומים. יצירת התאומים מתבצעת באמצעות ארבעה צעדים. בצעד הראשון, מחושב ציון ההיתכנות (ההסתברות) של כל פרט לקבל את הטיפול, בהתאם למגוון משתנים. בצעד השני, מקרים בעלי ציון היתכנות ( propensityscore )דומהמזווגיםזהלזה.בצעדהשלישי,מבוצעתהערכהשלאיכותההתאמהעלידיהשוואה בין שתי הקבוצות על פני מאפיינים שונים (לפני ואחרי הזיווג). לבסוף, בצעד הרביעי, נערכת השוואה בין שתי הקבוצותבמשתנההמוערך–במחקרהנוכחי,הרשעותחוזרותבתוךשנה,שלוששניםוחמששניםמסיוםריצוי העונש – ומבוצע ניתוח רגישות שנועד לבחון האם הממצאים היו מתקיימים בהינתן רמות שונות של הטיית בחירה בין שתיהקבוצות ( Becker & Caliendo, 2007 .) במחקרהנוכחי,ה- PSM בוצעעלפניהמשתניםהבאים: מגדר,גיל,סליעבירותבנקודתהאפס סמים,הטרדה,( הונאה, תנועה, אלימות, אלימות במשפחה, רכוש), מספר חודשי מאסר שהוטלו על הנאשם בנקודת האפס (לרבות ללא מאסר), מספר שנים מאז עבירה ראשונה ( אורך ה"קריירה העבריינית,)" סלי הרשעות קודמות (סמים, הטרדה, הונאה, תנועה, אלימות, אלימות במשפחה, רכוש,) ממוצע מס פר הרשעות קודמות, עבודות שרות קודמותו ממוצע מספר הרשעות בחמש שניםלפנינקודתהאפס (נציין שבחלק מההשוואותהושמטוחלק מהמשתנים או שהם הומרו למשתנה קטגוריאלי מכיוון שהם מנעו יצירת קבוצות מאוזנות.) טבלה7 : סטטיסטיקהתיאורית שלמשתניהמחקרהמרכזיים 67 ביקורת טיפול(ביתמשפטקהילתי) ממוצע/ % ממוצע/ % (סטיית מס׳ (סטיית מס׳ תקן) טווח תצפיות תקן) טווח תצפיות מגדר (1 אישה)= 0.03 0/1 1815 0.2 0/1 684 ( 0.18 ) ( 0.40 ) גיל 31.7 13-80 1815 36.28 18-65 684 ( 11.83 ) ( 11.40 ) סמים 0.27 0/1 1872 0.39 0/1 685 ( 0.45 ) ( 0.49 ) הטרדה 0.37 0/1 1872 0.48 0/1 685 ( 0.48 ) ( 0.50 ) הונאה 0.12 0/1 1872 0.16 0/1 685 ( 0.32 ) ( 0.37 ) תנועה 0.14 0/1 1872 0.14 0/1 685 ( 0.35 ) ( 0.35 ) אלימות 0.36 0/1 1872 0.55 0/1 685 ( 0.48 ) ( 0.50 ) אלימותבמשפחה 0.09 0/1 1872 0.18 0/1 685 ( 0.29 ) ( 0.38 ) רכוש 0.38 0/1 1872 0.54 0/1 685 ( 0.49 ) ( 0.50 ) חודשימאסר 7.65 0-78 1872 36.69 0-187 685 ( 9.52 ) ( 72.29 ) מספר עבירות5 שנים לפני 0.14 0/1 1872 0.21 0/1 685 ( 0.21 ) ( 0.24 ) ממוצע עבירותקודם 0.27 0-2 1872 0.35 0-2 685 ( 0.33 ) ( 0.34 ) סמיםקודם 0.27 0/1 1872 0.39 0/1 685 ( 0.45 ) ( 0.49 ) הטרדהקודם 0.37 0/1 1872 0.48 0/1 685 ( 0.48 ) ( 0.50 ) הונאהקודם 0.12 0/1 1872 0.16 0/1 685 ( 0.32 ) ( 0.37 ) תנועהקודם 0.14 0/1 1872 0.14 0/1 685 ( 0.35 ) ( 0.35 ) אלימותקודם 0.36 0/1 1872 0.55 0/1 685 ( 0.48 ) ( 0.50 ) אלימותבמשפחהקודם 0.09 0/1 1872 0.18 0/1 685 68 ( 0.29 ) ( 0.38 ) רכושקודם 0.38 0/1 1872 0.54 0/1 685 ( 0.49 ) ( 0.50 ) מספרשניםמעבירה ראשונה 1.65 0-6 1872 2.33 0-6 685 ( 1.88 ) ( 2.02 ) עבודותשירותקודם 0.12 0/1 1872 0.15 0/1 685 ( 0.32 ) ( 0.35 ) סיוםבהצלחהשל התוכנית 0.57 0/1 685 ( 0.49 ) טבלה7 : סטטיסטיקהתיאורית שלמשתניהמחקרהמרכזיים המשך)( ביקורת טיפול(ביתמשפטקהילתי) ממוצע/ % מס׳ ממוצע/ % מס׳ (סטיית תצפיו (סטיית תצפיו תקן) טווח ת תקן) טווח ת הרשעה חוזרתבתוך שנה 0.17 0/1 1842 0.13 0/1 585 ( 0.38 ) ( 0.33 ) הרשעה חוזרתבתוך שלוש 0.36 0/1 1697 0.29 0/1 370 שנים ( 0.48 ) ( 0.45 ) הרשעה חוזרתבתוך חמששנים 0.46 0/1 1238 0.37 0/1 138 ( 0.50 ) ( 0.48 ) ההתאמהביןהקבוצותבהתאםלציוניההתכנותבוצעה ברמתדיוקשל 0.01 ( caliper ),כלומררק תצפיותבהן קיים הבדל הקטן מ- 0.01 ב- propensity score הורשו להיות מזווגות זו לזו (תצפיות בעלות הפרש גדול יותר לאזווגו).באופןזה,זווגורקמקריםבעלידמיוןרבמאוד.כמוכן,כלתצפיתבקבוצתהטיפולזווגהרקלתצפית אחת (בשיטת התצפית השכנה הקרובה ביותר) וללא החלפה ( Garrido, et al., 2014; Hasisi, Shoham, Weisburd, Haviv, & Zelig, 2016; Weisburd, et al., 2022 ). ניתוח ה- PSM בוצע בנפרד עבור כל אחד מהמשתנים התלויים (הרשעה חוזרת בתוך שנה, בתוך שלוש שנים ובתוך חמש שנים) ועבור קבוצת הטיפול המלאהמולקבוצתביקורת,נאשמיםשסיימובהצלחהאתקבוצתהטיפולמולקבוצתביקורת,ונאשמיםשלא סיימו בהצלחה את קבוצת הטיפול אל מול קבוצת ביקורת. כך שבסך הכל נבנו תשע קבוצות של תאומים"" (שלושה סוגים של קבוצת הטיפול – הקבוצה המלאה, מ צליחים, ונושרים, וכל אחד מהם נבחן בשלוש נקודות זמן – שנה, שלוש,וחמש שנים). 69 4.2.2 ממצאים טבלה 8 מציגה השוואה בין קבוצת הטיפול לקבוצת הביקורת לפני ואחרי הזיווג בין שתי הקבוצות באמצעות PSM עבור כלל קבוצת הטיפול ועבור הרשעה חוזרת בתוך שנה (טבלאות דומות הורצו עבור כל ההשוואות שנערכו). כפי שניתן לראות בטבלה , לפני הזיווג היו הבדלים משמעותיים ומובהקים בין קבוצת הטיפול והביקורת. מדד אחוז ההטייה הסטנדרטי (bias absolute standard ), האומד על פני כל משתנה את ההבדלים המתוקננים בממוצע בין שתי הקבוצות גבוה מ- 25 במרבית המשתנים , דבר המעיד על חוסר איזון בין שתי הקבוצות ( Garrido, et al., 2014 ) אולם,. כפי שניתן לראות בצד השמאלי של הטבלה, לאחר הזיווג, הבדלים אלו נעלמו ושתי הקבוצות מאוזנות במשתנים הנבח נים (כמובן, הקבוצות אינן זהות, אך גם בניסוי אקראי אין ציפייה שהקבוצות תהינה זהות בכל הפרמטרים.) חשוב לציין כיעבורחלק מהשוואות, בעיקר באלו בהן מספר התצפיות היה קטן, בחלק מהמשתנים אחוז ההטייה הסטנדרטי לאחר הזיווג היה מעט גבוה יותר מהמוצג ב טבלה. דרך נוספת לבחון את הזיווג בין הקבוצות הוא להשוות את ציוני ההיתכנות לפני ואחרי הזיווג או ההתאמה. לפני הזיווג היה הבדל מובהק (p<0.001 בין שתי הקבוצות: לקבוצת הטיפול (נאשמים בבית משפט קהילתי;) N=585 )היהממוצעשל0.56 סטייתתקן=(0.33)בציוניההתכנותובקבוצת הביקורת(N=1,785 )הציוןהממוצע היה 0.14 סטיית תקן=(0.14 ). לעומת זאת, לאחר הזיווג לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות, כאשר לקבוצת הטיפול (N=304 ) היה ממוצע של 0.31 סטיית תקן=(0.23 ) בציוני ההתכנות ובקבוצת הביקורת (N=304 ) הציון הממוצע היה 0.31 סטיית תקן=(0.24). העובדה שציוני ההתכנות כמעט זהים אחרי הזיווג מעידה על כך שה- PSM הצליחלהגדירשתיקבוצותשהןבנות- השוואה,לפחותלפיהנתוניםשעמדולרשותנו( Weisburd,etal., 2022 ) . באופן דומה, השוואה בין גרף 39 גלרף 40 המציגים, בהתאמה, את התפלגות ציוני ההתכנות בקבוצת הטיפול והביקורת לפני ואחרי הזיווג, ניתן לראות כי לפני הזיווג התפלגות ציוני ההתכנות שונה מאוד בין שתי הקבוצות,אךאחריהזיווגההתפלגותכמעטזההביןשתיהקבוצות.דמיוןזהבהתפלגות,מעברלדמיוןבממוצעי ציון ההתכנות, מעידעל איכותהזיווג בין שתיהקבוצות. טבלה8 : השוואה בין קבוצת הטיפול לביקורת, לפני ואחריהזיווג באמצעות PSM (עבור כל קבוצתהטיפול והרשעה חוזרת אחר שנה) N=2,370 N=604 לפניהזיווג( ) אחריהזיווג( ) % % טיפול ביקורת טיפול ביקורת הטייה הטייה מגדר (1 אישה)= 0.21 0.03 54.7 *** 0.16 0.19 10.5 - גיל 36.00 31.70 37.1 *** 32.69 32.68 0.1 חודשימאסר 33.09 7.48 52.6 *** 7.34 8.12 1.6 - מספר עבירותקודמות 5 שנים לפני 0.21 0.14 31.9 *** 0.14 0.12 8.1 ממוצע עבירותקודם 0.34 0.26 23.5 *** 0.26 0.23 8.9 סמים 0.44 0.24 41.8 *** 0.24 0.23 1.4 הטרדה 0.57 0.28 61.7 *** 0.37 0.37 0.0 הונאה 0.19 0.05 42.1 *** 0.09 0.09 0.0 70 תנועה 0.19 0.05 43.2 *** 0.06 0.08 4.2 - אלימות 0.69 0.37 66.5 *** 0.51 0.48 5.6 אלימותבמשפחה 0.24 0.15 23.3 *** 0.17 0.20 7.5 - רכוש 0.67 0.38 60.4 *** 0.47 0.47 1.4 - סמיםקודם 0.38 0.27 22.5 *** 0.18 0.20 3.5 - הטרדהקודם 0.46 0.36 19.8 *** 0.27 0.26 0.7 הונאהקודם 0.15 0.11 10.1 ** 0.06 0.09 7.9 - אלימותקודם 0.54 0.36 37.3 *** 0.34 0.31 6.7 אלימותבמשפחהקודם 0.18 0.09 24.9 *** 0.10 0.09 2.0 רכושקודם 0.53 0.37 31.3 *** 0.30 0.29 2.0 מספרשנים מעבירהראשונה 2.25 1.63 32.2 *** 1.38 1.39 0.9 - עבודותשירותקודם 0.14 0.11 6.9 0.10 0.09 1.0 הערה:***p<0.001 **p<0.05, גרף 39 :השוואה בהתפלגותציוני ההתכנותבין קבוצתהטיפוללקבוצתהניסוי לפניהזיווג 71 גרף 40 :השוואה בהתפלגותציוני ההתכנותבין קבוצתהטיפוללקבוצתהניסויאחריהזיווג טבלה 9 מציג ה את ההרשעות החוזרות בתוך שנה, שלוש וחמש שנים של המשתתפים בקבוצת הטיפול בבית המשפט הקהילתי ושל קבוצת הביקורת (עבור הנתונים המזווגים), לפי שלושה חיתוכים: עבור כל משתתפי קבוצתהטיפול,עבוראלושלאסיימואתהטיפולבהצלחה,כלומרנשרומהתוכניתמבלילסיימה,ואלושסיימו את בית המשפט הקהילתי בהצלחה. הטבלה כולל גם את רמת המובהקות הנצפית מתוך מבחן t לשתי קבוצות בלתי תלויות ואת מספר התצפיות שזווגו בכל קבוצה. מתוך ה טבלה ניתן לראות כי בהשוואה הכוללת את כל קבוצת הטיפול (אלו שסיימו בהצלחה ואלו שלא) שיעור הרצידיביזם של הנאשמים בקבוצת הטיפול נמוך יותר מאשר בקבוצת הביקורת, כך למשל לאחר שנה מריצוי העונש 13% ממשתתפי קבוצת הטיפול הורשעו שוב, לעומת זאת בקבוצת הביקורת כ- 16% הורשעו שוב.עם זאת,ההבדליםהאלו אינם מובהקים. טבלה9 :הרשעהחוזרתבתוך שנה,שלוששנים וחמש שנים,לפי קבוצתהטיפולוקבוצתהביקורתבנתונים המזווגים(עבורכלל קבוצת הטיפול,מסיימיםולא- מסיימים) מספר הרשעת חוזרת תצפיות טיפול ביקורת הפרש p תוך בכל קבוצה כלקבוצת שנה 13.2% 15.8% 2.6% - 0.36 304 הטיפול שלוששנים 26.9% 35.2% 8.3% - 0.06 216 חמששנים 33.8% 43.8% 10.0% - 0.20 80 72 לאסיימו שנה 23.3% 20.3% 3.0% 0.55 133 את שלוששנים 43.3% 30.8% 12.5% 0.06 104 הטיפול חמששנים 47.1% 41.2% 5.9% 0.63 34 סיימואת שנה 5.2% 16.2% 11.0% - 0.00 191 הטיפול שלוששנים 14.5% 30.4% 15.9% - 0.00 138 בהצלחה חמששנים 27.0% 51.4% 24.3% - 0.03 37 כאשר מפצלים את משתתפי קבוצת הטיפול לשתי קבוצות – אלו שסיימו בהצלחה את הטיפול ואלו שלא – מתגלה תמונה מעניינת. עבור משתתפים שלא סיימו (בהצלחה) את הטיפול בבית המשפט הקהילתי, קיימת מגמה בה שיעור ההרשעות החוזרות גבוה יותר מאשר עבור קבוצת הביקורת. אך גם כאן ההבדלים אינם מובהקים. אולם, מטבלה 9 ניתן ללמוד כי שיעור ההרשעות החוזרות עבור הנאשמים שסיימו בהצלחה את הטיפול בבתי המשפט הקהילתיים נמוך יותר באופן מובהק מזה של קבוצת הביקורת (p<0.04 ), כאשר ההפרש בין שתי הקבוצות עולה בהתמדה מ- 11% עבור הרשעות חוזרות אחרי שנה עד ל- 24% עבור הרשעות לאחר חמש שנים מריצוי העונש (או סיום הטיפול בבית המשפט הקהילתי.) יצויין, שמספר התצפיות הקטן במדידת ההרשעותהחוזרותבחלוףחמששניםבקרבהמסיימיםבהצלחהלעומתקבוצתהביקורת(37 אישבכלקבוצה,) הואתוצאהשלהשיטההזהירהבהנקטנו.ראשית,נכללולצורךניתוחזהרקאלושסיימו אתההליךלפניחמש שנים ויותר. שנית, כפי שהוסבר לעיל, בהתאם לשיטת הזיווגים באמצעות PSM , ערכנו השוואה רק בין זוגות נאשמיםזהיםאלולאלובמגווןמדדים(מגדר,גיל,סוגהעבירה,עברפלילי,מאסריםקודמים).הדרישהלזוגות זהים הקטינה מאוד את מספר התצפיות, אך חיזקה את התוקף הפנימי באופן משמעותי. מעניין גם לציין שלמרות המספר הקטן יחסית הושגה מובהקות סטטיסטית, זאת למרות שמספר הנאשמים בכל קבוצה הוא קטןועומדעל 37 לרוב, מספר תצפיות קטן מקשהעל קבלה שלהבדלים מובהקים.)( אתההשפעהשלהטיפולעלהנאשמיםשסיימובהצלחהאתהתוכניתבבתיהמשפטהקהילתיניתןלראותבברור בגרף 41 . כפי שניתן לראות בגרף, בכל שלוש התקופות הנבחנות אחוז ההרשעות החוזרות של המשתתפים שסיימו בהצלחה את בית המשפט הקהילתי (קבוצת הטיפול) נמוך יותר מזה של קבוצת הביקורת המקבילה. יתרה מזאת, ניתן לראות כי הפער בין שתי הקבוצות גדל ככל שתקופת המעקב ארוכה יותר ושהשיפוע (כלומר הגידול באחוז ההרשעות) תלול יותר עבור קבוצת הביקורת מאשר בקבוצת הטיפול. כאמור, בניגוד למגמות עבורהחיתוכיםהאחרים,ההבדלים בין שתיהקבוצות מובהקים, גם כאשר מספר התצפיות הוא קטן. 73 גרף 41 :הרשעהחוזרת בתוך שנה,שלוששנים וחמש שנים,לפי קבוצת מסיימיהטיפול בהצלחהוקבוצת הביקורת 60.0% 51.4% 50.0% 40.0% 30.4% 30.0% 27.0% 20.0% 16.2% 14.5% 10.0% 5.2% 0.0% חמש שנים שלוש שנים שנה ביקורת טיפול 4.2.3 מסקנות ההשוואה בין משתתפי התוכנית לבין קבוצת ביקורת המורכבת מנאשמים בעלי סיכויי כניסה דומים לתוכנית, מספקת אינדיקציה על יעילות התוכנית בהשגת מטרתה העיקרית – הפחתת פשיעה חוזרת באמצעות טיפול בבעיות העומק המביאות את משתתפיה לבצע עבירות. הממצאים לגבי משתתפי התוכנית שסיימו אותה בהצלחה מעידים על כך שבעוד ששיעור הרצידיביזם בקרב נאשמים בעלי סיכויי כניסה דומים לתוכנית שהואשמו בבית משפט שלום רגיל הוא 16% לאחר שנה, 30% לאחר שלוש שנים ומעל 50% חמש שנים לאחר סיום ההליך או השחרור ממאסר בנקודת האפס, שיעורי הרצידיביזם בקרב מסיימי התוכנית בבית המשפט הקהילתינמוכיםבהרבה:רק5% לאחרשנהמסיוםהתוכנית,14% לאחרשלוששניםו- 27% לאחרחמששנים. בשלב זה, ממצאי המחקר אינם מאפשרים להפריד בין תרומת התוכנית בהורדת הרצידיביזם לבין התרומה האפשרית של תכונות המסיימים בהצלחה, שייתכן כי מסבירות את שיעור הרצידיביזם הנמוך יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת. הפערים בין המסיימים בהצלחה מתוך קבוצת הטיפול לבין קבוצת הביקורת גדולים יותר ממה שנמצא במחקרים דומים בעולם. כך למשל, בבית המשפט הקהילתי ברד- הוק, נמצאה ירידה של 10% בסיכוי להיעצר בחלוף שנתיים מגזר הדין (2013 al., et lee ), והפער בנתוני ההרשעות החוזרות במלבורן הוא 11% בחלוףשנתייםמסיוםהתוכניתבביתהמשפטהקהילתישםאוגזרהדין(2015Ross, ).בישראל,ההשוואה הרלוונטיתהיאלתוכניותשיקוםבתוךהכלא.במחקרהערכהשבחןאתיעילותןשלתכניותשיקוםבבתיהכלא בישראל,נמצאפערשלכ10% בשיעוריהמאסריםהחוזריםבחלוףחמששניםופערשלכ17% במעצריםחוזרים 74 ( Hasisi et al., 2016 ). מבחינת המספרים עצמם, שיעור המעצרים החוזרים בקרב בוגרי תוכניות השיקום בישראל היה 14.2% בחלוף שנה, 29.3% בחלוף שלוש שנים, ו- 43.4% חמש שנים לאחר השחרור. שיעור המאסריםהחוזריםהיה30% בחלוףחמש שנים. יתרה מכך,התבוננות בקבוצתהטיפול כולה מלמדת שגם כאשר איננו מתמקדים ב"מצליחים" בלבד, התוכנית כמכלולככלהנראהמפחיתהאתשיעוריהרצידיביזם(אםכיממצאזהלאקיבלמובהקותסטטיסטית).במחקר המשך יהיה חשוב לבדוק את ההשפעה של השתתפות בתוכנית לפרקי זמן שונים, כלומר לבדוק את שיעורי הפשיעה החוזרת בקרב אלו שהשתתפו בתוכנית עד הגיעם לשלב 2 , 3 , או 4 , מבלי לסיימה. ניתן להניח שככל שפרק הזמן בתוכנית ארוך יותר, כך תהיה השפעה משמעותית יותר על העבריינות החוזרת, וזו תרד (אם בשל השפעתהתוכנית, אם בשל מאפייני אלה שהתמידו יותר בה,ואם בשל שילוב בין השניים.) לצדאלו,חשובלשיםלבלממצאלגביהעלייההמסוימת(אםכיללאמובהקותסטטיסטית)בעבריינותהחוזרת בקרב הנושרים מהתוכנית. ייתכן שאחת הסיבות לממצא זה היא העבירות הנוספות שביצעו משתתפים אלו בשלהי השתתפותם בתוכנית – מה שאולי תרם לנשירתם ממנה. במחקרי המשך מומלץ לבדוק את פרקי הזמן בהם מבוצעות עבירות חוזרות הן בקרב הנושרים, הן בקרב המסיימים בהצלחה והן בקרב קבוצת הביקורת, כדי לאתר הבדלים במגמות. סיבה נוספת ומרכזית לעבריינות החוזרת הגבוהה בקרב הנושרים עשויה להיות קשורה במשתנים שנמצאו כמנבאים נשירה. כפי שעלה בפרק 4.1 , בעיות הרקע של המשתתפים – התמכרות, בעיות בבריאות הנפש, מצב כלכלי קשה והעדר רשתות תמיכה – הן אלו שהיו המנבאים המשמעותיים ביותר לסיוםבהצלחהאואי- הצלחהשלהתוכנית,וייתכןשהןאלוהקשורותבעבריינותחוזרתגבוההיחסית.משתנים אלו לא היו ידועים לנו בעיצוב קבוצת הביקורת (למעט המידע על מעורבות שירות המבחן), ולכן ייתכן שאלו שזווגו והושוו עם קבוצת ה"נושרים" אינם דומים להם מבחינת ריבוי בעיות הרקע שהנושרים התאפיינו בהן. במחקריםעתידיים,ככלשניתןיהיהלאסוףמשתניםרגישיםאלוכנתונירקעעבורקבוצתהביקורת,יהיהרצוי ליצור זיווגים תוךהתייחסות אליהם, וכךייתכן שההשוואה תניב תוצאות אחרות מאלו שהניב מחקר זה. 6.2.4 . מגבלות המחקר קריאת הנתונים מחייבת לקיחה בחשבון של מספר מגבלות. ראשית, הקבוצות הותאמו ואוזנו רק בהתאם לנתונים העומדים לרשותנו וייתכן שישנם משתנים נוספים חשובים שהיו מייצרים זוגות אחרים (המביאים לממצאיםשונים)– למשל,מידעלגביבעיותרקעשלהנאשמים,קיומןשלרשתותתמיכהומצבכלכלי.בהקשר זה,איןלנומידעלגביהמוטיבציותלהשתתףבתוכניתולסייםאותהבהצלחה,וייתכןשהיאמשפיעהעלסיכויי ההצלחה בתוכנית ועל שיעור נמוך יותר של רצידיביזם. מגבלה זו אופיינית למחקרים "ניסויים למחצה" כמו הנוכחי, שאינם מתבססים על ניסוי מלא, קרי הקצאה רנדומלית של נחקרים לקבוצת טיפול וקבוצת ביקורת. כמקובלבמחקריםדומים בעולם,נקטנובשיטותהמאפשרות ליצורקבוצותדומותובנותהשוואהכדילהתגבר על מגבלה זו, ובכלל זה יצרנו השוואות המבוססות על מגדר, גיל, עבר פלילי ועבירה בתיק הנוכחי. תסקירי מבחן, השופכים אור על בעיות רקע ומעגלי תמיכה, הם חסויים לגורמים חיצוניים לפי חוק, ולכן קשה להניח שניתן יהיהלהשיג מידע על משתנים אלו גם בעתיד, אלאבסקרים שיאספו מידע מהנאשמים עצמם. שנית, מדובר במדגם שאינו מאוד גדול, כתוצאה מהנקיטה בשיטת ה- PSM . בשיטה זו, ככל שההתאמה טובה (צפופה) יותר, מספר המקרים הניתנים לזיווג יורד, שכן ההתאמה הנדרשת היא גבוהה יותר. היתרון בהתאמה 75 טובה הוא שהתוקף הפנימי, או היכולת להסיק סיבתיות, עולה, כי הקבוצות הופכות לדומות יותר. ה"מחיר" של שיטה זו, מעבר לירידה במספר המקרים הנבחנים, הוא שהקטנת המדגם גם עשויה לפגוע ביכולת הכללה שלהממצאים(תוקףחיצוני),שכןייתכןשהמקריםשנבחנושוניםבצורהמשמעותיתמיתרהמקריםשלאנכללו בניתוח.עםזאת, הממצאים נותרו דומים, באופן כללי, גםלאחרנקיטת טקטיקותהתאמהחלופיות. 76 4.3 הסיפורים שמאחורי המספרים: ממצאים איכותניים 4.3.1 חוויות ותפיסותשל גברים בוגרי ה תוכנית אוכאלה המצוייםלקראת סיומה על מנת להבין את התהליכים העמוקים שעברו משתתפי ה תוכנית שסיימו (או עומדים לסיים) בהצלחה - תהליכיםשקשהללמודעליהםדרךנתוניםכמותנייםבלבד-ערכנוראיונותעומקחצי- מובניםעם12 משתתפים גברים,בוגריה תוכנית אוכאלההמצוייםלקראתסיומה.טבלה7 שלהלןמסכמתאתהפרטיםהדמוגרפייםשל המרואיינים. ככלל, ביקשנו לשמוע מ המרואיינים חוויות, תובנות ולקחים מן התהליך שעברו בבית- המשפט הקהילתי. באופן ספציפי, השאלות במדריך הראיון התייחסו לרקע שבעטיו הגיעו המשתתפים לבית- המשפט הקהילתי; לחוויותיהם במגעם הקודם עם מערכת המשפט הפלילי ה"מיינסטרימית"; לשלבים השונים שעברו לאורך התהליך בבי ת- המשפט הקהילתי; לשינויים שחלו בהתנהגותם, ברווחתם, בתפקודם, בתפיסותיהם ובמערכות היחסים שלהם בעקבות ההשתתפות בתהליך; לאינטראקציות ולקשרים שנוצרו בינם לבין אנשי המקצוע שליוו את התהליך שלהם בבית המשפט הקהילתי; לתהליכים הרגשיים שהתחוללו בעולמם הפנימי לאורך השת תפותם בתוכנית, לקשיים ולאתגרים שעימם התמודדו לאורך התהליך; וכן למטרות ולשאיפות שעומדות לנגד עיניהם במבט צופהפני-עתיד, לאחר סיום ה תוכנית כחלק מהשתלבותם כאזרחים בקהילה., טבלה 10 :פרטיםדמוגרפייםשלהמשתתפיםהמרואיינים השלב שבו הערות סוג העבירות גיל לאום בעיית עומק שם נמצא שבעטיה בדוי בתוכנית נכנס לתוכנית בוגר יהודי 27 אלימות התמכרות דוד מזרחי לאלכוהול וסמים בוגר יהודי רכוש 49 אליכהן התמכרות לסמים בוגר יהודי 25 סמים התמכרות זוהרחגואל לסמים יהודי 22 איומים כלפי נתנאל רהט שוטר בוגר ערבי 36 אלימות התמכרות אליאס במשפחה, לסמים חזבון סמים 77 שלב 5 ערבי אלימות אלימות יוסף במשפחה במשפחה מחארב בוגר יהודי 42 סחר בסמים התמכרות יעקבלוי לסמים שלב5 , כמה יהודי רכוש 46 התמכרות יצחקיוספי ימיםלפני לסמים אלימות הסיום שלב 5 , יהודי 64 רכוש, התמכרות מאיר רביץ כחודש אלימות לסמים לפני הסיום בוגר ערבי רכוש 30 התמכרות מחמד לסמים אלעזה פרופילפחות בוגר יהודי 26 עבירה של התמכרות שמואל טיפוסי:לא סמים לסמים יעקבי מעורבבחיים לצריכה עצמית עבריינים,עובד בהיי- טקומגיע מרקענורמטיבי סייםאת בוגר יהודי רכוש 47 התמכרות שמעון התוכנית לסמים ששון שנתיים וחצי לפני מועד עריכתהראיון ממצאים מתוך ראיונות העומק עלו מספר תמות שחזרו על עצמן כמעט עם כל המרואיינים. כמעט כולם (למעט אחד) תיארו, ברקע להגעתם לבית- המשפט הקהילתי, סיפורי חיים המבוססים על ילדות ונעורים נעדרי תמיכה והכוונה. רבים סיפרו על הסביבה הבעייתית שבה גדלו, על היעדר דמויות הוריות או מחנכות משמעותיות, על הזנחהועלחוסריציבותשגררופיתוחתחושהשלחוסרשייכותבשלביםמוקדמיםבחייהם.חלקמהמרואיינים תיארוכיצדהרקעהקשהשממנוסבלוהובילאותםעדמהרה,עודבגילהנעורים,לחייפשעולמגעחוזרונשנה עם מערכת המשפט הפלילי. מרואיינים אלה תיארו את עצמם כ"עבריינים" שכלחייהם דיברו את שפת הפשע 78 והיומורגליםלשהותביןכתליהכלא.מרביתםהתמכרולסמים,מצאואתעצמםמבצעיםעבירותשובושובעל רקעהצורךלממןאתהסמים.אליכהן2,בוגרה תוכנית שהגיעבעקבותעבירותרכושחוזרותעלרקעהתמכרות לסמים, סיפר:"מבחינת החוק אני נקרא עבריין, אבלזה לא בא ממקום של תאוות בצע, זהלא בא ממקום של חומריות.זהבאממקוםשללהביאכמהשיותרסמיםכדילהשתיקאתהכאבהזה".שמעוןששון,בוגרה תוכנית שישב בכלא מעל עשור בגין עבירות רכוש ואלימות על רקע התמכרות קשה לסמים, תיאר כיצד חווה על בשרו את תופעת הדלת המסתובבת: "שוב פעם אני משתחרר לרחוב, אין לי לאן ללכת וזהו. כאילו ברחוב, מה אני יודע לעשות? זה רק לגנוב, להתחבר לחברה אני לא יודע. גם משתחרר עם המון כעס ושנאה כלפי החברה שלא מצליחים להבין אותי ואני לא מצליח גם להבין מה רוצים ממני. נהייתי אנטי חברתי ואנטי ממסד, וככה זה נמשך". מיעוט המרואיינים תיארו אף הם בעיית התמכרות שהובילה אותם לביצוע חוזר של עבירות אך לדבריהם, כשהגיעו לכלא חשו חוסר שייכות. הם מצאו את עצמם מרצים מאסר עם "עבריינים כבדים" שלא תואמים את הפרופיל שלהם. רבים מהמרואיינים תיארו את הגישה הספקנית שליוותה אותם בתחילת התהליך בבית-המשפט הקהילתי, אחרי ניסיון העבר העשיר שצברו במערכת המשפט הפלילי. הם סיפרו כיצד היו מופתעים מהיחס המכבד, מהתמיכה ומהגישה השונה שהפגינו אנשי המקצוע שקיבלו את פניהם וליוו אותם לאורך התהליך. אלי כהן סיפר: "כשהגעתי לדיון פעם ראשונה היה נראה לי הכול מוזר, לא האמנתי שזה בית משפט כי אני רגיל, איך הגדיר אותי פעם שופט? אתהפגע רע. כאילו אני בתפיסה שלי אנטי ממסד. תמיד זה רקמאסרים,ופה שואלים לשלומי. בהתחלה זה היה נראה לי לא אמיתי". יעקב לוי, משתתף אחר שהגיע לבית המשפט הקהילתי בגין עבירות סחר בסמים לאחר שנה שבה היה במגע עם מערכת המשפט הפלילי הרגילה, תיאר את תחושת ההלם שאפפה אותו כשהתקבל בברכהעלידי אנשיהמקצוע בדיוןהראשון:"איך שהגעתילבית משפט, אנייושב, אני מסתכלעלהשופט,עלהתובעת.פתאוםהפרקליטהאומרתלי:'נעיםמאוד'.השופטתאומרתלי:'נעיםמאוד...' אתה יושב ומתייחסים אליך כאל בן אדם, לא כעבריין... אתה לא מאמין לאיפה הגעת". אליאס חזבון, בוגר ה תוכניתשהגיעאליהבעקבותעבירותסמיםחוזרותונשנות,סיפרכיצדהגישההספקניתשעימהנכנסלתוכנית התחלפה בהכרה בהזדמנות המיוחדת שניתנה לו: "כשנכנסתי לבית משפט קהילתי ראיתי איך כולם יושבים ומתנהגיםבאהבה,ברוךעםאנשים.זההיהלימוזרלי.אניעבריין...חשבתישצוחקיםעלייבמהשהםעושים... בהתחלה כשדיברו איתי על בית המשפט הקהילתי לקחתי את זה כקומבינה שאני יוצא מהכלא... אבל אחרי שראיתי שהם עוזרים לאנשים ומעבירים את האנשים משלב א' לב' לג', אמרתי יש כאן משהו מעבר... פתאום התחלתי לראות שיש אנשים שרוצים לחיות מחוץ לסמים. וגם לי מגיע לחיות. הם סבלו איתי הרבה. אני הבנאדם שקיבל הכי הרבה צ'אנסים בבית-המשפט הקהילתי". דבריו של אליאס מלמדים גם על עוצמת השקיפות בתהליך: הן המשתתפים עצמם, הן אנשי הצוות והן המשתתפים האחרים הנוכחים בדיונים האחד של השני מודעים לציפיות מהםומבינים את התהליך. במענהלשאלה"מהגרםלהצלחתךבתהליךבבית- המשפטהקהילתי," המשתתפים מנומספרגורמיםשסייעו להצלחתם. כמה מהם הדגישו ר צון עז לחולל שינוי בחייהם – רצון שהלך והתגבש אחרי שנים מורכבות של קשיים והסתבכויות חוזרות ונשנות עם מערכת אכיפת החוק: "רציתי לעשות שינוי, רציתי לקחת את עצמי בידיים,ראיתישאםאניעכשיולאלוקחאתעצמיבידיים,מבחינתיהכולקורסבצדדים"(דודמזרחי);"רציתי 2 כל השמות בפרק זה ובפרקים האחרים הם שמות בדויים. 79 לטפל בעצמי ואחרי זה רציתי לעמוד על הרגליים, לנהל את החיים שלי לשלוט בהם כמו שצריך... בדקתי את הנושאואמרולי[שביהמ"שהקהילתי]יעזורליואניאצאכמובנאדםחדש"(מחמדאלעזה).הרצוןלחוללשינוי משמעותיבחייםיצר מוטיבציהחזקהלשיתוףפעולה "מהתרםלהצלחהשלי?: זהששיתפתיפעולה.אניחושב שבלילשתףפעולהבדברהזה,זהנראהאחרתמאוד"(שמואליעקובי);"מהתחלתהתהליךנהיהליניצוץבתוך הלב, רצוןלחיות ולתת לעצמי צ'אנס אחרון. לא היה לי כוחות. אנילאיודע איך לקרואלזה נכון, אם זה נס או אלוהים... מצאתי כוחות כדי לתת לעצמי את הצ'אנס האחרון ובניתי את זה בתוך הניצוץהזה, וכן זה הצליח" (שמעון ששון). אלי כהן עמד על חשיבותה של כנות להצלחת התהליך: "אני חושב שהשלב הכי קשה שהיה לי זהלבואולבקשעזרהבפעםהשנייה[אחרישנפלפעםראשונהונעצר]...אניזוכרשעמדתישםעםדמעותכיכבר הבנתישאנילאשייךלעולםהזה,הרגשתימבפניםשאנילאשייך,שאיןמקוםשאני אחזורלעולםהזהואמרתי אםאנילאמדברבכנות,אזאיןמישיעזורלי.רובהחייםשליבחרתיבשתיקה,אמרתיפהתדבראתמהשאתה מרגיש,ודיברתיאתזהבעוצמותהכיגבוהותשאפשרמבחינהרגשיתואניזוכרשירדולידמעותשםוהשופטת... האמינהבי...היאנתנהליאתהצ'אנסוזהו,מפההמשכתירקלעלות...אםתחיהבחוסרכנותבסוףיראושאתה מחרטט,בסוףאתהתשלםאתהמחיר...וזהסודההצלחה,הכנות.גםאםטעיתתבואותגיד:טעיתי". החוויה של אלי כי ניתן לו "צ'אנס" נוס ף משקפת את ההבנה של צוות בית- המשפט הקהילתי את הדינמיקה הלא- לינארית של תהליכי שיקום; אתהעובדה שהשיקום כולל בחובו "נפילות" בדרך. חלקמהמשתתפיםהזכירואת התמיכהשקיבלומבנימשפחה לאורךהתהליךכגורםחשובבהצלחתם:"חברה שלי, בת הזוג שלי חיזקה אותי מאוד ואמרה לי שאני יכול להתמודד עם זה. חייבים לעבור את הדבר הזה עם עוד מישהו שייתן יד ותמיכה... לבד לא הייתי מצליח לעשות את זה או לעמוד בזה כי זה קשה... קיבלתי ממנה המון תמיכה" (דוד מזרחי); "אשתי, ליוותה אותי מתחילת התהליך ועד היום. אמא שלי תמיד תמכה ועודדה אותי. אחיות שלי, שתיהן היו מדברות איתי" (מחמד אלעזה.) גורם נוסף שהוזכר כתורם להצלחה הוא ניתוק הקשר מחברים בעלי השפעה שלילית. המשתתפים הזכירו חברי עבר, אותם הכירו בתקופות בעייתיות בחייהם, כגורמים בעלי השפעה מזיקה לתהליך מוצלח ב תוכנית. ככלשהתקדמובתהליך,הםלמדולזהותאתקשריהעברעםחבריםבעייתייםכגורםמעכבוניתקואתהקשרים הללו:"היה קשהליעם טלפונים שלהבעייתיים, שלהחבורה שאני מכיר.היה קשהלי לאלענותלהם. זהלאט לאטירדוהיום, ברוך השם, איןאף אחד שמתקשר" (מאיר רביץ);"לפעמים אנייושב עםעצמי,ואיך השיר של שלמה ארצי 'כל החברים שהיו לי, עוברים לי בראש עכשיו'? אני נזכר בדמויות של חברים שגדלנו ביחד. רובם מתו. רובם במעצרים ארוכים. אין לי חברים היום מהעולם ההוא" (אלי כהן); "היום עם החברים אין לי שום קשר...הםנשארואחורה.ממשחציתינהרוהםנשארושםואניעכשיובעולםשונה,מקוםאחר"(זוהרחגואל.) רביםמהמשתתפיםהדגישו כי העזרהשזכולהמאנשיהמקצועהיתה גורםשאיןבלתובהצלחתם:"אםעכשיו אבוא ויבדקו אותי על כל הטעויות שעשיתי, אז צריך להעמיד אותי בכיתת יורים... אם לא היו באים ועוזרים לי. אני מאמין בשינוי ולא משנה באיזה גיל אבל צריך לקרות משהו. והמשהו הזה הוא לא רק רצון. רצון לא מספיק" (אלי כהן). כמעט כל המרואיינים תיארו מערכות יחסים מיטיבות שפיתחו עם אנשי המקצוע לאורך התהליך. יעקב לוי אמר: "כל הצוות מילא את התפקיד שלו בצורה נדירה, כמו פאזל, הוא התחבר בצורה מושלמת". זוהר חגואל, בוגר ה תוכנית שביצע עבירות סמים על רקע התמכרות, העיד: " היה לי קשר טוב עם כולם. כו לם תרמו ונתנו ממש מעל ומעבר... עזרו לי בכל מה שביקשתי". שמואל יעקבי, בוגר ה תוכנית שנכנס 80 אליה בעקבות עבירות סמים לצריכה עצמית, התייחס למערכת היחסים המיטיבה שהתפתחה לאורך התהליך בינו לבין השופטת:"היחס של השופטת ממש השתפר, מאוד נהניתי לדבר איתה והרגשתי יותר חיבה אליה עם הזמן". רבים מהמרואיינים הזכירו את קצינ/ת המבחן כדמות המשמעותית ביותר שליוותה אותם בתהליך: "מה תרם להצלחה שלי? העו"סית המדהימה שהייתה לי". אלי כהן סיפר על הקשר העמוק שפיתח עם קצינת המבחן: "קצינת המבחן חיזקה אותי ועודדה אותי ונתנה לי טיפה אור שיהיה בסדר... פתאום ראיתי את הצד הזהשכלהחייםהסתרתי,אתהפחד.זהמשהושאףפעםלאהראיתיאותו,גםאםהרגשתיאותו...אףפעםלא הייתי כן עם הרגשות שלי... אני מה זה אסיר תודה ל[קצינת המבחן] שחיזקה אותי. הקשר שלי [איתה] היה קשר כזה שלפעמים אני אומר נראה לי זה מה שהיית צריך כל החיים, רק אהבה. לא מעבר לזה... הייתי צריך רק אהבה". יחסי האמון העמוקים עם קצינת המבחן גרמו לאלי להתמסר לתהליך הטיפול באופן ששינה את חייו:"כשהייתינכנסלעובדתסוציאליתלפנישהגעתילטיפולוהיאהייתהמחמיאהעלמשהו,הייתיישראומר: מענייןמה היארוצה ממני, מההיאזוממת.חוסראמון מוחלט.משהושהיהההפךעם[קצינתהמבחן].[קצינת המבחן]יודעתעליהכול...בתורילדחוויתיניצולמיני,חוויתיחוויותמאודקשותשאףאחדלאהקשיבלהןאף פעם. גם תמיד שמרתי את זה בסוד. [קצינת המבחן] נתנה לי את המקום הזה להיפתח ולהביא את זה. ואחרי שאתה עושה את הדברים האלה, פה אתה מבין שזהו, נסגרת הדלת, אתה לא יכול לחזור לעולם ההוא". גם יצחק יוספי, שהגיע לתוכנית בעקבות עבירות חוזרות של גניבה, שוד ופריצה על רקע התמכרות קשה לסמים, תיאר קשר עמוק עם קצין המבחן שליווה אותו: "בבית משפט קהילתי קצין שירות המבחן ליווה אותי בדרך בשיחותפרטניות.מתקשר,שואלאיךאנימרגיש,שולחשבתשלום,אכפתיות.בהתחלהלאהיהליאכפתמעצמי כמושהיהלואכפתממני".אליאסחזבוןתיאראתהיחסהמיטיבשלאנשיהצוותאליו,ובראשםקצינתהמבחן: התובעוכולםהיהאכפתלהםממני,ובעיקרהמטפלתהכיהרבה.עדהיוםאכפתלהממניומתעניינתבמהשאני צריך." המשתתפים עמדו על האופן שבו היחס המכבד, התמיכה ותחושת האכפתיות מצד אנשי המקצוע יצרו בהם תחושתשייכותוהיווגורםמעוררמוטיבציהלשיתוף-פעולה ולהשקעתמאמציםרביםבתהליךהשיקום. יצחק יוספיתיארכיצדהחוםוהאהבהשהרגיששקיבלמאנשיהמקצועיצרובורצוןפנימילהצליחבתהליך:"הרגשתי את החום, משהו נתן לי את הדחיפה. החום של המטפלת שלי, השופטת תומכת כמו אמא, מדברת בצחוק, צוחקים ומדברים בארבע עיניים. באמת שלא קיבלתי חום ואהבה, ופתאום הדברים הקטנים שהתחלתי להרגיש,דחפואותיפנימהלהמשיךבדרך...אנשיםרוציםשאניאצליחואנילארוצה?לאיכוללהיותדברכזה... פתאום נפל לי האסימון, אמרתי יש לי צ'אנס עכשיו, עוטפים אותי באהבה וחום, אולי אני אנסה. כשהתחלתי לעשות, פתאום הרגשתי רצון פנימי אני כן רוצה להצליח והפעם אני אצליח, זהו, לא יעזור כלום!". מוטיבציה דומההתעוררהאצלאליאסחזבון:"הגיעתוריואמרוליתתקרב,תעמודלידהשופטת...התחלתילבכות.הייתי יושבאיפהשהנאשמיםיושבים,הייתימסתכלעלהשופטתמשם.היוםאניעומדלידהוהיאשואלתאותיקודם כל על עצמי ואיך אני מרגיש. נתנה לי הרגשה של להמשיך". דבריו של אליאס מחדדים את חשיבות אימוצן של פרקטיקותמבוססותאתיקהשלדאגהעל-ידיהשופטתכחלקמניהולהאולם.גםדודמזרחי,בוגרהתוכנית בעל עבר של הסתבכויות עוד מגיל הנעורים ועבירות אלימות על רקע התמכרות לאלכוהול ולסמים, תיאר את הכוחות שגילה בעצמו, בזכות התמיכה שזכה לה מאנשי המקצוע לאורך התהליך: "כל דיון שהייתי מגיע היו תומכים בי ואומרים לי כמה אני יכול, השופט והתובעת אפילו וכאילו מהאנשים שהכי פחות הייתי מצפה שיתמכו בי ונתנו לי את כל הכוח שהייתי צריך, מה שהיה חסר לי עוד טיפה, הם נתנו לי אותו". יוסף מחארב, 81 המצוי בשלב 5 של ה תוכנית והגיע אליה בשל עבירות אלימות במשפחה, עמד על ההבדלים בין היחס שלו זכה בבית-המשפט הרגיל לבין יחסם של אנשי המקצוע בבית- המשפט הקהילתי ובאופן שבו הבדלים אלה השפיעו עלהמוטיבציהשלולשתף- פעולה:"קצינתהמבחן,וגםהתובע,כלדברשנתנוליבבית- המשפטגרםלילהשתתף יותר. תמיד התובע בא נגד הנאשם, פה הוא בא ומקשיב, הוא בא ומבקש ממני לא לעשות דברים שהם שגויים. אין כוחנות ושליטה... בבתי- המשפט הרגילים תמיד פחדתי". אלי כהן תיאר רגשות של אהבה שחווה בבית- המשפטהקהילתי,לעומתרגשותשלעוינותבהליךהפליליהרגיל:"הרגשתיאהבה...שאכפתלהםממניוזהלא סוג של משחק. הם גרמו לי להרגיש את זה... זכיתי בקצינת מבחן שגרמה לי להרגיש את זה... ובכלל איך שהשופטת מדברת איתך, איך שהתביעה מדברת איתך... פה אתהמקבלפידבקים חיוביים. בדרך כלל אתה בא והתביעה קמהורק יוריםלכלהכיוונים." התחושהשלהמשתתפיםכיאנשיהמקצועלאמוותריםעליהם,גםכאשרהםמועדים,יצרהמחויבותפנימית לעשותמאמציםולאליפולבפעמיםהבאות,כפישעולהמדבריושלאליכהן:"השופטתהחליטהלהשאיראותי בביתמשפטקהילתי,לתתליצ'אנס.משהושהואלאמובןמאליו...אמרתיהפעםאיןמצבשאניעושהפדיחה." תחושתהמחויבות והמוטיבציהלהתמיד ולא לאכזב, בעקבותהאמון שהביעו כלפיהם אנשי המקצוע השתקפה גם בדבריו של יעקב לוי: "ככל שאתה עושה יותר, אתה גם מקבל יותר, וככל שאתה נותן יותר, גם מסתכלים עליך בגובה העיניים... השופטת הייתה אומרת: תקשיב, אני לא נתקלתי במישהו כזה, שכל דבר שאומרים לך אתהלוקחולאאומרלא.אמרתילה:תקשיבי,אניחיכמושהיוחייםבתנ"ךפעם,אניהבנתיאתהקונספטשל בית המשפט. קודם אני עושה, אחרי זה אני שומע". מאיר רביץ, אשר הראיון עימו נערך כחודש לפני גזר- דינו, ושהגיעלתוכנית בשלעבירות אלימותחוזרותהכוללות שודוחבלהחמורה וכןעבירות רכושעל רקעהתמכרות לסמים, הוסיף: "כולם מחבקים, אתה מרגיש חיבוק כזה, אתה לא חושב בכלל לוותר עליהם... זה עושה כיף, זה עושה הרגשה טובה, זה נותן לך להמשיך הלאה". תחושת השייכות העמוקה בעקבות התהליך עלתה גם בסיפורו של יצחק יוספי: ""[כש]עליתי לשלב רביעי, הבאתיעוגה ענקית עם סמל של בית משפט, שתייה, כיבוד והכול... השופטת אמרה: אני חייבת לצלם אותך ביחד עם העוגה, להעלות לאינסטגרם של בית- המשפט... הסכמתי ופת אום ראיתי, אני גם מופיע באינסטגרם של בית- המשפט. פתאום אני רואה תגובות של השופטים, התובע,אנשיםבתוךעולםהמשפט.היהמרגשחבלעלהזמן".אלמולתחושתהשייכותשהלכהונרקמהלאורך התהליך,התחדדהתחושתחוסרהשייכותלעולםהקודם,עולםהפשע,כפישעלהמדבריושלאליכהן:"אנילא רואהאתעצמיחוזרלעולםהזהשהייתיבו...אניכאילולאמרגיששייךכברלעולםהזה..."ביתמשפטקהילתי גרם לי לסגור דלת על העבר, אין מקום לחזור לשם". מחמד אלעזה, בוגר ה תוכנית, שהגיע בשל עבירות רכוש חוזרותעלרקעהתמכרותלסמים,סיכםאתהאופןשבוהוארואהאתהקשרשביןהגישההשונהבבית- המשפט הקהילתי לשיתוף הפעולה של המשתתפים: "הייתי מכניס את כל האנשים [שביצעו עבירות] לבית- המשפט הקהילתי... כי הםלא ירגישו בית- משפטועונשים.הםישתנווישתפופעולה." אחדהממצאיםהבולטיםשחזרועלעצמםבראיונותעם המשתתפיםהוא השימוששעשובדימוישלמשפחה, כשתיארואתהפונקציהשבית- המשפטהקהילתיואנשיהמקצועמילאווממלאיםבחייהם.אליאסחזבוןאמר: "בביתהמשפטהקהילתימצאתימשפחה.להגידאתהאמת,השופטתהייתהליכאמא.קציןהמבחןוהעורךדין [הסנגור] היו לי כמו אחים... זה לא בית משפט, זה משפחה". דברים דומים אמר גם שמעון ששון בהתייחס לאנשיהמקצועשליוואותובבית- המשפטהקהילתי:"אנילוקחאותםבתוראח,דודואחיות.שופט– אנילוקח אותו בתוראבא". יוסף מחארבהוסיף: "עורכיהדין, קצינתהמבחן – לכולםיש הקשבהומדריכים אותילדרך 82 הנכונה... אני לא אומר שהולך לבית משפט אלא למשפחה שלי". מחמד אלעזה תיאר את מערכת היחסים המזינהוהתומכת שגרמהלולהרגישכמוביחסיםשלבןואם:"התנהגואיתיכמוחברשרוציםלעזורלו,לסדר לו את החיים. לא רוצים תמורה... פעם פחדתי לדבר עם מישהו כדי שלא ישפטו אותי או יחשבו עליי אחרת, אבל כאן סיפרתי הכל,ולא נתנוליהרגשה שטעיתי.להפך,הכלהיהנטו עזרה. תכלס הםלא צריכים אותי, אני צריך אותם. אבל התברר שהם רוצים את טובתי כמו שהאמא רוצה בטובת ילדיה ומכוונת אותם, ככה בית- המשפטאצליהואכמואמא". תמת"בית-המשפטהקהילתיכמשפחה"בלטהבמיוחדעלרקעההשוואהשערכו המשתתפים עם מערכת אכיפת החוק והמשפט שהכירו לפני הכניסה לבית- המשפט הקהילתי. שמעון ששון התייחסלהבדליםביןחוויותיובבית- המשפטבהליךהפליליהרגיללביןחוויותיובבית- המשפטהקהילתי:"לא האמנתי, חשבתי שאני בחלום מסוים... כשבאתי בפעמים הראשונות, ראיתי אווירה מאוד חמה, מקשיבים לי, מחלקיםסוכריותבתוךבית-משפט.אנירגילבבתי- משפטמחלקיםמאסרים...לארוציםלהקשיבלך...הרגשתי את עצמי בתוך בית-משפט רגיל שאני לא בן-אדם, אני סיפרה בתוך התיק. בבית- המשפט הקהילתי הרגשתי שאניבן- אדם.השופט...אנילאמתביישלהגידואניבגאווהאומראתזה– אנילוקחממנודמותכאבא...תראה איזהאבסורד, אםפעם הייתי אנטי- אנטיהכול, היום משופט אנילוקח דוגמה." חלק מהמשתתפים שסיימו את ה תוכנית תיארו קשר מתמשך עם בית- המשפט הקהילתי, כזה שמשתרע אל מעבר לסיום הפורמלי של ה ת וכנית: "הם אומרים אפילו כשאתה מסיים, כל בקשה שאתה צריך, כל עזרה – אנחנו פה. אתה שייך למשפחה שלנו" (יצחק יוספי); "קצינת מבחן, אני בקשר איתה, לא יומיומי אבל כל דבר שמשתנה, מתחדש" (זוהר חגואל). חלק מבוגרי התוכנית סיפרו שהם שומרים על קשר עם ה תוכנית בין היתר,, באמצעותהיענותלפניות קצינתהמבחןשייעתרולהשתתףבשיחותובהרצאותשנערכותלקהליםשוניםבנושא בית- המשפט הקהילתי. כל המרואיינים (למעט אחד) תיארו את התהליך בבית-המשפט הקהילתי כנקודת תפנית משנת-חיים. במסגרת רפלקציה שהם ערכו על התהליך הם התייחסו לאופן שבו הם תו פסים את ה תוכנית, מנקודת מבט רטרואקטיבית הלוקחת בחשבון את המסע האישי שעברו. כמה משתתפים תיארו את ה תוכנית ממש במונחים שלהצלתחיים:"זהלהצילעודבן- אדם.אוליהיוםהייתימתמדוםלב,מלאחבריםשלימתובדרך,אוליהיום הייתי בעודמאסר,לכי תדעי איפה הייתיהיום. הרבהחברים מתו. באמת עושיםעבודתקודש שם" (אליכהן;) "הרווחתיאת החיים שלי" (שמעון ששון);"לפעמים אני רואהאנשים שרוצים מעצר... אני אומרלהם: תבקשו בית משפט קהילתי, זה מציל את החיים. כי אמיתי הצילו את החיים שלי. אם לא הייתי מגיע לבית משפט קהילתי,אםהייתי הולךלעודמעצר,היוםאנילאיודעאיפההייתי"(יצחקיוספי);"פעםהיהליהכולולאהיה לי כלום. היום אין לי כלום ויש לי את הכול... בבית המשפט הקהילתי נולדתי מחדש... בחרתי בחיים" (מאיר רביץ). אחרים הדגישו את השינוי הכללי המשמעותי שהתחולל בחייהם: "הרווחתי שינוי בחיים, שינוי משמעותי, שיעור ענק לכלהחיים... אם הייתי נשאר ומרצהמאסר ולא הייתה לי אפשרותלהיכנס לבית משפט קהילתי, סיכויים גדולים מאוד שהייתי מתחבר למקורות לא טובים. הייתי נשבר ממש עד הסוף... הייתי יוצא משםעם תוכניות אחרותמה שנקרא.וזהנתןלי איפה שהוא באמצעהמשבר, ביןלבין, אתהעוגןלהיתפסעליו ולעלות קדימה" (זוהרחגואל);"הפסדתיאת הזמן שלא הייתי בבית משפט קהילתי, את השנים שבאמתהייתי צריך, אמרתי חבל שזה לא היה מזמן, לפני 20-30 שנה. אז עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא" (מאיר רביץ); כל הקונספט של בית משפט קהילתי הוא נדיר בעיניי. הוא שינה לי את החיים. הוא נותן לבן אדם מראה להביט בעצמו...להביןאתהטעויות שלו,להתמודדעםהקשיים שלו"(יעקבלוי).ייחודיותו שלבית- המשפטהקהילתי 83 כמחוללשינויבחייהמשתתפיםהודגשהבהשוואהלבתי- המשפטהפלילייםהרגילים:"מערכתהמשפטשלב ית- המשפטהקהילתיהיאבעיניידברעוצמתי,הואדברשישבונתינה,עזרה,הכול,כליםלחיים.איןאתזהבבתי- משפט אחרים. זהלא קיים" (יעקבלוי.) רביםמהמשתתפיםאמרושהיוממליציםלאחריםבמצביםדומיםלהיכנסל תוכנית:"אנימציעלכלאלהשיש להם משפטים, שייכנסו לבית משפט קהילתי. זה משהו מדהים, חבל על הזמן, יש פה הרבה הצלחה. אם אחד כמוני שהיה בשימוש ובבתי סוהר והייתי מכור, ובית משפט קהילתי הצליח לשקם אותי, תאמין לי – כל אחד יכול" (יצחק יוספי); "בית המשפט הקהילתי הוא הכי טוב בעולם... לא נוטשים אדם באמצע הדרך. מי שרוצה לה יות מטופל ורוצה להיות אמיתי עם עצמו... בית משפט קהילתי— זה מה שצריך בחיים" (אליאס חזבון.) בהקשר זה, הודגש אופייה הגמיש של ה תוכנית, אשר הופך אותה לכזאת שעשויה להתאים לאנשים שונים בעלי צרכים אחרים: "אני לא חושב שיש מישהו שלא יהיה מתאים ל תוכנית. אם מישהו יגיד שה תוכנית לא הייתהמתאימהלואוהואאליה–סורי,אבלזהמשוגע.ה תוכנית זהלאמשהומקובע,היאמתאימהאתעצמה לכל בנאדם ותיתןלו אתהתוכנית שמתאימהלו בדיוק" (מחמד אלעזה.) באופן יותר ספציפי, המרואיינים תיארו שינויים רבים שהתחוללו בהיבטים שונים בחייהם לאורך התהליך ובעקבותהשתתפותםב תוכנית מחמדאלעזהתיארשינוירוחבישחלבכלתחומיחייו:"בהתחלההיהליקשה,. אבל התחלתי להתאקלם ולאט לאט דברים הסתדרו לי. פתאום נהייתה לי יציבות בעבודה, וחיי התקדמו לטובה. השינוי ביני לבין עצמי בולט. לא משנה מה אסביר לך – זה יהיה מעט מידי, כי מה שקרה לי בבית- המשפט הקהילתי זה כאילו חלום. ועד היום בזכות אלוהים ובזכותם יש לי רישיון נהיגה וגם רכב. אני בן 30 ומעולם לא היה לי רישיון ורכב. וכבר אני נשוי ויש לי ילדה, ואני מסודר בעבודה שלי". יצחק יוספי העיד אף הוא על המפנה הדרמטי שחל בחייו בעקבות התוכנית: "היום אני שומר על עצמי, היום אני חי טוב, היום המשטרה לא באה דופקת לי בדלת. היום אני לא מסתובב בחוץ בפחד. היום אני מפרנס את עצמי בכבוד. היום אנשים מתייעצים איתי. היום יש לי המון אחריות בעבודות שלי... יש לי 43 מטופלים". יצחק תיאר את הסיוע שקיבל בהקשר של הסדרת חובות: "קיבלתי עורך דין דרך בית משפט קהילתי, שהגיע להסדר של המון חובות, פחות כסף, ואני שילמתי להם. לא היה לי איך לשלם, לאט לאט התחלתי לעבוד והגעתי למצב שיש לי כסף, שילמתי". דודמזרחיתיאראתהמענהשקיבללצרכיםשהיולובתחומיחייםשונים:"היהליקשהעםהתהליך שאניעוברבחיים שלי אבל תמיד כשדיברתי איתם קיבלתי מענהוקיבלתי תשובותוניסולעזורלי.הייתי אומר שקשה לי, אז הייתי מספר ולמה זה קשה ומה קורה לי ואני לא יכול בבית כבר ואין לי עבודה ואני צריך לשלם וישליחובות.תמידקיבלתיאתהמענה...דבריםהיוזזים".גםיוסףמחארבתיאראתהסיועההוליסטיוהמקיף שקיבלבהיבטים שונים:"בתוראסירמשוחררדאגולי,עזרולימבחינתהמזון,עבודה,שובריםלקניות.בהמון דבריםעזרולילעמודעלהרגליים,כמושצריך.נתנוליקורספעמוניםאיךלנהלאתהמשכורתשלי".מאיררביץ סיפר על השתלבותו בשוק העבודה לראשונה בחייו: "בחיים שלי קודם לא עבדתי... אני עובד 14 חודש היום באיזהמפעל,באותומקום.מהזהמאושר!אמנםהמשכורתלאמייודעמה,אבלמהזהמאושר,השקט.הפחד, החרדות – הכול הלך לי". אליאס חזבון תיאר את השינוי הפנימי שהתח ולל בו בעקבות ה תוכנית ועל הכלים שרכש להתמודדות עם רגעי שפל: "ה תוכנית לא רק מנקה מסמים אלא מנקה את הגוף את הנפש ממחשבות רעות ושליליות.המון פעמים עדהיום כשיש לי אתהמחשבותהאלה אני מרגיש שאני רוצהלברוח לסמים אבל אז אני מתקשר למטפלת שלי, ולפעמים אני לוקח דף ועט, כשזה קורה לי, וכותב מה המחשבות ולמה זה קורה 84 לי". בדומה לכך, גם יעקב לוי סיפר: "היום גם כשיש לי תקופות רעות, אני לא נכנס לשטויות כי בית משפט קהילתינתןליחוסן מנטלי. חוסן נפשי." ציר מרכזי שהמשתתפים העידו כי חל בו שיפור של ממש בעקבות השתתפותם ב תוכני ת הוא מערכות היחסים שלהם עם בני- משפחתם—בני- זוג, ילדים, הורים ואחים. אחד המשתתפים סיפר שבעקבות התהליך הוא התחיל להיות בקשר לראשונה עם בנו. משתתף אחר סיפר שקיבל תמיכה לכל אורך התהליך מאשתו, דבר שקירב ביניהם.משתתף נוסף, אשרנשר מהחברה הדתית שאליההשתייך בעברו, דיווח על התקרבות מחודשת למשפחתו ולדת, בעקבות התהליך שעבר במסגרת ה תוכנית. משתתפים שאינם מקיימים מערכת זוגית כיום הדגישו כי בעקבות התהליך הם בשלים ומוכנים יותר להיכנס לזוגיות ולהשקיע בבנייתה. יוסף מחארב תיאר בהתרגשות את השינוי הדרמטי שהתחולל ביחסיו עם ילדיו: "היום אני מנסה לתקן למרות שאני רחוק מהבית ומהילדים. אבל כשאנחנו יושבים אני מדבר ומשוחח איתם ובודק מה חסר להם. זה לא היה קודם. עכשיו אני מסוגללשבתאיתם,לבדוקמהחסרלהם.להיותחלקמהנסיבותשלהם.תודהלאליששיפורעםהילדיםשלי." אליאסחזבוןשיתףבשינוישהתחוללביחסיועםהוריו,בעקבותהתהליךשעבר:"זכיתישובבאהבהשלההורים שלי... הרווחתי אותם מחדש". גם מחמד אלעזה העיד על שינוי דומה: "לפני שנכנסתי ל תוכנית הקשר עם ההוריםלאהיהחזק.לאהיהכמוהיום.אםארצהלהשוותאתהעברלהיוםאזיששינוישל180 מעלותלטובה." מאיר רביץ תיאר השינוי שעבר בעקבות ה תוכנית השפיעה על האופן שבו אחיו תופסים אותו: ""יש לי אחות בפנסיה... וואלה איך היא גאה בי: יופי, יופי, יופי. יש לי 6 אחיות ואנחנו שלושה אחים, כולם גאים בי. גיסתי. תשמע,הם רואים באמת את [מאיר]האמיתי, לאאת [מאיר] שלפעם." מעבר להישגים ולהצלחות של המשתתפים בתחומי החיים הגשמיים, רבים מהמשתתפים ציינו שבעקבות השתתפותם בתוכנית חל שינוי בתפיסההעצמית, בתחושת המסוגלות ובדימוי העצמי.חלקם תיארו כיצדלא האמינושיצליחולעמודבדרישותה תוכנית ולעבורמשלבלשלב:"הצלחתיבכךשלא חשבתישאניאצליחלעבור את 5 השלבים. הצלחתי בזה שנסגר התיק ובזה שאני עומד לסיים לבנות את הבית שלי. שיש לי סדר יום ואני קם ואוכל כמו אנשים" (אליאס חזבון); "ברגע שהקראתי את המכתבים שכתבתי, משלב לשלב, אלה היו אירועים שלא האמנתי שאעמוד בהם. ביקשו להביא לי כוס מים בזמן שאני מקריא את המכתב כי ירדו לי דמעות מההתרגשות...אני לא מאמין שזה קרה, וזה קרה. וזה ימשיך לקרות... מפה רק למעלה" (מאיר רביץ.) משתתפיםמסוימיםתיארו תחושותשלגאווהואמונהעצמית:"אנימרגיששעברתיאתהתהליךהזהואניהכי הרבה גאה בעצמי ואני מרגיש שאני מסוגל לדברים, שאני יכול לעשות דברים אחרים, שיש לי עוד דרך להיות בחיים" (דוד מזרחי); "הרווחתי את הכוח להאמין בעצמי. להאמין שהכול תלוי בי. הרווחתי את המהות של להבין איך להתמודד בעולם...אניגאה בתהליך שעברתי" (יעקבלוי.) השינוייםבתפיסההעצמיתבעקבותהצלחותשחוו,לעתים"נגדכלהסיכויים",לווגם בשינויים בתפיסותעולם רחבות יותר בקרב רבים מהמרואיינים. חלקם תיארו שינוי באופן שבו הם תופסים את החיים ואת המקום שלהםבעולם,כפישעולהמדבריושלמחמדאלעזה:"כיוםאנילארואהאתהחייםכמולפני.הטעםשלהחיים השתנה. אני יודע לצאת, לעבוד, לשבת, לדעת לפגוש חברים, לדעת עם מי לשבת ועם מי לא. לדעת להגדיר מה אני רוצה, להגדיר מטרה שאני רוצה להגשים". עוד הוזכר שינוי הנוגע לאופן שבו נתפס העולם – ממקום רע למקוםטוביותר:"התפיסהשליהשתנתהבזהשהעולםלאכזהרעכמושציירתיאותו"(אליכהן).אחריםעמדו 85 על שינויי עומק פנימיים שהתחוללו בהם, ושגרמו להם לפתח, לראשונה בחייהם, גישה חיובית ואכפתית כלפי אנשים אחרים בחברה. יצחק יוספי תיאר את הטרנספורמציה שעבר מאדם "מסוכן לציבור" לאדם אכפתי, שרואה את האחר ומושיט יד לעזרה: "השתנתה הגישה שלי כלפי אנשים, השתנתה התוקפנות שלי, נהייתי סבלני. פעם לא היה אכפת לי מאחרים, פעם הייתי מסוכן לציבור... היום כן אכפת לי מאנשים... פעם הייתי הולךוגונבלהם.היוםאנימושיטידועוזרלהם.קיבלתיארגזכליםשהיוםאנימשתמשבו".שמעוןששוןשיתף כיצד השינוי הפנימי העמוק שעבר מתורגם כיום לשינוי התנהגותי שבא לידי ביטוי במוכנותו לתרום לחברה: נכון להיום החיים שלי מבוססים אך ורק על להיות נקי. נקי לא רק בשתן. נקי בצורה רוחנית, בצורה נפשית." נקי זה אומר לא לגנוב, לא לשקר, לא להשתמש בסמים, ללא תככים ומזימות, ללא אלימות כמובן מכל מיני סוגים... אני מוכןלעזור ולתתמעצמי מה שאני יכול,גם לחברה." חלק מהשינוי העמוק בתפיסות של המשתתפים בא לידי ביטוי בגישתם כלפי הממסד, בכלל, וכלפי מערכת אכיפתהחוקוהמשפט,בפרט.חלקמהמשתתפיםתיארואתתחושותחוסרהאמון,הניכורוהאנטגוניזםשחשו עובר לכניסתם ל תוכנית כלפי המערכת הממסדית, ובתוכה מערכת אכיפת החוק והמשפט שעימה באו במגע. להפתעתם, גילו תוך כדי התהליך בבית המשפט הקהילתי כיצד גישתם הולכת ומשתנה. שמואל יעקבי סיפר: "אחד השינויים הכי משמעותיים שחוויתי זה היחס הכללי שלי לבית משפט ולמערכת החוק באשר היא. אם בתור ילד בן 18 הייתי סופר אנטגוניסט לגבי כל מי שקשור למערכת המשפט וכל מי שעורך דין ושוטר ושופט, לא האמנתי בדבר הזה – בית המשפט הקהילתי נתן לי לראות קצת מעבר לזה...[התחלתי] להעריך את בתי המשפטואתמערכתהמשפט.זהלאמשהושקרהביום,זהקרהכתהליך." דבריםדומיםעלובסיפורושלמאיר רביץ:"אנינדהםממהשעוברעלי,שכאילואניצמאלדרךהזאת.אףפעםלאהייתהליהזדמנותשמישהוילווה אותי.תשמע,כלהכבודלשופטת,נשבעלך,איזהאורךרוחישלה.בסךהכולעשינורקעבירות,עשינורקפשעים, הזקנולחברה והם באים בכוונהלעזורלנו.וואלה, זה תפסלי. זהלקח זמןעד שהאמנתי במערכת.לא האמנתי אף פעם בשלטונות, בשום מערכת". אלי כהן העיד אף הוא על שינוי בתפיסתו את מערכת המשפט: "אני יכול להגיד לך שהחשיבה שלילגביהדברהזה שנקרא בית משפטהשתנתה,ורק עקב בית- המשפטהקהילתי." עוצמתההשפעהשלה תוכנית עלחייהםשלהמשתתפיםהשתקפה באסירות-התודהשהםהפגינובדבריהם על ההזדמנות שניתנהלהם,על התמיכהועלהחסד שלתחושתם זכולהם,ומעללכלעל מסירותו של הצוות שביצע עבודת קודש: "אני אסיר תודה לדבר הזה שנקרא בית משפט קהילתי. אני אומר זה משהו אלוהי" (אלי כהן;) "לאכלבןאדםזוכהלעצוררגעבחיים,לקבלהזדמנות שנייהולשנותאתהחייםשלו"(יעקבלוי);"ישליהמון אסירות תודה לבית- המשפט שהוציאו אותי מכל הבלגן וקיבלתי מתנה חיים בחזרה... עשיתי הרבה קהילות טיפוליות ולא הצלחתי. בבית משפט קהילתי כשניסיתי - כן הצלחתי... זה לא מובן מאליו לקבל צ'אנס כזה, חום ואהבה, תמיכה כזאת, לקבל שיקום כזה מהמדינה בחינם, כשרודפים אחריך אפילו בתוך הבית, באים ומבקרים אותך" (יצחקיוספי);"התחלתי להשתנות כי ראיתי שדברים אמיתיים ואנשים מעונייניםלהציל את החיים שלי והם פשוט עושים ועשו איתי עבודה קדושה. כל הכבוד לאנשים האלה, אני אסיר תודה להם על כך ואני מעריך את זה מאוד" (שמעון ששון); "רציתי להגיד תודה לכל הצוות שתמך והיה איתי על המאמצים, גם השופטת" (יוסף מחארב.) במבטצופהפניעתיד,המרואייניםהתייחסו לשאיפותיהםולאופןשבוהםמקוויםלראותאתעצמםבעודכמה שנים ,בחלוףזמןנוסףמסיוםה תוכנית.רביםהזכירואתהשאיפהלחיותבמערכתיחסיםזוגית,לבנותמשפחה 86 ולחיותחיישגרה:"לבואמהעבודה,לראותחדשות...לחיותאתזההכיפשוטאבלעםאהבה"(אליכהן);"נשוי ויושב בביתי עם הילדים" (אליאס חזבון); "בבית עם הילדים שלי עם הנכד ושהדברים יהיו בסדר" (יוסף מחארב); "רואה את עצמי נשוי עם שני ילדים. בבית משלי. משפחה משלי. יש לי חלום. אני ברוך השם אסיר תודה לאלוהים, אני היום עובד ב- 3 מקומות עבודה... היום אני בזוגיות כבר עוד מעט חצי שנה. ועכשיו אני הולךלעשותרישיון...כלהדלתותנפתחות" (יצחקיוספי);"אנירוצהלהיותנקי,אני רוצהלהיותאחריתעודה אקדמית או תעודה מקצועית מסוימת... אני רוצה להיות בזוגיות ולגורעם בת הזוג שלי...לעבוד,לייצרלעצמי סביבת חברים קטנה ומלוכדת שאני יכול להסתובב איתה ולא להסתובב בעולם ולחפש חברים. וזהו, פשוט למצואאת התוכןהפנימי שלי" (שמואליעקבי.) נקודותלשיפור ולקחיםלגבי ה תוכנית בכללותה כחלק מההתבוננות הרפלקטיבית שלהם על התהליך שעברו, המרואיינים התייחסו גם לנקודות לשיפור וללקחים שאנשיהמקצועצריכיםלקחתבחשבוןבמטרהלהיטיבאתה תוכנית עבורמשתתפיםעתידיים.נתנאל רהט, שהגיע לתוכנית בשל עבירות חוזרות, לרבות איומים כלפי שוטר, הזכיר את העומס הכרוך בהשתתפות ב תוכנית,בהינתןהדרישהמןהמשתתפיםלקחתחלקבאופןמנדטוריבפעילויות:"[צריך]לתתלבןאדםלבחור אםהוארוצהלהגיעלקבוצותתמיכה.איאפשרלהכריחבןאדםלהגיעלקבוצותתמיכה.נגידאני,שלוחהזמנים שליעמוס,זההקשהעלי בצורהכזאתשכמעטויתרתי.לאהיהליכוח,אמרתי:וואלה,אני מעדיףללכתלכלא עםכלהעומסהזה.אנשיםנשבריםככה.אניגםעובד12 שעותואחריהעבודהאניצריךללכתלשבתמולבחורה והיא צריכהלשמוע בעיות." שני משתתפים התייחסו לקושי שחוו במהלך מעצר בית שהוטל עליהם תוך כדי ההשתתפות ב תוכנית. דוד מזרחי, ששהה במעצר בית של תשעה חודשים, הרגיש שכמעט נשבר מספר פעמים לאורך התהליך. השילוב של גמילהמהתמכרותוטיפולאינטנסיבילצדהגבלתחירותבמסגרתמעצרביתנחווהכקשהבמיוחדעבורו:"הייתי תשעהחודשיםבמעצרבית מלא.זההתקופהשהייתהליהכיקשהוהכימבלבלת... קשהלהיותסגורבביתבלי לדעת שאתה יכול לצאת. אתה לא יכול לעבוד, כאילו אין יותר מדי מה לעשות". גם זוהר חגואל תיאר את תקופת מעצר הבית כקשה: "מבחינת המעצר בית, במבט לאחור, בתוך המצב עצמו כן היה עוזר לי אם היו משחרריםלייותר אוויר." נקודה אחרת שהוזכרה כמושא לשיפור נוגעת לניסיון לייצר תחושה של קהילתיות בקרב משתתפי ה תוכנית. שמואליעקביהדגישאתחשיבותוהפוטנציאלית שלההיבטהקהילתיב תוכנית ,אשר בפועל,לתחושתו,הוחמץ ולא מומש באופן מוצלח. לדבריו, על אף הניסיונות ליזום אירועים קהילתיים שיכולים היו להוות הזדמנויות משמעותיותליצירהולחיזוקתחושהשלקהילתיות,לעתיםהתחושההיתהשאיןאימפקטמשמעותילאירועים הללו:"במהלךהביתמשפטניסולייצראירועיםשלבית משפטקהילתי...נגידהביאואותנובראשהשנה,הביאו אותנו לפארק הציבורי והיו הרבה משתתפים, המנהלת של ה תוכנית נשאה נאום וכן הלאה. זה מאוד חיובי הדבריםהאלה.אניחושבשאיןמספיקכאלהאושהםלאמספיקאימפקט...אניחושבשמהשהםמנסיםלעשות שם שדווקאלא הולך, זה לייצרקהילתיות סביב זה, קהילה." חלק מן המשתתפים הציפו את הצורך בתמיכה ובליווי מסודרים אחרי סיום ה תוכנית, בפרט בהקשר התעסוקתי. המבחן האמיתי שמשתתפי ה תוכנית נדרשים לעמוד בו הוא לא רק במהלך התהליך או בסיומו הפורמלי, אלאגםבחודשים ובשנים שיבואולאחריו.אחד המשתתפים סיפר שלאורך התהליך היהעסוק מאד. 87 הוא העלה חשש שעם תום התהליך, השעמום וחוסר התעסוקה עלולים לייצר נסיבות שיובילו או להידרדרות. משתתף אחר עמד אף הוא על חשיבות הצורך שלו בקשר עם אנשי מקצוע, גם בחלוף שנתיים מאז שסיים פורמלית את ה תוכנית: "אני סיימתי לפני שנתיים כמעט, אני עדיין בתוך הטיפול. כי ברגע שאני מחליט שאני סיימתי – זה חזרה למעברה. אני חייב להיות עם אנשי מקצוע, עם אנשים שהשקיעו בי או שאנשים חדשים שבאים במקומם,להיות איתם בקשרוללכת איתם יד ביד,חייב" (שמעון ששון.) נקודה נוספת שעלתה ככזו המצריכה מחשבה נוספת מצד אנשי ה תוכנית נוגעת לשאלת סיומו של הליך מוצלח בהרשעה . שלושה משתתפים תיארו כי הגיעו לבית- המשפט הקהילתי בגין עבירה ראשונה שביצעו. במקרים אלה, בלטה הציפיה לסיים את ההליך באי- הרשעה – מהלך שעשוי היה לחסוך מהם תיוג ולהקל על השיקום וההשתלבותבקהילה.זוהרחגואל,שהגיעל תוכנית בגיןעבירהראשונהשלגידולסמיםבדירה,סיפרעלהציפיה שלולקבלאי- הרשעה,בתוםהליךמשמעותישבוהרגיש שהשקיעאתהמקסימוםשיכולהיהלהשקיע:"עשיתי תהליך ארוך ונתתי בו את המקסימום. ברוך השם, לא היו לי תקלות ולא קרה שיצאתי פעם מהבית נגיד או דברים כאלה, במעצר בית. וזהו, בסופו של דבר, כמעט כולם היו בטוחים שאני כן אקבל אי- הרשעה. בסוף קיבלתי הרשעה. זה משהו שמאוד התבאסתי עליו. כמובן בהשוואה למה שהייתי אמור זה עולם שונה לגמרי, אבל זה כן משהו שהתבאסנו עליו. גם ביקשנו ואמרנו שלא אכפת לנו עוד חמש שנים שייתנו קצינת מבחן, אבל שיבטלו אתההרשעה." המרואיינים הדגישו את חשיבות העברת המסרים מצד אנשי המקצוע כי הם מאמינים ביכולתם של המשתתפים להצליח. אלי כהן תיאר מה חשוב לדעתו שאנשי המקצוע יזכרו כשילוו משתתפים עתידיים בתו כנית:"לתתלהרגיששיאמינובך...הכיחשובזהלהביןשבדרךלפעמיםישכישלונות...זהלאקל,ילדקניבל – אתיכולהלהאשיםאותושהואאוכלאדם?זהמהשחינכואותו.המקוםהזהשללאלהריםישרידיים.בסוף קורה משהו". בהקשר זה, הוא תיאר גם את ציפיותיו מהחברה בכללותה לאמץ תפיסה יותר מורכבת ופחות פשטנית כלפי עוברי-חוק: "אני מתפלל שהחברה שלנו תבין שלפעמים צריך לקרוא בין השורות ולא להסתכל רק על פני השטח ולהכניס אנשים לכל מיני תבניות... כי אני אומר, אין סתם, בן אדם לא מגיע לסמים סתם, ואם אתה יורד יותר עמוק אתה מבין שהצלת עוד בן אדם ואולי הבן אדם הזה יציל עוד אנשים". נתנאל רהט שיתף בתקוותוכיה תוכנית תתרחב ותקלוטלשורותיהכמותרבהיותרשלאנשים:"הלוואישייקחועודאנשים ויטפלובהם,כיה תוכנית הזותהיההזדמנותלכלאדם,ויהיו לוחיים טוביםיותר,לאכמושהםכרגע.הבקשה שלי שכמה שיותר יגיעולאנשים." 88 4.3.2 חוויותיהןשל נשים אמהות לילדים בוגרות התוכנית בפרקזהנתאראתהתמורותשחלוברווחתןהאישיתשלבוגרותביתהמשפטהקהילתיובפרטבמערכתהיחסים בינן לב ין ילדיהן לאחר סיום ה תוכנית. באופן ספציפי, ביקשנו ללמוד על שינויים שחלו ברווחתן האישית של המשתתפות עצמן, במערכות היחסים עם ילדיהן ובמערכות יחסים עם בני משפחה נוספים ועם גורמים חיצוניים. הממצאים בפרק זה מתבססים על ראיונות עומק מובנים למחצה עם 13 אימהות שסיימו בהצלחה את ה תוכנית הטיפולית בבתי המשפט הקהילתיים השונים. פרטי רקע על הנשים שהשתתפו במחקר מופיעים בטבלה8 שלהלן. תצפיות אתנוגרפיות על דיונים ואירועיםקהילתיים במסגרתה תוכנית וכן בקשות משתתפות לעליית שלב ב תוכנית הטיפולית השלימו אתהתמונהוהעשירו את הנתונים. 3 טבלה 11 : נתונירקעשלהמשתתפות שם (בדוי) גיל מצב משפחתי מס'ילדים גילאי הילדים ילדים צעירים (גן ובי"ס גל 30-35 גרושה 3 יסודי) דורית 40-45 גרושה, בזוגיות 5 ילדים צעירים ומתבגרים חנה 40-45 גרושה 2 מתבגרים תמר 40-45 נשואה 3 צעירים, מתבגריםובוגרים שירן 20-35 רווקה, בזוגיות 1 בי"סיסודי נטלי 40-45 גרושה, בזוגיות 2 בי"סיסודי ומתבגרים אמאל 40-45 גרושה 5 צעירים, מתבגריםובוגרים מרים 20-25 גרושה 1 צעיר/ה (גן) ליאור 26-30 גרושה, בזוגיות 1 צעיר/ה (גן) סיון 20-25 גרושה 2 צעירים (מעון וגן) עמית 30-35 נשואה 3 בי"סיסודי ומתבגרים מיטל 36-40 נשואה 7 בי"סיסודי ומתבגרים טניה 36-40 נשואה 4 בי"סיסודי ומתבגרים 3 מתוך 13 הנשים שהתראיינו, שתיים הן ערביות. המחקר לא התיימר לבחון את חוויותיהן הייחודיות כמי שמשתייכות לקבוצת מיעוט נבדלת מקבוצת הרוב בשפה, בתרבות ובדת ולעיתים אף נמצאת בקונפליקט עמה. בחינה כזו אינה מתאימה למחקר איכותני המבוסס על מדגם קטן. הבדלים באפקטיביות התוכנית בהתאם להשתייכות לקבוצות מיעוט לאומיות ואחרות ייבדקו במחקר במסגרת ניתוח הנתונים הכמותניים. השמות הבדויים שניתנו בפרק זה אינם משקפים את מוצאן של הנשים, וזאת כדי להבטיח אנונימיות. 89 א. סקירה כללית א.1 .נשים ואימהותעוברות חוק אוכלוסיית הנשים הכלואות היוותה מאז ומתמיד אחוז קטן מאוכלוסיית האסירים הכללית (למשל, בארצות- הבריתכ7.5% ).יחדעםזאת,במהלךהעשוריםהאחרוניםחלגידולניכרבשיעורהנשיםהכלואותוכיוםמדובר בקבוצת האוכלוסייה הגדלה בקצב המהיר ביותר בארצות- הברית ( Celinska & Siegel, 2010; Brown & Bloom,2009 ).לגידולזהקיימתהשפעהמרחיקתלכתעלהחברהבארצות- הברית,וזאתבעיקרמאחרשמרבית הנשים הן אימהות לילדים אותם גידלו טרם כליאתן ( Mumola, 2000 ) . נוכח האמור, בשנים האחרונות קיימת עלייה במספר המחקרים העוסקים בתחום ככלל, ובמחקרים העוסקים בתוכניות התערבות בנושא הורות המיועדות לאימהותעוברות חוק בפרט. המחקר על- אודות עבריינות נשית החל להתפתח מאמצע שנות השבעים של המאה העשרים, בעיקר במסגרת כתיבה פמיניסטית. עד לשנים אלו, נהגה הקרימינולוגיה המסורתית לראות בנשים עברייניות חלק מהאוכלוסייה העבריינית הכללית ולא ניתן לה מקום כתחום ידע נפרד. המחקרים המעטים שמצאו לנכון להתמקד באוכלוסייה זו התבססו בעיקרם על סטריאוטיפים ודעות קדומות באשר לדמות האישה ותפקידה גור,( 2007). הכתיבה הפמיניסטית עוררה מודעות לכך שנשים עוברות חוק חולקות מאפיינים וצרכים דומים, השונים מאלו של גברים עוברי חוק. כך למשל, נמצא כי רבות מנשים אלו משתייכות לקבוצות מיעוט אתניות, עניותיותר,חסרותהשכלהומקצועוהןאימהותחדהוריות( Glaze&Maruschak,2009;Covington,2002 .) עוד עלה כי חלק ניכר מנשים אלו חוו בעברן טראומות רבות, נפלו קורבן להתעללות מינית בילדותן ונטו לקורבנות במהלך ההתבגרות והבגרות שלהן ( DeHart, 2008 .) במחקר שנערך בנווה תרצה בישראל נמצא כי לא הייתה בין הנחקרות אחת שלא עברה טראומה" (לטה," 2000 ). בנוסף, נמצא כי נשים עוברות חוק סובלות מבעיות בתחום בריאות הנפש ומבעיות התמכרות יותר מאשר גברים אסירים גור,( 2007 ; Corston, 2007 ; Covington,2002 ) .