קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 101), התשע"ב–2011 [מס' כ/394; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' ל"ה, עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יצחק וקנין: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 101), התשע"ב–2011, קריאה שנייה וקריאה שלישית – יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חבר הכנסת דוד רותם. דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, על דעת ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 101), התשע"ב–2011, של חבר הכנסת משה מוץ מטלון מסיעת ישראל ביתנו ושל מי שהיה יושב-ראש הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, נשיא העם היהודי, הרצל בילסקי. הצעת החוק מבקשת לתקן את עבירת ההפקרה הקבועה בסעיף 64א – – קריאה: – – – דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): מה זה? קריאה: – – – דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): לא נחשב. – – הקבועה בסעיף 64 לפקודת התעבורה. בניסוחו היום, הסעיף מערבב בין יסודות נפשיים שונים ומבחין בין יסודות עובדתיים שונים, הבחנה שבמקרים רבים קשה ליישמה. הוועדה החליטה כי מן הראוי לקבוע כי עבירת ההפקרה תכלול מדרג התנהגויות וחומרת עונשים ברור ומסודר, כאשר העונש על מעשה הפקרה בנסיבות מחמירות, קרי כאשר נגרמה לאדם חבלה חמורה או כאשר נהרג אדם, יוחמר ל-14 שנות מאסר. לכן מוצע, ראשית, לקבוע עבירה של הפקרה ברשלנות, כאשר נוהג – – קריאה: – – – דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): השר כץ. היו"ר יצחק וקנין: רבותי, אתם מפריעים ליושב-ראש ועדת החוקה. אנא מכם. דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): השר כץ. זה חוק שעוסק בך. – – כאשר נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, אשר היה עליו לדעת כי בתאונה נפגע או עשוי היה להיפגע אדם, לא עצר במקום התאונה כדי לעמוד על תוצאותיה ולהזעיק עזרה. העונש על עבירה זו יהיה שלוש שנות מאסר, אשר הוא העונש המרבי הקבוע היום בחוק העונשין. שנית, מוצע לקבוע עבירה של הפקרה בנסיבות "רגילות", כך שהעונש שיוטל על נהג שלא עצר או לא הזעיק את העזרה המתאימה, כאשר היה מעורב בתאונה שבה נפגע אדם, יהיה שבע שנות מאסר. עבירה זו היא עבירה שהיסוד הנפשי הנדרש לה הוא מודעות, הן לטיב ההתנהגות והן להתקיימותן של נסיבות העבירה. יסוד נפשי זה כולל גם, לפי הדין, את עצימת העיניים. גילה גמליאל (הליכוד): – – – היו"ר יצחק וקנין: חברת הכנסת גילה גמליאל, קולך נשמע עד כאן. חברת הכנסת גילה גמליאל, אתם מפריעים לדובר. אנא מכם. דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): לבסוף מוצע לקבוע עבירה של הפקרה בנסיבות מחמירות, אם בתאונה נגרמה לאדם חבלה חמורה או נהרג אדם. העונש על עבירת ההפקרה בנסיבות מחמירות יהיה על-פי המוצע 14 שנות מאסר, שהוא מהחמורים בספר החוקים. אם בית-המשפט מחליט להטיל על אדם עונש מאסר בגין הפקרה, מוצע כי עונש המאסר לא יכלול מאסר על-תנאי, ובית-המשפט ייתן צו מבחן רק מטעמים מיוחדים, שיירשמו. הוועדה עסקה גם בחפיפה הקיימת בין עבירת ההפקרה הקבועה בסעיף 64 לבין הוראות אחרות שעניינן אי-עצירה לאחר תאונה שבה נפגע אדם, שלצדן קבוע עונש של שנתיים מאסר בלבד. לכן, במטרה ליצור הסדר אחיד, מוצע לתקן גם את סעיף 62(7) לפקודת התעבורה, שגם הוא מתייחס לחובת נהג לעצור במקום תאונה, כך שלא יחול על תאונה שנפגע בה אדם. עוד מוצע לקבוע חובה חדשה בסעיף 64א1 המוצע, שתחול על נוסע ברכב, כלומר מי שאיננו הנהג שהיה מעורב בתאונת פגע וברח. היום אפשר, במקרים מסוימים, להעמיד לדין את הנוסע ברכב בתאונת פגע וברח כמסייע וכמשדל או בגין אי-מניעת פשע או סיוע לאחר מעשה, אולם מבחינה פרקטית הדבר קשה להוכחה. מעבר לקושי הפרקטי יש חשיבות לכך שהמחוקק יקבע במפורש מה הוא מצפה מנוסע ברכב. לכן הוועדה ביקשה לקבוע חובה חדשה, שלפיה על נוסע ברכב שהיה מעורב בתאונה להתקשר לגופי הצלה מתאימים ולהזעיק עזרה בהקדם האפשרי, בנסיבות העניין. העונש המוצע על עובר עבירה זו יהיה מחצית העונש הקבוע לנהג לפי סעיף 64א האמור. לבסוף, מוצע לתקן את חוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984, ולקבוע כי גם אם העונש על עבירת הפקרה בנסיבות מחמירות יהיה, כמוצע, 14 שנות מאסר, הדיון בתיק יתנהל בפני בית-משפט מחוזי, ולא בפני הרכב של שלושה שופטים, אלא דן יחיד, כפי שנעשה גם היום. כמו כן יהיה בתיקון עקיף תיקון לחוק סדר הדין הפלילי, שעבירות ההפקרה על כל סעיפיה, לרבות העבירה החדשה, יהיו בטיפול פרקליטות המדינה, ולא המשטרה. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני קורא לכנסת להצביע בעד הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שאישרה הוועדה. אני רוצה כבר בהזדמנות הזאת להודות למנהלת הוועדה, הגברת דורית ואג, וליועצת המשפטית, אפרת, שעשו עבודה נהדרת, כי גם כאשר מצד אחד בילסקי ומצד שני מטלון, הם חברי הכנסת שמציעים את ההצעה, היה קשה מאוד להעביר אותה, אבל היועצים המשפטיים ומנהלת הוועדה עשו את העבודה בשבילם. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לדוד רותם, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. אם כן, רבותי, להצעת חוק זו אין הסתייגויות. על-פי התקנון החדש יש אפשרות לבקש רשות דיבור, ושני חברי כנסת נרשמו לרשות דיבור; הראשון שבהם – חבר הכנסת זאב בילסקי, ואחריו – חבר הכנסת משה מוץ מטלון. זאב בילסקי (קדימה): אדוני היושב-ראש, שר התחבורה, יושב-ראש הוועדה, אני חושב שעשינו היום צעד רציני מאוד במאבק בתאונות דרכים. אחד הדברים הקשים, הנלוזים, שאנחנו עדים לו, זה הנושא של הפקרה, של פגע וברח. אני התוודעתי לנושא הזה כאשר הילד אמיר בלחסן בן ה-12 נסע על קורקינט ממונע. זוג שנסע באוטו דרס אותו, נסעו, רחצו את האוטו ונתפסו אוכלים במסעדה בראשון-לציון. הם קיבלו שלוש שנים – רק על ההפקרה. ולכן נזעקנו והתחלנו בחקיקה שתנסה למצוא את הדרך הנאותה להתמודד עם הנושא של ההפקרה והפגע וברח. אני רוצה להגיד לכם, חברי הכנסת, שגם אם לא היו חוקים, ברגע שאתה עושה תאונה – ואני מניח שכל אחד מאתנו, אדוני היושב-ראש, כשהוא יוצא לכביש, הוא לא חושב שיעשה תאונה. חס וחלילה, זה קורה, לא התכוונת, לא היתה כוונה בבוקר לבוא ולרצוח מישהו, להרוג מישהו, להוציא אותו נכה. אבל לאחר שקרתה לך תאונה, החובה הבסיסית, האנושית, ההומנית, היהודית – איך שאתה רוצה תקרא לזה – היא לעצור, להתקשר ולהזעיק עזרה. משה מטלון (ישראל ביתנו): אולי גם לסייע. זאב בילסקי (קדימה): ואולי גם לסייע. תראה מה שקרה עם הרוצחים של לי זיתוני, בחורה בת 25 שחצתה את הכביש ברחוב פנקס בתל-אביב – – היו"ר יצחק וקנין: רבותי, אתם מדברים בקול רם. הנושא כל כך חשוב, מה שמדבר בו כרגע חבר הכנסת בילסקי, אנא מכם. דוד רותם (ישראל ביתנו): – – – אני צריך להצביע – – – היו"ר יצחק וקנין: אין לי ספק. אין לי ספק. זאב בילסקי (קדימה): – – חצתה את הכביש במעבר חצייה. אוטו עם שניים בפנים, משתולל כבר לפני כן, דורס אותה, זורק אותה לצד השני של הכביש, לא עוצר אפילו לראות מה קרה לה. עורכי-הדין שמגינים על האנשים, הם מדברים: היה לו freeze, הם לא ידעו מה שהם עושים, הוא התבלבל – אתם יודעים מה עשה הבן-אדם הזה? נסע הביתה, ארז את המזוודות, לקח את המשפחה, בדק אם יש כרטיסים לפריס, אמרו לו: לא, לפריס אין. אומר: טוב, תסדר לי לז'נבה – מז'נבה קונקשן לפריס, לקח את כולם, הסתלק לשם כמה דקות לפני שהמשטרה שמה עליו את היד. לא רוצה לחזור. אני מבאי ביתם של משפחת בלחסן. אני בא אליהם לחגים, במוצאי שבת, ואני רואה את הילד הזה, אמיר בלחסן, מוטל כצמח, ואמא שלו, מוניקה, ואבא שלו, יוסי, צריכים לקחת אותו, להזיז אותו, לשטוף אותו, לרחוץ אותו. אתם יודעים מה זה לרחוץ ילד שמוטל שם, במיטה – עם שני פיליפינים מסביב לשעון; ילד שהיה צריך להיות לו בר-מצווה, שהיה צריך לעלות לתורה? הילד הזה היה מוטל על הכביש, ואף אחד לא יודע כמה זמן היה מוטל שם. אילו רק הרימו טלפון והזעיקו עזרה, יכול להיות שהילד הזה היה היום מתפקד. מי שמך לברוח ממקום התאונה ולא להזעיק עזרה בסיסית שיכולה להיות ההבדל, לפעמים, בין חיים למוות, או נכות לכל החיים? לכן, הצעת החקיקה הזאת של ידידי חבר הכנסת מוץ מטלון ושלי נועדה לשלוח מסר לכל אותם אנשים: היית מעורב בתאונה, תמלא את חובתך. קודם כול תעצור, תזעיק עזרה ותראה מה אתה יכול לעשות כדי שזה שפצעת אותו יחיה. זאת החובה הראשונית וזה מה שהחוק משדר היום. אדוני יושב-ראש הוועדה, אני רוצה להודות לך מעומק הלב. אני יודע כמה זה היה קשה, אני יודע את ההתלבטויות. ליווינו את החקיקה הזאת. עשית את זה בהרבה מאוד כשרון. אני רוצה להודות לך. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת זאב בילסקי. יעלה חבר הכנסת משה מוץ מטלון. משה מטלון (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, הגענו לרגע, אולי רגע האמת מבחינתנו כחברה. אנחנו עוסקים בנושא חקיקה שהוא נושא ערכי, הוא נושא יהודי, הוא נושא אנושי. הוא נושא שאולי טבוע וחייב להיות טבוע בנשמות של כולנו – הגשת עזרה, אי-הפקרת פצוע. אני לא יודע אם החוק הזה ישים קץ לתופעה. אני לא יודע, אי-אפשר לדעת. אבל ללא החמרה, חברי חבר הכנסת בילסקי, ללא אכיפה אמיתית, ללא ענישה, ללא מתן המוטיבציה לבתי-המשפט לבוא ולהחמיר, ראינו – התופעה הזאת הולכת ומתגברת. אולי זאת תהיה פריצה של דרך. ויש לנו עוד הרבה מה לעשות במאבק בתאונות הדרכים, ידידי. ואני רואה בך שותף לעניין הזה, כי הנושא הזה הוא חוצה מפלגות, הוא חוצה ויכוחים פוליטיים, הוא במהות חייהם של ילדינו, גם שלנו, גם של קשישינו, גם של נשותינו. אני רוצה להדגיש שוב פעם, אדוני היושב-ראש, שעבירת פגע וברח היא בראש ובראשונה ההפקרה. לא מדובר על ה"פגע"; ה"פגע" יכול לקרות חס ושלום, לא עלינו, הפגע בתאונה. אבל ההפקרה, אדוני היושב-ראש – הפקרת חיי אדם. וכמו שציין ידידי חבר הכנסת בילסקי לפני, ואני מבקר בבתי-החולים, אני מבקר במחלקות השיקום, אני רואה איך משפחות שלמות נהרסות. נהרסים חייהן, אנשים עוזבים מקומות עבודה, כל חייהם מוקדשים לילדיהם, ובמקרה האחר, או להוריהם או לבן משפחה אחר. אני מבקש להודות לך, אדוני יושב-ראש הוועדה. אני יודע שחברי ואני עשינו לך חיים קלים, ועזרנו לך להעביר את החוק, אבל בהחלט ניהלת את זה בצורה הראויה. אני מבקש להודות למנהלת הוועדה, הגברת דורית ואג, וליועצת המשפטית סיגל קוגוט, כולכן סייעתן בצורה בלתי רגילה, מעוררת כבוד, כדי שהצעת החוק הזאת תוגש, תוצבע ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה לכולכם. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת משה מוץ מטלון. אני אמתין עד שתגיע למקומך כדי להצביע על הצעת החוק בקריאה שנייה. קריאה: – – – היו"ר יצחק וקנין: אני מקבל את ההצעה שלך. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 101), התשע"ב–2011 – קריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 16 בעד סעיפים 1–4 – 19 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. זאב בילסקי (קדימה): – – – מטלון. היו"ר יצחק וקנין: ודאי, ודאי. אני אכריז את זה לפרוטוקול. חבר הכנסת זאב בילסקי, אל תדאג. 20, כולל קולו של חבר הכנסת משה מוץ מטלון, בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים, אדוני היושב-ראש, לקריאה שלישית. כן? דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): כן. היו"ר יצחק וקנין: מאשר. רבותי, הצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 101), התשע"ב–2011 – קריאה שלישית, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 17 בעד החוק – 20 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 101), התשע"ב–2011, נתקבל. קריאה: לא הספקתי. קריאה: זה לא חשוב. זה – – – היו"ר יצחק וקנין: 20 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת חוק זו תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – – היו"ר יצחק וקנין: אני מצרף את תמיכתו בוודאי של שר התחבורה, שעושה רבות. רואים את זה בכל פינה בארץ – את תמיכתו גם המוסרית וגם הפיזית – וגם בכל דבר ועניין רואים את התמיכה של השר. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים.