נוסח מהגורם המוסמך
טיוטת תקנות הטיס (אגרות רישום, רישוי ותיעוד), (תיקון), התשפ"א – 2021
דברי הסבר
דברי הסבר כלליים:
סעיף 168(א)(4) לחוק הטיס, התשע"א – 2011 (ולהלן- "חוק הטיס" או "החוק") מסמיך את שר התחבורה והבטיחות בדרכים לקבוע בתקנות אגרות בעד שירותים שנותנת רשות התעופה אזרחית (להלן – "רת"א" או "הרשות") לפי חוק הטיס, ובכלל זה "אגרות בעד הגשת בקשה לרישיון, לתעודה או לאישור לפי חוק זה ואגרות שנתיות לבעלי רישיון, תעודה או אישור כאמור;"
סעיף 12(ב) לחוק רשות התעופה האזרחית, התשס"ה – 2005 קובע כי "בלי לגרוע מהוראות סעיף 9, כספי האגרות שנגבו לפי דיני הטיס יעמדו לרשות הרשות לצורך מילוי כלל תפקידיה לפי הוראות חוק זה."
בשנת 2018 עמד תקציבה של רת"א על כ- 66 מיליון ₪; מזה כ- 29 מיליון ₪ מתקציב המדינה, וכ- 37 מיליון ₪ מהכנסות רת"א, כפועל יוצא מגביית אגרות.
מכוח ההוראות כאמור קבע שר התחבורה את כלל האגרות עבור שירותים הניתנים על ידי רת"א, במסגרת תקנות הטיס (אגרות רישום, רישוי ותיעוד), התש"ע – 2009 (להלן: "התקנות" או "תקנות האגרות" או "התקנות העיקריות").
ניתן לחלק את התיקונים המוצעים ל- 4 קטגוריות עיקריות:
אגרות חדשות - בעד שירות שניתן עד כה על ידי אנשי רת"א לתעשייה, אך טרם נגבתה בגינו אגרה, או בגין שירות חדש שטרם ניתן לציבור וצפוי להינתן בקרוב ונדרשת אגרה בצדו.
שינויים באגרות - בסכום האגרה או במנגנון הגבייה, לאור שינויים בענף, כמו למשל: סגירה אפשרית של שדות תעופה בעתיד ופתיחת שדות תעופה אחרים או נוספים.
מדיניות שמטרתה הקלה עם ציבורים מסוימים – מבוקש להקל בהקשרים מסוימים כמו אגרות בעד תעודת כושר טיסה, או בעד מבחנים שנדרשים לבצע עובדי טיס, על מפעילים של כלי טיס מוטסים מרחוק, טייס עם הגדר דאון, רחפן ועובדי טיס העובדים במסגרת צה"ל או משטרת ישראל.
התאמת מונחים ותיקונים טכניים- התאמות נדרשות לחוק הטיס, או לתקנות הטיס אשר הותקנו או עודכנו לאחרונה (למשל- תקנות מכוני הבדק, תקנות כלי הרחיפה, ועוד).
נפרט להלן:
אגרות חדשות - שיוטלו בעד שירותים שניתנו לציבור עד כה ללא אגרה בצדם, או אגרות בעד שירותים חדשים שרת"א מתכוונת להעניק לציבור בעל העניין:
תקנה 5 - אגרה בעד בקשה להקצאת סימני רישום זמניים;
תקנה 9 - אגרה בעד בקשה לשינוי תכן הסוג שעל בסיסו ניתנה תעודת הסוג;
תקנה 10- תוספת אגרה ליצרן אם מתקני הייצור בחו"ל; אגרה בעד בקשה של יצרן כלי טיס או פריטים תעופתיים לשינוי ארגון הייצור או מתקניו מהאופן שעל בסיסו ניתנה לו התעודה המקורית;
תקנה 13א – אגרות בעד תעודות לפי תקנות הטיס (נציגי המנהל), התשמ"א – 1981 (להלן: "תקנות נציגי המנהל");
תקנה 16 - תוספת אגרה בעד חידוש שנתי לרישיון מכון בדק הנמצא בחו"ל;
תקנה 16א- אגרה בעד בקשה לאישור שינוי גדול או תיקון גדול בכלי טיס;
תקנה 18(ו)- אגרה בעד בקשה לחידוש רישיון רחפן;
תקנה 18א – אגרה בעד תעודה רפואית למבקש רישיון או למחזיק רישיון עובד טיס כנווט, כטכנאי או כטייס עם הגדר דאון או בלון;
תקנה 22- אגרה בעד עיון חוזר בתוצאת מבחן עיוני גם לגבי מבחן בקיאות בשפה האנגלית;
תקנה 25- שלילת פטור לבוחן חיצוני;
תקנה 25א - אגרה בעד בקשה לאישור תכניות הדרכה לחניך הלומד עם מדריך אישי (לא יחול על בתי הספר לטיסה);
תקנה 26- אגרות בעד בקשה לרישיון הפעלה למפעיל כטב"מ/ טיסן/ בלון - באגרות שיעורים נמוכים;
תקנה 28- אגרה בעד בקשת אישור תיקון או שינוי בהסכם חכירה;
תקנה 28א- אגרה בעד בקשת אישור הפעלת כלי טיס זר בחכירה יבשה (הסכם 83BIS);
תקנה 30א- אגרה בעד בקשה לרישיון להפעלת יחידת נת"א חדשה (ע"י גוף אזרחי חדש, שאיננו רשות שדות התעופה, אם יקום כזה בעתיד למשל בשד"ת משלים נתב"ג שיוקם);
תקנה 31א- אגרה בעד מבחן ראשוני, תקופתי, נתיב וכשירות לטייס או לקצין מבצעי המבקש או נדרש לבצע את המבחן עם מפקח רת"א;
תקנה 35א- אגרה בעד בקשת פטור- הן כללית והן לגבי חומרים מסוכנים;
תקנה 35ב- אגרה בעד אישור למדמה טיסה.
שינויים באגרות- בסכומים או במנגנון הגבייה, הנדרשים לאור שינויים בעולם התעופה:
תקנה 30- אגרה בעד בקשה לאישור מתקן עזר לטיסה- מבוקש לגבות אגרה מדורגת בעד מידע רלבנטי שהציבור מבקש מאגף תשתיות: בעד קבלת עמדה או הנחייה של רת"א הנוגעת לצורך בהתקנת מתקן עזר לטיסה, עם וללא סקר אווירונאוטי נלווה;
תקנה 31 - אגרה ממפעיל יחידת נת"א - עדכון סכום האגרה השנתי הקבוע הנגבה מספק שירותי נת"א, בהתאם למספר המפעילים שיהיו בפועל, אם ייכנס מפעיל נוסף חוץ מרש"ת בעתיד, בצורה מידתית ביחס להיקף ההפעלה בין שני המפעילים כאמור;
תקנות 34, 34א, 34ב - אגרה ממבקש רישיון להפעלת שדה תעופה, חידוש סע"מ לשדה תעופה, ואגרת רישיון למפעיל מנחת או חידושו - שינויים שונים בשל סגירה ופתיחה של שדות תעופה בינ"ל ופנים ארציים ברחבי המדינה בשנים האחרונות, כמפורט בהצעת התקנות ובדברי ההסבר בצורה מפורטת.
תיקונים בתקנות העיקריות המשקפים שינויי מדיניות על ציבורים מסוימים או בהקשרים מסוימים - הקלה, הנחה, או החזר אגרה:
תקנה 2 – אגרה בעד רישום כלי טיס- שינוי ביחס בין משקל כלי הטיס לגובה האגרה שיש לשלם בגין רישום כלי טיס, באופן המבטא הקלה על בעלי כלי טיס במשקלים הנמוכים, בד"כ כלי הטיס מוטסים מרחוק (ולהלן- "כט"ממים");
תקנה 3 - אגרה לסחרן- מוצעת הקלה בסכומי האגרות שיוטלו על סחרנים של כלי טיס במשקל נמוך, בעיקר כטמ"מים;
תקנות 7, 8 ו- 11 - אגרה בעד תעודת כושר טיסה - כלי טיס במשקלים נמוכים, ובעיקר כטמ"מים, נגרעו מתקנות 7 ו- 8 העוסקות באגרה בעד תעודת כושר טיסה ותעודת כושר טיסה מיוחדת לכלי טיס, ויוחדה להם תקנה ייעודית נפרדת הדנה באגרה בעד תעודת כושר טיסה לכטמ"מ, תוך התחשבות והקלה בענף הכטמ"מים ובמשקלים הרלבנטיים לענף זה- היא תקנה 11.
תקנה 12 - אגרה בעד אישור כושר אווירי לייצוא כלי טיס - הקלה על כלי הטיס במשקלים הנמוכים, כחלק מהמדיניות להקל על מפעילי כט"ממים כאמור;
תקנות 14 ו- 16 - ביטול אגרת בקשה ממבקש רישיון מכון בדק בסך 1,660 ש"ח; הקלות על מכוני בדק העוסקים בבלונים בלבד;
תקנות 20 ו- 21 - אגרה בעד מבחנים עיוניים ומעשיים למבקשי רישיון ומחזיקי רישיון כעובדי הטיס - הקלות והנחות לטייסי דאון, בלון, רחפנים ועובדי טיס במסגרת צה"ל או משטרת ישראל וכן החזרי עלות אגרה לנבחן שנבצר ממנו להתייצב לבחינה והודיע על כך לרשות הרישוי מראש.
התאמת מונחים ותיקונים טכניים:
תקנה 1 – הגדרות - בוצעו התאמות בחלק מההגדרות למונחים המופיעים בתקנה 1 כך שיעלו בקנה אחד עם ההגדרות המדויקות הקיימות כיום למונחים אלה בחוק הטיס, או בתקנות הטיס (למשל, בנושא מכוני הבדק או תקנות הרחיפה), אשר הותקנו או עודכנו לאחרונה;
תקנה 13 - תיקון מונחים- המילה "מוצר" שונה ל"פריט";
תקנה 26 – אגרה בעד בקשה לרישיון הפעלה מבצעית, אווירית או מסחרית - עדכון מונחים שונים וביצוע התאמות נדרשות;
תקנה 29 - הוצאות אישור בוחן - הפנייה לתקנות הרלבנטיות בתקנות ההפעלה לעניין הפעלת בוחן חיצוני במהלך מבחנים מעשיים לעובדי טיס המבקשים רישיון, חידושו או תוספת הגדר שבו;
תקנה 37 - הוצאות הרשות בחו"ל - תיקון מונחים ומועדי תשלום, בהתאמה להוראות התכ"מ / חשכ"ל במשרד האוצר;
תקנה 39- הבהרה שעל מקבל דרישת תשלום אגרה לשלם לרשות בתוך 40 ימים לכל היותר ממועד קבלת הודעת התשלום.
הערות כלליות:
מסמך זה בא להציג את השינויים הנדרשים בתקנות האגרות.
תיקון התקנות המוצע צפוי להעלות את תקציבה של רת"א כפועל יוצא מגביית אגרות, בסכום של כחצי מיליון שקלים, לשנת תקציב, בערך (ביחס להכנסת הרשות מאגרות טרם הקורונה).
דברי הסבר מפורטים ביחס לכל אחת מן התקנות המוצעות:
לסעיף ההסמכה:
סעיף 168(א)(4) לחוק הטיס קובע כך: "השר [שר התחבורה] ממונה על ביצוע הוראות חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו, בין השאר בעניינים אלה:..... (4) אגרות בעד שירותים שנותנים הרשות או החוקר הראשי לפי חוק זה, ובכלל זה אגרות בעד הגשת בקשה לרישיון, לתעודה או לאישור לפי חוק זה ואגרות שנתיות לבעלי רישיון, תעודה או אישור כאמור; תקנות לפי פסקה זו יותקנו בהסכמת שר האוצר ובאישור הוועדה".
כאמור, השר רשאי להתקין תקנות בעד שירותים שמעניקה רת"א לענף התעופה בישראל, הן אגרות בקשה והן אגרות שנתיות, באישור שר האוצר וועדת הכלכלה של הכנסת.
סעיף 168(ב) לחוק הטיס, קובע כי התקנת התקנות כאמור ע"י שר התחבורה תהיה ע"פ הצעתה של רשות התעופה האזרחית.
סעיף 39ב לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה- 1985 קובע כי הטלת מסים, אגרות ותשלומי חובה אחרים המשתלמים לאוצר המדינה ושינוי שיעוריהם טעונים אישורו של שר האוצר, בנוסף לאישורים הדרושים לפי כל דין אחר.
לאור האמור, לשם אישור התיקונים המוצעים בתקנות אלו יש צורך הן באישורו של שר האוצר והן באישורה של וועדת הכלכלה של הכנסת.
לתיקון תקנה 1 בתקנות העיקריות – הגדרות:
בתקנה 1(א) לתקנות העיקריות מרוכזות ההגדרות למונחים אשר מבוצע בהם שימוש בתקנות העיקריות. מוצע לתקנה בהתאם לפירוט שלהלן:
לתיקונים בהגדרת "הגדר":
המונח "הגדר" משמעו, בעולם התוכן של הרישיונות התעופתיים, צמצום הזכויות ברישיון לפי סוג או קבוצה של כלי טיס, של אופי ההפעלה, וכיוצא בזאת.
לתיקון פסקה (2)- כלי טיס:
פסקה (2) דהיום להגדרת "הגדר" קובעת:
"לגבי כלי טיס, גוף מטוס או מנוע כלי טיס – דגם או קבוצת דגמים כפי שהוגדר בתעודת סוג של אותו דגם, ולרבות כמפורט בתקנה 21(א) וכן דגמים שיחליט עליהם המנהל לפי שיקול דעתו המקצועי על פי מידת השונות במאפיינים הטכניים של כלי הטיס או המכשירים שבהגדר, חלקיהם, אבזריהם, והטכנולוגיה שהם מבוססים עליה או על פי מידת השונות בתחום ואופי פעילותם;"
לצורך דיוק במונחים, המילה "מטוס" הוחלפה במילה "כלי טיס" – המהווה מונח רחב יותר וכולל למשל גם מסוק; והמילה "דגם" כאשר היא מופיעה בפסקה בפעם השנייה הוחלפה במילה "טיפוס" שכן תעודת סוג ניתנת לכלי טיס מטיפוס מסוים (דגם בסיסי) ולא לכל דגם בנפרד. המונח "טיפוס" מוגדר בתקנה 1 לתקנות העיקריות.
להוספת פיסקה (2א)- מכון בדק:
בהקשר של מכוני בדק, ההגדרה שבפסקה (2) אינה משקפת באופן מדויק את ההגדרים הניתנים בפועל שהם: "הגדר גוף כלי טיס", "הגדר מנוע" ו"הגדר אחר", במובן זה שהגדר גוף ניתן למכון בדק המבצע תחזוקה שוטפת של כלי טיס מטיפוס מסוים כאשר המנוע וכל המערכות מורכבות על כלי הטיס; ואילו הגדר מנוע ניתן רק למכוני בדק אשר מבצעים שיפוץ של מנוע בסדנה, כאשר המנוע נפרד מגוף כלי הטיס. הגדר אחר הינו שם כולל למכוני בדק המתמחים בנושאים שונים הקשורים בתחזוקה של כלי טיס אך אינם משקפים תחזוקת קו שוטפת של כלי טיס מטיפוס מסוים או שיפוץ מנוע בסדנה.
על כן, יש צורך בהוספת הגדרות קונקרטיות בהקשר של הגדרים למכוני בדק, כלהלן:
"הגדר מנוע" - ניתן רק מקום שמכון הבדק מוסמך לתחזק את המנוע בנפרד מכלי הטיס, קרי: מכון המתמחה בתיקון או בשיפוץ של מנוע מטיפוס מסוים בסדנאותיו. ההגדרה בהלימה לסוגי ההגדרים שרשאית רת"א ליתן למכוני בדק לפי הוראת תקנה 11(א)(2) לתקנות מכוני הבדק.
"הגדר אחר"- הגדר שניתן למכוני בדק שאינם עוסקים בתחזוקת קו שוטפת של גוף כלי הטיס וגם לא משפצים מנוע כלי טיס בנפרד מהכלי בסדנה, אלא בציוד ואביזרים מסוגים שונים החיוניים להפעלת כלי הטיס ומורכבים עליו, כמו: מערכות חשמל ואויוניקה, מערכות רדיו ותקשורת, מדחף, רוטור, אמצעים וציוד מסוגים שונים, כמפורט בהוראות תקנות 11(א)(3) עד 11(א)(7) לתקנות מכוני הבדק. המונח נשאר "אחר" על מנת להבהיר את היותו שיורי, רחב וכללי, קרי: כל מה שלא נכלל בגוף הכלי או במנוע, נכלל בקטגוריה זו.
מוצע להבהיר כי הגדרות אלה הן בנוסף על ההגדרות בפסקה (2). לדוגמה, כאשר ניתן הגדר מנוע
למכון בדק – הכוונה היא הגדר לשיפוץ מנועים בסדנאות מכון הבדק של - "דגם או קבוצת דגמים
כפי שהוגדר בתעודת הסוג של אותו טיפוס".
להוספת פיסקה (4)- רחפן:
תקנה 4 לתקנות הטיס (כלי רחיפה), התשע"ה- 2015 (להלן- "תקנות כלי הרחיפה") קובעת:
"(א) אלה סוגי ההגדרים שרשות הרישוי רשאית לתת למבקש רישיון רחפן:
(1) הגדר הפעלה –
(א) הגדר מסחרי;
(ב) הגדר הדרכה;
(2) הגדר סוג כלי רחיפה.
(ב) מבקש רישיון הזכאי להגדר הדרכה כאמור בתקנת משנה (א)(1)(ב), זכאי גם להגדר
מסחרי.
תקנות 18, 19 ו- 21 לתקנות העיקריות חלות, בין השאר, על מבקש רישיון רחפן או הגדר שבו. לפיכך, מוצע להוסיף את הגדרת המונח "הגדר" – כמשמעותו בתקנה 4 לתקנות כלי הרחיפה.
לתיקון הגדרת המונח "טיפוס" ( (type – מבוקש להוסיף את המילים "מנוע או מדחף", שכן יש גם מנועים ומדחפים מטיפוסים שונים, ורשות התעופה האזרחית מעניקה "תעודת סוג" (type certificate) גם לטיפוסים השונים של מנוע או מדחף ולא רק לטיפוסים השונים של כלי טיס. על כן היה צורך בהוספת מונחים אלה להגדרת המושג "טיפוס".
למחיקת הגדרת "כלי טיס"- המונח "כלי טיס" מוגדר זה מכבר בחוק הטיס, כך: "כלי או מתקן שביכולתו להיתמך באטמוספרה מתגובות האוויר שאינן תגובות האוויר במגעו עם פני כדור הארץ, למעט כלי רחיפה ולמעט כלי או מתקן אחר שקבע השר לפי סעיף 168(א)(4)". מאחר שהמונח מצוי בחוק הטיס, הוא החוק המסמיך, אין עוד צורך בהגדרתו בתקנות העיקריות.
להחלפת הגדרת "מפקח" - מפקחי רת"א ממונים על ידי מנהל רת"א לפי הוראת סעיף 94 לחוק הטיס. ההפניה לסעיף 10ג לחוק הטיס, 1927 אינה נכונה, שכן חוק זה בוטל עם כניסתו לתוקף של חוק הטיס, התשע"א- 2011 באפריל 2011. לכן מוצע להחליף את ההגדרה ולעדכן את ההפניה בתקנות העיקריות לסעיף הנכון בחוק הנכון - הוא סעיף 94 לחוק הטיס, תשע"א- 2011.
להוספת הגדרת "פריט" – המונח "פריט" מופיע בהצעת התיקון לתקנה 13 לתקנות העיקריות. מוצע להגדירו באופן רחב, כך: "כל חומר, חלק, רכיב או תהליך, המיועדים לשימוש תעופתי, או ציוד תעופתי". הגדרה זו נסמכת על הגדרת המונח "article" בחלק 21 לפ.א.ר, המוגדר כך: "material part component process or appliance ". יוער כי המונח "ציוד תעופתי" מוגדר זה מכבר בסעיף 1 לחוק הטיס ועל כן אין צורך בהגדרתו כאן.
להוספת הגדרת "שדה תעופה" – בהגדרת המונח מבוקש להפנות לשדות התעופה האזרחיים במדינת ישראל, או שדות תעופה צבאיים בהם ניתנים גם שירותים לתעופה אזרחית על ידי רשות שדות התעופה, ורת"א מעניקה בהם שירותי פיקוח, אשר צוינו בצווים שפרסם שר התחבורה, מכוחו של סעיף 30 לחוק הטיס וסעיף 5 לחוק רשות שדות התעופה, כפי שיפורט להלן.
המונח "שדה תעופה" מוגדר בסעיף 30 לחוק הטיס, כך: "השר רשאי לקבוע, בצו, שטח יבשתי או ימי, המשמש או המיועד לשמש, כולו או חלקו, לנחיתה, להמראה, להסעה או לחנייה של כלי טיס, כשדה תעופה".
שר התחבורה אכן קבע את שדות התעופה האזרחיים במדינת ישראל בצו, אשר פורסם בתוספת לחוק רשות שדות התעופה, התשל"ז- 1977 (ולהלן- "חוק רש"ת"), ובו צוינו 7 שדות התעופה האזרחיים במדינה, כדלקמן:
נמל התעופה בן גוריון;
שדה התעופה אילת;
שדה התעופה ירושלים (עטרות);
שדה התעופה חיפה;
שדה התעופה מחניים;
שדה התעופה הרצליה;
שדה התעופה רמון.
אמנם צו שר התחבורה בעניין זה במסגרת התוספת לחוק רש"ת משנת 1977, ואילו חוק הטיס משנת 2011, אך בסעיף 200 לחוק הטיס נקבעה הוראת מעבר בעניין זה כך: "שדה תעופה המנוי ערב יום התחילה בתוספת לחוק רשות שדות התעופה, יראו אותו כאילו נקבע בצו לפי סעיף 30".
בנוסף, סעיף 5(א)(4) לחוק רש"ת קובע כך: "לתת בשדה תעופה צבאי שאינו שדה תעופה של הרשות שירותים שעליהם יורה שר התחבורה בצו".
מכוחו של סעיף זה פרסם שר התחבורה שני צווים:
צו רשות שדות התעופה (מתן שירותים בשדה התעופה דב הוז, תל אביב), תש"ן- 1989 – המתייחס למתן שירותים על ידי רש"ת בשדה התעופה "שדה דב";
צו רשות שדות התעופה (מתן שירותים בשדה התעופה עובדה), תש"ן- 1989 – המתייחס למתן שירותים על ידי רש"ת בשדה התעופה "עובדה".
שדות התעופה "דב" ו"עובדה" משמשים לתנועה צבאית ואזרחית יחד.
מאחר ורש"ת מעניקה בהם שירותים שונים שכן פועלת בהם בנוסף לתעופה הצבאית גם תעופה אזרחית, ורת"א מספקת שירותי פיקוח גם על שדות אלו, הרי שעל מנת שההגדרה תכלול את כל שדות התעופה בישראל שבהם ניתנים שירותי רת"א לשם חישוב האגרה, יש להוסיף להגדרת המונח את השדות הצבאיים בהם אישר מנהל רת"א להפעיל תעופה אזרחית כאמור.
מנגנון זה של אישור מנהל רת"א להפעלת תעופה אזרחית בשדה צבאי אפשרית וחוקית לפי סעיף 179(ג)(1) לחוק הטיס.
להוספת הגדרת "שדה תעופה בין- לאומי" – הגדרה זו נצרכת לצורך התקנות המוצעות העוסקות באגרה בעד רישוי תשתיות תעופה- שדות תעופה תוך יצירת מדרג בין שדה תעופה בין- לאומי לשדה תעופה פנים - ארצי.
מוצע לקבוע כי שדה בינלאומי הוא זה הקובע כתחנת גבול בצו הכניסה לישראל (תחנות גבול), התשמ"ז – 1987. זאת שכן, בהתאם לחוק הכניסה לישראל, זהו האקט הפורמלי המאפשר שימוש בשדה לשם יציאה מישראל או כניסה אליה.
להוספת הגדרת "שדה תעופה פנים - ארצי" – שאינו שדה תעופה בין לאומי. הכוונה לכל שדה תעופה אזרחי אחר במדינה המשמש אך ורק לביצוע טיסות פנים ארציות, בתוך המדינה, ובהכרח אינו כלול ברשימה אשר בצו הכניסה לישראל הנזכר לעיל.
הגדרה זו נצרכת לצורך התקנות המוצעות בנוסח חדש העוסקות באגרה בעד רישוי תשתיות תעופה- שדות תעופה בינלאומיים, שדות תעופה פנים ארציים- בעד הרישוי הראשוני ולאחר מכן מדי שנה, בעד אישור רת"א לחידוש הסע"מ של השדה.
לתיקון המונח "שינוי" – הגדרת המונח "שינוי" כיום בתקנות העיקריות היא כלהלן: "שינוי" – "לעניין כל תעודה או אישור אחר המוצאים לפי תקנות התיעוד – למעט תחזוקת התעודות כגון Service Bulletins ומסמכים דומים". התעודות והאישורים המוצאים מכוח תקנות התיעוד הם: תעודת סוג, תעודת סוג תוספת, ואישור שינוי בתעודת סוג; תעודת יצרן, תעודת יצרן חלקים, אישור פריט אווירונאוטי, תעודת כושר טיסה, אישור כושר אווירי לייצוא. מוצע למחוק את המילים " למעט תחזוקת התעודות כגון Service Bulletins ומסמכים דומים" שכן אין צורך בביצוע תחזוקה של תעודות אלה. מזמן לזמן יש בקשות לשינוי או חידוש התעודות, אך אין כל סוגיה ברמה המקצועית, התיאורטית או המעשית, של תחזוקת תעודות אלו, בארץ או בעולם, וככל הנראה תיבה זו נכתבה במקור בשגגה.
להוספת הגדרת תקנות בטיחות בשדות התעופה של רשות שדות התעופה - מוצע להוסיף הגדרה לתקנות הטיס (בטיחות בשדות תעופה של רשות שדות התעופה), התשנ"ב – 1992 (להלן- "תקנות הבטיחות בשדות התעופה") - בשל הוספת מונח זה בכותרת הפרק השמיני. לפי תקנה 1(ב) לתקנות העיקריות, למונחים שלא הוגדרו בתקנת משנה (א) לתקנות העיקריות תהיה משמעות כמו בתקנות הטיס שתקנות האגרות מפנות אליהן בפרקים השני עד השמיני. מכאן שלמונחים "ספר עזר מבצעי " ו-"מסלול" בתקנות 34 ו- 34א תהיה המשמעות המוגדרת בתקנות הבטיחות בשדות התעופה.
להוספת הגדרת תקנות המנחתים - מוצע להוסיף הגדרה לתקנות הטיס (מנחתים), התשל"ה- 1975 (להלן- "תקנות המנחתים") – שוב, בשל הוספת מונח זה בכותרת הפרק השמיני. גם במקרה זה, לנוכח הוראות תקנה 1(ב) לתקנות העיקריות, הגדרת המונחים השונים בתקנה 34ב המוצעת כגון "מנחת חקלאי" "מנחת חקלאי עונתי" ו- "מנחת זעיר" , תהא זו הנתונה בתקנות המנחתים.
להוספת הגדרת תקנות נציגי המנהל- מוצע להוסיף הגדרה לתקנות הטיס (נציגי המנהל), התשמ"א- 1981 שכן מבוצע לראשונה שימוש במונח זה בתקנות האגרות (הוספת אגרות בעד תעודות לפי תקנות אלו בפרק שלישי- א שיתווסף לפי ההצעה לתקנות האגרות).
לתיקון תקנת משנה (ב) -
תקנה 1(ב) לתקנות העיקריות קובעת, שבתקנות אלה תהא למונחים שלא הוגדרו בתקנת משנה (א) המשמעות שניתנה להם בתקנות או בחוק שאליהם מתייחסים הפרקים השני עד השמיני, לפי העניין. מאחר שמוצע לייחד את הפרק השמיני לאגרות בגין שירותים הניתנים לפי תקנות הבטיחות בשדות התעופה ותקנות המנחתים, ואילו את האגרות השונות והכלליות (אגרה בעד תעודת רעש, בקשת פטור, וכפל תעודה או תרגום תעודה לאנגלית) לקבץ בפרק שייקרא מעתה "שמיני- א", יש צורך לתקן בהתאם, ולהפנות לפרקים הראשון עד "שמיני- א" בהקשר זה.
