נוסח מהגורם המוסמך

טיוטת תקנות שם התקנות המוצעות תקנות שירותי תשלום (פטור מהוראות החוק) (תיקון), התשפ"ה-2025 מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן במסגרת הדיונים שנערכו בעת חקיקת חוק שירותי תשלום, התשע"ט-2019 (להלן – החוק), עלתה שאלה בדבר התאמת החוק והוראותיו לאמצעי תשלום מסוימים, מסוג תווי שי וכרטיסי מתנה (Gift Card). בשל המאפיינים הייחודיים של אמצעי תשלום מסוג זה, הסיכון המוגבל שיש למשלם בשימוש באמצעי תשלום זה וכדי שלא להחמיר מעבר לנדרש את התנאים החלים ביחס אליהם, נקבע בתקנות שירותי תשלום (פטור מהוראות החוק), התשפ"ב- 2022 (להלן – התקנות) כי יש להחריג את תווי השי ואת כרטיסי המתנה הדיגיטליים מהוראות שונות בחוק שירותי תשלום ולקבוע הוראות מתאימות שיבטיחו הגנה על הלקוחות בנושאים המצריכים התייחסות וקביעת כללים לגביהם. התקנות שנקבעו יצרו איזון בין הצורך להגן על הלקוח המשלם לבין הרצון להימנע מהכבדה עודפת. תוקף התקנות נקבע מלכתחילה לתקופה של 18 חודשים. תיקון מס' 1 לתקנות האריך את תוקף ההוראות לתקופה של 18 חודשים נוספים ביחס לתווי קנייה ומתנה, כלומר עד לחודש מאי 2025, ובשלוש שנים לגבי כרטיסי תשלום נטענים שניתנים על ידי גורמי רווחה. התקנות נקבעו כהוראת שעה כיוון שהכנסת צפתה כי בפרק זמן זה יושלם הליך החקיקה של הצעת חוק הסדרת העיסוק בשירותי תשלום ובייזום תשלום, תשפ"ג-2023 (להלן- חוק הסדרת העיסוק), ובכך תיווצר בהירות גדולה יותר וודאות ביחס לשוק תווי השי וכרטיסי המתנה והתאמת ההוראות שנקבעו לגביהם, ובהמשך לכך יבחן הצורך בעדכון התקנות. עם זאת, גם לאחר חקיקת חוק הסדרת העיסוק, ובשים לב למועד התחילה והוראות המעבר והפטור הקבועות בו, עדיין אין מידע מספיק ביחס לאמצעי תשלום אלה. בהמשך לכך וכדי לבסס את התקנות על מידע יותר רחב מהציבור, הופץ ביום 13.1.2025 על ידי משרד המשפטים קול קורא לציבור לקבלת התייחסות לגבי תיקונים נדרשים בנוסח הקיים של התקנות ביחס לאמצעי תשלום אלה. בין היתר, התבקשה התייחסות לשאלת התאמת הוראות התקנות לתווי קנייה ומתנה באמצעים דיגיטליים. בנוסף, התבקשה התייחסות האם יש מקום להחיל הוראות נוספות מהחוק על אמצעי תשלום אלה. כמו כן, התבקשה התייחסות לשאלת תוקף התקנות כהוראת שעה או כהוראת קבע. לקול הקורא התקבלו התייחסות מגורמים שונים – חברות שעוסקות בהנפקת תווי קנייה ומתנה, ארגוני צרכנים והציבור הרחב. בעקבות ההערות שהתקבלו לקול הקורא ועבודת מטה ממשלתית גובש נוסח התקנות המוצע. התיקון המוצע לתקנות משמר את ההבחנה ביחס לתווי קנייה ומתנה שאינם מיועדים למשלם מסוים, זאת גם אם הם מוצגים באופן דיגיטלי. שימור הבחנה זו נועד כדי שלא לייצר הכבדה על אמצעי תשלום אלה בשים לב למאפייניהם הייחודיים וכן לנוכח הסיכון המגודר והמופחת יחסית ביחס לאמצעי תשלום אלה. עם זאת, מוצע להרחיב את ההוראות הצרכניות שיחולו על אמצעי תשלום אלה כפי שיפורט להלן, זאת כדי להגביר את ההגנות הצרכניות. כך לדוגמא, מוצע להחיל את תקנה 13 בעניין תיעוד מידע על עסקאות ומועדן והעמדת מידע זה ללקוח, תקנה 17 בעניין הפסקת תשלומים במקרה של אי הספקת מוצר או שירות במועד, תקנה 18א בעניין הפסקת תשלומים לספק מפר בנסיבות מחמירות ותקנה 28 בעניין חיוב תשלום בלי הרשאה. כמו כן, מוצע לקבוע כי תנאי לפטור הוא שכל אמצעי תשלום כאמור בסעיף קטן זה מוצג באופן נפרד והתשלום בכל אמצעי תשלום נעשה בנפרד, זאת כדי למנוע מצב שבו מספר אמצעי תשלום מוצגים יחד באופן שיש בה כדי לעקוף את התנאי של מגבלת הסכום לכל אמצעי תשלום וכדי לא להטעות את המשלם. בתקנות מוצעות הוראות משלימות נוספות שנועדו לאזן כאמור בין ההגנה הצרכנית ביחס לאמצעי תשלום אלה לבין הצורך למנוע הכבדה מיותרת. להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות: טיוטת תקנות מטעם משרד המשפטים: טיוטת תקנות שירותי תשלום (פטור מהוראות החוק) (תיקון), התשפ"ה- 2025 ___ ב________ התש_______ (___ ב________ ____20) [תאריך עברי] ([תאריך לועזי]) (חמ ____6225_-3) __________________ יריב לוין שר המשפטים דברי הסבר כללי חוק שירותי תשלום, התשע"ט-2019 (להלן – החוק) החליף את חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 ויצר הסדרה חדשה ורחבה לשירותי תשלום שונים. החוק מסדיר היבטים חוזיים וצרכניים שבין נותן שירותי התשלום לבין המשלם וקובע הוראות צרכניות רבות ומפורטות, ועל-מנת להעניק למשלם הגנה מלאה שתבטיח הגינות ותגביר את אמון הציבור באותם אמצעי תשלום מתקדמים. הוראות החוק חלות באופן אחיד על כלל אמצעי התשלום, לרבות אמצעי תשלום מתקדמים. החוק נכתב באופן רחב וניטרלי טכנולוגית, כך שיוכל לכלול מגוון רחב של אמצעי תשלום, לרבות אמצעי תשלום עתידיים שטרם מוכרים לנו כיום. בשל ההגדרות הרחבות בחוק נדרשה גמישות בתחולת החוק ולשם כך נחקק סעיף 48(ב) לחוק הקובע כי שר המשפטים, בהסכמת שר האוצר ונגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכלכלה, רשאי לקבוע פטור מההוראות לפי חוק זה, כולן או חלקן, לסוגים שונים של אמצעי תשלום, פעולות תשלום, חשבונות תשלום, נותני שירותי תשלום או לקוחות. במסגרת הדיונים שנערכו בעת חקיקת החוק עלתה שאלה בדבר התאמת החוק והוראותיו לאמצעי תשלום מסוימים, מסוג תווי שי וכרטיסי מתנה (Gift Card), זאת לאחר שגופים מהציבור טענו כי אין מקום להחיל את הוראותיו על אמצעי תשלום מעין אלה וכי הכללת אמצעי תשלום אלה תביא לפגיעה בשימוש בהם (ראו לעניין זה סעיף 77 לחוק שקבע תחילה נדחית של הוראות החוק ביחס לאמצעי תשלום שמתקיימים בו התנאים שבסעיף). בהמשך לכך, בשל המאפיינים הייחודיים של אמצעי תשלום מסוג זה, הסיכון המוגבל שיש למשלם בשימוש באמצעי תשלום זה וכדי שלא להחמיר מעבר לנדרש את התנאים החלים ביחס אליהם, נקבע בתקנות שירותי תשלום (פטור מהוראות החוק), התשפ"ב- 2022 (להלן – התקנות) כי יש להחריג את תווי השי ואת כרטיסי המתנה הדיגיטליים מהוראות שונות בחוק שירותי תשלום ולקבוע הוראות מתאימות שיבטיחו הגנה על הלקוחות בנושאים המצריכים התייחסות וקביעת כללים לגביהם. התקנות שנקבעו יצרו איזון בין הצורך להגן על הלקוח המשלם לבין הרצון להימנע מהכבדה עודפת. תוקף התקנות