חומר רקע

קידום רישום כתובת מדוייקת(נ.צ.) לתושבי הפזורה הבדואית בנגב המצב היום הוא שלתושבי הפזורה הבדואית בנגב אין רישום כתובת, ומקום מגוריו של תושב הפזורה מוגדר בתעודת הזהות באמצעות שם השבט. בפועל מדובר לעיתים בשבט המתגורר במרחבים המתפרסים על עשרות ק"מ, כך שאין כל קשר בין הכתוב בתעודת הזהות ובמרשם האוכלוסין – לבין היכר ממשי על מיקום מגוריו של האזרח ולמדינה אין שמץ של מושג בדבר מקום המגורים שלו,או של משפחתו. המצב ה קיים מתבסס על תקנות מרשם האוכלוסין (רישום מען), תשל"ד- 1974 :) 6. הו דעה על המען של שבט בדוי המשתרע על שטח רחב, תכלול א ת שם השבט הבדוי המצויין בטור א' בתוספת השלישית, את שם הנפה המצויין לצדו בטור ב' ואת שם המחוז לפי טור ג.' הכשליםבמצב הקיים היעדר מידע על מקום מגוריו של התושב מהווה כשל עמוק בסוגיית המשילות ומתן שירות לתושב, במגוון היבטים. להלן בקליפת האגוז, מספר דוגמאות: מתן שירות: אזרחי מדינת ישראל מקבלים שירותים מונציפליים ברשות המקומית בה הם גרים. תקצוב השירותים והפניית המשאבים ממשרדי הממשלה ( כגון שירותי רווחה, חינוך, רפואה וכיוצ"ב) מתבסס על רישום גיאוגרפי של כל תושב. המצב הקיים בפזורה גורם לחוסר יעילות עצום ומונע מגורמי הממשל לתכנן ולהעניק שירות יעיל לכלל תושבי הפזורה, לרבות מעקב סדור אחר מצבם הפיזי של גורמים מוחלשים בחברה הבדואית כגון נשים פוליגמיות וילדים. עיוות בהקצאת משאבים: הואיל וחלק ניכר מהשירות לתושבי הפזורה נעשה באמצעות הרשויות הבדואיות המוכרות, נגרם פער בין מקום המגורים לבין הרישום למתן השירות (ראו דוח מבקר המדינה בעניין זה) עובדה המקשה על הקצאת משאבים ומאפשרת הגדלת תקציבים באופן בלתי מבוקר – מחד, ומניעת תקציבים ממי שהם מיועדים לו – מאידך. הזכות לבחור ולהיבחר: סוגיית רישום הכתובת עולה מדי מערכת בחירות. היעדר כתובת גיאוגרפית מקשה על הקצאה נכונה של תושבי הפזורה לקלפיות במקום מגוריהם – וגורם לעוול כלפי תושבים הנאלצים לנסוע מרחק רב בכדי לממש את זכותם הדמוקרטית, ומאידך – מעמיס עלויות מיותרות על קיומן של הבחירות במרחב זה. אכיפה: לא ניתן לבצע אכיפה כלפי תושב באופן מלא, מבלי לדעת את מקום מגוריו. החל בקשר היסודי עם גורמי הממשלה לשם קבלת מכתבים, מידע והתראות, וכלה בהיבטים של גביית מיסים, תשלומים וחובות. המצב הקיים גורם לנתק בין התושב לבין גורמי הממשל, ובנוסף – מאפשר לתושבי הפזורה לחיות "תחת הרדאר" ללא פיקוח ממשלתי ואכיפה כלשהי. בעניין זה ניתן לציין כי רוב תופעת הפוליגמיה במגזר הבדואי בנגב –מתרחשת בפזורה הרחק מעין גורמי הרווחה והפיקוח., הפתרון המוצע: רישום כתובות לתושבי הפזורה לפי נ.צ.