לתיקונים לפרק 2 לתקנות העיקריות: אגרות עבור שירותים הניתנים לפי תקנות הטיס (רישום כלי טיס וסימונם), התשל"ד - 1973
לתיקון תקנה 2 בתקנות העיקריות – אגרת רישום:
תקנה 2 הקיימת עניינה אגרת רישום: היא קובעת אגרה בעד רישום כלי הטיס בפנקס הרישום - רישום המעניק לכלי את לאומיותו הישראלית, וקובע את תחולת הדין הישראלי עליו, לפי תקנות הטיס (רישום כלי טיס וסימונם), התשל"ד- 1973 (להלן: "תקנות הרישום").
האגרה נקבעת כנגזרת של משקל כלי הטיס.
סכומי האגרות החלים בעת רישום כלי טיס במשקלים הנמוכים מתחת ל- 700 ק"ג , נחלקים כיום לשתי קטגוריות – עד 200 ק"ג ועד 700 ק"ג.
קטגוריות אלה רלבנטיות לכלי טיס קלים וקטנים: חלקם כלי טיס מוטסים מרחוק (להלן- "כטמ"מ") וחלקם מטוסים זעירי משקל (להלן- "מז"מ").
במקום זאת, מוצע לפצל את האגרה החלה בעת רישום כלי טיס במשקלים הנמוכים כאמור, לשלוש קטגוריות: עד 25 ק"ג, עד 150 ק"ג, ועד 700 ק"ג. פיצול זה רלבנטי לכלי הטיס המוטסים מרחוק. משקלים מתחת ל- 200 ק"ג אינם רלבנטיים לכלי טיס מאוישים, שכן כלי הטיס המאויש בעל המשקל המזערי להמראה הנמוך ביותר הרשום כיום בפנקס הרישום הוא כלי טיס במשקל של כ- 400 ק"ג והוא כלי טיס מסוג מז"מ.
ענף הכטמ"מ מתפתח בקצב מהיר.
חלק מהכטמ"מים הינם קלים, זולים לרכישה ולתפעול, והרושמים אותם בונים עסק אשר בתחילת דרכו אינו מניב רווח גבוה. בנסיבות אלה, נראה שלא יהא זה נכון לגבות אגרה גבוהה ממבקשי הרישיונות בהקשר זה, ומבוקש להפחית בסכום האגרה ביחס אליה .
בנוסף, ישנם בארץ 5 יצרנים של כלי טיס מוטסים מרחוק, המייצרים הן לשוק המקומי והן לצרכי ייצוא לחוץ לארץ, בין לצרכים אזרחיים ובין לצרכים צבאיים (לצה"ל, למשטרה, לגופי ביטחון ולצבאות זרים).
בשלבים הראשוניים, רת"א מעניקה תעודות סחרן, תעודות כושר טיסה, תעודות כושר טיסה לייצוא, וכדומה, גם לכטמ"מ המיועד בסופו של התהליך לפעילות צבאית (ובשלב זה לא נזקק עוד לאישורים מרת"א שכן חוק הטיס אינו חל על כלי טיס צבאיים).
הכלים האזרחיים הינם לצרכים של פרסום וצילום מן האוויר.
הכלים המיועדים לשימוש צבאי בסופו של דבר מיועדים לתצפית, איסוף מידע, צילומים, מודיעין וכן לצרכים מבצעיים שונים.
מאחר ועלות הכלים נמוכה וחלק מן היצרנים אינם גופים גדולים כאשר בראשית דרכם הרווח אינו תמיד גדול - יש מקום להקלה על גופים אלה ולסיוע בהקשר זה.
משכך, מוצע לרווח את הקטגוריות לפי משקלים של כלי הטיס, ובהלימה- את גובה האגרות, ולהקטין את סכום האגרה בכ- 100 ₪ עבור כלים עד 25 ק"ג, בכל אחת מהקטגוריות.
לתיקון תקנה 3 בתקנות העיקריות – אגרת תעודת רישום לסחרן:
תקנה 3 הקיימת עניינה אגרת רישום למבקש לקבל תעודת רישום לסחרן.
"תעודת רישום לסחרן" מוגדרת בתקנה 1 "כמשמעותה בתקנה 26(א) לתקנות הרישום".
המונח "סחרן" מוגדר בתקנה 1 לתקנות הרישום "אדם שהוא אזרחי ישראלי או תושב קבע בישראל, והוא בעל עסק בישראל בו הוא עוסק במכירת כלי טיס".
תקנה 26(א) לתקנות הרישום קובעת "סחרן או יצרן של כלי טיס המבקש לקבל תעודת רישום של כלי טיס לסחרן (להלן- תעודת רישום לסחרן) יגיש בקשה לרשם וגו'....".
עיסוקו של הסחרן בייצור או רכישה של כלי הטיס ומכירתם לאחר; הפעלת כלי הטיס שבבעלותו נעשית לרוב אגב הדגמה לקונה; תעודת רישום לסחרן ניתנת על בסיס שנתי, מעניקה סימני לאומיות ורישום זמניים, ומאפשרת לסחרן להעביר את אותה תעודת רישום בין כלי טיס שונים שברשותו, או אף להשתמש באותם סימני רישום זמניים למספר כלי טיס בעת ובעונה אחת, מתוך הנחה כי בלאו הכי מדובר ברישום זמני, לפרקי זמן קצרים, עד למכירת כלי הטיס, ולכן ניתן להעבירו מכלי טיס אחד למשנהו (כלי הטיס עדיין לא קיבל את סימני הלאומיות והרישום הקבועים שלו מאת רשם כלי הטיס).
לשינוי סכומי האגרות בתקנת משנה (א) -
התקנה הקיימת קובעת בנוסחה הנוכחי 2 קטגוריות של אגרה לפי משקל כלי הטיס: כלי טיס השוקל עד 700 ק"ג, ומעל 700 ק"ג.
מוצע לפצל את האגרה ל- 4 קטגוריות:
במשקלים הנמוכים – ליצור קטגוריית ביניים של סחרן של כלי טיס שמשקלם עד 150 ק"ג; עבור תעודת רישום לסחרן כאמור מוצעת אגרה מוקטנת של 3,500 ₪ במקום 5,440;
במשקלים הגבוהים - ליצור קטגוריית ביניים של סחרן של כלי טיס שמשקלם בין 700 ק"ג ל- 2000 ק"ג; עבור תעודת רישום לסחרן כאמור מוצעת אגרה מוקטנת של 50,000 ₪ במקום 72,490 ₪;
הנחת העבודה שעלות הייצור של הכלים הקטנים - קטנה יותר, וככאלה- גם מכירתם נעשית ברווח פחות גדול מאשר לגבי הכלים הגדולים. מאחר ויש הלימה בין גודל הכלי לבין עלותו וכן הרווח ממכירתו, נכון לדעתנו שסכומי האגרות בגין כלים אלה יהיו בהלימה לעלות הכלי ולרווחי החברה.
בארץ ישנם 5 גורמים המחזיקים בתעודות סחרן: "התעשייה האווירית" - הגוף היחיד המייצר הן מטוסים מאוישים (מטוסי מנהלים) והן כלי טיס מוטסים מרחוק (במשקל כבד וקל); חברת "אלביט" מייצרת כלי טיס מוטסים מרחוק, במשקל כבד וקל; וכן שלושה גורמים נוספים העוסקים בייצור ומכירה של כטמ"מים: "אירונאוטיקס", "בלו בירד" ו"יו ויז'ן" - במשקלים הקלים בלבד.
ביחס למפעלים המייצרים כלי טיס מוטסים מרחוק במשקלים הקלים (כאמור 4 מתוך ה- 5 שלעיל) הרי שהריווח בקטגוריות של המשקלים, ובהלימה- גובה האגרות, למבקשי תעודות סחרן, יקל עליהם את גובה האגרה, כאשר כאמור בראשית דרכה של חברה העוסקת בייצור ומכירה של כטמ"מ אין המדובר בעסק בעל רווח גבוה, וכאמור עלות הכלי והרווח בגין מכירתו אינה כה גבוהה, בכלי הטיס המוטסים מרחוק (כלים לא מאוישים) במשקלים הקלים.
להחלפת תקנת משנה (ב) - ביטול הדרישה לתשלום בינואר, ותשלום לפי המדרגה הגבוהה פעם אחת בלבד:
תקנת משנה (ב) קובעת שהאגרה השנתית המשולמת לרת"א על ידי מי שמחזיק בתעודת סחרן תשולם בכל שנה עד 31 בינואר. תעודת רישום לסחרן ניתנה עד היום לכ- 5 גופים בלבד. מועד מתן התעודה יכול להיות בכל אחד מן המועדים במהלך השנה וחידושה הינו שנתי, קרי: בדיוק שנה מיום הוצאתה במקור, בפעם הראשונה. בנסיבות אלו, אין הצדקה לתשלום האגרה במהלך חודש ינואר דווקא של השנה הקלנדרית, ויש לבטל הוראה זו, שאינה עולה בקנה אחד עם מציאות החיים.
בנוסף, מאחר והתווספו מספר קטגוריות וייתכן סחרן הנכלל ביותר מקטגוריה אחת (למשל- התעשייה האווירית, אשר גם מייצרת כלי טיס בלתי מאוישים במשקלים הקטנים וגם מטוסי מנהלים במשקלים הגדולים) מוצע להוסיף הוראה הקובעת שסחרן יידרש לשלם אגרה שנתית אחת בלבד, לפי הקטגוריה הגבוהה ביותר של כלי הטיס שהוא משתמש עבורם בתעודה.
יובהר כי אם תעודת רישום לסחרן ניתנה במקור עבור שיווק כלי טיס בקטגוריית משקל נמוכה, ולאחר מכן בשלב חידוש התעודה הסחרן מעוניין לעשות בתעודה המחודשת שימוש לכלי טיס בקטגוריית משקל גבוהה יותר, הוא יידרש לשלם את הסכום הגבוה יותר בעת חידוש התעודה, פעם אחת בלבד, בבדיקה שנתית של רשמת כלי הטיס, כאשר בתעודת הסחרן לא מצוינים משקלים של כלי הטיס (כל סחרן מחזיק בתעודת סחרן אחת, לא משנה בכמה כלי טיס או בכמה קטגוריות של כלי טיס מבחינת משקלים הוא עוסק).
לתיקון תקנה 5- אגרה בגין הקצאת סימני רישום זמניים
תקנה 40 לתקנות הרישום קובעת כי סימני הלאומיות הישראליים יהיו "4X- " וסימני הרישום הישראליים יהיו שלוש אותיות לטיניות ראשיות.
הקצאת סימני ורישום לכלי טיס ישראלי נעשית על ידי רשם כלי הטיס ברת"א לכל כלי טיס כאשר ביחס לכל דגם של כלי טיס ישנה קבוצת אותיות המוקצות על ידי הרשם.
תקנה 5 לתקנות העיקריות עניינה אגרה עבור הקצאת סימני רישום כאמור לעיל.
התקנה קובעת שבעל כלי טיס או מי שעומד להיות בעלים של כלי טיס או המחזיק בתעודת רישום המבקש להקצות לו סימני רישום לפי תקנה 42 לתקנות הרישום, להאריך את תוקפם של סימני הרישום לפי תקנה 43 לתקנות אלו, או לשנות סימני רישום לפי תקנה 44 לתקנות אלו – נדרש לשלם אגרה בסך של 200 ₪.
תקנה 45 לתקנות הרישום מסמיכה את הרשם "להקצות סימן רישום זמני ליצרן או לסחרן המחזיקים תעודת רישום לסחרן, לשם קביעתו הזמנית על גבי כלי טיס בשעת ביצוע טיסה בהתאם לתקנה 29".
סימני רישום זמניים לפי תקנה זו ניתנים למחזיק בתעודת סחרן, המייצר ומוכר את כלי הטיס.
אלה הם סימנים זמניים הניתנים לכלי הטיס עד למכירתו והעברתו לבעליו הקבוע, כאשר אם הוא ישראלי – הוא עתיד לבקש עבורו מרשם כלי הטיס סימנים מיוחדים (כלומר: קבועים).
מבוקש להחיל על שירות זה של הקצאת סימן רישום זמני ליצרן או לסחרן אגרה בתעריף זהה לזאת החלה בהקצאת סימנים מיוחדים (קבועים).
לתיקון כותרת השוליים- הוספת המילה "זמניים":
מבוקש להוסיף בסופה של כותרת המשנה את המילה "וזמניים" ובכך להרחיב את התקנה לכל סוגי סימני הרישום ולא רק המיוחדים (הקבועים). זאת שכן אין הצדקה לגבות אגרה רק מבעלים של כלי טיס בגין הסימן הקבוע, אלא גם מסוחרים של כלי הטיס בשלב הקצאת הסימן הזמני.
כותרת משנה בנוסח זה תואמת את תיקוני הנוסח שבוצעו בגוף התקנה.
להוספת פיסקה (4)- אגרה בגין הקצאת סימני רישום זמניים:
מבוקש להוסיף לתקנה פסקת משנה (4), לפיה גם בגין בקשה להקצאת סימני רישום זמניים לפי תקנה 45 לתקנות הרישום, אשר מבקש בעל תעודת סחרן מרשם כלי הטיס ברת"א, למשך פרק הזמן מתום הייצור של כלי הטיס ועד למכירתו לבעלים המבקש את הסימנים המיוחדים דרך קבע, ניתן יהיה לדרוש אגרה, בשיעור זהה.
לפיסקה (2):
מבוקש לכתוב בסיפה התקנה: "ישלם בעד כל בקשה בעת הגשתה" כדי להבהיר כי סימני הרישום הינם בגין כל בקשה להקצאת סימנים בנפרד. זו גם הפרקטיקה הנוהגת כיום בהקשר זה.
פרק 3: אגרות עבור שירותים הניתנים לפי תקנות הטיס (נהלי תיעוד כלי טיס וחלקיהם), התשל"ז - 1977
לתיקון תקנה 7 בתקנות העיקריות – אגרה לתעודת כושר טיסה:
תקנה 7 הקיימת עניינה אגרה בגין בקשה לתעודת כושר טיסה לכלי טיס, או חידושה, לפי תקנה 68(1) לתקנות התיעוד – "תעודת כושר טיסה סטנדרטית", וכן לפי תקנה 68(ה)(2) לתקנות התיעוד – "תעודת כושר טיסה למטוס זעיר משקל".
לפיסקה (1) - הוספת המלים "לכלי טיס, למעט לכלי טיס מוטס מרחוק":
עד היום תקנה זו לא היתה ישימה לכלי טיס מוטסים מרחוק (כטמ"מים) שכן לא ניתנה לגביהם תעודת כושר טיסה סטנדרטית; רת"א מקדמת תיקון לתקנות התיעוד שיאפשר הוצאת תעודת כושר טיסה סטנדרטית גם לכטמ"מים, ולפיכך מוצע לקבוע מפורשות כי תקנה זו לא תחול על כטמ"מים, שכן כל האגרות עבור תעודת כושר טיסה לכטמ"מ עתידות להיות מוסדרות במסגרת התיקון המוצע בתקנה 11 לתקנות העיקריות, כך שתקנה 11 תהיה ייעודית לגבי כל סוגי התעודות והאגרות הרלבנטיות לכטמ"מים.
לפיסקה (2) - ביטול מדרגת האגרה הנמוכה:
סכומי האגרות בעד תעודת כושר טיסה לפי תקנה זו הם בהתאם למשקל כלי הטיס, בחלוקה ל- 9 קטגוריות. שתי הקטגוריות הנמוכות הן: (1) של כלי טיס שמשקלם עד 200 ק"ג ; (2) של כלי טיס שמשקלם יותר מ- 200 ועד 700 ק"ג. מוצע לבטל את קטגוריית המשקל הנמוכה בתקנה זו, שכן כאמור תקנה זו מיועדת, אם התיקון יתקבל, להוצאת תעודות כושר טיסה לכלי טיס מאוישים בלבד, ואין בנמצא כלי טיס מאוישים שמשקלם המרבי נמוך מ- 400 ק"ג (דאונים ומטוסים זעירי משקל) ועל כן הקטגוריה הראשונה- מיותרת.
לתיקון תקנה 8 בתקנות העיקריות – אגרה בעד תעודת כושר טיסה מיוחדת:
תקנה 8 הקיימת קובעת את האגרות שגובה הרשות ממי שמבקש עבור כלי הטיס שברשותו תעודת כושר טיסה מיוחדת, כמשמעותה בתקנה 68(2)(א) עד (ד) בתקנות התיעוד.
בתקנה 68(2)(א) עד (ד) לתקנות התיעוד נקבעו סוגי תעודת כושר טיסה מיוחדת: (א) תעודת כושר טיסה מוגבלת; (ב) תעודת כושר טיסה לשימוש ניסיוני; (ג) הרשאה מיוחדת לטיסה; (ד) תעודת כושר טיסה זמנית.
ככלל, ההליך למתן תעודת כושר טיסה מיוחדת אינו הליך סטנדרטי אלא הליך מורכב יותר, המותאם לכלי הספציפי עבורו מבוקשת התעודה, ובהתאמה לכך האגרה החלה בגינו יקרה יותר מזו החלה בעת מתן תעודת כושר טיסה סטנדרטית.
לתיקון כותרת השוליים – הוספת המילים "ותשלום הוצאות":
מבוקש להוסיף את המילים "ותשלום הוצאות" בכותרת המשנה, שכן התקנה דנה הן באגרת בקשה, הן בתשלום נוסף לפי שעת עבודה של עובדי הרשות במקרים מסוימים, המפורטים בתקנת משנה (ג) המוצעת, אשר דברי ההסבר לה להלן.
לתיקון הרישה- גריעת כטמ"מ מהתקנה והוספת חידוש תעודת כושר טיסה מיוחדת:
מוצע לגרוע מתקנה זו את כלי הטיס המוטסים מרחוק, שכן יוחדה עבורם הוראה נפרדת בתקנה 11 לתקנות העיקריות. מאחר שמשקלם של חלק מכלי הטיס המוטסים מרחוק נמוך בהרבה ממשקלם של כלי הטיס המאוישים, הרי שיש מקום לייחד לכטמ"מים תקנה נפרדת ובה קטגוריות שונות של משקלים, ובהתאמה- של אגרות.
בנוסף, מאחר שאין התייחסות לחידוש תעודת כושר טיסה מיוחדת במסגרת התקנה, מוצע להוסיף את המילים "או חידושה" אחרי המילים "לתקנות התיעוד", ובכך להחיל תעריפי אגרות זהים ביחס לחידוש תעודת כושר טיסה מיוחדת, בדומה למנגנון החידוש הקבוע לגבי תעודת כושר טיסה רגילה, בתקנה 7 לתקנות העיקריות (יוער, כי חידוש תעודת כושר טיסה נהוג בעיקר לגבי תעודת כושר טיסה לשימוש ניסיוני).
לתיקון הטבלה:
בטבלה נקבע שיעור האגרה בהתאמה למשקלו של כלי הטיס. מאחר שכאמור, אגרת תעודת כושר טיסה לכלי טיס מוטסים מרחוק תוסדר במלואה בתקנה 11, הרי שקטגוריית המשקל הנמוכה (עד 200 ק"ג) שאינה רלבנטית לכלים מאוישים, מיותרת בתקנה זו ומוצע למחקה (כלי הטיס המאויש בעל המשקל הנמוך ביותר הינו מז"מ או דאון במשקל של כ- 400 ק"ג).
לשינוי תקנת משנה (ג) - אגרה נוספת לפי שעות עבודה:
תקנת משנה (ג) קובעת תוספת אגרה בהתאם לשעות העבודה של עובדי הרשות או מי שהסמיכה המושקעות בבקשה, בסכום של 360 ₪ לשעת עבודה, מעבר לשעתיים הראשונות, והיא חלה בהקשר של מתן תעודת כושר טיסה לשימוש ניסיוני לכלי טיס שבנה חובב.
מוצע להרחיב את תחולתו של הסדר זה לגבי כל שירות של מתן תעודת כושר טיסה לשימוש ניסיוני עבור כלי טיס שמשקלו עד 20,000 ק"ג. זאת משום שהעבודה על תעודת כושר טיסה לשימוש ניסיוני עבור כלי טיס במשקלים אלה כרוכה בבדיקת חישובים הנדסיים להתקנות שונות אשר אינן שגרתיות ומקובלות, וביצוע בדיקות פרטניות בהתאם לשימוש הספציפי המתוכנן לכלי הטיס, ועל כן מצריכה עבודה מרובה ומורכבת יותר ע"י עובדי הרשות.
לעניין הגבלת התשלום ל- 10 השעות הראשונות בלבד מעבר לשעתיים (קרי: תוספת אגרה של לא יותר מ- 3600 ₪) – מוצע להותיר את תחולתה רק לגבי כלי טיס שבנה חובב וזאת על מנת להקל על אדם יחיד (הבונה, בד"כ בעצמו, כלי טיס קטן שנרכש כערכה להרכבה עצמית), שלא למטרות מסחריות וללא רווח כלכלי, אלא להפעלה ולהנאתו האישית בלבד.
לתיקון תקנה 9 בתקנות העיקריות - אגרה ותשלום הוצאות למתן תעודת סוג או אישור פריט אווירונאוטי:
תקנה 9 הקיימת קובעת את האגרות שיש לשלם עבור מתן תעודת סוג, תעודת סוג זמנית, שינוי בתעודת הסוג, חידוש תעודת הסוג, וכן תעודת סוג תוספת.
לתיקון תקנת משנה (א) - ביטול האגרה בגין חידוש תעודת סוג:
מוצע להשמיט מנוסח התקנה את המילים "חידוש תעודת סוג", זאת משום שתעודת הסוג ניתנת בראשית חייו של כלי הטיס, לדגם מסוים, והיא מהווה אישור בדבר התאמתו לתכן. התעודה ניתנת פעם אחת בחייו של כלי טיס, באופן חד פעמי, ואינה מצריכה חידוש. כאשר יש שינויים בתכן אשר מצריכים שינוי בתעודת הסוג, הרי שמונפקת תעודת סוג מתוקנת, ולא מחודשת. משכך, התיבה "חידוש תעודת סוג" – איננה נכונה מבחינה מקצועית, ומוצע לבטלה.
לתיקון תקנת משנה (א)(2)- ביטול ההפניה לתקנה 37:
מוצע למחוק את המילים "ניתנו השירותים מחוץ לארץ ישלם כאמור בתקנה 37", שכן התיבה מיותרת. לעניין זה ראו דברי הסבר להלן לתיקון המוצע תקנה 37.
להוספת תקנת משנה (ג)- אגרה בגין בקשה לשינוי תכן הסוג:
– תקנה 14 לתקנות התיעוד מגדירה כי "תכן סוג" יכלול–
"(1) שרטוטים ומפרטים הדרושים כדי לתאר את תצורת המוצר ואפיוני התכן לפי כללי כושר אווירי המתאימים לגבי אותו מוצר;
(2) מידע על המידות, החומרים והתהליכים הדרושים לקביעת חוזק המבנה של המוצר;
(3) כל נתון אחר הדרוש כדי לאפשר, על ידי השוואה, את קביעת הכושר האווירי ואפיוני הרעש של מוצרים מאוחרים יותר מאותו סוג."
תקנה 8 לתקנות התיעוד קובעת את התנאים למתן תעודת סוג לכלי טיס בקטגוריה "רגיל", "שימושי", "אקרובטי", "תובלה", "יומם", "בלון חופשי מאויש" או "סוג מיוחד", למנוע כלי טיס או למדחף, וביניהם:
"(א) המבקש הגיש למנהל את תכן הסוג, דו"חות הניסוי וכל החישובים הדרושים כדי להראות כי המוצר עונה על הדרישות המתאימות של כללי כושר אווירי ושל כללי רמת רעש לכלי טיס;
(ב) המנהל מצא, לאחר ביצוע הבדיקות הדרושות, כי תכן הסוג והמוצר עונים על הדרישות המתאימות של כושר אווירי ושל כללי רמת רעש לכלי טיס, או במקרה של אי-עמידה בדרישה מסוימת מדרישות כללי כושר אווירי, קיימים אמצעים המבטיחים רמות שוות ערך של בטיחות;"
ישנם מקרים בהם בעל כלי טיס / בעל תעודת סוג מבקש לבצע בכלי הטיס שינוי בתכן הסוג, קרי: נתון השתנה, אשר גורם לשינוי נתוני היסוד שעל בסיסם ניתנה תעודת הסוג לסוג כלי הטיס, זאת בד"כ עקב אחד ממספר מקרים: (1) ביצוע פעולות בדק בהתאם לעלוני יצרן חדשים ומעודכנים שהופצו; (2) העברת תעודת הסוג מגורם אחד למשנהו; (3) התקנות של פריטים תעופתיים וציוד תעופתי שבוצעו על כלי הטיס - כל אחד מן המקרים הללו יכולים לגרום לשינוי בנתונים הנדסיים משמעותיים בכלי הטיס, השונים מתכן הסוג שהוגש לאישור הרשות ואשר על בסיסו ניתנה תעודת הסוג.
במקרים אלה השירות שנותנת הרשות כולל בדיקות, חישובים הנדסיים, בדיקות התאמה, ובדיקות נוספות; בסוף התהליך, ככל שנמצא שאכן יש צורך בעדכון ותיקון נתוני היסוד של תעודת הסוג, מוציאים מסמך פורמלי המאשר את הבקשה כאמור, בנוסחה או בשינוי/ תיקון מסוים. מאחר והמדובר בעבודה מרובה ומורכבת מוצע כי תיקבע תוספת אגרה בשיעור של 360 שקלים חדשים לשעת עבודה שהושקעה במתן השירות. יובהר, כי המבקש עדיין זכאי להחזיק בתעודת הסוג שניתנה לו, ולא חל שינוי בתעודת הסוג כשלעצמה.
לתיקון תקנה 10 בתקנות העיקריות - אגרה ותשלום הוצאות בעד מתן תעודת ייצור, תעודת יצרן חלקים ואישור ייצור פריט אווירונאוטי:
תקנה 10 הקיימת קובעת את האגרות החלות על מבקש תעודת ייצור, תעודת יצרן חלקים, אישור פריט אווירונאוטי, וכן שינויים, תיקונים, או אישור לסטייה מהם.
למחיקת המילים "ניתנו השירותים מחוץ לארץ ישלם כאמור בתקנה 37":
בסיפה תקנת משנה (א)(2), משום שהתיבה מיותרת- ראו דברי הסבר להלן לתיקון המוצע במסגרת דברי ההסבר לתקנה 37.
להוספת תקנת משנה (ב) – תוספת אגרה למתקן ייצור בחוץ לארץ:
יצרנים ישראליים של כלי טיס וחלקיהם יכול שיעשו שימוש בקבלני משנה שנמצאים מחוץ לישראל. מקום שמתקני הייצור נמצאים בחוץ לארץ, הרי שהטיפול בבקשה מורכב ויקר יותר, ומצריך משלוח אנשים מרת"א לחוץ לארץ. יתר על כן, לאחר מכן הפיקוח המתמשך על מתקני ייצור הנמצאים בחו"ל הוא יקר ומורכב בהרבה מאשר הפיקוח על מתקני ייצור הנמצאים בארץ. לפיכך, מוצע לקבוע ששיעור האגרה מקום שמתקני הייצור, כולם או חלקם, מצויים בחו"ל, יהיה 150 אחוזים משיעור האגרה לפי תקנת משנה (א)(1). כמובן שאין באמור כדי לבטל את האגרה הנדרשת לפי שעות עבודה, כאמור בתקנת משנה (א)(2).
להוספת תקנת משנה (ג) – אגרה בגין שינוי ארגון הייצור או מתקניו:
ישנם מקרים בהם בעל תעודת ייצור, תעודת יצרן חלקים, או אישור פריט אווירונאוטי, מבקש שינוי נתוני הבסיס שהומצאו לרת"א יחד עם בקשה לקבלת התעודה כאמור. בקשה כזו יכולה להיות פועל יוצא של אחד מכמה מקרים, למשל:
(1) מקרה בו המחזיק תעודת ייצור/ תעודת יצרן חלקים/ אפ"א מבקש הרחבה או שינוי של סוגי הפריטים שהוא מייצר;
(2) מקרה בו מחזיק התעודה מבקש להוסיף או לשנות את שמות קבלני המשנה של המפעל המייצרים עבורו רכיבים מסוימים;
(3) מקרה בו מיקום המפעל משתנה – בארץ או בחו"ל;
(4) מקרה בו יש שינוי משמעותי בטכנולוגיות, במכונות, באמצעים, בפס הייצור או במערכת בקרת האיכות של המפעל.
במקרים אלו על רת"א לבדוק האם לאחר שינוי הנתונים כאמור, בעל התעודה יוסיף לעמוד בדרישות התקנות להוצאת התעודה מלכתחילה, והאם השינוי המוצע תואם את הסטנדרטים המקובלים בעולם בהקשר המדובר. ככל שהשינוי המבוקש אינו תואם את דרישות התקנות הרי שהמבקש מנוע מלבצעו – שכן הדבר יהווה עילה להתלייה או ביטול של התעודה לפי סעיפים 38(א)(3) ו- 53(ד) לחוק הטיס.
יובהר כי בכל המקרים הללו מחלקת ייצור ברת"א אינה משנה את תעודת היצרן/ ייצור/ אפ"א שניתנה למחזיק התעודה, אלא רק משנה בנספח לתעודה, במידת הצורך, את העניין הנקודתי הרלבנטי לארגון הייצור ומתקניו: שמות הפריטים המיוצרים, שמות קבלני המשנה שהיצרן קשור עימם בהסכמים לשם ייצור הפריטים, מיקום המפעל, או שינוי הקשור באמצעים/ במכונות/ בטכנולוגיות/ במערכת בקרת האיכות במפעל של היצרן.
על כן מוצע לקבוע בגין שירות זה אגרה לפי שעות עבודה של אנשי הרשות אשר הושקעו במתן השירות, בשיעור של 360 ₪ לשעת עבודה, כמקובל.
להחלפת תקנה 11 לתקנות העיקריות – אגרה בעד תעודת כושר טיסה לכלי טיס מוטס מרחוק:
בתקנה 11 לתקנות העיקריות נקבעה אגרה עבור מתן הרשאה מיוחדת לטיסה לכלי טיס בלתי מאויש (כטמ"מ).
הפחתת האגרות לכטמ"מים הינה לצורך התאמה של האגרות לתעשייה המתפתחת בארץ של כלי טיס מוטסים מרחוק. תעשייה זאת מורכבת מכטממי"ם שעלותם קטנה (סדרי גודל של 1000 עד 3000 דולר), בשונה מכלי טיס מאוישים שאליהם האגרות מותאמות. נוצר מצב שתעודת כושר טיסה לכלי כזה כיום עלותה סדר גודל של כ- 2000 שקלים מדי שנה - ביחסיות למחירו של הכלי הסכום גבוה מדי.
כמו כן , החברות הינן בד"כ חברות קטנות או מפעילים בודדים ואין זה סביר לגבות מהם אגרה בדומה לאגרה הנגבית מחברת תעופה גדולה.
על כן מצאנו לנכון לכתוב לכטמ"מים תקנה ייעודית ונפרדת, המתאימה לענף.
התקנה עוסקת כיום רק בתעודה מסוג "הרשאה מיוחדת לטיסה" לכטמ"מ, הניתנת לפי תקנה 87(ד) לתקנות התיעוד, והיא נחשבת תעודת כושר טיסה מיוחדת (ראו תקנה 68(2)(ג) לתקנות התיעוד).
מבוקש לאור זאת להרחיב את תקנה 11 לתקנות העיקריות ולקבוע במסגרתה אגרות לכל סוגי תעודות כושר הטיסה הניתנות ו/או יכול שיינתנו בעתיד לכלי טיס מוטס מרחוק (כולל תעודת כושר טיסה סטנדרטית שתינתן על בסיס תעודת סוג).
לכותרת השוליים:
מוצע להחליף את כותרת השוליים של התקנה, מ"אגרת הרשאה מיוחדת לטיסה ושינויה" ל"אגרה ותשלום הוצאות בעד תעודת כושר טיסה לכלי טיס מוטס מרחוק", ובכך תשקף בצורה מדויקת את כל תוכנה של התקנה המוצעת.
לתקנת משנה (א)(1)- שיעורי האגרות בטבלה:
מוצע לקבוע, בתקנת משנה (א) המוצעת, את גובה האגרה הבסיסית שעל מבקש תעודת כושר טיסה לכטמ"מ לשלם לרת"א. האגרה המוצעת נגזרת ממשקלי הכטמ"מים.
מוצעים שינויים ב- 3 קטגוריות המשקל הנמוכות הקיימות כיום ביחס להרשאה מיוחדת לטיסה – במקום: 0-15; 15-200; 200-2000 , הקטגוריות יהיו:0-25; 25-150; 150-2000.
לגבי המשקלים הקטנים (0-25 ק"ג) מוצעת הפחתה משמעותית של סכום האגרה: מ- 2,180 ₪ ל- 440 ₪ וזאת מתוך התחשבות בבעלי הכלים הקטנים, שכן אגרה בעלות של כ- 2000 ₪, יותר מעלות הכלי, בעסק קטן בראשית דרכו ולא רווחי, היא נטל רב על האזרח.
לגבי המשקלים הבינוניים (25-150 ק"ג) – מוצעת הקלה מסוימת, במקום 3,920 ₪ - האגרה המוצעת היא 1,960 ₪. המדובר בכלים שעלותם אינה גבוהה ובד"כ בעסקים קטנים בראשית דרכם כאשר עדיין אינם רווחיים ועל כן מבוקשת הטלה בנטל האגרה על האזרח.
ביחס למשקלים הגדולים יחסית (150-2000, ומעל 2000 ק"ג) – המדובר בד"כ בכלים יקרים בעסקים יחסית גדולים ומכניסים, בד"כ גופים גדולים מייצרים כטמ"מים גדולים ועל כן לא בוצע כל שינוי בתעריפים בקטגוריות אלה, והסכומים נותרו כשהיו (9140 ו- 20,900 ₪, בהתאמה).
לתקנת משנה (א)(2)- תוספת אגרה לפי שעות עבודה:
לגבי תעודות כושר טיסה מסוג של שימוש ניסיוני או הרשאה מיוחדת לטיסה – ההליכים למתן תעודות אלה מצריכים עבודה מורכבת ורבה יותר, מאחר וכרוכים בד"כ בבדיקת חישובים הנדסיים והתקנות שונות, שאינן שגרתיות ומקובלות לגבי כלי טיס.
לפיכך, מוצע לקבוע כי מעבר לאגרה הבסיסית בפסקה (1), תחול תוספת אגרה בשיעור של 360 ₪ לשעה, מעבר לשעתיים הראשונות, בגין עבודה של עובדי הרשות או מי שהסמיכה.
יצוין כי הוראה זו קיימת כיום בפסקה (2) – בהסדר החל לגבי הרשאה מיוחדת לטיסה.
לתקנת משנה (ב)- הקלה על מי שביקש מספר בקשות בשנה אחת לכטמ"מ מאותו טיפוס:
מוצע לעגן את המנגנון הקיים כיום בתקנה 11(4) לפיו מי שהגיש באותה שנה קלנדרית מספר בקשות לקבלת תעודת כושר טיסה עבור כטמ"מ מאותו טיפוס, יידרש לאגרת בקשה פעם אחת בלבד, אך ישלם בהתאם לשעות העבודה שהושקעו ע"י רת"א בטיפול בכל אחת מן הבקשות.
זאת שכן, לא אחת מבוקשים שינויים רבים בנתונים הרלבנטיים להוצאת תעודת כושר טיסה, אך אלה בד"כ שינויים מינוריים. ישנם מקרים בהם בעלים של כטמ"מ מבקש עשרות שינויים ביחס לתעודה בשנה. לפיכך, בהתאם לתקנה בנוסחה כיום, אין גובים אגרת בקשה בגין כל שינוי כאמור אלא רק את שעות העבודה שהושקעו בבדיקת הבקשה. מוצע להמשיך להחיל מנגנון זה, שתכליתו הקלה בסכומי האגרות עבור תעשיית הכטמ"מים בארץ.
לתקנת משנה (ג)- אגרה בגין בקשה לשינוי תעודת כושר טיסה לכטמ"מ:
ישנם מקרים בהם בעל כלי הטיס מבקש שינוי בתעודת כושר הטיסה – כך למשל חברה מסוימת העוסקת בכט"ממים הגישה בשנה החולפת למחלקת כטמ"מ ברת"א כ- 30 בקשות לשינויים בנתונים הרלבנטיים לתעודות השונות המונפקות לאותו כלי טיס (מאותו טיפוס).
בקשות לשינויים כאמור יכולות לנבוע מהתקנות שונות על כלי הטיס, שינוי נתונים, שינוי מבני ועוד. במקרים אלה הרשות מבצעת בדיקות של השינויים המבוקשים, וככל שמאשרת- מנפקת תעודות מתוקנות. מוצע לחייב באגרה בגין שעות עבודה שהושקעו במתן השירות אך לא להחיל בכל פעם אגרת בקשה , שכן מתקיים תהליך בדיקה של הנתונים שבוצעו לגביהם שינוי או תיקון ולא תהליך מחודש של כל הבקשה.
לפי תקנה 11(3) הקיימת, המנגנון החל כיום במקרים אלה הוא של תשלום אגרת הבסיס, בתוספת 360 ₪ לכל שעה שהושקעה במתן השירות מעבר לשעתיים הראשונות.
מוצע לקבוע כי המבקש שינוי תעודת כושר טיסה כלשהי (לא רק הרשאה מיוחדת לטיסה) ישלם רק את האגרה עבור השעות שהושקעו במתן השירות מעבר לשעתיים הראשונות, ללא אגרת בסיס כלשהי.
לתיקון תקנה 12 לתקנות העיקריות – אגרת אישור כושר אווירי לייצוא כלי טיס:
תקנה 12(א) לתקנות העיקריות קובעת חובת תשלום אגרה של המבקש אישור כושר אווירי לייצוא של כלי טיס לחוץ לארץ.
האגרה נקבעת בהתאמה למשקל כלי הטיס בק"ג, לפי הטבלה המפורטת בתקנת משנה (א).
אישור כושר אווירי לייצוא נדרש הן מקום שיצרן ישראלי של כלי טיס מבקש לייצא את כלי הטיס לחוץ לארץ, בעקבות מכירתו, והן כאשר בעל כלי טיס ישראלי (שאינו יצרן) מבקש למכור אותו לגורם זר.
ההוראות המהותיות החלות בקשר לאישור כושר אווירי לייצוא מפורטות בפרק ה- 11 לתקנות התיעוד. ללא אישור כושר אווירי לייצוא לא ניתן להעביר את כלי הטיס לחו"ל לטובת הרוכש.
מוצע לשנות את 2 קטגוריות משקל כלי הטיס הנמוכות ביותר: במקום 0-200; 200-700, הקטגוריות יהיו 0-150; 150-700.
זאת שכן הצפי הוא כי בעתיד יוגשו בקשות לאישור כושר אווירי לייצוא של כלי טיס לא מאוישים במשקלים הקטנים, ומבוקש כי האגרה לגביהם תהיה מופחתת, כנגזרת של משקל הכלי, ובהלימה- עלותו והעובדה כי הרווח עליו בראשית הדרך של הגופים העוסקים בכך- אינו גבוה.
לתיקון תקנה 13 לתקנות העיקריות – אגרה ותשלום הוצאות – אישור כושר אווירי לייצוא מוצר או כמה מוצרים:
תקנה 13 לתקנות העיקריות קובעת אגרה בגין בקשה לקבלת אישור כושר אווירי לייצוא של מוצרים תעופתיים שאינם כלי טיס, מנוע או מדחף (למשל חלק מכלי טיס: כנף, זנב, כנסע, או ציוד תעופתי).
בתקנה 13 בנוסחה כיום, בתקנת משנה (א), נאמר שהמבקש אישור כושר אווירי ליצוא מוצר או כמה מוצרים מקבוצה ב' או ג' כהגדרתם בתקנה 106 לתקנות התיעוד- ישלם לרשות אגרה.
תקנה 106 לתקנות התיעוד קבעה בעבר חלוקה בין המוצרים השונים כלהלן:
דא עקא, תקנה 106 לתקנות התיעוד – בוטלה בתיקון תשס"ב, ועמה החלוקה לקבוצות כאמור. בנסיבות אלה, מוצע להשמיט את המילים "מוצר או כמה מוצרים מקבוצה ב' או ג' כהגדרתם בתקנה 106 לתקנות התיעוד", שכן ההפניה אינה רלבנטית עוד, ולהחליף תיבה זו במונח "פריט", אשר הוגדר בתקנה 1. בהלימה לאמור בהסבר לתקנת משנה (א), יש להשמיט את המילים "ליצוא מוצר בודד מקבוצה ב' או ג'" גם בתקנת משנה 13(ב) הקיימת, זאת משום שהחלוקה לקבוצות כאמור נעשתה בעבר במסגרתה של תקנה 106 לתקנות התיעוד, אשר בוטלה כאמור. יש להחליף את התיבה האמורה למונח "פריט" , אשר הוגדר בתקנה 1.
מוצע להגדיר את המונח "פריט" בתקנה 1 כך: "כל חומר, חלק, רכיב או תהליך, המיועדים לשימוש תעופתי, או ציוד תעופתי". כאמור, הגדרה זו נסמכת על הגדרת המונח "article" בחלק 21 לפ.א.ר, המוגדר כך: "material part component process or appliance ". בנוסף, תכולתה מקבילה לתכולת הגדרות העבר "מוצר מקבוצה ב'" ו-"מוצר מקבוצה ג'" – כך שהמדובר בשינוי מונחים טכני ואין תיקון מהותי בתקנה, בתוכנה או בשיעורי האגרות המצוינים בה אמור
יוער כי המונח "ציוד תעופתי" מוגדר זה מכבר בסעיף 1 לחוק הטיס ועל כן אין צורך בהגדרתו כאן.
פרק שלישי- א': אגרות לפי תקנות נציגי המנהל
מוצע להוסיף פרק חדש, שעניינו אגרות לפי תקנות נציגי המנהל. מיקומו של הפרק- מיד לאחר הפרק העוסק באגרות בעד תעודות שמנפק בד"כ אגף כשירות אווירית ברת"א בהתאם לתקנות התיעוד - תעודת סוג, תעודת יצרן, וכדומה. עד כה רת"א לא גבתה אגרות לפי תעודות המנופקות ע"י מנהל רת"א לתעשיית התעופה לפי תקנות נציגי המנהל. מדיניותה של רת"א בנקודה זו שונתה, במובן זה שהוחלט לבצע חלוקה מחדש של העבודה הקשורה בכשירות אווירית, במובן זה שתוטלנה מטלות נוספות על נציגי המנהל, ועובדי אגף כשירות אווירית ברת"א יעסקו באופן יותר משמעותי בפיקוח ובקרה על הנציגים והמפעלים. הדבר ייעל את העבודה במפעלים ויחסוך עלויות לתעשייה, שכן על שעות עבודה רבות של מפקחי רת"א שילמו עד כה 360 ₪ לשעת עבודה וכעת הדבר יתייתר וייחסך . עם זאת, לאור שינוי מדיניות זה, התעורר הצורך להטיל אגרות על המפעלים המבקשים כי חלק מעובדיהם יוכשרו על ידי רת"א כנציגי המנהל. לאור האמור, מבוקש להשלים את החסר ולהוסיף אגרות בעניין זה, שכן רת"א מוציאה הוצאות רבות בהקשר זה, כפי שיפורט להלן.
לתקנה 13א- אגרות בעד תעודות לפי תקנות נציגי המנהל:
לתקנות משנה (א) ו- (ב)- נציגי המנהל בהיבטים של הנדסה וייצור:
תקנה 2(2) לתקנות נציגי המנהל קובעת כך: "המנהל רשאי, אם קבע שיש בכך צורך, להרשות אדם, מקרב אנשים בעלי הכשרה מתאימה שהציעו מועמדותם, כנציג המנהל בנושאים הבאים: (2) הנדסה של כלי טיס....."
תקנה 6(2) לתקנות נציגי המנהל קובעת כך: "6. אלה סמכויות נציג המנהל, בהתאם לתחומי פעולתו שפורטו בתעודת ההרשאה: ..... (2) בנושא הנדסת כלי טיס - לאשר, בהתאם לתחום התמחותו והרשאתו, דו"חות, שרטוטים וכל מידע אחר המצוי במסגרת הפיקוח הכללי של המנהל על פי כל דין...".
תקנה 2(3) לתקנות נציגי המנהל קובעת כך: "המנהל רשאי, אם קבע שיש בכך צורך, להרשות אדם, מקרב אנשים בעלי הכשרה מתאימה שהציעו מועמדותם, כנציג המנהל בנושאים הבאים: (3) ייצור כלי טיס, חלקים וציוד תעופתי...."
תקנה 6(3) לתקנות נציגי המנהל קובעת כך: "6. אלה סמכויות נציג המנהל, בהתאם לתחומי פעולתו שפורטו בתעודת ההרשאה: (3) בנושא ייצור כלי טיס, חלקים וציוד תעופתי – א. לתת תגי כושר אווירי לייצוא, בהתאם לאמור בתקנות התיעוד; ב. לבצע בדיקות התאמה; ג. לתת הרשאה מיוחדת לטיסת ניסוי של ייצור של כלי טיס חדש שלגביו מחזיק היצרן בתעודת סוג".
במפעלים המבצעים תכן וייצור של כלי טיס או חלקי כלי טיס במדינת ישראל (בעיקר- התעשייה האווירית, אל על וחברת אלביט, וכן חברות בת של חברות אלו) ישנם אנשים עובדי המתכן / היצרן, אשר רת"א מסמיכה אותם לבצע חלק מתהליכי הפיקוח והבקרה שנעשים בד"כ ע"י אנשי הרשות.
רת"א הסמיכה עד כה כ- 50 אנשים בתעשייה, המחזיקים נכון להיום בתעודות אלו.
תהליכים אלה מקובלים בארץ ובעולם, אפשריים וחוקיים לאור הוראת סעיף 54 לחוק הטיס, ותקנות הטיס (נציגי המנהל), תשמ"א – 1981.
תהליכים אלה מאפשרים לתעשייה הקטנת הנטל הרגולטורי על ידי ביצוע תהליכי אישור עצמאיים תחת רישיון היצור או פרויקט תיכון מסוים, תחת פיקוח של רת"א.
עם זאת, הכשרתם של אנשי המפעלים כ"נציגי המנהל" נעשית ע"י אנשי רת"א בעצמם, ובתום ההכשרה – גם הפיקוח על נציגים אלו, כאשר ההכשרה והפיקוח מחייבים את רת"א בהשקעת משאבים של זמן עבודה של חלק מעובדי רת"א, לימוד ספרות רלבנטית והכנתם חומרי לימוד (מצגות וכדומה), וכיו"ב.
בכל הנוגע לגורמים הנדסיים העוסקים בתכן של כלי טיס וחלקיהם - הקורס נערך אחת ל- 3 שנים ונמשך כ- 25 שעות. כמו כן, נדרש קורס ריענון שאורכו כ- 15 שעות, אחת לשנה.
כמו כן, נדרש פיקוח רציף על תוצרי העבודה (קרי: כל דו"ח המגיע מאת נציג המנהל מבוקר על ידי עובד מחלקת הנדסה באגף כשירות אווירית ברת"א) וכן בקרה שנתית על כל התוצרים של כל נציגי המנהל.
בכל הנוגע לגורמים העוסקים בייצור כלי טיס וחלקיהם – הקורס נערך אחת לשנה, ואורכו כ- 40 שעות. וקורס ריענון מדי שנה של כ- 15 שעות.
עד כה, רת"א לא גבתה אגרה מהמתכנים ומהיצרנים בעד הכנת הקורס, הוראתו והוצאות נלוות.
רת"א שינתה מדיניותה בהקשר זה משום שהוחלט לבצע חלוקה מחדש של העבודה הקשורה בכשירות אווירית, במובן זה שתוטלנה מטלות נוספות על נציגי המנהל במפעלים המייצרים כלי טיס וחלקיהם. כך למשל הוגדלו סמכויות הנציגים במפעלים ועובדי רת"א אשר עשו עבודה זו בעבר במפעלים עברו לבצע עבודות של פיקוח ובקרה המצריך סמכויות שלטוניות והלכה למעשה יצאו מקו הייצור. משכך, התעורר הצורך להטיל אגרות על המפעלים המבקשים כי חלק מעובדיהם יוכשרו על ידי רת"א כנציגי המנהל. לאור האמור, מבוקש כעת לגבות אגרות בעד שירות זה.
האגרה המבוקשת עבור מתן תעודת הרשאה לנציג המנהל בתחום ההנדסה היא בסך 4,000 ₪ מכל אחד מהחניכים, עבור ההכשרה הראשונית, המצריכה לדידה של רת"א: מיון החניכים (בדיקת קורות חיים וראיונות), הכנת הקורס והעברתו לאנשי התעשייה ע"י אנשי רת"א במשרדי רת"א, וכן עלויות נלוות הכרוכות בהנפקת התעודה, ליווי ובקרה על הנציגים לאחר הסמכתם, וכיו"ב.
האגרה המבוקשת עבור מתן תעודת הרשאה לנציג המנהל בתחום הייצור היא בסך 5,000 ₪ מכל אחד מהחניכים עבור ההכשרה הראשונית, המצריכה לדידה של רת"א: מיון החניכים (בדיקת קורות חיים וראיונות), הכנת הקורס והעברתו לאנשי התעשייה ע"י אנשי רת"א במשרדי רת"א, וכן עלויות נלוות הכרוכות בהנפקת התעודה, ליווי ובקרה על הנציגים לאחר הסמכתם, וכיו"ב.
ההבדלים נובעים משני פרמטרים: אורך הקורס – כאשר לגבי נציגי המנהל לעניין ייצור הקורס ארוך יותר, ומורכבותו- כאשר לגבי נציגי המנהל לעניין הנדסה, הוא מורכב יותר במהות ובנושאים.
לתקנת משנה (ג) - חידוש תעודת הרשאה לנציג המנהל:
לפי תקנה 4 לתקנות נציגי המנהל, תוקפה של תעודת הרשאה כ"נציג המנהל" הוא לשנה אחת והמנהל רשאי לחדש אותה לשנה נוספת בכל פעם. מזמן לזמן, ולשם חידוש התעודה, נדרשים נציגי המנהל למעבר קורס ריענון שנערך גם הוא על ידי רת"א. מדובר בקורס קצר יחסית, בד"כ הנמשך יום אחד, שתכניו לגבי ייצור והנדסה- דומים למדי, וכוללים סיכום העדכונים שחלו ברגולציה שנדרשים נציגי המנהל לדעת ולהיות בקיאים בפרטיה. קורס כזה נערך מזמן לזמן, לאו דווקא אחת לשנה, ייתכן אחת ל- 2-3 שנים. מקום שנערך ריענון ורת"א הוציאה משאבים וכספים לשם ביצוע קורס כאמור לנציגי המנהל במפעלים, מבוקשת בעדו אגרה בגובה 1000 שקלים.
פרק 4: אגרות עבור שירותים הניתנים לפי תקנות הטיס (מכוני בדק), התשע"ג- 2013 ולפי תקנות הטיס (מכון בדק, מכון הסמכה ואחזקה עצמית), התשל"ט - 1979
לתיקון תקנה 14 לתקנות העיקריות – אגרת רישיון מכון בדק:
תקנה 14 בתקנות העיקריות עניינה אגרה שגובה רת"א ממי שמבקש רישיון למכון בדק או תוספת הגדר ברישיון כאמור.
התקנה קובעת כיום אגרת בקשה של 1,660 שקלים ביחס לכל סוגי מכוני הבדק; בנוסף, אגרה לכל הגדר נוסף מבוקש, לפי הגדר גוף מטוס, בהתאם למשקל המטוס, וכן הגדר מנועים או הגדר אחר.
לתיקון הרישה בתקנת משנה (א):
מוצע לבטל את אגרת הבקשה, שכן רת"א הגיעה למסקנה כי ניתן להסתפק בסכומים הקבועים בטבלה שבתקנת משנה (א), ובכך להקל מעט את הנטל על מכוני הבדק.
כמו כן, מוצע להחליף את רישה התקנה בנוסח מדויק יותר, הקובע שהסכומים הקבועים בטבלה ישולמו הן על ידי מבקש רישיון להפעלת מכון בדק לראשונה, והן על ידי מי שמחזיק זה מכבר ברישיון מרת"א, אך המבקש תוספת הגדר, וזאת בגין כל הגדר- בנפרד.
לתיקונים המוצעים בטבלה שבתקנת משנה (א):
מבוקש לדייק במונחים בטבלה, כך שבכותרת טור א' במקום "הגדר גוף מטוס" תבוא רק המילה "הגדר" שכן יש התייחסות גם להגדר מנוע והגדר אחר, שאינם הגדרי גוף; ובגוף הטבלה בטור א' בסודרים (1) עד (6) יירשם באופן מדויק כי הכוונה להגדרי גוף כלי טיס במשקל מסוים; בסודר (7) נרשם במקום "הגדר מנועים" – "הגדר מנוע טורבינה" ואילו בסודר (7א) שמבוקש להוסיף מוצע הגדר נפרד ל"מנוע בוכנה" בסכום נמוך יותר, שכן המדובר במנועים זולים יותר שהרווח של המכון ביחס אליהם- נמוך יותר, והתעריף לגביהם הושווה להגדר אחר בסודר (8)- 2350 ₪ (לעומת מנועי טורבינה – 2720 ₪).
עוד יוער, שההגדרות הרלבנטיות ל"הגדר מנוע" ו"הגדר אחר" בהקשר זה של מכוני בדק התווספו בתקנה 1, כאשר "הגדר מנוע" מעניק את הזכות לבצע פעולות בדק למנוע בסדנה, כאשר המנוע הופרד מכלי הטיס (להבדיל מכלי טיס בתחזוקת קו שוטפת שאז הטיפול במנוע מבוצע כאשר המנוע מורכב על כלי הטיס), ואילו הגדר אחר מעניק זכות לבצע פעולות בדק באביזרים וציוד המורכב על כלי הטיס בנפרד, ואינו כולל תחזוקת קו שוטפת או שיפוץ מנוע בסדנה (ראה דברי ההסבר למונחים אלה בתקנה 1 לעיל).
להוספת תקנת משנה (ב)- אגרה מירבית למכון בדק העוסק בבלון מאויש בלבד:
עבודת אנשי רת"א בביקורת, סיקור ופיקוח על מכון בדק העוסק בבלון מאויש בלבד הינה פחות מורכבת מעבודת אנשי רת"א ביחס לפעולות הנדרשות במכון בדק העוסק בכלי טיס מסוגים אחרים, שכן בלון מאויש הוא מטיבו כלי יותר פשוט להפעלה.
משכך, התקבלה על דעת רת"א בקשת גורמים מקרב הציבור בעל העניין, להגביל את האגרה המרבית למכון בדק העוסק בבלון מאויש בלבד, לסודר 2 בטבלה, לכל היותר. נכון להיום, הבלונים המופעלים בישראל במשקל של מעל 2,000 ק"ג , אינם מורכבים יותר מאלה המופעלים במשקל של פחות מ- 2,000 ק"ג. פעולות הבדק לגביהם הם באותה רמה, וכפועל יוצא- פעולות ביקורת, סיקור ופיקוח מצד אנשי רת"א, אינן מורכבות יותר באופן משמעותי מבלון מאויש שמשקלו פחות מ- 2000 ק"ג. על כן ועל מנת להקל הנטל על מפעילי הבלונים המאוישים, מוצע כי הקטגוריה המירבית עליה תיגבה אגרה תהיה לפי פרט (2) בטבלה שבתקנת משנה (א), לכל היותר, אפילו אם משקלו של הבלון עולה על 2,000 ק"ג.
לתיקון תקנה 16 לתקנות העיקריות - אגרת חידוש רישיון למכון בדק, רישיון אחזקה עצמית ומכון הסמכה:
לתיקון תקנת משנה (א) וכותרת השוליים:
תקנה 16 לתקנות העיקריות עניינה אגרה שנתית שגובה הרשות ממחזיק רישיון מכון בדק.
גובה האגרה הוא בהתאמה לסוגי ומספר ההגדרים ברישיון מכון הבדק (הגדרי גוף / מנוע / אחר), כאשר לגבי הגדרי הגוף קיימות מדרגות תשלום לפי משקל כלי הטיס.
רישיון למכון בדק שמתקניו מצויים בישראל ניתן ללא הגבלת זמן כך שהמונח "אגרת חידוש" אינו נכון אלא מדובר באגרה שנתית החלה על מחזיק רישיון, בדומה לאגרה החלה על מחזיק רישיון הפעלה אווירית לפי תקנה 26(ב)לתקנות העיקריות. משכך, מוצע לתקן הנוסח בהתאם לכך.
כמו כן, מוצע להתאים את נוסח כותרת השוליים.
לתיקונים בטבלה:
בטור א', בכותרת, המילים "גוף מטוס" יימחקו, שכן הטבלה כוללת גם הגדרי מנוע או הגדר שיורי, אחר. כמו כן המונח הנכון הוא "גוף כלי טיס", שכן מטוס הוא רק סוג אחד של כלי טיס, ולכן המילה "מטוסים" בפרט (1) - נמחקה.
בסודרים (1) עד (6) - המילים "גוף כלי טיס במשקל של..." התווספו ברישה של כל פריט, למען הבהירות. כמו כן, בסודר (6)- בסופו נשמטה המילה "ק"ג".
בסודר (7) - מבוקש כי האגרה הנקובה שם תיוחד למנועי טורבינה בלבד.
בסודר (7א) - אשר התווסף לטבלה, ונקבע בו הגדר מנוע בוכנה, הנחשב פשוט וזול יותר ביחס למנוע טורבינה, ועל כן ובהלימה יש גם הפחתה באגרה בשיעור משמעותי ויידרשו לשלם אגרה בסך 2,350 ₪ בלבד (תעריף זהה לתעריף בגין הגדר אחר).
בסודר (8)- המילה "הגדר" מיותרת ותימחק.
לתקנת משנה (ב)- קביעת אגרה מירבית למכון בדק העוסק בבלון מאויש בלבד והקלה על בעלי מכוני בדק העוסקים בבלונים בלבד:
עבודת אנשי רת"א בביקורת, סיקור ופיקוח על מכון בדק העוסק בבלון מאויש בלבד הינה פחות מורכבת מעבודת אנשי רת"א ביחס לפעולות הנדרשות במכון בדק העוסק בכלי טיס מסוגים אחרים, שכן בלון מאויש נחשב מטיבו לכלי יותר פשוט להפעלה.
משכך, התקבלה על דעת רת"א בקשת מפעילי הבלונים המאוישים, להגביל את האגרה המרבית למכון בדק העוסק בבלון מאויש בלבד, לפרט 2 בטבלה, לכל היותר. זאת שכן, בפועל, גם אם יש בלון מאויש העולה על משקל של 2,000 ק"ג, הרי שעולה במספר ק"ג בודדים וספורים. פעולות הבדק לגביו דומות לאלה הדרושות לבלון שמשקלו מתחת ל- 2,000 ק"ג, וכפועל יוצא- פעולות ביקורת, סיקור ופיקוח מצד אנשי רת"א, אינן מורכבות יותר באופן משמעותי מאלה הננקטות כלפי מכון בדק המטפל בבלון מאויש שמשקלו פחות מ- 2000 ק"ג.
להוספת תקנת משנה (ג) - תוספת אגרה בעד חידוש הרישיון מדי שנה למכון בדק בחוץ לארץ:
בהתאם לתקנה 5 לתקנות מכוני הבדק רישיון למכון בדק שמקום העסקים העיקרי שלו הוא מחוץ לישראל ניתן לתקופה קצובה של שנה ומחודש אחת לשנה בכפוף לביצוע פעולות סיקור, בדיקה ופיקוח, שנועדו לוודא המשך עמידת המכון בדרישות תקנות מכוני הבדק.
לפיכך, מוצע להוסיף תקנת משנה (ג), על פיה יידרש בעל מכון בדק ברישוי ישראלי הנמצא בחו"ל לשלם אגרה, בכל שנה, בשיעור הגבוה בחמישים אחוזים יותר מהשיעור הקבוע בתקנת משנה (א).
משיקולי בטיחות קיימת עדיפות למכוני בדק לכלי טיס וחלקיהם שמצויים בתחומי ישראל ולא מחוצה לה. הנגישות למכון הבדק מקום שיש בעיה או חשש להפרה של דיני הטיס, היכולת לבצע ביקורות פתע, וכן התקשורת עם אנשי מכון הבדק - קלה ופשוטה יותר מקום שהמכון נמצא בתחומי המדינה, באופן המקל על הפיקוח כי נשמרת בטיחות התעופה האזרחית.
יש לזכור שכאשר מפקחי רת"א טסים לחו"ל לשם ביצוע ביקורת/ סיקור/ בדיקה/ פיקוח של מכון בדק בחו"ל ישנם "ימי עבודה אבודים" הכרוכים בעצם הטיסות והנסיעות למרחקים, בעוד מכון בארץ אינו גורם לבזבוז הזמן הרב הכרוך בנסיעות אליו וממנו. ימים אלה מפחיתים מיכולת ניצול כוח האדם של רת"א למשימות רישוי ופיקוח אחרות, פוגעים בגמישות וביעילות העבודה של גורמי הפיקוח ברת"א.
גם הפיקוח וההכנה לפיקוח מורכבים יותר במדינה זרה מעצם העובדה כי מדובר בצורך בנסיעות לחו"ל של עובדי רת"א העוסקים בביקורות ופיקוחים על המכון, על כל המשתמע.
לפיכך, מבוקש כי גם אגרת החידוש השנתית למכון בדק המצוי מחוץ למדינה תהיה בשיעור של חמישים אחוזים יותר מאגרה מקבילה למכון בדק בארץ על מנת לעודד בדק בארץ דווקא ולא בחוץ לארץ, מכל הטעמים שלעיל.
להוספת תקנה 16א בתקנות העיקריות –
אגרה ותשלום הוצאות בעד בקשה לאישור שינוי גדול או תיקון גדול בכלי טיס:
תקנה 34(א) לתקנות מכוני הבדק קובעת:
"לא יבצע בעל רישיון שינוי גדול או תיקון גדול בפריט, אלא אם כן התקיים אחד מאלה:
מצויים בידיו, במסגרת המידע התחזוקתי, נתונים טכניים מאושרים לגבי השינוי הגדול או התיקון הגדול, כאמור; לעניין זה, "נתונים טכניים מאושרים" – הוראות לשמירה על כשירות אווירית נמשכת מאת יצרן אותו פריט או מאת המתכן שלו המתייחסות לשינוי הגדול או לתיקון הגדול, שאושרו בידי מדינת הייצור או מדינת התכן, לפי העניין, ובכלל זה עלוני שירות;
אם לא מצויים בידיו נתונים טכניים מאושרים- הוא הגיש לשם כך בקשה בכתב למנהל שבה ציין פרטים מלאים לגבי הפעולות המבוקשות, והמנהל אישר את ביצוע השינוי או התיקון כאמור".
המונחים "שינוי גדול" ו- "תיקון גדול" מוגדרים בתקנות מכוני הבדק כלהלן:
"תיקון גדול" – תיקון המפורט בסעיף b בתוספת A לחלק 43 לפ.א.ר;
"שינוי גדול" – כמשמעותו בתקנה 34 לתקנות התיעוד וכמפורט בסעיף a שבתוספת A לחלק 43 לפ.א.ר כאשר בכל מקום בו נרשם FAA תהיה משמעות מונח זה "הרשות";
תיקון או שינוי גדול בכלי טיס הינם פעולת בדק משמעותית, אשר נדרשים לה נתונים טכניים קונקרטיים לשינוי /התיקון המבוצע , הם אושרו בידי מדינת התכן או מדינת הייצור של כלי הטיס.
לגבי תיקונים – ישנם מקרים בהם נתונים אלה אינם קיימים בספרות האחזקה הרגילה של כלי הטיס (אשר כוללת, בעיקר, מידע תחזוקתי ביחס לתיקונים שגרתיים/ נפוצים);
לגבי שינויים – במקרים רבים השינוי המבוקש אינו "סטנדרטי", ואין לגביו נתונים טכניים מאושרים.
במקרים אלה יש לקבל את אישור מנהל רת"א לביצוע התיקון / השינוי.
עניינה של התקנה החדשה המוצעת בקביעת אגרה שתחול על מבקש "תיקון גדול" או "שינוי גדול" בכלי טיס, כאשר אין בידי המבקש נתונים טכניים מאושרים כאמור, ונדרש אישור המנהל לביצוע התיקון / השינוי.
מאחר שמדובר בפעולת בדק ספציפית, לא סטנדרטית, שלעתים מושקעות בה שעות עבודה רבות, מוצע לקבוע אגרה המורכבת מ- 2 חלקים:
בפסקה (1)- אגרת בקשה: מוצע לקבוע כי המבקש ישלם אגרת בקשה בשיעור של 1,090 שקלים, השקולה לכ - 3 שעות עבודה רציפות של אנשי הרשות (שעת עבודה של עובדי הרשות מתומחרת בכ- 360 שקלים), זאת על בסיס ההערכה כי זמן העבודה המזערי הדרוש לשם טיפול בבקשה לשינוי או תיקון גדול עומד על כ- 3 שעות עבודה, ומעבר לכך, מבוקש לגבות תוספת אגרה לפי שעות עבודה.
בפסקה (2)- תוספת אגרה לפי שעות עבודה: מוצע לקבוע תוספת אגרה בגין שעת עבודה של עובד הרשות שהושקעה במתן השירות כאמור, ביחס לכל שעת עבודה מעבר לשלוש השעות הראשונות, בסך 360 ₪ לשעה. יובהר כי לעתים מדובר בתיקון / שינוי מורכב, שמושקעים באישור נתוניו הטכניים מספר ימי עבודה ע"י צוות של מספר גורמי מקצוע ברת"א, חלקם ממחלקת הנדסה באגף כושר אווירי וחלקם מאגף פיקוח אווירי; היוועצויות פנימיות, ניירת רבה, ובדיקת כלי הטיס במכון הבדק יחד עם אנשי מכון הבדק.
התקנה נכללה בפרק זה, שכן מדובר באגרה המשולמת עבור שירות הניתן לפי תקנות מכוני הבדק.
פרק 5: אגרות עבור שירותים הניתנים לפי תקנות הטיס (רישיונות לעובדי טיס), התשמ"א- 1981 , ותקנות הטיס (כלי רחיפה), התשע"ה - 2015
לתיקון תקנה 18 לתקנות העיקריות – אגרה בעד חידוש רישיון רחפן:
לתקנת משנה (א) - בתקנה זו נדרש תיקון טכני בלבד – הוספת המילה "רישיון" לפני המילים "טכנאי בדק כלי טיס".
לתקנת משנה (ו) - הוספת אגרה בעד חידוש רישיון רחפן:
תקנת משנה (ו) קובעת אגרה בגין חידוש רישיון מדריך טיס, בשיעור של 220 ₪, ומבוקש להשוות את האגרה בעד בקשה לחידוש רישיון רחפן לאגרה הקבועה בתקנה זו.
בהתאם לתקנות הרישיונות, חלק מרישיונות עובדי הטיס ניתנים ללא הגבלת תקופת תוקף וחלקם ניתנים לתקופה קצובה (רישיון טייס מתלמד, רישיון מדריך טיס ורישיון טכנאי לבדק כלי טיס).
תקנות משנה (א), (ה) ו-(ו) קובעות את האגרות החלות לשם קבלת רישיון עובד טיס, חידושו או אישורו.
בתקנת משנה (ו) נקבעה אגרת חידוש רישיון מדריך טיס (220 ₪).
בהתאם לאמור בפרק ב' בתקנות כלי הרחיפה, מפעיל כלי רחיפה הפועל באופן מסחרי או כמדריך נדרש ל-"רישיון רחפן". לפי תקנה 12 לתקנות כלי הרחיפה, רישיון זה תקף ל- 24 חודשים, כלומר נדרש לחדשו כל תקופה כאמור. הסדר זה נכנס לתקנות כלי הרחיפה רק לאחר הגשת הצעת תקנות כלי הרחיפה לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, ולפיכך בתיקון הנלווה שהוגש לתקנות האגרות לא נכללה אגרה בעד חידוש רישיון רחפן כאמור.
משכך מוצע לקבוע, במסגרת תקנת משנה (ו), כי האגרה בגין חידושו תהיה בגובה אגרת חידוש רישיון מדריך טיס, קרי: 220 שקלים חדשים.
לתיקון תקנה 18א – אגרה בעד תעודה רפואית:
התקנה עוסקת בסכומי האגרות הנגבים ממי שמבקש תעודה רפואית.
לביטול תקנת משנה (א)- קבוצה ריקה:
התקנה עוסקת במבקש תעודה רפואית שאינו עובד טיס או בעל רישיון רחפן. מאחר ורחפן מטופל בתקנת משנה (ג) – איזכורו כאן מיותר, ואילו מי שאינו עובד טיס לא נדרש לתעודה רפואית ולכן זו קבוצה ריקה , ויש לבטלה.
לתיקון תקנת משנה (ב)- השוואת תעריפי האגרות בעד תעודה רפואית למבקשי רישיון כמו גם למחזיקי רישיון המבקשים לחדשו והוספת אגרות לבעלי הגדר נווט טכנאי וטייס עם הגדר דאון או בלון:
מבוקש להשוות את תעריפי האגרות בגין תעודה רפואית בין מחזיקים ברישיונות עובדי טיס למבקשים רישיונות עובדי טיס.
כמו כן, מבוקש להוסיף מספר קטגוריות של הגדרים שנשמטו במועד התקנת התקנה: נווט, טכנאי, וטייס עם הגדר דאון או עם הגדר בלון. התעריפים דומים למדי (200-220 ₪) למעט לגבי טייס מתלמד שהינו חניך וטרם עובד טיס המתפרנס מעיסוקו ועל כן מקבל הנחה ומשלם 80 ₪ בלבד.
לתיקון תקנת משנה (ג)- הוספת אגרה למבקש רישיון רחפן:
כאמור, בעל רישיון רחפן מאוזכר זה מכבר בתקנה ומושווה לטייס לעניין זה, עם תשלום אגרה בגין התעודה הרפואית בגובה 220 ₪. מבוקש להשוות את המבקש רישיון עם בעל הרישיון. יש לזכור שרק מפעילים של כלי רחיפה הפועלים לצורך מסחרי או כמדריכים נדרשים לרישיון, ואלה ממילא פועלים למטרות רווח כלכלי ולכן אין מקום כאן להקלה או הנחה.
לתיקון תקנה 20 בתקנות העיקריות - אגרת בחינות למתן רישיון עובד טיס או רישיון רחפן:
קבלת רישיון עובד טיס או רישיון רחפן מחייבת מעבר בחינות עיוניות ומעשיות. תקנה 20 לתקנות העיקריות קובעת אגרות שיחולו על מבקש רישיון עובד טיס, או רישיון רחפן, או מחזיק ברישיון כאמור, המבקש להיבחן בבחינה עיונית או מעשית, לשם קבלת רישיון או חידושו.
לתיקון סודר (9) בתקנת משנה (א) – אגרת בחינה לרישיון טכבכ"ט :
בסודר (9) בטבלה נקבעו האגרות החלות על המבקש רישיון טכנאי לבדק כלי טיס (להלן- "טכבכ"ט"). התקנה קובעת כי ביחס לכל חלק בבחינה, בין עיונית ובין מעשית, עבור קבלת רישיון טכנאי בדק כלי טיס יש לשלם 220 שקלים. ואולם , רת"א רואה במבחן לטכנאי בדק כלי טיס כמבחן אחד, כאשר חלוקתו לחלקים היא מלאכותית (ובהתאמה נוהגת לגבות 220 ₪ ממבקש רישיון טכבכ"ט ותו לא).לפיכך בפועל אין שימוש בתיבה "מבחן או חלק ממנו" ולכן הוראה זו בתקנה מיותרת ומוצע לבטלה.
כמו כן, מוצע להתאים את הסכומים לסכומים ריאליים המשקפים את הוצאות הרשות בגין מבחן:
מבחן מעשי: 1,090 ₪ - מבחן מעשי לטכבכ"ט המבקש רישיון לראשונה מרת"א נמשך בדרך כלל כ- 4 שעות. הוא מורכב מתדריך לנבחן, ביצוע המבחן, ותחקיר בסיומו, כפי שנהוג בביצוע מבחנים מעשיים לעובדי טיס אחרים. יצוין עוד כי רת"א מבצעת לעיתים שימוש בבוחנים חיצוניים שאינם עובדי הרשות ומרבית האגרה משולמת להם כשכר. יש קושי במציאת בוחנים שיהיו מוכנים להשקיע כחצי יום מזמנם בעבור כ- 200 שקלים בלבד, ואין מנוס מהגדלת סכום האגרה בהקשר זה.
מבחן עיוני: לגבי המבחן העיוני - לא חל שינוי בסכום לעומת הנוסח הקיים. השינוי היחידי הוא השמטת "חלקי מבחן" משום שאינו קיים בפועל.
לתיקון סודר (11) בתקנת משנה (א) – אגרת בחינה לרישיון תדריכן מודיעין טיס:
לפי תקנות 286 ו- 257(7) לתקנות הרישיונות, מבקש רישיון תדריכן מודיעין טיס נדרש לעבור בחינה מעשית להוכחת מיומנותו המקצועית כתנאי לכך. בסודר (11) בטבלה, לגבי רישיון תדריכן מודיעין טיס לא קבועה בתקנות הקיימות אגרה בגין בחינה מעשית. לפיכך, מוצע לקבוע אגרה בגין המבחן המעשי שעורכת הרשות למבקש רישיון תדריכן מודיעין טיס. גובה האגרה המוצע הוא 940 ₪, כמו לגבי מפקח תנועה אווירית (בסודר 8), שכן מדובר במבחנים דומים בהיקפם ובמהותם.
הוספת האגרה כאמור באה לתקן את החסר בתקנות בקשר לקביעת אגרה עבור מבחן מעשי לתדריכן מודיעין טיס.
לתיקון סודר (12) והוספת סודר (12א) בתקנת משנה (א) – אגרת רישיון ייעודית למדריך טיס עם הגדר דאון בלבד:
בסודר (12) בטבלה נקבעה האגרה שיש לשלם עבור בחינה לרישיון מדריך טיס עם הגדר אחד. מבוקש להוציא מגדרי קטגוריה זו את מדריך הטיס עם הגדר דאון בלבד, שכן מדריכי טיס על כלי טיס מסוג דאון בלבד פועלים במסגרת קלוב התעופה - איגוד הדאייה, איגוד הפועל כעמותה ללא מטרות רווח, על טהרת ההתנדבות, לשם עידוד ופיתוח ספורט הדאייה. על כן מוצע לגבות מהם אגרה מופחתת בעד בחינה מעשית, לעומת האגרה שגובים ממדריך טיס אשר על כך עיסוקו ופרנסתו.
כך, בעוד מדריך טיס "רגיל" ישלם עבור מבחן מעשי – 3810 ש"ח, מוצע כי מדריך טיס עם הגדר דאון בלבד ישלם בגין המבחן המעשי- 1,090 ₪ בלבד, זאת על מנת להקל עם מדריכי הדאון מן הטעם המפורט לעיל.
בגין המבחן העיוני מוצעת אותה אגרה – 270 ₪. זה סכום האגרה המשולם כיום על ידי מדריכי טיס בכלל, ובהם גם מדריכי טיס עם הגדר דאון, בגין המבחן העיוני, ובהקשר זה אין שינוי בסכום הנקוב.
לתיקון סודר (14) והוספת סודר (15) - אגרת בחינה למבקש רישיון רחפן :
בסודר (14) בטבלה נקבעו האגרות החלות על המבקש רישיון רחפן. התקנה קובעת כי המבקש רישיון רחפן נדרש לעבור הן מבחן עיוני, אשר האגרה בגינו היא 440 ₪, והן מבחן מעשי, אשר האגרה בגינו 2,350 ₪.
דא עקא, התקנה לא קבעה אבחנה בין רישיון רחפן עם הגדר מסחרי לבין רישיון רחפן עם הגדר הדרכה.
המדובר ב- 2 הגדרים שונים ברישיון, כאשר המפעיל המסחרי מבצע רחיפה זוגית (טנדם) עם אדם נוסף אשר אינו יודע לבצע בעצמו את ההפעלה של כלי הרחיפה, בדרך כלל לשם החוויה, בתמורה לתשלום כספי, ואילו המדריך מסביר, מלמד ומנחה אדם המבקש ללמוד להפעיל כלי רחיפה, בד"כ לשם הפעלה כללית (להנאתו בשעות הפנאי), במסגרת קורס פרטי או קבוצתי.
הגדר ההדרכה הינו הגדר משמעותי יותר במובן זה שמכיל מבחנים רבים יותר, הן בצד העיוני והן בצד המעשי, והתפקיד של מדריך הוא תפקיד משמעותי יותר מאדם המבצע הפעלה מסחרית בכלי רחיפה, במובן זה שעליו ללמד אדם אחר כיצד להפעיל את הכלי בבטחה, על מנת שבבוא היום יוכל להפעיל אותו בעצמו , לבדו, בצורה אחראית ובטוחה, לעומת מפעיל מסחרי אשר נדרש רק לקחת איתו ברחיפה זוגית אדם אחר, אשר לא נדרש לשום ידע עיוני או מעשי הנוגע להפעלת הכלי.
כך, מי שעבר את כל המבחנים להגדר הדרכה, מקבל באופן אוטומטי הגדר מסחרי, שכן הגדר ההדרכה כאמור כולל בחינות רבות ומורכבות יותר מהמבחנים הדרושים למפעיל מסחרי.
תקנה 4(ב) לתקנות הטיס (כלי רחיפה), התשע"ה – 2015 (ולהלן- "תקנות הרחיפה") קובעת: "מבקש רישיון הזכאי להגדר הדרכה כאמור בתקנת משנה (א)(1)(ב) זכאי גם להגדר מסחרי".
תקנה 6(1) לתקנות הרחיפה קובעת שורה של נושאים שמבקש רישיון רחפן עם הגדר מסחרי נדרש לדעת במסגרת המבחן העיוני שנדרש לעבור, ואילו תקנה 6(2) קובעת נושאים נוספים שמבקש רישיון רחפן עם הגדר הדרכה נדרש לדעת, בנוסף ובאופן מצטבר על נושאי הידע המקצועי שנבחן עליהם הרחפן המסחרי כאמור.
עם זאת, מאחר והמבחן העיוני נערך במשרדי רת"א על ידי עובדי רת"א, העובדה כי ישנה סדרת שאלות נוספת במבחן העיוני למבקש רישיון רחפן עם הגדר הדרכה, אינה בגדר טרחה גדולה עבור עובדי רת"א, וכל הפער הוא זמן נוסף שיש להשגיח על הנבחן עד שיסיים סדרת שאלות נוספת. על כן, מוצע להשאיר את תעריפי האגרה בגין מבחן עיוני ל- 2 סוגי ההגדרים ברישיון רחפן זהה, על סך 350 ₪.
תקנות 9(א)(1) עד 9(א)(7) לתקנות הרחיפה קובעות שורה של נושאים שמבקש רישיון רחפן עם הגדר מסחרי נבחן עליהם במסגרת המבחן המעשי, ואילו תקנה 9(א)(8) קובעת מספר נושאים נוספים שמבקש רישיון רחפן עם הגדר הדרכה נדרש להיבחן עליהם במבחן המעשי כאמור, בנוסף ובאופן מצטבר על נושאי הידע המעשי שנבחן עליהם הרחפן המסחרי.
בצד המעשי, המשמעות של המבחן הנוסף היא רבה ומורכבת יותר, שכן על הבוחן לבחון את מבקש רישיון רחפן עם הגדר הדרכה על כל הנושאים המצוינים בתקנה עליהם נבחן מבקש רישיון רחפן עם הגדר מסחרי, ובנוסף גם לעניין השאלה כיצד מבקש הרישיון מעביר תדריך אודות נושאים אלה לחניך, כיצד הוא מבצע את ההדרכה בפועל, וכיצד הוא מתחקר את החניך לאחר ביצוע ההפעלה.
מדובר בתוספת זמן וטירחה רבה מבחינתו של הבוחן.
מבחנים מעשיים למבקשי רישיון רחפן מבוצעים על ידי בוחנים חיצוניים לרת"א אשר שכרם משולם כנגזרת של האגרה שמשלם המבקש.
המבחנים המעשיים לרחפנים הם מורכבים מאוד, ונדרשים להיות מבוצעים במספר אתרים, במספר מקומות, במספר מועדים, שכן יש לבחון את מיומנותו של מבקש הרישיון באזור של רכס הר, באזור של שפלת חוף, וכיו"ב במספר מקומות בעלי מתאר גיאוגרפי שונה, במזגי אוויר שונים, וכיו"ב.
בנסיבות אלה, יש מקום לאבחנה בין האגרה שגובים ממבקש רישיון רחפן עם הגדר מסחרי לעומת הגדר הדרכה, שכן סוג הפעילות מכתיב מבחנים רבים ומורכבים יותר לגבי הגדר ההדרכה, האורכים פרקי זמן רבים יותר, ואין זה הוגן כלפי הבוחן כי יקבל שכר זהה על עבודה רבה ומורכבת יותר בכל הנוגע לבחינת מדריכים לעומת בחינת מפעילים מסחריים.
הרציונל בבניית האגרה במקור היה כי אדם יבקש בדרך כלל רישיון רחפן עם הגדר מסחרי, ולאחר מכן יבקש תוספת הגדר להדרכה, ואז יידרש לשלם בגין תוספת ההגדר אגרה של 1300 ₪ נוספים, הנקובה בתקנה 21(א)(14) לתקנות האגרות, אלא שמציאות החיים הוכיחה אחרת, והוברר מאז התקנת תקנות הרחיפה ועד היום כי ישנם לא מעט המבקשים במישרין רישיון רחפן עם הגדר הדרכה, הכולל בחובו כאמור בהתאם להוראת תקנה 4(ב) לתקנות הרחיפה גם הגדר מסחרי באופן אוטומטי.
כך, נוצר בעצם עיוות בשטח, וחוסר הגינות כלפי הבוחנים, שכן בוחנים של מבקשי רישיון רחפן עם הגדר מסחרי ובוחנים של מבקשי רישיון רחפן עם הגדר הדרכה מקבלים הלכה למעשה שכר זהה ( שכרם של הבוחנים נגזר מן האגרה שרת"א גובה ממבקשי הרישיונות, כאמור) וזאת בשל שגגה שנעשתה במקור- לא בוצעה כאמור האבחנה הנדרשת בין סוגי הגדרים ברישיון ולא ננקבו תעריפי אגרות שונים לכל אחד מהמקרים המתוארים.
משכך, מבוקש כעת לתקן את העיוות שנותר, ולהוסיף לגבי מבקשי רישיון רחפן עם הגדר הדרכה אגרה בשיעור של 3,660 ₪, המהווה את האגרה הבסיסית למבקש רישיון רחפן הנקובה בתקנה 20(א)(14) לתקנות הרישיונות בסך 2,350 ₪ ובתוספת ההגדר הנקובה בתקנה 21(א)(14) לתקנות הרישיונות שעניינה תוספת הגדר, בסך של 1,300 ₪, ובסה"כ 3,660 ₪ - סכום זה מהווה הסכום הנכון למבחנים עבור מבקשי רישיון רחפן עם הגדר הדרכה והוא הוגן כלפי הבוחנים אשר כאמור מבצעים מבחנים מורכבים ורבים יותר למבקשי הרישיון עם הגדר הדרכה במישרין.
לפיכך, מבוקש להחליף בסודר (14) שבתקנה 20 בטור א' את המילים "רישיון רחפן" במילים "רישיון רחפן עם הגדר מסחרי בכלי רחיפה מסוג אחד" וביחס למבקשי רישיון מסוג זה- תעריפי האגרות יוותרו על כנם.
כמו כן, מבוקש להוסיף בטבלה סודר (15) ובו יירשם בטור א': "רישיון רחפן עם הגדר הדרכה בכלי רחיפה מסוג אחד" והאגרה בגין מבחן מעשי עבור הגדר זה תהיה ע"ס 3,660 ₪, ואילו בגין מבחן עיוני באופן זהה למבקש רישיון רחפן מסחרי - 350 ₪, מהטעמים שהוסברו לעיל.
לתיקון תקנת משנה (ב) – עלויות מדמה טיסה, ודרישה להחזר הוצאות של בחינה מעשית באמצעות בוחן מטעם רת"א:
כאשר נבחן מבקש בחינה מעשית לשם קבלת רישיון כעובד טיס, הוא נדרש לשאת בעלויות של הפעלת כלי הטיס או כלי הרחיפה ועלויות אלה אינן על חשבון המדינה.
מאחר שלפעמים מבחן מעשי מבוצע בסימולטור (מדמה טיסה) ולא בכלי הטיס ממש, מבוקש להוסיף כאן את המילה "מדמה" להוראת תקנה זו.
בנוסף, כאשר נבחן מבקש בחינה מעשית לשם קבלת רישיון כעובד טיס, לעיתים רת"א שולחת בוחנים מטעמה למקומות מרוחקים, והדבר משית על משלם המיסים עלויות של טיסות פנים ארציות או עלויות תחבורה ודלק בתוך הארץ לעיתים למקומות מרוחקים, וכן עלויות שהות וכלכלה לבוחני רת"א מקום שהבחינה המעשית מבוצעת במקום מרוחק ומסתיימת בשעה מאוחרת.
מאחר ותעופה אינה בגדר זכות בסיסית ויסודית אלא תחביב של אנשים בעלי אמצעים, אין הצדקה להשית עלויות אלה על ציבור משלמי המיסים במדינת ישראל ויש הצדקה להשתת העלויות על הנבחן בעצמו.
בנסיבות אלה, מבוקש לתקן סעיף זה בהתאמה ולהרחיבו גם למקרים בהם בוחני רת"א נדרשים לנסוע למקומות מרוחקים לשם ביצוע מבחן מעשי, ומבוקש בהקשר זה החזר עלויות תחבורה ושהות במקום אם נדרשת כזו של הבוחן, ע"י הנבחן.
לתיקון תקנת משנה (ג)- בחינה מעשית חלקית לרחפן:
תקנה 20(ג) לתקנות העיקריות קובעת אגרה מופחתת עבור מבחן מעשי חלקי שנדרש לעיתים לעבור מדריך טיס עם הגדר אחד, לצורך חידוש רישיונו. בהתאמה, גם שיעור האגרה חלקי, ועומד על 760 שקלים חדשים בלבד.
מבוקש להחיל זאת גם על מבקש רישיון רחפן, כך שאם נדרש לעמוד רק בבחינה מעשית חלקית הוא ישלם רק 760 ₪ בעבור המבחן החלקי, ולא את מלוא התעריף הנקוב בסודר (14) בתקנת משנה (א), קרי: 2,350 ₪. למען הבהירות מוצע לקבוע כי הוראה זו היא על אף האמור בסודרים (13) ו- (14) לתקנת משנה (א) הקובעים אגרת חידוש רישיון מדריך טיס ורישיון רחפן.
להוספת תקנת משנה (ד)- הנחה לעובד טיס הנבחן על ידי "בוחן חברה":
מבחן מעשי מבוצע בד"כ על ידי בוחן שהוא עובד רת"א או בוחן חיצוני שממנה הרשות. במקרה של בוחן חיצוני, החלק הארי של האגרה שנגבית (כ- 80 אחוזים) מיועד לממן את שכרו של הבוחן. מקום שהבוחן הינו עובד של מפעיל תעופתי לפי חוק הטיס (כגון מפעיל אווירי מסחרי או כללי , מכון בדק, בעל רישיון להפעלת יחידת נת"א) המעסיק את עובד הטיס, והוא המשלם את שכר הבוחן במישרין, אין הצדקה לגבות את מלוא סכום האגרה מהנבחן, ודי ב- 20 אחוזים מסכום האגרה, המיועד למימון ההוצאות האדמיניסטרטיביות של הרשות בגין ביצוע המבחן.
יודגש, כי ההחלטה האם הבוחן יהיה עובד חברה, בוחן חיצוני או עובד רת"א, היא החלטה של ראש אגף רישוי עובדי טיס ברת"א או עובד שהסמיך, בהתאם לשיקול דעתו.
לפיכך, מוצע להוסיף תקנת משנה (ד), לפיה עובד טיס הנבחן בבחינה מעשית לצורך קבלת רישיון או לצורך חידושו, במסגרת עבודתו כעובד, באמצעות בוחן שהוא עובד טיס המועסק או הנשכר לשירות בידי מעבידו של העובד, ישלם 20 אחוזים בלבד מן האגרה המפורטת בתקנת משנה (א), ובלבד שהמנהל הסמיך את הבוחן לערוך בחינה מעשית כאמור.
נציין כי מכיוון שיש מנגנון זהה הקבוע בתקנה 21(ד), לעניין חידוש הגדר ברישיון, קיימת הצדקה שהפחתה משמעותית באגרה תהיה גם במסגרת בקשת הרישיון ולא רק במסגרת חידוש הגדר ברישיון קיים.
עוד יוער, כי אין משמעות לשאלה האם עובד קבוע או זמני, ובלבד שמתקיימים יחסי עבודה בין העובד לחברה.
להוספת תקנת משנה (ה)- הנחה לעובד טיס בצה"ל או במשטרה:
שוטרי היחידה האווירית של משטרת ישראל או טייסים מחיל האוויר הישראלי, המבקשים רישיון עובד טיס או רישיון רחפן מרת"א, נבחנים על פי רוב על ידי בוחן שמינתה רשות הרישוי מקרב היחידה האווירית של המשטרה או מחיל האוויר, בהתאמה.
בדומה למנגנון המוצע בתקנת משנה (ד), מאחר שהבוחן הוא מקרב המערכת המעסיקה את הנבחן ורת"א אינה נדרשת להוצאות לשם תשלום שכרו, מוצע לקבוע הסדר המקל על הנבחן, ומטיל עליו תשלום בגובה 20 אחוזים בלבד מן האגרה המקורית, בדומה למוצע בתקנת משנה (ד) המוצעת, בשינויים המחויבים.
להבנתנו, תקנה זו נדרשת באופן מפורש, שכן חייל או שוטר אינם בעלי יחסי עובד – מעביד מול צה"ל או המשטרה, בהתאמה, לאור פסיקת ביהמ"ש העליון בבג"ץ 6480/01: בל יפה פלדמן נגד הרמטכ"ל, פד"י ס' (3), 121 וכן בבג"ץ 725/85: נוצר נגד בית הדין הארצי לעבודה פד"י מא (2), 589 , ועל כן תקנת משנה (ד), כלשונה ("במסגרת עבודתו כעובד קבוע") , אינה חלה בהקשרם.
להוספת תקנת משנה (ו)- החזר אגרה לנבחן שנבצר ממנו להגיע לבחינה, והודיע על כך בעוד מועד:
מבוקש להוסיף תקנת משנה הקובעת כי אם אדם ביקש להיבחן בבחינה עיונית או מעשית, לשם קבלת רישיון כעובד טיס, ושילם אגרה, אך מסיבה אישית כלשהי, נבצר ממנו להגיע לבחינה, והודיע על כך לרשות הרישוי בעוד מועד- 10 ימים טרם מועד הבחינה, תוחזר לו האגרה. בנסיבות מיוחדות (חלילה אסון במשפחה, מחלה או אירוע אחר בלתי צפוי ובלתי מתוכנן) יוכל המנהל (או גורם מקצועי בכיר ברת"א שהמנהל יאצול לו סמכות זו לאחר התקנת התקנות, באמצעות המנגנון הקבוע בסעיף 169 לחוק הטיס), להחזיר אגרה לנבחן שיבקש זאת גם בחלוף המועד המצוין בתקנה. זאת מאחר והמצב הקיים כיום הוא כזה, שנבחן לא אחת משלם אגרה, לא מגיע לבחינה בלא הודעה מראש, מגיע למועד אחר, וטוען כי שילם זה מכבר אגרה ולכן לא נדרש לאגרה נוספת. הדבר מטיל על רשות הרישוי נטל רב, הוצאות רבות, שכן לא אחת בחינה מצריכה טופס, היערכות פיזית של מקום, גיוס בוחנים ומפקחים, ועוד. מקום שהדבר יוסדר בתקנה מפורשת, לפיה יש להודיע מבעוד מועד על היעדרות מן הבחינה, הדבר יצור סדר ושיטה. כמו כן, הדבר יבוא לקראת ציבור הנבחנים מקום שתהיה להם זכות מפורשת לבקש החזר אגרה אם נבצר מהם להגיע לבחינה ולא יסבלו חיסרון כיס.
הוראה זו קיימת גם בדברי חקיקה שונים נוספים של גופים ממלכתיים המבצעים בחינות לשם רישוי לפי דין, ראה לעניין זה תקנה 5 לתקנות שמאי המקרקעין (אגרות), התשע"ב -2012; תקנה 2 לתקנות הרבנות הראשית לישראל (אגרות), התשע"ו- 2016, ותקנה 47 לתקנות רואי החשבון, התשט"ז -1955.
לתיקון תקנה 21 בתקנות העיקריות - אגרת בחינה למתן תוספת הגדר, חידושו או חידוש זכויות על פיו:
לתיקון סודר (13) בתקנת משנה (א) – בחינה להוספת הגדר לטכבכ"ט:
תקנה 21 לתקנות האגרות קובעת את האגרה החלה על עובד טיס או בעל רישיון רחפן המבקש להיבחן בקשר למתן תוספת להגדר מההגדרים המפורטים בטבלה שבתקנת משנה (א), במבחן עיוני ו/או מעשי.
בדומה לאמור בהסבר לתקנה 20(א)(9) (שמוצע לתקנה כמוסבר לעיל), האגרה החלה כיום על טכבכ"ט המבקש להבחן מבחן עיוני ומעשי לשם הוספת הגדר ברישיונו: 220 ₪ בעד כל שלב של המבחן או חלק ממנו. ואולם כאמור תיבה זו מיותרת, ועל כן מוצע לבטלה.
מוצע להתאים את הסכומים לסכומים ריאליים המשקפים את הוצאות הרשות בגין מבחן:
מבחן מעשי- אגרה בגובה 1080 ₪. מבחן מעשי לטכב"כט המבקש תוספת הגדר ברישיון דומה למדי למבחן מעשי המתקיים טרם מתן הרישיון הראשוני, שכן כל תוספת הגדר מצריכה מבחן נפרד. המבחן נמשך בדרך כלל כ- 4 שעות. הוא מורכב מתדריך לנבחן, ביצוע המבחן, ותחקיר בסיומו, כפי שנהוג בביצוע מבחנים מעשיים לעובדי טיס אחרים. יצוין עוד כי רת"א מבצעת לעיתים שימוש בבוחנים חיצוניים שאינם עובדי הרשות ומרבית האגרה משולמת להם כשכר. יש קושי במציאת בוחנים שיהיו מוכנים להשקיע כחצי יום מזמנם בעבור כ- 200 שקלים בלבד, ואין מנוס מהגדלת סכום האגרה בהקשר זה.
מבחן עיוני: 220 ₪ - לא שונה התעריף המקורי. ההבדל היחידי הוא שבוטל מבחן חלקי משום שהמבחן העיוני לא מורכב משלבים ולכן זה מיותר.
לתיקון סודר (14) בתקנת משנה (א) והוספת סודרים מספר (15) ו- (16) – הגדרים נוספים ברישיון רחפן:
תקנה 21 לתקנות האגרות קובעת את האגרה החלה על המחזיק ברישיון רחפן המבקש להיבחן בקשר למתן תוספת להגדר מההגדרים המפורטים בטבלה שבתקנת משנה (א), במבחן עיוני ו/או מעשי.
בדומה לאמור בהסבר לתקנה 20(א)(14) לתקנות האגרות שצוין לעיל, האגרה החלה כיום על רחפן המבקש להבחן מבחן עיוני ומעשי לשם הוספת הגדרים שונים ברישיונו היא אחידה, ללא אבחנה בין סוגי ההגדרים השונים.
דא עקא, יש להבחין בין מבקש רישיון רחפן בעל הגדר מסחרי המבקש תוספת הגדר הפעלה ברישיונו, לבעל רישיון רחפן המחזיק בהגדרי הפעלה שונים לגבי כלי רחיפה מסוג מסוים, המבקש הגדר הפעלה מסוים לגבי כלי רחיפה מסוג חדש ושונה לגמרי.
יוער, כי כלי הרחיפה המנויים בסעיף 1 לחוק הטיס הינם: גילשון אוויר, גילשון אוויר עם מנוע עזר, מצנח רחף, מצנח רחף עם מנוע עזר, ומצנח ממנוע גלגלי.
כל אחד מהכלים שלעיל הוא בגדר עולם תוכן שונה תכלית שינוי, ואין דינו של גילשון כדין מצנח רחף או כדינו של מצנח גלגלי ממונע. כמו כן, הכלים הממונעים שונים מהכלים הבלתי ממונעים.
צורת ההפעלה שונה, צורת האחזקה שונה, הידע המקצועי הנדרש שונה, ומדובר בעולמות תוכן שונים ונפרדים.
בנסיבות אלה, נוצר צורך מעשי במציאות החיים ולאור בקשות שונות של מחזיקי רישיונות רחפן מרת"א, לבצע אבחנה בתעריפי האגרה שיש לגבות, ב- 3 סיטואציות שונות:
מקום שאדם מחזיק ברישיון רחפן עם הגדר מסחרי לגבי כלי רחיפה מסוג מסוים, ומבקש רק את תוספת המבחן הנדרשת ממפעיל מסחרי למדריך, לגבי אותו כלי רחיפה- האגרה המצוינת כיום בסודר (14) בתקנה 21 לתקנות האגרות- הגיונית וסבירה.
מקום שאדם מחזיק ברישיון רחפן עם הגדר מסחרי ומבקש תוספת הגדר ברישיון בצורת הפעלה זהה (מסחרי) אבל לכלי רחיפה מסוג אחר, שונה וחדש, הרי שמדובר בעולם תוכן שונה ויש לבחון אותו בעצם מחדש בכל המבחנים העיוניים והמעשיים הנדרשים ועל כן האגרה הנדרשת זהה לאגרה המתבקשת בסודר (14) לתקנה 20(א) שכן דומה במהות למבקש רישיון רחפן לראשונה (לגבי סוג כלי הרחיפה החדש כאמור) ולכן יש לגבות 2,350 ₪ בגין המבחן המעשי, ואילו את האגרה בגין המבחן העיוני ניתן להותיר על כנה.
מקום שאדם מחזיק ברישיון רחפן ומבקש הגדר הדרכה על כלי רחיפה חדש ושונה- יש להשוות את האגרה למבקש רישיון רחפן לראשונה עם הגדר הדרכה והאגרה הנדרשת היא 3,660 ₪, בהתאם לתיקון המוצע בעניין זה בתקנה 20(א)(15) שדברי ההסבר לה ראה לעיל, ואילו בגין המבחן העיוני ניתן להותיר את התעריף הקיים על כנו.
בנסיבות אלה, מבוקש לתקן בסודר (14) לתקנה 21(א) את המינוח , במקום "הגדר נוסף ברישיון רחפן" יבוא "הגדר הדרכה ברישיון רחפן עם הגדר מסחרי לגבי כלי רחיפה מאותו סוג", ולאחר מכן יתווספו סודרים (15) – "הגדר לכלי רחיפה נוסף ברישיון רחפן עם הגדר מסחרי" – תעריף אגרה מבחן מעשי 2,350 ₪ ומבחן עיוני 440 ₪ ; וסודר (16)- "הגדר לכלי רחיפה נוסף ברישיון רחפן עם הגדר הדרכה"- תעריף אגרה מבחן מעשי 3,660 ₪ ומבחן עיוני 440 ₪.
לתיקון תקנת משנה (ג)- מדמה טיסה והחזר הוצאות בוחן:
כאשר נבחן מבקש בחינה מעשית לשם קבלת תוספת הגדר ברישיון עובד הטיס שברשותו, הוא נדרש לשאת בעלויות של הפעלת כלי הטיס או כלי הרחיפה ועלויות אלה אינן על חשבון המדינה. מאחר ולעיתים מבחן מעשי מבוצע בסימולטור (מדמה טיסה) ולא בכלי הטיס ממש, מבוקש להוסיף כאן את המילה "מדמה" להוראת תקנה זו.
בנוסף, כאשר נבחן מבקש בחינה מעשית לשם קבלת רישיון כעובד טיס, לעיתים רת"א שולחת בוחנים מטעמה למקומות מרוחקים, והדבר משית על משלם המיסים עלויות של טיסות פנים ארציות או עלויות תחבורה ודלק בתוך הארץ לעיתים למקומות מרוחקים, וכן עלויות שהות וכלכלה לבוחני רת"א מקום שהבחינה המעשית מבוצעת במקום מרוחק ומסתיימת בשעה מאוחרת. מאחר ותעופה אין זכות בסיסית אלא בדרך כלל תחביב של אנשים בעלי אמצעים, אין הצדקה להשית עלויות אלה על ציבור משלמי המיסים במדינת ישראל ויש הצדקה להשתת העלויות על הנבחן בעצמו. בנסיבות אלה, מבוקש לתקן סעיף זה בהתאמה ולהרחיבו גם למקרים בהם בוחני רת"א נדרשים לנסוע למקומות מרוחקים לשם ביצוע מבחן מעשי, ומבוקש בהקשר זה החזר עלויות תחבורה ושהות של הבוחן, ע"י הנבחן.
לתיקון תקנת משנה (ד):
מוצע לתקן את נוסחה של תקנת משנה (ד). התקנה קובעת כיום לגבי עובד טיס הנבחן לצורך קבלת הגדר כאמור בפרטים (1), (2) ו- (4) בטבלה שבתקנת משנה (א), קרי: לצורך קבלת הגדר אווירון, רוטורקרפט, אווירון זעיר או הגדר מכשירים, או לצורך אישורו או חידושו, באמצעות בוחן שהוא עובד טיס המועסק או הנשכר בידי מעבידו של העובד או בידי עובד הטיס בעצמו, שיעור אגרה של 20 אחוזים בלבד מסכום האגרה "הרגיל" הקבוע בטבלה שבתקנת משנה (א). זאת משום שכאמור, במקרים בהם הבוחן המועסק על ידי חברה כאמור רת"א אינה נדרשת להשקיע משאבים בהעסקתו בעת הבחינה. רציונל זה חל ביחס לכל סוגי ההגדרים ולא רק אלה המפורטים כיום בתקנה. לכן, מוצע להרחיב תקנה זו ולהחילה על כל ההגדרים המצוינים בטבלה שבתקנת משנה (א).
בנוסף, מוצע למחוק את המילה "כעובד קבוע", שכן אין משמעות לשאלה האם עובד קבוע או זמני, ובלבד שמתקיימים יחסי עבודה בין העובד לחברה.
להוספת תקנת משנה (ה)- הנחה לעובד טיס בצה"ל או במשטרה:
בדומה לאמור בהסבר לתקנה 20(ה) המוצעת, שוטרי היחידה האווירית של משטרת ישראל או טייסים מחיל האוויר הישראלי, המבקשים להבחן לשם הוספת הגדר ברישיונם (האזרחי), נבחנים על פי רוב על ידי בוחן שמינתה רשות הרישוי מקרב היחידה האווירית של המשטרה או מחיל האוויר, בהתאמה. בדומה למנגנון המוצע בתקנת משנה (ד), מאחר שהבוחן הוא מקרב המערכת המעסיקה את הנבחן ורת"א אינה נדרשת להוצאות לשם תשלום שכרו, מוצע לקבוע ההסדר המקל בדבר תשלום של 20 אחוזים מן האגרה בלבד, בדומה למוצע בתקנת משנה (ד) המוצעת, בשינויים המחוייבים.
כאמור, לחייל או שוטר אין יחסי עבודה של ממש מול הצבא או המשטרה בהתאמה, לאור פסיקת בימ"ש עליון בבג"ץ 6480/01 וכן בבג"ץ 725/85 , ועל כן נדרשת תקנה זו באופן מפורש, שכן לא ניתן להיבנות מתקנת משנה (ד).
להוספת תקנת משנה (ו)- החזר אגרה לנבחן שנבצר ממנו להגיע לבחינה, והודיע על כך בעוד מועד:
מבוקש להוסיף תקנת משנה הקובעת כי אם אדם ביקש להיבחן בבחינה עיונית או מעשית, לשם קבלת תוספת הגדר ברישיון עובד הטיס הקיים ברשותו, ושילם אגרה, אך מסיבה אישית כלשהי, נבצר ממנו להגיע לבחינה, והודיע על כך לרשות הרישוי בעוד מועד- 10 ימים טרם מועד הבחינה, תוחזר לו האגרה. בנסיבות מיוחדות (חלילה אסון במשפחה, מחלה או אירוע אחר בלתי צפוי ובלתי מתוכנן) יוכל המנהל (או גורם מקצועי בכיר ברת"א שהמנהל יאצול לו סמכות זו לאחר התקנת התקנות, באמצעות המנגנון הקבוע בסעיף 169 לחוק הטיס), להחזיר אגרה לנבחן שיבקש זאת גם בחלוף המועד המצוין בתקנה. זאת מאחר והמצב הקיים כיום הוא כזה, שנבחן לא אחת משלם אגרה, לא מגיע לבחינה בלא הודעה מראש, מגיע למועד אחר, וטוען כי שילם זה מכבר אגרה ולכן לא נדרש לאגרה נוספת. הדבר מטיל על רשות הרישוי נטל רב, הוצאות רבות, שכן לא אחת בחינה מצריכה טופס, היערכות פיזית של מקום, גיוס בוחנים ומפקחים, ועוד. מקום שהדבר יוסדר בתקנה מפורשת, לפיה יש להודיע מבעוד מועד על היעדרות מן הבחינה, הדבר יצור סדר ושיטה. כמו כן, הדבר יבוא לקראת ציבור הנבחנים מקום שתהיה להם זכות מפורשת לבקש החזר אגרה אם נבצר מהם להגיע לבחינה ולא יסבלו חיסרון כיס.
הוראה זו קיימת גם בדברי חקיקה שונים נוספים של גופים ממלכתיים המבצעים בחינות לשם רישוי לפי דין, ראה לעניין זה תקנה 5 לתקנות שמאי המקרקעין (אגרות),ה תשע"ב -2012; תקנה 2 לתקנות הרבנות הראשית לישראל (אגרות), התשע"ו- 2016, ותקנה 47 לתקנות רואי החשבון, התשט"ז -1955.
לתיקון תקנה 22 לתקנות העיקריות – אגרה בעד עיון חוזר בתוצאת מבחן מיומנות בשפה האנגלית:
מבחני המיומנות והבקיאות בשפה האנגלית לטייסים נדרשים כחלק מדרישות הכשירות לפי הסטנדרטים הבינ"ל שמכתיב ארגון התעופה הבינ"ל ICAO שמדינת ישראל חברה בו ומחויבת להוראותיו.
רת"א מיישמת זאת באמצעות זכיין חיצוני המבצע עבורה את מבחני הבקיאות בשפה האנגלית לטייסים כאמור, הן הראשוניים והן החוזרים.
המבחן עיוני בחלקו ומעשי בחלקו, שכן בחלק ממנו יושב בוחן מול עובד הטיס ובוחן את יכולתו להתבטא באנגלית, לעניין הרהיטות והמבטא.
אגרה בעד מבחן בקיאות באנגלית שנדרש הטייס לשלם לרת"א, המהווה החזר הוצאותיה המשולמות לזכיין, מוסדרת במסגרת תקנה 21א וראה הפחתת האגרה בהקשר זה לעיל.
בנוסף, כאשר טייס מבקש לעיין עיון חוזר בתוצאת מבחן הבקיאות בשפה האנגלית אשר ביצע, נדרש לאגרה בגובה של 220 ₪, בדומה לאגרה הקיימת בעד עיון חוזר בתוצאה של כל מבחן אחר, והמעוגנת בתקנה 22.
לאור האמור, מבוקש להוסיף לתקנה זו במפורש את מבחני הבקיאות באנגלית לתקנה זו, על מנת להסיר ספק שהמדובר באגרה זהה, בעד שירות זהה, גם ביחס למבחני הבקיאות באנגלית, כמו כל יתר המבחנים שנערכים לעובדי הטיס מזמן לזמן לפי ההוראות המצוינות בדיני הטיס, בתקנות הרישיונות בפרט, ובהלימה לסטנדרטים הבינ"ל.
לתיקון תקנה 25 בתקנות העיקריות – פטור מאגרה:
לתיקון כותרת המשנה:
כיום כותרת המשנה כוללת פטור מאגרה גם לבוחן חיצוני, בשגגה, ומבוקש למחוק.
לתקנת משנה (1)- פטור מאגרה גם לעובד רת"א שהוא בעל רישיון רחפן:
תקנה 25 קובעת פטור מאגרה, לעובד רשות התעופה האזרחית הנדרש במסגרת ביצוע תפקידו לשמור על זכויות ברישיון עובד טיס. מדובר במפקחי רת"א, אשר נדרשים לשמור את זכויותיהם כחלק מתפקידם כמפקחים, ואין זה הגיוני לקבוע עסקה סיבובית לפיה רת"א משלמת לעצמה אגרה. הוראה דומה נחוצה גם לגבי עובדי רת"א המפקחים על תחום כלי הרחיפה, במידה שהם נדרשים לשמור על זכויות ברישיון רחפן, הניתן לפי תקנות כלי הרחיפה, לשם ביצוע עבודתם כאמור. לפיכך מוצע להרחיב את תחולת התקנה בהתאם לכך, קרי: לעובד רת"א המחזיק ברישיון רחפן, ולא רק לעובדי רת"א המחזיקים ברישיון טיס.
לתקנת משנה (2)- שלילת פטור מאגרות לבוחני טיסה:
בוחני רת"א הינם עובדי טיס חיצוניים לרת"א, אשר אינם עובדי רת"א קבועים, במשרה מלאה או חלקית. בנסיבות אלה, הם עוסקים בתעופה ומתפרנסים ממנה בחברות התעופה כטייסים, כמדריכי טיסה בבתי הספר, כמדריכים אישיים לאדם המבקש ללמוד טיסה באופן פרטי ואישי, וכיו"ב. העסקתם כבוחני טיסה ע"י רת"א הינה במסגרת חוזה מיוחד, כאשר רק במועד הבחינה, שהינו בד"כ מספר שעות בחודש ולא מעבר לכך, ייחשבו כעובדי מדינה לכל דבר ועניין.
עם זאת, מאחר ורישיון עובד הטיס שברשותם נדרש מבחינתם לא רק לצרכי בחינה מעשית לנבחני רת"א מזמן לזמן אלא גם ובעיקר לצרכי פרנסתם בתעשייה, הרי שעליהם לשלם את האגרות הנדרשות לצורך שמירה על רישיונם, וחידושו מזמן לזמן, בהתאם לדיני הטיס, ורת"א אינה יכולה לפטור אותם מאגרות.
לתקנת משנה (3)- ביטול תקנת משנה (ג)- שכן התייתרה לאור תקנת משנה (ב):
תקנת משנה (ג) עוסקת בבוחני טיסה המועסקים ע"י רת"א מזמן לזמן וביתר הזמן הם בוחנים בתוך חברות התעופה הישראליות. ככאלה, החברות שילמו בעדם אגרות נדרשות לשם חידוש רישיונם, ועל כן לא היה צורך לפטור אותם מאגרות. כעת, לאור תקנת משנה (ב) המוצעת הקובעת כי ככלל, בוחני טיסה אינם פטורים מאגרות, אין עוד צורך בתקנה זו, ועל כן היא מיותרת ומוצע לבטלה, שכן לאחר אישור התיקון ופרסומו כלל הבוחנים לא יהיו פטורים מאגרות, ולא רק בוחני טיסה המועסקים בחברות התעופה.
להוספת תקנה 25א בתקנות העיקריות - אגרה בעד בקשה לאישור תכנית הדרכה אישית:
תקנה 34 לתקנות הרישיונות קובעת את התנאים בהם אדם רשאי לגשת למבחן מעשי כלהלן:
"34. לא יגש אדם למבחן מעשי אלא אם: -
(1) הוא עמד בכל המבחנים העיוניים הנדרשים לפי תקנות אלה לקבלת הרשיון או ההגדר המבוקשים;
(2) א. הוא המציא תעודת גמר שניתנה לו מאת בית ספר מאושר על ידי רשות הרישוי ואשר בו למד, חתומה בידי הממונה הראשי על ההדרכה באותו בית ספר; או
ב. המציא אישור, בחתימת ידו של המדריך האישי שלו, לפיו קיבל הדרכה מתאימה, ובלבד שהתקיימו כל אלה:
1. המדריך האישי ממלא אחר התנאים הנדרשים ממדריך טיס ראשי של בית ספר כמשמעותו בתקנה 1 לתקנות רישוי שירותי התעופה (בתי ספר להוראת טיס), תשל"א-1971, כאמור בתקנה 5 לתקנות האמורות;
2. כלי הטיס שבו התבצעה ההדרכה היה רשום על שמו של המדריך האישי או על שמו של המתלמד בכל זמן ההדרכה;
3. ההדרכה התבצעה לפי תכנית אימונים ופיקוח שאישרה רשות הרישוי;
4. ההדרכה לא בוצעה בטיסה מסחרית. "
פיסקה (2)(א) עוסקת בטייס הממציא תעודת גמר מבית ספר לטיסה, בארץ או בחוץ לארץ, ופיסקה (2)(ב) עוסקת בסיטואציה בה מדריך מלמד חניך בארץ בהדרכה אישית, שלא במסגרת בי"ס להוראת הטיס.
בקשות לאישור של תכניות הדרכה יכולות להגיע ממספר מקורות – חניך המבקש לקבל הדרכה אישית, מדריך המבקש ליתן הדרכה כאמור, חברת תעופה המבקשת לאשר תכנית בדרך כלל בחו"ל, או בית ספר להוראת הטיס.
הרשות מאשרת מדי שנה כ- 35 תכניות הדרכה אישיות, מהן כ- 10 תכניות למפעילים האוויריים וכ- 25 תכניות למדריכים אישיים.
תכנית הדרכה כוללת את: שיטות הלימוד, קצב ההתקדמות, תכני השיעורים, המיומנות וההישגים הנדרשים מן החניך. תהליך הבדיקה כולל מעבר מדוקדק על פרטיה האמורים של התוכנית והשוואתה לדרישות המתאימות בתקנות הרישיונות.
בנוסף, במקרים שבהם ההדרכה המבוקשת מבוצעת בחו"ל, גם בדיקה של בית הספר בו מתוכננת ההדרכה.
ברוב המקרים ישנה התכתבות בין המבקש לבין עובד הרשות עד לקבלת אישור לתכנית, הכוללת את: העברת הבקשה והתכנית, קריאתה ע"י עובד הרשות, כתיבת שאלות הבהרה והערות לתכנית מצד עובד הרשות, ביצוע תיקונים ומתן תשובות מצד המבקש והעברת מסמך מתוקן על ידו, בדיקת המסמך המתוקן ואישורו על ידי אנשי הרשות.
בדומה, תקנה 5 לתקנות כלי הרחיפה קובעת:
"5. מבקש רישיון רחפן ימציא לרשות הרישוי אישור מאת מדריך כאמור בפסקה (2), ולפיו עבר בהצלחה קורס הכשרה, לעניין הפעלת כלי רחיפה מן הסוג שלגביו מבוקש הרישיון ולגבי סוג הגדר ההפעלה המבוקש, שהתקיימו לגביו שני אלה:
(1) תכנית הלימודים שבו אושרה בידי רשות הרישוי;
(2) הוא ניתן בידי מדריך עם הגדר מתאים לסוג כלי הרחיפה שלגביו מבוקש הרישיון."
אף במקרה זה רשות הרישוי נדרשת לאשר את תכנית ההדרכה לרחפן, בתהליך דומה לתהליך האישור של תכנית הדרכה לטייסים הכולל את קריאת התכנית המוצעת, הערת הערות, והעברתן למבקש לצורך ביצוע תיקונים, קריאה נוספת של התכנית המתוקנת ועד לאישור התכנית כנדרש.
למרות האמור לעיל, עד היום לא נקבעה אגרה בגין שירות זה.
משכך, מבוקש כאמור לקבוע אגרה בגין כל בקשה לאישור תכנית הדרכה אישית, בין אם החניך לומד טיסה או רחיפה, בגובה 720 ₪ - סכום סמלי שווה ערך לכ- 2 שעות עבודה של אנשי אגף הרישוי ברת"א.
יוער, כי בפועל מספר השעות המוקדש ע"י אנשי רת"א בכל התהליך עד אישור תכנית ההדרכה - גדול יותר משמעותית משעתיים, ומסתכם בשעות עבודה רבות, אך הוחלט לנקוב באגרה סמלית.
האגרה תחול גם על בקשות לחידוש/ תיקון תכנית הדרכה, לגביהן מושקעות פחות שעות עבודה, ובכך יש כמעין ממוצע של שעות העבודה הנדרשות מעובדי רת"א לשם אישור תכניות הדרכה, לרבות חידושן או תיקונן.
יובהר: תקנה זו לא תחול על מפעילים אוויריים בתי הספר להוראת טיס, המשלמים אגרה נפרדת, אשר השירות בגין אישור תכניות ההדרכה של בתי הספר כלול בה זה מכבר, במסגרת תקנה 26 לתקנות האגרות, ועל כן נרשם במפורש כי גורמים אלה אינם כלולים בתקנה זו.
פרק 6: אגרות עבור שירותים הניתנים לפי חוק רישוי שירותי התעופה, התשכ"ג – 1963 ותקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ"ב- 1981
לתיקון תקנה 26 בתקנות העיקריות - אגרת רישיון הפעלה מסחרי, מבצעי ואווירי:
לשינוי כותרת השוליים:
מבוקש כי התקנה תעסוק ברישיונות ההפעלה מכל הסוגים: מסחרי, מבצעי ואווירי, ועל כן נדרש תיקון כותרת המשנה לתקנה. ראה פירוט ביחס לסוגי רישיונות אלה להלן ביחס לתיקון המוצע בתקנת משנה (א).
לתיקון הרישה לתקנת משנה (א), וכן כותרת טור ב' בטבלה:
מפעיל ישראלי של כלי טיס למטרות מסחריות נדרש לשני רישיונות בסיסיים:
האחד, רישיון מסחרי לפי סעיף 2 לחוק רישוי שירותי התעופה. הליך הרישוי המסחרי נועד להבטיח כי למבקש הרישיון איתנות פיננסית נאותה ומספקת לבצע את ההפעלה המבוקשת באופן סדיר ובטיחותי, ולהוות בסיס לאסדרה כלכלית מבחינת זכויות הטיס של אותו מחזיק רישיון ועניינים כספיים נוספים (כגון חובת ביטוח).
השני, רישיון הפעלה אווירית לפי סעיף 17 לחוק הטיס. הליך הרישוי המבצעי נועד להבטיח כי מבקש הרישיון ערוך לבצע את ההפעלה המבוקשת בבטחה, מבחינת: הארגון, שיטות העבודה, הנהלים של הארגון, כוח האדם שהוא מעסיק וכיוצא בזאת.
תקנה 26 לתקנות העיקריות קובעת בתקנת משנה (א) את שיעורי האגרות החלות על המבקש רישיון הפעלה מסחרית או רישיון הפעלה אווירית, או שינויו, ובתקנת משנה (ב) את האגרה השנתית החלה על מחזיקי רישיונות אלה, כאמור.
יחד עם זאת, בתקנות ההפעלה קיים גם "רישיון הפעלה מבצעית" – רישיון להפעלת טיסנים ממונעים נהוגי רדיו המופעלים למטרות ספורט ופנאי, הנדרש לפי תקנה 163(ד) לתקנות ההפעלה הקובעת: "לא יפעיל אדם טיסן נהוג רדיו אלא במסגרת רישיון הפעלה מבצעית ועל פי האמור בתקנה 180ז".
מדובר ברישיון שניתן לשם הפעלה בבטחה של כלי רחיפה אלה, אך אינו בגדר "רישיון הפעלה אווירית" כמשמעו בחוק הטיס, שכן אינו רישיון המאפשר הפעלה מסחרית של כלי טיס.
רישיונות אלה הושארו בתוקף בהתאם לסעיף 198(ד) לחוק הטיס הקובע: "(ד) על רישיון הפעלה מבצעית ומפרטי הפעלה שניתנו מאת המנהל לפני יום התחילה, לפי תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ"ב-1981 (בפרק זה – תקנות ההפעלה), ועמדו בתוקפם ערב היום האמור, יחולו הוראות אלה: (1) ניתנו רישיון ומפרטי הפעלה כאמור לשם הפעלה מסחרית של כלי טיס – יראו אותם כרישיון הפעלה אווירית וכמפרטי הפעלה שניתנו לפי סימן ג' לפרק ב'; (2) ניתנו רישיון ומפרטי הפעלה כאמור למפעיל כלי טיס בהפעלה כללית או למפעיל כלי רחיפה – הם יוסיפו לעמוד בתוקף, אלא אם כן קבע השר הוראה אחרת בעניין זה."
לאור האמור, מבוקש להוסיף את רישיון ההפעלה ה"מבצעי" ברישה תקנת משנה (א) וכן בכותרת טור ב' בטבלה.
לתיקונים המוצעים בטבלה:
לסודר (5): סודר (5) עוסק כיום במפעיל של "טיסות של מוניות אוויר, למעט הובלת נוסעים". הפעלת טיסות במוניות אוויר מבוצעת לפי הפרק השנים-עשר לתקנות ההפעלה, למגוון מטרות המנויות בתקנה 230 לתקנות ההפעלה. ואולם, גם הפעלת טיסות במסגרת בתי ספר להוראת הטיס מבוצעת לפי הפרק ה- 12 לתקנות ההפעלה (ראו תקנה 230(2) לתקנות ההפעלה) , וקבועה לכך אגרה ספציפית בסודר (9); כמו כן, בהתאם לתקנה 230 לתקנות ההפעלה ניתנים רישיון הפעלה אווירית להפעלה מסחרית של כטמ"מים לצורך ביצוע עבודות אוויר שונות – אשר מוצעת לגבי מפעיליהם אגרה שונה. כך גם לגבי בלונים. לפיכך, יש להבהיר כי המדובר במפעיל אווירי הפועל לפי הפרק ה- 12 לתקנות ההפעלה, ולגרוע את האמור בסודרים (3), (4), 9- 9ד, מסודר זה, אשר ביחס אליהם- יש אגרות ספציפיות.
לא מוצע כל שינוי בתעריפי האגרות בהקשר זה.
לסודר (6): הסודר עוסק כיום בהפעלת כלי טיס ב- "טיסות חקלאיות". ואולם, הפעלה לפי הפרק ה- 11 לתקנות ההפעלה כוללת מגוון שימושים ולא רק הפעלה חקלאית כמו למשל כיבוי אש ועוד. משכך, מוצע לדייק את המינוח לכל מפעיל אווירי הפועל לפי הפרק ה- 11 לתק' ההפעלה ולאו דווקא להפעלה חקלאית בלבד. ראו לעניין זה תקנה 201 לתקנות ההפעלה ובו פירוט סוגי ההפעלה לעניין זה.
לביטול סודר (7): הסודר כולל פעילות לצרכי עסק. הניסוח כוללני ואינו בהיר. מרבית הפעילות התעופתית המבוצעת כיום הינה לצרכי עסק. בנסיבות אלה ומאחר ובפועל ולא מבוצע שימוש בפריט "שיורי" זה עד כה, מוצע לבטלו.
להוספת סודרים (8א), (9א) , (9ב) , (9ג) ו- (9ד) בטבלאות שבתקנות משנה (א) ו-(ב):
בהתאם לדרישת תקנה 180ז לתקנות ההפעלה רת"א מרשיינת ברישיון הפעלה מבצעי הפעלה של טיסנים נהוגי רדיו. לפיכך, מוצע לקבוע אגרה עבור שירות זה בתעריף הנמוך ביותר של 220 ₪ (כמו האגרה החלה על מבקש רישיון להפעלה מסחרית של מז"מ שלא במסגרת בית ספר להוראת טיס).
סודר (9) עניינו בהפעלת בית ספר להוראת טיסה והאגרה לגביו נותרה כשהיתה- 1630 ₪.
בסודרים (9א) ו- (9ב) מוצע לקבוע אגרה על מבקש/מחזיק רישיון להפעלה מסחרית של כטמ"מים (המבוצעת לפי הפרק השנים-עשר לתקנות ההפעלה).
מוצע כי על המבקש/מחזיק רישיון מסחרי או רישיון הפעלה אווירית להפעלת כטמ"מ זעיר - במשקל עד 25 ק"ג - תחול אגרה של 650 שקלים בלבד, במקום 1,150 ₪ המשלמים כיום לפי סודר (10) – השיורי. בכך יש הפחתה של שיעור האגרה שיחול עליהם.
מוצע כי על המבקש/מחזיק רישיון מסחרי או רישיון הפעלה אווירית להפעלת כטמ"מ שמשקלו מעל 25 ק"ג תחול אגרה בשיעור של 1,420 ₪, בדומה לאגרה שגובים ממי שנדרש לרישיון לפי הפרק ה- 12 בהתאם לשיעור הנקוב בסודר (5).
המשקל הנ"ל נקבע על מנת ליישר קו עם הרגולציה המתהווה בעולם. רשות התעופה הפדרלית האמריקאית הגדירה את המשקל כ – 55lb שהם 25 ק"ג וכן רשות התעופה האירופית EASA הגדירה 25 ק"ג כקו הגבול.
בסודרים (9ג) ו- (9ד) מוצע לקבוע אגרה שתחול על מבקש /מחזיק רישיון הפעלה מסחרית / אווירית להפעלת בלון (המשלמים כיום אגרה בסך 1,150 ₪ לפי סודר (10) השיורי):
מוצע כי מבקש/מחזיק רישיון להפעלת בלון קשור בלתי מאויש ישלם אגרה בגובה 650 ₪, המהווה הפחתה לעומת שיעור האגרה המוטל עליו כיום;
מוצע כי מבקש/מחזיק רישיון להפעלת בלון מאויש (קשור או חופשי)– כלי המסוגל להכיל מספר רב של אנשים, ואשר הליכי רישוי ההפעלה שלו מורכבים כשל שאר מוניות האוויר, ישלמו אגרה בגובה 1,420 ₪, בדומה למי שמבקש רישיון לפי הפרק ה- 12 בהתאם לשיעור הנקוב בסודר (5).
לתיקון סודר (10):
מדובר בסודר שיורי, מקום שאף אחד מהסודרים (1) ד (9) אינם חלים על המבקש- יחול עליו סודר זה, באופן שיורי, ובצדו תשלום אגרה בסכום של 1,580 ₪. מאחר והתווספו סודרים לטבלה, יש לתקן בהתאם, ולגרוע את סודרים (1) עד (9ד) מהאמור בפיסקה, במקום (1) עד (9) כפי שכתוב היום.
לתקנה 26(ב):
בוצעו שינויים זהים בטבלה, ודברי ההסבר להם- זהים לדברי ההסבר שפורטו לעיל ביחס לתיקונים בטבלה שבתקנה 26(א) לתקנות העיקריות.
לתיקון תקנה 28 בתקנות העיקריות - אגרת טיפול בהסכם לחכירת כלי טיס:
לביטול תקנת משנה (ב): –
ראו דברי הסבר לתיקון תקנה 37.
לתיקון תקנת משנה (ה):
תקנה 28(ה) לתקנות האגרות קובעת כך: "(ה) נועד הסכם החכירה לפי תקנת משנה (ג) לשמש מסגרת לחכירה עתידית לפי צרכיו של בעל הרישיון להפעלה אווירית, תשולם, נוסף על האמור בתקנת משנה (ג), בעת הגשת הבקשה לאישור הפעלת כלי טיס הנכלל בהסכם, אגרה בסכום של 270 שקלים חדשים."
התקנה קובעת כי כאשר המדובר בהסכם מסגרת שעניינו חכירות הצפויות בעתיד של מספר כלי טיס במספר מועדים – יש לשלם 270 ₪ נוספים על גבי תעריפי האגרה הנקובים בטבלה שבתקנת משנה (ג)- שהם לפי משקלם של כלי הטיס שחוכרים.
עם זאת, נוסח התקנה אינו ברור ומשתמע ממנו כאילו כל הפעלה של כל טיסה בעתיד שמהווה הפעלה של כלי טיס חכור הנקוב בהסכם – מצריכה כשלעצמה אגרה של 270 ₪.
בפועל, אין בדיקה בגין כל הפעלה של כל כלי טיס לפי הסכם המסגרת. ברגע שניתן אישור גורמי הפיקוח להסכם החכירה ולחכירה כשלעצמה- הרי שההפעלה מבוצעת ע"י המבקש, בכפוף לאישורים, להסכמים ולדיני הטיס, ואין בדיקה של כל הפעלת טיסה לפי ההסכם באופן נפרד ושונה
יתר על כן, מבחינת גורמי המקצוע הרלבנטיים ברת"א, אין הבדל בטיפול בין הסכם חכירה "רגיל" להסכם חכירה שהוא "הסכם מסגרת". ככל שההסכם מכיל יותר כלי טיס ונתיבים לבדיקה- הוא יותר מורכב מבחינת גורמי הפיקוח לטיפול, בדיקה ואישור. העובדה שהוא הסכם רגיל או מסגרת אינה משנה לעניין אופן הטיפול בהסכם או היקף העבודה המושקע בו מבחינת אנשי הרשות.
על כן, הוחלט להשמיט הוראה זו מהתקנות, ולייחד את התקנה למקרה שבו מוגשת בקשה לשינוי או לתיקון הסכם חכירה (בין אם רגיל ובין אם מסגרת) שנבדק זה מכבר ע"י גורמי הפיקוח ברת"א.
בסיטואציה כזו, יש צורך בבדיקת התיקונים/ השינויים המוגשים ע"י הגוף החוכר (בד"כ מפעיל אווירי בעל רישיון) ע"י גורמי הפיקוח וגורמים רלבנטיים שונים נוספים ברת"א, דבר המצריך את עבודתם של אנשי הרשות.
במקרה כזה, יש מקום לגבות אגרה נוספת, בשיעור סמלי של 270 ₪, שכן אין צורך אמנם בבדיקה של כל ההסכם מחדש, אך יש בכל זאת צורך בעבודה מסוימת האורכת זמן, של אנשי הרשות .
אע"פ שהסכמי המסגרת יתוקנו/ ישונו פעמים רבות יותר, מטיבם כהסכמי מסגרת, לא ראינו לנכון להבחין בין אגרת שינוי/ תיקון הסכם חכירה רגיל להסכם מסגרת, והאגרה תחול באופן אחיד ושווה על כל בקשה לתיקון/ שינוי הסכם חכירה קיים, בין אם רגיל ובין אם מסגרת.
להוספת תקנה 28א – אגרה ותשלום הוצאות עבור טיפול בהסכם להעברת סמכויות וחובות ממדינת הרישום למדינת המפעיל
לתקנת משנה (א)- אגרת בקשה:
לפי סעיפים 17 ו- 18 לאמנת שיקגו בנושא תעופה אזרחית בינ"ל, לכלי טיס ניתנת הלאומיות של המדינה בה הוא רשום (מדינת הרישום) ונאסר "רישום כפול". לפי סעיפים 12, 30, 31 ו- 32 (a) לאמנת שיקגו, מדינת הרישום של כלי טיס נושאת באחריות לפיקוח על הפעלתו של כלי הטיס, לכושרו האווירי של כלי הטיס, ולכשירותם של אנשי צוות האוויר המפעילים אותו; כך, סעיף 12 לאמנה קובע את חובת מדינת הרישום להבטיח כי כלי הטיס הלאומיים שלה מצייתים לחוקי האוויר החלים; סעיף 30 לאמנה קובע כי מכשיר הרדיו שנושא כלי הטיס ירושיין על ידי מדינת הרישום, ולמפעילו יהיה רישיון מתאים מאת מדינת הרישום; סעיף 31 לאמנה קובע כי לכל כלי טיס תינתן תעודת כושר טיסה מאת מדינת הרישום, וסעיף 32 (a) קובע את החובה כי הטייס וצוות האוויר יהיו מרושיינים על ידי מדינת הרישום.
סעיף 83BIS לאמנת שיקגו מאפשר למדינות החברות להתקשר ביניהן בהסכם לשם העברת החובות והאחריויות של מדינת הרישום כאמור לעיל למדינת המפעיל (להלן – "הסכם 83BIS ").
סעיף 83BIS נועד לתת מענה למצב שבו כלי טיס הרשום במדינה א' (מדינת הרישום) מופעל על ידי מפעיל אווירי של מדינה ב' (מדינת המפעיל), הרחק ממדינת הרישום, באופן שאינו מאפשר לה ליישם את אחריותה לכשירות האווירית הנמשכת של כלי הטיס, לפיקוח על צוותי האוויר שבו, וכיו"ב.
היכולת של ישראל לחתום על הסכם כאמור, כמדינת הרישום או כמדינת המפעיל, לשם העברת אחריויות וסמכויות, מעוגנת בסעיף 176 לחוק הטיס.
בהתאם לתקנות 208, 242, ו- 399 לתקנות ההפעלה, מפעיל אווירי מסחרי אינו מורשה להפעיל כלי טיס זר החכור על ידו ללא צוות (קרי: בחכירה "יבשה"), הרשום במדינה אחרת, אלא אם כן נחתם הסכם 83BIS בין ישראל לבין מדינת הרישום של כלי הטיס.
התהליך לחתימת "הסכם 83BIS " הוא תהליך מורכב:
(א) תחילתו בהשוואת הרגולציה החלה במדינת המפעיל (ישראל) ומדינת הרישום – זאת על מנת שמדינת הרישום תבטיח שמירת בטיחות ברמה שוות ערך במוסרה את סמכויות הרישוי והפיקוח שלה בתחומים דלעיל למדינת המפעיל; השוואת הרגולציה כוללת השוואת החוקים, התקנות, הנהלים, AD'S, והפרקטיקות החלים בתחומים נשוא ההסכם.
(ב) בנוסף, יש לבצע הערכה בטיחותית ראשונית ונמשכת של כלי הטיס נשוא ההסכם. ואם יותר מאחד- יש לבצע ביחס לכל כלי טיס בנפרד.
(ג) יש להסכים על תחום הסמכויות המועבר, על אמצעים ומנגנונים לשיתוף במידע בתקופת ההסכם, וכן לגבי מקרים/ נסיבות בהם סמכויות שהועברו יוחזרו למדינת הרישום.
מדובר בתהליך המחייב השקעת שעות עבודה רבות וייתכן שיחייב גם פגישות מחוץ לישראל.
נכון להיום ישראל אינה חתומה על הסכם83BIS עם אף מדינה, אך מידי פעם עולות בקשות מצד חברות תעופה ישראליות להפעיל כלי טיס זר בחכירה יבשה.
גורמי המקצוע והגורמים המשפטיים ברת"א מעריכים כי לו יתבקש הסכם מסוג זה יידרש צוות הכולל גורמי מקצוע וגורמים משפטיים ברת"א, המונה 3 אנשים, לבצע עבודה בהיקף של 80 - 90 שעות עבודה כל אחד, סה"כ כ- 250 שעות עבודה של כל הצוות יחד, במכפלה של 360 ₪ - ערך שעת עבודה, בסה"כ סדר גודל של כ- 90,000 ₪ בערך – שנקבע כאגרת בקשה, בגין אישור ההסכם כאמור.
יוער, כי לשם השוואה, בתקנות הטיס האיריות נקבעת אגרה לעניין אישור הסכם חכירה לפי 83BIS בשיעור של כ- 110,000 ₪.
לתקנת משנה (ב)- אגרה שנתית בגין כל כלי טיס הכלול בהסכם החכירה, אם רת"א ישראל נדרשת להוציא עבורו תעודת כושר טיסה:
בנוסף, במידה והמטלה של הוצאת תעודת כושר טיסה תועבר בהסכם לרת"א ישראל, מאחר שלפי תקנות התיעוד ותקנות הרישום תעודת כושר טיסה ניתנת לכלי טיס ברישום ישראלי, מבוקש לקבוע הסדר לפיו, הגם שכלי הטיס יישאר ברישום זר, תחול חובת תשלום אגרה עבור תעודת כושר טיסה כפי שחלה על כלי טיס ישראלי, שכן רת"א ישראל היא זאת הנותנת שירות זה, בהתאם לשיעורים הנקובים בתקנה 7(א) לתקנות העיקריות, כנגזרת של משקלו של כלי הטיס.
לתיקון תקנה 29 בתקנות העיקריות - הוצאות אישור בוחן טיסה:
בהתאם לתקנות ההפעלה, מפעיל אווירי מסחרי של בלון מאויש וכל מפעיל אווירי מסחרי לפי הפרקים השנים- עשר והשלושה-עשר נדרש להציג לאישור המנהל תכנית אימונים, במסגרתה הוא נדרש למנות בוחני טיסה.
בהתאם לתקנות 180יא, 323 ו- 322(א)(6) מינויו של בוחן טיסה אצל מפעיל אווירי לפי הפרק השנים-עשר או מפעיל אווירי של בלון מאויש טעון את אישור המנהל.
חובת אישור מינוי בוחן טיסה במסגרת מפעיל אווירי לפי הפרק השלושה עשר הוחלה בתיקון תשע"ד לתקנות ההפעלה, כאשר המשאבים שמשקיעה רת"א באישור בוחן טיסה עבור מפעיל אווירי לפי פרק זה דומים לאלה המושקעים באישור בוחן טיסה עבור מפעיל אווירי לפיה פרק השנים-עשר.
תקנה 29 לתקנות העיקריות קובעת את האגרה החלה מקום שמבוקש אישור בוחן טיסה לפי תקנה 323 לתקנות ההפעלה.
להוספת המלים "או בוחן טיסה" – תקנות ההפעלה עושות שימוש במונחים אלה כשווי ערך וחלופיים ומוצע לנקוב בשניהם, למען הסר ספק;
להוספת הפנייה לתקנה 438 (א)(4א) לתקנות ההפעלה - מוצע לקבוע אגרה דומה שתחול גם על אישור בוחן טיסה לפי הפרק השלושה עשר לתקנות ההפעלה.
להוספת הפניה לתקנה 332(א)(6) לתקנות ההפעלה – הוספה זו נעשית למען הסר ספק (חבות אישור בוחן טיסה לפי הפרק השנים עשר קבועה גם בה וגם בתקנה 323).
להשמטת הסיפה "ניתנו השירותים מחוץ לארץ, ישלם כאמור בתקנה 37" – ראו דברי הסבר לתיקון תקנה 37 המוצע.
לתיקון תקנה 30 בתקנות העיקריות - אגרת אישור מיתקן עזר לטיסה:
"מיתקן עזר לטיסה" מוגדר בחוק הטיס כך:
"מיתקן הנמצא מחוץ לכלי הטיס ואינו מחובר אליו, המשמש או המיועד לשמש עזר לטיסה, ובכלל זה מיתקן המשמש או המיועד לשמש עזר לניווט אווירי או לביצוע תהליכי טיסה, מערכת הקולטת נתונים מכלי טיס או משדרת אליהם נתונים לצורך ניהול תעבורה אווירית, מסלול נחיתה, המראה או הסעה, מיתקן קרקע לתקשורת עם כלי טיס, מיתקן לתאורת סימון ואזהרה לכלי טיס ומיתקן דיווח מזג אוויר".
