חומר רקע

14 ביוני 2020 לכבוד ח"כ מיקי חיימוביץ ח"כים יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה חברי ועדת הפנים והגנת הסביבה שלום רב, הנדון: הצעת צו בתי הסוהר (שחרור מנהלי) (קביעת תקן כליאה), התש"ף-2020 1. לקראת הדיון מחר 15.6.20 בעניין קביעת תקן הכליאה החדש, האגודה לזכויות האזרח קוראת ליו"ר הועדה ולחבריה שלא לאשר את התקן המוצע משהוא משקף זלזול בזכויות היסוד של האסירים ובפסיקת בית המשפט העליון בעניין הצפיפות בבתי הסוהר (בג"ץ 1892/14 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לביטחון פנים (13.6.2017)). תחת זאת, אנו קוראים לוועדה לדרוש להפחית את התקן כך שיובטח חידוש של השחרורים המנהליים, לפחות עד להבטחת שטח המחייה המינימאלי לכל כלוא בהתאם לפסק הדין של בג"ץ (4.5 מ"ר). הכל כמפורט להלן. 2. ההצעה המוגשת לוועדה אינה ראויה משהיא מבקשת להותיר את תקן הכליאה על כנו (14,000) למשך חצי שנה נוספת וזאת על אף שהתקן הקיים אינו מאפשר שחרורים מנהליים מאז פברואר 2020 ולמרות שלפני חודש פקע המועד הסופי ליישום פסק הדין של בג"צ בעניין הצפיפות בבתי הסוהר מבלי שהמדינה עמדה בו, וכשלטענתה היא רחוקה מלעמוד בסטנדרט שנקבע בפסק הדין (רק 40% ממקומות הכליאה עומדים בסטנדרט שנקבע בבג"ץ). 3. מנגנון השחרור המנהלי נחקק בשנת 1993 לצורך התמודדות עם הצפיפות בבתי הסוהר. במהלך השנים, למעט תקופות קצרות, היה תקן הכליאה נמוך ממצבת האסירים בפועל ומשכך התאפשר שחרור מנהלי באופן קבוע ושגרתי. לאור זאת, הפסקת השימוש במנגנון השחרור המנהלי דווקא בעת הזאת כשהמדינה נכשלה מלעמוד בסטנדרט שקבע בג"ץ לשטח המחיה הראוי לכל אסיר, משקפת חוסר סבירות קיצוני והמשך פגיעה בלתי מידתית "בליבת כבוד האדם ובהגשמתה של הזכות לקיום מינימלי בכבוד במובנה הבסיסי ביותר". (פסקה מז לפסק דינו של השופט רובינשטיין). 4. יש להזכיר עוד, כי מנגנון השחרור המנהלי נבחר על ידי הממשלה כ"אמצעי המתאים ביותר לשם קיום הוראת פסק הדין" ומשכך הורחב השימוש במנגנון זה "כאמצעי זמני עד ליישום הדרכים הנוספות לקיום פסק הדין, קרי – תכנית הבינוי והשיפוץ וקידום תיקוני חקיקה" (דברי ההסבר להצעת חוק לתיקון פקודת בתי סוהר (מס' 54)(שחרור מינהלי), התשע"ח-2018). לאור זאת, ברור כי בלתי סביר להמשיך את הקפאת השחרורים המנהליים בשעה שהמדינה מודיעה לבג"ץ על אי עמידה בסטנדרט שנקבע על ידה ומגישה בקשה לדחיית המועד ליישום פסק הדין. 5. כפי שטענו שוב ושוב מאז שנחקק מנגנון השחרור המנהלי, הנוסחה לקביעת תקן הכליאה צריכה להתבסס על פרמטרים מהותיים של שטח המחייה המינימאלי ותנאי הכליאה הנדרשים לצורך שמירה על כבוד האדם של האסירים. 6. יש לזכור, כי השחרור המנהלי של אסירים מתייחס ל"פרקי זמן שוליים שנותרו מן המאסר שנגזר עליהם" (דברי ההסבר להצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 13) (שחרור מנהלי), התשנ"ג-1993). מדובר באסירים שבכל מקרה שחרורם ללא כל תנאי צפוי בתוך שבועות בודדים ומשכך שאלת מסוכנותם כמעט שאינה רלוונטית ובכל מקרה שאלה זו נבחנת לגבי אסירים שמשך מאסרם ממושך (בהתאם לסעיף 69א הקובע לגבי אסירים השפוטים לארבע שנים ומעלה כי שחרור מנהלי יחול עליהם רק אם הוחלט על שחרורם על תנאי). 7. לסיכום, ההצעה המונחת בפני הוועדה צפויה להמשיך את הקפאת מנגנון השחרור המנהלי ולפגוע בתכליתו להקל במעט על הצפיפות בבתי הסוהר וזאת בשעה שהמדינה לא עמדה בהוראות פסק הדין של בג"ץ בעניין שטח המחיה המינימאלי לכל אסיר. ראוי כי חברי הועדה יתנגדו להצעת השר לביטחון פנים להותיר את תקן הכליאה על 14,000 כלואים וידרשו להפחית את התקן כך שיובטח חידוש של השחרורים המנהליים, לפחות עד להבטחת שטח המחייה המינימאלי לכל כלוא בהתאם לפסק הדין של בג"ץ (4.5 מ"ר). בכבוד רב ובברכה, אן סוצ'יו, עו"ד