מדויק(12 ספרות)אשריידגםבמקוםהמגוריםשלאבי המשפחהעלידיסוקריםמטעם הרשויותבאמצעותתיקוןתקנותהרישום. התייחסות לסוגיית הכתובות וההלכות – דוחמבקר המדינה 72 א לשנת 2021 : קושי בהערכת מספר התושבים הבדואים שמתגוררים בנגב והשלכותיו: גודל האוכלוסייה בנגב בכלל והאוכלוסייה הבדואית בפרט קשה להערכה, וזאת בין היתר מכיוון שלמתגוררים בכפרים הלא- מוכרים (להלן - הפזורה) אין כתובת רשמית. נוסף על כך, חלק מהם מדווחים לרשויות השונות שהם מתגוררים באחד מיישובי הקבע, ולהפך. בלוח 5 להלן פרטים בדבר הפער שבין נתוני רשות האוכלוסין לנתוני רשות ההסדרה בכל הנוגע למקום מגוריהם ולמספרם של התושבים הבדואים הרשומים כבעלי מקום מגורים בנגב. לוח 5 : הפער בין נתוני רשות האוכלוסין לרשות ההסדרה בנוגע למקום מגוריהם ולמספרם של התושבים הבדואים בנגב (באלפים) נתוני רשות האוכלוסין נתוני רשות ה הסדרה שבע הרשויות ה מקומיות1 הבדואיות 151 62% 105 43% שתי המועצות ה אזוריות2 11 5% 34 14% הפזורה 80 33% 103 43% סה"כ 242 100% 242 100% על פי נתוני רשות האוכלוסין ורשות ההסדרה שהתקבלו ב- 2018 , בעיבוד משרד מבקר המדינה. מנתוני הלוח עולה כי בנוגע לכלל אוכלוסיית הבדואים בנגב המונה כ- 242,000 איש, ישנם פערים גדולים בין נתוני רישום המגורים של הבדואים שבידי רשות ההסדרה לבין הנתונים המצויים ברשות האוכלוסין. כך לדוגמה, על פי נתוני רשות האוכלוסין, מספר הבדואים המתגוררים בשבע הרשויות המקומיות גדול ב- 46,000 ממספר הבדואים הרשומים ברשות ההסדרה. לעומת זאת, נתוני רשות ההסדרה מעלים פער של כ- 23,000 בדואים במועצות האזוריות אל- קסום ונווה מדבר ועוד פער של כ- 23,000 בדואים בפזורה שמחוץ לשטחי הקו הכחול של היישובים לעומת מספרם הרשום ברשות האוכלוסין. השונות בנתונים קיימת גם במשרדי הממשלה, המעניקים תמיכות לרשויות המקומיות על פי נתוני האוכלוסין הרשומים בכל משרד ממשלתי. בתרשים 7 להלן מוצגים נתונים על מספר תושבי הפזורה הרשומים ב מועצה האזורית אל-קסום אומיוחסים אליה בשנים 2015 - 2016 . תרשים 7 : במועצה האזורית אל מספר תושבי הפזורה - הרשומים או המיוחסים,)( קסום לפימקור הרישום אוהאומדן, 2015 - 2016 רהט, כסייפה, ערערה בנגב, תלשבע, לקייה,חורה ושגבשלום. 1 2 המועצותהאזוריות נווה מדבר ואל קסום. על פי נתוני משרדי הממשלה, בעיבוד משרד מבקר המדינה. ועדות לחלוקת הכנסות מנכסים מניבים בין היישובים בנגב: השונות בנתונים קיימת גם בוועדות החקירה של משרד הפנים לבחינת שינויים בחלוקת הכנסות מנכסים מניבים בנגב (בעיקר בסיסי צבא), שנסמכו על אומדנים עתידיים של רשות ההסדרה, שנערכו בפברואר 2017 . לדוגמה, דוח הוועדה לחלוקת הכנסות מהמועצה המקומית תעשייתית רמת חובב, שהוגש למנכ"ל משרד הפנים ביוני 2018 , אמד את סך המתגוררים בשתי המועצות האזוריות אל-קסום ונווה- מדבר בכ- 51,000 איש3 ( 24,600 באל- קסום ו- 26,500 בנווה- מדבר.) תקנה 6 לתקנות מרשם האוכלוסין ( רישום מען) , התשל"ד - 1974 ( להלן - התקנות,) קובעת: "הודעה על המען של שבט בדוי המשתרע על שטח רחב, תכלול את שם השבט הבדוי המצוין בטור א' בתוספת השלישית, את שם הנפה המצוין לצדו בטור ב' ואת שם המחוז לפיטור ג."' השונות