הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 485181
הכנסת התשע-עשרה
יוזמים: חברי הכנסת אראל מרגלית
גילה גמליאל
אלעזר שטרן
עמר בר-לב
יחיאל חיליק בר
משה מזרחי
עמרם מצנע
נחמן שי
אורלי לוי אבקסיס
דב חנין
חנא סוייד
באסל גטאס
פ/1511/19
הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – ביטול גיל פרישת חובה), התשע"ג–2013
דברי הסבר
המוסד "גיל פרישת חובה" אשר לפיו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בשל גילו הכרונולוגי נעוץ בהסדרים חברתיים של אירופה במחצית השנייה של המאה ה-19. הוא נולד בתקופה שבה תוחלת החיים הממוצעת באירופה הייתה מתחת ל-50 שנים, ושבה בהעדר מנגנוני ביטחון סוציאלי חברתיים, אנשים נאלצו לעבוד גם בזקנתם על מנת שלא לסבול חרפת רעב.
מאז ועד היום התרחשו שינויים חברתיים וכלכליים מפליגים: תוחלת החיים כמעט והכפילה את עצמה, ואוכלוסיית ה"זקנים" הבריאים, הצלולים והכשירים בגילאי שבעים, שמונים ומעלה, גדלה באופן ניכר. במבט לפנים, אוכלוסייה זו צפויה להמשיך לגדול, ולחיות שנים רבות יותר במצב בריאותי טוב יותר. מדובר על אוכלוסייה שהיא נכס ולא נטל, המסוגלת להמשיך ולתרום לכלכלה ולחברה, בין היתר על ידי המשך עבודה ופעילות יצרנית בשוק העבודה.
יתרה מכך, מסגרות ביטחון סוציאלי הכוללות קצבאות זיקנה אוניברסאליות, השלמת הכנסה סלקטיבית, ופנסיה תעסוקתית (שחלה כיום על כלל שוק העבודה השכיר), יצרו מציאות חדשה לפיה מובטחים למרבית הזקנים בישראל החופש והיכולת לבחור לסיים את עבודתם ולצאת לגמלאות, תוך ביטחון לקבלת קצבה חודשית האמורה להבטיח קיום בסיסי בכבוד, ועצם ביטול חובת הפרישה איננו פוגע במערך זכויות זה.
לאור זאת, בעשרות השנים האחרונות, התגבשה ההכרה כי אפלייתם של עובדים על בסיס גילם הכרונולוגי בלבד, וללא קשר ליכולותיהם, כישוריהם, רצונותיהם, או מידת תרומתם הכלכלית, היא תופעה פסולה שיש בה השפלה ופגיעה בכבוד האדם שאינה פחותה מאפלייתם של קבוצות מוחלשות אחרות כגון נשים, אנשים עם מוגבלות, או הומוסקסואלים. תפיסה זו אף הביאה לתיקון חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח–1988, אשר הוסיף את איסור ההפליה מטעמי גיל בכל הקשרי העבודה: קבלה, קידום, תנאי שכר, ותנאים נלווים. ממצאים אמפיריים מצאו כי חיוב אנשים לפרוש מעבודתם בניגוד לרצונם אך ורק על בסיס גילם הכרונולוגי, גררה לא רק פגיעה במצבם הכלכלי, אלא אף הרעה במצבם הבריאותי והנפשי, והגבירה אצלם את החולי, התלות והמוגבלות.
על רקע שינוי חברתי-כלכלי-ערכי זה, במדינות רבות ברחבי העולם, ביטלו לחלוטין את ההסדר החוקי של חובת הפרישה מהעבודה. אין מדובר בביטול זכות לפנסיה, או הזכות לקצבאות זקנה, או החופש של העובדים לצאת לפנסיה. חופש זה נותר בעינו, ומכלול הזכויות הסוציאליות והכלכליות לקצבאות זקנה ופנסיה – נותר בעינו. כל אשר מדינות כמו ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, בריטניה, סקוטלנד, ואחרות עשו הוא – ביטול האפשרות החוקית לפטר עובדים ולחייב אותם בניגוד לרצונם לסיים את עבודתם, אך ורק בשל הגעתם לגיל המוגדר כ"זקנה".
גם בישראל, הביע זה מקרוב בית הדין הארצי לעבודה (בפרשת ע"ע 209/10 ליבי וינברגר ואח' נ. אוניברסיטת בר אילן) את דעתו לפיה:
"החיוב לפרוש מעבודה רק בשל הגעת העובד לגיל כרונולוגי מסוים, בפרט בהתחשב בהשלכות הקשות של פרישה כזו הנעשית בניגוד לרצונו של העובד, מהווה על פניו הסדר הפוגע בזכות החוקתית לשוויון, וייתכן שגם בזכות החוקתית לחופש עיסוק. כפי שהטעים השופט ג'ובראן בעניין זוזל – "כל הסדר המחייב יציאה לגמלאות הוא בבחינת הפליה על בסיס גיל, שכן מעצם מהותו הוא מבחין בין עובדים צעירים ומבוגרים ללא כל זיקה ישירה לכישוריהם או ליכולת העבודה שלהם" (לקביעה דומה ראו בעניין קלנר). מששוכנענו כי הסדר פרישת החובה פוגע בזכויות המוגנות במסגרת חוקי היסוד".
בית הדין אמנם לא הכריע בסוגיית חוקתיותו של סעיף 4 לחוק גיל פרישה, והותיר את ההכרעה בנושא לבית המשפט העליון. אולם, מדבריו עולה כי הגיע העת שהמחוקק הישראלי יאמר את דברו בנושא.
ואכן, ביטול חובת הפרישה יכול ברמה הכלכלית לתרום הן ליחיד, שמסוגל להמשיך ולהשתכר בכוחות עצמו ולצבור לפנסיה, והן למדינה, אשר תזכה לתוספת הכנסה ממסים.
אשר על כן, הצעת החוק שבנדון מציעה לתקן את חוק גיל פרישה בהקשר צר וממוקד: ביטול האפשרות לסיים את העסקתו של עובד, בניגוד לרצונו ובהעדר עילה מוצדקת אחרת – אך ורק בשל הגיעו לגיל 67.
יש להדגיש כי התיקון לחוק אינו משנה או פוגע בזכויות היסוד של עובדים ומעסיקים כאחד, בהקשרים הבסיסיים של יחסי העבודה והפנסיה, לאמור:
את הזכות לקבל קצבאות זקנה, השלמת הכנסה או פנסיה תעסוקתית – כפי שהדברים מוגדרים כיום בחוק;
את הזכות של עובדים לצאת לפנסיה ולפרוש לגמלאות עם הגיעם לגיל 67 (ואת זכותן של נשים לעשות כן כבר בגיל 62);
את זכותם של עובדים ומעסיקים להגיע להסדרי עבודה שונים ותנאי תעסוקה חדשים לאחר גיל הזכאות לפנסיה – כל זאת בצורה מוסכמת והדדית;
את זכותם של המעסיקים לסיים את עבודתם של עובדים על פי כל עילה שבדין (אשר אינה גילם הכרונולוגי).
הצעת החוק מבטלת את ההסדר החוקי הקיים כיום לפיו ניתן לחייב עובד בפרישה בשל גילו.
התיקון מבוסס על הרציונל שחובת פרישה בשל גיל כרונולוגי פסולה.
לצדו של תיקון זה, וכדי ליצור איזון במערכת היחסים שבין העובדים והמעסיקים, מעוגן הסדר המאפשר למעסיקים:
ראשית – לסיים את עבודתם של עובדים שאינם מסוגלים למלא את תפקידם בהתאם לדרישות התפקיד, כפי שאלה הוגדרו על ידי המעביד;
שנית – למרות כל האמור בהסכמי עבודה קיבוציים קיימים – לסיים את עבודתם של עובדים, אפילו עובדים שנהנו מ"קביעות", אבל זאת בכפוף לכך שיצביעו על אי התאמתם התפקודית לעבודה.
לעניין תאריך התחילה, הואיל ומדובר בשינוי משמעותי בהסדרי העבודה הקיימים, מוצע לקבוע תקופה ארוכה יחסית, אשר תאפשר לעובדים ולמעסיקים כאחד להיערך ולתכנן את השינויים הנדרשים מתוקף התיקון לחוק.
תיקון חוק שוויון הזדמנויות בעבודה: הואיל והחוק המרכזי המסדיר את ההתייחסות החוקית למקרי אפליה השונים בעבודה הוא חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, חיוני לתקן חוק זה ולשלב בו גם את איסור האפליה מטעמי גיל בהקשר של פרישה מעבודה.