כתוצאהמקיוםאורחחייםשלעזובהנפשית,פיזיתומיניתוכןשימושבסמים,נמצא כי נשים אלו הן בעלות בעיות פיזיות רבות יותר בהשוואה לאוכלוסייה הכללית גור,( 2007 ; Corston, 2007 .) יתרה מכך, נשים עוברות חוק נוטות להערכה עצמית נמוכה ולבעיות בדימוי העצמי ובדימוי הגוף שלהן ( Corston,2007 ) .יצויןכילאפעםמדוברבקשרדו- כיוונילפיוהמאפייניםמהןסובלותהנשיםהםאלושהובילו אותןמלכתחילהלהתנהגותעבריינית.כךלמשל,ממחקרםשל( McDaniels-WilsonandBelknap,2008 ) עלה כי קורבנות מינית היא במקרים רבים הסיבה להתנהגות עבריינית של נשים. זאת ועוד, הרקע לביצוע עבירות בידי נשים נשען לעתים קרובות על מאפיינים מגדריים מובהקים והימצאותן במערכות יחסים בלתי שוויוניות בחברהפטריארכלית(גור,2007 רימלט,;2001).מלבדמאפייניםאלו,נמצאכיאוכלוסייהזו,בהשוואהלגברים עובריחוק, סובלתלאפעםמסטיגמה כפולה כתוצאה מהעבירה:הראשונה, בשלהמעברעלהחוקוהשניה בשל סטייתןמהתפקידהנשיהמסורתי.סטיגמהזוהיאבעלתהשפעותממשיותהןעלדרכיהשפיטהוהענישהשלהן, והן על אפשרויות השיקום העומדות בפניהן ושילובן בחברה לאחר ריצוי העונש ( Carlen ,1983 ; גור, 2007 .) ממצאים אלו באשר למאפייניהן של נשים עוברות חוק עולים בקנה אחד עם תיאוריית "הצטלבות מיקומי השוליים" (intersectionality ) לפיה על מנת להבין את מצבן של נשים והתנהגותן יש להביא בחשבון את כלל המיקומים החברתיים השוליים שלהן, כך שלצד המגדר, יש להתחשב גם במעמדן, שיוכן האתני, הגזעי ועוד. 90 בהתאם לכך, ניתן לראות כי מרבית עוברות החוק סובלות מ"ריבוי צמתים" של חולשה אשר בחינה של כולם יח ד (מעבר להיותן נשים)היא שעשויה להסביראת ההתנהגות העבריינית (קרומר- נבווקומם,2012 .) הספרות הפמיניסטית עמדה עלההבחנה בין נשים וגברים באשרלאופן קבלת החלטות.על פי גיליגן, בבואן של נשים להתמודד עם דילמות מוסריות, הן ינקטו באתיקה של דאגה לזולת המייחסת משקל למערכות היחסים בחייהן,לעתיםעדכדיהקרבהעצמית(1993Gilligan, ).זאת,בניגודלאתיקהשלצדקאשרשמהדגשעלקבלת החלטותבאופןאטומיסטי,ללאתלותבקשריםנוספים.בהתאםלתיאוריהזו,מחקריםבאשרלאימהותעוברות חוק (ואימהות ככלל) הצביעו על מרכזיות התפקיד האימהי בזהותן של נשים ועל החשיבות שהן מייחסות לשמירה על מערכות היחסים עם ילדיהן לצורך הסתגלותן בכלא ולאחר שחרורן (למשל, al.,2015; et Laney Greene et al., 2000; Celinska & Siegel, 2010 ). בנוסף, עולה כי אימהות מחשיבות את הפירוד מילדיהן כהיבטהקשהביותר שלהמאסר(2017Sutherland,&Tremblay2009;Snyder, ).בשלהפרידהמילדיהןחוות הנשים תחושות קשות של נטישה, אשמה ובושה (Snyder , 2009 ). פרידה זו מביאה לעלייה בסימפטומים של מחלותנפשוקושילהשתלבבכלאכתוצאהמכך( Loperetal.,2009 ) .במחקראחרדיווחונשיםעלרמותגבוהות של מתח הקשור בהורות לאחר שחרורן מהכלא ועל קושי לפנות לקבלת תמיכה מחשש לתגובות עונשיות ( (Brown & Bloom, 2009 . עוד עלה כי הקשיים החברתיים, הכלכליים, הסטיגמה החברתית, הבושה והמאבק להחלים מההתמכרות מקשים על היכולת לשקם את היחסים עם הילדים לאחר השחרור מהכלא ( Dodge & Pogrebin, 2001 ) . יחד עם זאת, נוכח נסיבות חייהן הקשות, נשים אלו נוטות לנקוט בגישות הוריות שליליות יותר, והן בעלות ידע הורי ומיומנויות הוריות נמוכות 2017) Sutherland, & Tremblay .) לאור מאפיינים אלו, נמצא כי לצורך שיקוםעוברותחוק נדרש מענה למספר רב של בעיות בו- זמנית (גור, 2007 .) בראשית שנות האלפיים, החלה לחלחל ההבנה כי מאפייניהן וצרכיהן השונים של נשים עוברות חוק מחייבים מדיניות מותאמת מגדר. כתוצאה מכך החלו להתפתח תוכניות שיקום וטיפול המותאמות לאוכלוסייה זו ( Chesney-Lind & Pasko, 2012 ), זאת בעיקר במסגרת המאסר ( Bartlett et al., 2015; Lynch et al., 2012 .) ביןתוכניותההתערבותניתןלמצואלאחרונהגםמחקריםהמבקשיםלבחוןאתהשפעתןשלתוכניותהמיועדות לעוברותחוקאימהות,המתמקדותבתפקודןההורי גור,(2007 ; Tremblay&Sutherland,2017 ).יחד עםזאת, מאחר שמרבית התוכניות פעלו במסגרת הכלא, לא הייתה לאותן הנשים אפשרות ממשית ליישם את הנלמד בשגרה (למעט במסגרת הביקורים בכלא, במהלכם אכן ניתן היה לראות לראות שיתוף של הילדים, והרחבת הקשר בין האםלילדיה במסגרתהמגבלות.) א.2. השפעת ההליךהמשפטי על מערכותיחסים במשפחה מחקרים מחוץ לשדה הקרימינולוגי עומדים על חשיבותם של קשרים בין- אישיים חיוביים להשגת משאבים ומיומנויות בסיסיות. ככל שהקשר אינטימי וההיכרות ארוכה יותר, כך גדלה ההשפעה. בהתאם לאמור, נמצא כי לקשרי משפחה השפעה מרחיקת לכת על רווחתו האישית של אדם ( Halpern, 2008; Granovetter, 1973 .) כךלמשל, מחקריםמראים שתמיכהחומריתורגשית של בני משפחה מונעת חזרהלשימוש בסמים Petersilia, 2003) ) וכיתמיכהמצד בןזוגהיאהגורםהמועילביותרלהתמודדותעםבעיות צריכת אלכוהול( Sobelletal., 1993 .) השפעה זו גדלה ככל שמדובר בנשים עוברות חוק וניתן לראות שקיומם של ילדים הוא בין הגורמים הקשוריםלחדילהמפשיעה( ,2010 Hoan&Merry ; Rodermondetal.,2016 ). בהתאםלכך,מהמחקרהמלווה שנערך בישראל ומהדו"ח המסכם את פעילות בתי המשפט הקהילתיים לשנת תשע"ח עלה כי הורות לילדים 91 מהווה גורם מנבא לסיום ה תוכנית בהצלחה. כן עלה כי 75% מכלל המשתתפים שהואשמו בעבירות אלימות במשפחה סיימו את ה תוכנית בהצלחה (גל ודנציג- רוזנברג, 2017 דו"ח סיכום פעילות תשע"ח). לאור האמור,; נראה שלקיומם של ילדים תרומה לא מבוטלת להליך, וייתכן שהשיעור הגבוה של מסיימים בהצלחה בתיקי אלימות במשפחה עשוי להעיד על שינוי במרקם היחסים המשפחתיים בעקבות ה תוכנית בבית המשפט הקהילתי.יחדעםזאת,ישלשיםלבשככלשמדוברבקשריםשלילייםבמשפחה,לרבותזוגיותמתעללתובניזוג בעליעברפלילי,עשויותלהיותלכךדווקאהשלכותהפוכותהתורמותלהתנהגותבלתיחוקית(Merry,&Hoan 2010 .) יצויןכיבמחקרשנערךלאחרונהבישראלנבחנהלראשונההשפעתההליךהפליליעצמועלקורבנותעבירותמין קטינים. נמצא כי להליך הפלילי ואופן מהלכו השפעה דרמטית על קורבנות אלו (פיאמנטה, 2019 עם זאת,). למעט מחקר חדשני זה אין בנמצא מחקרים הבוחנים את השפעות ההליך הפלילי עצמו על מערכות היחסים המשפחתיות ועל רווחת הפרטים בו, וודאי שלא את השפעת ההליך בבית המשפט הקהילתי, לרבות ה תוכנית הטיפולית, על נאשמים או על ילדיהם. במסגרת המחקר המלווה הישראלי, ניתן היה לראות סנונית ראשונה המבקשת לעמוד על השלכות התוכנית בבית המשפט הקהילתי על אחרים משמעותיים שונים של הנאשמים. ממצאי המחקר העלו שמרבית הנבדקים ציינו שהתהליך השפיע לחיוב על אנשים משמעותיים בחייהם וכי ההשפעה הרבה ביותר נמצאה אצל ילדי הנבדקים (גל ודנציג- רוזנברג, 2017). פרט זה בצירוף לנתונים שצוינו לעילעל-אודותהסיכויהגבוהיותרשלמשתתפיםבעליילדיםלסייםאתה תוכנית ושיעורםהגבוהשלמסיימים בעבירותאלימותבמשפחה,עשוייםללמדמחדעלהשפעתההורותעלההליךהמשפטיעצמו,ומאידךעלהשפעת ההליך על מרקם היחסים המשפחתי. התמקדות המחקר הנוכחי בנשים נובעת הן מהגידול הניכר באוכלוסיית הנשיםהכלואות בשניםהאחרונות,והןממרכזיות התפקידהאימהי בחייהנשים למשל,( Siegel, &Celinska 2010 ), לצד קשייהןההוריים (2017 Sutherland, & Tremblay .) ב.ממצאים ראיונות העומק עם המשתתפות חשפו תמונה מורכבת וייחודית של התמורות שחלו בחייהן לאחר השתתפותן ב תוכנית בית המשפט הקהילתי. מידת השינוי ואופיו אמנם השתנו ממשתתפת למשתתפת אולם מרביתן המוחלט (למעט משתתפת אחת) תיארו שיפור ברווחתן האישית לאחר ה תוכנית לצד המשך התמודדות עם מציאות יומיומית קשה. התמורות שתוארו חולקו לשלושה מעגלי שינוי השזורים האחד בשני, בהתבסס על המודל הסוציו-אקולוגי שפותח על ידי הפסיכולוג אורי ברונפנברנר ( (Bronfenbrenner,1986 . המעגל הראשון 92 והמרכזי הוא המעגל העצמי הכולל תמורות שחלו באישיותן וברווחתן של הנשים. המעגל השני נוגע לרובד המשפחתי ומתייחסלתמורות שחלו במערכותהיחסים שלהמשתתפותעםילדיהן, בני זוגובני משפחהנוספים (הורים,אחיםוכו').המעגלהאחרוןוהרחבביותרהואהמעגלהקהילתיהנוגעלתמורותשחלובמערכותהיחסים של המשתתפות עם העולם הרחב יותר, ובכלל זה גורמי טיפול וגורמים מקצועיים אחרים, חברים, מעסיקים וקולגות לעבודה. בין המעגלים מתקיימים קשרי גומלין הדוקים כך שלעיתים תיארו המשתתפות כיצד תנודה במעגלהחיצוני הביאהלשינוי במעגל העצמיוהמשפחתי אולהפך. ב.1 . תמורות במעגל האישי – התפתחותה"עצמי" על מנת ללמוד על חוויות המשתתפות ועל התמורות שחל ו בחייהן לאחר השתתפותן ב תוכנית בית המשפט הקהילתי, חשוב תחילה לעמוד על נסיבות חייהן כפי שעלו במהלך ראיונות העומק. מרבית המשתתפות תיארו אתילדותןבצלתחושותשלחוסרנראות,שיפוטיותומחסורבחוםובאהבה.מערכותהיחסיםבינןלביןהוריהן העלו מורכבויות שונות, ולעתים כללו התיאורים גם התעללות ואלימות פיזית קשה. חלק מהמשתתפות הוצאו בשל נסיבות אלו למסגרות חוץ ביתיות. מרביתן דיווחו על נישואין והורות בגיל צעיר. אצל חלקן, המשיכה האלימות גם במערכות היחסים הזוגיות ומרביתן מתפקדות כיום כאימהות חד הוריות. בנוסף, שלוש מהנשים תיארו התמודדותעם התמכרות קשה וארבע מהןהן מתמודדות נפש. לצד קווי הדמיון העולים מנסיבות חייהן של המשתתפות בילדותן ובבגרותן, התיאורים שעלו באשר לתקופה שלפני התוכנית וכן התיאורים על-אודות מהות השינויים שחלו בחייהן לאחר השתתפותן ב תוכנית, השתנו ממשתתפת למשתתפת בהתאם למהלך חייהן, לאישיותן וכן בהתאם ל תוכנית הטיפולית הייחודית שנבנתה עבור כל משתתפת.לאורהאמור,פרקזהחולקלשלושה 'מסלולים' של שינוי אשר בכל אחד מהם מוקד השינוי שתוארהיהאחר:(1 )פיתוחוחיזוקחוסןנפשי"(2); מהישרדותליצרנות"(3); שיפורביכולתהאיפוקוהימנעות מפגיעה באחר. להלןנפרטעל כל אחד ממסלולי השינוי הללו. מסלולשינויראשון: "אני באמתבנאדם חזק"– פיתוח החוסן הנפשי אצל מרבית המשתתפות ניתן היה להבחין כי התמורה המשמעותית ביותר שחוו היא בהיבט של חיזוק ופיתוח אלמנטיםהמוכריםבספרותככאלוהמזוהיםעםחוסןנפשי( Connor&Davidson,2003 ) .חוסןנפשיהואמונח רחב המתייחס במהותו ליכולת של אינדיבידואל להגיב באופן חיובי במצבי משבר. במסגרת פרק זה, נתייחס לחוסןנפשיהןבמובןהבסיסיביותר- תפיסותהמשתתפותבאשרליכולתןלהתמודדעםמצבידחק- והןביחס למרכיבים אישיותיים אשר הוכרו בספרות ככאלו התורמים לחיזוק החוסן הנפשי, כגון ערך עצמי גבוה, יכולת לעמודעלשלהןולהיותמחויבותלצרכיהן,אימוץגישתהתמודדותאקטיביתותחושתשליטהעלאירועיחייהן. חיזוק תפיסת העצמיושיפור תחושתהמסוגלות (efficacy - self ) חלקגדולמהמשתתפותתיארו שיפורבתחושתהערךהעצמישל הןוצמצוםתפיסותשליליות בהןהחזיקובעבר ביחס לעצמן. שינוי זה בלט באופן ניכר אצל דורית. כך למשל, היא תיארה את תחושותיה לפני השתתפותה בתהליך:" תמיד האשמתי את עצמי... לא הייתי אישה, הייתי סמרטוט, משרתת." במהלך התהליך ולאחריו, תפיסתה של המרואיינת את עצמה השתנתה כך שכעת רואה עצמה "שווה" ובעלת ערך: "רק מלשמוע אותה [את השופטת, ט.כ.ט] שהיא אומרת לך את המילים המחזקות זה כבר היה נותן לך את ההעצמה הזאת, וואלה באמתאנישווהמשהו". מעברלתפיסהכיהן"שוות"משהו,חלקמהנשיםתיארוכיצדלאחרה תוכנית הןהחלו 93 לתפוס עצמן כ"חזקות" וככאלו המסוגלות להתמודד עם כל אתגר הנקרה בדרכן. גל העידה: "כשהגעתי לקהילתינתנוליכליםבחייםשבאמתשוםדברלאיגרוםליליפול... אניבאמתבןאדםחזקומסוגלתלהתמודד עם כלדבר." מחויבותלעצמי/"אני הראשונה" (self to commitment ) לצד השיפור בתחושת הערך העצמי, תיארו חלק מהמרואיינות את היכולת לשים את עצמן במקום הראשון ולהיותקשובותלעמדותיהן,רצונותיהןוצרכיהן דוריתסיפרה:."לימדתיאתעצמישאניהראשונה...לאדופקת חשבון לאף אחד, נטו לעצמי." כך למשל, בדבריה של דורית עולה כיצד היא מצליחה לעמוד על עקרונותיה מול הילדים שלה ונשארת איתנה בנאמנותה לעצמה גם כשמנסים לערער זאת: "את יותר עומדת על עצמך, על העקרונות שלך, את מעמידה לעצמך גבולות שאת לא עוברת אותם, שאת אומרת גם אם מנסים כל דרך לנסות להחזיר אותך קדימה, אין דרך חזרה. לפעמים יש מצבים, אבל אני תמיד מוצאת את עצמי חוזרת לעצמי, לא יעזור בית דין לאף אחד." מחויבות זו באה לידי ביטוי אצל משתתפות אחרות בשיפור היכולת לדאוג לצרכיהן הרפואייםוכןבהחלטה על התפטרות מהעבודהלאחר שחשו שהעבודה אינה מיטיבהעבורן. שיפור בתחושת השליטהעל חייהן לעתיםרבותתיארוהמשתתפותאתהמציאו תטרםה תוכנית כגזירתגורלשלאהיה בכוחןלהשפיעעליה.חלקן תלו את האשמהלמצבן בהתנהגות הוריהן, בני זוגן או בנסיבות חיצוניות שונות, כאשרלתחושתן הן קורבן של הנסיבות. בהתאם, גם מעורבותן הפלילית תוארה על ידן כאירוע שלא הייתה להן אפשרות להימנע ממנו, כפי שהעידה גל: "אף פעם לא הייתה לי כוונה להסתבך עם פלילי או לעשות שטויות בחיים שלי, סך הכל הסיבות שלהחייםגרמולי להגיעלמצבהזה." לעומתזאת,לאחרהשתתפותןב תוכנית תיארוחלקמהמשתתפותבמסלולזהכיכיוםחשותשליטהרבהיותר באירועיחייהןומאמינותביכולתןלהשפיעעלהא ירועיםולשנותם.כךלמשל,גלשיתפהכיה תוכנית לאהצליחה לסייעלהבקבלתדיורציבורי.לצדההבנהכיהחלטתהרשויותבדברקבלתהביתאינהדברשבשליטתה,תיארה המשתתפת את הצלחתה להשפיע על נסיבות האירוע כך שבסופו של דבר רכשה דירה בכוחות עצמה: "קניתי ביתשעודחמישהחודשיםאנינכנסתאליו.לאהתייאשתימזה שלאנתנולימעמידרוהרמתיידיים,אזהלכתי וקניתי בית שבעוד חמישהחודשים אנינכנסת אליו." כחלק מלקיחת הבעלות על חייהן, הביעו חלק מהמשתתפות אחריות על טעויות העבר ועל מצבן טרם כניסתן ל תוכנית .עםזאת,משתתפותאחרותעדייןצמצמואתחלקןבאחריותעלמעשיהן.גלאמרה:"בדיעבדבתהליך הזה את גם מודה שכן טעית... קודם כל להודות בטעויות שלך בים דברים, גם בקשר שלי עם הילדים שלי, בהתחלה לא הייתי שם בשבילם בהרבה דברים,הייתי בשביל עצמי, קודם כל הייתי בשבילעצמי, אז לא הייתי בשבילהילדים שלי בהרבה דברים." מפסיביותלאקטיביות (approachoriented - Action ) שינוי נוסף שבלט אצל המשתתפות במסלול זה (ואף חזר על עצמו אצל משתתפות אחרות) הוא המעבר מאורח חיים פסיבי לדרך של נקיטת פעולות אקטיביות לשיפור חייהן. כך לדוגמה, תיארו חלק מהמשתתפות כי טרם כניסתן ל תוכנית היו נוהגות באופן של "בריחה מהמציאות", הדחקה או הימנעות מהתמודדות. דרך פעולה זו באה לידי ביטוי הן בביצוע משימות יומיומיות פשוטות ועל אחת כמה וכמה בבואן להתמודד עם החלטות 94 ושינוייםגדוליםיותרבחייהן.לעומתזאת,לאחרהשתתפותןב תוכנית ,תיארוהמשתתפותשינוידרמטיבתחום זה, כך שכיום מתמודדות עם הקושי באופן של נקיטת פעולות אקטיביות. שירן סיפרה: "היום אני מתמודדת עם הדברים, אז לא הייתי מתמודדת איתם. פשוט דוחקת אותם לצד והן היו גדלות הבעיות." מעבר ליכולת לנקוטבפעולותאקטיביותבעתהתמודדותעםקשיים,ת יארהסיוןכילאחרהשתתפותהבתוכנית החלהלפעול באופןאקטיביגםכדילקדםשאיפותעתידיותשאינןבגדרחובה:"נגידאםאניאומרתאנירוצה מחרלהתחיל ללמוד,לקחתאתהרגלייםלקוםלהירשםלאיזהקורס,להאמיןבעצמי.לאלחכותלמילהטובהשמישהובחוץ יגידלייאללה תשחררי. ללכתולעשות.להגשיםאת המטרות שלי לבד." הסתגלותלשינויים משתתפותרבות,ובפרטמשתתפותבמסלולזה,תיארוחששמפניעריכתשינוייםמהותייםבחייהןטרםכניסתן ל תוכנית ,וזאתחרףהסבלשנגרםלהןוההבנהכיהשינויעשוילהועיללהןבעתיד.יחדעםזאת,במהלךהתוכנית ולאחריה, תיארו חלקן כיצד הצליחו לבצע את השינוי לו ייחלו במשך שנים. כך למשל, תיארה זאת נטלי, אם לשתיים, אשר סבלה מהתמכרות קשה לסמים: [ש': תארי לי איך ה תוכנית בבית משפט קהילתי השפיעה על החייםשלך]ת':"זההפךליאתהחייםלחיים,כילפניזהרקשרדתי,לאידעתילחיות.עכשיואניחיה,נכנסלי אור לחיים... כמה שבהתחלה היה לי קשה לקבל את הזה, כאילו אני אגיד לך מילה לא ממש יפה, כאילו את בתוך החרא וחם לך שמה וטוב, ופתאום מוציאים אותך ורוצים לשטוף אותך וקר לך, לא רוצה. את יודעת שיהיה לך אחר כך טוב, עוד לא סומכת...את מעדיפהלחזורלחרא שלך." מסלולשינוישני: "את היום נראיתמאושרת" – מהישרדותלרווחה נפשית ולחייםיצרניים מוקדהשינויהעיקרישתוארעלידיהמשתתפותבמסלולזההואהמעברמחייהישרדותליכולתלנהלאתחייהן באופן פעיל המניב תועלת לעצמן, לבני משפחותיהן ולחברה כולה. אורח החיים ההישרדותי המתואר בפרק זה מתייחסלחייםבחוסרתפקודבמובןהבסיסיביותרתחת שימושכבדבסמים,עוני,ניתוקמשפחתיוחברתיוכן קשיים בתפקוד ההורי. לעומת זאת, הביטוי יצרנות מתייחס ליכולת לתפקד באופן עצמאי ולבצע מטלות שגרתיות ויומיומיות כמו שכירת דירה, תשלום חובותוניהולהבית והילדים. תמר,אםלשלושהילדיםששהויחדאיתהלאורךכלתקופתהשימושבסמים,מהווהדוגמהלמשתתפותבמסלול זה. לדבריה, טרם תקופת השימוש חיה חיים נורמטיביים. את השימוש בסמים החלה בגיל מאוחר בעקבות בעלה, לאחר שבשל חובות כלכליים נאלצו למכור את הבית שהיה בבעלותה. תמר תיארה כי לאחר שהבינה שנשארה ללא מאום, החלה להשתמש בסם מתוך ייאוש. בהמשך, גם החלה לסחור בסמים והשימוש הפך אינטנסיביעדשלדבריהלאיכלהלצאתמהבית"( אניחוצהאתהכבישאניבקריז").במהלךאותהתקופהבעלה עזב לפרקים לבית הוריו כך שבחלק מהזמן נאלצה להתמודד לבדה עם שלושת ילדיה, ללא קורת גג, כפי שסיפרה: "ואז אני נשארתי עם תינוק ושני ילדים והיה לי באמת מעט מאוד כסף.. ממה שנשאר מהדירה ששמרתי עליו על הגוף שלי בקנאות כאילו... אז כאילו זה היה להתנהל עם מה שיש לי, וככה נדדנו בתל אביב שמונה חודשים, ממקוםלמקום,מאכסניהלאכסניה, ממקלטים, ממה שמצאנו". במקום אחר תיארה תמר כיצד הגיעה להחלטה לצאת לגמילה, עוד טרם נעצרה והחלה ב תוכנית "לילה אחד,: היה עשירי למרץ, לא יכולתי לישון כל הלילה, ממש ממש בשקט ככה במיטה, ונגעלת מעצמי, ממש. מאיך שנראיתי, מה...מרוב שהעצמות שלי בלטו, אני נשענת על הקיר כי הייתי ישנה על הרצפה, קרוב לדלת שאני לא 95 אפסיד אף אחד,ונשענתעל הקיר וכל כך כואב לי בעצמותואני אומרת יא- ללה ואיך אני מרגישה את הקור של הקיר? איךפעםהייתי בריאה כזאת? איךלאהזיזלי כלום? מהנהיה ממני?ואני ככה עודיושבתבמחשבותעם עצמי ובעלי ישן ליידי, מזיע כמו חיה פצועה כמובן, כאילו ממש, זה לא זיעה רגילה הרי. והילד הקטן קם, אני לאיכולהלקוםאליו...הואהולךלכיווןהמקררופותחאתהבקבוקהמסריחשלתחילתהלילהועליוהואשופך חלב ומתחיל לבכות, זה שבר אותי". לאחר גמילה בת חודש, חזרה תמר לביתה ולאחר מכן נעצרה. במסגרת המעצר החלה הליך גמילה בקהילה טיפולית במסלול ייעודי לאימהות במהלכו שולבה ב תוכנית בית המשפט הקהילתי. לאחר כניסתה ל תוכנית וסיום הליך הגמילה בקהילה, אירעה לדבריה "נפילה" בה ביצעה שימוש חוזרבסם.בעקבותאותהמעידה,תיארהתמרכיהודתהבפניקציןהמבחןשמצבהלאטובואזהופנתהלטיפול פסיכולוגי. לעומת מצבה טרם התוכנית, העידה תמר על עצמה כי כיום, חרף הקשיים הכלכליים המלווים אותה, היא מנהלתאורחחייםנורמטיביויצרני.היאנקייהמשימוש בסמיםמזהלמעלהמארבע שנים,מתגוררתבשכירות יחד עם בעלה (שעבר אף הוא הליך טיפולי) ועם ילדיהם, משלמת חובות ועסוקה בביצוע מטלות הבית השונות. אמנם המשתתפת תיארה כי לאחרונה התפטרה מעבודתה אולם הדבר נעשה מתוך דאגה לעצמה ורצון לבלות זמן רב יותר עם ילדיה. מעבר לכך, עמדה תמר על רווחה נפשית גדולה יותר: "הרבה אנשים שמכירים אותי ומכירים מהעברתיואיך נראיתי אומרים לי'את היוםנראית מאושרת".' מסלולשינוישלישי: "למדתי לכבד": רכישת כליםלהפחתת מסוכנות והימנעות ממצבי סיכון ופגיעהבאחר חלק גדול מהמשתתפות תיארו שהיו נתונות לקורבנות בעברן, אם בילדות ואם בבגרות. לצד זאת, תיארו חלק מהן כיצד הן עצמן הפכו לפוגעות ולעתים, סביב פוגענות זו, ביצעו את העבירות בגינן נכנסו ל תוכנית בית המשפט הקהילתי. סיון, אם חד הורית לשני ילדים, העידה על עצמה כי לפני ה תוכנית הייתה בחורה עצבנית וחסרת סבלנות וכי התגובה הראשונה שלה במצבי דחק הייתה לתקוף: "הייתי בחורה מאוד אבל מאוד עצבנית...איןבןאדם עצבני כזהבעולם...לאהיהליסבלנותלאףאחד...לאהיהליסבלנותאלעצמיגם...אני הייתי תוקפת...לא הייתי מנהלת שיחה, בחיים לא היית יושבת איתי ככה." לאחר ה תוכנית עמדה על שיפור היכולת לשמור על איפוק ולנהל שיח מכבד על הדברים שמפריעים לה: "למדתי להקשיב, למדתי לכבד, למדתי להגידאתהדבריםשלאכיףליולאטובליבנעימותאחרת,כאילובזכותם[ביתהמשפטהקהילתי],הםלימדו." יחד עם זאת, המשתתפת הדגישה כי אמנם היא תתרחק ממצבי סיכון ככל האפשר אולם לא הפכה עורה, וגם כעת,במצביקיצון,עלולהלשובלהתנהגכבעבר:"אנילאאתןלהלהגיעלמצבשהיאאומרתאתהדבריםהאלה וגםאנילאאכנסאיתהלפינותאבלאםאנירואהשהיאמתעסקתאזאניכןאכנס.לאשעכשיונהייתיתמימה... אבלהיא צריכה הרבה,הרבה,הרבהלעשות זה בשביל להדליק אותי, רק בשביל להגידלה לסתום". אצלאמאל,אםחדהוריתלחמישהילדים,התבטאעיקרהשינויביכולתלהימנעמביצועעבירותפליליות:"[בית המשפטהקהילתי] עזרלי המון ונתןלי חשיבה אחרת ללכת בדרךהישר ולא לעשות שטויות ולאלעשות דברים לא נכונים, דברים אסורים.. [לפני ה תוכנית] חשבתי איך לעשות טעויות, לא נכונות...כי לא היה לי עזרה מאף אחד, איךלפרנס אתהמשפחההאת. אז יאללה,לכיתגנבי,אף אחד לאיידע". מקריםפרטניים בהם קיים קושילהצביע עלמהות השינוי 96 לצ דהתיאוריםשלעיל,אצלשתימשתתפותעלתהתמונהמורכבתיותרבאשרלאופןתפיסתןאתה תוכנית ואת התמורות שחלולאחר השתתפותן בה.על מנת להשמיע גם קול זה, נבקשלעמודעלחוויתן ביתרפירוט. המשתתפתהראשונההיאחנה,אםחדהוריתלשניילדים,מתמודדתנפששהורשעהבעבירותאלימותכלפיבנה הבכור ובהמשך כלפי גורמי חינוך ורווחה המטפלים בו. במהלך הריאיון, עמדה המשתתפת על מצבו הנפשי וההתנהגותיהמורכבשלבנהועלהקושיהרבהכרוךבהתמודדותעמו.לדבריה,היאושניילדיהמתגורריםבבית הוריה, אשר עד לעת זו הוא "סיר לחץ" בו מתקיימים יחסים אלימים בינה לבין הוריה. בנוסף, בנה סובל מהתפרצויות זעם במסגרתן מקלל ומכה אותה ואת יתר בני הבית. במסגרת הריאיון הביעה חנה יחס אמביוולנטי לתמורות שחלו, אם בכלל, בחייה. מחד, היא תיארה את השתתפותה ב תוכנית כ"הזדמנות" ואת התהליךשעברהכ"חייםחדשים:""בסופושלדבראתרואהאתהתהליךשעשית,אתכלמהשכביכולבנית,זה חיים חדשים זה סוג של להיכנס לאיזו נעל גדולה ולהגיד 'אני אעשה את זה, אני פייטרית ואין ספק שאני אצליח...בליזהאנילאיודעתאיפההייתיהיום."בנוסף,במקומותאחדיםתיארהשיפורמסויםביכולתלגלות איפוק ולשלוט בכעסיה: "היום אני צריכה לחשוב פעמיים אם חלילה אני הולכת להסתבך, לנשוך את הלשון ולסתום את הפה שלי וחלילה לא לאיים ולא לפתוח פה על אף אחד כי אני עדיין כל הזמן לא שוכחת את שני התיקיםעלתנאישלי...לבואבדרכינועם,קצתלכעוסאבללדעת,אתיודעת,לשלוט".מאידך,העידהעלעצמה ש בסוף נשארתי מי שאני"" ושיתפה כי במרבית התחומים חייה נותרו ללא שינוי. גם בהיבט של שיפור יכולת האיפוק,תיארהחנהכילקראתסוףה תוכנית הייתהמעורבתבעבירותאלימותנוספותכלפיגורמיהטיפולבבן, בגינם אף נעצרה פעמייםותיקים אלו צורפו לתיק בית המשפטהקהילתי. מכשולדומיננטישתיארהחנה,נגעליכולתשלהתוכנית לסייעבהתמודדותעם מצבוהמורכבשלבנה.לדבריה, על אף ניסיונות רבים מצד צוות בית המשפט הקהילתי לסייע לבן, הבן לא שיתף פעולה ומצבו במובנים רבים נשארכפישהיהואףלעתיםהחמירלתחושתה:"בתוראימאהםניסוועזרועדכמהשהםיכולים...הםעשואת כל המאמצים לרצות אותי, נראה לי, וגם את ** [הבן] ... אבל לא תמיד הם שיתפו פעולה, אבל בסופו של דבר ניסינו ועשינו את כל מה שאפשר,ותכלס כלהכבודלהם". המשתתפתהשניההיאליאור,אםחדהוריתלילדהבת5אשרהורשעהבמסגרתההליךבביתהמשפטהקהילתי בעבירת אלימות שביצעה כלפי בן זוגהלשעברואבי בתה, זאתלאחר שלדבריההוא"שיחק" איתה"משחקים" בנוגע לבתם המשותפת. בשונה מכל יתר המשתתפות, לאורך הריאיון חזרה ליאור על אמירות שהצביעו על כך שלתחושתה ה תוכנית לא הטיבה עמה. עם זאת, התבוננות אובייקטיבית במרכיבים שהיא עצמה ציינה העלתה שלאורך זמן חלו גם תמורות חיוביות בחייה וזאת למרות החוויה השלילית הסובייקטיבית שתיארה: "זה היה סיוט, היה הרבה פעמים שאמרתילהםאתזה גם, שיש לי שתי משקולות שמושכות אותילמטה ואנילא יכולה לעשות כלום." לד בריה של ליאור, התנהגותו של אבי בתה נמשכת עד לימים אלו. לפיכך, לתחושתה, התוכנית לא פתרה את הבעיה העיקרית בגינה נכנסה ל תוכנית והיא נותרה ללא כלים להתמודד עמה: "הם כן נתנו לי עזרה,כןנתנולידחיפה,אנילאחושבתשזהעזראיפשהובמקוםשלהקשרבינילבינו,שזהפתרליאתהבעיות איתו.זהלאפתרליכיהבעיותעדייןממשיכותואניבקלותיכולהלחזורלאותומקום".מעברלכך,ליאורציינה כיבמרביתהתחומיםלאחשהבשינוימהותיבחייהועמדהעלהקושי לבטוח,גםכעת,בגורמיטיפולובמערכות יחסים זוגיות "(גם כשאני עם בן זוג, אני לבד.)" 97 על אף זאת, לצד חוסר שביעות הרצון מה תוכנית , במסגרת הריאיון עמדה ליאור על היכולת שלה היום לשמור על איפוק אל מול התנהגות האב ולפנות לנתיבים חוקיים לפתרון הבעיות: ש': איך מתמודדת היום עם האב][ ת':פעםאחרונהשזהקרה...עליתילאינסטגרםשליוקיללתיאותוכמולאיודעתמה.וזהו,מעכשיואניהולכת לתבועמשמורתמלאה...[לפניה תוכנית לאהייתהגםאתהאופציהשל..כאילוהיהאתהאופציהשלהמזונות,] הסדרי ראייה... אבל זה נותן לי להרגיש שאם אני אעשה אותו זה משהו שיפרק בינינו והוא לא יסלח לי בחיים". מעבר לניסיונותיה לשמור על איפוק אל מול התנהלות האב, ציינה ליאור כי לליווי של קצינת המבחן לאחר ה תוכנית קיימת חשיבות בהתמודדות שלה מול האב. כך למשל, היא תיארה אירוע בו לאחר משבר עם האב, פנתה לשתף את קצינת המבחן שהתחייבה לטפל בנושא מול העובדת הסוציאלית. עצם היכולת לפנות לעזרהוהידיעהמיהגורםאליוניתןלפנותבבקשתעזרההיאכשלעצמהעשויהלהעידגםעלתמורותבהיבטשל שיפור החוסןהנפשי. מעבר לכל אלו, ציינה ליאור את הסיוע שקיבלה במסגרת התוכנית הן בהיבט החומרי והן בהיבט של מיצוי זכויות כגורם שהביא לחיזוק עצמאותה ולשיפור מצבה הכלכלי ויכולתה למצוא מקום עבודה ראוי: "הם כן נתנו לי כלים, עזרו לי עם הרישיון, שזה משהו שמאוד עזר לי ובזכות זה הצלחתי גם למצוא עבודה מחוץ לעיר, אני יכולה לקחת אותה לגן. היה לי הרבה בלאגן עם זה... גם עם המנטורינג שזה משהו שרואים בראיונות עבודה...עם המזונותעזרולי. עםהחובות שהיו לי... כן עשו דברים טובים.".. מאחר שמדובר במחקר איכותנילא ניתןלייחס סיבה זו או אחרתלכך שה תוכנית הצליחה יותר אופחות ביחס למרואיינות מסוימות. כל שניתן להראות הוא שביחס לשתי אלו, בעיות חמורות וקבועות, שלא השתנו בעת השתתפותן ב תוכנית ואחריה, השפיעועל החוויההסובייקטיבית שלהן באשרלהצלחתה תוכנית בעניינן. "הםלא רופא":מגבלות התוכנית עלאףהתמורותהחיוביותבחייהןשלהמשתתפות,קריאהשלראיונותהעומקהעלתהתמונתמציאותמורכבת עמהנאלצותבוגרותה תוכניתלהתמודדגםלאחרסיומה,הטומנתבחובההמשךהתמודדותעםקשייםפיזיים, נפשיים וכלכליים משמעותיים. טניה, אם לארבעה המתמודדת עם הפרעה דו- קוטבית שהתפרצה טרם ביצוע העבירות בהן הורשעה, הביעה הכירה לפיה לבית המשפט – גם הקהילתי – אין יכולת "להעלים" את כל הבעיות עמן התמודדו הנשים טרם כניסתן ל תוכנית: "המחלה שלי היא בצד שני.. שהקשה עליי. הם בית משפט, מה הם יעשו לו, הם קיבלו אותי כחולה,הםלארופא." תובנהזוחזרהעלעצמהאצלמשתתפותנוספותוניתןהיהלראותכיאצלחלקן(למשל, חנה וליאור)הדבר השפיעעל חוויתן הסובייקטיבית באשרלהצלחת ה תוכנית. ב.2. תמורות במעגל המשפחתי המעגל השני נוגע לתמורות שחלו במערכות היחסים של המשתתפות עם ילדיהן, בני זוגן ובני משפחה נוספים. עמית העידה: "פה יש לפחות, יש פסיכולוגים ויש קבוצות, פעילויות שזה גם עושה, נותן את המשפחה... זה מכריחאותנובאיזונקודהלהיותכולם.מביניםמשם.כאילומשפחה זההדברהראשון,כלהשאריכוללחכות." בדומהלמעגל העצמי, גם במעגל זה התמורות שתוארוהשתנוממשתתפתלמשתתפת. תמורות במערכתהיחסים שלהמשתתפותוילדיהן 98 בהיבט של תמורות במערכות היחסים של המשתתפות וילדיהן, מרבית המשתתפות דיווחו על שיפור מסוים בקשר בינן לבין ילד יהן גל סיפרה:. "ההתמודדות שלי עם הילדים, הכול אחרת, הכול שונה, את כבר לא מה שהיית." עם זאת, בדומה לתמורות במעגל העצמי, חוויותיהן של הנשים השתנו באופיין ובעוצמתן, בתלות, בין היתר,בגילאיהילדים בעת כניסתהמשתתפותל תוכנית וכן במצבם שלהילדים. כךלמשל,מרים, שבנההיה בן שישה חודשים בעת כניסתה ל תוכנית, לא תיארה שינוי משמעותי במערכת היחסים ביניהם; נטלי עמדה על כך שלא הייתה ל תוכנית יכולת להשפיע על מערכת היחסים עם בנותיה, שכן אחת מהן נמצאת באימוץ סגור והאחרת במסגרת חוץ ביתית וכרגע לא מעוניינת בקשר עמה. לצד זאת, ניתן היה לזהות מספר מוקדי שינוי שחזרועל עצמם אצלחלק גדול מהמרואיינות: בילוי זמן איכותיעם הילדים אחת התמורות הבולטות ביותר שעלו מחוויותיהן של המשתתפות היא הרצון לבלות זמן רב יותר עם הילדים ומתן עדיפות לכך על פני פעולות אחרות. עמית סיפרה: "מנסה להיות יותר זמן איתם. לפני זה לא היה ככה, הייתי עובדת ממש הרבה ולא היה לי זמן בכלל, הייתי מגיעה מהעבודה ישר לחדר...עכשיו זה לא, אפילו שאני קצתעייפהאזיושביםלפעמיםפהרואיםסרט,יושבתאיתםלפעמיםלעזורלהםעםשיעוריבית.מנסיםלבלות זמן." חלק מהמשתתפות אף הוסיפו כי מעבר לבילוי זמן במחיצת ילדיהן, היום הן מסוגלות להעניק לילדיהן יחס חם ואוהב. טניה העידה: "בהתחלה לא הייתי מחבקת אותם לא משדרת חום ואהבה כראוי.. לא הייתי מתייחסת אליהם או מקדישה להם זמן... לאחר המחלה שלי, התגעגעתי אליהם מאוד, הרגשתי שמשהו חסר לי... הבנתי את זה דרך הבית משפט קהילתי". גם גל אמרה דברים ברוח דומה: "יש לי יותר חשק לשבת עם הילדים, עם הילדה שלי גם שמגיעה מבית הספר, שיעורי בית, זה אימא בתוך הבית, זו חמימות אחרת". שלוש מהמשתתפות אף תיארו כי החליטולוותר עלעבודתן על מנת שיוכלו להתפנות לילדיהן. תקשורת מיטיבה – קיום שיח,הקשבה אצלחלקמהדוברותתואר שיפורבמידתהתקשורתוהשיחעםהילדים,אשרבאלידיביטוי,ביןהיתר,בפניות להקשיב להם, כפי שעלה מדבריה של אמאל: "אני רוצה לשמוע אותם, אני רוצה שידברו, שיוציאו." מעבר להקשבה,גלתיארהכיצדכיום,בעתמשבראושינוי,היאמשתפתאתילדיהבדברים,מסבירהלהםואףרותמת אותם לסייע במשימה. כך למשל, היא תיארה מעבר דירה: " אני בסך הכול יושבת עם הילדים, מסבירה להם, לא כמו פעם. פעם לא היינו עוברים דירות... כל עוד את יושבת עם הילדה ומסבירה לה ששם יהיה חדר, ונסדר להאותויפהונקשטלהאותו,אתיודעתהילדיםגםמתלהבים,אתמשתפתאותםבמעבר,שייקחוחלקויעזרו, כלאחדיארוזאתהדבריםשהואאוהב".השיפורבמידתהתקשורתניכרגםמצדהילדים,אשרהםעצמםהחלו לשתף את המשתתפות יותר מבעבר. עמית סיפרה: " היא [הבת] לא מסתירה ומשתפת מה היא עושה ומה היא לאעושה.לפניהיאהייתהשותקת."טניההוסיפה: קשרמאודחזק..נהיינומגובשים..לאהיהביננותקשורת." היום אנחנו יושבים לאכול ביחד בשעה מסוימת וקבועה... הכי חשוב זה שאנחנו מתייעצים אחד עם השני, מתייעצים איתימה ללמוד בעתיד." הצבתגבולות חלק גדול מהמשתתפות תיארו שיפור ביכולת להציב גבול לילדיהן ולהוות עבורם מקור סמכות כך למשל,. דורית,אםחדהוריתלחמישהילדיםוסבתאלנכדים,שיתפהכיבעברהסבלה מאלימותקשהמצדהגרוששלה 99 וילדיה. לדבריה, טרם ה תוכנית ילדיה תפסו אותה כ"סמרטטת" ו"שפחה" של הבית. לעומת זאת, היא תיארה כיצד היום היא מסוגלת להציב גבולות בבית: "[ק' מבחן] הייתה יושבת איתי...איך להעצים את עצמי בתור אימא ולתת גבולות ולעמוד על שלי ומה שלא מתאים לי פשוט מאוד להגיד לא ולהעיף מהבית, לא לפחד, אם אנירואהסוגשלאלימו תאנימזמינהניידתמשטרה".בתיאורהשלדורית(וכןשלמשתתפותנוספות)ניתןהיה לראות כיצד כתוצאה מהיכולת שלה להציב גבולות, חל שינוי גם בתגובה של הילדים וילדיה החלו להקשיב לה ולכבד אותה: " היום אין הרמות ידיים עלי בשום פנים ואופן, הם מקשיבים, כי היום מי שלא מקשיב יוצא החוצה, הבית פתוח." חלק מהנשים הזכירו את הקשיים שנלווים ליכולת החדשה שרכשו להציב גבולות. מחד, הן הביעו הבנה שהילדים "צריכים"את הגבולות, אולם מנגד הןמתארות אתעצמן כאמהות"קשות"יותרועומדותעלהקושי של הילדים להתמודד עם ההתנהלות החדשה בבית. גל תיארה: "עכשיו אחרי שעברתי את התהליך יש להם קצת יותר גבולות, גבולות שהם קצת מעצבנים, קצת יותר קשה... לא הייתי ככה בעבר, הייתי פחות מזה, לא הייתי מתעקשת להעיר אותם בבוקר לבית ספר, היום זה ממש ממש קשה, בגדול נראה לי קצת קשה להם הגבולות...אבלילדיםצריכיםאתזה,אוליבגדולהםלא רואיםאתזהעכשיואבלהם צריכיםאתזה."לעומת נשים אלו, מיטל וחנה תיארו קושי מתמשך בהצבת גבולות לילדיהן, גם לאחר סיום ה תוכנית חנה סיפרה:. " בגלל כלהמרד וההתקפי זעם,וגםהאלימותהמילולית והפיזית כלפיי, כלפי הבת שלי, כלפי כולם בבית, קשה לי לשלוט עליו, היום הוא כבר גדול שהוא ככה עושה פשוט טרור ואי אפשר גם להוציא אותו, הוא לא רוצה, בכוח אי אפשר, אז אני סובלת ממנו הרבה." יצוין כי משתתפות אלו הביעו קושי גדול בהתמודדות עם ילדיהן טרםה תוכנית והעבירות בהן הורשעוהן עבירות אלימות כלפיהילדים. סבלנות ושמירהעל איפוק מולהילדים בדומה לשיפור היכולת להימנע ממצבי סיכון במעגל הפנימי, דיווחו חלק מהמשתתפותעל אימוץ גישה סבלנית יותר כלפי הילדים ויכולת לשמור על איפוק במצבי משבר מולם. אמאל העידה: " אבא שלי בגלל שהוא עצבני, גם אני הייתי ככה. לא עליהם אבל עצבנית: עזבו אותי. בעקבות זה אולי עשיתי טעות....למה את צריכה להתעצבןבכלל?...אתלאמבינהכמהרוגעישלימהן.איזהכיף." שינויזהדווחבמידהמסוימתגםאצלנשים שהורשעו בביצועעבירות אלימות כלפיילדיהן;וזאת לצדהקושי שתיארו להצליח בכך, כפי שעלה מדבריה של עמית: [שאלה: מה החלטת שאת לוקחת מה תוכנית?] סבלנות, כי באמת לא היה לי. חושבת שאין לי, אבל לא היה לי בכלל סבלנות. הייתה תקופה שישר התמודדתי עם *** [הבת] עם הרבה סבלנות, לנשום ולדבר בצורה נכונה, שקטה. לפעמים לא יוצא לי אבל". מיטל הוסיפה: "יותר סבלנות עם הילדים, משתדלת להיות רגועה יותר ולא כל דברלקפוץ ולהיותלא יודעת מה. זה מאוד קשה אבל אני משתדלת מאוד." גישהאקטיבית ביחס להתמודדותעם אתגרים מול הילדים גם המעבר מפסיביות לגישה אקטיבית שתואר במסגרת המעגל הפנימי, בא לידי ביטוי באופן ההתמודדות של חלקמהמשתתפותעםאתגריםמולהילדים,כפישסיפרהגל:"הילדיםשלינקלעולאיזשהוהסתבכותעםנערים פהונעצרואיזהיומייםשלוש...לקחתיאתזהבצורהמאודקשה,כמעטהתעלפתי, אבלברורשלאמשהושאני אברח ממנו. מהר מאוד קמתי על הרגליים, קמתי לילדים, הראיתי להם שאני חזקה מולם... התקשרתי לעורך דין,הבאתי אותולתחנת משטרה שהילדים שלילא ידברו בליעורך דין."… 100 הבנתההשלכות שלמעשיהן עלהילדים במסגרת הראיונות, משתתפות רבות הביעו יחס אמביוולנטי ביחס לתפקודן כאימהות טרם ה תוכנית כך,. במקומות מסוימים, עמדו הנשים על כך שלאורך כל רצף הזמן הן היו אימהות דואגות ומיטיבות עבור ילדיהן. לצד זאת, במהלך הראיונות, ניתן היה להבחין בתיאורים קשים ביחס למצבם האובייקטיבי של הילדים טרם ה תוכנית ולהשפעתמעשיהן שלהמשתתפותוההליכיםהפלילייםבכללותםעלחייהם. לבסוף,בלטהתובנהשל חלק מהנשים לפיה לאחר ה תוכנית הן הבינו כי ילדיהן "צריכים" אותן ואם ימשיכו בדרכן הקודמת, הן לא יוכלו להיות שם בשבילם כפי שעלה מדבריה של אמאל:, "כשעשיתי את הטעויות, לא חשבתי כאמא.... עשיתי חשיבה נכונה, משהו טוב ששינה לי גישה בראש ש"זהו, את אמאלחמישהילדים, זהלא אחד ולא שניים,אמא לחמישה ילדים שהם צריכים אותך שם, תשומת לב, חיבוק, חום ואם חס וחלילה תעשי טעות, אפילו עבודות שירות, אבל הם צריכים אותך כי את ממהרת לעבודות שירות ולא יהיה לך זמן אפילו להיות איתם, זה לא נעים." תמורות במערכתהיחסיםהזוגית דיווחיהן של הנשים בהיבט זה השתנו מאוד מן האחת לשנייה ועמדו על מנעד רחב. כך למשל, חלק מהנשים תיארו כי כיום לא מצויות בקשר זוגי או כי נותרו בזוגיות קיימת ללא שינוי משמעותי. חלק אחר, תיאר שינוי מרחיק לכת בתחום זה, אם בדרך של סיום מערכת זוגיות מתעללת ואם על ידי יצירת קשר זוגי חדש ומיטיב. בנוסף, שתיים מהמשתתפות הנשואות תיארו שיפור ניכר במערכת היחסים הקיימת עם בן הזוג. כך למשל, תיארה דורית כיצד חייה השתנו מקצה לקצה לאחר שהצליחה להוציא את הגרוש מביתה. בנוסף, שיתפה כי מזה כשלוש שנים מקיימת מערכת יחסים חדשה עם בן זוג תומך ואוהב: "היינו גרושים והיינו גרים ביחד... רציתי שזה ישתנה אבל פשוט לא, פשוט הוא היה מתנקם בי דרך הילדים, היה מסית את הילדים כלפיי והייתי מקבלת מכות...היום שעברתי אתהתהליךועודלפניעברתי סדנאות...יחסית צפוף אחדלשני,העצמהעצמית, לראות מי אני, מה אני. אחת הסדנאות שבאמת נתנה לי את התעוזה לבוא ולקום ולהגיד די, מספיק, תתעוררי על החיים, את לא אשמה, יש דברים שאת אמורה להוציא מהבית נקודה, וזה ישנה לך את החיים. הדברים האלההיוהגרוששלי...היוםישליכברבןזוגחדששאניאתושלוששנים,זהכאילומתנהקיבלתי,באמת,מכל הבחינות. עוזר, תומך, עבר לגור פה לפני שנה; עוזר עם הילדים, מחזק אותי." משתתפות נוספות תיארו גם הן כיכיוםמצויותבקשרזוגיבריאומיטיב.נטליסיפרה:"זהלאכזהמומלץבקבוצהלהכירוזה,אבלהואעכשיו עובד מדריך, הוא פשוט בן אדם מדהים. ואני הבנתי כמה אני השתניתי וככה כאילו קיבלתי בן אדם מישהו שאוהבאותי,עוזרלי... לפניזההיה,אבלמיזההיו?סוחריסמים,אומישהושאניצריכהממנורקכסף,הייתי מוכנה להכול, גם התעללות וזה, למה? כי אני צריכה כסף בשביל הסמים, זה מה שהיה." טניה תיארה כיצד בעלה היווה מקור תמיכה עבורה לאורך התהליך כולו ושיתפה כי לאחר ה תוכנית מערכת היחסים ביניהם אף התחזקה: "אפילו האהבה שלנו גדלה לאחר המשבר... אנחנו מאוהבים אחד בשנייה הרבה יותר.. כאילו עכשיו הכרנו." גם אצל משתתפות שלא תיארו שינוי חיצוני במערכת היחסים הזוגית, ניתן לראות כי ההתמודדות שלהן בתוך אותה מערכת יחסים השתנתה . כך למשל, תיארה עמית כיצד על אף שלא היה כל שינוי בהתנהגותו של בעלה, תגובתה לאופן התנהלותו השתנתה: הוא קצת יש לו משהו פרימיטיבי אז פה זה קצת הופך כי יצאתי מהקטע הזה... גם לפני וגם אחרי [ה תוכנית עדיין יש לו מחשבות פרימיטיביות... [לפני] הייתי שותקת. אחרי זה לא,]. 101 אני לא שותקת." בדומה אליה, תיארה סיון את היכולת שלה להתמודד היום מול הגרוש האלים: "בהתחלה פחדתי,הואהיהמאייםעליתמידלקחתאתהילד,לקחתליכאילואתהילד...ביתהמשפטהקהילתינתןכלים להתמודד." מדבריהן של עמית וסיון ניתן לראות כי לא תמיד המציאות החיצונית של המשתתפות השתנתה לטובה, אולם השינוי העצמי מאפשרלהןלהתמודד אחרתעם אותההמציאות. תמורות במערכתהיחסיםעםההוריםובני משפחהנוספי ם מרביתהנשיםתיארומערכותיחסים סבוכותומורכבותעםהוריהןבעברן,לעתיםתוךהתעללותפיזיתורגשית או חיים לצד הורה מכור. לפיכך, לא פעם תיארו המשתתפות רגשות של טינה וכעס כלפי הוריהן. חלקן שיתפו כי בתקופה שטרם התוכנית ניתקו קשר עם הוריהן או קיימו עמם קשר שטחי. לאחר ה תוכנית, דיווחו חלק מהנשים על חידוש הקשר עם בני משפחותיהן ולעיתים אף על התחזקותו. במענה לשאלה איך היה הקשר שלה עם המשפחה לפני ה תוכנית השיבה מרים":, לא היה כל כך [קשר] אבל אחרי שנכנסתי ל תוכנית איך אומרים?, התחזק." יחדעםזאת,בדומהלתיאוריחלקמהמשתתפותביחסלמערכותיחסיםעםבניזוגקיימיםאוקודמים,גםכאן עלה כי בני המשפחה עצמם לא השתנו וכך גם מורכבות הקשר עמם, כפי שעלה מדבריה של תמר: "[מערכת היחסים עם ההורים] היא בדיוק אותו דבר כמו שהיא הייתה לפני השימוש, לפני הנפילה שלי, פשוט אני יותר יכולה להתמודד איתם. קשה לי עם ההורים שלי, היה לי מאוד קשה הייתי בורחת מהם, מתרחקת מהם, עד לנפילהשלישעשיתילהם...זההיהמרד,משהושלאעשיתיאףפעם.אבלהיוםאיןליבעיה...זהלאעוברדרכי כל השטויות שהם מדברים, כל הדעות הפרימיטיביות." לעיתים, כפי שניתן לראות בדבריה של תמר, תיארו הנשיםכיהתמורההעיקריתבמעגלזההיאהיכולתשלהןעצמןלהתמודדעםהוריהןובנימשפחהאחריםבאופן שונה.עםזאת,היוגםשתימשתתפותשציינוכיהתגובות שלהןלהוריהןנותרוכמעטללאשינוי.אחתמהןהיא דורית, שסיפרה: "עם אבא שלי זה עדיין ממשיך, אבא שלי הוא בן אדם קשה... מבחינת ההתייחסות שלי... לפעמים אני לא עונה לו, כשאני לא עונה אלוהים ישמור איזה צעקות, אני לא יכולה עדיין, עד שהוא לא יגיע למצב שהוא לאיכול להרים יד אנילא יכולה...אגיד כן, אמן,לכל דבר וזהו, כרגע לא." ב.3 . תמורות במעגל הקהילתי- חיזוק האמוןבגורמי טיפוללעומת התכנסותפנימה רבות מהמרואיינות תיארו קושי גדול לבטוח באחרים, ובפרט בגורמי סמכות, טרם כניסתן ל תוכנית. לאחר השתתפותן ב תוכנית ניתן היה להבחין בשתי תמורות מנוגדות: האחת – פיתוח יחסי אמון בגורמים טיפוליים (אם מתוך בית המשפט הקהילתי ואם מחוצה לו) והאחרת – ניסיון להגן על עצמן על ידי התרחקות והתכנסות פנימהלביתן. נטלישיתפה:" לאהייתיסומכתעלהצוותאףפעם,כאילולאעובדתסוציאלית,לאכלום,כאילו היה לי תפיסה אחרת שהם רק רוצים להציק ולהזיק. ושם התחלתי בבית משפט קהילתי, התחלתי לסמוך גם על ** [קצינתהמבחן."] חיזוק האמוןבגורמי טיפול משתתפות רבות תיארו קשר קרוב ומשמעותי עם אחד מגורמי הטיפול בעקבותיו הרגישו בטוחות לשתף ולהיפתח. עמית סיפרה: "[קצינת המבחן] הייתה פה תמיד נותנת לי שקט. היה לי את זה שאפשר לדבר איתה חופשי. זה לא קורה. זה כאילו היה לי מוזר, כי לא הייתי סומכת על אף אחד. זה משהו שהיה לי קשה לסמוך על אנשים". תמר סיפרה כי האירועהמשמעותי ביותר שהביא אותה לבטוח בגורמי ביתהמשפטהקהילתיהוא 102 רגעקבלתהלאחראירועשלמעידהבמסגרתה תוכנית והתחושהכיעלאףשטעתהלאויתרועליה:[ש':מהאת זוכרתבמיוחד?]אניחושבתאתהרגעהזהשנפלתיואזבאמתהבנתיכמהאפשרלסמוךעליהם.כיעדאזהייתי, את יודעת, צעד קדימה, שניים אחורה, צעד קדימה, רגע למה שמישהו יעזור לי, איזה אינטרס, זה מה שאני מכירה כאילו בחיים שלי. אם מישהו עוזר לי זה אינטרס, או אם אני אבקש עזרה אז מן הסתם לא יעזרו לי כי לא מגיע לי. אז חשדנות, נורא חשדנית, נורא מעמידה פנים שהכול בסדר, יאללה תנו לי רק שירדו מהגב שלי והכל יעבור." ההבנה של אנשי הצוות כ י מעידה היא חלק מ תוכנית השיקום והתחושה שמאמינים בה למרות המעידהחיזקהאת האמון שלתמר באנשי הצוות. משתתפות אחרות תיארו אף הן היווצרותשל יחסיאמון ויכולתלהיפתח בפני קצינת המבחן.יחדעם זאת,הן עמדו על הקושי שעודנו קיים להשתתף בקבוצה טיפולית כאשר מספר רב של אנשים שומע אותן. אמאל הסבירה:"איןליבעיהאחדעלאחדאבללשבתבקבוצה איןליעצביםלזה.לאהרגשתיבנוחשכלהעולםצריך לשמוע את הבעיה שלי. עד שנפתחתי בפני קצינת מבחן אני צריכה להיפתח בפני אנשים זרים שאני לא מכירה אותם בכלל, לא רוצה. לא הרגשתי בנוח. אני בן אדם סגור וקשה לי להיפתח למישהו מסוים. כי עברתי דברים קשים. הייתי ילדה מוכה, אישה מוכה, זה סגר אותי. עד שאני סומכת על מישהו זה קשה לך. קצין מבחן זה בסדר, זה אחד על אחד, למי הוא יספר? זה סודי. לכי תדעי מה הקבוצה הזאת תלך לספר, לא תספר." עמית תיארה אף היא קושי גדול לשמוע את סיפוריהן של הנשים בקבוצה הטיפולית ולהשתלב בקבוצה, אולם בסופו שלדברתיארהאתהשתתפותהבקבוצהכגורםלהחזרת הבטחון בבניאדם:"כשנכנסתילקבוצה,שםהתחלתי עודפעםלהיפתחולהאמיןשישאנשיםטוביםבעולם. שזההאישהשהיאחיבקה אותי,כשיצאתי.שהחזירהלי את החיוך כזה. כי הקשר שלי עם אמא שלי לא כזה ואוו... להרגיש שמישהו שאת לא מכירה מחבק אותך עם זהעםהחום שתמיד רצית זההיהלי כיף,האמנתי, התחלתילהאמיןלאנשים,חזר לי." המשמעות של התפתחות מערכת יחסים קרובה שמביאה ליכולת לבטוח באחרים ולהיפתח בפני גורמי טיפול באה לידי ביטוי גם בכיוון ההפוך – כאשר משתתפת לא חשה שיש מי שרואה אותה ומכיר אותה. כך למשל, ליאור,שחוותהאתההליךכולובאופןשלילי,עמדהמספרפעמיםבמהלךהריאיוןעלתחלופהשלקצינותמבחן רבות שמנעה ממנה את היכולת להיפתח בפניהן: " החליפו לי הרבה קצינות מבחן אז כל קצינת מבחן זה היה תהליך מחדש. כל פעם עוד פעם להגיע, כל שבוע לפגישה ואחרי כמה חודשים זה שבועיים, כל שבועיים. זה דברים שנורא הקשו עליילהתקדם.ואתיודעת,גם לי קשהלהיפתח כלפעם לאותה קצינת מבחן." התכנסותפנימה וניסיוןלהישמר מישור נוסף של שינוי הוא המשך ביטוי של יחס חשדני כלפי אחרים, התרחקות מהחברה והתכנסות פנימה לביתן,כפישתיארהגל:"כשאתבאהלפהלעירחדשהומנסהלבנותלעצמךאיזשהומשהוחדשבחיים,להתחבר לאנשים אחרים,לא שליליים,אנשים טובים, איןלך כבר אמון באףאחד.והינה אני ארבע שניםפהואנייכולה לספורעלהאצבעות,ישליחברהאושתייםמתוך600 שהיולי...הגעתילמקומותעבודהופחדתי...תמידפחדתי מההתחברות הזאת של מתחילים מנס בבוקר ולכי תדעי מי זאת הבחורה הזאת, פשוט נגמר האמון בכולם. גם פה כשהכרתי קצת אנשיםפחדתילהיפתח אליהם סתמתיאת הפה ולא דיברתיעם אף אחד כמעט".בהמשך,... הסבירה גל שאין כוונתה לכך שהיא לא בוטחת באנשים אלא שהיא בוחרת להתרחק דווקא ממקום של חוזק ורצון להגן על עצמה: "יש בי אמון, אני לא חס וחלילה במקום שאני אומרת וואי כל העולם בגד בי וכל העולם עשה לי, אני לא באה מהמקום הזה, אני באה ממקום שבאמת היום אני שומרת על עצמי, לא ממקום שלא 103 מאמינה באנשים. יש אנשים מאוד טובים ויש חברות טובות... אבל אני מעדיפה לשמור על עצמי, לא להיות במקומות האלה עוד פעם, לא ליפול עוד פעם, אז אני מעדיפה להישמר לעצמי ולא להגיע למקומות האלה עוד פעם." לצדזאת,חלקמהנשיםדיווחועלשימורויצירתמערכותיחסיםחבריותחדשות אשרהיוועבורןמקורתמיכה משמעותי במהלך התוכנית ולאחריה. אמאל תיארה: " ש' מי היה הכי משמעותי עבורך בתהליך?] ת:'[ ... וגם חברת ילדות שלי שאנחנו כבר מעל 40 שנה ביחד, שהכול אני מספרת לה, הכול אנחנו ביחד כמו אחיות.... היא עברה איתי, היא יודעת הכול עליי. לאן אני הולכת ואיזה שיחות... ואני שמחה שיש מישהו שמקשיב לי, כי עוד פעם, אני לצערי הייתי הכבשההשחורה בבית, אין אוזן קשבת שם." יכולת לפנותלעזרה וקיומם של משאבים אליהםניתן לפנות אלמנטנוסףשעלהאצלחלקגדולמהמשתתפותקשור בצורךבקיומהשלכתובתלפניה.כךלמשל,נטליתיארה כיצד לאחר סיום ה תוכנית כשנתקלה בקושי בתקשורת מוליכולת לפנות בבקשת עזרה בעת גורמי סמכות,, ידעהלפנותלקצינתהמבחןבבקשהשתסייעלה: אניהייתיבןאדםשלאיודעתלבקשעזרה," אניאמותאנילא אבקש.. עכשיו נתקעתי עם ההתנדבות... עובדת סוציאלית של המקום אמרה שהיא יחידה לכל אזור *** והיא כל פעם במקום אחר, אי אפשר לתפוס אותה... אני דיברתי עם ** [קצינת המבחן] ואמרתי לה שהכול ככה וככה...אזהנה**[קצינתהמבחן] מדברתאיתהכיקשהליקצת.ש':ואיךפעםהייתמתמודדתעםסיטואציה כזאת,מההייתעושה? לא מתקשרת בכלל, אנילא מטפלת בזה, מתחמקת מזה." היכולתלפנותלעזרה תוארה גם אצל מרואיינות נוספות ובאה לידי ביטוי גם במצבי משבר מול הילדים כשעלה צורך בגורם שיתווך ויסייע בפתרוןהמשבר.מיטלשיתפה:" כלמהשמציקליסיפרתילה,ואםהיומריבותאומשהוכזה,אמרתילה.ביום שישילפני... באתיאמרתילה"ישלי כך וכך",הייתה באהלפה והייתה רואה." יכולת ופניות לנהל שיח רגשי חלק מהמשתתפות התייחסו ליכולת לנהל שיחה ולשתף בתכנים רגשיים . לדבריהן, טרם ה תוכנית לא היו מורגלות בשיח רגשי אם בשל הרקע ממנו הגיעו, ואם מאחר שהתקשו להיפתח או לא היו פנויות רגשית להכיל שיח מסוג זה. לעומת זאת, היום מסוגלות לנהל שיחה ולשתף בקשייהן. סיון ציינה את הריאיון עמנו כדוגמה לשינויהגדולשחלאצלהבהיבטזה:" אניהייתיתוקפת...לאהייתימנהלתשיחה,בחייםלאהייתיושבתאיתי ככה, לפני בית משפט קהילתי... לא הייתי יכולה להקשיב להם." שירן עמדה על החשיבות של היכולת לשתף ולאלשמורדבריםלעצמהככלילהימנעמחזרהלשימוש בסמים:"הכי חשובזהלשתף,לאלשמוראתהדברים לעצמי. לא משנה למישהו, גם מישהו שנותן לי עצה או משהו, העיקר לשחרר כאילו, לא לשמור את הדברים לעצמיכיזהמהשאניחושבתשהביאאותיגםלשימוש, כיהייתישומרתדבריםלעצמי.היוםאנייודעתלבקש עזרה, אנייודעת לדבר, אני לא מוותרת." שייכות אל מולתחושתניכור ורצון להרחיקעצמן ממשתתפים אחרים במ סגרת ה תוכנית בבית המשפט הקהילתי, נערכים כאמור אירועים קהילתיים בנוכחות המשתתפים, בני משפחותיהם וצוות בית המשפט. אחת ממטרות האירועים היא לייצר עבור המשתתפים קהילה אליה יחושו שייכים.במסגרתהראיונותהתגלו תפיסותשונותואףהפוכותביחסלחוויותיהןשלהנשיםאלמולמשתתפים אחריםב תוכנית. חלקמהמשתתפותהצביעועלביתהמשפטהקהילתיועלהצוותבפרטכ"משפחה"וציינוכי 104 האירועים הקהילתיים היו משמעותיים להן וגרמו לתחושת שייכות. תמר תיארה: "מגיעים חגים, אף אחד לא מזמין אותנו, כאילועדייןיש אתהפחדהזה,ישאיזוהסתייגות, איזהכעס, איזה גועל,לאיודעת איךלהסביר, את מרגישה שאת לא רצויה. פתאום בא בית המשפט הקהילתי "חבר'ה ערב חג ראש השנה, יום לפני הרמת כוסית". את באה ויש שולחן ואווירה ופתאום שם את מרגישה את החג, זה לא התאריך, זה לא הזמן, זה לא המשפחה שלך אבל את מרגישה הכי שם, הכי רצויה... פתאום את מתחילה להבין כאילו.. עד שהמשפחה שלנו קיבלה אותנו זה היה הם קודם שקיבלו, מישהו צריך לקבל אותך, מישהו חייב, אם לא.. אין נראה לי כל התכלית של בן אדם זהלהיות שייך, מישהו צריךלקבל אותך, שםהרגשנו שייכים." עם זאת, חלק אחר נרתעו מהגעה לאי רועים קהילתיים וניסו להרחיק עצמן – תפיסתית ולעתים פיסית, ממשתתפים אחרים כי ראו בעצמן חריגות ולא שייכות. עמית תיארה חוסר הזדהות ורצון להרחיק את עצמה מיתר המשתתפים: "אני לא בן אדם רע. ומה אני עושה פה לשמוע שזה מרביץ לאישה, שאישה מרביצה לגבר, וסמים.כאילועברייניתאניפהאזככההרגשתיבהתחלה.אני חצישנההרגשתיככה."לצדזאת,עמיתתיארה אירועיםקהילתייםבהם השתתפהעםילדיהוציינהכי היועודהוריםוהיהדווקאנחמד."" לבסוףהיאהודתה כי אחד הגורמים להצלחתה ב תוכנית לתפיסתה הוא הכוח שקיבלה מהאימהות בקבוצה האימהות: " חלק מהבנות, אז כאילונותניםלנואתהכוח אחדלשני." ב.4 . יחסיהגומלין ביןהמעגלים כפי שניתן לראות, בין המעגלים מתקיימים יחסי גומלין כך ששינוי באחד המעגלים מביא לתזוזה במעגל אחר ולהפך (Bronfenbrenner , 1986 .) הקשר הבולט ביותר שתואר על ידי הנשים היה בין המעגל הפנימי לבין המעגל המשפחתי, ובפרט בקשר לתמורות שחלו במערכות היחסים עם ילדיהן. כך למשל, ניתן היה לראות כיצד השיפור שתיארו בתחושת הרווחה הנפשית, הערך העצמי והמחויבות לעצמן ולצרכיהן הביאו לשינויים מהותיים במערכת היחסים עם הילדים, כפי שתיארו גל ודורית: "היום אני קצת יותר רגועה, יש לי יותר חשק לשבת עם הילדים" (גל); ש': מה גרם לשינוי במערכת היחסים עם הילדים]: "להעריך את עצמי בתור אישה…הקשרעםהילדיםתמידהיהטוב...פשוטלאידעתילהציבגבולותכמושלאידעתילהציבלעצמיאותם. ברגע שאת לא יודעת להציב גבולות לעצמך אז את גם לא יכולה להציב אותם לאחרים" דורית.)( בנוסף, שיפור היכולת לשמור על איפוק ואימוץ גישה אקטיבית בחייהן במעגל הפנימי הביא את הנשים לנקוט בדרך התמודדות דומהגם בבואןלהתמודדעם ילדיהן (המעגל המשפחתי המיידי.) התמורות במעגל העצמי הביאו גם לשינויים במערכות יחסים במעגל המשפחתי הרחב יותר, ובכלל זה, בני זוג, הורים ואחים. כך למשל, תיארה נטלי כיצד היכולת לדאוג לעצמה ולצרכיה, השפיעה על מיקומה בתוך מערכתהיחסיםהזוגית: ש':תאריליאתהשינויהכימשמעותימבחינתךבמערכתיחסיםעםמישהו]ת':הנה,[ זה,הבןזוגשלישאנילאאובססיבית,שאנימוצאתאתהמקוםשלי,שאנידואגתלעצמיעכשיו,הרבהדברים." יחסי גומלין אלו מתקיימים גם בכיוון ההפוך, כך שחיזוק מערכות יחסים משפחתיות, ובפרט מערכות יחסים עם הילדים, הביאו בתורם לשיפור בתחושת הרווחה האישית ולהימנעות ממצבי סיכון (1985 Rutter, ) . אמאל הסבירה: "אין לי זמן לעצמי אפילו לנשום, אני ברבע לאחת מביאה מבית ספר, צריך להפעיל אותם, צהרים ולהיותאיתםוללמודאיתם...איןליזמןלעצמי.בסדר,נו,עיקרהנחתשלימהילדים שמעסיקיםאותי.זהנותן ליגםלחשוב...לא לחזור לעשות טעות." 105 גםביןהמעגלהפנימילביןהמעגלהקהילתימתקיימתתנועהדו- כיוונית.כךלמשל,תיארוהנשיםכיצדתמורות שחלו במעגל הפנימי הביאו לשיפור היכולת להתנהל מול גורמים חיצוניים, לרבות מעסיקים, קולגות, גורמי מקצוע והקהילה הרחבה: "חיזקו אותי בבית משפט. נתנו לי להיות בטוחה יותר מדי בעצמי... לדעת להתנהל מולמישיושבמולי.מקודםזהלאהיהלי.מקודםכיממשביישניתאונגידעכשיוהייתימגיעהלפגישה,מדברים איתי, אני רק שותקת, בקושי עונה" (מרים); "אני חושבת שיש אנשים שמושפעים אבל הם לא יודעים שהיה אחרת,כמולמשלבמקומותעבודה,שובפעםהיכולתשלנוהיוםלהתמודדעםמשכורתוכלזה,אףאחדלאידע שהיוםיותרקללילקבלאת זהופעםלאהיהלי"(תמר);"היוםאניהרבהיותררגועה,מהביתמשפטקהילתי, אני למדתי להקשיב... לפני כן לא, לא הייתי מדברת. מישהו היה אומר לי משהו, הייתי בום מעיפה דברים, מתחילה לצעוק להשתולל (סיון.)" מן הצד השני, מערכות היחסים שנוצרו במעגל החיצוני עם גורמי מקצוע, אנשי טיפול ואף אנשי ממסד וגורמים רפואיים, הביאו לשינויים במעגל הפנימי. כך למשל, העידה נטלי כי טיפול שיניים שעברה הביא לחיזוק הביטחון העצמי שלה: " זה שיניים, אני יכולה לחייך ואני יש לי ביטחון." בדומה לכך, תיארה גל כיצד התחושה שמישהו מאמין שהיא מסוגלת לשנות את דרכיה, מביא לשינוי האמונה שלה בעצמה: "כל השנים האלה כל הנפילות שלי היו בגלל שאף פעם לא האמינו בי, אז לא מאמינים בי אז אני לא אאמין בעצמי, מה יכול להיות." בדומה לגל, וכפי שיובא בפירוט בחלק הבא, מערכת היחסים שנוצרה עם צוותביתהמשפטהקהילתינחוותהעבורהנשיםכגורםמהותילתמורותשחלובמעגלהעצמיאשרבתורםהביאו כאמורלשינויים במעגלים החיצוניים כך שבין המעגלים מתקיימת תנועה מתמדתוחוזרת. יחד עם זאת, חשוב לציין כי השפעות אלו עש ויות לעתים להיות גם בעלות משמעות שלילית. אצל חלק מהמשתתפות ניתן היה להבחין כיצד היוותרותו של קושי משמעותי באחד מהמעגלים החיצוניים גם לאחר ה תוכנית יש בו כדי להשפיע על מידת השינוי במעגל הפנימי. כך למשל, תיאורה של חנה על- אודות הקושי המתמשך בהתמודדות עם בנה הסובל ממצב נפשי מורכב היווה מכשול דומיננטי בתפיסתה את מידת השינוי שעברה.בדומהאליה,גםליאורעמדהעלכךשהבעיההעיקריתבגינהנכנסהל תוכנית– התנהלותושלאביבתה – נותרה על כנה, ועל כן לא ראתה את ה תוכנית הטיפולית בעניינה כ"הצלחה:" "זה לא היה הצלחה שלי, זה היה הצלחה שלהם. אני מבחינתי אני עדיין באותו מקום, אני עדיין מתמודדת עם אותם דברים שהכניסו אותי למקוםהזה."לצדזאת,חלקאחרשלהנשים,עמדועלכךשעלאףשהמציאותהחיצוניתלאהשתנתהומערכות היחסיםבמעגליםהחיצונייםנותרומורכבות,השינוייםשחלואצלןבמעגלהפנימימאפשריםלהןלהתמודדעם אותהמציאותישנהולהגיבאחרת.סיוןשיתפה:"בהתחלהפחדתי,הואהיהמאייםעליתמידלקחתאתהילד, לקחתלי כאילו את הילד... ביתהמשפט הקהילתינתן כליםלהתמודד." ב.5 .נתיביםלשינוי במסגרת הראיונות נשאלו המשתתפות על- אודות התנאים שלתפיסת ן הביאו לתמורות שתיארו בחייהן. נוכח המדגם הקטן, תשובותיהן של הנשים אינן מספקות תמונה מלאה לתנאים ולגורמים אשר אפשרו את השינוי, אולם ניתן לראות בתשובותיהן מספר נתיבים אפשריים בהם יש לפסוע בזהירות. נתיבים אלו יתוארו דרך התמות הבאות: 1. מוטיבציה ראשונית – חשש מע ונש מאסר או עבודות שירות, בפרט בשל קיומם שלילדים 2. 'השינוי מתחיל בי' 3. יצירת"סביבה מחזיקה" המאפשרת שינוי 106 4. התפתחות מערכת יחסים מיטביתעם גורם טיפולי להלן נפרט על כל אחת מןהתמותהללו. 1 . חשש מעונש מאסר אועבודות שירות, בפרט בשל השלכותהעונשעלהילדים במסגרתחלקמהראיונותנשאלוהמשתתפותמההובילאותןלהסכיםמלכתחילהלהיכנסל תוכנית ביתהמשפט הקהילתי (שאלה זו נשאלה אצל שבע נשים בשל עדכון מדריך הריאיון). מעיון בתשובותיהן של הנשים עלה כי לעיתים המוטיבציההראשוניתלכניסתןלתוכניתהייתההחששממאסראועבודותשירות,בעיקרנוכחהיותן אימהות וההבנה כי עונש מסוג זה עשוי להיות בעל השלכות קשות עבור ילדיהן: " למה הסכמתי? לא יודעת, כיפחדתיבהתחלה.אבללפנישאניחושבתעלעצמיככהזקנהעםהילדיםשלי.אנילאמסכימהששולחיםאותי לכלאאזאוזהאוזה,בסדר,שנתייםעוברמהראבלכאילואבלללכתלכלאלאחוויהואוו"(עמית);"לארציתי להרוס לעצמי את החיים בגלל שהיה לי ילדים. אם לא היה לי ילדים לא הייתי נכנסת לשם. אם לא היה לי את הילדשליגדול,מהאכפתלילשבתביתסוהרולהיכנס.בגללשהיהליילד,היהליילדוזההיהחשובליכאילו" (סיון.) היותן של המשתתפות אימהות לילדים היווה מרכיב דומיננטי בחוויית ה תוכנית. כך למשל, כפי שעלה מדבריהן של עמית וסיון, פעמים רבות היו הילדים גורם מקדם והיוו את הבסיס להחלטתן להשתתף בתוכנית מלכתחילה.אמאלעמדהגםעלחשיבותםשלהילדיםתוךכדיה תוכנית,בהצלחתתהליךהשיקוםשלה:"בזכות הצחוק והכיף שלי עם הילדים אני אבריא, זה מה שעושה לי טוב. זה כיף" (אמאל.) בנוסף, ליאור ייחסה את הימנעותה מביצוע עבירותנוספות כלפי הגרוש שלה לרצונהלהיותעם בתה": להרים עליו ידיים לא.לאיקרה. לא יקרה. אני יודעת שגם אם אני ארים עליו ידיים אני לא אהיה פה בשביל הילדה... וכן, אני מעדיפה לשמור אתהידיים שלילעצמי כדי שאניאהיה פה איתה" . מנגד, אימהותן של המשתתפות והיותן מושא האחריות הבלעדי עבור ילדיהן יצרה לעיתים קושי בהצלחתן לעמוד בדרישות התוכנית הקפדניות .חלק מהמשתתפות עמדו על הצורך בגמישות ב תוכנית, אשרלדבריהןלא תמיד התקיימה והיא שיצרה את הקושי, כפי שעלה מדבריה של אמאל: "אני אגיד לך משהו שהפריע לי, שזה קבוצה]היהבראשוןבתשע,תשעוחציבבוקר.ראשון,אתצריכהלשיםאתהילדיםבביתספר,בגןאזזההיה,[ איךתספיקיבתשעוחציל***אםאיןלירכב ואנילאניידת?גםאםהייתיניידת,אתצריכהלשיםקודםכלאת הילדים, איך את מספיקה? כל פעם שהייתי באה, הייתי מאחרת ב- 10-15 דקות: למה איחרת? זה כאילו חוזר עלעצמו.כעסתישםהאמת...זההכולתלויבי,איןליעזרהמאבאשלהםכיהואכרגעלאמכירבהםשנהוחצי, יותר משנה וחצי על איזה שטות. איןליעזרה ממקום אחר, זה רק אני נטו. אמא ואבא בבית. אז מה אני יכולה לעשות? הכול על הגב שלי. אז לכי תשימי את הילדים או שתלכי לקבוצה. גם וגם הייתי עושה, אבל זה שאני מאחרת זה עודפעם, קצתלא באשמתי, מה אני אעשה? אין מהלעשות." במקרה של אמאל, יצוין כי בסופו של דבר כן הייתה גמישות מצד גורמי התוכנית כך שהוסכם על הפסקת השתתפותהבקבוצההמתקיימתרחוקמאזורמגוריה.תחתזאתהיאהמשיכהטיפולפרטניעםקצינתהמבחן. בתיאוריה עמדה אמאל על תחושה של התחשבות כללית בשל היותה אמא: " תמיד התייחסו וגם התחשבו, כי יש מצב שהיה סתם דוגמה, בואנגידהיהמשהו של דיון, לא זוכרת,היה לימשהו אותו זמן, סידור עבודה שלא הצלחתי להגיע בתאריך של בית משפט קהילתי, אז כן התחשבו והבינו שהיא אימא וטוב, נשנה תאריך אחר... אז זה עשה לי טוב שהנה יש פה מישהו שמבין אותי. ואללה בבית לא הבינו אותי ככה, בית משפט מבין אותי ונותןלי צ'אנס, נותןליהזדמנות". 107 2 . השינוי מתחיל בי מרבית המשתתפות התייחסו לצורך פנימי - אישי שלהן בשינוי, אשר אינו תלוי בקיומם של ילדים או בגורם חיצוני אחר, כגורם חיוני להצלחתן ב תוכנית אשר בלעדיו דבר לא היה קורה. רצון זה תואר על ידי חלקן גם כבסיס ליכולת שלהן לעמוד בדרישות ה תוכנית הקפדניות ולגבור על האתגרים העולים במהלכה. גל העידה: " צריך קודם כל הרבה רצון, אם אין לך רצון, לא משנה כמה היו מסביבך אנשים, קצינת מבחן הכי טובה, השופטאוהשופטתהכיטובה,זהלאיעזור, אתהתפרושמהרמאוד...פשוטכלבוקרלקוםובאמתלדעתשאתה נמצא במקום הכי נכון שיש... אם אתה מתחיל ליישם את זה בראש ובמחשבה שאתה נמצא במקום הכי נכון אתהעובראתזהבקלותובגללזהלאהיהליאפילורגע אחדשלנפילהשם,כאילוהיוליקשייםאבללאנפלתי שם, בחיים לא הגעתי שמה למצב שחיפשו אותי או פרשתי. אין מפגש שלא הגעתי, אין דיונים שלא הגעתי חוץ מפעםאחתשהילדההייתהחולה,אבלשנהוחציכלמפגש,כלפגישה,כלמהשהםסידרוליאםזהעבודהואם זה לקבוע עם עורכי דין וללכת לסדר את החובות, ואם זה ללכת לפגישות או ללכת לעמידר ולשבת שם שעות ולחכותולנסות לקבל בית, אם זהלכתוב מכתבים.