בנתוני הרישום של מגורי הבדואים בנגב נובעת בין השאר מהעובדה שבמרשם האוכלוסין קיים סימול ייחודי, המאפשר לאוכלוסייה הבדואית בנגב להירשם בסימול יישוב "שבט", שבניגוד ליישוב המעוגן אינו תחום בהכרח במרחב. לדוגמה, שבט מסעודין אל- עזאזמה פרוס מבאר שבע ועד למצפה רמון, מרחב של עשרות קילומטרים. כך, נכון לפברואר 2017 , כ- 80,000 תושבים (לכאורה, תושבי הפזורה כאמור לעיל) רשומים במרשם האוכלוסין על פיסימול היישוב "שבט." כמו כן, מרבית שינויי הכתובות באוכלוסייה הבדואית בדרום הם של אנשים ששינו את כתובת ם מהסימול "שבט," שחסר ציון גיאוגרפי במרשם, ליישובי הקבע. כל שינוי מהסימול "שבט" ליישוב נרשם כשינוי כתובת, אף שבפועל לא התבצע שינוי במיקומו הגיאוגרפי של התושב, והשינוי הוא מינהלי לצורך שיוך מוניציפלי. בשנים האחרונות השינויים בעיקרם הם לשמות ה יישובים החדשים במועצות האזוריות נווה מדבר ואל- קסום. בדוח זה לא פורטה דרך עריכתהאומדןשל רשותהבדואים, אולם בדוחשל ועדתחקירה אחרת, בנוגע 3 לחלוקתההכנסות מבסיס נבטים, צוין למשל לגבי אומדן תושבי אל- קסום - 24,600 נפש: "מדובר על מספרי אוכלוסייההמיועדת להתאכלס ביישוביהמועצההאזורית בהתאם לנתוניהרשות להסדרה." במצגת של נציגת מועצת אל- קסום, שהוכנה בשנת 2017 לקראת דיון בוועדת הכספים של הכנסת, פורטו סיבות אפשריות נוספות לרישום הנהוג של מען האזרח על פי שיוכו השבטי גם ביישובים מוכרים: חשש לאיבוד זכויות בתביעות בעלות; חשש משלילת אזרחות4 ; אי- הסכמה עם השם הרשמי שניתן ליישוב; פערים בגובה הטבת המס בין הרשויות המקומיות הבדואיות; תהליך מסורבל לשינוי מען ליישוב של מועצה אזורית לעומת שינוי מען ל יישוב קבע5 ; והרצון להשתייך ליישוב מסוים לצורך קבלת זכות הצבעה באותו יישוב בבחירות המקומיות. בפברואר 2020 פנה משרד מבקר המדינה לרשות האוכלוסין בבקשה לקבל נתונים מעודכנים לגבי מספר התושבים הרשומים ביישובים הבדואיים, כולל האנשים שחיים בפזורה. בתשובת רשות האוכלוסין מאותו חודש עולה כי לרשות האוכלוסין אין אומדן להיקף האנשים החיים בפזורה, והיא אינה מנהלת אומדנים לגבי אוכלוסיות מסוימות. הרשות ציינה בתשובתה כי "בידי הרשות הסמכות והחובה עפ"י חוק המרשם, לנהל את רישומי התושבים. משכך, אין ביכולתנו להעריך כמות תושבים באזור מסוים, אלא עפ"י הרישום בלבד." בלוח 6 להלן נתוני רשות האוכלוסין על מספר התושבים שמענם הרשום במרשם האוכלוסין הוא ביישוב בדואי בנגב, נכון לפברואר 2020 . לוח 6 : בנגב, ובמועצות הבדואיים ביישובים הרשומים התושבים מספר פברואר 2020 שם היישוב היישוב שם מספר במועצת מספר במועצת מספר שם היישוב התושבים אל-קסום התושבים נווה מדבר התושבים תל שבע מיכחול קס'ר א- סיר 20,636 862 2,461 כסייפה תראבין ביר הדאג' 17,937 1,147 2,702 לקייה א-דריג'את אבו תלול 15,550 1,008 2,031 רהט 67,737 אום בטין 4,053 אבו קרינאת 1,093 ערערה בנגב א- סייד סה"כ 18,377 3,340 8,287 