נקבע מלכתחילה לתקופה של 18 חודשים. תיקון מס' 1 לתקנות האריך את תוקף ההוראות לתקופה של 18 חודשים נוספים ביחס לתווי קנייה ומתנה, כלומר עד לחודש מאי 2025, ובשלוש שנים לגבי כרטיסי תשלום נטענים שניתנים על ידי גורמי רווחה. התקנות נקבעו כהוראת שעה כיוון שהכנסת צפתה כי יושלם הליך החקיקה של הצעת חוק הסדרת העיסוק בשירותי תשלום ובייזום תשלום, תשפ"ג-2023 (להלן- חוק הסדרת העיסוק), ובכך תיווצר בהירות גדולה יותר וודאות ביחס לשוק תווי השי וכרטיסי המתנה והתאמת ההוראות שנקבעו לגביהם, ובהמשך לכך יבחן הצורך בעדכון התקנות. עם זאת, גם לאחר חקיקת חוק הסדרת העיסוק, ובשים לב למועד התחילה והוראות המעבר והפטור הקבועות בו, עדיין אין מידע מספיק ביחס לאמצעי תשלום אלה. בהקשר זה נציין כי במסגרת תקנות הסדרת העיסוק בשירותי תשלום וייזום תשלום (פטור מחובת רישוי), תשפ"ד-2024, נקבע בתקנה 4ג פטור מחובת רישוי לגבי מי שמתקיימים בו התנאים המפורטים בתקנות הפטור מחוק שירותי תשלום שבנדון וזאת עד ל-6 ביוני 2027. בהמשך לכך וכדי לבסס את התקנות על מידע יותר רחב מהציבור, הופץ ביום 13.1.2025 על ידי משרד המשפטים קול קורא לציבור לקבלת התייחסות לגבי תיקונים נדרשים בנוסח הקיים של התקנות ביחס לאמצעי תשלום אלה. בין היתר, התבקשה התייחסות לשאלת התאמת הוראות התקנות לתווי קנייה ומתנה באמצעים דיגיטליים. בנוסף, התבקשה התייחסות האם יש מקום להחיל הוראות נוספות מהחוק על אמצעי תשלום אלה. כמו כן, התבקשה התייחסות לשאלת תוקף התקנות כהוראת שעה או כהוראת קבע. לקול הקורא התקבלו התייחסות מגורמים שונים – חברות שעוסקות בהנפקת תווי קנייה ומתנה, ארגוני צרכנים והציבור הרחב. בעקבות ההערות שהתקבלו לקול הקורא ועבודת מטה ממשלתית גובש נוסח התקנות המוצע. התיקון המוצע לתקנות משמר את ההבחנה ביחס לתווי קנייה ומתנה שאינם מיועדים למשלם מסוים, זאת גם אם הם מוצגים באופן דיגיטלי. שימור הבחנה זו נועד כדי שלא לייצר הכבדה על אמצעי תשלום אלה בשים לב למאפייניהם הייחודיים וכן לנוכח הסיכון המגודר והמופחת יחסית ביחס לאמצעי תשלום אלה. עם זאת, מוצע להרחיב את ההוראות הצרכניות שיחולו על אמצעי תשלום אלה כפי שיפורט להלן, זאת כדי להגביר את ההגנות הצרכניות. תקנה 1 תקנה 2 לתקנות העיקריות קובעת פטור מחלק מהוראות החוק ביחס לשני סוגים של אמצעי תשלום: (1) אמצעי תשלום שאינו מיועד למשלם מסוים, שניתן לצבור בו רק סכום חד פעמי שאינו עולה על 1,500 ש"ח ושלא ניתן לבצע באמצעותו תשלומים נדחים (2) כרטיסים נטענים שמחולקים על ידי גורמי רווחה ממשלתיים ומהמגזר השלישי שניתנים לטעינה חוזרת בסכום מוגבל שקבוע בתקנות. התיקון המוצע לתקנת משנה (א) נועד לצמצם את ההוראות מחוק שירותי תשלום שלא יחולו על אמצעי תשלום אלו, זאת כדי להרחיב את ההגנות הצרכניות שיחולו על משלמים באמצעי תשלום אלה. להלן יפורטו ההוראות שמוצע לבטל את הפטור ולהחיל אותם על אמצעי תשלום אלה: סעיף 13 לחוק: סעיף זה עוסק בחיוב נותן שירותי תשלום לתעד מידע על חיובים שבוצעו באמצעי התשלום ומועד החיובים ומתן אפשרות ללקוח לקבל גישה סבירה למידע זה לפי בקשתו. מוצע להחיל סעיף זה על אמצעי התשלום האמורים, באופן שהמחזיק באמצעי התשלום יוכל לקבל את המידע הרלבנטי על עסקאות שבוצעו באמצעי התשלום ומועדי ביצוע העסקאות. אין סיבה למנוע מלקוח שעשה שימוש באמצעי תשלום אלה גישה למידע על עסקאות שבוצעו על ידו באמצעי התשלום. למיטב ידיעתנו, זה המצב כבר כיום ביחס לחלק גדול מנותני שירותי התשלום שמאפשרים גישה למידע זה. יצוין כי כיוון שמדובר באמצעי תשלום שאינו מיועד למשלם מסוים, המחזיק יוכל לקבל רק את המידע על העסקאות כאמור ומועד ביצוען, ללא מידע על זהות המשלם במועד ביצוע העסקאות. סעיף 17 לחוק: סעיף זה עוסק באפשרות של משלם לבקש הפסקה של ביצוע תשלום בעקבות אי הספקת המוצר או השירות במועד ("כשל תמורה"). כאשר לקוח משלם באמצעות תווי קנייה ומתנה בבית העסק ומקבל באותו מועד את המוצר, אין רלבנטיות לסעיף זה לחוק. עם זאת, בחלק מהמקרים קיימת אפשרות לבצע רכישות מקוונות דרך האינטרנט ולשלם באמצעות תווי קנייה ומתנה. במצב זה, לקוח יכול להיקלע למצב שבו המוצר לא הגיע במועד ולכן הוא מבקש להפסיק את התשלום. יצוין כי כיוון שלפי המאפיינים שבתקנות מדובר באמצעי תשלום שלא מאפשרים תשלומים נדחים אלא רק תשלומים מיידיים, הפסקת התשלום תהיה רלבנטית רק אם נותן שירותי התשלום לא העביר עדיין התשלום אל המוטב. סעיף 18א לחוק: עניינו של הסעיף בעוסק מפר בנסיבות מחמירות. הסעיף קובע כי אם הרשות להגנת הצרכן הכריזה על עוסק מפר בנסיבות מחמירות, הרשות להגנת הצרכן תודיע על כך לנותני שירותי תשלום שהוא גוף פיננסי מפוקח, שיהיה מחוייב להפסיק את כל העברת התשלומים לאותו עוסק ולפעול בהתאם להוראות החוק בעניין. מדובר בסעיף חוק חדש שנחקק לאחר התקנת התקנות. יש טעם בהפסקת התשלומים גם על ידי נותני שירותי תשלום כאמור בתקנה 2 לתקנות. סעיף 28 לחוק: עניינו של הסעיף בשינוי חיוב ללא הרשאה במצב שבו המשלם ביקש לחייב את אמצעי התשלום בסכום מסוים והסכום שחויב גבוה יותר ללא הרשאה מהמשלם. למשל לקוח ביקש לקנות מוצר בסכום של 100 ש"ח וגילה שהוא חויב בסכום של 1,000 ש"ח. נראה שאין הצדקה לפטור את נותן שירותי התשלום מקיום חובה זו, גם ביחס לתווי קנייה ומתנה וכרטיסי רווחה נטענים. תקנה 1(3) אחד המאפיינים של אמצעי התשלום האמור בתקנה 2(א)(1) הוא שניתן לצבור בו רק סכום חד פעמי שאינו עולה על 1,500 ש"ח כאמור לעיל. כאשר מדובר באמצעי תשלום פיזי מסוג כרטיס תשלום לדוגמא, קיימת הבחנה בין אמצעי תשלום אחד לאחר. לעומת זאת, כאשר מדובר במספר אמצעי תשלום שמוצגים באמצעי דיגיטלי אחד והונפקו על ידי אותו נותן שירותי תשלום, ההבחנה בין אמצעי התשלום מצטמצמת. כך, ניתן לצבור מספר אמצעי תשלום שכל אחד מהם בסכום של 1,500 ש"ח, כאשר כל אמצעי התשלום מוצגים באופן דיגיטלי כולל באופן שמעלה את השאלה האם מוצדק במצב כזה לפטור את אמצעי התשלום מהוראות החוק. נוכח האמור, מוצע לקבוע כי תנאי לפטור הוא שכל אמצעי תשלום כאמור בסעיף קטן זה מוצג באופן נפרד והתשלום בכל אמצעי תשלום נעשה בנפרד, זאת כדי למנוע מצב שבו מספר אמצעי תשלום מוצגים יחד באופן שיש בה כדי לעקוף את התנאי של מגבלת הסכום לכל אמצעי תשלום וכדי לא להטעות את המשלם. תקנה 1(4) נוכח המאפיינים המיוחדים של אמצעי תשלום מוסג תווי קנייה ומתנה, יתכנו סוגים של אמצעי תשלום שבהם יהיה קושי אובייקטיבי לאתר את המשלם ואת אמצעי התשלום. במקרים אלה יהיה קושי פרקטי במקרים שבהם תהיה חובה להחזיר את התשלום למשלם, למשל במקרים של כשל תמורה, חדלות פירעון של מוטב וספק מפר בנסיבות מחמירות. לפיכך מוצע לקבוע כי החובה תחול רק אם יש אפשרות לנותן שירותי התשלום לזהות במאמצים סבירים את המשלם ואת אמצעי התשלום. עוד מוצע לקבוע כי השבת התשלום תיעשה בדרך של הוספה כיתרה לאמצעי התשלום על אף שמדובר באמצעי תשלום אנונימי, זאת מתוך הנחה שרוב הסיכויים שמחזיק אמצעי התשלום הוא גם זה שהתחייב בעסקה, למעט לגבי אמצעי תשלום מבוססי נייר שאז אפשרות זו אינה ישימה. תקנה 1(5) התיקון לתקנת משנה (ב) עוסק במקרה של חדלות פירעון של מוטב. במצב כזה החוק קובע נסיבות שבהן נותן שירותי תשלום צריך להשיב למשלם סכומים ששילם וטרם הועברו למוטב. סעיף 18(ג) מאפשר לבית המשפט לקבוע כי נותן שירותי תשלום למשלם ישוב ויעביר את הכספים למוטב אם שוכנע שהנכס או המוצר סופקו ללקוח. במצב זה יש חובה על נותן שירותי התשלום להודיע למשלם על כך. עם זאת, נוסח התקנות הקיים קובע כי פטור מחובה זו להודיע ללקוח ביחס לאמצעי התשלום האמורים בתקנה 2. כיוון שביחס לחלק מאמצעי התשלום ניתן במאמצים סבירים לאתר את המשלם, לדוגמא אם מדובר באמצעי תשלום דיגיטלי, מוצע להחיל את חובת ההודעה האמורה אם נותן שירותי התשלום יכול לאתר את המשלם במאמצים סבירים. יודגש כי לא נדרש מנותן שירותי התשלום לבצע בדיקות שכרוכות בהשקעת משאבים מרובים, אלא כאשר מדובר בפעולות פשוטות יחסית, לדוגמא כאשר גורם שיש לנותן שירותי התשלום התקשרות עמו מחזיק בפרטים של המשלם. תקנה 2 תקנה 3 לתקנות העיקריות קובעות חובות פוזיטיביות שיחולו על נותני שירותי תשלום שפטורים מחלק מהוראות החוק כאמור ובהתאם לתקנה 2 לתקנות העיקריות. תקנת משנה (א)(2) מחילה חובה על נותן שירותי תשלום לשחזר את היתרה הצבורה באמצעי תשלום שנגנב או שאבד לבקשת מי שנחזה להיות המחזיק כדין באותו אמצעי תשלום. מוצע להוסיף גם אפשרות למחזיק כאמור לבקש להקפיא את השימוש באמצעי תשלום כאמור שנגנב או שאבד. מדובר באפשרות שקיימת לגבי אמצעי תשלום אחרים ונועדה למנוע שימוש בכרטיס שאבד או שנגנב בתקופת הביניים עד להנפקת אמצעי תשלום חדש. אם יימצא אמצעי התשלום שהוקפא השימוש בו, המחזיק כדין יוכל יהיה לבקש גם את ביטול ההקפאה. תקנה 3(א)(4) קובעת הגבלה לגבי תוקף אמצעי התשלום מסוג תווי קנייה ושוברי מתנה בהתאם להגבלות שקבועות בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, כך שהתוקף לשוברי מתנה לא יפחת משנתיים והתוקף לתווי קנייה לא יפחת מחמש שנים. ההבחנה בין שוברי מתנה לתווי קנייה אינה ברורה מספיק. גם ההבחנה המוצעת בהוראות הרשות להגנת הצרכן לפיה שוברי מתנה נרכשים בערך מופחת מהערך הצבור בהם ותווי קנייה נרכשו בערך הצבור בהם אינה ברורה ומעלה שאלות