באמת קודם כלזה הרצון של בן אדם,חייב הרבה כוח." 3 . יצירת 'סביבה מחזיקה'המאפשרת שינוי מרכיבנוסףובולטשתיארוהמשתתפותהוא היחסשקיבלובביתהמשפטהקהילתי מצדהצוותאומצדחלקו,, ככזה שיצר עבורן סביבה מחזיקה ותומכת. סביבה זו היא שאפשרה להן, לתפיסתן, להתמסר לטיפול ולחוות את התמורות עליהן דיווחו. תחושת ההחזקה באה לידי ביטוי במובן הפיסי הבסיסי ביותר, באמצעות מחוות הכוללות מגע, וכן במובן הרגשי הכולל גילויי אמפתיה, חיזוקים, הבעת בטחון בהן , זמינות, הקשבה, מרחב בטוח למעוד וחוסר שיפוטיות. דורית תיארה: [השופטת] היא כמו אימא שניה, עצם העובדה שהיא הייתה מחזקתומלטפתומחבקתזהכברנותןלךאת ה...כןתשתנימגיעלך."… כפישניתן לראותבדבריהשלדורית, וכפי שעלה מדברי חלק מהנשים הנוספות, מעבר להחזקה הפיזית, מערכת היחסים בינן לבין השופטת נחוותה כמערכת יחסים הורית וחלקן תיארו את בית המשפט הקהילתי כ'משפחה.'4 תיאורים אלו עשויים ללמד על הכמיהה הראשונית לחום ואהבה, אשר אצל רבות מהמשתתפות נעדרה בילדותן. דברים אלו באים לידי ביטוי ביתרשאתבדבריהשלעמית:" הקשרשליעםאמא שלילאכזהואוו...להרגיששמישהושאתלאמכירהמחבק אותך...עםהחוםשתמידרציתזההיהליכיף,האמנתי,התחלתילהאמיןלאנשים,חזרלי".אמנםבמקרהזה, תיארה עמית אירוע בו משתתפת אחרת מקבוצת האימהות חיבקה אותה, ולא גורם טיפולי, אולם המשמעות שנתנה לחיבוק רלוונטית גם ליתרהמשתתפות לאור תיאוריהןעל- אודותילדותן. היבט נוסף שעלה בתיאורי הנשים כמרכיב של סביבה מחזיקה ומאפשרת נגע בתחושה שלא מוותרים עליהן, אףלאבמקרהשלמעידה.כךלמשל,תיארהתמרכיצדדווקאאירועבמסגרתועשתה שימושבסםלאחרסיום הליךהגמילה,הביאאותהלהתמסרלתהליך.בתשובהלשאלהמהוהזכרוןהמשמעותיביותרמהתהליךשעברה בביתהמשפטהקהילתי השיבה תמר: "אני חושבת אתהרגעהזה שנפלתי ואזבאמת הבנתי כמה אפשרלסמוך עליהם. כי עד אז הייתי, את יודעת, צעד קדימה, שניים אחורה, צעד קדימה, רגע למה שמישהו יעזור לי, איזה אינטרס... אבל אני זוכרת את הרגע הזה שנכנעתי לגמרי... אמרו לי נו נו נו, בוודאי, אבל חיבקו גם, רק את זה 4 תמת "בית המשפט הקהילתי כמשפחה" עלתה באופן ברור גם בנרטיבים של גברים משתתפי התוכנית, שסיימו אותה בהצלחה. ראו פרק 4.3.1 . 108 ראיתי. לא עניין אותי הנו נו נו, את זה אני מכירה, חיבוק אני לא מכירה." היבט נוסף שחזר בהקשר זה הוא הרגשתן של חלק מהמשתתפות שהצוות מאמין בהן, שהן מסוגלות להצליח ויכולות לנהוג אחרת. כך למשל, ניתן לראות בדבריה של גל: "האמינו בי שם, קודם כל האמון שנתנו בי שאני באמת לא.. אף פעם לא הייתה לי כוונה להסתבך עם פלילי... הם כן האמינו בי מהתחלה לאורך כל הדרך, שאני כן מסוגלת להרבה דברים יותר טוביםבחיים שלי, אני מסוגלתלמקום אחר, טוב,בחיים. אחרי האמון שנותנים בך אז אתגםלא רוצה לאכזב אותם,לא רוצהלאכזב אתעצמךולאאת הילדים שלך ולאאתהחייםעצמם." מעברלכך,מספר מרואיינותתיארוכיצד הבטחון בהןגרםלהןלרצותלהוכיחשהןיכולותעלמנתשלאלאכזב את עצמן או את הצוות חנה סיפרה:. "אנשים סמכו עליי, נתנו לי את ההזדמנות, את המתנה, את הבונוס הזה, אזהייתיחייבתלהחזירבצורהשכןאניחזקהואנילוחמתואנירוצהלהראותלכםשאניכןיכולהלעמודולסיים את התהליך הזה שניתן לי." גם המילים המחזקות שנאמרו לנשים (אם במהלך דיוני בית המשפט ואם במהלך שיחותעםגורמיטיפול)נחווכבעלותמשמעותעבורן,כפישעלהמדבריהשלמרים:זהמהשהםאומריםכאילו, שהכול אני גם יכולה לבד, אני לא צריכה תמיד מישהו שיבוא ויעמוד מאחוריי, אפשר גם לבד." הכוח של החיזוקיםבאלידיביטוי גם בהקשרשלחיזוקהמסוגלותההוריתשלהמשתתפות,כפישתיארהסיון:"אםזה נגיד סתם נגיד שלפעמים היה לי ימים כאלה את יודעת שקשה פתאום וזה, ואני אומרת: מה, אני מגדלת אותו לבד, זה קשה לי. ואז הם אומרים לי: את חזקה אבל תראי איזה חזקה את, כל הכבוד לך, וגם זה לא מובן מאליו, ואת גם קמה בבוקר. והייתי עובדת במעון: ואת עובדת ואת אלופה ואין עליך בעולם. כל מיני מילים עידוד כאלה, את יודעת, לפעמים את יכולה לקבל את המילים האלה מאמא, מאחות, אבל זה לא אותו דבר כשבןאדם זר מהצד בא ואומר לךאתזה." 4 . התפתחות מערכתיחסים אישית מיטיבה במקביל להיבטים אלו, תיארו הנשים את התפתחותה של מערכת יחסים חיובית ומיטיבה עם לפחות אחד מצוות בית המשפט הקהילתי או מגורמי הטיפול החיצוניים כבעלת משמעות להצלחתן. המשתתפות ייחסו חוויהחיוביתזולליוויהצמוד,היחסהמכבדוהאנושי,היעדרהשיפוטיתוהזמינותהרבה.כךלמשל,ניתןלראות בדבריהשלגלכיצדהנוכחותהפיסיתשלקצינתהמבחןבכלאתגריהחייםהייתהעבורהבעלתמשמעותיוצאת דופן: "[אני הכי זוכרת] את הליווי של קצינת המבחן שלי, בגדול כאילו ממש את הליווי... ליווי צמוד לכל התהליך שכאילו, שהם מלווים אותך והם עוזרים לך בכל הקשיים שיש לך בחיים." גם מדבריה של סיון עולה כי לליווי שקיבלה קיימת חשיבות רבה, וזאת לצד התעניינות כנה וסיוע חומרי ברגעי משבר: "הם תמיד היו שם, אם זה לגבי הרווחה ואם זה לגבי המעון ואם זה לגבי קניות ואם זה לגבי כל דבר שקשור אלי ולילד ואם אני מסתדרת וכל הקורונה הזאת... בבית משפט קהילתי הביאו לי כמה פעמים מטרנה ומשחקים לילדים וחוברות." נטלי התייחסה בדבריה לקשר שיצרה עם מדריכה בקהילה הטיפולית בה שהתה: "אני כל הזמן הרגשתי שהיא איתי, כאילו בטוב, ברע, כמה שלמשל הייתי אומרת לה משהו אז היא לא הייתה אומרת: נו, כן בסדר. היא הייתה אומרת לי את האמת בפנים, לעשות ככה וככה. באמת הרגשתי שהיא איתי." ניתן להבין מדבריה של נטלי כי אין מדובר אך בליווי פיסי, אלא בעצם התחושה שיש מי שנמצא איתה ושותף לדרך שהיא עוברת.בנוסף,הדגישה נטליכיהחשיבותשמישהונוכחלצדההיאבעלתמשמעות,בעיקר,כאשרהנוכחותהיא כנהואמיתית ('באמת הרגשתי שהיא איתי.)' 109 בדומה ליתר המשתתפות שירן תיארה תחושה של 'מעטפת', והוסיפה מרכיב חשוב נוסף הנוגע ליחס המכבד שקיבלה מצד הצוות והיעדר השיפוטיות על אף כל העבירות שביצעה: "עד עכשיו כאילו בקשר עם ** [רכזת ה תוכנית], ועם ** [ק' המבחן] והן מדהימות ועוזרות לי המון... אני חושבת שבלי המעטפת שלהם לא הייתי עוברת את כל התהליך הזה לבד. כאילו הם צוות מדהים כולם שם אפילו השופטת והתובע... לא יודעת איפה כאילו,כולם,בחייםשלילאראיתיכזוהתנהגותלמישהושישלוכלכךהרבהעבירותו....חבלעלהזמןובאמת כאילו, זה ריגש אותי." אצל חלק מהמשתתפות, הנוכחות הפיסית והתחושה שיש מי שנמצא איתן, הביאה לתחושה של 'גיבוי' ועודדה אותן לערוך שינוי משמעותי בחייהן שחששו לעשותו טרם כניסתן ל תוכנית: " כל החיים הייתי מתה לעזוב את העיר ומשהו עצר בעדי "איך אני אצליח? איפה אני אלך? מי יקבל אותי? איזה בית? איפה אני אשכיר דירה? מאיפה אני אביא אתהכסף?", תמיד מחשבות שגרמוליעודפעםלהיתקע באותו רגע...וכשנכנסתילביתהמשפטהקהילתי והרגשתי אתהצורךהזה שאני אומרתהינה הםפה בשביליאז כאילו גם אם אני אמעד או לא אמצע איפה להיות מישהו פה יעזור לי, מישהו פה יתמוך בי אז קומי, ופשוט ככה עזבתי." חלק מהנשים תלו את תחושת האמפתיה שחשו בזמינות הגבוהה של חלק מגורמי הצוות, אשר כללה, לעתים, גם שיחות בשעות לא שגרתיות ומעבר לשעות העבודה: "ובכלל ** אין דברים כאלה, זו קצינה [קצינת מבחן]שאנימתהעליה,באמת,היאכלהזמןגםכשאניהייתי...היומצביםשבהתחלההיהליקשה,והיאהייתה מדברתאיתיבשעותהקטנותשלהלילה- 11-12 ,מהפתאוםשתענהלי?והייתייושבתאתהוהיאהייתהמדברת איתי, איזה דבר זה,עשית אתהעבודה שלך בשעות שלך, די." משקלהשלמערכתיחסיםמיטיבהוכנהעםמימגורמיהצוותלצורךהצלחהבתוכנית באהלידיביטויבדבריהן של חלק מהמשתתפות גם כאשר היא נעדרה מתהליכים מסוימים. כך למשל, ליאור אשר כאמור תיארה חוויה סובייקטיבית לפיה התוכנית לא היטיבה עמה, עמדה על כך ש'נפלה בין הכיסאות' לאור תחלופת קציני מבחן והרגשתהשהתמיכהבהלאהייתהכנה אלארקכי'צריך:'"אפשריותרלבואגםלדברעםהנאשם,יותרבקטע של: אנחנו כן פה כדי לעזור, לא פה כדי לשבת לך על הווריד... זה מה שצריך להיות, זה לא מה שהיה... זה לא תמיד הרגיש שרוצים לעזור לך כדי לעזור לך. רוצים לעזור לך, רוצים את התהליך הזה כי צריך לעשות את התהליךהזה." לסיום, חשוב לציין כי עבור חלק מהמשתתפות קיומו של קשר משמעותי עם בן משפחה או חבר קרוב היווה אף הוא מקור תמיכה שסייע בידן לצלוח את ה תוכנית . טניה העידה כי בעלה היה האדם המשמעותי ביותר עבורהבתהליך:"הואתמךבימאוד.גםהבחורהשעכשיונכנסה[גיסתה,ט.כ.ט].החזיקהאתהילדיםשלי,הם מסתכלים עליה כאילו היא האמא השנייה שלהם". שירן הזכירה את אמה: "אמא שלי והתמיכה שלי ושהיא האמינה שוב פעם." לסיכום , מבין 13 הנשים שהתראיינו, שתיים תיארו תהליך שלא הביא לשינוי משמעותי בחייהן, אם כי גם הן איתרו צמתים בהם חוו חוויות חיוביות לאורך השתתפותן ב תוכנית. שתיים אלו מתמודדות עם קשיים אוביקטיביים שלא השתנו בתקופת השתתפותן בתוכנית (בן בוגר מתמודד נפש ואלים; בן זוג לשעבר הנוקט בהתנהגות מאיימת ובעייתית). יתר הנשים תיארו את התמורות שהתחוללו בהן במהלך ובעקבות ה תוכנית, תיאורים שחולקו לשלושה מעגלים: שינויים פנימיים בדימוי העצמי שלהן כנשים וכאמהות בעלות חוסן ומסוגלות;שינוייםבמערכותהיחסיםשלהןעםילדיהן, בניזוגןוהוריהן;ושינויים(בכיווניםהפוכים)בנכונותן לבטוח וליצורקשריםעםאנשימקצועמחד,ונשיםאחרותמאידך.מהראיונותעלהבבירורכילאניתןלהתייחס 110 לכל מעגל בנפרד, אלא כי מדובר במערכת אקולוגית של מעגלים מתרחבים המשפיעים אלו על אלו בכיוונים הדדיים, בדומה למודל האקולוגי ההתפתחותי של הפסיכולוג אורי ברופנברנר. הנשים גם זיהו בראיונות את הנתיבים השונים שהביאו אותן לשינויים שביצעו בחייהן: הרצון הפנימי החזק שלהן להשתנות ולשנות את חייהן מצד אחד, והתמיכה העקבית, הנרחבת והקונקרטית שקיבלו מהצוותים מצד שני. גם החשש להישלח לכלאולאבדאתהקשר עםילדיהןהיווהגורםמדרבן.נקודות שפלשהגיעואליהןבמהלךהתוכנית לימדו אותן שנציגי ונציגות ה תוכנית לא מוותריםעליהן",ולימדו אותןלקח רחביותר, של מתן אמון וקבלת עזרה." 111 4.3.3 רווחתןהאישיתשל בנות- זוגשלמשתתפי ה תוכנית פרק זה מבקש לבחון האם, באיזה אופן ובאיזו נקודת זמן ההליך בבית המשפט הקהילתי מקדם את רווחתה האישיתוהנפשיתשלבתהזוג,לרבותמערכתהיחסיםשלהעםבןהזוג. תיאוריותומחקריםאמפירייםבתחום הקרימינולוגיה הבוחנים את יעילותם של בתי משפט קהילתיים בהפחתת הפשיעה מוצאים יחס ישיר בין חיי נישואין לבין חדילה מפשיעה ( King, Massoglia & MacMillan, 2007; Laub & Simpson, 2003 .) עם זאת הידע הנצבר עוסק בעיקר בתועלת, ברווח ובהשפעה החיובית של זוגיות על חייו של המשתתף. למרות ההכרה בחשיבותההגדולה של בתהזוג, מקומה, רגשותיה וחווייתהנפקדיםוחסרים מרובהמחקריםומהשיח הקיים. רווחה נפשית סובייקטיבית של נשים מושפעת מקשרים משמעותיים ומטיב היחסים אותן הן מנהלות. במהלך החיים המוטיבציה העיקרית של נשים היא ביסוס קשרים המטפחים אמפטיה צמיחה והדדיות עם הזולת. בהתאם, הגדרתן העצמית וערכן העצמי כמו גם רווחתן הנפשית- סובייקטיבית מושפעת ממערכות היחסים שלהן. ( Gilligan, 1982; Majors, 2012; Miller, 1976 ) . עוד נמצא כי חיי משפחה, אימהות וזוגיות תורמים לרווחה נפשית של נשים (2015 Hochstetler, & Copes Miller, ). המסגרת התאורטית שבגדריה בחנו את הממצאים היא תורת המשפט הטיפולי ( Wexler,2008) הבוחנת את ההשלכות החיוביות והשליליות שיש למשפט הפלילי על רווחתו של הנאשם ועל מעגליו הקרובים, מחקר זה כאמור מתמקד ברווחתן של בנות הזוג. המחקרהואאיכותניפנומנולוגי,מטרתוהיאהבנהמעמיקהשלמשמעויותופרשנויותשלהמרואיינותלחוויות שלהן כמי שמושפעות מה תוכנית ש ל בני זוגן ב תוכנית בבתיהמשפט הקהילתיים. אוכלוסיית המחקר מנתה 19 נשים בנות זוג של משתתפים מחמישה בתי משפט קהילתיים בישראל (נצרת, חיפה, ת"א, רמלה ובאר שבע); אורך הזוגיות בת שנתיים ומעלה; בני הזוג משתתפי התוכנית נמצאו בשלבים אחרונים (4,5) של התוכנית או סיימו אותה בהצלחה בעת הראיונות. 15 מתוך 19 בני זוג של המרואיינות התמודדו עםהתמכרותלחומריםנרקוטייםואלכוהול; גילהמרואיינותנע בין 25-47 . טבלה 12 :ראיונות עומקעםבנותזוג של משתתפי התוכנית:מאפיינית דמוגרפיים לאום תעסוקה הורּות יהודיות 10 לאעובדת 12 אימהות 14 מהגרות 7 עובדת 5 ערביות 2 עצמאית 2 ללאילדים 5 הגיוס הראשוני של משתתפות פוטנציאליות התבצע באמצעות פנייה לצוות בבתי המשפט הקהילתיים: רכזות, קציני מבחן, סנגורים ועובדים סוציאליים קהילתיים. הועבר מכתב פנייה למרואיינת עם הסבר על המחקר, שמירת הסודיות והבעה של רצון חופשי להשתתף במחקר. מאחר שהפניה הייתה דרך הצוות של בית המשפט הודגש כי השתתפות, או אי השתתפות לא תשפיע על ההליך בבית המשפט כמו גם הדברים שיאמרו במהלך הריאיון.התיווךוההיכרותהדדיתנעשתהבעזרתאנשיהקשרבצוותונערכהמחוץלאולמותהדיוניםובאירועים 112 קהילתיים.אופןנוסףשלגיוסמרואיינותפוטנציאליותהיה באמצעותהעברתפרטיהקשרשלהןלצוותהמחקר לאחר הסכמה עקרונית שלהן, והתאום למפגש נעשה בשיחת טלפון. ראוי לציין שלא כל בנות הזוג שפנו אליהן שיתפופעולה,למרות שהביעוהסכמהראשוניתליצירת קשר.לבסוףגויסו19 בנותזוגשהסכימולהיפגשבאופן אישיולחלוקאתהחוויהשלהןבביתהמשפטהקהילתי.המשתתפותכולןדברועבריתאםכימרואיינותשאינן ילדות הארץ הבינואת מדריךהריאיון אך מדי פעםענו בשפהמשובשת, אך ברורה. הממצאים נאספו באמצעות עריכת ראיונות עומק חצי- מובנים, שאפשרו למרואיינות לספר את סיפורן תוך שימוש במונחים המייצגים בצורה הקולעת ביותר את התחושות והמחשבות שלהן, ואת הידע שבקשו לחלוק. עלמנתלסייעלקבלאתהמידעהדרושמחד,ולאפשרלמרואיינותלהציגאתסיפורןבאופןעצמאימאידך,נבנה מדריךריאיוןחצימובנהבאמצעותוניתנהלהןהאפשרותלהעלותתמותמשמעותיותעבורן,תוךשרטוטמסגרת השיח והנושאים סביבם נסוב המחקר. ראיון העומק התבצע תוך הקשבה לנחקרות ומתן הנחיות אשר כוונו אותן לפרט את סיפורן בדרך בה יבחרו. מאחר שיש חשיבות לקיים את הריאיון בסביבה נעימה ובטוחה מקום הריאיון היום והשעה נקבעו על ידי המרואיינות על פי זמינותן, לרוב הראיונות נערכו בבתים בשעות הבוקר. בנוסף, ערכנו תצפיות בשני מוקדים עיקריים: בבתי המשפט ומחוץ להם, ובאירועים קהילתיים. תצפיות בשני מוקדיםאלההעמיקואתהידעוההבנהלגביהאווירה,השיחומערכותהיחסיםהנרקמותביןצוותיביתהמשפט לבין משתתפי ה תוכנית ובני משפחותיהם. בניתוח הממצאים התמקדנו בחוויות ובפרספקטיבת בנות הזוג על רווחתםהאישית במקבילל תוכנית השיקומית של בן זוגן, תוך שימתדגשעלהקשר במערכותהיחסיםהזוגיים והחברתיים. ממצאים כפי שעלה מממצאי המחקר, רווחת המרואיינות נחלקת לשניים. החלק הראשון קשור לשינויים המתרחשים בחייה של בת-הזוג במסגרת התאהמשפחתי,החלק השני קשורלרווחתההנפשית אישית . א. רווחהנפשית בתא המשפחתי רווחתן הנפשית של בנות הזוג במסגרת התא המשפחתי נמצאה מושפעת מהתוכנית בבית- המשפט הקהילתי. התועלת מה תוכנית עבור המרואיינות באה לידי ביטוי ברווחים קונקרטיים ורגשיים. הקלה הורגשה כבר בהתחלה עם כניסת בן הזוג ל תוכנית הקהילתית. הכניסהל תוכנית כחלופה למאסר עבור בנות זוג תקופות של מעצרים ומאסרים תוארו כתקופות קשות מנשוא. החשש ממאסר נוסף מורכב מחוויות קודמות ומהפחד לחוות אותן שוב. המרואיינות מציינות את העומס בבית, הקושי בגידול הילדים, מחסור כלכלי ובדידות עמוקה. בראיונות עלה באופן חזק שהפרידה מבן הזוג מלווה בגעגועים עזים וחוסר בתמיכה רגשית. בהתאם לכך כאשר הוצעה ההצטרפות לבהמ"ש הקהילתי פעמים רבות הכוח המניע את המהלך היא בת הזוג, לרוב ללא הכרות מוקדמת עם ה תוכנית ויקטוריה סיפרה:. "אמרתי שהעיקר שלא ילך לכלא,לאמשנהאיזה תוכנית ומה,לאציפיתישיהיהככהושתהיהעזרה." טובהתיארה: הואכברהיהשפוט," העסקה כברהייתהסגורה ויוםלפני הבית משפט, ממש כברישבתי ובכיתי שהוא הולךלמאסר, שנתייםמשהו כזה.. כשהוא הגיע ואמר לי קבלו אותי לבהמ"ש הקהילתי, שאלתי אותו מה זה? אז הוא התחיל להסביר לי שהם יעזרו בהכול, בתיקים של ההוצאה לפועל, שהם יתנו תמיכה, שאני יכנס לבית סוהר, א...נשמתי לרווחה 113 (מחייכת)". גם אוקסנה תיארה את החשש ממאסר: "אם עכשיו הוא פתאום לא יהיה פה, ייקח לי הרבה זמן למצוא את הכוחות האלה מחדש. את המישהו הזה ליד שאת יודעת שאת יכולה לבכות לו על הכתף... מישהו שאתיכולהלשאוב ממנו כוחות, זה קשהלמצואאת עצמךלבד ". גמילה בפיקוח ביהמ"ש החיים לצד בן זוג המתמודד עם התמכרות תוארו על ידי המרואיינות כמתוחים ומעוררי חרדה. המרואיינות נמצאו בדריכות מתמדת וחיפשו אחר סימנים למעידה וחזרה לשימוש. במסגרת ה תוכנית בבהמ"ש הקהילתי יש פיקוח ומעקב על ידי בדיקות שתן קבועות, מפגשים ביחידה להתמכרויות ועם קצין מבחן. שחרור בת הזוג מהפיקוח הביתי על הגמילה של בן זוגה מביא עמו הקלה גדולה עבורה. כך תיארה שרה: "התסריט הזה שאם הוא חוזר להשתמש מה אני עושה. כל התבטאות שהיא לא תקינה, או צחוק אני תמיד עם חיישנים פחות או יותר אבל זה תמיד עובד. גם יש לי בדיקות שתן בבית." דיאנה הוסיפה: "ככל שהוא היה בתהליך בקהילתי באמת שהיה טוב, הכול.. לתת שתן נקי, לא הייתה לו הזדמנות לעשות מעידות וכאלה שזה הכול בשבילי. כל עודהואלא נוגע בסמים הכול טוב." עזרהבמיצוי זכויות, סיוע משפטיוהסדרי חובות לרוב ניהול הבית מופקד בידי המרואיינות. תפקיד זה כולל דאגה לטיפול וחינוך הילדים, דאגה לפרנסה וניהול כלכלי של המשפחה.במקרים רבים הן אחראיות גם על התנהלות מול הרשויות. יש הקלה בעול כאשר בהמ"ש הקהילתי מפנה לגורמים המסייעים בהסדרי חובות, הוצאה לפועל ומיצוי זכויות. ויקטוריה שיתפה: "עזרה בחובותלמשל,לאיודעתאיךהייתימסתדרתלבדלרוץולהגישאתכלהמסמכים.אנילאכלכךטובהבכתיבה ובנאדם שלא כל כך מכיר, אזזה בשבילוהיה מאוד מאוד משמעותי." השינוי בבןהזוג נקודה קריטית ברווחתן של נשותהמשתתפיםהיא השינוישחל בבן הזוג. השינויחל בהדרגהכאשר מכלול של גורמים שותפים לכך:גמילה,קשר קרוב עם דמות טיפולית, דמות השופט כייצוגהורי סמכותי המלווה בעידוד וחיזוק, השתתפות בקבוצות תמיכה ורכישת כלים להתמודדות אדפטיבית עם מצבים רגשיים. 15 מתוך 19 מרואיינות במחקר נמצאו במערכות יחסים עם גברים המתמודדים עם התמכרויות לחומרים ממכרים. תנאי כניסהל תוכנית בביתהמשפטהקהילתיהואגמילהגופניתמחומריםממכרים.הפסקהשלשימושהיאאקוטית אולם אין די בכך. גמילה מנטלית מתלות ושינוי דפוסים נעשים בהדרגה ומלווים במעידות ורגרסיות עד שימור ההתייצבות. הנשים שרואיינו סיפרו שהיו רגישות לשינויים התנהגותיים הקלים ביותר ושום שינוי לא חמק ממבטן. כאשרהופיעו דפוסים חדשיםובריאים, רווחתן האישית השתפרה משמעותית. הנשיםציינולטובהאת היכולתהחדשהשלבןהזוגלהביערגשולנהלשיחרגשי.המרואיינותהעידוכיהשינוי נעשההודותליצירתקשרמשמעותיעםגורםמקצועי,תפקידאותוממלאיםקציניהמבחן. הגורמיםשמובילים לשינויאלושיחותפרטניותוהשתתפותבקבוצותטיפוליותבהםהמשתתפיםלומדיםלהרחיבאתטווחהרגשות. בני הזוג לומדים להביע ולשתף בתחילה אל מול גורם טיפולי ומאוחר יותר אל מול בת הזוג כחלק מדיאלוג עמה: "קצינתהמבחןהראשונהאישהמדהימה,היאעזרהלולהתייצבכיהיהלועםמי..כרגעהואיכוללדבר, משהושפעםלאהיהוזההמון.מהשתרםלשיקוםשלוזההשיחותעםקצינתהמבחן" ויקטוריה;)( "הואנהיה הרבה יותר הגיוני, עוזר לו שיחות מהתחלה ראיתי את השינוי שזה עוזר שהוא הולך, מדבר עם מישהו. וגם 114 מסבירלמישהואתהדברים שמפריעיםלובביתאולי.הואגםהתחיללהיפתחיותרולדבר,להגידלימהמפריע לו" שלי.)( שינוי נוסף בא לידי ביטוי בהורות פעילה של בן-הזוג ובחלוקה בנטל המשפחתי. המרואיינות תארו עומס רב בניהול הבית לאורך תקופות של מאסרים ושימוש בסמים של בן הזוג. התייצבות במצבו מספר חודשים לאחר תחילת ה תוכנית בבהמ"ש הקהילתי תרמה לשיפור באקלים המשפחתי, נוכחותו הורגשה בעיקר כאשר החל לעזור במטלות הקשורות לבית ולמשפחה: "הרווחתי אותו בתור אבא... תמיד הייתה לי את המעמסה שלו עלי (מדגישה),שלהילדיםעלי,שלהביתעלי,כלכליעלי,הכולעלי.ואזשהואהתחילתהליךשםאזהתחלתילהרגיש הקלה, אומנם פחות בכלכלי אבל עם הילדים ובבית, מבחינת ארגון, ניקיון, בישולים. אין דברים כאלה" (דיאנה;) אחרי חודשיים שלושה חודשים היה כבר יותר עם המשפחה והילדים ופתאום יושב אתנו יותר.." הבנאדם מתקרב נשאר בבית עםהילדים,עוזר בבית בבישולים" סאלי.)( שיפורמשמעותינוסףשהוזכרהיהבזוגיות.שינויושיפורבהתנהגותובדפוסיםשלהמשתתףאינותמידמספיק כדי לשפר יחסים זוגיים הטעונים באשמה וקושי לאורך שנים. אולם היו מרואיינות שהרגישו שזכו מחדש בבן הזוגשבוהתאהבולראשונה: ישאתהמישהוהזהליד שאתיודעתשאתיכולהלבכותלועלהכתף,אתיודעת," מישהו שאת יכולהלשאוב ממנו כוחות" אוקסנה;)("אני לא רוצהלהרגיש אימא שלו אני רוצה להרגיש אישה, בת זוג. אני יכולה להמשיך להיות אימא אבל אני לא רוצה לא נעים לי זה לא הבן שלי סיימתי עם זה. זהו.. אתה גבר אתה צריך לנהל את החיים שלך וגם את החיים של המשפחה" יהודית;)(" אחרי שהוא התנקה הוא חזרלהיותהבעל האוהב, נהיה כמו מאהב שלי,התקרבנו עודיותר,פעם זהלא היה" סאלי.)( ב. רווחהנפשיתאישית רבות מהמרואיינות מגיעות מרקע קשה וללא עורף משפחתי, רובן חוו משברים עוד בילדות. ביניהן מהגרות, יתומות,אחרותהגיעומבתיםעםאבותמכוריםאוששהובכלא,חלקןגדלובפנימיות.אלומביןבנותהזוגשליוו את המשתתפים לדיונים בבית המשפט, תיארו שמצאו לראשונה אוזן קשבת ותמיכה. הקשרים שנוצרו עם הרכזות וקציני המבחן היו משמעותיים עבורן והן פיתחו אמון והערכה כלפיהם. הקשרים שנוצרו מתקיימים לאורך ה תוכנית אך גם בסיומה הקשר נשמר ומהווה משענת. המרואיינות מתייחסות לקשרים אלה כרשת תמיכהלחיים,ולאאחתבעתותמצוקההןפונותלדמויותאלהליעוץועזרה:"הןכמומלאכיםששומריםלמעלה מעלינו ותמיד אם יש משהו הן יודעות, עוזרות בהכול. זה נתן לנו עוד אקסטרה ביטחון ועוד אקסטרה תמיכה לחיים ..הרווחה הנפשית שלי יותר רגועה" אוקסנה;)( "זה חום כמו משפחה, קצינת המבחן תמיד אמרה לי: יהודיתאתיכולהלהיותבקשראיתי.אםאתצריכהמשהו,אםהמשפחהצריכהמשהו,בכלנושא.ישליטלפון אני לא משתמשת .. אבל אם קורה לי משהו יש לי בנאדם לדבר אתו. זה לא רק בנאדם, זה הקהילתי זה הרבה אנשים שעוזרים" יהודית.)( רווחהאישי ת בתחוםהחברתי חלקמהמרואיינותציינובגאווהשלעיתיםהשופטפנהאליהןישירותבזמןהדיון,שאלוהתענייןבשלומן,בנוסף שוחח עם המשתתף בצורה מכבדת ואמפתית, גער או שיבח אותו בהתאם להתקדמות. כמי שרגילות להיות בעמדתנחיתותובושהמולהחברה, היחסהשוויוניוהשמעתקול ןתרמהלדימויהעצמיולתחושהשלערך.עוד ציינו כי היחס האנושי והאמפתי לבן הזוג והעובדה שרואים את התהליך ואת המאמצים שלו ב תוכנית גורמת 115 להן לגאווה גדולה: "השופטת יעני תמכה בי כי הרגשתי שאני הולכת לבכות אז היא אמרה לי תירגעי, תנשמי תירגעי, וכל שלב שהייתי הולכת וקוראת את המכתב אז מדי פעם השופטת עושה לי איך היה לך התהליך? אז אמרתי תישאלי אותו, אז היא אמרה לי ניראה לי שאת עולה איתו שלב.. את גם עוברת עוד שלב" סאלי;)( "כל שלב שהוא עובר, כל דחיפה השופטת אומרת לו כל הכבוד" מרגרט;)( "אני מרגישה שמסתכלים עליו בצורה טובה, זה עושה לי טוב ואני מרגישה טוב וגאה בו על הדרך שהוא עושה ואיך שהוא מתנהל... אני רואה אותו מאושרוזה מספיקלי. אני גאה בו שהיא (השופטת)מסתכלתעליו בצורה אחרת" יעל.)( האירועים הקהילתיים יצרו הזדמנויות לאינטראקציות חברתיות עבור בנות-הזוג. מטרת האירועים הקה ילתיים בבהמ"שהקהילתיהיאלחזקאתהקשר בין משתתפי ה תוכנית, בני משפחותיהם, הצוותהמשפטי וחברי הקהילה. האירועים הקהילתיים הנערכים מספר פעמים בשנה מעצימים את הרוח המיוחדת ומשקפים את מערכת היחסים הייחודית של בהמ"ש הקהילתי. המרואיינות שיתפו שהן הגיעו לאירועים הקהילתיים בעיקרעבורהילדים והפעילותהנערכת במיוחדעבורם. ההשתתפות באירועים מחד גיסא, עוררה בהן תחושה של ערך ושווויון בזכות הבילוי המשותף עם שופטים, עורכי דין ועובדים סוציאליים: "העורכת דין עשתה אצלה לכבוד הרמדאן והזמינה את הבית משפט הקהילתי הגיעו העורכי דין והיו אנשים שהיו בשימוש (נ.ג .מ של סמים) והשופטת הגיעה והקצינת מבחן והרכזת הגיעו, היהכיף,היהמרגששאנחנוכולנויושביםעלאותושולחןאיפהאתרואהדברכזה.באףמקוםלאתראישופטת או שופט שבא כאילו אומר לך שלום ביד (לחיצת יד נ. ג.מ). באף מקום את לא תראי דבר כזה, בהם בני אדם עם לב טוב.. מדברים בגובה עיניים, לא אני ככה ואתה ככה" (סאלי); "מרגש אותי כאילו לראות שופט שעומד ממולך כאילו.. הוא קודם כל הכי חברמן בארץ והוא הכי הכי כאילו שופט יש לו מעמד הכי הכי גבוה ופתאום שאת רואה אותו לידך את אומרת מה כאילו כולם אותו הדבר, אז ..אפילו בחנוכה, כל מיני שיש מסיבות הוא מספרלילדים סיפור שזה בכללנחמד,הוא בכללנחמדהשופטX לפעמיםהוא אפילו באעם הילדה" (טובה.)... מאידך גיסא, המפגשים גרמו לחלקן תחושת זרות ובושה וחוסר רצון בולט להשתייך לקהילת משתתפי ה תוכנית שרה סיפרה:. לא לא היינו הולכים, לא רוצה להופיע שם.. כמה שפחות"". גם מרגרט הביעה הסתייגות: "לי קשה להרגיש שייכת, לא יודעת אם אני מתנשאת אבל את יודעת אבל.. למרות הכול הסביבה שליהיאסביבהנורמטיבית.כשהגעתילאירועיםקהילתייםוהיושםאנשיםשהם..נראיםלאנראיםנרקומנים לשעבר הרגשתי פחות, זה קצת הכאיב לי בפנים שאני אמורה להיות כאן, מה אני עושה פה, זה הכאיב לי, אני משחזרת אני זוכרת שהייתי מטוקטקת ומגונדרתואז כאילו מה אניעושה כאן." מהנרטיבים של המרואיינות בלט אפוא הרצון בשייכות. בשיחה הראשונה לתאום מפגש עם המרואיינות רבות מהןחזרועלמשפטבסגנון:'אשמחלהשתתףבמחקרכי אוליזהיעזורלמישהיאחרת'.המוטיבציההראשונית להשתתפות במחקר הייתה אלטרואיסטית– הרצון לעזור ללא כל תמורה לנשים אחרות במצב דומה. בהמשך, בזמן הראיונות השיתוף שהחל מעמדה של עזרה לזולת הפך ליצירת משמעות אישית. באופן חזק עלה הקושי היום יומי לחלוק רגשות וקשיים עם אחרים. לתחושתן, איש אינו מבין לעומק את מציאות חייהן המורכבת מאתגריםוהתמודדויות.המרואיינותהעלואת הצורךבליווירגשיועזרהבהתמודדותעםמצבן.רובןרצולהיות חלק מקבוצה ייעודית לנשים שבני זוגן הוא חלק מה תוכנית בבית המשפט הקהילתי. הן מבינות שהשתתפות בקבוצההיאמקורמשמעותילעזרה,כוחותמיכההדדית.כךהעידהיוליה:"היהליחסרקבוצותלנשים,יותר טובקבוצות, שכול אחת תספר על הבעיות מה היא עוברת בבית, איזה בעיות ישלה. אני מספרת מה ישלי.. כל 116 אחת תעזור לשנייה ככה, תקשיב, תציעה איזו הצעה, זה יכול לעזור." גם טובה תיארה את ההשפעה המיטיבה שיכולהלהיותלהשתתפותבקבוצה: "הייתיבקבוצהפהברווחהשלנשים,לאזוכרתמהבדיוקנשיםעםילדים בזמן שישב.. היה בבית סוהר.. היו שם הכול מהכול, קבוצה טיפולית ובעצם שמה פתחתי הרבה דברים גם מהילדות שלי וגם ממש אחורה אחורה אחורה.. ומשם התחברתי לחברה שעד היום אנחנו חברות ובכלל הכרנו עוד בנות.. אםהייתהלי גם כאןקבוצה של אימהות, נשים,נשמעלי אחלה." ג.הממצאים בראיפירמידת הצרכים שלמאסלו הפחד מפני חוסר הנראות של צרכינו כבני אדם יוצר מצב של מצוקה, זהו הפחד לאבד את מקומנו בעולמם ובנפשם של אחרים ( Phillips,2012). פירמידת הצרכים האנושיים של מאסלו ( Maslow, 1954 ) מספקת זווית נוספתלבחוןאתהממצאיםואתרווחתהמרואיינותבמחקר.בסיסהפירמידהמורכבמצרכיביטחוןוהישרדות, האמצעמבטאאתהצרכיםהנפשייםוהחברתייםוראשהפירמידהמגלםאתהמניעלצמיחהוהתפתחותאישית. על פי מאסלו (1954 Maslow, ), המעבר והעליה משלב לשלב מותנה במילוי צרכי השלב הקודם. בהינתן תנאים שווים, כל בני האדם שואפיםלהתקדם במעלההפירמידה. השלב הראשון בפירמידת הצרכים עניינו תנאים פיזיולוגיים החיוניים להישרדות מזון, אוויר, שינה קורת גג., צרכים אלה מזוהים בשלב הראשוני של כניסת המשתתף לתוכנית ומסופקים בעזרת בהמ"ש ותיווך לגורמים בקהילה.צרכיםבסיסיםכוללים:קורתגג(סיועבשכרדירה)וביטחוןכלכלי(מיצויזכויות,עזרהבהסדרחובות ותלושימזון).כאמור,ניתןלשייךשלבזהלשיפורהרווחההאישיתהקשורהלתאהמשפחתיכולו:"שהכולטוב בבית,שאיןדאגותכספיות, שתמידיהיה אוכלבמקרר, שלילדיםיהיהמהללבוש,שלאיהיהחסרכלוםבבית.. שיהיה כסףלשלם על שכירות,ועל אוכל" יוליה.)( השלב השני עניינו ביטחון ויציבות שמשקפים דאגה להישרדות לטווח הארוך. הצורך של האדם ליצור סביבה בטוחהוצפויה.לשלבזהשניביטוייםבראיונות.האחד,החרדהודאגההמלוותבאופןיוםיומיאתהמרואיינות לגבי יצי בות (גם לאחר סיום ה תוכנית:) "וזה כל הזמן ככה. ביולי יהיה חמש שנים שהוא נקי. התסריט הזה שאם כן (הוא חוזר להשתמש) מה אני עושה. כל התבטאות שהיא לא תקינה, או צחוק אני תמיד עם חיישנים פחות או יותר.. את יודעת זה קשה אבל את חיה בתוך זה ולא מוציאה את זה, זה נראהלך תקין, רגיל" שרה.)( ביטוי שני של ביטחון ויציבות הופיע בראיונות כאשר בן הזוג נכנס ל תוכנית כחלופה למאסר בפועל. במקרים אלו עצםנוכחותו בבית יוצרת ביטחון.תחושת הביטחון והיציבותנובעת גםמהשינוי בדפוסים במהלךהגמילה ולאורך ה תוכנית בבהמ"ש: "האמת כשהוא נמצא איתי אז המצב הנפשי שלי הרבה יותר טוב. כשהוא היה במאסרלילאטוב,גםאםאנימדברתאתובטלפוןזהלאמספיקלי.כשהואנמצאאיתיפיזיתאנימרגישהסוג של ביטחון זאת התחושה שלי, זאת אני" מרגרט;)( יש לי כאילו חותמת שהוא לא הולך ועושה את השטויות.." תמיד הוא היה בנאדם של בית אבל עכשיו הוא לא יוצא לכל היום.. בקושי יוצא עם חברים, כאילו רק בית. ומאוד טוב, כי אתיודעת שהוא איש בית" דבורה.)( השלבים השלישי והרביעי בסולם מסלאו מבטאים צרכים פסיכולוגיים וחברתיים, אלו הם צרכים הנמצאים בדרגות גבוהות יותר בפירמידת הצרכים. השלב השלישי מבטא את הצורך באהבה ושייכות. זהו צורך חברתי בקבוצת השתייכות ובמעגלי תמיכה מחוץ לתא המשפחתי וחיזוק מערכות היחסים בתוכו. העדר מימוש שלב זה חושף את האדם לתחושה של בדידות והסתגרות: " את יודעת יש את המקום שלך שאת רוצה לפרוק ולדבר אזאוליזהכןיעזור.אניחושבתשאםמציעיםליויהיהליזמןאניכןאלך לקבוצתתמיכה" נדיה;)("ישקבוצת 117 נשיםשכולכןעוברותאתאותןהחוויותאזלפעמיםזהנוראנוח,אתלאצריכהלהסבירכלום,מספיקשמישהי מספרתואת מזדהה איתה" אוקסנה.)( שלב רביעי משקף את הצורך בהערכה והכרה מהסביבה יחד עם הערכה עצמית ומסוגלות. ברובד החברתי של קטגוריה זו נמצא הצורך לזכות לכבוד מאחרים על ידי תשומת לב, לחוש ראויים ובעלי סטטוס חברתי. ברמה האישית אלו תחושות מופנמות של מסוגלות והצלחה: ביטחון עצמי, אמונה ביכולות. שלב זה יוצר פער בקרב המרואיינות מאחר שהגדרתן העצמית של רוב המרואיינות הייתה של חוזקה. תפיסתן העצמית של רוב המרואיינותהיאשלמסוגלותמתוךחוויותואתגריםשל מסלולחייהן,אךלרובהחברהאינהמתקפתתחושות אלה. יתרה מכך, לרוב החברה רואה בנשים אלה קורבנות של נסיבות או לחילופין נתקלות במבט שיפוטי על הבחירות בחייהן: "אני האמת מאוד חזקה, אבל אם אני חושבת על זה אני לא רוצה להיות ככה כי זה מאוד קשהלאישהלהיותחזקה..ולפעמיםבאמתאיןליכוח.. אנילבד,היוליחברותאנישיתפתיסיפרתי,בבכי,מה קבלתי את הצחוק, לא הבנה ניסיתי כמה פעמים לשתף עם החברות ואמרתי זהו, לא צריך, הן לא עזרו וגם מדברות מאחורי הגב, זה לא נעים לי איך שהםמסתכלות"… יהודית.)( שלבחמישי בראשהפירמידה מייצג מימוש עצמי.הגשמה של תקוותושאיפות שלהאדםלצמיחהולהתפתחות אישיים. לקראת סוף הריאיון המרואיינות נשאלו על חלומות ועל העתיד. רק שלוש מתוך 19 ביקשו דברים לעצמן, בעיקר עצמאות כלכלית. מעניין היה לראות שהשאלה על העתיד החזירה את המרואיינות לתחילת הריאיוןבותיארומההיארווחהנפשיתעבורן.התשובותעלהעתידנצמדולכאןועכשיוולמשאלהשהמציאות השברי רית הקיימת תישמר כמה שיותר כפי שעלה מדבריה של ויקה:, להיות רגועה? מה זה בשבילי שקט?" מתי שהכול טוב בבית שאין בעיות כספיות, זאת אומרת תמיד חסר אבל אני לא חיה בחלומות, שתמיד יהיה אוכלבמקררשהילדיםיהיהלהםמהללבוש,אנילאחיה..העיקרשלאיהיהחסרכלוםבבית.שיהיהלשלםעל השכירות, לקנות אוכל, כשהבת שלי מבקשת ממנה משהו אני יכולה לקנות לה. זה בשבילי רוגע… מה בעתיד? שפשוט ימשיך הכול טוב, עכשיו אני שמחה שהדברים מסתדרים שהכול חוזר לעצמו. מספיק לי ככה שהכול טוב, עכשיו טוב, עכשיו תקופה טובה, היו תקופות קשות.. לאט לאט הדברים מסתדרים, דברים הסתדרו וממשיכים להסתדר." גם יהודית תיארה קושי להסתכל רחוק: "לפעמים אני חושבת רחוק אבל קצת מפחדת לחשוב רחוק. עושה לעצמי סטופ לא לחשוב רחוק מדי כי ציפיות זה לא מה שמחזיק אותי. יותר טוב בשבילי יוםיום, ככה אני מרגישה יותר טוב." לסיכו ם, התוכנית בבית המשפט הקהילתי מהווה מעטפת שיקומית רחבה למשתתפים, ובתוך כך בנות זוג של משתתפי ה תוכנית נהנות מהעזרה הקונקרטית בנוסף לשינוי ההתנהגותי של בן הזוג. הן נהנות מיחס מכבד ואכפתיומהקשרהאנושישנוצרביןהצוותהמקצועילביןבניזוגןולעיתיםאיתןעצמן.אולםנשיםאלהסובלות מאותה שוליות חברתית של בני זוגן בנוסף לצרכים נוספים ייחודיים להן בהשתייכות ובמעגלי תמיכה משמעותיים. תורת המשפט הטיפולי מתבוננת באופן הוליסטי על הנאשם, על צרכיו ועל מעגליו הקרובים, ומתייחסת לרווחתם הנפשית של המעגלים סביב הנאשםהיחיד. אמנם, ייתכן כי המשפטהפלילי אינו הכתובת לצרכי בנות הזוג כפי שעלו ממצאי המחקר, או לפחות אינו הכתובת האידיאלית. יחד עם זאת, מידע כזה הוא חשוב לקובעי מדיניות חברתית, ויש מקום לחשיבה האם וכיצד ראוי לתת ביטוי לצרכים אלה במסגרת ה תוכנית. 118 4.3.4 חוויותיהם ותפיסותיהםשל מ שתתפיםשנשרו מה תוכנית פרק זה מבוסס על ראיונות עומק חצי-מובנים עם תשעה משתתפים ומשתתפות, אשר נשרו מה תוכנית בבית- המשפט הקהילתי, בין אם מרצונם ובין אם בשל החלטת צוות בית- המשפט, וסיימו את ה תוכנית ב"אי- הצלחה."5 תשעת המרואיינים והמרואיינות השתתפו בבתי המשפט הקהילתיים בנצרת, ברמלה, בבאר שבע, בתל- אביב ובחיפה.6 טבלה 10 שלהלן מסכמתאת הפרטיםהדמוגרפיים שלהמרואיינים. הפרדיגמה המחקרית שבסיס פרק זה מאמצת את הנחות הגישה הפנומנולוגית ( Creswell, 2007 ,) לפיה הידע בכל הנוגע לתפיסות ולעמדות של משתתפים אשר סיימו באי- הצלחה, מונחת בין השאר בחלקם של אותם משתתפים.לפיכך,עלמנתלהביןתופעה,ישללמודעליהממישלקחבהחלקבאופןישיר ( Deinzin&Lincoln, 2000 שקדי,;2007 .) הגישה הפנומנולוגיתמבקשתלהגיע למכנההמשותף שלחוויה כלשהיוכךלפתחהבנה של מהות אוניברסלית – התיאור מורכב מה-"מה" שהם חוו ומה- "איך" שהם חוו את אותה חוויה. על מנת להשיג תשובותמהימנותואותנטיותמהמרואייניםהקפדנולשאולאתהשאלותממדריךהריאיוןבמספרדרכיםשונות וכן לוודא שהמרואיינים הבינו את השאלות. מדריך הריאיון ליווה את המחקר לכל אורכו, ולכן השאלות האחידות שנשאלו כללהמרואייניםבחלק זה אפשרולהצליבאת המידע העשיר שאלו סיפקו. ככלל,ביקשנולשמועמהמרואייניםחוויות,תובנותולקחיםמןהתהליךשעברובבית- המשפטהקהילתי,בדומה לשאלותששאלנואתהמשתתפיםשסיימוב"הצלחה".באופןספציפי,השאלותבמדריךהריאיוןהתייחסולרקע שבעטיו הגיעו המשתתפים לבית- המשפט הקהילתי; לחוויותיהם במגעם הקודם עם מערכת המשפט הפלילי הרגילה; לשלבים השונים שעברו לאורך התהליך בבית- המשפט הקהילתי; לשינויים שחלו בהתנהגותם, ברווחתם, בתפקודם, בתפיסותיהם ובמערכות היחסים שלהם בעקבות ההשתתפות בתהליך; לאינטראקציות ולקשרים שנוצרו בינם לבין אנשי המקצוע שליוו את התהליך שלהם בבית- המשפט הקהילתי; לתהליכים הרגשייםשהתחוללובעולמםהפנימילאורךהשתתפותםב תוכנית,לקשייםולאתגריםשעימםהתמודדולאורך התהליך;וכן למטרות ולשאיפות שעומדותלנגדעיניהם במבט צופה פני-עתיד,לאחר הנשירהמה תוכנית. הראיונות בוצעו באופן מקוון (דרך אפליקציות שונות כמו "זום") או באופן טלפוני, בהתאם לבקשת המרואיינים, למרות הקשיים הטכניים שמדיום זה לעיתים יצר. בבחירת המרואיינים שמנו דגש על כך שיהיו אלו משתתפים שחוו פרק זמן משמעותי בבית- המשפט הקהילתי, דהיינו כשנה או יותר, או לחלופין משתתפים שעברו שלבים משמעותיים בהליך ולכל הפחות הגיעו לשלב 3 בו. יצוין, כי ההגעה אל המשתתפים הנושרים הייתה מאתגרת מאוד, שכן מטבע הדברים מדובר דווקא במשתתפים אשר לא סיימו הליך שיקום באופן מלא ולכן לעיתים חזרו לדפוסים עברייניים או לשימוש בחומרים משני תודעה. בהתאם לדיווח האישי של המשתתפים או בהתאם לדיווח של אנשי המקצוע, רבים מאלה שאליהם פנינו אינם מקיימים אורח חיים "נורמטיבי". לנוכח האמור, נתקלנו בקושי רב לתאם מועד לקיום ראיון. גם עם משתתפים שעימם הצלחנו לקייםשיחהטלפוניתראשונית,במקריםרביםהניסיונותלערוךשיחותעוקבותעלובתוהושכןהמשתתפיםלא 5יצוין,כקבועבתוכניתההפעלהשלהתוכנית,כיניתןלסייםאתההליךתחתאחתמהקטגוריותהבאות:הצלחה/אי- הצלחה/חוסר הסכמה בין הצדדים. 6 אף שמחקר ההערכה מתמקד בארבעת בתי-המשפט הקהילתיים בבאר-שבע, ברמלה, בתל- אביב ובנצרת, מצאנו לנכון לכלול במדגםבמסגרתפרקזהגםאתמשתתפיבית-המשפטהקהילתיבחיפה.העובדהשבית-משפטזהנפתחאחריארבעתבתי- המשפט הקהילתייםהעומדיםבבסיסמחקרההערכה,תורמת לגיווןהמקריםשעליהםמתבססהפרק.בנוסף, עלמנתלשמורעלפרטיות המשתתפים, הפרק אי נוכוללפירוטבדברמי מהמרואיינים השתתף באיזה בית- משפט. 119 הגיעו ולא ענו לטלפון. כמו כן,חלק מהמשתתפים אשר נשרומההליך חוו אכזבה גדולה, וכשיצרנו קשר טלפוני ראשוני על מנת לברר האם יסכימו להתראיין הם הביעו את חוסר רצונם לשתף פעולה עם המחקר. בסך הכל, צוות המחקר ניסה ליצור קשר עם למעלה מ- 30 משתתפים שנשרו מההליך, וזאת לצד ניסיונות נוספים רבים מצד צוות בית-המשפט הקהילתי ליצור קשר עם משתתפים נושרים אחרים. על אף המספר המצומצם- יחסית של המרואיינים, הצלחנו לאתר תמות שחזרו על עצמן בנרטיבים שעלו מתוך סיפוריהם. קולם של הנושרים חשוב, שכן עשוי להנביע תובנות קונסטרוקטיביות בנוגע למאפיינים של ה תוכנית, המקשים על יכולתם של משתתפים לסיימה בהצלחה, כמו גם על נסיבות ומאפיינים של משתתפים שעשויים להתאים פחות לתוכ נית. 7 לצד זאת, חשוב לציין כי לנוכח הקושי לאתר מרואיינים שיסכימו לשתף פעולה יתכן כי המדגם שאליו הגענו מוטה. יתכן שאלה שהסכימו בפועל להתראיין הם ורבליים יותר וסובלים מבעיות פחות חמורות באופן יחסי. יתכן אף שהם אוחזים בעמדות קיצוניות יותר, בין אם לשלילה ובין אם לחיוב, ביחס לאוכלוסיית הנושרים הכללית.לאורהאמור,ישלקרואאתהממצאיםבפרקזהבשיםלבלגודלהמדגםולסיכוייההטיההגלומיםבו, ובעיקר לנקוטזהירות בניסיוןלגזורמסקנות. המשתתפים איתם התקיים ראיון לא קיבלו תמורה בעד השתתפותם, וכן נעשה מאמץ שההצעהלקיוםהראיון תגיע מצד החוקרות ולא מצד צוות בית-המשפט הקהילתי, וזאת על- מנת ליצור שדה מחקר ניטרלי ככל הניתן, נטוללחץאורצוןלרצותאתאנשיה תוכנית.יצויןכיחלקמהמרואייניםהנושריםהמתינובזמןעריכתהראיונות לגזר-דין,ולפיכךהקפדנוביתרשאתלהדגישאתההפרדהביןצוו תהמחקרלצוותבית- המשפטהקהילתי,וזאת כדי שלא תתעורר בליבם של הנושרים התקווה שמא הראיון יוכל להחזירם לתוכנית או לחלופין להמתיק את גזר- דינם. על מנת לשמור על פרטיותם של המרואיינים השתמשנו בשמות בדויים, וכן הקפדנו לטשטש פרטים מזהיםלאורךהפרק, במקומות בהםהיה חששלחשיפת זהותהמרואיינים. טבלה 13 :פרטיםדמוגרפייםשלהמשתתפיםהמרואיינים גזר- דין השלב שבו לאום גיל סוג בעיית עומק שם בדוי פרש העבירות שבעטיה נכנס מהתוכנית לתוכנית 3 ערביה 30- סמים, התמכרות נסימה 35 איומים שחאדה 7 למחקרים נוספים שהסתמכו על מספר מוגבל של מרואיינים, ראו למשל: Shared Barrett Mincey & Nancy Maldoado, StoriesofSuccessfulGraduatesofJuvenileResidentialPrograms:APhenomenologicalStudy,Paperpresentedat theWaldenUniversityResearchSymposium(January2011,Miami,FL) (מחקרבמסרתורואיינו9 נעריםונערותשסיימו בהצלחה הליכים שיקומיים)aofConvictedMalesofStoriesSuccess Lloyd-Hazlett, Jessica & Allen Summer ; ViolentOffense, InternationalJornalfor the Advancmentof Counselling ( 2021 ) 43:147-163 .(מחקרבמסגרתורואיינו 6 משתתפיםבגישהפנומנולוגית,שםנבחנווהשוונרטיביםשלגבריםשהורשעובעבירותאלימותתוךהתמקדותבהצלחותשאלה תיארו וצברו לאחר ריצוי העונש שנגזר עליהם, מבלי ששבו וחזרו לבצע את אותן העבירות במשך 3 שנים מיום ריצוי העונש.) יצויין,כיבמאמריםאלונעשתהטריאנגולציה(בחינתהנרטיביםשהוצגועלידיהמרואייניםמזוויותאחרות,ביןאםעלידיביצוע ראיונותעםגורמיםנוספיםוביןעםעלידיבחינתמידעחיצוניהקשובהליכיםשלאותםמרואיינים).במסגרתפרקזהלאנעשתה טריאנגולציה, אולם מכיוון שפרק זה מהווה נדבך כחלק ממחקר ההערכה הרחב, יש לקרוא אותו בצמידות לחלקי המחקר האחרים ובהתאם לכך להגביל את הסקת מסקנות גורפות רק בסיס פרק זה. 120 4 יהודיה 20- רכוש קשייםכלכליים אלונה 25 דנילוב 3 ערבי 25- רכוש קשייםכלכליים אחסן נסר 30 ממתין 2 יהודיה 45- עבריינות נפשי, כלכלי רונית פרקש להוכחות 50 רשת בהליך חיצוני לבית המשפט הקהילתי 2 יהודי 40- אלימות לא ברור אלון עברון 45 קשה 4 יהודי 30- רכוש התמכרות, יוסף קבדה 35 מחלה 2 יהודיה 40- סמים התמכרות יוליה 45 מורוזוב 3 יהודי 20- אלימות התמכרות,נפשי סרגיי זלנקו 25 במשפחה נגדהורה)( ממתין 4 יהודי 30- רכוש, כעסים משה בוכמן לגז"ד 35 אלימות, במסגרת סמים בית המשפט הקהילתי ממצאים מתוך ראיונות העומק המובנים- למחצה עלו מספר תמות שחזרועל עצמן כמעט אצל כלהמשתתפים. כמעט כל המשתתפים (למעט אחת) סיפרו על קשרים רופפים עם משפחתם ובפרט עם הוריהם, ועל העדר דמות תומכת ונוכחת בילדותם ובבגרותם. כלל המשתתפים שיתפו בקשייהם הכלכליים, ולמעט שני משתתפים, כולם סיפרו שיש להם חובות המקשים עליהם את ההתנהלות הכלכלית היומיומית, ובמקרים רבים גם מהווים את הרקע לביצועהעבירהאוהעבירותשהביאואותםלבית- המשפטהקהילתי.כמחציתמהמשתתפיםשרואיינובעליעבר פלילי ואילו האחרים נעדרי עבר פלילי אך אותרו על ידי צוות בית-המשפט הקהילת י כמתאימים ל תוכנית. למרואיינים נעדרי העבר הפלילי נפתח תיק פלילי נוסף בזמן ההליך (למעט מרואיין אחד). להלן נסקור את התמות העיקריות שחזרו על עצמן בנרטיבים של המרואיינים. 121 א.ה תוכנית כמקורלתקווה עלאףהרקעהקשהשלכללהמרואייניםוסיפורהחייםהמתאפייןבשוליותחברתית,חלקמהמשתתפיםתיארו כיצדה תוכניתעוררהבהםתקווה .משהבוכמן,בעלעברפלילימכבידמנערותו,שהוצאמה תוכנית למרותרצונו העז לסיים אותה ואף שהיה כפסע מסיום ה תוכנית, סיפר: "היה לי תיקים ומעצרים הרבה פעמים. כשהגעתי לשם היה כאילו קצה אור, היה לי מין סוג כזה של דרך להתחיל משהו חדש". יוסף קבדה, משתתף שהגיע ל תוכנית בעקבות תחלואה כפולה בשילוב עם מחלה כרונית אשר השפיעה על מצבו הנפשי הקשה, תיאר כיצד כלחייוהרגישחוסרשייכותלמשפחתו.הואסיפרעלחוסרתקשורתבמובןהבסיסיביותרלנוכחהעובדהשאינו מדבר או מבין את שפתם, ופירט כיצד העביר את ימיו בבתים של אחרים ולבסוף בפנימייה. לאחר תום תקופת הפנימיה ושירות לאומי הוא נאלץ לחזור לבית הוריו שם התגורר בתקופת ביצוע הראיון. את הכניסה להליך בבית-המשפטהקהילתי תיאר כהזדמנותלהתרחק מהסביבה שלא הרגיש בה נוח:"הייתהליהזדמנותלברוח, העבירו אותי מהמשפחה והסביבה שאני חי בה". סרגיי זלנקו, משתתף בתחילת שנות העשרים לחייו, שנכנס לבית- המשפט הקהילתי בשל עבירה ראשונה של אלימות במשפחה (לא בזוגיות), סיפר על בדידות קיצונית, דכאון קשה, שימוש בסמים ואלכוהול מנערותו וכן אלימות שחווה מהוריו. הוא תיאר את התקווה שההליך עורר בו, אך באותה נשימה הדגיש את אכזבתו: "אמרו לי בהתחלה, ...השופטת אמרה ש... אתה לא לבד וכל המיליםהאלה. אבל בתכלס זהלאהיה אמיתי, כינשארתילבד בתכלס". ב."ראו אותי" על רקע סיפורי החיים שכללו כאמור בדידות, שוליות חברתית והעדר תמיכה, משתתפים רבים תיארו כיצד בבית-המשפט הקהילתי הרגישו לראשונה בחייהם שמבינים אותם ושרואים אותם. יוליה מורוזוב נכנסה לבית-המשפט הקהילתי כשברקע קושי רב בגידול ילדיה כאם יחידנית, שימוש של למעלה מ- 20 שנה בסמים קשים" וחובות משמעותיים. כך סיפרה:" "אני יכולה להגיד שאני, היה לי מזל להיות מול שתי שופטות שהכי נכנסו למצב וכששחררו אותי ממש באולם, אני הכנתיspeech ענק שכאילו השופטת התחברה אלי עם חוט ואמרהכלמהשהכנתילהגידוהיאאמרה:'אנימבינהאותך,אנימבינהשאתאםיחידניתואנילאיכולהלפרק את המשולש הזה וגם לקחת מילדה רק אמא שיש לה'. ... כשהשתמשתי ... השגתי כסף בכל הדרכים החוקיות והלאחוקיות רק שזהלאישפיעעל המשפחה.בגלל זה כל כךהרבה שניםאף אחדלא יכללהגידולתפוס אותי. אףפעם לא צללתי. אף אחד לא ראה אותי.זה היה השימושהכי בודד בחיי." משה בוכמן סיפרעלהחוויה שלו לאורךהשניםבבתי- המשפט:"בעברהייתבאהולאהייתהלךיותרמדיהזדמנותשיקשיבולך,ישמעולך,יבינו אותך. פה אתה עומד מול השופטת, מדבר איתה, חברי כזה. הכול שונה, הכול אחרת. שמה בבית- משפט רגיל אתה בא יושב בספסל הנאשמים וזהו." עוד הוא תיאר מדוע הרגיש שהבינ ו אותו בבית- המשפט הקהילתי: "שהבינו, את יודעת, שעומד פה מישהו שבאמת רוצה לשקם את החיים שלו, שכן רוצה לתת הזדמנות. וגם הם נתנו לי הזדמנות. ברגע שאתה מושיט יד, מושיטים לך חזרה." משה תיאר את החשיבות של הקשר עם קצין המבחן ואת ההבנה שחווה מצידו: הוא יותר מתחשב," הוא יותר מבין, יותר מנסה לבוא ולבדוק את הנקודות, מהצריךלעשותכדישיהיהלךטוב.איךצריך,הולךאיתךידבידלכלמקום,הואדואגלקדםאותךגםבדברים שקשה לך,הוא בא ומרים אותךומראהלך איך לעשות את זה,למרות שקשה אז איך עושים את זה. בואנעשה 122 ביחד. ככה." גם אלונה דנילוב, אם יחידנית צעירה שנכנסה להליך עקב עבירת רכוש ראשונה8 ונשרה מההליך בשלב מאוד מתקדם, סיפרה מספר פעמים לאורך הראיון על הקשר המשמעותי והחיובי שרקמה עם קצינת המבחן:"היא(קצינתהמבחן)הייתהאיתיבביתיחדעם [העובדתהסוציאלית],הןפגשואתההוריםשלי,היא ראתה את הילדה שלי, ישבנו בבית והיא ראתה איך אני חיה, מה אני לא חיה. ואז שוב, כל הזמן עם [קצינת המבחן] זה היה משהו ... היא באה אלי כמו חברה שלי. הייתי פורקת לה ויוצאת מהדלת כאילו זהו, יצאתי ממסאז' (...) היא אומרת הכל בפנים... אם זה משהו שהיא חושבת. היא לא שפטה אותי, להפך, היא עזרה לי בגידול עםהילדה." ג.חוויה של הצלחהגםבהיעדר הצלחה פורמלית כל המרואיינים (למעט אחד, שהיה תקופה קצרה יותר ב תוכנית ) העידו כי "הרוויחו" מהתוכנית על אף שלא סיימו אותה בהצלחה במובן הפורמלי. חלקם אף אמרו שה תוכנית שינתה את חייהם. אלונה דנילוב ציינה עד כמה בית- המשפט הקהילתי עזר לה, למרות שלהגדרתה היא מצויה ב"הפסקה" מההליך.9 היא סיפרה על ההשפעה ארוכת הטווח של בית- המשפט הקהילתי עליה, ועל רצונה לעסוק במקצוע שהיא רכשה במסגרת התהליךבבית- המשפטהקהילתי.לשאלהמההיההאירועהמשמעותיביותרבתהליךהיאהשיבה:"כשהכניסו אותי לאוניברסיטת ***. ועכשיו בזכותם יש לי תעודה שסיימתי קורס *** ואני יכולה כל יום ללכת למקום ליישם את מה שלמדתי, ולתרום לאחרות."][ אלונה תיארה כיצד בתחילה לא ייחסה חשיבות לקורס שעברה בנושאהכנהלקראת ראיונותעבודה, אך בדיעבד גילתה כמה זהחשוב: "[למדנו] איך להיכנסלאתרים (...) איך לדברכשאתמגיעהלריאיוןעבודה,מהללבוש,מהלאללבוש.הםעזרוליבדבריםשעכשיואנייודעתאיתםמה אני עושה ואיך אני עושה. אחרת הייתי באה פשוט ומדברת כמו פרחה: מאמי, חיים שלי. אבל עכשיו יש לי את הכלים האלה. עכשיו אני מבינה שזה באמת עוזר. כשהייתי במהלך של בית- משפט קהילתי חשבתי בשביל מה אני צריכה את זה אם זה לא עוזר לי. מחר אני לא אלך למצוא עבודה ואני לא אמצא עבודה. עכשיו, כשהלכתי לפני3 חודשיםלריאיוןעבודה– זהעזרלי." לשאלההאםאפשרהיה לעשותמשהובאופןאחרכדילקדםאותה בתהליך, השיבהאלונה:"הםקידמואותיברמותעל.יותרממהשעשו איתילאיכלולעשותאיתי...תשומתלב היה מאה מתוך מאה, הקשבה, אהבה, סבלנות. זה דבר שהכי חסר בעולם, סבלנות." משה בוכמן סיפר: "אני לקחתי משם הרבה. גם היום כשאני לא נמצא שם, לקחתי משם ים דברים, ים כלים לחיים, ים דברים. אני יצאתי מוכן, לא סיימתי תכלס אבל בתוך ההרגשה שלי סיימתי. זה לא שקיבלתי את התעודה שסיימתי זה לא אומר כלום אבל בסדר. (...) זה היה בשבילי כמו מתנה בית- משפט קהילתי. לפני מה שלא לקבל עונש, כן לקבל עונש. זה היה סוג של נקודת יציאה בוא נגיד מהחיים האלה." יוסף קבדה, אשר נעדר גורמי תמיכה מסביבתו, הסבירעדכמההתמיכהשלהצוותנתנהלוכוחות:"זהמאודחיזקאותיונתןליכוחותלהמשיך,דבריםשצריך לעשות.... היה לי את התמיכה שלהם, לחזק אותי. אני לא מרים את עצמי, למה אין לי כוחות אני, את מבינה? אני בן אדם חלש. מבחינת לעשות דברים ולהבין ואיך לעשות אותם. אם בן אדם לא אומר לי שאני צריך ככה וככהאנילאעושה,אנילאיודעאיךלפתורדברים.זהו.זהדווקאחיזקאותי...לאידעתילפתורדבריםפתאום אנשים שפותריםליוזה זהנותןלי כוחותלעשות דברים. ...נותניםלי מוטיבציה. בן אדם בא, כשהוא תומך בך 8 בזמן ההליך נפתח לה תיק נוסף ודומה במהותו. 9מבירורעםאנשיהמק צועשליוואותהבהליךעולהכיכברנגזר- דינה.יצוין,כילאקיימתאפשרותבמסגרתההליךלקבל"הפסקה" ולאחריה לחזור לתוכנית. 123 ואומר לך דברים אחרים זה נותן כוחות." הוא תיאר כיצד ההכרה כי יש לצידו גורמי תמיכה מצוות ה תוכנית גרמה לו לשנות את אופן החשיבה שלו: "תמיד כל המחשבות שהייתי חי בהן שהייתי חושב 'ברור לי שזה לא יס תדר לי בחיים', זה השתנה לי. כל התמיכה הזאת של בית- משפט ועובדים סוציאליים, גם אם אני מתמודד עם משהו קשה, לא רק קושי מבחינת המחלה, אלא מבחינת קושי בבית וזה, אז יש לפעמים הרבה להתמודד איתו וזה, זה לא להיות שקוע באיזה שהיא בועה." סרגיי זלנקו סיפר כי למרות שיצא מה תוכנית הוצמדה לו קצינתמבחןחדשה,אשראיתההואבקשרעדהיום.סרגייתיארכיצדבסוףהתוכנית,כאשרשוחחאיתהאמר לה:"אםאניאישארבלישוםמענהבכללובלישוםטיפולבכלל,אזזהיסתייםממשממשלאטוב.והיאאמרה לי שאני אהיה איתה כמה שצריך, שנה, שנתיים. ככה היא אמרה". הוא העיד על הקשר הטוב שיש לו היום עם אותהקצינתמבחן: "דווקא[קצינתהמבחןהחדשה]אחלהאישה,אחלהבןאדם,אחלהעובדתסוציאלית.אני חושב שבאמת הצלחנו להכיר אחד את השני, כן. בתחילת הטיפול, באמת היא הייתה כמו כל הקצינות, כמו כל האחרים, כמו כל אנשי המקצועהאחרים."... ד. חשיבות הסיועהחומריוהמעשי מרביתהמרואייניםלאהקלוראשבסיועהחומרישהםקיבלו,וחלקםהדגישוזאתמספרפעמיםלאורךהראיון. אלונהדנילובסיפרה:"הייתימבולבלתלגמרי(...)וזהבאמתעזרלי.זהלארקבית- משפטקהילתיכמושכולם חושבים )...( הם גם מביאים עזרה כלכלית, הם גם מביאים עזרה נפשית וגם עזרה פיזית אם את צריכה או משהו,ובכל שעהיכולתילהתקשרלקצינתמבחןשליולבכותלהכמולחברהטובה".עודהוסיפה:"היומצבים שלאהיהליכסףובית-משפטקהילתיגםנותןלךכרטיס(...)היא[קצינתהמבחן]הביאהליאחרייוםאויומיים או באותו יום, אני כבר לא זוכרת, תווי קניה של 400 שקלים וזה היה לא פעם אחת אלא זה היה כמה פעמים. כלפעםכשהייתימבקשת,היאהייתהפשוטמביאהאתזה".סרגייזלנקוסיפרשלמרותאכזבתוהקשהמההליך בבית- המשפטהקהילתי,הואקיבל סיועבטיפוליםרפ ואיים:"קודםכלעשוליטיפולי***במימוןה תוכנית ועל זה אני ממש-ממש מודה ל תוכנית, ובאמת עכשיו לא, פעם סבלתי מכאבים מטורפים ...". כמו כן, תיאר כי במסגרתה תוכנית אנשיהצוותמצאולנכוןלטפחאתכישרונו:"קיבלתי[אופניים]חדשיםבמקוםהישניםשהיו לי. הם כמעט לא נסעו והביאו לי חדש." סיוע נוסף שציין שקיבל היה מול ביטוח לאומי. גם אחסן נסר, צעיר שנכנסל תוכנית כשהוא במעצרבגיןעבירת רכוש,עם רקע של בעיות כלכליות,חובות, העדר תמיכה מהמשפחה ובת-זוג עם תינוק רך בימים, סיפר כיצד בית- המשפט הקהילתי קידם אותו, תוך מענה משולב לצרכים החומרייםוהרגשיים: "[קצינתהמבחן]הייתהעוזרתלי בקניות,לביתכאילו.(...)אבלהיה קשהלי,היהקשה לי. (...) וחוץ מהדברים האלו היא הייתה עוזרת מאוד עם השיחות, הפרטני ביני לבינה זה היה כאילו הכול. עד היום אני שוקל ללכת לטיפול רק להיות בשיחה עם בן אדם ולהבין כאילו. צד שמבין. אבל היא תמיד הייתה מייעצתלימההדרךהנכונהללכתומהלעשות...אניאומרלךבשיחותעלהדבריםהקטניםהאלה".יוסףקבדה שיתףבקשייולקבלטיפוללמצבוהבריאותיהמורכב,שכללהתמכרות,בעיהרפואיתכרוניתוכןקשייםנפשיים. הוא תיאר כיצד העובדת הסוציאלית הקהילתית, קצינת המבחן והרכזת חיפשו עבורו טיפול ומסגרות מתאימות: כלהדבריםהאלה,כלמהשקשורלחייםולבריאותשליוזה.היא[העובדתהסוציאליתהקהילתית]" הייתה פונה לאנשים ומתקשרת. מדברת עם הרופאה, שולחת פקסים, כל הדברים האלה. כי אני לא מבין בדברים האלה."יוסףתיאר כיצדלאורךההליךהצוותסייעלו.הואגם תיארכיצדהסנגורשייצגאותוהצליח להוות גשר בינו לבין משפחתו ותיקשר איתם בשפתם: "הוא אמר לי שאם צריך מישהו לעזור בבית, אם היה לי בעיות הוא היה מדבר עם אמא שלי... הוא היה מתקשר והיה מדבר איתם בשפה שהם יבינו את מה שאני 124 צריך". יוסף ציין כי למרות שלא סיים בהצלחה הוא מלא הערכה על ההליך בבית- המשפט הקהילתי ועל התמיכה והעזרה שקיבל: "באמת אני גם מודה, אני עד היום מודה לאנשים האלה שעזרו לי, העורך דין, כל האנשים שהיו סביבי וזה". ה. שינוי בדפוסי התנהגות ובדפוסי חשיבה חלק מהמשתתפים תיארו כיצד ההשתתפות ב תוכנית גרמה לשינויים בדפוסי החשיבה שלהם. משה בוכמן היטיב לתאר זאת: "כשהגעתי לשם [לבית- המשפט הקהילתי] הבנתי שיש גם דרך אחרת, שהחיים הם לא רק סביב פשע. שיש מישהו שבאמת מקשיב לך. שיש מישהו שבאמת אכפת לו, שדואג לך. שרוצה את השינוי איתך ביחד. גרמו לי להבין הרבה דברים שאני לא הבנתי לפני. (...) אתה רואה את החיים בצורה אחרת, אתה מבין שאתה לא הולך בדרך נכונה, מסבירים לך את זה ואתה רואה את זה גם. אתה מנסה להבין את כל הטעויות שעשית ואתה רואה שכל מה שעשית לא משתלם בסופו של דבר ויש דרך אחרת לדרך שחשבת שהיא הנכונה והצודקת...ולאטלאטאתהמביןשישלךהרבהמהלהפסידושאתהלאמנהלהעולםושאתהלאיכוללתקןאת העולם. אתה קודםכל צריך לתקן את עצמך.עולםהואלא, אתהלא אחראיעליו, אתה אחראיעל עצמך. ברגע שאתהתהיה מתוקן בעצמך אתה תבין שאתה לא צריךלתקןאף אחד.ואתהלא אחראיעל אףאחד. )...( היום אני יודע שלכל דבר שאתה עושה יש השלכות. לכל דבר שאתה פוגע, אתה פוגע אך ורק בעצמך ובקרובים אליך". יוסףקבדההסבירשבמהלךההליךבבית-המשפטהקהילתיהואהביןשהואלארוצהלהיותבאותומצב בעודעשור:"כלהזמןאמרתילעצמיואללהאניבן 30 וזה,אסורלילהגיעלגיל 40 ועדייןככהבזה[בהתמכרות ובשימוש].אניצריךלמצואאתהפינהשלי...".הואתיארכיצדהרגיששבמהלךההליךבבית- המשפטהקהילתי הואמסגל דפוסיהתנהגותחדשיםשבתורםמשפיעיםעלהתפיסהשלואתהחיים: "אניעושהדבריםאחרים ואני לא עושה אותם דברים מה שאני עושה שאני יוצא מהבית ויושב בשכונה ולא עושה כלום. אני רואה שזז ומזיז דברים וזז עם דברים ופתאום יש כסף וזה, את מבינה? זה מה שהשתנה.... פתאום דברים מתקדמים לי, (...), פתאום אני יוצא ואני הולך ונהנה מהדברים הקטנים". נסימה שחאדה, שהגיעה ל תוכנית עם רקע של התמכרותממושכתלסמים,סיפרהאףהיא כיצדבעקבותה תוכנית הבינהשעליהלנתקקשרעםמעגלחברתי שלא מיטיב עמה ושמשמר דפוסיםעבריינים,לרבותההתמכרות שלה. היא סיפרה כיצד ההשתתפות בתוכנית בית- המשפט הקהילתי גרמה לה לשינוי "מבפנים" באמצעות זה ש"כל הזמן מחזיקים אותי... נותנים לי כל הזמן,מדבריםאיתי,נותניםלילהיותחזקה...[אומריםלי]'אתיכולהלהמשיך,אתיכולהלעשות...'".גםאלונה דנילוב תיארה דברים דומים: "אני אגיד משהו, בזכות מה שעברתי ואיך שעברתי את זה. אני לא רוצה לחזור ולעבוראתזהשובפעם.בואינגידאתזהככה...אתהעבירהשעשיתי.להרגישאותודברכמושהרגשתיבפגישה הראשונה שהגעתי אליכם [לשירות המבחן]. עכשיו אני אגיד עוד פעם, אני כבר לא אעשה את זה. כי אמנם אני לא עומדת עם שתי רגליים על הקרקע לגבי כסף, אפשר להגיד שעם רגל אחת אני עומדת. אבל אני לא אחזור לעשות שטויות." ו. ציפייה ואכזבה כמעטכלהמרואייניםהתייחסולתחושותהחיוביותשחשובעקבותהקשרעםנציגיהמערכת.חלקםתיארואת הספקנותשאיתההםהגיעווהופתעומהיחסהחםשקיבלו.בלטבמיוחדהיחסשלהם אלקציניהמבחן,שאותם הם חוו כדומיננטיים במיוחד בתהליך שעברו. מהנרטיבים של חלק מהמרואיינים עלה המקום הלא שיפוטי שהםחוומצדקצינותוקציניהמבחןכמוגםהפניּותשהאחרוניםהפגינוונכונותםלספקעזרה למשתתפיםבכל 125 שעה ביום. כך למשל, תיאר משה בוכמן: "היו עליות וירידות אבל באמת היה בהתחלה קשה מבחינת להיפתח, לצבוראמונה במערכתשאת יודעת, אתהבאממקוםשאתהלאכלכךמאמיןבמערכתהזאת,אתהבאממקום שאתה לא יודע ופתאום אתה רואה הכול שונה ודיונים בבית- משפט שונים מדיונים רגילים, הכול שונה כזה, הכול אחרת. לאט לאט עם הזמן אתה מגיע למצב שאתה מאמין במערכת, מאמין בקצין מבחן, מאמין בדרך, עושה דרך למען החיים שלך לשנות אותם. את יודעת, לפעמים יש פקשושים בדרך. (...) בהתחלה היה לי חוסר אמון מוחלט במערכת. לאט לאט אתה רואה שהם שמה בשבילך ולמענך ולא נגדך. אני באתי מעולם אחר שלא מאמין." אלונהדנילובתיארהאת האמוןוהכבודשרכשהלמערכת בעקבותהגישהשלאנשיהצוותכלפיה:"גם התובעיםהיונחמדים,לארקאלי,לכולם.וגםהשופטת(...)אניעדעכשיומתפללתשהיאתהיהבגזרהדיןשלי. היא אישה נחמדה, אישה להשראה....גם התובעים היו מגיעים ושואלים: מה שלומך, מה איתך, איך עבר לך היום. כל דבר שהייתי מבקשת שיסבירו לי, הם היו מסבירים." אלונה גם סיפרה על האמון המחודש שרכשה כלפי רשויות הרווחה: "על הרווחה שמעתי דברים נוראיים ורק בעקבות זה לא הלכתי, איך שילדתי ילדה, לא הלכתיאליהםלבקששוםעזרה,לאתיקולאכלום".גם אחסןנסרהעיד:"הרווחתי אמוןבמערכת,אנימאמין שהםעדייןיכוליםלעזורלמי שרוצה,ואני כאילופחות כרגע." לצד זאת, כמה מרואיינים השמיעו קולות אחרים. סרגיי זלנקו תיאר חוסר אמון שהחריף כתוצאה מההליך, לנוכחניפוץהתקווהשישמעואותולראשונהבחייוויבינואותו: "תשמעי,גםאםהייתימדבראחדעלאחדעם השופטת, לא נראה לי שמישהו בכלל מעוניין לשמוע מה אני מרגיש ומה יש לי בפנים. את יודעת מה הרגשתי כשנכנסתי לבית- משפט קהילתי? הרגשתי פשוט אכזבה מטורפת, אכזבה מכל העולם, מהאנושות, מהאנשים בכללי, רציתי פשוט להתפוצץ. לא יוד ע איך להגיד. אני מרגיש שמאז שאני בבית- משפט קהילתי, הדיכאונות שלי גדלו והחמירו ונהיו יותר גרוע. כאילו אני אף פעם לא, לפני בית- משפט קהילתי, הייתה לי אמונה שאנשים יכוליםלעזור ליושרק תבקשעזרהואנשים כןיתנולך מענהוחשוב באמת, יש כאלה אנשים שחשוב וכזה, אבל באמת כשראיתי את זה, את העזרה הזאת בפנים אני הבנתי שלאף אחד לא אכפת אם אתה חי, אם אתה מת, אם הרגת מישהו, אם מישהו הרג אותך, האם... לאף אחד לא אכפת. סתם רושמים את הפרוטוקולים שלהם וזהו. אניממש כאילו, אנייודע שישאנשים שבית-משפט קהילתיעוזרלהםממש טוב. אבל מה שהפריע דווקא ליזהאיןיחסאישי,אףאחדלאדיבראיתיעלהעולםהפנימישלי,עלהרגשות.לאףאחדלאהיהאכפתכאילו... הרגשתישלאשומעיםולאמביניםאותי". עםזאת,סרגייסיפרכיבסוףההליךהוצמדהלוקצינתמבחןחדשה איתה הוא הצליח ליצור קשר משמעותי והרגיש שהיא מבינה אותו. כאשר נשאל איפההוא רוצהלהיות בעתיד הוא אמר שהוא רוצה לעסוק במשהו חברתי ואולי "להיות עובד סוציאלי". רונית פרקש שנכנסה ל תוכנית בעקבותעבריינותרשתלאחרשצברהעברפליליעשיר,סיפרהעלהאכזבההקשהשלהמבית- המשפטהקהילתי, לאחרשאיבדהבמהלךה תוכני ת אתבןהזוגשלהלמחלתהסרטןולאחרמכןעברהתאונתדרכיםקשה:"עברתי ניתוח עם 12 פלטינות, ואת יודעת מה הכי מצחיק? שאף אחד לא בא לבקר אותך מהמקום הזה שהיית בו. לא באולראותאותך,לאבאולבקראותך,יצרואיתךקשרבטלפון.