הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 2066724 הכנסת העשרים יוזמים: חברי הכנסת מיכל רוזין נחמן שי דב חנין סאלח סעד מרב מיכאלי יהודה גליק יעל גרמן שלי יחימוביץ' ______________________________________________ פ/5358/20 הצעת חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה (תיקון – עיצום כספי בשל אי תשלום שכר שווה לעובדת ולעובד), התשע"ח–2018 דברי הסבר חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו–1996 (להלן – חוק שכר שווה) ,נועד לקדם שוויון ולמנוע הפליה בין המינים בכל הנוגע לשכר או לכל גמול אחר בעבודה. החוק מאפשר לעובדת לדרוש ממעסיקה את נתוני השכר של העובדים, לפי סוגי עובדים, סוגי משרות ודירוגים, על מנת שתוכל לראות אם קיימים הבדלים בשכר בין נשים לגברים. אם נמצא פער שאינו מוצדק בין עובדת לעובד רשאית העובדת לתבוע שכר שווה שמשולם לעובד ואף לתבוע פיצויים. נתוני הלמ"ס שפורסמו בשנת 2017 מצביעים על צמצום איטי מאוד של פערי השכר המגדריים, לאורך 25 השנים האחרונות. בשנת 2015 עמד השכר החודשי של אישה על כ-68% משכרו הממוצע של גבר. מדובר בפער היוצר הפליה של ממש בין המינים, ופוגע בשוויון ביניהם על בסיס מגדר. לפי מסמך של מכון אדווה ''פערי שכר מגדריים בישראל – תמונת מצב 2017'' (נוגה דגן-בוזגלו ויעל חסון), פערים אלה מתרחבים בגילאי העבודה העיקריים, החופפים במידה רבה לתקופת הולדת הילדים וגידולם ומגיעים לשיא בגילאי 65 ומעלה. פערי השכר לרעת נשים גדולים יותר באוכלוסייה היהודית מאשר באוכלוסייה הערבית. בקרב בעלי השכלה אקדמית, נשים בעלות תואר אקדמי משתכרות כ-61% משכרם של גברים בעלי השכלה אקדמית דומה. אי השוויון בשכר מתבטא בשכר חודשי ממוצע, שכר שעתי ושכר כולל נמוכים משל גברים. כלומר, פערי השכר אינם רק נגזרת של שונות בשעות העבודה אלא מלמדים על מבנה בעייתי של שוק העבודה, שאינו מאפשר לנשים למצות את פוטנציאל ההשתכרות שלהן. לפי המסמך האמור, הסיבות העיקריות לפערי השכר הן: בידול תעסוקתי בין גברים לנשים, רמות שכר נמוכות יותר במקצועות "נשיים" טיפוסיים, מיעוט נשים בתפקידי ניהול בכירים, סטריאוטיפים מגדריים כמו תפיסת האישה כ"מפרנסת שנייה" ונורמות תעסוקתיות שמונעות מנשים להתקדם, כגון שעות עבודה ארוכות. לצד הכשלים המבניים היוצרים הפליה עקיפה של נשים בשוק העבודה, תופעת ההפליה הישירה בשכר רווחת עדיין במקומות עבודה רבים, שבהם המעסיקים משלמים לנשים שכר נמוך מזה המשולם לגברים בעלי נתונים זהים, שמבצעים עבודה דומה באופייה או בערכה. חוק שכר שווה קובע, כי עובד ועובדת המועסקים אצל אותו מעסיק באותו מקום עבודה ומבצעים עבודה שווה, עבודה שווה בעיקרה או עבודה שוות ערך, זכאים לשכר שווה, בכלל זאת לשוויון בכל גמול אחר שניתן תמורת העבודה, למעט פערי שכר המתחייבים מאופייה או מהותה של העבודה. בבג"ץ 1758/11 אורית גורן נ' הום סנטר (עשה זאת בעצמך) בע"מ (ניתן ביום 17.5.12), קבע בית המשפט כי קיומם של פערי שכר בין עובדת ועובד בנסיבות מסוימות ללא הצדקה עניינית יכול להקים גם הפרה של חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ''ח–1988 (להלן – חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה). לפיכך אם המעסיק לא עומד בנטל ההוכחה לסתור הנחה זאת, קמה לעובדת עילה לפי חוק שכר שווה, שעשויה לשמש כראיה לביסוס הפליה מכוח סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. יחד עם זאת נטל ההוכחה הנדרש לפי חוק שכר שווה, קל יותר מהנטל לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. בע''ע (ארצי) 1842-05-14 עיריית ירושלים נ' גלית קידר (ניתן ביום 28.12.16), נפסק כי בנסיבות מסוימות, אם קיים פער משמעותי בשכר בין עובד לעובדת, נטל ההוכחה עובר אל המעסיק, ועליו להוכיח כי ההבחנה שהנהיג מתחייבת מאופיו ומהותו של התפקיד ומתיישבת עם חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. עם זאת, יש לזכור כי סמכות בתי הדין לעבודה לדון בהפרות של החוק מופעלת רק בעקבות הגשת תביעה מצד העובדת. בפסק הדין האמור ציין בית הדין לעבודה את הפער בין החוק לבין יישומו בשטח, והמליץ לבחון הטלת פיקוח ממשלתי שיפעל למיגור התופעה, כפי שנהוג בחלק ממדינות בעולם. הצעת חוק זו נועדה להקל את נטל אכיפת החוק המוטל כיום בלעדית על העובדת המופלית לרעה, ולהעבירו, בחלקו, לגוף ממשלתי, שיבחן באופן אקטיבי כל עסק לגופו, ותוקנה לו הסמכות להטיל עיצומים כספים, במסגרת אכיפה מינהלית. מוצע להקנות סמכות לאכיפה יזומה מכוח חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב–2011 (להלן– החוק להגברת האכיפה). לפי החוק להגברת האכיפה, למפקח העבודה יש סמכות לבחון הפרות של שכר ותנאי עבודה, הקבועים בתוספת השנייה לחוק האמור. מנהל הסדרה ואכיפה מוסמך בין השאר לפעול בדרך של אכיפה מינהלית, ולהטיל עיצומים כספיים. כיום חוק שכר שווה אינו מנוי בתוספת השנייה לחוק להגברת האכיפה, ובפועל אינו נאכף במישורים אלה. לכן מוצע, להכליל את חוק שכר שווה בתוספת השנייה לחוק להגברת האכיפה ובכך לאפשר, להטיל עיצומים כספיים במקרי הפרה, ללא צורך בהגשת תביעה של העובדת במקום העבודה. --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ב באייר התשע"ח – 7.5.18 תיקון התוספת השנייה 1. בחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע''ב–2011, בתוספת השנייה, בחלק ג', בסימן א', אחרי פרט 13 יבוא: ''(13א) תשלום שכר שווה לעובדת ולעובד בעד אותה עבודה, עבודה שווה בעיקרה, או עבודה שוות ערך לפי חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ''ו–1996."