שגב שלום 11,031 סעווה 1,876 חורה כוחלה 17,911 437 סה"כ ביישובים 169,179 סה"כ 12,723 על פי נתוני רשות האוכלוסין, בעיבוד משרד מבקר המדינה. כאמור, דוח הוועדה לחלוקת הכנסות אמד את סך המתגוררים בשתי המועצות האזוריות אל-קסום ונווה מדבר בכ- 51,000 איש (24,600 באל- קסום ו- 26,500 בנווה מדבר.) מנתוני הלוח עולה כי נתוני רשות האוכלוסין מפברואר 2020 לגבי מספר התושבים הרשומים במועצות האזוריות נווה מדבר ואל- קסום נמוכים משמעותית מנתוני הוועדה לחלוקת הכנסות מ המועצה המקומית תעשייתית רמת חובב. כך, במועצת נווה מדבר רשומים 8,287 תושבים, לעומת 26,500 תושבים לפי נתוני הוועדה, ובמועצת אל- קסום רשומים 12,723 תושבים, לעומת 24,600 תושבים על פי נתוני הוועדה. 4 ראו בעניין זה דיון בוועדתהפנים והגנתהסביבהשלהכנסת בנושא "תעודות זהות ורישיון לישיבת קבע בקרבהאזרחיםהבדואים בנגב" (8.12.15 .) תהליךשינויהכתובת למתגורר בתחומיהמועצההאזוריתהוא כפול: ראשית יש לשנות אתהכתובת 5 במזכירותהיישוב, ולאחר מכן במועצההאזורית. משרד מבקר המדינה מציין כי בהיעדר נתונים מלאים המשקפים את מספר התושבים הגרים פיזית בתחומי השיפוט של כל אחד מהיישובים, ההחלטות בכל מה שקשור לתקצוב רשויות, לתכנון התשתיות ביישוב וכיוצא באלו לא יהיו מבוססות דיין וככל שייושמו יביאו לפגיעה בכל התחומים הרלוונטיים - חינוך, רווחה, בריאות, תחבורה ותקשורת. הואיל ותקציבי משרדי הממשלה בכלל ומשרד הפנים בפרט מחולקים בין הרשויות המקומיות לפי מספר התושבים שבמרשם האוכלוסין, כלל הפערים שצוינו לעיל (בין מספר התושבים הרשומים ברשות מקומית - עירייה או מועצה מקומית, למעט מועצה אזורית - מסוימת לבין מספר מקבלי השירותים בפועל מאותה רשות) פוגעים ביכולת התפקוד של הרשויות הבדואיות, כפי שיפורט להלן: תכנון שירותים מוניציפליים: חוסר יכולת להכין תוכניות אב ותוכניות אסטרטגיות וחוסר יכולת לתכנן שירותים מוניציפליים בצורה מושכלת. תכנון היקף כוח האדם וגיוסו: כוח האדם הנדרש לטיפול בשירותים הניתנים לתושבים הוא חסר, היות שהוא מבוסס על המבנה הארגוני ברשויות ורשימות התושבים הלא- מעודכנות. תקצוב חסר: הרשויות המקומיות אינן מתוקצבות עבור אלו שכתובתם "שבט", אשר אינם משויכים לכאורה לשום רשות מקומית (ראו על כך בהמשך בפרק הדן במענקי האיזון.) כתוצאה מכך קיימת הקצאה שגויה של משאבים בקרב הרשויות המקומיות הבדואיות - לרעת המועצות האזוריות ולטובת שאר הרשויות המקומיות (עירייה אחת ושש מועצות מקומיות) - הקצאה שאינה מביאה בחשבון את אלה שכתובתם שונה ממגוריהם בפועל במרחב. הפער שבין גודל האוכלוסייה שנסמכת על שירותיהן של כל אחת מהמועצות האזוריות לבין מספר התושבים הרשומים בהן מוביל לתקצוב חסר ולדיונים חוזרים ונשנים עם משרדי הממשלה בנושא הקצאות הכספים המיועדים למועצ ות האזוריתו. פער זה גדול לעומת הפער המקביל ברשויות המקומיות. כך לדוגמה, בדצמבר 2015 קיבלה ממשלת ישראל