זהמאודאכזבאותי,מאודמאודאכזבאותי". אלון עברון, בעל עבר פלילי מכביד, שנכנס ל תוכנית בגין עבירות אלימות, סיפר: "[רציתי שיעזרו לי] בחשבון בנק, סתם, בדברים הכי קטנים. הם אמרו לי למצוא עבודה, לא שצריך לעבוד אבל זה לא משנה. הם לא עשו כלום מכלום של כלום." שלושה מהמרואיינים העלו תחושה שבית-המשפט הקהילתי "רימה" אותם, והציפיה לקבל את העזרה שהובטחה להם נגוזה. רונית פרקש סיפרה:" אני לא קיבלתי את מה שהייתי צריכה לקבל. מהשהםהבטיחומלכתחילה ,שהםאמרושגםבתוךבית- משפטעצמוילוואתכםויתמכובכם,גםמולהשופט, 126 הדברים האלה לא נעשו. זה שקר אחד גדול. בואי, הם שיקרו אותי לאורך כל הדרך. וזה אכזב אותי". אלון עברון קבע: "הם לא מחפשים לעזור לאנשים, הם מחפשים להרוס אנשים... זה דרך מילוט מבית סוהר. אבל לא,עדיף בית סוהר כבר, ולאלהיות אצלם." ז.חוסרהתחשבות ברצון המשתתף או בסדריהעדיפויות שלו במענהלשאלהאםישמשהו שבית- המשפטהקהילתיהיהיכוללעשותאחרתכדילקדםאותםבתהליךשעברו, השיבו כלל המשתתפים כי הרגישו שיש צורך להתחשב יותר בסדרי העדיפויות שלהם ולגלות יותר סבלנות וסובלנות כלפיהם . משה בוכמן ציין שהוא ציפה ל"יותר הבנה, יותר התחשבות, שיבינו שהם לא מתעסקיםעם אנשים נורמטיביים. שהם מתעסקים גם עם אנשים שיש להם עליות וירידות בחיים. שאנחנו לא באנו מהקו הישר. (...) אני יודע שזה באמת תהליך טוב, תהליך קדוש בית- המשפט קהילתי, זו מחשבה מאוד טובה שיצרו את הדבר הזה בכלל. אבל הם צריכים כמו שאמרתי מקודם שהם מתעסקים לא עם אנשים נורמטיביים. עם אנשים שיש להם בעיות הסתגלות, אנשים שיש להם עליות וירידות, שפשוט יתחשבו קצת יותר, שיבינו קצת יותר.שלאישפטוישר."יוליהמורוזובהסבירהשכחלק מ תוכנית השיקוםהיהעליה לבצעבדיקותשתן,להיות עם תחליף סם וברמה הטיפולית להיפגש באופן קבוע עם קצינת המבחן, עם פסיכולוג ועם מדריכת הורים בשל הקושי המשמעותי שחוותה עם ילדיה. את הטיפול הפסיכולוגי קיבלה דרך הרשות לשיקום האסיר (רש"א.) לדבריה, צוות בבית- המשפט הקהילתי ייחס חשיבות מוגברתלטיפול זה: "אני צריכה תמיכה ואולי אני צריכה את התמיכה של האישה הזאת [המטפלת האישית דרך רש"א] אבל אני לא התחברתי אליה. לא נוח לי לנסוע אליהואניבטוחהשיש...עודרש"א,איפהשהוא,...בסוףהתבררשהיאגםמטפלתבבעלישזהבכללאניחושבת שלא"... יוליה הוסיפה:. "אני כל הזמן ניסיתי להסביר שחסר לי יוליה, וחסר לי שעות ביום ואמרתי ממש כל דיון. אף אחד לא שמע אותי ואז הם עשו ישיבה על איך להקל עליי ומשום מה לקחו אישה שהכי עוזרת לי עם בנות ושמו אותה במקום פגישות, בזום. זה לא כזה משנה אבל דווקא אותה הייתי משאירה ואת זאת של *** אולי תשימו בזום כי אין ממנה תועלת, וזו של הדרכת הורים... אני אמרתי שלא להעמיס עליי יותר ואם אפשר את הטיפול בעצמי לקרב איכשהו או לעבודה או לבית. כל הזמן ביקשתי להזיז ... וגם כשהתלוננתי שקצת לא נוח לי שהיא גם מטפלת בבעלי ואנחנו בתהליך גירושין די עצבני, הוא לא שילם לי שש שנים מזונות אבל אני מבינה אותו, הוא היה בכלא." סרגיי זלנקו סיפר: אמרו לי קצינות המבחן שהעניינים מתקדמים ממש לאט." גםקציןהמבחןשהיהלימבית- משפטקהילתי,אניממשלאהסתדרתיאיתו,לאהסתדרתי...כיהואלאממש, לא יודע, התחשב במה שאני אומר לו." סרגיי הוסיף שדווקא היתה אשת טיפול שאליה הוא התחבר ושטרח לציין זאת בפני הצוות: "היא [אשתהטיפול]הבן אדםהיחיד שהרגשתי את ההתחשבות,אתההתעניינות. אבל אחרי זה קצת, לא יודע, משהו לא הסתדר... או שפשוט ביקשתי להיפגש איתה ולא העבירו את הבקשות. אבל לא יודע, אני לא נפגשתי איתה אחרי זה, למרות שביקשתי ולא פעם אחת. אמרו לי: כן, כן, בסדר, נעשה את הפגישה, ככה וככה. מרחו את זה עד שבסוף היא עזבה את בית- משפט קהילתי. לא יודע אם בכלל אמרו לה שביקשתי אתהפגישה.אנילאיודעאםהודיעולה." סרגיי סיפר אףהוא שכחלק מתוכנית הטיפול בוהואהחל לקחת תרופות לטיפול בקשיים הנפשיים שחווה, אך לא הצליח ליטול אותן באופן יציב, הן כי לעתים שכח הן כילא רצה לקחת אותן. הוא חווהקושי תפקודי ממשי. כאשרהעביר אתהמידעלגורמיהטיפול הוא חש כי לא קיבלמענה: אףאחדלאשומע,לאףאחדלאאכפת.אמרתישהתרופותהאלהעשולירע".עםזאת,הואסייג:" "אולי משהו קטן שאני רוצה להוסיף בכל הענייןהטיפולי... אני יודע שהבעיה היא איתי, שאניהקטע הבעייתי, הבעיות אצלי בראש אבל קצינת מבחן, הגורמים הטיפוליים לא צריכים כל הזמן להזכיר לי את זה ולהגיד לי 127 שאני כזהוכזה. אנייודע שאני כזהוכזה, תעזרולילהשתנות. אםתגידולי שאני כזהוכזה, אנילאיכוללעשות עם זה שום דבר." רונית פרקש תיארה את המורכבות של מצבה ומדוע הרגישה שלא קיבלה את ההתחשבות שלה ציפתה: "לא הייתה שום תמיכה משום צד, משום מקום, רק מאלצים אותך להגיע לבית- משפט ותמיד צריכה לריב איתם והייתי בסערת רגשות והייתי מדברת בצורה לא יפה. בואי, את תופסת בן אדם מהמקום שהוא בכאב שלו, עם האובדן שלו, עם ההתמודדות וההסתגלות של המקרה הזה ואת פשוט באה אליו, בואי, אל תצפי ממני לקבל ממני: 'הי מאמי, מה קורה'. זה ממש לא. כי את רואה שאני באה ממקום של כאב, אז ציפיתי לראות אותך שם, ציפיתי לראות אתכם מרימים אותי, עוזרים לי, תומכים בי, מבינים את המצב שאני נמצאת בו. לא, ממש לא, אף אחד לא היה שם. הייתי לבד, הייתי לבד, עברתי את התקופה הזאת עם בעלי חודשייםוחצילבד.כשבעלינפטר,באותויוםכשהואנפטרעברתיתאונתדרכיםמאודקשה.עברתיניתוחלבד, הייתי סיעודית שלושה חודשים, לא יכולתי לקום מהמיטה. עברתי גיהינום. ואיפה אתם? שום דבר, כלום. את מבינה? (....) גם קצינת המבחן שהיא גם לא באה לקראתי, היא רצתה כל שבוע פגישה (...) רציתי אחת לחודש, אבלהםלא רצולהתגמש.הםלא רצולבואלקראתי. אזאם מקוםלא באלקראתך זה קצת בעייתי,הרי בואי, אני רוצה לשתף פעולה, אני מוכנה, אין לי בעיה. אבל איפה מידת הרחמים? איפה האנושיות? מאיפה זה בא? ממקום כך וכך שאני עוברת ככה וככה. (...) אמנם זו תוכנית יפה, תוכנית מבורכת, כל הכבוד. אבל זה נותן לך להרגיש כאילו שנתנו לי להרגיש שכאילו את חייבת, אם את לא תבואי – נדפוק אותך. לא, זה לא צריך להיות ככה.בןאדםלאצריךלהיותמתוךפחד.ממשלא.בןאדםצריךלהרגישחופשי,צריךלבואלקראת.אנילפחות ככה מרגישה שלא באו לקראתי ולא ניסו להתגמש: לא, את חייבת להגיע, את חייבת להגיע. תשמעי, להריץ אותי כל שבוע זה בעייתי. יש לי בעל חולה. יש לי דברים." יוסף, אשר פרש מהתהליך בבית- המשפט הקהילתי בעקבותהקושישלולסייםאת תוכנית הגמילהשהותוותהלו,תיאראתהחוויהשלו באשפוזיתואתהשלבשבו החליט על דעת עצמו לצאת ממנה: "בהתחלה עוד היה סבבה עם החברה שמה, אבל לאט לאט מתחילים לבוא אנשים חדשים וכל הוותיקים שהיו איתי ביחד עזבו, כל אחד עזב ... גם האנשים החדשים שבאים וזה, לא היה לי כוח אפילו להתחבר לאנשים חדשים ואמרתי לעצמי זה לא בשבילי, זהו." יוסף קבדה ציין שה תוכנית מאוד ארוכהולאחרתקופהממושכת(כשנתייםלדבריו)הוא הרגיש שהרבהדבריםלאמתקדמים."" הואומרואיינים נוספים נתנו כדוגמא את הדחיפות שחשו בכל הנוגע לטיפול בחובות שיש להם ואת ההתמודדות מול ביטוח לאומי. יוסף ציין ביחס לכך כי: "דברים מתקדמים לאט כי זה לא רק אני, יש מלא אנשים בבית- משפט קהילתי." ח."ויתרועליי"/ תחושת נטישה – אמירותעל אופן סיום ההליך רבים מהמרואיינים חוו באופן קשה את הפרישה מן התוכנית ותיארו תחושת נטישה שחשו לנוכח העובדה שכל המענים שקיבלו פסקו בבת אחת. כמעט כולם (למעט מרואיין אחד) נותרו ללא ליווי. משה בוכמן סיפר כיצד הוא נקשר לקצין המבחן שלו, שהיה עבורו דמות משמעותית, מעין הורית, וכיצד הרגיש שברגע אחד " השתנה עורו". משה ציפה שיתנו לו הזדמנות נוספת אך גורמים שונים כבר קיבלו את ההחלטה בעניינו: "בלב שלי איפה שהוא אני קצת פגוע מהם שאחרי כל הדרך שעשיתי וכל מה שעשיתי וכבר הייתי צריך לסיים, הייתי מוכן לסיום. הכול כתוב אצל השופטת, הכול מוכן, זהו, רק לסיים. וויכוח שאני לא מצדיק את הוויכוח שלי, אני לא מצדיק ולא כלום. אני הייתי צריך לרסן את עצמי. הוא אמר ככה וככה אז פשוט, הם ציפו שאחד כמוני שנמצאכברשנהוחציבטיפול,לאהיהצריךלהגיב בצורהכזאת. אזכאילוזה אומר שלאעברתיכלוםבטיפול. אבל הוא השפיל אותי, הוא פגע בי. הוא דיבר אלי בצורה לא יפה, את מבינה? הם יכלו להגיד לי: מה שעשית 128 הואלאנכוןולאבסדר.אבללאלבואולהוציאאותימהתהליךלגמרי.אבלבסדר,זההחלטותשלהם(...).בסוף התאכזבתי [מקצין המבחן] כי הוא בתור קצין המבחן שלי שכתב עלי דו"ח סיכום והכול היה בדו"ח סיכום לסיום, היה הכול רשום מא' ועדת' שאני הכי טוב שיש וככהוככה וככה. ופתאום ברגע אחד השתנה עורו. אבל אני הבנתי שזה לא תלוי בו. שיש מעליו." משה תיאר מה קרה בשיחה עם שירות המבחן כאשר הודיעו לו מה תהיהההמלצה: "והיא[האחראיתעלקציניהמבחן]באהביוםבהיר,בשיחהשלהסיכוםוהודיעהלישהיאלא ממשיכה את ההשתתפות שלי בבית- משפט קהילתי (...) ביקשתי ממנה הזדמנות, ביקשתי ממנה שתיתן לי לסיים את זה בכבוד, חשובה לי ההצלחה הזאת. ההצלחה הזאת תביא עוד הרבה הצלחות בחיים, שאני רוצה פעםאחתלהגידשסיימתימשהו,שבאמתהתחלתיוסיימתיאותועדהסוף.אבלהיאפשוטלאנתנה.היאסגרה אותיוזהו.(...)הביאושומריםשיעמדומחוץלדלתכאילואניאיזהמפלצת.עמדושם שומריםמחוץלדלת,הם אמרו לי שהם לא ממשיכים איתי. הם פחדו כנראה שאני לא אתפרץ עליהם, אני לא יודע מה. היה הכי מגעיל והכי משפיל שיש אחרי שנתיים שאתה עובר איתם דרך ועושה הכול ומתנהג בצורה יפה. היא עשתה את זה בצורה לא יפה, בואי נגיד ככה. משפילה אפילו." יוליה מורוזוב סיפרה כי למרות שה תוכנית הייתה מאוד משמעותית וארוכה, לבסוף היא הוצאה מה תוכנית שלא בנוכחותה : "זה אפילו לא קרה מולי ... הייתי עם קורונה, והיה לי דיון. התקשרתי אליהם ואמרתי להם: אני חיובית. שלחתי להם את כל הפתקים. והם גם לא קיבלו את זה יפה. אני לא יודעת מה הם רוצים, שאני אבוא עם קורונה? נו באמת. קצת היגיון. אני לא אומרת שאני לא יכולה לבוא כי יש לי תינוקות, זה לא תינוקות אבל יש גבול מה שאישה אחת יכולה לעשות... העורך דין אחרי הדיון שהיה כששלחתי את כל המסמכים, הוא אמר שזהו, העיפו אותך מקהילתי.... אני פשוט לא הבנתי למה העיפו אותי." סרגיי זלנקו סיפר על אופן סיום ההליך שלו בבית- המשפט הקהילתי: "ראו שהעניין לא מתקדם ולא מצליחים לעזור לי. מה שאני מרגיש, שזרקו אותי שם [כדי] שאני לא אפגע להם בסטטיסטיקה. ויתרו עליי פשוט. מצאו דרך איך להיפטר ממני." סרגיי סיפר שהדמות שהייתה משמעותית עבורוהיאהסנגוריתשלו: "הרגשתיכזאתהקלהשהיהלימישהולדבראיתו.שמישהובאמתהראה אמפטיה", אך לאחר חוויה מאוד משמעותית שבה נקשר אליה, הרגיש שהיא נעלמה: "מילא אם לא הייתי סומך עליה או לאהיהלי אמון כלפיה. גם ככה קשהלילבנות אמון בבן אדם, כמעט בלתי אפשרי. היאפשוטעזבה אותי ברגע שיכולתילמות. תחשבי שמישהויעזוב אותךעם רגל שבורה בבורעם מים שאתלאיכולהלצאת ממנו.הרגשתי בדיוקככה...ניסיתילדבראיתהאבלהיאלא,היאהייתהמסננתאותי.לאהייתהעונהליואחריזההיאענתה לי במרכז, דיברתי איתה קצת כמה דקות, הבנתי ש... רציתי באמת לדבר איתה על זה אבל הבנתי שבאותו רגע היאלאיכלהלדבר,עדעכשיולאעונהלי.הפסיקהלענותלי,הפסיקהלדבראיתי,שוםכלום.פשוטנעלמה)...( כלהסיפור הזה לקראת הסוף שלי בבית- משפטויצאלנו לדברעוד איזהפעםפעמיים בטלפון.לא ראיתי אותה אחריזה.לאראיתיאותהבחייםאחריזה.זהו.ההבדלביןהשיחההראשונהששםהרגשתיטובלשיחההשנייה ששםהרגשתי נטוש." סרגיי תיאר באופן כללי את התחושותעם הוצאתו מה תוכנית כך:" הרגשתי כאילואמא שלי עוזבת אותי... פשוט הרגשתי נטוש". רונית פרקש סיפרה כי הצוות החליט שהיא תעזוב את ה תוכנית לאחר שהייתה לה "התפרצות" מול קצינת המבחן. על אף שהשתיים דיברו לאחר התקרית, הוחלט בכל זאת להוציאהמההליך, ועםזאת:"[לאיצרו איתיקשר]כדילדעתמה קורה, אםאניממשיכהבהליך,לאממשיכה בהליך. אף אחד לא אמר לי כלום, (...) הבנתי שהם אפילו לא טרחו להתקשר להודיע לי." יוליה, שסיפור חייה כולל חוויות נטישה חוזרות מצד אמה הביולוגית, סיפרה על התחושות שלה לאחר אי סיום ההליך בהצלחה: 129 אני מרגישה שאני לבד," אני מרגישה שפתאום כולם נטשו אותי. ולמה, כי איבדו אמונה בי? לא יודעת. זה שאמא שלילא בקשר איתי אנירגילה". משה בוכמן הרחיב על המשמעות של הוצאתו מהתוכנית. הוא סיפר כי היה צפוי לקבל זכאות למימון לימודים אךמרגעשהוצאמה תוכנית הואאיבדאתזכאותו,לרבותמענים אחרים: זהידוע, ברגעשאתהלאנמצאשם." אני גם נרשמתי ללימודים ובגלל שיצאתי מבית- משפט קהילתי, הם לא מימנו לי בסוף את הלימודים אז לא נכנסתי ללימודים." במענה על השאלה האם הוא מצפה שאנשי הצוות יישארו עימו בקשר גם לאחר שהוצא מה תוכנית השיב משה:, יש ציפייה, אבל אני יודע שזהלאיקרה."" ט.עוזרים למי שעוזרלעצמו תמה נוספת שעלתה מן הנרטיבים של מספר מרואיינים, במענה לשאלה על הסיבות לעזיבתם את ה תוכנית, נסובה סביב תחושתם כי צוות בית-המשפט הקהילתי עוזר למי שמוכן לעזור לעצמו. לדבריהם, באותה נקודת זמן לא היתה להם המסוגלות לעזור לעצמם. נסימה שחאדה, צעירה בעלת רקע של התמכרות לסמים וריחוק משפחתי, סיפרה שהיא בהתחלה לא הכירה את התהליך ואולי גם לא לגמרי הבינה את מהותו, אבל אמרה שלאטלאטכשהתחילהיותרלהבין"הםנתנולי...להאמיןביולהאמיןבהםולהרגישבאמתשהםרוציםלעזור לי. אבלאתהאמתלאעזרתילעצמי (...)[אנשיהצוות]נתנולילהתעורר...הייתימכורהוראיתיאנשים...באמת פחדתי על עצמי." אחסן נסר, צעיר שסיפר על נתק משפחתי והעדר תמיכה לצד היותו נשוי ואב לפעוטה, נכנס להליך בעקבות ביצוע עבירת גניבה שבגינה נעצר ושוחרר למעצר בית. אף שבמהלך התהליך בבית- המשפט הקהילתי הוא ביצע עבירת גניבה נוספת, שבגינה נעצר, הוצא מה תוכנית ונשפט לתקופת מאסר של שנה, הוא הדגיש שהרגיש שצוות בית-המשפט הקהילתי ניסה לסייע לו אך הוא לא היה מסוגל לעזור לעצמו: "ציפיתי שיעזרו לי, את יודעת... רציתי להיות בן אדם נורמטיבי. אבל יש בעיות בחיים, אין מה לעשות. אנחנו לוקחים אתההחלטותהאלה...אניממשלאהייתימוכןלעזורלעצמי)...(מישלארוצהלעזורלעצמולאיכוללקבלאת העזרה ,הוא לא רוצה לעזור לעצמו." י.העומס ב תוכנית כמעט כל המרואיינים התייחסו לעומס שחשו לאורך התהליך בבית- המשפט הקהילתי. משה בוכמן סיפר כי תוכנית השיקום שלו הייתה עמוסה: "נגיד דיון פעם בשבוע, קצינת מבחן פעם בשבוע, טיפול פעם בשבוע, זה ממלא לך פתאום את כל השבוע. יש רגעים שאתה כבר נחנק מזה. אבל אתה לאט לאט מבין שכל זה בשבילך ועבורך ואתה מתחיל להתרגל. וכל מיני קורסים שנותנים לך, אוניברסיטה בע"מ, פה ושם, כל מיני כאלה. ואז פתאום כל השבוע שלך מלא, כל היום אתה רץ מפה לפה, לפה ופה, קורה כבר מצבים שאין לך זמן לעצמך, למשפחה שלך, ככה זה יוצא. אבל זה משתלם. בתור אחד שלא סיים אומר לך שזה משתלם. זה דרך מאוד טובה וגם אם בעתיד יהיה לי למי להמליץ ללכת לשם, אני אמליץ לו. אני חושב שבאמת זה מקום טוב". יוליה מורוזובתיארה תחושתעומסבלתיאפשריתשחשהבהיותהאםיחידניתומפרנסתיחידה,בנסיבותבהןנאסר עליהלנהוגכחלקמהתנאיםהמגבילים:"לינתנופסיכולוגיתב***,כשאניגרהב***ואניעובדתב***.זהשבעים קילומטר מהפסיכולוגית והפסיכולוגית יכולה רק שעה אחת בשבוע ביום אחד בשבוע. וזה היה רק 16:00 ורק יום שלישי ולא תמיד את יכולה לסגור משרד ולצאת. אז רוב העבודות שלי לא שרדו. הם החליטו שהחלק הכי חשוב בשבילם זה הטיפול שלי ואני ניסיתי להסביר ששום עבודה טובה שתממש לי גם אוכל וגם דירה וחיים שהיוליפחותאויותר,שוםדבר,שוםעבודהלאתתאיםלכמותהמשימותשהפלתםעליי.(...)אנילאיודעתעל 130 מה הם חשבו. אני כמה פעמים באה בדמעות". יוליה תיארה כי אחת המעידות שלה ב תוכנית הייתה שהיא רימתהבבדיקתשתן.במהלךהריאיוןהיאסיפרהשהיהלהקושילעשותאתהבדיקהבנוכחותהאישהששהתה איתה בשירותים: "היא קשוחה, היא מנערת ככה שעון חול ואומרת: יאללה, יאללה, יאללה. ואני פשוט אפילו לקחתיפוסיט.זהרע.אניבסוףגמרתיבזהשאנילוקחתכליוםפוסיטכיאנילאיודעתמתיבדיקותואניאדפוק אתהכליותשליבגללמישהי?פוסיטזהכדורשמוציאאתכלהנוזליםמהגוף".היאהסבירהשבהתאםלנהלים היאהייתהצריכהלהגיעבבוקרלצורךהבדיקהואםלאהייתהמצליחהאזהייתהצריכהלחכותעדשעה12:30 כדי לקבל הזדמנות נוספת לבצע את הבדיקה: "איזה מעסיק יחכה לך עד 12:30 ?!". לדבריה, מסיבה זו היא רימתהבבדיקהוהגיעהעם שתןמהבית:"ניסיתילזייף...אנילא רציתילאחרלעבודהכיאניממשאהבתיאת העבודה הזאת וקיבלתי מלא כסף והייתי מנהלת מחלקה ובשבילי זה כאילו כמעט שיא של הקריירה שלי מכל מה שהיה. ואיבדתי, הם אמרו שאני מאחרת ובוקר זה הכי חשוב להם". היא סיפרה שבגלל אותו זיוף, הענישו אותהודרשוממנהלהגיעכליוםלקבלתחליףסםבמקוםפעםבשבוע,מהשעודיותרהעמיסעליה.יוליהציינה שהיא חושבת שהתאימה ל תוכנית אך העומס בשילוב עם חוסר ההתחשבות במצבה לא איפשרו לה להמשיך: "אבל תקשיבו לי [בית- המשפט]. זה כמו דו שיח, לא דו שיח, שרק צד אחד מדבר ושני צריך להסכים. תקשיבו לי, אני איתכם, אני עושה כל מה שצריך, אני רוצה". אלונה דנילוב, אם יחידנית, תיארה אף היא את העומס הרב שהכביד על יכולתה לעמוד בתנאים ובציפיות: "לא היה לי זמן לזה. אני נשמעת כמו אשת עסקים אבל באמתלאהיהליזמןלזה.כיהילדהפתאוםישלהחוםופתאוםאנירושמתבדקה90 ל**[קצינתהמבחן]שאני מצטערת ואני לא יכולה להגיע. זה כמו רופא, אם את לא מגיעה אז בן אדם אחר היה מגיע בזמן הזה". רונית פרקש התייחסה לקושי לעמוד בדרישות התוכנית בנסיבות שבהן חוותה משבר עמוק: "ואללה היה נחמד אבל מה?כלשבועאתצריכהלהגיעלבית- משפטוליזההיהקשה,ליזההיהקצתקשהכי בכלהתקופההזאתבעלי חלהבמחלתהסרטןוהיולוחודשיםספורים,אתיודעת. ביןלביןעברתיאיזהשהיאהתמוטטותנפשיתוכמובן שקצינתהמבחןהייתהמלווהאותיואתיודעת,היהקטעשכעסתיעליהוחשבתישהיאתבואלקראתיכמושהם אומרים שאת יודעת, הם באים למקום הזה לאסוף אותך ולהיות שם בשבילך. זה כל כך עצבן אותי שהיא לא הייתה שם באמת בשבילי. והיא לא הבינה את המהות שאני עוברת כי עברתי ממש, עברתי ייסורים וגיהינום שמונהחודשים,היהלימאודקשה.עברתיתקופהלאפשוטהעם אחתהגיסותשלי, שהחליטהלקחתאתבעלי ולעקור אותו ממני ואת יודעת, בתור בעל, בתור אישה שנמצאת בסיטואציה כזאת לבד, ומצפה לקבל ממך תמיכה,אףאחדלאהיהאיתך,אףאחדלאהיה שםבשביללעזורלך,אזאתיודעת, תוךכדיזהבןאדםמאבד את עצמו ולא יודע מה הוא רוצה והוא מתחיל לעוף באוויר וזה מה שקרה לי". גם אלון עברון סיפר שהעומס שחשהקשהעליו להתמיד:"סתם [אמרולי,] בואלפה, תלךלפה, בואלפה'.התחילולשבש אותיעלההתחלה.' ניסולעשותלי אש כמו שאומרים'הואלאמתאים,הוא כןמתאים'. אזאמרתילהם: אנילאמתאים,לא צריך בית- משפט." יא. שילובה תוכניתעםעבודה מרואיינים רבים התייחסו באופן ספציפי לקושישלהםלשלבאת התוכנית עם עבודה.קושי זה הודגש על רקע הצורךהכלכלי והעדרהתמיכה שמהם סבלו המרואיינים, אשרהדגישו את החשיבות היתרה של מציאת מקום עבודהוהתמדהבו.יוסףקבדהסיפר:"אני[רציתי]לעבודואניכלהזמןחיפשתיעבודה.מתישאנימוצאעבודה ופתאוםואללהישליבית-משפט,אניצריךללכתלבית- משפטולאמסתדרעםהעבודהודבריםכאלה...פתאום במהלךהשבועהקציןמבחןמתקשראליאומרלי:תשמעישלךמחרפגישהבשעה11 תבוא.אושישלךבדיקות 131 שמה, יש בדיקות פה, יש דיון בבית- משפט... בגלל השעות וזה השעות לא מתאימות." יוליה מורוזוב הסבירה שבשל התוכנ ית איבדה את מקום העבודה האהוב עליה: "הייתי צריכה לנסוע לקצינת מבחן והתקשר אלי המנהל ואמר שלא הודעתי וזה כבר מוגזם וזה איחור שלישי. היו לי כל הזמן איחורים בגלל (בדיקות) השתן." אלונה דנילוב סיפרה שנשרה מהתוכנית בגלל הקושי לשלב את העבודה עם ההשתתפות ב תוכנית, בהיותה מפרנסת יחידה: "ואז עזבתי בית של ההורים ועברתי לגור לבד ולא יכולתי לחיות בקטע של ביטוח לאומי שזה 2600 ומשהו שקל, אז החלטתי לצאת לעבוד ואם לצאת לעבוד זה לקחת ילדה ב- 4 וללכת איתה לקצינת מבחן והילדה שלי לא יושבת וגם הטלפון לא עוזר לי (...) לא היה לי מישהו, ההורים שלי גם עובדים. סבא וסבתא, אמאואבאשלי,הםלאזקנים,אמאבת40 ואבאבן50 .ישלהםגםהחייםהפרטייםשלהם.מהשנקרא,הילדה שלי ביד שלי". אחסן נסר, ששהה במעצר בית, סיפר על הדרישות ממנו ב תוכנית: "פעם בשבוע היה לי בדיקות שתןב***,היהליקבוצותפעם בשבוע,היהליפרטניפעםבשבועוהיהליבית- משפטפעםבשבוע...הייתיבמעצר ביתולאיכולתי לעבוד." יב. תומכיםבהליך כללהמרואייניםתיארו מערכתתמיכהדלהביותר,וחלקםאףסיפרושאיןלהםכלתמיכה.יוסףקבדההדגיש לאורך כל הריאיון כמה הרגיש שהיה לבד, ולמעשה עדיי ן לבד לאחר שהוצא מן ה תוכנית. הוא תיאר כי לא היו לו דמויות תומכות לאורך הדרך וכי הוא נמצא בנתק ממשי ממשפחתו אף שמתגורר איתם: "כשאני גדלתי פה מגיל קטן ... הייתי בחוץ, מסתובב ברחובות, חוזר בשעה 12 בלילה, ישן הולך לבית ספר, חוזר, הולך לבית של חברים ואוכל אצלם. בבית שלי, פה, לא גדלתי. מגיל קטן, עד היום."..... יוסף אומנם תיאר את בדידותו וחזר מספרפעמיםלאורךהריאיוןעלתחושתוכיהוא"מבודד",אךהדגישכיצדהניתוקמאנשיםשסבבואותוטרם הכניסה ל תוכנית השפיע עליו לטובה ותרם להתקדמות בתהליך ובכלל: "הולך יושב עם אנשים אחרים גם, פתאום אני רואה אנשים אחרים ויודע שהם יותר שמחים ולא כל החבר'ה הנרקומנים שהייתי יושב." יוליה, שחוותה לאורך חייה ניכור מאמה, סיפרה כמה הייתה בודדה וללא תמיכה. היא חיה בישראל לבד, ללא הוריה וללא משפחה, וטיפלה בילדיה בעצמה ללא תמיכה כלכלית נוספת. יוליה שיתפה כי גם במהלך התהליך חשה שחסרה לה תמיכה מסביבתה הטבעית, וזאת על אף שציינה לחיוב תמיכה לה זכתה מתוך הצוות, ובפרט מקצינת המבחן: והיא [קצינת המבחן] תמיד תמכה בי."" גם נסימה שחאדה תיארה כיצד לא היו לה גורמי תמיכהמהמשפחה,אךהדגישהאתהקשרעםקצינתהמב חןכקשרתומךוחזק: "מהשקרהשהיאהייתהכמו אמא, כמו אחות... כל הזמן מתקשרת שואלת עליי, גם אם היא שומעת אני קרה לי משהו או עבר עלי משהו, מתקשרתכלהזמן,כלהזמן."... סרגייסיפר:"אניבודדכברהרבהשנים,לבדבליחברים איןליעםמיכזה..., יש לי עכשיו כמה חברים בודדים שאני יכול מדי פעם לדבר איתם. יש לי שכן שלפעמים אני מדבר איתו, שהוא חבר." אלונה דנילוב סיפרה שאמא שלה היא דמות משמעותית בחייה, אולם ניכר היה שלא היתה לה תמיכה משמעותית: "לא היה לי מישהו, ההורים שלי גם עובדים... [קשרים] חברתיים לא היה בכלל." רונית פרקש סיפרהכיהתומךהיחידשלהלאורךהתהליךהיהבןזוגה,אךבמהלךה תוכנית הואנפטרממחלהוהיאנשארה ללאכלתמיכה.גםאחסןנסרהתייחסלהיעדרמעגליתמיכה:"בגיל18 ,יותרמאוחר קצת,התחלתילהסתובב ברחובות,זההלךוהתדרדר.כרגעהקשריםהמשפחתיים,ההוריםלאממשטוב,לאעזרה,לאשוםדבר.אניפה עםעצמי,עם האישה ועם הילדה שלי. וחייםאת החיים. זה בקצרה." סיכום ומסקנות 132 פרקזהמתבסס,כאמור,עלראיונותעומקעםתשעהמשתתפיםשנשרומההליךבבית- המשפטהקהילתי. מטבע הדברים, לנוכח הכמות המוגבלת של המרואיינים והחשש כי המדגם שאליו הצלחנו להגיע עלול להיות מוטה, מתחייב לנקוט זהירות בנוגע ליכולת להפיק מן הפרק מסקנות מכלילות לגבי ה תוכנית. את הפרק יש לקרוא אפוא שלא כעומד בפניעצמו, אלאכחלק מהמחקרהרחב,על כלל חלקיו. בזהירות הנדרשת, ניתן להצביע על כמה סוגיות חשובות שעלו מהנרטיבים של המרואיינים, ושעשויות להיות רלוונטיות במישור הפעלת ה תוכנית. ראשית, בולט במיוחד שאף שהמרואיינים בפרק זה סיימו באי- הצלחה, רביםמהםיצאועםרווחיםמסוימיםמההשתתפותב תוכנית.חלקםהדגישואתה"רווח"החומריהלאמבוטל שקי בלו וחלקם הדגישו את השינוי התפיסתי איתו יצאו מה תוכנית. רק משתתף אחד ציין כי לא קיבל דבר מה תוכנית וכימוטבהיהלולאנכנסלהליך. תמהזוכשלעצמהעשויהללמדעל חשיבותהתוכנית ועלפוטנציאל התועלת שלה גםבמקרים בהםהסיוםהוכרע באי- הצלחה. שנית, ממרבית הראיונות ניתן היה ללמוד על השקעת משאבים רבה במשתתפים לאורך הדרך, עד לשלב נשירתם ממנה. שאלה שמתעוררת היא האם השקעה שכזו בכל אחד מהמקרים שהסתיימו באי- הצלחה משתלמת ברמת המקרה הפרטיקולרי וברמה המערכתית של ה תוכנית בכללותה, או שמא ניתן וראוי היה במקרים מסוימים לסיים את הה שתתפות בשלב מוקדם יותר, הן משיקולי מניעת עוגמת- נפש לכלל המעורבים (לרבות הצוות, המשתתף עצמו ומשתתפים אחרים הנחשפים להליך שלו במסגרת הדיונים), והן משיקולים של ניהולנכון של משאבים. תשובהלשאלה זומחייבת תהליך חשיבה שמפעיליה תוכנית צריכיםלערוך. שלישית, סוגי ה שעלתהעל- ידי מרבית המרואיינים נוגעת לתחושת הנטישהשחוו בסוף ה תוכנית.המשתתפים סיפרו על האינטנסיביות של ה תוכנית המלמדת על כך שבמהלכה המשתתפים עטופים במענים או בפוטנציאל לקבלתם.בהקשרזהראוילהדגישאת חשיבותאיכותהתקשורתשהיתהלמשתתפיםעםקציניהמבחן .בחלק מהמקרים החיבור הטוב שנרקם בין המשתתף/ת לבין קצינ/ת המבחן שלו הועיל לאותם משתתפים ובחלק מהמקרים חיבור פחות טוב גרם לתחושות קשות. כך או כך, כלל המשתתפים התייחסו לקציני המבחן כמי שהובילו את התהליך מבחינתם וכמי שהיוו דמות מפתח עבורם. על רקע זה, ראוי לשקול כי החלטה על סיום ה תוכנית תעשה באופן המכיר בתחושות נטישה שעלולות להתעורר בקרב המשתתפים ולספק רשת תמיכה מצומצמת במקרים המתאימים, כפי שנעשה באחד המקרים המתוארים בפרק זה. מהלך כאמור מחייב תהליך חשיבהעםקציניהמבחןבכלאחדמבתי-המשפטהקהילתיים,לארקבנוגעלנקו דתהזמןלסיוםה תוכנית,אלא גם בנוגעלדרך ההולמתלסיוםה תוכנית עבור משתתפים נושרים. רביעית, רבים מהמרואיינים עמדו על תחושת העומס שחוו במהלך ה תוכנית . מטבע הדברים ה תוכנית עמוסה ולא בכדי. עם זאת, במסגרת הניסיון להפיק לקחים בדבר מאפיינים של ה תוכנית העלולים להקשות על סיומה בהצלחה,ישלשקולהאםועדכמהנכוןלקבועאתסדריהעדיפויותבכלהקשורל תוכנית השיקוםתוךהיוועצות עם המשתתפים, כמו גם לסדר שבו מטופלות סוגיות שונות המהוות את הבעיות שאותן יש לפתור. כלל המרואיינים ציינו כי ציפו שסוגיות מסוימות יטופלו – חלקםהיומרוצים מהטיפול וחלקםפחות, אך בכל אחד מהמקרים עלה כי סדר הדברים יכול היה להיות שונה, לו נשמעה ביתר שאת דעתם של אותם המרואיינים. התחשבות רבה יותר בקולם של המשתתפים בקביעת סדרי העדיפויות לטיפול בסוגיות הדורשות התערבות במסגרת הליך השיקום, עשויה להקל על תחושת העומס ולספק למשתתפים תחושה של שליטה גבוהה יותר 133 בתהליך השיקום ובחייהם. תחושת הצלחה בפתרון הקשיים החשובים ביותר למשתתפים עשויה להביא להצלחה גם בהמשך בסוגיות הנתפסות כאקוטיותלגורמיםהטיפוליים. 134 4.4 הזווית המקצועית: עמדות, תפיסות וחוויות בקרבאנשי המקצוע במסגרת מחקר ההערכה ביצענו 31 ראיונות עומק עם אנשי המקצוע הן מצוות המטה והן מצוותי ההפעלה ברחביהארץ.איסוףהנתוניםכללחמישהראיונותעםרכזים;שישהראיונותעםסנגורים;שלושהראיונותעם תובעים משטרתיים; חמישה ראיונות עם פרקליטים; שלושה ראיונות עם עו"סים קהילתיים; ותשעה ראיונות עםקצינימבחןקהילתיים.ראיונותאלהבוצעובהמשךל- 18 ראיונותעומקשערכנובשנים2016-2017 במסגרת המחקר המלווה, עם חברי וועדת ההיגוי ועם מפעילים שהיו מעור בים בשנתיים הראשונות של הפעלת בתי- המשפט הקהילתיים בבאר- שבע וברמלה. מטרת הראיונות היא לחשוף את התפיסות, העמדות, התובנות והציפיות של גורמי המקצוע השונים ביחס לסוגיות מפתח הנוגעות להפעלתו של הפרויקט בנקודת הזמן הנוכחית, בדגש על מטרות בית-המשפט הקהילתי; מידת ה גשמתן של מטרות אלה; מדדי ההצלחה ואי- ההצלחה של הפרויקט; תפקידי בעלי המקצוע השונים בצוות והאינטראקציות ביניהם; מערכת היחסים של אנשי הצוותעם המשתתפים;ייחודיותו של הפרויקט;וכןהאתגרים הצפויים לו בשניםהבאות. ערכנו ניתוח של ראיונות העומק במטרה לחלץ מהם יחידות משמעות המתכנסות לתמות העולות באופן חוזר בדבריהמרואיינים. הראיונותהניבו מידע רב,ולהלן כמה מןהנושאים שזוהו: 135 4.4.1 חוקשימורהמתח – יחסי גומלין ביןהמקצועות והתפקידיםהשונים בבית המשפט הקהילתי בישראל ביתהמשפטהקהילתימזמןמפגשביןדיסציפלינותשונותטיפוליותומשפטיות.מטרתהשילובהיאלקייםהליך שיקומי תחת חסות החוק כאלטרנטיבה לענישה. שילוב הדיסציפלינות נעשה בצורה של עבודת צוות בין נושאי תפקיד שונים בהליך הפלילי והשיקומי. כך מהווה בית המשפט הקהילתי לא רק אלטרנטיבה לענישה אלא גם אלטרנטיבה להליכים אדוורסריים קלאסיים. מטרת עבודת הצוות היא לבנות תוכנית שיקום עם המשתתף ולסייע בקידומה תוך שילוב שחקניםמארגונים שונים ומדיסציפלינות שונות. מרבית השחקנים בבית המשפט הקהילתי מכירים האחד את השני מתוקף תפקידם בהליכים פליליים רגילים. עם זאת, השינוי המבני המגולם בתכלית הטיפולית של בית המשפט הקהילתי ובפרוצדורת הדיון השיתופי והצוותי מייצרים איזון חדש בדינמיקה בין המקצועות והתפקידים השונים. על טיבו של האיזון החדש בבית המשפטהקהילתי,יחסי הגומלין בין השחקנים השונים וביטויים,נעמוד בפרק זה. בחינת יחסי הגומלין מסתמכת על ניתוח ראיונות מובנים למחצה עם 45 אנשי מקצוע שעובדים בעבודת צוות בבתי המשפט הקהילתיים בבאר שבע, רמלה, נצרת ותל אביב, ובנוסף חברי וועדת ההיגוי של בית המשפט הקהילתי. השחקנים בבית המשפט הקהילתי הינם: פרקליטות/ים, תובעות/ים, סניגוריות/ים מהסניגוריה הציבורית, קצינות/י מבחן, עובדות סוציאליות קהילתיות, ורכזות/י בתי המשפט. הראיונות התמקדו בחווית העבודה בבית המשפטהקהילתי, בתפיסות התפקיד של המרואייניםובאתגריםעתידיים. ממצאים המעבר הנעשה בבית המשפט הקהילתי לתכלית שיקומית ולניהול דיון באופן שיתופי וצוותי מוביל לשינוי בהגדרות התפקיד של אנשי המקצוע. שינוי הגדרות התפקיד מוביל ליצירת דינמיקה ייחודית בין נושאי התפקיד הנעה כל העת בין הרמוניה למתח. בפסקאות הבאות נתאר את השינוי החל בכל תפקיד, כפי שעולה ממשתתפי המחקר. לאחריה יוצגו יחסי הגומלין בין השחקנים בבית המשפט הקהילתי, לרבות התנאים המאפשרים יחסי גומלין הרמוניים והאופנים בהם הם באים לידי ביטוי, ואת ביטויי המתח התוך- דיסציפלינריים ובין הדיסציפלינות והשחקנים השונים. בתום חלק הממצאים נדון בתכלית ביטויי המתח ובחשיבות שימורם. א. שינויבהגדרתהתפקיד שלאנשי המקצוע בבית המשפטהקהילתי כל משתתפי המחקר ציינו את ההבדל בין התנהלות ההליך בבית המשפט הקהילתי בהשוואה לבתי משפט אחרים ואת העובדה שכל תפקיד בבית המשפט הקהילתי מבוצע באופן אחר מבערכאות אדוורסריות רגילות. אחת מקצינות המבחן תיארה: " אין ספק שזה הליך אחר. השופט מאד מעורב, מעודד ומחזק כשצריך אך יודע גם להציב גבול. בפגישה המקדמית בבוקר מסכימים מה הוא יגיד אך גם מה הוא לא יגיד. חלק מרכזי הוא האינטארקציה עם השופט – העובדה שהשופט רואה את הנאשם. לסנגוריה ולתביעה תפקיד נוכח מאד בדיון. עצם העובדה שהמטופל רואה שתביעה לא קטגורית אלא הולכת עם ההישגים – יש לזה כוח אדיר. הסנגוריה קצת מאחורה,יותר כתומכת. קצין המבחןהוא דמות מפתח בדיונים. בעליהתפקידיםיוצאים מהאזורהמוכר להם עד כדי שהתובעת לפעמים נכנסת לנעלי קצינת המבחן וכו."' עולה הרושם שכולם מרגישים חלק מיוזמה ייחודית . 136 להלן השינוייםהמרכזיים שחלו בהגדרות התפקידלדברי משתתפי המחקר: סניגורים הרבה מן הסניגורים שהשתתפו במחקר תיארו את תפקיד הסניגור בדיון בבית המשפט הקהילתי כתפקיד יחסית משני, כפי שגם עולה מציטוט דברי קצינת המבחן, שהוצג קודם לכן. הסניגור הלהוט שלוקח חלק דומיננטי בפולמוס בבית המשפט מפנה את מקומו ללקוח ולשיח טיפולי. משתתף ה תוכנית בבית המשפט הקהילתי ניצב במרכז הדיון והוא זה המנהל את הדיאלוג עם השופט. אין הדבר מעיד על היעדר ייצוג משפטי, אם כי תפקיד הייצוג לא תופס את קדמת הבמה כפי שעלה מדבריו של אחד הסנגורים: "כסנגור, זה מדהים, בהליך הרגיל, אתה בא לשואו, אתה מופיע, אתה מדבר, אתה במרכז, מי בכלל מסתכל על הלקוח? שופט בדרך כללאפילולאמסתכלאיךהואנראה.פהאתהצריךממש,אתהמוותרעלהאגושלךואתהלאמתעסקבעצמך, מתעסקים רק עםהלקוח, זה שינוי מטורף." שינוי נוסף שעלה מדברי הסניגורים נוגע לעומ ק הקשר שלהם עם הלקוחות, משתתפי ה תוכנית. על אף שבהליכים רגילים הסניגור הוא האדם שנמצא בקשר הקרוב ביותר לנאשם, מרבית הסניגורים בבית המשפט הקהילתי תיארו כיצד הקשר עם הלקוחות בבית המשפט הקהילתי אינטנסיבי וקרוב אף יותר מבהליכים רגילים, בזכות המרכיב השיקומי שתופס נפח משמעותי יותר וכך תפקידם מקבל משמעות רגשית עמוקה עבורם: "הסנגור בהליך הרגיל יכול ללוות הליכי שיקום אבל תהליכי השיקום הם אחרים. אתה יותר כמו הדמות המשפטית שבאה להסביר מה הסיכויים, מה הסיכונים, אתה פחות מעורב בחיים של הבן אדם. אתה לאתגיעאליולביקורבית,אתהלאמכיראתפרטיהחייםשלוכמושזהקורהלךבקהילתי.הרבהפעמיםאנחנו לא שומרים על קשר בהמשך, מה שקורה הרבה פעמים עם נאשמים בקהילתי, שאתה כבר נקשר אל הבן אדם, אתה מאוד רוצה שהוא ימשיךלהצליח, אז אתה שומר איתועל קשר בהמשך גם. הקשרעם גורמי הטיפול הוא מאודמאודאינטנסיבי,אתהחלקבלתינפרד,לאיודעתאםלהגידבלתינפרדמהחייםשלוכיזהגםמאודתלוי בנאשם. היו לי נאשמים שהייתי מאוד משמעותית בחיים שלהם והיו כאלה שפחות. זה גם תלוי בבן אדם. אבל עדייןגם אלה שפחות,המעורבות שלךהיאהרבהיותר גבוהה,הרבהיותר גבוהה" סניגורית.)( הקשרהקרוב ביןהסניגורללקוחהמתואר בציטוטלעיל הואפועליוצא שלחלקםהמשמעותיבהליך השיקומי של משתתפי בית המשפט, בהשוואה לתפקידם בהליכים רגילים. כך עלה מכל הסניגורים שהתראיינו למחקר. הייחודיות המאפיינת את תפקיד הסניגור הקהילתי בהיבט זה נובעת מהעובדה שקידום תהליך השיקום נעשה בשיתוף פעולה בין הסניגורים לבין קציני המבחן והעובדות הסוציאליות הקהילתיות. החיבור בין המרכיב המשפטילמרכיבהטיפולי בתפקידושלהסניגורמתוארכמאפייןייחודי שלהעבודהבביתהמשפטהקהילתי. כך נוספים שני מרכיבים מרכזיים המגולמים בעבודת הסניגור: הצוותיות והחשיבה לטווח ארוך על טובתו השיקומיתשלהלקוח אחדהסנגוריםתיארזאתכך:."אסבירלךמהזהעורךדיןקהילתיאבלעורךדיןעדיין, שהוא לא מוותר על הכובע שלו ועל הרישיון שלו ועל כללי האתיקה. אם נאשם בא אלי ומדווח לי על משהו ( - עבירה שביצע) [...] בסופו של דבר הוא בא והתוודה בפניי. למה הוא התוודה בפניי? כי הוא יודע שאני עדיין בצוות, אבל הוא יודע שאני עורך דין ואני בחיים לא אוכל לפגוע בו. הוא בא אלי ומתוודה אצלי ואומר לי: אני לא רוצה שתספר. בכל סיטואציה אחרת פה זה היה נגמר בסדר גמור, תסתום את הפה, קצין המבחן לא חבר שלך,אמרתליוזהו.בגללשאניסנגורקהילתי,ואניכןמאמיןבדרךובשיטה.אניאומר"תקשיב,אתהאםאתה אומרלי אנילאאגידלו (- לקציןהמבחן), אניעורך דין שלך,יש סודיות. אניחושב שאתה כן צריךלגלותלקצין 137 מבחן.למה?כי אנימאמיןבשיטהואניחושבשעשית,הייתהלך מעידה?טובשתפתחאתזהאצלקציןהמבחן. ותדברו על זה". מה שמאפשר לי לעשות את זה, זה שני דברים: אחד, שאני באמת מאמין בשיטה, אני באמת מאמיןשאםהואיבואויספרלקציןהמבחן,למטפלשלווהםידברועלזה,זהבאמתיעשהלוטובבטווחהארוך. דבר שני, אני מכיר את קצין המבחן הזה ובלי שדיברתי איתו אני יודע שהוא לא יעיף אותו על זה ואני סומך עליו שהוא גם רוצה את טובתו". בניגוד לתפקידם המשמעותי בהליך השיקום, תפקידם של הסניגורים בדיון בבית המשפט מצטמצם. במובן זה ניתן לטעון שהתזוזה בהגדרת תפקידם גורמת לכך שהחלק הטיפולי בתפקיד מתרחב על חשבון החלק המשפטי, וזאת בהלימה עם התכלית של בית המשפט הקהילתי, שמעמיד בחזית את השיקום ומוותר על הפולמוס המשפטי. חלק מהסניגורים סברו כי עדיף שמסרים מעודדי שיקום יגיעו מכיוון נושאי התפקיד האחרים בבית המשפט, כדוגמת התביעה, כך משקלם יהיה גדול יותר עבור המשתתף, כפי שעלה מהדברים של אחדהסנגורים:"אנחנולאבתפקידיםהקלאסיים.אניכלהזמןרואהדיוניםשהתובעיכוללשבחמאוד,להיות זה שנותן את המילה הטובה ולתת את מילת החיזוק וככה לתת את המוטיבציה להמשך. זה קורה המון. ושזה גם אגב מאוד תורם לתהליך הזה כי הם לא רגילים ששוטר או פרקליט בא ומחזק אותם. מצד שני, אתה גם רואההמוןפעמיםסנגורשבאולםבאומנסהליישראתהנאשםמולהשופט.אנחנולאנעשהאתזהבביתמשפט. פה אנחנו מרגישים מספיק חופשיים לבוא ולהגיד לבן אדם: תתחיל לתת עבודה, אנחנו רוצים לראות אותך מצליח,תתאמץעוד. דברים בסגנוןהזה, כל מיני אמירות שהןלא רקחיוביות." תובעים התובעיםמחזיקיםבתפקידכפולהמכילבתוכותכליותשיקומיותומשפטיות.תפקידהתובעיםכוללאתקידום תוכנית השיקום ומתן חיזוקים חיוביים למשתתפי ה תוכנית כמו גם שמירה על האינטרס הציבורי המתבטא לאאחתבאמצעותמתןחיזוקיםשלילייםותזכורותלנאשמיםכיהםמחויביםלעמודבתנאיה תוכנית בתמורה להימנעותמעונש.אחתהתובעותהסבירה:"תובעצריךלעמודעלהמשמר.בעיניילפעמיםזהתפקידכפויטובה בכל ההליך. להרים את הדגל כשדברים לא הולכים. במירכאות הוא מקלקל לכולם כי הוא לא שותף לפעמים לאווירה של השיתוף והשמחה והטקסיות הזאת, אז הוא לפעמים נתפס כמקלקל ומפריע, אבל זה לא צריך להבהיל אותנו. יש לנו כאן תפקיד שהוא תפקיד כפול. הוא תפקיד שמקדם את הנאשם בתוך ההליך הטיפולי עם כל הכלים שיש לנו לעשות את זה. עם המילים הטובות ועם המילים הפחות טובות כשצריך, ויש לנו את התפקיד של האינטרס הציבורי. אנחנו צריכים לדעת וזה כבר ענין של מיומנות, מתי אנחנו יוצאים מאווירת המעגל ומתי אנחנו חוזרים." כלהתובעיםתיארו התפתחותשלתפיסהשיקומיתכדרךלהתמודדותעםעבריינותבאופןשממקםאתשיקולי השיקום בסדר עדיפות גבוה כחלק מהאינטרס הציבורי, בהשוואה לשיקולים של גמול או הרתעה שמקבלים מקום נכבד בהליכים האדוורסריים רגילים: "זו חוויה ייחודית שלא דומה לתפקיד התביעה הקלאסי בשום צורה. זהנותןפרספקטיבה רחבה,את שמהלבלניואנסים שלא שמתילבלפני כןבהליךהרגיל. השנתיים שאני בתהליך בבית המשפט הקהילתי, חידדו את האיזון הדרוש בתיקים האלה, אנשים שבאים מרקע ובעיות מיוחדות. אם הצלחנו לשקם אותם החברה הרוויחה יותר. הכלא לא פותר את הבעיה, אז הרחקנו מהחברה לכמהחודשים, אבל הוא יחזור מתוחכםיותרובמצב יותרגרוע" תובעת.)( 138 התפתחות התפיסה השיקומית מוצאת את ביטויה בכמה אופנים נוספים. אחד מהם נוצר בעקבות החשיפה לנאשמיםוהתקשורתהמתאפשרתבינםלביןהתובעיםהמייצרתיחסיקרבהואכפתיות.דינמיקתהדיוןבבית המשפט הקהילתי, המתאפיינת בהפחתת האדוורסריות, צוינה לחיוב בהקשר של הרחבת נקודת המבט ומתן אפשרותלעבודהעםהאנשיםעצמם:" המחשבהשאפשרלשנותמסלולשלבןאדםבאיזהשהיאצורהולהוציא אותו מהמסלול הקבוע הזה של החזרה למעגל, זה רעיון קסום. זה חשיבה מחוץ לקופסה, זה הדיבור בעולם עכשיו.הענייןשלהשיקול,שלהגישור,שלראייהקצתאחרת,מאודענייןאותי.אנימאודשמחתישנתנוליאת התחום הזה, ממש. [...] יש לי תיקים שאני רואה הצלחות ופשוט זה מרחיב את הלב, זה עושה ממש, עושה לי שמח. וגם בנפילות, זה קירב אותי למקומות שבגלל התפקיד שלי לא יכולתי להתקרב אליהם. יש חומה כזאת: יש אתהנאשם, אנילאיכולהלדבר איתו, אני לאיכולה. [...] בבית משפטקהילתיהתפקידים קצתהשתנו. וזה גםמשהו שהואמאתגרומעניין. ההתמודדות הזו" תובעת.)( ביטוי נוסף לאימוץ חשיבה שיקומית הוא התפתחות תפיסה שיקומית מו דעת-טראומה שלוקחת בחשבון את נסיבות החיים הקשות והטראומטיות שיש לחלק ניכר מהמשתתפים ולמשמעות החמורה שיכולה להיות לשימוש במשובים שליליים ובסנקציות. אחת התובעות הסבירה: "כשאני אומרת לשקול מילים, זה כמובן להקפיד על סביבה בטוחה, בגלל שמדובר בנאשמים למודי טראומה מינית או טראומה ממפגש עם רשויות רווחה,ותמידתמידלנגדעיניינמצאתהידיעהשכשנאשמיםמהסוגהזהמתפניםלעסוקבנבכיהנפששלהםלצד עיסוק בלתי פוסק במטלות, משימות שהם נדרשים להן כחלק מהליך השיקום, אז הם נדרשים לגעת בפצעים. וכל מעידה שיש בדרך, אם התובע יבקר בחריפות את המעידה הזאת וישתמש במילים מאוד קשות או ישתמש באיומים כמו "אני מבקש להפסיק, אני מבקש לסיים את ההליך, אבקש להוציא את הנאשם" אז יש למילים האלה כוח עצום על הנאשמים הספציפיים האלה, ומילה יכולה למוטט את כל מגדל הקלפים שנבנה ותחושת הערךהעצמי.לכן אני מרגישהשישבאמת התייחסות אחרתלאולם הזה, לצורך בשקילתהמילים, לשמירה על הסביבה הבטוחה, ליכולת ההכלה של קבלת מעידות, לכל דיון ודיון ובאמת לראות את הנאשם, להגיד לו: אני רואה, אני רואה את מה שאתהעובר, אני רואה אתהמאמצים, אני גאה בך, אני מחזקת אותך. איןחיה כזאת. אנחנולא פוניםלנאשמים בהליך אחר, איןחיה כזאת. אלהפרוטוקולים שנראים אחרת, אין אפס". כחלק מהתפיסה השיקומית של התובעים ובהקשר להיותם מחזיקי ה"מקל" וה"גזר", חלק מהתובעים ציינו את החשיבות של לקיחת תפקיד "סניגוריאלי" – זה הנלחם על הישארות משתתפים ב תוכנית ומעודד אותם להתמיד בשיקום. אחת התובעות הסבירה: "יש מקרים, שהנאשם נכנס לי מאוד ללב או שסנגור אומר: תקשיבי,רקאםתגידילואתזה,הואיקשיבלך,הואמאודמעריךאותך.חשובלומהשאתאומרת.ישמקרים שאניאנצלאתההפסקהואניאגידלו:אוקיי,תגידלושימתיןרגע,עודמעטיוצאיםלהפסקהואנירוצהלהחליף איתו כמה מילים. אני יכולה להסביר לו את הדברים מנקודת המבט שלי ולתת לו עוד חיזוק. כן, יש לפעמים שיח בלתי פורמלי מאחורי הקלעים, שגם הרבה פעמים מאוד מאוד עוזר, הם גם אומרים את זה. או שנאמר בפרוטוקול ממש בדיון, אני יכולה להגיד לו, אני לא אסתיר כלום. זה לא שאני אשוחח איתו בחוץ ובפנים אני אגיד משהו אחר. לא. זאת אומרת העמדה אותה עמדה. אני רק יכולה לחזק אותו ולהמשיך ולתווך לו את זה קצת יותר בשפה שלו ולהגיד לו מה הוא הולך להפסיד אם הוא לא יתיישר ומהר. כן, זה מאוד מחזק אותם שתובע מחוץ לאולם יכול לבוא ולדבר בגובה העיניים, לשבת איתו על הספסל ופשוט לנהל איתו שיח בנוכחות הסנגור, דרך אגב. חשוב שהסנגור יהיהוישמע.זה גם מאוד מחזק". 139 קציני מבחן הראיונותעםקציניוקצינותהמבחןהתאפיינובביטוייםרגשייםחזקיםבכלהקשורלמאפייניהקשרהטיפולי עםמשתתפיביתהמשפטהקהילתיומשמעותו.הקשרהטיפולינחווהכאינטנסיביוקרובומתייחסלתחומיחיים שונים. אחד מקציני המבחן היטיב לתאר זאת: "האינטנסיביות שונה. פה אני פוגש את הבן אדם פעם בשבוע. אניכלהזמןבתוך,סליחהשאניאומראבל,בתוךהחראשלו,כלהזמן.ובקשייםשלוובמורכבויותואנילאיכול לספר לך את כמות הפעמים שאני בכיתי בתפקיד הזה. כי כאילו הדברים שאתה שומע והבדידות. זה אנשים שהסיפור שלהם הוא עצוב, הסיפור שלהם עצוב. מטופלים, יש לי שני מטופלים והם עושים עבודה מדהימה, עבודה מדהימה והם אומרים לי כל סוף פגישה שאני מחזק אותם, הם אומרים לי: "אבל אני הולך לישון לבד ואני גם אמות לבד". וזה משהו שאת יודעת, אני יכול להגיד שאני חזק אבל זה מחלחל ואתה סופג את זה, וזה נהיה עוד יותר קשה כשאתה מתחיל לאהוב אותם וכשאכפת לך מהם ושאתה... וכשהם מועדים, אז כואב לך שהם מועדים. בשונה מההליך הרגיל שאין לך את הקשר הזה עם הפונה. סבבה, נכנס למעצר. יש לך עוד אלף תיקיםכאלה.בביתמשפטאתהעם20 תיקים,20 אנשים,אתהיודעעליהםהכול:איךקוראיםלהוריםשלהם ואיפה הם גרים ומה העבירה שהם עשו. מה הריח שלהם. באמת, באמת, זה כזה. אתה רואה אותם כל שבוע בחדר שלך". ניכר שהתכלית השיקומית של בית המשפט הקהילתי תואמת את התפיסה המקצועית של שירות המבחן ולכן לא ניתן להעיד על שינוי שורשי מהבחינה הזו, אלא על חווית הלימה. בנוסף, לא עולות עדויות המצביעות על שילוב של השיח המשפטיעם הטיפולי בתפיסת תפקידם של קציני המבחן,למעט שינוי אופןהדיווחעל הטיפול כךשיתייחסבצורהמובלטתיותרלמסקנותולהמלצות(נפרטעלכךבהמשך.)השינויהמהותישעולהמדבריהם של קציני המבחן היה קשור להיקף ולעומק ההתערבויות השיקומיות. במובן זה לא רק שלא קיים שילוב משפטי- טיפולי בתפקידם אלא שההיבט הטיפולי בתפקידם מתעצם אף יותר מזה הקיים בתפקיד קצין המבחן המקורי,כפישהסבירהאחתמקצינותהמבחן:"המוקד שלבימ"שקהילתיהואשיקוםעובריחוק.זהוהמנדט המרכזי של שירות המבחן למבוגרים. לכן המקום הזה הצטלב מהר מאד. עד אז היינו בודדים במערכה. במודל הזה התהליך עצמו בהסכמה וכשיש רוח גבית של המערכת כולה קציני המבחן פועלים בדרך אחרת לגמרי. זו כוונתי בהתפרצות לדלת פתוחה – סוף סוף הצטרפו אלינו גורמים חזקים במערכת האכיפה לשים את השיקום במקוםהראשון. כךעלההסיכוי להשיגיעד זה". כלקציניהמבחןהעידועלכך שתפקידםבביתהמשפטהקהילתימעמיקורחבהרבהיותרמתפקידםשלקציני המבחןבהליכיםרגילים.תהליךהשיקוםהמעמיקעםהמשתתפיםמתוארבהקשריםחיובייםהקשוריםלאופן בועבודהסוציאליתאמורהלהיות,כפישעלהמדבריואחדמקציניהמבחן": הציפייהשליהייתהבאמתלחוות קשר טיפולי מיוחד, שונה, קרוב יותר, מה שאני קורא לו'עבודה סוציאלית פרופר' שאתה מלווה משתתף ב תוכנית ומעבר לעניין של לסדר לו ולסייע לו באבטחת הכנסה, לסייע לו במציאת עבודה, בהיבטים הטכניים כביכול– אזאתהגםהופךלהיותחלקבלתינפרדבחייםשלו....זהבדיוקהמהותשלהתפקיד.לארקמהאתה נותן להם, זה גם מה הם נותנים לך בתהליך ומה אתה לומד על עצמך בתהליך וזה מה שרציתי וקיבלתי את זה מעולה". חלקמקציניהמבחןדיווחועל הרגשהשלעומסהמקושרבעיקרלאופיהעבודההשיקומית הכוללתמגווןרחב של התערבויות טיפוליות המתייחסות לתחומי חיים רבים של משתתפי בית המשפט הקהילתי: "כמות העומס 140 דומה אבל אופי העומס הוא שונה. לצורך העניין בתפקיד הרגיל של קצין המבחן, האינטראקציה והקשר המופנים משירות המבחן היא אינטראקציה שהיא יותר אבחונית, יש בה פחות אלמנט שהוא טיפולי, פחות אלמנטשלקשראישי,פחותליווי.להבדילמביתמשפטקהילתיששםזההחיבורהכיקרובואישי.ללוותמישהו לרופא שיניים, לבקר אותו בבית, להיות בקשר עם המטפלת שלו, עם הבת זוג שלו. אז האינטנסיביות, הכמות היא אותו דבר אבל שונה במהות שלה. וגם שיטת העבודה שונה לגמרי. בית משפט קהילתי זה פורמט שהוא מאוד ייחודי, אז הדרך שבה כותבים תסקיר לבית משפט היא שונה, התדירות של הכתיבה שונה. הכול מאוד מאוד שונה" (קצין מבחן). שיתוף הפעולה עם אנשי המקצוע השונים בבית המשפט הקהילתי וחלקם הפעיל של קציני המבחן בדיון בבית המשפט תוארו כבעלי משמעותעבורם ועבור קידום תהליך השיקום. אחד מקצינות המבחן תיארה" : אנחנו כל שבוע מגיעים לבית המשפט[הקהילתי] בתורנות, כל פעם קצין מבחן אחר ומשמיעים את עצמנו. מתארים את ההתקדמות של המשתתפים. זה משהו שלא קורה יותר בשירות המבחן, קציני מבחן לא מגיעים לבית משפט וזהמשהואחר,שונהומאוד משמעותי.הקשרהקרובהזהגםמולהשופטועבודהבצוותבצמודמולהסנגורים. גםהסנגוריםמתבונניםעלהתהליךהזהבצורהקצתאחרת.בת"פההנחיההיאבכלללאלהיותבקשרעםסנגור כי ההסתכלות שלהם היא מאוד שונה וכאן אנחנו בעצם בתהליך הזה ביחד. גם הסנגורים קצת יוצאים מהתפקיד הקלאסי שלהם. ברור שבסוף כל אחד חוזר למקורות, אבל יש מטרה משותפת אז גם הקשר מול הסנגוריםהואמאודצמוד.אנחנועושיםאיתםביקוריבית,אנחנובקשרטלפוניאיתםוהםביחדאיתנועוזרים לקדם את המשתתפים וללחוץ איפה שצריך ללחוץ ולנער, כמו שהם קוראים לזה, מתי שצריך לנער. גם עם התביעותאנחנובקשרממשצמוד.אםנפתחתיק,אזמידהתובעתתתקשרותעדכןואםצריךמשהואניאתקשר אליה ואבדוק איתה. זה משהו ייחודי ל תוכנית הזאת. גם המערך של המעטפת, יש את העו"סית הקהילתית שעושהאתהחיבוריםבקהילה,וישאתרכזתביתהמשפט.ישרכזת מתנדביםשאחראיתעלמערךהמתנדבים. ישפה מעטפת שגם עוזרת לנולהחזיקאת כלהדבר הזה. באמתהעבודההזאת בצוות זהמשהו ייחודי". בניית שיתוף הפעולה עם אנשי המקצוע השונים מלווה בתהליך מתמשך של יצירת שפה משותפת ושל דיוק הגדרת תפקיד קציני המבחן ב תוכנית. אחת הדוגמאות להתאמה היא שינוי אופן כתיבת הדוחות של שירות המבחן,כךשיהיהנגישומובןבביתהמשפט.אחתמקצינותהמבחןתיארהכיצדנעשהמאמץלהשתמשבניסוח מותאם": בהתחלההיינוכותביםעלהמורכבותשלהאיש,יכולנולהגידשהואמתאיםאבלכתבנועלהמורכבות ואז קיבלנו תגובות מהתביעות שזה לא... הם הבינו את השורה התחתונה אבל הם אמרו מה הקשר בין השורה התחתונה? אתם אומרים שיש לו מוטיבציה נמוכה, אז איך הוא מתאים? ואנחנו אמרנו: אנחנו רוצים להגיד לכםעלהמורכבות,שתבינושישמורכבות.הואמתאים,אבלישפהמורכבות,ישכרגעמוטיבציהראשונית.וזה לאהלך, ואנשים נפלובגלל זה.הבנו שאנחנו לא צריכים לכתובעל מורכבותושינינו קצת." עובדות סוציאליותקהילתיות העובדותהסוציאליותהקהילתיותתיארותהליךשלהגדרתתפקידהנמצאבעיצומו.מדבריהןעולהכיתפקידן קשור לחיבור בין שירות המבחן ללשכות לשירותים חברתיים כדי לתת מענה לצרכים שונים של המשתתפים באמצעות משאבים של שירותי הרווחה, וכן כדי ליצור תשתית קהילתית שתעמוד לרשות המשתתפים ותכלול פעילויות פנאי, מסגרות תעסוקה וכדומה. אחת העובדות הסוציאליות הקהילתיות היטיבה לתאר את השילוב בין נקודת המבט השיקומית של שירות המבחן והעבודה הסוציאלית הקהילתית כבעל חשיבות שיקומית: 141 " נקודות המבט שלנו[של העובדות הסוציאליות הקהילתיות ושל קצינות המבחן] הן שונות כדי להעשיר כמה שיותראתתכניות השיקום.זאתאומרת,המפגשביןהחשיבהשלי,שיותרמסתכלתעלהקהילהועלמהשקיים מסביבואיךאנחנויוצריםלאדםאיזושהיתמונתחייםיותרמיטיבהעבורו,יותרעטופהבקהילהמבחינתו,יחד עם נקודת המבט של קצין המבחן שהוא יותר מסתכל באופן פרטי, קליני, טיפוחי. השילוב בין השניים, בעיני הוא הכוח האמיתי שאמור להפחית את הסיכון לאורך הזמן. תמיד כשאני מספרת מה הגדרת התפקיד שלי, חשוב לי קצת לגעת בקציני המבחן, כי זה לא יכול להיות בנפרד. זאת אומרת, אנחנו עושים את העבודה ממש עבודתצוותמשותפתוחשיבהמשותפת.זאתשאלהקשהאבל,שתדעי,לרובכלעו"סקהילתיתששואליםאותה "מה הגדרת התפקיד שלך?" זאת שאלה ממש קשה, יכול להיות שעוד נמשיך לענות עליה לאורך כל השאלות שתשאלי." נושאי תפקיד שונים עמדו על תרומתן המשמעותית של העובדות הסוציאליות הקהילתיות וניכר כי התפקיד תופסבהדרגהמקוםייחודיוחשובביצירתחיבוריםעםמסגרותשיקוםוביצירתמשאבישיקוםחדשים.אחד מקציני המבחן אמר: "עו"סית קהילתית של [מחוז] שהיא תותחית באמת מספר אחד ואני חושב שהיא באמת עושה עבודה, היא איך אני אגדיר את זה? היא הראש של כל מה שקשור לקשרים עם הקהילה. היא נמצאת בקשרבעצםעםכלמחלקותהרווחהבאזורשלנו...היאנמצאתבקשרעםעיריית[עיר]שאיתהאנחנוגםבשיתוף פעולה.ישלהקשרעםהיחידותהשונותלהתמכרויות.היאמשמשתכמתווכת,היאמשמשתהרבהפעמיםבתור יוזמת לפתח ולמצוא מענים חדשים כל הזמן עבור המשתתפים ב תוכנית . בגדול, כל חוסר, בעיה, מענה שאנחנו צריכים אותו – היאפשוט שם כדילעזור.לעשות אתהחיבוריםהנדרשים." המורכבות בהגדרת התפקיד של העו"סיות הקהילתיות נובעת, לדברי משתתפי המחקר, ממספר גורמים . גורם ראשון הוא ההבדל בין הגדרת "קהילה" הנהוגה בעבודה סוציאלית הקשורה לאזור גיאוגרפי מסוים להגדרת המונח "קהילה" הנהוגה בבית המשפט הקהילתי , כפי שתיארה אחת העו"סיות הקהילתיות" : אני חושבת כי ישבתפקידמשהושהואplacetheoverall ,ואיןמשהו אחדשאפשרלהצביעעליושהוא...נגידהואלאעבודה קהילתית.זאתאומרת,עובדיםקהילתייםבשכונות,במחלקותהרווחה, נוראברורשהםעובדיםקהילתייםשל שכונה מסוימת, אלה גבולות הקהילה שלהם. אצלנו זה יותר מורכב כי אנחנו באיזשהו מקום מסמנות את גבולותהקהילהשלביתמשפטקהילתי,כיאנחנועובדותעםקהילהפונקציונלית,עםקהילתעובריחוק". גורם נוסף למורכבות הוא מבנה ההעסקה של ה עובדות הסוציאליות שיוצר מצב בו המעסיק הרשמי שלהן (הרשות המוניציפלית) אינו האחראי המקצועי אליו הן פונות בעבודה השוטפת. עמדה על כך אחת העו"סיות הקהילתיות" : מבחינתהמשכורת או מי שחותםלי על דו"ח השעות שלי בחודש זההשותף שלנומהעיריה.הוא כביכול הבוס שלי שמפקח עלי. מצד שני יש לו אלף ואחד תחומים שהוא מתעסק בהם. בסוף, אני עובדת תחת הרכזת.הרכזתהיאעורכתדיןהיאלאעובדתסוציאלית.היאלאיכולהלתתליאתהמענהשלעבודהסוציאלית קהילתית, אז יש לי מדריכה חיצונית שנותנת לי הדרכה. בקיצור זה מאוד מורכב. בסוף אני חושבת שאנחנו עובדות סוציאליות של בית המשפט". שופטים חרף נסיוננו לקבל אישור מלשכת נשיאת בית- המשפט העליון לראיין שופטים במסגרת המחקר, לא קיבלנו אישורכאמור.לפיכך שופטיםלאהתראיינובמישרין,אךמשתתפיהמחקרהתייחסולמשמעותהגדרתהתפקיד השיפוטי ולהשלכותיה על הדינמיקה בין אנשי המקצוע. המאפיין הבולט ביותר שצוין היה מידת הקרבה של 142 השופט למשתתפים ב תוכנית והמידה הפחותה של הפורמליות שאפיינה את אופן ביצוע התפקיד. כך תיארה אחת הרכזות: "השופט מגיע והוא מדבר והוא מאוד נגיש לאנשים ויכול להצטלם עם ילדים של משתתפים ויש לנו תמונה משותפת שאנחנו מסיימים כל אירוע בה כולם מצטלמים ביחד עם השופט. השופט מגיע בהתחלה והואנשארעדהסוף.כלהצוותמגיעוזהנוראחשוב.זהאירועשמדוברומתכונניםוהםעוזריםלהכיןאותו,גם הנאשמים וגם הצוות. יש בזה משהו מאוד רגיל, משהו כזה של החיים, יש לנו אירוע בעבודה, ערב גיבוש של הצוות בעבודה, זה ממש כזה. עם הכיבוד ויש תוכן ויש מקום גם לנאשם. יש המון פרגון גם בין הנאשמים לבין עצמם,לאטלאט הםמקבליםיותר ויותר מקום באירועיםהאלה". הבדל נוסף היה בתפקיד המשמעותי שיש לשופטת ביצירת דינמיקה קולגיאלית ומעודדת תקשורת בין אנשי המקצוע בבית המשפט כפי שתיארה אחת הפרקליטות:," אני רואה את הקשר שלה למשתתפים, הם ממש נושאיםאליהעיניים,זהמאודיפה...היאמשרהאווירהנעימהוקולגיאלית,גםכלפיכלהמשתתפים:התביעה, הסנגוריה, שיחה זורמת ופתוחה, מאודנעימה. אווירה מאוד טובה. זהנות ן תחושה טובה". רכזות רכזיורכזותבתיהמשפטהקהילתייםלאהעידועלשינויבתפיסתהתפקידשלהםמאחרשתפקידםנוצרוהוגדר בהתאםלתכליתביתהמשפטהקהילתי.עםזאת,תפקידםנבנהאגבשיתופיהפעולהעםהארגוניםהשונים,תוך תהליך למידה משותפת. תפקיד הרכז נחלק לשניים: רכז בשלבי הקמת בית המשפט הקהילתי ורכז בעבודה השוטפתשלביתהמשפט. תפקידהרכזבהקמהנמשךלמשךהשניםהראשונותשלביתהמשפטומטרתוליצור שותפויות ולהנחיל את התפיסה הייחודית של בית המשפט הקהילתי עמדה על כך אחת הרכזות:." יש את השנתייםהראשונותשלההקמהוישאתההמשך.אםאניהולכתאחורהלתפקידבתחילתהדרךוהואנכוןלגבי כל רכז שעושה אותו בשנתיים שלוש ראשונות, זה תפקיד שיש בו המון עבודת שטח, בעצם אתה צריך להביא אתהמודלולהיותהמודל,מודלהעבודהשלביתמשפטקהילתי.בחוויהשלי הבאתילשירותהמבחןאתהרעיון הזה והייתי צריכה גם לא רק להסביר להם מה עושים אלא גם ללמוד יחד איתם מה עושים. אז הייתי הולכת יחד עם קצינות המבחן לעשות דברים שבעצם דרשנו מהם לעשות. כנ"ל עם הסנגורים, לפעמים הייתי יושבת יחדעםהסנגורבפגישהעםלקוחכדילחשוב ביחדאםנכוןאולאנכוןשהואייכנסלקהילתיאולאשייכנס.כל מיני שיקולים של סנגורים. עם התביעה זה קצת אחרת כי המקום של הרכז בתפיסה שלי טיפה יותר מרוחק, אבל גם שםהרבה מאוד התייעצויותופגישותומחשבות ביחדעל איך בוניםאתהתפקיד." תפקיד הריכוז בעבודה השוטפת הוא לקיים ולתחזק את שיתוף הפעולה בין נושאי התפקידים השונים בבית המשפט וליצור ולתחזק שותפויות עם גורמים שונים בקהילה. במובן זה יש לרכז תפקיד מכריע בכל הקשור לדינמיקה בין אנשי המקצוע. הרכזים והרכזות תיארו כיצד הם פועלים מתוך מבט- על לשם מציאת פתרונות, קידוםויצירת שיתופי פעולה, תוך שהםעריםליחסיהגומלין ביןנושאיהתפקיד,למורכבויות ולמתחים.עמדה על כך אחת הרכזות" : לרכז בית המשפט יש תפקיד חשוב והוא חייב לשמור על עמדה ניטרלית בפני הצוות, עמדה אובייקטיבית. אין פה עמדות אובייקטיביות ממש או ניטרליות אבל אתה לא יכול להיות מוטה לצד מסויםכיאזאתהמאבדאתהיכולתשלךלהשפיעעלהשיחוההחלטותשמתנהלותבתוךהדברהזה.ואניחושב שגם יש מקום שבו הדעה של רכז בית משפט יכולה לשמש כדעה שהיא מאפשרת להתכנס להחלטה מסוימת, לרכך עמדה מסוימת או לחזק עמדה אחרת, יש פה עניין של קואורדינציה בין האנשים ובסוגי ההחלטות שמתקבלות. [...]התפקיד הואלנסותליצור איזוןובלמים ביןהגורמים השונים". 143 ב. יחסי הגומלין ביןאנשיהמקצוע בבית המשפט הקהילתי : בין הרמוניה למתח כאמור, שיטת העבודה הצוותית גורמת לשינויים בהגדרות התפקיד אשר משפיעים על טיב יחסי הגומלין בין אנשיהמקצוע.יחסי הגומליןנעים ביןהרמוניהלמתח. הרמוניה השינויהמבני בביתהמשפט הקהילתי זכהלהתייחסות מאנשיהמקצוע בהקשר שלהמעבר מהשתתפותבהליך לעומתי להליך שיתופי שמטרתו לקדם בהצלחה את ההליך השיקומי של המשתתף. ההליך השיתופי מאפשר תקשורת פתוחה ו"מעגל של אמון" אותו נושאי התפקיד עמלים לטפח ולשמר. כך תיארה אחת הסניגוריות: " זההיפוךתפקידיםטוטאלי[...]קודםכליש"מעגלאמון"בינינו.אנחנוכברכשנתייםממשעובדיםעלהמעגל הזה, איך משפרים את הקשר בינינו. כשאתה עובד כסנגור רגיל, זו עבודה אחרת לגמרי. זו עבודה אדוורסרית, התובעהואבצדהשני,הואבמירכאותהאויבואניבמלחמהנגדו[...]הרבהפעמיםאניפועלתעצמאית,מוצאת פתרונות לבד, מערבת את התביעה רק בנקודות שאני צריכה לשבת איתם על הסדר או לדבר איתם על דחייה, אבל מעבר לזה אנחנו כמעט ולא משוחחים. אין עבודה של שיתוף פעולה, אין שותפות. שירות מבחן בכלל בתיקים הרגילים עושה טובה אם הוא בכלל מדבר עם סנגור בטלפון [...] פה זה פשוט מעגל של אמון, עבודה צוותית, כולנו רוצים את הצלחת המשתתף. ברור לכולם שאם מישהו נכנס, אז המטרה היא שהוא יתקדם ויצליח וכולנו בחשיבה איך לעזור לו, זה לא קיים בהליך הרגיל. נדיר שאני אפגוש תובע שהוא מיינדד לשיקום של הלקוח." דינמיקת האמון עומדת אפוא בפער גמור לדינמיקה בין אותם נושאי תפקיד בהליכים רגילים המתוארת כמבוססת על חשדנות, לעומתיות, נעדרת אמון ומייצרת בדידות אישית ומקצועית. ניתן לטעון כי הוויתור על הפולמוסיות והאדוורסריות השיפוטית וקיום דיון שיתופי וציוותי, תוך התמקדות בתכליות השיקומיות של ההליך הם אלו שמאפשרים הרמוניה בעבודת הצוות. במילים אחרות, במקרים בהם השיח המשפטי תפס מקום דומיננטיפחות בהשוואה לשיחהטיפוליהתאפשרה דינמיקההרמונית. ההתנהלות ההרמוניתנוצרת,לדברי משתתפיהמחקר, כאשרמתקיימיםהתנאים הבאים: 1 . כאשרהגדרותהתפקידים ברורות לכולם והגבולות ביניהם מובנים ומוסכמים חלקניכרמהגדרתהתפקידיםוהגבולותביןאנשיהמקצועלאנעשהמראש,אלאהואתוצרשלתהליךמתמשך המתקיים תוך כדי העבודה השוטפת של בתי המשפט הקהילתיים, כפי שהעידה אחת מקצינות המבחן: "אני בגדול חושבתשלאהוגדרותפקידיםאףפעםכיזהלאשהתחלנומהגדרותתפקיד,התחלנומהשטחואנימתארת לעצמישיגיעיוםשיצטרכולעשותפההגדרותשלתפקיד,זהמחייב.מההתפקידשל קציןהמבחן,מההתפקיד של הפרקליטות, כי אנחנו כל הזמן קצת מתלוננים שהוא לא עושה מספיק ולא בטוח שזה התפקיד שלו כי אף אחד לא אמר שום דבר, כל אחד עושה מה שהוא מבין." משתתפי המחקר ציינו כי גבולות תפקיד ברורים תורמיםלפיתוחעבודת צוות וחלוקת תפקידים יעילה המייצריםחוויתעבודה טובה והערכההדדית. אחד מקציני המבחן תיאר את שיתוף הפעולה המוצלח בינו לבין העובדת הסוציאלית הקהילתית ורכזת בית המשפט שהתאפשר, בין השאר בעקבות חלוקת תפקידים ברורה לפיה העובדת הסוציאלית והרכזת דואגות לפיתוח מענים וקשרים עם ארגונים בקהילה וקצין המבחן עושה בהם שימוש: "מי שדאג לפתח את המענים האלה, נגיד סתם דוגמה בסיוע המשפטי, זו העובדת הסוציאלית הקהילתית ורכזת ה תוכנית לנו יש רפרנטית,. אשת קשר בביטוח לאומי שאנחנו יכולים להתקשר אליה, קציני המבחן, מתי שאנחנו רוצים – להתייעץ על 144 נושאיםשקשוריםלביטוחלאומי.מידאגלזה?היא[העו"סהקהילתית]ורכזתה תוכנית.היאיוצרתאתשיתופי הפעולה... באמת, אני יכול לדבר על הבחורה הזאת שעות כי היא באמת עושה דברים מעבר לרמת העבודה הסוציאלית". סימון הגבולות תואר גם כתהליך מתמשך במסגרתו אנשי המקצוע מנחים האחד את השני בנוגע לגבולות התפקיד מתוךמחשבהעלטובתההליךוהדינמיקההראויהבדיוןבביתהמשפט.כךלמשלתיארהאחתהרכזות את תהליך כיוונון הדינמיקה בין השופט לשירות המבחן במטרה לשמור על האוטוריטה המקצועית- שיקומית שלשירותהמבחןועלזוהשיפוטיתשלהשופט:"להגידלשופטאיזהדבריםזהלגיטימישהואיגידואיזהדברים זה לא. איזה דברים שהוא אומר זה באמת במנדט שלו בעמדה השיפוטית שלו של מי שמקבל את ההחלטה ואיזה דברים זה כבר גולש יותר מדי לתחומים הטיפוליים וצריך להיות המנדט של שירות מבחן גם אם הוא [שירותהמבח] טועה.גםאםהוא[השופט] חושבשהםטועיםזהלאנכוןלשבורלהםאתהמילהבישיבתבוקר". 2 . כאשר קיימתהבנה של החובות האתיות של המקצועות השונים אנשיהמקצועמגיעיםמפרופסיותבעלותעמדותאתיותותכליותמקצועיותשונות.כךלמשלסניגוריםמייצגים אתהלקוחותבעודשהלקוחשלשירותהמבחןוהתביעההואהמדינה.שירותהמבחןפועלמתוךעמדהטיפולית שמציבה במרכז את טובתו הטיפולית של משתתף ה תוכנית בעוד שאת עבודת אנשי המשפט – התובעים והסניגורים – מנחים השיקולים המשפטיים כגון שמירה על הליך תקין, האינטרס הציבורי וזכויות הנאשמים. לעיתיםהעמדותהשונותנמצאותבהלימהולעיתיםבחיכוך.