חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 44), התשע"ח-2018

תקציר

החוק התקבל בקריאה השנייה והשלישית ביום ד' באדר התשע"ח (19 בפברואר 2018) (להלן – התיקון), והוא מתקן את חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן–1990 (להלן – חוק הרשות השנייה). התיקון מאפשר לערוצים הייעודיים, שקיבלו את רישיונותיהם לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982, להפוך לבעלי רישיונות לפי חוק הרשות השנייה ולעבור, בהתאם לכך, לפיקוחה של מועצת הרשות השנייה, תוך קביעת שורה של הקלות שיחולו במעבר כאמור. כיום, ישנם ארבעה ערוצים כאלה, שכל אחד מהם מוקדש לנושא מסוים (מורשת ישראל; מוסיקה ישראלית וים תיכונית) או לשפה מסוימת (רוסית; ערבית). בנוסף, קובע החוק שורה של הקלות לבעלי רישיונות לשידורי טלוויזיה לפי חוק הרשות השנייה שהכנסותיהם השנתיות הן מתחת ל-80 מיליון ש"ח ("בעלי רישיונות זעירים"), וכן מספר הקלות רגולטוריות לכלל בעלי הרישיונות. אלה הם עיקרי התיקון: • לעניין בעלי רישיונות זעירים לשידורי טלוויזיה – קביעת פטורים מחובות שונות, הן לבעלי רישיונות קיימים והן לבעלי רישיונות חדשים, ובכלל זה פטור מחובות תוכן כגון הוצאה לשם הפקת סוגה עילית, הוצאה לשם מימון סרטים ישראליים וחובות הפקה מקומית; פטור מחובת שידור חדשות, אלא אם כן בעל הרישיון בוחר לשדר חדשות, ואז יוכל לעשות זאת תחת תנאים מקלים. במקביל לכך, נקבעה לגבי מרבית בעלי הרישיונות הזעירים חובת השקעה בהפקות ישראליות או בשידורן. • לעניין הערוצים הייעודיים שעוברים לפיקוחה של מועצת הרשות השנייה – נקבעו הקלות נוספות, רובן לתקופות מוגבלות: שמירת אפיקי השידור (מספרי הערוצים) בהם הועברו ערב יום תחילת התיקון, פטור מדמי רישיון ומדמי מעבר, פטור ממגבלות לגבי בעלויות צולבות מסוגים שונים וכן פטור ממגבלת ההחזקה של בעל מניות יחיד, והוראות לעניין פריסת חובות; • לעניין כלל בעלי הרישיונות: מיקוד סמכויותיה של הרשות השנייה ושל מועצת הרשות השנייה; הגדלת מגבלת ההחזקה של בעל מניות יחיד בבעל רישיון לשידורי טלוויזיה ל-74% (במקום 51%) וכן הגדלת אפשרות ההחזקה של בעל מניות זר בבעל רישיון לשידורי טלוויזיה ל-74% (במקום 49%); הוספת אפשרות לשדר תוכן פרסומי בתנאים מסוימים ולפי כללים שייקבעו; פטור מחובת מינימום של השקעה בשידורי חדשות לבעל רישיון שהכנסותיו השנתיות נמוכות מ-350 מיליון ש"ח; עבור בעלי רישיונות שאינם פטורים מחובת השקעה בסוגה עילית (כלומר בעלי רישיונות שאינם זעירים) – קביעה כי ההשקעה בתכניות סוגה עילית תהיה, במקום סכום קבוע מראש, בשיעור של 15% מהכנסות בעל הרישיון, וכן צמצום ההתערבות הרגולטורית בסוגי ההפקות שיופקו במסגרת זו.

התקציר מבוסס על נתוני הכנסת.

מסמכים 7

הצעות חוק נוספות מאותה ועדה