את החלטה 922 בדבר "פעילות הממשלה לפיתוח כלכלי באוכלוסיית המיעוטים בשנים 2016 - 2020 ". בהחלטה זו תוקצבו6 הרשויות הערביות במענק פיתוח רב- שנתי הנסמך על נתוני האוכלוסין שלהם7. כל אחת מהמועצות האזוריות נווה מדבר ואל- קסום, המעניקות שירותים לעשרות אלפי תושבים, תוקצבה במענק של 3.938 מיליון ש"ח, סכום הזהה למענק שקיבלו רשויות שמספר תושביהן עומד על כ- 3,000 נפש8. רשות ההסדרה ציינה בתשובתה: "לרשות הבדואים אין רישום כתובות של הבדואים. הרשות הכינה סקר ואומדן של מספר הנפשות האמיתי בכל ישוב לפי כמות המבנים ולא לפי הרישום בפועל במרשם האוכלוסין, שכן תושבים רבים משאירים את כתובת השבט במקום לרשום את כתובת המגורים. אציין בעניין זה כי הרשות קידמה עם רשות האוכלוסין הצעה לביטול הרישום לפי השבט ומעבר לרישום בכתובת המגורים. התקנה ממתינה לחתימת שר הפנים.. . הוועדה לחלוקת הכנסות של משרד הפנים][ קיבלה את האומדן על פי "נוהלהקצאת תקציב תגבור מענקי פיתוח לרשויות בחברההערבית במסגרתהחלטת ממשלה מס' 6 922 ." הנתונים להלן מבוססים על מצגתשהוגשה לוועדתהפנים והגנתהסביבהשלהכנסת באוקטובר 2017 על 7 ידי מנהלתהפיתוחהכלכלי במועצההאזורית אל- קסום. 8 כדוגמת ר'ג'ר ומיעיליא. שהכינה רשות הבדואים המתייחס למצב הקיים בפועל לעומת הרישום בכתובות המגורים במרשם האוכלוסין לגבי אל קסום ונווה מדבר. יש לפעול באמצעות המועצות ומשרד הפנים ולחייב את התושבים לשנות את כתובתם לכתובת האמי תית בתוך הישובים." משרד הפנים ציין בתשובתו: "יצוין כי לאחר הדוח מיוני 2018 שהוזכר בהערה, פורסם דוח נוסף של הוועדה בעניין שהוגש בפברואר 2020 . דוח ועדת החקירה הציג שתי חלופות – האחת בהתאם לנתוני מרשם האוכלוסין, והשנייה בהתאם למסקנות צוות אשר ביקש לאמוד את שיעור התושבים המתגוררים בפועל ברשויות המקומיות הבדואיות בהתאם להחלטת ממשלה מס' 2397 . יצוין כי הלשכה המשפטית הצביעה בפני הגורמים הנוגעים בעניין על הבעייתיות והקשיים המשפטיים של חלופה ב' שביקשה להסתמך על אומדן שיעור התושבים כפי שהוצע על ידי הצוות האמור. המלצת מנכ"ל משרד הפנים, אשר התקבלה בסופו של יום על ידי השר ואומצה בצו חלוקת ההכנסות, הייתה לאמץ את שיעור חלוקת ההכנסות שהומלץ על ידי הוועדה בהתאם לחלופה המבוססת על נתוני מרשם האוכלוסין בלבד." עוד ציין משרד הפנים בתשובתו, כי "נתוני רשות האוכלוסין הם הנתונים שנקבעו מו הווים את המרשם הרשמי של מדינת ישראל. לפיכך, על גורמי המדינה לפעול בהתאם לנתוני המרשם... לצורך קבלת החלטה בהתאם למאפיינים ולתחומי הסמכות והפעולה הנוגעים לכל גורם." כן ציין משרד הפנים כי "סוגית ביטול המצב החוקי הקיים לפיו ניתן לבצע רישום של תושבים במסגרת 'שבט' הינה סוגיה מורכבת שחורגת מטבע הדברים על רקע השלכותיה, מתחום סמכותו ואחריותו הפורמלית של משרד הפנים, אלא דורשת בחינה בראיה ממשלתית רחבה תוך התייחסות למורכבות הנוגעת לשינוי האמור וליכולת