הצעת החוק היא פרי יוזמה וכתיבה של עמותת "והדרת" – עמותה לחיזוק והעצמת אוכלוסיית הגיל השלישי.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ח' באב התשע"ג – 15.7.13
ביטול סעיף 4 1. בחוק גיל פרישה, התשס"ד–2004 (להלן – החוק העיקרי), סעיף 4 – בטל. בחוק גיל פרישה, התשס"ד–2004 (להלן – החוק העיקרי), סעיף 4 – בטל. בחוק גיל פרישה, התשס"ד–2004 (להלן – החוק העיקרי), סעיף 4 – בטל. בחוק גיל פרישה, התשס"ד–2004 (להלן – החוק העיקרי), סעיף 4 – בטל. בחוק גיל פרישה, התשס"ד–2004 (להלן – החוק העיקרי), סעיף 4 – בטל.
הוספת סעיפים 5א ו-5ב 2. אחרי סעיף 5 לחוק העיקרי יבוא: אחרי סעיף 5 לחוק העיקרי יבוא: אחרי סעיף 5 לחוק העיקרי יבוא: אחרי סעיף 5 לחוק העיקרי יבוא: אחרי סעיף 5 לחוק העיקרי יבוא:
"תנאים לחיוב פרישה "תנאים לחיוב פרישה "תנאים לחיוב פרישה 5א. (א) מעביד לא יחייב עובד לפרוש מעבודתו, ואולם, אם העובד הגיע כבר לגיל פרישה, וקיימת אי התאמה תפקודית בעניינו, רשאי מעביד לחייבו לפרוש מעבודתו; לעניין סעיף זה "אי התאמה תפקודית" – קביעה של רופא תעסוקתי בדבר חוסר יכולת אובייקטיבית למלא את עיקרי התפקיד.
(ב) שר הכלכלה רשאי לקבוע, לאחר התייעצות בארגון עובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, תחומי עבודה מסויימים, שמעביד יוכל לחייב עובד בתחומים אלה לפרוש מעבודתו בשל גילו, לאחר עבודה במשך פרק זמן שיקבע השר.
הסרת ההגנה מפני פיטורים הסרת ההגנה מפני פיטורים הסרת ההגנה מפני פיטורים 5ב. עובד שהגיע לגיל הפרישה לא תחול לגביו הוראה המתנה את הליך פיטוריו באישור ועד העובדים."
ביטול סעיף 7 3. סעיף 7 לחוק העיקרי – בטל. סעיף 7 לחוק העיקרי – בטל. סעיף 7 לחוק העיקרי – בטל. סעיף 7 לחוק העיקרי – בטל. סעיף 7 לחוק העיקרי – בטל.
תיקון סעיף 10 4. בסעיף 10(ב)(1) לחוק העיקרי, במקום "גיל פרישת החובה" יבוא "הגיל שנקבע לפי סעיף 5א(ב) כגיל שבו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בתחומי עבודה מסוימים". בסעיף 10(ב)(1) לחוק העיקרי, במקום "גיל פרישת החובה" יבוא "הגיל שנקבע לפי סעיף 5א(ב) כגיל שבו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בתחומי עבודה מסוימים". בסעיף 10(ב)(1) לחוק העיקרי, במקום "גיל פרישת החובה" יבוא "הגיל שנקבע לפי סעיף 5א(ב) כגיל שבו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בתחומי עבודה מסוימים". בסעיף 10(ב)(1) לחוק העיקרי, במקום "גיל פרישת החובה" יבוא "הגיל שנקבע לפי סעיף 5א(ב) כגיל שבו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בתחומי עבודה מסוימים". בסעיף 10(ב)(1) לחוק העיקרי, במקום "גיל פרישת החובה" יבוא "הגיל שנקבע לפי סעיף 5א(ב) כגיל שבו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בתחומי עבודה מסוימים".
תיקון חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה 5. בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח–1988, בסעיף 2(א), אחרי פסקה (6) יבוא: בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח–1988, בסעיף 2(א), אחרי פסקה (6) יבוא: בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח–1988, בסעיף 2(א), אחרי פסקה (6) יבוא: בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח–1988, בסעיף 2(א), אחרי פסקה (6) יבוא: בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח–1988, בסעיף 2(א), אחרי פסקה (6) יבוא:
"(7) פרישה מהעבודה.". "(7) פרישה מהעבודה.". "(7) פרישה מהעבודה.". "(7) פרישה מהעבודה.". "(7) פרישה מהעבודה.".
תחילה 6. תחילתו של חוק זה 24 חודשים מיום פרסומו. תחילתו של חוק זה 24 חודשים מיום פרסומו. תחילתו של חוק זה 24 חודשים מיום פרסומו. תחילתו של חוק זה 24 חודשים מיום פרסומו. תחילתו של חוק זה 24 חודשים מיום פרסומו.