לפי סעיף 35(א) לחוק הטיס, הפעלת מיתקן עזר לטיסה טעונה את אישור מנהל רת"א לעניין התקנתו, תחזוקתו והפעלתו.
בפועל, רת"א אינה גובה אגרה על אישור מתקני עזר לטיסה שהם אמצעי עזר, אמצעי ניווט, מערכות תקשורת או מתקני מזג אוויר, אלא רק בעד מתקנים לתאורת סימון ואזהרה לכלי טיס.
על פי דיני התכנון והבנייה, והפרקטיקה המקובלת, מבנים ומיתקנים בגובה מסוים, בקרבת תשתיות תעופה, חייבים להיות מסומנים במתקני תאורת סימון ואזהרה לכלי טיס, שהם כאמור נחשבים כ"מיתקני עזר לטיסה" לפי הגדרתם כאמור בחוק הטיס, והם טעונים את אישור המנהל.
מתן השירות על ידי רת"א בהקשר זה אינו מסתכם באישור מיתקן העזר לטיסה שהוא מתקן לתאורה סימון ואזהרה לכלי טיס, במקרים בהם הדבר נחוץ לפי דיני התכנון והבנייה, אלא, במקרים רבים, בהעברת עמדה מקצועית שתבהיר: האם יידרש בסופו של התהליך סימון או תאורה של מבנה או מיתקן, לשם אזהרה מפני מכשולי טיסה, אם לאו.
לא אחת פונים לרת"א גורמים שונים וביניהם: אזרחים, יזמים, אדריכלים, קבלנים, רשויות מקומיות, וועדות לתכנון ובנייה, וגורמים נוספים, בבקשות לקבלת עמדה, על מנת לדעת האם יידרשו להתקנת תאורת סימון ואזהרה לכלי טיס, אם לאו.
רת"א משקיעה בהכנת העמדה זמן רב. העמדה נועדה לייעל ולפשט את תהליכי התכנון והבנייה ולחסוך זמן עבודה יקר לרשויות התכנון.
רת"א נדרשת לקבוע את עמדתה ביחס לבקשות לאישור תכניות בניין עיר והיתרי בניה לעניין הצורך בסימון ותאורה לאזהרה מפני מכשולי טיסה. במקרים אלו, עמדת רת"א קובעת באופן קטגורי את מאפייני הסימון והתאורה.
אופן הטיפול בבקשה לקבלת עמדת רת"א -
הבקשה מועברת לרת"א בשלב התכנון המפורט (קרי: שלב אישור תכנית מתאר או בקשה להיתר בנייה או בקשה לאישור הקמת מתקן עזר לבנייה כמו עגורן, מנוף וכיו"ב), לאחר הַפְנָיה מאת מוסד תכנון או רשות רישוי.
בשלב זה מועברת עמדה מקצועית מטעם רת"א לגבי השלכות הגבלות הבניה על התכנון המפורט לנושא דרישות הסימון ותאורת האזהרה הנדרשים; באם המדובר בתוכנית מתאר, עמדתה של רת"א עשויה לכלול גם הגבלות על שימושי הקרקע.
הַפְּנִיָה נבדקת במערכת בדיקת הגבלות בנייה מבוססת GIS אשר קולטת את נתוני הבקשה ובודקת את ממשקי תחום הבקשה עם תשתיות התעופה המוגדרות במערכת. לאחר ביצוע הבדיקה מפיקה המערכת דו"ח המפרט את השפעת הבקשה על המרחב האווירי ותשתיות התעופה.
במקרה בו מתגלה קונפליקט בין הבקשה ובין תשתיות התעופה, ניתן לבחון את המצב על רקע שכבות המידע של המערכת.
דו"ח מערכת ה-GIS נבחן אצל אנשי תחום הגבלות בניה באגף תשתיות ברת"א. במידה ונמצא כי הבקשה זוהתה כמכשול טיסה היא מועברת להתייחסותם של אנשי תחום תשתיות אוויריות או אנשי מחלקת שדות תעופה באגף תשתיות כדי לבחון את השפעת הבקשה על התשתיות שתחת אחריותם. במידה ונמצא כי נדרשת התייחסות מבצעית לניתוח הבקשה היא מועברת גם לבחינת מפקחי הטיסה באגף פיקוח אווירי ברת"א. יש גם מקרים בהם נדרשות התייעצויות עם גורמים חיצוניים לרת"א (חיל האוויר, רש"ת ועוד). לאחר קיום דיון על מכלול ההתייחסויות ניתנת ההחלטה אם לאשר את הבקשה כמות שהיא, לאשר אותה בכפוף לעמידה בדרישות לסימון ולתאורת אזהרה, לדרוש שינוי של מאפייני הבקשה, לדחות אותה או לדרוש עריכת סקר אווירונאוטי ע"י גורם שלישי.
דרישה להכנת סקר אווירונאוטי-
דרישה כאמור מועברת למבקש כאשר אנשי המקצוע ברת"א הגיעו למסקנה כי נדרש להציג בפניהם תמונה מלאה ומפורטת יותר של מאפייני הבקשה וההשלכות של אישורה על בטיחות הטיסה. זאת, כדי שיקל עליהם להפעיל אמות מידה מקצועיות באופן מדויק יותר לצורך ההחלטה אם לאשר או לסרב לבקשה. לשם כך, מוצגת למבקש דרישה להכנת סקר אווירונאוטי. סקר זה כולל בתוכו ניתוח נרחב של מגוון נושאים תעופתיים הנוגעים לתהליכי טיסה, למרחב האווירי ולתשתית התעופה הקרקעית. לצורך הכנת הסקר מעבירה רת"א למבקש מפרט הכולל את תחומי התעופה אותם נדרש לנתח במסגרת הסקר. מטרת עורך הסקר הינה להוכיח כי אישור הבקשה יאפשר שמירה על רמת בטיחות טיסה שווה למצב הקיים טרם אישור הבקשה. לאחר שהשלים המבקש את עריכת הסקר הוא מועבר לרת"א ושם נדונות תוצאותיו על-ידי הגורמים המקצועיים הרלוונטיים ובהתבסס עליו ניתנת ההחלטה אם לאשר או לסרב לבקשה וכן פירוט של הנחיות לסימון ולתאורת אזהרה של מושא הפניה.
דוגמאות לנושאים לגביהם הועברה דרישה להכנת סקר אווירונאוטי-
(א) השפעת הקמת מחלף תחבורתי מתחת לנתיב גישת מטוסים לנחיתה;
(ב) השפעת אישור הקמת מבנה רב-קומות על ביצוע תהליכי טיסה בגישה לשדה תעופה;
(ג) השפעת אישור הקמת תחנת כוח פחמית על המרחב האווירי בקרבת שדה תעופה;
(ד) השפעת תמרת פליטה מארובה במתקן תשתית על חליפת כלי טיס בנתיב טיסה;
(ה) השפעת אישור הקמת מתקן עזר לבנייה על נתיבי התעבורה האווירית.
לפיכך, מוצע לקבוע כי שירותי הרשות, בהקשר זה, כוללים גם עמדה מקצועית בהיבט התכנוני מטעם רת"א, בקשר לצורך באישור לפי תקנה 66 (ג) לתקנות ההפעלה, למתקן עזר לטיסה שהוא תאורת סימון ואזהרה לכלי טיס, ולא רק לשם קבלת האישור עצמו.
לאור האמור, מבוקש לדרג את בקשת העמדה מרת"א, ביחס לבקשה של אזרח, יזם, קבלן, חברה קבלנית או גוף תכנוני, המבקש בשלב הדיון אודות התב"ע (תוכנית בניין עיר) או בשלב היתר הבניה או בשלב הביצוע – בעת הקמת מתקני עזר לבניה (עגורן, מנוף וכדו') קרי בשלב מתקדם יותר של תהליך תכנון פרויקט הבינוי או שלב ההיתר ואף הביצוע, אשר מצריכה השקעה רבה יותר בהיבט של עבודת אנשי הרשות, הן מבחינה איכותית והן מבחינה כמותית, ל- 2 קטגוריות, כדלקמן:
קטגוריה ראשונה- בקשת עמדה מקצועית מטעם הרשות כאמור, כאשר לא נדרש סקר אווירונאוטי – 600 ש"ח;
קטגוריה שנייה- בקשת עמדה כאמור, כאשר נדרש סקר אווירונאוטי- 2,400 ₪ נוספים;
כך שבסיכומו של התהליך, בקשת מידע ראשונית ולאחריה בקשת עמדה במקרה ונדרש להגיש סקר אווירונאוטי לבדיקת רת"א, ישלם האזרח לכל היותר 3,000 ₪.
שיעורי האגרות – מינוריים וסמליים ויש בהן משום הפחתה והקלה בסכום הכולל שיידרש לשלם המבקש, לעומת הסכומים הקיימים כיום (600 ₪ ללא סקר, 3020 ₪ נוספים במידה ויש צורך בסקר).
להוספת תקנה 30א- אגרה בעד בקשה לרישיון כמפעיל יחידת נת"א
גוף המפעיל יחידת נת"א (ניהול תעבורה אווירית) נדרש לרישיון לכך מאת מנהל רת"א או מי שהוא הסמיך לצורך כך, בהתאם להוראות הקבועות בסעיפים 26 עד 29 לחוק הטיס.
בהתאם לכך ובהתאם לתקנה 66 לתקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ"א – 1981 ניתן לרשות שדות התעופה – כמנהלת התעבורה האווירית בישראל - רישיון לפיקוח על תעבורה אווירית ורישיון להפעלת יחידות הנת"א שהיא מפעיל ה.
יחד עם זאת, לאור החלטת ממשלה הקובעת כי יש להכשיר ולבנות שדה תעופה אזרחי נוסף במדינת ישראל, בנוסף לנמל התעופה בן גוריון, שדה"ת "גליל" בצפון הארץ (כיום - בסיס חיל האוויר "רמת דוד"), ומאחר שיש אפשרות כי שירותי הנת"א בשדה לא יינתנו על ידי רש"ת, מוצע לקבוע אגרה בגין בקשת רישיון להפעלת יחידת נת"א ע"י ספק שירות חדש.
זאת שכן, מדובר במטלה אשר תצריך עבודה רבה של עובדי רת"א לשם בדיקות שונות הכרוכות במתן רישיון להפעלת יחידת נת"א חדשה כאמור (דיונים ופגישות עם נציגי המבקש, בדיקת הסע"מ של היחידה החדשה והליכי אישור הנהלים שבו, ימי עבודה של מספר מפקחים לצורך פיקוח על העבודה בפועל במסגרת שלבי ההדגמה והניסוי, וכיו"ב העבודה הנדרשת לשם רישוי יחידת נת"א חדשה מבחינה מקצועית).
גורמי המקצוע הרלבנטיים ברת"א אומדים עבודה כזו בכ- 100 עד 150 שעות עבודה. תעריף שעתי של עובד רת"א הינו 360 ₪ לשעה, ועל כן במכפלת מספר השעות בתעריף כאמור, רת"א אומדת את האגרה הנדרשת בכ- 40,000 ₪.
להסיר ספק יובהר כי במידה שרש"ת היא שתנהל את התעבורה האווירית בשדה החדש, הרי שיחידת הנת"א החדשה תצוין במסגרת נספח לרישיון להפעלת יחידות נת"א הכללי של רש"ת, והיא לא תידרש לתשלום אגרה לפי תקנה זו, אלא תמשיך לשלם אגרה החלה על "מחזיק רישיון".
לתיקון תקנה 31 לתקנות העיקריות- אגרת פיקוח על שירותי תעבורה אווירית:
שירותי ניהול התעבורה האווירית (הנת"א) האזרחית ניתנים כיום על ידי רשות שדות התעופה (רש"ת); שירותים אלה ניתנים באמצעות יחידות הנת"א השונות שמפעילה רש"ת ובהן יחידות: "בן גוריון", "בקרה צפון", "בקרה דרום" ועוד.
מתן שירותים אלה טעון רישוי לפי סימן ה' לפרק ב' לחוק הטיס, וכן לפי תקנה 66 לתקנות ההפעלה.
תקנה 31 לתקנות העיקריות קובעת בנוסחה כיום אגרה שנתית בסכום קבוע של סדר גודל של 3.3 מיליון שקלים בשנה, המשולמים על ידי רש"ת כגוף היחידי כיום בארץ שהוא בעל רישיון להפעלת יחידת נת"א.
המונח הנקוב כיום בתקנה הוא "מי שמפעיל שירותי בקרה אווירית" ומבוקש לשנותו למונח המדויק שגורמי המקצוע מבצעים בו שימוש שגור והוא "גוף בעל רישיון להפעלת יחידת נת"א".
כמו כן, תקנה זו צופה פני עתיד, במובן זה שמוצע מנגנון של חלוקה בין מספר גופים, באופן מידתי ביחס להיקף הפעילות, אם בעתיד יהיה בנוסף לרש"ת גוף נוסף שיעסוק בניהול תעבורה אווירית, עבור שדה תעופה משלים לנתב"ג, או עבור תשתית תעופתית אחרת.
הוספת תקנה 31א- אגרה בעד מבחן תקופתי, כשירות, רמה ונתיב:
מבוקש להוסיף תקנה ולדרוש אגרות עבור מבחנים שונים שנדרשים טייסים לבצע מזמן לזמן על מנת לבחון כי הם שומרים על רמה מקצועית נאותה.
מבחנים אלה הם:
מבחן תקופתי- בחינת רמתו המקצועית של טייס העובד בחברה בעלת רישיון לפי הפרק ה- 12 לתקנות ההפעלה, מזמן לזמן לפי תקנה 381 לתקנות ההפעלה;
מבחן כשירות- בחינת רמתו המקצועית של טייס העובד בחברה בעלת רישיון לפי הפרק ה- 13 לתקנות ההפעלה מזמן לפי תקנה 461 לתקנות ההפעלה ;
מבחן רמה לקצין מבצעי אוויר – בחינת רמתו המקצועית של קצין מבצעי אוויר בחברת תעופה מזמן לזמן לפי תקנה 433 לתקנות ההפעלה;
מבחן נתיב- כאשר מבוקש שטייס יפעל בנתיב חדש שאינו מוכר לו יש לבחון את בקיאותו בנתיב חדש זה, לפי תקנות 321 או 460 לתקנות ההפעלה החלות על טייסים העובדים בחברות תעופה בעלות רישיון לפי הפרק ה- 12 או ה- 13 לתקנות ההפעלה, בהתאמה;
עד כה רת"א לא גבתה אגרות בעד מבחנים אלה. בד"כ מבחנים אלה מבוצעים לטייסים ע"י בוחני חברה בתוך החברה ועל כן לא היה צורך. עם זאת, לאחרונה היו מספר מקרים (מועטים) בהם פנו אלינו חברות וטענו שאין בתוך החברה בוחן חברה המוסמך לבצע בחינות אלה לטייסים עובדי החברה, ועל כן, ועל מנת שרת"א לא תימצא ניזוקה משום ששולחת את אנשיה לבצע בחינות אלה בלא אגרה מתאימה, מוצע בזאת לגבות אגרה במקרים אלה, בסכום של 360 ₪ לכל שעת עבודה של עובד רת"א הנדרשת להיות מושקעת בשירות מבוקש זה.
לתיקון כותרת "הפרק השמיני" לתקנות העיקריות, ולהוספת פרק שייקרא: "שמיני – א":
התקנות העיקריות קובעות אגרות על מכלול השירותים שנותנת רת"א בהתאם לתקנות הטיס השונות.
האגרות קובצו לפי פרקים – בהתאם לתקנות הטיס מכוחן ניתן השירות עבורו נקבעה האגרה בתקנות העיקריות.
בתקנה 1 לתקנות העיקריות נקבעו הגדרות לשורה של מונחים שנעשה בהם שימוש בתקנות העיקריות, וכן בתקנה 1(ב) נקבעה הוראה פרשנית כללית לפיה:
"(ב) בתקנות אלה תהא למונחים שלא הוגדרו בתקנת משנה (א) המשמעות שניתנה להם בתקנות או בחוק שאליהם מתייחסים הפרקים השני עד השמיני, לפי העניין."
כלומר, ההגדרות למונחים המקצועיים הספציפיים שלא נקבעו בתקנות העיקריות, מצויות בתקנות הטיס מכוחן ניתן השירות, כאשר בכותרת הפרק מובהר היכן בתקנות הטיס ניתן למצוא את הגדרות המונחים בהם נעשה שימוש.
בפרק השמיני לתקנות העיקריות שכותרתו "אגרות שונות" קובצו אגרות כלליות או אגרות "בודדות", כלומר: תקנות שמכוחן ניתן שירות אחד בלבד ובהתאמה נקבעת אגרה עבור אותו שירות בתקנה אחת.
נכון להיום כלולות בפרק זה אגרות אלה:
אגרת רישוי לשדות תעופה ומנחתים (תקנה 34)
אגרת תעודת רעש (תקנה 35)
אגרת כפל תעודה, תעודה באנגלית או אישור מסמכים (תקנה 36).
במסגרת התיקון המוצע, מוצע לקבוע באופן שונה את האגרות הנוגעות לרישוי שדות תעופה ומנחתים (שירותים שניתנים מכוח סימן ו' לפרק ב' לחוק הטיס):
אגרת רישיון להפעלת שדה תעופה - בתקנה 34 המוצעת: שירות זה ניתן לפי סעיף 31 ו- 32 לחוק הטיס;
אגרת חידוש אישור ספר עזר מבצעי לשדה תעופה - בתקנה 34א המוצעת: שירות זה ניתן לפי תקנות הבטיחות בשדות התעופה;
אגרת רישיון להפעלת מנחת ואגרה שנתית למחזיק רישון מנחת– בתקנה 34ג המוצעת: שירות זה ניתן לפי תקנות המנחתים;
לפיכך, מוצע כי הפרק השמיני לתקנות העיקריות ייוחד לאגרות הנגבות בשל שירותים הניתנים לפי סימן ו' לפרק השני בחוק הטיס, תקנות הבטיחות בשדות תעופה ותקנות המנחתים, ואילו הפרק שכותרתו "אגרות שונות" יתחיל בתקנה 35, וייקרא מעתה פרק שמיני-א'.
להחלפת תקנה 34 בתקנות העיקריות- אגרה בגין רישיון להפעלת שדה תעופה, רישיון להפעלת מנחת, אישור ספר עזר למבצעים לשדה תעופה מדי שנה, וחידוש רישיון מנחת מדי שנה:
מוצע להחליף את תקנה 34 לתקנות העיקריות.
תקנה 34 לתקנות העיקריות קובעת כיום:
אגרה בעד אישור ספר עזר מבצעי לשדה תעופה או חידושו;
אגרה בעד רישיון מנחת או חידושו;
בסימן ו' לפרק ב' לחוק הטיס נקבע לראשונה כי הפעלת שדה תעופה טעונה רישיון מאת המנהל. בסעיף 198(ז) לחוק הטיס נקבעה הוראת מעבר לפיה: "על אף האמור בסעיף 31, רשאית רשות שדות התעופה, בתקופה של שנתיים מיום התחילה, להפעיל שדה תעופה ולהתיר המראה, נחיתה או הפעלה של כלי טיס בו, גם בלא רישיון להפעלת שדה תעופה לפי סימן ו' לפרק ב', ויראו אותה לעניין חוק זה, במהלך התקופה האמורה, כבעלת רישיון כאמור."
חובת הרישיון טרם הוטמעה בתקנות הבטיחות בשדות התעופה (הקודמות לחוק הטיס). רת"א מקדמת תקנות חדשות לעניין שדות תעופה, התואמות את נספח 14 לאמנה ואשר יכללו גם פירוט של תהליך הרישוי שהחובה לגביו כלולה בחוק הטיס. לפיכך, בשלב זה רישיון להפעלת שדה תעופה ניתן ישירות מכוח סימן ו' לפרק ב' לחוק הטיס.
לפיכך, מוצע לקבוע בתקנה 34 המוצעת את האגרה שתחול על מבקש רישיון להפעלת שדה תעופה, והיא תהיה מקבילה לאגרת אישור ספר עזר מבצעי לשדה תעופה החלה מכוח תקנה 34 דהיום (כאשר בתקנה 34א המוצעת מוצע לקבוע אגרת חידוש סע"מ – והיא תהא שקולה לאגרת חידוש הסע"מ החלה אף היא מכוח תקנה 34 דהיום).
האגרה המוצעת תהיה מבוססת על 2 פרמטרים מרכזיים: ייעוד השדה (לטיסות בינלאומיות, כאשר אפשר כי יהיה מעורב לטיסות בינ"ל ופנימיות יחד וגם אז ייחשב כבינ"ל, או לטיסות פנים ארציות בלבד), וכן מספר המסלולים – שני פרמטרים שיש להם השפעה על מורכבות הרגולציה החלה על התשתיות והמיתקנים בשדה ועל הפעלתו.
שדה תעופה בין - לאומי – כהגדרתו בצו הכניסה לישראל (תחנות גבול), התשמ"ז- 1987;
שדות התעופה הבינ"ל הידועים כיום בארץ:
(1) נמל התעופה בן גוריון;
(2) שדה התעופה אילת;
(3) שדה התעופה חיפה;
(4) שדה התעופה ירושלים (עטרות);
(5) שדה התעופה דב הוז (תל-אביב);
(6) שדה התעופה עובדה.
רק משדות תעופה אלו ניתן להפעיל טיסות בין לאומיות.
יוער, כי שדה תעופה בין- לאומי מצריך הליכי רישוי ופיקוח רבים ומורכבים יותר לדידם של אנשי רת"א, במובן זה לפי שעליו למלא אחר התנאים הקבועים בנספח 14 לאמנה, לעומת שדה תעופה פנים ארצי שאינו נדרש למלא אחר תנאים אלו.
נספח 14 לאמנה כולל למעלה מ- 1000 סטנדרטים. המסמך הינו טכני בעיקרו, עניינו הוראות והמלצות לגבי המימדים הפיזיים של שדות תעופה וכל מיני נתונים הרלבנטיים לאופן הפעלתו, למשל: כיבוי אש, תרגילי חירום, רוחב המסלולים, מסלולי ההסעה, רחבות החנייה, הסימונים בשדה התעופה, וכדומה.
בדיקת קיומם של כל הרכיבים הרלבנטיים לרישוי שדה תעופה מהווה תהליך מורכב וארוך ביותר, המבוצע על ידי צוות של מספר מפקחים ונמשך על פני תקופה ארוכה, ואמור להתחיל פרק זמן ניכר טרם פתיחתו של השדה והפעלתו.
התהליך כולל בדיקה של כל פרטי המפעיל, השדה, נהלי ההפעלה וההחזקה של השדה הקבועים בספר העזר המבצעי, בדיקות קרקעיות ואוויריות, בדיקת הטרמינל, בדיקת המסלולים – רוחב, אורך, בדיקת מכשולים בסמיכות לשדה התעופה, תאורה, קיבולת השדה, ציוד, ציוד חירום, כיבוי והצלה וכו' .
במסגרת הבדיקות נדרשות ומתבצעות הדגמות של תרגילים, "יבשים" ו"רטובים", בתיאום עם גורמים ממלכתיים אחרים (המשרד לביטחון פנים, פיקוד העורף, משרד הבריאות, רשות הכבאות, ועוד) ועם המפעיל המיועד, על מנת לברר נקודות כניסה ויציאה, בדיקת מהירויות בשטח של הפעלת צוותי חירום, כיבוי והצלה, וכיו"ב.
אם משד"ת בינ"ל מופעלות גם טיסות פנים ארציות - אין לכך השלכה על סיווגו כשדה בינ"ל.
לעומת זאת, שדה תעופה לשימוש פנים ארצי בלבד (כאשר אף טיסה בינ"ל לא מופעלת ממנו, אפילו לא אחת ! ) אינו נדרש לעמוד בכל הסטנדרטים הכלולים בנספח 14 לאמנה, וכיום הרגולציה החלה לגביו קטנה יותר בהיקפה – זו הקבועה בתקנות הבטיחות בשדות התעופה.
מספר המסלולים (מסלולי ההמראה והנחיתה) אף הוא רכיב משמעותי בכמות הבדיקות ומורכבותן. זאת שכן המסלולים הם לב ליבו של שדה התעופה ורבות מהבדיקות נדרשות ביחס לכל אחד מן המסלולים בשדה, כמו למשל: רוחב, אורך, גובה, מכשולים בקרבת המסלול, סמיכות למסלול אחר, תאורה, חוזק ועמידות האספלט, וכיו"ב.
יצוין כי המונח "מסלול" מוגדר בתקנה 1 לתקנות הבטיחות בשדות תעופה - "שטח מלבני מוגדר ומסומן בשדה תעופה המשמש או המיועד לשמש לנחיתה והמראה של כלי טיס". תקנה 1(ב) קובעת כי למונחים שלא הוגדרו במפורש בתקנות האגרות תהיה המשמעות הקבועה בחוק או בתקנות הטיס ועל כן ממילא משמעות המונח "מסלול" נגזרת מהגדרתו בתקנה 1 לתקנות הבטיחות בשדות תעופה.
יצוין כי האגרה בגין מתן רישיון לשדה תעופה הינה חד- פעמית.
לאחר מכן, משולמת אגרה שנתית בגין חידוש הסע"מ בלבד.
לתקנה 34א המוצעת (חידוש ספר עזר למבצעים לשדה תעופה):
בהתאם לפרק ג' לתקנות הבטיחות בשדות התעופה, מפעיל שדה תעופה נדרש להכין ספר עזר מבצעי (להלן- "סע"מ") לשדה התעופה, לשימוש והכוונת כוח האדם שהוא מעסיק בתפקיד ניהול מבצעי, תפעול קרקעי ואחזקה של השדה.
בסע"מ לשדה התעופה מרוכזים כלל הנהלים המבצעיים של מפעיל שדה התעופה, והוא טעון את אישור המנהל.
תוקף אישור המנהל לסע"מ לשדה התעופה הוא לשנה, אם כי במהלך השנה מפעיל שדה התעופה יכול להגיש תיקונים ותוספות לסע"מ, המאושרים בנפרד (מבלי שנגבית על כך אגרה) ומידי שנה נערך תהליך לחידוש אישור הסע"מ. בעבר – אישור סע"מ היה תחליף לרישיון. ואולם בהתאם למצב המשפטי אחרי חקיקת חוק הטיס, לצד הרישיון שניתן ללא הגבלת זמן, מתקיים תהליך שנתי של חידוש הסע"מ לשדה התעופה.
הסע"מ של שדה התעופה לדידם של גורמי המקצוע הרלבנטיים ברת"א כולל את הרכיבים המצוינים בתקנה 10 לתקנות הטיס (בטיחות בשדות תעופה של רשות שדות התעופה), התשנ"ב- 1992 (להלן- "תקנות הבטיחות בשד"ת של רש"ת"),לרבות ומבלי לגרוע מכלליות האמור: מבנה ארגוני של האחראים לתפעול המבצעי של השדה, פטורים חריגות או מגבלות שהוטלו על השדה על ידי מנהל רת"א, מפות, שיטות זיהוי, מיקום מכשולים, תיאור שטחי תפעול, נהלים לשמירה על רציפות תפעולית של המתקנים, נהלי אחזקה, נהלי פיקוח, תיאור עזרים, ציוד ונהלים לציוד הצלה וכיבוי אש, נהלי חירום, וכיו"ב ובהתאם לפירוט בתקנה 10 לתקנות הבטיחות בשד"ת של רש"ת כאמור.
כמובן שככל שבשנה החולפת היו עדכונים של הסטנדרטים הבינ"ל של ארגון התעופה הבינלאומי ביחס לשדות תעופה, ממילא רת"א מוציאה למפעיל השדה הודעה בעניין זה ומבקשת גם לוודא כי עדכן את הסע"מ בהתאם לכך.
האגרה משקפת את תשומות עובדי רת"א הרלבנטיים לעניין בדיקת הסע"מ של שדות התעופה, מדי שנה, לכל מפעיל.
מבוקש כי האגרה בגין אישור שנתי מחודש של הסע"מ תהיה מדי שנה קלנדרית עד 31 בינואר. יובהר לעניין זה כי רישוי ראשוני של שדה תעופה כרוך בעבודה רבה של אנשי רת"א והאגרה בגינו היא בתקנה נפרדת. חידוש סע"מ מדי שנה מצריך עבודה שונה במהותה ובתוכנה ואין קשר מבחינת המועדים למועד הרישוי הראשוני. האגרה בגין אישור וחידוש שנתי לספרי עזר למבצעים לכל השדות התעופה האזרחיים במדינה נכון יותר כי תבוצע במהלך חודש ינואר של השנה הקלנדרית, באופן מרוכז. מנגנון גבייה כזה מקל את עבודת הגבייה על אנשי רת"א העוסקים בכך.
לתקנת משנה (א) –
גם לגבי אגרה זו מוצע כי היא תתבסס על שני הפרמטרים של ייעוד השדה (לטיסות בינלאומיות, לרבות שד"ת מעורב לבינ"ל ופנימיות יחד, או פנים ארציות בלבד) , ומספר המסלולים.
האגרה השנתית המוצעת עבור אישור חידוש סע"מ של שדה תעופה היא בשיעור של 20 אחוזים פחות מהאגרה החד פעמית שרת"א גובה ממפעיל שדה תעופה בעד הרישיון לשדה התעופה, טרם התחלת הפעלתו לראשונה, בהתאמה ביחס לכל הפרמטרים בטבלאות.
זאת שכן לשם חידוש סע"מ לשדה תעופה נעשות בדיקות רבות, אך מעט פחות מקיפות מאלה המתבצעות בתהליך הרישוי הראשוני.
לתקנת משנה (ב) -
פסקה (1) – המחזיק ברישיונות הפעלה להפעלת 2 שדות תעופה או יותר לא ישלם יותר מ- 5.7 מלש"ח בשנה עבור אישור הסע"מים לכל השדות:
לפסקה (1) - מוצע לקבוע כי המחזיק ברישיונות להפעלת 2 שדות תעופה או יותר לא ישלם לרת"א אגרה בשיעור העולה על 5.7 מיליון ₪ בשנה, עבור חידוש ספרי העזר המבצעיים לשדות התעופה הנקובים ברישיונו.
נכון להיום, רשות שדות התעופה היא המפעילה של כל שדות התעופה בישראל. מוצע לקבוע תקרה מקסימלית לאגרה שיהיה עליה לשלם מכוח תקנה 34ב המוצעת, המבוסס על סכום האגרה שהיא משלמת נכון להיום, כ- 5.7 מיליון ₪ לשנה, על מנת למנוע הגדלת האגרה אם ייפתחו שדות תעופה נוספים (תמנע, רמת דוד) אשר יעלו את סכום האגרה הכולל, זאת לשם שמירה על הסטטוס קוו בהקשר זה.
עם זאת יובהר כי נוסח הפיסקה - כללי, וההוראה תחול באופן שווה על כל מפעיל של יותר משדה תעופה אחד במדינה.
לפסקה (2) – לא תיגבה אגרה בגין אישור סע"מ אם טרם חלפו 8 חודשים מיום מתן הרישיון הראשוני לשדה:
מבוקש לקבוע כי לא תיגבה אגרה בגין חידוש סע"מ אם חלפו 8 חודשים או פחות מהיום בו ניתן לשדה רישיון הפעלה לראשונה. זאת משום שברישיון הראשוני מגולמת גם בדיקה של גורמי הפיקוח ברת"א של הסע"מ לשדה, ועל כן, ככל שלא חלף פרק זמן משמעותי, אין מקום לגביית אגרה בגין רכיב זה.
לתקנה 34ב המוצעת (אגרה למבקש/מחזיק רישיון מנחת):
לתקנת משנה (א):
לפי סימן ו' לפרק ב' לחוק הטיס נדרש רישיון מאת מנהל רת"א גם להפעלתו של מנחת.
רישוי מנחתים והפעלתם מתבצע לפי תקנות המנחתים.
בתקנה זו מוצע לקבוע את האגרה שתחול על מבקש רישיון למנחת לראשונה, חידוש רישיון למנחת אם למשל היה קבוע בו מועד תפוגה ולאחר מכן מפעיל המנחת נדרש להליכי חידוש של ממש, וכן אגרה שנתית על מחזיק רישיון כאמור (שיעורי האגרה זהים).
רק מיקומה ונוסחה של התקנה השתנה, אך מבחינת המהות אין שינוי בתוכן או בסכומי האגרות, למעט ביטול האגרה בגין מנחת לכטמ"מ, שכן הוברר כי לא קיימים דה פקטו מנחתים כאלה וכלי הטיס המוטסים מרחוק מבצעים שימוש במנחתים רגילים.
לתקנת משנה (ב) :
גם בהקשר זה מבוקש לקבוע כי האגרה השנתית תיגבה במרוכז במהלך חודש ינואר של השנה הקלנדרית, עד ה- 31 בינואר בכל שנה, לשם קביעת מנגנון גבייה מרוכז, המקל על גורמי המקצוע ברת"א העוסקים בגבייה.
יוער, כי אגרה שנתית ממחזיק רישיון אין משמעה חידוש רישיון, שכן הרישיון ניתן מלכתחילה ברוב המקרים (אם כי לא בכולם) ללא מועד תפוגה.
היה ומפעיל רישיון מנחת לא ישלם את האגרה השנתית במועד- יבצע הפרה של דיני הטיס, המהווה עילה להתליית רישיון לפי הוראת סעיף 38 לחוק הטיס.
להוספת תקנה 35א בתקנות העיקריות - אגרת פטור-
מוצע להוסיף תקנה 35א, שכותרתה: "אגרת פטור".
לתקנת משנה (א)- אגרה בעד בקשת פטור כללית:
לפי סעיף 165 לחוק הטיס מוסמך מנהל רת"א לתת פטור מהוראות רבות בחוק הטיס ותקנותיו, בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות את אי החלת הוראות דיני הטיס, ובלשון החוק: " אם מצא כי בנסיבות העניין ההוראה שלגביה מתבקש הפטור אינה סבירה או אינה מתאימה", וכן בהינתן כי המנהל שוכנע כי תישמר בטיחות ברמה שוות ערך לזו הנשמרת בקיום הוראת הדין ממנה מבוקש הפטור.
מוצע לקבוע אגרה שתחול על מבקש פטור, בסך של 360 ₪ - עלות שעת עבודה אחת של עובדי רת"א.
יצוין כי בממוצע, רת"א משקיעה בטיפול בכל בקשה לפטור זמן ניכר, שכן בדרך כלל יש צורך בבחינה רוחבית של השלכות הבקשה, המערבת מספר עובדים, בחינת תהליך ניהול הסיכונים שהוגש, בקשת השלמות במידת הצורך, וניסוח כתב הפטור או תשובת סירוב מנומקת.
יחד עם זאת, בשלב ראשון, מאחר שמדובר באגרה חדשה, מוצע לקבוע אגרה שוות ערך לעלות של שעת עבודה אחת בלבד.
האגרה תחול עבור בקשה לתיקון או חידוש בקשת פטור, מזמן לזמן. שכן גם תיקון או חידוש פטור מצריך דיון בוועדת הפטורים, המצריכה שעות עבודה של אנשי רת"א העוסקים בנושא.
עם זאת, בקשות אישיות לפטור מתקנות הרישיונות של עובדי טיס לא יצריכו תשלום אגרה ומוצע להחריגן מתקנה זו, זאת שכן, במסגרת ההליך למתן רישיון עובד טיס או הגדר שבו, רשות הרישוי שוקלת , על בסיס בקשות של מבקשי הרישיונות /ההגדרים הכרה בידע, ניסיון או במיומנות שווי ערך שנצברו על ידי המבקש (למשל בצבא או במדינות אחרות). מדובר בתהליכים יומיומיים המטופלים על ידי מנהל אגף רישוי עובדי טיס (אשר הוסמך על ידי מנהל רת"א למתן פטורים אישיים), וכמות העבודה המושקעת בבחינה של בקשה מסוג זה אינה משמעותית מבחינת הזמן המושקע בה. לפיכך ניתן לראות בשירות זה כחלק מהליך הרישוי בעדו משולמת כבר אגרת רישיון/ תוספת הגדר /חידוש רישיון לפי העניין. כמו כן מוצע להתחשב בכך שעובדי הטיס נדרשים לשלם אגרות נוספות במהלך רישויים – תעודה רפואית, מבחן עיוני, מבחן מעשי, וכיו"ב.
לתקנת משנה (ב)- אגרה בעד בקשת פטור בהקשר של תובלה אווירית של חומרים מסוכנים:
מתן פטור בנושא הובלה אווירית של חומרים מסוכנים מוסדר בסעיף 74(ד) לחוק הטיס, הקובע תנאים מעט שונים מאלה הקובעים בסעיף 165 לחוק הטיס. הסדר מפורט ביחס לכך קיים בתקנה 4 לתקנות הטיס (הובלת חומרים מסוכנים), התשמ"ד – 1983.
מוצע לקבוע אגרה בתעריף גבוה יותר עבור בקשה לפטור מסוג זה. זאת משום שבקשות לפטור לפי תקנות אלה הינן בקשות מורכבות יותר ומצריכות עבודה רבה של אנשי רת"א על הבקשה, לרבות: לימוד הבקשה על כל צרופותיה, לעיתים בירורים נוספים מול המבקש ומול רשויות של מדינות זרות המעורבות בתהליך, ואף ביקור בשטח לשם לימוד נושא הבקשה, בדיקה מול הוראות ארגון התעופה הבינלאומי ה ICAO באמנה ובנספחיה ובספר ההוראות הטכניות לחומרים מסוכנים לגבי התקינה הבינלאומית החלה על המקרה, התייעצות עם גורמים בתוך רת"א ואישור מנהל רת"א לעמדה, והנפקת מסמך הפטור או מכתב סירוב למבקש.
רת"א מעריכה כי היא משקיעה בכל בקשת פטור בתחום החומרים המסוכנים כ- 3 שעות עבודה בממוצע, ועל כן מתבקשת אגרה בגובה 1,090 ₪ המשקפת 3 שעות עבודה בערך שעה של 360 ש"ח.
יצוין כי מרבית המבקשים הם גורמים בתעשייה המבקשים לשלוח את החומר המסוכן בדרך האוויר (מפעלים העוסקים בייצור סוללות, נשק, התעשיות הביטחוניות ועוד), או גורמים זרים, ולאו דווקא מפעילים אוויריים ישראליים.
להוספת תקנה 35ב בתקנות העיקריות- אגרה בעד אישור מדמה טיסה:
בקשה לאישור מדמה טיסה יכולה להיות מוגשת לגורמי המקצוע הרלבנטיים ברת"א, לפי תקנות: 318(ו), 320(ו), 331(א), 333(ד) ו- 436(א) לתקנות ההפעלה, או לפי תקנות 1, 152 ו- 153 לתקנות הרישיונות.
בקשה לאישור מדמה טיסה (סימולטור) לשם ביצוע מבחנים מעשיים הנדרשים ממי שמבקש רישיון כעובד טיס או חידושו או תוספת הגדרים ברישיון קיים, במקרים מסוימים וביחס לחלק ממקצועות הטיס, מצריכה מעובדי רת"א השקעה של זמן ומשאבים.
הסימולטור נבדק ע"י הגורמים הרלבנטיים ברת"א במובן זה שעומד במדדים מקצועיים שונים ומתאים לביצוע הבחינות הנדרשות.
נוהל אישור סימולטור מפורסם באתר האינטרנט של רת"א - OPS 1.1.062 - EAVLUATE SIMULATOR ובו מפורטים שלבי העבודה של אנשי רת"א לעניין הבדיקות הנחוצות, טרם מתן האישור/ הסירוב לאישור הסימולטור, ובתמצית השלבים הם כלהלן:
הגשת בקשה לאישור סימולטור חדש ע"י מפעיל אווירי בצירוף כל המסמכים והתעודות הרלבנטיים לסימולטור המבוקש, והפירוט הנדרש ביחס לאילו אימונים / מבחנים הסימולטור מיועד (למשל: מבחן הגדר, מבחן מכשירים, CAT III שעורי הקפות ראייה וכו').
המסמכים אותם יש להעביר: טופס בקשה לאישור סימולטור, Qualification Certificate Evaluation report, ורשימת שדות מאושרים ל- Visual approach.
בדיקת המסמכים ע"י מפקח והוצאת אישור זמני לשימוש בסימולטור, עד לבדיקתו ואישורו הקבוע ע"י רת"א.
נסיעת מפקח פק"א לבדיקת הסימולטור ואישורו (בד"כ לחו"ל).
אישור מפקח רת"א לשימוש בסימולטור, או דחייה במידה ולא עומד בדרישות, ומסמך ממצאים/ הוראות לתיקון ליקויים, ככל שיש כאלה.
הוצאת אישור למפעיל האווירי לשימוש בסימולטור לאימונים / מבחנים המבוקשים או מכתב תשובה המסביר מדוע הסימולטור לא אושר ואינו מתאים.
לשם כך, מבוקשת אגרה בגובה 720 ₪, שוות ערך לכשעתיים עבודה של עובד רת"א, וכן תוספת של 360 ₪ לשעה, אם היקף העבודה של עובדי רת"א שהושקעה לשם בדיקת הסימולטור ואישורו התמשכה למעלה משעתיים.
היה ונסיעת המפקח מטעם רת"א לסימולטור בחו"ל לשם אישורו – רת"א תגבה החזר הוצאות הטיסה והשהות של המפקח בחו"ל לפי תקנה 37.
יוער, כי תוקף האישור מתחדש מזמן לזמן, ועל כך רת"א לא תגבה אגרה. האגרה רק בעד עבודת אנשי רת"א לשם מתן האישור הראשוני לסימולטור כאמור.
לתיקון תקנה 37 בתקנות העיקריות - תשלום הוצאות למתן שירות בחוץ לארץ, וכן תיקונים נלווים בתקנות מספר: 9, 10, 23, 28 ו- 29 לתקנות העיקריות:
הסבר לתיקון המונח "אש"ל":
תקנה 37 לתקנות העיקריות קובעת שיעורי אגרה והחזר הוצאות שגובה רת"א מקום שמבוקשים שירותיה בחוץ לארץ כלהלן: "המבקש לקבל את שירותי הרשות בחוץ לארץ ישלם 360 שקלים חדשים בעד כל שעת עבודה של עובד הרשות או של מי שהסמיכה אשר הושקעה במתן השירות, לרבות שעות הטיסה הכרוכות בביצוע העבודה אך לא יותר מ-24 שעות טיסה כאמור, ובתוספת הוצאות אש"ל בכפוף להוראות החשב הכללי; הוצאות הטיסה והאש"ל הצפויות ישולמו עד 7 ימים לפני ביצוע הטיסה; התשלום הסופי יבוצע בתוך 30 ימים מיום קבלת הדרישה"
הגורם המבקש את שירותי רת"א בחו"ל נדרש לשאת בהוצאותיהם של עובדי רת"א בחו"ל, לשם מתן השירות כאמור.
התקנה בהקשר זה נוקבת במונח "אש"ל" – מונח שהיה נהוג בעבר ואינו נהוג עוד.
התקנה בעניין זה אינה מעודכנת ואינה תואמת את המונחים הנוהגים בהוראות התכ"מ (תקנון כספים ומשק) שמפרסם אגף החשכ"ל (החשב הכללי) במשרד האוצר מזמן לזמן לעניין זה ושלפיהן מחוייבים הגורמים המבקשים בהוצאות עובדי רת"א ע"י מחלקת הכספים ברת"א.
משכך ולשם הבהרה בנקודה זו, על מנת שהתקנה תעלה בקנה אחד באופן ברור ומפורש עם הוראות התכ"מ של החשכ"ל במשרד האוצר כאמור, מבוקש לבצע תיקון מונחים.
כך "הוצאות טיסה ואש"ל" הוחלפו במונחים "הוצאות הטיסה, הלינה, הכלכלה, התחבורה והביטוח".
הסבר לעניין שינויים במועדי התשלום:
כיום קיימת חובה לשלם את הוצאות הטיסה והאש"ל הצפויות עד 7 ימים לפני ביצוע הטיסה. מבוקש לשנות זאת ל- 5 ימים, מאחר שבפועל מבקשי השירותים השונים מתקשים לעמוד בלוח זמנים זה, ואין חשיבות מהותית לעמוד עליו.
כיום קבוע כי התשלום הסופי יבוצע מהגוף שביקש את השירות בחו"ל לרת"א בתוך 30 ימים מיום קבלת הדרישה על ידי מחלקת הכספים ברת"א. גם לוח זמנים זה קשה ליישום ובפעול מבוצע התשלום לאחר כ- 40 ימים מיום קבלת הדרישה. שוב, על מנת להתאים את ההוראה למציאות בשטח (כאשר אין עניין מיוחד בקבלת התשלום תוך 30 ימים דווקא) מוצע להאריך את המועד לתשלום ב- 10 ימים.
הסבר להוספת הסיפה לתקנה- "בלעדיות" לתקנה 37- תשלום הוצאות בגין שעות עבודה שביצעו עובדי רת"א בחו"ל - יהיה תמיד לפי הוראות תקנה 37 בלבד, ולא לפי הוראות בתקנה אחרת בתקנות אלה:
במסגרת התקנות העיקריות קיימות הפניות לתקנה 37 כלהלן:
בתקנה 9 (א) (אגרה ותשלום הוצאות למתן תעודת סוג או אישור פריט אווירונאוטי):
(א) המבקש תעודת סוג, תעודת סוג זמנית, שינוי בתעודת סוג (ATC), חידוש תעודת סוג או תעודת סוג תוספת (STC) של מדינת ישראל או של מדינת חוץ באמצעות הרשות, ישלם בעדם –
(1) בעת הגשת הבקשה 2,180 שקלים חדשים;
(2) תוספת של 360 שקלים חדשים בעד כל שעת עבודה של עובד הרשות או של מי שהסמיכה, אשר הושקעה במתן השירות לכל שעת עבודה שמעבר לשעתיים הראשונות; ניתנו השירותים מחוץ לארץ ישלם כאמור בתקנה 37."
בתקנה 10 (אגרה ותשלום הוצאות בעד מתן תעודת ייצור, תעודת יצרן חלקים ואישור ייצור פריט אווירונאוטי):
"המבקש תעודת ייצור, תעודת יצרן חלקים, אישור פריט אווירונאוטי, שינוים, תיקונם או אישור לסטייה מהם, ישלם בעדם –
(1) בעת הגשת הבקשה 2,180 שקלים חדשים;
(2) תוספת של 360 שקלים חדשים בעד כל שעת עבודה של עובד הרשות או של מי שהסמיכה, אשר הושקעה במתן השירות, לכל שעת עבודה שמעבר לשעתיים הראשונות; ניתנו השירותים מחוץ לארץ ישלם כאמור בתקנה 37."
בתקנה 23 (הוצאות בחינה בחוץ לארץ):
"המבקש להיבחן מחוץ לישראל לצורך מתן רישיון או אישורו או לצורך מתן הגדר או חידוש הזכויות על פיו, או בעל כלי טיס המבקש לערוך לעובדיו בחינה כאמור, ישלם, או המבקש להיבחן מחוץ לישראל לצורך קבלת או חידוש של מינוי כבוחן לפי תקנה 71 לתקנות הרישיונות ישלם, נוסף על האגרות הקבועות בתקנות 20 ו-21 הוצאות כאמור בתקנה 37."
בתקנה 28(ב) (אגרת טיפול בהסכם לחכירת כלי טיס):
"(א) בעל רישיון הפעלה אווירית, המבקש להפעיל כלי טיס שאינו רשום בפנקס, החכור על ידו בלא צוות, ישלם בעת המצאת הסכם החכירה למנהל, אגרה לפי משקל כלי הטיס כמפורט להלן: ...
(ב) ניתנו השירותים מחוץ לארץ ישלם המבקש בנוסף על האמור בתקנת משנה (א) תשלום כאמור בתקנה 37."
בתקנה 29(א) (הוצאות אישור טייס בוחן):
"בעל רישיון הפעלה אווירית המבקש אישור המנהל לטייס בוחן כמשמעותו בתקנה 323 לתקנות ההפעלה, ישלם 360 שקלים חדשים בעד כל שעת עבודה של עובד הרשות או של מי שהסמיכה אשר הושקעה במתן השירות; ניתנו השירותים מחוץ לארץ, ישלם כאמור בתקנה 37."
בתקנות 9, 10 ו-29(א) ההפניה לתקנה 37 היא בהקשר של חובת תשלום לפי שעות עבודה. במקרה זה התוספת שמוסיפה תקנה 37 היא חובת תשלום הוצאות הטיסה והאש"ל, וכן אופן חישוב שעות הטיסה במסגרת שעות העבודה שהושקעו במתן השירות.
לעומת זאת, בתקנות 23 ו- 28 ההפניות הן לתשלום שהוא בנוסף לאגרת בקשה בסכום קבוע (ולא כפונקציה של שעות העבודה), ולכן כל התשלום לפי תקנה 37 הוא בנוסף על האמור בתקנות אלה.
לנוכח נוסחה הכללי של תקנה 37 , הרי שההפניות בתקנות 23 ו- 28 הן מיותרות.
בנוסף, קיומה של הוראה כללית המחייבת תשלום הוצאות הרשות בכל מקרה שהשירות ניתן מחוץ לישראל (בתקנה 37) לצד הוראות פרטניות רק בחלק מהתקנות, עלול ליצור חוסר ודאות לגבי התקנות לצדן לא פורט מנגנון זה.
כך לדוגמה, תקנה 37 חלה גם במקרה שבו מבוקש כי בדיקות לכלי טיס לשם מתן תעודת כושר טיסה יבוצעו מחוץ לישראל, הגם שבתקנות 7 ו- 8 לא נקבעה הוראה המפנה לתקנה 37.
לפיכך, למען האחידות והבהירות, מוצע לבטל את כל ההפניות לתקנה 37, ולבצע בה תיקוני נוסח שיבהירו את האמור לעיל:
כי התשלום לפי תקנה 37 הוא בנוסף על האגרות הקבועות בתקנות הפרטניות;
כי כאשר האגרה לפי תקנה פרטנית היא תשלום לפי שעות עבודה שהושקעו במתן השירות, הרי שעל חלק השירות שניתן בחו"ל יש לשלם לפי תקנה 37 ולא לפי התקנה הפרטנית, ואילו על חלק העבודה שנעשה בארץ, אם נעשה כזה, (למשל- בדיקת ספרויות במשרדי הרשות בארץ לפני הנסיעה של הגורם המקצועי לחו"ל) - ישולם לפי התקנה העיקרית, בתעריף השעתי הנקוב בה במכפלת מספר השעות שבוצעו בארץ טרם הנסיעה.
להוספת תקנה 39(ב) - הוספת מועד קצוב לתשלום אגרה המחושבת לפי שעות עבודה של עובד רת"א:
תקנה 39 לתקנות העיקריות קובעת כי רת"א לא תיתן רישיון תעודה אישור או הרשאה שנקבעה בעדם אגרה לפי התקנות העיקריות, לא תחדשה ולא תתקנה וכן לא תיתן שירות אחר אלא אם כן המבקש שילם את האגרה במלואה.
כלומר, הגם שלא נקצב בתקנות מועד מחייב לתשלום האגרה , הרי שהסדר זה מהווה תמריץ למשלם לתשלום האגרה שכן מבקש השירות לא יקבל השירות ללא התשלום.
האגרה בגין שירות שרת"א נדרשת לו על ידי גופים מפוקחים יכולה להיות אחת מ- 2 סוגים:
אגרה בסכום גלובאלי המשולמת במועד הבקשה;
אגרה המחושבת לפי שעות עבודה של עובדי רת"א, שמבוצעות אחרי הגשת הבקשה, וטרם הנפקת האישור/ התעודה/ ההיתר המבוקש על ידי רת"א.
במספר תקנות בקובץ המוצע קיימת אגרה המחושבת לפי שעות עבודה: בתקנה 8 - תעודת כושר טיסה מיוחדת; בתקנה 9- תעודת סוג; בתקנה 10 - תעודת יצרן; בתקנה 11 - תעודות שונות לכטמ"מים; בתקנה 13- אישור כושר אווירי ליצוא פריט; בתקנה 16א- שינוי או תיקון גדול בכלי טיס; בתקנה 29- הוצאות לטייס בוחן; וכן בתקנה 37 - הוצאות רת"א בחו"ל.
יוצא אם כן כי בפרויקטים גדולים וארוכי טווח שיכולים להתמשך על פני מספר שנים ויושקעו בהם מאות או אלפי שעות עבודה של עובדי רת"א – למשל, בתהליך שך מתן תעודות סוג למתכן ישראלי - אין כל תקנה מחייבת לגבי המועד שבו מבקש השירות נדרש לשלם על שעות העבודה. כמובן אין זה הגיוני לגבות את כל התשלום עבור מאות ואלפי שעות עבודה רק בתום פרויקט הרישוי.
נציין כי מנגד, בתקנה 37 העוסקת בתשלום עבור מתן שירות מחוץ לישראל קיימת הוראה בדבר המועד לתשלום (כרגע 30 ימים, שמבוקש לשנות ל- 40 ימים במסגרת התיקונים המוצעים לתקנה 37, על מנת להקל עם התעשייה).
מאחר ולא אחת רת"א נתקלת בסיטואציה בה נשלחת הוראת חיוב לפי שעות עבודה לגוף המבקש, והגוף המבקש משלם רק לאחר פרק זמן ארוך, ולאחר תזכורות חוזרות ונשנות מצד מחלקת הכספים ברת"א, מבוקש להוסיף בתקנה הוראה מפורשת, המחייבת את המבקש לשלם את האגרה המחושבת לפי שעות עבודה, בתוך 40 ימים מיום קבלת הודעת החיוב כאמור.
בכך תהיה קוהרנטיות בין התקנות הקובעות חיוב לפי שעה ללא זמן קצוב, לבין נוסח תקנה 37, שעניינה אגרה המחושבת לפי שעות עבודה של עובדי רת"א בחו"ל, תוך פרק זמן קצוב מיום קבלת ההודעה אצל המבקש – 40 ימים.
לשם כך, מבוקש להוסיף בכותרת המשנה את המילים "וקציבת מועד לתשלום אגרה המחושבת לפי שעות עבודה", לסמן את האמור בתקנה 39 כתקנת משנה (א), וכן להוסיף לה תקנת משנה (ב) ובה נקבע כי במידה והאגרה מחושבת לפי שעות עבודה של עובד הרשות- המבקש ישלם את האגרה בתוך 40 ימים מיום קבלת הדרישה.
להוראת המעבר המוצעת:
מכיוון שסכומי האגרות מעוגלים אך במועד העדכון הבא (ינואר 2022) נעדכן את הסכום הלא מעוגל, ואז נעגל שוב את הסכום שעודכן – עלול להיווצר מצב שבו יהיו פערים בין סכומי האגרות החדשות (לפי התיקון המוצע) וסכומי האגרות הישנות, הקודמות (אשר לא תוקנו בתיקון זה), גם מקום שהסכום – זהה, זאת משום שהאגרות החדשות שקבענו הן בסכומים מעוגלים לגמרי.
לפיכך, מוצע בזאת נוסח של הוראת מעבר, המצמידה את סכומי האגרות לפי תיקון זה (החדשות) לסכומים שיעודכנו במדד הקרוב (נובמבר 2021) ויפורסמו בינואר 2022, בהתאם להוראת תקנה 40, לסכומי האגרות הישנות, הקודמות (במקור, כלומר האגרות שלא תוקנו בתיקון זה), בכל מקום שסכום האגרה זהה, וזאת על מנת שלא יווצר פער בין סכום אגרה חדש לישן, מקום שהסכום – זהה כאמור.
להוראת התחילה:
נוהג שגור כי חקיקת משנה תיכנס לתוקף משפטי 30 ימים לאחר פרסומן. רת"א לא רואה צורך בהיערכות מיוחדת מצידה או מצד הציבור בהקשר זה לעדכון סכומי האגרות, ולכן נקובה בהצעת התקנות הצעת מועד כניסה לתוקף של התיקונים בתקנות אלו - לאחר 30 ימים ממועד הפרסום