יישומו." רשות האוכלוסין מסרה בתשובתה מינואר 2021 כי "לעניין בחינת המשך רישום מעמד 'שבט' - רשות האוכלוסין וההגירה העבירה למחלקת ייעוץ וחקיקה נוסח מוצע לתיקון התקנות, ובימים אלה מצויים הגופים בשלבי ליבון הנוסח והסמכויות." עוד מסרה רשות האוכלוסין בתשובתה בנוגע לפערי הנתונים בין רשות האוכלוסין וההגירה ובין הרשות להסדרת הבדואים בנגב והמועצות המקומיות: "נתוני התושבים במרשם מתבססים על בקשות הרישום, ובהעדר בקשות כאמור לא ניתן לבצע שינויים / עדכונים, בעוד נתוני המועצות המקומיות מתבססים על בקשותיהם להיכלל כתושבי המועצה. מכאן פער הנתונים שבין הגופים. בהמשך להערות המבקר, החליטה רשות האוכלוסין כי בעת מילוי הבקשה להיכלל כתושב המועצה המקומית, יחויב התושב גם למלא טופס של בקשה לשינוי מען של רשות האוכלוסין. בקשות אלה יועברו במרוכז באופן עיתי מהמועצות ללשכות הרשות, ועל בסיסן יבוצעו שינויי המען. יישום ההחלטה יביא בעתיד לבסיס נתונים אחיד, ויצמצם את הפער בין הגופים השונים." מומלץ כי משרד הפנים, רשות האוכלוסין, הרשויות המקומיות והמועצות האזוריות הרלוונטיות, משרד החינוך, משרד הרווחה, הלמ"ס וגופים ממלכתיים אחרים יכוננו מנגנון להסדרת הרישום אצל כל גוף של התושבים הבדואים שמקבלי ם ממנו שירותים בכל יישוב, על פי יעדי הגופים השונים, באופן שכל גוף ינהל רישום של התושבים שמקבלים ממנו שירותים. זאת כדי להקצות בצורה מיטבית את התקציבים בין הרשויות השונות וכדי לטייב את השירותים הניתנים לאוכלוסייה הבדואית בנגב. עוד מומלץ כי משרד הפנים ורשות האוכלוסין יבחנו את המשך רישום מעמד ה"שבט" למול רישום לפי מקום מגוריו של התושב כמקובל לגבי כלל תושבי ישראל . זאת כדי לטייב את הנתונים הנוגעים למספר התושבים הגרים בתחומי השיפוט של כל אחד מהיי שובים הבדואיים. ציטוט מפרסום של החוקרת חבצלת יהל במסגרת המכון למחקרי ביטחון לאומי: https://www.inss.org.il/he/strategic_assessment/negev תיעוד ורישום בתעודת הזהות המשילות המדינתית מּוחלת על אנשים הגרים במרחב גיאוגרפי מוגדר, כאשר מקום המגורים קובע על פי רוב את הכפיפות של אדם לחוקי המדינה. לפיכך אחד המנגנונים המרכזיים שמדינה מנהלת הוא מאגר מידע על האוכלוסייה שבתחומה. המעורבות הדמוקרטית, הבאה לידי ביטוי בהצבעה בבחירות, נגזרת ממקום המגורים. למיקום יש גם משמעות הקשורה במגוון זכויות וחובות, והוא משמש לצורך תקשורת, איתור ומשלוח דואר רשמי של המדינה. בשל חשיבות המען הוא מהווה רישום חובה במסמך הזיהוי החשוב ביותר שמונפק לאזרחים -תעודת הזהות, המוצאת מכוח חוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ד – 1964 . בשונה מהמנגנונים הממסדיים המדינתיים, מנגנוני הניהול וההסדרה הבדואיים שמקורם בחברה שבטית נוודית התנהלו ללא תיעוד בכתב, וככל שנדרשו הוכחות לקיומם של אירועים הן ניתנו בשבועה בעל- פה. מאחר שמיקומם הגיאוגרפי של השבטים השתנה, הרכיב המזהה הקבוע היה השיוך השבטי. לפי עארף אל- עארף, "אין לך דבר השנוא על הבדואי כשאלה לשמו [...] וכן אם תשאלהו, למשל, למקום משכנו או משכן שבטו, מאין בא ולאן יפנה כעת. בעניינים אלה שומר-סוד הוא הבדואי במידה שיקשה כמעט להאמין" (אל- עארף, 2000 עמ', 7-6 .) בשנים הראשונות לאחר הקמת המדינה האוכלוסייה הבדואית בנגב המשיכה לחיות באוהלים ניידים, שמיקומם המדויק השתנה מעת לעת. האוכלוסייה חיה תחת ממשל צבאי עד 1966 והתנהלה במסגרת של 18 יחידות שבטיות (בן- דוד, 2004 ). בשונה מהאוכלוסייה הכללית, בסעיף המען בתעודת הזהות של בדואים נרשם שם השבט ולא מקום המגורים. לעיתים נכללו באותו מען – שבט – אנשים שקילומטרים רבים הפרידו ביניהם. הקשר בין האוכלוסייה לבין רשויות המדינה, ובכלל זה גם תכתובת דואר, נעשה באופן מרוכז באמצעות השיח'ים (מינצקר, 2015 .) בתהליך הדרגתי שהתעצם בשלהי שנות ה- 60 החליפו הבדואים את האוהלים הניידים בצריפים, ולאחר מכן במבני קבע קשיחים שמרביתם נבנו ללא רישיון. במקביל החלה מדינת ישראל בהקמת יישובי קבע מוסדרים עבורם בנגב, וחילקה למתיישבים החדשים שעברו אליהם מהפזורה מגרשים בחינם (יהל, 2017 א.) אלו שעברו שינו את כתובתם בתעודת הזהות, אולם האחרים שמספרם מוערך ב- 80 אלף איש נותרו עם שם השבט בתעודת הזהות. יש רבים מהם שלא שינו את מקומם מזה שנים רבות, ויש גם כאלה שעברו לגור ביישובים אחרים בנגב ומחוצה לו, אולם מטעמים שונים העדיפו לא לשנות את הרישום בתעודת הזהות ולהשאירו עם שם השבט. להיעדר מען יש השלכות רבות. הוא מקשה על רשויות המדינה לאתר את התושבים ולאכוף עליהם את מלוא החובות, שכן עיקר המערך המדינתי של דרישות מהאזרחים, ובכלל זה קנסות, דוחות ודרישת מסמכים וחובות מבוסס על המצאה לכתובת רשומה. אבל הוא גם מקשה על קבלת מלוא הזכויות. אחד התוצרים של היעדר המען הגיע לדיון בכנסת בשנת 2020 ביוזמת ח"כ סעיד אלחרומי (שנפטר) מהרשימה הערבית המאוחדת (רע"ם), בעצמו בדואי מהנגב. אלחרומי הצביע על כך שהטבות ממס הכנסה ניתנות רק לתושבים של יישובים המופיעים ברשימת יישובים מוגדרת המוזכרת בחקיקה. בשנת 2020 העלה אלחרומי הצעה שתביא למתן ההטבות גם לאלו שמענם הוא שם שבט. במסגרת ההצעה נתבקשה הכנסת להוסיף את המילים "שבטים בדואים מובהקים" לרשימת היישובים הזכאים להטבות המס.[ 10 ] התיקון המוצע הונח לדיון בוועדת הכנסת ולא קודם מאז.[ 11 ] תיקון זה, ככל שהיה מתקבל, היה מעגן עוד יותר את השיוך השבטי בחקיקה. בפרסומים שהיו בתקשורת סביב הצעת החוק איש לא העלה תמיהה לגבי הרישום של שם השבט, וגם לא העלה את האפשרות לשנות את הרישום בתעודת הזהות משם שבט לנקודת ציון פיזית אחרת שתאפשר זיהוי ברור. ... על משרד הפנים ליישם את החוק כלשונו ובמלואו ולהורות על תיקון הרישום בתעודת הזהות של עשרות אלפי בדואים בנגב, כך שיופיע בהם מען בדרך של נקודת ציון גיאוגרפית במקום שם שבט. מדובר באמצעי זיהוי זמין הנמצא בכל טלפון סלולרי.