יישומיות ומשפטיות. נוכח האמור, מוצע לאחד בין ההוראות ולקבוע הגבלת תוקף אחידה לכלל אמצעי התשלום האמורים בתקנה 2עם זאת, לגבי אמצעי תשלום שהוא שובר לרכישת מוצר או שירות מסוים שלא נקוב סכום כספי בצידו, למשל שובר לרכישת ארוחת בוקר או כניסה לאתר (ללא ציון סכום השובר), תוקף אמצעי התשלום יוגבל לשנתיים עם אפשרות של הארכה בשנתיים נוספות. ביחס לתוקף תווי קנייה מוצעים שני תיקונים: מוצע להאריך את התקופה של ההארכה לגבי תווי קנייה שהסכום שצבור בהם עולה על 300 ש"ח מחמש שנים לעשר שנים. המשמעות היא שמשלם יהיה רשאי לבקש להאריך את תוקף השוברים עד 15 שנים מיום הנפקתם. תיקון נוסף נוגע להוספת חובה לשלוח הודעה למחזיק אמצעי תשלום שניתן לאתרו במאמצים סבירים על קיומו של אמצעי התשלום, הסכום הצבור בו והתוקף שלו, אם מדובר באמצעי תשלום שהסכום הצבור בו עולה על 20 ש"ח. החובה לשלוח את ההודעה כאמור תהיה לפחות פעם בשנה ובנוסף חודש לפני תום תוקף אמצעי התשלום וחודש לפני תום התקופה שניתן לבקש להאריך את תוקף אמצעי התשלום (אם המשלם לא פנה מיוזמתו לבקש הארכה). תקנה 2(5) במצבים שבהם משלם מבטל עסקה לפי חוק הגנת הצרכן הוא זכאי לקבל החזר תשלום עבור ביטול העסקה. כדי לאפשר למשלם שלא להיות חייב לקבל בהכרח זיכוי לאותו מוטב, מוצע לקבוע שנותן שירותי תשלום יאפשר במקרה שבו הודיע מוטב לנותן שירותי תשלום על ביטול עסקה בהתאם לחוק הגנת הצרכן, השבת התשלום עבור ביטול העסקה בהתאם להודעת המוטב כיתרה לאמצעי התשלום; ההוראה לא תחול על אמצעי תשלום מבוסס נייר. תקנה 3 תקנה 5 קובעת את תוקף התקנות כהוראת שעה. כאמור, תוקף התקנות נקבע מלכתחילה לתקופה של 18 חודשים. תיקון מס' 1 לתקנות האריך את תוקף ההוראות לתקופה של 18 חודשים נוספים ביחס לתווי קנייה ומתנה, כלומר עד לחודש מאי 2025, ובשלוש שנים לגבי כרטיסי תשלום נטענים שניתנים על ידי גורמי רווחה. תיקו מס' 2 לתקנות האריך את התקופה לגבי תווי קנייה ומתנה בחודשיים נוספים. מוצע בשלב זה שלא להפוך את התקנות להוראת קבע, אבל לאפשר תקופה נוספת ארוכה יחסית לבחון את יישום והפעלת התקנות החדשות לאורך זמן. לפיכך, מוצע לקבוע להאריך את תוקף התקנות בשלוש שנים לעניין תווי קנייה ומתנה, ולהתאים גם את התוקף לעניין כרטיסי רווחה למועד זה, כך שתוקפן של תקנות 2 ו-3 לעניין אמצעי תשלום שמתקיימים לגביו התנאים המפורטים בתקנה 2(א)(1) או התנאים המפורטים בתקנה 2(א)(2) – עד יום כ' בתמוז התשפ"ח (14 ביולי 2028). בתוקף סמכותי לפי סעיפים 48(ב) ו- 54(ב) לחוק שירותי תשלום, התשע"ט-2019, בהסכמת שר האוצר ונגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: בתוקף סמכותי לפי סעיפים 48(ב) ו- 54(ב) לחוק שירותי תשלום, התשע"ט-2019, בהסכמת שר האוצר ונגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: בתוקף סמכותי לפי סעיפים 48(ב) ו- 54(ב) לחוק שירותי תשלום, התשע"ט-2019, בהסכמת שר האוצר ונגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: בתוקף סמכותי לפי סעיפים 48(ב) ו- 54(ב) לחוק שירותי תשלום, התשע"ט-2019, בהסכמת