חלקממהשתורםלהיווצרותההלימההואההבנה ההדדית של השוני וקבלת הביטוי שלו על ההתנהלות בדיון בבית המשפט. אחת מקצינות המבחן עמדה על חשיבות יצירת הדינמיקה הראויה בין אנשי המקצוע השונים: "אני מבינה שאת באולם, תעמדי ותעשי את העבודה שלך, כמו שאת חושבת שנכון שתעשי אותה. זה לא אישי [...] כאילו לפעמים זה מה שצריך לעשות, זה הדבר הכי נכון. שהמשתתף יחווה את זה שהגורם הטיפולי אומר א', והסניגור שלו שמייצג אותו יגיד ב,' ושהשופט הוא זה שיכריע.לפעמים זאת הדינמיקה שצריכהלהיות.השאלה איך זה מבחינת העבודה הצוותית. לפעמים אם בשיחה מקדימה זה נאמר ויש הבנה מכל הצדדים, וזה נעשה בצורה שלא תוקפת את מה שקצין המבחן ניסה או לאניסה לעשות [...]יש דרכיםלעשות את זה שלאפוגעות בקשרהמקצועי אחדעם השני." 3 . כאשר קיימתהרגשה של כבודלפרופסיהואמון שיתוף פעולה נוסף שתואר לא מעט בהקשרים חיוביים היה מישק העבודה בין קציני מבחן לבין הסניגורים. אחת מקצינות המבחן תיארה תהליך לפיו ניסיונם של הסניגורים בתהליכי שיקום, על אף העובדה שהם לא אנשי טיפול, תורם לא אחת להצלחת ההליך השיקומי : "אני חושבת שלסניגורים הרבה פעמים יש ניסיון. הם רואים המון פעמים איזה מסגרות יש ואיזה אופציות יש. אז אולי הם לא אנשי טיפול והם לא תמיד יודעים מקצועית להתאים את זה נכון לאדם, וזה גם לא סוג השיח שיש להם עם האדם, אבל בעיני לפעמים זה מאוד עוזר. יש להם דברים להציע לי או לשאול אותי אם חשבתי עליהם, ואני בסדר עם זה שיציעו לי, שישאלו אותי למהלאניסינוא'אוב'.אניחושבתשזהחלקמהעבודההמשותפתושגםאנחנוצריכיםלהיותמוכניםלהקשיב, ולחשובשוב.אבלזושאלהשלאיךעושיםאתזהבצורהשלאנרגיששמפקפקים". היכולתלאפשראתהכניסה של הסניגורים למרחב הטיפולי תוארה כתלויה בדינמיקה הדדית מכבדת במסגרתה ההצעות המקצועיות עולותלא כביקורת והיעדר אמון אלא מתוך תהליך של חשיבה מקצועית משותפת. 145 4. כאשרמתקיימים פורומים קבועים המאפשרים תקשורת, גיבוש החלטותוליבוןחילוקי דעות קיימים כמה פורומים לגיבוש החלטות בבית המשפט הקהילתי, הנבדלים במידת הפורמליות שלהם ובהרכב המשתתפיםבהם:ועדותהיגויארציותומחוזיות,ישיבותבוקר,שיחותמוקדמותלפניישיבתהבוקר, הכשרות מקצועיות ומנגנונים קבועים להחלפת מידע (העברת דוחות, סיכומי פגישות, העברת עדכונים שוטפים וכולי.) מטרות הפורומים השונים הן להחליט על עקרונות ההפעלה של בית המשפט, להתמודד עם אתגרים העולים מן השטח, לשמור על נאמנות למודל ופיתו חו, להעביר מידע, ללבן חילוקי דעות ולגבש הסכמות לגבי המשך תוכנית השיקום שלהמשתתף. ועדותההיגויולעיתיםאףישיבותהצוותמתוארותכפורומים,שנועדולייצרפתרונותארוכיטווחביחסלסוגיות עקרוניות , כפי שעלה מדבריה של אחת מקצינות המבחן" : זה מרתק איך מקבלים שיתוף פעולה במקום שיושביםשותפיםמוסדייםשוניםוצריךלמצואאתהמכנההמשותף.מעוררתהשתאותהדרךהזו.היולאמעט ויכוחים,חילוקידעות,איך להגיעלהבנות.זהמפעיםלראותאיךכולםמכווניםלזהוכלאחדעושהזאתבקצב שלו. גם שירותהמבחןהיה צריך לגלות סובלנות כלפיעמדות של גופים'זהירים' יותר כמופרקליטות,התביעה וכולי. איך מחלקת ייעוץ וחקיקה מתכנסת למצוא פתרונות יצירתיים כדי לאפשר לדברים לקרות. זה מסע מרתקוחשובברמההחברתיתשלאיךמוביליםתהליכיםושאפשרלהגיעלדרכיםחלופיותלפתרוןבעיתיות.לא מובן מאליו לראות תפיסה של הקלה בענישה במקום שהמדיניות הקלאסית היא החמרה בענישה. לג'וינט אשליםיש תפקיד מדהים בהקשרהזה:ההכשרות,המקום שנתנו לכל גוף בסיפורהזה, השותפות שנוצרה, אין פה כפייה. באמתנרקם שיתוףפעולה. זה מחייב כל גוףלבחון אתעמדותיו מחדש." משתתפי המחקר ציינו את החשיבות של העברת מידע מקיף וענייני ביצירת תיאום ביניהם ובמניעת חילוקי דעות בלתי פתורים. לרב, האינטראקציה בפורומים השונים מתנהלת במגמה כללית החותרת להגיע להסכמות באמצעות פשרה מתוך המטרה לשמר עבודת צוות. כך תיארה אחת הרכזות: " אחד הדברים שלמדנו זה לא להגיעלישיבותבוקרעםמחלוקותמאודגדולות.אםאנחנורואיםשכברבדיווחבטבלהישמשהונפיץ,כלאחד יכוללשיםלבלזה:אנישמהלבלזה,הסנגוריתהממונהשמהלבלזה,התובעתיכולהלשיםלבלזה,אזמדברים בטלפון לפני. משתדלים לעשות משולש תובע- סנגור, קצין מבחן, לראות מה קורה. אם צריך, אני גם מתערבת, אםאנירואהמשהובטבלה.אנימתקשרתלמישנראהלירלוונטיואומרתלו:תריםטלפוןלתובעאולסנגורית, בוא נראה שפותרים את זה מראש. זו דרך אחת. דרך שנייה זה לייצר כמה שיותר מפגשים, הכשרות, כל דבר מעבר ליום יום. היום-יום מאוד שוחק והוא מתסכל ברמת עבודת הצוות כי כל הזמן עולות מחלוקות. זה נורא טבעי[...]פהאתהמצופהלעבודביחדבהסכמות.וכשקשהלהגיעלהסכמות,ישבזהמשהושיכוללהיותמתסכל ויכוללהרגישתחושהשל:איזהמיןצוותאנחנו.אניהרבהשומעתוהרבהמרגישהאתזה.אנימשתדלתשנצא, שנבלה, שנעשה הכשרות, גיבוש [...] זה תמיד משהו משמעותי, תמיד חוזרים מזה עם יותר מוטיבציה ויותר תחושת צוות.גם אל מול הצוותים האחרים". עולה אפוא כי בין הפורומים השונים קיימת מעיין היררכית היוועדויות המתחילה בשיחה ישירה בין הצדדים הנמצאים בחילוקי דעות וממשיכה לשיתוף הרכז/ת. אם חילוקי הדעות נותרים בעינם, הענין מובא בפני השופט/ת. הסדר ההיררכי לפתרון חילוקי הדעות נוצר, כפי הנראה, בצורה ספונטנית כדי למנוע את הקצנת והחצנת המחלוקת בבית המשפט ובישיבת הבוקר. עולה השאלה עד כמה השופט או מי שאינם שותפים לפורומיםהמקדימיםולשיחותהמקדימותמודעיםלמחלוקתשהיתהומההתמריץהמוביללליבוןחילוקידעות 146 מקצועייםלאבישיבתהבוקר.לדבריאחתהפרקליטות:"צריךלפתוראתאיההסכמותהאלהמחוץלדיון.יכול להיות שיהיה דיון על העניין הזה והשופטת תחליט. אנחנו נדבר בינינו בטוח, אנחנו נעשה שיחה בינינו [...] אני קודם אעשה איתה שיחה ואם אנחנו נגיע לאי הסכמה, אנחנו נערב את הרכזת, נערב את השופטת, ונגיד לה: צריך לקבל החלטה איך לפתור את זה. כל החלטה שנקבל, תהיה החלטה ביחד איך נפתור את זה. אנחנו לא נביאאת זהלבית משפט. אבלזהמשהו באמת שנוצרבגללהדיבור בינינו,יש שפה מאוד מיוחדת". היררכיה נוספת של התנהלות הפורומים היא בין אלו המתנהלים בנוכחות המשתתפים לבין אלו המתנהלים בהיעדרם. הדינמיקה הציוותית בפורומים הכוללים את המשתתפים מתנהלת לרב כחזית אחת מתואמת וקיימת הימנעות מהבעת ביקורת בין אנשי המקצוע. חילוקי הדעות עולים בפורומים השונים, אשר לא כוללים את משתתפי ה תוכנית: " אני יכולה להגיד בישיבת הבוקר: וואו, אני מצפה להרבה יותר התקדמות כבר בשלב הזה. לא מבינה מה הוא עשה כל השבועות האלה. מה קורה מול קצין המבחן? אני יכולה גם להעביר ביקורת, מה שאני לא אעשה באולם. אני לא אעשה את זה מול הנאשם באולם ומול הנאשמים האחרים. אני לא אבוא בטענותלשירותהמבחןואנילאאגידשההתקדמותשלהנאשםלפעמיםהיאפחותהבעיני.אםהמקרהמתאים – אני כן אדרבן ואני כן אעודד. אני אדבר בשפה שהיא הרבה יותר חיובית, ואני אגיד שזה יופי, אבל אני כן מצפהלראותמשהו אחר. וזהיהיה שונה. טוב שגםיש לנו אתהפילטר הזה". בנוסף לפורומים הצוותיים וההיוועדויות השונות, תפקיד הרכז/ת בבית המשפט הקהילתי תואר כפונקציה הכרחית לשימור מערכות היחסים הבין-מקצועיות לטובת עבודת צוות יעילה ופרודוקטיבית, בחיבור בין אנשי המקצוע השונים ובחיבור כולם למטרה משותפת. כך הסבירה אחת הסניגוריות" : הפונקציה של הרכז מאוד מאודחשובה,בעצםלהיותזהשמחברותופראתהקשריםהאלהביןכולנו.זופונקציהחדשהשבהתחלהבכלל אניחייבתלהודותלאהבנתימההיארוצהומיצריךאתזהומההיאמפריעהפה.ממשלקחליהרבהזמןלעכל אתהפונקציההזאתומהזההפגישותהאלהולהכניסליומןעודפגישה?פגישותביחד?פגישות,פגישות,פגישות. היום בדיעבד אני רואה שבלי הפונקציה הזאת, אנחנו הולכים לאיבוד. היא מסדרת את הקשרים בינינו ואת החיבורים בינינו והיא צריכה להיות בן אדם שמסוגל להכיל גם כעסים ואני מניחה שכמו שאנחנו לפעמים מתוסכלים, גם הצדדים האחרים מתוסכלים והיא סופגת הכול או הוא, וחושב על פתרונות. פונקציה מאוד מאוד חשובה בהצלחת הצוות זההרכז". הרמוניה מעוררת דילמה חלק מההתייחסויות של סניגורים לגבי התנהלות הרמונית בין אנשי המקצוע בבית המשפט הקהילתי, העלו תהיות בנוגע לאופן בו התפיסה השיתופית והשילוב בין השיח הטיפולי- שיקומי למשפטי או בין אינטרסים טיפוליים למשפטיים משפיעים על הקשר עם הלקוח באופן שיכול לעורר דילמות אתיות. הדוגמה הראשונה עולה בהקשר של המעבר מהליך רגיל ב ו תפקיד הסניגור הוא לייצג את רצון הלקוח ואת האינטרסים שלו ולהשיג עבורו תוצאה מיטבית מבחינת צמצום הפגיעה בחירות שלו להליך בבית המשפט הקהילתי המתמקד בשיקום המשתתף ועלול להוביל למצב בו סניגורים יתמקדו בטובת הלקוח, עד לכדי כך שיתמכו בצמצום החופש של המשתתף. עמדה על העניין אחת הסנגוריות:" יש הרבה שיח פתוח. בשיחה עם קצין מבחן בהליך רגיל אני מאוד נזהרת, אני לא מדברת בגילוי לב, אני פחות משתפת כי הם שיפוטיים הם פשוט סוגרים אותו בתזכיר בסוף היום. פה להיפך. אני אגיד לך בכנות, אני יכולה לבוא ולהגיד לקצינת המבחן,'תקשיבי אני לא בטוחה שהוא שם, אני לא בטוחה. צריך לנהל איתו שיחה לבדוק אם באמת לגמרי הוא מעוניין ללכת ולעשות 147 גמילה'. אני גם אמרתי את זה:' אני לא בטוחה שצריך להוציא אותו לעבודה, לפתוח לו חלון'. אני יותר פתוחה כי אניחושבתעל טובתו. במובןהזה שאנייכולהלנהל שיחחופשיויש מצב שאני אשכנע אותם או שהםישכנעו אותי ואף אחד לא חושב על עונש. העונש הוא לא פונקציה בשיח שאנחנו מנהלים עם שירות המבחן או עם התובע,לגמרילא.אנייכולהלהגידלקציןהמבחן' תקשיבאניבאמתמתלבטת,אנימפחדת,אםאתהפותחלו חלון של 10 שעות שהוא יסתובב לי יותר מדי ואז יתחיל לשתות אלכוהול. עדיף לי להישאר בלא יודעת, ארבע שעות,לפחות בהתחלהעד שהואהולך בתלם כפי שצריך".' הדוגמה השניה קשורה לתפקיד הסניגור בוועדת ההתערבות. תכלית ועדת ההתערבות היא לקיים דיון מעמיק עם משתתפים שנתקלים בקושי להשלים את התוכנית השיקומית. מטרת הוועדה היא לקיים דיון משותף כדי לברר מה יכול לסייע למשתתפ/ ת להצליח בתוכנית. הוועדה לא מחליטה באשר להמשך ההשתתפות של המשתתף בתוכנית בבית המשפט הקהילתי, אם כי היא יכולה להמליץ על סמך הניסיון שנצבר בעבודה עם המשתתףוהדיוןבוועדה.בביתהמשפטברמלהשםהוועדההוחלףל"מפגשתכלול"בשלהקונוטציותהשליליות שעלולות להיות לשם "ועדת התערבות" ומאחר שהיא למעשה ללא סמכות החלטה. דרך העבודה של הוועדה/מפגש תכלול אינה אחידה בין המחוזות. כך למשל במחוז רמלה בלבד נבנה מודל דיון הכולל מספר שלבים: (1 סימון הישגים של המשתתף מתחילת התוכנית בבית המשפט הקהילתי.) (2 ) בירור המקורות שיוצרים מוטיבציה אצל המשתתף להישאר בתוכנית. (3 ) בירור עם המשתתף מה צריך להתחולל בתוכנית כדי לאפשר לו להתקדם (ההנחיה היא שיש למנות לפחות שלושה מרכיבים). בהקשר לוועדת ההתערבות/מפגש התכלול, הדילמה שעלתה קשורה לתפקיד הסניגור בדיון בוועדה ובפרט למידה בה הוא או היא אמורים לקחת תפקידמעמתביחסלמשתתף,כפישתיאראחדהסנגורים"": ועדתהתערבותזהשאנחנויושבים,התהליךקצת תקוע, או שיש נסיגה או שאין התקדמות ואנחנו רוצים לדעת מה קורה. רוצים לעשות חושבים עוד פעם ביחד עם הנאשם. מי שמשתתף בישיבות האלה זה כמובן שירות מבחן – גם קצינת המבחן וגם האחראית על קציני מבחן, הסנגור, הנאשם בעצמו, הרכז והעובדת הסוציאלית הקהילתית. כולנו יושבים ומדברים. הביטוי הזה ועדתהתערבות אניחושב שזהלקוחממשהו טיפולי. שמשקפיםלוואומרים לו [...] כמו שקצין המבחן שנאשם לא מתייצב אצלו או עושה משהו וצריך קצת לנער אותו, אז הוא לא יפנה לתובעת, הוא יפנה לסנגור. זה אותו הדבר. מין שיחת ניעור. רוצים לנער אותו. אז התובעת יש לה תפקיד ניעור, אבל תפקיד הניעור שלה זה בבית המשפט עצמו. פה זה ניעור פנימי ששירות המבחן והסנגוריה מנסים לראות איפה ומה אפשר. הרבה פעמים זה עושה מאוד טוב. זה יותר דומה לשיחת טלפון, מין שיחת ניעור, אנחנו רוצים לשקשק אותו קצת, לנער אותו ולהגידלוולשמועממנו,הוועדהלאיוצאתעםהחלטותובטחלאמחייבות.לאיכוללהיותשאנחנוהחלטנוככה וככה, ואז מציגים את זה לבית משפט ולתביעה איןsay בעניין, זה ברור שלא. כמובן לא מסתירים ואנחנו אומריםהיהככהוהיהככהוהגענולמסקנהשאנחנוחושביםשהוא צריךלעשותא,ב,ג. אומריםלביתמשפט. כמובן שאםזה לא מוצא חן בעיניהתובעת, שהיאחושבת שהגיעו מים עד נפש, אזהיאלא כבולה. בגלל זה אני לא אוהב את המילה הזאת ועדה, כי היא יוצאת עם החלטות מחייבות. זה מין שיחת ניעור כזאת ולדעתי זה קורה עכשיו כמעט בכל תיק כי זו תקופה מאוד ארוכה ותמידישעליותוירידות, מתישהויש איזה שהוא... אם לא מעידות אז לפחות דשדוש במקום וצריך קצת לנער. יש נאשמים שהיה להם יותר מוועדה אחת. אבל אני חושבשאםאנימסתכלעלהתיקים,אזאניכברלאזוכר מתיהיהליתיקשלאהייתהבוועדהאחתלפחות.זה משהו שסנגורים עושים." אחת המטרות של ועדת ההתערבות, כפי שעולה מהתיאור של הסניגור, היא להפעיל סוג של לחץ, לעמת או לקרוא לסדר משתתף בתוכנית בשל היעדר התקדמות או בשל נסיגה שחלה בתוכנית 148 השיקומית. הסניגור כינה את הפעלת הלחץ בהשתמשו בפועל "לנער" את המשתתף. הוועדות מתקיימות, כפי שעלה מדברי הסניגור, בקרב כל משתתפי ה תוכנית ולעיתים אף יותר מפעם אחת והן נעשות בנוכחות כל אנשי הצוות בתוכנית והמשתתף, להוציא את התביעה והשופט. בשל טבען המעמת של הוועדות, עולה השאלה איך מתנהלת הדינמיקה בוועדה ומהי חלוקת התפקידים בין אנשי המקצוע. בפרט עולה השאלה מי לוקח תפקיד אקטיבי בעימות או ב"ניעור" המשתתף, גם אם זה נעשה בצורה אמפתית. במידה שמדובר בתפקיד שהסניגור לוקח עלעצמו מתעוררת השאלההאם אין בכך כדילפגוע בקשר שלו עםהלקוח . מתח בית המשפט הקהילתי טומן בחובו שינוי מבני שתוצרתו דיון צוותי ושיתופי, אם כי אין להתעלם מהעובדה שהואפועלבתוךמערכתאדוורסרית,ממנההואמקבלבמידהרבהלגיטימציה.האינטרסיםהאדוורסרייםשל הצדדיםהמשפטייםנמצאיםכלהעתבתודעהשלאנשיהמקצועובמצביםשלהיעדרהסכמההדיוןיכוללחזור להתנהל כדיון אדוורסרי רגיל שעלול להוביל לתוצאות עונשיות. העדר ההסכמה נוגע לרוב לציפיות השונות של הצדדים לגבי התקדמות הטיפול. במקרים אלו בא לידי ביטוי מתח נוסף בין הצדדים הקשור למפגש בין השיח המשפטי לטיפולי או בין התכליות השונות של הענישה הפלילית – אלו הגמוליות ואלו השיקומיות. עמדה על מתח זה אחת הרכזות:" אני חושבת שזה, בהתחלה כשהצוות לא בנוי, זה מאוד קשה כי כל דבר וכל טיעון שקורה בין התביעה לבין הסנגור מפרק את הצוות. התביעה תגיד משהו נניח: הוא הפר את תנאי המעצר שלו ואנחנולארואיםשהואעושהמשהובשביללקדםאתה תוכנית,אנחנויודעיםשבמשךתקופהמאודארוכההוא עשה תהליך מאוד יפה, ולכן אנחנו מוכנים לתת לו עד הזדמנות, אבל בפעם הבאה נבקש להוציא אותו מבית המשפטהקהילתי.סנגוריכוללבואולהגיד:הואהפרתנאימעצרבגללשהבןשלוהיהחולהוהואהתקשראליו והוא היה תקוע ולא היה מי שייקח אותו. להתחיל לפרט את כל הטיעונים. ואיך אתם בכלל אומרים את זה אחרישבמשך שנהאנחנועובדיםאיתווהואעושהכזהתהליךואיךאתםשמיםדגש דווקאעלזה.זודרךאחת לטעון. דרך שנייה לטעון זה להגיד: אנחנו מקבלים את מה שהתביעה אומרת, זה נכון שבאמת בחודש האחרון היו כמה מקרים שהנאשם באמת עשה דברים שיכלו לפגוע באמון וזה קרה כי הנסיבות היו לא פשוטות, שהוא חשב שדרך הפעולה שלו היא נכונה ואנחנו מודים לתביעה שמוכנה לתת עוד הזדמנות לנאשם ולא מבקשת להוציאאותועכשיו.בעצםאמרנואתאותודבר.בסוףזוהחלטהשלהשופט.פהאתהמרים לצוותולאפירקת את האמון עם התביעה, לא פירקת את האמון שלו [של המשתתף] בבית המשפט הקהילתי. [...] הניואנסים הקטנים האלה, מאוד קשה להפנים אותם כי בדיפולט שלך אתה שומע את התובע טוען איזה משהו ואתה ישר בא וטוען נגד".דבריה של הרכזת ממחישים את שני סוגי המתח: המתח בין התפיסה השיקומית המניחה כי הליך השיקום הוא ספיראלי, הדרגתי ותהליכי, לבין התפיסה המשפטית המצפה להליך לינארי; והמתח בין השיח האדוורסרי-לעומתני לעומת השיח הדיאלוגי והשיתופי. השינוי המבני מוביל למתח פנימי וחיצוני, שהם במידה רבה תמונת מראה של התנאים להתנהלות הרמונית שהוצגו בפרק הקודם. המתח הפנימי קשור לזהות המקצועית; המתח החיצוני מתבטא בחילוקי דעות בין הדיסציפלינות ונושאי התפקיד השונים. שני סוגי המתחים מהווים חלק אינטגרלי מתהליך עיצוב הגדרות התפקיד החדשותומהשמירהעלגבולותיהם. 1 . מתחפנימי – זהות מק צועית 149 סניגוריםתיארו מתחביןהחובהלשמורעלכלליהאתיקההמקצועיתולייצגאתרצוןהלקוחלביןהרצוןלשמר עבודת צוות שיתופית טובה: " נאשם שבא אלי ומשתתף בבית משפט קהילתי, כשהוא משוחח איתי, אז יש חיסיון על מה שנאמר. ואם הוא אומר לי משהו ובסופו של דבר אני מבין ממנו שהוא אומר מפורשות "את מה שאמרתי עכשיו, אני לא רוצה שתגיד" אז אני מחויב לזה. ואז אני יושב בישיבת בוקר ואני יודע, יש לי איזה שהוא מידע שמפליל את הנאשם וכולם מנסים לראות מה הכי טוב לו ומדברים עליו ואסור לי להגיד את מה שאני יודע. אוקיי? זהו, אבל זה... אחרי עוד פעם, אנחנו לומדים את זה עם הזמן אבל יש עדיין הבדל בין, יש הבדל בין סנגור קהילתילסנגור שהואלא.עודפעם,הכללים אותם כללים" סניגור.)( התלבטות נוספת שעלתה מהנרטיבים של הסניגורים נוגעת למתח בין שיח שיקומי פטרנליסטי המתמקד בטובת הלקוח לבין תפקיד הסניגור שאמור להימנע מנקיטת עמדה פטרנליסטית בעת ייצוג רצון הלקוח. ההתלבטות עלתה גם בהקשר של האמון שיש להם במידה בה אנשי המקצוע שעובדים בצוות בית המשפט הקהילתי רוצים בטובת הלקוח שלהם. עמד על כך אחד הסניגורים: "אנחנו אומרים לו: אתה צריך ככה, אתה צריך ככה, אתה צריך ככה. זההכי פטרנליסטיופטרנליזםזהמשהו שהסנגוריה די בגדול,עודפעם,יש חריגים ולאהכולשחורלבן,אבלבגדולסנגוריהמתרחקתמפטרנליזם.אםנאשםכופר אזהואכופר.גםאםאניחושב שזו טעות נוראית. אני יכול לנסות להסביר לו אבל בסופו של דבר ההחלטה שלו. מה זה אני יכול? אני חייב אם אניחושבשהואהולךלהתרסק,אניחייבלתתלואתחוותהדעתהמקצועיתשליאבלבסופושלדברהואמחליט ואני לא מחליט בשבילו. ופה אנחנו כן הרבה יותר [...] מה שחשוב זה שני דברים, באמת להאמין בדרך שזה עושה טוב או יכול לעשות טוב לנאשמים, והדבר השני זה גם להאמין בצוות. נרקמים יחסים, אני לא האמנתי שאניאגיעלמצב שאני מאמין שהתובעת רוצה את טובתו שלהנאשם שלילא פחות ממניוזה קורה." פרקליטיםתיארומתחביןהרצוןלקדםאת תוכנית השיקוםואףלהרחיבאתמתחםהעבירותאוסוגיהתיקים שישולבו בבית המשפט הקהילתי, לבין המחויבות שלהם לאינטרס הציבורי הקשורה להגבלת מספר ההזדמנויות הניתנות למשתתפים ב תוכנית. במקרים אלו ניכרת דיכוטומיה בין תפיסת האינטרס הציבורי כקשור לגמול והרתעה לבין האינטרס השיקומי כקשור לגורלו הפרטי של הנאשם. בעוד שאתוס התביעה מסורתית מקושר עם תפיסות של גמול והרתעה, קידום התפיסה השיקומית נתפס על ידי התובעים כאתגור התפיסה שהם לרוב מייצגים בהליכים הרגילים, כפי שתיארה אחת הפרקליטות" : אמרו לי,' תאתגרי את המערכת,תאתגריאתהמערכת'. זהכלהזמןלמתוחאתהגבולות.איזהתיקים,פחד שלאיהיהתקדים,שאחר כך נצטרך להתמודד איתו. לא כולם מסכימים ולא לכולם יש את אותו הראש ואותן דעות בתיקים שצריך להכניס או לא להכניס. יש אינסוף אתגרים, הנה הבחור הזה שלא מצליח. אני לא יודעת מה לעשות. זה משהו שהוא לא רגיל. בהליך הרגיל הייתי אומרת נכשל, גמרנו. אבל אני חושבת לעצמי כמה הזדמנויות אפשר לתת, לתת לו 10 הזדמנויות? ב- 10 להגיד לא? זה לא שחור לבן. אינסוף אתגרים, אינסוף. גם החלטות: לקבל לבד? לערב? זה תחום מאוד,בגלל שהוא מאודחדשיחסית, ואיןחקיקה. כלהזמן, כל הזמן אתגרים". 2 . מתח ביןנושאי התפקידהשונים תהליך הגדרת יחסי הגומלין בעבודת הצוות וחלוקת התפקידים בין אנשי המקצוע אשר נדון לעיל מאופיין במתחיםהנובעיםמהבדלים דיסציפלינרייםואתייםומהעובדהשהגדרותהתפקידנמצאותבתהליךמתמידשל גיבושתוךכדיעבודתהשטחותוךכדיתהליךהתרחבותמערךבתיהמשפטהקהילתיים. קיימתזיקהביןגורמי 150 המתח הפנימיים, שתוארו קודם לכן, לבין המתחים החיצוניים הבאים לידי ביטוי באינטראקציות בין נושאי התפקיד השונים.המתחיםעולים בכמההקשרים: 2 א.. מתח בין שימורעבודת הצוות לנאמנות לתפקיד האדוורסרי כאמור,האדוורסריותהמאפיינתאתהדיוןהמשפטי,לאנשארתלחלוטיןמחוץלאולםהדיוניםשלביתהמשפט הקהילתי, אלא מהווה חלק ממה שמגדיר את התפקידים ואת הדינמיקה בינם. הלבטים שהועלו בהקשר של המתח הפנימי מקבלים ביטוי חיצוני בלחץ המופעל למשל על סניגורים לעבוד בשיתוף פעולה העומד לעיתים בניגודלייצוג רצון הלקוח. אחתהסנגורית הסבירה זאת כך:"אנילפעמיםמרגישה שהתובעים אוהפרקליטים מצפיםממנילהיותקצתתובעתאוקצתפרקליטה.כמושהםכאילומתגמשיםלכיווניםשהםיותרסנגוריאליים ואנילאיכולה כיהתפקיד שלי זהלייצג אתהנאשם,לשמשהפה שלו בבית משפט, אניחייבתלייצגאתהטובה שלו.ובמובן הזה אם אני עכשיו אעשה משהו שהוא, אם אני אלך נגד הרצון שלו, בשםתחושת הצוותיות, בשם ההתגמשותעם הפרטנרים שלי, אני בעצם חוטאת לתפקיד שלי ואני ממש מבחינתי אניעושה, לא אגיד, עבירה אתית, אני לא יכולה להתקפל, להתגמש בנקודות האלה. זה משהו גם שדיברנו עליו לא פעם ולא פעמיים. אני חייבת לשמשהפה שלהנאשםוחייבתלייצגאת רצונו. אסורלי לעשותאת זה אחרת". בהקשר זה עלתה התהיה מצידם של אנשי מקצוע, שאינם סניגורים, בנוגע לתפקיד הסניגור הקהילתי ביחס לייצוג רצון הלקוח או טובת הלקוח וניכר כי משמעות המושגים וההבדל בינם מקבל תפנית. כך אמרה אחת הרכזות: "סניגוריה, אני חושבת שהשינוי המהותי שהוא [הסניגור] צריך לעשות זה באמת טובת הלקוח. טובת הלקוח זה רצון הלקוח בהליך הרגיל, אז פה טובת הלקוח היא רצון הלקוח אבל היא לא יכולה להיות מנותקת ממהשאנחנוהגדרנוב תוכנית השיקום[...] כאילורצוןהלקוחהואלאמנותקממהשאתהמשדרלוכמהשנכון בשבילו".מדבריהשלהרכזתעולה הצורךלהגדירמחדשאתהמושגים"טובתהלקוח"ו"רצוןהלקוח" בהקשר של ייצוג נאשמים בבית המשפט הקהילתי ולחבר בין האינטרסים הטיפוליים לאלו המנחים את עבודת הייצוג. עולה השאלה, אם כן, האם תפקיד הסניגור הוא לשכנע את המשתתף לשתף פעולה עם ה תוכנית ואם כן באיזו עוצמה. השאלה עולה מתוך החששלכך ששכנועלהוט מדילשתף פעולה עם תוכנית השיקום בשעה שהמשתתף אינורוצהבה,עלוללגרוםלמשבראמוןביןהסניגורוהמשתתףוזיהויוכחלקמהמערכתולאכמייצגהמשתתף. בהקשר זה עולה התהייה עד כמה תפקידו של הסניגור לבדוק ולתקשר לבית המשפט מהן הסיבות בגינן המשתתף לא מעונין לשתף פעולה עם ה תוכנית, כדי לקדם התוויית תוכנית שהולמת את רצונו, ואת עבודת השכנוע להשאיר לקצינתהמבחןולאנשי הטיפול. 2 ב.. ביקורת על התפיסההטיפולית של שירות המבחן כתוצאה מהבדלים בתפיסה המקצועית נציגי שרות המבחן חשופים לביקורת מצידם של אנשי המשפט, בשל היותם שחקנים מרכזיים בבית המשפט הקהילתי. מצד הפרקליטות עיקר הביקורת מתמקדת באיזון שצריך להיעשות בין האינטרס הציבורי לבין אינטרסים שיקומיים של משתתפי ה תוכנית. במקרה זה המתח בין השיח המשפטי לשיח הטיפולי הוא שונה מהמתח הקשור לסניגורים ומתמקד במתח בין האינטרס של הלקוח (שיקומו) לבין האינטרס הציבורי הרחב (שיקומו, לצד שיקולים נוספים החיצוניים לשיקומו הצר והעלולים להתנגש עם אינטרס השיקום שלו.) האינטרסהציבורימיוחסלאאחתלענישה,ופתרונותשיקומייםמיוחסיםלאינטרסים שלנאשמיםאונידונים. לעתים השיקום משתלב כמשרת את האינטרס הציבורי, אך לעתים שיקום עלול להתנגש עם שיקולי מסוכנות והגנה על הציבור. במקרים של מתח וקונפליקט התביעה עשויה לתמוך בפתרונות ענישתיים, חרף אינטרס 151 השיקום של המשתתף. אחת הפרקליטות עמדה על המתח בין האינטרס הציבורי הרחב לבין אינטרס השיקום של המשתתף:" צריך להבין ששירות מבחן בהליך הקהילתי שלא כמו בהליך רגיל, הוא שחקן עם המון כוח ומאוד מכבדים את העמדה שלו. אם ביום מוקד רגיל, העמדה של שירות מבחן בסדר היא עמדה, ויש להתחשב בה במניין השיקולים. כאן יש לו משקל מאוד מאוד משמעותי. גם את זה צריך לחשוב אבל הציפייה שלי א' ששירות מבחן יתנהל באופן שיותר מקצועי, שמותאם לסביבת עבודה שלו. והציפייה שלי שהסנגוריה גם תדע לכבדאתהמגבלותשלנוכאלהשמרימיםאתהדגלשלהאינטרסהציבוריושלנפגעי העבירהולאכלפעםתטען לאיהרשעהאותראהאתההליךהמוצלחשהנאשםעברכאיזהשהואפרס[...]זההחוקובןאדםשהודהבעבירה יורשע בפלילים. אזעלהרקע הזהיש לנו הרבה חיכוכים". מצדהסנגוריהעיקרהביקורתעלהביחס להיעדר גמישותבגבולותובסנקציותהמוטלותעלמשתתפיה תוכנית, המתבטאביחסנוזפניומבייש.היעדרהגמישותוהנזיפהבמשתתפיםנתפסיםכנעדריתרומהואףעלוליםלהזיק לתהליך השיקומי כפי שטען אחדהסנגורים:," לפעמים אנימרגיש שאפילו שירותהמבחןלא מצליח להביןאת המציאות של הנאשם. היו מקרים שהרגשתי שהם היו קצת קשים איתו והיה אפשר באותה מידה לדווח על החודש האחרון שלו, באופן טיפה יותר חיובי. מה הוא כן הצליח ולא מה הוא לא הצליח לעשות. זה לפעמים קצתמקשה.צריךקצתללחוץולהראות:תראו,הואעשה אתזהואתזהואתזה.באופןספציפיאניחושבשיש לי גם תפיסה מסוימת לגבי עניין של שימוש בסמים ואיך זה, וגם בשירות מבחן וגם בתביעה וגם בבית המשפט טאבו מאוד גדול סביב הדבר הזה, גישה מאוד חד ממדית, לגבי זה שאין מקום, אפס סבלנות לשימוש בסמים. אניחושב שהרבהפעמיםזו טעותגםטקטיתמולנאשמים.אםתנזוףזהלאיעזור,אנשיםמפסיקיםלהשתמש לא בגלל שהם מרגישים בושה, להפך, הרבה פעמים בושה לא ממש עוזרת להם. אז במובן הזה לגרום להם להרגיש רעזהחסר טעם במקרההטוב ואפקט שלילי במקרההרע". קציני מבחן הביעו מודעותלביקורת המועברת לעיתיםעלתהליךהטיפול בעיקר בהקשרים שלהמלצות שירות המבחןלהוציאמשתתףמה תוכנית.עלאףההבנהשלהעמדותהמקצועיותהשונות שלאנשיהמקצוע,נראהכי הביקורת והקונפליקט גורמים לקציני המבחן להרגיש בין הפטיש והסדן האדוורסריים, כפי שעלה מדבריה של אחת מקצינות ה מבחן:" כשהכול הולך טוב, והמטופל מתקדם ועושה מה שהוא צריך ומשתף פעולה ומגיע ושומר על ניקיון מסמים או מה שזה לא יהיה, זה ירח דבש. איזה חמוד יוסי, כן, הוא על הכיפאק. הבעיות מתחילות כשיש חילוקי דעות ואז כל אחד נכנס לתפקיד המסורתי שלו : הסנגור ינסה להוציא את העונש הכי קל שהוא יכולעבורהלקוח שלו,ואנחנו נעמוד על העמדההמקצועית שלנו: יוסילא משתףפעולה כבר תקופה, זה לא תוך יום יומיים. אני יכולה להגיד עם יד על הלב, ההמלצה של להוציא בן אדם מה תוכנית, תהיה אחרי שבאמת כלו כל הקצים, שניסינו הכול וזה אני אומרת באחריות מלאה. אנחנו מבינים את המשמעות שאנחנו ממליציםלהוציאמהתוכנית,באמתבכובדראש.כשישדבריםכאלה.היומקריםמאודלאנעימיםמולסנגורים שלויכוחים,שלמהפתאוםואםלאX אזבואננסהY ,אפילושכברניסינואתY .זהלאנעיםמצדשניגם מול התביעות, נגיד בן אדם שפותח תיקים ויכולה להתקשר אלי התובעת ולהגיד לי: מה זה הדבר הזה? אני דורשת שתמליצו להוציא אותו מה תוכנית . לא יכול להיות שבן אדם משתתף ב תוכנית וממשיך לעבור על החוק. הרבה פעמים אני מרגישה שאנחנו ממש בין הפטיש לסדן". 2 ג.. היעדרגבולות ברורים ביןהתפקידים השונים 152 קיימים כמה מישקי עבודה בהם תוארו מצבים של היעדר בהירות לגבי גבולות התפקיד המובילים למתח וחיכוך. חלק מקציני המבחן תארו כיצד חילוקי הדעות, בעיקר עם הסניגורים, מובילים לחציית גבול, שעלולה לחבל בטיפול במשתתף וביצירת קשר טיפולי בינו לבין קצין המבחן. הענין תואר כמורכבות שהתרחשה בעבר, אםכיניכרמדבריהםשלקציניהמבחןשהשתתפובמחקר,שישצורךלשיםלבגםהיוםלכךשחצייתגבולמסוג זה לא תתרחש" : יש מקרים ספציפיים שלפעמים הסנגור קצת תופס מקום של עובד סוציאלי, יש בלבול כזה. אני פחות מרגישה את זה היום אבל היו משתתפים מסוימים יותר בעבר שהייתי מרגישה שהקשר עם הסנגור לפעמיםיותרקרובמהקשר איתי.אניחושבתשחשובשיהיהקשרקרובעםהסנגוראבלהרבהפעמיםהרגשתי שזה מחבל גם בקשר שאני מייצרת עם אותו משתתף. במובן הזה שיש אולי לפעמים מידע שלא עובר אלי או נוצרת קואליציה, שלא במכוון, בין הסנגור למשתתף ואז אני נשארת בחוץ ואני לא מצליחה לייצר קשר משמעותי [...] היו מקרים שמשתתפים הרגישו שאנחנו בעצם באיזה שהוא אופן לא לטובתם ולא רואים את המורכבות שלהם. נוצרו לפעמים קשרים מורכבים ובעייתיים מול הסנגור שפגעו בהליך הטיפולי של המשתתפים. זה משהו שאני פחות רואה היום, הדברים עלו ודוברו ואני חושבת שהצדדים מבינים שזה משהו שיכוללהיות בעייתיולפגום בהליך השיקום אבל זה משהו שיכוללקרות וצריך ממש להיזהר" קצינת מבחן.)( הגדרות התפקיד השונות בעבודת הצוות משפיעות על חלוקת המשימות בין נושאי התפקיד ומחייבת תזוזה וויתור על תפקידים מסוימים. אחד הסניגורים תיאר את התזוזה המתחייבת מסניגורים ואת הוויתור על תפקידים אותם הם ממלאים בהליכים רגילים לטובת ביצועם על ידי קציני המבחן: " זה מאוד לא פשוט, כמו שאמרנו, העניין הזה של עבודת צוות שעדיין כל אחד בא מהפרופסיה שלו עם הכללים שלו. זה לוותר על אגו, קצת לשחרר, אז אני יודע שהיו סנגורים שהמעבר הזה היה קצת קשה. מה זאת אומרת שקצין מבחן הוא זה שיגידלו, אני שולט בנאשם, אניאגידלו תעשה ככהותעשה ככה". מישקנוסףהמתאפייןלעיתיםבאיבהירות לגביגבולותהתפקידהואביןקצינותהמבחן,העובדותהסוציאליות הקהילתיות ורכזות בית המשפט. תוארו מצבים בהם עמימות בהגדרת הגבולות הובילה לחפיפה בהגדרות התפקידולמקריםבהםלאהיהברורמיאמורלטפלבסוגיהמסוימת:"נגידבקשרעםהרווחה,מיאמורליצור את הקשר הזה? גם אנחנו יכולים וגם העובדת הסוציאלית הקהילתית יכולה. קשרים עם ביטוח לאומי, גם אנחנויכוליםלהיותוגםהרכזתשלה תוכנית יכולה.אניחושבתשחוץממהשקשוררקלטיפול,כמעטבכלשאר הדברים יכולה להיות זליגה או חפיפה בהגדרות תפקיד [...] הכי בולט זה העניין של החובות, מי אמור לטפל בזה? אנחנו? הרכזת? הסיוע המשפטי? העובדת הסוציאלית למיצוי זכויות ברווחה בכלל? מי אמור לטפל בזה? כנראה שהתשובה היא אנחנו כי אנחנו ה- casemanager ואמורים לדאוג לכל הדברים האלה, אבל אני לא יודעת להתעסק עם הוצאה לפועל או המרכז לגביית קנסות אז אנחנו המון נעזרים ברכזת [...] אבל עדיין יש דבריםשנופליםביןהכיסאותשזהמיןחובותלעיריותואניכאילושוב,איןליאתהידעהמקצועילהתעסקבזה" קצינת מבחן.)( חוק שימורהמתח הדימוי השכיח בתורת המשפט הטיפולי שנועד להמחיש את תרומת השילוב של הידע מתחום מדעי ההתנהגות לעשייתמשפטבעלערךטיפוליהוא"למזוגאתהייןהטיפולילבקבוקהמשפטי".הייןמתוארכנוזלבעלסגולות ייחודיות, ידע מתחום מדעי ההתנהגות, הנמזג לבקבוק מוצק ואולי אף נוקשה, המסמל את החוקים והפרוצדורותהמשפטיות.עולההשאלהמה קורהכאשר מוזגיםאתהייןהטיפולילבקבוקהמשפטי?האםכמו 153 בחיים הנוזל נשאר אדיש לבקבוק וכל אחד מהם נותר במצב הצבירה שלו, או שמא הם מגיבים האחד לשני? במקרה הפרטי של בית המשפט הקהילתי, עולה השאלה מה קורה כאשר פועלת מסגרת שתכליתה שיקומית ואופן העבודה בה הוא שיתופי וצוותי בתוך מערכת אדוורסרית, לעומתית, שחלק ניכר מתכליתה הוא ענישה, הרתעה וגמול? ניתוחיחסיהגומליןביןאנשיהמקצועבביתהמשפטהקהילתימאפשרהבנהמעמיקהבנוגעלדינמיקהביןהיין לבקבוק. אנשי המקצוע מציינים את החשיבות של התגובה השיקומית לפשיעה ואת הערך שיש לתפיסה ולפרקטיקה הטיפולית שנשזרת בתפקידם של אנשי המשפט. עם זאת, כל העת ובאותה השכיחות מתוארים מוקדי מתח בין תכליות משפטוענישה אדוורסריתלביןיעדיוהטיפוליים של ביתהמשפטהקהילתי.כך מסומן קונפליקט בין סוגי שיח שונים,מטרות שונות,עמדות מוסריות שונות שלהטיפולוהמשפטהנוהג. ההתנהלות ההרמונית בין אנשי המקצוע בבית המשפט הקהילתי תוארה כנובעת מהגדרה ברורה של גבולות התפקיד, הבנה מעמיקה של העמדות המקצועיות והאתיות השונות, כבוד הדדי וקיום פורומים שונים המאפשריםתקשורת,ליבוןקונפליקטיםוהגעהלהסכמות.המתחהפנימישחוואנשיהמקצועוהמתחביןאנשי המקצוע תואר כתמונת מראה לגורמים להלימה. ביטויי המתח היו בהקשר לקונפליקט בין תפיסות טיפוליות לחובות האתיות של אנשי המשפט שעלו בהקשר של הזהות המקצועית האישית ובהקשר של מתח בין שימור עבודתצוותשיקומיתלנאמנותלתפקידהאדוורסרי.ביטוינוסףלמתחהיהקשורלביקורתעלאופןהעבודהשל שירותהמבחןועלהתפיסההטיפוליתשלו,וההקשרהאחרוןהיההיעדרגבולותברוריםביןהתפקידים,שהוביל להיעדר בהירות בנוגע לחלוקתהתפקידים ביןאנשיהמקצוע. ניתוחהראיונות מוביל למסקנה שישלהמשיך ולפתח את מבנה בית המשפטהקהילתי תוךהתייחסות להגדרה ברורה של התפקידים השונים, הגדרה ברורה של העמדות הפרופסיונליות השונות – המשפטיות והטיפוליות ותאום ציפיות בינן והמשך קיוםפורומים לתקשורת, העברת מידע, דיון בסוגיות עומק והגעה להסכמות ברמה העקרונית וברמת העבודה השוטפת. בנוסף למסקנה המתבקשת של חיזוק התנאים לעבודה הרמונית בין אנשי המקצוע, עולה ממצא נוסף מהראיונות והוא החשיבות בשימור מידה מסוימת של מתח בין-מקצועי ובין- תפקידי בצורה שלא מאיימת על המבנה כולו, אך מסייעת לשמור על מטרות מקצועיות ואתיות. נהוג לחשוב שמתח הוא תוצר של עבודת צוות לא מוצלחת או של מרחק שאינו ניתן לגישור בין מטרות השותפים. בניגוד לכך, ראיונות העומק עם הצוותים המקצועיים הצביעו על כך שלמתח שנוצר בין אנשי המקצוע בבית המשפט הקהילתי יש תכלית חשובה בהגדרתהתפקידים השונים נוכח השינוי המבניהמגולם בביתהמשפט הקהילתי. בהקשרזה,לוועדותההיגויולשופטיםבביתהמשפטהקהילתיתפקידחשוב.המעבר מהליךאדוורסרישתכליתו בירור האמת, שמירה על האינטרס הציבורי העונשי- הרתעתי ועל הליך תקין להליך שתכליתו שיקומית משנה אתהאיזוניםשאמוריםלהנחותאתהשופטים.שיקולהדעתבביתהמשפטהקהילתיהופךמשיקולדעתמשפטי לשיקול דעת שיקומי-משפטי. לשופט אפוא תפקיד מכריע בהובלה ובעידוד הפעיל של תהליך השיקום בד בבד עםהשמירהעלתכליותהמשפטהאדוורסריהאמורות. בהקשרזהמתעוררתהשאלהאםאיןצורךלהבנותאת שיקול הדעת המשפטי- שיקומי של השופטים כדי לסייע בעריכת האיזונים בין שיקולים טיפוליים למשפטיים, וזאת משום שהאיזון (או המתח) בין השיקולים הללו הוא למעשה הצידוק לקיום הליך שיקום בין כתלי בית משפטולא תחת שירותי הרווחה,ההסברלכך שעל כס השיפוט יושב שופטולאעובד סוציאלי. 154 4.4.2 שינויים בהגדרתהתפקיד של התביעה הציבורית בבית המשפט הקהילתי מודולה זו במחקר ביקשה לבחון את התפקיד המשתנה של התובע בבית המשפט הקהילתי. באמצעות כ- 30 ראיונותעומקמובנים-למחצהעםפרקליטים/ ות,סנגורים/יות,רכזים/ות,עו"סיותקהילתיותוקציני/ ותמבחן שמילאו תפקיד קבוע בצוותים של בתי המשפט הקהילתיים, ותצפיות רבות בדיונים בבתי משפט הקהילתיים ובישיבותצוותשקדמולדיוניםאלה,נחשפוהשינוייםהדרמטייםבתפיסתהתפקידשלהתובעיםבבתיהמשפט הקהילתיים מתפקידםהמסורתיבהליכיםפליליים"רגילים"לתובעים בבית המשפט הקהילתי. במסגרת המחקר התמקדנו בארבע שאלות: (א) כיצד תובעי בתי המשפט הקהילתיים תופסים את תפקידם בתהליך?(ב)מהםההבדליםביןההתנהגויות,אתיקתהעבודהוהפרקטיקותשלתובעיבתיהמשפטהקהילתיים לתפקודםבבתיהמשפטהרגילים?(ג)כיצדחבריהצוותהאחריםבבתיהמשפטהקהילתייםתופסיםאתתפקיד התובעבבתיהמשפטהקהילתיים?(ד)עדכמה משפיעהתפקיד השונהשלהתובעבבתיהמשפטהקהילתייםעל תפיסתהתפקיד שלו בהליך הפליליהרגיל? ניתוח הראיונות הוביל להמשגה של תפיסות התפקיד, החוויות האישיות, האתגרים והפרקטיקות הרווחות בקרב התובעים בבתי- המשפט הקהילתיים בישראל. פרק זה חושף את המתח והאתגרים הכרוכים במעבר של שחקני משפט בין מודלים אדוורסריים לבין מודלים המבוססים על שיתוף פעולה, ומספק המשגה של גבולות התפקיד שלהתביעה הציבורית כאשר זופועלת במסגרת שיקומית- קהילתית, אשרעדיין כפופה לכלליהמשפט הפלילי. ממצאים ממצאי הפרק מסודרים לאורך ארבעה צירים: (א) ציר עבודת הצוות, המשקף את המעבר מהליך אדוורסרי המבוסס על תחרות בין תביעה להגנה, להליך שיתופי שבו לאנשי הטיפול מקום מרכזי; (ב) הציר המקצועי, המשקף שינויים בתפיסות לגבי שורשי הפשיעה, הדרכים למיגורה והגדרת "האינטרס הציבורי"; (ג) ציר המשתתפ/תהמשקףאתהמעברמקשרבלתי-אישיובלתי- קייםכמעטביןתובעיםלנאשמים,לקשרמשמעותי, מתמשך שיש בו השפעה על התנהגות הנאשמים; (ד) הציר האישי, המשקף את ההתלהבות שחשים פרקליטים מתפקידםהחדש, לצד קשייםואתגרים . להלןנפרטעל כל אחד מצירים אלה. א. צירעבודת הצוות – תנועה בין אדוורסריותלשיתופיות במסגרת המודל של בית המשפט הקהילתי, עובדים כל חברי הצוות המגיעים מדיסיפלינות שונות כצוות אחד למעןמטרהמשותפת.עורכיהדיןבצוות(התובעיםוהסניגורים)מצופיםבמידהמסוימתלשיםבצדאתהעמדות האדוורסריות שלהם ולעבוד ביחד בשיתוף פעולה מלא10 . ה מעבר מאדוורסריות לשיתופיות תואר גם על ידי התובעיםוגםעלידיהסניגוריםכאתגרהדורשהסתגלות,בעיקרעבוראלהשעיקרעבודתםאינהבמסגרתבית המשפט הקהילתי. אנשי הצוות תיארו תהליך של בניית אמון הדדי ביניהם כמרכיב החשוב והמרכזי ביותר לצורך מעבר למודל עבודה שיתופי. ענת, תובעת בבית המשפט הקהילתי, תיארה את יחסי האמון בין חברי הצוות באופן הבא: " יש לנו יחסים מדהימים בצוות... נעים לנו אחד עם השני וזה משליך על הקטע המקצועי. 10 להרחבה בנושא עבודת הצוות על ההרמוניה שהיא דורשת מחד גיסא ועל המתחים שעדיין נותרים בין אנשי המקצוע השונים מאידך גיסא,ראו תת- פרק 4.4.1 . 155 כשאתהסומךעלבןאדםזהבאלידיביטויביחסיעבודהטוביםוישאמון.לאעםכלסניגור,אבלישאתהצוות הפנימישלהסניגורים,היחסיםאיתםמעוליםואניסומכתבמאהאחוזעליהםשלאיבואוויבקשודרישותבלתי אפשריות, יש הבנה ברורה בכניסה להליך מה גבול היכולת של כל אחד... שיתוף הפעולה והעבודה בצוות זה הגורםמספראחתלהצלחה." כפישעלהמהראיונות,האמוןביןחברי הצוותנבנהכאשרישחברי צוותקבועים מכל דיסיפלינה ונוצריםיחסיעבודהמתמשכים לטווחהארוך, בייחוד בין עורכיהדין. עודעלהמהראיונותכיהאמוןשלהתביעהבחבריהצוותהאחריםוכןמידת הבטחון שלהתביעהבתהליךעצמו בבית המשפט הקהילתי, מאפשר לתביעה עם הזמן להכניס לתהליך בבית המשפט הקהילתי תיקים יותר חמורים בהתאמה,. האמון ההדדי מאפשר גם לסניגורים בצוות המשפטי לשתף בנוגע לאינפורמציה הנוגעת לנאשמים שהם מייצגים, גם בנוגע למעידות בתהליך, מתוך בטחון שלא כל מעידה תוביל לסיום התהליך. יחד עם זאת עלה מהראיונות שכאשר "מעגל האמון" נשבר מסיבה זו או אחרת, חברי הצוות חוזרים לעמדות האדוורסריות המסורתיות שלהם באופן שעשוילפגום בתהליך שיקומי- טיפולי של הנאשם. עבודת צוות מתואמת – stageteamwork - Front - Backstage במסגרת הראיונות עלתה הדינמיקה המעניינת של עבודת הצוות מאחורי הקלעים (בישיבות הבוקר, בישיבות הצוות ואף מחוץ לאולם) וכן עבודת הצוות המתואמת בזמן הדיונים בבית המשפט. עבודת הצוות מאחורי הקלעים מתוארת כשיתופית וכוללת החלפת אינפורמציה, ליבון מחלוקות ותכנון של המסרים המאוחדים שיועברו לנאשם במסגרת הדיון המשפטי. יחד עם זאת, כאשר חברי הצוות לא מצליחים להגיע להסכמות במסגרתהעבודהמאחוריהקלעים,הםחוזריםלכובעיםהאדוורסריים שלהםבמסגרתהדיוןהמשפטיוכלצד מציגאתעמדתו. בהקשר של תפקיד התובע בישיבות הבוקר "מאחורי הקלעים" עולה כי לתובע יש תפקיד משמעותי במהלך ישיבות אלה, שכולל פיקוח על התקדמות ה תוכנית הטיפולית, ליבון קשיים וקבלת אינפורמציה משירות המבחן ומעורבות משמעותית בקבלת ההחלטות גם בהקשריםהטיפולייםובמציאת פתרונותיצירתיים. כאשר בוחנים את תפקיד התובע "בקדמת הבמה" בדיונים המשפטיים, תפקיד התובע מתואר על ידי כל חברי הצוות, בדומה לזה של השופט, ככזה המתמקד בהצבת הגבולות עבור הנאשם תוך מתן תזכורות לגבי המסגרת המשפטית שבה הוא נמצא מצד אחד, וחיזוק הנאשם ועידודו להמשיך בתהליך מצד שני. נדב, סניגור בבית המשפט הקהילתי, תיאר את תפקיד התובע הקהילתי בדיונים מנקודת מבטו: "התביעה מייצגת את האינטרס שלהמדינה,היאגםמחזקת אותווגםנוזפתבוכשצריך. במובןמסויםזהגםמהשביתהמשפטעושה,אבלאני חושב שרוב הנאשמים מצליחים לעשות את ההבחנה בין הגופים, בית המשפט זה הגוף עם יותר סמכות והוא מחליט מה שקורה, והתביעה זה כאילו הגוף שמולו ולכן חיזוק חיובי שלהם הוא במובן מסוים לעתים יכול להיותיותר בעל משמעות עבורהנאשם, כי זה כאילו אלה שתובעים אותו." שמירהעל גבולות התפקיד כאמור, העבודה השיתופית של התביעה יחד עם שאר חברי הצוות בבית המשפט הקהילתי מיצבה את התביעה כמי שלוקחת חלק משמעותי במציאת פתרונות יצירתיים על מנת לקדם את התהליך הטיפולי. יחד עם זאת, עלה במסגרת המחקר כי לעיתים יש טשטוש גבולות בין חברי הצוות ואף היפוכי תפקידים, דבר שיוצר אתגר הן עבור התביעה הן עבור הסניגוריה, ביחס לשמירה על גבולות התפקיד שלהם. האתגר המרכזי שעלה בנוגע 156 לעבודתהצוותהואלשמורעלגבולותהתפקידבתוךהצוות.שכן,למרותהמטרההמשותפתשלכלחבריהצוות להצלחת התהליך, עדיין נשמרות המטרות הקלאסיות שהן לייצג את האינטרס הציבורי ולהבטיח את ביטחון הציבור. לכן, כאשר התהליך כבר אינו משיג את מטרותיו, תובעים מתארים את האתגר ככזה שמצריך לצאת מתוך המעגל הצוותי המחבק" ולעמוד על סיום התהליך או על הטלת סנקציות מסוימות כשנדרש. תמר," פרקליטה בבית המשפט הקהילתי, תיארה את הקושי של התובע הקהילתי לצאת "מהמעגל המחבק" של השיתופיות ולהביע במקרים המתאימים עמדה שאינה מתיישבת עם יתר חברי הצוות: "תפקיד (התובע) הוא בעיניי לפעמים תפקיד הכפוי טובה בכל ההליך. הוא מרים את הדגל כשדברים לא הולכים כמו שצריך או במירכאותהוא"מקלקל"לכולםכיהואלאשותףלפעמיםלאווירהשלהשיתוףוהשמחהוהטקסיותהזאת,אז הוא לפעמים נתפס כמקלקל ומפריע, אבל זה לא צריך להבהיל אותנו. יש לנו כאן תפקיד שהוא תפקיד כפול. שהוא גם תפקיד שמקדם את הנאשם בתוך ההליך הטיפולי עם כל הכלים שיש לנו לעשות את זה. עם המילים הטובות ועם המילים הפחות טובות כשצריך, ויש לנו את התפקיד של האינטרס הציבורי. ואנחנו צריכים לדעת וזה כבר ענין של מיומנות, לדעת מתי אנחנו יוצאים מאווירת המעגל... ומתי אנחנו צריכים עכשיו להעדיף את האינטרסהציבוריולאאתהאינטרסשלהנאשם,לראותשהתהליךלאמתקדםכמושצריך,לבקשלסייםאותו במקרים שצריך, להזכיר לכולם גם שיש מטרות אחרות, מלבד השיקום של הנאשם." בהקשר זה, עלה כי הכללים המשפטיים והמסגרת האדוורסרית של המשפט הפלילי הקלאסי עדיין רלוונטיים בתוך התהליך השיתופי, משום שהם מאפשרים לעורכי הדין לשמר את גבולות התפקיד, בייחוד כאשר אין הסכמות בין הצדדים. ב. הצירהמקצועי – בין ענישהלטיפול – שינויהפרדיגמה שלהתביעה המודל של בתי המשפט הקהילתיים, מתמקד בתהליך של טיפול ושיקום, שאמור להחליף, ככל שהוא מסתיים בהצלחה, ענישה מאחורי סורג ובריח. התביעה נדרשת במסגרת הזו לעבור ממודל של ענישה למודל של שיקום וטיפול.שינויזהבמסגרתהתהליךבביתהמשפטהקהילתיבאלידיביטוילארקבשינויהתפיסהבנוגעלאינטרס הציבוריוהרחבתוגםלמטרותשיקוםוטיפול,אלאגםבעובדהשהצלחתהתהליךהטיפוליהופכתלהיותמטרה בפני עצמה גם עבור התביעה. מדובר בשינוי משמעותי של הפרדיגמה הקלאסית של התביעה במסגרת ההליך הפלילי. יחד עם זאת, כפי שעולה ממצאי המחקר, התביעה ממשיכה לנוע על הציר שבין ענישה לשיקום, ולא מדובר ב"נטישה" מוחלטת של המטרות הענישתיות, אלא בהתאמה של עמדות התביעה בהתאם להתקדמות הנאשם בתהליך השיקום. התנועה של התביעה על פני הציר בין ענישה לשיקום משרתת את מטרות המודל של בית המשפט הקהילתי, שנשען על הסמכות של בית המשפט לפקח על התקדמות התהליך הטיפולי, ולהטיל סנקציות במידת הצורך. ענת, תובעת בבית המשפט הקהילתי, הסבירה את השינוי שהתובע הקהילתי נדרש לעבור בתפיסת עולמו המקצועית באופן הבא: "בהליך הרגיל כל מה שאני רואה לנגד עיניי זה את האינטרס הציבורי, אם זו עבירה חמורהוראוילהעניש– זהלהענישבחומרה.התפקידשליזהלטעוןולהראותלביתמשפטאתהנזק,אתהמסר שהציבור חייב לקבל, את מדיניות הענישה, אני רואה צד אחדוהסנגור רואה צד של הנאשםואתהפן השיקומי וכולי... והשופט מחליט… פה [בבית המשפט הקהילתי] כולנו מתגייסים למען הצלחת ההליך, ושוב זה לא על חשבוןהאינטרסהציבורי,פההיופישלהתובע.... המושגאינטרסציבורימקבלמשמעותמאודרחבה". התנועה על פני הציר שבין ענישה לשיקום מייצרת אתגרים ודילמות עבור התביעה לאורך כל שלבי התהליך: החל 157 מההחלטה, בשלב הראשון, לגבי איזה תיקים יכנסו לבית המשפט הקהילתי, דרך שלבי הפיקוח על התהליך, לגבי מידת ההכלה של מעידות במהלך התהליך הטיפולי, וכלה בהחלטה מתי התביעה מבקשת לסיים את התהליך כשהוא אינו מצליח. תמהמרכזיתשעלתהבראיונותאנשיהצוותבנוגעלתפקידושלהתובעהקהילתיהיא היכולתשלהתובעלגלות טולרנטיות כלפי מעידות בהליך הטיפולי. השאלה היכן עובר קו הגבול, ומתי התביעה מבקשת לסיים הליך שיקומישלנאשם,היאשאלהמורכבתומהווהאתאחדהאתגריםהמשמעותייםשלהתובעהקהילתיבתפקיד. התובע הקהילתי נדרש להכיר את שלבי ההליך הטיפולי ולגלות הבנה למעידות של הנאשם במהלך התהליך. מנגד,נדרש התובעלעמוד על המשמר כאשר ההליך הטיפולי מיצהאת עצמו ולדרושלסיים אתההליך כאשר ישההליךלא מצליח לצמצםאתהמסוכנות שלהנאשם. תמר,פרקליטה בביתהמשפטהקהילתי, תיארה כיצד היא תופסת את תפקידה במהלך ניהול ההליך השיקומי בבית המשפט:" צריך לראות אחרת את המערכת, את הנאשמים, את הטובה של כולם, להצליח לראות את סוף הדרך. כמו באיזה שהיא רכבת הרים, את יודעת, שבדיוק כשהתיק נמצא באמצע הלופ או באיזה שהיא ירידה מסוכנת, את כבר עמדת שם הרבה פעמים ואת יודעתשזהיכוללהיגמרבסדר,להשרותאתהביטחוןהזהשאנחנונמצאיםכאן...לפעמיםלהחזיקבשבילםאת התקווה הזאת כשהם כושלים, להגיד להם: אני יודעת שאתה יכול אחרת, ראיתי אותך כבר במצבים יותר גרועים מזה, אתה תצליח. זה תפקיד שאין אותו לתובע בשום קונסטלציה אחרת." כפי שעלה מהראיונות, התביעה מגלה גמישות רבה בהליך הקהילתי ביחס לעמדותיה בהליך הפלילי הקלאסי, עד לגבול בו התהליך השיקומי כבר אינו משיג את מטרותיווהאינטרס הציבורי בכללותו נפגע. ג. צירהיחסים עםהמשתתף/ת – שימוש בסנקציות מול תמיכה והכלה ציר זה מתייחס למערכת היחסים של התביעה עם המשתתף בבית המשפט הקהילתי. כבר בעצם קיומה של "מערכת יחסים" כלשהי טמון חידוש משמעותי לעומת ההליך הפלילי הרגיל, שבו אין לתביעה כל קשר עם הנאשם.בהקשרהזה,התביעהבביתהמשפטהקהילתינדרשתלהתאיםלארקאתמטרותיה,אלאגםאתהדרך שבה היא מופיעה במהלך הדיונים בבית המשפט. התובע הקהילתי מצופה לאמץ טכניקות טיפוליות במהלך ההופעהבביתהמשפט,כמושיחמכבדומכילעםהמשתתף,פנייהישירהאליו,הקשבהפעילה,שימושבחיזוקים במהלך התהליך והתנהלות רגישת- טראומה. מתוך ראיונות העומק עלה כי "מערכת היחסים" של התובע עם המשתתף, אינה מסתכמת רק במהלך הדיונים באולם, אלא יכולה להימשך בשיח לא פורמלי של התובעים עם משתתפיםגם מחוץ לאולם לפני או אחרי דיונים, דבר שיוצר מערכת יחסים שונה ומיוחדתביניהם. ממצאי המחקר חושפים כי לעידוד ולתמיכה שמגיעים מצד התביעה יש אפקט משמעותי במתן מוטיבציה למשתתפים במהלך התהליך, בדומה לזה שמגיע מהשופט/ת. משתתפים מביעים את ההערכה שלהם במכתבי מעברשלב,במכתביסיום,בפניהסניגוריםשלהםוקצינימבחן,ונראהכיהתובעיםמשמעותייםעבורםלאפחות מחבריהצוותהאחרים.המרואייניםשיערוכיהסיבהלכךהיאשהתובעיםמייצגיםעבורהמשתתףאתהמדינה שהעמידה אותם לדין, ומחוות של עידוד והכלה מצד התביעה מחזקות את אמונם בתביעה ובמערכת אכיפת החוק באופן כלל י. אפרת, רכזת בבית המשפט הקהילתי, עמדה על המשמעות שיש לחיזוקים שנאמרים על ידי התובעים הקהילתיים עבור המשתתפים: "כי הם יודעים שהיא [התובעת] עושה את זה כשהיא באמת מאמינה להם, בהם. שהיא רואה את השינוי שלהם. הם יודעים שזה לא התפקיד הקלאסי שלה, הם יודעים את זה. הם היו במיליון הליכים פליליים וראו מיליון תובעים. מבחינתם התביעה זה האיש הרע בסיפור, הם מפחדים 158 מתובעים. ואז עומדת באולם תובעת שכשהם עושים תהליך, מביעה כזו התרגשות, פליאה ותמיכה בהם, הם ממשחוויםאתזהכמשהומאודחזק.גםהשופטת,זהבעצםשניהגורמיםבהקשרהזה." חשיבותהשיחהרגשי עם המשתתפים עבור התובעים, כפי שעלתה מהראיונות, מדגישה את הצורך בביצוע הכשרות מתאימות לתובעים ולחברי הצוות בכלל, כדי למקסם את הפוטנציאל הטיפולי הטמון בשיח מסוג זה שאינו מהווה חלק מהתפקיד הקלאסי שלהם בהליכים פלילייםרגילים. ד. הצירהאישי- בין מעורבות רגשיתוחשיפהאישיתלבין ריחוק מקצועי וסמכותיות ציר זה נוגע להשפעות של התהליך על התובעים הקהילתיים והאתגרים שהוא מציג בפניהם. מחד, התובעים והתובעותנדרשיםלהיותהגורםהסמכותיומציבהגבולותבתהליך,ומאידך,מצופהמהםלקייםקשרבין- אישי מטפחעם משתתפיהתוכנית ולהיות מושקעים בהצלחתם בתהליךהטיפולי. תובעים ותובעות דיברועלהאתגר בביצוע התפק יד במקרים בהם התהליך השיקומי לא הסתיים בהצלחה, כאשר הם נדרשו לחזור לכובעים הקלאסייםשלהתביעהולעיתיםאףלדרושענישהמאחוריסורגובריח.בשלהקשריםהבין- אישייםהמיוחדים שנוצרים עם משתתפים קיים קושי רגשי לחזור ל"תפקיד הקלאסי" במקרים שזה נדרש. בנוסף, עלה מהראיונותעםהתובעיםוהתובעות הצורךלהסבירולהצדיק את תפקידם מולחבריהםלמקצוע – הן סניגורים והןתובעיםשאינםמשתייכיםלביתהמשפטהקהילתי– אשררואיםבתהליךבביתהמשפטהקהילתי"נטישה" שלהעמדותהקלאסיות,התרככות שאינה מותאמתלתובע/ת. לסיכום, הממצאים מעניקים תובנות בנוגע לשינוי תפיסת התפקיד ודרכי הפעולה של התובעים בבית המשפט הקהילתי. העבודה כחלק מצוות בית המשפט הקהילתי מצריכה מהתובע/ת הבנה מעמיקה של המצוקות עמן מתמודדים נאשמים ונסיבות חייהם, התמצאות בתהליכים טיפוליים והיכרות עם כלים של הנעה ויצירת אמון בהם ניתן לעשות שימוש תוך כדי ההליך המשפטי. אלו מחייבים הכשרה מיוחדת ומתמשכת. תובנות אלה עשויות לתרום ליצירת קווים מנחים לדמותו של התובע הקהילתי, באופן שיוכל לתרום ליעילות ההליך השיקומי-טיפוליתוךשמירהעלהגבולותהמשפטייםהנדרשים.ישבכוחןגםלסייעלפיתוחהכשרותמתאימות לתובעיםקהילתיים,ובמידה מסויימתגםלתובעים בבתי משפטפלילייםרגילים. 159 4.4.3 מהי "הצלחה"ברמה המערכתית והפרטנית מפרספקטיבות בעלי התפקידים בפרויקט התמקדנובשאלהמהיהצלחהבראייתהפרויקט,הןברמההמערכתית- חברתיתהחורגתמןהתיקהספציפיוהן ברמה הפרטנית של המשתתף המסוים. בחלק זה נסקור את פרספקטיבות המרואיינים בחלוקה לתמות המרכזיות שעלו מתוך ניתוחיהראיונות. תמות אלה יודגמו בצירוף ציטוטיםנבחרים מתוך תמלולי הראיונות. א. מהי הצלחהברמההמערכתית בראיית הפרויקט? עוד בשלב המחקר המלווה חברי ועדת ההיגוי והמפעילים הדגישו מספר מטרות מרכזיות שהשגתן תהווה הצלחה ברמה המערכתית של הפרויקט: הורדת שיעורי רצידיביזם בעבירות קלות ובינוניות; שיקום במובן הרחבוהעמוקדרךהתערבותשתתןמענהלשלל צרכיהמשתתפיםותסייעלהםלהשתלבמחדשבחברהולשקם אתהמשפחהכולה;הגברתהאמוןוהלגיטימציה שלהמערכתבעיניהאזרחיםבאמצעותהגברתתחושתהבטחון ותחושה של האזרח בשוליים כי המדינה "רואה אותו"; שינוי עמדות ותפיסות בקרב אנשי המערכת והציבור הרחב ביחס לפשיעה ולעבריינות באמצעות אימוץ תפיסה המרחיבה את ההכרה באחריות חברתית; וחיזוק קהילות מוחלשות באמצעות הורדתהפשיעהוהקטנת התחלואותהאחרות הכרוכות בה. מטרות רחבות אלה חזרו על עצמן גם בראיונות העומק במחקר הנוכחי, בדגש על הפחתת שיעורי הרצידיביזם בקרב המשתתפים (להבדיל ממיגור ומניעה מוחלטת) ומתן מענה רחב לבעיית הדלת המסתובבת על- ידי תהליך של שיקום עמוק והוליסטי. אחד המרואיינים הסביר: "האינטרס הציבורי בא על סיפוקו כשאנו מחזירים לחברה נאשם משוקם, עובד, שיודע להכיר בערך עצמו, נאשם שיש לו קבוצת תמיכה ויכול לתמוך גם באנשים אחרים, נאשם שמסוגל להחזיר למתלונן פיצוי על מה שהוא עשה. הרבה נאשמים שלנו נשארים בתהליך כמתנדביםוהםמהשנקראחונכיםאוממשמלוויםאחרים." אחדמקציניהמבחןהוסיףכיהמטרההיא"שאני אהיה קצין המבחן האחרון ש(המשתתף) מכיר". לצד זאת, בניגוד לאתוס השיקום העמוק, נשמעו גם קולות פרגמטיים יותר בקרב המרואיינים. חלקם סברו כי לא חייבים להגיע לשיקום מלא והוליסטי על מנת לראות בפרויקט הצלחה, אלא די בכך שהושגה המטרה של אי- עבריינות: "להוציא מאדם את העוקץ העברייני זו הצלחה,גםאםלאהצלחתבדבריםאחרים.אםלאעברתעבירותאחרות– מצוין.אםאתהחיאתהחייםשלך ואתהלא מטריח כלהזמן אתהמערכת המשפטית בתיקים בעבירותפליליות (...) זו הצלחה" . חלקמהמרואייניםציינוכיגםאםמבחינהמספריתלאכלהמשתתפיםיגיעולסיוםה תוכנית,מבחינהמערכתית הפרויקט יוגדר כהצלחה אם חל ק מהמשתתפים יסיימו את ה תוכנית על כלל שלביה. אחת המרואיינות ציינה כי היעד אליו יש לשאוף הוא 50% הצלחה: "אם מבטיחים לי מחר בבוקר ש- 50% מכל מי שנכנס מצליח בתהליך – אני חותמת. זה יהיה מדהים." מרואיין אחר אמר שהקסם של הפרויקט הוא הרעיון שכל אדם הוא עולם ומלואו. לכן, גם אם סטטיסטית יסתבר כי הפרויקט בטל בשישים מבחינת אחוז המשתתפים שאכן מסיימיםאתה תוכנית ולאחוזריםלבצעעבירות,העובדהשמצליחיםלהצילנאשםמסויםהופכתאתהפרויקט לבעלערך.כדוגמא,הואתיאראתאחדהמשתתפיםכ"כוכב"שלו–בחורצעירמרובהבעיותששההבכלאכבר מספר פעמים. כשהחל את התהליך בבית- המשפט הקהילתי בקושי הוציא מילה. היה קשה לדובב אותו. ככל שהתהליךהתקדם,הואהחללפרוח.נכנסלטיפולמשמעותיועשהכברתדרך עצומה. אמוהגיעהלבית- המשפט כעבורחצישנהוהודתהעלכי"החזרתםליאתהילד".אותומרואייןציין:"אניאומר:וואלה,40 ייכשלוסביבו. הצלנו אותו? זהגם משהו. סטטיסטית הוא לאישנה, אבלהוא עולם ומלואו." 160 תמה שבלטה במחקר הנוכחי היא חשיבותן של אינטגרציה חברתית והכללה, דהיינו תפיסת הפרויקט ככזה שאמורלגרוםלקהילהלראותאתעובריהחוקכחלקבלתינפרדממנה.אחתמהמרואיינותתיארהאתחשיבות הקהילהבהצלחההמערכתיתשלהפרויקט:"בליהקהילהאדםלאיוכללהשתקם,אניחושבתשזהדברשצריך לקרותבמקביל– גםתהליך השינוי(האישישלהנאשם)וגםתהליך השינוישהקהילה צריכהלעבורכדילקלוט אותו". מרואיינת אחרת הוסיפה כי הצלחת הפרויקט לא תושג אם "אדם יעשה תהליך של 180 מעלות אך השכנים יתנגדו להכניס אותו לשכונה." מרואיין נוסף הסביר: "זה שמישהו מהקהילה אומר: כל הכבוד על השינוי שאתה עושה, או בוא שב אתי לכוס קפה, או אני רואה אותך כבנאדם – יש לזה הרבה אפקט." המרואיינים הדגישו עוד את חשיבותו של יצירת שינוי בקהילה בקרב שירותים, ארגונים ואנשי מקצוע ביחס לעוברי חוק: שראש העיר יראה את עוברי החוק כקהל יעד שלו, אוכלוסיה שהוא צריך לתת לה שירות;"" בעירייה היה שינוי תפיסה דרמטי: היום הם מתדפקים על דלתותינו"". אחת מהעו"סיות הקהילתיות העידה כיכשהמשתתפיםמגיעיםבליוויקצינתמבחןאומתנדביםלקבלשירותברשויותהשונותהיחסאליהםמשתנה: "אני ראיתי את זה במו עיניי, שפקידה כל כך התרגשה מסיפור חיים ורצתה אפילו לבכות. אז יופי, היא ראתה את הבנאדם והמצוקה ולא זה שהוא עבריין, ואותו בנאדם ראה שהפקידה רוצה לעזור לו. זה מדהים. אני חושבת ששם אפשר לשים "וי" ומשם יגיעו המטרות היותר גדולות (...) משינוי היחס יגיעו המטרות של רצידיביזםוחיזוק(בטחוןשל)תושבים."עלמנתשהפרויקטיצליחברמההרחבהישאפואצורךליצורמחויבות, אחריות ושותפות עם הקהילה. כיון שבסוף התהליך אין את המעטפת ש"חיבקה" את המשתתפים בתוך התהליך, מתחדד הצורך במציאה ובהנגשה של פלטפורמות ותשתיות בתוך הקהילה שתוכלנה לשמר את ההישגים שלהם ולאפשר להם להמשיך בשיקום ארוך טווח. כפי שאחד המרואיינים הדגיש: "היופי הוא רגע להסתכל איך אנחנויכולים לייצר מענים אולקחתאת הכוחות שיש בקהילה למענם." תמה נוספת שהתגבשה והתעצמה בסבב הראיונות במחקר הנוכחי עניינה הגברת השימוש בהליכי שיקום במערכת המשפט הפלילי תוך הפחתת השימוש בכליאה. תמה זאת אכן משתלבת עם תהליכי שינוי רחבים שמתרחשים במערכת המשפטהפלילי בחמש השנים האחרונות, ובכללם שינוי מדיניות גם בתוככי הפרקליטות עצמהושימתדגשעלפיתוחדרכישיקוםחלופייםלמאסר.חלקמהמרואייניםהדגישוכיבסופושליוםהצלחת הפרויקטברמההמערכתיתהיאביכולתלייצרפתרונותשיקום: בסוףהמבחןהואמהיגרוםלאדםלהשתקם." אנחנו צריכיםלזרוק לו את חבלההצלההזהולהתחיללעבוד איתו" . המרואיינים הדגישו עוד את פוטנציאל הפרויקט בבנייה ובחיזוק האמון בסוכני המערכת. באמצעות אימוץ מודל בית- המשפט הקהילתי, בית המשפט יכול לתקן את חווית הניכור ואת אובדן האמון בממסד: "פתאום הנאשםמביןשהמערכתגםרואהאותוומדברתוחושבתעליוורוצהלעזורלוולוקחתאותוכמעטידבידלמיצוי הזכויות שלו, והחברים שלו והסביבה הקרובה רואה את זה." המרואיינים הדגישו את החשיבות ביצירת שינוי חיוביהמגיעדווקאמאנשיהמערכתעצמם:"שופטיםהםאנשיםשנתפסיםבעיניהם(בעיניהמטופלים)כאנשים קשים, רק שולחים אותםלכלא.פה יש שיח אחר מול השופט,לפעמים רואים אותו כאבא";"אני שומעתמהם שהםתופסיםבהתחלהאתהפרקליטהכמוהמפלצתהכיגדולה,האויבהגדולביותר.מבחינתם תובעתמייצגת את כל הרע שספגו לאורך כל השנים (...) אבל מדיון לדיון את רואה את שכבות הבצל מוסרות." יצירת חוויה מיטיבה וקשר מיטיב עם אנשי המערכת מחוללת שינוי ביחס של המשתתפים לרשויות האכיפה לאורך התהליך: השינויהתפיסתימוחקאתהתפיסההקודמתשכולםנגדי,וכולםרוציםברעתי,וזהפועלכמוקסם."" 161 ברמה המערכתית המרואיינים הצביעו על התנגשות חזיתית שמתרחשת לעתים בין שני ת תי-אינטרסים החוסים תחת האינטרס הציבורי הרחב . האינטרס השיקומי מוכר על- ידי התובעים כאינטרס ציבורי לגיטימי, אך ככלל, עומד בסתירה לשיקולים שבבסיס הטלת עונשי מאסר. בסופו של דבר, במקרים שבהם נשקפת מסוכנות, בעיקר בתיקי אלימות, אינטרס השיקוםנסוג לעתים מפני אינטרס ההגנה על הציבור. אחדהתובעים תיאראתהמתח שבין הצלחהאישית של משתתפתלבין שיקולי מסוכנות: "אנימקבלאתהטענה שאם מישהי לא קמה בבוקר אף פעם כל החיים, ופה בזכות הקהילתי היא כל יום הולכת לעבודה בשמונה בבוקר, אז זו הצלחה עצומה. אבל אם עדיין סיכוי טוב שמחר היא תדקור את החברה שלה אז כתובע, מבחינתי, זה לא הצלחה. היא מסכנת את הסביבה. אני רוצה גם את ההצלחה האישית אבל גם להפחית סיכון מהסביבה." פרקליטה אחרת אמרה כי יש דרישות שהן קו אדום: לא אחשוף נפגעי עבירה לסיכונים נמשכים"". מתח נוסף שהוזכר נוגע למשאבים הכלכליים הכרוכים בהשגת שיקום הוליסטי וירידה בעבריינות החוזרת: "אם אנחנו נחסוך עוד 100 אנשים שישבו בכלא ולעומת זאת מן הצד השני יהפכו לאזרחים מועילים, מרוויחים ומפרנסים וכו',אזהתקןשלאותופרקליטשיתעסקרקעםזההואכאיןואפס";"זהושיקולכספי— מהיותרזול?מאסר אוירידה בפשיעה, גם אםלאלאפס"?. בראייההמערכתית,היו שהעלו גםאת מגבלות המודל מבחינתהיכולת לוודא הצלחה מנקודת המבט של המעגלים הסובבים את המשתתפים. בהקשר זה הסבירה אחת התובעות: "אנחנו לא יודעים הכול. למשל: אישה של גבר אלים, אני לא יודעת מה היא חווה. לא שמעתי את הצד שלה. רואים רק את ההצלחה שלו ואת הצד שלו, אבל מה זה עזרלה – לא ברור,לא יודעים." ב. מהי הצלחה ברמה הפרטנית עבורמשתתפי ההליך בביתהמשפט הקהילתי בעיניאנשי המקצוע? מדדיםלהצלחה נוסף על תפיסות אנשי המקצוע ביחס למדדי ההצלחה של הפרויקט ברמה המערכתית, ביקשנו להבין מהי בעיניהם הצלחה ברמה הפרטנית של המשתתף. בהסתכלות ראשונית עלו מן הנרטיבים של אנשי המקצוע המדדים הפורמליים להצלחה אישית. מדדים אלה כוללים סיום פורמלי של ה תוכנית על כל חמשת שלביה, אי-פתיחת תיקים נוספים, ניקיון וגמילה מהתמכרות ושיתוף-פעולה מלא עם שירות המבחן. רבים הזכירו תהליך של יצירת שינוי משמעותי כפרמטר חשוב בהגדרת הצלחה. שינוי כזה כולל בראש ובראשונה הפסקה שלאורחהחייםהעברייני,השתלבותבחברהובמעגלהתעסוקהוקיוםשיגרהיציבהונורמטיבית.אחתהרכזות תיארה: "את רואה שלבנאדם יש משהו יומיומי, איזושהי שיגרת יום יום שהיא בריאה יחסית, משהו שהוא מרגיש איתה טוב. תובעת אחרת הגדירה את השינוי כ"התיישרות על איזשהם פסים מאורגנים". קצינת מבחן תיארהאתהשינויכ לחיותחייםטיפהיותרשלווים."" אנשיהמקצועתיארוסיפוריחייםשלשינוימקצהלקצה, משתתפים שעשו "שינוי של 180 מעלות בכל תחומי החיים". אחת הפרקליטות הזכירה את סיפורו של עבריין שבילהאתרובשנותיובכלא.