הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 564696
הכנסת העשרים
יוזמים: חברי הכנסת איציק שמולי
רועי פולקמן
מכלוף מיקי זוהר
יפעת שאשא ביטון
מיכל רוזין
תמר זנדברג
אורלי לוי אבקסיס
קארין אלהרר
יחיאל חיליק בר
מירב בן ארי
שרון גל
יואל רזבוזוב
______________________________________________
פ/1380/20
הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – תשלום לעובד בידי מי שאינו המעסיק), התשע"ה–2015
דברי הסבר
מטרת הצעת החוק להסדיר את מעמדו המשפטי של תשלום שמקבל עובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו, ממי שאינו המעסיק שלו. זאת, על רקע תלונות בדבר ניצול קשה של עובדים בענפי עבודה שבהם נהוג לשלם תשר (טיפ) לעובדים, ובעיקר בענף המלצרות.
כיום מרבית המסעדות בישראל מעסיקות מלצרים באופן ששכרם מבוסס על התשר שמעניקים להם הסועדים. המלצרים אמנם מקבלים לרוב תלוש משכורת פיקטיבי, אבל הוא כמעט ולא תואם את השכר שהם זכאים לו בפועל. במקרים רבים המעסיק אף לוקח את התשר שמקבלים המלצרים, ומנכה מהם תשלומי ביטוח לאומי ומס בריאות, עושה בהם שימוש לטובת תשלום שכר לעובדים אחרים במקום, או אפילו השלמת חוסר בקופת המסעדה. בפועל, הסועדים הם אלו שמשלמים את שכר המלצרים וחוסכים לבעלי המסעדה את ההוצאה. יצוין כי העובדה שמדובר בנוהג שגור וידוע משפיעה לרעה גם על הסועדים, אשר יודעים כי אם הם יבחרו שלא להעניק את התשר, הם יפגעו בהכנסתם המינימלית של המלצרים. כך שקיימת גם פגיעה בעצם מהותו של התשר כתשלום מבחירה, שנועד להינתן כמחווה על השירות הטוב שהעניק המלצר.
מסקר עדכני שבוצע בשנת בסוף שנת 2013 עולה כי מלצרים רבים אינם מקבלים את הזכויות המגיעות להם לפי חוק. מהסקר עולה כי 83% מהמלצרים מקבלים את שכרם כהשלמה לשכר מוסכם או ללא השלמה - המעסיק משלם למלצרים מתוך הכסף שמתקבל בדמי השירות ולמעשה אינו משלם מחשבון המסעדה, דבר הפוגע אנושות ביחסי העבודה. בנוסף, 63% מהמלצרים העידו שהמעסיק השלים חוסרים בקופה מתוך דמי השירות של המלצרים. זאת במציאות שבה ממילא 73% מהמלצרים מרוויחים מתחת ל-4,000 שקלים חדשים בחודש. שכר המינימום בישראל נמוך וברוב עבודות המלצרות עובדים צעירים לפני או אחרי צבא, כוח עבודה שאותו קל למעסיקים לנצל ולרמוס.
הצעת החוק קובעת כי תשר יוגדר כתשלום מרצון, שניתן במישרין לעובד, בידי מי שהוא לא המעסיק, על פי רוחב ידו ורצונו של מקבל השירות. לאור הדיווחים הרבים על מקרים של לקיחת התשר על-ידי המעסיק, קובעת ההצעה כי מעסיק לא יהיה רשאי לדרוש מהעובד תשר שניתן לו. עוד קובעת ההצעה שתשלומים שהוגדרו כשכר עבודה בהסכמים קיבוציים שהורחבו בצו הרחבה ואושרו על ידי שר הכלכלה, בהסכמת שר הרווחה והשירותים החברתיים, לא ייחשבו כתשר. זאת, על מנת להבטיח שלא ייווצר תחום רחב מדי של תשלומים שהם בגדר תשרים ואי הכללתם כשכר עבודה עלול בסופו של דבר לפגוע בזכויות העובדים. בנוסף, קובעת ההצעה כי עובד יהא זכאי לקבל שכר עבודה לפי חוק שכר מינימום, המבוסס על תשלומים שהם לא תשר, ובכך יובטחו הזכויות הסוציאליות שלו במלואן.
הצעת החוק מתיישבת עם מסקנותיה של ועדה ציבורית לבדיקת יחסי העבודה בענף המלצרות, בראשותו של הפרופ' אברהם פרידמן, שמונתה בשנת 1995 על ידי שרת העבודה והרווחה דאז, הגב' אורה נמיר, אשר קבעה כי יש צורך לקבוע בחיקוק, במפורש, שמענק כספי המשולם לעובד ישירות על ידי מקבל השירות ואינו מגיע לידי המעסיק, לא יבוא בגדר שכר עבודה. יצוין כי גם בית המשפט העליון ראה לנכון כי תיקבע חקיקה בנושא זה (בג"ץ 2105/06 אסתר כהן נ' המוסד לביטוח לאומי) כשאמר: "מן הראוי שהמחוקק יידרש לסוגיה בכללותה, תוך שתינתן הדעת למכלול ההיבטים המשפטיים והחברתיים הכרוכים בתופעה של מתן תשר".
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"א בסיוון התשע"ה – 8.6.15
הוספת סעיף 6א 1. בחוק הגנת השכר, התשי"ח–1958 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 6 יבוא: בחוק הגנת השכר, התשי"ח–1958 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 6 יבוא: בחוק הגנת השכר, התשי"ח–1958 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 6 יבוא: בחוק הגנת השכר, התשי"ח–1958 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 6 יבוא: בחוק הגנת השכר, התשי"ח–1958 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 6 יבוא:
"תשלום לעובד בידי מי שאינו המעסיק "תשלום לעובד בידי מי שאינו המעסיק 6א. (א) תשלום ששולם לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו, בידי אדם שאינו המעסיק או מי מטעמו (בסעיף זה – נותן התשלום), למעט תשר, דינו כדין שכר עבודה. (א) תשלום ששולם לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו, בידי אדם שאינו המעסיק או מי מטעמו (בסעיף זה – נותן התשלום), למעט תשר, דינו כדין שכר עבודה.
(ב) לעניין סעיף זה, "תשר" – תשלום ששולם כאמור בסעיף קטן (א), אשר נותן התשלום לא נדרש לשלמו והתקיים בו אחד מאלה: (ב) לעניין סעיף זה, "תשר" – תשלום ששולם כאמור בסעיף קטן (א), אשר נותן התשלום לא נדרש לשלמו והתקיים בו אחד מאלה:
(1) התשלום שולם על ידי נותן התשלום במישרין לידי העובד, והעובד לא העבירו, במישרין או בעקיפין, לידי המעסיק או מי מטעמו, לידי אדם אחר המועסק אצל המעסיק או לידי אדם אחר במקום העבודה;
(2) התשלום אינו בגדר שכר העבודה הקבוע בהוראות הסכם קיבוצי כללי שהורחבו בצו הרחבה ואשר חלות על העובד, ובלבד שהוראות כאמור אושרו לעניין סעיף זה על ידי שר הכלכלה, בהסכמת שר הרווחה והשירותים החברתיים; לעניין זה, "הסכם קיבוצי כללי" ו"צו הרחבה" – כמשמעותם בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז–1957.
(ג) מעסיק לא יהיה רשאי לדרוש מעובד תשר שניתן לו." (ג) מעסיק לא יהיה רשאי לדרוש מעובד תשר שניתן לו."
תיקון חוק שכר מינימום 2. בחוק שכר מינימום, התשמ"ז–1987, בסעיף 3(ב) – בחוק שכר מינימום, התשמ"ז–1987, בסעיף 3(ב) – בחוק שכר מינימום, התשמ"ז–1987, בסעיף 3(ב) – בחוק שכר מינימום, התשמ"ז–1987, בסעיף 3(ב) – בחוק שכר מינימום, התשמ"ז–1987, בסעיף 3(ב) –
(1) אחרי פסקה (3) יבוא: (1) אחרי פסקה (3) יבוא: (1) אחרי פסקה (3) יבוא: (1) אחרי פסקה (3) יבוא: (1) אחרי פסקה (3) יבוא:
"(4) תשלום כאמור בסעיף 6א(א) לחוק הגנת השכר." "(4) תשלום כאמור בסעיף 6א(א) לחוק הגנת השכר." "(4) תשלום כאמור בסעיף 6א(א) לחוק הגנת השכר." "(4) תשלום כאמור בסעיף 6א(א) לחוק הגנת השכר."
(2) בסיפה, אחרי "או קבוצתית" יבוא "תשר כהגדרתו בסעיף 6א(ב) לחוק הגנת השכר". (2) בסיפה, אחרי "או קבוצתית" יבוא "תשר כהגדרתו בסעיף 6א(ב) לחוק הגנת השכר". (2) בסיפה, אחרי "או קבוצתית" יבוא "תשר כהגדרתו בסעיף 6א(ב) לחוק הגנת השכר". (2) בסיפה, אחרי "או קבוצתית" יבוא "תשר כהגדרתו בסעיף 6א(ב) לחוק הגנת השכר". (2) בסיפה, אחרי "או קבוצתית" יבוא "תשר כהגדרתו בסעיף 6א(ב) לחוק הגנת השכר".
תחילה ותחולה 3. תחילתו של חוק זה ב-1 בחודש שלאחר פרסומו (בסעיף זה – יום התחילה), והוא יחול על תשלום כאמור בסעיף 6א(א) לחוק העיקרי כנוסחו בחוק זה, המשתלם מיום התחילה ואילך. תחילתו של חוק זה ב-1 בחודש שלאחר פרסומו (בסעיף זה – יום התחילה), והוא יחול על תשלום כאמור בסעיף 6א(א) לחוק העיקרי כנוסחו בחוק זה, המשתלם מיום התחילה ואילך. תחילתו של חוק זה ב-1 בחודש שלאחר פרסומו (בסעיף זה – יום התחילה), והוא יחול על תשלום כאמור בסעיף 6א(א) לחוק העיקרי כנוסחו בחוק זה, המשתלם מיום התחילה ואילך. תחילתו של חוק זה ב-1 בחודש שלאחר פרסומו (בסעיף זה – יום התחילה), והוא יחול על תשלום כאמור בסעיף 6א(א) לחוק העיקרי כנוסחו בחוק זה, המשתלם מיום התחילה ואילך. תחילתו של חוק זה ב-1 בחודש שלאחר פרסומו (בסעיף זה – יום התחילה), והוא יחול על תשלום כאמור בסעיף 6א(א) לחוק העיקרי כנוסחו בחוק זה, המשתלם מיום התחילה ואילך.