שר האוצר ונגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: בתוקף סמכותי לפי סעיפים 48(ב) ו- 54(ב) לחוק שירותי תשלום, התשע"ט-2019, בהסכמת שר האוצר ונגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: תיקון תקנה 2 בתקנות שירותי תשלום (פטור מהוראות החוק), התשפ"ב-2022 (להלן – התקנות העיקריות), בתקנה 2 – בתקנות שירותי תשלום (פטור מהוראות החוק), התשפ"ב-2022 (להלן – התקנות העיקריות), בתקנה 2 – בתקנות שירותי תשלום (פטור מהוראות החוק), התשפ"ב-2022 (להלן – התקנות העיקריות), בתקנה 2 – בתקנות שירותי תשלום (פטור מהוראות החוק), התשפ"ב-2022 (להלן – התקנות העיקריות), בתקנה 2 – בתקנות שירותי תשלום (פטור מהוראות החוק), התשפ"ב-2022 (להלן – התקנות העיקריות), בתקנה 2 – בתקנת משנה (א) – בתקנת משנה (א) – בתקנת משנה (א) – בתקנת משנה (א) – ברישה- ברישה- ברישה- אחרי "9" יבוא "13"; אחרי "9" יבוא "13"; אחרי "15(א)" יבוא "17"; אחרי "15(א)" יבוא "17"; אחרי "18" יבוא "18א"; אחרי "18" יבוא "18א"; אחרי "20" יבוא "28". אחרי "20" יבוא "28". בפסקה (1), אחרי פסקת משנה (ב) יבוא: בפסקה (1), אחרי פסקת משנה (ב) יבוא: בפסקה (1), אחרי פסקת משנה (ב) יבוא: "(ב1) כל אמצעי תשלום כאמור בפסקה זו מוצג על ידי נותן שירותי התשלום או מי מטעמו באופן נפרד והתשלום בכל אמצעי תשלום נעשה בנפרד." במקום תקנת משנה (ב) יבוא: במקום תקנת משנה (ב) יבוא: במקום תקנת משנה (ב) יבוא: במקום תקנת משנה (ב) יבוא: "(ב) (1) על אף האמור בתקנת משנה (א), הוראות סעיפים 17, 18(ד) – לעניין מסירת הודעה למשלם, 18א(ג)(2) ו-28 לחוק יחולו על אמצעי תשלום כאמור באותה תקנת משנה רק אם יש ביכולתו של נותן שירותי התשלום לזהות את המשלם ואת אמצעי התשלום במאמצים סבירים. "(ב) (1) על אף האמור בתקנת משנה (א), הוראות סעיפים 17, 18(ד) – לעניין מסירת הודעה למשלם, 18א(ג)(2) ו-28 לחוק יחולו על אמצעי תשלום כאמור באותה תקנת משנה רק אם יש ביכולתו של נותן שירותי התשלום לזהות את המשלם ואת אמצעי התשלום במאמצים סבירים. "(ב) (1) על אף האמור בתקנת משנה (א), הוראות סעיפים 17, 18(ד) – לעניין מסירת הודעה למשלם, 18א(ג)(2) ו-28 לחוק יחולו על אמצעי תשלום כאמור באותה תקנת משנה רק אם יש ביכולתו של נותן שירותי התשלום לזהות את המשלם ואת אמצעי התשלום במאמצים סבירים. (2) הוראות סעיפים 18(ב) ו-18א(ג)(3) לחוק יחולו על אמצעי תשלום כאמור בתקנת משנה (א) כך שהשבת הכספים תהיה כיתרה לאמצעי התשלום שבאמצעותו חויב המשלם; פסקה זו לא תחול על אמצעי תשלום מבוסס נייר." (2) הוראות סעיפים 18(ב) ו-18א(ג)(3) לחוק יחולו על אמצעי תשלום כאמור בתקנת משנה (א) כך שהשבת הכספים תהיה כיתרה לאמצעי התשלום שבאמצעותו חויב המשלם; פסקה זו לא תחול על אמצעי תשלום מבוסס נייר." (2) הוראות סעיפים 18(ב) ו-18א(ג)(3) לחוק יחולו על אמצעי תשלום כאמור בתקנת משנה (א) כך שהשבת הכספים תהיה כיתרה לאמצעי התשלום שבאמצעותו חויב המשלם; פסקה זו לא תחול על אמצעי תשלום מבוסס נייר." תיקון תקנה 3 בתקנה 3 לתקנות העיקריות – בתקנה 