בעקבותהתהליךבבית-המשפטהקהילתיהואהתנקהמסמים,למדמקצועו"עבר ממשמהפךבחייו" .הפרקליטהתיארהכיצדניתןלזהותאתהשינויאפילודרךהבדליהדיבורשסיגלהמשתתף: בהתחלה היה אומר 'אכלו לי, שתו לי', ואחר כך 'איך אני שמח ללכת לקום לעבודה."'" אחד הסנגורים סיכם ואמר: "מי שלוקח אתהעזרה בשתיידיים ומתמסר לתהליך – חווה שינויים מטורפים." רבים מהמרואיינים תיארו את השינוי במערכות היחסים של המשתתפים עם אנשים משמעותיים בחייהם כאחד השינויים החשובים שמסמנים הצלחה של התהליך: "את רואה שיש לו קשרים עם המשפחה שלו. זה אחד הדברים הכי משמעותיים. ממש מערכות יחסים שהתחדשו, ששוקמו, עם המשפחה ועם החברים;" 162 "בנאדם יש לו ערך עצמי וראייה אחרת לגבי הילדים שלו ולגבי העולם, ולגבי המקום שלו בעולם. בעיניי, זו הצלחה";"ישלנובנימשפחותשמגיעיםואומריםתודה,קיבלנובחזרהאתאמא,סבא,סבתא,אח"; "פתאום את רואה חברויות חדשות, מגעים שנוצרים מחדש עם בני משפחה, מעגלים שנפתחים, האור נדלק בעיניים." אחתהפרקליטותתיארהמפגשיםמרגשיםשלאחדהמשתתפיםעםהנכדשלו,שכלללאידעקודםלכןעלקיומו של הסב. בעקבות חידוש היחסים עם בנו, אחרי שנים של נתק, המשתתף זכה מחדש בנכד. משתתף אחר חידש קשר עם אחיו אחרי שנים שלא דיברו איתו בשל אורח חייו העברייני. דוגמא נוספת היא של נאשמת בעבירות אלימות כלפי בתה, ילדה בת עשר. הבת כתבה מיוזמתה מכתב וביקשה להקריא אותו בבית- המשפט. קצינת המבחן שליוותה את המקרה מספרת: "בטקס הסיום הילדה ביקשה להקריא מכתב – תודה שהחזרתם לי את אמא שלי. אמא שלי רק היתה עצבנית כל הזמן וכל הזמן כעסה, ובעקבות זה שהיא באה אליכם ושהיא באה לפה, קיבלתי את אמא שלי חזרה ואני מודה לכם. זה היה כל כך מקסים, במובן הזה כן רואים את השינוי." במקרהאחר,משתתףרצהלחדשאתקשריועםאמו,לאחרששניםהאםלאדיברהאותו.קצינתהמבחןשכנעה את האם לחדש את הקשר עם בנה. האם החלה להגיע לפגישות המעקב בבית- המשפט ולבקר את בנה במקום מגוריו. קצינת המבחן מתארת כי הקשר ביניהם היוםהוא אחר."" המרואייניםמתארים שינוי גם ביחסיםעם בני-זוג. כך, במקרה של משתתפת שבן-זוגה הסתייג בהתחלה מתהליך שעברה בבית- המשפט הקהילתי. עם הזמן, הוא התרכך והחל לגלות עניין ומעורבות. בשלב מסוים, הביא טבעת של אמא שלו והעניק אותה לאשתו בבית- המשפטכסמלל"חידושנדרים".השינויבמערכותהיחסיםמשתקףלעתיםגםבקיומןשלרשתותתמיכה או מערכות יחסים נורמטיביות חדשות שהולכות ונרקמות, כמו במקרה של משתתף שיצר קשר חברות עמוק עם מתנדבת שהיתה מנהלת המחלקה הפלילית בבית- המשפט. הרכזת שליוותה את המקרה סיפרה כי השניים נפגשיםפעםבשבוע.לדבריה,המשתתףאמרבהתחלהשאיןלואףאחדבעולםוכיוםאומרכימרגיששלאנשים אכפת ממנו. שינוי נוסף בחיים שמסמן, לדעת המרואיינים, הצלחה אישית בא לידי ביטוי גם בשיפור היכולות התפקודיות של המשת ת פים, ברכישת כישוריחיים ובקבלת כלים להתמודדות עם שלל בעיות אישיות. אלה כוללים אבחון ומעקב בריאותי ונפשי, השתלבות בתעסוקה, רכישת השכלה, מציאת דיור, צריכת פנאי ובילויים נורמטיביים, לימוד שפה במקרים של משתתפים אנאלפביתים שהשתלבו בקורס ללימוד השפה העברית, הסדרת חובות והתנהלות עם כספים, מיומנויות התמודדות במצבי משבר, שינוי דפוסי חשיבה והתנהגות (כמו למשל, לא להיכנסמלכתחילהלמצביםמסכנים)ופיתוחעצמאותשתאפשרלמשתתפיםלהיעזרבשירותים הקיימיםמחוץ לבית- המשפט. הנקודה של פיתוח עצמאות היא אתגר עבור הצוות המקצועי, כפי שהסבירה אחת מהעו"סיות הקהילתיות: "מצד אחד, חשוב שלא לשחרר את החבל יותר מדי, ומצד שני לא לגרום לתלות, שכן "אם הוא ימשיך להיות תלותי ב תוכנית זה קצת יהיה כשלון שלנו.", רבים מהמרואיינים הזכירו כי ברמה הפרטנית המטרה בסופו של דבר היא לסייע למשתתף הספציפי לטפל ברוב האספקטים של חייו כדי לחולל שינוי מעמיק וארוך טווח. אחת מקצינות המבחן אמרה: "הדבר המרכזי הוא תקווה. זה הדבר המרכזי שה תוכנית נותנת. ה תוכנית מאירהאת הסיכויים,ההזדמנויות,הכישרונות שלהם." חמישים גוונים של הצלחה – הצלחה חלקית, הצלחה סובייקטיבית והצלחה קטנה לצד האמור לעיל, ניתוח מעמיק של הנרטיבים של המרואיינים מלמד כי גם בפרמטרים שמגדירים "הצלחה" ישנן דרגות ומידות שונות. לדעת רבים מהמרואיינים, סיפור יכול להיחשב עדיין כ"מוצלח" גם כשחלק מן 163 הפרמטרים שהוזכרו מעלה אינם מושגים במלואם, ואף כשחלקם כלל אינו מושג. היטיבה לתאר זאת אחת מקצינותהמבחןכשהסבירהכי איןציפייהשהתהליךיהיהמושלם: "לארוכביםלעברהשקיעה.אנחנובשירות המבחן לא באווירה רומנטית, לפעמים האווירה הרומנטית הזאת היא חלק מהלך הרוח באולם בית המשפט ובישיבות הבוקר (...) משהו הרואי, והכל נורא יפה, ואיזה מדהים. והאיש עובר הליך נורא מוצלח, ומדהים, ואיזהיופי.אניחושבתשאנחנוכןמחזיקיםמקוםשמביניםשיהיועליותומורדות,ששינוייםהםקצתדינמיים (...) ושיכולות להיות נסיגות גם אחרי סיום התוכנית." קצינת מבחן נוספת אמרה: "המטופלים שלנו לא מושלמים, הם לא יהפכו בין לילה דוגמא לשומר חוק מושלם, אבל אני רוצה לראות שמשהו בתפיסה שלהם השתנה."קצינתמבחןאחרתהוסיפה:"אנחנומשתדליםלהיותצנועיםבמטרותשלנו,לאלשנותאתכלהחיים שלהם. יש להם חיים מאוד מורכבים. צעדים קטנים. תוך שנה אי אפשר להפוך עולמות, אבל אפשר לעשות משהו." ההכרה כי "סיפור הצלחה" אינו מחייב הצלחה מוחלטת ומלאה בכל אחד מהפרמטרים המוזכרים וכי ישנם חמישים גוונים של הצלחה היא ממצא חשוב וחדש במחקר זה, שלא עלה בממצאי המחקר המלווה שערכנו בשלביו הראשוניים של הפרויקט.אחתהסנגוריותהתייחסהלשינוי היחסים עם בן- זוגוהסבירה שבהקשר זה, לא ניתן לצפות לשלמות וכי הרף להצלחה צריך להיות ריאלי: "אין לי ציפייה שבנאדם עכשיו תהיה לו זוגיות מהסרטים,שביתמשפטקהילתיייקחזוגיותגרועהויהפוךאותהלסיפור אהבה.אבלברגעשהחייםעםהבנאדם בביתנסבלים,והילדיםבבית,איןאווירתאלימותלמשל,אזגםאםמערכתהיחסיםלאמושלמת,מבחינתיזה הישג אדיר. אני לא חושבת שאנחנו יכולים לגמרי להיות קוסמים." גם בנושא ההשתלבות בתעסוקה, היו שהסכימו כי הצלחה אינה מתממשת רק כאשר המשתתף משתלב באופן קבוע ויציב בתעסוקה. לעתים עצם נקיטת צעדיםלמציאתעבודה או תעסוקה לתקופה זמניתמהוות סוג של הצלחה. חלק מאנשי המקצוע חזרו והדגישו כי גם בקרב המצליחיםיש רבים שאתגרי החיים שלהםכה רבים, עד כי יש סיכויגבוהשיחזרולפשע.כפישהסבירהאחתהתובעות,בקרבהמכוריםברירתהמחדלהיאלרובשיחזרולצרוך סמים: "היהלנומישהושהצליחפה אצלנובבית- המשפטהקהילתיוחודשיים אחרי ההצלחההואדיווחשהוא נפל והשתמש בסמים פעם אחת. מבחינתי, ברמה האישית, הוא עדיין מצליח מאד בעצם זה שהוא בא ודיווח". אחדהסנגוריםאמר כי גםנאשם שלאנגמל סופית אלא מצוי בתהליךגמילה "עדייןישלו מעידות, אבל זופעם ראשונהבחייםשלושהואיציבמבחינתתעסוקה – גםיכוללהיחשבלשיקום".סנגור אחרטעןכיהצבתגמילה כיעדמרכזיועליוןבפרויקטמשקפתתפיסהשגויהוחד- מימדית:"בפרויקטהזהצריךלתתהגדרהאחרתשל הצלחה.מישהושהיהמכורהרבהמאודשניםופתאוםהולךלטיפולולהיותמיוצבים– זוהצלחהאדירה." אחת מהעו"סיות הקהילתיות טענה כי גם ניקיון מסם למשך חצי שנה מהווה יציבות. גישה ריאלית, המחייבת להתאים את מדדי ההצלחה לפרופיל הנאשמים ב תוכנית , עולה גם מדבריה של אחת מקצינות המבחן: "אני חייבת להגיד לך שאני לא אופטימית. משהו ארוך טווח עם המטופלים שלנו? לא. אבל אני אומרת, אם אני בוחרת להסתכל על חצי הכוס המלאה, אז עזרנו לבנאדם לטפל במגוון של תחומים? לפרק זמן מסויים בחיים, אז לשנתיים, שלוש, חמש שנים הוא כן הצליח להיות נקי, הוא כן הצליח להיות לא אלים, הוא כן מצא עבודה, כן היו לו חוויות הצלחה, אולי זה טוב מספיק (...) גם כך חוויות ההצלחה שלהם ובמובן מסוים שלנו הן לא גדולות ולא רבות." 164 מתוך הנרטיבים של רבים מאנשי המקצוע עלה כי גם הצלחה חלקית היא הצלחה. משמעות הדבר היא כי גם משתתפים שלא עומדים בכל מדדי ההצלחה הפורמליים יכולים להיחשב כמקרה של הצלחה, הגם שחלקית. המרואייניםנתנודוגמאותלמשתתפיםשנמצאיםבטווחהאפור– לאהצלחהחדמשמעיתאךגםלאכשלוןחד- משמעי: "למשלאנשיםשהיהשינוינסיבותבחייםשלהםולאפנוייםלטפלבעצמם,אבל לאנפתחולהםתיקים ועדיין מתפקדים." אחרים הזכירו משתתפים שלמרות שלא סיימו את התוכנית עברו תהליך של שינוי מסוים או הפכו לפחות חשדניים כלפי סוכני המערכת. אחת הרכזות ציינה: "נכון שפורמלית רק התעודה מסמלת הצלחה אבל יש הצלחות גם בקרב אלה שהגיעו לשלב 3 למשל אם המסוכנות ירדה.", אחד הסנגורים תיאר: "אין יום דיונים שאין לפחות תיק אחד מרגש. אין מה לעשות, שב שם, תהיה ציני, תהיה סנגור הכי ציני בעולם (...)לאיכוללהיותשלאסיפוראחדקטןיתפוסאותךברמהכזואואחרת.וישמצביםשזהממשכלהאולםעם דמעות בעיניים. רגעים כאלה – אני לא יודע איך מודדים אותם. הרגע עצמו – אין לו ערך? גם אם אחרי חודש הוא נופל, העשר דקות התרגשות שהיתה באולם, כשהוא הרגיש משהו, שכולם הרגישו משהו – לא היתה הצלחה."?? יתרהמכך,אפילולמשתתפיםשברמההפורמליתעלוליםלהיכשלבמדדיםהמוצהריםהמובהקיםשלה תוכנית – סיום ה תוכנית על חמשת שלביה ומניעת רצידיביזם – יתכן שיהיו הצלחות חלקיות בדרך. גם נאשם שלא סייםאתהתהליך, פגש מערכת תומכת, ולכך נלוויתחשיבות בפניעצמה. אחתהפרקליטות תיארהמקרה של נאשם חזרתי, מכור לסמים במשך שנים רבות, שהאפשרות שייגזר עליו שוב עונש מאסר היא בסבירות גבוהה. לדבריה, גם אם כך בסוף יקרה, עדיין בתהליך עצמו הוא עשוי לחוות הצלחות בעלות משמעות: "הוא חווה שהעריכו אותו, חווה שאמרו לו איזה יופי, שהוא הצליח לצאת מהשיקום, להתחיל לעבוד (...) גם אם הוא ילך לכלא, אוליהיתה הצלחה בחוויה שהואעבר שנה שלמה." החוויה החיוביות ושיפור האמון בקרב המשתתפים בזכות ההשתתפות ב תוכנית הוזכרו על-ידי רבים מהמרואיינים כהישג בעל ערך בפני עצמו. ההפיכה משקופים לנראים נתפסת כהצלחה בפני עצמה, במנותק משאלתההצלחהעל- פיהמדדיםהפורמליים: לארואהאדםשיוצאמאיתנובטריקתדלת,גםכאלהשנפלטו"" (רכזת); "התחושה שפעם האמינו בהם תישאר גם אם ייפלו" (רכזת); "רוב הנאשמים שעוברים תהליך חיובי, כן רואים שהם מפתחים יותר אחריות ולוקחים יותר את הגורל שלהם בידיים, ויותר אקטיביים לגבי החיים שלהם" (סנגור); "מי שבסוף עשה שינויים, זאת בסוף תרומה גם לו וגם לציבור, גם אם לא הצליח פורמלית" (פרקליטה);"גםכשמישהולאהצליחהשקיעובוועשומהשלאמצליחיםלעשות:נתנולולימודים,מישהוראה אותו,מישהוהתייחסאליו,מישהוגמלאותו,הואהתערהבקהילהוהואעבדאיזושהיתקופה,משהושהואלא חווה אףפעם בחיים,הוא תרםלמשהו. אנילאמבטלת את זה בכלל" (פרקליטה.) תחושת הנראות שמקבלים המשתתפים וההתייחסות של אנשי המקצוע לכל אחד מהם כאל עולם ומלואו מתמרצתאותםלשתףפעולהולבצעשינוייםמשמעותייםבחייהם: "פתאוםהשופטשואלמהשלומך,מהאתה רוצה לומר. הנאשם בשוק מזה. רואה שלמערכת האכיפה והמשפט אכפת ממנו. שזה לא אותו גוף שהם הכירו עדכה,שרצהלדחוףאותםלכלא, ולאבאמתראהאותם." הציפיהשלאנשיהצוותמהמשתתפיםלקחתאחריות מעשיהם ולשנות את דרכם, תוך כדי תמיכה ואי- הוקעה שלהם כאנשים, נותנת מוטיבציה לשיתוף פעולה ותורמת לפיתוח תחושת שייכות: "יש נאשם שאמר לי: לא נעים לי לעשות שטויות כי כולם פה כל כך רוצים לטובתי ...( יש בזהגם משהו מאד מחזק. לאלאכזב.") 165 לעומתההליךהפליליהרגיל,שבואיןיומרהלפתחתחושתשייכותשלהנאשםלקהילה,בבית- המשפטהקהילתי פיתוח תחושת השייכות מובנית בתוך התהליך. דוגמא לכך היא קבוצת הפעילים המונה משתתפים הנפגשים באופן וולונטרי ומקדמים יוזמות לטובת הקהילה, בלא התערבות אנשי המקצוע. דוגמא נוספת היא קבוצת הכדורגל המונה משתתפים המגיעים באופן קבוע לאימונים במגרש הכדורגל ומהווה מסגרת שייכות עבורם. אחת מהמרואיינות סיפרה כי בתקופת הקורונה אחד האימונים בוטל ונשלחו על כך מספר הודעות לכלל המשתתפים. אחד המשתתפים לא קיבל את ההודעות, הגיע למגרש הכדורגל ולא מצא את יתר חברי הקבוצה. המרואיינת תיארה כיצדהמשתתף בכה כתוצאה מעומק האכזבה. השינוייםשעובריםהמשתתפים,לרבותאלהשלאבהכרחמסיימיםאתההליךבאופןפורמלי,משתקפיםבאופן סימלי גם בהופעה החיצונית ובהתנהגות (שפת גוף, נימוסים). מרואיינים רבים תיארו את הקשר בין השינוי המהותי המתחולל בחיי המשתתפים לאורך התהליך לבין הביטויים החיצוניים לכך: "אתה רואה את הנאשם שמגיעבהתחלהעםבגדיםמלוכלכים,מסריחיםומדיפיריח.ובהמשךרואהאתהשינויפיזיתעלהבנאדם.אתה עובר איתם תהליך";"קודם כל את רואה את הבנאדם, הוא נראה אחרת. נקי, מסודר, מאורגן, מתלבש בצורה שמכבדת אותו, מדבר בצורה יותר ברורה ונעימה, נוחה ונינוחה"; "בהתחלה הם לא מישירים מבט (...) את רואה לכל אורך ההליך שהם מבינים שהם לא לבד בעולם"; "אנשים שהיו מגיעים אליי בכפכפים וטי שרט יכוליםפתאוםלהגיעלמעמד,בדיוןשלמעברשלבהגיעמשתתףמחויטכולו,עםחולצהמכופתרת,מסודר.פעם היה תחת השפעת סמים, מאוד מוזנח, את רואה אדם מאורגן ומסודר, גם מבחינת הלבוש וגם מבחינת איך שנראהבאופןכללי";"לפעמיםאנייכולהלהגידלנאשםאולנאשמת:אתנראיתמעולה,צבעתאתהשיער,איך חשובלךואתמקפידה.אתממשרואהעליהםשהםתופסיםאתעצמםאחרתבעולם.זהאושרגדוללראותאת זה; "ככל שהם מתקדמים הם פורחים ומדברים"; "יש נאשמים שממש מחכים לדיונים האלה, זה עושה להם טוב, מעצים אותם." תובנה מעניינת ביחס לתפיסת מושג ההצלחה עלתה מן הנרטיבים שהתייחסו להצלחה כאל מושג אישי, סובייקטיבי, כפישעלהבדבריםהבאיםשלעו"סקהילתית,רכזתוקצינתמבחן(בהתאמה:)"לכלאדםהצלחה אישית, למשל: שיפור היחסים עם המשפחה, להצליח להתקבל לעבודה"; "הצלחה זה אם הצלחנו להביא את הבנאדם עד קצה גבול היכולת שלו (...), כל אחד והיכולת שלו"; "בהתחלה היו אחוזי נשירה גבוהים מאד באוכלוסיתהצעירים.גילנו שאחתהבעיותהיאשאיןלהםסבלנותלתהליךארוךטווח.צריךלעבודאיתםמאד ממוקד, בהתמקדות על התפקוד, עבודה, שגרה. מנסים לבנות תוכנית ייחודית לכל אחד כמובן." הבעיות האישיות מייצרות צורך בפתרונות ספציפיים – למשל במקרים של בעיות גמגום או השתייכות לאוכלוסייה הלהטב"קית – ולפיכך מתחייב למדוד הצלחות באופן סובייקטיבי, כל מקרה לגופו. לדעת אחד הסנגורים, יש סיכון בהגדרה אפריורית של מדדי הצלחה וכשלון אבסולוטיים וקשיחים, שכן"זה מאודאישי ויכול להשתנות עם הזמן." לדברי אחת מקצינות המבחן, חלק מהמשתתפים לא מכירים שפה אחרת מלבד השפה העבריינית, ולכן ברמה הפרטנית- הסובייקטיבית הצלחה יכולה להתבטא גם בעצם העובדה שאדם התחיל לעבוד: "ההצלחהמבחינתםזהלקוםבבוקרשלושפעמיםבשבועלצאתלעבוד.זהמבחינתםהשיא,ואתההולךאיתם, אתה איתם על זה. יאללה, זההמקסימום בואתעשה אותו. בוא נעבוד על זה." אחת מקצינות המבחן הציעה לבחון מה המשתתף עצמו מגדיר כהצלחה עבורו.היא תיארהמקרה של משתתף עםקשייםרבים,שהתהליך שעברלאהיהמספיקמשמעותיבעיניה.במהלךהאינטראקציהעמוהיאשידרהלו 166 חוסר שביעות רצון. המשתתף שלח לה הודעת וואטסאפ ובה כתב: "אולי בשבילך זה לא נראה הרבה מה שאני עושה, אבל שתדעי שמבחינתי מה שאני עובר ב תוכנית זה שינוי מאוד משמעותי." קצינת המבחן סיפרה: "זה היה ממש מאיר עיניים, כי אמרתי וואו אם הוא הרגיש צורך לבוא ולהגיד לי את זה, א. מעניין מה שידרתי לו, וב. אז יופי, אז זה מספיק טוב. אם מבחינתו הוא עובר שינוי ב תוכנית, גם אם בעיני היא דלה – כנראה בעיניו זה משהו משמעותי שהוא עובר. ואז אני אומרת לעצמי אולי צריך גם להתאים את הציפיות. אנשים שחיים עשרים שנה ברחוב – פתאום להיות בטיפול ולהיות מיוצבים, זו הצלחה אדירה." יתרה מזאת, כמה מרואיינים ערכו הבחנה בין הצלחות גדולות להצלחות קטנות. עו"ס קהילתית הסבירה כי למעשה, רק מעטים עושים שינוי פנימי עמוק וכי הרוב מחזיקים מעמד במשך תקופת ה תוכנית אך לאחר מכן חוזריםלהשתמש:"הצלחהקטנההיאאלהשהחזיקומעמדשנתיים.הצלחהגדולההיאאלהשעשושינויפנימי אמיתי (...) אז אולי זאת הצלחה קטנה אך זה גם לא כשלון כי גם ככה הוא לא היה מצליח." אחד הסנגורים טען כי הצוות מבין שיש משתתפים שההצלחה שלהם תסתכם רק בכך שיגיעו לדיונים ויציגו בדיקות נקיות, וזאת לעומת כאלה שגם יעברו קורסים וישתלבו בעבודה. יתרה מזאת, לדבריו, גם ביחס לנאשמים שלא סיימו אתכלההליךבהצלחה"אניחושבשכאלושעשותהליךודרך(...)איןליספקשהיושםהצלחות,לפעמיםקטנות ולפעמיםגדולות." במסגרת ראיונות העומק שאלנו את המרואיינים מה מהווה לדעתם כשלון בתהליך, אי- הצלחה. אחד המרואייניםתיאראי- הצלחהבמונחיםפורמליים:"הוצאהמה תוכניתזואיהצלחה .עדשלאהוצאנומהתוכנית אנחנו במסלול הצלחה." אחרים הדגישו מד דים נוספים כאי- הצלחה: המשך התמכרות, המשך ביצוע עבירות, אלימות,כניסהלכלא,פתיחתתיקיםתוךכדיההליך,סיכוןלעבריינותשאינופוחתעלאףהניסיונותלגייסאת המשתתףשובושובלטיפול,אי- הצלחהלשנותדפוסיהתנהגות,הכחשה,כשהמשתתף מאשיםאתהעולםבמצב שלו. אחת המרואיינות תיארה: הרגע הכי קשה הוא כשאני מבינה שאני רוצה יותר מהנאשם שהוא יצליח," כשלאנעיםלולהגידלישנמאסלו."חלקמהמרואייניםעמדועלהקושיבהגדרהברורהשלכשלון(" כשלוןהוא מילה בעייתית" ), שכן המבחן אינו רק בתוצאה של סיום או אי-סיום ה תוכנית אלא בשינוי שהתחולל או לא התחולל אצל הנאשם. כך הסבירה אחת המרואיינות: "גם 'הנכשלים', תלוי איך הם נכשלו. יש כאלה שלא הספקנו לעשות כלום, יש נאשמים שלא השפענו עליהם בכלל, בדרך כלל כאלה שנפלטו אחרי זמן מאוד קצר." אחדהסנגוריםהסבירכיכשלוןפרטנישל משתתףאינומהווהבהכרח כשלוןשלהתהליךעצמו:"לאכלכשלון של הנאשם הוא כשלון של התהליך, לפעמים באמת ניסינו והנאשם לא היה במקום שהוא בשל." כמה קציני מבחן התייחסו לחלק של אנשי המקצוע במקרים של אי- הצלחה: "כשלון הוא לא רק של המשתתף, אלא של כולנו. כמו שגם הצלחה היא לא רק אישית שלו אלא של כולם"; "כשלון שלנו זה כשלא הצלחנו להגיע לנאשם אולגרוםלו להרגיש'חלק מ- לפעמיםאנשיםמגיעים מסיבות לאנכונותאך קורהלהםמשהו בדרך."'. לסיכום, ראיונות העומק הניבו תובנות עשירות החורגות מההגדרה הפורמלית ל"הצלחה מערכתית" (הורדת שיעורי רצידיביזם)ו"הצל חהאישית" (סיום ה תוכנית והפחתת מסוכנות). הצלחה יכולה להימדד גם באמצעות התבוננות במעגלים הסובבים את משתתפי בית המשפט הקהילתי: בני משפחה, מקומות עבודה, הקהילה המקומית. הצלחה ברמה האישית אינה יכולה להיות מוגדרת באופן אחיד, שכן לכל אדם ואישה המשתתפים ב תוכנית נקודת פתיחה שונה, צרכים, מקורות חוסן וקושי נבדלים ושונים. הממצא העיקרי העולה מהראיונות הואשגםבמקריםבהםלאנרשמההצלחהמלאהופורמלית– סיוםכלחמשתשלביההליך– הרישניתןלייחס 167 הישגים משמעותיים לתהליך עבור משתתפים ומשתתפות ועבור התוכנית כולה (להרחבה ולדיון נוספים ראו Dancig-Rosenberg& Gal, forthcoming 2023 .) 168 4.5 פעילות בתי-המשפט הקהילתיים בתקופת הקורונה בתחילת חודש מרץ 2020 ארגון הבריאות העולמי הכריז עלSARS-CoV -2 כמגפה עולמית, אשר נודעה בשם " Covid - 19 " או "מגפת הקורונה". בעקבות הכרזה על מצב חירום ממשלת ישראל הורתה על נקיטת אמצעים שוניםלריחוקחברתי,ובהםהטלתסגריםשנועדולצמצםאתתנועתהאוכלוסייהוהגבלותאחרותעלפעילויות שונות.במסגרתזו,בתקופות שונותנמנעהאוהוגבלההגישהלבתי-המשפט.אלהנדרשולהפחיתלמינימוםאת כמותהדיוניםשנערכובאולמותהמשפט,ואתמספרבעלי- הדין,עורכי- הדיןוהמשתתפיםהאחריםשנכחופיזית באולםהמשפט. מצב החירום וההגבלות הרבות שהטילה הממשלה לא פסחו גם על פעילותה של תוכנית בתי- המשפט הקהילתיים.בתקופתמשברזו,הדיוניםבבתי- המשפטהקהילתייםהשתבשוולעתיםבוטלו;המפגשיםהפיזיים של משתתפי התוכנית עם אנשי הצוות וגורמי המקצוע הטיפוליים המלווים אותם במסגרת ההליך נפסקו. הפסקת הפעילויות הפיזיות והמענים השוטפים שניתנו בשגרה הקימה אתגרים משמעותיים, לנוכח העובדה שבתקופהזו צרכיהםשלהמשתתפיםבאותםמעניםגדל ביתרשאת.תקופתהקורונההעצימהאתהזדקקותם של רבים מהמשתתפים למענים בתחומי חיים רבים, הכוללים, בין היתר, תזונה, תעסוקה, טיפולים נפשיים ומיצוי זכויות. פרק זה מבקש לסקור את תפקודם של בתי- המשפט הקהילתיים בתקופת מגפת הקורונה. הפרק יתאר את הקשיים שאיתם התמודדו הן המשתתפים הן גורמי המקצוע שנדרשו להיערך באופן מיוחד במהלך התקופה, וכןאתהמעניםהמגווניםשסיפקההתוכניתלמשתתפיהבתקופהמורכבתזו.הסקירהתשלבאתנקודתהמבט, מחדגיסאשלהצוותיםהמקצועיים,ומאידךגיסא,שלמשתתפיה תוכנית עצמם.עיקריהפרקנסמכיםבעיקרם על נתונים שפורטו בדו"ח פעילות שפורסם על-ידי ג'וינט- אשלים11 ; על דו"חות היערכות ומסמכי הדרכה ייעודיים שנכתבו במהלך תק ופת הקורונה על-ידי מנהלי ה תוכנית והצוותים; ועל ראיונות עומק שערכנו עם רכזות, קצינות מבחן ועו"ס קהילתיות המשתייכות לצוותים המקצועיים המפעילים את ה תוכנית וכן עם משתתפיה תוכנית. בטרם נפנה להצגת הממצאים, נבקש להעיר הערה כללית הנוגעת לזהירות הנדרשת בניתוח ממצאים שנאספו בתקופה קיצונית ובלתי שגרתית כתקופת הקורונה ובהסקת מסקנות מהם לגבי ה תוכנית. מצד אחד, תקופת חירום כתקופת הקורונה מקשה על היכולת לגזור מסקנות מכלילות על ה תוכנית, משום שהאתגרים, הצרכים והקשיים שתקופה זאת זימנה אינם מייצגים בהכרח את אלה המאפיינים את התוכנית בימי שיגרה. תקופת הקורונה ייצרה אתגרים בלתי רגילים הן לארגונים ולמערכות גדולים והן לאנשים פרטיים ולמשפחות כמעט בכלתחומיהחיים. באופן טבעי,נסיבותהקיצון שזימנה המגפה יצרומקדמיקושיחסריתקדים שלאהתייחדו רק ל תוכנית בתי-המשפט הקהילתיים. ואולם, מופעיהם של מקדמי הקושי הללו התעצמו ביתר שאת בהקשר שבו ה תוכנית פועלת. כך, למשל, כיון שאחוז ניכר ממשתתפי ה תוכנית משתייך למעמד סוציו- אקונומי נמוך, משתתפי ה תוכנית היו חשופים לפגיעה מוגברת ונמנו עם שכבות האוכלוסיה שהיו המושפעות העיקריות מהשלכותיה של תקופה זאת. בנוסף, ההיבטים הנוגעים לפיתוח קשרים קהילתיים וחברתיים בקרב 11 ראו: "דו"ח פעילותבתי-המשפט הקהילתיים— משבר הקורונה" (21.4.20, ג'וינט- אשלים.) 169 המשתתפיםכחלקמתהליךהשיקוםשלהםנפגעוקשותלנוכחגזרותהריחוקהחברתי.ולבסוף,הבידודהחברתי שכפתה המגיפה הקצינה בעיות בתחום בריאות הנפש, ההתמכרויות והחשיפה לאלימות – בדיוק הבעיות איתן מתמודדים ממילא מש תתפי ה תוכנית, מה שהפך את צרכיהם לאקוטיים דווקא בתקופה זו. במובן זה, תקופת הקורונה מהווה מקרה קיצון בלתי מייצגלבחינתהתנהלותה תוכנית והצלחתהלעמוד ביעדיה בימי שגרה. מצד שני, ובאותה נשימה, תקופת הקורונה זימנה הזדמנות מחקרית חשובה. תקופת חירום זו חידדה את ה קשיים והצרכים של משתתפי ה תוכנית ואת שאלת יכולתה של ה תוכנית לספק מענים במציאות משתנה של חוסר ודאות ומגבלות, תוך גילוי יצירתיות, גמישות והתפתחות תוך כדי תנועה. כך למשל, מגבלות הריחוק החברתייצרוהזדמנותלהעריךאתפוטנציאלההשפעהשלאינטראקציותפיזיות,הןטיפוליותהןחברתיות,על תהליכי גמילה ועל מסוכנות. מגבלות אלה העמידו במבחן גם את מקומה של הקהילה כגורם מפחית סיכון, בנסיבות שבהן היכולת להתחבר מרחוק היתה מוגבלת. תנאי הקיצון שנכפו בתקופת הקורונה הולידו, אפוא, הזדמנות להעמיד במבחן את תוכנית בתי- המשפט הקהילתיים ולהעריך, תחת תנאים שאינם קיימים בשגרה, את תפקודה, את חוזקותיה וחולשותיה ואת הפונטציאל הגלום בה אל מול מימושו. התנסותם של הצוותים המקצועייםבהפעלת ה תוכנית בימי חירום סיפקה תובנות,לקחים וכלים שבוודאייוכלולסייע בימי שגרה. 4.5.1 השלכותהמגפה על תהליכי השיקום של משתתפי ה תוכנית כפי שעלה בראיונות עומק שקיימנו הן עם אנשי מקצוע מצוותי בתי- המשפט הקהילתיים הן עם משתתפי ה תוכנית, מגפת הקורונה העצימה את מצבי הסיכון המובילים לדפוסים של התנהגות עבריינית. חלק ממשתתפיה תוכנית הצטרפואליהרקבמהלךתקופתהקורונה– תקופהשבהרמותהדחקוהחרדהגברו,ועימם גם החזרה לביצוע עבירות. אחד ממשתתפי ה תוכנית, שהצטרף אליה במהלך תקופת הקורונה בעקבות ביצוע עבירותאלימותבמשפחה,תיאראתהשפעתהמשברעלחזרתולנקוטבאלימות:"הייתי מפוטרמהעבודהלפני שזהקרהלי[ההסתבכותבביצועהעבירה].היינוהרבהבביתוהיהגםהרבהסטרסיםופחד– מהקורהבכלל?"" רק בסרטים ראינו דברים כאלה. זה היה מאוד קשה. אני חושב ש[לתקופת הקורונה] יש חלק גדול מכל מה שקרה." השלכות המגפה השפיעו כמובן גם על משתתפים שנכנסו ל תוכנית עוד טרם פרוץ המשבר והעצימו את האתגרים שעמדו ברגיל בפניהם במישורים רבים. חוסר הוודאות אשר אפיין תקופה זו, ההגבלות הרבות שהוטלו על כלל האוכלוסייה, היעדר המסגרות לילדים, היחסים המשפחתיים שהפכו מורכבים יותר בתנאי הבידודהחברתי,ובעבוררביםממשתתפיה תוכנית– גםאובדןמקורהפרנסה,הציבוקשייםמוגברים.בןלילה, משתתפיה תוכנית הפסיקולפגושאתהדמויותשליוואותםבתהליךהשיקום,ובכללזהאתצוותה תוכנית ואת אנשי הטיפול המלווים של השירותים בקהילה. כל אלה העצימו, בתורם, את מצבי הסיכון ואת הפוטנציאל לחזרהלדפוסיהתנהגות של אלימות, צריכת סמים,עבריינות רכושוכיוצא באלה התנהגויותלא נורמטיביות. בד בבד עם ביטולי הדיונים בבתי- המשפט הקהילתיים, מגפת הקורונה השפיעה רבות על תהליך השיקום שנעשהמחוץלאולםבית-המשפט. כידוע,תהליכיהשיקוםשלמשתתפיביתהמשפטהקהילתינבניםבהתאם לצרכי המשתתפים ומושקעים בהם מאמצים ומשאבים על- ידי הצוותים וגורמי הטיפול המלווים. מרבית הפעילויות הכלולות ב תוכנית השיקום, כגון מפ גשי טיפול שונים, מבוססות על מפגשים פנים-מול- פנים, חלק פרטנייםוחלק בקבוצות. כפי שעולה מדבריה של אחת הרכזות, מגבלותהריחוק החברתי סיכלואתהאפשרות 170 לקיים מפגשים כאלה, ובכך חיבלו בתהליכי השיקום: "משהו כמו 60% [מהמשתתפים] מטופלים ביחידות להתמכרויות, ואלה לא פעלו, חוץ מב[עיר אחת] שהמשיכו לקבל קהל כמעט כל הזמן. המענה הטיפולי לא עבד – איןקבלתקהל.אלולאאנשיםשמתקשריםבזום.זההדברשהכיבלט.גםשירותמבחןלאעבדובאופןרציף. המענים הטיפוליים לא היו. גם לא היו בדיקות שתן." על ביטולי הפעילויות, והקושי בהמשך הרציף של הליך השיקוםעלפעילויותיוניתןללמודגםמדבריהןקצינתמבחןושלרכזת,במסגרתראיונותהעומקשנערכועימן: " כששאלת אותי קודם על האינטראקציה עם משתתפים אז לא דיברתי על ביקורי הבית, זה עוד אינטראקציה חשובה. זה דברים שהקורונה משכיחה, פשוט לא היה הרבה זמן ביקורי בית" (קצינת מבחן); "הרגשנו שמה שאנחנו יכולים לספק – לא מתאפשר: קבוצת פעילים לא נפגשה, לא היו ארועים קהילתיים. מהזווית הזו בוודאותנפגע. אבל אורח החיים שלהם לא כל כך נפגע כי הם ממילא לאיוצאים לאירועיםחברתיים" (רכזת.) נקודה נוספת שהדגישה אחת מקצינות המבחן היא מיזמים ופיילוטים שונים שהחלו בתקופה שלפני הקורונה, ונאלצו להיגדע במהלכה: "זיהינו שיש ממש קושי בשפה העברית וקושי בקריאה, בכתיבה. רצינו גם ליצור איזושהי קבוצת שייכות של אותם משתתפים דוברי רוסית אז התחלנו... האמת שזה נגדע עם הקורונה, אבל התחלנוקורסעבריתלדוברירוסיתעםמורה,כזהמיניאולפןכזה".בעקבותהאתגריםהרביםוהפגיעהבקיומם הסדיר של הדיונים ושל תהליכי השיקום התגבר החשש לעליה במצבי סיכון שאליהם נקלעו המשתתפים, כפי שהיטיבהלהסביראחתהרכזות:"הסגריםוהיציאהמהשגרה,גםבהקשרהפיקוחישלה תוכנית–אנשיםשהיו עלהקצההגיעויותרלהתמכרויות.אדםנמצאיותרבביתאזבהקשרשלאלימותבמשפחה,ייתכןשפגעו.קשה היהלנו לדעת. הרבהמהפרמטרים שעזרו לנו להבין מההמצבלאעבדו, למשל קבוצה טיפולית שלא עבדה." תחום נוסף שבו ניכרו השלכות המשבר היה התחום התחום הכלכלי-תעסוק תי. נאשמים רבים איבדו את פרנסתם (ברמלה, למשל, 25 משתתפים איבדו את מקור הפרנסה שלהם במהלך השבועיים הראשונים לפרוץ המשבר). המצוקה הכלכלית הגבירה את הצורך של משתתפים רבים בסיוע חומרי ובסיוע בחבילות מזון. משתתפים נתקלו בקשיים למצוא עבודה ולהשתלב בשוק התעסוקה. כך סיפרה אחת מקצינות המבחן: "התקשרה אלי המעסיקה של [משתתפת] ואמרה שהיא נאלצת לפטר אותה כי הקורונה ככה טלטלה אותם כלכלית והם לא יכולים. הם עסק נורא קטן, והם לא יכולים להמשיך להעסיק אותה. וזה היה כאילו מבאס ברמות, המעסיקה הזאת פשוט התייעצה איתי איך לעשות את זה, היא פחדה לייצר שבר מאוד גדול בחיים של המשתתפת." אחד המשתתפים שיתף בקשיים שבהם נתקל במסגרת חיפוש עבודה: "עם עבודות – לא מצאתי עבודה,היו חסרות עבודות ברמהפסיכית.חיפשתי מאוד עבודה ולא הצלחתי למצוא." לצד זאת, אחתהרכזות העידה, כיחלק מהמשתתפיםלאחווהדרדרות כלכלית משום שממילאהם נשענועל קצבאותעוד קודםלפרוץ המשבר: "ההתדרדרות הכלכלית דווקא לא כל כך בלטה, כי זו אוכלוסיית קצבאות. אלו אנשים הישרדותיים שבכל פעם יש משברים. זה לא שינה את מסלול חייהם דווקא. היו המון תכניות סיוע למי שנפגע בקורונה – ודווקאלא לאוכלוסיה שלנו"! חוסר היציבות והקשיים המוגברים שהתעוררו בתקופת הקורונה הציבו בפני הצוותים המקצועיים אתגר בכל הקשורלהגדרתמדדיםלהצלחהולהפחתתסיכון.בתקופהשבהתהליכיהשיקוםנפגעובשלמצבהחירוםברור היהשהציפיותמהמשתתפיםאינןיכולותלהישאראותןציפיותכמובימישיגרה.נסיבותאלההעלואתהשאלה האםנכוןלגלותגמישותולשנותאתההגדרותהמקובלותשלמדדיההצלחה,כפישהסבירהאחתהרכזות:"אני חושבתשאנחנוהיוםמתמודדיםעםתקופהמאודמאתגרתבכלמהשקשורלהגדרתמדדיםלהצלחהולהפחתת 171 סיכון, אנחנו עסוקים בזה הרבה מאוד, ממש בחודש האחרון הרבה מהצוותים העלו רצון לנהל על זה שיח ולקייםעלזהדיוניםוהכשרות.רוציםודאותיותרגדולה,כיכולנומאודמאוד באפור...כמובןבראייהעתידית [תקופת הקורונה] זה מצמוץ, אבל במקרה לגמרי מחקר ההערכה עלינו נעשה במהלך המצמוץ הזה וזו שאלה מהנראה.אנשיםקשהלהם.קשהלמשתתפים,חלקםנעלמיםוחלקםחוויםהישנויותבכלמינימובנים,פתיחת תיקים, שימוש בסמים, זהלא קללראותאתזה וזה גם מעניין איך זה ישפיע." 4.5.2 ימי הדיונים בבית-המשפט הקהילתי בתקופת הקורונה עלפידו"חסיכוםשלמשרדהעבודה,הרווחהוהשירותיםהחברתייםבנושאההתמודדותבעתמשברהקורונה, תוכנית בתי- המשפט הקהילתיים עבדה בעצימות של 70% 12 . אחד הרכיבים ב תוכנית שהושפע באופן ישיר ובולט מן ההגבלות שהוטלו בעקבות משבר החירום היה הדיונים בבתי- המשפט הקהילתיים. בשל מגבלות הריחוק החברתי ימי דיונים רבים צומצמו וא ף התבטלו בחלק מבתי- המשפט הקהילתיים. אנשי הצוות נדרשו לתעדף תיקים ולהגדיר את אלה שנחשבים "דחופים" על- מנת שניתן יהיה לקבל אישור לקיים את הדיונים בעניינם. כך תיארה אחת הרכזות: "ימי הדיונים היו מאוד מצומצמים, מאוד מהרגע להרגע. לפעמים היו ימי דיונים עם 3-4 אנשים שביקשנו לראות באופן דחוף. חשבו שאפשר לוותר על ימי הדיונים. היה צריך לשכנע כל תיקותיקשהואחשוב.בסוףזוהיפרשנותמהותיקדחוף.כאלושניתקוקשרוהיהחששלהתמכרותאומסוכנות גבוהה. התעסקנו בזה המון – והכל ברגע האחרון. זה היה קושי כי יש משתתפים שצריכים החזקה יותר מהודקת.אםישלהםתיקיםנוספיםאוחששלחזרהלהתמכרותאנחנורוציםלראותאותםיותר,ובקורונהזה השתבש." רכזת אחרת תיארה את ההתעקשות של השופטת לקיים דיונים ולהימנע ככל האפשר מביטולים: "הדיונים בבית- המשפט כמעט שלא בוטלו. השופטת אמרה – עד שמישהו יעצור אותי. בימי הסגר היה מותר לקיים דיונים שהוגדרו כקריטיים. לא היו נאשמים שלא ראו אותנו חודשיים. אמנם ריווחנו דיונים, אבל המשכנו." התפקוד החלקי של בתי- המשפט עיכב את התהליך של משתתפים רבים, ולעיתים הוביל לתוצאות לא רצויות, כגון נתק בין דיון לדיון, דחיות רבות, תחושה בקרב המשתתפים של חוסר המשכיות ולפעמים אף מעצרי בית ממושכים. אחד המשתתפים סיפר: נושא הקורונה הוא זה שעיכב את כל התהליך בכלל. לא היו בתי משפט," לא היו משרדים. אם הייתי מתחיל בזמן הייתי מזמן מסיים. דחו את הדבר המון. הייתי במעצר בית שנה וחצי בלי עבודה, בלי כלום." משתתף נוסף הוסיף: "[הסגרים בתקופת הקורונה] שיבשו את הדברים... הייתי בקבוצות ולא הייתי יכול לבוא ליחידה, אז היינו עושים את זה בזום. זה היה בסדר... אבל אתה לא ממצה את זה כמו שאתהיושבבחי." 4.5.3 היערכות החירוםשל צוותי ה תוכנית – פעולות ומענים שניתנו בתקופת הקורונה על- מנת לסייע למשתתפי ה תוכנית לעמוד בתוכניות השיקום שנבנו להם ולהתמיד בתהליך, נדרשו מנהלי ה תוכנית ומפעיליה למצוא דרכים להמשיך ולספק מענים למשתתפים על אף המגבלות והאיסורים. לאורך החודשים הרבים שבהם שרר מצב חירום בארץ, בתי- המשפט הקהילתיים נערכו לעבודה במתכונת חירום 12 משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, סיכום פעילות זרוע הרווחה: התמודדות עם נגיף הקורונה 31 (מרס- אפריל, 2020 .) 172 חדשה. במסגרת זאת, אנשי הצוות עברו לתקשורת מרחוק עם כל המשתתפים והבוגרים במטרה לאפשר ליווי ומעקב אפקטיביים, אשריצמצמו את מצבי הסיכון ויאפשרו מיפוי צרכים שהתעוררו נוכח קשיי השעה. ההיערכות המיוחדתשל צוותי בתי-המשפט הקהילתיים עם פרוץהמשבר עם תחילת המשבר פורסמו מדריכי שיחה"" ייעודיים לסנגורים ולקציני המבחן. מדריכים אלה כללו דגשים בדבר חשיבות שמירת הקשר עם המשתתפים וחיזוקו דווקא בתקופה זאת; הסברים בדבר מטרת השיחה והנושאים שעליהם כדאילשוחחעם המשתתפים;וכן טיפים כיצד לבצע שיחות אלועל הצדהטוב ביותר. במהלךחודש מרץ 2020 נשלחמכתבעל-ידיאחת מרכזות בתי- המשפטהקהילתיים אל הצוותהמקצועי בבית- המשפט שבמסגרתו היא פעלה. מכתב זה עסק בהיערכות לתקופת החירום וכלל הנחיות מפורטות, בין היתר, בנוגע לימי הדיונים; לקשר של המשתתפים עם קציני המבחן; למחלקות העירייה; לפעילות אשפוזיות וקהילתיות; ולבדיקות התאמה של משתתפים חדשים לתהליך. מכתב זה הופץ לרכזות בתי- המשפט הקהילתיים האחרים. במקביל, הוקמה תשתית לשיתוף מידע בין חברי הצוות בכל מחוז וברמה הארצית. במפגש שנערך בין עו"סיות קהילתיות ור כזי מתנדבים וקהילה באחד מבתי- המשפט הקהילתיים נקבעו נהלים המתייחסיםלשיתופיפעולהביןגורמיםהמקצועבמטרהלאתרולמפותאתתמונתהמצבהעדכניתשלהצרכים ברמההאישיתוברמההרוחבית;הנהליםהתייחסוגםלחשיבותיצירתחוויהשלקשרעםהמשתתפיםבדרכים מגוונות ויצירתיו ת; למתן מידע אמין ועדכני למשתתפים ול תוכנית; וליצירת הזדמנות להשתתפות בפעילות התנדבותית ותמיכתית. אחתהפעולותהראשונותשבוצעועל-ידיהצוותיםהמקצועיים שלבתי- המשפטהקהילתייםבמסגרתהיערכות החירום היתה מיפוי צרכים מקיף"" . בתוך זמן קצר, צוותי בתי-המשפט בחנו ומיפו את הצרכים של 470 משתתפי התוכנית ובוגריה על מנת לקבל תמונת מצב עדכנית לתקופת החירום, שבהתאם לה ייבנה מאגר רחב של פתרונות. במקביל, הוקמה תשתית משותפת לשיתוף מידע בין חברי הצוות בכל מחוז וברמה הארצית. בראיוןעומקשערכנועםאחתהרכזותהיאסיפרהעלההיערכותהמיוחדתשליוותהאתפעילותהצוותהמקצועי בבית- המשפט הקהילתי שבו היא פעלה: בתחילת מרץ היתה לנו פגישה עם נציגת שירות המבחן ועם השופט." כבר הבנו שהולכת להיות מגפה ויהיו צמצומים של הדיונים. מאוד מהר עשינו היערכות שלנו של כל המעטפת. הגדרנומראשאתצוותהמעטפתשיבצעמיפויראשונייחדעםקציניהמבחן.בנינוקובץאקסל"קורונה"למיפוי צרכיםמיידייםשעולים,וביקשנוגםמהסנגוריםשיהיועריםויידעולגביהצרכים...עשינובינינוחלוקה,בעיקר גייסנו משאבים כגון משאבי מזון – למשל תרומה של מצרכים שונים בערך של עשרות אלפי שקלים שקיבלנו. שינינו את אופן הליווי של המתנדבים. גם אלו שליוו באופן אישי, הליווי הפך להיות בזום ויותר הנגשנו את עצמנו אליהם כדי לתת להם כלים. הכשרנו סוג אחד של מתנדבים למילוי טפסים, כמו איך ממלאים בקשות לביטוח לאומי. היתה גם קבוצה של אלו שמלווים באופן אישי – כדי שתהיה להם נגישות יותר גבוהה. המחוז היה מאודערוךומדויק, המגפההיתהעל השולחן ולא הפתיעה אותנו." צוותי בתי המשפט וגורמי המקצוע נערכו לשימור הקשר השבועי עם המשתתפים. בכל מחוז הוקמו מנגנונים משותפים חדשים לתגובה מהירה וגמישה. צוותי השיקום, שכללו את רכזי ה תוכנית, קצינות המבחן, העובדים הסוציאליים הקהילתיים ורכזות המתנדבים, פעלו במטרה להנגיש מענים, לשמש אוזן קשבת ולספק מערך תומך. ועדת ההיגוי המלווה את ה תוכנית התגייסה אף היא לסיוע, להכוונה ולניהול גמיש של ה תוכנית ברמה הארצית. 173 המענים הייחודייםשניתנו בתקופת הקורונה במסגרת ה תוכנית בעקבותמיפויהצרכיםהמקיףשערכוהצוותיםהמקצועיים,אותרומעניםקהילתייםוארצייםונבנהמאגררחב שלפתרונות, בתחומיםהבאים: סיועחומריוביטחוןתזונתישלהמשתתפיםובנימשפחותיהם: משברהקורונהיצר,כאמור,קושיכלכליעבור רבים ממשתתפי ה תוכנית, שנזקקו לסיוע חומרי, לרבות הצטיידות במזון. צורך זה עלה וגבר לקראת תקופת החגים. צוותי ה תוכנית פעלו יחד עם מתנדבים על מנת לגייס תרומות, לקבל סיוע מעמותות ולפעול להשגת זכאותבמיצויזכויותעלמנתלספקבטחון תזונתילמאותמשתתפים.במקריםשבהםהמשתתפיםשהובבידוד או התקשו להתנייד, חבילות המזון חולקו ישירות לבתיהם, באמצעות משלוחים של רשת מזון, כך שלא נוצר תיוג של "צדקה". בראיון שערכנו עם אחת הרכזת היא תיארה את מאמצי הצוות בהקשר זה: "לא היו ביקורי בית אבל כן חלוקת מזון. בהתחלה התחלנו עם תלושים אבל הם לא יכלו לצאת. התחלנו לעבוד עם עמותה, שנתנו לה "פול" של כסף והםעובדים עם שופרסל. הם מכינים מארזים שמגיעים הביתה. קיבלנו תגובות מאוד מרגשות. זה היה מאוד מכובד כי זה היה כמו משלוח שאנשים עושים, כולל בשר וכו'. בתקופת הקורונה היה מאוד קשה להשיג משלוחים ולכן הם הצליחו בזכותהעמותהלקבל משלוחלפני החגים." סיועבטיפולבחובותומיצויזכויות:לאורךהמשברפנומשתתפיםרביםבכלמחוזבבקשהלסיועבמיצויזכויות והסדרתחובות,ובכללזאתתביעותאבטלהבעקבותפיטוריםאוחל''ת,בירוריםבנוגעלהבטחתהכנסה,דחיית תשלומיחובות;טיפולבניתוקחשמלעל- ידיחברתחשמלוכדומה.פעולותשבשגרהמאתגרותרביםממשתתפי ה תוכנית ,הפכולאף יותר תכופות ודחופות בצלהמגיפה. אנשי הצוותים סייעו לטפל בפניות אלה. הפעלת מערך מתנדבים: לצורך התמודדות עם המשבר ועם הצרכים המוגברים שהתעוררו בעקבותיו, נקלטו מתנדבים חדשים בבתי- המשפט הקהילתיים, נוסף על אלה שכבר השתלבו בהם עוד קודם לפרוץ המשבר. בכל מחוז הוכשרו מתנדבים ומלגאים למתן סיוע ולקיום קשר אישי עם המשתתפים. המתנדבים העניקו תמיכה טלפונית,סייעולמשתתפיםבמיצויזכויותובמציאתמענהחומרי,כדוגמתשינועמזוןותרופותלמשתתפיםשלא יכלו לצאת מהבית. העו"סיות הקהילתיות ורכזות ההתנדבות, שפעלו בשיתוף עם רכזי ההתנדבות ברשויות המקומיות ובארגונים שונים, היו אחראיות על גיוס, הדרכה, ליווי והפעלה שוטפת של מערך המתנדבים. המתנדביםקיבלוהסבריםמפורטים,בכתבובעלפה,כיצדעליהםלתקשרעםמשתתפיה תוכנית בשיחותטלפון ובהתכתבויותוואטסאפ.בראיוןשערכנועםאחתהרכזותהיאתיארהאתתרומתםהמשמעותיתשלהמתנדבים בתקופה זאת:"המקום של המתנדבים גדל מאוד בתקופתהקורונה. היו הרבה שיחות טלפוןוזום." קישור למחלקות הרווחה: בכל המחוזות נעשה מיפוי של המענים בלשכות הרווחה השונות וננקטו פעולות במטרה לוודא שהמשתתפים הזכאים לכך יוכרו על ידי הרשויות וייכנסו לכל רשימות החירום של המחלקות ושלהעמותות (לצרכי קבלת חבילותלחג, סיועלמשפחות עםילדים, סיועחירום ועוד.) הנגשתמידעוהסברה: תקופתהחירוםהתאפיינה,כזכור,בריבויהנחיותלציבור,חלקןביטלוהנחיותקודמות אוקבעואיסוריםנוספים,והכלבשפהשלאתמידהיתהמונגשתונהירה.ריבויההנחיותוהתכיפותבעדכונןיצר תחושותשלעומסולחץבקרבהמשתתפים.צוותיה תוכניתבכלבתי- המשפטהקהילתייםריכזו,הנגישוותרגמו לשפות שונות מידע חיוני לנאשמים בנושאים הקשורים לתקופת החירום: הוראות משרד הבריאות, הנחיות לגבי סגרים, זכויות שמגיעות למשתתפים בעקבות המצב, מידע על סיוע נפשי ועוד. פעילות זו נועדה לוודא כי 174 המשתתפים מודעים לנהלים המשתנים חדשות לבקרים, מצליחים להתאים את עצמם בהתאם למציאות המשתנה ונמנעים מהסתבכותעםהחוק. סיוע באיתור מקומות עבודה למשתתפים שפוטרו ממסגרות התעסוקה הרגילות שלהם: במישור התעסוקתי, נאשמים רבים איבדו, כאמור, את פרנסתם. לצד זאת, נוצרו הזדמנויות תעסוקתיות חדשות בתחומים שבהם דווקאגברהביקושלעובדים,כדוגמתרשתותהמזון.צוותיה תוכנית סייעובאיתורמעסיקיםובחיבורבינםלבין נאשמים דורשי עבודה שלא היו זכאים לדמי אבטלה בשל תקופות זמן קצרות מידי בתעסוקה קודם לכן. כפי שתיארה אחת הרכזות בראיון שערכנו עימה: "היתה הרבה עבודה סביב תעסוקה – חיפוש מקומות עבודה וגם סיוע במילוי מסמכיחל"ת." פתרונות וסיוע אד-הוק תוך שימוש בגמישות וביצירתיות: צוותי ה תוכנית עבדו ביצירתיות ובגמישות לספק פתרונות לצרכים שוטפים ומשתנים של המשתתפים. כך למשל, ברוב המחוזות נאספו עבור משתתפים חפצים (מיטה, בגדי תינוקות וילדים, צעצועים, מחשבים), גויסו מתנדבות לסיוע לכמה אימהות חד- הוריות שנזקקו לתמיכה משמעותית, וכן גויסו תרומות של חיתולים ומזון תינוקות. המאמץ לספק מענים לצרכים מזדמנים השתרע על פני מנעד רחב של היבטים ותחומים, כפי שתיארו שניים ממשתתפי ה תוכנית: "בית משפט קהילתי היה גם בזמן הקורונה.היו באים מבית משפט קהילתי ועושיםלי ביקורי בית. היו מביאיםלנו קניותלבית.לא יודע, אמיתי, אני לא הייתי מרגיש שאי פעם יהיה דבר כזה בארץ שבית משפט יתייחס [כך] לבן אדם שמסוכן לציבור.משקמיםאותו,מעליםאותועלהדרך,תומכיםבוועוזריםלו.אניעכשיונקראכמובןמשפחה;" "היו לי המון קשיים בקורונה. היה לי רק קשר טלפוני איתם [עם אנשי המקצוע בבית- המשפט הקהילתי]. מבחינה כלכליתהיהלי קשה כיהמון ימיםלאעבדתי. תודהלאל, גם בזהעזרולי.לאעזבו אותי גם כשלאעבדתי.נתנו לי מצרכים לבית, כרטיסים, בגדיםלבת שליודבריםלהולבית.לא השאירו אותי תלוי באוויר." הגמישות והיצירתיות במציאת מענים בתקופה של חוסר ודאות והגבלות רבות באה לידי ביטוי גם בהבנה של אנשיהצוותכילאניתןלדבוקבאופןנוקשהבדרישותהנהוגותבשגרהעלמנתלאפשרלמשתתפיםלעבורלשלב הבאאולסייםאתה תוכנית.המציאותבתקופתהמגיפההכתיבהמצבבורביםמהשירותיםלאפעלו,ובכללזה מענים טיפוליים שבשגרה מסופקים על ידי לשכות הרווחה ושירות המבחן. כדי להתגבר על חסרונם של מענים חשובים אלו, נמצאו פתרונות חלופיים, שה תוכנית עצמה סיפקה. אחת הרכזות הסבירה: "הצוות אצלנו הוא חזק וגמיש. מהר מאוד התגמשו. היו פחות ימי עבודה של קציני מבחן במשרד, אבל עברו לטלפונים ופגישות אצלנו במשרד.נכון שהיופחות מהרגיל, אבלעשואתהמקסימום. מה שמאודהפריע היההקבוצותהטיפוליות והמעניםברווחה–מאודמצומצם.יחידותהתמכרויות.עברנולפעולאין- האוס.וכןלנסותלתווךלצוותשאנחנו מעבירים שלביםומסיימים תוכנית בליחלק מה תוכנית . המליצועלקבוצה אבלהיאלאאפשרית.הסתכלנו על המטרות– למשלהפחתתמסוכנות– וניסינולהגיע[אליהן]בדרךאחרת." לצדהמאמציםהמשמעותייםלשמר אתההישגיםולמנועהתדרדרותשלמשתתפים,היתההבנהבקרבהצוותיםכיבתקופהזוצפויות"נפילות",וכי יש לצפות אותן. כך למשל ציינה אחת הרכזות: "הבינו אותם כאשר חזרו לסמים – התביעה הכילה יותר בגלל התקופה"... שמירהעלקשראישיביןהצוותיםלביןהמשתתפים:לאורךהתקופהצוותיה תוכנית עמדובקשרשבועירציף עם המשתתפים ובני- משפחותיהם. מאות שיחות בוצעו במגוון כלים דיגיטליים, במטרה לעקוב אחר צרכים משתנים שהתעוררו ולמצוא פתרונות למשברים שהצריכו מענה. ההקפדה על מתן יחס אישי למשתתפים באה 175 לידי ביטוי באופן שבו הצוותים המקצועיים בחרו לתקשר עם המשתתפים כמו גם בתוכן המסרים שאותם העבירו להם. וכך תיארה אחת הרכזות: "אני מאמינה בקשר אישי – לענות על מענים כפי שעולים בכל רגע ורגע. פשוט שיחות צוות שוטפות. חילקנו בינינו טלפונים וזיהינו נאשמים שהיו במצוקה מיוחדת... היה לנו משתתףשלאצלחאתהתקופה,התדרדר,נעצרויצאמןה תוכנית אמנםהיהבשלבמתקדםאבלהיולוקשיים.. לא בטוחה שזה קרה בגלל הקורונה. אבל זה אחד שנכנס ללב של כולנו והיה כבר תקופה ארוכה. אני זוכרת שהוא התקשר אלי. בשיא הקורונה דיברנו פעם ביומיים. אמר לי: רע לי, אני עצוב, קשה לי. דיווח על חרדות. קצינת המבחן נכנסה לתמונה מיד. אולי בזמן שגרה הוא היה מצליח להחזיק את הכול, עד הנפילה הבאה." השמירה על קשר אישי תרמה לשימור תחושת השייכות וההמשכיות של ה תוכנית ונתנה למשתתפים תחושה שיש מי שמלווה אותם גם בעתות המשבר. על חשיבות הקשר הישיר עם המשתתפים עמדה אחת מקצינות המבחן: "בתקופת הקורונה, השופט שלנו שלח הודעת טקסט לכל המשתתפים... זאת אומרת, הפצנו איזשהו מכתב שהוא כתב למשתתפים שהוא דואג להם, והוא מבקש מהם לקחת אחריות, ושאנחנו מחכים להם ושהתקופה הזאת תיגמר... שאנחנו מקווים שכמה שיותר מהר נחזור לשגרה. המון אמירות מאוד מרגיעות והפצנו את זה למשתתפים. וממש היה משתתף שאמר 'אני לא מאמין שקיבלתי את ההודעה הזאת מהשופט. אני רגיל שתמיד פונים אלי בפרוטוקולים, תמיד כאילו זה היה בתוך פרוטוקול. לראות את זה בטלפון שלי שהשופט פנה."...' שתי רכזות התייחסו לאופן שבו הן תופסות את החוויה של המשתתפים לאורך התהליך ב תוכנית בתקופתהקורונה– חוויהכילאהושארולבד.אחתמהןסיפרה:"בחוויהשלהםהםיגידושהםקיבלו מענה,שלאהושארולבד.נאשמיםאחרים[שלאבמסגרת תוכנית בית- המשפטהקהילתי]לגמרינשארולבד.הם מודעים להבדל. יש אנשים שאומרים לנו – אתם בית. המשפחתיות הזו התבלטה במיוחד בתקופת הקורונה." הרכזת האחרת הוסיפה: "האנשים הרגישו שלא עזבנו אותם לבד. דיברנו איתם, נתנו את כל העזרה החומרית – תלושי מזון וסל מענים, אנשים באו לדיונים. עשינו שיחות טלפוניות של סנגורים, אני, קצינת המבחן והמשתתף.וואטסאפוידאו". מצידםשלהמשתתפיםניכר כי המאמציםשהושקעועל- ידיהצוותיםבשמירהעלקשררציףואישיעימםנשאו פרי, כפי שתיארו שניים מן המשתתפים: "וואו, את האמת אני ממש מתרגש מההודעה שלך. זה כל כך מחזק, נותן תחושה שאני לא לבד... קודם כול זה לא מובן מאליו לקבל ממך הודעה כזאת. אני קיבלתי הודעה משופט רק בפרוטוקול כול החיים שלי... זה פשוט מחמם את הלב הדאגה, התמיכה, והעזרה שאתה נותן והכי חשוב שהיוםבזכותךישליחוויהמתקנתוראיהשונהעלכולמערכתהמשפט";"ואוומרגשמאד,לדעתשאתםכולכם תמידעומדיםלצידנוושישלנותמידאתהתמיכההכלכךגדולהשלכם.ליאישית זהעושהטוב,מעברלזהאני יודעשאניבקשראיתך,וכמושאמרתיזהבהחלטרקיכוללעשותטוב,וכמושאמרתי זהמחזקליאתההרגשה בתור בוגר בית- משפטקהילתי." פעילות קהילתית: משבר הקורונה פגע באופן ישיר ביכולת לקיים מפגשים חברתיים ואירועים קהילתיים פיזיים, לנוכח מגבלות הריחוק החברתי. בימי שגרה, ההשתתפות בפעילויות קהילתיות וחברתיות מהווה חלק בלתי נפרד מ תוכנית השיקום של המשתתפים. המעורבות הקהילתית מייצרת מעגלי תמיכה למשתתפים, מגבירה את תחושת השייכות שלהם, מעודדת אותם ללקיחת אחריות הדדית זה כלפי זה וממילא מהווה גורם מפחית מסוכנות. כפי שהעידואנשי הצוות,ההיבטהקהילתיהיהנושא שהתעורר ביתר שאת בתקופתהמשבר, שכן הוא הצריך את הצוות להגדיר בצורה מדויקת את תפקידם של ההיבטים הקהילתיים ב תוכנית ולחשוב על דרכים חלופיות לשמר ולקיים את ההיבטים הללו, על אף אילוצי הריחוק החברתי. אחת הרכזות תיארה כיצד 176 חשיבות ההיבטים הקהילתיים התחדדה דווקא בתקופה זו: "ברמה רחבה יותר יש משהו ששם את הפוקוס במקום הקהילתי – מה זה אומר ב תוכנית , איך אנחנו מבטאים את זה ב תוכנית. ההיבט הקהילתי הוא משהו שעסקנו בו רבות. מה עושים כאשר אין מענים מהקהילה, מה עושים כשאין אירועים, מה עושים כשרק בית המשפט עובד ולא מקומות קהילתיים. החיבור בין בית המשפט לעיר. דווקא ברמה של התוכנית בכל מקרה כדאיהיהלבחוןאבלבגללשנדרשנולו– זההיהיותרעלהשולחן.גיוסמתנדבים– למה?מההצורך?זהבשביל להקלעלהעבודהאוליצורקשרים?התח דדושאלותבמובןהחברתישלה תוכנית איןלימעניםשאניממציאה.. הכוח שלנו הוא התיווך לדברים שיש בקהילה. דווקא מעבר למענים קונקרטיים, החיבור הרחב יותר לקהילה, המפגשים וכו' – שם אותם בפוקוס. כל העולם היה עסוק במפגשים חברתיים ואיך לקיים אותם. המקום של הקהילה כגורם מפחית סיכון כשהיכולת להתחבר מרחוק היא מוגבלת – התחדד. לכן אנחנו יוצאים יותר מוכנים לימים שבשגרה." מתוך מודעות לחשיבות הרבה של מפגשים חברתיים כתרופת-נגד לבידוד שנבע מהסגרים, צוותי בתי- המשפט הקהילתיים עמלו לייצר חלופות לשימור פעילות קהילתית בימי קורונה, כפי שתיארה אחת הרכזות: "עשינו טיול. ידענו שאם יגיעו יותר מ- 20 נצטרך לפצל. באוקטובר עשינו פעילות גדולה של שיקום נזקי השריפה בנוף הגליל. הטיול היה בדצמבר. השופטת ביטלה יום דיונים אז באופן ספונטני החלפנו את הדיון בטיול. היתה גם הדלקת נרות בחנוכה של קבוצת הפעילים. העו"ס הקהילתי מאוד התבלט בגמישות שלו. גם לעו"סיות הקהילתיות יש גמישות תעסוקתית הרבה יותר גדולה משירות המבחן. זו היתה שעתם היפה של העו"סים הקהילתיים. התגלה כמה הם יכולים לפעול בחופש, לעומת שירות המבחן שזה ארגון גדול." רכזת אחרת הוסיפה: "בסגרים לא היתה קבוצת פעילים. הם מאוד רצו לקיים [את מפגשי הקבוצה] אבל מכיוון שאנו גוף שיפוטיאיאפשר.אבלכןביןהסגריםהתקיימה.הקצבהיהאחר.היושנינסיונותלבצעמפגשיםבזוםבסגרים וזה לאהיה מוצלח.לאלכולםיש נגישות וזה גםלא נתן את אותו מענה. המפגשים הפיזייםהיו בשטח הפתוח. האירועים היו בקיץ בקפסולות. עשינו אירוע לנשים וילדים (הבאנו מישהו שעשה ג'אגלינג) ואירוע נפרד לשאר הנאשמים (שמעון אמסלם ספורטאי- עבר נתן הרצאה), אבל זה לא היה כמו אירועים קודמים, כמו שהיה לבריכהוכו'.הרבהשברנואתהראשאיךמייצריםקהילה.בסגרהאחרוןהצוותהכיןסרט.רצינולייצרתחושת ביחד בכלים העומדים לרשותנו. כל העולם עבר לעולם הדיגיטלי, ואצלנו זה לא רלוונטי. אפילו שחילקנו מחשביםזהלאנתןמענה.לכןעשינודבריםמצומצמיםמתישאפשר.ישאירועאביבמסורתי– השנהלאהגיעו הרבה אנשים. ייקח זמן להחזיר את הדבר הזה, כי נכנסו אנשים חדשים שלא הכירו מפגשים קודמים. היה הרבהצמאלזה,הרבה רצון,כלפעםלאידענומהקורהעדהרגעהאחרון.הפעילים הכינוערכותיצירהוחילקו אותם,גם כאן עברנולפעילות אין- האוס." על אף מאמצי הצוות, ברי כי רכיב הפעילויות הקהילתיות והחברתיות ב תוכנית נפגע בתקופת המשבר. אחד המשתתפיםתיאראתתחושתהקהילתיותשלטעמולאנוצרהבאופןמיטביבימיהקורונה:"מהשדיברתיעליו מקודםשלפגישותשלביתמשפטקהילתי,לייצראתהקהילתיות.אזהםכולםקרורקכשהתחילההקורונה... כמובן שזה כנראה אומר שהיה הרבה פחות מהם, וגם זה אומר שהם לא היו יכולים לקרות בסגרים ולא היו יכולים לקרות פה ושם והיה צריך תו ירוק וכל מיני אישורים, אוויר פתוח, כל מיני... אז יכול להיות שזה גם השפיע עלמה שדיברתיעליו מקודם שלתחושתהקהילתיות שהרגשתי שלאנוצרת כמו שצריך." 177 4.5.4 השלכות המשבר על דפוסי הפעולה בין הצוותים ב תוכנית בראיונות שערכנו עם אנשי צוות מבתי- המשפט השונים חלקם תיארו תהליך של אינטגרציה ושיתוף פעולה גובר שהלךונרקםביןאנשי הצוותבכלאחדמבתי-המשפטובין הצוותיםהשוניםשלבתי- המשפטהקהילתיים השונים. בעוד שבימי שגרה כל צוות פועל בתחומי בית- המשפט שאליו הוא שייך, לצד גורמי המקצוע השונים, בתקופתהקורונה שיתוף הפעולה בין הצוותיםוגורמי המקצוע השונים התחזק, באמצעות שיתוף מידע, שיתוף אסטרטגיות לגיבוש מענים והתייעצויות. אנשי צוות שונים תיארו את חוויתם בהקשר זה: "אני חייבת להגיד שהקורונה נתנה חת יכת מקפצה לשיתוף הידע בינינו... אני חושבת שלמדנו בזמן הקורונה שכל המענים הפכו להיותיותרבסיסייםויותרגנריים,כיכולםמתמודדיםעםאותוהדבר.אזזהגרםלנוקצתבעיני,קצתיותר... לעשות איזושהי קפיצה בהיכרות ובהבנה של איך אנחנו כן מצליחות לשתף מידע שהוא יהיה רלוונטי עבור שני הצדדים" (קצינת מבחן); "כצוות – זה מאוד חיזק אותנו, העובדה שעברנו את זה ביחד" (רכזת); "[תקופת הקורונה] יצרה אתגר שהצריךעבודה בין חברי הצוות – נעשתהעבודה" (רכזת.) לסיכום,תקופתהקורונההעמידהאתגרמשמעותיבפני תוכניתבתי- המשפטהקהילתיים.פרויקטשהיהיחסית עוד בתחילת דרכו נאלץ להתמודד עם אתגרים שגם גופים וארגונים ותיקים, ממוסדים וחזקים התקשו לעמוד בהם. מעבר לצורך להתאים את הפעילות העניפה למגבלות השעה, מגיפת הקורונה אתגרה את משתתפי ה תוכנית באופן משמעותי ורבים מהם נמצאו בסיכון מוגבר לנסיגה בתהליכי השיקום שלהם ואף להרחקה ממנה בשל ביצוע עבירות נוספות או חזרה להתמכרות. הצוותים המקצועיים של ה תוכנית פעלו ביצירתיות על מנתלהבטיח רציפות והמשכיות שלהתהליכים שאותם עברוהמשתתפים וכדי למנוע אתההתדרדרות שעמדה לפתחם. כפי שפרק זה מלמ ד, צוותי התוכנית פעלו מתוך תפיסה של אחריות משותפת, סולידריות קהילתית וקשר אישי. אתגרי השעה ייצרו הזדמנות לחזק את שיתוף הפעולה בין צוותי בית- המשפט ואנשי המקצוע, לשתףבמידעובאסטרטגיותפעולהביןהצוותים שלבתי- המשפטהשוניםולגלותהכלהוגמישותבנוגעלציפיות ולדרישות מהמשתתפים. יותר מכך, תקופת המגיפה הניבה מצידם של הצוותים השונים הבעות אכפתיות, דאגה, ונכונות לפעול מעל ומעבר לנדרש לטובת המשתתפים, ומחוות אלו התקבלו בהכרת תודה על ידיהם. בכפוףלזהירותשישלנקוטבלמידהממצבמשברילימישגרה,נדמהכיתקופתהקורונהמאפשרתלהפיקלקחים בדברחוזקות שבאו לידי ביטוי בתקופה זו לצד נקודות שניתן לשפר ב תוכנית. 178 4.6 מקומם של נפגעי עבירה ב תוכנית פרקזהמבוססעלראיונותעומקחצי- מובניםעם18 משתתפיםומשתתפות,וכןעלראיונותעם51 אנשימקצוע שונים אשר ליוו את אותם המשתתפים בתהליך שעב רו בבית- המשפט הקהילתי. תשעה מהמרואיינים נשרו מהתוכנית בבית-המשפט הקהילתי, בין אם מרצונם ובין אם בשל החלטת צוות בית- המשפט, וסיימו את התוכנית ב"אי- הצלחה."13 תשעה מהמרואיינים סיימו את התוכנית בהצלחה. המרואיינים והמרואיינות השתתפובבתי-המשפטהקהילתייםבנצרת,ב רמלה,בבארשבע,בתל- אביבובחיפה.14 הפרטיםהדמוגרפייםשל המשתתפים המרואיינים מוזכריםלעיל בפרקים4.3.1 , 4.3.2,ו- 4.3.4 (טבלאות 6,7, ו-9) . בדומה לפרקים האחרים המבוססים על ראיונות עומק, הפרדיגמה המחקרית בפרק זה מאמצת את הנחות הגישההפנומנולוגית(2007Creswell, ), לפיהעלמנתלהביןתופעה,ישללמודעליה ממישלקחבהחלקבאופן ישיר (2000 Lincoln, & Denzin שקדי,; 2007 ). בפרק זה, התופעה שאותה ביקשנו לבדוק היא מעורבותם של נפגעי עבירה בהליכים בבית- המשפט הקהילתי. מבחינה מתודולוגית, הפרק מבוסס על נרטיבים הנובעים מראי ונות עומק חצי- מובנים שערכנו עם משתתפים ועם אנשי המקצוע. ככלל, ביקשנו לשמוע מהמשתתפים ומאנשי המקצוע שרואיינו חוויות, תובנות ולקחים הנוגעים למקומם ולהשתתפותם (או אי- השתתפותם) של נפגעיעבירהבתהליכיםהמתנהליםבבית-המשפטהקהילתי.חלקמאנשיהמקצוערואיינובהקשר שלתהליכים ספציפיים (דהיינו, בנוגע למשתתפים מסוימים) וחלקם רואיינו באופן כללי יותר. אחת השאלות שכללנו במדריכי הריאיון, הן של הראיונות עם המשתתפים הן של הראיונות עם אנשי המקצוע, היא "האם היה קשר כלשהולאורךהתהליך עם נפגע העבירה? ככל שכן, כיצדלדעתך אותו ק שרהשפיע עלהתהליך? 15 ". חלק מהראיונות בוצעו באופן מקוון (דרך אפליקציות שונות כמו "זום") או באופן טלפוני, בהתאם לבקשת המרואיינים, למרות הקשיים הטכניים שמדיום זה לעיתים יצר. המשתתפים ואנשי המקצוע איתם התקיים ראיון לא קיבלו תמורה בעד השתתפותם. על מנת לשמור על פרטיותם של המרואיינים השתמשנו בשמות בדויים, וכן הקפדנולטשטש פרטים מזהיםלאורךהפרק במקומות בהםהיהחשש לחשיפתזהות. מתוך ראיונות העומק המובנים- למחצה עלו מספר תמות שחזרו על עצמן. לא היה ולו מרואיין אחד שציין כי לדעתו ההתייחסות לנפגעי העבירה בתוכנית מממשת את הפוטנציאל. ניתן להבחין בכך שהן בהליכים הספציפיים שנותחו כאמור, והן בנקודת מבט כללית יותר, ההתייחסות לנפגעי העבירה לוקה בחסר. בתחום נפגעי עבירות אלימות במשפחה, עולה כי ישנה מעורבות רבה יותר של ה"מתלוננים"16 ושל נפגעים נוספים, אך 13 יצוין, כקבוע בתוכנית ההפעלה של התוכנית, כי ניתן לסיים את ההליך תחת אחת מהקטגוריות הבאות: הצלחה/אי- הצלחה/ חוסר הסכמה בין הצדדים. היחס בין המרואיינים ה"מסיימים" ל"נושרים" משקף בקירוב את שיעור הנשירה מהתוכנית בקרב המופנים אליה, שהוא כ50% . 14 אף שמחקר ההערכה מתמקד בארבעת בתי-המשפט הקהילתיים בבאר-שבע, ברמלה, בתל- אביב ובנצרת, מצאנו לנכון לכלול במסגרת פרק זה גם את משתתפי בית-המשפט הקהילתי בחיפה. העובדה שבית-משפט זה נפתח אחרי ארבעת בתי-המשפט הקהילתייםהעומדיםבבסיסמחקרההערכה,תורמת לגיווןהמקריםשעליהםמתבססהפרק.בנוסף, עלמנתלשמורעלפרטיות המשתתפים, הפרק אינוכוללפירוטבדברמי מהמרואיינים השתתף באיזה בית- משפט. 15 שאלהזונשאלהרקהיכן שהיהנפגערלוונטיוספציפילהליך,דהיינו,מתלונן אודמותאחרתשבהתאם לחוקנפגעיעבירהמוגדר כנפגע עבירה. כך למשל, במקרים שבהם העבירה או העבירות בכתב האישום כללו סחר בסמים/שימוש בסמים, אין נפגע עבירה ספציפי ולפיכך שאלה זו לא נשאלה. 16 מתלונן הוא מי שמוגדר בכתב האישוםנגד המשתתף כאחד ה"עדים". זהו המושג אליו תובעיםוסנגוריםנוטים להתייחס כאשר הםמדבריםעלנפגעיעבירה.עםזאת,לאתמידנפגעיעבירה הםה"מתלוננים"בתיק,במובןזהשהםלאהיואלהשהגישותלונה במשטרהואףלאמסרוגרסהבחקירה.במקריםכאלה,יתכןכיהםלאיהיו בעליזכויותבהליךהפלילימתוקףחוקזכויותנפגעי עבירה. 179 אפילו בתחום זה עולה כי מעורבותם לא תמיד מספקת, ובמקרים רבים הדגש הבלעדי הוא על האינטרסים והצרכים של המשתתף. להלן נציג את עיקרי התמות שעלו מתוך הנרטיבים של המרואיינים בנוגע למקום של נפגעיעבירה בבית- המשפט הקהילתי. ממצאים א. מקומם השולי של נפגעי עבירה כיום בבתי- המשפט הקהילתיים (למעט בעבירות אלימות במשפחה) כיום נפגעי עבירה אינם זוכים למקום משמעותי בתהליכים המתרחשים במסגרת ה תוכנית. מירית, עובדת סוציאלית קהילתית, ציינה כי תחום נפגעי העבירה פחות קשור לתפקידה, אך למיטב ידיעתה כיום הקשר עם נפגעיעבירהבתוכניתאינומשמעותי:"לצערי,פחות...אנילאיודעתבגללמה...אבלפחות...זאתאומרת,אני תכלס מבינה למה... העולם של נפגעי עבירה זה יותר ... אצל קציני המבחן, שמכירים את המשתתפים בצורה יותרפרטנית.ואזהםמכיריםגםאתבניהמשפחה,ובמידהשאחדמבניהמשפחההואנפגעעבירהאזכןעושים איתם תהליכים. לי פחות יש מה להגיד על זה מהבחינה כאילו המקצועית. אני פשוט לא נפגשת עם נפגעי עבירה...אנחנולאכלכךיודעותאיךלהתמודדעםזה,תמידזהמרגישלנוכזהלאהzone שלנו.כאילו,להתרחק או לא להכיר, ודווקא אולי זה נקודה טובה של כן לנסות ולהכיר את העולם של הצד השני, של נפגעי העבירה. אפרופו כזה שלא תמיד רואים את כל התמונה, אז זה ממש רכיב חשוב." אף שמירית ציינה כי הקשר עם נפגעי העבירה מצוי בגזרתם של קציני המבחן, מרבית קציני המבחן שרואיינו העידו כי הם אינם בקשר עם נפגעי העבירה. כך למשל, נופר, קצינת מבחן, סיפרה שהיא לא עוסקת כיום בנפגעי העבירה, אף שבהחלט סבורה כי יש מקום לעיסוק בהם: "האמת שאני לא מספיק עסוקה בהם, בנפגעי העבירה. פתאום כשאת אומרת את זה אני חושבת שאולי אני צריכה יותר... לא שאין נפגעים כשמישהו מכור לסמים. הרבה פעמים יש עבירות רכוש וישכלמיניעבירותשפוגעותבאנשים.אבלהאמתשלאיצאלייותרמדילעשותתהליכיםשלצדקמאחה...אני זוכרת שהצעתי לכמה בודדים שזה היה רלוונטי לעבירה שלהם וזה לא יותר מדי התקדם... היה מישהו עם עבירת מרמה מאוד קשה, שהוצע לו כן לעשות גישור עם הפוגע. אני לא זוכרת מה היה שם, בסופו של דבר זה לאהצליחלהתקדם...הרבהזהעבירותשקשורותלהתמכרות,הרבהפעמיםסחרבסמים,ועבירותרכוששפחות רלוונטיות לעשות תהליך כזה." שירין, קצינת מבחן, העידה אף היא כי ברוב המקרים אין התייחסות לנפגעי העבירה: "תשמעי ... אנחנו פחות נכנסים לקשר עם נפגעי עבירה, יותר כמובן בקשר של תיקים שהם תיקי אלימות במשפחה." סתיו, קצינת מבחן, הוסיפה: "אני מרגישה ש[המעורבות של נפגעי העבירה] לא משהו שיש לו מספיק התייחסות בתוך התוכנית. אנחנו לא מספיק שם בעיני, בלהצליח לחשוב על איך... אני לא יודעת אם זהשינהאתהתפיסותשלילגבי זה.התפיסותשלילגביזהמובילותאותילמחשבהולתחושהשזהלא,זהעדיין לאמקבל מספיק התייחסות וזהעדייןלא משני כיוונים." מתוך המשתתפים שרואיינו שישה הואשמו בעבירות אלימות, שלא בהקשר לתא המשפחתי. במקרים אלה המשתתפים ואנשי המקצוע לא התייחסו באופן מיוחד אל נפ געי עבירה, למעט שתי התייחסויות. עמית, התובעת בתיק בעניינה של רונית פרקש, אשר נכנסה להליך בבית- המשפט הקהילתי בשל עבירות איומים ואלימות יחסית קשות וסיימה באי- הצלחה, התייחסה אל נפגעי העבירה: "היו לה הרבה תיקים וכולם תיקי אלימות שצפויים למאסר. אני לא אשקר לך, הסיבה הגדולה שבגללה הכנסתי אותה זה באמת בגלל עניין 180 משפחתימורכב,סוציאלימורכבשלה....