3 לתקנות העיקריות – בתקנה 3 לתקנות העיקריות – בתקנה 3 לתקנות העיקריות – בתקנה 3 לתקנות העיקריות – בתקנת משנה (א)- בתקנת משנה (א)- בתקנת משנה (א)- בתקנת משנה (א)- בפסקה (2), אחרי "כדין באמצעי תשלום" יבוא "וכן יקפיא את השימוש באמצעי התשלום לבקשת מי שנחזה כמחזיק כאמור"; בפסקה (2), אחרי "כדין באמצעי תשלום" יבוא "וכן יקפיא את השימוש באמצעי התשלום לבקשת מי שנחזה כמחזיק כאמור"; בפסקה (2), אחרי "כדין באמצעי תשלום" יבוא "וכן יקפיא את השימוש באמצעי התשלום לבקשת מי שנחזה כמחזיק כאמור"; בפסקה (4)- בפסקה (4)- בפסקה (4)- במקום פסקת משנה (א) יבוא: במקום פסקת משנה (א) יבוא: "(א) לא יגביל את תוקפו של אמצעי התשלום לתקופה שתפחת מחמש שנים; ואולם, לגבי אמצעי תשלום שהוא שובר לרכישת מוצר או שירות מסוים שלא נקוב סכום כספי בצידו – לא יוגבל תוקף אמצעי התשלום לתקופה שתפחת משנתיים."; בפסקת משנה (ב), אחרי "לפי העניין" יבוא "שיימנו מתום תוקפו של אמצעי התשלום"; בפסקת משנה (ב), אחרי "לפי העניין" יבוא "שיימנו מתום תוקפו של אמצעי התשלום"; אחרי פסקת משנה (ב), יבוא: אחרי פסקת משנה (ב), יבוא: "(ג) על אף האמור בפסקת משנה (ב), עלה הסכום הצבור באמצעי תשלום כאמור בפסקת משנה (א) שתוקפו פג על 300 ש"ח, יחדש נותן שירותי התשלום לבקשת המחזיק את תוקפו של אמצעי התשלום שתוקפו פג לתקופה של 10 שנים שיימנו מתום תוקפו של אמצעי התשלום. (ד) ישלח הודעה למחזיק באמצעי התשלום שניתן לאתרו במאמצים סבירים על קיומו של אמצעי התשלום, הסכום הצבור בו ותוקפו, ובלבד שהסכום הצבור בו עולה על 20 ש"ח; הודעה כאמור תישלח פעם בשנה לפחות ובנוסף חודש לפני תום תוקף אמצעי התשלום וחודש לפני תום התקופה שניתן לבקש להאריך את תוקף אמצעי התשלום כאמור בפסקת משנה (ב)." אחרי פסקה (4) יבוא: אחרי פסקה (4) יבוא: אחרי פסקה (4) יבוא: "(5) הודיע מוטב לנותן שירותי תשלום על ביטול עסקה בהתאם לחוק הגנת הצרכן, יאפשר נותן שירותי התשלום את השבת התשלום למשלם עקב ביטול העסקה בהתאם להודעת המוטב כיתרה לאמצעי התשלום; ההוראה לא תחול על אמצעי תשלום מבוסס נייר.". "(5) הודיע מוטב לנותן שירותי תשלום על ביטול עסקה בהתאם לחוק הגנת הצרכן, יאפשר נותן שירותי התשלום את השבת התשלום למשלם עקב ביטול העסקה בהתאם להודעת המוטב כיתרה לאמצעי התשלום; ההוראה לא תחול על אמצעי תשלום מבוסס נייר.". תיקון תקנה 5 במקום תקנה 5 לתקנות העיקריות יבוא: במקום תקנה 5 לתקנות העיקריות יבוא: במקום תקנה 5 לתקנות העיקריות יבוא: במקום תקנה 5 לתקנות העיקריות יבוא: במקום תקנה 5 לתקנות העיקריות יבוא: "תוקף "תוקף "תוקף 5. תוקפן של תקנות 2 ו-3 לעניין אמצעי תשלום שמתקיימים לגביו התנאים המפורטים בתקנה 2(א)(1) או (2) – עד יום כ' בתמוז התשפ"ח (14 ביולי 2028).". תחילה תחילתן של תקנות 1 ו- 2 ארבעה חודשים מיום פרסומן. תחילתן של תקנות 1 ו- 2 ארבעה חודשים מיום פרסומן. תחילתן של תקנות 1 ו- 2 ארבעה חודשים מיום פרסומן. תחילתן של תקנות 1 ו- 2 ארבעה חודשים מיום פרסומן. תחילתן של תקנות 1 ו- 2 ארבעה חודשים מיום פרסומן.