הרצידיביסטיותשםהיארציניתוישגםנפגעיעבירהשהמשיכולחוות ממנהעדייןתיקיםשנפתחיםאבלאותיבכלאופןענייןיותרהענייןשללתתלהאוליתוכניתהוליסטיתשיכולה לשקםלה אתכלהחייםוהיאפשוטלאהייתה שם....[לאהיהקשרעםנפגעיעבירה],זהלאהגיעלשלבהזה." עמית השוותה את ההליך של רונית להליך אחר. היא סיפרה שלאחרונה החלו להכניס ל תוכנית תיקים יותר חמורים: "הכנסנו תיק פציעה, תיק של בחור שיצא עם [כלי נשק] ואיים על קטינים, שזה גם חריג, אבל אני חייבת להגיד לך, הוא כבר חמישה חודשים בהליך, עושה עבודה מדהימה. ואנחנו תמיד, אגב, אני בקשר עם נפגעת העבירה, כל הזמן חשוב לי ליידע אותה מה קורה איתו בהליך, שזה משהו שאני לא חייבת בכלל ואני עושהאת זה כי חשובלי שהסליחה ממנהתהיהיותר אמיתית כיהיא תבין מה קורה איתו. כי זה תמיד משפיע ואני גם משתפת אותו בצורה עדינה: עדכנתי את נפגעת העבירה שלך באיזה שלב אתה, מה קורה איתך, ואני מתעדת הכול. חשוב לי. היא גם מופתעת, היא אומרת לי: לא האמנתי שמתקשרים אלי מהתביעה להגיד. את רואה, זה המעבר הזה. אני באמת חושבת שתובע בבית- משפט קהילתי, צריך להיות מי שצבר כבר ניסיון ויודע איךלהסתכלעל תיקים בצורה מאוזנת." למרותהדוגמאותהאלו, בשארהתיקים בהםהייתהעבירת אלימות, אנשיהמקצוע והמשתתפים שרואיינו מסרו כי נפגעי העבירהלא לקחוחלק בהליך. מעניין לציין, כי בחלק מהמקרים, כאשר נשאלו אנשי מקצוע על מעורבותם של נפגעי העבירה בהליכים ספציפיים, שבהם רואיינו גם המשתתפים, לא מעט מהם השיבו בצורה כזו או אחרת כי הם "לא יודעים". כך למשל,במקרהשליובל,עו"סקהילתית,שרואיינהביחסלאליכהן,אשרסייםאתההליךבהצלחהונכנסלהליך בשלעבירותרכושואלימותרבות,השיבהכיהיא לאיודעתאםמישהודיברעםנפגעיהעבירה.""רותם,קצינת מבחןשליצחקיוספי,אשרביצעעבירותרכושרבותוחמורותוסייםבהצלחה,סיפרהכי:"לאהיהקשרלנפגעי העבירה. יש לו מיליוני נפגעי עבירה, את יודעת כמה תיקים היו לו?! משהו מטורף" . תום שתפקידה הוא רכזת באחד מבתי- המשפט הקהילתיים, התייחסה למשתתף משה בוכמן, אשר נכנס להליך בשל עבירות רכוש וסיים באי הצלחה, ברקע התבררה גם אלימות מילולית בקרב בני הזוג: "אני חושבת שלא [הייתה התייחסות לנפגעי עבירות הרכוש], זה היה, כאילו היה, שוב, היה את העבירות המוצהרות שזה היה עבירות רכוש, והיה את ההתנהגותשל,כאילואתההתנהגותהאלימהכלפיאשתושזההיהככה...ברקעושםהיה,שםזהכלהזמןהיה בדיאלוג ועל השולחן ובשיח, כאילו ולבדוק כל הזמן איפה כל אחד [מבני הזוג] נמצא, אבל על עבירות הרכוש לדעתי לא". מבין המשתתפים שרואיינו תשעה נכנסו לבית- המשפט הקהילתי בשל עבירות רכוש, כשבעה מתוכם תוארו כעבירות רכוש ברף החמור. עם זאת, רק באחד מהמקרים המשתתף אחסן נצר שסיים באי- הצלחה, התייחס לנפגעי עבירה כגורמים בעלי השפעה על ההליך שלו בבית-המשפט הקהילתי. בשאר המקרים לא הייתה התייחסות מצד המשתתפים המרואיינים אל נפגעי העבירה, ולא היה שוני בהקשר הזה בין אלו שסיימו את ההליךבהצלחה,לביןאלושסיימובאי-הצלחה.כךלמשל,יצחקיוספי,אליכהן ומחמדאלעזהבעליעברפלילי עשיר של עבירות רכוש, שסיימו בהצלחה את ההליך הקהילתי, לא התייחסו לנפגעי העבירה כאשר נשאלו אם היו אנשים ספציפיים שהשפיעו עלההליך שלהםואםהייתה מעורבות שלנפגעי עבירהבהליך. אלונה דנילוב אשר הואשמה בעבירות רכוש בסכומים גבוהים בנסיבות בהן נפגע העבירה היה קרוב משפחה שלה,לאהתייחסהלנפגעהעבירהכגורםמשפיעבהליךשלה. היאסיימהבאי- הצלחה.אלכס,הסנגורשלאלונה, ציין כי לא היה קשר עם נפגעי העבירה בהליך בעניינה. לשאלה אם הוא חושב שקשר כזה היה יכול להשפיע על 181 ההליך, הוא השיב: לא, זה לא, אני לא חושב, לא הייתי אומר שהיה חוסר אמפתיה אבל ... הייתה אדישות." אדישות מוחלטת." יפתח, התובעשלאלונה,הבהירכיעבירותהרכושבתיקשלההגיעולסכומיםמשמעותיים, אולם לא הייתה התייחסות לנפגעי העבירה במסגרת ההליך: "לא [הייתה התייחסות לנפגעי עבירה], ודווקא היה לנו תיק דומה אחרי המון זמן, של מישהי שגנבה והשתמשה מכרטיס [אשראי], ושם נפגעי העבירה כעסו מאוד. ואותה משתתפת לא הצליחה בקהילתי והלכה להליך הרגיל, והיתה ממש אנחת רווחה אצל נפגעי העבירה. שם ממש כעסו עליי בטלפון, כעסו, כעסו מאוד. יש המון תיקים של הונאה בכרטיס חיובי שזה ניצול של זקן. מטפלת שעובדת ולוקחת את הכרטיס ועושה קניות. אני למדתי להיות יותר רגיש בתיקים האלה ... הסתכלתי [בתיק], זה לא חוק נפגעי עבירה,17 או כמו שאני אומר, אני רגיל להתייחס לזה כגניבות, אני יודע שענישה,גםאםנפגעהעבירהחושב,היאלאתגיעלסכומיםמטורפיםבשוםצורה.אנחנוגםלאמבקשיםדברים נוראגבוהים,אבלהיהלהםמאודקשהלנפגעיהעבירה[בתיקשלהגניבותמהזקנים."]במקרהשלאלונההסביר יפתח: "[נפגעי העבירה] לא קיבלו [את ההסבר על משמעות ההליך בבית- המשפט הקהילתי]. אני ניסיתי להסביר, יש כאלה שמקבלים יותר. אני חייב להגיד שבאלימות במשפחה מקבלים יותר [את העובדה שההליך מטופלבבית- המשפטהקהילתיולאבהליךרגיל."] יפתח שהיהתובעגםבתיקשליצחקיוספי(שסייםבהצלחה והואשם בעבירות רכוש רבות) אף ציין כי: בתיקי גניבה אנחנולא בקשרעם מתלוננים."" באופן דומה גם שושנה, תובעת בתיק של יוסף קבדה שהואשם בעבירות רכוש וסיים באי- הצלחה, ציינה את מקומם הדל של נפגעי עבירה בתיקים של עבירות רכוש: "נפגעי עבירה, לא מעניין אותם. בדרך כלל כמובן הפרטיות אם זה התפרצויות אבל בעיקר העבירה היא רכושית ולכן אנחנו לא יוצרים איתם קשר בדרך כלל בנסיבות כאלה". בניגוד לנקודת המבט שהציג יפתח, לפיה המערכת עצמה לא מתעניינת בנפגעי העבירה בעבירות רכוש,נקודתהמבט שלשושנה היא שנפגעי העבירההם אלו שלא מעוניינים במימוש זכויותיהם. עם זאת, חיים הסנגור של אלי כהן, שהואשם בעבירות רכוש רבות וסיים בהצלחה, שיתף מניסיונו שדווקא פוניםבאופןמובנהאלנפגעיהעבירהבעבירותרכוש:"[היהקשרעםנפגעיהעבירה]בסוףהתהליך.שירותמבחן באופן מובנה כשיש נפגעי עבירה, פונה אליהם. במקרה שלו אני זוכר שלפחות לבחור אחד פנו, אני לא חושב שהשיגו כל אחד ואחד ש[אלי] ביצע כלפיו עבירת רכוש, פריצה לרכב או לבית, לא חושב שכל אחד ואחד אבל היו אחד או שני נפגעי עבירה שכן פנו אליהם." לשאלה אם זה השפיע על ההליך שהסתיים בהצלחה במקרה הזה, השיב: "בדרך כלל מבקשים לקבל את עמדתם, מספרים להם שהוא נמצא בתהליך כזה. בדרך כלל הם מגיבים לזה טוב, נפגעי העבירה. הם שמחים לשמוע שהוא עבר הליך ולא פתאום עומדים על פיצוי כספי אדיר עלהנזקים שנגרמו להם. ככהלדעתי גםהיה איתו. זה תלוי כמובן בכלמקרה והנסיבות שלו אבלזה מה שהיה לגביו." אךחייםהואהיחידשצייןזאת,ולמרותהקשרהמובנהשלשירותהמבחןעםנפגעיהעבירה,כפישמציין חיים,בפועלרוית,קצינתמבחןשיתפה:"האמתשהאינטראקציהשלנועםהנפגעיםבתוכניתלאגבוהה.כאילו נגידאפרופועבירותרכוש,בןאדםשישלו20 תיקיםעלעבירותרכושאזהואאומר:טוב,זהעבירותרכושולא אלימות, הוא גנב אופניים כי הוא היה צריך לממן את הסם, אבל מאחורי כל תיק יש בן אדם שגנבו לו את האופניים, או שפרצו לו לאוטו או שפרצו לו לדירה. ואני לאתמיד ערה לזה מספיק, כי אני כל כךעם הבן אדם 17 הכוונה של המרואיין היא שלהבנתו אין להם זכויות מכוח חוק זכויות נפגעי עבירה במסגרת ההליך. זאת, על אף שבפועל יש לנפגעי עבירות רכוש זכויות מכוח חוק זכויות נפגעיעבירה. 182 וכלכךעם הסיפורשלווכלכךעםלמההואהיהמכורלסמים,איזהטראומותהואעברשגרמולוצורךלטשטש בכזאת עוצמה את מה שהוא מרגיש. אני נורא איתו. יש קצינת מבחן שלאחרונה פרצו לה לאוטו, והיא אמרה שמאזהיא רואהעבירות של פריצהלרכב והיאנטרפת מזה. כאילו זה נורא אנושיונורא הגיוני." אחסן נצר שסיים מבחינה פורמלית באי- הצלחה סיפר על כך שהעבירה היא עבירת רכוש ושיצא שבגלל גילה ומצבהשלנפגעתהעבירההואחשחרטהרבהעלהמעשה שלו:"ראיתיתיקברחובלידבנייןולקחתיאתהתיק וברחתי. אבל זה יצא של אישה זקנה." במהלך ההליך הוא התקדם מאוד יפה, אבל אז נפתח תיק נוסף הדומה במהותולתיקהראשוןוהואהוצאמההליךונשלחלמאסר.לשאלהאםהייתהההתייחסותלנפגעתהעבירההוא השיב: "האמת שלא, לא, אבל אני כאילו שיתפתי פעולה ... מה שעשיתי כן חריג, והשופט נתן לי 2500 קנס, שילמתיאתהקנסישר...הדברהיחידישאנימאמיןשזההיה,זהרקהנפגעת.בסופו שלדברצריךלהסתכלעל האנשים שנפגעו, לא עליי ולא על הילדה שלי או על האישה שלי. אני פה מצטער רק על הנפגעת... שפגעתי בה." יוסף קבדה, שהואשם בגניבה מאדם שהכיר מהשכונה וסיים באי- הצלחה לאחר הליך ממושך, הציג תפיסה שונהלחלוטיןבמענהלשאלהאםהיה קשרעםנפגעהעבירה:"לא,מהפתאום.אנילאמכיראתהבןאדם.אני לאחבר שלו, לא מעניין אותי.עשיתי את זה. אני מכיר אתהבן אדם, לא מכיר אותו באופן אישי אומשהו, אני יודע הוא גר גם ב***, אני יודע מי זה ... אחד מהנרקומנים שמסתובבים וזה, את מבינה? אבל מה לי ולבן אדם הזה? לא מעניין אותי אפילו." בראיון עם הסנגור של יוסף עלה כי לא הייתה התייחסות לנפגע העבירה וכך גם ציינהקצינתהמבחןשליוותהאתהמקרה.משהבוכמןשסייםבאיהצלחהוהואשםבמספררבשלעבירותרכוש ושל איומים (עבירות חמורות ובעל רישום פלילי רב) לשאלה אם היה קשר כלשהו עם נפגעי העבירה במהלך ההליך השיב לא"" גםאנשי המקצוע שליוואת משהלא התייחסו אלנפגעי העבירה.. אביתר, קצין מבחן האיר מזווית קצת אחרת את המקום הנוכחי של נפגעי העבירה בתוכנית ועמד על כך ששיקום הפוגעים למעשה תומך בנפגעי עבירה עתידיים בשל הפחתת הסיכון של עוברי החוק לחזור ולבצע עבירות:"אנחנו,שירותמבחן,עובדעלפרמטרמאודמאודחזקשלסיכון/סיכוימהשנקרא.סיכוןלחזורלבצע עבירותוסיכוילשיקום.הפרמטריםהאלה,הםפרמטריםשהםחברתיים,הכסףשמשלמיםליבתורקציןמבחן הוא כסף שהמטרה שלו זה להפחית עבריינות ובעצם להפחית עבריינות זה טוב לחברה. בן אדם שנמצא בבית- משפט קהילתי, זה מפחית את הסיכוי שלו להיכנס לכלא ועוד הוצאות מיותרות של המדינה. זאת אומרת, אני יודע שמה שאני עושה, זה תוך דווקא הסתכלות הכי-הכי חזקה על החברה, על הנפגעים, זאת אומרת המטרה של מה שאני עושה בסוף היא כן לטובת החברה וכן לטובת הנפגע. פשוט ביום יום. שוב, זה נהיה מטושטש ההתייחסותלנפגעהעבירהעצמו][...." בהתאםלנרטיבזה,גםאםהתוכניתלאמספיקלוקחתבחשבוןנפגעים קונקרטיים, בפועל הליכי השיקום במסגרתה מוכוונים לטובת נפגעים עתידיים שכן מטרתם היא להפחית עבריינות וממילא להפחית קורבנות עתידית. אמירה זו מקפלת בתוכה הבחנה בין הציבור הכללי כאוסף של נפגעיעבירהפוטנציאליים,לביןנפגעיהעבירההקונקרטיים (האקטוליים).מדבריושלאביתרמשתמעכיהוא נותן קדימות לצרכי הציבור בכללותו, לרבות ציבור הנפגעים הפוטנציאליים, בלא התייחסות מובחנת לצרכי הנפגעיםהקונקרטיים, שמטבעהדברים הם שונים. רביםמאנשיהמקצועבתפקידיםהשוניםבבית- המשפטהקהילתיסברוכיישלהעניקמשקלרביותרלמקומם שלנפגעיהעבירהבהליךבבית- המשפטהקהילתי.עינת,עו"סקהילתית,שיתפה:"התחילהחשיבה[עלמקומם של נפגעי העבירה] אבל אני חושבת שזה היה עוד מוקדם לתוכנית לחשוב איך חלק מתהליך השיקום גם מדבר 183 בעצם, איפה שיש נפגעים, שאפשר לעשות איתם תהליך של איחוד. את יודעת, זה גם חלק מזה שאתה משאיר עוברי- חוק בקהילה והנפגעים הם חלק מהקהילה. ... צריך לראות איך מי שיכול ומעוניין מבחינת הנפגעים, צריךלחשוב איך הוא חלק. הואלאחלק מתהליך השיקום אבל איך ישהתייחסות אליו בתהליך השיקום. איך ההתייחסותצריכהלהיותוכןלחשובעלההיבטהזה.כרגעלדעתי,אין[התייחסות].נראהליזהקשורלתוכנית שהיא בהתחלה, אבל יכול מאוד להיות שכן יהיה לזה מקום. אני חושבת שבחו"ל יש לזה מקום." יפתח, תובע בבית- המשפט הקהילתי הסביר: "אני חושב ש[שילוב נפגעי עבירה] צריך להיות מטרה יותר גדולה של בית- משפט קהילתי ואני חושב שהיינו יכולים לעשות יותר בתחום הזה של סיוע לנפגעי עבירה. עדיין אני מאוד מאמיןוחושבשאנחנומסייעיםהרבהמאודובטחהרבהיותרממהשהיהלפנינו...צריךלראותאיךאפשרלשתף אותם יותר בהליך, שיראו שקורה משהו עם התלונה שלהם, לתת להם להשמיע קול בהליך, לדעתי זה צריך להיותיותרמבהליךרגיל,כיבהליךרגילאםנפגעעבירהפונהבטחבמקומותשהחוקנותןלויותרזכויותובכלל, אזאניכתובעיודעלהתעקשעלהעמדהשנפגעהעבירהרוצהלהגידואנימשתדלהמוןפעמיםלהיותהקולשלו. עד כמה שהחוק מאפשר, אבל אני משתדללהיותהקול שלו. כמובןלא אחמירעםנאשםבגללנפגעעבירה, אבל אני יכול לעמוד על הדין יות ר. בבית- משפט קהילתי אני מתחייב לעמדה עונשית מקלה במקרה של הצלחה. אז אם אנילא שומע את נפגע העבירה בכלל, אם אין שום הליך שמנסה לתת לו קול – שישמעו את הפגיעה שלו או לתת לו פיצוי אם אפשר לתת לו או לעשות צדק מאחה, גישור, כל דבר שירגיש שכן מתייחסים למקום שלו. אז זה חבל ואני חושב שהפספוס שלנו גדול כי המשתתפים שלנו כן מתייחסים בצורה שהייתה יכולה להיות... הם עומדים וקוראים מכתבים שבהם הם המון פעמים מביעים חרטה. הם לא רק עומדים וקוראים מכתבים: 'אני משתתף בטיפול, אני רוצה לעלות לשלב 4' [אלא] לפעמים הוא אומר: 'עשיתי טעויות בחיים, פגעתי באנשים.' זה דברים שקורים. ויכול להיות שאם היה שם נפגע עבירה הוא היה יודע להתייחס ספציפית. אני כן יודע, מניסיונות מסוימים – נפגעי עבירה לא רוצים לשתף פעולה אבל יכול להיות שאם זה היה למשהו יותר רוחבי, יותר מגויס, יכול להיות שכן היו מגיעים לתוצאות." סתיו, קצינת מבחן, הוסיפה: "באמת יוצא שיש הרבה משתתפים שהנפגעים שלהם הם אמורפיים, הם רחבים, הם החברה. אולי גם אז צריך לחשוב על זה יותר, על איךעושיםאתזהיותרנכון?עלאיךמחבריםאוליאתמהשאנחנוכברעושיםבתוךהתהליךיותרלאוכלוסייה, אולסוגהפגיעה שנעשתה בעתהעבירה." עםזאת,מהנרטיביםשלהמרואייניםעולהכיאףשעמדתרביםמהםתומכת,ככלל,בהרחבתהשיתוףשלנפגעי עבירה בהליך, כשנשאלו על מקרים ספציפיים (למעט תיקי אלימות במשפחה), חלקם הבהירו כי הנסיבות היו כאלהשהחלישואת הצורךלהתמקדבהגברת השיתוףשלנפגעים .כךלמשל,עלה מדבריהשלנעמה,תובעת: "במקרה [של משה] לא [הייתה התייחסות אל נפגעי העבירה], כי בתיקים שלנו [מוסדות שהוא גנב מהם] בדרך כללהםמקבליםכיסוימהביטוח,...אניאומרתזהלאעבירותרכוששלהתפרצותלדירהשלאדםפרטיוחדירה למרחבהאישי שלו...[זהלא] תיקים שאני מתעכבתיותר מידיעלהעמדות של נפגעי העבירה." נירית, עו"ס קהילתית, התייחסה לחשיבות שילוב המשתתפים בקהילה, ועל מאמציה בהקשר הזה. היא הסבירה שכיוםנעדרהשימושבנפגעיהעבירהכ"מפתח"שביכולתולחבראתהמשתתפיםחזרהאלהקהילה וליצור "תיקון" מול נפגעי העבירה המיידיים: "אני חושבת שאם נוצרו חיבורים למעגלים נוספים בקהילה, זה בעיניימהשיכוללהחזיקלאורךזמןכשמשתתףכברלא בתוכנית.מבחינתיזה מהשהייתירוצהשיהיה,זהלא קל." בהמשך לתפיסתהחשיבות של החיבורלקהילה כאמצעי שיקוםלטווח ארוך, נשאלה נירית האם ישנדבך בתפקידהשיכוללחברלהליךאנשיםבקהילהשנפגעומהעבירה.במענהלשאלה,היא השיבה:"אניחושבתשלי 184 באופןאישילאיצאעדייןלגעתבזה.אניחושבתשבעברהיוהרבהשיתופיפעולהעםמרכזהגישורשאניחושבת ששם אולי בעבר כן עשו דברים כאלה, אבל לי לא יצא להתעסק בזה עדיין. אני חושבת שזה יכול להיות סופר משמעותי. לגמרי. לי לאיצא עדייןלגעתבחלקהזה בכלל." ב. המתח שבין הצורך להתמקד במשתתפיםלבין הצורךלתת מקוםלנפגעיעבירה חלק מאנשי המקצוע עמדו על חשיבות התוכנית וייחודיותה ככזו המתמקדת בעוברי- חוק, והביעו חשש שמא הפני י ת משאבים לנפגעי העבירה עשויה לפגוע ביתרונות ההתמקדות במשתתפים. לשאלה למה כיום לא משלבים נפגעים באופן משמעותי יותר בתהליך, השיב יפתח, תובע בתוכנית: "כי זו מערכת שלמה, בית- משפט קהילתי, שמוכוונת ואני אומר את זה גם לזכותה, לסייע לעוברי-חוק. ... אני חושב שגם נפגעי עבירה צריכים, במיוחד בהליך שלכאורה בסוף לא מגיע לענישה, ברמה המוסרית צריך לתת להם במה." יפתח, עמד על המתח שבין התייחסות למקומם של נפגעי העבירה לבין מרכזיותם של המשתתפים: "זה שאלה מורכבת מאוד בעולם הטיפול, כי הראשונים שאני רוצה לסייע להם זה בני אדם שהם המשתתפים שלנו, והם יותר חשובים לי בסוף מהמערכות.האםאנחנותמידמצליחיםלסייעלהםבבית- משפטקהילתי?אנילאבטוח.אניכןיודעשאניעושה אתהמאמץ, אני יודע שהשותפים שלי עושים אתהמאמץ אבל אנילא בטוח שתמיד זה מצליח... אני תובע, אני מסתכל גם על נפגעי ה עבירה. אני לא בטוח שבית- משפט קהילתי תמיד מסייע גם להם." מהאמירה של יפתח משתמעכיבעודשהמטרהשלבית- המשפטהקהילתיביחסלמשתתפיםהיאברורהולפיכךברורלאנשיהמקצוע לאןלכווןאתהמאמץ, ספק אםהמטרהביחס לנפגעי העבירה הקונקרטיים ברורה דיה. רונן, קצין מבחן שיתף בתחושות דומות: "אני חושב שיש פה משהו בחוויה שלי שהוא לפעמים מאוד מבלבל. בגלל שנהיה קשר נורא קרוב [עם המשתתף], לפעמים אני מרגיש שאנחנו שוכחים, שאני שוכח את נפגעי העבירה ושיש פה אנשים שבאמת נפגעו בסופו של דבר. אבל לפעמים לי זה גורם לשכוח, בגלל שאנחנו כל כך בתוךהחייםשל[המשתתפים]ואנחנוכלכךרוציםלעזורלהםועושיםאיתםהמוןדבריםורואיםאתההצלחות שלהם,ולפעמים אני שוכח שישפה אנשים שבאמת ניזוקו,אנשים שנפגעו, שמשלמים מחירים עלהדבר הזה." גם אביתר, קצין מבחן, סיפר: "אחד הדברים שאני חוטא בהם, זה עניין שהוא שלי ... אני עובד על זה שאצלי לפעמיםהענייןהזהנהיהמטושטש,הואהנושאשלנפגעיעבירה.אנימדברמבחינהאישיתשלי,לאעלהתפקיד, אני מדבר על עצמי, אני הרבה פעמים כשאני מקבל מטופל, אז אני פתאום מתביית על: מה לעזור, איך לעזור ואיפה הוא צריך. לפעמים קצת מתמסמסת לי העבירה, והצד השני בעבירה. אחד המרצים שלי פעם השתמש בהגדרההזאת שללהחזיק אתהמקל משניהקצוות שלו:אם אתה בצד אחד של המקל, אתה צריך להחזיק כל הזמן את הפגיעות, הרגישות ואומללות שלו ואיפה הוא צריך לקבל עזרה. צריך להחזיק את זה. בצד השני של המקל,הייתהעבירה,היהמעשהשהואעשה,לפעמיםאפילומעשיםחמוריםמאוד,מעשיאלימותמאודקשים, אלימות כלפי בנות זוג מאוד קשה." ג. האם בעקבות התוכנית שינו אנשיהמקצועעמדתם ביחס למקומם הראוי שלנפגעיעבירה? במרביתהראיונותעםאנשי המקצוע, אלההעידוכי לאחלשינויבתפיסהשלהםלגבינפגעיעבירהמאזשהחלו לעבודבבית-המשפטהקהילתי.בחלקמהראיונות,אנשיהמקצועהעידוכימאזומתמידהאמינוכיראוישיהיה מקום משמעותי לנפגעי העבירה. רואן, סנגורית, הסבירה כי היא הגיעה עם תפיסה התומכת במתן מקום רב לנפגעי עבירה: זה מהאופי שלי, אני די מחוברת [למקומם של נפגעי עבירה."]" גם מירית, עובדת סוציאלית 185 קהילתית, תיארה כיצד כבר הגיעה לתפקיד עם הכרה בחשיבות מקומם של נפגעי עבירה בתהליך: "מן הסתם יש לי אמפתיה מאוד גדולה אליהם, עוד לפני ה תו כנית. אני משערת שאת הקורבנות הרבה יותר קל להתחבר אליהםולחושכלפיהםאמפתיה,ושנעשהלהםעוול." בני,תובעבבית- המשפטהקהילתי,סיפרשזהונושאשהוא התמודד איתו גם לפני תחילת עבודתו כתובע בבית- המשפט הקהילתי: "גם בהליך הרגיל [נפגעי עבירה] לא מקבלים את כל הפיצוי שמגיע להם תמיד... דואגים לאינטרס הציבורי ובית- משפט הרבה פעמים לא נותן את מה שהם צריכים לקבל. דווקא בהליך הקהילתי, הרבה פעמים זה מגיע למשתתף עצמו שבגלל שהוא הבין את האחריות ואת המשמעות של התהליך שהוא עובר הוא מבין שכשצריך לפצות זה חלק מלקיחת האחריות.", אושרת, פרקליטה בבית- המשפט הקהילתי, תיארה כיצד במסגרת תפקידה בהליך הפלילי הרגיל היא עמדה בקשרעםנפגעיהעבירה.מדובראפואבתפיסהשהיאהגיעהאיתהלתפקידבבית- המשפטהקהילתי:"אנימאוד עםנפגעיהעבירה.קשהלי, אניאומרתלךשוב,התיקיםשאנימטפלתבהם,ישליאיתםקשראישיוישירבטח בעבירותמין,אניישליאיתםקשר,הםבאיםאלי.גםבגללשישצורךבגללהתיקוגםבגללשאנימרגישהצורך לשתף אותם, כדי שהם לא יהיו בהפתעה. וזה אצלי תמיד גולש גם לתיקים הרגילים [שאינם עבירות מין]. אני תמידבקשרעםהנפגעים.אנימרגישהאתזהכמחויבותשלי.אניאומרתלךשזודרישהשלהפרקליטות.במשך שנים גם דרשו מאיתנו להיות בקשר ממש בהנחיות, אבל אני תמיד הייתי כזאת. אני חושבת שזה הרבה יותר גם מועיל לתיק,וזה גם אנושי. אני תמיד אומרת, התלונההיא שלו, זה שלה.זה שהיאהתלוננה וזה הפך לתיק שאני מטפלת, זה לא מוריד את החלק שלה מזה. אם הם מעוניינים אז אני תמיד אומרת: אם אתם רוצים אז אני אשתף אתכם ואני אערב אתכם. תבואו אלי. אני לא חושבת ש[המעבר לבית- המשפט הקהילתי] שינה. אני תמידהייתימאודמחוברתלקטעהזה,מאודמאוד.אולימזהבא,גםהענייןהזה,כיגםהנאשמים,איזהשהוא סוג של נפגעי עבירה. גם עברייני המין הם סוג של נפגעי עבירה, אני פשוט לא יכולה לסלוח להם. בדרך כלל מי שעושה את העבירות האלה זה לא רק מצד אחד, זה איזה שהוא משהו פסיכופתולוגי בעבר... אני תמיד הייתי מאוד,מאודמחוברת.אניחושבתשבכללזהבאופישלי,זהבאמשם.זהמאודמעצים,זהאפילואגואיסטיאני אומרתאת זה. זהעושהלמטפל,לפרקליט. זה מאוד מעצים." רקמרואייןאחדהתייחסלשינויחלקישחלבנוגעלתפיסתואתנפגעיהעבירהבעקבותהשתלבותובעבודתבית- המשפט הקהילתי. אמיר, סנגור המייצג בבית- המשפט הקהילתי, תיאר: "בחלק מהתיקים היה לי חם בלב לראות שנפגע העבירה, וזכותו באמת המלאה, פתאום מגלה הבנה למה שעמד מאחורי ההתנהלות [ביצוע העבירהעל-ידיהמשתתף]....בשנימקריםלפחותיצאלילפגושאתהמתלונןשהואהיהאחדמקרוביהמשפחה ובאמתאתההבנהשהואגילהלמצבואיןטינה...בהליךהרגיל,בדרךכלל,לנובתורסנגורים,ישאיסורלפגוש, לדבר, לבוא במגע עם נפגע ... אנחנו לא כל כך נתקלים בהם, אלא אם כן יש צורך, למשל בניהול התיק. ... אבל פה במיוחד בתיקים כאלה שהמתלוננים הם בני משפחה, שבאיזשהו שלב, חאלס, הגיע עד לכאן, והגישו תלונה נגד הבן, קרוב משפחה, בן זוג לא משנה. אז כן, כמובן שליבי איתם. את יודעת יש הבדל בין נפגע לנפגע, והבדל בין כל נסיבות של כל תיק, אבל מה שסיפרתי לך לגבי ההבנה שלהם, ולפעמים זה שלא רק ההבנה, אלא גם כן הסיפוקשהבנאדםהזהעבראתהשינויהזהשזהעשויומקטיןבאופןכמעטוודאי,אובואינגידבסיכוייםמאוד גבוהים, שההתנהלות הפליליתלא תחזורעלעצמה בעתיד. שיש בזה סיפוק שהנה,וואלה,באמת הבנאדםהזה לאיפגע בי, לאיפגע באף אחד אחר מאחר שהוא טיפל בעצמוולכן ככה. סיפוק אפילו של רוגע." ד. נפגעיהעבירה במקרים של אלימות במשפחה 186 חמישה מבין המרואיינים המשתתפים נכנסו להליך בבית- המשפט הקהילתי בשל עבירת אלימות במשפחה, ובמקרה אחדעבירות של אלימות במשפחההיו ברקעההליך.ההתייחסותלנפגעיהעבירה בתיקים של אלימות במשפחה הגיעה גם מאנשי המקצוע שרואיינו בנוגע למעורבות נפגעי עבירה בהליך באופן כללי. רבים מהם התייחסו לסוגיית אלימות במשפחה כמקרה בו נפגעי העבירה מקבלים התייחסות שונה מאשר בשאר ההליכים, ובוודאי שראוי שיקבלו התייחסות כזו. בכל הקשור לאלימות במשפחה, אפוא, העמדה היתה באופן חד משמעי בעד מתן מקום ראוילנפגעיהעבירה. אנשיהמקצוע התייחסו באופןישירלאבחנה בין מקומם שלנפגעי העבירה בעבירות של אלימות במשפחה לבין מקומם בעבירות אחרות בהליכים בבית-המשפט הקהילתי. יפתח, תובע בבית- המשפט הקהילתי, התייחס למקומםשלנפגעיהעבירהבאופןכללי,ואגבכךציין: "אניחייב להגידשבאלימותבמשפחהמקבליםיותר[את עצםההשתתפותבהליך מאשר בעבירות רכוש].גם כשהוא [עוברהחוק/המשתתף]לא בבית,המפתיע גם כשזה הולך יותר לגירושין. אני יכול להגיד בחתך כללי אצלנו בתיקי אלימות במשפחה שאם הם רוצים לחזור להיות ביחד, אז בדרך כלל היא לא רוצה להעיד האישה, היא לא רוצה להתלונן יותר, היא חוזרת בה מהתלונה ואם היא חוזרת לגירושין, בדרך כלל היא רוצה להעיד ורוצה להחמיר. זה קצת מיוחד בקהילתי, שגם אם זה הולך לגירושין,ואםאנייושבומסביר,אזהמוןפעמיםזהכןמתקבל." יפתחהסבירכימניסיונו,במקריםשלאלימות במשפחה,הנפגעיםיותרתומכיםבהליךבבית- המשפטהקהילתימאשרבעבירותשונות,וזאתאףבמקריםבהם בני הזוג מתקדמים לעבר פרידה. בני, תובע נוסף בבית- המשפט הקהילתי, הוסיף כי לדעתו "הכלי בתהליך קהילתי הוא שנפגע העבירה יהיה חלק מהתהליך, אנחנו מאוד משתפים אותם וזה תהליך מול שירות מבחן בהליך פלילי. אנחנו לפני זה עושים בירור מול נפגע העבירה ולרוב הם מעוניינים בתהליך הזה. למשל, בני זוג שלא רוצים לפרק את החבילה אז אתה בעצם מסייע לכל המערכת, אתה עושה תהליך גם לנפגע או לנפגעת." שושנה, תובעת שליוותה את התיק של ולדימיר שהואשם באלימות במשפחה וסיים בהצלחה, סיפרה: "אני בקשר עם כל המתלוננות, מההתחלה של ההליך זה בשיחה. לא תמיד הן מבינות את ההליך ולא תמיד רוצות שהבן זוג או לפעמים הגרוש, ייקח חלק בהליך. ובאמת אנחנו מלווים אותם באופן מאוד מאוד הדוק, בין הדיונים. במיוחד בשלבים של עליות שלב חשוב לי שחוץ מזה ששירות מבחן בקשר, גם אני בקשר. אני חושבת שהןגםמסתכלותעלזהיותר,אוליסומכותעלינוכתביעה,לפעמיםאפילויותרמעלשירותהמבחןאומןהסתם הסנגור... אנחנו הצד שלהן במשוואה ואנחנו הפה שלהן הרבהפעמים, וכשקורים דברים אנחנו בוודאי מציפים את זהגם מול שירותהמבחן.אז כן,זהמשהו שהוא גורף לא רקלתיקהזה, באופן כללי." נופר, קצינת מבחן, תיארה כיצד בעבירות אלימות במשפחה יש התייחסות שונה לנפגעים: "האמת שאני לא מספיק עסוקה בהם, בנפגעי העבירה... האמת היא שלאחרונה אני מדברת על תיקים של משתתפים בשלבים שפגשתי אותם אולי פעםאחת.ישלי שני תיקים של אלימות במשפחה שיכול להיות שאיתםיהיהתהליךאחר. אני בדיוק רוצה להזמין את האישה של אחד מהם לפגישה ואני מאמינה שזה גם ייאלץ אותי לעשות תזוזה במקום הזה... אבל אני מודה שזה פחות משהו שאני עסוקה בו. זה נתן לי לחשוב אולי יותר במסגרת הפגישות איתן ולהעמיק בזה יותר, אני חושבת שזה ממש חשוב." שירין, קצינת מבחן שליוותה את יוסף מוחלד, שסיים בהצלחהבהליךשבוהעבירההעיקריתהייתהאלימותבמשפחה,הסבירה:"אנחנופחותנכנסיםלקשרעםנפגעי עבירה, יותר כמובן בקשר של תיקים שהם תיקי אלימות במשפחה, שאנחנו כן נפגשים עם המתלוננת וככה מלווים את בני הזוג ושומעים ממנה כי זה גם חשוב להערכת סיכון שלנו, אם יש עדיין סיכון, אם היא חווה איום,חווהאיזשהוחששממנו.בתיקיםאחריםאנחנולאנכנסיםלרוב,בואינגיד".עלהמקרהשליוסףמוחלד 187 סיפרה שירין כך: "[יוסף מוחלד] לא הצליח לשקם את היחסים עם אשתו. היא המשיכה לבקש, היא לא רצתה גירושיןאבלהיארצתהכלהזמןפרידה.אזזהתסכלאותו.במפגשיםהאחרוניםבחציהשנההאחרונההואכל כךמתוסכלממקוםשל:'טיפלתיבעצמי,השקעתי,אזאיפההיא?ומההיאמושכתאותיבחבל קצר,'לארוצה את התיוג של אישה גרושה, רוצה להמשיך להיות בבית שלנו'. מצד שני, היא גם לא רוצה לשקם את היחסים. ואז התחיל לעשות המון, לחזור לתלונות לגבי התפקוד שלה ההורי. וניסיתי משם לעבוד איתו, באמת כמה זה מושלךוכמהזהמתוךכעסואםזהמשהואובייקטיבי.והואהמשיךלהגידשזהאובייקטיבי.כיראהאתחוסר התפקוד של הילדים בבית ספר, וככה קישר את זה שזה בגלל חוסר אחריות שלה. [יוסף] מאוד מבוגר יחסית ויש לו [ילדים] ... הוא כל כך רצה לשקם את היחסים עם הילדים שלו ... רואים כמה הוא היה פגוע [שהילדים] לא רצו לתת לו הזדמנות. ראו כמה אכפת לו מהילדים, שהוא לא רוצה לשחזר אצלם את חוויית הדחיה. היה מאוד מודע לכך שרצה כן להוכיח להם שהוא אבא אחר, לחזור לתפקיד ההורי שלו, לקחת אחריות. ובאמת ייאמר לזכותו, הוא הצליח. הילדים, התחיל להביא אותם, לקחת אותם בסופי שבוע, היה מוציא אותם לכל ההפעלות, גם בבית- משפט קהילתי ובאירועים קהילתיים הם באו והשתתפו. ... והיתה בעיה, קצת מאבק מצד אשתו דרך הילדים. וכאילו הפכו להיות מסר: 'תביא ככה לבית, אין לנו אוכל'. הוא לא אהב את זה, הוא היה ממש מודע לחלקים, ההשלכות של זה כלפי הילדים וזה מאוד יפה לראות אדם שמודע לחוויה הרגשית של הילדים, לא רוצה שהם ייקחו תפקיד, ומודע לכל הדברים שילדים לא צריכים לשרת את יישוב הסכסוך בין ההורים. לכן הוא דאג לערב את שירותי הרווחה, היה אבא שהולך לבית ספר, ביקש מהחונכת [טיפול לילדים.] זה התמהמה קצת אבל הבנתי בהמשך שכן התחילו." אף כי ילדיו של יוסף מוחלד לא הוגדרו כנפגעי עבירה במובןזהשהעבירהלאבוצעהבהם,ניתןלראותהתייחסותמשמעותיתאליהםכאלמישנפגעובעקיפיןמביצוע העבירה, שהרי עבירת האלימות כלפי בת- זוגו השליכה על המצב בבית ועל מצבם של הילדים. לגבי אשתו של יוסף מוחלד, נפגעת העבירה בתיק, הסבירה שירין: "[נפגעת העבירה, אשתו] הגיעה אלי פעמיים והייתה עוד שיחה טלפונית ולא מעבר. היא לא כל כך אמרה. היא ניסתה לגונן קצת עליו ואמרה שהוא כן התאמץ אבל יש לו משפחה קשה. כששאלתי אם היא רוצה לחזור אליו היא אמרה שהיא מפחדת, אמרה שהיא אינה מעוניינת. לא אמרה שהיא מפחדת אבל אמרה שקשה לה להחליט בשלב הזה. עבר המון זמן והיא לא החליטה אז קצת הרגשתי במקום מסוים שיש אולי מניפולציה גם מצדה. אולי נוח לה להיות במעמד של פרודה מאשר גרושה וכמובן היא לא רצתה אותו. לא רצתה לחזור. אז הוא כן חווה תסכול, באמת ממקום שכן השקעתי והלכתי, ובסדר, הוא גם מבין שהוא לא השקיע בשבילה, הוא השקיע בשביל עצמו". מדבריה של שירין, אשר ביקשה להדגיםאתההתייחסותאלנפגעיהעבירהבהליכיםשל אלימותבמשפחה,עולה התייחסותאל נפגעתהעבירה כאמצעילהבנתמצבושלהמשתתףאוכדרךלהביןכיצדלסייעלו. כלומר,למרותהניסיוןלהדגיםכיצדבתיקי אלימות במשפחה יש מקום לנפגעי העבירה, אין התייחסות לנפגעת כאל סובייקט בעל זכויות הליכיות אלא כאמצעילהרחבתהפרספקטיבה באשרלמענים הרצויים עבורהמשתתף. ליהיא,הרכזתשלאחדמבתי-המשפטהקהילתיים,התייחסהלהליךשלולדימירברקובשסייםתהליךבהצלחה בעבירה של אלימות נגד בת- זוג, וציינה שבהליך שלו הייתה מעורבות של נפגעת העבירה: "כן [הייתה מעורבות שלנפגעתהעבירה],בעבירותכאלהכן.הםבודקיםאיתםכמהזמןגםלגביהסיכון,זהבילטאין...ומהשאמרתי מעבר להיבט המשפטי, היא ליוותה אותו, ראינו אותה בדיונים מדי פעם, היא הגיעה לדיון בסוף, היא הייתה מגיעה, נוצרה היכרות איתה. העובדת הסוציאלית ליוותה אותה בחלק מהדברים, גם [קצינת המבחן]. היא הייתהגםמגיעהלאירועיםהקהילתייםעםהילדים.יצאלילראותאותהכמהפעמים.היאדווקאהגיעהבקטע 188 וולונטרי,מרצונה.חמודהומאודעדינהומאודשקטה." לגביההליךשלולדימירציין ארנון,הסנגור : "אנייכול להגיד שהיו פעילויות של בית-המשפט הקהילתי, מסיבות, מסיבה שבית- משפט קהילתי עשה, שהוא הגיע יחד איתה,וביחדעםהילדיםוהרושםהיהשהיהמהשהיה,'אנחנוממשיכיםהלאה.'אתמבינהשהייתהשםטעות, לא רצידיביזם או משהו כזה. הייתה טעות, 'טעיתי ואני עכשיו מטפל בזה יחד איתה' ובאמת היא גם הייתה מעורבתבצורהכזאתאואחרתוגםדיברואיתהוהיאגםציינהשהיאלאחוששת.הייתהמעידהומהשקרהזה כברבעברהרחוקוהיוםהיחסיםמצוינים.אזכן, אתיודעת,בתיקיםכאלההריישהתנהלותגםמולהמתלוננת בתיק.והיא מאוד שמחה על זה שהוא מעורב בהליך הזה של בית- משפט קהילתי.היא שללה כל אירוע אלימות כזה או אחר מאז." נטלי קצינתהמבחן של ולדימיר ברקוב,הוסיפה: "כשיש מתלוננת בתיק, אני בקשר מעקבי גם איתה. המתלוננת פה במקרה הזה, היא בת הזוג. הם גרים יחד, נשמע מהצד שלה שהיא גם מאוד רוצה טיפול, גם בשבילה, גם בשבילו. טיפול לכולם. אני אגיד שהקשר מאוד, מהצד שלי, אני מאוד אוהבת אותו, הקשר הוא טוב לא רק איתי ... הטיפול של המתלוננת זה אם היא רוצה. אני כן אגיד שאנחנו מאוד מנסים לשמור על המתלוננות, הרבה מתלוננות הן לא בקשר עם הנאשם. ואם כן, צריך לדעת איך לשמור, הם יודעים שאנחנו בקשר מעקבי עםהמתלוננים. אצלם זההיה כזה, שניהםהיו נורא פתוחים כי הםחיו ביחד, אבלעדיין הפרדתיביןהשיחותעםהמתלוננתל[ולדימיר].ומהשקורה,אםמתלוננתרוצהאיזהשהואטיפולאזאנימפנה אותהליחידה,למרכזלמניעתאלימותבמשפחה,בעירשהיאמתגוררת.אצלבתהזוגשל[ולדימיר]היאהתחילה טיפול אבל היא עצרה אותו. כי אני חושבת שזה גם היה עמוס לה רגשית. אני חושבת שזה היה קשה לה. אבל היא גם בעצמה ניסתה לפנות לפסיכולוג פרטי, אני חושבת שההצפה הרגשית הזאת הייתה לה קשה." מדבריה של נטלי עולה שקיימת הקפדה על הזכות של נפגעי העבירה להגנה, אך אין התייחסות בדבריה לזכותם להשתתפותבהליך. ראוואן, סנגורית בבית- המשפט הקהילתי, הסבירה כמה חשוב השוני בעמדת התביעה לגבי נפגעי עבירה באלימות במשפחה בבית- המשפט הקהילתי: "כשאני נלחמת שהנאשם אותו אני מייצגת שמואשם בעבירות אלימות במשפחה, יעבור טיפול, מן הסתם בשלב מסוים גם אשתו גם הילדים הופכים להיות חלק מהטיפול עצמו,אזאניגםחושבתעליהם.ופה,אצלי,אףפעםלאנתפסלמההתביעהמתנגדת,היארוצהדווקאכלא.אז יש חומרת עבירה, אבל כלא במה זה יעזור? הוא ישתחרר הוא יחזור הביתה, הוא לא ילמד... בסדר נו, נשים אדםמאחוריסורגובריח,אוליזהקצתמענישועושהקצתלחברה,אבלבסופושליוםזהלאמרתיע,...והסיכוי לשקםכשמדוברבתקופותמאסרשהםתקופהקצרהשל מאסרהואכמעטולארלוונטי,ובתקופהארוכהכמעט הרסני למשפחה, אז מה עשינו? ... יש לי הרבה כעס על שירות המבחן ועל התביעה כי הם פחות מאפשרים [בהליכים הרגילים], אז בקהילתי הכל פתוח, הכל כאילו נגיש. לשמחתי. נפגעי עבירה בקהילתי הופכים להיות חלק מהתהליך, הם הופכים להיות חלק מהתהליך. אבל שוב, לא תמיד, לא תמיד, אבל בחלק גדול מהמקרים, או בחלק מהמקרים, לא יודעת אם הגדול. תלוי שוב כל מקרה לגופו. אם זה הגרוש תלוי מה טיב היחסים או שהרבהפעמים רוצים לנתק אותה ממנו ואזהואפחות רלוונטי,ללמד אותהלהיות מנותקת ממנו. ואםהוא בן זוג או ילדה, בן את יודעת, הרבה פעמים הילדים הם אלה, כמעט חסרי ישע במקרים של נשים אימהות או גם אבא אז הם הופכים להיות גם חלק, כי אנחנו חושבים על המשפחה, לא עליו כבודד, כי אחרת מה עשינו."!? רוית,קצינתמבחן,סיפרהכיבהשוואהלנושאיםאחרים"[המקוםשלנפגעיםבעבירותאלימות]זההרבהיותר. כי גם אנחנו נדבר עם הנפגע, בטח כשזה עם אלימות זוגית אנחנו נהיה בקשר עם המתלוננת. גם אם זו אלימות 189 בתוךהמשפחה,אניאהיהבקשרעםהאחאוההורים,בטחאםזואלימותכלפיילדים,לאעםהילדיםכיאסור לנו עם קטינים אבל עםהעו"ס ברווחה או פקידתהסעד או מי שזהלא יהיה. שם אנחנו כן שמים יותר דגש." גם בקרבהמשתתפים עלתה התייחסות אל נפגעי עבירה במקרים של אלימות במשפחה. כךלמשל,סרגיי זלנקו שהואשם באלימות במשפחה וסיים את ההליך באי הצלחה, ציין שנפגע העבירה "היה איתי בדיון הראשון ואז כשנהיה ברורשלאשמיםאותיבכלאאומשהוכזה,[נפגעהעבירה]אמרשאיןלומהלהמשיךלבוא." מהשגרם לסרגיי להשתתף בהליך היה, לדבריו, סכסוך במשפחה: "אני רבתי מכות ממש עם [נפגע העבירה] וזה הסתיים במשטרה ואני הייתי גם שיכור. לא יודע, אני בקטע הזה אני פשוט מקבל עליי את האשמה כי באמת במקרה הזה הייתי ... לא יודע איך להגיד אפילו. אני לא הייתי צודק." לשאלה כיצד היה מעורב נפגע העבירה במהלך ההליךהשיב: אנחנוהתאחדנוכמשפחה,אניהייתימאושפזקצתבביתחוליםאז[נפגעיהעבירה]במקוםלריב," הם דאגו, היה להם סיבה להיות ביחד. כל הבלגן הזה, את יודעת, כל הבלגן הזה שעשיתי דווקא איחד את המשפחה שתהיה יותר שלמה. כי [נפגע העבירה ובן משפחה נוסף] פשוט התעייפו מהבלגן [ש]גם ככה אני עושה להם...גםבשבילםזההיהיותרמדי." יוסףמוחלד שנכנסלהליךבבית- המשפטהקהילתיבשלעבירתאלימות במשפחה וסיים בהצלחה, הורחק מנפגעת העבירה בתנאים מגבילים לאורך כלל ההליך וכחלק מהתוכנית השיקומית,בשלרצונהלאלהיותבקשראיתו.בשלב4 שלהתוכניתרצהליצוראיתהקשר:"אניביקשתישנשב אניו[נפגעתהעבירה]ונראהאיךאנחנוממשיכיםולאןמועדותפנינו....ישעודדבריםשאנחנולאיכוליםלעמוד במקום... אנחנו לא רוצים להזיק לעצמנו." מנגד, אליאס חזבון שנכנס להליך בבית- המשפט הקהילתי בשל עבירת אלימות במשפחהוסיים בהצלחה,לאהתייחסלנפגעיהעבירה כגורם אשר השפיעעל ההליך. לצד האמור, היו אנשי מקצוע שגם בעבירות אלימות במשפחה תיארו קשר רופף עם הנפגעים. בתאל, תובעת בבית- המשפט הקהילתי, תיארה הליך בעבירה של אלימות במשפחה, שבו הקשר עם הנפגע היה לא משמעותי: "לא [היה קשר עם נפגע העבירה כחלק מההליך], זה נעשה כאשר לפני שהוא נשלח לבדיקת ההתאמה, אמרתי לךשהואישבבמוקד,[נפגעהעבירה],מישהייתההממונהעליאזהיאשמעהאתהעמדהשלוכנפגעעבירהאבל מעבר לזה לא." סתיו, קצינת מבחן, הטעימה כי לדעתה, באופן כללי, אין מספיק מקום לנפגעי עבירה, אבל לנפגעיעבירותשלאלימותבמשפחהקצתיותר: "אנימרגישהש[מקומםשלנפגעיהעבירה]הואלאמשהושיש לומספיק התייחסותבתוךה תוכנית...המקריםהמורכביםזהמקריאלימותבמשפחה.שבהםגםממשנדרשת ההתייחסות לנושא הזה והראייה הכוללת של המשפחה ולא רק של המשתתף ... זה עדיין לא מקבל מספיק התייחסות וזה עדיין לא משני כיוונים." גם מירית עו"ס קהילתית סיפרה: "... זה יותר אצל קציני המבחן, שמכיריםאתהמשתתפיםבצורהיותרפרטנית....אניפשוטלאנפגשתעםנפגעיעבירה,אנילא...שזאתנקודה טובה,האמת ... שישלנוישיבהכזאתגדולה של העו"סיותהקהילתיותושאלו אותנו על מה היינו רוצותלדבר, ואתמול הייתהלי שיחהעם העו"סיתהקהילתית של ]***[ שאמרהלי שאצלםלעומת [***]יש ריכוזעבירות של אלימות במשפחה הרבה יותר גדול משאצלנו. אצלנו זה בעיקר המון סמים. וב[***] זה מאוד חזק אלימות במשפחה. ועם כל מה שהיה לאחרונה עם הרצח נשים וכל הדברים האלה, אז היא אמרה לי שזה מאוד טלטל אותהשאנחנובעצםעובדיםבעיקרעםהתוקפיםאועםהנאשמים,ואנחנופחותמכירותאתהצדהשני.כאילו, אנחנולאכלכךיודעותאיךלהתמודדעםזה,תמידזהמרגישלנוכזהלאהzone שלנו."גםיונתןעו"סקהילתי סיפר: "איןליכלכךהתעסקותעםנפגעיעבירה.גםעםבניהמשפחהשנפגעוכתוצאהמאלימותבמשפחה,והבן אדם נמצא אצלנו בתוכנית, גם אני פחות מתעסק בזה וגם עם העניין של צדק מאחה שמפגישים בין קורבן העבירהלתוקף,גםאיןלנוהתעסקותבזהכרגע." מעיין, רכזתבהליךשליוסףמוחלד,סיפרהכילאראתהאת 190 הנפגעת בהליך של יוסף: "יש משתתפים בעבירות אלימות במשפחה שהמשפחה מחליטה עדיין להיות בקשר, כאילו שהם עדיין לא ויתרו על התא המשפחתי ואז היא מגיעה ותומכת. יש לנו נשים בתיקי אלימות במשפחה שמגיעות לדיוניםוכאלה, אצל [יוסף]זה לאהיה המקרה." ה. פרשנות רחבה יותר למושג "נפגע עבירה" גםמישאינםמתלונניםעשוייםלהיותבעקיפיןנפג עיעבירה תמה נוספת שעלתה הן מקרב חלק מהמשתתפים, והן מחלק מאנשי המקצוע היא הסתכלות יותר רחבה על היקף נפגעי העבירה, באופן שלוקח בחשבוןנפגעיםנוספים מלבד אלוהמוגדרים כ"מתלוננים". ביןנפגעים אלו נמנו בני משפחה שלא הגישו תלונה בעצמם במשטרה אך נפגעו באופן עקיף, הבנה שישנם חברי קהילה אשר נפגעו מעבירות רכוש או אלימות חוזרות ואשר לא נלקחו בחשבון בהליך בין אם כי הגישו תלונה בעבר לפני כניסת המשתתף לבית- המשפט הקהילתי; לא לקחו חלק בהליך מסיבות המנויות לעיל; או כלל לא הגישו תלונה. המשתתפיםבבית- המשפטהקהילתיכנפגעים לארקשישלראותבאנשיםנוספיםשאינםמתלונניםישיריםכנפגעיעבירה,אלאשלפעמיםקיים"טשטוש"בין המשתתפיםלביןנפגעיהעבירה.התייחסותזוהגיעהמקרבבעליהמקצועואףהמשתתפים.אנשיהמקצועעמדו על הרקע הקשה שממנו מגיעים המשתתפים, סיפור החיים הלא פשוט ולעיתים אף לטראומה הקיימת בבסיס מהשהביאאותםלחייםכעוברי- חוק.כךגםהמשתתפיםהמרואייניםשיתפובכךשהםעצמםנפגעובמהשניתן להבין כעבירות כלפיהם וכאשר נשאלו על הרקע לביצוע העבירה, רבים מהם סיפרו על החיים בעוני, בשולי החברה, חוסר תמיכה והכוונה לאורך חייהם.18 דבריה ש ל רונית פרקש, אשר נכנסה להליך בבית- המשפט הקהילתי בשל ביצוע עבירות אלימות ואיומים ברשתותהחברתיותוסיימהבאי- הצלחה,מדגימיםעדכמההיארואהאתעצמהכ"קורבן"ולאאתהצדהשני: "כשהגעתי לבית-משפט, כשהיה לי דיון ראשון בבית-משפט, העמידו לי עורכת דין מהסנגוריה הציבורית והיא הציעה לי ללכת לבית- משפט קהילתי. ואז שאלתי אותה מה הקטץ' פה והיא סיפרה לי שזה תהליך שעוברים אותו ואז מחליטים אם למחוק [את העונש] ואני מצאתי את עצמי והסכמתי, רק מה? שכאב לי לעשות את התהליך הזה בתור נאשמת, כי אני הקורבן. הרגשתי כמו קורבן אונס, את מבינה? את מנסה להבין לאן אני חותרת?... אני הקורבן, אני עברתי את כל הבלגן, ואני צריכה עוד לקבל עונש על זה שעברתי את השיימינג הזה ועל זה שעשו לי רצח אופי וממש זה? לא משנה. למרות כל זה, כן הסכמתי." רונית תיארה כיצד גם היא קורבן של עבירות כלפיה ואיך היא נכנסה למעגל שבו בסופו של יום היא הואשמה ולא ידוע מה עלה בגורל מי שפגע בה.עםזאת,יצויןכיהסתכלותזושלרונית,אשרלארואהאתהצדהשניכנפגעגםהוא,הייתהחריגה.מרבית המשתתפים ראו את העבירות שביצעו כפגיעות באנשים אחרים. התייחסות המשקפת תפיסה של קורבנות- עצמיתב מובןאחרעלתהבעניינהשלנסימהשחאדה,שסיימהבאי- הצלחהוהואשמהבעבירותסמיםואיומים: לא היו נפגעים מהעבירה, רק אני."" נסימה ביקשה להדגיש כי בפועל היא זו שנפגעה מעצם ביצוע העבירות, אמירה עליה חזרה מספר פעמים לאורך הראיון. התייחסויות דומות לאלו של נסימה הופיעו גם בדבריהם של 18 להרחבה על סיפורי הרקע שלהמשתתפים,ראו פרק 4.3.1 . 191 משתתפים אחרים אשר ראו כיצד הם פוגעים בעיקר בעצמם במסגרת אורח החיים כעוברי-חוק. גישה כזאת מצד המשתתפים עשויה לחדד את חשיבות שילובם של נפגעי עבירה בהליכים בבית המשפט הקהילתיים. מרכזיות רצונותיהם וצרכיהם של המשתתפים בהליך מעלה חשש מפני העצמת תחושת קורבנּות בקרב המשתתפים שעלולה בתורה לעכבאת לקיחת האחריות מצידם באופן שעלוללפגוע בתהליך השיקום. כאמור,חלקמאנשיהמקצועהתייחסולטשטוששחווביןההתייחסותלנפגעיהעבירה,לביןהתפיסהשלהםאת המשתתף עצמו כ"נפגע". רונן, קצין מבחן, היטיב לתאר זאת: "לפעמים זה קשה להחזיק את שני המקומות. גם את המצוקה של הבן אדם שבאמת עבר חיים מאוד קשים וגם את האנשים שנפגעו כתוצאה מהמעשים שלהם. זו עבודה שהיא מורכבת בהיבט הזה ואנחנו עושים גם, לא הרבה, אבל יצא לי פעם אחת לעשות – תהליכים של צדק מאחה, שזה בעצם, ... שאתה באמת ככה מבין בצורה מאוד חזקה את הנפגע. עשיתי את זה עכשיו ממש לאחרונה עם [משתתף]ונותנים לזה מקום משמעותי וזה תהליך מאוד חזק." באופן דומה התייחס גם אביתר, קצין מבחן : "לפעמים זה בגלל שהאנשים שמגיעים אלינו הם באמת בשולי החברה, המסכנים של המסכנים ולפעמים לי, אני שוב מעיד על עצמי,לפעמים זה קצתנהיה מטושטשהענייןהזה." אושרת, פרקליטה בצוות בית- המשפט הקהילתי, ערכה השוואה בין נפגעי עבירה לבין המשתתפים. מנקודת המבט שלה כפרקליטה, התבוננות לא דיכוטומית על נפגעי העבירה ועל המשתתפים מעודדת אותה להתייחס לנפגעיעבירה, בו בעת שה תוכנית מאפשרתלראות גם אתהמשתתף כנפגע: "אנילא מטפלת בנייר, אני מטפלת בבןאדם.בגללזה,זהגםמאודמעציםבבית- משפטקהילתיכיאתהרואהאתהבןאדם,אתהרואהאיזהחלק יש לך בהתקדמות שלו ובזמן, זה מדהים להיות חלק מדבר כזה. זה שם". אושרת תיארה כיצד בדומה לחוויה שלה עם נפגעי עבירה בהליכים רגילים, שם היא רואה את האדם שמאחורי התיק והוא הנפגע או הנפגעת, בהליכים בבית- המשפטהקהילתי היא רואה אתהאדם מאחורי התיק, והואהמשתתף. ו. שילוב נפגעיעבירה כאמצעי להטבת אולהבנת מצבם של המשתתפים חלקמאנשיהמקצועהתייחסואלנפגעיהעבירהכאמצעילהטבתמצבושלהמשתתףאולהבנהעדכמההתקדם בהליך השיקום, ולא התייחסו אל נפגע העבירה כמטרה בפני עצמה. כך למשל, רוית, קצינת מבחן, ענתה כי המטרהשלהקשרעםנפגעיהעבירההיא"להפחיתסיכון,לשמועגםמגורמיהטיפולאוהנפגעעצמוהאםבאמת האלימות פחתה, האם הם מרגישים פחות מאוימים עכשיו מאז שהבן אדם השתלב בטיפול." רותי, קצינת המבחןשלאלי,אשרנכנסלהליךבשלעבירותאלימותורכושרבותוסייםבהצלחה,התייחסהלרצונותיוולזווית שלו בהקשר של שיתוף נפגעי העבירה: "דיברנו איתם [עם נפגעי העבירה], אני דיברתי איתם. אז כן, לקראת הסוף אנחנו עושים שיחה עם הנפגעים אבל אני לא יודעת, נגיד עם [נפגע עבירה מסויים], נראה לי שאלתי [את אלי, המשתתף] על הליך של צדק מאחה, המפגש שעושים בין הפוגע לנפגע, אבל הוא לא רצה. הוא אמר ש'זה עבירות שעשיתי כשהייתי משומש, אין לי מה להגיד על זה'. אבל אני כן דיברתי עם הנפגעים... אני זוכרת בן אדם מבוגר שרק התפרץ לו לבית והוא סיפר שבאמת זה היה מאוד מערער ומפחיד, מישהו שנכנס לבית שלך ושהם אנשים מבוגרים, זה כן פגע בהם והשפיע עליהם עוד תקופה אחרי. אבל האחרים, נגיד פריצה לרכב וזה פחות. אמרו שהם מבינים שזה כנראה בן אדם נרקומן או משהו כזה שחיפש כסף. אז הם פחות תיארו פגיעה משמעותית. אני רק זוכרת את הבן אדם המבוגר הזה שהוא אמר שזה השפיע עליו יותר. .. אלי לא רצה קשר עם אותו נפגע." 192 רותם קצינת מבחן שליוותה את יצחק יוספי, אשר נכנס אף הוא להליך בבית-המשפט הקהילתי בשל עבירות רכוש מרובות וסיים בהצלחה, התייחסה רק לזווית של המשתתף: "אנחנו מתחילים לחשוב על צדק מאחה כשהפוגע מבטא חוסר נחת ורגשי אשמה מעצם העובדה שהוא פגע. ושהוא לא יכול לחיות עם תחושת הפגיעה, ששם מתחיל תהליך של ריפוי, עם הנפגע אם יש רצון לעשות תהליך בהקשר הזה. אצל [יצחק], הוא היה עסוק בעצמו,הואלאהיהעסוקבפגיעהבאחרים....אנילאהייתיעושהשוםתהליךעם[משתתף]לאמשנהשלבית- משפט קהילתי או לא של בית- משפט קהילתי אם זה לא בא ממנו, זה משהו שצריך לבעור בעיניי בפוגע. ואז אפשר לחשוב מה נכון לעשות ואיך. אם זה לא בא מהפוגע, אם הוא לא מבטא חוסר, מדבר, אנחנו מדברים לא מעט במהלך הדרך על הפגיעה באחר, אם בן אדם לא מבטא רצון כזה להשתיק את המצפון, לעשות תהליך אז זה לא יכול לקרות בעיניי." סתיו, קצינת מבחן התייחסה לפוטנציאל המרפא של השתתפות נפגעים עבור המשתתפים:"אני חושבת שאנחנו לא ממקסמים את הפוטנציאל של הקשר עם נפגע עבירה כשמשהו מרפא עבור המשתתף שלנו." מנגד, יפתח התובע, אומנם הסביר כי בעיניו צריך להיות יותר מקום לנפגעי העבירה בהליך בבית-המשפט הקהילתי, אך לשאלה אם הוא חושב שהתייחסות רבה יותר לנפגעי העבירה יכולה לעזור או לתרום לעוברי- חוק בהליך שלהם, השיב: "אם מדובר בנפגעי עבירה בתוך המשפחה או שכן, אני בטוח שזה יכול לתרום. זה בטוח תורם. אם אתה מחזיר אותו לחברה שבה אותו אדם שהוא מסוכסך איתו עדיין נמצא, אותו אדם שהוא פגע בו, זה בטוח. אם זה אדם שפרצו לו לבית, אני לא יודע כמה ההליך משנה לאותו נרקומן אם הוא יודע בדיוק את הבן אדם שהוא פרץ לו ואני די בטוח שגם הוא יחזור הרבה להשתמש בסמים אז שלא תעמודלנגדעיניו דמותהקורבןהמסכןוהוא יגיד: טוב, אנילא פורץלביתיותר. קשהלי להאמין." שני מרואיינים התייחסו לרעיון של נפגע העבי רה כמטרה בפני עצמה. אביתר, קצין מבחן, נתן דוגמא אשר באופן יחסי ממוקדת יותר בדאגה לנפגעת עצמה: "סתם אני אתן דוגמא, אני מלווה [משתתף] שהוא מגיע בעקבות אלימות זוגית חמורה. כחלק מההליך אנחנו בקשר עם הנפגעת, פגישות איתה אחת לכמה זמן, מעקב ממש,מהמצבה,אםישהטרדותמצדהפוגע,זאתאומרתהיחסלנפגעכלהזמןקורה."ועדיין,הגםשישניסיון לברר "מה מצבה", לא ברור אם מדובר בהתייחסות נפרדת אליה ואל הצרכים שלה בהליך או בקבלת מידע ממנה שעשוי לשקף את שאלתההתקדמות שלהמשתתף בתהליך השיקום.יצוין כי אביתרהוא היחידי שהביע התייחסותזו,הרואה במידהמסוימת אתנפגעאונפגעתהעבירהכמטרהנפרדת,שאינהקשורהבהכרחלמטרת שיקום המשתתף. סתיו, קצינת מבחן, התייחסה לפוטנציאל שעשוי להיות לתהליך בבית- המשפט הקהילתי על הטבת מצבם של נפגעי עבירה כאינדיבידואלים, במנותק מתהליכי השיקום של משתתפים: "[שילוב נפגעי עבירה]עדייןלאמקבלמספיקהתייחסותבאמתביחסלנפגעעבירהכאדם,וכאילואיךהתהליךהנפלאוהמרפא הזהיכולאולי,לאיודעת,במקריםמסוימים,במקריםאחרים...לאיודעת,אבלכאילוהייתירוצהלחשובשזה משהו שיכוללתת איזשהו מענה או השפעה, שתהיהלוהשפעהחיוביתגםעלהנפגע." ז. סיכוםומסקנות פרק זה מתבסס, כאמור, על ראיונות עומק עם 18 משתתפים בהליך בבית- המשפט הקהילתי אשר סיימו בהצלחה או באי-הצלחה, ועם למעלה מ- 50 אנשי מקצוע בתפקידים מגוונים ומכלל מחוזות השיפוט. עם זאת, מתחייב לנקוט זהירות בנוגע ליכולת להפיק מן הפרק מסקנות מכלילות לגבי ה תוכנית. את הפרק יש לקרוא כחלק מהמחקר הרחב ובהתייחס גם לפרקים הקודמים. בהקשר הזה, ניתן להבין את הנרטיבים השונים שעלו 193 מקרב המשתתפים ואנשי המקצוע שרואיינו באופן המעוגן בשדה המחקרי. הפרטים שהמרואיינים סיפקו וההסברים שהעלומתקשרים לידעהגלויהקיים לגבי מודל בית- המשפטהקהילתי. בשונה מבתי-משפט אחרים לפתרון בעיות, בתי- משפט קהילתיים מתמקדים בשלל הצרכים והבעיות של קהילותמסוימות(2013al,etLee ).בתי- משפטקהילתייםמשתניםבהתאםלצרכיהקהילהבההםמצוייםאך הרכיב ה"קהילתי" הוא מאפיין חזק בכלל המודלים ( Lang, 2011; Casey & Rottman, 2005; Lee et al., 2013 ) . כחלק מרכיב זה, קיים שיתוף פעולה עם משאבי הקהילה וקיימת מעורבות קהילתית באיתור בעיות ותעדופן ,בהצעתפתרונותובגיבושמדיניותכוללתברמההמקומיתעל- ידישיתוףהתושבים;( 2013al.,etLee Lang, 2011 ; דנציג- רוזנברג וגל, 2017). בהמשך ישיר לכך, עקרון נוסף במודלים השונים של בתי- משפט קהילתיים ברחבי העולם הוא הדגשת אחריותיות המשתתפים בבתי-משפט קהילתיים. ישנו דגש על תוכנית טיפול ושיקום הכוללת השבה לקהילה, מתוך תפיסה שהמשתתף אשר עבר עבירה גרם בכך נזק לקהילה, ולכן עליו לבצע השבה לקהילה. משתתף אשר אינו מבצע, כחלק מתוכנית השיקום, את ההשבה לקהילה, נתפס כמשתתף אשר אינו לוקח אחריות על מעשיו, ובית-המשפט הקהילתי יפעיל סנקציות בהתאם, לרבות סיום התוכנית והעברתו לבית- משפט רגיל (2011 Lang, 2013; al., et Lee ). אמנם ייחודיותם של בתי- משפט קהילתיים הוא במרכזיותם של המשתתפים (הנאשמים) בהליך, אך בהתאם לתפיסה התאורטית העומדת בבסיסם, מטרתם היא גם לחזק קהילות, כלומר לספק מענה לצרכים ולבעיות שמהן סובלות קהילות, ובכלל זאת גם לאלה שנפגעו מביצוע העבירות – נפגעי העבירה האקטואליים. באופן אידיאלי, לנפגעי העבירה אמורה להיות חשיבותלא רקבהליכי השיקום שלהמשתתפים אלא גםכמטרה בפניעצמה, בהיותם חלק מהקהילה. תפיסה תאורטית זו מצאה ביטוי במידה חלקית גם בנרטיבים השונים אשר הובאולאורךפרק זה. הרושםהוא שבחלק מהמקרים שאלת מקומם של נפגעי העבירה עוררה ביקורת עצמית אישית של אנשי המקצוע על האופן שבוהםמתנהליםאועלההליךבמבנהוהנוכחי,שאינועושהמספיקלמעןנפגעיהעבירה.במיעוטהמקריםבהם הייתה התייחסות לנפגעים במסגרת ההליך, ההתייחסות הגיעה מתוך תפיסה לפיה מחילה מצד הנפגע היא מרכיבמיטיבעבורתהליךהשיקוםשלהמשתתף.19 במרביתהמקריםנראהכיאיןמודעותותשומתלבמספקת לזכויות ההליכיות שמוקנות לנפגעי העבירה מכוח חוק זכויות נפגעי עבירה, כמו גם לאינטרסים, לרצונות ולצרכים שלהם כסובייקטים בפני עצמם ניכרת אמביוולנטיות בקרב אנשי המקצוע בהקשר הזה: מצד אחד,. רבים מהם הביעו צער על כך שאין מספיק התייחסות לנפגעי עבירה; מצד שני, מדבריהם משתמע כי מציאות זאתנובעת מבניית נאמנות וקרבהעם המשתתף באופן שמקשהלפתח אמפתיה לנפגעים.מהנרטיבים שלאנשי המקצוע, ובפרט קציני המבחן, עולה כי קיים אפוא קונפליקט נאמנויות. קציני המבחן המרואיינים העידו כי המעורבות הרגשית הגבוהה עם המשתתפים בבית המשפט הקהילתי, אשר היא אינטנסיבית עשרות מונים בהשוואהלזובהליכיםרגילים,מקשהעלעבודהעםנפגעיעבירה.גםהתובעיםהעידועלקושי.לתפיסתם,נפגעי עבירה לרוב ירצו ענישה יותר מחמירה, שההליך בבית המשפט הקהילתי לא יוכל לספק ולכן מורכב יותר להתחבר אליהם בהליך זה. 19 לכןלמשלבעבירותאלימותבמשפחהנדמהשלאנשיהמקצועיותרקללקבלולהכילאתמעורבותנפגעיהעבירה,כיזהמסייעאו עשוי לסייע באופן ישיר להליך הטיפולי של המשתתף, בעוד שכאשר מדובר בנפגעים זרים, הם פחות רואים את הקשר לתהליך השיקומי. 194 בזהירותהנדרשת, ניתןלהצביעעלכמהסוגיותמרכזיותשעלומהנרטיביםשלהמרואיינים,ושעשויותלהיות רלוונטיות במישור הפעלת התוכנית. ראשית, בולט במיוחד כי לתפיסת מרבית אנשי המקצוע והמשתתפים שרואיינו, נפגעי העבירה תופסים כיום בפועל מקום שולי בהליך. בהתאם לעמדת מרבית אנשי המקצוע, בתי- המשפט הקהילתיים יכולים לעשות יותר למען נפגעי העבירה; אפילו בעבירות של אלימות במשפחה לא תמיד מצליחים למצות את הפוטנציאל של הקשר עם נפגעי העבירה. אנשי מקצוע רבים סיפרו כי הגיעו לתפקידם בבית- המשפט הקהילתי עם תפיסה מגובשת המכירה בחשיבות מקומם של נפגעי העבירה, ועם זאת העידו כי אינם מצליחים ליישם תפיסה זו כלפי נפגעי העבירה בהליך הקהילתי. ניכר כי ישנו חשש שהתייחסות לנפגעי העבירהתבואעלחשבוןמקומםהמרכזישלהמשתתפים.עלרקעזה,נדמהכיבשלההעתבקרבאנשיהמקצוע לעורראת הדיוןלגבי מקומם שלנפגעיהעבירה בבתי- המשפטהקהילתיים במטרה לבחון את האופן בו נפגעים יכולים לתרום הן לתהליך השיק ום של המשתתף והן לתועלת החברתית המופקת מעצם פעילותם של בתי- המשפט הקהילתיים. כחלק מאותה תועלת חברתית יש לתת את הדעת לכך שראוי שנפגעים לא רק יתרמו להליך, אלא גם יתָרמו ממנו ברמה האישית, וזאת בהינתן זכויותיהם החוקיות ומתוקף כך שפעמים רבות הם אלו שהניעו את ההליך. כחלק מדיון זה, יש מקום לשקול להכשיר את הצוות לעסוק בסוגיות שונות שהועלו במסגרתהאמור בפרק זה,ולהכריע בהן. ניתן להעריך כי הסוגייה המשמעותית ביותר להכרעה, בהקשר זה, היא אותו המתח בין הצורך להתמקד במשתתף לבין הצורך לתת מקום לנפגעי העבירה. נראה כי נדרשת ה תווי י ת מדיניות אחידה בנוגע לחלקם של נפגעי העבירה בהליך בבית- המשפט הקהילתי, תוך התייחסות ממוקדת בסוגי עבירות שונות, כגון: אלימות במשפחה,אלימותורכוש.בהקשרהזה,נראהכירביםמאנשיהמקצועהפועליםבתוכניתכיוםהגיעועםתפיסה מגובשתהתומכתבחשיבותהעקרוניתשל מקומםשלנפגעיהעבירהבהליך,אךלמרותזאתהםמתקשיםלהביא עמדה זו לידי ביטוי בפועל. יתכן כי דווקא ממצא זה עשוי לרמז על כך שלא די בהכשרה מיוחדת של אנשי המקצוע ביחס לסוגיה (הכשרה אשר אין ספק כי היא נדרשת, כאמור בהמשך), אלא נדרשת רפורמה מבנית (ואוליאףחקיקתית)שתסדיראתמעמדםשלנפגעיםבהליךמיוחדזהברמתהמדיניות.20 שנית,ישנההזדמנות לקייםאתהרכיבהקהילתיבבתי-המשפטהקהילתייםמתוךההתייחסותלנפגעיהעבירה.נפגעיהעבירההם הגורמים הישירים בקהילה הסובלים מאותה פשיעה. אומנם נכון כי ניתן לראות גם במשתתפים כנפגעים, אך הדבר לא מעלה או מוריד מנפגעי העבירה שספגו נזק מביצוע המעשים של המשתתפים. התייחסות כזו עשויה להגביר את אמון הקהילה במערכות אכיפת החוק ובמערכות הרווחה והשירותים החברתיים. כחלק ממימוש הרכיב של "חיזוק הקהילה" שאותו שואף המודל להגשים, ראוי לשלב את נפגעי העבירה בהליך ולהקפיד על מימוש זכויותיהם, הן לטובת שילוב המשתתפים חזרה בקהילה והן לחיזוק אמון הציבור בהגינותם של התהליכים בבית- המשפט הקהילתי. הזנחת נפגעי העבירה עלולה להוות החמצה של התפקיד החברתי של בתי- המשפט הקהילתי בחיזוק הקהילות שאותן הם נועדו לשרת. כך למשל, יצירת קבוצות של נפגעי עבירה שיחסו תחתהמסגרתשלביתהמשפטהקהילתיעשויהלתתמענהלצרכיםהרגשייםשלנפגעיעבירה,לחזקאתתחושת השייכות שלהםלקהילהואת אמונם במערכתהצדק – ובכךלקדם אתמטרותיו של ביתהמשפט הקהילתי. גם 20יצויןכיבמסגרתתיקוןחוקסדרהדיןהפלילי,קייםתיקוןעקיףלחוקזכויותנפגעיעבירההתשס"א- 2001 מס'(16 )שעוגןבהוראת שעה. במסגרת התיקון הוחלט כי נפגעי עבירת מין או אלימות חמורה יהיו זכאים להשמיע את עמדתם עובר להעברת המשתתף לביתהמשפטהקהילתי.כמוכן,כלנפגעבהתאםלתיקוןהחוקיכוללדרושלהודיעלוככלשיוחלטעלהעברתהתיקלביתהמשפט הקהילתי,ושהנטל להעברת המידע הוא עלהתביעה. 195 מנקודת המבט של המשתתפים, הדרת הנפגעים עלולה להוות החמצה שכן החיבור עם הפרספקטיבה של נפגעי העבירה יכול לגרום למשתתפים לעבור תהליכי החלמה ושיקום משמעותיים יותר, להפנים בצורה טובה יותר את הנזק שביצעו, לקחת אחריות ולחתור לתיקון, ולהרגיש חלק מהקהילה ולא כמי שמצויים בשוליים החברתיים, כעולעל החברה. שלישית, ראוי לתת את הדעת לשאלת שילובם של נפגעי העבירה גם כמטרה בפני עצמה, במנותק מתרומתם לתהליכי השיקום של המשתתפים. שילוב נפגעי העבירה אכן יכול להואיל מאוד לתוכנית השיקומית של המשתתפיםבהליך,אךקיימיםטעמיםחזקיםלשלבנפגעיםגםבמטרהלשפראתמצבם- שלהם,כחלקמהיותם נציגי הקהילה שחוו באופןהישיר ביותראת השלכות ביצועהעבירה, ובהתאםלדרישותיו של חוק זכויותנפגעי עבירה המעניק זכויות פרוצדורליות לנפגעי עבירה (לרבות זכויות רחבות יותר לנפגעי עבירות מין ואלימות.) שיפור שילובם של נפגעי עבירה בהליכים בבית-המ שפט הקהילתי עשוי למקסם את התועלות של בתי- המשפט הקהילתיים במובן החברתי הכולל. נדרשת חשיבה על הדרכים הקונקרטיות לשילוב מוגבר של נפגעים בהליך מתחילתו ועד סופו. בראש ובראשונה נדרשת היכרות יסודית של אנשי המקצוע עם מערך הזכויות המוקנות לנפגעי עבירה מכוח חוק זכויות נפגעי עבירה. בהתאם לסעיף 8 (ב) לחוק נפגעי עבירה "נפגע עבירה זכאי לקבל מידע על השלב שבו מצוי ההליך הפלילי בקשר לעבירה שממנה נפגע". בשל ייחודיות ההליך בבית המשפט הקהילתיים והשלבים השונים בו (שלבים 1 עד 5 , ביצוע תסקיר עומק ועוד), עולה הצורך לפרש את חוק נפגעי עבירה בהתאם להליך הקהילתי, ולהטמיע את ההנחיות לכלל הצוות בעניין עמידה על זכויות נפגעי עבירה בכל שלב משלבי ההליך. יש לשים לב גם לזכויות הנפגעים למסור הצהרת נפגע ותסקיר כמפורט בחוק. כמו כן במסגרת הוראת השעה, יש לנפגעי עבירה זכות לקבל יידוע על העברת ההליך לבית המשפט הקהילתי, בכפוף לבקשתם במסגרת סעיף 8 (ג) לחוק נפגעי עבירה. דומה כי ישנן הצדקות ותועלות רבות להבנות את שמיעת כלל הנפגעיםבמסגרתההחלטה להפנותנאשםלביתהמשפט הקהילתי,וכןלוודא כיהתביעההבהירהלמתלונןאת זכותו לקבלת המידע. לעיתים בשלב התלונה כאשר נפגעי עבירה יכולים לבקש לקבל מידע על ההליך הפלילי, הם אינם מודעים לאפשרות שההליך יתנהל בבית משפט קהילתי, בפרט בשל חדשנות ההליך. מאחר שבשלב קבלתהתלונהאףרשויותהאכיפהאינןיכולותלדעתאםהתיקיגיעלביתהמשפטהקהילתי,קייםטעםלהבהיר את האפשרות הזאת למתלונן בשלב מתן התלונה ובשלב מאוחר יותר. בכל הקשור לעבירות מין ואלימות הוראות החוק שונות ויש לייצר נוהל המתייחס באופן מובחן גם לעבירות אלו. כמו כן, יש לשקול את שמיעת נפגעי העבירה בכל עליית שלב כאמור, לצד הבניית שיקול דעת של אנשי המקצוע ובמטרה לייצר איזונים. כך למשל, ראוי לשקול להזמינם לדיונים מרכזיים, כגון לדיוני הקראת מכתבים או לדיונים שבהם ניתנת הודאה אוהסכמהלהסדר טיעון. בנוסף, במקרים המתאימים יש לבחון את היתכנותם של הליכי צדק מאחה המאפשרים דיאלוג ישיר בין המשתתף לנפגעים להרחבה באשר לטיבם של הליכי צדק מאחה,( מאפיניהם ומטרותיהם ראו: גל ודנציג- רוזנברג,2013 ) .אפיקזההוזכרעלידיחלקמהמרואייניםאשרציינוכילעיתיםהםמציעיםלמשתתףאולנפגעי העבירה לפנות להליכי צדק מאחה, אך אלו אינם מעוניינים. ראוי לשקול הבנייה מסודרת של אפשרות לשילוב הליכי צדק מאחהבתהליךבית- המשפטהקהילתי,תוךניסיוןלהביןמהןהסיבותשעומדותבבסיססירובםשל מימהצדדיםלהשתתףבהליכיםאלה.שילובמשתתפיםונפגעיםבהליכיצדקמאחהיכוללתרוםהןלהשתלבות, לקיחת אחריות והשבה של המשתתף לקהילה והן לאיחוי וריפוי מצבם האישי של נפגעים ישירים. בחלק מהרשויות המקומיותקיימיםמרכזיגישורובמקומותאחריםניתניםשירותיצדקמאחה.יצירתשותפויותבין 196 בתי המשפט הקהילתיים לבין מרכזים אלו עשויים לתרום מאוד לשיפור והגדלת תרומתם של בתי המשפט הקהילתיים למתן מענה לצרכי הקהילה המקומית.21 לבסוף, מומלץ לשקול מתן שירותי תמיכה לנפגעים על-ידי צוות בית-המשפט הקהילתי. ניתן לעשות זאת באמצעות יצירת קבוצות תמיכהבהובלת צוות בית המשפט או באמצעים אחרים כמו ליווי פרטניעלידי קציני המבחן, גם בעבירות אלימות, רכושומרמה (ולא רק בעבירות אלימות במשפחה).ליווי כזה צריךלהיות ממוקד בצרכיםוברצונותהמובחניםשלנפגעיהעבירה.ישלשיםלבכיעולהקושימכךשקציןהמבחןיספקאתהמענה הןלמשתתף והןלנפגע העבירה באותו תיק, ויש לבחון אתהאפשרות לייצרהפרדה. לסיכוםפרקזה,נראהכיישצורך לקדםחשיבהבקרבועדתההיגוי שלהתוכניתבענייןמקומםהראוישל נפגעי העבירה בהליכים בבית המשפט הקהילתיים. בתוך כך יש מקום לבחון עריכת שינויים מבניים בתהליך אשר יבטיחויישוםשלהמסקנותשאליהןיגיעהצוות(כגוןמינויגורםטיפולינפרדלצורךליוויומתןמענהלצרכיהם ורצונותיהם של נפגעי העבירה; קידום פרוצדורה ונהלים אשר יבטיחו עמידה מהותית קפדנית על זכויות הנפגעים מתוקף החוק, וקידום שינויים חקיקתיים העשויים להיות רלוונטיים לבתי המשפט הקהילתיים). בד בבד, יש להעמיק את השיח בנושא עם אנשי הצוות השונים וכן לקיים הכשרות הנוגעות למקומם של נפגעי העבירה,לרבותהיכרותקרובהשלאנשיהמקצועעםחוקזכויותנפגעיעבירה.ההכרהשלחלקמאנשיהמקצוע כי התוכנית אינה עושה מספיק בכל הקשור לנפגעי עבירה מספקת נקודת התחלה טובה, אך התמות העולות מהראיונות משקפות את הצורך בהכשרת עומק שתסייע לאנשי המקצוע להכיל את המורכבות, להכיר באינטרסים הנפרדים של נפגע י עבירה בהליך (לא רק כאמצעי לשיקום), ולדון בתסריטים שונים— החל מבני משפחהבעבירותאלימותבמשפחהוהכרהבזכויותיהםהנפרדותשלהילדים;ועדנפגעיעבירותאלימותורכוש, יהיועמדותיהםאשריהיוביחסלהליך.עלההכשרהלהתייחסגםלשמירהעלייחודיותההליךששםבמרכזאת צרכי המשתתפים וכיצד ניתן לשמר זאת מבלי לפגוע או להקל ראש בצרכי הנפגעים. את המסקנות והשינויים המבניים בנוגע למקומם של נפגעיעבירהיש להטמיע באמצעות הכשרת אנשי הצוות. 21 יצוייןכילאחרונהיצאמשרדהמשפטיםבקולקורא"לקבלתהתייחסויותבנושאגיבושהמודלהממשלתיהמוצעלהטמעתהליכי צדק מאחה במסגרת ההליך הפלילי"23 - 03 - https://www.gov.il/he/departments/publications/Call_for_bids/30 . מהדברים העולים במסגרת הראיונות, נראה כי ראוי להביא את הפרספקטיבה של אנשי המקצוע בבתי המשפט הקהילתיים ולבחון כיצד ניתן לשלב הליכים אלובבית המשפט הקהילתי. 197 5 דיון, אינטגרציה ומסקנות מחקר זה הוא, כאמור, מחקר ההערכה הראשון הנערך על בתי- המשפט הקהילתיים בישראל מאז הקמתם. המחקרנקטבמגווןשלשיטותכדילענותעלשאלותהמחקרהשונות.ביקשנולהעריךאתדרךפעולתםשלבתי המשפט הקהילתיים, את היעילות שלהם ושל אלמנטים ספציפיים בתוכם בהנבת תוצאות רצויות, ואת האופנים בהםאנשיהמקצוע,המשתתפים,ואחרים המושפעים מהתהליך תפסו אותו. כאמור, הפרספקטיבות השונותמתבססותעל נתונים שנאספו במגוון שיטות, ממגוון אוכלוסיות, ביחסלבתי משפט קהילתיים שונים, ובנקודות זמן שונותלאורך מחקרההערכה שנפרסעלפני ארבע שנים (2018-2022 .) שאלה מרכזית שהמחקר ביקש להעריך היא יעילותה של התוכנית בהורדת מסוכנותם של משתתפיה, דהיינו השוואתשיעוריהעבריינותהחוזרתשלהםביחסלנאשמיםאחריםבני השוואהשהורשעובבתימשפטרגילים. ניתוח הממצאים מצביע על כך שמשתתפים שמסיימים בהצלחה את התוכנית בבית המשפט הקהילתי, מבצעיםפחותעבירותבאופןניכרלעומתנאשמיםבעליסיכוייכניסהדומיםלתוכנית, שלאעברואתהתוכנית – אשר 50% מהם הורשעו בביצוע עבירות נוספות בחלוף חמש שנים מסיום ההליך בעניינם. לא ניתן להפריז בחשיבותושלממצאזה.מעברלתועלתהחברתיתהטמונהבהורדהברמותהפשיעההחוזרת,ישבוגםמשמעות כלכלית. ע לותה של שנת מאסר לאסיר אחד במדינת ישראל מוערכת בכ- 227,000 ₪. חישוב זהיר של 50 מאסרים בני 12 חודש הנחסכים מידי שנה בכל בית משפט קהילתי משמעו כ- 11.5 מליון ₪ חסכון. ההוצאה השנתית על כל משתתף בבית המשפט הקהילתי היא כ- 50,00-70,000 ₪, כלומר הוצאה של כ 6 מליון ₪ בשנה על 100 משתתפים. במילים אחרות – כל בית משפט קהילתי חוסך כ- 5.5 מליון ₪ מידי שנה, ואלו רק ההוצאות הישירות הנובעות מהשימוש בחלופה לשנת מאסר אחת עבור מחצית מהמשתתפים, מבלי לקחת בחשבון את הירידה בעבריינותהחוזרת בקרב המסיימים ותקופותמאסר ארוכותיו תר שנחסכות. לצדממצאמרכזיזה,נמצאגםשאלושנשרומהתוכניתביצעובהמשךיותרעבירותלעומתאלושלפיהנתונים שבידינו סיכויי כניסתם לתוכנית דומים וש הואשמו בבית משפט רגיל. ההבדל בהתנהגות העתידית בין המסיימים בהצלחה לבין הנושרים עשוי לנבוע מסיבות שונות, אשר בירורן מצריך חקירה נוספת. ייתכן, שמשתתפים שנשרו מתאפיינים בבעיות רקע קשות כגון התמכרות, בעיות נפשיות, עוני קיצוני והעדר מערכות תמיכה–נתוניםשאכןהתגלוכמנבאיםאי- סיוםבהצלחהשלהתוכנית.מאחר שלאניתןהיהלזהותמאפיינים אלובקרבקבוצתהביקורת,לאניתןלדעתהאםהםמופיעיםבשיעורדומהגםבקרבנאשמיקבוצתהביקורת. הקריטריונים להתאמה לבית המשפט הקהילתי כללו קיומן של בעיות רקע, מה שמגדיל את ההסתברות שקבוצת הטיפול נטתה להיות "בעייתית" יותר לעומת קבוצת הביקורת. יהא ההסבר אשר יהא, ההבדל בין נושרים ומסיימים בשיעור העבריינות החוזרת מדגיש את החשיבות באיתור הגורמים המנבאים הצלחה והיעזרותבהםכדילדייקאתהקריטריוניםלכניסהלתוכנית.בנוסףלכך,חשוביהיהלברראתהיחסביןמשך ההשתתפותבתוכניתלבין שיעורהעבריינותהחוזרת, שכןהממצאיםהאחריםבמחקרמצביעיםעלהתועלות הגלומות בהשתתפות בתוכנית גם עבור אלו שנשרו בסופו של דבר. בהקשר זה חשוב לזכור שמרבית הנשירה מתרחשתבתחילתהתהליך–בשלביםהראשוןוהשני.מצדאחד,נתוןזהעשוילהסביראתהעבריינותהחוזרת הגבוהה בקרב הנושרים; מצד שני, נתון זה מלמד שעיקר המשאבים מושקעים באלו שבסופו של דבר כן מצליחים לסייםאתהתוכנית. 198 בנוסף, העובדה שבהשוואה לאלו שסיימו בהצלחה, נאשמים הדומים להם מקבוצת הביקורת ביצעו עבירות חוזרות בשיעור גבוה מאוד של 50% (אף יותר גבוה משיעור העבריינות החוזרת בקרב קבוצות הביקורת האחרות), עשויה להצביע על כך שדווקא אלו שהצליחו בתוכנית חשו שהם "על פי תהום": דווקא הם היו בסיכון לטבוע עמוק יותר בתוך עולם העבריינות (כפי שמראה קבוצת הביקורת המותאמת), והחשש הזה הוא שהיווה גורם מתמרץ עבורם לסיים את התוכנית בהצלחה.ואכן, בראיונות העומק עלו ביטויים דרמטייםכגון סכנתחיים,הזדמנות אחרונ ה,ועמידהעל- פיתהום. ממצא זה אולי גםמסביר אתהיותו של מעצר גורם מנבא הצלחה. הממצאיםהמרכזייםשנאספוממסדיהנתוניםהכמותניים(מסדהנתוניםהארכיוניוסקרהעמדות)מתייחסים למתאמיםביןמאפייניםאישיים,בעיותרקעומעניםשניתנולמשתתפיםלביןהצלחתםב תוכנית ולעמדותיהם. ראשית, התמונה המצטיירת היא שכ- 50% מבין אלו המופנים לתוכנית מסיימים אותה בהצלחה יותר מכך,. מתברר כאמור,, שהרוב הגדול של אלו שנושרים מהתוכנית יוצאים ממנה בשלבים הראשון או השני, ופחות מ- 20% מבין הנושרים יוצאים ממנה בשלבים המאוחרים יותר. קשה להשוות נתונים אלו למציאות הקיימת בבתימשפטקהילתייםאחריםבעולם,שכןבתיהמשפטהקהילתייםנבדליםאלומאלובסוגהעבירותהנכללות בתוכנית וחומרתן, בהיקף תוכנית ההתערבות ובמשכה. משום כך, אחוז המסיימים בהצלחה, ככל שנמדד, משתנהבאופןנרחבמתוכניתלתוכנית. מבחינתהמשתנים הקשוריםבסיכוייסיוםה תוכנית בהצלחה,מתברר שקיומה של מערכת יחסים זוגית והורות לילדים הם מנבאים טובים יותר להשלמה מוצלחת של התוכנית לעומת קטגוריות חברתיות כמו מין, גיל ולאום. מבחינת רקע משפטי, קיומו של עבר פלילי מכביד היה קשור בשיעורי הצלחה נמוכים יותר, אבל דווקא מעצר נמצא קשור בשיעורי סיום גבוהים יותר. זאת ועוד, בעוד שעבירת אלימות היתה קשורה בשיעורי נשירה גבוהים יותר, אלו שהואשמו בעבירת אלימות במשפחה דווקא סיימואתה תוכנית בהצלחה בשיעוריםגבוהיםיותר.לסובליםמהתמכרותהיואחוזי נשירהגבוהיםבשלבים הראשונים של התוכנית ככלהנראה בשל מורכבות מצבם., סקר העמדות לימד על תפיסות חיוביות בקרב המשתתפים. אלו הביעו אמון רב יותר בצוות בית המשפט הקהילתי כאשר הרגישו שההליך היה הוגן ואיפשר להםלתקן את הנזק שגרמו באמצעות ביצוע שעות השבה לקהילה. המחקר גם מצא כי האמון באנשי בית המשפט הקהילתי היה המנבא הישיר היחידללגיטימציה ולנכונותלצייתלחוק והדגישאתהחשיבות של בניית אמון בתוכניות כאלה., מגוון ראיונות העומק שבוצעו עם אנשי ונשות המקצוע המעורבים בהפעלת ה תוכנית, עם גברים ונשים שהשתתפו ב תוכנית ועם בנות זוג של משתתפים, שפכו אור על תהליכי עומק שעברו הן אנשי המקצוע ביחס לתפיסות התפקיד שלהם והן המשתתפים, בין אם הצליחו לסיים את התוכנית בהצלחה ובין אם נשרו ממנו במהלכה. שילובכלהממצאיםיחדיומניבתובנותשעשויותלסייעלמפעיליהתוכניתוקובעיהמדיניותלהתוותאתהמשך דרכה שלה תוכנית כפי שמנסהלהציעפרק מסכם זה., 5.1 חשיבות היחס האישי והאכפתי מצד הצוות המקצועי כלפי משתתפי ה תוכנית ממצאמרכזי שלהמחקרמתייחסל חשיבות ם שלהיחסהאכפתי,הדאגה,המחוייבותוהמעורבותהאקטיבית והמתמדתשלאנשיהמקצוע,לרבותהשופטיםוהשופטות–כלפיהמשתתפים.בחווייתהמשתתפים,היחסים 199 שנרקמו עם אנשי המקצוע השתרעו הרבה מעבר ליחסים מקצועיים, והדימוי של משפחה חזר שוב ושוב בתיאוריהםאתמערכותהיחסיםשלהםעםאנשיהמקצועהשונים.התקשרותזוהיוותהלעיתיםתחליףלחסר עמוק בחייהם בדמויות הוריותומיטיבות, והגיעה לכדי תמריץ מרכזי שלהם בדבקות ב תוכנית השיקוםלמרות הקשיים. חשיבות היחס האכפתי בלטה במיוחד דווקא בעת "מעידות" של המשתתפים: בהזדמנויות אלו הם חשוחוויהחזקה,ולעיתיםקרובותמפתיעה,שאנשיונשותה תוכנית אינםמוותריםעליהם,בדומהלהוריםשלא פוסקים לאהוב את ילדיהם גם לנוכח התנהגות בעייתית. היחס האכפתי הגביר בתורו את תחושת השייכות שחשוהמשתתפיםוממילא אתהמוטיבציה שלהםלדבוק בתנאי ה תוכנית. כאשר נשאלו על חוויותיהם, משתתפי ה תוכנית שהשיבו על סקר העמדות הביעו רמות אמון גבוהות מאוד כלפי הצוות המקצועי (6.5 מתוך סולם של 7 דרגות) והעידו שחוו רגשות חיוביים בהליך ברמה גבוהה ביותר ( 9.30 מתוך10).עודהתברר,כיהאמוןהגבוהשנבנהבקרבהמשתתפיםבמהלךהתהליךבביתהמשפטהקהילתי כלפי נציגי התוכנית תרם באופן משמעותי הן ללגיטימציה שהם ייחסו לרשויות אכיפת החוק והן לנכונותם ומחויבותם לציית לחוק בעתיד. תובנה מעניינת נוספת שניתן ללמוד מסקר העמדות היא שהמענים השונים לא הניבושינוייםבדרגותהאמוןשחשוהמשתתפיםכלפיאנשיהצוות.זאת,למרותשחלקמהמעניםהכבידועליהם באופןמשמעותי,כפישהעידוהמשתתפיםבראיו נותהעומק.כלומר,למרותה תוכנית האינטנסיביתוהתובענית, שלעיתיםאףהובילהאותםלחושקשייםותסכול,הםלאפסקו ככלל,, לחושאמוןכלפיאנשיהצוות.זאת,ככל הנראה, על רקע היחס האכפתי שתואר שוב ושוב בראיונות השונים. יתרה מכך, העובדה ש תוכנית השיקום מחולקת לשלבים מוגדרים, איפשרה למשתתפים לחוות חוויות של הצלחה לאורך הדרך. החלוקה המבנית לשלבים מסמנת שמעידות הן חלק מהתהליך ואינן מסכלות אותו בהכרח, ומאפשרת לצוותים להתמקד בהישגיםנקודתיים,לספקעידודולמקדאתהמאמציםבתחומיםהמורכביםיותרבאופןקונסטורקטיביותומך. מרכזי ותו של היחס האכפתי והחלחול שלו לתוך תחושות אמון, לגיטימציה ומחויבות לחוק, מלמדת מספר דברים. ראשית, כוחה של האכפתיות בהנעת תהליכי שיקום חורג מעבר לידוע עד כה. כפי שמראים מחקרים קודמים,אנשיםשישלהםקשריםמשמעותייםעםמשפחהוקהילה,ייטולהימנעמפשיעה,בשלהחששמהבושה שיחושו אם יעברו על החוק. לעומת זאת, אלו שהם מחוסרי קשרים משמעותיים נמצאים בסיכון רב יותר לפשיעה (כמובן, בהינתן הזדמנויות וקונפליקטים, כפי שמלמדות תאוריות קרימינולוגיות בסיסיות). מסתבר, שגםמערכתאכיפתהחוקעצמהיכולהבמקריםמתאימיםליצורמסגרת חלופיתלמסגרותהטבעיותשמייצרת תחושת שייכות לקהילה (הקהילה המקצועית והקהילה החברתית סביבם) וכתוצאה מכך מספקת מעצורים חיצונייםלפשיעה. במיליםאחרות,לארקיחסהוגןותחושותשלצדקפרוצדורליתורמיםלהגברת תפיסותשל לגימטמציהוציות לחוק, אלאגםיחס מכיל ואכפתי מצד נציגי מערכת אכיפת החוק. שנית, ההתמשכותוהיציבותשלהקשריםשנרקמוהיתהחשובהוהכרחיתלתחושתהשייכות המדוברת.מכאן התברר, שבמקומות בהם לא היתה המשכיות, האפקט החזק של "תחליף המשפחה" – נשחק. מצד שני, המשכיות הקשר בין אנשי המקצוע לבין המשתתפים בתקופת הקורונה וביטויי האכפתיות, דאגה ורצון לעזור שהביעו בעלי התפקידים כלפי המשתתפים בתקופה רוויית קשיים זו התקבלו בהוקרת תודה ובהתרגשות. תובנה זו מצביעה על החשיבות בהבטחת יציבות של אנשי המקצוע ומניעת תחלופה מהירה ביניהם, כפי שהתרחשבמקרים מסוימים. 200 שלישית, מרכזיותה של האכפתיות המתמשכת מדגישה את חשיבותה של התמיכה והליווי גם לאחר סיום ה תוכנית ומחדדת את הצורך לבחון דרכים לשמירת המשכיות הקשר בין התוכנית לבין בוגריה. אין מדובר בפיקוח וסיוע אקטיביים בכל תחומי החיים, אלא בעיקר בהמשכיות הקשר בין המשתתפים לבין נציג/ת ה תוכנית המוכרים למשתתפים מתקופת התהליך שהם עברו. הציפייה להמשכיות הקשר גם לאחר הסיום הפורמלי של ה תוכנית עלתה במישרין בנרטיבים של המשתתפים בראיונות העומק, כאשר נשאלו מה בראייתם חסר כיום ועשוי לשפר את ה תוכנית עוד יותר. אפילו שיחות מעקב בתדירות נמוכה באופן מ קוון (למשל, אחת לכמה שבועות) עשויות לספק את ההמשכיות הנדרשת, כמו גם אירועים קהילתיים שוטפים שאליהם יוזמנו בוגרי ה תוכנית. הממצא בדבר שינויים בנכונות לציית לחוק שהתגלה בסקר העמדות, לפיו דווקא בשלבים האחרונים בתהליך חלה בה ירידה מסוימת (אם כי עדיין הנכונות לציית לחוק היא גבוהה), עשוי להצביע על חששות בקרב המשתתפים העומדים בפני סיום ה תוכנית שהם לא יוכלו לעמוד באתגרי החיים המורכבים שהובילואותםמלכתחילהלהצטרףל תוכנית,ושהםימצאועצמםמועדיםשובאלתוךפשיעה.המשכיותברמה מסויימת בקשר ומעורבות בוגרי ה תוכנית בקבוצת בוגרים כפי שהחלה לפעול בשנים האחרונות, עשויות לתת מענה לחששות אלו ולספק רשת בטחון למסיימי ה תוכנית. 5.2 ההשפעה של עומק ההתערבות על מדדי רווחה שלהמשתתפים החורגים משאלת הרצידיביזם ממצא מרכזי נוסף של המחקר קשור בעומק ההתערבות שמספקת ה תוכנית בחייהם של המשתתפים והמשתתפות. היקף ההתערבות ועושרה קשורים לא רק בהפחתת פשיעה, אלא גם בשיפור ממשי ברווחה האישית, המשפחתית והחברתית שלהם. הן ראיונות העומק הן השאלונים העלו בבירור שגם אלו שבאופן פורמלי לא השלימו את התוכנית בהצלחה, חוו שינויים משמעותיים באורח חייהם, בדימוי העצמי שלהם, במערכות היחסים שלהם, בתפיסותיהם כלפי הממסד ובהתנהלותם היומיומית. הם גם חוו "ניצוצות של הצלחה"לאורךהתהליך,כגוןחוויותשלקולושלניראות,התמודדותעםאתגרים,וקשירתקשריםחיובייםעם אנשיחוקומשפט. בהקשר זה, הממצאים הברורים שעלו מראיונות העומק עם אנשי המקצוע, המרחיבים את ההגדרה המקובלת של "הצלחה" אינדיבידואלית אל מעבר לשאלות הבינאריות של חזרה או אי- חזרה לשימוש בסמים ולפשיעה, משקפים היטב את הדברים שנאמרו על ידי גברים ונשים שהשתתפו ב תוכנית, לרבות אלו שלא סיימו אותה בהצלחה. מתברר, שה תוכנית מותירה חותם הרבה מעבר למדדים המקובלים בעולם הקרימינולוגיה. משתתפי ה תוכנית רכשו, במידה כזו או אחרת, הרגלים בניהול שגרתחיים קבועה,עמידה בהתחייבויות כלפי מעסיקים, נושים ובני משפחה, כלים להתמודדות עם אתגרים הקשורים בהורות ובזוגיות, ויכולת להיעזר באחרים בעת הצורך. יותר מכך, משתתפים ומשתתפות תיארו שינויים דרמטיים בדימוי העצמי שלהם ובתפיסת עולמם. אמנם במקרים רבים אין מדובר בשינוי מוחלט. מציאות החיים של רבים ממשתתפי ה תוכנית ממשיכה להיות קשה,ודרכיההתמודדותשלהםאינןתמידעומדותבקנה אחדעםהחוק.אבלהתמונההכלליתהמתבררתהיא של תהליך ההשתתפות בבית המשפט הקהילתי כחוויה משנת חיים, כזו המתווה דרך חדשה ומעניקה כלים לצעוד בה. בהינתן עומק ורוחב ההתערבות של ה תוכנית במכלול חייהם של המשתתפים, אנו סבורות שבניגוד למקובלבמחקרהקרימינולוגי ישחשיבותרבהבמדידתהשינוייםהחליםבקרבמשתת פיה תוכנית לאורךזמן מעברלמדידת פרמטרים הקשורים בשיעורי עבריינות-חוזרת וסיום פורמלישל התהליך. 201 יתרהמזאת,בהינתןמטרותיושלבית-המשפטהקהילתי,כבית- משפטפותרבעיותשעניינולספקמעניםלבעיות העומקהעומדותבבסיסהשלעבריינות- חוזרת,תוךהתייחסותלמעגליםהנוספיםאשרמעברלפרטולהתנהגות העבריינית עצמה, יש מקום למדוד גם את השינויים בתחומי החיים הקשורים לאותן בעיות עומק שבעטיין הגיעו המשתתפים ל תוכנית. מבלי למדוד שינויים אלה, התמונה המתקבלת ביחס לשאלה כיצד בית- המשפט הקהילתי עונה על מטרותיו המוצהרות נותרת חסרה; התבוננות רק על ה"שורה התחתונה" בדמות השינוי במדדיהרצידיביזם,תוךהתעלמותממדידתשינוייםבדרךשידועיםלפיספרותהקרימינולוגיהככאלההעשויים להשפיע על שיעורי רצידיביזם אם לא בטווח המיידי אזי בטווח הארוך יותר, עלולה להחמיץ הישגים חשובים, גםאםחלקיים,שהשיגוהמשתתפיםלאורכהשלה תוכנית.הישגיםאלהעשוייםלשקףאתהמידהשבההצליח בית-המשפט הקהילתי לענות על בעיות העומק העומדות בבסיס העבריינות החוזרת, שבגינן הופנו המשתתפים מלכתחילה. משתנים אובייקטיביים ומדידים כגון שימוש בשירותי בריאות ובריאות הנפש, מצב בריאותי, מעורבות רשויות הרווחה והגנת הילד, היעזרות בקצבאות ביטוח לאומי, תעסוקה, גובה שכר, מצב משפחתי והשכלה – צריכים להימדד בשלביה השונים של ה תוכנית בקרב משתתפיה, וכן לאורך זמן בקרב מסיימי ה תוכנית כדי לקבל תמונה מלאה על הצלחתה לשמר את השינויים שהושגו בעת ההשתתפות האקטיבית בה., בנוסף, משתנים מדידים ומבוססי דיווח-עצמי , כגון שיפור במצב בריאות הנפש, שיפור במערכות יחסים מיטיביות והשקעה בתחביבים ופנאי עשויים גם הם לספק מידע חשוב ביחס למידת המענים שניתנו לבעיות העומק עימןנכנסו המשתתפיםל תוכנית. 5.3 הקשר בין חווית צדק מתקן בעקבות השבה לקהילה לבין תחושות אמון גבוהות יותר עוד ממצא שראוי להדגיש קשור בצעדים שהמשתתפים עצמם נדרשים לבצע כחלק מה"עונש" המוטל עליהם. כזכור, בתי המשפט הקהילתיים שואפים לספק חלופה לעונש מאסר. בהתאם לכך, כחלק מהתהליך המשפטי משתתפי ה תוכנית נדרשים לבצע שעות השבה לקהילה, המהוות מרכיב מהעונש המוטל עליהם. זהו אלמנט ייחודילביתהמשפט הקהילתיהמבטא אתהקשרההדדי בין מבצעיעבירהלביןהקהילההסובבת אותם: מצד אחד הקהילה מהווה משאב המסייע להם להשתקם, אך מצד שני מצופה מהם גם לתקן את הנזק שגרמו לקהילה. מתברר ששעות אלו, שלכאורה מטילות מעמסה על המשתתפים העמוסים ממילא בעמידה בדרישות ה תוכנית ,נמצאוקשורותדווקאלחוויותחיוביות.סקרהעמדותגילהשמשתתפיםשחשוחוויהשלצדקמתקן (שהתבטא בהזדמנות להשיב לקהילה על הנזק שגרמו) דיווחו על תחושות אמון גבוהות יותר בהשוואה לאלו שלא דיווחו על חוויה של צדק מתקן. בדיקה של עמדות המשתתפים אל מול נתוני שעות ההשבה המופיעים במסד הנתונים של התוכנית העלתה כי משתתפים שביצעו שעות השבה בפועל תפסו את ההליך כהזדמנות לתיקון במידה גבוהה יותר לעומת משתתפים שלא ביצעו שעות השבה. משמע, עצם הפעילות של שעות השבה לקהילה מספקת תחושהשל הזדמנותלבצע תיקון,שקשורה בתורהלתחושתאמון גבוהה יותר. ממצא זה בולט לאור העובדה שנפגעי העבירה, אלו שסבלו את תוצאות התנהגותם של המשתתפים, כמעט שלא נוכחים בבתי המשפט הקהילתיים , גם כאשר מדובר במקרים שבהם היו מעורבים נפגעים ספציפיים. למעט במקרים של עבירות אלימות במשפחה, בהם הנשים נפגעות האלימות או בני משפחה אחרים שנפגעו מעורבים במידה משמעותית יותר בתהליך, לא קרה ולו פעם אחת שפגשנו נפגעי עבירה בתצפיות שביצענו באולמות בתי המשפט הקהילתיים. יותר מכך, בעת ניתוח מסד הנתונים הארכיוני התברר שבעשרות מקרים כלל לא צויין קיומו ו/או שמו של נפגע עבירה בעבירות אלימות ורכוש. בשיחות ובראיונות עם אנשי המקצוע 202 עלה כי החשש ממעורבות נפגעי עבירה קשור, בין היתר, בכך שנוכחותם בתהליך עלולה לאיים על המשתתפים, למקםאותםבעמדהמתגוננתולהביאלפגיעה בבטחוןבתהליך ובנכונותלהיפתחולהתמסר לו.זאתועוד,בבתי המשפט הקהילתיים מופעלת גישה "מודעת טראומה": אנשי ונשות המקצוע מתקשרים עם המשתתפים תוך הבנה שרובם סובלים מרמה כזו או אחרת של פוסט- טראומה כתוצאה מאירועי החיים הקשים שעברו. משום כך נעשים מאמצים לשמור על טונים מתונים, להתמקד בחוזקות ולהימנע מהתנצחות הן באולם בית המשפט הןבמפגשיםמחוץלו.החששבהכנסתםשלנפגעיהעבירהלשיחנובעמכךשהעימותאיתםעלוללהוותחוויה מעוררת טראומה ולהסיג את שיקומם של המשתתפים לאחור. אמנם עולה, כי בחלק מהמקרים ישנה התייחסות לצד הנפגע בשיחות עם קצינות המבחן ובמהלך הקשר הטיפולי, ומתבצע תהליך הדרגתי של לקיחת אחריות. עם זאת, אין מדובר בדיאלוג עם הנפגעים, בהבאתם הם עצמם בפני בית המשפט או בהפגשתם עם המשתתפים מחוץ לאולם לשם בירור הנזקים שנגרמו להם והצרכים שהתעוררו כתוצאה מהעבירה. בשנים האחרונות האפשרות של הפניית משתתפים מבתי המשפט הקהילתים לתהליכי צדק מאחה נדונה, ואף החל שיתוף פעולה עם עמותת מוזאיקה לצורך זה. עם זאת התרשמנו שגם אם יש הפניות כאלו, המספרים הם זעומים.הממצאהאמור,בדברתחושותאמוןגבוהותיותרדווקאבקרבאלושהיתהלהםהזדמנותלנקוטצעדי תיקון, עשוי להצביע על כך שלצד החששות, מפגשי צדק מאחה או צעדי איחוי אחרים מול הנפגעים עשויים להנביע תועלות גם למשתתפים עצמם. זאת, מעבר לעובדה שנפגעי העבירה הם עצמם חלק מהקהילה בתוכה פועל בית המשפט הקהילתי, כפי שיפורט בהמשך, ולכן יש מקום לשקול להתייחס אליהם כקהל יעד של ה תוכנית. 5.4 פרופיל ה מסיימים את ה תוכנית בהצלחה ופרופיל הנושרים נושא מרכזי נוסף שבו עסק המחקר קשור בשאלה אלו תכונות ונסיבות אפיינו משתתפים שסיימו את התוכנית בהצלחה. באופן כללי, שיעורי הצלחה גבוהים יחסית נמצאו בקרב משתתפים שהיו ילידי הארץ (יהודים וערבים) , נשואים או ידועים בציבור, ושהם הורים לילדים. הרקע הקרימינוגני (עבר פלילי, מאסר ומעצר) לא נמצא קשור בסיכויי ההצלחה בניתוח הכולל. עם זאת, בניתוח של כל אחד מהמשתנים בנפרד, משתתפים שנכנסו ל תוכנית בלי שהיה להם עבר פלילי מכביד ומאסר בעברם, ששהו במעצר בעת ההפניה לבית המשפט הקהילתי, או ש ביצעועבירות אלימות במשפחה, סיימו אתה תוכנית בשיעוריםגבוהיםיותר. 5.4.1 שיעורי הצלחה גבוהים יחסית באלימות במשפחה במיוחד ראוי לציון הממצא שדווקא עבירת אלימות במשפחה, שנחשבת כאחת העבירות המאתגרות ביותר למערכתהמשפטהפליליבכלהעולם,מניבההצלחותברמהגבוההבבתי המשפטהקהילתיים.ייתכןשהסיבה לכך נעוצה בגישה ההוליסטית של ה תוכנית, המאפשרת טיפול מעמיק ובו זמני במגוון צרכים – תעסוקתיים, נפשיים, בריאותיים, כלכליים ואחרים, של המשתתפים ושל בני ביתם. בעיקר בתופעה מורכבת כמו אלימות במשפחה יתרונותיה של גישה הוליסטית הם ברורים. בנוסף, ייתכן שהמעורבות של בנות הזוג בתהליך שעברו המשתתפים העצימה את יעילותו, שכן התוכנית הכירה בנוכחותן ובחשיבותן, בשונה מהיחס לנפגעי עבירה אחרים בבתי המשפט הקהילתיים וגם בשונה מהיחס שמקבלות נשים נפגעות אלימות במשפחה בבתי משפט רגילים. התהליך ההוליסטי וההדרגתי איפשר למשתתפים לבצע התבוננות פנימית ולקבל טיפול הממוקד בבעייתם באופן שנאשמים בעבירות אלימות במשפחה בבתי משפט רגילים אינם מבצעים ומקבלים. דווקא 203 משתתפים שהואשמו בעבירת אלימות (שלא במשפחה) הגיעו לסיום ה תוכנית בשיעורים נמוכים יותר לעומת משתתפים שהואשמו בעבירות אחרות. יש מקום לבדוק מדוע נאשמים בעבירת אלימות רגילה הצליחו פחות מנאשמים בעבירת אלימות במשפחה ב תוכנית בית המשפטהקהילתי. 5.4.2 שיעורי הצלחה גבוהים יחסיתשל משתתפיםשנכנסול תוכנית בהיותם במעצר ממצא מעניין נוסף קשור ב שיעור ההצלחה הגבוה יחסית בקרב משתת פים שנכנסו ל תוכנית בהיותם במעצר. לכאורה היה ניתן לצפות שדווקא כאלו שמסוכנותם מצדיקה מאסר לא יצליחו להגיע לקו הסיום של ה תוכנית בהצלחה. ואכן, בתחילת דרכה של התוכנית היתה התנגדות מצד חלק ממשרדי הממשלה המעורבים בה לכלול נאשמים הנמצאים במעצר או בחלופות מעצר, מתוך הנחה כי מסוכנותם של אלה גבוהה יותר וכי התאמתם ל תוכנית שיקומית מצויה בספק רב יותר. בפועל, הסתבר כי משתתפים שנכנסו ל תוכנית בהיותם במעצר סיימו אותה בהצלחה בשיעור גבוה יותר (מעל60%) מאלה שנכנסו אליה מבלי שהיו במעצר (כ- 55% .) ניתן להציע מספר הסברים לכך שמשתתפים שמתחילים את דרכם במעצר הצליחו בשיעורים גבוהים יותר ב תוכנית.ראשית,ייתכןשאדםהמצויבמעצרנמצאברגעדרמטיבחייו(אלמנטה"שוק"),מביןאתחומרתמצבו ביתר שאת ומעריך שהסיכוי שיישלח למאסר בתום הליך משפטי הוא גבוה, ותובנה זו תדלקה את המשתתפים במוטיבציה בשלבים הראשונים של ה תוכנית. ואכן, ראיונות העומק בקרב משתתפים ומשתתפות זיהו כי במקריםרביםהמוטיבציהלהיכנסל תוכנית נבעהמתחושתהכרח– התחושהכי"נגעובתחתית"וכיהםבסכנה לחייהם, ל אובדןהמשמורתעלילדים(בקרבהמשתתפות)אולהגעהלמאסר.ניתןלהניחשהמעצרחידדתחושות אלו והיווה תזכורת מתמשכת לסכנות לאורך השתתפותם ב תוכנית. שנית, ראיונות העומק והתצפיות לימדו אותנו כי הצוותים השתמשו בהקלות בתנאים המגבילים ובשינויים לטובת המשתתפים העצורים כ"גזרים." משתתף שעמד בדרישות שהוצבו לו "זכה" בהקלה בתנאים המגבילים, מה שהוביל להתקדמות במצבם באופן ניכר. שלישית, בצירוף המתאם שנמצא בין סיום בהצלחה לבין עבר פלילי שאינו מכביד, ייתכן שהפרופיל המתאים ביותר לכניסה לבית המשפט הקהילתי הוא אנשים המצויים אמנם בתחילת דרכם העבריינית, אך משקפיםמסוכנותברמההמצדיקההשמתםבמעצר.לצדזאתנסייגכילנוכחהנתוניםבשלבזהלאניתןלהסיק מסקנות חד משמעיות, שכן ייתכנו פרופילים שוניםהמנבאיםהגעה לקו הסיום בבית המשפט הקהילתי. יודגש עוד שבניתוח כלל המשתנים, העבר הפלילי וקיומו של מאסר בעבר לא נמצאו כמשפיעים באופן עצמאי ובולט על סיכויי ההצלחה בתוכנית . המשתנים שבלטו בעוצמת השפעתם גם ביחס למשתנים אחרים היו סוג העבירה אלימות), ובעיות רקע שונות, כמפורטלהלן.( 5.4.3 שיעורינשירה גבוהים יחסיתשל משתתפים מרובי קשיים ואתגרים אוכלוסיית המשתתפים בבתי המשפט הקהילתיים היא מגוונת ומרובת קשיים ואתגרים. עוני קיצוני ואבטלה, התמודדות נפש, בעיות בריאות, חובות, בידוד חברתי, העדר רשתות תמיכה, והעדר כישורי חיים אפיינו את מרביתם. ניתוח כלל המאפיינים של משתתפי ה תוכנית גילה כי בעיות מתחום בריאות הנפש, העדר רשתות תמיכה, מצב כלכלי קשה והתמכרויות היו קשורות לנשירה מה תוכנית . למעשה בעיות הרקע הללו ניבאו אי- הצלחה ב תוכנית אף יותר מאשר המאפיינים הדמוגרפיים והקרימינוגניים. שלא במפתיע, משתתפים שסובלים משלל בעיות עומק יתקשו לעמוד בדרישות ה תוכנית, והגישה שננקטה בבתי המשפט הקהילתיים היא של "תפיסהרחבה"שלכמהשיותרנאשמיםאלתוךה תוכנית ,תוךסינוןרביםמהםבשלביםהראשוןוהשני.אותה 204 נשירה,בשיעורשלכ- 80% מקרבהנושרים,בשלביםהראשוןוהשני,היאשמשפיעהבאופןמשמעותיעלהתמונה המתוארתועל"פרופילהנושרים".הממצאיםשהתגלוביחסלחוויותהחיוביותשמשתתפיםחוו– שלאכפתיות, רצוןלהיטיב, ויחס מכבד מצדאנש יהמקצוע,גם במקרינשירהמה תוכנית– מדגישים אתיתרונותיה של גישה זו, שכן בהינתן שתהליכי חדילה מפשיעה אינם לינאריים, גם מי שלא סיים את התוכנית קיבל "צידה לדרך" והרוויח חוויה חיובית שעשויהלבואלידי ביטוי בהמשך דרכו. 5.5 מענים המתואמים עם שיעורי הצלחה גבוהים במקביללמורכבותחייהםשלאוכלוסייתה תוכנית בתי המשפטהקהילתייםמספקיםקשתנרחבתשלמענים,, כפי שתואר בהרחבה. ה תוכנית הטיפולית נתפרת על פי מידתו ובעיות הרקע של כל משתתף ומשתתף, ועוברת שינויים לאורך התהליך בהתאם למצבם המשתנה. קשה להסיק את משקלם היחסי של המענים השונים, שכן לעיתים קרובות סוג המענה הוא שיקוף של מצבו של המשתתף. עם זאת, מסד הנתונים הארכיוני איתר מספר מענים שעלו בקנה אחד עם שיעורי הצלחה גבוהים: טיפול פסיכיאטרי למתמודדים עם קשיי רקע נפשיים, ובקרבמשתתפיםשהגיעולשלביםהמתקדמיםב תוכנית,טיפולפרטני,סיועבתעסוקה,סיועבהשכלה,וסיוע במיצוי זכויות היו מתואמים עם הסיכויים לסיום בהצלחה בקרב משתתפים בשלב 3 ומעלה. ואכן, קל להניח שבשלבים המתקדמים ב תוכנית, לאחר שאלו שלא התאימו פרשו ממנה בשלבים המוקדמים יותר, מענים אלו מסייעים לסיים בהצלחה את התהליך. זאת ועוד, הממצאים לגבי הירידה המשמעותית בעבריינות החוזרת משקפים את כוחם של המענים השונים לאפשר למסיימי התוכנית לנהל אורח חיים נורמטיבי ולהתרחק מפשיעה, אף שנים לאחר השלמתה. 5.6 תקופת הקורונה והשפעתה על ה תוכנית במהלךביצועמחקרההערכהפרצהמגיפתהקורונה,והשפיעהעמוקותלארקעלתפקודה תוכנית,בשלההכרח לצמצם ולשנות את דרכי ההתערבות, אלא גם על המחקר עצמו. ביקשנו לנצל את התקופה כדי ללמוד על האלמנטים ההכרחיים ב ת וכנית. מצד אחד, התברר שניתן היה לשמור על קשר אישי והדוק בין המשתתפים לבין אנשי המקצוע. למרות שהמצב דרש היערכות מיוחדת ומאמצים מעל ומעבר לנדרש, הצוותים הצליחו לתחזק את הקשר. מצד שני, העדרם של מפגשים קהילתיים היה בולט ופגע במשתתפים. התברר שדווקא המפגשיםהחברתיים,המתקיימיםבחסותאירועיםקהילתייםבימישגרה,חסרומאודולאנמצאלהםתחליף. השערתנוהיאשתקופתהקורונהזימנהאיזוןעדיןוייחודי:מצדאחד,הקשייםשלהתקופההובילומשתתפים רבים להתדרדרות , כפי שהעידו הראיונות עם אנשי המקצוע ו עם המשתתפים עצמם. חלקם נפלו לשימוש בחומרים ממכרים, חלקם סבלו ביתר שאת מבדידות וממועקה נפשית, אחרים סבלו מחוסר יציבות תזונתית וכלכלית, והמתחים משפחתיים והזוגיים הקצינו גם הם. מצד שני, דווקא בתקופה זו, הצוותים יצאו מגדרם כדי להשלים את החסר בדרכים יצירתיות , ומצאו דרכים לתקשר באופן רציף עם המשתתפים. האכפתיות, המאמציםותשומתהלבהיתרהשלהצוותיםוהשופטיםוהשופטות– יצרובתורםהכרתתודהומחוייבותברמה מוגברת בקרב המשתתפיםוהמשתתפות. תקופת הקורונה יצרה מעבדה לבדיקת ההכרחיות של מרכיבים שונים של ה תוכנית. האם אכן כל השירותים הניתנים במסגרת התוכ נית בימים שבשגרה, הכרחיים? שאלה זו רלוונטית בעיקר מכיוון שניתן לצפות שעם 205 הרחבת ה תוכנית לרחבי הארץ, לא כל השירותים יהיו זמינים, בעיקר בפריפריה. מתברר, כי בעוד שאין תחליף למפגשים קהילתיים ולהגעה לבית המשפט, ולו אחת לתקופה, ניתן לרווח את המפגשים הפיזיים הפרטניים עם קציני המבחן, ולהחליף חלק מהם בתקשורת מקוונת. מסקנה זו נשענת גם על האמירה שחזרה על עצמה בקרבמשתתפים,בדברהעומסהמוגברשהתוכנית מערימהעליהם,שהקשהעלחלקמהםבסופושליוםלעמוד בתנאיה, בעיקר לגבי אלו המטופלים בילדים קטנים ונאבקים לשמור על מקום עבודה. האפשרות לקיים חלק מהמפגשים עם קצינות המבחן באופן מקוון עשויה להקל על שימור השגרה. שינוי כזה יכול גם להקל על קציני המבחן,שחלקהעידועלהקושימצידםלעמודבעומסיהתפקיד.יתרהמכך,ייתכןשהשימושבתקשורתמקוונת עשוי להיות מתאים בעיקר בשלבים מתקדמים יותר בתהליך, בעיקר לאחר שמשתתפים משתלבים במקום עבודה ונכנסים לשגרה מסויימת. בשלב זה, הסתפקות במפגשים מקוונים עשויה לעזור להם להתייצב ולתחזק אתהשגרה החדשה. 5.7 משקלו וחשיבותו של המרכיב הקהילתי בתוכנית המרכיב הקהילתי בבית המשפט הקהילתי התגלה כממומש באופן חלקי בלבד ב תוכנית כפי שהיא מופעלת כיום. האלמנטים הקהילתיים באים לידי ביטוי באופנים שונים. למשל, העובדות הסוציאליות הקהילתיות מהוות גשר עם מעסיקים מקומיים ועם ארגונים התנדבותיים וציבוריים ומעודדות מעורבות שלהם ב תוכנית. האירועיםהקהילתייםמהוויםנקודותשיאמספרפעמיםבשנה,אליהםמגיעיםהמשתתפים,בנימשפחותיהם, הצוותיםובני משפחותיהם. העיריות שותפות, במידה זו או אחרת, בניהולה תוכנית ברמההמקומית. התוכנית כוללתיוזמות שמעודדותהשתתפותקהילתית של משתתפים,למשל קבוצתהפעילים,קבוצות ספורטותרבות, ופעולותהתנדבותשלבוגריםהמשמשיםכחונכיםלמשתתפיםצעירים.כלזאתלצדהשתתפותשלחבריקהילה כמתנדבים ב תוכנית המלוויםאתהמשתתפים בהתאם לצרכיהם. למרותכלהפעילויותהללו,הראיונותמכללהגורמיםהזכירוחסריםבתחוםזה.נכחנובפערביןהמטרותוהחזון שהובעו על ידי צוותי ה תוכנית – להביא להטמעה של התפיסה המקשרת בין פשיעה לבעיות חברתיות לכלל החברה;להשרישמחוייבותקהילתיתכלפיאוכלוסיותבמצוקה;ולטשטשאתההפרדהביןעובריחוקלאזרחים נורמטיביים""– לביןהמימוששלמטרותאלובשטח.משתתפים,משתתפותובנותזוגשלמשתתפיםהביעולא פעם חוויות של בידוד וניתוק, וניכר היה שהפעילויות הקהילתיות אינן מצליחות להטמיע תפיסה קהילתית עמוקה, המשקפת אחריות קולקטיבית כלפי אלו המתקשים לקיים אורח חיים נורמטיבי. יש לזכור שתהליך השיקום שעוברים המשתתפים כרוך לעיתים קרובות בניתוק מקשרים חברתיים קודמים, שהובילו בעבר להתנהגות עבריינית. למרות היתרונות הברורים בניתוק קשרים מזיקים לתהליך השיקום, ברור גם כי לניתוק זה עלוללהיות מחיר נפשיגבוה,והוא מחדד את הצורך בתחליפיםחברתיים בריאים. שלושה מעגלים עשויים להעמיק את המימד הקהילתי הטבוע ב תוכנית ראשית,. נפגעי עבירה, שכאמור לא באו לידי ביטוי בהליכי בית המשפט הקהילתי באופן עקבי, מהווים חלק משמעותי מתוך ה"קהילה". גם בהתחשב בכך שרבות מהעבירות המופנות לבית המשפט הקהילתי אינן מופנות נגד נפגע ספציפי, העדרו של מנגנון מובנה לשילובם של נפגעי עבירה בהליך בלט בחסרונו. זאת, למרות שנפגעי עבירה הם חלק מהקהילה. יותר מכך, דווקא בקרב קהילות הסובלות מפשיעה, הצורך להתייחס לצרכיהם של נפגעי עבירה אמור לקבל משקלמרכזייותר,וביתהמשפטהקהילתי יכולוצריך להיותזירהשבהניתןמענהזה.ניתןלחשובעלמנגנונים שוניםלמעורבותנפגעיעבירה,גםמעברלהכללתםבדיוניםבענייןאלושפגעובהםישירות.ניתןלקייםמפגשים 206 ציבוריים של נפגעי עבירה, מפגשי מודעות בין קבוצות של פוגעים ונפגעים ועוד. הרציונל הוא שיש להתייחס לנפגעיהעבירה כאלחלקמהקהילה וכאל קהל יעד של ה תוכנית. מעגלשנישבואפשרלהעציםאתהאלמנטהקהילתיהוא תחוםהצ דקהמאחה.גישתהצדקהמאחה,המפגישה באופן ישיר בין פוגעים לנפגעים, במעורבות נציגי קהילה, התפתחה, בין השאר, מתוך תנועות שקראו להעצים קהילות מקומיות ולחזק את מנגנוני הצדק המסורתיים שהופעלו על ידן. בדומה למודלים של בתי- משפט קהילתייםבעולםהכוללים תוכניתשלמעגליפיוסהמנוהליםעלידינציגיקהילהשהוכשרולכך,כךגםבישראל ניתן להכשיר נציגי קהילה , לרבות בוגרי ה תוכנית, ולהיעזר בגופים קיימים, כגון מרכזי הגישור הקהילתיים, כדילקיים באופן קבוע תהליכי צדק מאחהקהילתיים. המעגלהשלישיהוא מעגלבניהמשפחה .נשותהמשתתפיםה ביעו,בראיונותעמן,תקווהליהנותמקבוצת-שוות ( peergroup ) שתספקלהןהשתייכותחברתית.המשתתפיםוהמשתתפותעצמםהזכירואתחשיבותבנותהזוג, ההורים, האחים והילדים לאורך הדרך, בתמיכה שהם נתנו ובתרומתם לחוסן הפנימי שלהם וליכולתם לעבור את התהליך הקשה. בני המשפחה מתגלים כמשאב חשוב ביותר שה תוכנית צריכה להמשיך לרתום ביתר שאת לטובת התהליך השיקומי של המשתתפים. בנוסף, כחלק מתפיסה קהילתית רחבה יותר, חשוב לראות את בני המשפחה כמטרות בפני עצמן. תפיסה קהילתית עמוקה רואה את הרווחה האישית של כל חברי הקהילה כמטרה, ומכאן נגזר שבמנותק מתרומתם לשיקום הנאשמים יש מקום לחשוב כיצד ניתן לקדם את הרווחה האישית שלהמעגליםהסובבים אותם, גם אםמחוץ לביתהמשפט הקהילתי. ההבנה שהתגבשה בקרב מפעילי בית המשפט הקהילתי בדבר הקשר בין עבריינות לבין בעיות חברתיות הופכת אותו לשחקן חשוב בהובלת תהליכים של פעילות קהילתית מוגברת, שתבוצע על ידי גופים התנדבותיים, ממשלתיים ועירוניים, בקרב מעגלים הסובלים מפשיעה. גם אם אין זה מתפקידו של בית המשפט הקהילתי לעבוד עם מעגלים אלו באופן ישיר,ייתכן שכדאילעבודעם גופים אלו בשיתוף פעולה. בעוד שטבעי כי המעגל הראשון יקבל מקום גם במסגרת ההליכים בבית- המשפט הקהילתי, שני המעגלים האחרוניםאינםחייביםלהתקייםבתוככיביתהמשפטהקהילתיעצמו.ברור,שלמנגנוןהפועלבמסגרתהמשפט הפלילי יש גבולות גזרה הנקבעים בהתאם לסמכותו החוקית. יתרה מזאת, חשוב לתחם ולהגביל את גבולות הגזרה הללו על מנת להימנע ממצב שבו שירותי רווחה שאמורים להינתן מחוץ לגדרי המשפט הפלילי ניתנים, בפועל,רקבמסגרתו.ישמקוםלקחתבחשבוןאתהביקורותהנמתחותבדברהסיכוניםהכרוכיםבאימוץהמודל בתי של - החשש וביניהן בעיות, לפתרון המשפט דהיינו הרשת", מ"הרחבת מהפעלה רחבה מדי של מנגנון המשפט הפלילי על מקרים שראוי היה להימנע מלהכפיפם תחתיו. עם זאת, בית המשפט הקהילתי יכול לקדם פיתוח של מנגנונים כאלו במקביל ובסמוך לו, תוך הפניה הדדית של המעגלים לביתהמשפטולהיפך.הפעלתמנגנוניםאלועשויהלהעציםבאופןמבניאתהאלמנטהקהילתיולממשאתהחזון של בית המשפט הקהילתי – להתמודד עם פשיעה באמצעות משאבים קהילתיים קיימים, ומצד שני לסייע לקהילהלאחות את הפגיעות שנוצרו בעקבות הפשיעההמתרחשת בקרבה. 5.8 עבודת הצוות בבית- המשפט הקהילתי: שיתוף פעולה תוך שמירה על שונותמקצועית לקראת ההרחבה של מודל בית המשפט הקהילתי, חשוב לזהות את המאפיינים הייחודיים של עבודת הצוות במודלביתהמשפטהקהילתי.במודלזהפועלותומופעלותבו- זמניתכלפיהמשתתפיםמספרמגמות:מצדאחד 207 – תמיכה, אכפתיות, וסיוע מעשי מצד אנשי הצות ביציאה מהמערבולת העבריינית; מצד שני – מסגרת פיקוח תובענית המחייבת עמידה בדרישות מרובות, הגעה למפגשים פרטניים וקבוצתיים, ושיתוף פעולה עם אנשי מקצוע רבים; מצד שלישי - לאורך כל הדרך נוכח האיום בנשירה מה תוכנית וחזרה לבית המשפט הרגיל או קבלת גזר-דין עונשי מבית המשפט הקהילתי; ומצד רביעי ואחרון – מאוויהם, צרכיהם ודחפיהם של המשתתפים עצמם ושל בני משפחתם וסביבתם המיידית, אשר לעיתים פועלים בכיוון יציאה מה תוכנית האינטנסיבית אולפחות הפוגה ממנה. סביבהמשתתפיםחגיםבתיאוםאנשיונשותהמקצוע,ואלוחייביםלשתףפעולהביניהםכדישהמערךכולו,על מכלול המגמות המורכבות ולעיתים מנוגדות בו, יפעל ביעילות. אנשי ונשות הצוות המגיעים ממערכות שונות (תביעה, סנגוריה, שירות המבחן, המועצה המקומית, בית המשפט) ומדיסציפלינות שונות (בעיקר משפטים ועבודהסוציאלית),נדרשיםלעבודיחדבהרמוניהלאורך זמן,ולתחזקאתוסמשותףלמרותהמטרותוהדגשים המקצועייםהשונים.אכן,שמענומאנשיהמקצועעלהשינויהמקצועיהעמוקשהםעברוכתוצאהמהצטרפותם ל תוכנית.הסנגוריםלומדים לבטוח בנציגיהתביעה ושירותהמבחן, ולחלוק מידעעללקוחותיהם, שבמצברגיל לא היו חולקים. מבחינה מקצועית תפקידם מקבל אופי פחות משפטי ויותר סוציאלי, ומחייב קשר אינטנסיבי יותרעםלקוחותיהם.נציגותונציגישירותהמבחןלומדיםלקחתמקוםמרכזיבהליךהמשפטי,בניגודלמקומם בהליכים פליליים רגילים , ולקיים קשר אינטנסיבי, מעמיק ושיקומי עם המשתתפים. העובדות הסוציאליות הקהילתיות והרכזים , אשר נושאים בתפקידים הייחודיים למודל זה, נמצאים בחידוד מתמיד של הגדרות התפקיד שלהם , לעיתים, תוך התמודדות עם אי-בהירות וניגודים פנימיים. נציגי התביעה, מהפרקליטות ומהמשטרה, אמנםעוסקים בפעילותפחות אינטנסיבית ב תוכנית ביחסלחברי הצוות האחרים, אך ככלהנראה הם אלו שעבר ו את השינוי הדרמטי ביותר מבחינה מהותית,. חל שינוי בקרבם לעניין הגדרת "האינטרס הציבורי" ככל האמור במקרים המובאים לפתחו של בית המשפט הקהילתי , והם מקנים עדיפות לשיקול השיקומי,ככלשזהאפשרי .במישורההתנהגותי, חלשינוי בקרבםלכיווןשלשיחישירעםהמשתתפים (בנוכחות הסנגורים) והכרה בחשיבות העברת מסרים מחזקים ומעודדים מעבר לתקשורת מול ההגנה. ואכן, ראיונות העומק הן עם אנשי המקצוע והן עם המשתתפים ובנות זוגם הצביעו על כך שהתמיכה של התובעים והתובעות בתהליך השיקומי, והבנתם שכל עוד אין סכנה משמעותית לבטחון הציבור, האופציה השיקומית עדיפה על פני האלטרנטיבה העונשית, היא השינוי הדרמטי ביותר שהתחולל בתפיסות התפקיד השונות לעומת המודל האדוורסריהרגיל. עדכמהמצליחיםחבריהצוותלעבודיחדבשיתוףפעולה?מתברר,שכאשרהתפקידיםמוגדריםומובניםהיטב, מתקיימותפלטפורמותקבועותותדירותלניהולמשותףוליישובמחלוקות,וקייםכבודהדדיביןחבריהצוות– ההרמוניה יכולה לשרור, למרות ולצד מחלוקות מקצועיות. עוד מתברר ש מינון נכון של מתח בין חברי הצוות הוא בריא וחשוב להבטחת יעילותו של המודל בהשגת מטרותיו. חשוב לשמור על הגדרות תפקיד ברורות כדי להימנע ממצב של "החזקת" נאשמים בתהליך שיקומי כפוי מעבר לנדרש. ניתן לתאר את מערכת היחסים ואת הדינמיקה הרצויה בין אנשי הצוות השונים באמצעות הדימוי של סלט"" ולא של "מרק": לא טשטוש מוחלט של גבולות התפקידים השונים עד כדי תערובת אחידה, אלא שמירה על שונות מקצועית תוך שיתוף פעולה בהרמוניה המביאה למגוון טעמים ייחודיים המשתלבים היטב יחד., המתח הבריא הקיים הוא השומר על הנאשמים ועל המערכת כולה מפני חריגה מסמכויות בתוך המשפט הפלילי ו"זליגה" לתפקוד כלשכת סעד. בעיקר בעת מחלוקת, הכרחי שהסנגורים יהיו נכונים לעמוד על זכויות לקוחותיהם על מנת להישמר ממצבים 208 של נקיטת פטרנליזם כפוי על המשתתפי ם; קציני המבחן ישכילו לספק חוות דעת מקצועית ואובייקטיבית; נציגי התביעה ידעו לשמור על בטחון הציבור, והשופטים ישמרו על ניטרליות בעת הכרעה. כל עוד הבחנות אלו ידועות ומקובלות על הכל, יכול הצוות לפעול בשיתוף פעולה ולהוביל את המשתתפים בבטחה במעבר בין השלבים. מהי משמעותהממצאים? ראשית,ממצאיהמחקר מצביעיםעלכך שביתהמשפט הקהילתימביאלהפחתהבשימושבכליאה,הןמכיוון שהואמציעחלופהלכלאבצורתתוכניתשיקומיתאינטנסיבית,והןמכיווןשהואמביאלירידהבפשיעההחוזרת, ומכאן לסיכון בעונשי כליאה נוספים, בקרב אלו שמסיימים את התוכנית בהצלחה. הפחתת השימוש בכליאה תואמת את מדיניות הענישה והשיקום הרווחת בישראל בשנים האחרונות, השואפת למצוא חלופות למאסר ולהבטיחעמידהבסטנדרטיםנאותיםשלמרחבמחיהלאלושאיןמנוסמכליאתם.שנית,בוגריהתוכניתשבים לקהילה כשמצבם טוב יותר במכלול מדדים, לרבות תעסוקה, בריאות הנפש, התמכרויות, ומעגלי תמיכה, והאמון שלהם ברשויות אכיפת החוק גבוה יותר משהיה. גם בהינתן שאין מדובר בפתרון מלא של מגוון האתגרים בחייהם, השיפור במדדים השונים מצמצם את הנטל החברתי הנעוץ בטיפול בהם ומאפשר להם במקרים מסויימים אף להפוך לאזרחים תורמים לחברה. ולבסוף, הירידה בעבריינות החוזרת עשויה להביא גםלהקלה על העומס המוטל על רשויו ת האכיפה ובתי המשפט. 5.9 המלצות למחקרי המשך ראשית,מומלץלהמשיךולעקובאחרהישגיהתוכניתלאורךזמן.בחלוףשניםנוספותניתןיהיהלבצעהשוואות בין הפעילות העבריינית של מסיימיהתוכנית לביןנאשמים אחרים בני- השוואה,בהסתמךעל מדגם גדוליותר. הגדלת המדגם תאפשר לבדו ק את השפעת התוכנית על עבריינות חוזרת תוך התייחסות נפרדת לאוכלוסיות- משנה,כגוןמשתתפיםשהואשמובעבירותמסויימות,אובהפרדהביןקבוצותגילאיות,מגדר,וקיומושלמעצר בתחילת ההליךהפלילי. שנית,רצוילבחוןבמחקריהמשךאתההשפעותשלהתערבויותשונותהניתנותעלצירהזמןבמסגרתהתוכנית, הן מבחינת סיכויי הסיום בהצלחה בקרב המשתתפים והן מבחינת שיעור העבריינות החוזרת בקרבם. ייתכן שלאורך ההשתתפות בתוכנית ואחריה חלים שינויים הן בסיכונים עמם המשתתפים מתמודדים והן במענים שהם זקוקים להם, ומחקרי המשך עשויים לזהות נקודות שבהן יש צורך בשימת דגש על היבטים מסויימים ביחסלאוכלוסיות מסויימות. לבסוף, מומלץ להמשיך ולתחזק את מסד הנתונים שכבר נבנה במסגרת התוכנית לצורכי המחקר הנוכחי, ואף להפכו ל"לוח מכוונים" שיאפשר מעקב "חי" אחר הנתונים. פיתוחו של לוח מכוונים כאמור יאפשר ביצוע פילוחים ומעקבים באופן שוטף, מה שישפר את יכולת התוכנית לדייק את הקריטריונים לכניסה לתוכנית ואת הצרכים המשתנים לאורך זמן של משתתפיה, בהתאם לסיכוני העבריינות החוזרת שהנתונים יצביעו ביחס לאוכלוסיות השונות. 209 6 ביבליוגרפיה אליגון- דר,א'(2010 ).המשפטהפליליכתרפיה– אפשרויותליישוםשלתורתהמשפטהטיפולי.מחקרימשפט, כו, 491-516 . ביניש, ד'וכהן, ש' (2014). בתי משפט קהילתיים: מודל ההפעלה.ג'וינט-אשליםישראל, בתוך:ט' גל וה' דנציג רוזנברג,בתימשפטקהילתייםבישראל–מחקרמלווה , אוניברסיטת חיפה; אוניברסיטת בר- אילן. גור,ע' (2007 פרופילהאישההעבריינית: מאפייניםייחודיים ודרכי טיפולושיקום מותאמות.). - anatgur.co.il/%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%94 - https://wtc %D7%94%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA/ גל,ט'ודנציג- רונברג,ה' (2013 צדק מאחה וצדקעונשי: שניפניםלמשפטהפלילי.).משפטים,מג, 234-183 . גל, ט' ודנציג- רוזנברג, ה' (2017 .) בתימשפטקהילתייםבישראל– מחקרמלווה אוניברסיטת חיפה;. אוניברסיטת בר- אילן. דנציג- רוזנברג, ה' וגל, ט' (2021). לצאת מהדלת המסתובבת: בתי- משפט קהילתיים בישראל. שיקום עוברי חוק:תיאוריהויישום(אלישע,א',זליג,ע'ותימורא'עורכים).רסלינג:המכלללההאקדמיתאשקלון. וקסלר, ד' ב' (2010 תורת המשפטהטיפולי: סקירה.).מחקרימשפט,כו, 367 - 378 . לטה, מ' (2000 .) התפתחותעבריינותנשיםבישראל– ניתוחסיפוריחיים. חיבור לשם קבלת תואר מוסמך][. אוניברסיטת בר- אילן. פיאמנטה, י' (2019 .)ההליךהפליליבישראל:חוויותיהםשלמתבגריםומתבגרותשנפלוקורבןלעבירתמין חיבור לשם קבלת תואר דוקטור בפילוסופיה]. אוניברסיטתחיפה.[ פרלמן, ק' (2010 תפקיד השופט התרפויטי והתייחסותו לרעיונות מאסכולת הריאליזם המשפטי.).מחקרי משפט,כו, 415 - 462 . קרומר- נבו,מ'וקומם,מ' .(2012) הצטלבותמיקומי שוליים:מסגרתמושגיתלפרקטיקהשלעבודהסוציאלית פמיניסטית עםנערות. חברהורווחה:רבעוןלעבודהסוציאלית,(3) 32 , 274-347 . רבינוביץ'- עיני,א'(2010).בתי- משפטפותריבעיותובעייתהאחריותיות:לקחיםממיסודהליךהגישור.מחקרי משפט,כו, 548-517 . רימלט,נ' (2001). כאשרנשיםנעשות אלימות פלילים,י'., 326-277 . שילי- יריחובר, ד' וגל, ט' (2016). על בקבוקים, יינות וכרמים: חוק הנוער (טיפול והשגחה) בראי המשפט הטיפולי. המשפט,כב, 47-9 . שקדי, א' (2003 ). מיליםהמנסותלגעת:מחקר איכותני – תיאוריה ויישום. אוניברסיטת תל אביב; רמות. שקדי, א' (2011). המשמעות מאחורי המילים: מתודולוגיות במחקר איכותני- הלכה למעשה. אוניברסיטת תלאביב; רמות. Avineri, S. & De-Shalit, A. (Eds.) (1992). Communitarianism and Individualism. Oxford: Oxford University Press. 210 Bartlett, A., Jhanji, E., White, S., Anne Harty, M., Scammell, J., & Allen, S. (2015). Interventions with women offenders: a systematic review and meta-analysis of mental health gain.The JournalofForensicPsychiatry&Psychology,26(2), 133-165. Becker, S. O., & Caliendo, M. (2007). Sensitivity analysis for average treatment effects.TheStata Journal,7(1), 71-83. Berman,G.,&Feinblatt,J.(2015).Goodcourts:Thecaseforproblem-solvingjustice(Vol.8).Quid ProBooks. Booth, L., Altoft, A., Dubourg, R., Gonçalves, M., & Mirrlees-Black, C. (2012).NorthLiverpool communityjusticecentre:Analysisofre-offendingratesandefficiencyofcourtprocesses. London Ministry ofJustice. ISBN: 978-1-84099-556-5 Bronfenbrenner, U. (1986). Ecology of the family as a context for human development: Research perspectives.Developmental psychology,22(6), 723.https://doi.org/10.1037/0012- 1649.22.6.723 Brown, M., & Bloom, B. (2009). Reentry and renegotiating motherhood: Maternal identity and success on parole.Crime & Delinquency,55(2), 313- 336.https://doi.org/10.1177/0011128708330627 Carlen, P. (1983).Women’simprisonment. Routledgeand Kegan Paul. Casey,P.M.,&Rottman,D.B.(2005).Problem-solvingcourts:Modelsandtrends.JusticeSystem Journal,26(1), 35-56. Celinska, K., & Siegel, J. A. (2010). Mothers in trouble: Coping with actual or pending separation from children dueto incarceration.ThePrisonJournal,90(4), 447-474. Chesney-Lind, M., & Pasko, L. (2012). Thefemaleoffender:Girls,women,andcrime. Sage Publications. Clear, T. R., & Karp, D. R. (1998).Thecommunityjusticeideal:Preventingcrimeandachieving justice. Boulder, CO: OxfordEngland: Westview Press. Connor, K. M., & Davidson, J. R. (2003). Development of a new resilience scale: The Connor- Davidsonresiliencescale (CD‐RISC).Depressionandanxiety,18(2),76-82. Corston, B. J. (2007). The Corston Report: A report of a review of women with particular vulnerabilities in thecriminal justicesystem. HomeOffice. Covington, S. S., & Bloom, B. E. (2007). Gender responsive treatment and services in correctional settings.Women&Therapy,29(3-4), 9-33. Creswell, J. W. (2007). An introduction to mixed methods research.Lincoln,Nebraska,USA: UniversityofNebraska, 23. Custer, S., Cissner, A. & Finkelstein, R. (2008). Public Perceptions of Neighborhood Quality of Life and Safety in Five New York City Communities: Results from Operation Data, 2004- 2005. NewYork: Center forCourt Innovation. 211 Daicoff, S. (2005). The comprehensive law movement: An emerging approach to legal problems.ScandinavianStudiesinLaw,49, 109-129. Dancig-Rosenberg,H.(2008).Sexualassaultvictims-empowermentorre-victimization?Theneed for a therapeutic jurisprudence model. In N. Ronel, K. Jaishankar, & M. Bensimon (Eds.). TrendsandIssuesinVictimology(pp. 150-174). Newcastle upon Tyne, UK: Cambridge Scholars Publishing. Dancig-Rosenberg, H. & Gal, T. (forthcoming 2023). Many shades of success: Bottom-up indicators ofindividual success in community courts.Law&SocialInquiry. Hasisi, B., Shoham, E., Weisburd, D., Haviv, N., & Zelig, A. (2016). The “care package,” prison domestic violence programs and recidivism: A quasi-experimental study.Journalof ExperimentalCriminology,12, 563-586. DeHart, D. D. (2008). Pathways to prison: Impact of victimization in the lives of incarcerated women. Violence Against Women,14(12), 1362-1381. DeMatteo,D.,Filone,S.&LaDuke,C.(2011).Methodological,ethical,andlegalconsiderationsin drugcourt research.BehavioralSciences&theLaw,29, 806–820. Denzin,N.K.,&Lincoln, Y.S.(2000).Strategiesofinquiry.HandbookofQualitativeResearch,2, 367-378. Dodge, M., & Pogrebin, M. R. (2001). Collateral costs of imprisonment for women: Complicationsof reintegration.ThePrisonJournal,81(1), 42-54. Emerson, Fretz& Shaw, 2011 Fagan,J.,&Malkin,V.(2002).Theorizingcommunityjusticethroughcommunitycourts.Fordham UrbanLawJournal,30(3), 897–953. Gal, T., & Dancig-Rosenberg, H. (2017). Characterizing community courts.Behavioral SciencesandtheLaw,35(5-6), 523-539. https://doi.org/10.1002/bsl.2310 Gal,T.,& Dancig-Rosenberg,H.(2020).‘IAmStartingtoBelieveintheWord‘Justice’”:Lessons fromanEthnographicStudyonCommunityCourts.TheAmericanJournalofComparative Law,68(2), 376-411. Gal, T., & Wexler, D. B. (2015). Synergizing therapeutic jurisprudence and positive criminology. Positivecriminology, 85-97. Garrido, M. M., Kelley, A. S., Paris, J., Roza, K., Meier, D. E., Morrison, R. S., et al. (2014). Methods for constructing and assessing propensity scores. HealthServRes,49(5), 1701- 1720. Gilligan, C. (1982). New maps of development: New visions of maturity.AmericanJournalof Orthopsychiatry,52(2), 199. Gilligan, C. (1993). In a different voice: Psychological theory and women’s development. HarvardUniversity Press. 212 Glaze, L. D., & Maruschak, L. M. (2009). Parents in prison and their minor children: Bureau of JusticeStatistics. US Department ofJustice. Granovetter, M. S. (1973). The strength of weak ties.Americanjournalofsociology,78(6), 1360- 1380. Greene,S.,Haney,C.,&Hurtado,A.(2000).Cyclesofpain:Riskfactorsinthelivesofincarcerated mothersand their children.ThePrisonJournal,80(1), 3-23. Hakuta, J., Soroushian, V., & Kralstein, D. (2008). Testing the impact of the midtown community court: Updating outcomes adecadelater.Centre forCourt Innovation. Halpern, D. (2008). Social capital. Malden, MA: Polity. Hasisi, B., Shoham, E., Weisburd, D., Haviv, N., & Zelig, A. (2016). The “care package,” prison domestic violence programs and recidivism: A quasi-experimental study. Journalof ExperimentalCriminology,12(4), 563-586. Hoan N. B. & Merry M. (2010) The Impact of Network Relationships, Prison Experiences, and Internal Transformation on Women's Success After Prison Release, Journal of Offender Rehabilitation, 49:1, 1-22. Jolliffe,D.,&Farrington,D.P.(2009).InitialevaluationofreconvictionratesinCommunityJustice Initiatives.MinistryofJusticeResearchSummary,9(09), 1-4. Jones, M. D. (2012). Mainstreaming therapeutic jurisprudence into the traditional courts: Suggestions forjudges and practitioners.PhoenixLawReview,5(4), 753-775. King, Massoglia& MacMillan, 2007 נעמה Laney, E. K., Hall, M. E. L., Anderson, T. L., & Willingham, M. M. (2015). Becoming a mother: Theinfluenceofmotherhood on women's identity development.Identity,15(2), 126-145 Lang, J. (2011). What is a Community Court?. New York: Center for Court Innovation. Retrieved from: http://www.courtinnovation.org/sites/default/files/documents/What%20is%20a%20Com munity%20Court.pdf Laub, J. H., Nagin, D. S., & Sampson, R. J. (1998). Trajectories of change in criminal offending: Goodmarriagesandthedesistanceprocess.AmericanSociologicalReview,63(2),225-238. https://doi.org/10.2307/2657324 Lee, C. G., Cheesman, F., Rottman, D., Swaner,R., Lambson, S., Rempel, M., & Curtis, R. (2013). AcommunitycourtgrowsinBrooklyn:AcomprehensiveevaluationoftheRedHook (CommunityJusticeCenterFinalReport). Williamsburg, VA: National Center for State Courts. Lens, V. (2016). Against the Grain: Therapeutic Judging in a Traditional Family Court. Law & Social Inquiry, 41(3), 701-718. 213 Lens, V., Katz, C. C., & Suarez, K. S. (2016). Case workers in family court: A therapeutic jurisprudence analysis. Children and Youth Services Review, 68, 107-114. Loper, A. B., Carlson, L. W., Levitt, L., & Scheffel, K. (2009). Parenting stress, alliance, childcontact, and adjustment of imprisoned mothers and fathers. JournalofOffender Rehabilitation,48(6), 483-503. Lynch,S.M.,Heath,N.M.,Mathews,K.C.,&Cepeda,G.J.(2012).Seekingsafety:anintervention fortrauma-exposed incarcerated women?JournalofTrauma&Dissociation,13(1), 88-101. Majors, K. (2012). Friendships: The power of positive alliance. In S. Roffey (Ed.), Positive relationships: Evidence-based practice across the world (pp. 127-143). The Hague, Springer. Malkin, V. (2003). Community courts and theprocess ofaccountability: Consensus andconflict at theRed Hook Community JusticeCenter.AmericanCriminalLawReview,40, 1573- 1594. Marlowe, D.B., Carolyn, D.H. & Carson, L.F. (2016). Painting theCurrent Picture: A National Report on DrugCourts and OtherProblem-Solving in United States. Alexandria, VA: National Drug Court Institute(NDCI). Retrieved from http://www.nadcp.org/sites/default/files/2014/Painting%20the%20Current%20Picture%2 02016.pdf Maslow, A. H.(1954).Motivationandpersonality. Harperand Row. McDaniels-Wilson, C., & Belknap, J. (2008). Theextensivesexual violation and sexual abuse histories ofincarcerated women.ViolenceAgainstWomen,14(10), 1090-1127. Miller, J. B. (1976).Towardanewpsychologyofwomen.Beacon Press. Miller, J. M., Copes, H., & Hochstetler, A. (Eds.). (2015).TheRoutledgeHandbookofQualitative Criminology. London: Routledge. Mumola, C. J., & Analyst, B. P. (2000). Bureau ofjusticestatistics. Incarcerated Parents andTheir Children, 2-3. Nugent-Borakove, E. (2009). SeattleMunicipal Community Court: OutcomeEvaluation Final Report. Seattle, WA: The JusticeManagement Institute. Petersilia, J. (2003). When prisoners come home: Paroleand prisoner reentry. OxfordUniversity Press. Petrucci, C. J. (2002). Respect as acomponent in thejudge-defendant interaction in aspecialized domesticviolencecourt that utilizes therapeuticjurisprudence.CriminalLawBulletin,38, 263-295. Portillo, S.,Rudes, D. S.,Viglione, J., & Nelson, M. (2013). Front-stage stars and backstage producers: Theroleofjudges in problem-solving courts.Victims&Offenders,8(1), 1-22. 214 Rodermond, E., Kruttschnitt, C., Slotboom, A. M.,& Bijleveld, C. C. (2016). Femaledesistance: Areview oftheliterature.EuropeanJournalofCriminology,13(1), 3-28. Ronell, N. &Segev, D. (Eds.) (2015). PositiveCriminology. NewYork: RoutledgeFrontiersof Criminal JusticeSeries, Routledge. Rosenbaum, P. R., & Rubin, D. B. (1985). Constructing acontrol groupusing multivariate matched sampling methods that incorporate thepropensity score.TheAmerican Statistician,39(1), 33-38. Ross, S. (2015). Evaluating neighbourhood justice: Measuring and attributing outcomes for a community justiceprogram.TrendsandIssuesinCrimeandCriminalJustice,499, 1-8. Rutter,M. (1985). Family and school influences on behavioral development.JournalofChild PsychologyandPsychiatry,26(3), 349-368. Sherman, L. W. (1993). Defiance, deterrence, and irrelevance: A theoryof thecriminal sanction. Journal of research in Crimeand Delinquency, 30(4), 445-473. Sites, W. (1998). Communitarian Theory and Community Development in theUnited States. Community Development Journal, 33(1), 57-65. Snyder,Z. K. (2009). Keeping families together: Theimportanceofmaintaining mother–child contact for incarcerated women.Women&CriminalJustice,19(1), 37-59. Sobell, L. C., Sobell, M.B., Toneatto, T., & Leo, G. I. (1993). What triggers theresolution ofalcohol problems without treatment.Alcoholism:ClinicalandExperimentalResearch, 17, 217–224. Tremblay, M. D., & Sutherland, J. E. (2017). The effectiveness ofparenting programs for incarcerated mothers: A systematicreview.JournalofChildandFamilyStudies,26(12), 3247-3265. Tyler,T. R. (1988). What is procedural justice?: Criteria used by citizens to assess thefairness of legal procedures. Lawand Society Review, 103-135. Tyler,T. R. (1997). Citizen discontent with legal procedures: A social scienceperspectiveon civil procedurereform. TheAmerican Journal of ComparativeLaw, 45(4), 871-904. Tyler,T. R. (2003). Procedural Justice, Legitimacy, and theEffectiveRuleofLaw. Crime and Justice, 30, 283-357. Tyler,T. R., & Huo, Y. (2002). Trust in thelaw: Encouraging publiccooperation with thepolice and courts through. Russell SageFoundation. Ward, T., & Connolly, M. (2008). A human rights-based practice framework forsexual offenders.Journal of Sexual Aggression, 14(2), 87-98. Weisburd, D., Wilson, D. B., Wooditch, A., & Britt, C. L. (2022).Advancedstatisticsin criminologyandcriminaljustice(5th ed.). Switzerland: Springer Wexler, D. B. (2008). Two decades oftherapeuticjurisprudence.TouroL.Rev.,24, 17. 215 Wexler, D. B., & Winick, B. J. (1996). Law in aTherapeuticKey:DevelopmentsinTherapeutic Jurisprudence. Durham, NC: CarolinaAcademic Press Winick, B. J. (2003). Therapeuticjurisprudence and problem-solving courts.FordhamUrban LawJournal,30, 1056-1103. Winick, B.J. & Wexler, D.B. (Eds.) (2003). Judging in atherapeutickey: Therapeutic jurisprudence and the courts. Durham, NC: CarolinaAcademicPress. 216